הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 ביוני, 2007 22 תגובות

הדמוקרטיה היחידה במזה"ת, מדינה מערבית לכל דבר ועניין, מלבד אלמנטים אקזוטיים ואטרקטיביים כמו חופי הים התיכון – זהו האופן בו ישראל מציגה את עצמה בעולם, ולאורך השנים היא פחות או יותר הצליחה. אפשר לראות את זה בין אם בכלכלה הישראלית חוצת-הגבולות ובין אם במיקומה של תל אביב בשורה אחת עם יעדי התיירות המודרניים בעולם. ההתייחסות הזו של ישראל לעצמה כאל מדינה ליברלית מתוקנת, משתקפת גם כלפי פנים. אולם באותו הזמן ישנן עוולות רבות שהמדינה והציבור אחראים להן, המודחקות. עובדת הכיבוש, העיקרית מביניהן, מודחקת למקום כה עמוק, הדחקה המאפשרת לממשלה ויחד איתה לחברה בישראל, להתקיים באמונה שהכיוון שבו הולכים הוא מערבה – מה שזה אומר…

זו אותה גישה שאיפשרה לאורך השנים לקהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסקסואלים וטרנסג’נדרים) להתקבל בישראל, לפחות למראית עין, ובאופן יחסי.


בשנת 1988 נקבע חוק שהתיר יחסים חד מיניים. פסיקות בג"ץ השונות בשנה האחרונה, שקידמו במעט את מעמדם של בני זוג חד מיניים, הן דוגמאות להשתרשות הקהילה בחברה. לצד השיפור במעמד החוקי, מבחינה חברתית הקהילה מקבלת חיבוק מציבור שהולך וגדל.


אומנם לקראת האירועים של מצעד הגאווה העולמיים ובימים אלה ממש אפשר לראות עלייה בגילויי שנאה שהיו מתחת לפני השטח, שנאה מתוחזקת ע"י גורמים פוליטיים ימניים, אולם חלק רחב מהציבור הישראלי איננו חש תחושה כה עזה לכאן או לכאן כלפי הקהילה הלהט"בית. ההומו הממוצע איננו דמות החייל הקרבי-הגברי המוכרת והאהובה, וביומיום לא שומעים על גילויי שנאה כלפיו. מבט ראשון על היחס ברחוב הישראלי לחברי הקהילה מראה מצב שהוא כמעט באנלי. אולם, מבט נוסף מאפשר לראות, כמו במדינות המערב, הרבה צביעות והומופוביה. אירועים מיוחדים, כמו יבוא של הומואים מכל העולם לעיר הקודש, יכולים להעלות את האמת מעל פני השטח.


מקובל לחשוב בחוגי שמאל שונים כי הלאומנות הישראלית גוררת אחריה שנאה לכל מי שלא עונה לדמות האידיאל הישראלי. אבל אי אפשר וחשוב לא לשכוח שאותה הומופוביה מגיעה מכיוון שהוא לא רק לאומני, כי אם גם דתי, וזה בולט במיוחד בימים אלה, כשרואים מי הם חברי הכנסת שהציעו את שתי הצעות החוק הנלוזות להוצאת מצעדי הגאווה אל מחוץ לחוק, ומי הציבור שכה מתרעם לרעיון המחליא של מצעד גאווה בירושלים. באותו זמן שחברי מפלגות חילוניות מצטרפים לחגיגה, חברי כנסת אחרים הנמצאים בעמדות מפתח הסתייגו ממנה ולדעתי הם ואחרים יסתייגו ממנה גם בהמשך, ולא בכדי – הם יודעים כמה אלקטורט הם עלולים להפסיד. הזיהוי של גזענות הננקטת כלפי פלסטינים עם זו שננקטת כלפי הומואים כחלק מאותה מגמה לאומנית הוא לא עקבי: ממה שראינו ממלחמות החורמה באירועי הגאווה העולמיים בשנתיים הקודמות, לא רק שהדת משחקת תפקיד מהותי בהומופוביה באופן שהוא לא בהכרח קשור בלאומנות, אלא שהיא אפילו מהווה עניין משותף הן למוסלמים והן ליהודים בישראל. גם הציבור החילוני התגייס מטעמים לא דתיים בשנה שעברה להילחם במצעד הירושלמי, מתוך רצון למנוע מהציבור החוטא לפגוע ברגשותיהם של הדתיים הצדיקים.


לעומת זאת, הפלסטינים מקבלים מקום מיוחד במערכת הערכים החברתית הישראלית. ישראלים רבים רואים בעם הפלסטיני עם פרימיטיבי, לא ליברלי שהמושג של זכויות אדם לא מוכר לו. על בסיס גישה גזענית זו, ישראלים מפתחים את תפיסתם העצמית כליברלים נאורים והומניסטיים, ובאותו הזמן מוכנים לקבל התנהגות כלל לא ליברלית הנעשית בשמם כלפי הפלסטינים, ואפילו להתנהג כך בעצמם.


ישנו קשר בין מדיניות הנישול הישראלית כלפי האוכלוסייה הפלסטינית לבין ההומופוביה החברתית, אך בקשר זה יש גם סתירה. מצד אחד, הלאומנות והגזענות מביאות איתן הומופוביה, אבל מצד שני, התפיסה של ישראל את עצמה כנאורה גורמת לכך שההומופוביה תודחק, לפחות במידת מה. זה רק מראה כמה שהנרטיב הישראלי שואף להתייחס לעצמו כנרטיב צודק, שאיפה צדקנית בהתחשב בכך שהומואים כן יכולים להתקבל עד גבולות מסוימים, ואילו פלסטינים – אפילו לא בגבולות מסוימים מאוד. ההתייחסויות לשתי קבוצות אלו לא תמיד באות האחת לצד השנייה, או מונעות האחת מתוך השנייה. רוב החברה הישראלית לא רואה כל סתירה בין שמירה על זכויותיו של הומוסקסואל ובין רמיסת זכויותיו של פלסטיני. אכן, החלשה במעמד החוקי של הקהילה בסופו של דבר תביא להחלשה נוספת של זכויות אדם בישראל, ולתושבים שמעמדם גם ככה נמוך, אולם, החרפת הכיבוש והרעת מעמדו של המגזר הערבי לא בהכרח תביא להיחלשות במעמד הקהילה הלהט"בית בישראל.


חברי הקהילה, שעדיין סובלים מדיכוי חברתי ושואפים להתקבל בחברה, מאמצים לעתים קרובות את הקריטריונים המקובלים בה, ובכך זוכים ל"אישור" זה או אחר. העיקר שיהיה דגל ישראל במצעד. כל זה בא לצד התעלמות של הקהילה מעובדת הכיבוש, יחד עם כל המדינה, ועוזר בביסוס הגישה הלאומנית בישראל, כחלק מהפירמידה המוכרת של מדוכאים יותר ומדוכאים פחות.


כקהילה מוחלשת, אנו, קהילת הלהט"ב, צריכים להילחם בכיבוש, בלאומנות ובגזענות בכל מאודנו, לאות הזדהות עם אוכלוסיות מוחלשות אחרות, ולחתור לחיות במדינה מתוקנת בה אין מקום לפגיעה בזכויות אדם, לא אנחנו ולא הם.

תגובות
נושאים: מאמרים

22 תגובות

  1. חוני – מסכים עם המאמר הגיב:

    מסכים עם הטענות המרכזיות.
    1. הכיבוש גורם להסתאבות וחוסר נאורות כללית הבאה לידי ביטוי במקרה הנוכחי.
    2. ההתרכזות בסוגיה הפלסטינית מסיטה תשומת לב ומונעת מהציבור החילוני ליברלי לרכז מאמץ כנגד הכוחות הפאשיסטים במקרים מעין אלו.
    3. תמהני… כיצד "השמאל העקבי" מגיב, מאחר ומדובר פה במאבק בין אוכלוסיה "פרולטרית" (ערבים, חרדים) כנגד אוכלוסיה המזוהה עם החוגים הנהנתנים וה"תל אביבים" בישראל – הקהילה ההומו-לסבית.
    מדוע לא יתמכו ברעם וספירו בחבריהם, ידידי-נפשם העניים המקופחים, שרק רוצים שהשיקוץ יוסר מדרכם..?

    באמת – לא נאה ולא מרקסיסטי.

    מחכה לתגובתה של שירה שתדרוש מדינת הלכה בהקדם.

    שיהיה שבוע טוב לכולנו.

  2. שי נימצן הגיב:

    אכן הדחקה של רגשות פרימיטיביים גורמת להם לעיתים קרובות להיכנס למיינסטרים ולהתחזות בתור "מרכז" או "אובייקטיביות".

    אני תומך בכם ובמאבקכם ומקווה שהחוק החשוך הזה לא יעבור, שכן הוא יכול להיות הפסע הראשון חזרה אל עבר החושך על פני תהום.

    כולנו בסירה אחת, גם אם היא מלאה חורים, וגם אם יש איזה ילד הולנדי מעצבן שרץ ומנסה לסתום אותם…

  3. רמי הוד הגיב:

    במצעד האיוולת הישראלי בו מתחרים על התואר "התופעה הדוחה ביותר, המחלה החברתית הכי חולנית ובזויה" ההומופוביה מנצחת בגדול. ברית קנאי הדת החשוכים בין הקנאים היהודים למוסלמים ושלל הטענות הפסאדו-רציונליות נגד קיום המצעדים השונים מצד חילונים שמרנים גורמות לי פשוט להקיא. אין דבר מעורר חלחלה יותר מהדה-הומניזציה לקהילה ההומו לסבית והדה-לגיטימציה לזכותם להפגין,למחות ויותר מהכול-להיראות בציבור כקהילה.
    במסווה של דיון ציורי דמוקרטי על המצעד הירשולמי מתקיים שיח סקסיסטים-לאומנים מבחיל שמטיל ספק בזכותו של אדם לשאת בגאווה את זהותו. לראות את נסים זאב מש"ס ואיברהים צרצור עושים קואליציה של קנאים זה פשוט דבר מבחיל. נגמרו לי המלים לתאר את הגועל.

  4. בן גרשון הגיב:

    מסכים עם הנאמר.. מאמר מוצלח מאוד 🙂

    הייתי כן רוצה להעיר משהו בקשר למשפט "התעלמות של הקהילה מעובדת הכיבוש". זה נכון שאין התגייסות כללית של קהילת הלהט"ב נגד הכיבוש (הלוואי שהייתה). והקהילה אכן ראויה לביקורת על כך. אולם , לדעתי כן צריך קרדיט לקהילת הלהט"ב, על כך שהעמדות השמאליות הרדיקליות הרבה-הרבה-הרבה יותר נפוצות בה מאשר בחברה הכללית, והפעילות השמאלית הרדיקלית בה גבוהה מאוד יחסית לגודלה. זה לא "כלכך מוזר" להיות שמאלן רדיקלי כשאתה בקהילה, בטח לא כמו שזה מוזר בחברה הכללית.

  5. שירה הגיב:

    האם חד"ש תומכת בקהילה?

  6. אורלינג, HFA הגיב:

    למגיבה "שירה":

    חד"ש תומכת בקהילה בזכות הפלג העברי שלה .

  7. לשירה הגיב:

    פעילי חד"ש, ביניהם פורום "אדום-וורוד", השתתפו וישתתפו בכל מצעדי הגאווה.

  8. לנין לחוני הגיב:

    מטרת המרקסיזם היא לא להגיד אמן על כל מה שהפרולטריון עושה.
    עובדה חשובה היא שלמעשה רוב הזמן (למעט תקופות "מהפכניות" נדירות ביותר) הפרולטריון נמצא לא רק תחת כבלים כלכליים, כי אם גם רוחניים, כלומר- הדעות שלו הן תוצאה של תעמולה של המעמדות השליטים.
    במצבים כאלו מרקסיסטים צריכים לכוון את הפרולטריון בדרך הנכונה ולא להגיד אמן לדעותיו (שהן למעשה הדעות של הבורגנות).
    אם היינו במצב כזה פועלים כמו שאתה אומר, לא היינו מרקסיסטים, כי אם עושי-הן בורגניים.

  9. נתן. הגיב:

    מעננין ששתי הקהילות האנטי ציוניות הגדולות במדינה (הערבים והחרדים) הן גם נושאות הדגל נגד זכויות ההומאים והלסביות.

    מעניין גם ששתי הקהילות העניות ביותר במדינה (הערבים והחרדים) הן גם נושאות הדגל נגד זכויות ההומאים והלסביות.

    מעניין…

  10. אבנר הגיב:

    הפרדוקס הגדול בעניין הזה עלה לדיון לא פעם כאן בגדה השמאלית, וחבל שהכותב מתעלם ממנו.
    אותם כוחות דתיים-שמרנים-לאומנים בין היהודים בישראל קיימים פי כמה בחברה הערבית מוסלמית, ההתכחשות ןההתנקלות לקהילה ההומו-לסבית היא משותפת, ואם תמומש זכות השיבה אזי מצב הקהילה ידרדר לתהום.
    לכן הפרדוקס הוא שהומו/לסבית התומכים בזכות השיבה מערערים את החופש והקבלה שלהם בחברה במו ידיהם.

  11. דורון כנען הגיב:

    טור חשוב וקולע.
    יש רק כמה דברים שהייתי רוצה להוסיף:
    א) אין כל הבדל בין דתיים יהודים לדתיים מוסלמים. השאיפות שלהם מאד דומות, ולמען האמת נראה לי שאם אנחנו לא היינו כאן (חילוניים מכל הדתות) הם היו חיים יופי בדו קיום.

    ב) תהליך הכפייה הדתית בארץ מתחיל לעבוד באפקט צבת. הדתיים מצד אחד והימין הלאומני מהצד השני. אנחנו כבר מתחילים לראות את זה עם המהלך הבזוי של ארקדי גיאדמק ברכישת טיב טעם והפיכתה לכשרה.

    ג) הדרך היחידה שלנו לנסות ולהציל משהו מצביונה החילוני של המדינה היא התייצבות של כל מצביעי השמאל, הן הציוני והן האנטי ציוני, בבחירות הבאות מאחורי מועמד אחד. זהו צו השעה, ואני חושש שאם זה לא יקרה בבחירות הבאות, ובראש המדינה שוב תעמוד ברית בין הימין לחרדים, מגובה במפלגות הערביות מבחוץ (לא כולל חד"ש), זה יהיה מאוחר מדי.

  12. לשירה הגיב:

    כן

  13. הרוזן שטאופנברג הגיב:

    יש לי שאלה לכותב הנכבד, ואני שואל את זה כאיש שמאל (ציוני). אתה רוצה, אם הבנתי נכון, שהקהילה ההומוסקסואלית תזדהה עם המאבק נגד הכיבוש. לדעתי מדובר בדרישה מגוחכת. הרי הומוסקסואליות זו נטייה מינית, שנולדים איתה, ולכן ישנם הומוסקסואלים מכל קצוות הקשת הפוליטית, מהימין הקיצוני ועד לשמאל הקיצוני. מדוע אתה סבור שהומוסקסואלים חייבים להיות דווקא שמאלנים? ומה עם ההומוסקסואלים הימנים, הקהילה לא תייצג אותם במצב כזה?

  14. לנין לחוני הגיב:

    מטרת המרסיזם (וגם טקטיקת המרקסיזם) היא לא לנהות אחרי הפרולטריון ולהגיד אמן על כל מה שהוא עושה.
    כידוע, למעט תקופות היסטוריות מאוד מצומצמות (במיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה), התודעה של הפרולטריון היא תוצאה של תעמולה בורגנית, ולא בחירה רציונלית במה שטוב לו (די שנזכיר איך במהפכה של 1905 ברוסיה נציגים של הפועלים והאיכרים רצו להגיש לצאר, מנהיג מדכיאם, פטיציה שבו הם מתחננים שיציל אותם מזרועות האצילים).
    לכן לעשות מה שהפרולטריון רוצה (כמובן מדובר רק בשאלות מסויימות, יש תחומים שבהם כמעט תמיד הפרולטריון יודע מה מקדם את מטרותיו, לפחות בצורה גולמית) בדר"כ אומר לעשות מה שהבורגנות רוצה, וזה כמובן דבר ששום מרקסיסט לא יכול להרשות לעצמו.
    במקרים כאלו צריך להטיף ולהסביר מה צריך לעשות, ולא להגיד אמן.

  15. שימי הגיב:

    חוני:
    תרשה לי להתעלם מכמה מהדברים שכתבת, ולהיטפל רק לאחד:

    "אוכלוסיה ‘פרולטרית’ (ערבים, חרדים)". ערבים זאת קטגוריה לאומית, וחרדים זאת קטגוריה דתית. בכלמקרה לא מדובר בקטגוריות מעמדיות. בתוך ישראל גופא נכון ששתי האוכלוסיות עניות, ומתוקף כך מקופחות ומופלות. הבדל גדול ביניהם הוא שפלסטינים בישראל אכן מהווים את עיקרו של מעמד העובדים בישראל, בעוד בקרב חרדים שיעור ההשתתפות הוא נמוך עד כדי גיכוך, וזאת (באופן חלקי) מתוך בחירה אידיאולוגית/דתית.

    אבל האם "ערבים" הם נגד מצעד הגאווה? באמירה הזאת, במילה האחת שנפלטה, או שנחשפה בורות או גזענות.

    המפלגה הגדולה ביותר בקרב הציבור הפלסטיני בישראל היא חד"ש — והיא תומכת באופן עקבי וברור בחברי קהילת הלהט"ב.

    2: "הקהילה ההומו-לסבית מזוהה עם החוגים הנהנתנים וה’תל אביבים’ בישראל" — להט"ב-ים יש גם ערבים, וגם חרדים, וגם צ’כים. איך שלא תחלק את האוכלוסיה — לפי דת, גזע, לאום, מעמד — יהיו שם להט"ב. "מזוהה" זה התפיסה הסובייקטיבית שלך.

    לשירה:
    (מתוך פלאייר שחולק במצעד בת"א)

    אנחנו פעילים ופעילות למען זכויות לסביות, הומואים, טרנסג’נדרים וביסקסואלים (להט"ב) החברים בפורום אדום-ורוד בחד"ש. אנחנו דורשים שוויון זכויות מלא לקהילה, הכרה חוקית בבני זוג מאותו מין, בהורות גאה ובזכות לאימוץ, הפסקת האפליה של טרנסג’נדרים במערכת הרפואית, ובכלל סוף לאפליה ולהומופוביה במוסדות החינוך, הרפואה ובמקומות העבודה.

    אנחנו פועלות ליצירת קהילה להט"בית שתכיל גם את החורגים והמוחלשים בחברה הישראלית, ולריפוי ושחרור מהלאומנות הנפשעת, הגזענות, הסקסיזם והפוביות שהקהילה שלנו לא נקייה מהם.

    אך אנחנו לא רואות במאבק הזה ר ק מאבק סקטוראלי –

    בבסיס המאבק הרחב שלנו עומדת דרישה אוניברסאלית, והיא הזכות של כל בני האדם לחיות בשלום, ליהנות משוויון בכל תחומי החיים ולקחת חלק בקביעת גורל הקהילה ומקום העבודה שלהם באופן דמוקרטי.

    מכיוון שכך אנחנו לא יכולים להתעלם משום צורה של דיכוי, עושק, סיפוח, אלימות או אפליה, במיוחד כזו שנעשית בשמנו, מתחת לאפנו ועל ידי הצבא והמדינה בה אנו חיים.

    גם במצעד הגאווה לא נמאס לנו לקרוא, לחזור ולקרוא בקול רם ונחוש: די ל-40 שנה של כיבוש!

    ~~

    והנה אירוע שני (חוני, שים לב לדוברים!) מלפני שבועיים:

    *השד הגזעני והשד ההומופובי*

    *פורום אדום-ורוד בחד"ש מזמין לדיון פתוח *
    *בנושא: השד הגזעני והשד ההומופובי *
    **
    הדיון יתקיים ביום ב’ הקרוב, 28 במאי 2007, בשעה 19:00 במועדון אחווה, שדרות בן-גוריון 39, המושבה הגרמנית, חיפה

    האוכלוסיה הערבית בישראל נמצאת תחת מתקפה הולכת וגוברת של הממסד, הדורס את החירויות הדמוקרטיות ומעמיק את מדיניות הנישול והדחיקה לשוליים.

    חלק מהדמוניזציה שנעשית למיעוט הערבי בישראל קשורה ליחס שלו, כביכול, לקבוצות מוחלשות. פוליטיקאים ימניים, המסתתרים מאחורי אמירות כגון "הם מכים את הנשים שלהם" או "הם רודפים הומואים", עושים שימוש ציני בתופעות חברתיות שונות כדי להזין ולחזק את מסע ההסתה הגזעני, ולצבוע אותו, לכאורה, בצבעים "ליברליים" ו"נאורים".

    לנוכח מציאות זו, עולה השאלה: כיצד נאבקים בגזענות מצד אחד, איך מתמודדים עם השמרנות בחברה היהודית והערבית מצד שני, ובעיקר – איך עושים כל זאת במסגרת שותפות יהודית-ערבית, המכבדת כל אישה ואיש, ללא הבדל זהות?

    בדיון ישתתפו:
    – ראודה מורקוס, רכזת אסוואת, נשים פלסטיניות לסביות
    – עדנה זרצקי, חברת מועצת עיריית חיפה מטעם חד"ש
    – רג’א זעאתרה, עיתונאי באל-אתיחאד

  16. מיכאל: ואנונו צדק – החרם שיתחיל מאיתנו הגיב:

    הפלשתינאים עולים בהרבה עלינו, ואין זאת גזענות. זו עובדה. מבחינה תרבותית, מבחינת יושר, מבחינת הגינות, מבחינת מיומנות מקצועית. הפרע הישראלי כלפי הפלשתינאים דומה לפרע של בני ההוטו הלא יוצלחים בקונגו בבני הטוטסי, ההגונים והמוכשרים.

    האנגלים צודקים בכל מילה. נוכלות יש להחרים.
    אנשים טובים, אתם מדברים גבוהה גבוהה, ואת הדבר החשוב ביותר, זה שמתחת לאפכם ולפני כיסכם אינכם רואים. טלו קורה מבין עיניכם: המשק והצרכנות הישראלית הם מרחב נכלים ענק, ישראל היא גן העדן הגדול בעולם לנוכלות מכל הסוגים. הרמאות והנוכלות היא מכת המדינה, מגיפה. מרמים אתכם החל משרותי מוסכים, תיקוני חשמל, הפלאפל העשוי מפיתות טחונות וקמח, מחירי משקפיים ומוצרי אופטיקה, וכלה אפילו בעזרים לשמיעה לכבדי שמיעה. עובדים כאן עם הפה, ועובדים לפי העין, והאנשים נהנים להוכיח לעצמם כמה הם פיקחים ואתם ראש בצל, באמנות נוכלות ומניפולציה ששיכללוה בישראל לדרגת אמנות. ככל שהמיומנות יורדת, והרמה המיקצועית שואפת ל-0 וזה המצב בכל מקום כמעט, כך יותר נוהגים לעשות מכה על חשבונך. והם מתואמים ביניהם, יצאת מהעסק, והאיש מרים טלפון ל"מתחרה" ושתיהם מתגלגלים מצחוק על טיפשותך ומחליפים חוויות ואנקדוטות. כמובן שגם האקדמייה הישראלית היא ברובה מרחב של נוכלים וגנבי רעיונות ומשנוררי קרנות והיה צריך להחרים אותה מזמן, ולא רק עכשו. ברור שאנשי האקדמיה ברובם מגבים אידאולוגית גם את נידלון והפקעות אדמות הגדה בשרות רווחי ההון של ברוני הנדלן, שעדיין, מוכרים בהנחה למתנחלים את הקניין הקרקעי שקיבלו באפס מחיר, ומרויחים בענק חרף ההנחות של 20-30% ביחס למחירים בקו הירוק.

    ברור גם שבשרות הפקעת הנכסים, מנאצים את דתם של הפלשתינאים הגזולים, מכנים אותם רצחנים וקנאים, כדרך לשמן את הגזלנות, וגם כעילה לשחרר יצרי פרע ולהתעמר באנשים ההגונים הללו. אבל אזרח, המקומות היחידים בישראל שלא מרמים אותך, ונותנים לך שרות מיקצועי ויעיל, הם בערים, כפרים ועיירות ערביים, כפר קאסם, טייבה, פראדיס, ואדי ניסנס, יפו, נצרת, ירושלים המזרחית, ובכל מקום ערבי אחר. הפנים הטובות של האנשים הטובים הללו, הם כמו מסז’ לנפש, אחרי התנסות עם הישראלי הנוכל המצוי.

    יפה היו עושים האנגלים ובעיקר אזרחי ישראל, אילו החרימו את נותני השרותים, הסוחרים הבנקים, והיו קונים רק אצל ערבים. הדבר יפעל כשיעור חינוכי עבור הנוכלים הישראלים וירסן את יצרי הפרע שלהם והאנרכייה הנוראה במוחם, ואולי ישפרו דרכיהם, וגם את מיומנותם המיקצועית. הערבים זו נקודת האור היחידה בישראל אפופת הנוכלות.

    מיכאל שרון

  17. אבנר – על הצביעות הגיב:

    ישנם צביעות בתגובה של שימי לחוני כמו גם הצביעות במאמר עצמו.
    חוסר היכולת של השמאל הרדיקלי ליישב את הדיסוננס שבין הרצון לקבלת האוכלוסיה הערבית כחלק אינטגרלי מישראל, לבין התמודדות עם הבעיות של אותה חברה שמרנית.
    ניתן לתאר את אותו דיסוננס גם הפוך: איך להלחם בישראל היהודית על עוולותיה, ובאותו זמן להוקיר את החופש הגדול יחסית לו זוכה הקהילה ההומו-לסבית, חופש שהוא בוודאי יותר גדול מאשר בכל סביבה ערבית שהיא!

    לצבוע את ישראל היהודית בהומופוביה ולנקות את ישראל הערבית מכך זו פשוט צביעות והתעלמות מעובדות ברורות ופשוטות: הקהילה ההומו-לסבית כמעט ואינה קיימת בכפרים וערים ערביות אלא דווקא בערים היהודיות, בעיקר בת"א. אותו דבר גם לגבי מעמד האשה, שהוא גבוה עשרות מונים בישראל "הדמוקרטית והמערבית" (אני כותב במרכאות כי כותב המאמר פיקפק במושגים אלו) מאשר בין ערביי ישראל.
    אלו הן העובדות, והאמירה של המגיב "אורלינג" מדברת בעד עצמה:"חד"ש תומכת בקהילה בזכות הפלג העברי שלה", עם דגש על "בזכות הפלג העברי שלה".

  18. גיא לאורלינג הגיב:

    אתה מוכן להסביר בדיוק את האמירה שלך? מה זאת אומרת בזכות הפלג העברי? בפעם האחרונה שבדקתי לחד"ש יש מצע מוסכם על כל חבריה, היהודים והערבים. כל הרעיון (המהפכני?!) בחד"ש הוא ניהול של סוג פוליטיקה שאינו מחולק לפי לאומים.

  19. דניאל הגיב:

    שי – באקדמיה, לו היית מגיש מאמר כזה, היית מקבל – לכל-היותר – 70. וגם זה לא.

    וכל-כך למה?

    כי הרי אתה מתעלם, באופן כמעט מוחלט, מן העובדה, שההומופוביה, בקרב החברה הפלשתינית – בישראל ואף יותר מכך בפלשתין "פרופר" – גרועה ממש כמו בחלקים הנחשלים ביותר, הפרימיטיביים ביותר, בקרב היהודים.

    אני מסכים איתך לחלוטין, בנושא המאבק בכיבוש ולמען פלשתין, כידוע לכל אני לחלוטין פרו-פלשתיני, כשהמדובר הוא במאבק בעוולות ובקיפוח – ואולם, אין זאת אומרת, בשום-פנים-ואופן, שאנו יכולים לעצום את עינינו ולהתעלם, מכל הדברים המאד-ל?א-סימפטיים, בחברה הערבית-פלשתינית.

    אשמח לקרוא מאמרים מאוזנים יותר להבא.

  20. שימי הגיב:

    אורלינג: אין בחד"ש "פלג עברי". אתה מוזמן לקרוא שוב על האירוע האחרון של חד"ש, ולראות מי הדוברים בו. אם היית בהפגנה לציון 40 שנה לכיבוש, היית רואה שדגלי הגאווה שהונפו בו ע"י פעילי חד"ש וחברי מק"י עברו מיד ליד, מיד של עברי ליד של ערבי, ומיד של ערבי ליד של עברי.

  21. שי חיים הגיב:

    תשובה לרוזן שטאופנברג-
    זה עניין שהתעמקתי בו עד רמה מסוימת, שאפשר להסתכל עליו מכמה כיוונים, אבל בקצרה..

    קודם כל אני חושב שצריך להתנגד לגזענות ולאומנות ששולטים בישראל, ולא משנה מי אתה.

    ישנו סטטוס קוו לקהילה שאינני בטוח שיישמר, במיוחד לא כשלמדינה אין היכרות אמתית עם המושג של זכויות אזרח, ויש לה פחות ופחות היכרות עם המושג של זכויות אדם. אינני בטוח שמגמת המתירנות הישראלית יכולה להישמר לאורך זמן בצד אותה מגמה של אפליה אתנית מתגברת- לא מבחינה חוקית ולא מבחינה חברתית.

    הנקודה הנוספת היא- יש סתירה בין אידאולוגיה המנשלת אוכלוסיה רחבה ובין אידאולוגיה ‘ליברלית’ המאמינה בפתיחות מינית. הומו שנלחם נגד אפליה עושה זאת מתוך אמונה בדרכו. אבל הוא חי במדינה מדכאת שמערכת הערכים המוצהרת שלה איננה מה שרואים בפועל. זה לא משנה מה אני אישית הייתי מצפה ממנו, אבל הייתי מקווה שיפעל מתוך הזדהות עם קבוצה שסובלת מאפליה פי כמה יותר גרועה מזו שהוא סובל ממנה, גם אם שתי האפליות לא נובעות מאותו מקום.

    אני רוצה לומר, מצד שני, שאני מבין את הקושי בלהיות בן קהילה ואני לא היית מצפה מכל הומו שזה מכבר יצא מהארון להפוך עולמות מעבר לאלה שכבר הפך, ולקיים מאבקים בשדה הקרב הפוליטי הישראלי. כמו הציבור הרחב בישראל, גם הקהילה מוזנת ממוסדות המידע הישראליים המגמתיים, בלשון המעטה. ומה לעשות שבסופו של דבר להיות הומו זה להתמודד עם מספיק דברים עוד לפני הפוליטיקה.

  22. הר מירון הגיב:

    "הרבה יותר קל להילחם למען עקרונותך מאשר לחיות על פיהם". אני לא קורא קבוע אבל מדי פעם מעלעל וחסר קצת פלפל לדעתי. כולם מסכימים עם הכותבים ואף אחד לא חולק. מחלוקת זה מן ויכוח שיכול להביא לפתרון יותר ריאלי כי הוא מרחיב את אופק המחשבה ובמיוחד שנעזרים בעוד אדם.
    תסלח לי אם אני לא מסכים עם המאבק העיקש של הקהילה, שהוא בעצם יותר מלחמה ראש בראש ומי שינצח – אז מה?. אני לא מסכים גם עם האלימות של החרדים, אבל אני מאמין בכיבוד הבריות גם אם לא נוח ולא תמיד נעים.
    העולם הוא חברתי ומכורח זה מחוייבים אנו לכבד את הזולת. עם כולם היו מסכימים שיד רוחצת יד ופעם ציבור זה עושה ויתור ופעם זה. הפתרונות רבים ורק צריך להיות קצת יותר עניוים ופחות בעלי גאווה ואגו. יש לי חבר מאד טוב מהקהילה והכירה לא מעט, הם אנשים כמו כולם, כמו שאתם רוצים לטעון רק שאתם מפגינים את זה בראווה מוגזמת שמה לעשות פוגעת בחלק גדול מהציבור.
    סה"כ אני מאחל לכולם לחיות בשלום ועם רצון לראות חברה שאיכפת לה גם מאלה שלא באותו ראש או באותה דיעה. ואני מאמין שזה צריך לבוא משני הצדדים, במלחמה יש המון מפסידים.
    אם לא ישכון שלום ביננו, איך אתה רוצה שיהיה שלום עם שכנינו?
    אני למזלי לא משתייך למחנה- שמאל , ימין, אמצע, אני בוחר אדם לפי אישיותו ויושרו קודם דיעותיו, שתמיד יכולות להשתנות עם קצת דרך ארץ.

הגיבו לאבנר – על הצביעות

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים