הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 ביוני, 2007 49 תגובות

ישראל וארה"ב גילו בחיר לב חדש-נושן: את אבו מאזן. יש לחזק את אבו מאזן! הם קוראים, רוב כלי התקשורת הצטרפו לקריאה (למשל מאמר ראשי ב"הארץ"). עוד אתמול הוא היה "אפרוח נטול נוצות", "חלשלוש" ובעיקר הוא לא היה מסוגל "לספק את הסחורה" ולכן לא ראוי להתייחסות רצינית, "לא פרטנר" ולא כלום. אך בצר להם ובפחדם מהחמאס הוא רכש בין לילה רספקטביליות. כבר מכירים בממשלתו שהוקמה (כנגד כל חוק) באישון לילה כאשר בראשה סאלם פיאד חביב האמריקאים (שקיבל 2% בבחירות בהן זכתה חמאס). וכבר מצלצל הנשיא בוש בכבודו ובעצמו ומבטיח לאבו מאזן תמיכה מלאה לממשלתו החדשה. וגם ישראל מבטיחה עכשיו להחזיר את כספי הפלסטינים שנאגרו במזוודות האוצר הישראלי. להוריד מחסומים ואולי אפילו לשחרר אסירים.

אולם בכל מסע התמיכה הזה יש בעיה מרכזית אחת עליה קשה להתגבר. אין זה הפחד שהנשק שהאמריקאים מספקים בעזרת ישראל ל"משמר הנשיא" יגיע לידי החמאס, או שניסיונם הארוך של הפלסטינים מלמד שכל הכרזות הבומבסטיות הנשמעות מירושלים נגמרות לרוב בלא כלום. כל פלסטיני מבין שישראל מרצונה החופשי לא תקל ולא תעזור לפלסטינים – להפך, ישראל תענה, תגזול, תגנוב, תשדוד מהם ככל שתוכל. הם הלא חוו את ישראל על בשרם.


חוסר התוחלת של "התמיכה" הישראלית נעוץ בכך שכל תמיכה באבו מאזן הופכת לו לרועץ בעיני העם הפלסטיני. הפלסטינים בהגיון ישר מבינים דבר פשוט: מטרת ישראל מנוגדת מן היסוד לשאיפת הפלסטינים לחירותם. ישראל משתדלת בכל יכולתה להמשיך במדיניות הקולוניאלית שלה, כלומר בהמשך הכיבוש. האם ישראל זו מסוגלת לעזור למתנגדים להמשך הכיבוש?


הנחה כזו נראית בכל זאת מעבר לכל גבול של תמימות המדינית.


"מחוות" יינתנו רק למישהו שיפריע עד כמה שפחות להמשך הכיבוש.


אכן אבו מאזן מתחיל להיות מתאים למחוות כאלה. הוא איבד מזמן חלק מאמינותו בעיני רוב עמו באשר לנחישותו במאבק נגד הכיבוש, ואצל רבים מצטייר אפילו כמשתף של אמריקה וישראל, ואיך יתכן אחרת כאשר העיתונות הישראלית אפילו מבליטה את העזרה הצבאית האמריקאית ל"משמרות הנשיא" עליה מפקח הגנרל קית דייטון המכונה בעיתונות בתואר המעניין של "מתאם ביטחוני אמריקאי לרשות הפלסטינית".


האם "עזרה" ו"תמיכה" באיש כזה תעלה בעיני הפלסטינים את יוקרתו ומעמדו או להפך, תציג אותו כמשתף פעולה עם כוחות הכיבוש? הכיבוש נוגד את שאיפותיו לחירות של העם הפלסטיני, כל "מחווה" הופכת את מקבליה למשתפי פעולה עם ישראל ואמריקה. לפתח החלו לקרוא בגדה "פתח-רייס" על שם קונדוליסה רייס.


הניגוד היסודי בין מדיניות אמריקה וישראל לבין העם הפלסטיני אינו אלא הניגוד בין כובשים ונכבשים, מדכאים ונדכאים ובאופן כללי יותר בין המעצמות הקולוניאליות (ולצורך זה צריך להכניס לחברה המכובדת הזו גם את האירופאים), לבין העמים של העולם השלישי. לאורך כל ההיסטוריה הניגוד הזה נפתר בשחרור העמים המשועבדים – תהליך היסטורי ארוך, אך סופו ידוע. על מנת לחזק את מעמדו של אבו מאזן אפשר לעשות את הדבר הפשוט ביותר: להחזיר את השטחים ולצאת משם אחת לתמיד. או אז מעמדו של אבו מאזן ירקיע לשחקים! בינתיים כל שיתוף פעולה עם הכובשים מוריד את הערכת הציבור הפלסטיני לתחתית.


השלטון הישראלי עושה הכול כדי להסתיר מהציבור הרחב את הסיטואציה הקולוניאלית של ישראל מול הפלסטינים.


הצגת הסכסוך בין הפתח לבין החמאס וכל המתרחש בעזה כמאבק פנימי של סיעות פורעים, ולהתעלם מחלקו של הכיבוש עצמו, מסבלו של העם הפלסטיני בסיר הלחץ שיצר הכיבוש בעזה – זה תפקידה של התקשורת הישראלית העושה תפקיד זה בדבקות וחריצות. את המאבק הישראלי-פלסטיני צריך לספר כמאבק בין התרבות והנאורות לבין בערות ונחשלות (וילה בג’ונגל). בין הגנה על אזרחי ישראל לבין רוצחים צמאי דם שכל רצונם להרוג יהודים. בתיאור זה האשמים הם הקורבן של הקולוניאליזם, כלומר הפלסטינים. הערבים הורגים אחד את השני – צוהלים כלי התקשורת והפרשנים הצבאיים. אחד מהם, אלוף מיל’ גיורא איילנד שמו, מודה בגסות גלוית לב כמה קל יותר עכשיו להיכנס בהם בעזה.


גם את המתרחש בימים אלה בין עזה לגדה מכניסה התעמולה הישראלית לסד השיח הקולוניאלי שלה. כל הקורה בעזה תוך מאבק בין החמאס והפתח נזקף לחובת החמאס ואילו הפתח הופך לנגד עיניהם לתנועה מתונה ולגיטימית. אכן מעשי החמאס עזרו לא מעט לתעמולת הזוועה שישראל מנהלת עכשיו נגדו.


אין גם כל רבותא בכך שאומר שאני מגנה מעשה זוועה ואכזריות בעזה. אולם המאבק המתנהל כרגע אינו סיפור של טובים נגד רעים אלא סיפור – עוד סיפור – במאבק הארוך של העם הפלסטיני לחירותו במאבק נגד הקולוניאליזם הישראלי.


אך לפני הדמוניזציה המוחלטת של החמאס רצוי לציין כמה עובדות על האירועים שהיו.


כותב דני רובינשטיין במאמר ב"הארץ" (21.5.07) עוד בעת ההתנגשויות הראשונות בין הפתח והחמאס בעזה. תחת הכותרת "החטא הקדמון" הוא מדגיש: הגורם למה שקורה עכשיו בעזה הוא סירובו של פתח להעביר את השלטון לחמאס" ובהמשך הוא כותב: "הפתח סירב לקבל את תוצאות הבחירות ואמרו בפירוש שאין להם שום כוונה לקבל הוראות משר הפנים של חמאס. שר בפנים של חמאס הקים כוח צבאי משלו". התברר גם, לפי רובינשטיין, "שמפקדי המנגנונים והפטרונים שלהם מפתח מסרבים להישמע גם לשר הפנים החדש והניטראלי(!) שלהם, האני אל-קוואסמה, שהתפטר וההתפטרות סימנה את המסלול ההתדרדרות הנוכחית, שבינתיים לא רואים שום דרך לצאת ממנה".


ממקורות חמאס גם נמסר שמנגנוני פתח היו אלה שירו את הטיל לעבר איסמעיל הנייה. לפתח יש טענות נגדיות שהחמאס ניסה להתנקש באבו מאזן. אך באשר למעשי האלימות נמסרים תיאורים סותרים משני הצדדים ולמרבה הצער כנראה שני הצדדים צודקים.


בתחום הפוליטי יש לציין שמינוי הממשלה החדשה על ידי אבו מאזן הוא בלתי תקף חוקית עד שהמועצה העממית (בה יש רוב לנציגי החמאס שחלק מהם יושבים בבתי סוהר ישראליים) לא תכונס ותאשר אותה. ממילא לא חוקית גם פיטורי הממשלה הנבחרת של ממשלת האחדות בראשות איסמעיל הנייה.


יש גם להזכיר שרוב מוחלט של הפלסטינים הצביעו עבור החמאס, גם בגדה! מי זוכר עדיין שאחד מתנאי השלום שהעמידו מנהיגי ישראל לפלסטינים היה הדמוקרטיזציה שלהם, כמה נהנו להוקיע את הערבים שלא מכירים מה זה דמוקרטיה.


אני כמובן לא תומך של החמאס. השקפות היסוד שלהם מנוגדות להשקפותיי, אבל לא אוכל להתעלם בזכותם למאבק נגד הכיבוש. יש להבין שבסיטואציה קולוניאלית נוצרות תנועות מסוג זה. קל לגנות את האמצעים בהם משתמשת החמאס, ובעבר גם הפתח ולמעשה כל תנועת שחרור לאומית למטרת זו, אך אמצעי הדיכוי של הכובש גרועים פי אלף. על כל ישראלי נרצח יש כמה מונים של פלסטינים נרצחים, על כל מעשה טרור פלסטיני יש מאה מעשי טרור ממלכתי ישראלי. תמיכה בחמאס היא מותנית וזמנית ורק במאבקו נגד הכיבוש וזה זכותו של כל עם הלוחם לשחרורו. ברגע שישראל תפסיק את אמצעי הטרור שלה נגד הפלסטינים אגנה כל מעשה טרור מצד הפלסטינים יהיו מי שיהיו.


החמאס היא, אם להשתמש בטרמינולוגיה המרכסיסטית, לא יותר (אבל גם לא פחות) מתנועה לאומית בורגנית. זה קובע את אופקה המדיני והחברתי. זאת אינה תנועה השואפת לשנות את הסדר החברתי הקיים לטובת המוני העם שלה, להיאבק נגד ריאקציה חברתית (כולל דתית – בדיוק להפך) ואפילו במאבק האנטי-אימפריאליסטי היא אינה עקבית. אך בתקופה הנוכחית ובסיטואציה הנוכחית היא תנועה נגד הכיבוש ובכך גם אנטי קולוניאלית. עובדה שאין להתעלם ממנה שבנידון זה היא – ושוב בסיטואציה העכשווית, יותר עקבית מן הפתח וירשה אותו. זה מה שהקנה לחמאס, פרט לשחיתות בשורות הפתח, את האחיזה המאסיבית שלה בציבור הרחב.


זו הטרגדיה של התנועה הלאומית הפלסטינית בשעה זו. להחלשת הפתח יש סיבות רעיוניות ופוליטיות הקשורות בהתפתחויות בעולם בעשורים האחרונים. בהן החלשת הנאורות, המרכסיזם והתנועה הקומוניסטית העולמית, הליברליזם האוניברסלי והרדיקליזם החברתי. לעומתם התפשטו ההשקפות האנוכיות האנטי חברתיות בעולם, והן שגרמו לוואקום החברתי והלאומי לתוכו יכולה היתה הדת להיכנס ולתפוס במקרים רבים את מקום המנהיג בתנועת השחרור הלאומית.


אם הפתח רוצה לרכוש מחדש את ליבו של העם הפלסטיני הוא חייב בחשבון נפש עמוק. יש לו סיכוי להצלחה בתחרות עם החמאס רק כאשר יוכיח את נאמנותו למאבק הפלסטיני נגד הכיבוש ואף יעלה עליו בעניין זה. בנוסף לכך עליו להירתם למאבק חברתי פנימי למען שכבות הציבור הרחבות הסובלות מחרפת העוני ומצוקות קיום רבות: אבטלה, בריאות, חינוך וכו’. הוא חייב להציג תוכנית חברתית אלטרנטיבית לזו של החמאס המבוססת בסופו של עניין גם היא על "קפיטליזם עם חמלה".


המוצא הריאלי של המשבר הפוליטי הנוכחי הוא חזרה להידברות בין החמאס לבין הפתח וחזרה לממשלת האחדות. רק ממשלה כזו יכולה לרכוש את אמונו של כל העם הפלסטיני. הקמת ממשלה כזאת תביא להפסקת איומים של החנקה וחרם על רצועת עזה ותקשה על תוכניות ישראליות המתפרסמות לא פעם, לכבוש מחדש את רצועת עזה. רק ממשלה כזו הנהנית מאמון העם הפלסטיני כולו, מסוגלת לעשות שלום עם ישראל על בסיס גמר הכיבוש הישראלי.


יש להזהיר שוב בפני התחברות הפתח לארה"ב ולישראל – אפילו כמהלך תכסיסי נגד החמאס.


עוד לא נולדה תנועת שחרור לאומית שאינה אנטי-אימפריאליסטית ובתרגום לזמננו אנטי-אמריקאית. גם לא נולד עדיין שמאל עקבי שיתמוך בתנועה לאומית שכזו.

תגובות
נושאים: מאמרים

49 תגובות

  1. שמואל אמיר הגיב:

    למגיב מעלי,
    כמה טוב לשמוע גם את הקול הזה אל מול כל התגובות החסדניות-צדקניות-לאומניות-אוטיסטיות. תודה!

  2. דנה הגיב:

    ליבי ליבי למר אמיר.
    אקרובטיקה מילולית, לוליינות לשונית, ואפילו העלה מהאוב של סיסמאות מרקסיסטיות שמחברן המקורי היה כנראה מתהפך בקברו עשרות פעמים לו שמע אילו מעשים הן מנסות להצדיק.
    והכל בשביל להכשיר מעשי זוועה ופשעים כנגד האנושות של חמאס, ולא כנגד הכובש אלא כנגד בני עמם שלהם, בשם "המלחמה כנגד הכיבוש".
    אבוי

  3. דורון הגיב:

    "לאורך כל ההיסטוריה הניגוד הזה נפתר בשחרור העמים המשועבדים – תהליך היסטורי ארוך, אך סופו ידוע."
    אין לי ביקורת על המאמר, שעם רובו אני מסכים, אבל המשפט הזה מקומם אותי. קשה לי מאד עם גחמות לב שמשתחלות למאמרים במסווה של עובדות.
    בדקת לאחרונה מה קורה עם האבוריג’נים באוסטרליה? שמת לב שבכל דרום אמריקה, ללא יוצא מן הכלל, השפות המדוברות הן אירופיות – ספרדית ופורטוגזית? ואל תתן לי להתחיל אפילו עם מעמדם של האינדיאנים בארה"ב.
    השורה התחתונה היא שבמקרים מעטים מאד, עם דגש על מאד, העמים המשועבדים משוחררים בסופו של דבר.

  4. שי נימצן הגיב:

    "המוצא הריאלי של המשבר הפוליטי הנוכחי הוא חזרה להידברות בין החמאס לבין הפתח וחזרה לממשלת האחדות"
    ממש…

    כבר הוכח לא פעם שישראל מבינה רק כוח ועוד יותר כוח. כמו שממשלת מרכז ישראלית מדרדרת את המדינה לתהום הנשייה, כך גם ממשלת מרכז פלסטינית עושה לעצמה. הפלסטינים צריכים להיות כמה שיותר רקדיקלים, כלומר, כמה שיותר חמאסניקים כדי להתנגד לכיבוש. היכן שפתח נכשל אל-קאעידה תצליח. היכן שאל-קאעידה תיכשל אטום איראני יצליח (אני ממש לא רוצה להמשיך את הרשימה).

    הדבר הרע ביותר זה הקונצנזוס. עדיף שיהיה יותר שמאל ויהיה יותר ימין אבל הקונצנזוס (השקרי יש לומר) הוא מה שמדרדר לאומים. הקונצנזוס לוקח נושאים פוליטיים כמו יציאה למלחמה והופך אותם ל"אין ברירה".

  5. עפרה הגיב:

    מאמר מעולה. אהבתי את הרעיון שכדי "לחזק את מעמדו של אבו מאזן אפשר לעשות את הדבר הפשוט ביותר: להחזיר את השטחים ולצאת משם אחת לתמיד". כמה חבל שזה לחלוטין לא ריאלי, אפילו לא כבדיחה.
    ולכן: האם לא נכון ויעיל יותר לשמאל לרכז את כל המאמצים בדרישה להענקת זכויות אזרח מלאות לכל תושבי השטחים הכבושים והשוואת מעמדם לזה של תושבי ישראל וההתנחלויות?
    אבו מאזן בוודאי יעריך עזרה כזאת.

  6. חדוה הגיב:

    שמואל ידידי, אתה טוען כי בעשורים האחרונים נחלשו הנאורות, המרכסיזם והתנועה הקומוניסטית העולמית, הליברליזם האוניברסלי והרדיקליזם החברתי. שאלתי היא: האם אין הדבר מנוגד להגיון הפשוט? כיצד קורה שהמונים דוחים מעליהם את המשטר הקומוניסטי שרק הביא להם טוב בהשוואה לשלטון החושך של הצאר? והאם יש טעם להמשיך להיאבק למען קומוניזם בכלל?

  7. אתי הגיב:

    קשה לי לקבל את המחמאה שאמיר נותן לחמאס ש"בתקופה הנוכחית ובסיטואציה הנוכחית היא תנועה נגד כיבוש ובכך היא גם אנטי קולניאלית".
    אני רואה בחמאס תנועה, שפגעה אנושות בתקופה הנוכחית ובסיטואציה הנוכחית במאבקו הצודק של העם הפלשתינאי נגד הכיבוש ונגד הקולוניאליזם.

  8. עלי הגיב:

    העם הפלסטיני אומר את דברו בצורה גלויה
    ברורה ושאינה משתמעת לשני פנים
    80% מהפלסטינים רוצים להכנס לתוך ישראל לחיות בתוך המדינה היהודית כאזרחי מדינת ישראל הם יעדיפו את הכיבוש הישראלי על פני חיי חרות תחת שלטון פלסטיני בגדה וברצועה
    גם הכותב לא יותר על אזרחותו הישראלית תמורת חיים חופשיים תחת שלטון החמס בעזה
    לגבי המושג קולוניאליזים
    זה מושג מיושן שהשימוש בו נועד לצורכי תעמולה זולה בעקר כדי להצדיק מעשי טבח אכזריים כנגד אנשים חפים מפשע
    (השטחים נכבשו לאחר מלחמת מגן צודקת ולא לצורך רוחים- סיני ועזה הוחזרו למרות שדות הנפט והגז שנמצאים שם )
    שימוש הכזב במונח התנגדות לגטימית לכיבוש
    מסתיר בתוכו את הכונות הנפשעות של הכותב
    האם הכותב מצדיק הריגת נשים וילדים
    האם הכותב מצדיק הפגזות קאסם כנגד אזרחים
    האם הכותב מצדיק שליחת פצצות חיות לתוך מסעדות ואוטובוסים
    האם השיטות האלה מקדמות שלום או שמא הן מקדמות שנאה ומלחמה ??

  9. פשקוויל לשמואל אמיר הגיב:

    כפי שאמרה המגיבה דנה בצדק מלא: המאמר מלא "אקרובטיקה מילולית".
    אני אתחיל מהסוף: "עוד לא נולדה תנועת שחרור לאומית שאינה אנטי-אימפריאליסטית ובתרגום לזמננו אנטי-אמריקאית".
    האמנם? שמואל אמיר לקה כנראה באמניזיה, כך שהוא שכח את הצ’צ’נים, הטיבטים והכורדים.
    או שאולי אני טועה וכל אלו דווקא כן אנטי אמריקאים…
    מעניין להווכח איך פשעי רוסיה, סין, טורקיה וסאדם חוסיין נשכחים כלא היו, והכל בשם ההשוואה שאין בילתה: אמריקה=אימפריאליזם ואימפריאליזם=אמריקה.
    שהרי אין אימפריאליזם אחר, בטח לא סיני או רוסי.

    וללב המאמר: בעיני שמואל אמיר אין שחרור פלסטיני ללא קסאמים, חטיפות, רציחות, פיגועים ורפובליקה איסלאמית חדשה.
    דו-שיח? חס וחלילה!
    "ישראל מדברת עם אבו-מאזן" משמעו "משהו פה חייב להיות מסריח!". שמואל אמיר רוצה דם ואש ותמרות עשן וטובת העם הפלסטיני ממנו והלאה:
    "יש להזהיר שוב בפני התחברות הפתח לארה"ב ולישראל"! "להזהיר" במיוחד אם חס וחלילה נדבר איתם על הסדר קבע – גוועלד!

    ובלי ציניות: אני טוען שאין זמן טוב מאשר עכשיו כדי לחשוף את ערוותו של החמאס ברבים. צריך לשפר את התנאים בגדה לאין שיעור (כולל נסיגות משמעותיות!) ולחזק את הפת"ח כאופציה השפויה היחידה של הפלסטינים, וכך להחליש ארגון טרור רצחני כמו החמאס שכבר עשה חצי עבודה בעצמו בדרך הרצחנית בה השתלט על עזה.

    ועוד דבר: הבחירות הדמוקרטיות ברשות הפלסטינית הראו שהעם הפלסטיני לא בשל לדמוקרטיה שכן עניין זכויות האדם נשכח כלא היה. ירשה לי שמואל אמיר להזכיר לו שדמוקרטיה פירושה בראש ובראשונה שמירה על זכויות הפרט, ועם כל הכבוד לחמאס (או כלשונו של אמיר: אותה "תנועה לאומית בורגנית"), הארגון לא ממש משקף זאת באידאולוגיה שלו ובוודאי שלא במעשיו. הבחירות הרשות הפלסטינית נישלו את רעיון הדמוקרטיה ממשמעותו האמיתית ונשאר רק החצי הפחות חשוב: שלטון הרוב.
    אבל למי אכפת? הם הרי נלחמים בישראל אז הם בטח קשורים לקרל מרכס באיזושהי צורה…

  10. שי נימצן הגיב:

    לעלי,

    "האם הכותב מצדיק הריגת נשים וילדים"

    כן!

    "האם הכותב מצדיק הפגזות קאסם כנגד אזרחים"

    בטח שכן!

    האם הכותב מצדיק שליחת פצצות חיות לתוך מסעדות ואוטובוסים?

    בודאי שכן!

    אתה בוחן זו מזווית הראייה המאוד דכאנית ומתנשאת שלך. לך מותר לרצוח, להרוס ולבזוז, כי מדובר הרי ב"מלחמה", אבל לצד השני אסור להשיב מלחמה שערה? מותר גם מותר.

    מי שמפקיר את דמם של נפגעי הקסאמים, האוטובוסים וכו’ הם אלו שממשיכים לצודד בכיבוש ודיכוי עם אחר. הם הגורמים האמיתיים והקדומניים של כל החרא שחוזר אלינו כמו בומרנג.

    אנשים מסוגך הם נומרו אונו בקידום שנאה כי הם כל-כך בטוחים בצדקתם ונאורותם, למרות שהיא מבוססת על דכאנות, אי-שוויון וצביעות. הבעיה היא לא שאתה רואה שחור ולבן, אלא שאתה רואה רק את מה שאתה רואה, ולא חושב לרגע שיש צד שני שרואה את הדברים אחרת. זו מהותה של גישת אני ואפסי עוד.

    לפשקוויל,

    ואתה בשל לדמוקרטיה? אין לך מושג מה זה דמוקרטיה! כל מה שאתה יודע זה רק מה שלמדת בשופר הממשלתי שבבית הספר. מה שיש בישראל זה לא דמוקרטיה אז אל תטיף מוסר לעזתים המסכנים.

  11. גרי אטרי הגיב:

    פשקוויל, מילים כדורבנות! הלהט האנטי-ישראלי והאנטי-אמריקאי של כותבים רבים כאן פשוט דוחף אותם לראייה של המציאות בשחור/לבן, בלי גווני אפור ובוודאי שבלי צבעים.

  12. ניצן אביב הגיב:

    ליבי, ליבי לדנה.
    ההשתלחות המחליאה והעוקצנית שלך בכותב המאמר, שמואל אמיר, מהווה דוגמא מובהקת ועלובה לאטימות מחשבה קיצונית, שניזונה, כפי הנראה, משטיפת המוח המתמדת והבלתי פוסקת אף לרגע, של מנהיגי ודוברי שלטון הכיבוש האכזר וזרועות התמנון החלקלקות והדביקות שלו,קרי: התקשורת הלאומנית-גזענית המגויסת על ידיו, המטפטפים, השכם והערב, את ההצדקה האולטימטיבית, כביכול, להמשך הכיבוש הישראלי הנורא ומצדדים בעמדותיו המקובעות, שעדיפה שליטה מוחלטת, שיעבוד ודיכוי טוטאלי של העם הפלסטיני הנאנק תחת הכיבוש, על כל הידברות ומו"מ, כל עוד אינם נענים ונכנעים כניעה מוחלטת, ללא תנאי, לדרישותיו ותכתיביו של הכובש הישראלי הקולוניאלי, כל זאת, כמובן, בהדרכתו והנחייתו של המימשל האמריקני הקפיטליסטי, האלים, המדכא והמושחת.

  13. הוועה"מ של מק"י נגד שמואל אמיר הגיב:

    מתוך "זו הדרך" השבוע:

    "המושב הראשון של הוועד המרכזי של מק"י אישר החלטה חד-משמעית המוקיעה את ההפיכה רווית הדם, שביצע חמאס ברצועת עזה. בהחלטת המושב נאמר:
    "הוועד המרכזי של מק"י מביע זעם ודאגה נוכח ההתרחשויות האיומות ברצועת עזה. הועד המרכזי מגנה את ההפיכה החמושה שביצע החמאס בעזה ואת החיסולים וההרס שליוו אותה. זוהי שעה קשה לעם הפלסטיני ולמאבק לשלום ולצדק באזורנו.
    הוועד המרכזי קובע כי גם לממשלות ישראל, במדיניות הכוח והמצור וטיפוח הייאוש החד-צדדית שלהן, אחריות כבדה על האסון בעזה.
    הוועד המרכזי מדגיש את דבקות המפלגה בפתרון של שלום ישראלי פלסטיני על בסיס של שתי מדינות לשני העמים ופתרון צודק לעניין הפליטים הפלסטיניים. על כן, המפלגה תומכת בעמדת מפלגת העם הפלסטינית, הגורסת באופן חד משמעי, שאין לתת לגיטימציה למציאות שנוצרה בעזה וממשיכה לראות באש"ף ובעומד בראשו כנציגו הלגיטימי של העם הפלסטיני ותומכת בדבקותם במדיניות נכונה וריאליסטית המכוונת להבטיח עתיד של חיים לעם הפלסטיני, כמו גם בשלום ישראלי-פלסטיני לטובת שני העמים.
    הוועד המרכזי קובע, כי נוכח ההידרדרות המסוכנת במצב באיזור, ממשלת ישראל חייבת לפתוח מייד במשא ומתן מדיני אמיתי עם הרשות הפלסטינית, בהנהגת הנשיא אבו-מאזן, על בסיס יוזמת השלום הערבית.
    הוועד המרכזי תובע מהממשלה להפסיק מייד את בניית ההתנחלויות וחומת הסיפוח, לשחרר אסירים, להסיר מחסומי התעללות ולנקוט בכל הצעדים למניעת אסון הומניטרי בשטחים הפלסטיניים."

    — קישור —

    האם במק"י ניצחו הכוחות הפרו-אימפריאליסטיים?

  14. די להביט בזימבאבווה הגיב:

    כדי לראות את פשיטת הרגל של כל האידיאולוגיה ה’אנטי-קולוניאלית’.

    מה שמשטר מוגאבה ה’אנטי-אימפריאליסט’ עולל לעם של זימבאבווה לא יכלו לעולל לו עשרה משטרים ‘לבנים’ של איין סמית.

    את משטר העליונות ה’לבן’ החליף משטר טרור ‘שחור’ של ג’נוסייד המרעיב את עמו למוות. 4 מיליון פליטים ברחו עד היום מ’זימבאבווה המשוחררת’ שכלכלתה הרוסה, שדותיה שרופים ובתי הסוהר ומרתפי העינויים שלה מלאים.

    אין דבר שהעם בזימבאבווה מייחל לו יותר מאשר סילוק השלטון ה’אנטי-קולוניאלי’ של הטרוריסט המארכסיסטי מוגאבה.

  15. פשקוויל לשי ניצמן הגיב:

    מניין לך שאני לא יודע מהי דמוקרטיה?
    מה עניין "השופר הממשלתי" שחינך או לא חינך אותי בבית-הספר לאבסורד שב"דמוקרטיה" ברשות הפלסטינית?
    האם אני טועה? קדימה! אתה מוזמן להסביר לי איפה אני לא דמוקרט והחמאס כן…

    עוד דבר: בתגובתך לעלי אתה מצדיק רעיון של "עין תחת עין" ומקדם את מעגל הדמים. ומעגל דמים כשמו כן הוא – עד שהוא לא גובה את ליטרת הבשר שלו הוא לא מסתיים.
    (האמת היא שאני חש הלם קל על כך שאני צריך לומר את הדברים הללו למשתתף פעיל בגדה השמאלית, מישהו כאן זקוק לבדק בית בעניין דעותיו וזה לא אני…)
    אסור בשום אופן לפגוע באוכלוסיה, והמטרות הלגיטימיות של הארגונים הפלסטינים הן בעיני אך רק:
    א. צה"ל.
    ב. (על זה אני עדיין מתלבט) המתנחלים.

    כל פגיעה אחרת באזרח ישראלי היא פעולת טרור שאינה לגיטימית ואני לא אזיל דמעה אם הפוגע יחטוף טיל היישר בישבנו.
    אין כאן שום עניין של "דכאנות, אי-שוויון וצביעות", אם יש מלחמה אז היא צריכה להיערך בין צבאות או כמו במקרה שלנו – בין צבא לבין אנשים שרואים עצמם כצבא שחרור.
    מי שפוגע באזרחים הוא רוצח ותו לא, ואם דן חלוץ הוא רוצח אז זה לא מצדיק את קיומה של מקבילה פלסטינית.

    נסה לדמיין מקרים מקבילים בזמן עימותים ומלחמות ואמור לי האם תמיד תצדיק פגיעה בחפים מפשע או ענישה קולקטיבית כלפי הצד הפוגע?
    בוא ונשתדל שהעולם לא יתנהל כמו גנון. הטיעון של "הוא התחיל" – כדאי לו שלא יצא מתחום ארגז החול השכונתי, וגם שם עדיף שלא יהיה.

  16. שי נימצן הגיב:

    פשקוויל,

    מעניין שמשום מה לפלסטינים אסור להרוג אזרחים ישראלים ואילו צה"ל (צבא התקפה לישראל) שהורג אזרחים פלסטינים זה ממש כוס הקפה שלך על הבוקר.

    תנסה לשנייה לחשוב כיצד היה להיות במקומם במשך כל-כך הרבה זמן. גם אם תגיד לי שאתה במקומם לא היית פוגע באזרחים, אזי אני לא יאמין לך.

    דמוקרטיה מעולם לא תוכננתה להיות כלי לעשיית עוולות כמו שעושה ישראל. זו לא היתה כוונת המשורר. דמוקרטיה לא יכולה להיות כובשת, כי אז היא לא דמוקרטיה, היא עריצות הרוב.

    אין הצדקה לכיבוש ומעשי הזוועה הישראלים וגרימת אי-השוויון המכוון במקום פשוט לעוף משם לכל הרוחות.

    תמשיך לחיות באשלייה שאתה דמוקרטיה. זו אותה אשלייה שאוהבים אותך בעולם. זו אותה אשלייה שאתה לא צריך את העולם. זו אותה אשלייה של חברות במועדון סגור. זו אותה אשלייה של אני ואפסי עוד.

    אני בטוח שאתה נורא נורא מצטער ועצוב על השבוי הישראלי גלעד שליט. כמוהו יש 9000 שבויים בישראל אז תסלח לי אם אני לא מזיל דמעה. עכשיו בטח תגיד לי שהוא חייל והם טרוריסטים,

    אין דמוקרטיה שמוקפת חומות -ראה ערך גרמניה.

  17. פשקוויל למגיב ניצן אביב הגיב:

    ליבי ליבי איתך.
    בתגובה של דנה אין דבר וחצי דבר שאפשר לכנותו "השתלחות מחליאה ועוקצנית".
    ידידי, אתה הוזה, ולא רק הוזה אלא גם עושה בעצמך מעשה "הפוסל, במומו פוסל", הנה ציטוט:
    "…דוגמא מובהקת ועלובה לאטימות מחשבה קיצונית, שניזונה, כפי הנראה, משטיפת המוח" וכו’ וכו’ ברכות ונופת צופים.

    לאחר מכן אתה ממשיך בתאור שלא היה מבייש פרוטוקולים מסויימים על בסיסם עושים היום סדרות טלויזיה במצרים עם תאורים של "זרועות תמנון חלקלקות ודביקות".

    כך עושים דה-לגיטימציה ודמוניזציה למי שהעז (שומו שמיים!) להביע דעה הפוכה לזו של אדוני או להצביע על ההבלים הברורים כשמש במאמר הנ"ל (כמו למשל "עוד לא נולדה תנועת שחרור לאומית שאינה אנטי-אימפריאליסטית ובתרגום לזמננו אנטי-אמריקאית", אמירה לא נכונה בעליל).

    צא ולמד לנהל דיון!

  18. עלי הגיב:

    לשי נימצן
    אני דוקא מעריך את התשובה הכנה שלך
    גם אני אומר שאדם שמדבר על התנגדות לכיבוש אינו מתכון להפגנות אלא— להרג !!!!
    הבעיה איתך שאתה מצדיק גם את הרג הקרובים שלך ואת בני עמך בכך אתה הופך
    ל"אדם מיוחד".
    כל הטיעון שלך מבוסס על מילה אחת הכיבוש
    כאשר אתה נשאל מה יהיה אם הכיבוש יגמר אין לך תשובות (ואולי יש לך ואתה מסתיר)
    הבעיה אינה הכיבוש (כולנו רוצים להפטר מהערבים)—
    הבעיה מה יהיה יום אחרי
    וכאן ניכנס הדיון בקולוניאליזים –

    לקולוניאליסט אין שום טיעון רציני כאשר הוא נשאל מה מעשיו מרחק אלפי ק"מ מארצו
    (התשובות שניתנו היו "אנחנו מביאים את תרבות המערב לקולוניה")מכאן שהדרישה לסילוק הכובש היתה מוצדקת
    במקרה של ישראל הטיעונים הם כבדי משקל בעקר משום שהסיסמא "מדינה פלסטינית ובטחון לישראל" אומרת דבר והיפוכו
    כל העולם פרט לעולם הערבי
    (שמצדיק למשל את רצח העם בדארפור)
    מקבל
    שישראל חיבת לקבל– שלום —ובטחון !!
    ללא שלום ובטחון תבוא בהכרח מלחמה ושוב יהיה כיבוש עד אין סוף
    חיסולה של ישראל כפי שאנשי מצפן רוצים
    או
    אנשי חלומות סהרוריים שמדברים על שבת אחים גם יחד "וגר נמר עם כבש"
    יביא לעוול נורא לעם היהודי ולטבח של מליונים ואני מתכון דוקא למליוני מוסלמים !

    הדמעות שלך על הסבל הפלסטיני הוא מגוחך וחסר פשר הסבל הפלסטיני הוא תוצר של מלחמת הטרור
    ריבוי האוכלוסיה והמסורת הערבית
    אורח החיים הפלסטיני אינו שונה מאורח החיים בסוריה ירדן ומצרים ושם אין חירות
    ההיפך דוקא קיומה של ישראל מבטיח חירות לפלסטינים

    לגבי הריאל פוליטיק קלינטון הציע להם פתרון של סיום הכיבוש והם סרבו
    החמס מצהיר על רצונו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים (וזה לא סיום הכיבוש)
    מכאן טענת הכיבוש היא כוזבת !!!!

    אתה צודק שאני מצפצף על עולמם הפנימי של הערבים משום שהפתרון לא יבוא מהעולם המבולבל של הפלסטיני שטוף המוח ורווי השנאה

    להיות אדיש לעולמם למדתי מתוך הסתכלות בהתנהגות של הפלסטינים כלפי ישראל והיהודים
    לא ראיתי ערבי אחד שמסתכל על הסיכסוך מנקודת מבט יהודית כך שהדרישה שאני אסתכל על הסיכסוך מנקודת המבט שלהם(כלומר אקבל את הנרטיב הפלסטיני הכוזב היא אוילית בעיני)
    למדתי שזו שיטה מעולה לשמור על שיקול דעת נבון ולא מתנשא
    (חבל שלא למדתי מהערבים לשנוא עד אין סוף )
    דוקא היומרה להבין אותם היא התנשאות
    (תלמד את סארטר)

  19. ראובן קמינר הגיב:

    אחד מהמגיבים למאמרו המצוין של שמואל אמיר ציטט את "זו הדרך" כדי לשאול אם עמדת מק"י כפי שהוצגה שם אינה עמדה אנטי-אימפריאליסטית. אכן, לצערנו הרב, עמדת מק"י של תמיכה גורפת באבו-מאזן היא מוטעית, חד-צדדית וסותרת את המסורת הלוחמת של מק"י וחד"ש. יש לקוות שמק"י וחד"ש יתגברו על הזעזוע של השעות הראשונות של הדיווח מעזה וינתחו את המציאות כפי שהיא.
    אבו מאזן "שרוף" והוא כזה מזמן. בוש שיחק דמוקרטיה בפלסטין וכאשר תוצאות הבחירות לא היו לרוחו ביקש לגייס חלקים בפתח לחזית פעילה נגד חמא"ס. החששות של חמא"ס שהנשק האמריקאי הזורם דרך מצריים וישראל לפתח לא היו לגמרי פרנואיות. אין בהערכה זו כדי להצדיק פעולות חריגות של אנשי חמא"ס הראויות לכל גינוי. אך הדינאמיקה המסוכנת שברקע ההתנגשויות האיומות בעזה היא פרי תככים אמריקאים וש"פ מצד אבו מאזן.
    הצטרפות למועדון מחזקי אבו מאזן (ארה"ב, מדינות ערב הפרו-מערביות ואולמרט) אינה אופציה לאף גורם שמאלי. תמיכה גורפת באבו מאזן מנוגדת לטובת העם הפלסטיני ולסיכויים לשלום – אפילו אם כתוב "להפך" ב"זו הדרך".

  20. שי נימצן הגיב:

    לעלי,

    אני לא מתכוון להמשיך בדיון הזה מכמה סיבות:

    אתה פאשיסט ואני אוהב אדם.

    מבחינתך קודם כל יהודים ואח"כ שהעולם ישרף.

    אתה מתנכר לעבר הזוועתי של ישראל ואילו אני מקבל אותו, את השלכותיו ואת תוצאותיו שחייבות להגיע.

    אתה מתיימר לדעת מה טוב לעם הזה בעוד שאני פועל רק על פי עיקרון זה.

    אתה בטח תתפלא אבל אני מאוד אוהב את עמי.
    אני פשוט רוצה שעמי יפסיק להיות כל-כך מנוול, ולכן חשוב לי לעמת אותו עם האמת הלא נעימה.

    יכלה אולי להיות פה גרסה מודרנית של אתונה העתיקה. יכולנו להיות ערס הנאורות.
    במקום זאת קיבלנו את מורדור (בהשאלה מ"שר הטבעות") – ארץ של שנאה, אשלייה ועתיד שלוטה בערפל.

  21. פשקוויל לקמינר הגיב:

    עם קריאת תגובתך התחלתי לחשוב שאיני נמצא באתר הנכון
    אך בדיקה נוספת של ה-url הראתה לי למרבה ההפתעה שזו אכן הגדה השמאלית.

    בעזה נטל גורם אלים ופונדמנטליסטי את השלטון בכח הזרוע, הדיח גורם חילוני ומתון
    וכבר מתחיל למשוך את פלסטין לאחור לכיוונים איראנים (להזכירכם – רפובליקה דתית מדכאת), והכותבים בגדה השמאלית חוזרים ומברכים על כך!
    מר קמינר, האם עיניך רואות את אשר אתה כותב?
    מה זה בדיוק: " עמדת מק"י של תמיכה גורפת באבו-מאזן היא מוטעית, חד-צדדית וסותרת את המסורת הלוחמת של מק"י וחד"ש"?
    המסורת הלוחמת של מק"י וחד"ש?
    האם הייתה לך כאן פליטת קולמוס (מקלדת) או אולי טעות פרודיאנית כשהחלפת את המילה "שלום" במלה "לוחמת"?
    אולי בפנטזיות שלך לובש דב חנין מסיכה ירוקה של החמאס, נוטל קלצ’ניקוב ויוצא לפטרל ברחובות עזה כדי לצוד אנשי פת"ח,
    לא בפנטזיות שלי!

  22. ליאת עוז הגיב:

    חברים יקרים לדרך – האם איבדתם כל קשר למציאות ? להיכן נעלמו עקרונות ההומניות ואהבת האדם שאני רוצה להאמין שהם עדיין נמצאים בליבו של כל איש\אשת שמאל ?
    האם בשם "המלחמה באמיפריאליזם" ניתן להצדיק השלכת מתנגדים פוליטיים מרבי קומות ולינצ’ים פומביים תוך כדי גרירת גופות ברחובות ?
    האם לפשעי מלחמה ומעשי זוועה אלו ניתן לקרוא, כפי שרשם המחבר מעלי, "פעולות חריגות" כאילו מדובר במעשים של "מה בכך" שניתן לתקנם ?
    האם מישהו מה"מבינים את תיסכול החמאס" מוכן היה לחיות תחת שלטונם ?
    זה לא רחוק חברים. וכך תיראה מדינת "כל אזרחיה". בהצלחה לכולנו (כלומר לאלו שאין להם\ן דרכון זר).

  23. עלי הגיב:

    לראובן קמינר
    הדברים שאתה כותב הם בדיחה ?
    מה הקשר בין החמס והשמאל ?

    מי אתה שתקבע את טובת העם הפלשתיני (בעיני איש החמס אתה תועבה וכופר גם אם תלקק להם מאה שנה) ??

  24. ניצן אביב הגיב:

    לפשקוויל:

    ןמאדם משוחד, מקובע בעמדותיו הלאומניות והגזעניות הקיצוניות, העושה בעצמו "דה-לגיטימציה ודמוניזציה", כמוך, אתה רוצה שאלמד לנהל דיון? מי שמך להיות "מורה הדור, ו"מורה הלכות"?
    האם המיתקפה התוקפנית והארסית
    החריפה שלך עצמך היא המתכון שלך לנהל דיון?
    …"אתה הוזה ולא רק הוזה, אלא גם עושה בעצמך מעשה "הפוסל במומו פוסל". דברים אלה יאים במיוחד לך!

  25. שמואל אמיר וקמינר מזכירים את המ"ק האיראנית ז"ל הגיב:

    שתמכה ב’מהפכת חומייני’ ושיתפה פעולה עם משטרו ברדיפת מתנגדיו.

    חומייני ואנשיו הודו לה על שיתוף הפעולה זמן קצר לאחר מכן ע"י רציחת מנהיגיה וחיסול המפלגה.

    למזלם חיים קמינר ואמיר ביישות הציונית הכובשת והמדכאת המבטיחה להם חופש פוליטי כמעט בלתי מוגבל ולא בחמאסטן העזתית.

  26. פשקוויל לניצן אביב הגיב:

    שים לב לעובדה החותכת הבאה: גם בתגובתך לדנה ובעיקר בתגובתך אלי התעקשת להתייחס לגופו של אדם ולא לגופו של טיעון.
    אתה יכול כמובן לטעון את אותו הדבר לגבי, אך
    האמן לי, כולי כמיהה להתייחס לטיעוניך העניניים אם רק היו כאלה, שכן תגובותיך לדנה ואלי היו ריקות מתוכן ומלאות בארס.

    לעומת זאת אם ברצונך להתייחס להשקפת עולמי (אך ספק רב אם תרצה) אתה מוזמן לקרוא כאן למעלה תחת הכותרת "פשקוויל לשי ניצמן".
    אשמח אם בתורך תפנה אותי לתגובה עניינית שלך אליה אוכל להתייחס.

    ואמור לי בבקשה מהיכן (אני באמת מעוניין לדעת) קיבלת את הרושם שאני אדם ש"מקובע בעמדותיו הלאומניות והגזעניות הקיצוניות".

    קדימה, הבה נראה אותך מפתח דיון רציני.

  27. פשקוויל לשי ניצמן – מורדור? הגיב:

    סוף סוף אנחנו מסכימים לגבי משהו:
    "אין הצדקה לכיבוש ומעשי הזוועה הישראלים וגרימת אי-השוויון המכוון במקום פשוט לעוף משם לכל הרוחות" – כאן אני איתך.

    אבל בעניין ה"תמשיך לחיות באשלייה שאתה דמוקרטיה" –
    אני לא זוכר אם אתה היית זה שנתן נאום שלם על "מוסר יחסי", בכל מקרה אם זה אתה אז בוודאי תבין מהי "דמוקרטיה יחסית".
    כאן לפחות אף אחד לא מעיף אותך מהגג או יורה בך ברחוב לקול תשואות הקהל בגלל שהשקפת עולמך היא מחוץ לקונצנזוס.
    אתה מוזמן לשכנע מספיק אנשים בדעותיך ואז לבחור לכנסת מפלגה שתיישם אותן (מק"י? חד"ש?).
    לו היית הומוסקסואל אז בישראל לא היו תולים אותך בככר העיר כמו באיראן, ולו היית אשה יכולת לצאת לרחוב לבוש כראות עיניך ולטוס לחו"ל ללא ליווי גבר, שלא כמו בערב הסעודית.
    אז כן, יחסית לאזור בו אנו נמצאים יש כאן דמוקרטיה, ובעצם כתיבת שורות אלו אנחנו עובדים כדי לשפר אותה.
    אז די עם ההגזמות חסרות הפרופורציה, כולנו יודעים שיש כאן כיבוש וכולנו פועלים כדי להפסיק אותו בצורה דמוקרטית(!).
    ואם באמת נמאס לך אז אתה מוזמן להגר לדמוקרטיה אמיתית כמו למשל בסוריה, נראה אותך כותב שם בשמך המלא שאסד הוא עריץ תומך טרור (אם אתה בכלל חושב כך).

    בעניין תגובתך לעלי:
    לא זכור לי היכן בספר המופלא של טולקין
    כתוב שמורדור עמדה בפני מה שישראל עומדת בפניו.
    אתה תאלץ לסלוח לי,אך עולם האסוציאציות שלי דווקא מקשר את מורדור עם קואליציות רשע כמו איראן-חיזבאללה-חמאס-סוריה.
    אתה כמובן יכול לטעון שה-Elfs (או כפי שנקראו בתרגום הטוב ביותר לעברית "בני לילית") הם אחדיניג’אד וחבר מרעיו האייטולות ותומכיהם,
    The Shire השקט והפסטורלי הוא בעולמנו אזור סוריה ולבנון תחת ידם הטובה המיטיבה של אסד ונסראללה, והגמדים חופרי המנהרות הם אנשי החמאס.
    אני אישית חושב אחרת, אבל כל אחד ופרשנותו לאור עולמו הפנימי.

    הבעיה האמיתית היא שטולקין הגדיר את מורדור כ"רוע מוחלט" וכל בר דעת יודע שאין דבר כזה (אולי רק הנאצים יכולים להיות מוגדרים כך, ואכן יש סברה שעלייתם בגרמניה השפיעה על התכנים בספר).
    בני-האדם בעולמינו, לעומת זאת, הם בדיוק כמו בני-האדם של טולקין: חלשים, אינטרסנטים, חצויים, חלקם מוטים בקלות לעבר הרוע וחלקם תומכים בטוב. ולדעתי תחת ההגדרה הזאת נמצאים כולנו.

  28. שי נימצן הגיב:

    לפשקוויל (אני מאחד את תגובותיי אליך מהמאמר של ברעם),

    לא יכולה להיות דמוקרטיה תחת כיבוש. מה שקרה בעזה זה לא דמוקרטיה אלא צעדים פוליטיים נגד הכיבוש. רק מדינה שלא נמצאת במאבק אינסופי נגד עם כובש יכולה להתפתח לדמוקרטיה.

    הבחירות של איראן ודומותיה באיסלאם מתרחשות, כי האנשים מאמינים שרק צעדים דרסטיים יביאו לסיום הדיכוי המערבי (והם צודקים). אל-קאעידה לא קמה יש מאין וגם לא משטר האייטולות. מדובר על ריאקציות לאימפריאליזם התרבותי והכלכלי של המערב בראשות ארה"ב.

    אם שנינו הסכמנו על מוסר-יחסי ופוליטי, הרי שאני משווה אותנו לצרפת ויוצא נפסד ואילו אתה משווה אותנו לאיראן ויוצא מורווח. מה אגיד ומה אומר – הכל תלוי בפרספקטיבה. אני מעדיף לקחת את ה-"הפסד" שלי ולברוח ולהשאיר אותך עם ה-"רווח" שלך.

    הדמות של ישראל בעיני כיום היא של בירוקרטיה אפלה. איראן זה כאן בגוון מערבי. אם היתה כאן דמוקרטיה, אזי אייל סיוון היה יכול להתבטא כאן בחופשיות וכך גם אמנים רבים אחרים. דמוקרטיות מאפשרות לשוליים להתבטא ובכך להשתפר. מה לעשות שישראל היא לא דמוקרטיה. ישראל לקחה את הדמוקרטיה והפכה אותה לכלי ריק. ישראל הראתה שהדמוקרטיה היא לא חזות הכל וללא תרבות דמוקרטית שלא מדכאת עמים אחרים הדמקורטיה יכולה להיות סמנטיקה בלבד.

    נראה לי שלקחת קשה מדי את המטאפורה של ישראל ל"מורדור". זו היתה רק מטאפורה אז צ’יל אאוט.
    חוץ מזה.. אני יותר איש של אסימוב מאשר של טולקין…

  29. לנין לפשקוויל הגיב:

    יחסיות מוסרית בגדול אומרת שאין דבר כזה אמות מידה מוסריות עליונות/נצחיות/מוחלטות ושכל מוסר הוא תוצאה של תנאים היסטורים מסויימים.
    אותו דבר עם הדמוקרטיה.
    היא לא מהווה איזה ערך עליון חקוק בסלע, אלא תוצאה של תנאים היסטוריים.
    זה שמדינה מסויימת היא דמוקרטית זה לא אישור לעליונות המוסרית שלה, זה בסך הכל אומר (בדרך כלל) שהתפתחה בה בורגנות שהפכה למעמד שליט, והזעיר בורגנות והפרולטריון נלחמו בבורגנות (באמצעים פוליטיים,כלכליים או אלימים) בכדי לקבל אי אילו זכויות הנקראות דמוקרטיה (יש כמובן מקרים, כמו בישראל, שבגלל תנאים היסטוריים מיוחדים לא היה צורך במאבק ישיר כזה).
    מעבר לכל הדעות הקדומות והאידיאליזציה, זו בדיוק הדמוקרטיה.
    אתה ועוד רבים וטובים מחשיבים אותה לאמת שניתנה לנו מידי שמיים ב ג ל ל שאתם חיים במדינה בורגנית, וכל תפיסת העולם שלכם עפופה בדעות קדומות בורגניות עד בלי די.
    לפני שזה יעלה אפילו בדעתך אוסיף כי כל מה שאמרתי אינו כתב קטגוריה לדמוקרטיה, ואין ספק שמבחינות מסויימות היא עדיפה על משטרים אחרים (למרות שצריך להבין שבאותם משטרים אחרים גם יחסי הכוחות החברתיים הם אחרים, ולכן יותר נכון לדבר על יחסי כוחות חברתיים אחרים).

  30. לא רק מ"ק איראנית, גם הארגון הטרוצקיסטי הגיב:

    באיראן HKS הילל את המאבק האנטי-אימפריאליסטי שניהל משמרות המהפכה של חומייני, וראה בפנטיות הדתיות מרכיב שולי וזניח. מרכיב זה הוסבר באופן פשטני כקשור למגבלות האסיפה וההתארגנות תחת שלטון השאח, בזמן שבמסגדים ניתן היה להתכנס.

    זמן קצר ביותר לאחר תפיסת השלטון, עונו ונשחטו כל חברי ואוהדי ארגון זה, ללא יוצא מן הכלל.

    מידע נוסף ניתן למצוא בין השאר בספר
    — קישור —

  31. פשקוויל לשי ניצמן הגיב:

    הפולמוס סביב אייל סיוון היה לגבי המימון הציבורי לסירטו. דווקא כאן באה הדמוקרטיה לידי ביטוי שכן הרוב המוחץ מבין משלמי המיסים במדינה (מקור הכסף) מתנגד למימון במאי כל-כך שנוי במחלוקת.
    הסרט שלו בנושא משפט אייכמן הוא פשוט שערוריה וסטירת לחי בפרצופו של כל ניצול או קורבן השואה.
    המדינה אמורה במקרה כזה לעשות מהלך דמוקרטי ולא לממן את הסרט, אך בשום אופן לא לצנזר אותו או למנוע את הקרנתו!!
    בכל מקרה לא זכור לי שסיוון הוגלה (שלא מרצונו) או הושלך לכלא בשל דעותיו.

    לגבי "הבחירות של איראן ודומותיה באיסלאם":
    יש כאן מצב קלאסי (ועגום) של "ביצה ותרנגולת" – אוכלוסיה חלשה מוצאת את מיפלטה בדת, ואילו המנגנון הדתי משמר ומטפח את אותה חולשה לצרכיו הפוליטיים.

    החטא הכי גדול של החילוניות הערבית הוא השחיתות והרקבון האדיר שדחף את ההמונים לעבר הדת. לא המערב עשה זאת!
    אם השאה באיראן או לחילופין ערפאת והפת"ח היו דואגים לעמם דאגה כנה ולא רק לחשבון הבנק שלהם, אזי האייטולות והחמאס לא היו זוכים לתמיכה האדירה לה זכו.
    היה טוב לו היית מטיל קצת יותר אחריות על העמים הערביים/מוסלמים ולא מאשים רק את "המערב".

    זה מזכיר לי מגיב שכתב כאן לפני שבוע בערך והאשים את ארה"ב (שים לב:) בהרס התרבות הסינית בת אלפי השנים! בגלל שבבייג’ינג יש סניף של מקדונלד’ס!
    כאילו הסינים אינם אדונים לגורלם ואינם יכולים לנווט את מדינתם האדירה כרצונם.
    הנמשל הוא העמים הערביים וההתייחסות שלך אליהם.
    האם אין כאן התנשאות? האם אינך חושב שהטלת כל האחריות בנושא הפונדמנטליזם האיסלמי על ארה"ב זו בריחה ממציאות מעט יותר מורכבת?

    שים לב שקיצוניות איסלאמית קיימת גם במקומות שלא ממש סובלים מ"נחת זרועה" של ארה"ב כמו למשל בטורקיה…

  32. פשקוויל, אתה די דמגוג לגבי קמינר הגיב:

    " קמינר : עמדת מק"י של תמיכה גורפת באבו-מאזן היא מוטעית, חד-צדדית וסותרת את המסורת הלוחמת של מק"י וחד"ש"

    הוא לא הביע התלהבות מהחמאס,ולא תמך בו.

    עופר נ.

  33. רינה, למגיב/ה שמעלי הגיב:

    בתיאור הספר שאתה מפנה אליו כתוב:

    many Western leftist groups and individuals defended the Khomeini faction even as it moved against secular leftists and liberals

    מכיוון שאין לי גישה לספר עצמו, איך ניתן לקבל פרטים נוספים בנושא?

  34. ניצן אביב הגיב:

    תגובה לפשקוויל:

    אהיה מוכן לנהל אתך דיון ממצה ומעמיק רק בתנאים הבאים:
    א. תזדהה בשמך המלא, כפי שעשיתי אני.
    ב. תימנע בשימוש בביטויים תוקפניים ופוגעניים שהדעת אינה סובלתם ותתמקד בנושאים שבמחלוקת.
    ג.נסח פניותיך בעברית תקינה [ולא פשקווילית].
    אם תעשה כל זאת אהיה מוכן להמשיך את הדיון עמך בסוגיות שנדונו בכפוף, כמובן,להסכמת הנהלת האתר, אם כי,לעניות דעתי, התגובות של חלק מן המגיבים,כראובן קמינר, שי נימצן ועופר נ.,מיצו בתגובותיהם את הדיון.

  35. שי נימצן הגיב:

    לפשקוויל,

    בעוד שראייתך לגבי אימפריאליזם משתקף במציאות צבאית-פוליטית בלבד, אצלי קיימות גם הספרה הכלכלית והתרבותית. אני מציע לך לקרוא את כתביו של ז’אן בודריאר על הופעת הפונדמנטליזם כריאקציה לגלובליזציה האמריקנית.

  36. חיים ברעם הגיב:

    הנאום של אהוד אולמרט בוועידת הפיסגה רק הוכיח עוד יותר, שכל מלה שכתב שמואל אמיר הוא נכונה ותקפה.
    תשתדלו לא להפגיז אותנו בדמגוגיה עלובה. איש מאיתנו איננו אוהד חמאס בשום צורה, אבל את המשחק הדמוקרטי יש לקחת ברצינות. אחרת הוא מאבד את אמינותו בעיני עמי האזור.
    אשר להחלטה של מק"י, היא באמת הייתה קצת נמהרת. ראשי מק"י נימנים על הטובים שבין אנשי השמאל האינטרנציונליסטי בארץ ואני סומך עליהם שהם לא יעלו על המרכבה הפרו-אמריקאית. לדעתי כמה מטעויות העבר, 1991 ואחר כך גם אחרות, נבעו מתגובה מהירה מדי. בהרבה היבטים של קיומנו יש יתרון לאיטיות ולא למהירות. תרשמו את זה לפניכם.

  37. איריס הגיב:

    לשי נימצן,
    אני עוד חייבת לך (ויש לי גם צורך לעמוד במחוייבות הזו) התייחסות מהדיבור הקודם שלנו. זה כבר לא כל כך קשור לשום פוסט כאן. יש לך מייל שאני יכולה לכתוב אליו?
    במידה ואתה מעוניין כמובן. אפשר גם להמשיך מהפוסט ההוא ולדלות אותו מתהומות הנשיה כמובן.

  38. שי נמצן הגיב:

    לחיים,

    אני תומך בחמאס מבחינה פוליטית ולא אידיאולוגית כי לטעמי התנועה הזו משקפת בצרוה טובה יותר את האינטרסים הפוליטיים של הפלשתינים.
    אני גם חושב שאל-קעאידה היא לא יציר הגורל או יציר של שנאה טהורה, אלא ריאקציה פוליטת למערב.

    לאיריס,

    אם תעבירי את הסמן של העכבר על השם שלי במצבע האדום אז בשורת ה- status bar של הדפדפן את תראי את כתובת המייל.

  39. אום-נור לאיריס הגיב:

    אודה לך אם תכתבי לי בהעתק את תשובתך לשי.

  40. איריס הגיב:

    לאום נור,
    הכתובת שלך לא ברורה. האם את יכולה לכתוב אותה באופן שאוכל לקרוא את זה?
    תודה

  41. שי נימצן הגיב:

    לפשקוויל,

    השיקול שלך מטועה מיסודו כי אתה לוקה בהבנה הסוציולוגית שלך.

    ארה"ב, לכאורה דמוקרטיה, הטילה אטום על אוכלוסייה אזרחית, פלשה למדינות וטבחה בהן, חיסלה תרבות אינדיאנית שלמה, והכל תחת הקונצנזוס.

    אם היתה לך הבנה סוציולוגית, הרי שהיית בודק ומוצא שהיטלר לא קם יש מאין, ובעצם הוא שיחק תפקיד שולי בהסטוריה הנאצית. הנאציזם קרה מפאת תהליכים הסטוריים-חברתיים ולא כי "קם לנו צורר" ועוד כל מיני אמרות משיחיות כאלו.

    שום מגוון אנושי לא יעזור אם הרעיון שמאחד אותם הינו קלוקל מלכתחילה.

  42. פשקוויל ללנין הגיב:

    זה אולי לא השרשור המתאים לפתח את הדיון הזה, אבל הייתי באמת מעוניין להסביר אחת ולתמיד את החשיבות הכל-כך גדולה שאני רואה בדמוקרטיזציה של מדינות ומשטרים ערבים.

    שורש העניין הוא שאני אישית סומך על רציונל של מליון אנשים יותר מאשר על רציונל של אדם אחד, ולו רק מפני שמליון איש יבטאו טוב יותר את "בחירת האדם הסביר", ואילו אצל אדם אחד (על אחת כמה וכמה אם הוא עריץ) הסטייה מהנורמה יכולה להיות גדולה ומסוכנת, ויש דוגמאות לרוב.
    אני מודה ומתוודה שהשיקול שלי הוא בראש ובראשונה בטחוני. אני ארגיש הרבה יותר בטוח לעשות "הימור" בטחוני בידיעה שיש לי כמה מליוני פארטנרים ןלא אחד דיקטטור שיכול מחר להחליט שעדיף לו לצאת למלחמה מסיבה זו או אחרת, בין אם הוא סתם קם על צד שמאל ובין אם הוא מנסה לקדם את מעמדו מבחינה פנימית או אזורית, ושוב, יש דוגמאות לרוב.

    כל סוג משטר אחר מתבסס על דבר שהוא מבחינתי שורש כל רע: אדם אחד או יותר שמשוכנעים שהם ורק הם יודעים מה טוב לעמם.
    ההסטוריה הוכיחה שהפשעים הגדולים ביותר בתולדות האנושות נעשו ע"י שליטים שהיו בטוחים באמת ובתמים שהם מיטיבים עם עמם ועם האנושות, כמו שאומרים: "אלוהים, שמור אותי מאוהביי".
    כמובן שהטיעון של "כל אחד יודע יותר טוב מכולם מה הכי טוב לו" הוא בעייתי.
    לעיתים קרובות אני מרגיש שאנשים בישראל חסרי מושג לגבי טובתם, ואני לעולם לא אבין איך מועמד גרוע כמו אולמרט נבחר כראש ממשלה, או איך גימיק כמו "הגימלאים" יכול לקבל 7 מנדטים לעומת הירוקים שלא מצליחים אפילו להיכנס לכנסת (כנראה שלא עשיתי מספיק עבודת שטח…). להמונים פתרונים.
    אבל באותה מידה אני מודאג מהתחושה שאני יודע טוב יותר…

  43. לנין לפשקוויל הגיב:

    כמו ששי אמר, אתה לוקה בהבנה הסוציולוגית שלך.
    דמוקרטיה לא מתהוות כאשר לעם "נמאס", או "שכולם יבינו…" וכו’.
    דמוקרטיה היא מצב, כמו שהסברתי לך למעלה, שמצריך תנאים חברתיים-כלכליים מסויימים כדי שהוא יהיה אפשרי, ואתה בטוח תמצא הרבה בנושא בספרות המקרסיסטית (כאן קצרה מידי היריעה מכדי להביא הסברים מפורטים).
    בנוסף, שליטים יחידים הם אף פעם לא שליטים יחידים באמת שבדרך אישיותם יוצאת הדופן הגיעו לשלטון והם מנסים לעשות מה שהם חושבים שהכי טוב לעם.
    שליטים אלו שולטים בשם מעמד מסויים ועושים מה שטוב לאותו מעמד, שכמובן כמעט תמיד רע לעם (ע"ע פינושה, החונטות בברזיל,ארגנטינה הפיליפינים וכו’).
    הדיבורים על זה שהם אוהבים את העם ועושים מה שטוב לו אלו סתם מליצות ריקות מתוכן שנוועדו לצורכי תעמולה.

  44. שי נימצן הגיב:

    שי ללנין,

    כתבת: "דמוקרטיה היא מצב, כמו שהסברתי לך למעלה, שמצריך תנאים חברתיים-כלכליים מסויימים כדי שהוא יהיה אפשרי".

    טענתי היא, שהדמוקרטיה שאנו מכירים מישראל וארה"ב היא לא דמוקרטיה ככוונת המשורר. דמוקרטיה היא לא מצב של 1 ואי-דמוקרטיה זה מצב של 0. ממש לא. דמוקרטיה היא בראש ובראשונה ראייה נכונה של המציאות הפוליטית והאינטרסים של כולם לטווח הרחוק. הסקנדינבים לעניות דעתי מבינים זאת בצורה המתקדמת ביותר. לא מדובר על ראייה אידיאליסטית, אלא ראייה פוליטית פרוגרסיבית ביותר.
    להלן דוגמא:
    אני גורס שהאינטרס שלי בתור גבר זה שוויון בין גברים ונשים. אני גורס שמצב זה ייטב עמי בעשרות מונים מאשר המצב הנוכחי. הדבר אמנם מצריך ראייה פוליטית ארוכת טווח ורחבה ביותר של המציאות.
    את הדוגמא הנ"ל ניתן לדעתי להשליך על שאר תחומי החיים שבהם יש חלוקה פוליטית (כלומר הכל).

  45. שמואל אמיר הגיב:

    לדנה – בימי חמסין אלה עוד קצת אויר חם כמו הביטויים "אקרובאטיקה לשונית" ו"לוליינות" לא יזיקו. לאזכור המרקסיזם שלך אין טעם להתייחס, הוא רק מדגים ידיעותיך הצנועות בנידון… והכל על מנת להצדיק ולתרץ את שרץ הטרור המדינתי הישראלי שגדול מאה מונים מזה הפלסטיני. וכל זאת למען לנוח בשלוות נפש בקונכית הצדקנות הישראלית. תמהני

    לדורון – אתה מסכים עם המאמר אבל "מתקומם" שאני כותב שהכיבוש נגמר תמיד בשחרור. למה מתקומם? הייתי מבין "לא מסכים לצערי". לגופו של ענין יש מעט צדק בדבריך – אי אפשר להיות בטוח שכל שעבוד לאומי ייגמר. ובקשר לדוגמאותיך – אני התכוונתי לתנועות לאומיות מודרניות, לכן הדוגמאות של אינדיאנים ואבורגיניס אינן מתאימות כאן.

    לחדוה – אני התכוונתי לאלמנטים החילוניים שנחלשו בתנועות הלאומיות ולאו דווקא באופן כללי. אשר לרוסיה אני מסכים לשאלתך הנוקבת. הסבר חלקי הוא שהצמרת או חלקה, ובעיקר האינטליגנציה התנוונו במידה רבה. והאוכלוסייה הכללית שכחה מכבר מהעוני והאכזריות של שלטון הצאר. ניסיתי לתרום משהוא בנושא זה במאמר לגדה : הרהורים על מהפכת אוקטובר.
    יש טעם להיאבק למען סוציאליזם. הדוגמה שמאבק זה עדיין חיי נושם ובועט היא הדוגמה הדרום אמריקאית, של התסיסה החברתית האדירה שם.

  46. לנין לשי הגיב:

    אין דבר כזה דמוקרטיה ככוונת המשורר.
    כשאתה בא לבחון מהי הדמוקרטיה צריך להתנתק מכל דעות קדומות ומשפטים קדומים זעיר בורגניים למיניהם, וכל אמירה או חשיבה מוסרית/נצחית על הדמוקרטיה, ויש לנתח אותה רק מהבחינה הסוציולוגית.
    ככזאת דמוקרטיה מהווה מצב מסויים ביחסים בין המעמדות וכו’ וכו’, והיא לא אמורה להיות שום דבר, תנאים היסטוריים ספציפיים בכל מקרה קובעים מה היא.
    למשל נקח לדוגמא את ההשגות הזעיר בורגניות על "זו לא כוונת המשורר" על הדמוקרטיה במדינות המטרופולין בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה והבכייה כי המצב כיום, של מדינת רווחה הוא לא טוב, כמו הדמוקרטיה האמיתית של השוק החופשי של המאה ה-19, או לחילופין את ההשגה בימינו- הפרטה זו לא דמוקרטיה אמיתית, מדינת רווחה היא כן.
    כל הדוגמאות הללו באות להראות שאין כוונה למשורר, לא הדגם הליברלי של המאה ה-19 ולא הדגם הסקנדינבי.
    כל צורה של דמוקרטיה (ולא משנה עד כמה היא ריקה מתוכן, שהרי גם הדמוקרטיה הבורגנית הכי מפוארת בסופו של יום היא כוס מים רבע מלאה, שהרי גם אם השלטון הפוליטי נתון בידי מפלגה סוציאליסטית, מוקד הכח הגדול הוא התעשייה, בנקים וכו’ ומנגנון המדינה יכול לנסות לטעון לשוייון כוחות לגביו לכל היותר) היא תוצאה של אינטרסים של המעמדות השליטים באותו זמן והתאמה שלה לאופן הצבר ההון באותה תקופה (מדינת רווחה למשל היתה, בשנים שהייתה, צורך קרדינלי של רוב הבורגנות, ולכן היא היתה, וכששונה אופן הצבר ההון גם התמוטטה מדינת הרווחה, כדאי לקרוא בעניין את "מרווחי מלחמה לדיוידנדים של שלום" של שמשון ביכלר, ובכלל את הספרות המרקסיסטית בעניין).

  47. שי נימצן הגיב:

    לנין,

    כשאמרתי "לא ככוונת המשורר" לא התכוונתי כי היתה כוונה כלשהי ברורה (לא התכוונתי מילולית), אלא שהראייה לגבי דמוקרטיה צריכה להיות ראייה של טווח ולא ראייה דיכוטומית. אני גורס שהמעבר מצורות ממשל שונות, כלומר, ממונרכיה לפיאודליזם ולדמוקרטיה אינו באמת מעבר אלא שיפור ביכולת החשיבה הפוליטית לטווח ארוך. והיה ויכולת החשיבה הפוליטית התקצרה (כמו במקרה הישראלי והאמריקאי), אזי המילה "דמוקרטיה" תישאר אבל מדובר בכלי ריק. מכיוון שלא התרחשה בפועל מהפכה אזי המילה "דמוקרטיה" נשארה למרות שיתכן ומעולם לא היתה או שהיתה ונעלמה. זוהי תפיסה פוסט-מודרנית של הפרספקטיבה הפוליטית – טווח ולא דיכוטומיה.

    גם ההתמקדות בשיטת הממשל בנפרד מהשיטה הכלכלית אכן שגויה מיסודה (כפי שציינת). דמוקרטיה קפיטליסטית אינה שקולה לדמוקרטיה סוציאליסטית וכן הלאה. אפילו החלוקה בין שיטה כלכלית ושיטה פוליטית אינה באמת קיימת. הכל פוליטיקה.

    לכן אני מדבר בשני מישורים שלעיתים הם מקבילים ולעיתים לא: המישור האידיאליסטי והמישור הפוליטי-ריאליסטי.

    אל-קעאידה מבחינה אידיאליסטית מצוייה בצדו השני של המתרס, אך מבחינה פוליטית היא מגנה על אינטרסים חיוניים. במקרה זה האידיאלים והאינטרסים מנוגדים ולכן הבחירה באינטרסים ונלד המונח "ג’יהאד". מכבסת המילים מניחה שמדובר ברצח משיחי אך מדובר למעשה ברצח פוליטי. אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות אידיאליסטים יחד עם היותינו בעלי אינטרסים שהינם חופפים ברוב המקרים עם האידיאלים שלנו.

    אני אספר לך סיפור: אבי, שהינו טיפוס רוחני, טען פעם שסיפור גן עדן זה הפיכתנו של אלוהים לאדם. אני אשתמש במעשייה חביבה זו וארחיב: מדובר בהפיכתו של אדם דתי לאדם פוליטי, ואין דרך חזרה. כפי שאמר מישל פוקו, הכל פוליטיקה, גם כלכלה ותרבות.

    כשהוענק לסלמן רושדי תואר אבירות, יתכן והיה מדובר בשיקול ספרותי אידיאליסטי, אך מבחינה פוליטית זו היתה בחירה מטומטמת להפליא.

    עוד הוכחה לפוליטיזציה של החיים:
    קראתי באיזה עיתון שיו הפנר נחשב למקדם של חופש וזכויות אדם, ויתכן שהדבר נכון מבחינה אידיאלית כלשהי, אבל מבחינה פוליטית הוא אחד האחראים הגדולים לאי-שוויון כלפי נשים. זהו מקרה קלאסי לשימוש פוליטי בזכויות אדם.

    אולי אם נתבונן בהוויה החברתית בראייה יותר הוליסטית ,ולא בלוקה לספרות – כלכלית, תרבותית וכו’, נוכל לעצור תהליכים מסויימים לפני שהם מתחילים. אני כיום מזהה את הפיכתה של ישראל לסוג של בירוקרטיה אפלה וקיצונית. קראתי את המאמר האחרון של ליברמן ב- YNET והזדעזתי – האיש פשוט מטורף! זה שר בישראל? לא יכול להיות אם כן שאנו בדמוקרטיה ולא משנה לי מה הטייטל. מה שמשנה זה מבחינה פרקטית-פוליטית. אין שיטות ממשל, ואין שיטות של כלכלה. יש רק ראייה פוליטית לטווח כמה שיותר ארוך.

    לטעמי, ארה"ב נמצאת כעת בראשיתה של הנפילה, וכל פעולותיה רק מאיצות זאת. זו מדינה שניחנה בקוצר ראייה פוליטי משווע. המצב האקולוגי של העולם הוא דוגמא טובה לכך.

    ניקח לדוגמא את המקרה של ברה"מ (שנראה לי שתאהב): יתכן והשיטה הקומוניסטית היתה מצליחה אם בשלטון היתה חלוקה פוליטית שוויונית ל כ ו ל ם. קוצר הראייה התבטא בשלטון הריכוזי, אפילו שיתכן והסוציאליזם היה הדרך הנכונה.

    לכן אני אומר שלא צריך לחשוב במונחים של מעבר ממבנים או משיטות לכאלו ואחרות, אלא שינויים פוליטיים בכל המובנים. יתכן והדבר מצריך שינוי כוללני של ההיררכיה השלטונית לפי התמחות חברתית, כלומר, שבראש הפירמידה יישבו סוציולוגים ופילוסופים, ולא כלכלנים, אנשי צבא ועורכי דין. הסוציולוגים והפילוסופים ניחנים בראייה הפוליטית-חברתית הכוללנית וההוליסטית ביותר ולכן הם היחידים שיכולים להניע את החברה קדימה. הידעת? בעשרים השנים האחרונות מספר הכלכלנים בממשל האמריקאי עלה בצורה אקספוננטלית. מה אם כן הפלא שהם כאלה קצרי ראות? בישראל הדבר קורה, רק עם תוספת של עורכי דין ואקס אנשי צבא, ולכן המצב עוד יותר גרוע.

  48. מסכים איתך לחלוטין! הגיב:

    ורק אשמח לראות, שכל יתר פעילי השמאל בארץ, יאמצו גישה זו… גישה פשוטה האומרת, שלא אנו, בנות ובני העם הכובש, רשאים או אמורים או יכולים, להכתיב לעם הפלשתינאי הכבוש, מי ינהיגו ואיך ומי יי?צגו במו"מ מולנו!!

    בהפגנה ב-9 ליוני באבן גבירול בת"א, עוד נשמעו קריאות, בעד….חיזוק אש"ף ואבו-מאזן.

    דברים דומים, נראו אפילו ב"זו הדרך".

    איזה מין שמאל זה?

    כישראלים, אין זה מענייננו, במי יבחרו הפלשתינאים. בחרו בפת"ח – נשב למו"מ עם הפת"ח, בחרו בחמא"ס – נשב למו"מ עם החמא"ס, יבחרו בג’יהאד – גם עמו נשב. אז אולי, לא מייד נשיג "שלום" – העיקר לצאת משם, להעיף את ההתנחלויות, להוציא את הצבא, להרוס הגדר והחומה, לבנותם מחדש, על הקו הירוק בדיוק – ואז, מקץ כמה שנים, לפתוח גם, במו"מ לשלום…

    ולמנות לרה"מ מישהו, שזכה רק ב-2%….הממם, למה הדבר דומה: למנות (בכידוני-ארה"ב), לראש-ממשלת ישראל את עזמי בישארה, או את פאר ויסנר ("הירוקים")? אה, אולי את בעז וכטל. שנאמר, "יש לנו גם שאיפות אחרות"…

  49. שמואל אמיר הגיב:

    הפשקויליסט המגיב כאן (למה אנשי הימין אלה לא מגלים את שמם?) שלנו מתקומם על שאני מכיר בזכות ההתנגדות של הפלסטינים כולל החמאס ואפילו קושר את זה לתנועה אנטי-קולוניאלית ולתנועות השמאל. אני חייב לאכזב את הפשקויליסט שלנו שכלי התקשורת של השמאל בעולם, ולא רק של השמאל, כותבים על אירועי עזה האחרונים פחות או יותר את שגם אני כתבתי. מה לעשות "ההסברה" הישראלית ואפילו זו האמריקאית לא עובדת על השמאל והליבראלים האמיתיים בעולם. דוגמה טובה היא מאמרו החריף של הנשיא לשעבר קרטר המתקומם על התערבותם של אמריקה וישראל וזועם במיוחד על שלילת הלגיטימיות של ממשלת החמאס שנבחרה , כפי שהוא מעיד מידיעה קרובה, כי מכון קרטר פיקח על טוהר הבחירות בגדה. הגרדיאן הבריטי פרסם מאמרים דומים. ידוע לי שבישראל התעמולה הרשמית מצליחה לבלבל אנשים רבים ואפילו טובים . מטרתה מרכזית היא, כפי שכתבתי במאמרי, להסתיר את הסיטואציה הקולוניאלית כאן. להסיח את הדעת מן הכיבוש וקלגסיו. מדי יום אלה מוציאים פלסטינים להורג. לפלסטינים המתנגדים קוראים כמובן "טרוריסטים". עולם הפוך שאת חוסר מוסריותו מציג הפשקויליסט שלנו באופן מושלם. הוא ידבר על הכול פרט לכיבוש המתועב הזה שנמשך 40 שנה.

הגיבו לפשקוויל לשי ניצמן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים