הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 ביוני, 2007 17 תגובות

כמי שחווה 15 ועידות של המפלגה הקומוניסטית במשך כשישים שנה, אני מודה שחשתי ציפייה מיוחדת לוועידה הזו יותר מאשר לקראת ועידות קודמות. נראה לי שלתחושה זו שותפים חברים וידידים רבים של מק"י. ציפייה – האם תעמוד למבחן האחדות היהודית ערבית? בין חורשי רעתה של מק"י היו לא מעטים שציפו לבקיעים ולמתחים של מדון בין החברים היהודים והחברים הערבים.

ניתן לציין בסיפוק רב שבמבחן הזה – שהוא בבחינת אבן יסוד במק"י – מבחן האחווה היהודית-ערבית הוכיחה הוועידה שבנחשולי אחדותה לא ניתן לפגוע.


כבר בערב הפתיחה של הוועידה ניתן היה לחוש את עוצמת הרעות הכנה במפגש החם בין מאות חברים ופעילים יהודים וערבים שבאו מכל קצות הארץ.


אולם הוועידה שידר אווירה מחשמלת של אחווה וידידות אמת בין חברים יהודים וערבים וכל זה במציאות פוליטית כה קשה וקודרת, בה ממשלה בישראל כופה עיונות מדממת רווית שנאת שווא בין אזרחיה היהודים ובין אזרחיה הפלסטינים.


אני מוצא לנכון להדגיש שהמבחן הגדול והחשוב של הוועידה הוא בכך שהיא הציגה לציבור בישראל דגם מרענן של מפלגה פוליטית חיה ונושמת, שכל אדניה החזקים מבוססים על אחווה בין יהודים וערבים. בוועידה הציבה מק"י לחברה הישראלית תמרור דרך, כי אפשר גם אחרת לא רק כסיסמה פוליטית אלא כדגם לחיים משותפים של יהודים וערבים. וכאמור כל זה בתקופה בה כל המפלגות המהוות את הבסיס הקואליציוני וגם מפלגות הימין הנמצאות באופוזיציה חברו יחד ליצירת אווירה עוינת חסרת מעצורים נגד ציבור האזרחים הפלסטיני החי בישראל ונגד העם הפלסטיני בכללותו.


האווירה, ששררה באולם בפתיחת הוועידה ובכל מהלך הדיונים, המחישה לכל הנוכחים את הקוטביות החדה בין מציאות של איבה ושנאה שמשתיתה ממשלת ישראל ובין דפוסי האחווה בין יהודים וערבים שנרקמים במק"י, ושהוועידה הצליחה למנף אותם.


אני מוצא לנכון לציין את העבודה הנפלאה של המארגנים בערב הפתיחה. הפעם קיבלנו מינון שונה של נאומים. את מקומם של הנאומים הארוכים תפסו נאומים קצרים. יותר מ-1,500 איש שגדשו את האולם מפה לפה נסחפו עם המקצבים האדומים והמרגשים של מחרוזות ריקודים מרהיבים ביופים, שהכינו לנו חברי סניף בנק"י בכפר יאסיף. כמי שהיה שנים לא מעטות מזכיר בנק"י אני חש צורך לברך את החברות והחברים של בנק"י בכפר יאסיף ולהודות להם על ההופעה המרשימה והמלהיבה ותרומתם למושב הפתיחה של הוועידה.


הוועידה זיכתה אותנו במעמדים מרגשים כמו ברכת אבו מאזן נשיא פלסטין, ברכת מפלגת העם הפלסטינית, ברכת המפלגה הקומוניסטית הסינית וברכות נוספות של מפלגות קומוניסטיות אחיות. ולאלה יש לצרף גם את ברכת ראש העיר חיפה, העיר המארחת, וברכת יוסי ביילין ראש מרצ. מרשימים מאוד היו דבריו הקצרים של עיסאם מח’ול מזכ"ל מק"י.


למחרת נפתח יום הדיונים בנוכחות 400 צירי הוועידה. בדיונים שנמשכו יומים וחצי נטלו חלק יותר מ-100 חברים. אני התרשמתי מאוד מרמת הדיונים ומעוצמת הביקורת הנוקבת של החברים. גם כאשר הביקורת היתה חריפה וכואבת חשו כל הנוכחים את הכנות והענייניות בדברי החברים שנטלו חלק בדיון.


החברים לא פסחו בביקורתם על פעולות של מוסדות המפלגה, העיתונות המפלגתית וגם על הפעילות היומיומית של מק"י. נאמנים עלי דבריו של מזכ"ל המפלגה, שהוועד המרכזי שנבחר בוועידה יהיה חייב להיות קשוב לביקורת שהושמעה בוועידה ולעשות הכול לתקן את הטעון תיקון.


אני מוצא לנכון לציין אפיזודה אחת מדיוני הוועידה, המעידה על עוצמת האחדות היהודית ערבית. אחד הצירים – שכנראה לא הבין את דבריה של תמר גוז’נסקי שניהלה את מושב הפתיחה – האשים אותה בתמיכה באפליית האוכלוסייה הערבית בנושאי החינוך. המחאה מקיר לקיר של כל הצירים הערבים והיהודים, שגינו את ביטויי אשמות השווא כלפי גוז’נסקי, היתה ביטוי מרשים לעוצמת הבסיס האיתן של האחווה היהודית-ערבית הפועמת במק"י.


התרשמתי מאוד ממידת הענייניות שגילו החברים בבחירתם את חברי הוועד המרכזי וחברי ועדת הביקורת. החברים ידעו להתעלות מעל שיקולים לא ענייניים ונתנו את קולם לראויים ביותר. הגם שהיו אכזבות. לדוגמא, לא אסתיר את צערי שחבר צעיר, שהיה פעיל מאוד בקרב הסטודנטים, לא נבחר לוועד המרכזי של המפלגה. אני מקווה מאוד שהוא יתמיד בפעילותו המסורה ויזכה באמון החברים בוועידה הבאה, כאשר ייבחר הוועד המרכזי החדש.


אני מציע שלקראת הוועידה הבאה ימסר בכתב לכל חברי הוועידה תיאור ביוגרפי של כל מועמד לוועד המרכזי. תיאור מפורט של פעילותו יסייעו לצירים לגבש עמדתם בבואם לבחור את המועמד הראוי ביותר.


משלל הפגישות המרגשות עם חברים אינני יכול להסתיר את התרגשותי המיוחדת מהמפגש עם עשרות רבות של חברים ותיקים, שניגשו אלי וברכו אותי, התעניינו במצב בריאותי והזכירו לי ימים רחוקים ויפים מפעילותינו המשותפת עוד מימי היותי מזכיר בנק"י. מרגשת מאוד היתה הפגישה עם מוחמד בשיר, כיום ראש עיריית סכנין, אותו הכרתי בעת לימודיו בפראג, אליה הגעתי יחד עם תופיק זיאד לפגישה היסטורית עם יאסר ערפאת, פגישה שהסתיימה בהצהרת ערפאת לפיה אש"ף תומך תמיכה מלאה בעיקרון של שתי מדינות לשני עמים.


ברור לי שמשלל הנושאים שהועלו בוועידה על ידי החברים לא הכול בא לידי פתרונו הרצוי. לצערי, לא קיבלתי תשובה מספקת לנושא שהעליתי בדיון, כמו דרישתי לשינוי יסודי ביחסים בין מק"י וחד"ש, מתוך ביטחון שהשינוי יתרום להרחבת שתי המסגרות. אבל אני משוכנע שהמוסדות שנבחרו בוועידה ינווטו אותה להתמודדות נכונה עם שאלה זו.


אין לי ספק שכל חברי הוועידה חזרו לביתם עם התחושה שאני חש בתום הוועידה, שמק"י יצאה מהוועידה מחוזקת לקראת המערכות הציבוריות המחכות לה.


לסיום, לא נותר לי אלא רק לאחל למק"י שתרחיב את שורותיה הן בציבור היהודי והן בקרב הציבור הפלסטיני.

תגובות
נושאים: עדכונים

17 תגובות

  1. שימי הגיב:

    אין שום "שיריונים" במק"י, נקודה. נראה שאתה משליך על מק"י את המחלות של המפלגות הציוניות. ובכלזאת, בכדי להפריך, איך תסביר עם ההיגיון הזה שהמזכ"ל הוא בן העדה הדרוזית?

  2. מהרהר הגיב:

    אז איפה כאן ההרהורים? או שמא לא הבנתי נכון מה זה הרהור?

  3. אתי הגיב:

    אינני חברת המפלגה הקומוניסטית. אבל אף אחד לא יוכל לקחת ממנה את מנית היסוד שיש לה בבנית המסגרת של האחווה בין יהודים וערבים , כשמסביבה אוקינוס רותח של שנאה ואיבה . רק בשביל זה אני מאחלת לה שתצליח לפרוץ דרך אל הלבבות ,הן בציבור היהודי והן בקרב הציבור הפלשתינאי.

  4. האם החברים היהודיים הם רק עלה תאנה במוסדות החדשים של מק"י? הגיב:

    עברתי על רשימת החברים.

    בלשכה הפוליטית יש שני יהודים מתוך 12 (חנין וגוז’נסקי). גם במזכירות המפלגה יש שני יהודים מתוך 12 (אלי גוז’נסקי ופדרו גולדפרב).

    האם יש במק"י נומרוס קלאוזוס של 2/12 ליהודים?

    המזכ"ל ומרכז המזכירות – שתי המשרות הבכירות – מאויישות ע"י חברים ערבים.

  5. תגובה לעובר על רשימת החברים הגיב:

    המבחן הוא העמדה של החבר ולא מוצאו הלאומי.
    תמר גוזנסקי כיהודיה יצגה בכבוד את המצוקות של האוכלוסיה הערבית כמו שברכה מיצג בכבוד את האינטרס של שכבות המצוקה בחברה הישראלית יהודים כערבים.

  6. למגיב מעלי הגיב:

    אם המוצא הלאומי לא חשוב, אז למה נומרוס קלאוזוס? למה ‘שיריון’ של יהודי אחד על 6 ערבים?

  7. מק"י לא מכירה ב’לאומיות דרוזית’ הגיב:

    הדרוזים נחשבים בה לערבים פלסטינים. ‘השיריון הלאומי’ קיים גם קיים – תמיד היה קיים. עד מותו של וילנר המזכ"ל היה תמיד יהודי. מאז הוא תמיד ערבי (בריה"מ לא קיימת וכל ההסדרים של העבר בוטלו).

  8. נוגה הגיב:

    מכאיבה העובדה שבמציאות פוליטית של שנאה חסרת מעצורים לאוכלוסיה הערבית , מק"י במאבקה הצודק לא הצליחה לפרוץ את מעגלי השנאה ולהגיע אל חלקים נרחבים בקרב הציבור היהודי.
    אני מאחלת למק"י וגם לחד"ש ,שיצליחו במשימה לתרגם את הבסיס הפוליטי והאידאי של אחווה יהודית ערבית, כמו שהוצג במאמרו של עוזי ,גם בהצטרפות מוגברת של חברים יהודים .

  9. גם אני הגיב:

    גם אני מחזק את האמירה של נוגה, ומאחל שמק"י תפרוץ את מעגלי השנאה ברחוב היהודי — כדוגמת הטוקבקיסט האלמוני שלמעלה…

  10. גולום הגיב:

    תודה לח’ עוזי על ששיתף אותנו הרהוריו!

  11. שימי הגיב:

    למגיב הקונספירטור:

    "הדרוזים נחשבים בה לערבים פלסטינים."

    הדרוזים הם אכן לא לאום, אבל הם בהחלט קבוצה נפרדת ודי קטנה בקרב העם הפלסטיני. ככזאת, איך תסביר שמקרבה צמח המזכ"ל?

    "עד מותו של וילנר המזכ"ל היה תמיד יהודי. מאז הוא תמיד ערבי (בריה"מ לא קיימת וכל ההסדרים של העבר בוטלו)."

    כלומר, אתה מנסה לטעון שיש כיום שיריון למזכ"ל ערבי…? עובדה ידועה שמרבית חברי מק"י הם פלסטינים – אז למה שיהיה שיריון למזכ"ל ערבי?

    הדבר היחידי שקרוב לשיריון הוא הדרישה שהרכב הרשימה שמק"י תתמוך בה בהתמודדות לכנסת יהיה יהודי-ערבי (מבלי להכתיב אחוזים או מקומות).

    ההבדל בין זה לשיריון לוועד המרכזי או ללשכה הפוליטית או לכל תפקיד מפלגתי אחר ברור — בעוד ששם מדובר על ייצוג האחווה היהודית-ערבית לכלל הציבור, כאן מדובר על הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית

  12. המגיב שימי לא יכול לסתור את העובדות הגיב:

    שהובאו לגבי הנומרוס קלאוזוס הלאומי במק"י.

    די משעשע לקרוא אצלו ש"הדרוזים הם אכן לא לאום, אבל הם בהחלט קבוצה נפרדת ודי קטנה בקרב העם הפלסטיני" בתור הפרכת הטענה שהדרוזים נחשבים במק"י לערבים פלסטינים. OK, הם לא נחשבים לפלסטינים, אלא ל"קבוצה… בקרב העם הפלסטיני". מצא את ההבדלים.

    כיוון שהוא לא יכול לסתור את העובדות הוא מכביר במילים שלא לעניין. כדאי להיות צמודים לעובדות: מדוע עד מותו של וילנר המזכ"ל ורוב הסיעה בכנסת היו תמיד יהודיים ואילו היום זה להיפך? האם ההרכב הלאומי של המפלגה התהפך, או שהמפלגה עברה ‘ערביזציה’ גם במובן הפוליטי?

  13. לך תוכיח שאין לך אחות | חבר מק"י הגיב:

    המוח הקונספירטיבי שוב בפעולה…
    בכל סניף בחרו החברים נציגים באופן דמוקרטי.
    מאות (!) נציגי הסניפים שהגיעו לועידה בחרו את חברי המוסדות באופן דמוקרטי.
    בתוך אלו שנבחרו היו נציגים בעלי דעות שונות ומגוונות, שהתווכחו בלהט מעל לדוכן הנואמים זה עם זה. היו בהם יהודים, מוסלמים, נוצרים, ודרוזים.
    מי בדיוק תיאם את ה"נומרוז קלאוזוס" הנ"ל? מי הצליח לגרום לעשרות אנשים, חלקם בעלי דעות פוליטיות מאוד שונות בתוך בספקטרום הקומוניסטי, להצביע באופן שיבטיח בחירה של יחס כזה או אחר של יהודים/ערבים? מי חושב שזה בכלל אפשרי? מה זו השטות הזו?

  14. השמחה לאיד זו השמחה הגיב:

    אני משוכנעת שגם חברי מק"י כואבים את העובדה המכאיבה, שהחברה היהודית מוכה בנחשולי שנאה לערבי באשר הוא ערבי.
    במצב כזה קשה לפרוץ את מעגלי השנאה, והדבר מתבטא בתופעה שמספר החברים היהודים קטן ממספר החברים הפלשתינאים.
    אני מצטרפת לאלו שמאחלים למק"י שהיא תצליח להתנחל בלבבות גם של הציבור היהודי. כי ממה שאני רואה מסביבי זה הגוף היחיד ,שפועמת בו רוח אמיתית של אחווה בין יהודים וערבים.

  15. אופס, נזכרתי איך הדיחו את עיסאם מח’ול הגיב:

    באופן דמוקרטי ואיך באופן צנטרליסטי-דמוקרטי צירי הוועידה אישרו הכל פה אחד. אפילו הנשיא אסד מרשה למען הפרוטוקול קצת ‘חריגות’ של שברי אחוזים.

  16. אוהדת הגיב:

    מכל מחלות השמאל כואבת לי במיוחד החולניות לנגח לשם ניגוח, ולהרגיש מצוין אחרי שנגחתי ושחררתי כמה בליסטראות של הכפשה לעברו של האחר. וזה מה שאני רואה בכמויות ובצרורות בחלק די גדול של התגובות.
    הכותב חבר במפלגה הקומוניסטית כששים שנה. כתב הרהורים, אני גורסת שבמקום הרהורים היה מקום לציין התרשמות, אבל זו הערה שולית.
    הכותב מצא לנכון לשתף אותנו בהרהוריו ובהתרשמויותיו. כשהוא מתרגש מהעובדה שמפלגתו שומרת על בסיס של אחווה יהודית ערבית במציאות של איזור, שכוחות שחור הצליחו להבעירו במעגלי שנאה ,שמוצאת את ביטויה במלחמות עקובות מדם.
    הנכס של אחווה יהודית ערבית במפלגה פוליטית הוא ערך סגולי, שיש לשמור עליו מכל משמר. נכון שכואבת העובדה שמספר החברים היהודים הוא מועט, וזה אחד האתגרים המונחים לפתחה של המפלגה , ואני בין אלו שמאחלת לה שתצליח להרחיב את שורותיה.

  17. אתי הגיב:

    יש תגובות שנעים לקרוא אותן. גם אם אינני מסכימה עם המגיב, אני חשה שהתגובה מעשירה אותי. אך לצערי צודקת המגיבה שמעלי ,שיש תגובות רבות שהן קנטרניות והייתי מוסיפה אפילו רדודות. וחבל.

הגיבו לאופס, נזכרתי איך הדיחו את עיסאם מח’ול

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים