הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 ביוני, 2007 39 תגובות

40 שנים הם תקופה ארוכה בחיי אדם, גם בחיי מדינה שנוסדה ב-1948, אולם הן אינן תקופה ארוכה בממדים היסטוריים. איך יעריכו היסטוריונים את 40 השנים הראשונות לאחר מלחמת יוני 1967 בעוד 100 או 200 שנים, איננו יודעים. כי איננו יודעים אם ישראל תתקיים אז, ואם כן, האם כמדינה יהודית או פלסטינית, או שמא רב לאומית כחלק ממזרח תיכון חדש, או האם חס ושלום יעלה האזור השמיימה במלחמה גרעינית? איש אינו יודע.

על כן מטבע הדברים כל הסיכומים שנעשים עתה עם ציון 40 שנים למלחמת יוני 1967 שבישראל קרויה "ששת הימים", הם זמניים.


כולם עורכים סיכומים, מתנגדי הכיבוש ותומכיו.


התקשורת מלאה בראיונות עם גנרלים של המלחמה ההיא שעדיין נותרו בחיים, והם מפליגים כמובן בהישגיהם, ואין עיתונאי ששוכח לשאול את השאלה המעט בנאלית, "האם צה"ל של אז היה שונה מזה של היום?" והם משיבים בצניעות מופגנת שהצבא של אז היה נפלא וגיבור, מוכן למלחמה, הכל היה מתוכנן והמפקדים הלכו בראש וכו’ וכו’.


ראשי המתנחלים וגוש אמונים גם הם מרואיינים מבוקשים. צריך לומר את האמת העצובה שהם הצליחו עד כה מעל ומעבר לחלומותיהם. הם יכולים להסתכל אחרוה בסיפוק. יותר מ-250 אלף יהודים הועברו על ידי מדינת ישראל לשטחים הכבושים, ורובם חיים שם ביישובים משגשגים וברמת חיים העולה על הממוצע בתחומי הקו הירוק. לא זאת אף זאת, בעוד בתחומי הקו הירוק נסוגה ישראל ממדינת רווחה לעבר מדינת פערים מונהגת על ידי קפיטליזם אכזרי, הרי בשטחים הכבושים בנתה ישראל, רק ליהודים על פי המשנה הגזענית, מדינת רווחה למופת, שמממנת שירותים חברתיים שבתוך הקו הירוק מרבית האזרחים רק יכולים לחלום עליהם.


ההישג המתנחלי מודגש הדגשת יתר לאור העובדה שעל אף שהקמת ההתנחלויות, הכפריות והעירוניות, מהווה פשע מלחמה, ועל אף העובדה שישראל הקימה שם משטר אפרטהייד, המעמד הבינלאומי של ישראל לא נפגע. אם משווים את רמת התמיכה בישראל היום עם זו שהיתה בטרם מלחמת יוני, יש לישראל סיבה למסיבה – מעולם לא היה מעמדה הבינלאומי איתן כמו היום: ההשקעות לתוך ישראל זורמות, היצוא הישראלי נמצא בעקומת עלייה מתמדת, השקל איתן מהדולר, תעשיית היי-טק משגשגת שפועלת בשיתוף עם חברות בינלאומיות בכל העולם, ישראל היא מדינת הגירה מבוקשת והדרכון הישראלי מאוד נחשק ומאפשר כניסה למרבית מדינות העולם.


יש אמנם מעת לעת ציוצי חרם על ישראל, לאחרונה עורר הד מסוים החלטת ארגון המרצים הבריטי לשקול חרם אקדמי על מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל, אולם אלה לא יביסו את הכיבוש, כל עוד הממשלות באותן מדינות לא תומכות בו. במאמר מוסגר יורשה לי להעיר כי אני תומך כבר שנים בחרם בינלאומי כלכלי מלא על ישראל בגין משטר האפרטהייד שישראל הקימה בשטחים הכבושים, חרם שאם ימומש בנחישות, יעילותו תהיה לדעתי מיידית, אולם להתחיל דווקא באקדמיה, נראה לי לא נבון. הגם שאין ספק שהנהגות והנהלות המוסדות האקדמיים משתפות פעולה ברמות שונות עם הכיבוש, (בוודאי לא יוצאות נגדו), הרי האקדמיה היא עדיין הפחות נגועה בהתחשב בעובדה שבתחומיה פועל ציבור מרצים גדול יחסית של מתנגדי הכיבוש.


ישראל השקיעה בהתנחלויות ב-40 שנות הכיבוש למעלה מ-100 מיליארד דולר, חלק מהכסף בא מסיוע חוץ, ואזרחי המדינות התורמות לישראל כמו גרמניה, ארה"ב, אנגליה, צרפת, קנדה ואוסטרליה – יכולים לומר, יש לנו מנייה בכיבוש ובאפרטהייד המשגשגים.


ההצלחה הישראלית מעוררת התפעלות מיוחדת, לנוכח העובדה שב-40 השנים האלה עברו על ישראל מספר מלחמות שהקיזו דם ועלו ממון רב, לא אופיינו בניצחונות מסחררים כמו יוני 1967. כוונתי למלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון הראשונה בת 18 השנים, האינתיפאדה הראשונה והשנייה, מלחמת לבנון השנייה, ובכל אותן שנים לא הופסקה התרחבות ההתנחלויות, ומספר המתנחלים גדל. במלאת 40 שנים למלחמה ולכיבוש יכולות ממשלות ישראל העובדות בשירות המתנחלים לציין בסיפוק כי הצליחו להכות את ההתנגדות הפלסטינית עד לשלב בו יכולים המתנחלים לנסוע היום בגדה בביטחון רב בכבישים המצוינים שבנו עבורם ממשלות ישראל לדורותיהן.


הישג נוסף שהמתנחלים יכולים לזקוף לזכותם, שעל אף חילופי ממשלות מימין לשמאל ולהיפך, לא היתה ממשלה שהפסיקה להעביר כספים להתנחלויות, גם ממשלת רבין בה כיהנו שרי מרצ, יוסי שריד, שולמית אלוני ורן כהן. הדבר ראוי לציון משום ששריד ואלוני סבורים שהקמת ההתנחלויות היתה האסון הגדול ביותר שקרה לישראל, ובכל זאת המשיכו להזרים תקציבים.


ומה באשר למתנגדי הכיבוש? הם למרבה הצער לא יכולים להציג הישגים משמעותיים. על אף מספרם הרב של אגודות, ארגונים וועדים שקמו במשך 40 שנות הכיבוש ונאבקים למען זכויות אדם ונגד הכיבוש, הם לא הצליחו להסיג את הכיבוש לאחור, שלא לדבר על ביטולו.


גם אם לא הצלחנו לשכנע את רוב אזרחי ישראל כי הכיבוש הוא שילוב של רשע, פשע ואי צדק, אין פירושו שכך יהיה גם בעתיד. הוא שאמרתי בתחילה – 40 שנים הם זמן קצר בהיסטוריה האנושית. עד כה ידו של הרוע בישראל היא על העליונה. ההיסטוריה מלמדת כי היו מקרים בהם הרוע ניצח, ראו השמדת האינדיאנים בארה"ב על ידי המהגרים, ראו השפלת ובזיזת האבוריג’ינים, התושבים המקוריים באוסטרליה, על ידי המהגרים הלבנים שהפכו לרוב. אבל יש גם דוגמאות הפוכות. ראו את התפוררות האימפריה הסובייטית לאחר יותר מ-70 שנים (1917-1990) וכל מדינות הגוש המזרחי, ראו את הפלת משטר הרצח של פול פוט בקמבודיה (1975-1979), ראו כיצד ניגפה ארה"ב האדירה בוייטנאם (1960-1975), ראו את הבסת חסידיו הפאשיסטים של רודן ספרד גנרליסמו פרנסיסקו פרנקו (1939-1975) ואת הדיקטטורה של אנטוניו דה אוליביירה סלאזר בפורטוגל (1932-1974).


לרשימה זו אפשר להוסיף את כל האימפריות הקולוניאליות, שכמו ישראל שלטו בעמים אחרים, ובסופו של דבר כולן קרסו-הובסו במלחמות שחרור כמו השלטון הבריטי בהודו והצרפתי באלג’יריה שנמשכו יותר ממאה שנים.


הצלחת הכיבוש הישראלי היא על כן זמנית, נכונה להיום, והניתוח של השמאל כי הכיבוש לא יוכל להימשך לעד, והוא יובס בצורה זו או אחרת – יש לו על מה לסמוך.


מעבר לסוגייה אם הכיבוש הישראלי יוציא את נשמתו בטרם יציין יובל, או יגלה יכולת להחזיק מעמד עוד 40 שנים, חשוב ההיבט העקרוני שהכיבוש אינו צודק, כי הוא כרוך בהפרת זכויות אדם בסיסיות, בדיכוי, באלימות, בהפעלת עינויים, בשוד קרקעות, ברמיסת זכות הקניין, בזילות חיי אדם שמתבטא בהרג אזרחים ולכן חובה להילחם בו ללא קשר לסיכויי ההצלחה. בנוסף, 40 שנות הכיבוש השאירו כוויות קשות על החברה הישראלית.


ישראל הפכה למדינה הלוקה בגזענות בוטה, אלימה לא רק כלפיי הנכבשים, גם בביתה פנימה. אלימות המשטרה, שליפת הסכינים בסכסוכים, האכזריות והאדישות כלפיי העניים, השחיתות האוכלת כל חלקה טובה בצמרת השלטון, מערכת משפט הלוקה באפליה ובגזענות, הקנאות הדתית שמשפיעה על אורחות החברה הישראלית, אפליית האזרחים הערבים, היחס הברוטלי למהגרי העבודה, הסחר בנשים, כולם קשורים לאלימות ולשחיתות "ברשות ובסמכות" שהצבא, המשטרה והשב"כ מפעילים בשטחים הכבושים. המדיניות המאפיוזית של שלטונות ישראל בשטחים הכבושים השפיעה ללא ספק על הטמעת הקפיטליזם החמסני בחברה הישראלית שהתבטאה בשוד הקופה הציבורית שביצעו ומבצעים ברוני ההון הישראלי, מקומיים ומיובאים, "ברשות ובסמכות" בברכת ובסיוע הממשלה והכנסת.


מדיניות הכיבוש ופולחן-הכוח השפיעו על מדיניות החוץ הישראלית. ישראל הפכה ליצואנית נשק למשטרי עריצות, תמכה כמעט בכל שלטון זב ומצורע, החל משלטון האפרטהייד בדרום אפריקה עבור לרודן מובוטו בזאיר וכלה בגנרל פינושה בצ’ילי – רשימה חלקית.


הכיבוש השחית גם את קודש הקודשים של השואה. מדינת ישראל לקתה בביזוי השואה בכך שהפכה אותה למנוף וכלי עזר במערכת התעמולה המצדיקה את משטר הרשע בשטחים הכבושים. השואה בשירות האפרטהייד, המצאה שרק ישראל יכולה לנפק.


בחסות הכיבוש ותעמולת הכזב של "ישראל נאבקת על קיומה מול הניסיונות להשמידה", פיתחה ישראל ארסנל אדיר של נשק השמדה המוני, אטומי, ביולוגי וכימי, והכניסה את האזור למירוץ חימוש גרעיני וחשפה את עצמה להשמדה, בין כתוצאה מאסון בכור בדימונה (בידי אדם או טבע כמו רעידת אדמה), בין כתוצאה ממלחמה הרפתקנית שישראל עלולה ליזום. לא חסרים בצמרת הישראלית מנהיגים דתיים וחילוניים אחוזי משיחיות בנוסח גוג ומגוג.


המסקנה ברורה. המאבק בכיבוש רחוק מלהגיע לסיומו. הוא מחייב אורך רוח, סבלנות, והוא חייב להתנהל מבלי להסתכל על שעון העצר וללא קשר לסיכויי הצלחתו, כי זה מה שחייבים לעשות אנשים הגונים שמאמינים בחברה שבנויה על אדנים של שלום, צדק, שוויון וערבות הדדית חוצים גבולות לאומיים וגיאוגרפיים.


או אז בסופו של הליך, גם אם יהיה פתלתל ולעתים מיוסר ומייסר, גם הכיבוש הישראלי יובס, בעזרת השם או בלעדיו.

תגובות
נושאים: מאמרים

39 תגובות

  1. comrade cirrus הגיב:

    הכל טוב ויפה רק תיקון קטן: הכיבוש הישראלי הוא בן 59 שנה. לפניו היה הכיבוש הבריטי שתחת שלטונו הוקמה והתבססה המדינה לעתיד.
    התפיסה הגורסת שהשטחים שמעבר לקו הירוק הם שטחים כבושים ואילו מדינת ישראל שבתוך הקו הירוק איננה שטח כבוש, היא תפיסה שאיננה נכונה כפי שבודאי יצא לכותב המאמר לקרוא לא אחת באתר זה.
    הניסיון לחמוק במיני תרגילים ופירוטכניקה מילולית מהנקודה החשובה הזו לא מובילה את הדיון לשום מקום והיא זו שבסופו של דבר מונעת את סיומו של הכיבוש והשכנת שלום במזה"ת.
    הפיתרון של מדינה דו-לאומית הכולל את מימוש זכות השייבה הוא לא יותר מפיתרון שכל מטרתו היא לטהר את הדובר בעיני עצמו ולמקם אותו בעמדה מוסרית, שתאפשר לו לעמוד בראש זקוף בשורה אחת בקרב האצולה המוסרית שבאירופה.
    הלכה למעשה, יודע כל בר דעת, שמוסר וצדק בשבילו הן לא מילים מתות שכל מטרתם להיות מושמעות בלבד, אלא ביטוי אנושיות מחייב, שסופה של מדינה דו לאומית הכוללת את זכות השייבה יהיה, בהסתברות גבוהה, מלחמת אזרחים עקובה מדם. לקיחת סיכון שכזה מתאימה אולי למהנדס חברתי מבית המדרש הקולוניאליסטי המערבי, שעורך ניסוים חברתים כיד הדימיון הטובה עליו. נזיז את אלה מפה לשם, נערבב קצת כאן ועם קצת רצון טוב הכל יהיה בסדר ואם לא, אז נארגן איזה קונצרט צדקה ונכתוב כמה מאמרים בנושא.
    בסופו של דבר ראיה נכוחה של המציאות יחד עם הבנה ש"חירות" היא לא להגיד לבני אדם מה הפיתרון הטוב בשבילם אלא מתן אפשרות לכל אחד להחליט בעצמו. האם הוא רוצה להשאר כאן ולשאת את נטל האשמה על היותו כובש וגזען, או שהוא יכול לפתוח את השערים בפני אלא שנשבעו לחסלו מתוך תקווה, שכאשר הם יראו איזה בחור נחמד הוא, הם יתאהבו בו חיש קל ויחדיו יחיו באושר ועושר עד קץ הימים. האופציה השלישית היא לאפשר לכל מי שחפץ בכך, לארוז את מטלטליו ולהגר למקום אחר.
    ממש לא ברורה לי הגישה המקובלת כאן של שפיכת אש וגופרית על כל מה שמסמל את הריבונות הישראלית וברגע האמת, נסיגה חפוזה לזרועות הציונות וזו ארצי מולדתי. הגיע הזמן, רבותי, לקבל החלטות.

  2. רמי הגיב:

    סדום החזיקה מעמד (לפי הרמבם) 727 שנים ועמורה כנראה קצת פחות, כך שיש למדינת ישראל לפי אומדן זהיר בערך עוד 300 שנה (כי פשעיה בערך פי שנים מפשעי סדום ועמורה). ולתפארת מדינת ישראל!

  3. לנין הגיב:

    "ישראל הפכה למדינה הלוקה בגזענות בוטה, אלימה לא רק כלפיי הנכבשים, גם בביתה פנימה. אלימות המשטרה, שליפת הסכינים בסכסוכים, האכזריות והאדישות כלפיי העניים, השחיתות האוכלת כל חלקה טובה בצמרת השלטון, מערכת משפט הלוקה באפליה ובגזענות, הקנאות הדתית שמשפיעה על אורחות החברה הישראלית, אפליית האזרחים הערבים, היחס הברוטלי למהגרי העבודה, הסחר בנשים, כולם קשורים לאלימות ולשחיתות "ברשות ובסמכות" שהצבא, המשטרה והשב"כ מפעילים בשטחים הכבושים. המדיניות המאפיוזית של שלטונות ישראל בשטחים הכבושים השפיעה ללא ספק על הטמעת הקפיטליזם החמסני בחברה הישראלית שהתבטאה בשוד הקופה הציבורית שביצעו ומבצעים ברוני ההון הישראלי, מקומיים ומיובאים, "ברשות ובסמכות" בברכת ובסיוע הממשלה והכנסת".
    הטיעון הזעיר בורגני (וכמובן המעוות) הקלאסי.
    אפשר לחשוב שלפני הכיבוש ישראל הייתה חברה על מעמדית מושלמת, המשטרה לא שימשה ככלי של המעמדות השליטים אלא רק עזרה לקשישים לחצות את הכביש,אלימות באמת שלא היתה קיימת לפני
    67′, נו באמת.
    כידוע ערבי א"י חיו תחת משטר צבאי עד 66′ כך ששוב לא ברור על מה אתה מדבר.
    בנוגע למהגרי עבודה,אכן הכיבוש יצר תלות בעבודה זולה שאחרי האינתיפאדה הראשונה הצריכה שימוש בעובדים זרים, אבל להגיש שהיחס כלפיהם הוא ב ג ל ל הכיבוש ולא בגלל צרכים מידיים של המעסיקים זה ממש מוזר.
    לגבי שחיתות, אני באמת לא צריך לספר על השחיתות של מפא"י…
    שוב כמו לגבי המשטרה, אפשר לחשוב שבתי המשפט היו אי פעם גוף ניטרלי,"שלנו", חף מכל שיקולים מעמדיים.
    בקיצור כל הדברים הללו אין להם קשר לכיבוש, חוץ מהיחס למהגרים, אבל בצורה עקיפה.
    ולבסוף הטיעון הזעיר בורגני האולטרא-קלאסי-
    היחס לעובדים, הטמעת הקפיטליזם וכו’.
    תן לי לרענן את זכרונך ולהסב את תשומת לבך לכך ש"האופנה" בעולם הקפיטליסטי (וזה לא המקום לדבר על סיבותיה) משנות ה-40′ ועד שנות ה-70′ היתה של מדינת רווחה, האופנה פסקה בשנות ה-70′ וקיבלה נוקאואט בעשור האחרון, וישראל בסך הכל חלק מהמודה הזאת, ואין כאן שום קשר לכיבוש.
    כידוע הקפיטליזם מצריך הצבר של הון ושוב ושוב וחוזר חלילה.האופן של הצבר זה משתנה מתקופה לתקופה (החלוקה הקלאסית היא לתקופה התעשייתית, המונופוליסטית-אימפריאליסטית,מדינת רווחה,הפרטה-גלובליזציה).
    מה שאנחנו חויים איננו קשור לכיבוש כי אם לשינוי אופיו של ההצבר (הסבר מרתק קיים בספר "מרווחי מלחמה לדיוידנדים של שלום").
    כמובן שיש להתנגד בכל תוקף לכיבוש, אבל התנגדות זו יש להעמיד על קרקע תיאורטית מוצקה ולא על סיסמאות זעיר בורגניות חסרות שחר.

  4. תייר חלל הגיב:

    מה עם הכיבוש הערבי בכורדיסטאן ?

    תוך כמה זמן אתה מניח שהוא ייגמר?

  5. דניאל הגיב:

    מאמר מדויק וקולע, מסכים לחלוטין.

  6. טרוצקי הגיב:

    ללנין,
    לא להכיר בהשפעות השליליות של הכיבוש על החברה הישראלית, מצריך רמה גבוהה של עיוורון. אתה מוציא שם רע ללנין.
    גדעון ספירו לא כתב רשימה על מה שהיה בישראל בטרם מלחמת 1967, ולכן ההערה "שאפשר לחשוב שלפני 1967 ישראל הייתה חברה על מעמדית מושלמת" היא במקרה הטוב אווילית.
    בוודאי, ישראל של טרם 1967 הייתה אף היא קפיטליסטית על מגרעותיה, אבל בסדרי גודל שונים – פחות אכזרי. פערי השכר וההכנסות היו נמוכים לאין ערוך. ישראל הייתה לפני 1967 בעלת מדד השוויון הטוב ביותר בפערי שכר בהשוואה למדינות המערב האחרות. זו הייתה תקופה של טרם הפרטה פראית, המשק הציבורי היה בעל השפעה גבוהה. משק העובדים של ההסתדרות דאז נתן את הטון בשכר ותנאים סוציאליים, משום ששם הם היו הטובים ביותר. ביטוח הבריאות היה יותר שוויוני.
    תקרא את ספרו של לנין "מחלת הילדות של השמאלנות בקומוניזם" בכדי לצאת מהמחשבה הדוגמתית והמקובעת.
    איש שמאל עם ראש פתוח מכיר בכך שתחת אותו משטר מתקיימים במדינות שונות סימני היכר המייחדים אחת מרעותה. הקפיטליזם השבדי או הנורבגי עם מדינת הרווחה שונה מזה האמריקאי שם חיים עשרות מיליונים ללא ביטוח רפואי.הקפיטליזם האנגלי תחת תאצ’ר היה הרבה יותר אכזרי מזה שהיה בטרם עלייתה לשלטון.
    כמובן שהיו עוולות במשטר ובחברה בישראל של טרום 67 אבל הכל בסדרי גודל שונים. הכיבוש ומה שהתרחש בעקבותיו העלה את התופעות השליליות למדרגה חדשה.

  7. אורי וייס הגיב:

    גדעון,
    ברכות על התנגדותך האמיצה לכיבוש,
    אבל ציינת שיותר מ-250,000 מתנחלים הועברו בידי ישראל לשטחים הכבושים. בכך דיברת אמת, אך כזו שיש בה כדי לתעתע. למעשה, אתה מדבר על מספר המתנחלים שמתגוררים בעזה ובגדה המערבית, אך פסחת על מספר עצום ורב של מתנחלים שמתגוררים במזרח ירושלים וסביבותיה (עם כל ההבדלים).

  8. יעל לוטן הגיב:

    מאמר מצויין, מקיף וממצה. ההשוואות עם הכיבוש הערבי בכורדיסטאן, כביכול, או אפילו עם התנהגות רוסיה בצ’צ’ניה, אינן רלוונטיות. ישראל, בניגוד לכל השאר – גם בניגוד לדרום-אפריקה של האפרטהייד – היא חביבת המערב ונהנית זה שנים רבות מתמיכה חסרת תקדים. מישהו חישב שמאז מלחמת 1967 קיבלה ישראל מארה"ב כשמונים מיליארדי דולרים. אינני יודעת אם זה כולל את הסכומים האדירים ששולחים גם הארגונים היהודיים, או רק את התמיכה האמריקנית הממלכתית. במדינות המערב ישראל נהנית מהטבות עצומות בכל שטחי החיים, כולל ספורט ובידור. לכן אין טעם לצווח שיש עוד מדינות רשעות בעולם. לא יתכן לעשות הנחות לבן-טיפוחים מפונק המבצע פשעים, כאילו היה ילד מקופח.

    אשר לחרם – גם לי נדמה שהתחילו במקום הלא-נכון. אמנם רוב חברי הקהילה האקדמית בישראל לא הפגינו עד היום עמדה נחרצת נגד הכיבוש והעוול, אבל זהו גם לא המגזר הגרוע ביותר. יתר על כן, האפקט של החרם הזה לא יגיע לציבור הרחב. אני הייתי ממליצה להתחיל במשהו אחר – להוציא את ישראל מארגוני הספורט האירופיים וכן מן האירוויזיון. ממילא היא לא חלק מאירופה ושיתופה היה מעשה חסד לבן-הטיפוחים. בהמשך, לנדות את הספורט הישראלי מן הזירה העולמית! – בדרום-אפריקה הנידוי הספורטיבי הכאיב יותר מכל חרם אחר.

  9. עלי הגיב:

    ליעל לוטן
    עד כמה שאני יודע מוסטפה ברגותי עובד במרץ כדי למנוע מישראל השתתפות באולימפידת בייגין
    2008 (בשם השלום כמובן)
    לדעתי ככל שהחרם יחריף וככל שישראל תדחק לפינה תגבר הנכונות של ישראל ליזום מלחמה כוללת לאחר אותה מלחמה ישראל תהיה מרוטת נוצות (הערבים יותר) אבל עדיף להיות מרוט נוצות כתוצאה ממלחמה מאשר על ידי חרם אכזרי ומשפיל
    לצערי לא מצאתי שום הגיון בדבריך ואני לא מבין מדוע ישראל היא מקור הרוע רק משום שהיא בן טיפוחים
    הפלסטינים כבר 60 שנה סמוכים על שולחנו של העולם והתמיכה בהם צריכה להגיע כבר לכמה מאות מליארדי דולרים
    מכאן שלפי הנוסחא שלך הם מקור הרוע !!

  10. ליעל לוטן, מה הקשר? הגיב:

    מה הקשר בין הסיוע שקיבלה ישראל מארה"ב ובין העובדה ש"פשעיה" זוכים ליחס מיוחד מבחינה זו שהם מועצמים ללא שיעור בהשוואה לפשעים חמורים בהרבה שמתרחשים במקומות אחרים בעולם?.
    אילו הייתי סודני, צ’צני או טיבטי הייתי חש תיסכול רב מכך שהעולם משקיע כל כך מאמצים כנגד ישראל בשעה שאצלי הדיכוי חמור בהרבה. אפילו קופי ענאן הביע בסוף תחושת תיסכול כזו. למעשה, הנזק הכבד ביותר שגורמת ישראל הוא הסבת תשומת הלב מהזוועות החמורות שמתרחשות במקומות אחרים.
    לגבי הספורט: שוב, יהיה טעם רע מאוד לנידוי של ישראל בטרם מנדים את סין, רוסיה וכו’. יש מי שיאמר שז בלתי אפשרי כי איך יראה הספורט בעולם ללא רוסיה? ובכן באותה מידה החרם האקדמי על ישראל מגוחך לאור המשקל היחסי העצום של המחקר הישראלי בתחומי מדע רבים. ישראל משחקת באירופה משום ששכנותיה מסרבות לקיים מגעים איתה. אין כאן לא חסד ולא נעליים אלא דרך של האירופאים להתחמק מהצורך להעמיד את ארגוני הספורט במדינות ערב בפני הברירה לשחק נגד ישראל או לשלם את המחיר. מהאורוויזיון הלוואי שינדו אותנו, רק יעשו עימנו חסד.

  11. דניאל הגיב:

    לכל הימניים הקיצוניים, המזועזעים מן הסיכוי לחרם-ספורטיבי: אחד הדברים, שריסקו סו?פ?ית את משטר-החושך בדרום-אפריקה, היה החרם הספורטיבי. כאשר ב-1988, שערי אולימפיידת-סיאול נסגרו לפניה, ערער הדבר מאד את דרכה – ואכן, הביא להשגת בלתי-היאומן. מה שב-1986, נחשב לבלתי-אפשרי (כי האפארטהייד, כפי שהוסבר אז, היה הרבה יותר, מאשר סתם נוהג פוליטי נפסד – זו היתה מנטאליות שלמה!), הפך ב-11 לפברואר 1990 – יום שחרור נלסון מנדלה – למציאות.

    הבעיה היא, שחרם זה וחרמות נוספים, הפכו אפקטיביים אך ורק משעה, שארצות-הברית הצטרפה אליהם. ללא תמיכתה של אף מעצמה בעולם, נגזר דינו, של משטר האפארטהייד, להפוך להסטוריה. ואולם, לצערי הרב אינני רואה, כרגע, את הבית הלבן, וול סטריט והפנטגון (או את דאונינג 10, או את האליזה) מצטרפים לחרם, על ממשלת ישראל…

    ואין לישראל שום שכנה, המסרבת לקיים מגע עמה – אלא להיפך: מדינת היהודים, היא המסרבת, לקיים כל מגע שהוא, עם סוריה, פלשתין, ערב הסעודית ועוד.

  12. עודד ז הגיב:

    בהתייחס לשאלה שהעלית בראש המאמר גדעון, אני מתערב שאת אותה השאלה העלית בחצי יובל לכיבוש, והננו כאן. אני חושב שלו יגיע הכיבוש לשנתו החמישים ובכך יסתיים, נוכל להחשיב עצמנו ברי מזל. לצערי איני רואה את זה קורה. אנחנו מדברים פה גבוהות ונצורות ומתפלספים על מאמרים שכולנו פחות או יותר מסכימים על תוכנם, באתר שאיש אינו קורא מלבדנו, אך את זירת המאבק האמיתית, החדירה לדעת הקהל הישראלית, בזירת המאבק הזו אנחנו נכשלים (הם פשוט אלה שמשלשלים את הפתק בקלפי – לשינוי מבחוץ אנחנו מחכים זמן רב מדי). אנחנו נתפסים בעיני הציבור הרחב החבורה של אנשים הזויים, ואנחנו לא עושים שום מאמץ לשכנע אותם בצדקת דרכנו, או שהצורה בה הוא נעשה אינה מניבה פירות. אולי גם אנחנו צריכים את הגאידמק שלנו. זה מה שהאנשים פה אוהבים.

  13. עלי הגיב:

    קלינטון הציע לפלסטינים את סיום הכיבוש והם סרבו ובחרו בטרור
    (לא ברק אלא קלינטון נשיא ארה"ב)
    השאלה היחידה שמענינת היא מה יבוא במקום הכיבוש
    כל הפתרונות שמוצאים על ידי השמאל הרדיקאלי
    הם פתרונות בנוסח פול פוט
    כלומר לאחר שנחסל פיזית יולד עם חדש בריא יותר
    אני לא מבין מה ההבדל בין סגירת מיצרי טירן לפני ששת הימים לבין קריאה לחרם כללי על ישראל שני הפעולות האלה הם אקט מלחמתי

  14. comrade cirrus הגיב:

    לאור הבילבול הרב השורר כאן רציתי להבהיר כמה דברים. קודם כל העיסוק של כלל אומות העולם הנאור בסיכסוך הישראלי ערבי, תוך התעלמות כמעט מוחלטת ממעשי זוועה ורצח עם שיטתי המתבצעים ברחבי העולם הפחות נאור.
    אז דבר ראשון יש להבין שמדינות העולם הנאור הן כאלו לא בזכות מעלותיהן המוסריות, נהפוך הוא, הן כאלו בזכות מעשי הכיבוש, השוד והרצח השיטתיים אותם ביצעו על פני הגלובוס לאורך מאות שנים. טעות נוספת הקשורה למדינות העולם הנאור היא המוטיבציה שלהן. ובכן בניגוד לדעה הרווחת שהמוטיבציה היא השכנת שלום ואחווה עולמית, המוטיבציה האמיתית של מדינות העולם הנאור היא שמירה על המצב הקיים, שבו הן חזקות ועשירות ומחזיקות בשלל הביזה שלהן.
    אז כאשר אנו שומעים את אירגון המרצים הבריטי מדבר על צדק ומוסר צריך להתייחס לזה באותה צורה כפי שתאגיד כלכלי כל שהוא מדבר על מסחר הוגן, מוצר מעולה והמחויבות שלהם לצרכן.
    הסיכסוך הישראלי ערבי יפתר בסופו של דבר לא בגלל פעילות קיקיונית של קבוצות קיצוניות וסהרוריות בשולי העולם הנאור, אלא כתוצאה משיקולים של כוח שבא לידי ביטוי בעוצמה כלכלית ועוצמה צבאית ועל פי צרכים אלו ינווטו אמצעי התקשורת את התודעה של ההמון הנבער השועט לעוד מסע קניות של מוצרים בהנחה ומרגיש בשל כך מאד מוסרי ונחוץ.

  15. מושון לדניאל הגיב:

    אתה אומר דבר והיפוכו: מצד אחד תומך בחרם על ישראל ומצד שני טוען ש"אין לישראל שום שכנה המסרבת לקיים מגע עמה", כאילו מדינות ערב משוועות לחבק אותנו חיבוק חם.

    ובכלל, הטענה הזו כאילו רק ישראל אשמה בניכור בינה לבין העולם הערבי היא הבסיס לכשלון של השמאל הרדיקלי לשכנע בצידקתו.

    אם אתה רוצה להמשיך להיות בתוך קבוצה מנותקת וחסרת השפעה המונה כמה אלפים בודדים של אנשים – אדרבא, אתה מוזמן להמשיך להאשים את ישראל בכל הרעות החולות של אזורינו, ראייה חד צדדית ומעוותת שרק מזיקה למחנה השלום.

  16. תייר חלל הגיב:

    אינני מצליח להבין מה ההבדל בין דרישת הכורדים למדינה עצמאית-לא-ערבית לבין דרישת היהודים למדינה עצמאית-לא-ערבית בשטחים שהם מגדירים "ארץ הבית"

    למה לפי דעתכם השאיפה היהודית מהולה בחטא ואחותה הכורדית – לא ?

    האם בגלל שהציונים היהודים "באו מבחוץ" ?

    הרי גם הערבים באו מבחוץ – גלים שלהם נהרו אל המנדט הבריטי על פלסטינה בשנים שהציונים הגיעו לפה גם כן

    אם יש מקומות במזה"ת שבו רצוי שהאומה הערבית לא תנגס אלו יהיו כורדיסטן – ארץ הכורדים וישראל (יודוסטאן ?) – ארץ היהודים

    כל תושביה הערבים של שני המדינות הנ"ל ראויים ליחס דמוקרטי והוגן אך לא בהכרח להטבה של מימוש לאומניות – כשם הם לא מממשים את הלאומנות הערבית שלהם ברחבי אירופה, אפריקה או דרום אמריקה

    עם זאת יש לסיים את הכיבוש השטחים
    אין מנוס מלחלק הגדה המערבית בין ישראל למדינה החדשה שתקום "פלסטין" (או סיפוח חזרה לירדן)

  17. לנין לטרוצקי הגיב:

    כנראה לא קראת את מה שכתבתי בעיון מספיק.
    בוודאי שיש הבדלים בין הקפיטליזם הישראלי לפני 67′ ואחריו, אבל אין שום סיבה להניח שהשינויים הם בגלל הכיבוש.
    חלק מהשינויים שספירו מדבר עליהם הם תוצאה של השינוי שחל בקפיטליזם בכל העולם, וחלק אכן הושפעו מהכיבוש, אבל בצורה עקיפה.
    בנוסף יש מן הסתם השפעה אישית על אלפי חיילים שמשרתים בשטחים, אבל מכאן ועד ליחוס משמעויות חברתיות כמו בגלל זה כבר לא אכפת לנו מהחלשים המרחק גדול.
    בסך הכל יש להעמיד את מאבק על בסיס תיאורטי איתן ולהבין את השינויים בקפיטליזם הישראלי בהקשר המתאים.
    בהקשר הזה שוב אפנה אותך לספר המצויין של שמשון ביכלר- "מרווחי מלחמה לדיוידנדים של שלום", ודרך אגב, את "מחלת הילדות…" קראתי גם קראתי.
    בנוסף אשמח להבין על בדיוק אתה מדבר כשאתה קורא לי דוגמטי.

  18. לנין לטרוצקי הגיב:

    נדמה לי שלא הסברתי את עצמי כראוי בתגובה הקודמת.
    בוודאי שלכיבוש יש השפעות על החברה,גם במיקרו וגם במקרו, אבל לתלות את מה שספירו תולה בכיבוש זה מופרך לחלוטין.
    בגדול השינויים שהתחוללו בקפיטליזם הישראלי (אתה טענת שאני טענתי שלא היו שינויים כאלו) הם תוצאה של שינויים גלובליים והיו מתרחשים גם בלי הכיבוש (הפרטה, שהגידול בפערים והיחס לחלשים נובע ממנה, זאת לא המצאה ישראלית שקשורה בכיבוש, אלא חלק מאופנה עולמית.
    ובכלל כדאי שתקרא תגובות ביתר קפידה תוך התיחסות למה שנאמר בהן ולא למה שלא נאמר.

  19. לדניאל על חרם ספורטיבי הגיב:

    אתה באמת מאמין שהחרם הספורטיבי הוא שגמר את משטר האפרטהייד? נו באמת. שנית, ישראל לא מסרבת לקיים מגע עם שום מדינה ערבית, הבעיה היא שהללו מתנות המגעים שלהם בויתור ישראלי מראש על עמדותיה, כולל אלו הבסיסיות ביותר. שלישית, ויותר רלבנטי לענייננו, אין כמעט אף מקרה שבו ספורטאי ממדינה ערבית (או קבוצה) הסכימו להתמודד מול ישראלים, כולל בתחרויות רשמיות. זה נכון אפילו לגבי מצרים במקרים רבים.

  20. טרוצקי הגיב:

    ללנין,
    אם הכל השפעות גלובליות, והכל היה מתרחש גם ללא הכיבוש כפי שאתה טוען, אז מה אכפת לך שהכיבוש יימשך? בסך הכל אתה חי לא רע אז תן לגלובליות לעשות את שלה, ברצותה יש כיבוש ברצותה לא יהיה, ולנו אין מה לעשות, כי מה כוחנו אל מול כחות השוק האדירים של הגלובליות הקפיטליסטית? לנין דווקא חשב שיש מה לעשות. שוב אתה נושא את שמו לשווא.

  21. דניאל הגיב:

    מושון, מן-הסתם, לא שמע מימיו על היזמה הערבית/סעודית, מלבד דרך הפריזמה, של יצחק נוי, נדיר צור וגאולה כהן. אפשר להבין זאת – אחרי-הכל, זהו מצבה, של מרבית אוכלוסיית המדינה: לא רוצים לשמוע, אז לא שומעים.

    ומה "החבר צירוס" ו"לנין" רוצים – אינני מבין כלל ונראה לי, שגם להם עצמם אין מושג.

  22. לנין לטרוצקי הגיב:

    שוב אתה מעוות את דברי ושם בפי דברים שלא אמרתי, אז אני אחזור על עצמי שוב בתקווה להבהיר את עצמי.
    דבר ראשון, לכיבוש כמובן יש השפעות אדירות על ישראל באינסוף תחומים, אבל מה לעשות, התחום המוסרי וההפרטה שספירו דיבר עליהם לא קשורים לכיבוש.
    כמובן שאינני טוען שתהליכים גלובליים אחראים לכיבוש וביכולתם לבטלו כפי ששמת בפי.
    דבר שני, אינני סוציאל-שוביניסט ואני מניח/מקווה שגם אתה אינך, ולכן "מה אכפת לך שהכיבוש ימשך" לא קשור להשפעה על ישראל.
    הכיבוש מדכא באכזריות את הפלשתינים ומוצץ מהם ערך עודף ולכן צריך לבטלו, בלי שום קשר להשפעה על ישראל שאכן קיימת.
    בקיצור, כל מה שרציתי לומר זה שההפרטה ועוד כמה עניינים (משטרה אלימה ובתי משפט אטומים) לא קשורים לכיבוש, ואתה הפכת טענה פשוטה זו להתנצחות מיותרת כששמת בפי טענות שלא אמרתי, כמו שהכיבוש לא משפיע על החברה הישראלית ("בנוסף יש מן הסתם השפעה אישית על אלפי חיילים שמשרתים בשטחים, אבל מכאן ועד ליחוס משמעויות חברתיות כמו בגלל זה כבר לא אכפת לנו מהחלשים המרחק גדול" אני מודה ציטוט שלי, שמקורו בטעות ואין ליחס לכך אי השפעה של הכיבוש על החברה הישראלית מדברי), שהכיבוש יבוא לסימו (או אפילו התחיל) כתוצאה מתהליכים גלובליים (רק ההפרטה קשורה לזה), או אפילו שאין הבדל בין מדינות קפיטליסטיות או ישראל טרם 67′ ואחריה (הבדלים שאכן קיימים).
    שוב נזכיר כי המאבק לסיום הכיבוש צריך לעמוד על בסיס תיאורטי איתן ואסור לייחס לו השפעות לא לו.
    מכאן ועד לטעון שאני נושא את שמו של לנין לשווא הדרך ארוכה.

  23. טרוצקי הגיב:

    ללנין,
    אוי לנין לנין, מי יגול עפר מעיניך? אין קשר בין ההפרטה (כלומר הכלכלה) לבין הכיבוש?
    על איזה לנין גדלת?
    האם לא מציאות הכיבוש היא שהביאה לעלייתו של הימין חסיד ההפרטה הקיצונית לשלטון? האם זה מקרה שאבירי ההפרטה, כמו נתניהו ושרון עלו לשלטון בעקבות ובגינו של הכיבוש? האם אינך רואה את הקשר בין כוח העבודה הזול שהכיבוש הביא לבין החלשתו של האיגוד המקצועי ושגשוג משרדי כוח אדם שמנפקים עובדים בשכר זול וחסרי זכויות? נראה שקראת את לנין בשפה שאינך שולט בה.
    ואותו הדבר באשר להיבט המוסרי. אין קשר בין מוסר לכיבוש? למעלה מאלף ילדים פלסטינים נהרגו מידי צבא הכיבוש, האם עובדה מזעזעת זו אינה מראה בין השאר על איבוד אמות מידה מוסריות?

  24. לדניאל הגיב:

    אולי אם היית מתייחס למוסדות ההשכלה מעבר לרמה של "דיכוי", היית רוכש את הכחים להבין על מה "לנין" מדבר.

  25. גדעון ספירו הגיב:

    יורשה לי, בדחילו ורחימו, להכניס את ראשי לקרב הענקים בין טרוצקי ללנין. באופן טבעי אני קרוב בדעותי במחלוקת כאן יותר לטרוצקי, שהרי נימוקיו הרבה יותר תבוניים ומשכנעים (אותי לפחות).
    אני מבקש להתייחס לאותה משפט של לנין לפיו הוא מסיק מביקורתי על הכיבוש והשפעותיו השליליות על ישראל, כי לפני 67 היה כאן הכל נקי, טהור ועל מעמדי.
    אני מתקשה להבין איך לנין הגדול הגיע למסקנה כה הזויה.
    מאחר ולנין הוא בכל זאת איש חשוב, אני מבקש להבהיר לו ולשכמותו, כי לפני 1967 היו בישראל הרבה תופעות שליליות הראויות לביקורת,וכך גם עשיתי במאמרים שכתבתי כמו גם בפעילותי הפוליטית, אם כי לא באותה רדיקליות כפי שאני עושה היום. הכיבוש בכל זאת עשה משהו, גם להקצנת הביקורת והפעילות שלי. בניגוד אליו אני חושב שלכיבוש הייתה השפעה הרסנית על החברה הישראלית בכל הסוגיות, כלכליות, פוליטיות, חברתיות ומוסריות.

  26. לנין לטרוצקי הגיב:

    לא כל דבר שקורה בסמיכות לדבר אחר הוא תוצאה שלו.
    הימין עלה לשלטון בגלל הכיבוש?
    לא בגלל התסכול של המזרחיים?
    ובכלל, חלק גדול ממפלגת העבודה כיום תומך בהפרטה, גם בתקופת רבין וברק היתה הפרטה לא פחות פרועה אפילו בעזרת יוסי ביילין ממרצ, ושוב אני מזמין אותך לקרוא את "מרווחי מלחמה…" .
    לדידך, כוח עבודה פלשתיני זול היה דווקא צריך לחזק את האיגודים המקצועיים הישראלים, שהרי הם הפכו לפועלים יותר מקצועיים ועם שכר יותר גבוה (הפועלים הפלשתינים, ואח"כ הזרים התחילו לעשות את העבודות השחורות באמת).
    שוב, חיסול האיגודים הוא לא המצאה ישראלית ולא קשורה לכיבוש.
    ושוב כהרגלך אתה שם בפי דברים שלא אמרתי.
    וודאי שיש קשר בחן מוסר לכיבוש, אבל הדוגמאות שספירו הביא לא קשורות לעניין.
    חלק גדול המעלייה באלימות בשנים האחרונות היא תוצאה של גלי עלייה גדולים (מעל ממליון מהגרים מרוסיה) ושל ההפרטה.
    שוב אדגיש, לכיבוש יש, היו ויהיו השפעות מרחיקות לכת על החברה הישראלית אבל הרשימה של ספירו לא קשורה לעניין.
    אני אלך צעד לקראתך ואומר שאולי הכיבוש, שאכן יש לו השפעות מוסריות, גרם לחברה הישראלית לקבל יותר בקלות את ההפרטה,התעמולה בסגנון "אנחנו תחת איום קיומי, אז צריך בינתיים לשים הכל בצד" תורמת גם היא, אבל לא מן הנמנע שקונץ תעמולתי אחר היה בא לעזרת הבורגנות אם לא היה הכיבוש.

  27. תוהה הגיב:

    ספירו מקונן על כך שהשמאל לא הצליח להביא את דעותיו לעמדת השפעה. זה כמובן לא נכון. השמאל גרם לכך שהתפיסה של שתי מדינות לשני עמים היא השלטת היום במדינת ישראל וזאת לעומת המצב שמי שאמר זאת בגלוי הסתכן בנפשו. מי שלא הצליח הוא "השמאל" נוסח ספירו הקורא להשמדת מדינת ישראל מה שמוכיח שאזרחי ישראל ברובם לא רק שפויים בנפשם ויודעים להבדיל בין טוב לרע אלא הם גם אנשים הגונים שמוכנים לתת את הזכות לחיים לשני הצדדים ולא רק לצד אחד. ובענין החרם – ישראל כבר הוחרמה בעבר ושרדה. היא הוחרמה כלכלית על ידי רוב העולם והחברות הגדולות (זוכרים? אפילו קוקה קולה החרימה את ישראל) ומצאה פתרונות. חרם ספורטיבי? הצחקתם אותי. ישראל משחקת באירופה ולא באסיה כפי שהיה כי משטרים דמוקרטים נאורים כמו זה של פול פוט, אינדונזיה, ויטנאם, סעודיה, תימן ועוד החרימו אותה. מענין מי ישרוד יותר – "משטר האפרטהייד" הישראלי או המשטר הקומוניסטי הנאור בסין או ויטנאם. ההימור שלי הוא שישראל תשרוד עוד הרבה אחרי משטרי הצדק גם בסין וגם בסעודיה למגינת ליבם של אנשי "השמאל" ולשמחת השמאל.

  28. אילנה הגיב:

    ברשותכם, אתייחס לתזה המרכזית של המאמר – שההיסטוריה מלמדת שכל כיבוש מסתיים, בדרך כזו או אחרת. למצער, יש גם מקרים בהם הסוף היה אחר. כפי שהוזכר, עמים שלמים הוכחדו או כמעט הוכחדו, וסיפור מאבקם לא מסופר בשל כך. יבשת אמריקה היא הדוגמה הבולטת ביותר, החל מחיסול ה- NATIVE AMERICANS, ןכולל כיבוש צפון מקסיקו (היום קליפורניה וטקסס). הנקודה החשובה היא שהתישבות היתה הנשק המרכזי בנצחונם של הכובשים. האירופאים והאמריקאים נכשלו (וממשיכים להיכשל) בכיבושים הצבאיים, ללא ספק, אך היכן שהקימו "התנחלויות" הם צלחו.?
    כך שנראה לי, לדאבוני, כי הזמן הוא לטובת המתנחלים.

  29. לנין לספירו הגיב:

    עם כל הביקורת על כך שההפרטה היא לא תוצאה של הכיבוש (לכל היותר הכיבוש מהווה קרקע תעמולתית פורייה להפרטה) לא תיארתי לעצמי שאתה חושב שלפני הכיבוש המצב היה מושלם, זה נאמר על דרך המליצה הספרותית.
    לא בניגוד אלי אתה חושב שלכיבוש היו השפעות שליליות בכל התחומים, כי הדגשתי בכל התגובות שלי שגם אני חושב כך, דיברתי רק על ההפרטה, שקשורה בתהליכים גלובליים יותר, ולא בכיבוש.
    גם בתחומים מסויימים אחרים שבמאמרך (משטרה, בתי משפט וכו’) זה די מפוקפק לנסות לעשות קשר ישר בינם לבין הכיבוש, אבל כאן אני מודה שידיעותי (עדיין) אינן מספיקות ומבחינתי אתה יכול (בינתיים) לקבל עליהם ניצחון טכני (אבל לא על ההפרטה).

  30. מושון לדניאל הגיב:

    תודה על השיעור (הנוסף) בחד-צדדיות. אני טוען שלא רק ישראל אשמה בניכור בינה לבין העולם הערבי, אתה מיד משיב לי ביוזמה הסעודית כאילו היא מנקה את האומה הערבית כולה מכל חטאיה.
    ידידי, יש לך חור בלוגיקה
    ומלבד זאת כדאי שתפנים שלכל סכסוך יש שני צדדים, בעיקר לסכסוך הישראלי-ערבי.
    לעולם לא יהיה פתרון ו/או שלום בדרך שלך הגורסת שרק צד אחד אשם.

  31. לנין לספירו הגיב:

    כשאמרתי ש"לפני 67′ הכל היה טהור וכו’" זה היה על דרך המליצה הספרותית (וזה נראה לי די ברור) ולא במטרה לטעון שאתה חושב כך.
    לא בניגוד אלי אתה חושב שלכיבוש היו השפעות רבות והרסניות (לא הרסניות לבורגנות כמובן, שחוגגת על גבו של הפועל הפלשתיני), כי גם אני חושב כך (יודע בתור עובדה זה אולי יותר מדוייק).
    מה שכן, וחשוב להדגיש, ההפרטה לא קשורה לעניין הכיבוש (לפחות לא באופן ישיר. אולי הכיבוש עוזר מבחינה תעמולתית, ובכל מקרה, בהתאם לנעשה בכל העולם הקפיטליסטי, מן הסתם ההפרטה היתה מתרחשת גם בלי הכיבוש).
    בקשר לשאר הדברים כמו משטרה אלימה, בתי משפט, התדרדרות מוסרית, טענתי שלאו דווקא המצב טוב כיום מאשר לפני 67′ (זה מצריך מחקר יותר רציני, אני מודה שאני לא בקיא עדיין בפרטים הללו, ולכן בינתיים תוכל לקבל נצחון טכני בנושא הזה, ואולי לא רק טכני, אבל לא בנוגע להפרטה).

  32. ישר דרך הגיב:

    אם יורשה לי ספירו להציע לך דמות היסטורית להזדהות איתה וללכת בדרכה- ברטולד ברכט.
    אתה קורא לחרם כלכלי מלא על ישראל,
    אז קדימה היה אתה הראשון צא את הארץ והפעל את החרם משם.בעצם העובדה שאתה חי בארץ את הנאלץ לתמוך כלכלית בתעשייה הישראלית ולשלם מיסים, ולכן , מפר את החרם שלך עצמך.
    וזאת שוב בדומה לברטולד ברכט שפעל נגד המשטר הגזעני של ארצו מחו"ל- כיאה לאידיאליסט אמיתי.

  33. שי נימצן הגיב:

    ללנין:

    בכל ארץ שהיא קפיטליסטית במהותה,יש חצר אחורית. אצל האמריקאים, חצר זו מכילה זונות, הימורים, כוכבות פורנו וכנופיות. בישראל, חצר זו "מתובלת" יותר ומכילה גם עם אחר שמדוכא על ידינו.

  34. לישר דרך הגיב:

    אל תדאג, וחן חן על העצות. לי ולכל בני משפחתי יש אזרחות גרמנית ודרכון אירופי בהתאם. בקיצור… אנחנו מסודרים.

  35. גדעון ספירו הגיב:

    ללנין,
    הטענה שלך כי ההפרטה הייתה מתקיימת ממילא גם ללא הכיבוש, היא מסוג הטענות של "אילו" שאינן ניתנות להוכחה. לא כל המדינות הגיבו באותה צורה על הגלובליזציה. שהרי איש מאיתנו אינו יודע איזה מסלול כלכלי הייתה בוחרת ישראל ללא הכיבוש. ייתכן שהייתה בוחרת במסלולו של קפיטליזם סקנדינבי שהוא הרבה יותר הומני בגלל מדינת הרווחה המפותחת, כפי שייתכן שהיית המשתלבת בסגנון הקפיטליזם התאצ’ריסטי.
    מה שברור לדעתי, שמציאות הכיבוש היוותה קרקע דשנה לצמיחתו של קפיטליזם פראי, נצלני, מאפיוזי, שהוא גם מסימני ההיכר של הכיבוש כלפיי הפלסטינים.

    לישר דרך,
    אני נוהג בדיוק כמו ברטולט ברכט. הוא נשאר בגרמניה כל עוד יכול היה להיאבק מבפנים נגד הפשיזם והנאציזם. משעה שהדיקטטורה הנאצית השתלטה על גרמניה, הוא עזב.
    כל עוד אני יכול להיאבק מבפנים נגד הכיבוש והמגמות הפשיסטיות המאיימות על ישראל, אני כאן. יחד עם זאת אני מכין תשתית להגירה משעה שמאבק כזה כבר לא יהיה אפשרי.

  36. בלה בלה הגיב:

    תמשיכו לשבת
    תמשיכו לשבת מול המחשבים שלכם
    ולכתוב את המאמרים שלכם
    ולכתוב
    ולכתוב
    בלה בלה בלה

    ובינתיים חמאס כובש את רצועת עזה והורג כל מה שזז

    בלה בלה בלה
    בלה בלה

  37. מארקס 21 הגיב:

    לגידעון ספירו.

    מאמר נהדר!!! אני רק רוצה להוסיף שהדבר הכי נורא שמדינת ישראל עושה הוא דרך מערכת החינוך.
    בשיחות על פוליטיקה ואקטוליה בבית סיפרי אני רואה שחלק גדול מהמורות מצדד בפשעי מלחמה כגון חיסולים ממוקדים, השליטה בשטחים כבושים וכו’…
    אני גם שומע שיש מורים שמצדדים במדיניות האפרטהייד שישראל נוקטת בשטחים.

    זה מאוד מצער אותי שהחינוך שילדים מקבלים, גם בבית הספר וגם בבית, הוא חינוך לגיזענות.

    מארקס 21

  38. שירה לגדעון הגיב:

    אני לא מכירה אותך אישית אבל אתה האיש שבכתיבתו ובפעולותיו השפעת עלי הכי הרבה. אני צעירה יחסית ואני לא ממש שייכת ל"קהילת השמאל" מבחינה חברתית (למשל בהפגנות אני מכירה בד"כ 1-2 וגם זה בקושי) אבל כשיש הפגנות טובות אני יוצאת ובמלוא הלהט והכאב והכעס ואני מכינה את השלט לעצמי.

    אני רוצה לדעת למה אין הפגנה על מה שקורה במחסום ארז? למה אתם לא מארגנים משהו שנצא כבר מחר כולנו לרחובות?? עכשיו אני רוצה לראות את הכוח ואת ההשפעה שלך, גדעון.

    הפגנה המונית עכשיו!!!

  39. גדעון ספירו הגיב:

    למארקס 21,
    אתה צודק. המצב בבתי הספר באמת בשפל המדרגה. התקווה מצויה בתלמידים כמוך שמאמצים מערכת ערכים הומנסיטית ושוויונית, לא נופלים שדודים לרגלי התעמולה הרשמית, ומסוגלים להתמודד עם המורים שמשמשים כרמקול למדיניות הממשלתית.לתלמידים מסוגך יש חשיבות עצומה גם במערכת היחסים בתוך כל כיתה. אני מקווה שאתה עומד בעימותים, שהם בוודאי לא קלים, עם החברים החולקים עליך ואולי גם מצליח להכניס בהם רוח אחרת. ככה מתחילים השינויים אצל בני אדם.

    לשירה,
    גרמת לי להסמיק. באשר להפגנות. כוחו של טור באינטרנט הוא מאד מוגבל ביכולתו להוציא הפגנות לרחוב. לכך יש ארגונים. אני יודע כי רוחשת פעילות ענפה של ארגוני זכויות אדם בכל הקשור לסיוע לפליטים הצובאים במעבר ארז. האגודה לזכויו האזרח, רופאים לזכויות אדם, מחסום ווטש ועוד פועלים בתחושת דחיפות עליונה, כולל פנייה לבג"ץ, כדי להמריץ את הממשלה לסיע לפצועים ומבקשי המקלט.
    אם תתראגן הפגנה, בוודאי ניפגש בה.

הגיבו לטרוצקי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים