הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 ביולי, 2007 80 תגובות

הוועידה ה-25 של מק"י אישרה את דו"ח הוועד המרכזי ואת סיכום הדיון. בכך שבה מק"י והדגישה את מהותה הרעיונית כמפלגת מעמד העובדים, הבוחנת את מכלול השאלות החברתיות, הלאומיות, המיגדריות והתרבותיות באמצעות כלי הניתוח המעמדיים, המרקסיסטיים-לניניסטים.

אך אישור הדו"ח והסיכום בוועידה פה אחד, ללא התנגדות, אין פירושו כי בזה תם הדיון הפנימי, שחשוב מאוד לנהלו, עם עמדות שנקודת המוצא שלהן שונה, ולכן גם המסקנות הפוליטיות שלהן שונות.


גם בקרב חברי מק"י יש מהלכים לתפיסות ביקורתיות, הנפוצות באקדמיה, במכוני מחקר, בספרים המוקדשים לנושאים חברתיים ולאומיים ובתקשורת. לכן יש לפולמוס עמן חשיבות בוויכוח הרעיוני-פוליטי, המתנהל במפלגה.


הגישה לשאלה הלאומית


ולדימיר לנין, שחי ופעל ברוסיה הצארית (שהיתה בית סוהר לעמים), הקדיש מחשבה רבה לנושא הדיכוי הלאומי ולדרכים בהן ניתן לפתור את השאלות הלאומיות. במאמרים רבים, שהוקדשו לשאלה הלאומית, הבהיר לנין את ההבדל בין הגישה המעמדית לבין הגישה הבורגנית והזעיר-בורגנית לנושא זה. במאמרו "השאלה הלאומית בפרוגרמה שלנו" (1903), הדגיש לנין את נקודת המוצא של מפלגתו (שאז כונתה עדיין סוציאל-דמוקרטיה):


"הסוציאל-דמוקרטיה, כמפלגת הפרולטריון, מציגה כתפקידה החיובי העיקרי את הסיוע להגדרה העצמית לא של העמים והאומות, אלא של הפרולטריון בקרב כל לאום".


למה התכוון לנין במונח "הגדרה עצמית של הפרולטריון", כלומר, של מעמד העובדים? הוא לא התכוון לבטל את הצורך לעסוק בתשומת-לב בכל הבט של דיכוי לאומי, בכל תופעה של כיבוש וקולוניאליזם. אך הוא הדגיש, כי הקומוניסטים נבדלים מאחרים בהבנתם, כי  לכל צורות הניצול והדיכוי יש בסיס משותף – הניצול המעמדי הקפיטליסטי. רק תפיסה כזאת מאפשרת לגבש באמת (ולא בסיסמאות רגשניות) את אחדות העובדים, למרות כל ההבדלים הלאומיים והאתניים-תרבותיים, ולהוביל את מעמד העובדים להגדרה עצמית, כלומר: להבנת תפקידו היומיומי בכל תחום, כמו גם להבנת תפקידו ההיסטורי כמחולל השינוי החברתי העמוק.


הגישה המעמדית, השמה דגש בהגדרה העצמית של העובדים כמעמד, אינה מזלזלת בהשפעה הרבה, הנודעת במדינה בורגנית, לאפליה, לדיכוי ולהדרה בשל לאום, מין, עדה, וכן הלאה. אך היא מדגישה את סדר הדברים:


כדי לאפשר לעובדים להגדיר את עצמם כמעמד, כדי שהם יוכלו ללכד  יחד  בני   לאומים   שונים   למאבקים   חברתיים,  על המפלגה הקומוניסטית לעסוק ברגישות ובאחריות בכל מה שמפריע לאחדות העובדים, בכל תופעה של אפלייה, דיכוי וניצול. המאבק העיקבי של מק"י נגד כל גילוי של אפליה ודיכוי, מוצא ביטוי במאבק הנחוש נגד הכיבוש של השטחים הפלסטיניים ונגד האפלייה של האוכלוסייה הערבית בישראל. לכן דבקה מק"י, מזה 60 שנה, בהגדרה העצמית של העם הפלסטיני ובכינון מדינתו העצמאית בצד ישראל.


פוליטיקה של זהויות


בשל נסיבות שונות, הוויכוח עם העמדות המעמדיות העקרוניות של מק"י מוצג בידי המערערים עליהן כ"וויכוח בין מק"י לחד"ש". אך זו הסחת דעת. הוויכוח הוא ויכוח רעיוני והוא מתנהל בין חברי מק"י.


ישנם חברי מפלגה, אשר מציעים שמק"י "תתעדכן" מבחינה רעיונית ותאמץ גישות מודרניות לא-מעמדיות.


הם מציעים, כחלופה לגישה הלנינית, שתוארה לעיל, עמדות המבטאות, למשל, גישה המכונה "פוליטיקה של זהויות". בניגוד לפוליטיקה המעמדית, שהיא הפוליטיקה של מק"י, הם מציגים כדבר הקובע בפוליטיקה את הזהויות הייחודיות של קבוצות לאומיות וחברתיות, הסובלות מדיכוי, מגזענות ומאפליה: פלסטינים אזרחי ישראל, מזרחים, נשים, מהגרי עבודה וכן הלאה. לגישה זו יש ביטוי פוליטי מובהק  בהופעתן של מפלגות, הטוענות לייצג ערבים (בל"ד),  מוסלמים (רע"מ), מזרחים (ש"ס), עולים (ישראל בעליה).


בתנאים, שבהם פועלת מק"י, אימוץ "פוליטיקה של זהויות" כתחליף לגישה המעמדית, עלול להוביל, בפועל, להפיכתה לעוד מפלגה ערבית, שיש לה גם תמיכה מצד יהודים.


מק"י קידמה ומקדמת טיפוח של תרבות וזהות של המדוכאים, וזאת כמרכיב במאבק המעמדי-חברתי נגד כל צורות הניצול והאפלייה. אך היא דוחה עקרונית ומעשית את "הפוליטיקה של הזהויות" (כפי שעשתה הוועידה ה-25). המאבק לשוויון זכויות אזרחי ולאומי של האוכלוסייה הערבית הוא  מאבקם המשותף של הקומוניסטים היהודים והערבים, הנובע מתפיסת עולמם המעמדית.


חשוב להדגיש, כי כאשר עוסקים בטיפוח זהות לאומית ערבית (למשל, באמצעות "שולחנות עגולים", העוסקים רק בשאלות של המיעוט הערבי, מבלי לשתף בדיון חברי הנהגה יהודים), וזונחים במודע את הגישה המעמדית לשאלה הלאומית – נותרים במעגל ההשפעה של השקפת העולם של הבורגנות, זו המולידה את הפערים, הדיכוי והגזענות.


באקדמיה ומחוצה לה מרבים לעסוק בהבחנה במאונך, לפי מוצא, לאום ומין, אך מסתירים בשיטתיות את ההבחנה במאוזן, שהיא האבחנה המהותית ביותר: האבחנה בין בעלי ההון המנצלים לבין העובדים (בני כל הלאומים) המנוצלים.


כדי להמחיש את הוויכוח, אביא את הדוגמא הבאה: ביפו נערכה לאחרונה הפגנה נגד התוכנית להריסת בתיהן של משפחות ערביות, בה נטלו חלק גם יהודים רבים. דובר יהודי בעצרת בסיום ההפגנה אמר, כי המאבק נגד הריסת הבתים ביפו הוא מאבק שלכם, הערבים, ואנחנו, היהודים, רק באנו להזדהות איתכם. התבטאות כזאת, המבטאת "פוליטיקה של זהויות" (אתם, הערבים, אנחנו, היהודים) – מנוגדת באופן מהותי להשקפתה של מק"י.  חברי מק"י, ערבים ויהודים, הם בכל מצב שותפים מלאים במערכה נגד כל עוול ודיכוי, נגד כיבוש ומלחמות, ולמען עתידם של שני העמים, של כלל העובדים.

תגובות
נושאים: מאמרים

80 תגובות

  1. תודה לתמר הגיב:

    על מאמר מחכים, חד וברור.

  2. תרומה לדיון בשמאל העקבי הגיב:

    המאמר של תמר גוז’נסקי הוא תרומה חשובה לדיון בשמאל העקבי, במק"י, בחד"ש ובין אלה הרואים את עצמם כחלק מהשמאל המיליטנטי. תודה לאתר הגדה השמאלית על פרסום המאמר.

  3. שי נימצן הגיב:

    תמר כותבת:
    "אימוץ "פוליטיקה של זהויות" כתחליף לגישה המעמדית, עלול להוביל, בפועל, להפיכתה לעוד מפלגה ערבית, שיש לה גם תמיכה מצד יהודים."
    ובנוסף: "פוליטיקה של זהויות (אתם, הערבים, אנחנו, היהודים) – מנוגדת באופן מהותי להשקפתה של מק"י."

    הגישה הדיכוטומית הזו מוטעית מכיוון שבישראל (לצערי) מובנה אינהרנטית מרכיב אתנו-לאומי בזהות הישראלית, לכן דין מעמד נמוך מזרחי אינו דין מעמד נמוך ערבי וכן הלאה. אני לא אומר שזה או זהויות או מעמדות, אלא גם וגם. אם בישראל האתנו-לאומיות לא היתה משחקת תפקיד, אזי היה הרבה יותר קל לאחד את השורות אל מול המדכאים. מנגד, הניסיון להפוך את הכל ל"פוליטיקה של זהויות" מוטעה גם כן, שכן יש למנוצלים מכנה משותף, אך כזה שמופרד באמצעות הזהות האתנית.
    לכן, "פוליטיקה של מעמדות" (כפי שמתבטאת בחד"ש) ו- "פוליטיקה של זהויות (כפי שמתבטאת בבל"S) חייבות להתקיים זו לצד זו כי הן מבטאות את המציאות הישראלית. ניתן להתווכח איזו זהות קודמת אבל לא ניתן להתכחש לכך ששתי סוגי הזהויות הללו קיימים במקביל.

  4. חררדו לייבנר הגיב:

    ברוכה הבאה תמר לפולמוס המתקיים באתר זה.
    בתגובה זו ברצוני להתייחס לפרשנות שלך לדברי (הדובר היהודי העלום באותה עצרת ביפו). "זה קודם כל המאבק שלכם". הכוונה היא לא למאבק שלכם (הערבים), אלא למאבק שלכם (הערבים תושבי יפו). הכוונה היא לא להפריד בין ערבים לבין יהודים – אלא להכיר בכך שכל קבוצה מדוכאת היא זו בעלת הבית, שאמורה להוביל את המאבק למען שיחרורה. כדאי לשחזר את ההקשר של דבריי, ציינתי אז שלא באנו (לא היהודים – אלא כלל האורחים בעצרת יהודים כערבים) לומר לתושבי המקום איך ומתי להיאבק, על מה להתפשר ועל מה לא. לכל היותר מותר לנו להביע דעה אבל המאבק הוא קודם כל של המדוכא בכל מצב ומצב. את אותם דברים בדיוק, כמעט מילה ומילה, אמרתי שבועיים אחר כך בעצרת קטנה בכפר שלם. גם שם ולמרות היותי שכן, היה חשוב להבהיר שהמאבק הוא קודם כל של התושבים במתחמים המאויימים בפינוי. חשוב מאוד להבחין בין המדוכא הישיר שמנהל את מאבקו לבין מי שבאים באופן סולידרי להיאבק עמם. ההבחנה הזו היא א-ב של גישה לא פטרונית והיא לאו דווקא קשורה ליהודים-ערבים או פוליטיקה של זהויות. היא נכונה גם ליחסים שבין משכילים לוועדי פועלים בני אותו לאום, עדה, דת וצבע. האוטונומיה של המדוכאים והמדוכאות הנאבקים היא ערך שחשוב לטפח כדי שבמאבק לשיחרור לא נשכפל את דפוסי הדיכוי ובעלי הפריבילגיות היחסיות הבאים מתוך סולידריות לא "נשתלט" ולא "ננכס" לעצמנו את המאבק של המדוכאים.

    בהזדמנות קרובה נדון בשאלות אחרות שנאבדות במסגרת הדיכוטומיה הפשוטה בין "גישה מעמדית" לבין "פוליטיקה של זהויות", כמו ההקשר הקולוניאלי והניאו-קולוניאלי של החברה הישראלית.

    טוב שיש פולמוס על שאלות כאלה גם בתוך מק"י. אבל, הדובר שאת מתפלמסת איתו בסוף המאמר איננו חבר מק"י אלא "התחברות" – אז למה להתעקש בכותרת שזהו ויכוח רעיוני במק"י?

  5. דווקא כן בין חד"ש למק"י הגיב:

    אילו גופים במק"י דוחפים בדיוק לכיוון של "פוליטיקה של זהויות""?

  6. אבי הגיב:

    מעבר לפוליטיקה של זהויות רק יחיש את ההתדרדרות של חד"ש ממפלגה חברתית לסתם עוד מפלגה ליברלית שהעניין החברתי תופס מקום שני בחשיבותו הן מבחינת ההצעות לשינוי והן מבחינת ניתוח ותפיסת העולם של המפלגה ואז במה בכלל ההבדל בינה לבל"ד?

    הרוויזיה שאני הייתי מציע זה לזנוח את האידיאולגיה המרקסיסטית שרק דוחה חלקים רבים מהציבור הישראלי ולעבור לאידיאולוגיה סוציאל דמוקרטית בסגנון סקנדינבי. כשהסיסמה יכולה להיות כמו של הסוציאל דמוקרטים השבדים "המדינה היא הבית הטוב של כולם" (פולקהמט בשבדית).

  7. יובל הלפרין הגיב:

    לא מדובר על פוליטיקה של זהויות, מדובר על האימפריאליזם כשלב עליון של הקפיטליזם, כפי שלנין כתב ב-1916.
    מאז מאמר זה הדגישו מפלגות קומוניסטיות את המאבק באימפריאליזם (קולוניאליזם ונאו-קולוניאליזם) מצד העמים הנתונים למרותו,
    הרבה לפני שהמושג "פוליטיקה של זהויות" היה קיים.
    הוויכוח אם כן הוא אם אנחנו חיים במערב אירופה בתקופה שבה נכתב המניפסט הקומוניסטי, ועלינו להסתפק במאבק בין הפרוליטריון המקומי לבורגנות המקומית;
    או שאנחנו חיים במזרח התיכון הרבה אחרי שהדיכוי הקפיטליסטי הפך לגלובי, והמאבק הוא בראש ובראשונה בין העמים המדוכאים על ידי האימפריאליזם לבין מוסדות ההון העולמי, האימפריאליזם האמריקני והסוכנת המקומית שלו – הציונות.

  8. שי אילן הגיב:

    לצערי יש ויכוח בין חד"ש למק"י, והוא לאו דווקא ויכוח רעיוני, אלא אמוציונלי וכוחני. אני נכון לאמץ כעמדה שלי את ההשקפה לפיה רעיונות "הדמוקרטיה ההסדרית" הם רעיונות שמוזנים מההגמוניה הבורגנית-ציונית ומקבלים את השראתה ממנה ובתורם מעתיקים את הציווי שלה באופן מוסווה. העיסוק בפוליטיקה של זהויות, גם מעבר להקשר הפולקלוריסטי הוא וויתור על תיקון ממשי של עוולות ובחירה במקום זה בלהפיס את דעתו של הנעלב.

    על רקע זה, סולידריות היא תמיד הזדהות מבחוץ ולא שותפות גורל, וזה מכוון להסבר שלך חררדו ביחס ליפו, כפר שלם וכו’. במובן הזה אתה שכן תמידי. כמובן שזה מורכב ויש בעיה עם דיכוטומיות פשטניות ו"תרשימי זרימה" שבתוכם כלול טיפוח התרבות של המיעוט המדוכא כחלק ממאבק חברתי – תרבות אינה תמיד חלק ממאבק חברתי-מעמדי והיא דורשת אוטונומיה ממנו לעיתים כאמצעי ביטוי לגיטימי לרוח הזמן וכדרך לראות מעבר להקשר הפוליטי.

    אבל אני לא חושב שזה מה שנגזל (בגדול) מן המיעוטים בארץ, או שעל כך הם נלחמים. דווקא סוג כזה של תרבות וזהות משגשגים תחת דיכוי (וזאת לא כדי ללמד על הדיכוי סנגוריה).
    אבל נדמה לי שבסובלנות פדגוגית, חררדו לייבנר מכוון לדיון שאינו בהכרח על פוליטיקה של זהויות, אלא על פוליטיקה לאומית. דיון על הקשר קולוניאליסטי.

    צריך לנסח את הדברים בבהירות, הם אינם ברורים ואני לא מתיימר להבין אותם בעצמי. האם מדובר ברוויזיה שתכליתה להציג את המאבק לא בין מעמדות אלא בין כוחות גלובליים כובשים ונכבשים, באופן גס? לכל הפחות, עניין זה נראה לי כמו בון טון אקדמי וכבר אמרתי מה לדעתי פגום בו – במקום לתקן את המעוות מנסים להפיס את דעתו של הנעלב. בכך יש לא פחות פטרונות מאשר בלנהל מאבקים של אחרים עבורם כאילו אתה יודע יותר טוב.

    וזה מביא אותי לרישא: הקונפליקט בין חד"ש למק"י. מצער אבל צריך לומר זאת, יש תחושה של כישלון, אולי בלתי נמנע, בתחושה שחד"ש מבוססת על שותפות גורל. עבור רבים המשותף הוא משהו אחר, שקשור לזהות. זה לחלוטין מובן. שותפות גורל על בסיס אנושי אבסטרקטי, אפילו התחברות סביב דיכוי, היא נדירה כמו שעמדת פתיחה לא גזענית אותנטית היא נדירה.

    אי אפשר לכפות שותפות, או לאלץ אותה באותה מידה שאי אפשר באורח פלא לייצר תודעה מעמדית. על כן הדינמיקה בין מק"י וחד"ש היא קשה וצריכה להתקיים חשיבה רצינית באיזה אופן אולי מביאים את הדברים לבירור קריטי, שיבהיר כיצד לא נבלעים בשיח שאין בו שותפות, אלא רק שכנות תומכת.

  9. לנין, שלא הכרתם הגיב:

    את זה לא תרגמו לעברית, כדאי להכיר –
    — קישור —

    — קישור —
    The Question of Nationalities
    or "Autonomisation"
    [….]
    December 31, 1922
    In my writings on the national question I have already said that an abstract presentation of the question of nationalism in general is of no use at all. A distinction must necessarily be made between the nationalism of an oppressor nation and that of an oppressed nation, the nationalism of a big nation and that of a small nation.
    In respect of the second kind of nationalism we, nationals of a big nation, have nearly always been guilty, in historic practice, of an infinite number of cases of violence; furthermore, we commit violence and insult an infinite number of times without noticing it.
    […]
    That is why internationalism on the part of oppressors or "great" nations, as they are called (though they are great only in their violence, only great as bullies), must consist not only in the observance of the formal equality of nations but even in an inequality of the oppressor nation, the great nation, that must make up for the inequality which obtains in actual practice. Anybody who does not understand this has not grasped the real proletarian attitude to the national question, he is still essentially petty bourgeois in his point of view and is, therefore, sure to descend to the bourgeois point of view.
    What is important for the proletarian? For the proletarian it is not only important, it is absolutely essential that he should be assured that the non-Russians place the greatest possible trust in the proletarian class struggle. What is needed to ensure this? Not merely formal equality. In one way or another, by one’s attitude or by concessions, it is necessary to compensate the non-Russian for the lack of trust, for the suspicion and the insults to which the government of the "dominant" nation subjected them in the past.
    [….]
    That is why in this case it is better to over-do rather than undergo the concessions and leniency towards the national minorities. That is why, in this case, the fundamental interest of proletarian class struggle, requires that we never adopt a formal attitude to the national question, but always take into account the specific attitude of the proletarian of the oppressed (or small) nation towards the oppressor (or great) nation.
    Lenin

  10. אחמד פילגר / לתרגם לערבית הגיב:

    אני מאוד מקווה שהמאמר החשוב שפרסמה כאן החברה תמר גוז’נסקי יתורגם במהרה לערבית ויפורסם ביומון "אל אתיחאד".

  11. שי נימצן הגיב:

    אחת מהאמיתות הסוציולוגיות הותיקות היא, שכאשר מתרחש מפגש בין תרבותי, תמיד תרבות אחת תשפוט את האחרת בפרמטרים שלה. זו לא גזענות אלא נדבך אינהרנטי באדם יציר תרבות אנושית. כאשר קיים אי-שוויון, ישועתק המבנה האי-שוויוני אפילו בקבוצה שהיא לכאורה בעלת מכנה משותף. לכן, יש לשמור בתוך הקבוצה המעמדית על שוויון רב-תרבותי, אך כזה שהינו פרופורציונלי לקבוצת הייחוס, קרי, מכיוון שהערבים מלכתחילה הינם בחיסרון אל מול היהודים אפילו בתוך חד"ש עצמה, עדיין הם צריכים לשמור על רוב, ובנוסף, לשמור על צביון. הדבר לא עומד בסתירה למכנה המרקסיסטי, אלא מרחיב אותו לספרה התרבותית ולספרה הפוליטית – לרובדים של וובר ובורדייה(אף כי אני, בדומה לפוקו, לא עושה את ההבדלים הללו בין כלכלה, תרבות ופוליטיקה).

  12. פאדי שביטה הגיב:

    דווקא כפלסטיני בעל תפיסה מעמדית, אני לא מבין את הדיכוטומיה שנעשתה במאמר. כאילו או מעמדי עם ניואנסים נוספים, או לאומי בעיקר. אני לא בטוח שהציטוט של לנין כאן באמת מייצג את כל מה שהוא אמר ומהווה תמיכה לטענות שהוצגו במאמר, אבל גם אם כן, זה פחות מעניין מלנתח את המציאות הספיציפית ולחוות עליה את הדעת. מדינת ישראל קמה ונבנתה על בסיס פרוייקט לאומי ציוני, ולא בטוח בכלל שהמניע היה כלכלי. המציאות שלנו כיום מוגדרת על בסיס לאומי במדינה המוגדרת כיהודית, לכן זה יהיה תשתוש של הדיכוי הלאומי והעוולות שנגרמו לעם הפלסטיני, לבוא ולטעון כי ישנן קבוצות מדוכאים שונות בחברה- נשים, מזרחיים, עולים וכו… דיכויים אלה לא נמצאים על אותו ציר, יש להבחין בין לאומיותו של הרוב המדכא לבין לאומיותו של המיעוט המדוכא. אני כמובן מסכים לחלוטין עם המלחמה בבדלנות לאומית, והצורך להיאבק דרך מסגרת דו לאומית המושתתת על רעיון ולא לאום, ובכל זאת, לטווח הקצר, כנראה שעדיין יהיה הבדל בין הפועל הפלסטיני לפועל העברי.

  13. לנין שכן הכרתם הגיב:

    ל"לנין שלא הכרתם",
    המאמר השני דווקא כן תורגם לעברית.
    זה נמצא בקובץ "על השאלה הלאומית והלאומית-קולוניאלית" ב-1960, בהוצאת הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית.

    אבל מק"י דהיום (לפחות בהנהגה שעד הוועידה האחרונה) לא נוטה להפיץ את פרסומיה שלה, כי רובם יצאו לאור בתקופה שההנהגה הגורבצ’וביסטית ששלטה במפלגה לפחות עד הוועידה האחרונה מתביישת בה ועושה הכול כדי להסתיר אותה.
    כך הם מציגים כ"מרכסיזם" בעיקר את מה שנלמד באוניברסיטאות במערב תחת שם זה, ולא כמסורת חיה שנלמדה תוך כדי הניסיון התנועתי וההיסטורי.
    במרכסיזם האקדמי אפשר עד היום להציג את ה"לאומיות" כניגוד מוחלט ל"מעמדיות", ולהתעלם מכך שברוב חלקי העולם במאה ה-20 מפלגות מרכסיסטיות-לניניות היו גורם שדווקא העצים את התחושות הפטריוטיות, ולעתים אף כוננו את הפטריוטיזם בארצם ויצקו לו תוכן וסמלים.
    ככה זה: בקובה, בוויאטנאם, במוזמביק, וקונגו ובכל המזרח התיכון, המאבק המעמדי חפף למאבק הפטריוטי והאנטי-קולוניאלי, ובעלי ההון המקומי נתפסו ובצדק בראש ובראשונה כסוכני השלטון הזר. אבל קומוניסטים בישראל קוראים לזה היום "פוליטיקה של זהויות".

    אני יודע שמק"י ביקרה את גמאל עבדול נאצר בנושאים רבים. לא זכור לי שאחד מהם היה החשיבות שהוא העניק לרגשות לאומיים כגורם שבאמצעותו ניתן לגייס את ההמונים בהלאמת תעלת סואץ או ביטול הסכמי החסות שבריטניה כפתה על מצרים בנות ה-20 וה-30.

  14. יובל הלפרין הגיב:

    אני כתבתי את התגובה האחרונה, שכחתי לרשום את שמי.

  15. ראובן הגיב:

    פאדי שביטה כתב:
    "מדינת ישראל קמה ונבנתה על בסיס פרוייקט לאומי ציוני, ולא בטוח בכלל שהמניע היה כלכלי."
    כדי להתוודע למניעים הכלכליים, שהיו בבסיס הפרוייקט הציוני, אתה מוזמן לקרוא את הספרים הבאים:
    תמר גוז’נסקי, התפתחות הקפיטליזם בפלשתינה,1986.
    אמיר בן פורת, היכן הם הבורגנים ההם? תולדות הבורגנות הישראלית, 1999.

  16. נכון בהחלט ואף יותר מכך הגיב:

    הצרה היא, שכיום, חד"ש היא בדיוק זה: עוד מפלגה ערבית, שיש לה גם תמיכה מצד יהודים. כלומר, אני בהחלט מודע לכך, שהסיבה לכך היא שמספר הקולות, המגיע מנצרת, הוא גדול בהרבה, ממספר הקולות, המגיע מתל-אביב (שלא לדבר, כבר, על ערים "יהודיות" אחרות). ואולם, מצב זה מזין את עצמו.

    יש לחד"ש נטיה (אם-כי, כעת פחות מאשר בקדנציה הקודמת, לשמחתי), לעסוק *בעיקר* בעניין הערבי, הפלשתינאי ועוד – ומעט מדי, יחסית, בכל נושא אחר, עד כדי כך שגם אני, בתור שמאלני רדיקלי, מתקשה מאד לראות, איזה הבדל קיים, למשל, בין מוחמד ברכה לבין עזמי בישארה. ואם כבר בל"ד, אז נצביע לבל"ד המקורית – ודי בכך! עם כל הרצון, לראות בחד"ש מפלגת שמאל אמיתית, הרי עדיין, קיים בה גורם ערבי-לאומני-שמרני חזק ביותר, אשר אינו שותף, בהכרח, לעמדות שמייצג ח"כ דב חנין, למשל.

    אולי שרש-הבעיה הוא בכך, שחד"ש ומק"י *מאפשרות* את הגדרת הפעילים, בתור "יהודים" ו"ערבים", תחת להצהיר ולקבוע, ש – אין דבר כזה, "יהודים" ו"ערבים"!! לו במקום להגדיר עצמה, כמפלגה "יהודית-ערבית" – או "ערבית-יהודית" – היתה חד"ש מגדירה עצמה, כמפלגה חברתית ואנטי-לאומית, מתקבל על הדעת, שפני-הדברים היו אחרים.

    הדרך לכך, לפי דעתי, צריכה להיות בתוספת אידיאולוגיה שמאלנית, רדיקאלית ומהפכנית ובבידול אינטנסיבי, מכל גורם לאומ(נ)י שהוא. למשל: יותר ויותר התבטאויות, גם של ח"כ מוחמד ברכה, בנושאים כלליים ופחות בנושא הפלשתיני. למשל: לא להביא להפגנותינו, לא דגלי-ישראל ולא דגלי-פלשתין, אלא להצהיר, על שניהם כאחד, כמייצגי לאומנות בורגנית ריאקציונרית ולפיכך: מוקצים מחמת-מיאוס. למשל: לפעול, בחזיתות שונות, להפרדה מוחלטת של הדת מן המדינה ולמען חילון כלל האוכלוסייה, בהתאם לאידיאולוגיה המרקסיסטית. למשל: לקרוא ל(ולפעול למען) ביטולו המוחלט, של מושג-הרכוש. כלומר: לנטוש את דרך הרפורמיזם המתפשרת ולהתחיל להיות מהפכניים באמת!!

    רק אז, תהפוך חד"ש לאלטרנטיבה ראויה, למשהו חדש באמת!! כי, כרגע – סתם, עוד מפלגה, בין מר"צ לבל"ד… וחבל. כי כרגע, ישראל משוועת לרעיונות חדשים, רדיקאליים – ואלה, חוששני, צצים ומופיעים, אך ורק מן הצד הימני, הכהניסטי-פשיסטי, של המפה הפוליטית.

    חיוני להתחדש באמת. ואין לנו חד"ש אחרת…

  17. ראובן קמינר הגיב:

    מעשה נאה עשתה תמר גוז"נסקי שהחזירה את לנין לשי"ח בשמאל. אך המובאה שהביאה מלנין ב-1903 מחטיאה את המטרה בכמה מישורים. ראשית, אין קשר בין המובאה ובין הפוליטיקה של זהויות. שנית, אין הציטטה מאפיינת את מכלול התיאוריה של לנין בסוגיה של "הגדרה העצמית של הפרולטריון" והקשר שלה להגדרה עצמית של העמים. שלישית, וזה החמור מכל: תמר מייצגת את הגישה המיושנת הקובעת שאם אני מצהיר על העמדה שלי "כמרקסיסטי-לניני" הוא בגלל זה עדיף על ניתוח אחר. נשמת המרקסיזם היא– ניתוח קונקרטי של מציאות קונקרטית. לכל המישורים האלה נחזור בהזדמנות. אך קודם עלינו להתחיל לברר את עמדת הלניניזם.
    ממלחמת העולם הראשונה, חלה תמורה רצינית וחשובה בהצגת הבעיה של "ההגדרה עצמית של הפרולטריון". התקיים דיון ממצה בנושא זה ב-1919. בוכרין ביקש לחזור (אני מדגיש "לחזור" לסיסמה של ההגדרה עצמית של הפרולטריון(. לנין הסביר על סמך שפע של עובדות שאין להשתמש בסיסמה זו. אני מצטער שהחומר באנגלית ומחפש מתנדב…

    V. I. Lenin Eighth Congress of the R.C.P.(B.) March 18-23, 1919
    Report On The Party Programme"
    “ I have to say the same thing about the national question. Here too the wish is father to the thought with Comrade Bukharin. He says that we must not recognise the right of nations to self-determination. A nation means the bourgeoisie together with the proletariat. And are we, the proletarians, to recognise the right to self-determination of the despised bourgeoisie? That is absolutely incompatible! Pardon me, it is compatible with what actually exists. If you eliminate this, the result will be sheer fantasy.”
    “I want to recognise only the right of the working classes to self-determination,” says Comrade Bukharin. That is to say, you want to recognise something that has not been achieved in a single country except Russia. That is ridiculous.”
    “We say that account must be taken of the stage reached by the given nation on its way from medievalism to bourgeois democracy, and from bourgeois democracy to proletarian democracy. That is absolutely correct. All nations have the right to self-determination—there is no need to speak specially of the Hottentots and the Bushmen. The vast majority, most likely nine-tenths of the population of the earth, perhaps 95 per cent, come under this description, since all countries are on the way from medievalism to bourgeois democracy or from bourgeois democracy to proletarian democracy. This is an absolutely inevitable course. More cannot be said, because it would be wrong, because it would not be what actually exists. To reject the self-determination of nations and insert the self-determination of the working people would be absolutely wrong, because this manner of settling the question does not reckon with the difficulties, with the zigzag course taken by differentiation within nations.” (My emphasis).
    “Our programme must not speak of the self-determination of the working people, because that would be wrong. (My emphasis) It must speak of what actually exists. Since nations are at different stages on the road from medievalism to bourgeois democracy and from bourgeois democracy to proletarian democracy, this thesis of our programme is absolutely correct. With us there have been very many zigzags on this road. Every nation must obtain the right to self-determination, and that will make the self-determination of the working people easier.”
    כל המובאות הן מהנאום הנ"ל. ציטטתי רק מעט מזעיר מהנימוקים של לנין. נצטרך לברר את הרקע לציטוט בעל שני המשפטים מ -1903 ומשמעות הציטוט. נצטרך גם לדון בטענות תמר גוז"נסקי נגד האתניות המשתוללת. המשך יבוא.

  18. ראובן קמינר הגיב:

    הפורמט האוטומטי של מדור התגובות לא הטיב עם התגובה שלי דלעיל. התוכן כולו נמצא אך נעלמו ההדגשות והעימוד. אבקש שמי שיכול להסתדר עם הטקסט האנגלי לקרוא אותו בזהירות ובתשומת לב. אני מתרגם כאן שלשה משפטים חשובים לאלה שיבחרו לא להתמודד בטקסט האנגלי.
    "תהיה זאת טעות גדולה לדחות את ההגדרה העצמית של העמים ולהחליפו בהגדרה עצמית של העמלים כיוון שהצגה זו של השאלה מתעלמת מהתנאים השונים וממהלך המזגזג בקרב העמים השונים."
    "אסור לפרוגרמה שלנו לדבר על ההגדרה העצמית של העמלים."
    ושוב: "כל אומה חייבת להשיג את זכות ההגדרה העצמית וזאת תקל על ההגדרה העצמית של העמלים."
    כאן התחלנו לבדוק את הקטגוריה "הגדרה עצמית של העמלים" כדי לראות במה מדובר. המשך יבוא.
    בינתיים: ברור היה ללנין וגם ברור לכל מרקסיסט שיש להעדיף את האינטרסים של הפועלים המהפכניים על אלה של הבורגנות. אם כן, למה שינה לנין את הסיסמה של 1903בצורה כה רדיקלית? המשך יבוא ותודה על הסבלנות.

  19. יואל הגיב:

    מלחמת הציטטות רק מעידה על כך שמק"י היא מפלגה שקפאה על שמריה ואין לה כל תאוריה רלוונטית למציאות אלא רק האינטרסים של הבורגנות של אזרחי ישראל הפלסטינים שאותם היא מייצגת.
    במציאות הנוכחית אין מאבק לסוציאליזם בשום חלק של העולם, זאת משום שהמעמד הרלוונטי למהפיכה סוציאליסטית – החלק המתקדם ביותר של המעמד העובד שמנהל ומפתח את הייצור ברובד המתקדם ביותר שלו, הוא שותף לבעלי ההון ומתחלק איתם בערך העודף שנסחט בעיקר בעולם השלישי ומעבודה של מהגרי עבודה מהעולם השלישי כולל ארצות הגוש המזרחי לשעבר.
    המאבק העיקרי המתרחש בשלב הזה של המציאות הוא מאבק אנטי אימפריאליסטי של המנוצלים ביותר שלא מוביל לסוציאליזם מאחר שתפקידם בחלוקת העבודה הוא ברובד הנמוך של הייצור. (אלא אם כתוצאה יווצר משבר במעצמות האיפריאליסטיות עצמן שיוביל לניתוק בין מעמד העובדים המפותח לבעלי ההון בארצות ההם).
    חלוקת העבודה הזאת ואופן הניצול יוצר זהות כמעט מושלמת בין העמים המנוצלים למעמדות המנוצלים ולכן המאבק האנטי אימפיאליסטי לשחרור לאומי הוא מאבק מעמדי למרות שמובילה אותו הבורגנות הלאומית ולמרות שאינו מוביל לסוציאליזם.

  20. סרחי הגיב:

    אני מציע לשמור את הוויכוח הזה למסגרות פנימיות, ולא להוציא את כל הכביסה המלוכלכת החוצה. עמדת המפלגה הקומוניסטית כלפי חוץ חייבת להיות אחידה ומונוליטית, ללא חילוקי דיעות ופרשנויות סותרות.

  21. שי אילן הגיב:

    האם למישהו יש השגה או ערעור על הזכות להגדרה עצמית של הפלסטינים? האם זו השאלה, אם זה דבר שראוי להיאבק עליו? האין זה ברור? האם מישהו חושב שהגדרה עצמית של הפלסטינים במדינתם או של אזרחי ישראל הפלסטינים כמיעוט לאומי אינן דבר חיובי שמקדם את המאבק לשוויון וצדק? איש אינו אומר זאת.

    השאלה שלי היא באיזו מידה מוכנים חברי חד"ש לראות את הפרוגרמה הכלכלית, האנטי קפיטליסטית, המעמדית כחשובה לא פחות. עד כמה היום חד"ש היא מכשיר יעיל במובן זה ועד כמה היא מבקשת להיות כזו. באיזו מידה מגויסים הדוברים הנכבדים שלעיל למאבקי עובדים, מובטלים, שכבות מוחלשות ועד כמה רואים מוסדות החזית עניינים אלה כחלק חשוב במאבק הפוליטי שלהם. שאלות אלה לא יכולות לקבל מענה תיאורטית בלבד ואי אפשר לפטור אותן בנפנוף יד או בהתרעמות קולנית כנהוג. האם אלו שאלות משניות, או שלמעשה במצב הדברים הנוכחי אי אפשר לעסוק בהן, משום שאי אפשר לגייס מאחוריהן את החזית בגלל שהן פשוט פחות מעניינות, או לא מעניינות בכלל חלק לא מבוטל מציבור המצביעים. במילים פשוטות הייתי רוצה לדעת האם לדעתם המלומדת של מקדמי הפרוגרמה האנטי קולוניאליסטית, המאבק המעמדי חשוב פחות, או כיצד הוא משתלב בהשקפתם באופן כללי.

  22. שי נימצן הגיב:

    "עמדת המפלגה הקומוניסטית כלפי חוץ חייבת להיות אחידה ומונוליטית, ללא חילוקי דיעות ופרשנויות סותרות."

    סליחה?? חשבתי שאחד מעקרונות היסוד הוא פלורליזם מחשבתי. יש לזהות ולהצביע על כל נדבך של אי-שוויון מעבר לאי-השוויון המעמדי הקלאסי גם אם הדבר כרוך בחילוקי דעות. את האחדות המונוליטית נשאיר לממסד.

  23. נגד הפרטות וקיצוץ תקציבים הגיב:

    כיצד חד"ש חברתית אם אחד מהדוברים המובהקים שלה שהוא חררדו לייבנר תומך בהפרטות?

    מה שחד"ש צריכה לעשות עכשיו זה קמפיין מסיבי כנגד קיצוץ התקציב הצפוי ולא להתמקד רק במה שהקיצוץ יעשה לאזרחים הערבים, אלא לדבר על הנזק של כל התושבים בישראל מהקיצוץ.

  24. לקשקשן "נגד הפרטות" הגיב:

    למה אתה זורק בוץ ?
    שני שקרים במשפט אחד?
    1) לייבנר איננו דובר מובהק של חד"ש. אין לו שם תפקידים והוא לא חבר במוסדותיה.
    2) הוא דווקא פרסם לאחרונה מאמר נגד הפרטות והיה פעיל בכמה התארגנויות כנגד הפרטה:
    — קישור —

    מי אתה בכלל? מה אתה מנסה להשיג בהכפשות?
    תיכף גם תשמיץ בעילום שם עוד מתדיינים כאן.
    מי משלם לך? אולי תפגע מקיצוץ בתקציב הבטחון?

  25. אשר פרוליך הגיב:

    לחררדו,ראובן ויובל:

    תמר הבהירה היטב את נקודת הראות המרקסיסטית
    לניניסטית המסבירה את ההסטוריה האנושית
    עד עכשיו כמאבק בין מעמדות.אין בכך רדוקציה
    מכניזיסטית ופשטנית של התהליכים,אלא הסבר
    מדעי של תופעות שונות ,כולל של "זהויות".
    חזרה ללטענה של קיום "זהויות" מנותקות
    מהמציאות הקונקרטית,המטריאלית,היא למעשה
    חזרה לאידאליזם של טרום מרקס ואנגלס,
    המדבר על "זהויות","ידאות",ועוד יצורים
    שמימיים כאלה המרחפים באוויר.
    טוב עשתה תמר בהבהרתה וחבל שחלק מהקוראים
    לא הבינו שה"דיכוטומיה" היא לא בין המישור
    מעממדי לבין מישור "הזהויות",אלא בין
    הגישה המטריאליסטית לבין הגישה האידאליסטית.

  26. פאדי שביטה הגיב:

    לאשר וראובן,

    הכוונה לא הייתה להתווכח עם קיומם של אנטרסים ומניעים כלכליים בתוך הפרוייקט הציוני. יש מרחק גדול בין זה, לבין לטעון שהאלמנט המעמדי היה היחיד שם, או אפילו תמיד לשים את מירב הדגש על זה. הון והשפעה פוליטית תרמו המון להצלחתו של הפרוייקט הציוני, אך בטח לא היו הגורם היחיד שם. די פשטני בעיני להציג את הפרוייקט הציוני כאנטרס כלכלי, ושסביב אנטרס זה נבנתה הזהות היהודית ציונית כדי לשרת את מעמד בעלי ההון. כל זה בלי לטעון שאלמנט זה הוא לא קיים ואף דומננטי, היום יותר מבעבר. ברור שמה שמיחד תפיסה מרקסיסטית הוא הניתוח המעמדי כלכלי, וברור שזהויות לא מתקיימות כרעיון אדיאליסטי בפני עצמן. אך ניתוח המציאות דרך כלי אחד בלבד, וחוסר מאמץ גם מחשבתי וגם בפרקטיקות שלנו היום, כדי לנתח מורכבות ולעצב דרכי פעולה בהתאם, תוך חינוך עצמי מתמיד הוא אחת הבעיות המרכזיות שלנו היום. חד"ש ומקי הייתה מסגרת ייחודית שהצליחה פעם להרים תנועה חברתית אקטביסטית, עבודה בכנסת בעיקר גיבתה את העשייה ועשתה שימוש בכלי נוסף. כיום, יש צורך בחשיבה מחודשת גם על הדיון האדיולוגי שמתנהל כאן, אך לא פחות חשוב, על איך המסגרת הארגונית מאפשרת בנייה מחדש של תנועה חברתית אקטביסטית רחבה, ולא מרגישה איום מיוזמות וקבוצות פעילות שיש להם ויכוח רעיוני עם הקיים, ורצון בלקחת חלק בהתפתחות טבעית ובונה.

  27. שי נימצן הגיב:

    עד כמה שאני רוצה לחלק את העולם למעמדות של מארקס ולגמור עם זה, הרי שמקס וובר ופייר בורדייה שבאו אחריו הראו כיצד הספרה הכלכלית אינה היחידה שמשחקת תפקיד, ובנוסף אליה פועלות גם התרבות והפוליטיקה. בורדייה הראה שדווקא באמצעות התרבות משועתקים גם המעמדות. כל אימת שיש אי שוויון מובנה של משאבים בכל המימדים שהובאו, הרי שאי-השוויון ישועתק הלאה.
    לכן, זהות תרבותית היא אינה אידיאל אלא דבר ממשי שניתן לראות כיצד הוא משפיע על היחסים החברתיים. דוגמא לכך: מאמרו של מוטי רגב על בולטות ארגונית בתעשיית המוסיקה, בו הוא מראה כיצד באופן תרבותי משועתקת האפלייה של המוסיקה המזרחית.

  28. אבי הגיב:

    שי -לשחורים בארה"ב יש בולטות בתרבות (מוזיקה, ספורט וכו’), אז מה? הם נשארו עניים ומדוכאים.
    רב תרבותיות היא תפיסה ליברלית, אומנם מבורכת, אך עדיין תפיסה ליברלית שלא צריך להתנגד לה או להזניח אותה, אך צריך להשאיר את העיסוק בה בצורה משמעותית לליברלים (קרי בל"ד ומר"ץ), הייחוד של חד"ש זה בכך שהיא אמורה להיות המפלגה היחידה בישראל כיום שמתעסקת בנושאים חברתיים ושרוב מענייניה נתונים לנושאים אלו. מקסימום אפשר לשלב את הנושא האקולוגי, אך מעבר לכך יגזול זמן ומשאבים מהנושאים החברתיים שאמורים להיות לב ליבה של חד"ש.

  29. שי נימצן הגיב:

    אבי,

    "לשחורים בארה"ב יש בולטות בתרבות (מוזיקה, ספורט וכו’), אז מה? הם נשארו עניים ומדוכאים."
    פספסת לגמרי את כוונתי. דווקא הבולטות התרבותית בארה"ב מאופיינת בידי שליטה של האדם הלבן ולכן מה שנראה בפועל כמתן אפשרויות לשחורים, הוא למעשה הסוואה של דיכוי. טענתי היא, שדיכוי זה הוא אינהרנטי לתרבות מסויימת השופטת תרבות אחרת בפרמטרים הסובייקטיביים שלה, כי היא גדלה בתרבות X והיא לא יכולה לאמוד את תרבות Y כיאות. אין הדבר אומר שמדובר בגזענות אלא בשיעתוק של אי-שוויון תרבותי. אין קשר גם למעמד הכלכלי של שתי הקבוצות כי בעידן הקפיטליסטי לעיתים מאוד קרובות ההשפעה התרבותית גוברת ולמעשה מניעה את הכלכלה. הפיתרון היחיד הוא מניעת אי-שוויון בקרב הממסד התרבותי. אם אנו יודעים ששיעתוק אי-שוויון תרבותי הוא אינהרנטי לחברה אי-שוויונית, הרי שיש לדאוג שמלכתחילה הכיסאות של המחליטים יחולקו שווה בשווה, קרי, שבחברות התקליטים (לדוג’) לא תקבע רק אליטה אשכנזית אלא יהיה שוויון בין מקבלי הנציגות לפי התרבות שלהם.
    מוטי רגב במאמרו מתייחס למנהלים בחירים שעושים עם הידיים "גיטרות באוויר", אלמנט שמלמד על אהדתם ללד-זפלין ודומותיה כנדבך תרבותי שגדלו עליו. מנהלים אלו לא יכולים לשפוט בצורה שוויונית מוסיקה אשכנזית ומזרחית וכך נוצרת חלוקה בין "מוסיקה ישראלית" ו-"מוסיקה מזרחית" למרות ששתיהן קיימות בישראל אך רק אחת משקפת את הממסד התרבותי. זו אפלייה לכל דבר ועניין, אך כזו שלאו דווקא מתרחשת בצורה מודעת.
    דוגמא נוספת- המקרה של מזוז וקצב: הדיון סביב החלטתו של מזוז הוא אם מדובר בשיקול "טהור" או שיקול אינטרסנטי. כמו תמיד, מפספסים את המהות ומתעסקים בזוטות – מלכתחילה המבנה האי-שוויוני של מערכת המשפט לא מאפשר לשום שיקול להיות "טהור" (לא שבאמת יש דבר כזה). אי-השוויון הבולט בין גברים ונשים בחברה הישראלית גורם לכך ששום שיקול אינו מקצועי ולאו דווקא בצורה מודעת. האפלייה בין גברים ונשים אינה קשורה ישירות לנדבך הכלכלי, אלא היא אפלייה על בסיס תרבותי שנובעת מחברה פטריאכלית. כשאומרים פטריארכיה למה הכוונה? לא מתכוונים לשונות כלכלית אלא תרבותית, שונות אשר יוצרת בתורה אי-שוויון בין גברים ונשים. הנשים נאלצות להישפט לפי הפרמטרים הגבריים ולכן ברוב המקרים הן יפסידו.

  30. יובל לאשר פרוליך הגיב:

    תמר לא הבהירה כלום, כי היא לא הזכירה שמות.
    תמר התכוונה למוחמד ברכה ולאנשים התומכים בדעותיו, בעיקר כי הם לא פוסלים עקרונית שיתוף פעולה אם כוחות אחרים המצויים מחוץ לקונצנזוס הציוני והפרו-אמריקני.
    בקרב פעילי מק"י בתל אביב נוצר מיתוס שהמוני תומכים ומצביעים יהודים עומדים בפתח, וכל שצריך לעשות הוא להצניע את המסר האנטי-ציוני של מק"י (שבניגוד לחד"ש, ההתנגדות לציונות היא יסוד מוסד מעקרונותיה ומהחלטות ועידותיה), ולדבר על סוציאליזם "פרופר", כלומר על תביעות שיש לכל מפלגה סוציאליסטית עקבית או קומוניסטית ברחבי העולם, בלא קשר לתנאים הייחודיים של כל ארץ וארץ – ואז כולם פתאום יבואו אלינו ולא יקראו לנו יותר "מפלגה ערבית".
    אני סבור שאלו הבלים, וזה בדיוק הוויכוח בתוך מק"י ובתוך חד"ש.

    סיפור לדוגמה: לפני זמן מה נקראו פעילים להתבצר בבית בכפר שלם שעומד בפני הריסה. קריאה טובה ונכונה. על המשפחה הזאת הייתה כתבה ב"העיר". מה אמר אחד מבני אותה משפחה?
    "רק בזכות אמי הבית נמצא בידיים יהודיות."
    (כפר שלם היא הרי סלמה).
    האם צריך להפסיק לתמוך במשפחה הזאת במאבקה נגד הפינוי הכפוי? לא! צריך להמשיך בו. מה שצריך להפסיק זה האשליה המתוקה שניתן לגייס את תושבי יפו הערבים ואת תושבי כפר שלם הציונים לגוף פוליטי משותף עקב חוויותיהם המשותפות בעניין הדיור ובנושאים רבים אחרים.
    האויב אולי משותף, אבל ההוויה ההיסטורית אחרת, ולכן גם ההכרה אחרת.
    בעוד שנה יש בחירות מוניציפליות, ואותו מחנה שתמר מייצגת כאן נאמנה את עמדותיו יבוא לחברינו היפואים ויטיף להם שאסור ללכת ברשימה יפואית משותפת עם בל"ד ואולי עם גורם אסלאמי ונוצרי-אורתודוכסי.
    צריך "ברית מדוכאים" יאמרו להם. כאילו שדי להיות מדוכא כדי להתאחד למאבק משותף. אינני מכיר חשיבה כל כך רחוקה מהמרכסיזם כמו זאת.
    עובדה היא שבפועל את "ברית המדוכאים" הזאת הם ינסו ליישם לא עם תושבי שכונות, אלא עם "עלה ירוק" ושאר כוחות הנובטים מהחלקים השבעים והמפונקים של העיר.

    אגב, מה יותר "פוליטיקה של זהויות" מלהתעקש שברשימת חד"ש לכנסת יהיה תמיד, אבל תמיד, נציג יהודי במקום ריאלי? כאילו שערבי "דואג" רק לערבים, ויהודי "דואג" רק ליהודים. אני לא ממעיט בעבודתם הפרלמנטרית של חברי הכנסת היהודים במק"י ובחד"ש, לא במאיר וילנר ולא בתמר גוז’נסקי ולא בדוב חנין. אבל הדרישה הדווקנית הזאת לשריון כמעט פורמלי, ולאיים בעזיבה אם הדבר לא התקיים? מה זה? איזו "פוליטיקה" זו? איך בדיוק תקרא לה?

  31. לאבי הגיב:

    הרדוקציוניזם שאתה מייצג, לפיו אסור למפלגה, להרים יותר מדגל או שניים, הוא בדיוק אסונו, של השמאל בישראל.

    לכל מפלגה רצינית, חייבת להיות עמדה בכל נושא ונושא ופעילות בהתאם; אחרת, אין לה זכות-קיום. אסונה של חד"ש, הוא התעסקותה הכמעט-בלבדית, בנושא הפלשתינאי. להיפך: שומה עלינו לפעול, בכל נושא בוער באשר הוא – סביבה כחברה, שלום כחילון.

  32. ליובל הגיב:

    אישית, לו הייתי בא לאותו בית, ושומע את אמירתו הגזענית המחליאה, של אותו בחור – פשוט הייתי קם, מסתלק משם ומסיר, באופן סופי ומוחלט, כל תמיכה שהיא מהיצור הזה ומחבריו-למאבק.

    בגזענים אסור לתמוך.

    וכעת, בנגע לבחירות לעיריות (או כל בחירות שהן) – לדעתי, רצוי בהחלט לשתף-פעולה, עם כמה שיותר גורמים. אולי אף להביא יחדיו, את בל"ד ואת "עלה"!! מה יותר אידיאלי? נקרב את אלה וגם את אלה, לרעיונות המהפכה… נחזקם ונתחזק בעצמנו! גם עזמי בישארה וגם בעז וכטל, הם בעיני בני-ברית טובים ונכונים ונעימים והולמים – ואהיה מאושר לפסוע, לצד שניהם יחדיו, בהפגנה ההמונית הבאה בתל-אביב!

    קנה-המידה היחיד, לדעתי, צריך להיות: האם אנו מסוגלים, להסכים בינינו על רעיונות-היסוד, של איכות-הסביבה, שוויון לכל, התנגדות גורפת, לכל סוג של גזענות ואפליה, תמיכה מלאה בשלום, חברה חילונית וחופשיה, מאימי-הדת…

    לדעתי, מכל מה שידוע לי ומכל מה, שראיתי ושמעתי עד היום, גם בל"ד וגם "עלה", הן בנות-בריתה הטבעיות ביותר, של מק"י-חד"ש. כמובן, בכל אחת מהן, נוכחים גורמים בורגניים, לאומ(נ)יים וכיו"ב – אולם, בשיתוף-פעולה עמם, אני מאמין בכל לבי ומאודי, כי נוכל, דווקא, לקרבם אלינו – ואף זה אל זה. ומה ישרת טוב יותר, את האידיאל המהפכני? שהרי, על-מנת להפיצו כיאות, שומה עלינו לגדול!! ולגדול תוך כדי פניה, אל הקהלים הטבעיים שלנו. שום טובה לא תצמח, לאיש מאיתנו, מפניה לבוחרי-ליכוד גזעניים ושונאי-ערבים – קהלה הטבעי, של מק"י-חד"ש, מצוי בדיוק בתחום, שבין "עלה ירוק" לבל"ד – ובו עלינו לשגשג!!

  33. עידן הגיב:

    ולדעתי חלק בלתי נפרד של הדיון צריך גם להיות חיזוק הקשר עם המשטר הסיני והמק"ס, שכן כעת היא עונה על התנאים הבסיסיים של משטר קומוניסטי מתקדם, כמו שהיתה בריה"מ בימי תפארתה: מדינה שמקדשת את הרווח הכלכלי בכל מחיר, לצד מערכת פוליטית סגורה שלא חייבת דין וחשבון ושקיפות לאף אחד.

    — קישור —

  34. עופר הגיב:

    "רב תרבותיות" או "פליטיקה של זהויות" וכו’ היא רעה חולה של כל מפלגות השמאל בעולם, שמתרכזות יותר מדי בתחום זה ופחות מדי בתחום הכלכלי-חברתי. אין למידניות זו דבר עם האפלייה שקיימת נגד קבוצות שונות, שאמנם צריך להיאבק בה אבל היא פחות חשובה מהנושאים הכלכליים-חברתיים, גם אם היא נובעת מהם.

    כיום בעולם הולכת ופוחתת האפלייה על רקע מוצא, מין ולאום והולכת וגוברת האפלייה על בסיס מעמדי, כלומר גדלים הפערים החברתיים, אולי דווקא כתוצאה מכך שחלק גדול ממפלגות השמאל פחות עוסקות בתחום זה. מה לעשות והמשאבים של כל ארגון, הם מוגבלים ופעולה בתחום אחד תבוא על חשבון האחרים.

    ליובל – אני לא חבר חד"ש וכיום גם לא תושב ת"א, אבל מה שאתה עושה זה בדיוק אותה "פוליטיקה של זהויות" שאתה יוצא כנגדה:
    לגבי המגזר היהודי, חד"ש הצליחה בבחירות לכנסת באזורים וביישובים שמזוהים עם המעמד הבינוני. לגבי המגזר הערבי, אזכיר לך שעד שנות ה-90 החברים הערבים בחד"ש מחו על כך שהם 90 אחוז מהמצביעים אבל רק 50 אחוז מההנהגה. היום הם בעד רשימה "נייטרלית" ללא שיריונים, כשהמשמעות היא שלא היה יהודי במקום ריאלי.ואגב, גם אני נגד שריונים פורמליים, אבל במישור לא פורמלי יש שריון תמיד, מכיוון שכל חבר בגוף בוחר מתחשב בזהות קבוצתית על המועמדים.
    וגם לא ברור בדיוק מה זה "מקום ריאלי", מכיוון שב-2003 לא היה לרשימת חד"ש עם טיבי נציג יהודי בכנסת.

  35. שי נימצן הגיב:

    לעופר,

    ""רב תרבותיות" או "פליטיקה של זהויות" וכו’ היא רעה חולה של כל מפלגות השמאל בעולם, שמתרכזות יותר מדי בתחום זה ופחות מדי בתחום הכלכלי-חברתי"

    הא???

    לא ברור לי איך תרבות או זהות פוליטית אינן סוגיות חברתיות ו/או מעמדיות. האם אפלייה נגד נשים נובעת ממעמד סוציואקונומי נמוך או ממעמד תרבותי נמוך בעולם פטריארכלי?
    מהי פטריארכיה אם לא תרבות גברית שוביניסטית שבוחנת את כולם לפי הפרמטרים שלה?
    מהן חברות התקליטים אם לא ממסד אשכנזי-מערבי שבוחן את כולם בפרמטרים שלו וקובע מהי "מוסיקה ישראלית"?
    ברצונך לחזור למפלגה על רקע כלכלי, קרי מפא"י. מפא"י הייתה מפלגת פועלים כך שלכאורה לא הייתה אפלייה על רקע כלכלי, אך היתה גם היתה אפלייה על רקע אתני ותרבותי.
    אם ניקח לדוגמא את המושג "אוריינטליזם", הרי שאין הדבר מתייחס דווקא לסוגייה כלכלית, אלא לאפליה והתנשאות על רקע אתני ותרבותי.
    בדבריך אין התקדמות למצב שוויוני יותר, אלא העדפת אי-שוויון שהיה קודם לכן על פני אי-השוויון הנוכחי.

  36. אבי הגיב:

    שי – ואם יהיו שחורים רבים בחברות תקליטים, האם זה יעזור לרוב רובם של השחורים העניים או רק למיעוט של שחורים אומנים שיהפכו לאליטה הכלכלית של השחורים? האם העובדה שבראש חברת השמירה "אבידר" עומדים מזרחים משנה במשהו את העובדה ש"אבידר" היא אולי חברת השמירה הנצלנית ביותר? האם העובדה שבראש "מנפאואר" בישראל עומדת אישה משנה במשהו את הנצלנות של הפירמה הזאת? האם עלינו לתמוך בפירמות הנ"ל רק משום שמזרחי ואישה עומדים בראשם? ואם אכן בחברות שמירה וקבלן יהיה חלוקה שיוויונית הן מבחינת המנהלים והן מבחינת העובדים של מיעוטים שונים, האם זה יצדיק את קיומם? או שאולי עלינו בכלל להתנגד לחברות שמירה וקבלן בלי קשר מי עומד בראשן ומהו שיעור המיעוטים בהן ,משום שחברות קבלן ושמירה הן נצלניות מטבען? מה בכלל הקשר בין תרבות ומצב חומרי? מה הקשר בין תרבות ליחסי עובד-מעביד? לדעתי אין שום קשר

  37. שי נימצן הגיב:

    אבי,

    אני אעשה רדוקציה לנושא ואשאל אותך את השאלות הבאות:

    מדוע ארקדי גאידמק שונה מנוחי דנקנר? מה ההבדל בין "אוליגרך" ל"טייקון"?

    מדוע חולצה שלובש איטלקי נחשבת ל"צו האופנה" ואילו אותה חולצה בדיוק שילבש מזרחי נחשבת ל"חולצה של ערסים"?

    למה יש "מוסיקה ישראלית" ו"מוסיקה מזרחית"?

    למה מפא"י שהיתה מפלגת פועלים הפלתה את הציבור המזרחי והערבי?

    למה כל ילד יודע מי זה ביאליק אבל לא יודע מי זה אבן-גבירול או אום-כולתום, או אפילו מחמוד דרוויש?

    התשובה לכל אלו אינה אפליה על רקע כלכלי, אלא על רקע תרבותי.
    אתה יודע, כאשר עלו לכאן עולים מעירק הם נחשבו על ידי הממסד האשכנזי כנחותים וחסרי השכלה, למרות שבכל פרמטר של השכלה ותרבות הם עלו לעין שיעור על הממסד הקיים דאז. מה זו אם לא אפליה על רקע תרבותי, שמהווה נקודה לוקאלית למגמה גלובלית – "אוריינטליזם" – שיפוט המזרח בפרמטרים של המערב ללא קשר למדדים אובייקטיביים כלשהם.

  38. אבי הגיב:

    דנקנר הוא בעל הון מנוול, אבל הוא עשה את הונו באמצעים כשרים. גאידמק חשוד בפלילים ונאלץ לברוח מצרפת בכדי לא להיכנס לכלא. בעלי ההון הרוסים ("האוליגרכים") חשודים בקשרים עם המאפיה הרוסית ולא לחינם, רבים מהם באמת קשורים למשפחות פשע, מה עוד שיש הבדל ביחס לבעלי הון שבאים מתוך חברות עניות וזאת בגלל שהלגיטמציה למיליארדרים בחברות שבהם חלקים רבים באוכלוסיה עניים מאוד היא קטנה יותר מהלגיטימציה לבעלי הון בחברות מבוססות יותר (ורוסיה ענייה יותר מישראל).

    ראשית, הרבה אנשים יודעים מיהי אום כולתום . שנית, ביאליק הוא ישראלי ונחשב למשורר הלאומי בעוד אום כולתום אינה ישראלית. כמה כבר מכירים זמרים/ות פולנים או רומנים? האם אתה מכיר זמרים ממזרח אירופה?

    חוץ מזה לא ענית לי – האם אתה חושב שאין שום בעייה עם "אבידר" ו"מנפאואר" רק בגלל שמזרחי ואישה עומדים בראשם? האם תצדיק חברות קבלן אם הן יהיו שוויוניות מבחינת מוצאן?

  39. שימי הגיב:

    מבין כלל השאלות, אני בוחר לענות לאחת:

    "איזה אדם נחשב יותר לסמכות ובעל השפעה על העם, דנקנר או א.ב יהושע?"

    מה זה "נחשב" אני לא יודע, ואת א.ב. יהושע בחיים לא קראתי. אני כן יודע שנוחי דנקנר עומד בראש קבוצת אי.די.בי. ששולטת בין השאר בשופרסל, סלקום, ורוב מפעלי הנייר בישראל. כך שמעבר ליכולת לכוון את הפעילות העסקית (תחום הפרסומות, למשל, חביב על "פוליטיקת הזהויות") הוא גם המעסיק של כמה עשרות אלפים. נראה לי שדנקנר לוקח בענק.

    בכלמקרה, לא התכוונתי בהערה שלי שציטטת להתייחס לאדם ספציפי זה או אחר, אלא לקחת לבחון במקרו את הקטגוריות שאתה הצבת בקריטריונים שלך — אשכנזים=עשירים=קובעי-טעם בעוד ש: מזרחים=עניים=טעם-נחות.

    יכול להיות שהבנתי אותך לא נכון?

  40. אבי הגיב:

    שי – הבעיה היא שלא מתייחסים לדנקנר ולגאידמק בצורה שווה או שהבעיה היא שיש מליארדרים בעלי הון כשחלקים אחרים באוכלוסיה הישראלית הם עניים?
    האם תופעת גיאדמק של אדם פרטי שקונה ומשתלט על המדינה (תוך שהוא זוכה ללגיטימציה ומנקה את פשעיו ומלבין כספים) ראויה בעיניך רק בגלל שהוא שייך למיעוט הרוסי?

  41. שי נימצן הגיב:

    אבי,

    אני אנסה להבהיר מספר דברים:

    איני מתנגד לתורת המעמדות של מארקס, אלא אני מנסה להרחיב אותה (כמו וובר ובורדייה) לפן התרבותי והפוליטי ולהראות כי בכל דבר יש יחסי כוח ושיעתוק של דיכוי. לכן, אין לי ספק שאכן מתרחשת אפליה על רקע כלכלי, אבל היא לבטח לא היחידה ולא החשובה ביותר.
    אם בחברה כלשהי עומדת אשה, אין הדבר אומר שהיא לא תפלה נשים אחרות כי רוב הסיכויים שהיא נאלצה להתנהל בפרמטרים גבריים בכדי להגיע למרום מושבה. רוב הסיכויים שהיא גם מרוויחה פחות מגבר באותו תפקיד בדיוק.
    חברות הקבלן שאתה טוען (אני לא בטוח אם זו המציאות) אשר מונהגות בידי מזרחיים מתנהלות בתנאי שוק אכזריים ודכאנים בפני עצמם ולכן הן מתנהלות בתפיסה של if you can’t beat them, join them. התרבות הניהולית הזו היא תרבות מערבית בעיקר.

    כעת, אולי תענה על שאלותיי החוזרות:
    מדוע מפלגת פועלים שאמורה להיות שוויונית הפלתה ציבורים רחבים על בסיס תרבותי-אתני ובסיס פוליטי?
    האם אפליית נשים היא לא עניין תרבותי אינהרנטי?

    ובנוסף,
    מה הופך חולצה ליפה – החולצה עצמה או אולי קובעי טעם שלובשים אותה כמו אברי גלעד? איציק זוהר יכול ללבוש את הבגדים הכי יפים ויגידו שהוא נראה כמו "ערס", אבל אברי גלעד לובש את הבגדים הכי מוזרים וכולם אחריו.

    אי-שהוויון הוא הרבה מעבר לספרה הכלכלית וניתן לראות זאת בישראל על בסיס יומי.

  42. שימי הגיב:

    שי,

    כולנו יודעים שבחברה בישראל יש אפליה וגזענות. על הדוגמאות שהבאת אפשר להוסיף עוד עשרות — החל מתחום הקצאת הקרקעות ועד תחום הקצאת התדרים לרדיו. גם מעניין לפתח את ההסברים למקורה של האפליה הזאת. שאלה שמסקרנת אותי כמה זמן, למשל, היא איך זה שהיחסים בין יהדות פולין ליהדות מרוקו התפתחו איך שהתפתחו? כלומר, בהנחה שהאינטראקציה בין שתי הקבוצות התחילה רק בשנות החמישים, למה זה התפתח דווקא כך? איזו מטרה זה שירת?

    ואפשר להמשיך בדיון הזה הרבה. ואז נצטרך להתעכב על כל קבוצה וקבוצה בישראל, וזה בכלל לא פשוט — כי לכל קבוצה המיקום משלה בתוך "שרשרת הגזענות" והיחסים הפנימיים בין הקבוצות השונות. אתה יודע כמה גזענות יש ל’גרמנים’ כלפי ‘פולנים’? ואז יש לנו עוד מרוקאים ואנגלים (ההורים של חבר טוב שלי), גרוזינים ויוונים, תימנים וצרפתים (הורים של מורה שלי), עיראקים ושוויצרים (ההורים של חברה שלי), פרסים וארגנטינאים, קוצ’ינים ואמריקאים (עוד חברה טובה), גרמנים וספרדים (קרובי משפחה), בוכרים ולובים, כורדים וטוניסאים, טורקים ובלגים, ועוד….

    וחשוב להכיר בזה. אבל האם שמה זה נגמר?

    אם רק תרחיב את נקודת המבט שלך, לא תהיה לך בעיה להגיד גם שככל שהאפליה התרבותית עמוקה וחזקה יותר, כך גם המצב הכלכלי גרוע יותר. או במילים אחרות, ה"חוזק" (במרכאות כפולות!) של התרבות הוא פונקציה של חוזק כלכלי.

    השאלה עכשיו היא מה יכול להוציא אותנו מהמצב שאנחנו נמצאים בו. אם נשתלט על הוועד המנהל של ראשות השידור (אני מאמין שיוסי יונה חבר בו), ונשים בו יותר תוכניות של מוזיקה לא-אשכנזית (נגיד, "בטברנה"?), אז האם יתייחסו ללא-אשכנזים יותר טוב? האם המצב הכלכלי של משפחות חד-הוריות ישתפר, האם חברות הקבלן יקרסו מעצמן, האם משפחות חסרות קורת-גג פתאום ימצאו דירות? כל המצוקות האחרונות קשורות באופן ישיר לאפליה עדתית/לאומית. כבר הסכמנו שלמעמד כלכלי יש "צבע". אבל הפיתרון לא יכול להשאר ברובד התרבותי.

    (הדברים נאמרים גם בתגובה לדבריה של סמדר לביא בהפגנה אמש בכפר שלם ולדברים של קלריס חרבון בכנס נפגעי הטרור הכלכלי-חברתי שבוע שעבר בירושלים, אז סליחה אם זה יצא ארוך)

  43. מסכים לחלוטין עם אבי הגיב:

    בשתי תגובותיו האחרונות כאן.

    קפיטליסט נצלן ואוייב-העם הוא קפיטליסט נצלן ואוייב-העם, בלי שום קשר שהוא לשאלה, אם באו סביו מבלרוס, ממרוקו או מקירגיזיה. עובד מקופח ורעב ללחם הוא עובד מקופח ורעב ללחם, בלי שום קשר לשאלה, אם באו סבותיו מתימן, מארמניה או מגרמניה. העניים הם בני-בריתנו והעשירים הם אוייבינו, ללא שום קשר למוצאם! כל גישה אחרת, היא גזענית, חשוכה ואנטי-שמאלנית במובהק ואין שום הבדל שהוא, בין גזענות פרו-אשכנזית, גזענות פרו-מזרחית וגזענות פרו-טימבוקטואנית. "קיפוח-המזרחיים" הוא סיפור ישן-נושן, משנות החמישים והששים. היום, כבר אין קיפוח-מזרחיים וכבר אין מפא"י. היום, הישראלים היחידים, המקופחים באמת, הם הערבים – ולפיכך, הם בעלי-בריתנו הטבעיים ביותר – לצד שפע מקופחים-כלכלית, מכל מוצא אפשרי!

    ואכן, אין זה לעניין, להשוות בין ביאליק (שחי בשנותיו האחרונות בישראל ואף יצר בה), לבין אום-כולתום (שלא חיה בה וממילא, גם לא יצרה בה). ניתן בהחלט להשוות, בין ביאליק ליוצר/ת מזרחי/ת, או פלשתינאי/ת-ישראלי/ת – ובין אום-כולתום, לבין יוצר/ת אירופי/ת.

  44. אבי הגיב:

    גאידמק הוא פושע נמלט שמבוקש בצרפת על סחר בנשק שהוביל במישרין ותוך ידיעתו לטבח המוני. מאז שהוא הגיע ישנן ראיות להלבנת הון ולכן נערכת חקירה כנגדו. דנקנר הוא בעל הון מנוול אבל הוא לא סוחר בנשק שעזר לדיקטטור ולרוצח המונים והוא לא מואשם בהלבנת כספים.

    לשאלתך דנקנר משפיע על החברה הישראלית (לצערי) הרבה יותר מא.ב.יהושע. לדנקנר השפעה ישירה על החברה בישראל, על מבניה והתנהלותה וליהושע לא. כך, לדומא, דנקנר ישפיע יותר בהחלטות על הפרטות, בגובה המס שיממן הוצאות ציבוריות וסיבסודים, בחוקי עבודה, בכוחם של איגודים מקצועיים, ברמת הזיהום שתהיה במדינה (בגלל מפעליו ועסקיו הרבים) ואפילו במדיניות של הפוליטיקאים השונים בגלל תרומותיו ועזרתו הכלכלית לפוליטיקאים (כולל בזמן שהם משרתים בממשלה). כל הפוליטיקאים המשפיעים כגון ברק, ביבי, אולמרט, שוחט וכו’ הם חברים אישיים של בעלי ההון והמפגשים השבועיים שלהם ידועים ("הפרלמנט של ברק" במסעדת רפאל, "הפרלמנט של אולמרט" וכו’).

    נדהמתי לשמוע שאתה מצדיק חברות השמירה כמו "אבידר" רק בגלל שמזרחים עומדים בראשם.לא הם לא חייבים לפעול כמו שהם פועלים. במדינות מערביות כגון שבדיה, נורבגיה, דנמרק, פינלנד וכו’ פועלים אחרת וניצול העובדים לא גדול כמו בישראל. ויש רמות לניצול, חברה כמו "אבידר" שגונבת מעובדיה שגם ככה מרוויחים מעט היא מנוולת. בתור אדם שמכיר טוב עצמאיים אני יודע ש"חוקי השוק" לא מכריחים אותך לגנוב ולעשוק את העובדים אלא החמדנות של בעלי הפירמות היא הגורם לניצול. מעסיק אחד שאני מכיר אמר לי שהוא תומך בסוציאל דמוקרטיה כי רק ככה יכריחו אותו לא לעשוק את עובדיו.

    אתה לא עונה כיצד שינוי תרבותי ישפיע על הדיכוי החומרי? כיצד הוא ישפיע על יחסי עובד-מעביד. מה יעזור לעובדי קבלן ולאימהות חד הוריות עוד בטברנות או אלי יצפן בטלוויזיה? הפערים בישראל ושיעור העוני הלך וגדל בעשורים האחרונים, בעוד התרבות המזרחית נכנסה למיינסטרים הישראלי יותר ויותר.

    אפליה מתקנת היא דבר חשוב וכל מפלגה סוציאל דמוקרטית רצינית באירופה מניפה את דגל הפמיניזם (מתוך עיקרון השוויון) ועוסקת גם בשילוב מהגרים לחברה (ולא סתם בסקנדינביה יש את שיעור הנשים הגבוה בעולם בפוליטיקה), אולם אסור שזה יהיה הדבר היחידי או הראשי, אלו עקרונות נלווים מבורכים כשלעצמם שצריכים להיות משניים למאבק בדיכוי הכלכלי.

  45. עידן הגיב:

    לדעתי צעד ראשון בכיוון הנכון יהיה דיון על שם המפלגה. השם "מפלגה קומוניסטית ישראלית" הוא שם בדלני ומתנשא ולא אינטראציונליסטי, שכן מרבית חברי המפלגה והאלקטורט שלה אינם ישראלים, אלא ערבים שלא שבהכרח אוהבים את שם התואר "ישראלי" או בכלל רוצים שיקראו להם ישראלים.

    תיתכן גם אפשרות של 2 שמות, האחד לרחוב היהודי (כגון מק"י) ושם אחר לרחוב הערבי.

  46. חדוה הגיב:

    עידן זרק רעיון מעניין. אז הינה כיוון לדיון:

    אפשר ללכת על שם מאחד כגון "המפלגה הקומוניסטית בפלסטין-א"י" או "המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית" (בה חברים יהודים פלסטינים וערבים פלסטינים, או יהודים ערבים וערבים ערבים).

    ואפשר ללכת על 2 שמות בכיוון הפרדה וחלוקת הארץ: המפלגה הקומוניסטית העברית ומפלגת אחות נוספת בשם המפלגה הקומוניסטית הערבית. וכן לתקן את מצע המפלגה כך שיתמוך בחלוקת הארץ כולה בין יהודים לערבים, ללא הסתמכות על קווי מפה שהם תוצאות מלחמות או הסכמים אימפריאליסטיים, אלא בהתייחסות לריכוזי אוכלוסיה קיימים.

  47. שי נימצן הגיב:

    קודם כל, מי שחושב שאין אפליה בין מזרחים ואשכנזים ובין גברים ונשים מוזמן לשלוח לי את כתובת המייל שלו ולקבל מצגת סטטיסטית של פרופ’ סמי סמוחה בנושא.

    שימי,

    כתבת: "ככל שהאפליה התרבותית עמוקה וחזקה יותר, כך גם המצב הכלכלי גרוע יותר. או במילים אחרות, ה"חוזק" (במרכאות כפולות!) של התרבות הוא פונקציה של חוזק כלכלי".

    אני נאלץ לא להסכים אתך בנושא.

    האם א.ב יהושע הוא איש עשיר? מבחינה כלכלית הוא אינו עשיר אך מבחינה תרבותית הוא מעשירי ישראל.
    האם נוחי דנקנר איש עשיר? מאוד. האם הוא עשיר מבחינה תרבותית? אני בספק.
    כעת, איזה אדם נחשב יותר לסמכות ובעל השפעה על העם, דנקנר או א.ב יהושע?
    מי השפיע יותר על העם היהודי – ישעיהו לייבוביץ’ או איזשהו טייקון?
    האם ש"ס השיגה את כוחה כי היא עשירה או כי יש לה כוח פוליטי?

    למה תפקיד מסוים בחברה מסוימת, מניב כך וכך שכר כאשר הוא מאוייש על ידי גבר? למה אותו תפקיד בדיוק שמאוייש על ידי אישה מניב רמות שכר הרבה יותר נמוכות? למה כל מקצוע יוקרתי ש"חודרים" אליו נשים ומזרחים מאבד מיוקרתו? למה נשחק עד דק התואר הראשון? מדוע מצאו מחקרים כי היושבים בועדות קבלה ללימודי רפואה מקבלים רק אנשים שדומים להם (כלומר גברים אשכנזים)?

    ההבדלים הללו אינם כלכליים אלא תרבותיים.

    לאיש שהסכים עם אבי,

    כתבת: "היום, כבר אין קיפוח-מזרחיים וכבר אין מפא"י"
    ממש.
    מדוע כאשר עמיר פרץ נבחר לראשות העבודה רבבות הדירו את רגליהם מהמפלגה?
    לא מזמן ראיתי תוכנית בערוץ 10 ובה ראיינו חברי קיבוץ בנוגע לברית בין איילון לפרץ. כל אימת שהזכירו להם את השם עמיר פרץ, פרצופם התעוות והם נזכרו מה הם אכלו לארוחת הצהריים…
    עמיר פרץ הוא מזרחי שלא השתאכנז ושמר על תרבותו האינטרינזית, תרבות שבמדינת ישראל נחשבת לנחותה. אין קשר באפליה הזו לשום סממן כלכלי.

    אבי,

    גאידמק לא עשה דבר אחד בניגוד לחוק (שהוכח בבית משפט) מאז הגיעו ארצה – בדיוק כמו נוחי דנקנר, אבל הוא סופג ומושפל בכל פינה ופינה, ואילו שאר האוליגרכים המקומיים נשארים מאחורי הקלעים ומפעילים את הפוליטיקה הסמוייה היום-יומית שלהם. דנקנר, מזוי ורטהיים ושות’ קונים את נכסי המדינה כבר שנים אבל פתאום כאשר מגיע גאידמק כולם מפחדים ומדברים על זה.

    ההבדל כאן הוא אינו כלכלי, אלא תרבותי.

  48. אודי הגיב:

    תמר גוז’נסקי מזכירה לי יהודי דתי שהרבנים מרקס ולנין הבטיחו לו שעם יזכיר חמש פעמים ביום את המילה "פרולטריון" או "ניתוח מעמדי" הוא יזכה להגיע בעולם הבא לגן עדן הקומוניסטי. לרוע מזלו הוא נפגע קשה בתאונת דרכים, פגיעה שהביאה אותו עד לשערי העולם הבא המובטח.הוא הציץ מבעד לשערים ולאכזבתו הגדולה הוא גילה שם לא את גן העדן הקומוניסטי, אלא צורות שונות של אוטוריטריזם פופוליסטי שבו אליטה קטנה שולטת ומנהלת את העניינים והרוב הגדול עובד קשה מהבוקר עד הערב ללא כל השפעה חברתית ופוליטית.יתר על כן, בחלקו הגדול של העולם הבא שנתגלה לו התקיים משטר ניאו ליברלי ציני וחסר רחמים הנשלט על ידי קבוצת אוליגרכים דוברת רוסית, משטר הגרוע בהרבה מזה הקיים בעולם הזה. למזלו הרב של אותו יהודי מאמין הרופאים הקפיטליסטים מצילים את חייו ולאחר זמן הוא חוזר לביתו ולקהילתו.אולם שם ואז לא רק שאיננו חוזר בשאלה ומבקש סליחה ומחילה מכל האפיקורסים שהתרו והזהירו אותו לא להאמין בעולם הבא, אלא הוא ממשיך להחזיק באמונתו ועוד מפיץ אותה ברבים כאילו לא היו הדברים מעולם. בינו לבין עצמו הוא בטח אומר שאולי לא הגיע למקום הנכון כיוון שלא אמר "פרולטריון" ו"ניתוח מעמדי" בקול רם מספיק ןהרבנים לא שמעו את קולי. לעצם העניין נותר רק לשאול ראשית, אם "הניתוח המעמדי" של מק"י מוצלח כל כך מדוע אין אף פועל ישראלי שמבין מה הוא אומר ומצטרף לשורותיה של המפלגה?ושנית, מדוע במק"י עצמה מיום הקמתה לא מפסיקים הקונפליקטים והניגודים בין החברים הפלסטינים והישראלים?

  49. לשי הגזען הגיב:

    כלומר, לשיטתך, מעשים כגון: גזל-עובדים, קיפוח נשים, התעללות בפלשתינאים ועוד – כל אלה – הם בגדר פשע, רק אם מבצעיהם אשכנזים – ואילו, אם מזרחיים הם, הם נסלחים?!?

    אם זו איננה גזענות, אזי אינני יודע, גזענות מהי.

    מי שעושק את עובדיו, הוא טינופת. מי שמשתף-פעולה עם הכיבוש, הוא חלאה. ומי שמבדיל בין דם לדם – הו?א ג??ז?ע?ן.

  50. לאבי הגיב:

    מסכים איתך לחלוטין. והדבר היחיד, שיעזרו "בטברנות", "כוכבים נולדים" וכיוצא-בזה חולירות, הוא בסיפוק אופיום מודרני להמונים – מגיע העבד הביתה, רובץ מול הטמבלוויזיה, בערוצה המסחרי המגעיל והדוחה ביותר – אשר צפייה בו, משולה – לא-עלינו!!! – להסתובבות במקדש-הקפיטליזם המחריד "עזריאלי" – ושוכח, עד כמה הוא מנוצל…

    לעומת-זאת, אם ישליכו הכל, הטמבלוויזיה מבתיהם, יהיה סיכוי למהפיכה.

    ומובן-מאליו, שהשפעת כלל היוצרים כולם, כעת, על "עמישרוייאל", היא אפסית, בהשוואה לזו, של בעלי-ההון…

הגיבו ליובל הלפרין

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים