הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-7 ביוני, 2007 64 תגובות

אני מודה שערוץ 2 בטלוויזיה הוא כמעט טאבו בביתי, למעט אולי התוכנית התיעודית "עובדה". רוב התוכניות הן הבלותיות בעיני, וקשה לי מאוד לצפות בשידורי החדשות, שנשמעות כמו מהדורה טלוויזיונית של העיתון "פראבדה" לפני שנת 1991. אחרי התרכיז המיליטריסטי, השוביניסטי והלא אינטליגנטי שרוני דניאל ואהוד יערי תחבו לתוך גרוננו בימי מלחמת לבנון השנייה, ערוץ 2 הוא מהות בלתי נסבלת ועוינת לכל הערכים שבהם אני מאמין. הימין והמרכז הלאומני שולטים בכל התוכניות, כולל אלה המוסוות כתוכניות תרבות ובידור, וכמו רבים מחברי מצאתי מקלט סביר, לא אידיאלי, בערוץ 10 ובערוץ הספורט. נוח לחוגים השליטים להנהיג כאן חברה ותרבות פוליטית שמשטיחים כל ביקורת ושוטפים את המוחות. בעצם גם הפרסומות משרתות את אותה מטרה. מה שמצטייר בעיניים נאיביות כניסיון נואל, אבל נטול זדון, לפאר מוצרי צריכה מהווה תרבות כמעט אוטונומית, עם חוקים ודינאמיקה משלה. מושגי היופי והכיעור, הטוב והרע, הרצוי והמצוי – מונחלים לציבור במסווה של ניטרליות פוליטית. ההשפעה על הילדים ובני הנוער היא מרחיקת לכת, ובעיקר היא מעצבת את השפה היום-יומית.

פה ושם מצאתי את עצמי צופה גם בערוץ הראשון, שהוא למיצער נטול פרסומות. למען האמת, גם הוא בלתי אפשרי בעיתות מלחמה. ה"ממלכתיות" היא פשוט שם צופן ל"ממשלתיות". המדינה זהה כמעט לגמרי עם הממסד, וקשה לשכוח את שירי התהילה ששרו שם לאריאל שרון, איש הדמים המושחת שנתפס כ"אתרוג". בהעדר ערכים הומניים, בעיקר כלפי העם השכן אבל גם כלפי העשירונים התחתונים שלנו, מוסדה בכלי התקשורת שהזכרתי דיקטטורה של ההסכמה הלאומית, או דיקטטורה של הרוב. אחרי אוקטובר 2000 חשו בה כל חברי לדעה, וגם אני זכיתי לטעום את נחת זרועה. בתירוץ של מניעת פגיעה ברגשות הציבור מונעים בעצם מהישראלים להיחשף לעמדות אחרות, חלופיות. אם תוסיפו לזה את הטימטום הקולקטיבי שמונח בבסיסן של תוכניות הבידור ושל הפרסומות תגיעו די בקלות למציאות אורווליאנית.


כל דיקטטורה היא מאוסה בעיני, גם כאשר היא מתפקדת כתת-תרבות כאילו לגיטימית במסגרת משטר דמוקרטי, לפחות לגבי האזרחים היהודים. אבל אצלנו שולטת הדיקטטורה של הקונפורמיזם, שמקהה את שיניהם של הכופרים בעיקר. היא גרועה במיוחד בעיני, משום שהציבור הרחב מקבל אותה לא רק בהכנעה, אלא גם בהתלהבות. 95% מכלל הפרשנים המדיניים והצבאיים בכל כלי התקשורת תמכו בכל לבם במלחמה שהשתוללה כאן בשנה שעברה, וחבל שוועדת וינוגרד לא טיפלה גם בהם. רק אחרי שהתגלו כל המחדלים, ושאפילו שרים מכובדים כמו ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר הטילו ספק בתבונה של עצם ההחלטה לצאת למלחמה בלבנון, שמענו גם קולות אחרים. כמו בימים הרעים של המלחמה עצמה כדאי לבקש שוב מהעיתונאים: בעתיד תפתחו את הפה בזמן אמת, ואל תדקלמו לנו: שקט, יורים! אם תדברו, אולי נוכל למנוע עשרות הרוגים משלנו ומשלהם. אם הייתם משמיעים קול מחאה בשבוע הראשון, לא היינו סופגים את הלם ההרג והשכול בשבוע האחרון.


אבל נחזור לערוץ השני. עד השבוע שעבר לא ידעתי בדיוק מהו "כוכב נולד". שמעתי ציוצים פה ושם, קראתי אפילו ביקורות בעיתונות היומית, אבל מעולם לא צפיתי בתוכנית עצמה. התגובות של קבוצת ההתייחסות הלא גדולה שלי שיכנעו אותי שמדובר בתופעה חברתית לא סימפטית, שמניבה גיבורי תרבות לא ראויים. כאמור גם האכסנייה, הערוץ השני, הרתיעה אותי. העבודה, הספרים, הסרטים המשובחים הרחיקו אותי מהסדרה.


במוצאי שבת הייתי שטוף, כדרכי, בכדורגל ורק בני הקטן, ששומר על עצמאות ואוטונומיה גם נוכח הגלים הגואים של טירוף הכדורגל במשפחה, הסתגר בחדרו וצפה בתוכנית. אני לא בהכרח סבור שצפייה של 11 שעות רצופות בכדורגל בשבת (כפי שעשיתי פעמים רבות במהלך השנה) היא יותר נעלה או יותר מתוחכמת מאשר תוכנית בידור כזו או אחרת, ירודה ככל שתהיה. בני, שהוא רק בן 9, מכיר היטב את כל הנפשות הפועלות ב"כוכב נולד", ובעיקר אוהב את הזמרת המתחילה אבל הנהדרת עדן אמזלג בת ה-17, ומעדיף אותה לאין שיעור על פני מתחרתה אתי ביטון. את כל הפרטים האלה למדתי ממנו, ואף נעניתי להפצרותיו לראות את השלב המכריע בתחרות. הוא הוריד את הקליפ במחשב שלו, פעולה אולי פשוטה שהיא הרבה מעבר ליכולתי הטכנית, וכך שמעתי וראיתי את הדברים: את רגעי השיא בתוכנית, את שמחת הניצחון של עדן ואת ההלם הנורא שהתאכלס על פניה של אתי שהפסידה. בחבר "השופטים" זיהיתי כמובן את צביקה פיק, מרגול צנעני וגל אוחובסקי, והבנתי שהם עסוקים בכל מאודם, אולי בלי מודעות, במפעל תקשורתי רב עוצמה שיש בו, לטעמי, גם ניצול רגשי מדהים של המתחרות והמתחרות. כל זה, בשירות הבוסים האלמונים המונים באצבעות חמדניות כל נקודת רייטינג בדרכם אל הבנק. לא ראוי להנחיל לנערות צעירות אכזבה נוראית כזו בצורה כה דרמטית, קבל עם ועדה, לעיני עשרות אלפי צופים בטלוויזיה ובני משפחה אוהדים וחרדים. במקרה הזה גם גורלם של המנצחים איננו תמיד ורוד.


במין אסוציאציה פראית נזכרתי באירוע מלפני עשרות שנים, כשהייתי בגיל של בני. הורי לקחו אותי לקרקס ברמת גן, במקום שקראו לו זירטרון או משהו דומה. נדמה לי שזו היתה מתנה ליום הולדתי, והייתי אמור להיות מאושר ואסיר תודה. אבל השפעת הקרקס עלי היתה לא רק מהממת, אלא גם מזוויעה. הליצנים הפחידו אותי עד מוות, נראו לי מכוערים להחריד וגם אומללים מאוד, ותיעבתי את האיש הרע ששפך עליהם דליי מים קרים. כך גם החיות, שהיו בעליל מיוסרות, מעונות, מנוצלות עד תום. הלוליינית היפה הזכירה לי משום מה את שלגיה מהאגדות. שערה השחור התבדר כאשר קפצה ממתקן עינויים אחד למשנהו, וחשבתי שאם תיפול ותיהרג לא יגיע שום נסיך שיוכל להעיר אותה משנתה הנצחית. לקראת סוף המופע נרדמתי, אולי כדי להדחיק את הרשמים הקשים, ולמחרת בבוקר מצאתי את עצמי במיטתי בירושלים, ורק הרעש מרחוב המלך ג’ורג’ הנהיר לי שאני כבר ספון בסביבתי המוכרת והבטוחה. בעצם, חשבתי לרגע שכל ההרפתקה ברמת-גן לא היתה אלא חלום, אבל אבי נכנס לחדרנו בחיוך ורצה מאוד לשמוע כמה נפלא היה הביקור בקרקס. כדרך ילדים רבים באותה תקופה, ידעתי שאסור לי לאכזב אותו. השפעתו של הילד האחראי והבוגר גרונה מ"הלב" של דאמיצ’יס (ממש תאומו הרוחני של ינוש בוקה ההונגרי מ"מחניים") גרמה לי להתחשב ברגשותיו של אבי, שהתפנה מעסוקיו החשובים והוציא כסף שלא היה לו על המסע הגדול לרמת-גן, בכביש הישן לשפלה דרך הר-טוב ורמלה.


בתחילת השבוע קראתי באתר האלקטרוני של "ידיעות אחרונות" הקרוי משום מה בלועזית ynet רשימה יפה של מבקרת התרבות אריאנה מלמד. אני לא תמיד מסכים עם מלמד, אבל היא יודעת לכתוב, יש לה אופקים רחבים ועולם אסוציאציות תרבותי ועשיר. כותבים כאלה כמעט ונעלמו מהנוף שלנו. גם היא התייחסה ל"כוכב נולד" וגילתה חמלה ראויה כלפי הנבחנים בכל הרמות, כולל המאות שנפלו כבר בשלבי המיון הראשונים. אבל כאשר התמקדה בשתי המועמדות שהגיעו לשלב הסופי, אמזלג וביטון, היא הקדיחה לצערי את תבשילה.


היא הגדירה את אמזלג (ובעצם גם את יריבתה ביטון) כ"נערה מזרחית עם קול פעמונים עדתי". ההתנשאות של מלמד, שיש לה צביון עדתי ברור, ביצבצה איכשהו מבעד למסך העשן של החמלה ושל הרגישות הסוציאלית האמיתית או המדומה, וניחוחה העבש התפשט בכל החלל הענק שתחילתו באתר האלקטרוני וסופו בקצה הארץ. ניחא נערה מזרחית. זוהי עובדה, ויש לאמזלג, ולדעתי גם לביטון, המון חן כובש. אבל "קול פעמונים עדתי"? האם מלמד מתכוונת לרגש העמוק שהקול הנהדר של אמזלג מעביר אותו לשומעים וגורם להם הנאה גדולה שניתן בהחלט להגדיר אותה כחוויה תרבותית? הדרך לגיהנום של קונפליקט עדתי מתמיד, שיש לו גם הבט מעמדי בולט וחשוב, רצופה לא רק בניצול של המגזר המזרחי על ידי מפיקי "כוכב נולד", אלא גם באימרות כנף אומללות של מבקרים ומבקרות מתנשאים.

תגובות
נושאים: מאמרים

64 תגובות

  1. שי נימצן הגיב:

    לחיים,

    כתבת במהלך המאמר על כך שאתה סולד מהמיינסטרים הטלוויזיוני שמנוון מחשבה ומסתיר "עאלק" את דעות המגישים. הנה באה אריאנה מלמד ולא הסתירה את מה שהיא – אליטה אשכנזית. היא אמרה זאת במרומז כשבקרה את הזמרת והתייחסה לאיך שאותו קול נשמע לה ממקום מושבה. לטעמי, דבר זה הינו מבורך, מכיוון שכמו שאין אובייקטיביות באקטואליה, אזי אין אובייקטיביות בתרבות, ומוטב למבקר אם יחשוף באופן גלוי את תרבותו במהלך הביקורת ממש כמו פרשן פוליטי שלכאורה "שומר על אובייקטיביות". כולנו גדלנו בבית מסויים ובתרבות מסויימת. אני מעמד ביניים אשכנזי וכאשר אני שומע סלסולים ים-תיעוניים הדבר צורם לי, לא בגלל שאני חושב שזו מוזיקה נחותה – נהפוך הוא, אני חושב שנחוץ מגוון רחב ככל האפשר ואין כאן שום התנשאות. לא כולם חייבים להיות אקלקטיים.
    בנוגע לערוץ 2 מול ערוץ 10 ואחרים:
    לאחרונה צפיתי במספר תוכניות בערוץ 10 שאתה מחשיב כאיכותי יותר באופו יחסי, וחזיתי בשטחיות ומגלומניות חמורה עשרות מונים- רביב דרוקר ממנה ומפטר אנשים, ואז מבקש סליחה (כנראה שמישהו שדרג את מעמד הפרשן בזמן שישנתי). אברהם בורג חושף את ספרו ב"לונדון וקירשנבאום" ומקבל תגובות מקירשנבאום שעושות רדוקציה לספר שלם ("יש שחפ"ץ שמחכה לך…). לאחרונה שבתי לערוץ 1 וראיתי, הפלא ופלא, תוכניות יוצאות מן הכלל, כגון הסרט התיעודי הנהדר "למרוד במלכות" על האגף המיליטני של המתנחלים (כאילו יש אגף לא מיליטנטי…) . דווקא מהקונצזוס הישן יוצא פלורליזם, דבר שמעיד על החשיבות המכרעת של טלוויזיה שאינה שטחית ומנסה לעלות את רמת צופיה במקום טלוויזיה שמטמטת את עצמה לרמת צופיה ("Dumbing Down"). הדבר חשוב אף יותר מאילו דעות יש בערוץ 2, כי לפי דעתי ערוץ 10 יוצר טמטמת המונית שמונעת מהצופים כלים לרכישת ידע נוסף ולכן גם פתיחותם לדעות נוספות תהיה חסרת בסיס.
    גילוי נאות: גם אני מכור לערוץ הספורטוהוליק (אנחנו אוהבים אותך שי…) .

  2. אברהם נוריאל לחיים ברעם הגיב:

    חיממת את ליבי.
    תודה על מנחת קבלת השבת. מנחה למוצאי השבת כבר מצאתי במודעה על ההפגנה, מחר, בתל-אביב.
    זו פעם ראשונה, אם אינני טועה, שעל הקריאה להפגנה חתומות חד"ש, בלד, ומרץ יחדיו. גוש שלום, שלום עכשיו והקשת הדמוקרטית.
    (למכלוף, אם אתה קורא את תגובתי – הקואליציה שקוראת מחר להפגנה היא הדבר הקרוב ביותר, האפשרי בימינו אלה, לש"ס החילונית שקראת להקימה.)
    דרך אגב, חיים.
    זה זמן רב שלא שיתפת את קוראי טורך בחוויות קריאת ספר חדש או בחוויות צפייה בסרט מעניין.
    בכל אותן פעמים שעשית כך בעבר נמצאתי נשכר הרבה מקבלת המלצותיך. אנא חדש מנהג מבורך זה.

  3. דניאל הגיב:

    הציבור הישראלי – ובני-גילי בראש ובראשונה – הם עדר של כלבים פשיסטיים, מנבחים ומזילי-ריר, הנכונים להתנפל, בשיניים חשופות, על כל החורג ב*משהו*, מן הקונפורמיזם הכללי, בהתאם להוראותיו המשתלחות, של הפיהרר המזדמן. אותם, מן-הסתם, ראה ג’ורג’ אורוול לנגד-עיניו, כאשר כתב את ספריו השונים – ובמיוחד את "חוות-החיות". כמובן, זוהי תוצאת החינוך (כלומר, שטיפת-המח), במחנות-הריכוז, אשר הממסדניקים למיניהם, מכל קצותיה של הקשת הפוליטית, מכנים "בתי-ספר" ומגינים עליהם, במעין להט שכזה. משום-כך מימיי לא הבנתי, מדוע תומכים, פעילי-מחננו, בקיום חוקים, המחזקים מוסדות נפסדים אלה – תחת להבין, שבהם שרש-כל-רע. כך, תחת שיגדל כל ילד על-פי דרכו וחלקם, לפחות, יפתחו ערכים נאורים – עוברים הם שטיפת-מח פשיסטית, גזענית ומשולחת כל רסן, במטחנת-הבשר המכונה "מערכת-החינוך".

    כעת, בנגע לערוצי-הטלוויזיה – אישית, ערוצי 2 ו-10 שניהם מוקצים אצלי. זהמה בורגנו-צרכנית, אשר – להוציא תכנית אחת פה, אחת שם – אין לצפות בהם בשום-פנים-ואפן. ושימו-לב למינוי החדש, במערכת-החרשות של "ערוץ 2″: מר "ידיעות אחרונות" ו"כלבוטק"….מחליא.

    רשות-השידור, לעומת-זאת, היא רקובה ומסואבת מן-היסוד, כמובן, היא שורצת לאומנים פנאטים, כגון יצחק נוי הפרנואיד ויעקב אחימאיר (בן-הטרוריסט התוקף, בלהט, את ה"""טרור""" של ההתנגדות הפלשתינית…) ואם יסגרוה בוודאי לא אנקוף אצבע למענה – אולם, עדיין, לפחות אין ערוץ 1 שלה שטוף-זהמת-הפרסומות, כשני אחיו הקפיטליסטיים. הצפייה בערוצי-הפרסומות השונים (אשר לפעמים, בין פרסומת אחת לרעותה, משודרת בהם גם תכנית מקוטעת כלשהי, בטעות), גורמת לי לחוש, כאילו אני מסייר, באיזשהו מקדש צרכני נתעב, דוגמת "מגדלי עזריאלי". בע.

    ורק תהיה אחת לי: 11 שעות רצופות – כדורגל?!? מה – איך – מה כבר יש לראות שם?? את ה"צהובים" המבחילים של "מכבי ת"א"??? את אוהדי-בית"ר שורפים חולצות? מה?

  4. הרוזן שטאופנברג הגיב:

    מעניין עם דניאל, פונדמנטליסט המחמד של האתר הזה, שם לב עד כמה דבריו, "הנאורים" כביכול, שטופים בשנאה, זעם ואלימות כלפי כל מי ששונה ממנו. כל מי שלא מסכים עם דעתו הוא "נאצי" או "פשיסט", כל מסגרת שהוא לא אוהב היא "מחנה ריכוז". אני לא רוצה לדבר על ביזוי זכר השואה, כי זה כבר הפך לקלישאה, אבל רבאכ- אם אתה מדבר על היסטוריה, נסה לפחות להסתיר את הבורות המזעזעת שלך.

  5. חיים ברעם הגיב:

    לדניאל,
    האם אתה חווה את החיים בשמאל בהכרה הכוזבת שכל דבר אנושי הוא זר בעיניך?
    צר לי מאוד. אני מאוד אוהב כדורגל. אבל לא חלילה את הצהוב מעירי ירושלים או חלילה מתל-אביב.
    אז הבה נשכיל אותך באהבותי האסורות: בירושלים, הפועל ירושלים שירדה לליגה הארצית-השלישית. באנגליה, וסטהאם יונייטד שניצלה מירידה במשחק האחרון בעונה. ואילו בספרד, דווקא את האלופה ברצלונה, מבצר התודעה הקטלונית נגד הפשיזם של ריאל מדריד.
    לנוריאל, אשתדל לחזור גם לספרים.תודה על הדברים שכתבת. אשר לשי נימצן, אני מכיר בזכות כל בני האדם להגדרה עצמית, תרבותית ופוליטית, אבל מתנגד להתנשאות עדתית.

  6. שי נימצן הגיב:

    דניאל,

    מוטב היה לו היית מפסיק לתקוף את מוסדות ההשכלה השונים ומשתמש מפעם לפעם בכלים הרציונליים שהם מציעים לך. אז אולי כתיבתך היתה משתפרת והיית מצליח לבטא רעיון בסיסי בלי שימוש מאסיבי וברוטלי בסימנים מסוגים שונים שכל מטרתם היא ללכוד את רגש הקורא לרגע, אבל בעצם מרוקנים את הטקסט מתוכנו.
    עדיף אם הטקסט שלך יחסר ניחוח צדקני עז כל-כך ויקבל נופח של טקסט רציונלי ואינלטלקטואלי, אבל זה אומר שיתכן ותצטרך לשוב לאותם מוסדות דידקטיים בשביל לקבל כלים שיתכן וחסרים לך…

  7. שי נימצן הגיב:

    לחיים,

    אני בעד שגזענים יחשפו את דעותיהם, אזי ניתן יהיה להעמידם באור המתאים. אין הדבר אומר שאדם לא צריך לבקר את המציאות לפי ראות עיניו, כולל התרבות שמשפיעה על ראות עיניו. אני מבקר מוזיקה מזרחית לפי ראות עיני האשכנזית מחד, אבל מקבל את העובדה שאולי אני לא יכול להבין אותה ואת משמעותה מאידך.

    ראיתי לפני כמה ימים סרט ביקורתי ביס-דוקו על רשת "פוקס-ניוז" האמריקנית, ובאמת שלא היתה לי בעיה עם המסרים הימניים ואף הימניים-הקיצוניים שהיא ניפקה. מה שהפריע לי היה הניסיון שלה להסוות זאת בתור רשת "אובייקטיבית" ואינפורמטיבית. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות הוא התרחבות המיינסטרים (ראה ערך אייל סיוון).
    חיים, אנו למודי אכזבות מדברים שהם נכונים תמיד ואובייקטיביים, ולכן מוטב לו נבין שאין דבר כזה וניתן דרור לתרבות הפרימורדיאלית שלנו, בד בבד עם צניעות, קבלת האחר וחדוות למידה.
    לא כל התייחסות תרבותית מצד תרבות אחת על אחרת היא התנשאות. לפעמים התייחסות זו יכולה להאיר באופן שונה את מה שנחשב לידוע וברור ובעקבות כך ללמוד ולהתקדם.

    צריך לתת לתרבות האנושית להיות כמעיין המתגבר.

  8. הרוזן שטאופנברג הגיב:

    ושאלה לחיים, שאת טוריו אני תמיד נהנה לקרוא למרות חילוקי הדיעות העמוקים. האם אינך חושב שכוכב נולד, חרף המיסחור הירוד שלה, נותנת הזדמנות לבני נוער מוכשרים, שסיכויים להתברג לבריכת הכרישים של תעשיית המוזיקה הנם אפסיים? כן, אני מסכים למה שאתה כותב על הרדידות המזעזעת של התוכנית הזאת, אבל לפחות היא נותנת הזדמנות לאנשים, וזו נקודה חיובית שאסור להתעלם גם ממנה.

  9. חיים ברעם הגיב:

    לרוזן שטאופנברג,
    כן, אני דווקא מסכים איתך בנושא הזה וכפי שתראה, אם תקרא שוב את הטקסט, זה משתקף בדברים.
    עם זאת, אני לא רואה בעצמי מומחה לכוכב נולד. כפי שכתבתי, בסך הכל ראיתי את סיבוב הגמר במחשב של בני.
    לניצן, הגזענות מחליאה אותי, גם כלפי מזרחים וגם כלפי ערבים. הניסיון היסטורי הוכיח לנו, שאסור להיות סובלני כלפי גזענות כלשהי. יש הטוענים שהרגש הזה הוא "טבעי", אבל בלי ריסון הטבע בשם התרבות והרציונליות נאבד כולנו בעתיד הלא רחוק.

  10. לנין לרוזן הגיב:

    לתוכניות כמו כוכב נולד, ובכלל לכל סוג של סיכוי להצלחה בתור כוכבן (אם מדובר בספורט,משחק וכו’) יש השפעות חברתיות מאוד שליליות, ומן הסתם לא מקריות.
    כל החלומות האמריקאים הללו נוטעים תקווה בלבבות של העניים להחלץ ממצבם על ידי ההפכות למיקל ג’ורדן או דנזל וושינגטון (ובסופו של דבר, הרי רק אחד ממליון יכול להיות ג’ורדן) ומבטל לכאורה את הצורך ו/או הרצון לשינוי קולקטיבי.

  11. איריס הגיב:

    לחיים ברעם ולשי,
    תודה על המאמר. "קול פעמונים עדתי" זה אכן מתנשא, וכאן אני לא מסכימה איתך, שי. אני מסכימה איתך שגזענות צריך לחשוף ושאין דבר כזה "אובייקטיבי", אבל אפשר להיות סובייקטיבי בלי להיות מתנשא. מה זה בכלל "קול פעמונים עדתי"? היא רוצה להגיד שהזמרת שרה עם ח’ וע’? ברבעי טונים ועם סלסולים?
    גם אני לא גדלתי על מוזיקה ערבית (וגם לא על כל מוזיקה מורכבת אחרת, לצערי בעיקר על שירי להקות צבאיות…), אז מה? כמו שלמדתי לשמוע קונצ’רטו של ברהמס, למדתי לשמוע תושיה וקטעים נוספים של מוזיקה אנדלוסית. למה האחד פוסל את השני? צליל זר לאוזן הוא לא בהכרח צליל צורם.
    (חור אחר בהשכלה שלי הוא שלא למדתי לראות כדורגל בילדותי, ועד עכשיו אני מתעקשת שכל נפילה של שחקן על המגרש נגרמת על ידי פאול נוראי. הם מאוד משכנעים. זידאן הוא היחיד שבשבילו פיניתי את הערב…).
    ולשטאופנברג (איך בן אדם בוחר לעצמו בניק הזה?…),
    "כוכב נולד" רק יוצר אשליה של הצלחה ומחזק את המיתוס של "מי שרוצה יכול". בין המתחרים אין במקרה מזרחים רבים, שאין להם קשרים ואפשרות אחרת להגיע בכלל לבמות. כדי לתת ליותר אנשים אפשרות להגיע לזה יש דרכים יותר מוצלחות מאשר לעשות קופה על הגב שלהם. חוץ מזה שלא דיברנו בכלל על כל אלו שלא הצליחו ועל המחיר שהם משלמים.

  12. שי נימצן הגיב:

    איריס,

    כנראה שלא ירדת לסוף דעתי. אני מעריך יצירות תרבות באשר הן, החל ממזרחית וכלה בשירי אוהדי ליברפול, אבל באותו הזמן אני אשפוט יצירות אלה על פי אמות המידה הטבועות בי. הדבר לא מצביע בהכרח על התנשאות. לטעמי מוזיקה קלאסית זה פשוט משעמם, אך בד בבד אני מעריך את ההישג התרבותי העצום שלה. חוץ מזה, אני נגד ללמוד לאהוב דברים בכוח ובעד ללמוד דברים בשביל ללמוד, בשביל ידע ותרבות.
    מבחינה תרבותית גרידא, אני נגד העניין שכוכב נולד היא תרבות זולה. הידעתם? ה"ביטלס" נחשבו פעם למשאת ההמון ומעריציהם נתפסו כ"עמך". כל תקופה והמיינסטרים שלה.

    כעת מבחינה חברתית,
    בנוגע לכוכב נולד וה-NBA:
    דין לברון ג’יימס כדין נינט, אבל גם דין ניו-אורלינס כדין קרית גת. והדין של גוזרי הקופונים ובעלי ההון האמיתיים? מה פתאום שיהיה להם דין הרי הם קנו את בית המשפט…

  13. הרוזן שטאופנברג הגיב:

    ללנין- האם תוכניות כמו כוכב נולד מבטלות את הרצון לשינוי קולקטיבי? אם מדובר במאבק פוליטי לגיטימי, אז אין להן השפעה. אם מדובר בחלום המהפכה הקומוניסטית, אזי מדובר בהשפעה מבורכת. מכיוון ששינוי קולקטיבי קומוניסטי, היינו- מהפכה, אינו אלא שם אחר לאורגיה של דם, רצח, ואלימות, ויש לסכל ולמנוע אותו בכל מחיר.

    לאיריס- למה לעשות קופה "על הגב שלהם"? הם מרוויחים מזה, אם הם מנצחים, והמפיקים מרוויחים מזה. זה טבעו של עולם. ואילו דרכים אחרות? אולי תפרטי? לא נראה לי שאת, בניגוד למפיקי התוכנית, מסוגלת להציע לצעירים מכל השכבות (גם המעמד הבינוני וגם מעמדות נמוכים) סיכוי להצליח ולהתברג בעולם המוזיקה.

    בנוגע לדיבורים על "מזרחיים", הרשי לי להתעלם. אני מתנגד נחרצות לכל הקשקשת העדתית. מבחינתי כל בני האדם שווים, וזהו. עדה וגזע הם בכלל לא שיקולים או נושאים לדיון.למעשה, הם לא מעניינים כלל וכלל.

    ומה המחיר אותו משלמים המנצחים, במחילה מכבודך? תעשיית המוזיקה היא עולם אכזרי, ומי שנכנס אליו צריך לדעת את זה מלכתחילה.

    ודבר אחרון לאיריס. מדוע בחרתי בניק? מתוך כבוד ללוחם חירות שהקריב את חייו למען שחרור אירופה. כדאי שדווקא תשאלי את הח’ לנין, מדוע הוא בחר בניק המסויים הזה- לאור מעלליו ופשעיו של לנין הידועים היום לכל.

  14. ליאור הגיב:

    אני מסכים עם הכותב בכל מילה. איני צופה ב"כוכב נולד", זו תוכנית דוחה לטעמי אך בלתי מזיקה, לעומת זאת: רוני דניאל המתחזה לפרשן צבאי והמדבר תמיד בלשון "אנחנו, זו תופעה מזיקה בעליל.
    ערוץ 10 הוא ערוץ איכותי יחסית לערוץ 2 כמובן, הכל יחסי, כמו שאומרים, ובהקשר זה יש לציין לרעה את התוכנית "המקצוענים". נתקפתי בחילה כשראיתי את הצמד פלאטו שרון הנוכל, ויתום, רוצח השבויים מקו 300, כמומחים, מלב הקונצנזוס מחווים את דעותיהם על עניני השעה כשמנצחת על המלאכה המראיינת, אחת שירה, משהוא עם חיוך מפתה והופעה קוסית שמתאימה יותר לתכנית זימה מאשר לתוכנית אקטואליה.

  15. שי נימצן הגיב:

    רוזן,

    מטרתם החברתית של תוכניות כמו כוכב נולד היא לשמש ככלי ב- "קמרה אובסקורה" של מרקס. הן נוטעות אשלייה של אפשרויות בלתי מוגבלות למוכשרים, וגורמות לציבור המדוכא לחשוב שאין אפלייה והכל אחלה בחלה. יש אינטרס אציני ביותר של בעלי הון וההגמון להחזיר את השד העדתי לבקבוק ואפילו לא לתת 3 משאלות.
    יש לי הצעה: אני מציע לעשות תוכנית "סטטיסטיקאי נולד" (זכויות יוצרים שלי) ובה המתמודדים ינתחו מבחינה סטטיסטית את הפערים החברתיים העצומים בין הפריפריה למרכז. תוכנית זו תהיה אנטי-תזה אמיתית לכוכבים הנולדים השונים ותראה שעל כוכב אחד שזורח יש אלפים שנכבים, שלא לדבר על סתם גרמי שמיים אפורים…

  16. הרוזן שטאופנברג הגיב:

    לליאור- בנוגע לרוני דניאל אני מסכים. אבל אני קצת מתנגד על התבטאותך בנוגע לאותה "שירה". תגיד לי, למה בכל פעם שבחורה יפה מופיעה בתוכנית רצינית, לא מתייחסים אליה באופן ענייני אלא כ"מי שצריכה להיות בתוכנית זימה"? אני חושב שזה שוביניזם מהסוג הגרוע ביותר.

  17. לנין לרוזן הגיב:

    אשמח לקבל ממך רשימה מפורטת של "מעלליו ופשעיו של לנין הידועים היום לכל".
    כל מעלליו של לנין שידועים היום היו ידועים גם לפני שנים, אם אתה מתכוון לפתיחת ארכיונים או משהו בסגנון.
    ברור לגמרי למה ה"רוזן" רוצה למנוע מהפיה בכל מחיר.
    תגיד אדון רוזן נכבד ומכובד (נניח לשם העניין שיש כיסוי לכינוי שלך), כמה אנשים מוסרים את העבודה העודפת שלהם לנוחיותך?
    מכמה אנשים אתה מוצץ מציצת ערפד של ערך עודף?
    מאוד נוח להיות בצד של המדכאים ולדבר על מוסר.

  18. איריס הגיב:

    לשי,
    מסכימה עם כל מילה. כמוך, אני לא חושבת שיש תרבות גבוהה ונמוכה יותר והבעיה שלי היא עם הניצול שיש בתכניות כמו כוכב נולד.
    לשטאופנברג,
    מכיוון שהידע שלך בענין של מי שאתה בוחר לשאת את שמו קצת דל, כמו גם לגבי דברים אחרים, שאתה רוצה להתעלם מהם, הרשה לי לתת לך קצת מידע בנושא.
    הרוזן פון שטאופנברג לא היה לוחם חופש, אלא שיתף פעולה עם היטלר והנאצים שנים רבות. החוג אליו הוא היה שייך הבין מתישהו שהיטלר והנאצים הולכים להפסיד ואז הם החליטו לחסל אותו. אף אחד מהם לא היה מוכן לסכן את חייו לשם כך, ולכן גם הנסיון נכשל (נדמה לי שהוא השאיר מזוודת נפץ איפהשו והיטלר זז ממנה, אבל לא הלכתי לכתובים לבדוק לגמרי, כי יש לי הרגשה שאני מתכתבת עם מישהו שנוהג בביטול ועד שלא אשתכנע אחרת, אני מגבילה את המאמצים שלי. אתה יכול לבדוק בעצמך, אני מניחה).
    הידע שלך בנושא המזרחי דומה לזה לגבי לוחמי חופש, אולי.
    העובדה היא שרוב המשתתפים הם מזרחיים, רוב הזוכים ורוב המנוצלים בתכנית הזו הם גם מזרחים, וזה לא מקרי. אולי בשבילך אין דבר כזה עדות. הרשה לי לנחש שאתה מוברג היטב מחוץ לשדרות/ירוחם/שלומי ויושב טוב במרכז.

  19. חיים ברעם הגיב:

    איריס,
    עד כמה שאני זוכר מפרשת שטאופנברג, האיש היה קצין מקצועי בוומרכט. כמו רבים מבני סוגו הוא ראה בנאצים אספסוף נחות, חרף קיומו של יחידת לובשי השחורים אס.אס, שאולי המחישה את המעבר של הנאצים מתנועה אנטי ליברלית, אנטי קומוניסטית ואנטי בורגנית לשותפה "מכובדת" של העשירונים העליונים שתמכו שהיטלר כל זמן שהאסטרטגיה שלו הצליחה.
    עם זאת, לא הייתי מציג אותו כפחדן. הוא היה נכה מלחמה (1914-1918) ובכל זאת לקח סיכונים רבים כדי לבצע את ההתנקשות בהיטלר ואף שילם בחייו. בסך הכל את צודקת באמירה, שאנשים כמוהו פנו נגד היטלר רק אחרי שגורלה של המלחמה כבר נחרץ לשבט.

  20. חיים-ברעם הגיב:

    לשי נימצן,
    אני מקווה שיש כיסוי כלשהו להתנשאות הבוטה שלך כי הרבה הומור עצמי לא מצאתי שם.

  21. הרוזן שטאופנברג הגיב:

    מסיבה עלומה, הודעתי הקודמת בנושא שטאופנברג צונזרה- אז הרי העובדות בקיצור.

    שטאופנברג פנה כנגד היטלר ב-1938, בעקבות ליל הבדולח, ובעקבות מעשי הטבח ברוסיה וניהולה החובבני של המלחמה פנה להתנגדות פעילה, כולל כוונות לרצח היטלר, באביב 1942. עדויות חדשות שנחשפו בארכיונים רוסיים ב-1999, מוכיחות שהשואה היתה מניע מרכזי במיוחד בהתנגדותו של שטאופנברג למשטר. לכן, טענתו של ברעם כאילו שטאופנברג התנגד למשטר "רק לאחר שגורל המלחמה נחרץ לשבט", הינה פשוט מופרכת- שלא לדבר על השטויות שהפריכה כאן איריס.

    מכיוון שחקרתי את הנושא בחמש השנים האחרונות, קראתי את רוב הספרות שנכתבה עליו בגרמנית ובאנגלית, כולל מסמכים מקוריים רבים שלא פורסמו וחומר ראשוני, ואף ראיינתי עדים- אני מרשה לעצמי לכתוב בביטחון בנושא הזה, שכבר פרסמתי עליו מאמר, דרך אגב.

  22. שי נימצן הגיב:

    לחיים,

    אני אסביר זאת בדוגמא שתנסה להבהיר מדוע לא מדובר בהתנשאות:

    אתמול ראיתי שני פרקים ברצף של סיינפלד שהקלטתי ביס-מקס שלי. מה אגיד ומה אומר – פשוט אושר צרוף מצד אחד וטפשות מוחלטת מצד שני-
    It really is a show about nothing.

    אין ספק בכלל שמבחינת רמת התוכן זו הסדרה העלובה ביותר שאי פעם נוצרה ובטח שבתכנים האינפנטיליים שלה הינה פחותה לעין שיעור מכוכב נולד . לאחר כל זאת, אני גורס שהיא גם אחת המצחיקות והשנונות ביותר כי היא מה שאני ממקום מושבי הנישא מעל תופס כשנון ומצחיק. למרות זאת, אני מסוגל להבחין בשטחיות הפנומנלית שלה.

    אני חוזר על מה שאמרתי לאיריס: תבדיל בין נקודת מבט סובייקטיבית (כמו שיש לכולנו) לבין הבחנה בין טוב ורע ובין רדוד מול עמוק ושטחי מול מורכב.
    אני מודע למי שאני ומה שאני – יציר תרבות אשכנזית של מעמד הביניים (ועוד כמה דברים אם רוצים לרדת לפרטי פרטים).

    אני לא מסוגל לצפות בכוכב נולד כי התרבות שלי הגדירה אותו בתור תרבות נמוכה, ואני בתור יציר אותה תרבות מודה שהדבר חלחל אל שד עצמותי ואין לי שום כוונה להילחם בכך, כי אז אני בעצם אלחם בעצמי, ואני מעדיף לחיות עם עצמי בהרמוניה.
    מאידך, אין הדבר אומר שאני לא יכול להיות ביקורתי ואינטלקטואל-רציונליסט כלפי העולם וכלפי עצמי.

  23. שי נימצן הגיב:

    לאיריס,

    צר לי לבשר לך, אבל שוב לא ירדת לסוף דעתי אך אני גורס כי הטעות טמונה בחובי.

    לא אמרתי שאין תרבות גבוהה ונמוכה. מנקודת מושבי האשכנזית והמעט אליטיסטית, בודאי שיש תרבות גבוהה (שנמצאת בגובה שלי) ותרבות נמוכה (שאני משקיף עליה מלמעלה). לעומת זאת, טענתי כי אין תרבות "רעה" ותרבות "טובה" והדבר אינו שקול ל"גבוהה" ו"נמוכה" (ואין הכוונה במונח המילולי). בוודאי שאני חושב שכוכב נולד זה נמוך ובחיים לא תתפסי אותי רואה את הדבר הזה(…), אך יחד עם זאת אני מעריך את התרבות הזאת כתורמת למארג הידע האנושי בכללותו (אולי אם תחשבי על ויקיפדיה של התרבות הדבר יעזור לך להבין את כוונתי). לכן, תוכניות כמו כוכב נולד יכולות להיות מה שהיינו קוראים בצבא למל"ם (לא מועיל לא מזיק…), או יכולות להיות מועילות ואף מועילות מאוד. תרבות היא דבר טוב, נקודה.

    אם את זה לא הבנת אז אני מסיר את אחריותי לטוב ולרע…

  24. גלית הגיב:

    נראה לי שכולנו צריכים מאוד לדאוג לעתיד. לפי המצב היום, אנחנו צריכים ממש לפחד מהמפלצות שמתפתחות לנו מתחת לאף בכל מקום. ילדים שיכלו להיות הגונים נהפכים לחלולים ושטופי מוח. ילדים שהיו יכולים להיות ימנים להוטים נהיים בבונים מטורפים. גם בבתי ספר תיכונים אי אפשר להביע דעה שנוגדת למיינסטרים מבלי לקבל על זה על הראש מכל הכיוונים (במקרה הטוב זה מילולי..). ישראל הולכת לכיוונים פאשיסטיים מאין כמוהם וזה בכלל לא מפליא.
    לו רק במקום כוכב נולד היו משדרים את הסרט מחסומים שמשדרים מדי פעם בערוץ 8, אולי היינו מכניסים אג’נדה ומודעות אחרת לכל בבוני ישראל. במקום לפאר את הריקנות צריך להשתמש בכלי התקשורת האלה כי להעביר מסרים חיוניים. כי אם לא זה, אז בשביל מה כל כלי התקשורת האלה? לשם רווחים? אם לא משתמשים בטכנולוגיה לדברים חיוביים היא נעשית הרסנית ומנוונת. זו הסכנה שטמונה בכל התפתחות טכנולוגית. אם האדם לא יודע לנצל אותה לדברים חשובים וחיוניים בסופו של דבר היא תשמש את ידיהם של המושחתים. אבל בחברה שהולכת לכיוונים מושחתים, הטכנולוגיה כמובן תנוצל למטרותיה המושחתות. לכן אין פלא שבפריים טיים בישראל לא מראים את המציאות המכוערת שאורבת שעה מהבית של כל אחד. כדי להשכיח זאת לחלוטין, מחקים לנו את המציאות הבדיונית ששוכנת 12 שעות טיסה אי שם בארץ החלומות ארה"ב, שגם היא עסוקה בלחפות על פרצופה המכוער, ובלהסיח את הבטטות שלה מהטינופות שהיא מנהלת במדינות אחרות אי שם מעבר לים.

  25. לחגית הגיב:

    אגב, גם בתיכונים שבהם רוב התלמידים שמאליים, תלמיד ימני לא יכול להתבטא מבלי לחטוף.
    מניסיון.

  26. יוסף למגיב דניאל הגיב:

    ביד אומן הצלחת לכתוב פיסקה שבה אתה פוסל קבוצה גדולה מאוד של אנשים תוך כדי הכנסת עצמך לאותה קבוצה (בלי משים, כנראה) ע"י עצם כתיבת טקסט שכזה.

    שים לב איך השתלחת בציבור הישראלי:
    "עדר של כלבים פשיסטיים, מנבחים ומזילי-ריר, הנכונים להתנפל, בשיניים חשופות, על כל החורג ב*משהו*, מן הקונפורמיזם הכללי".

    ממש מדהים, כי השתלחות כזו היא בדיוק מה שאתה עושה כנגד מי שחורג ב*משהו* מהקונפורמיזם של האתר הזה.

    יסלח לי אדוני, אבל מי שמכנה בתי ספר:
    "שטיפת-מח פשיסטית, גזענית ומשולחת כל רסן, במטחנת-הבשר המכונה "מערכת-החינוך" –
    הוא הוא זה שזקוק יותר מכולם לכמה שעות לימוד בנושא "סבלנות וסובלנות" והוא זה שמשתלח בשיניים חשופות.

    אנא ממך, השתדל לכבד קוראים וחברי "הגדה השמאלית" שאינם שותפים לשפתך המשתלחת.

  27. חיים ברעם הגיב:

    לרוזן,
    זה ברור לגמרי שקודמך לתואר ביצע פעולה ממשית נגד הפירר רק אחרי שגורלה של המלחמה נחרץ, בדיוק כמו שכתבתי.
    אשר לאיריס, היא לא "הפריכה" שטויות, אלא הפריחה דברים נכוחים.

  28. נתן. הגיב:

    לחיים.
    גם צפייה במשחקי כדור-רגל נחשבת אצל חלק מהאוכלוסיה לתרבות נחותה כפי שהיטיב להגדיר זאת פרןפ’ ליבוביץ המנוח:"22 חוליגנים רצים אחרי כדור אחד".

  29. איריס הגיב:

    למתכנה "הרוזן שטאופנברג",
    מכיוון שאתה משתמש באנונימיות שלך כדי להכניס לכאן עובדות לא נכונות, אני מרגישה בכל זאת חובה להתייחס למה שאתה כותב. אין לי מושג מה פרסמת ומה לא ומכוון שאתה לא מזדהה, אין לדעה שלך משמעות ולא לעובדה או לאי-עובדה שפרסמת בנושא מאמר.
    לפי הלקסיקון של ארנסט קלה:
    Das Personenlexikon zum Dritten Reich
    קלאוס פון שטאופנברג, הגראף, התלהב בשנים הראשונות מהנציונל סוציאליזם. ב 1943 הוא היה גנרל בדיויזית שריון באפריקה (ולכן לא יכול היה לנסות להתנקש בחייו של היטלר ב-1942). הוא נפצע אז (איבד עין, יד ושתי אצבעות). כגרנל בכיר היתה לו גישה עד 1944 לשיחות המצב במפקדה של היטלר. בעשרים ביולי 1944 (ושוב, לא כפי שכתבת באביב 1942) הוא השאיר באחת השיחות הללו בוולפשאנצה שבפרוסיה המזרחית (היום פולין) מזוודת מסמכים עם חומר נפץ. הפצצה שהיתה שם פצעה את היטלר רק קלות. הוא נורה למוות בחצר המפקדה הראשית של הוורמאכט באותו היום.
    אם יש לך מידע אחר, אשמח לשמוע, כולל מראי מקום. ארנסט קלה עצמו פירסם לא מעט ספרים בנושא האוטנזיה, על הרפואה הנאצית וקורבנותיה, וזכה גם בפרס על שם האחים שול, שהיו גיבורים הרבה יותר גדולים מאשר שטאופנברג. אבל בינתיים אתה מתחבא מאחורי השם שלו ונראה לי שזה דווקא מתאים לך. הרבה יותר מהנס שול.
    הספר של קלה יצא ב-2003 כך שאם פורסם מידע בארכיונים ברוסיה, הוא אמור היה להיות מעודכן שם, ואם לא: אנא, שתף אותנו במה שידוע לך.
    לחיים ברעם,
    כשאני כותבת שהאיש לא היה מוכן לסכן את חייו, אני מתכוונת לכך שהוא היה מוכן להשאיר מזוודה שתהרוג את היטלר, אבל לא להיות לידה. נכון הוא שבסוף הוא שילם על כך בחייו, אבל בשנים הללו כל מי שסיפר בדיחה על היטלר והלשינו עליו, סיים את חייו בהוצא להורג בפלוצנזה. אז אם כך גם כל מספר בדיחה הוא גיבור, אם לבדוק לפי מבחן התוצאה.
    אתה צודק בכך שרבים בצבא הגרמני בזו לנאצים (אני נשואה לאחד שהסבא שלו, שהיה קצין במלחמת העולם הראשונה גם בז להיטלר, אבל מכיוון שהוא היה נאמן לקיסר הגרמני ולא היה מוכן לקבל פקודות ממשופם קטן שלא גמר טירונות. נו, לעשות ממנו גיבור היה מאוד נוח, אבל הוא לא היה שונה משטאופנברג בהרבה, רק קצת יותר זקן…). רובם ככולם של הבזים הללו נלחמו בשבילם, ולא רק באפריקה אלא בחזית המזרחית הנוראית. אני לא מזלזלת במה שהוא עשה, רק מנסה להכניס קצת פרופורציות לעסק הנורא הזה.
    שטאופנברג הוא גיבור בגרמניה מכיוון שהוא והאחים שול הם היחידים כמעט שגילו התנגדות מאורגנת (לפני כמה חודשים ראיתי קריקטורה בגרמנית של מורה בכיתה ששואל את התלמידים שלו מה אומר להם המושג "התנגדות גרמנית" והתלמיד החרוץ ענה "אוהם"…).
    ולשי,
    אני באמת לא מבינה. בתגובה אחת אתה אומר שכוכב נולד גורמת לציבור המדוכא לחשוב שאין אפליה ובתגובה אחרת אתה אומר שזה לא מזיק? איך זה מסתדר יחד? אתה לא חייב להסביר כלום ויכול להישאר סתור, וזה בסדר. אבל אני לא בטוחה שגם השאר מבינים…

  30. הפוסל במומו פוסל (דניאל וגלית) הגיב:

    כמה נחמד להניף את דגל השמאל הרדיקלי, ותחת צילו לכתוב ביטויים כמו "בבונים מטורפים" (ע"פ גלית) ו" כלבים פשיסטיים, מנבחים ומזילי-ריר" (ע"פ דניאל).
    צר לי, אך עם סגנון כתיבה כזה אתם עומדים בראש אלו שאתם מוקיעים.
    הסובלנות והתרבות לה אתם מטיפים כנראה פסחה עליכם.

  31. לנין לרוזן הגיב:

    נו ונגיד.
    אני לא יודע איך אתה בוחר כינויים ברשת, אבל רוב המגיבים תחת כינוי באתר זה בוחרים שמות של לוחמי חופש עם תעודות.
    גם לפי הסנגוריה שלך הרוזן הנכבד הוא לכל הפחות פשיסט-אימפריאליסט גרמני (ולכל היותר מפלצת נאצית יורקת אש), מה שמעלה את התהייה איך ולמה בדיוק אתה בוחר את הכינוי הזה?
    הרי ברור שגם אם מה שאתה אומר נכון, הרוזן הנכבד שייך במפגיע לקבוצת המדכאים והמנצלים.
    מה זה אומר עלייך?

  32. שי נימצן הגיב:

    מכיוון שהאתר לא התעדכן במשך זמן מה אני מוצא את עצמי עונה לכמה אנשים בו-זמנית דבר שאינו מומלץ.

    לחיים,

    קודם כל אני ממליץ לך לקרוא את תגובתי האחרונה ותבין שלא מדובר בהתנשאות.
    כעת, שמת לב לדבריו של הכותב "נתן" בתגובתו אליך? הוא צטט את פרופ’ ליבוביץ’ שהיה אליטה אשכנזית ובעל תרבות מאוד ברורה וסדורה. לא במקרה הוא התייחס לתרבות הכדורגל כספורט ברברי ונמוך, כי הדבר זר לתרבות האליטיסטית (מבחינה יחסית) שממנה הגיע. אני ואתה יודעים שבאנגליה למשל, תרבות הכדורגל היא מאוד לא נמוכה ויכולה להוות מצרך תרבותי שעולה עשרות מונים על אופרות, קונצרטים והצגות. ליבוביץ’ לא היה גזען או מתנשא באופיו, אלא פשוט הוא יציר תרבות אחת שמשקיפה על תרבות אחרת.
    דוגמא נוספת: לעיתים המעמד הנמוך מכנה את עיסוקיו של המעמד הגבוה והשולט כ"פלצנות". כך הוא בעצם מדרג את התרבות הזו כנחותה לשלו באמצעות הפרמטרים הסובייקטיביים שלו. לא ראיתי מישהו אי פעם מגן על יצירה "פלצנית" אבל ראיתי הרבה מגינים על יצירה שהוגדרה "מתנשאת". הדבר מתבלט בצורה נהירה בקטע ממאמרך הנוגע לאריאנה מלמד.

    לאיריס,

    הדברים שכתבתי לא סותרים באמת, אלא רק בקוגניציה שלך. כוכב נולד היא מצד אחד כלי לדיכוי אנשים ומצד שני כלי תרבותי. אין בהכרח סתירה בין אחד לשני ומה שיש זו דינמיות שתוצאותיה אינן בהכרח ברורות.
    כוכב נולד כסובייקט הוא כלי של כוח, אך כזה שפועל בשני כיוונים. באופן אמפירי וגלוי נראה כי תוכניות כאלו מחזקים את אחיזתו של המעמד השולט, אך לעיתים באופן תרבותי וסמוי, תוכניות כאלו יכולות להוות פתח לזרימת תכנים מהשוליים אל עבר המיינסטרים השלט. ההיברידיות שנוצרת יכולה לפעול בשני הכיוונים. מפאת הפגיעה המתמדת בישראל בהשכלה ובתרבות באופן כללי, נראה כי הסיכוי של המדוכאים לפעול בכלים מסוג כוכב נולד הוא לא ריאלי. משאירים להם לפעול רק באלימות. הצרה הכי גדולה בארץ שלנו (ואני מתייחס לכל המעמדות, חברות וכתות) היא היעדר התרבות מכל מיניה וסוגיה.

    לכל השאר:

    אכן, סגנון הכתיבה וההתבטאות של דניאל מעידים על לקות תרבותית ואינטלקטואלית מסוימת, אך המציאות מראה שרבים מן הימניים בכל העולים לוקים מבחינה תרבותית גם כן. הטיעונים שהם מציגים לרוב נבובים וחסרי חשיבה מעמיקה על הדברים. הם מזכירים לי כלכנים שונים שעושים רדוקציה של האנושיות למשוואת תשומה/תפוקה. קראתי לפני כמה ימים ראיון עם ביבי שבו הוא אמר שצריך לשפוט את כל המשק כולו (כולל חינוך, אקדמיה ותרבות) על פי התפוקה, ובעקבות זאת להחליט מה תהיה התשומה. ביבי הוא יחסית עוד מהימניים היותר אידיאולוגיים ותרבותיים, אך תפיסת העולם שלו צרה כחוט השערה, והוא מנסה לכמת ולמספר את העולם. אלו הם האנשים ששולטים במדינה שלנו ביד רמה ובארה"ב ביד רמה עוד יותר.
    אני תופס את עצמי כאדם תרבותי (חיים, התנשאות?) ומכאן נובע שעקרונות כגון זכויות אדם, מוכלים בעולמי על כל בני האדם ללא קשר לשיכותם לקבוצה זו או אחרת. אני לא מתכוון להתנצל בפני אף אחד שחיים של פלשתיני חשובים לי כחיים של יהודי, וחיים של אירופאי וסיני. אני אדם חילוני שמבין את משמעות המילה.
    לפני שנתיים התפרסם מחקר של פרופ’ זאב שטרנהל, שבו הוא מצא קשר בין תרבותיות ומוסריות של עמים. נכון שלעם ככלל אין מוסריות מכלילה, אבל הוא הראה שמדינות בעלות תרבות ענפה ופרימורדיאלית תומכות יותר בעקרונות החופש, השוויון ומתן הזדמנות שווה. הוא מצא שהאמריקאים הטוענים לכתר הדומקרטיה רחוקים מכך שנות אור, מפאת העובדה שתרבותם אפסית ולקוחה ממקומות אחרים. התרבות האמריקאית היחידה באמת מגיעה מהדרום הנבער (קאובויים וכו’) ולכן אל נא נתפלא לגבי רמות המוסר הקלוקל שלהם.
    במלחמת בני האור מול בני החושך שמתאר האדם התרבותי והנאור ג’ורג’ בוש (תכניסו כאן סרקזם), נראה כי היוצרות התהפכו בתודעה, אבל לא בהוויה.
    ניסיתי להציג פרטים אודות מחקר זה אבל הוא רחב מכדי להיות מוצג בפוסט בודד.

  33. לאיריס הגיב:

    הרוזן לא טען שפון-שטאופנברג ניסה להתנקש בהיטלר ב-42′, אלא שפנה לדרך הזאת בשנה הנ"ל. נסיון ההתנקשות בעשרים ביולי 44′ בוצע על ידו באופן אישי, והוא לא נשאר למות עם פלשתים כיוון שבתוך התארגנות קציני הוורמאכט ההיא תפקידו היה גם לתאם את שכנוע הקצונה הבכירה לפנות נגד המדיניות הנאצית (כולל נגד ה-SS למשל, גוף בעל כוח עצום שלא נשמע לצבא), תפקיד שמבין חברי ההתארגנות רק הוא היה יכול למלא. כך ע"פ וויקיפדיה.
    באשר למוטיבציות שלו – קשה לשפוט אנשים שחיים תחת משטר טרור שכזה, גם אם הם בעלי השפעה וחסינות מסוימת כקציני צבא בכירים. לבקר אותו על כך שנזכר מאוחר מדי, או על כך שמניעיו לא היו "טהורים" (ומהם מניעים "טהורים"? אהבת עם ישראל? ואם כבר: לפי וויקיפדיה פון-שטאופנברג דווקא תעב את האידיאולוגיה הנאצית ונחרד מליל הבדולח, גלומר לא סתם זלזל בפיהרר המגוחך) זה להציב רף גבוה מאוד-מאוד של מוסריות אידיאליסטית, שמעטים יכולים לעמוד בו. אדם שסיכן (כן, בפירוש!) את כל מה שהיה לו על-ידי ביצוע מעשה שהיה לו ברור שיוגדר כ"בגידה חמורה" נגד מדינתו (הוא וחבריו למזימה היו לאומנים גדולים ופטריוטים, ולכן תלו בתחילה תקוות ברטוריקה הלאומנית הרומנטית של היטלר) – אי-אפשר לכנות אותו אופורטוניסט או פחדן. לפי התפיסה שלך כל גרמני שלא הרג לפחות נאצי אחד ביום החל מ-33′, ולא עונה למוות ע"י הגסטאפו ו/או נשלח לדכאו ו/או הקריב את חייו על קידוש השם בפיגוע התאבדות, ראוי לגינוי. כן, גם האחים שול ושאר חברי הורד הלבן.
    אני לא מוכן להתחייב שהייתי נוהג אחרת ממיליוני הגרמנים שלא ידעו או העדיפו שלא לדעת, ורק להמשיך לחיות את חייהם כרגיל גם אם לא הסתנוורו מבוהק הנאציזם.

  34. count von Stauffenberg הגיב:

    Sorry for the English- I am writing now from the university and cannot write in Hebrew.

    First of all, Iris, your message is full of mistakes.
    First of all, Stauffenberg was not a General but an Oberst (Colonel). He moved to north Africa just in the end of 42, because his frequent utterances about the killing of Hitler. Higher officers wanted to move him away from Russia.

    Stauffenberg indeed plotted to kill Hitler in 42, although then he didnt yet have the connections to do something useful. He made another few attempts in the end of 43, after he came back to active service after he recovered from his wounds in Africa.

    It is clear that you do not know a thing about the subject. If you want to study, please refer to the follwing books-

    peter hoffmann- Claus von Stauffenberg und seine Bruder

    English version- Stauffenberg- a family history

    Hans Mommsen- Alternative zu Hitler

    Michael Balfour- Withstanding Hitler

    Christian Graf von Krokow- Stauffenberg- eine Frage der Ehre

    Eberhard Zeller- Stauffenberg

    Christian Mueller- Stauffenberg

    My article you will find in the journal Zmanim, summer 2005. I hope that is enough for you, and I am waiting for your apology.

  35. count von Stauffenberg הגיב:

    And concerning the Stauffenberg documents from 1999. They were published in a partial German translation by the Russian historian Boris Chavkin, refered and analyzed by Peter Hoffmann in his book- Claus von stauffenberg und seine Bruder, and also in a few newspaper articles. They are also available in full in Bengt von zur Muehlen- Der 20 Juli angeklagten vor dem Volksgerichtshof. All in all, they prove, in addition to many other evidence, that the holocaust was a very important motive for Stauffenberg to risk his life against the regime.

    To Iris and Chaim- there are several other grave historical mistakes in your messages. As Stauffenberg turned against Hitler in spring 1942, as you can see in all Stauffenberg biographies, the war was not yet lost. Stauffenbergs group initiated attempts from 1938 on, as you can see in the three following books-

    Peter Hoffmann- history of the German resistance

    Roger Moorhouse- Killing Hitler

    Joachim Fest- the plot to kill Hitler

    Is that enough references for you, Mrs. Iris?

  36. גלית לפוסל במומו פוסל הגיב:

    אם תרצה, אני אביא אותך לבית ספר שלי לאחד מאותם ויכוחים כשאתה בצד המותקף, נראה כבר איך תדבר. לצערי הרב, כמותקפים ברשעות על בסיס של דעות פוליטיות מתחילים לפתח ראיית מציאות לא אוהדת במיוחד. האשמה פה היא לחברה לא לי. אין צורך לקחת דברים אישית ולהיעלב. לדעתי בבונים מטורפים זה תיאור מדויק להתנהגות של החברה בהיתקלות בדעות מנוגדות, זה דוחה ולא ראוי. איך זה שדווקא כל אלו שתולים סטיקרים של "ואהבת לרעך כמוך" עושים בדיוק ההפך?

  37. זינובייב הגיב:

    מסכים לגמרי עם הביקורת על ערוץ 2, וממליץ לעבור לערוץ 10 האופוזיציוני/אלטרנטיבי, שמעיז להעלות שאלות נוקבות על אספקטים שונים של התפיסה המוניסטית של ההיסטריה. עכשיו רק נשאר לסדר שם כוכב נולד אלטרנטיבי, אולי בהנחיית ג’קו אייזנברג (מדינה זונה/מדינה מוצצת)?

  38. רמי הגיב:

    איך אפשר בכלל להאשים אדם כל כך משכיל ורחב אופקים כמו אריאנה מלמד בהתנשאות עדתית, כלומר בבוז של אשכנזי לעדות המזרח. ברור שהיא התכוונה למשהו מסויים וניסתה לאפיין אותו באמצעות המילים "קול פעמונים" ו"עדתי", ולצירוף המילים הזה אין כל דופי מהסוג שמנסים כאן לייחס לו (התנשאות, אשכנזיות, אנטי ספרדיות או כיו"ב). הרף, מדובר באשה שהיא שתי מעלות (או מדרגות אם תרצו) מעל לעניינים עדתיים והיא בוודאי מתפלאת הכיצד אדם כל כך חכם ומשכיל ואהוד כמו חיים ברעם יכול לחשד בה בהתנשרות אשכנזית ר"ל.כמובן, אין צורך להסכים לכל דבריה (אני קורא אותה לעתים ובדרך כלל נהנה מאוד וכמעט תמיד לומד משהו) אבל אין טעם ליחס לה תכונות של נקלות וגזענות כי זה ממש לא הליגה שלה. הייתי מאוד שמח אם היתה היא עצמה משיבה כאן, כי בוודאי מישהו הפנה את תשומת לבה.

  39. דניאל הגיב:

    לחיים: אאוץ’. נסחפת ב?ג??דו?ל. "כל דבר אנושי הוא זר"… רק מפני, שאינני מעוניין כהוא-זה, בבהיה בעשרים ומשהו חבר’ה, המתרוצצים אחרי כדור???
    זו כל התרבות הלא-פוליטית בעיניך?! כל מי, שאינו מתעניין בספורט – חזקה עליו, שאין הוא מתעניין בדבר??

    בחייך.

    ליוסף: ההשתלחות שלך מוכיחה את טענותיי. ולתוקף את גלית ואותי – נו, לכבוד הוא לי, להימצא בסירה אחת, עם המגיבה העניינית ביותר באתר זה.

    ולרוזן: באמת, מתמיה הדבר, כיצד אדם, המחשיב עצמו נאור, מזדהה עם גנרל נאצי מוצהר, שנזכר להתנגד להיטלר רק משראה, ש"העסק אבוד"…

  40. איריס הגיב:

    לרוזן ולזה שכתב "לאיריס",
    ראשית אני לא מתנצלת בפני אנשים שלא מזדהים. הדעה שלך רוזן היא דעה שלא קיימת באמת, מכיוון שמחר אתה יכול לקרוא לעצמך הגראף פטוצקי ולהגיד בדיוק את ההיפך. אתה מבקש ממני לקחת אחריות על מה שכתבתי ולהתנצל ואתה לא לוקח אחריות על מה שאתה כותב?
    שנית, אני לא רואה סיבה להתנצל. שטאופנברג היה גנרל (כן, אני יודעת שבגרמנית זה נקרא אוברארסט, כך זה מופיע גם אצל ארנס קלה, אבל לא היה נראה לי מאוד חשוב להוסיף עוד מונח בגרמנית).
    בימים שהוא נלחם בשביל הנאצים, להזכירך עד שנת 44, הוא יכול היה בקלות לפרוש, כבר ב-42 אם היה מאוד דחוף לו, ולפעול נגדם מבחוץ או סתם לצאת מהמערכה. זו גם אמירה חשובה. חיילים פשוטים וגנרלים גדולים פרשו אז והתנגדו ולא קרה להם כלום. יש עדויות על כך שתוך כדי מלחמה, לפני השתתפות בפוגרומים, לקחו רק את המתנדבים לשם כך.
    אני לא קונה סיפור על בן אדם שהתנגד מ-38 בגלל שהיה לו לב יהודי חם ועד 44 לבש מדים ונלחם בשביל הנאצים. אם לזה קוראים התנגדות אז גם בישראל יש התנגדות רחבה…
    לזה שכתב "לאיריס",
    לא כתבתי בשום מקום ששטאופנברג היה "פחדן" או "אופורטוניסט" (ואם כן אז אני חוזרת בי, מתנצלת בפני שטאופנברג והאומה הגרמנית כולה). אתה בעצמך כתבת שחבריו והוא היו פטריוטים ולאומנים ועם זה אני מסכימה. זו בדיוק נקודת המוצא שלי. הם לא היו מתנגדים אידיאולוגיים ואם היטלר היה ממשיך להצליח, לא נכשל בסטלינגרד ועל הדרך מצליח גם לחסל את כל יהדות בולגריה, סביר להניח שלא היינו שומעים עליו. המוטיבציה העיקרית של הגנרלים הללו היתה הכשלון הקולוסלי שהם ראו נגד עיניהם. גם אם חלוץ, מופז, ברק ואיילון יחד ינסו עוד שנה להפיל את ליברמן, כי אחרי שהאמריקאים יסגו מעירק ישראל הולכת לאכול אותה בלי הסכם שלום, זה לא יעשה אותם ל"מתנגדים לשלטון".
    האחים שול הם סיפור אחר והם באמת גיבורים לדעתי להבדיל משטאופנברג.מדובר בסטודנטים ולא באנשים מקושרים כמו הרוזן הבכיר, שלמרות שניסו לעשות מעשה קטן יותר לכאורה (חלוקת כרוזים נגד הנאצים) הם הסתכנו בגדול, ולכן למרות שכולם שילמו בחייהם, אני לא שופטת רק לפי מבחן התוצאה אלא בעיקר לפי המוטיבציה וההקשר. הם עשו את זה גם הרבה לפני הרוזן מיודענו, פעלו נגד הפשיזם ולא נלחמו בשבילו.
    ובענין ויקיפדיה:
    זה מקור מידע מאוד בעייתי. אני יודעת שהוא זמין וקל, אבל בנושאים שאני מתמצאת בהם ומדי פעם בודקת, אני מוצאת לא מעט טעויות.
    חוץ מזה שאני חושבת שמדובר בניצול של כוח עבודה זול, מתנדבים שמכניסים את המידע שלהם, ומישהו עושה קופה על הגב שלהם. אני לא בעד עבודה ללא תשלום, אם היא לא כרוכה בענין אידיאולוגי וחושבת שתרומה למיזם כלכלי כזה היא מסוכנת (לא ירחק היום ואחרי שתתרגל להכנס לשם, זה ידרוש מנוי וכסף).
    הדבר המעניין בכל הסיפור הזה על הדיון כאן, הוא איך ישראלים משתפים פעולה עם גרמנים במיסוד זכרון שקושר ברית בין השניים, כאילו הראשונים לא החריבו את יהדות העולם. אבל היהדות שהגרמנים החריבו לא מעניינת את הישראלים החדשים. מה שחשוב זה לעשות ממנה כמה לירות ולארגן דרכה תמיכה בכיבוש.

  41. שי נימצן הגיב:

    לאיריס אבל לא רק – המשך פוסט קודם:

    בעידן המודרני, הדיכוי של צד אחד את צד שני לא יכול להיות ישיר וגלוי מאוד, מכיוון שמודעות לניצול זה מצד כולם תהיה גבוהה מאוד.

    אם ניקח את ענפי הספורט הפופולריים כדוגמא לקרש קפיצה עבור מיעוטים, נראה שבעבר אותן קבוצות מיעוט אכן השתמשו בדרך זו ושיפרו את מצבן, ולראייה- מוחמד עלי ומאבקו יחד עם אחרים שהביא לשיפור מעמדם של השחורים מבחינה סטטיסטית. כיום אין ספורטאים שחורים שמעלים את הקיפוח הסמוי אל השיח הציבורי, ולכן אותן תוכניות וענפי ספורט מבצעים פעולות מכבש של דיכוי, פעולות אשר טבועות באותן מוסדות.

    אם כוכב נולד היתה מנוצלת לדוגמא על ידי נינט, להביא את מצבם העגום של תושבי קריית גת והפריפריה לשיח, ובעקבות כך – לתודעה, אזי יתכן ויתסי הכוחות היו משתנים.

    לאחרונה נשמעים קולות הולכים וגוברים נגד אינטרסים של אנשים ונגד פוליטיזציה של החיים (בעיקר במערכת המשפטית). אני לא מכיר אדם שאין לו אינטרס כלשהו. אנו מטבענו החברתי-מודרני בני אדם פוליטיים. הכל פוליטיקה, גם כוכב נולד, השאלה היא מהי רמת המודעות לכך ומה השימוש שנעשה בכך.

    מנגנון הטמטום המוסדי האינהרנטי, מונע מחבר’ה כמו לברון ג’יימס וסרינה ויליאמס להבין את גודל מעמדם מבחינת יכולתם להפעיל כח פוליטי, כך שהמוסד שהינו פוליטי מטבעו ממשיך לבצע את פעולותיו האינסופיות וממשיך בדיכוי ללא התנגדות.

    האינטרנט כיום הוא אולי המקום היחד חוץ מהפעלת כוח אלים שבו קבוצות יכולות לגרום לשינוי חברתי, ולכן לדוגמא מתקיים מאבק חסר פשרות נגד שיתוף קבצים, מאבק שנתפס כלגיטימי אבל נודף ממנו ריח עז של פוליטיזציה של בעלי ההון וההגמון. אם תקחו תחום כמו ה- Open Source, הרי שזוהי דוגמא אלמנטרית כיצד מנגנון כוחני יכול לפעול בשני הכיוונים, כך שלאדם הפשוט אכן יש כוח כלשהו, השאלה היא אם הוא יידע לנצלו. מנגנון אחד שפועל בארצות הקפיטליסטיות במלוא המרץ הוא חוסר הנגישות של מעמד נמוך להשכלה, מכיוון שהשכלה הינה פתח לרצון לדעת ולהבין, ובעלי ההון וההגמון לא רוצים שנבין.

  42. דני אורבך הגיב:

    אני המגיב שהזדהה קודם לכן כרוזן שטאופנברג. מכיוון שאיריס, או אחרים, חושבים שיש לי בעיה להזדהות, כי אני לא עומד מאחורי דברי- הפסקתי להשתמש בכינוי. האמת היא, שבכלל לא חשבתי שיתפתח כאן ויכוח בנושא שטאופנברג כשהגעתי לכאן… בכל מקרה, הכינוי היה רק בשביל הצבע, והוא לא מהותי עבורי.

    בכל מקרה, איריס, אני רואה שאת מתעקשת לא להודות בטעויות שלך. ראשית כל, ככל הנראה רמת הגרמנית שלך אינה מן המשופרות. Oberst זה קולונל, פשוט ולעניין. אין מושג אחר לקולונל בגרמנית. גנרל זה General (יש כל מיני סוגים של גנרלים, אבל אין טעם להיכנס לזה).

    שנית, שטאופנברג לא התנגד כיחיד. הוא היה חלק מתנועת התנגדות שלמה, שפעלה מ-1938, ותכננה, אני חוזר שוב, ניסיונות התנקשות והפיכה ב-1938, 1939, 1940, 1942, 1943 ו-1944, סה"כ ככל הנראה יותר מתריסר (על אחדים מהם אין לנו מידע רב). אם את לא מאמינה לי זה בסדר, את מוזמנת לפנות לספרים הבאים (שלא נכתבו בידי גרמנים, אלא בידי היסטוריונים מיינסטרימיים מארצות הברית ובריטניה, אז קצת קשה להאשים אותם באפולוגטיקה):

    Roger Moorhouse- Killing Hitler

    Terry Parssinen- The Oster conspiracy

    אם היית קצת טורחת לקרוא על הנושא, שאת מתבטאת עליו בחופשיות כה רבה בלי לדעת דבר וחצי דבר, היית יודעת שכבר בראשית תנועת ההתנגדות, שקלו אנשיה לפרוש מהצבא (ראי שיחה בין גנרל טרסקו לפילדמרשל פון ויצלבן- המתועדת בספרו של Bodo Scheurig, Henning von Tresckow), אולם הסיקו שניתן להתנגד להיטלר אך ורק מתוך הצבא פנימה. ואכן, אנשי תנועת ההתנגדות ניצלו את הפונקציות הרשמיות שלהם על מנת לתכנן ניסיונות הפיכה והתנקשות. בין היתר, הם שלחו מתנקשים מתאבדים עם חגורות נפץ, ניסו להתנקש בהיטלר באמצעות חוליית קומנדו, חוליית צלפים ועוד. מידע תמציתי על התוכניות הללו תמצאי בספרים המצויינים הבאים:

    Peter hoffmann- history of the German resistance

    Joachim Fest- Der Lange weg zum 20. Juli

    חוץ מזה, כל אנשי תנועת ההתנגדות היו פטריוטים, והיססו לנטוש את ארצם בזמן מלחמה- גם אם המלחמה הזאת נראתה בעיניהם כעוול ואיוולת.

    חבריו של שטאופנברג (בק, אוסטר, טרסקו, גרדלר ואחרים) תכננו כאמור לאסור את היטלר ואולי להתנקש בו כבר ב-1938 (ראי בספריהם של Parssinen, או Hoffmann). שטאופנברג הגיע למסקנה הזאת ב-1942, בעקבות מעשי הטבח ברוסיה וניהולה החובבני של המלחמה. שתי הסיבות היו דומיננטיות אצלו, ואני מפנה אותך שוב למסמכים שנתגלו ב-1999.

    ביקשת מקורות והפניות, קיבלת מקורות והפניות, וזאת לאחר שהאשמת אותי בבורות, בביטול ובמה לא. אולי סוף סוף תודי שטעית והטעית? זו לא בושה להודות ולהתנצל כשטועים.

  43. דני אורבך הגיב:

    ובנוגע לורד הלבן- חקרתי גם את הקבוצה הזאת, וקראתי את רוב הספרות הרלוונטית לנושא. בניגוד לטענתך, חברי הורד הלבן התחילו להתנגד להיטלר לא לפני שטאופנברג, אלא דווקא אחריו. לפי המידע שבידינו, ההתנגדות הפעילה של הורד הלבן התחילה בקיץ 1942, אף על פי שאולי התכנון התחיל מספר חודשים קודם לכן. סופי שול המפורסמת הצטרפה לפעולה קצת מאוחר יותר. גם חברי הורד הלבן, כמו שטאופנברג, תמכו במשטר בהתלהבות למשך תקופה ארוכה (תהליך ההתנתקות של האנס שול התחיל ב-1936, של האחרים קצת מאוחר יותר). לאנטי-נאצים ממש הם הפכו ב-1938, קצת לפני שטאופנברג.

    אין בכך כמובן בכדי להמעיט בהערצה לפעילותם של חברי הורד הלבן (לא רק האחים שול, דרך אגב, אלא גם אלכסנדר שמורל, וילי גראף, טראוטה לפרנץ, כריסטוף פרובסט, קורט הובר ואחרים), אבל מבחינת המוסריות ונכונות ההקרבה למען הצלת אירופה- אין כל הבדל בינם לבין שטאופנברג.

    מבוא טוב לתולדות הורד הלבן תוכלי למצוא בספר הפופולרי הבא. אם את רוצה הפניות נוספות, אנא פני אלי באימייל-

    A. Dumbach, J.Newborn- Shattering the German night

    ופעם נוספת, וההודעה הזאת מכוונת גם לחיים ברעם, בפעם הבאה שאתם מדברים על משהו שלא למדתם עליו מאומה- אנא קראו קצת לפני כן.

  44. איריס הגיב:

    לשי,
    יש כל כך הרבה אם ואם במה שכתבת, שחבל שצורת הספק נעלמה מן העברית הציונית…
    נינט לא יכולה לצאת נגד כוכב נולד, מכיוון שהיא קורבן שלו. הרי היא קודם דוכאה ורק אחר כך הגיעה לכוכב נולד. אם היו לה אפשרויות אחרות, אם היא היתה גדלה במקום בו הסיכוי להגיע לתעודת בגרות ואוניברסיטה הוא כמו בתל אביב, והיא היתה גדלה להאמין שזה אפשרי בשבילה היא לא היתה צריכה את כוכב נולד זו הרי המלכודת של הדיכוי.
    גם מוחמד עלי הוא דוגמא יחסית נדירה. רוב הספורטאים השחורים (ויש יצוג יתר שלהם בכל מקרה בארה"ב) לא הניפו את האגרוף של הפנתרים השחורים ולא הצטרפו לאומת האיסלם.
    בישראל זה בכלל לא אפשרי שדבר כזה יקרה, כי אין אוירה פוליטית. הבון טון זה לא להיות פוליטי, או להיות אפוליטי בעצם, לעשות לביתך ולעשות אידיאולוגיה מזה שאין אידיאולוגיה. ומי שמעיז להגיד משהו שחורג מהקונצנזוס מוקע מיד (ע"ע ז’קו אייזנברג, שמה הוא כבר אמר בכלל…).
    אבל אני רוצה לחזור רגע לדברים שכתבת קודם ושחשבתי עליהם קצת, כי הרגשתי איזה דיסוננס בין הרצון שלך לחיות בהרמוניה עם עצמך לבין אוסף המילים הלא הרמוניות שאתה כותב, ובעיקר המנגינה שלהן.
    כשאתה מספר שגדלת בצורה מסויימת ותרבות כזו או אחרת נכנסה ללשד (הל’ שייכת למילה, ולא לאותיות בכל"מ, במחילה…) עצמותיך וככה זה וזהו, זה בעייתי.
    אני ינקתי גזענות נגד פלסטינים, מזרחים וחרדים עם חלב אימי. אז מה, בגלל שאני רוצה לחיות בהרמוניה עם עצמי (קצת מזכיר את שרי אריסון…) אז אשאר ככה. הרי זה גם ענין תרבותי. בישראל למשל יש תרבות של שלילה וגזענות, אז אולי צריך להניח לה כדי להיות בהרמוניה?
    האפשרות לשינוי יכולה לבוא רק אם יש יכולת לחיות בדיס-הרמוניה. רק חוויה כזו יכולה להעלות את המוטיבציה ליצר את ההרמוניה בחזרה. ומי שרוצה שיהיה לו רק "נעים", כדאי לו שלא יסתובב ב"גדה השמאלית" או במקומות שבהם יש שאיפה מודעת לשינוי.

  45. איריס הגיב:

    לדני אורבך,
    נראה לי שאתה לא מתייחס לנקודה העיקרית שאני מדברת עליה ואחזור שוב: המוטיבציה להתנגדות.
    אתה בעצמך כותב ששטאופנברג התנגד למלחמה שהתנהלה באופן כושל. זה בדיוק כמו ועדת וינוגרד של היום. בעיני זה לא מעשה גבורה. פטריוטים שנלחמים ושולחים אנשים אחרים להילחם ולמות בכדי להרוג עמים אחרים, ואחרי שזה לא מצליח להם הם מתנגדים לשלטון המרכזי, כי הוא מנהל מלחמה כושלת, הם לא גיבורים בעיני. וזה לא משנה אם הם קולונלים, גנרלים, אדמירלים בים או רמט"כלים.
    לא צריך להיות היסטוריון בשביל לנקוט עמדה בענין הזה, לא צריך לדעת גרמנית ולא צריך בכלל לגמור אוניברסיטה (והיו מתנגדים רבים לשלטון הנאצי, שהיו אכן אנשים שלא השתייכו לאצולה, כמו הרוזן הנ"ל. כל עקרת בית שהחביאה יהודיה בעלית הגג שלה היתה בעיני גיבורה יותר ממנו), ואני לא ייחסתי לך שום בורות (נגיד שהייתי באמת חושבת כך, זה לא חטא בעיני. אם לא אהיה בורה, איך אלמד?), אלא תהיתי למה אתה בוחר מישהו כמו שטאופנברג כדי להזדהות איתו. כשבן אדם בוחר לעצמו שם כינוי זה לדעתי לא במקרה, וכשיהודי בוחר לעצמו שם של קצין נאצי, יש כאן משהו מסקרן. מצידי מותר לך גם להזדהות עם מופז, ברק וחלוץ. בעיני הם פושעי מלחמה, כמו שטאופנברג, וכמו שכל בית דין בינלאומי היה קובע. (וגם אם לא, מצידי הוא היה יכול להיות מזוכה במשפטי נירנברג, אבל מי שלבש מדים ושרת בתפקיד בכיר כזה בצבא הנאצי הוא פושע מלחמה). אין לי כל כוונה לנקות אף נאצי פעיל, אני לא מבינה למה דחוף לך לתת לו פרזילשיין. אולי מכיוון שאתה בעצם רוצה להכשיר את הגנרלים הישראלים שעושים פשעי מלחמה בימים, בשנים ובעשורים הללו. אין שום מידע חדש שיש טעם שאקרא אותו כדי שדעתי תשתנה. אלא אם כתוב שם שהוא לא לבש מדים נאצים, שהוא לא שרת תחת היטלר בהתנדבות בלי שאף אחד הצמיד לו אקדח לרקה. אם יש מקום בו משהו כזה מופיע, זו עובדה שתשנה את תמונת עולמי. אין בינינו ויכוח על העובדות, אלא על הפרשנות והמהות. שטאופנברג וחבריו הם קבוצת גנרלים פטריוטים ולאומנים שלא נטשו את עמם בזמן שהוא עשה רצח עם, תחת כיסוי של מלחמה. הם נתנו יד לזה, בזמן שהם ידעו בדיוק מה קורה.
    העובדה שהזדהית בשם רק מעידה שאתה לוקח אחריות על מה שאתה כותב ומאמין, עובדה חיובית כשלעצמה. היא עדיין לא יכולה לטהר את הגנרלים הנאצים הללו, כמו גם לא אף שופט בבית משפט בימים ההם שהוציא אנשים להורג וכל שנה ניסה להפיל את שופט בית המשפט העם הנאצי, כי הוא ניהל את בית המשפט הנאצי באופן כושל.

  46. דני אורבך הגיב:

    הבכיינות משתקת.

    כל הקשקשת העדתית על דיכוי, גורמת להתמסכנות ומונעת מאנשים לשפר באמת את תנאי חייהם. לכן, איריס, את עושה שירות דוב אמיתי לציבור שממנו את באה. אני, למשל, חי בחוץ לארץ, בחברה של סטודנטים זרים שהגיעו מכל הארצות, מכל הגזעים ומכל הצבעים. חלקם הגדול מהעולם השלישי, ולא בהכרח מהערים הגדולות. כל האנשים שנמצאים כאן התקדמו בזכות עבודתם הקשה, ואף אחד לא מיילל על דיכוי או על גזענות. כך מתקדמים, ולא באמצעות התייפחויות מעוררות רחמים ויללות שבר.

  47. שי נימצן הגיב:

    לאיריס,

    בנוגע לכוכב נולד:

    ג’קו הוא דווקא דוגמא נהדרת לנקודה שהעלתי. אמנם בהתחלה מייד הקונצנזוס המוסדי-פוליטי החל לפעול בצורת מכבש, וזקפתו הלאומית של בן כספית היא הוכחה לכך, אך לאחר מכן צצו "כיסי התנגדות" בדמותם של אנשי תרבות ואפילו אנשי המיינסטרים של התרבות (ניתן למצוא בגיליונות של "רייטינג" ו"פנאי פלוס" הפופולריים מספר יחסית רב של גינויים להתקפות מהסוג של בן כספית ודומיו). ניתן לראות כיצד היתה ריאקציה מובנית של המוסד, אך גם קו-ריאקציה של השיח. ג’קו נכנע ושתק כי הוא לא מספיק הבין שיש המון אנשים שמפוזרים אשר הסכימו אתו הסכמה חרישית מה, אך גם כאלה שקולם נשמע בערוצים השונים, הלא-לאומניים בעקרונות המארגנים שלהם.
    אין ספק בכלל כי דבריו ה"פריקיים" של ג’קו חדרו לשיח לא רק כעוררות זעם אלא גם בעוררות אהדה, כאשר יתכן והאהדה פחות בולטת לעין בלתי ממוקדת.

    בונגע להערותיך בנוגע לגזענות תרבותית:

    ניתן לראות כי לא ניסית להתעמק בדברי ובקושי גירדת את פני השטח. אני מציע לך לחזור ולקרוא שוב את הדברים, או לנסות לחקור יותר בנושא המדובר. אני אנסה לפשט את דברי אבל אני לא מבטיח כלום.

    1. את מכירה את זה שחיים יבין אמר בגלוי את דעותיו הפוליטיות. בהתחלה כולם התריסו והתרעמו אך בסופו של יום קיבלו זאת בהבנה והגיעו למסקנה כי הוא עשה את הדבר הנכון בכנות שלו, כי הדיעה שלו היתה נשארת בין אם היה מתוודה ובין אם לאו.
    2. את מכירה את זה שאנשים הם גזעניים כלפי קבוצות אחרות? הגזענות כאן היא שורשית וקשורה להשכלה התוך-ביתית שהאדם רכש וההשכלה התוך-חברתית שהאדם רכש. הדבר דומה לאמונה באמונות טפלות.
    שני הדברים שציינתי אינם מה שהתכוונתי בדברי.

    כעת למה שהתכוונתי:
    המציאות שאנו חיים בה היא אובייקטיבית, כלומר, יש אפלייה, יש פערים חברתיים, יש דיכוי וכו’ וכו’.יחד עם זאת, מתקיימת גם מציאות סובייקטיבית שקשורה לאופן שבו אנו רואים את העולם, אופן שהושרש לנו מינקות בדרך לא מודעת והוא מהווה בעצם את התרבות שלנו. לדוגמא, ישנם אנשים ששייכים ל- High Society", וישנם אנשים שהם נובורישים. הנובורישים לא מכירים את התרבות של החברה הגבוהה, מפאת העובדה ש"בית-הגידול" שלהם לא כלל את המרכיבים הדרושים. כמה שלא ינסו הם לא יוכלו להשתייך באמת לאותה קבוצה. יתכן ואותה קבוצה של "חברה גבוהה" לא גזענית. יתכן אף והיא לא מתנשאת. כל זאת טוב ויפה מבחינה מודעת, אבל עדיין קיים בחברה זו אלמנט תרבותי שורשי שמבדיל אותה מקבוצת הנובורישים, שלוקים באותה הבנה תרבותית שסובייקטיבית לחברה הגבוהה, אפילו שהם בעצמם אנשים תרבותיים בקנה מידה של המציאות. כל מה שעשיתי היה פשוט להצביע ולהכיר בתרבות השורשית שלי, שאי אפשר לעקור אותה ממש כמו שאני לא יכול לעקור את ליבי.
    דוגמא נוספת: כשאני שומע מוזיקת רוק ובעיקר רוק כבד, אני עושה תנועות של תופים עם הידיים. באותו מקרה "זר לא יבין", כלומר, אדם שגדל על מוזיקה מזרחית תרבותית ונפלאה ככל שתהיה, לא יבין את האנרגיה הייחודית שהרוק הכבד מעלה למי שגדל עליו, לא מפני שאנרגייה זו היא אובייקטיבית וקיימת במציאות כדבר קבוע, אלא כי היא סובייקטיבית ושורשית לאנשים שגדלו עליה והתרבות הזו הפכה לחלק מהם.
    לאור כל זאת, אני מסוגל לנתח את תרבותי ולחיות בהרמוניה איתה, בבד בבד עם ניסיוני להיות ביקורתי ואינטלקטואל-רציונליסט כלפיה.

    אם עדיין לא הבנת אזי מוטב שתפסיקי לשתות מבאר ותתחילי לשתות ממעיין.

    * את הדוגמאות שהבאתי ניתן להפוך, כאשר הביטוי "גבוה" יתחלף ב"פלצני" וכדומה וכדומה.

    ** בכוונתי ללא-מודע, אין הכוונה ללא-מודע פרוידיאני, אלא ללא-מודע תרבותי. אני מדבר בצורה סוציולוגית.

    *** סליחה אם הפוסט יופיע מספר פעמים – זהו לא ספאם, פשוט לפי תגובת האתר לא היה ברור לי אם תגובתי התקבלה.

  48. כוכב הגיב:

    התרשמתי מההתלהבות שעוררה כאן "כוכב נולד". על קובה לא הגיבו כל כך הרבה. כך שכנראה מכונת הרייטינג צודקת.
    ואשר לשטאופנברג – הוא כנראה היה איש עם הרבה מזל כי הנאצים הוציאו אותו להוכג ביריה בזמן שאת חבריו לקשר נגד היטלר תלו על אנקולי איטליז במיתרי פסנתר. גם כן סוג של איסוף רייטינג.

  49. Danny Orbach הגיב:

    To Iris- Your flick-flacks in order to avoid the facts are amazing. I have told you once and again that documents prove that one of Stauffenberg:s main motives was to stop the holocaust.

    Fortunately for humanity, extreme radicals like you do not define the term of war criminal. A war crinimal is someone who perpetrates war crimes- as defined by international law. You cannot take a legal definition and use it as you like. Stauffenberg was a hero, not a war criminal, who risked his life to remove the Nazi regime also because of moral reasons.

    Did you know, for example, that Stauffenberg relentlessly persecuted one of his former friends, because he shot two defenceless polish women?

    Did you know that Stauffenberg searched for officers shocked from the holocaust, in order to use them as suicide bombers against Hiter?

    Did you know that Stauffenberg himself volunteered to make a suicide, but was forbidden to do so by his underground/
    commander, General Beck?

    Of course you did not know, and your problem- that you are also an ingnorant, and also dont want to learn. However that is not surprising, concerning your extreme political opinions in general.

    protoc

  50. שי נימצן הגיב:

    לאיריס,

    צר לי שכך את מרגישה, אבל לא צר לי שכך הגבת, כי חשפת עוד נדבך מאותה הספרה שהתייחסתי אליה. אני לא חושב שיש בי שמץ של זלזול כלפיך בפרט וכלפי נשים בכלל, אך יתכן שהתרבות שאני מגיע ממנה אכן השרישה בי מאפיינים מסויימים שנתפסים על ידיך כהתנשאות. בעצם, כל תרבות שקיימת כיום מקורה בפטריארכיה, לכן טבעי שלא משנה כמה אשתדל לכתוב בצורה אינטלקטואלית, יתכן ושביבים של התנשאות יתגלו לעיני המתבונן. אני מסוגל "לטפל" רק במה שאני יכול לשלוט עליו. אני מודה לך שחשפת את מה שחשפת וכעת אני אהיה אנסה להיות יותר מודע לכך.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים