הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 במאי, 2007 25 תגובות

אינני שותף לנהי ולבכי על "כישלון מלחמת לבנון". לדעתי בין כישלון לניצחון מוחץ יש עוד מספר דרגות ביניים. אי אפשר להתעלם מההישג הישראלי עם סיום המלחמה לפיו פונו הכוחות החמושים של החיזבאללה מגבולה של ישראל והגבול נתפש על ידי צבא ממשלת לבנון וכוח בינלאומי משמעותי. ישראל אמנם לא הביסה את לוחמי החיזבאללה, אולם אם נביא בחשבון כי הצבא הישראלי היה חלוד כתוצאה מהפיכתו לצבא מחסומים, כיבוש ודיכוי, צבא שהוא גיבור על אוכלוסייה אזרחית, מול כוחות חיזבאללה שהתכוננו היטב לעימות, אפשר אפילו לדבר על הישג ישראלי צנוע.

אווירת הנכאים של כישלון המלחמה, שגם ועדת וינוגרד נסחפה לתוכה, נובעת מאיזו ציפייה ישראלית שבכל עימות צבאי עם הערבים, ישראל חייבת לצאת בניצחון גדול ולהנחיל להם תבוסה צורבת. גישה זו יונקת במידה רבה מהגזענות הישראלית שמתייחסת בהתנשאות ובביטול ללוחם הערבי. מתברר כי בישראל לא למדו את הלקחים ממכות כואבות שהנחילו צבאות ערבים לישראל, כמו במלחמת יום הכיפורים.


מי שמאוד יתאמץ יוכל למצוא במסקנות הביניים של ועדת וינוגרד למלחמת לבנון השנייה גם ציטוט או שניים שאפשר לפרשם כהסתייגות מהיציאה למלחמה (הממשלה לא בדקה חלופות מדיניות, כתוב במקום כלשהו) ואפילו ביקורת על הזנחת מאמצים להסכמי שלום. בלשון הוועדה, מחד גיסא הצבא "לא היה מוכן למלחמה" ומאידך גיסא ישראל "לא חיפשה בלהיטות מסלולים להסכמים יציבים וארוכי טווח עם שכנינו".


אם תרצו אפשר לפרש זאת גם כביקורת על גישת הסמוך הישראלית לפיה כשמדובר בערבים אפשר לנצח במלחמה גם אם לא כל כך מוכנים אליה.


ברור שחוגי הימין לא יתעכבו על הערות אלה וידלגו עליהן בקלילות, כפי שהם אינם רואים את הקשר בין הכיבוש לבין הרעות החולות שדבקו בחברה הישראלית.


ועדת וינוגרד לא היתה ועדה נגד מלחמת לבנון השנייה. בדו"ח הביניים גם לא הזכירה כי ניוונו המוסרי והמבצעי של הצבא כרוכים ב-40 שנות כיבוש.


זו היתה ועדה המורכבת מאנשי ממסד מובהקים שקרוב לוודאי תמכו ביציאה למלחמה, אולם מצאו תקלות שתרמו לדעתם "לכישלון".


נכון, ההחלטה לצאת למלחמה היתה פזיזה, שליפה מהשרוול, הניהול היה לעתים חובבני, הביצוע בשטח לקה, היה בלגן לא קטן, העורף הוזנח, אבל כל זאת לא נוגע בסלע המחלוקת שיש לי ולחבריי מהשמאל עם הממשלה ותומכי המלחמה.


הוויכוח שלנו אינו מתנהל במרחב של כישלון או הצלחה במלחמה. אנו סבורים שבכלל לא היה צריך לצאת למלחמה הזו, גם אם ידביקו לה זרי ניצחון, לכן הפגנו נגדה מיומה הראשון כשכל השוטים בתקשורת ובפוליטיקה תמכו בה בהתלהבות (והיום מופיעים הצבועים האלה כמוכיחים בשער). אנו סברנו וסבורים כי אסור היה לצאת למלחמה גם אם כל הכשלים שמצאה ועדת וינוגרד לא היו קיימים. היציאה למלחמה היתה ביטוי לפולחן הכוח הישראלי שאומר כי מה שלא יושג בכוח יושג ביותר כוח. בזמן המלחמה חשבנו לא רק על האבידות וההרס אצלנו, אלא גם על מה שמעוללת ישראל ללבנונים. בדו"ח הביניים של ועדת וינוגרד אין מלת ביקורת על פשעי המלחמה של ישראל בלבנון, על הרג אוכלוסייה אזרחית, על הרס התשתית האזרחית, על הזיהום האקולוגי הנורא שישראל גרמה כתוצאה מהפצצת מאגרי הדלק סמוך לחוף הים, על מיליוני פצצות מצרר שהוטלו על מתחמים אזרחיים וכמעט אין יום בלבנון בו אין נפגעים מפצצות אלה שנותרו בשטח.


אנו אמרנו וממשיכים לומר כי חטיפת החיילים הישראלים היתה פעולה ידועה מראש כתוצאה מהסירוב הישראלי להחזיר את כל השבויים הלבנונים בהסכם החלפת השבויים הקודם. גם הסירוב הישראלי לצאת מחוות שבעא על פי הצעת האו"ם תרמה למתיחות המיותרת עם החיזבאללה.


אולם גם אם נצא מנקודת המוצא של ישראל כי לא היתה כל עילה לחטיפת החיילים הישראלים והירי על יישובים שנלווה אליה, כי הכל פרובוקציה של החיזבאללה, גם אז סברנו שלא היתה הצדקה לצאת למלחמה (אינך שורף את בית הספר בגלל שהמורה נתן סטירה לתלמיד, כפי שהגיבה המשוררת אגי משעול), אלא היה צריך לפתור את הנושא בערוצים דיפלומטיים.


מכאן יובן מדוע לא השתתפתי בהפגנה שאירגנו האלוף (מיל.) עוזי דיין יחד עם כמה חיילי מילואים והורים שכולים בכיכר רבין בתל-אביב בעקבות דו"ח ועדת וינוגרד. זאת לא היתה הפגנה נגד המלחמה. ההורים השכולים ועוזי דיין לא התנגדו למלחמה, הם התרעמו על כך שלא קיבלו מלחמה כבקשתם וכעונש ביקשו לשלוח את אולמרט ופרץ הביתה בלי לציין אלטרנטיבה של דרך אחרת. לכן יכלו מתנחלים רבים, בני הכיפות הסרוגות הקרויים "כתומים" לבוא בהמוניהם. במקום שמתנחלים, בני עוולת האפרטהייד נמצאים, איש שמאל בל תדרוך שם כף רגלו (אלא אם הוא בא לחלק חומר פוליטי).


הברית הפוליטית שכרתו מנהיג מרצ ח"כ יוסי ביילין והמתנחל ח"כ אפי איתם מהאיחוד הלאומי, שקראו בכרוז משותף להשתתף בהפגנה, היא אחת מנקודות השפל של מרצ. האם מישהו מעלה על דעתו שסגולן רויאל מנהיגת המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית תחתום על כרוז משותף עם הגזען לה פן? אפי איתם הוא גירסה ישראלית קיצונית של לה פן. אם מרצ חפצת חיים היא צריכה לשלוח את ביילין חזרה לביתו הקודם – מפלגת העבודה.


ועדת וינוגרד גרמה נזק חמור לרעיון ששר ביטחון חייב להיות אזרח. אני חולק על טענתה כי פרץ "לא הבין" בנושאים עליהם היה מופקד או "לא התייעץ" עם אחרים. מי שקרא בדו"ח הוועדה דווקא התרשם שפרץ כן התייעץ, אלא שכל אלה שהוא התייעץ איתם תמכו במלחמה. גם מי שייעץ לו להמתין שלושה ימים, כפי שטוען כיום ח"כ עמי אילון מסיעת העבודה, עשה זאת, כך העיד, כדי להתכונן יותר טוב למלחמה, לא למנוע אותה.


הבעיה של פרץ אינה הבנת הנושא, אלא שבייתו בקסמם של אנשי הצבא. הוא שכח את כל משנת השלום בה תמך בעבר. לא עמד לו כוחו להציב מול הרמטכ"ל ואלופיו אלטרנטיבה אזרחית שוחרת שלום. התחושה של פרץ שהנה תהיה מלחמה מוצלחת שתיקרא על שמו, שיכרה, שיקרה ושיתקה אותו. הוא האמין כי על גלי מטוסי הסילון ורעם התותחים תיסלל דרכו לראשות הממשלה. הדבר בא לידי ביטוי באקסטזה שתקפה אותו כשאמר כי נסראללה לא ישכח את פרץ, מה שנראה היום כנפיחה של מי שאיבד את קור רוחו כשעדיין האמין כי הוא הולך להנפיק לנו סוכרייה של מלחמה. דומה כי בעיקרו של דבר גם אולמרט הובל על גבי אותם דחפים.


אנו לא זקוקים לגנרלים לשעבר כמו ברק או אילון כשרי ביטחון על תקן של "מבינים" בנושא. המציאות הישראלית הוכיחה כי דווקא המבינים האלה, המיתו עלינו אסונות לרוב. נזכיר את הגנרל משה דיין שניפק לנו את שואת יום הכיפורים, את הגנרל אריאל שרון שיזם את אסון מלחמת לבנון הראשונה יחד עם הגנרל רפאל איתן בהשתתפותם של הגנרלים אהוד ברק ועמי אילון, את הגנרל שאול מופז שאחראי לרבים מפשעי הכיבוש ולדחיית כל פתרון מדיני, ולאחרונה את הגנרל דן חלוץ שהוליך את כולם שולל באשליית ניצחון באמצעות חיל האוויר במלחמת לבנון השנייה.


איננו זקוקים לגנרלים מבינים, גם לא לאזרחים הנמסים בפניהם, אלא לשרי או שרות ביטחון אזרחים, שלא התקלקלו בשירות צבאי ממושך, בעלי השקפת עולם דמוקרטית מוצקה שכופה על הצבא מדיניות של איפוק, צניעות וחתירה לשלום.


המנטרה השלטת עתה, בעיקר בידי הימין, היא כי "ישראל איבדה את כושר ההרתעה שלה". התוצאה, שישראל בהנהגת אולמרט ופרץ חוזרת להשקיע מיליארדים במכונת המלחמה, "לקראת המלחמה הבאה" – עוד מנטרה ששומעים מכל עבר. חבל על הכסף, גם זה יתברר כהזיה. הבעיה אינה בכושר ההרתעה של ישראל אלא בחוסר נכונותה לקבל את יוזמת השלום של הליגה הערבית ולכרות הסכמי שלום. ההרתעה הטובה ביותר והביטחון היעיל ביותר הוא השלום. את התבונה הבסיסית הזו טרם למדו כאן. על כך אנו חוזרים ומשלמים בדם ובדמים.


ד"ר עזמי בשארה (המשך)


בטורי הקודם הערכתי כי בין ההאשמות שהשב"כ מייחס לחברי ד"ר עזמי בשארה נכללים סעיפים כמו מגע עם סוכן זר ומסירת מידע לאויב בשעת מלחמה – שהרשעה בגינה כוללת עונש מוות ("סמרטוט אדום – ד"ר עזמי בשארה", 16/4/07).


עתה, משהשב"כ חשף באופן רשמי את ההאשמות, התברר כי הערכותיי היו נכונות, וגם עמדתי שמדובר בתפירת תיק קיבלה חיזוק.


מתברר כי השב"כ מאזין לטלפון של בשארה למעלה משנה (ובוז גדול לשופטי העליון שאישרו את ההאזנה).


השב"כ טוען כי במלחמת לבנון השנייה מילא ח"כ בשארה (כתוארו אז) תפקיד של קצין טיווח לחיזבאללה. כלבי הנחייה של השב"כ בתקשורת חזרו על כך כמובן בהדגשה ובמיקום מרכזי. דווקא האשמה זו היתה אמורה להדליק אצל כולם נורת אזהרה באדום לוהט. כיצד קורה שהשב"כ מאזין לטלפון של בשארה כאשר זה נותן הנחיות לאן לירות את הפגזים, והאיש לא נעצר? ברור על פניו שמדובר בבדיה. מה עוד ואי אפשר בכלל לטווח את מרגמות החיזבאללה שהרי מדובר בנשק שטח לא מדויק.


גם עניין המגע עם סוכן זר מתברר כבלוף שב"כי טיפוסי, שהרי מדובר בשיחות שניהל בשארה עם עיתונאים ובהם מסר את עמדותיו הפוליטיות באשר למלחמה. כך בדיוק גם אני עשיתי.


האשמה נוספת חסרת שחר היא "מסירת מידע סודי". בשארה לא נחשף בעבודתו הפרלמנטרית למידע סודי שהרי אין הוא חבר בוועדות כנסת בהן נמסר מידע כזה.


באשר לכספים שהמשטרה והשב"כ טוענים כי קיבל מחלפנים במזרח ירושלים, אינני מתייחס לכך באמון רב. אין לשב"כ שום בעיה לתפוש חלפן פלסטיני במזרח העיר ו"לשכנע" אותו כי ימסור עדות על מסירת כספים, שאחרת ייעצר, משרדו ייסגר ויוחרם כספו.


אם השב"כ והמשטרה כה להוטים לחקור מקורות כספיים, ראוי שיבדקו את המאורות האפלות, כמו בתי הימורים, מהן מגיעים כספים לעמותות מתנחלים, שבעזרתם שודדים את אדמותיהם ובתיהם של בני העם הפלסטיני.


בימים אלה מוצג בבתי הקולנוע בישראל הסרט הגרמני המצוין "חיים של אחרים". הסרט מספר על שיטות הבילוש, ההאזנה, ההלשנה, והחקירות של המשטרה החשאית במזרח גרמניה "השטאזי". התמונה המתקבלת קשה. אנשים יצאו מהסרט מזועזעים. כאשר אמרתי למישהו, תשמע, שיטות השב"כ בשטחים הרבה יותר חמורות, הוא אמר לי "איך אתה יכול להשוות"? ובאמת, אי אפשר להשוות, כי השטאזי המזרח גרמני הוא כמעט בבחינת אשת הנימוסים חנה בבלי זכר צדיקה לברכה, לעומת אכזריות השב"כ בשטחים הכבושים.


יורשה לי כאן וידוי אישי. מזה ארבעים שנים אני נמצא במגעים עם "סוכנים זרים". ביקרתי במדינות רבות בעולם, נפגשתי עם עיתונאים, אנשי צבא, חברי פרלמנט, שרים ועוד, בארה"ב, אוסטרליה, ניו זילנד, גרמניה, צרפת, איטליה, יפן ומדינות רבות נוספות. גם בישראל אני נפגש מזה שנים עם "סוכנים זרים", בהם עיתונאים, דיפלומטים, תיירים.


לכולם מסרתי תמיד את כל המידע וההערכות שהיו ברשותי.


בעניין המידע אני אנרכיסט מוחלט. אינני מכיר במושגים כמו "מידע סודי" או "מסווג". כאשר הייתי עובד מדינה והגיע לידי מידע שסברתי כי חשוב להביאו לידיעת הציבור התקשרתי לעיתונאי ומסרתי לו. מעולם לא ייחסתי חשיבות לסיווגי המידע. להיפך, ככל שרצו להסתיר יותר מידע, ראיתי חשיבות כפולה בחשיפתו. כאשר עבדתי כעיתונאי קיבלתי לא אחת מידע מסווג או סודי מעובדי מדינה וציבור ותמיד דאגתי לפרסומו. אם היה בידי מידע שהצנזורה אסרה לפרסום מסרתי אותו לעיתונאי זר ולאחר מכן פרסמתי אותו בהסתמך על הפרסום בחו"ל.


זו עמדתי הנחרצת: מידע סודי נועד לאפשר לבעלי שררה לשטות בציבור, לרמות אותו להוליכו שולל, וחובתו של אזרח בעל תודעה דמוקרטית לדאוג לפרסומו.


זה העוגן שהביא אותי בין השאר לתמיכה במרדכי ואנונו.


לא אחת מכבדים אותי אנשי ימין בתואר "בוגד". כאשר זה בא מהם, זו עבורי מחמאה, שהרי לדידי זו חובה לבגוד במדינת האפרטהייד הישראלית, כפי שמתנגדי האפרטהייד בדרום אפריקה נשאו בגאווה את תואר הבוגד שראשי המשטר הגזעני הטיחו בהם.


מרדכי ואנונו


בימים אלו הורשע מרדכי ואנונו בבית משפט השלום בירושלים (השופט יואל צור) בהפרת צו אלוף פיקוד העורף שאסר עליו ליצור קשר עם אזרחי מדינות זרות ולהתראיין לתקשורת. זהו שלב נוסף בהתעללות שלטונות מדינת ישראל במרדכי ואנונו, שלא מוכנים להסתפק ב-18 שנות המאסר (מהן 11.5 בבידוד מוחלט) שריצה.


ואנונו, חתן פרס נובל האלטרנטיבי ופרסים רבים נוספים (כמו פרס השלום על שם ג’ון לנון ויוקו אונו) ומועמד לפרס נובל לשלום, הוא אחד מגיבורי המאבק העולמי נגד נשק גרעיני, והוא ממשיך להיאבק למען רעיון אציל זה גם עתה. נראה ששלטונות מדינת ישראל לא יכולים לסלוח לו על שלא נשבר בכלא, נותר איתן באמונתו ולא מתחרט על המעשה החשוב והדמוקרטי שעשה, שעה שמסר בשנת 1986 לעיתון האנגלי סנדיי טיימס מידע על חימושה הגרעיני של ישראל.


מדינה שבה גנרל אוסר על אזרח להיפגש עם אזרחים זרים, סובלת מסימני ריקבון מתקדמים.


מרדכי ואנונו איש חזק ונחוש, לא יישבר, ואנו, חבריו ומוקיריו בארץ ובחו"ל נמשיך להיאבק על הסרת ההגבלות שהוטלו עליו על ידי שלטונות ישראל כדי שיוכל לצאת ולחיות במדינה על פי בחירתו.


מאבק הסטודנטים


הסטודנטים נאבקים על מטרה צודקת: הורדת שכר הלימוד והחזרת הקיצוץ בסך מיליארד שקל לתקציב האוניברסיטאות.


המאבק סובל מנכות כלשהי אם הסטודנטים לא מציינים מהיכן יבוא הכסף. הממשלה אומרת "אין לי", וזה כמובן הבל. יש לה הרבה הוא רק מושקע במקומות הלא נכונים. צריך לומר לה, קחי מההתנחלויות, קחי מתקציב הצבא המנופח, קחי את המיליארד שנתת בימים אלה כתוספת למפוני רצועת עזה (לאחר שכבר קיבלו פיצויים מופרזים) ותחזירו לאקדמיה.


הסטודנטים לומדים שוב על גופם את אלימות המשטרה. יש לעצור את הבריונות המשטרתית.


ראוי ללמוד מהסטודנטים בדרום קוריאה שבאים להפגנות מצוידים כהלכה לעימות עם המשטרה. הנה עצתי: לבוא להפגנות עם קסדות ומקלות בייסבול להגנה עצמית. אם השוטרים יחלו להכות תעמוד להם זכות ההגנה העצמית. אם שוטרים יחלו לירות כדורי גומי, ראוי להסתער עליהם ולפרק אותם מנשקם. לא צריכה להיות בעיה לאלפי סטודנטים להתגבר על אלימות משטרתית וללמד את המשטרה לקח שלא תשכח. לכך יש צורך במשמעת וארגון.


על החרם ועל הגאווה להיות ישראלי


אני מוצא את עצמי חלוק על שני עיתונאים תותחים.


הראשון אורי אבנרי. הוא מתנגד לחרם על ישראל. לדידו אין להשוות את דרום אפריקה לישראל ("מיטת סדום", 22/4/07). אני חושב שהוא טועה ועושה הנחות שאינן מגיעות לישראל.


אכן, יש הבדלים בין דרום אפריקה לישראל ויש גם קווי דימיון. משטר האפרטהייד שישראל מקיימת בשטחים הכבושים הוא הדימיון ובגינו יש הצדקה לחרם כפי שהיתה הצדקה להטילו בשעתו על דרום אפריקה.


אני מתנגד לחרם חלקי, למשל רק על האוניברסיטאות או רק על העיתונאים. אני תומך בחרם מלא, שכולנו נסבול ממנו, כל עוד משטר הכיבוש והאפרטהייד מתקיימים. חרם כלכלי מקיף, אין יצוא לישראל, אין העברת כספים לישראל; חרם ספורטיבי, נבחרות ישראליות לא תשתתפנה באירועים בינלאומיים; חרם על הדרכון הישראלי, הוא לא ישמש מסמך מוכר באף מדינה וישראלים לא יוכלו לטייל יותר בעולם וכיוצא באלה. ישראל לא תעמוד בחרם כזה לאורך זמן. להערכתי תוך זמן קצר מאוד יבינו בישראל כי יש מחיר לכיבוש ולאפרטהייד ומרבית האזרחים, להוציא את קנאי בית המקדש ומספר רבנים ונערי גבעות תמהונים, ילחצו על הממשלה לשנות מדיניות ב-180 מעלות. זה יהיה קצר ויעיל.


תמיכתי בחרם אינה קשורה לסוג הפתרון של הסכסוך, שתי מדינות או מדינה אחת. העיקר להפסיק את הכיבוש ומשטר האפרטהייד שבקרוב נציין 40 שנים לקיומו.


העיתונאי השני שאני מוצא עצמי חלוק עליו הוא חברי חיים ברעם, איש אשכולות נדיר בעיתונות הישראלית (וגם נדיר מאוד מאוד שלא אסכים עימו). באחד מטוריו האחרונים הוא ציין כי הוא ישראלי גאה. הוא יתמוך בנבחרת ישראל כאשר זו מתמודדת עם אנגליה, וישמח על כל ישראלי שיזכה בפרס בינלאומי כמו פרס נובל ("ישראלים טובים", 2/3/07).


התשתית התיאורטית של חיים, לפיה אסור שאיש שמאל יתנתק מהעם בקרבו הוא חי, נכונה בדרך כלל, להוציא מקרים מיוחדים. ישראל במצבה הנוכחי כלולה במקרים אלו. בין אלפי המעודדים את נבחרת ישראל תמצא מתנחלים ממשטר הכיבוש והאפרטהייד, תמצא את אלה שמגדפים כל שחקן ערבי, ולכן לא אתמוך בנבחרת ישראל. אם אני תומך בחרם כולל על ישראל, לרבות חרם ספורטיבי, כל עוד קיים משטר הכיבוש והאפרטהייד, אינני יכול למצוא עצמי מעודד את נבחרת ישראל.


כך גם באשר לישראלים שזוכים בפרסים בינלאומיים. כאן יש להפעיל סינון אישי. אני שמח בשמחתה של עמירה הס על זכייתה בפרס בינלאומי כהערכה לעבודתה העיתונאית נגד הכיבוש, ואני עצוב לנוכח זכייתו של פרופסור ישראל אומן, גזען ותומך מתנחלים, בפרס נובל לכלכלה. האקדמיה השבדית נתנה לגזענות הישראלית קריאת עידוד בהענקת הפרס היוקרתי לאיש הזה. ניסיתי למנוע זאת, חתמתי על עצומה בינלאומית שביקשה מהאקדמיה השבדית לשקול שוב את מתן הפרס, משום שהוא עומד בניגוד למורשתו ההומניסטית של אלפרד נובל. האקדמיה סירבה, והגזען מנצל את יוקרתו לתמיכה במתנחלים.


בשעתו לא ביקרתי בספרד כל עוד הרודן פרנקו היה בשלטון. לאחר שמשטרו הפאשיסטי נפל, ביקרתי שם בשמחה. כאשר משטר הכיבוש והאפרטהייד יסולק, אשנה ממנהגי ואתמוך בנבחרת ישראל.

תגובות
נושאים: מאמרים

25 תגובות

  1. יובל הלפרין הגיב:

    לדורון מאיר,
    העלאת השאלה הזאת היא סימן שאתה מבין מה שאתה רוצה ולא מה שכתוב. בדבריי הקודמים שבתגובה להם שאלת את שאלתך ציינתי כמה דברים ש"ערבים" (לא יודע מה זה "הערבים") עשו ולא הסכמתי. קרא שוב.

    השאלה האמיתית היא איך ייתכן שאתה מבין כך. יש לכך כמה אפשרויות:
    1. שטיפת המוח נגד השמאל הרדיקלי שמתארת אותו בסטריאוטיפים.
    2. הנחת היסוד שמה שטוב ליהודים רע לערבים, ואתה יכולה להיות או רק לטובת אלה או רק לטובת אלה.
    3. הנחת יסוד אחרת, לפיה מה שממשלת ישראל עושה הוא לטובת היהודים, ולכן מי שמתנגד לה הוא לטובת הערבים.
    4. העובדה שאני רואה צורך להדגיש יותר עמדות שאינן מקובלות בציבור היהודי בישראל, כי איני רואה ערך רב מלחזור על דברים מקובלים רק כדי למצוא חן בעיני מישהו.
    5. העובדה שבסכסוך הפלסטיני-ציוני הצדק ההיסטורי הוא לדעתי בצד הפלסטיני, ומבחינתי זה מקביל ליחסים ארצות הברית-אינדיאנים או לבנים-שחורים בדרום אפריקה.
    זה לא אומר שאני תומך בכל מעשה או עמדה של הצד הצודק, והסכסוך הזה הוא לא כל העולם. יש הרבה דברים שערבים מעורבים בהם, ויש סכסוכים רבים בין "ערבים" ל"ערבים", כך שגם על פי ההיגיון הפשוט יש דברים ש"ערבים" כלשהם יעשו ולא אתמוך בהם.

  2. ליובל הלפרין הגיב:

    1. החיזבאללה לא רק חטף חיילים אלא גם הרג אחרים ופצע אזרחים חפים מפשע בהפגזת ההסחה על יישובים שקדמה לחטיפה.
    2. ישראל לא מחזיקה במאות לבנונים אלא (טרם המלחמה) בחלאה אחת שרצחה פעוטה ועוד 2-3 צדיקים נוספים.

  3. דומינו אדום הגיב:

    לבחור שאומר שספירו מבלבל את המוח, אני מציע שתעיין שוב בחוק החסינות.

    החוק מציין די במפורש תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או במעשי טרור נגד מדינת ישראל אינן בתחום החסינות.

    למעשה, החוק מאפשר לעצור חבר כנסת המבצע מעשה בגידה.

    כלומר, אם בשארה ביצע מעשים כה חמורים המשטרה יכלה לעצור אותו במקום.

  4. גרי אטרי הגיב:

    הערכותיך תמיד מסתברות כנכונות, גדעון, וזאת קרה גם הפעם.

  5. שירה לגדעון הגיב:

    כל הכבוד, כל הכבוד כל הכבוד! על מאמר מצוין!!!

    אבל למה לתמוך באיזושהי נבחרת לאומית רק כי זה ה"לאום" שלך שלא אתה בחרת בו..?

    חירות, לא לשכוח, זה להשתחרר ממבנים מסולפים שהלבישו עלינו, וכיוצא בזה החלוקה של התרבות לפי לאומים…

  6. נתן. הגיב:

    הטענה כאילו בשארה יעץ לחיזבאללה שצריך לפגוע בתשתיות ( בתי הזיקוק ותחנת הכח בחדרה)
    היא עלבון לאינטילגנציה.

    כאילו מה רוצה השב"כ לטעון?,שעד שהחיזבאללה דיברו עם בשארה הם חשבו שצריך לכוון את המרגמות לשטחים חקלאיים,שטחי בור,חורשות ואולי בכלל למעמקי הים?

    יש ךי הרגשה ששוב השב"כ עומד לצאת מטומטם.

  7. מיכאל: הצבת נידבכים מחדש הגיב:

    כלפי כל מחשבה וגישה מקדמת נוצרת גם קאונטר-ראקצייה. האויב הגדול של הפרקסיס הפוליטי המהפכני הם תהליכים של הטלת אקלקטיקה (תפזורתיות), פרור אקט האירגון המתקדם. אנו ניתקלים אז בהתנגדות של מלל מפורר, תכופות כשהמיסוך הזה מסתייע בחפיפה חלקית לעמדותינו.

    הדבר מטיל אנטרופייה, כאוס, מביא גם לקריסת הנחישות המחשבתית, לביטול צלילותה ובהירותה של הפעולה המחוקקת (במובן הקנטיאני – אקט האוטונומיה של הרצון הבונה). סיבת הדבר היא בין היתר שממסדים מנסים להנציח את ההגמונייה באמצעות הטלת מורא, והדבר משתקף ביצירת מעין ערבול וקריסה ואנטרופייה פנימית.

    יש המתייצבים דווקא ברגע כזה, ומציבים מחדש נידבכים באופן צלול, העוקף את כל גרעיני הסירבול והפילים הלבנים שתוקעים לך. כזה היה מאמרו של לנין מ-1905 "מה לעשות", וכזה (מבחינת המהות) הוא גם מאמרך הנוכחי. אני מזדהה עם כל דבריך, אשר לגישת מר ברעם במאמרו המסויים, אף אני בטאתי את התנגדותי בהודעה בשולי אותו המאמר(שלא פורסמה, אולי בדין היא ניתפסה כבעלת נימה חריפה מעט).

    מיכאל שרון

  8. גיל אהרנסון הגיב:

    גדעון, אתה טועה בגדול לגבי ענין החרם.
    כדמוקרט אתה אמור לדעת שחרם הוא עונש קולקטיבי, שמי שסובלים ממנו בעיקר הם החלשים – החולים והזקנים שמתערערת אספקת תרופותיהם, השכבות הנמוכות שהמחסור בכסף תמיד בא על חשבונן וכו’.
    האין אתה בעצמך מתנגד לחרם על הרשות הפלסתינית וממשלת החמאס, ולא רק בגלל חוסר הצדקתו, אלא בגלל הפגיעה האנושה בחייהם של כלל תושבי השטחים? וכי מה ההבדל?
    אנו התנגדנו למלחמה בגלל שלא נבדקו כלל אופציות דיפלומטיות לפתרון המשבר. האם חרם הוא מהלך דיפלומטי או מהלך אלים, המכוון כלפי כלל האוכלוסיה?

  9. הליברל: לגדעון איכזבת אותי הגיב:

    גדעון באופן חריג למדי איכזבת אותי בגדול. לעשות חרם על כל ישראל היא צביעות וחוסר הגיון מוחלט.
    מהחרם ינזקו בעיקר השכבות החלשות ועישרונים החלשים מפני שלחזקים יש קשרים בממשלה, דרכונים זרים וחסכונות. אתה מתעלם גם מהמציאות הגלובלית לפי הרעיון שלך חברת בולדוזרים אמרקאית שמוכרת לצה"ל כלי תחבורה שמשמשים להריסת בתים לא ינזקו מהחרם, ואילו לאנשים מעיירות הפיתוח או מהכפרים הערביים יסגרו מעט מקומות התעסוקה הקיימים שיעברו למדינה אחרת.
    גם מבחינה אקדמאית זה מהווה תקדים מסוכן לסתימת פיות מציא לך לקרוא את דבריו של נועם חומסקי שלא חשוד באהדה למדיניות החוץ האמקראית את דעתו הנחרצת נגד חרם אקדמאי. יש לפעול בעניין החרם כפי שמציא אורי אבנרי ותנועתו גוש שלום נגד מוצרים המיוצרים בהתנחלויות, ואני הייתי מוסיף נגד כל חברה שמשתפת פעולה עם הכיבוש.

  10. מיכאל: דוגמה לפעולה משבשת הגיב:

    הערתי בשולי מאמרו של ספירו רלוונטית למה שהתרחש גם בטוקבקים למאמרי האחרון "קיומיות ורהב".
    — קישור —

    לעיתים יש דיאלוג – הכותבת ענבל בר און החלה עימי דיאלוג כזה, אלא שמייד בעקבות זאת החלה פריעה כלפי המאמר וכותבו, שנועדה לשבש דיאלוג. מסימני הפריעה הם הברבריות הגלוייה והפחות גלוייה, האופי המכניסטי, דמוי הרובוט בעל הסב רוטינות המעטות, של הבאת הדברים, האופי הלא אנושי והמשובש, המנוגד להגיון, של הדברים, טון של טרונייה או נאצה כבדה, הניסיון "לקפל את הכותב" סביב לעצמו במקום לקדם דיאלוג.

    לעיתים ניזהרים לא להגזים, כאשר מניחים שלאינטלקטואל המותקף יש קשרים בחו"ל או מעמד בישראל, ולעיתים מבזים את האינטלקטואל באופן קשה, תופעה שאינה מקובלת במדינות תרבות. זהו אקט משבש שנועד ליצור אנרכייה, והוא עתיק כמו שהשמאניזם הקדום הוא עתיק.

  11. יובל הלפרין הגיב:

    חטיפת החיילים בצפון נעשתה בעיצומו של טבח שלוח רסן שביצע צה"ל בתושבי עזה.
    העולם הגדול שתק. רק החיזבאללה הקטן הגיב, כך שישראל הייתה צריכה לשבת "בחיבוק ידיים" בעצם לאחר חטיפת גלעד שליט, ולנהל מו"מ על שחרורו, כפי שהיא עושה עכשיו.
    אני סולד מהשקפת עולמו הפונדמנטליסטית של חיזבאללה ומתנגד לחלק משיטותיו. אך חטיפת חיילים אינה פיצוץ אוטובוס או מסעדה שבהם נפגעים אזרחים שלחלקם אין דבר ודבר עם הסכסוך (למשל ילדים בני חמש);
    ומי שכל חייו נאבק לשלום, כמו ספירו, דניאל ועוד, צריך להבין שחזונו מעולם לא יוגשם אם לא יהיו גורמים כמו חיזבאללה שיבהירו למעצמה הצבאית החזקה והתוקפנית באזור את מגבלות הכוח.

    ולגבי חוות שבעה. גם אם מדובר בשטח סורי (חלק מרמת הגולן) וסוריה התירה בפועל ללבנון לנהל מאבק עליו, הרי שיש "קייס". בדיוק כפי שחיזבאללה או גורם אחד עשויים לסייע לפלסטינים בשטחים הכבושים באמצעות פעולה בשטח שבו הכיבוש כבר הסתיים (ובעזה, אגב, הוא לא הסתיים).

    אני מקווה שחולשתו של אולמרט תביא אותו לדאוג סוף סוף לשליט, רגב וגולוואסר ולהביאם הביתה, וכך גם יחזרו לביתם מאות לבנונים ופלסטינים (חלקם אזרחים תמימים וחלקם חיילים ששירתו את עמם בשיטות התואמות או המנוגדות לחוק הבינלאומי), שגם להם יש אימהות ו/או ילדים.

  12. עמי כהן הגיב:

    ספירו, באופן חריג וחד פעמי אני מסכים איתך לפחות בסוגיה אחת.
    אכן, לישראל היו הישגים משמעותיים במלחמה ותחושת הכישלון הלא מוצדקת באה בשל יעדים לא מציאותיים שהוצגו לציבור בתחילתה ומיתוס האויב הנמלט ומשאיר אחריו נעליים.
    לגבי בשארה, אינני מכיר את העדויות (וגם אתה לא) ולכן לא אמהר לחרוץ משפט לכאן או לכאן. העובדה שלא נעצר בעת המלחמה איננה כמובן עדות לכלום לאור העובדה שחסינות חברי הכנסת מונעת מעצר כזה, מה עוד שיתכן שהעדויות שהיו בזמן המלחמה עצמה היו בלתי מספיקות. מי שמזכה את בשארה באופן שיטחי כזה איננו טוב יותר ממי שמרשיע אותו על סמך ההדלפות לעיתונאים כמו רון בן ישי.

  13. ספירו תפסיק לבלבל את המוח הגיב:

    בשארה לא נעצר מן הסיבה הפשוטה: במדינת ישראל, הפשיסטית גזענית (לשיטתך) אין אפשרות לעצור חבר כנסת מכהן מן הסיבה שהוא נהנה מחסינות.

    בכל תולדותיה של מדינת ישראל לא היה תקדים בו חבר כנסת מכהן הועמד למשפט או נעצר.

    כך שהנימוק שאתה מביא "מדוע לא נעצר בשארה כשהיה ברור כי הוא מכווין את הקטיושות של החיזבאללה" הוא נסיון מניפולטיבי עלוב שאין לו שום אחיזה במציאות.

    השאלה החשובה יותר היא מדוע החיזבאללה שיגר מטחי טילים לעבר יישובים פלסטיניים בגליל. על כך לא קיבלתי הסבר מניח את הדעת לא אצלך, לא אצל חיים ברעם ולא אצל אבנרי ואמיר.

  14. דניאל הגיב:

    לעניין המלחמה, כפי שאני רואה זאת כעת – האו"ם, ארגון אובייקטיבי לכל הדעות, אישר, שישראל נסוגה לקו-הגבול הבינלאומי. כלומר, בעניין חוות שבעא, ללבנונים אין קייס – הן חלק מרמת-הגולן, וזהו-זה.

    גם נשאלת השאלה, האם היה על ישראל לשבת בחיבוק-ידיים, למול מטר-קטיושות על ישוביה האזרחיים, הרג חייליה (בתוך שטחה שלה!) וחטיפת שני חיילים נוספים, מתוך שטחה שלה, אל עבר שטחה, של ארץ-אוייב.

    כעת, ברור, שלא היה על ישראל לפעול בצורה כה קצרת-רוח – לצאת למלחמה תוך שעתיים, מבלי לבחון שום חלופות, בכפוף ללוח-הזמנים של חלוץ (כלומר, ברגע שזה סיים, למכור את המניות). הרושם המתקבל הוא, שחלוץ הגיש לממשלה נייר, אולמרט ופרץ (וכל היתר) חתמו עליו, בתור חותמת-גומי – וזהו-זה… בדיוק כהעברת-התקציב וחוק-ההסדרים הנפשע, כפי שאמר הערב עודד שחר, בערוץ 1.

    מה לעזאזל היה נפגם, ביכולותיה האסטראטגיות של ישראל, לו היתה מודיעה: "אנו מקציבים 100 שעות, למשא-ומתן אינטנסיבי עם סוריה ולבנון, במטרה ליישב לאלתר את המשבר"?

    להערכתי: לא-כלום. נהפוך הוא – העולם כולו, היה מריע לה, ערוות-צבאה, לא היתה נחשפת, אסאד וסניורה, היו נענים – האם יכלו שלא? – ומעז, יכול שיוצא היה מתק-השלום…

    אבל – טוב, חלוץ חשב על מניות, אולמרט – על נדל"ן, ופרץ… נו, מי יודע. כנראה, שלא חשב בכלל. ראשו של רמון – כולנו יודעים, היכן היה, ומה שנגע, לכל היתר… נו, שוין.

    אבל, עדיין, גדעון: מפריע לי, שאתה ויתר הכותבים נוטים להתעלם, לחלוטין, מאחריותו של נאסראללה למלחמה הזאת!! אחרי-ככלות-הכל, גם אם ישראל נענתה לה, כאשר לא היה עליה לעשות כן – הוא שפתח בה.

    ההפגנה היתה כתומה, בארגון כתום ובמימון (נסתר…) כתום מכל-כתום. את דעתי, על מצב-ה-IQ של מאיר שלו, יוסי ביילין, נתן זהבי וחבריהם, הבעתי כבר, בתגובה אחרת בנושא זה ולא אוסיף. אם יוסי שריד, המית את מר"צ אט-אט – יוסי ביילין, הוא קברנה. דבר זה, ברור היה למן הרגע הראשון. הצרה היא, שבאין לה חלופה – נוצר ואקום מוחלט, בין חד"ש ל"עבודה".

    אפי איתם, אינו לה-פן; הוא גרוע מלה-פן לאין-שיעור. לה-פן, היידר, צ’ורקה וידידיהם הקרובים, הם, בסך-הכל, שונאי-זרים ולאומנים פשיסטיים – קרי, לו היו ישראלים, היו מתקבלים בתור אנשי מרכז ליבראליים, או – לכל היותר – ימין מתון שבמתונים; איתם, אינו כמותם. איתם, הוא נאצי מוצהר – ודי לעיין בדבריו של האיש, בראיונות כאלה ואחרים, על-מנת להיווכח בכך. עמדותיו של איתם, הן כהניסטיות קיצוניות במיוחד – והעובדה, שבשעתה ניאותה "העבודה" – על כל אנשיה כולם – לשבת עמו בממשלה, מעידה כאלף עדים, על מי היא ומה היא מפלגה זו, הטוענת, כביכול, להיותה "בעלת-עקרונות".

    "כיצד קורה שהשב"כ מאזין לטלפון של בשארה כאשר זה נותן הנחיות לאן לירות את הפגזים, והאיש לא נעצר?" – אכן, ברור, כי המדובר בבדיה… כמוה ככל אותו תיק, שתפרו רבי-המענים הארורים האלה – חבריו לעבודה של מר "תקווה לבנה" חדש ממפלגת ה"אבו?דה", המתחזה לדמוקרט – במטרה לחסל, אחת ולתמיד לשיטתם, את הייצוג הערבי הממשי, בכנסת ישראל.

    כתבת, "אין לשב"כ שום בעיה לתפוש חלפן פלסטיני במזרח העיר ו"לשכנע" אותו כי ימסור עדות על מסירת כספים, שאחרת ייעצר, משרדו ייסגר ויוחרם כספו" – לדעתי, גדעון, כל אלו, הן בגדר הנחות אופטימיות. כולנו יודעים, כיצד סוחטים, יהודים אלה, "הודאות" מ"הודאות" שונות…

    מה שכתבת, "בעניין המידע אני אנרכיסט מוחלט" וגו’ – עכשיו זכית בהערצתי המלאה.

    המלצתך לנו במאבקנו – צוטטה כעת באתר המאבק.:-)

  15. דורון מאיר הגיב:

    שאלה ליובל הלפרין
    האם אי פעם מצאת דבר אחד שהערבים עשו, שלא היית שבא רצון ממנו?

  16. ליובל הלפרין, הכל טוב ויפה, אך מדוע לכתוב שקרים? הגיב:

    זכותך להאמין במה שאתה רוצה, אבל הצורך שלך לגבות את דיעותיך בשקרים הזויים נוסח "מאות" לבנונים שהיו בידי ישראל ערב הטיפת החיילים בצפון (פלוס הרג אחרים ופציעת אזרחים בהרעשה על יישובים אזרחיים) מעיד על חולשת טיעונים ותו לא.

  17. יובל הלפרין הגיב:

    כתבתי מאות לבנונים ופלסטינים.

  18. יובל הלפרין, ברור לי מה כתבת הגיב:

    ניסחת מראש משפט מטעה (במתכוון, לדעתי). מדוע להוסיף פלסטינים ולומר "מאות" כשיש אלפים רבים של אסירים פלסטינים? לי נראה שיש כאן ניסיון לגרום לקורא להאמין שהיו הרבה יותר אסירים לבנוניים מכפי שהיו באמת. ובכלל, מה הרלבנטיות של אסירים פלסטינים לצורך העניין? חיזבאללה הוא ארגון לבנוני ואין לו שום זכות לפעול בשם הפלסטינים. או שמא אתה סבור שבעצם כל הערבים אותו דבר ויש ביניהם אחריות הדדית, אמירה שהימין וודאי ישמח לקבל. האם לפי הגיון זה יכולה ישראל להכות בפלסטינים במקום בחיזבאללה?

  19. מישקה ליובל הלפרין הגיב:

    שטיפת המוח שאתה מציין קיימת גם בצד השני, דהיינו אצלך.
    שאל את עצמך האם יתכן מצב בו תצדיק מהלך צבאי נרחב של ישראל בלבנון?
    כמדומני שהתשובה תהיה "לאו" מוחלט ואף תמידי.
    יש איזורים בשמאל שגורסים שכל מה שהוא ישראלי-צבאי הוא רע בהכרח ואילו כל תוקפנות ערבית כלפי ישראל יש בה גרעין של צדק.
    שטיפת המח קיימת בכל מקום שהוא קיצוני, בין אם הוא שמאל ובין אם ימין.

    בעניין סעיף 5 לתגובתך: יש שטחיות ברורה בהשוואה בין יחסי ישראל-פלסטינים לבין יחסים ארה"ב-אינדיאנים או לבנים-שחורים בדרום אפריקה.
    להזכירך למשל את אי-קבלת תוכנית החלוקה (שהציעה פשרה הוגנת בין הצדדים הניצים) ע"י הפלסטינים.
    אגב, בבסיס הציונות אין גזענות נוסח דרום אפריקה אלא טענה אחת בלבד (צודקת או לא…) על זכות היהודים למדינה משלהם.
    ברור שישנם גזענים רבים בין הציונים וזה סיפור אחר לחלוטין, אבל בכל מקרה אין הדבר דומה לאפרטהייד שהוא תורת גזע ממש הגורסת שאדם לבן שווה יותר משחור.

  20. דניאל למישקה הגיב:

    בבסיס הציונות (כפי שהיא כיום… שמא ניתן לשנותה, כך שתתאים גם לפלשתינאים? תכלול אותם, במקום את יהודי-ניו-יורק? חומר למחשבה…), נמצאת היהדות.

    בבסיס-היהדות, נמצאים חוקיו, הגזעניים עד-בחילה, של ספר "עזרא".

    Enough said?

  21. נעמה הגיב:

    — קישור —
    דוח מעקב אחרי ועדת וינוגרד אהוד אולמרט וציפי ליבני עד להפלת הממשלה
    — קישור —

  22. בבסיס הציונות נמצאת היהדות?? הגיב:

    הציונות המודרנית עוצבה בידי אנשים חילונים למהדרין שספק אם קראו אי פעם את ספר "עזרא", שאיננו, אגב, ספר הלכה ולכן אין בו ממש "חוקים". היהדות שבסיס הציונות היא הלאום היהודי (לא בכדי קרא הרצל לסיפרו "מדינת היהודים" ולא המדינה היהודית) וזו גם הסיבה לכך שמתנגדי הציונות החריפים ביותר הם היהודים האורתודוקסים הקיצוניים.
    לכל הדתות מרכיב של "גזענות" במובן של היחס לבני דתות אחרות והיהדות היא לאו דווקא החמורה שביניהן.

  23. גדעון ספירו הגיב:

    לדניאל,
    כישראלי, אך טבעי שאתמקד בביקורת על מעשי ישראל ולא על החיזבאללה. אין ספק שהחיזבאללה יזם פרובוקציה ופגע בריבונותה של ישראל עם חטיפת החיילים, אבל את המלחמה יזמה ישראל, והיא הייתה מיותרת. בל תשכח כי ישראל פוגעת מזה שנים מדי יום בריבונותה של לבנון על ידי חדירת מטוסיה לשמי לבנון, ומסרבת להפסיק זאת על אף דרישות חוזרות ונישנות של הקהילה הבינלאומית.
    עם שאר הערותיך אני מסכים. בעניין אפי איתם חידדת את ההגדרות. וגם תודה על המחמאה.

    למגיב שביקש כי לא אבלבל את מוח,
    מותר לא לדעת, אולם כאשר הבורות והיהירות באות במנות גדושות, זה מתחיל להיות מוגזם.
    אחד המגיבים העיר כי על פי החוק הישראלי לא עומדת לחבר כנסת החסינות כאשר מדובר בבגידה. אם השב"כ לא עצר את בשארה במלחמת לבנון, סימן שכל ההאשמות הן חארטה בארטה.
    אתה גם טועה בקביעה כי בכל תולדות מדינת ישראל לא היה תקדים בו הועמד ח"כ לדין או נעצר.
    רק בכנסת הנוכחית הועמד ח"כ קדימה חיים רמון לדין והורשע, ושני חברי כנסת נוספים, שלמה בניזרי מש"ס וצחי הנגבי מקדימה עומדים עתה למשפט.
    בשנת 1979 הועמד לדין ח"כ שמואל רכטמן מהליכוד ןהורשע במתן שוחד. הוא נידון למאסר. אם זכרוני אינו מטעני הוא התפטר מהכנסת לאחר שהחל לרצות את מאסרו.
    לשאלתך מדוע הופגזו גם ישובים ערבים על ידי החיזבאללה, אני מפנה אל השייח נסראללה.

    לשירה,
    תודה ואני מסכים עם הערתך.

    לעמי כהן,
    בעניין מעצר ח"כ בשארה, ראה תשובתי לעיל.

    לגיל אהרנסון והליברל,
    בסוגיית החרם אני מאמץ את עמדת הקונגרס הלאומי האפריקני שבתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה תמך בחרם אף כי ידע שהשחורים יפגעו יותר מהלבנים. מנהיגי הקונגרס צדקו בהערכתם כי חרם בינלאומי יאיץ באופן משמעותי את נפילת המשטר. הם היו מוכנים לספוג את הסבל לטווח קצר למען החופש והרווחה לטווח ארוך.
    עקרון זה תופש גם בישראל. 40 שנים מנסים מתנגדי הכיבוש להפיל את משטר האפרטהייד בשטחים הכבושים ולא עלה בידם. חרם מלא על ישראל יעשה ב-40 ימים מה שלא עשינו ב-40 שנים. מהחרם יסבלו כולם, ואני בתוכם, ואין ספק שהעניים יסבלו יותר מהעשירים, אולם ראוי לסבול לטווח קצר לעמן החופש והשיחרור לטווח ארוך.

  24. עמי כהן לגדעון בעניין בשארה הגיב:

    צר לי גדעון, ספירו אך לא הגבת לעניין. בוודאי שחברי כנסת הועמדו לדין ואף הורשעו בעבר, אך האם מעולם נעצר מי מחברי הכנסת בזמן כהונתו? אין לכך תקדים והחסינות מונעת זאת. החסינות לא מונעת חקירה.

  25. גדעון ספירו הגיב:

    לעמי כהן,
    אתה לוקה בקריאת טקסט. כתבתי בתגובתי, וכך כתב גם מגיב נוסף, שעל פי החוק, חסינות ח"כ איננה תופשת בעבירות מסוג של בגידה. מאחר והשב"כ והמשטרה האזינו לשיחותיו של עזמי בישארה גם בימי מלחמת לבנון השנייה, לא הייתה כל מניעה לעצור אותו אם, כפי שטוענים כיום מאשימיו, הוא טיווח לחיזבאללה מטרות לירי הרקטות.
    העובדה שלא נעצר, מוכיחה שאין ממש בהאשמות אלו והן נועדו כיום לתפירת תיק ורדיפה פוליטית.

הגיבו למיכאל: הצבת נידבכים מחדש

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים