הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-12 במאי, 2007 3 תגובות

הצעירה ק’ מסיימת השנה בהצלחה את לימודי התיכון, ובימים הקרובים יוענק לה פרס הצטיינות. ק’ הזמינה לטקס את שתי הספרניות ששירתו אותה בספרייה הציבורית בה היא נהגה להכין שיעורי בית, להתכונן למבחנים ולשאול ספרי קריאה. להזמנה צירפה ק’ מכתב אישי בכתב ידה. תוכנו של המכתב מעניין ומרגש. הוא הזכיר לי את מה שכתב הוגה הדעות הצרפתי מוֹנטסקייה בעידן האורות במאה ה-18, לאמור – "הלימוד משמש לי מזור ומרפא להתגבר על כל גועל נפש בחיים, הקריאה מסיחה את דעתי מכל עוגמת נפש".

ק’ כתבה לשתי הספרניות:


אף פעם לא אמרתי לכן כמה חשובה לי הקריאה, שהספרים הם עולם אחר עבורי. כשהגעתי לעיר והיינו המשפחה הראשונה האתיופית בשכונה, אף אחד לא ממש אהב אותי, הייתי מוזרה מדי, חוּמה מדי …


וחיפשתי עולם אחר, מקום שבו ירצו אותי.


נתתן לי להיכנס לעולם קסום, עולם הספרים. הספרים היו העולם שאליו ברחתי כשקיללו אותי "כושית, עופי מפה, טפסי על העצים!" העולם הזה נתן לדמיון שבי לפרוח, העולם שרצה ואהב אותי בלי להירתע ממני, העולם שהספרים יצרו, העולם שהצלחתי לפתוח דלת אליו ולהיכנס, ולהיאחז בחיים גם כשלא ראיתי אור בהם.


אף פעם לא אמרתי לכן כמה הם מצילים הספרים. אף פעם לא אמרתי לכן כמה מופלאה הקריאה עבורי, כמה ידע רכשתי, כמה כוח צברתי.


העברית שלי התחזקה עד כדי כך שאנשים חושבים שנולדתי פה. היה בי הכוח ליצור עולם משלי, קסום ואתגרי כמו הסיפורים והעלילות שקראתי. כמה אושר היה בי ברגעים שלקחתי חלק בעולם הפנימי שבי, לצעוד עם הדמויות, לצחוק איתם. הספרים עבורי היו תקופה ארוכה חברים. היו ימים שהלכתי לישון ב-6 בבוקר כי קראתי כל הלילה, נגעתי במקומות רגישים, בסיפורים יפים, בכיתי, התאהבתי, פחדתי, צחקתי, התרגשתי, כל כך המון רגשות בקריאה. ואף פעם לא אמרתי לכן המון, המון תודה! שנתתן לי את הזכות להכיר בעולם כל כך קסום, שאולי בלעדיו לא הייתי מי שהיני, בחורה עם דמיון, עם יכולת ביטוי, עם שפה רהוטה, עם תשוקה עזה לידע. תודה שנתתן לי 11 שנים של קריאה, של הזכות לבחור לקרוא, להיחשף בתוך קפלי הספרים… לא רק לי, גם לאחי, לכל משפחתי – תודה לכן.


וכאות הוקרה ברצוני להזמין אתכן ספרניות יקרות לטקס הענקת הפרס בו זכיתי ושיש לכן בו חלק מאז אותו יום ראשון בו הופיעה בפניכן ילדה קטנה עם צמות וביקשה לקחת רק ספר, ספר אחד…


שוב תודה,


אוהבת אתכן, ק’

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. שירה הגיב:

    מרגש ונכון כ"כ…הקריאה גורמת להאמין שעולם טוב אפשרי, שאהבת אמת קיימת, שמוסר הוא עמוק יותר מעשרתהדברות ובעיקר.. שאנחנו לא לבד..

    בהצלחה לק’ ושתמשיך לקרוא!

  2. יוסף אלגזי הגיב:

    למעוניינים לדעת עוד על הצעירה ק’ – ראו את הכתבה של אור קשתי ב"הארץ" (יום ד’ 16.5) עמוד 13.

  3. עופר כסיף הגיב:

    נדמה לי שהיה זה פובליוס טרנטיוס שאמר "אדם הנני ושום דבר אנושי אינו זר לי". הצורך למצוא מזור בקריאה ולהפליג לארצות אחרות, טובות יותר, גם הוא מבטא צורך אנושי ואף אינו זר לי עצמי. לבי לבי עם ק’. יחד עם זאת, לדידי חשיבות הקריאה ורכישת הידע אינם בכוחן האסקיפיסטי אלא להיפך: ביכולת להשתמש בהן לשם שינוי העולם ותיקונו – בפרקסיס כוחו של הידע!!

הגיבו לשירה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים