הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 ביולי, 2007 26 תגובות

שלום, שמי ליאת רוזנברג, אני בת 32, תושבת שכונת פלורנטין שבדרום תל אביב. לפני שנה כמעט מהיום, התנוסס תקריב פני בסרטה של נטעלי בראון, "מתמורפוזה", אשר מספר את סיפורי גילוי העריות / אונס שלי ושל 3 נשים נוספות.

יש בה בשבירת קשר השתיקה פוטנציאל לחוויה מעצימה ומשחררת – רק פוטנציאל ורק כשהיא נופלת על אוזניים קשובות, קשובות מאוד, אך אלו אינן רבות לצערי – לא מספיק רבות. יש בה בחשיפה של הימים האחרונים ושל עוד אלפי הסיפורים המושתקים שאני עדה להם מדי יום בפעילותי במרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב, כדי להמחיש כי משהו בחברה הישראלית, שמקבל בהכנעה ובשתיקה את המציאות הרוחשת תחת עינינו, רקוב, כל כך רקוב.


גם אני כששמעתי את הדברים שנאמרו בקול רם ונדיר מעל מסכי הטלוויזיה, הייתי המומה, נפעמת, משותקת – לא מהדברים שנאמרו, אפילו לא מאוזלת היד, גם לא מהחלטתו הבלתי נסבלת של מזוז – הרי מלבד אומץ ליבה של א’, לא היה בכך משום דבר חדש, התהודה אולי הייתה חדשה ומרעישה, אך הרי שעסקאות טיעון כאלה נסגרות מדי יום לגבי חייהן של מאות אלפי נשים, ילדות וילדים בישראל ולרוב הן אף שומעות על כך רק בדיעבד, רק מעל גבי דפי העיתון, הן לא צד לעניין, הן עדות ותו לא.


הדיכוי, האלימות, ההכפפה והכיבוש, הן כבר מזמן אינן מילים זרות בנוף הישראלי, כמו גם מנגנוני ההשתקה, הרציונליזציה והמינימליזציה המאפשרים, משמרים ומבטיחים קהות בלתי נסבלת לסבל, לפגיעה, לקורבנות, לטראומה של חלקים כה גדולים בחברה הישראלית.


אני לא מצליחה להבין איך הסיבה, שנשים כה רבות ממשיכות ושותקות, נשארת בלתי מובנת ובלתי פתורה על ידי כל כך הרבה אנשים ומדוע שתיקתנו נתפסת תמוהה ובלתי נתפסת כל כך? כשהכאב כה חזק אנחנו שותקות, כדי לשרוד וכשלבסוף אנו שוברות את שתיקנו אנו נתקלות במנגנוני השתקה – באוזניים שלא רוצות לשמוע, בעיניים שמסרבות לראות. וכשהן רואות ושומעות הן מסרבות להגיב.


משהו רקוב מאוד במנהיגות הנבחרת הזו, משהו רקוב מאוד בחברה הישראלית שממשיכה ובוחרת שוב ושוב באותם המנהיגים הנלוזים, הממחזרים עצמם לדעת, ובולעת בשקיקה את האמירות הנבובות, האטומות, האכזריות, האלימות, הכובשות, והמדכאות את כל מי וכל מה שמנסה לערער על דימויה האלמותי של חברה ישראלית מוסרית, של העם היהודי הנבחר.


אינני יודעת אם בכאב או שמא כבר באדישות צורבת, אני אומרת שלא נותר עוד דבר מוסרי בחברה הישראלית ואין בנו שום דבר נבחר – לא בחברה שכובשת 60 שנה עם אחר, שאי השוויון והעוני בה הוא מהגבוהים במדינות המערב, שהרווחה בה מופרטת ונמסרת לידיהם של בעלי הון, שנסגרות עסקאות בין פוליטיקאים לתאגידי ענק, שמהגרי עבודה מנוצלים וחיים תחת תנאי עבדות משפילים ובלתי אנושיים, שנשים נסחרות לזנות השכם וערב, שאחת לכל 3 נשים נאנסות.


החלום ושיברו – הנה החזון הציוני למי שעוד שבוי בו, סוטר לנו בפנים סטירה מצלצלת – לא נותר עוד שום דבר בטוח במדינת היהודים של הכרזת העצמאות. המציאות מלמדת יותר מכל דבר אחר, כי הכרזת העצמאות לא דיברה על סתם יהודים, אלא על יהודים גברים, אשכנזים, בעלי הון. נשים, פלסטינים, מהגרי עבודה, עולים, מזרחים, העובדים, אינם חלק מהמדינה הזו – אנו מתוזכרות בכך מדי יום ביומו, כל קבוצה מתוזכרת באופן אחר, משעובדת, מדוכאת ולבסוף מושתקת. ההשתקה נעשית באופן כה מושכל ומתוחכם עד כי כל קבוצה מדוכאת יוצאת אחת נגד השנייה, כדי למנוע מאיתנו שלא להבחין במגמת ההשתקה והדיכוי המשותפים לכולנו, כדי שחלילה לא תתפתח סולידאריות, כדי שהמאבקים בייננו יתחוללו בנפרד, חלילה לא ביחד. קשר השתיקה וההשתקה בשילוב מנגנון הפרד ומשול של שלטון האוליגרכיה המושחת הזה, הוא שמאפשר את הכיבוש הכלכלי, התרבותי, הגיאוגרפי, המזרחי, המגדרי – הוא הוא, שאפשר לבסוף את השתקתה של א’ ושיאפשר את השתקתן של נשים רבות נוספות ושל קבוצות דיכוי אחרות בישראל.


ההשתקה של א’, היא השתקתם של עוד מאות אלפי נשים במדינת ישראל ושל עוד מיליוני נדכאים. והאשמה בכך – היא לא רק של אלו המנהיגים אותנו, זוהי האשמה של כולנו כחברה – המאפשרת לדיכוי הזה ולדיכויים הללו להמשיך עוד יום נוסף. בתום ההפגנה הזו כל אחת ואחד מאיתנו יחזרו אל החיים שלהם, אל מה שנשאר מהשבת האומללה הזו, אל העבודה, הלימודים, אל מצוקות החיים השגרתיות, חלקנו נלך עם זה לישון חלקנו יתעוררו עם זה מחר בבוקר, מרביתינו פשוט נמשיך הלאה – עד ההשתקה הבאה וגם זה בקושי רב. תחושות הזעם והכאב שהביאו אותנו לכאן הערב, בקרוב יתנדפו אל אויר העולם ויעלמו, כאילו רגע לפני כן כלל לא היו.


ובתוך ההבנה הצורבת, המשתקת, המרה הזו, אני מבקשת לצטט גם אם לא במדויק את דבריו של אדם קלר דובר גוש שלום, שאמר ביום העצמאות האלטרנטיבי האחרון בצורה כל כך נוגעת – כי כל עוד מדינת ישראל ממשיכה לצבוע בכחול ולבן שטחים לא לה, הוא מסרב להניף את הדגל. אני מבקשת להוסיף על כך, כי כל עוד מדינת ישראל כובשת, מדכאת, משתיקה ואונסת נשים וקבוצות נדכאות אחרות, אין שום דבר בגווני הכחול ולבן שלה שיגרום לי להניף את דגלה – כל עוד הפער בין הערכים לכאורה שהחברה הישראלית חורטת על דגלה לבין המציאות הרקובה הזו של שנאה לאחר, הזרה, הדרה, החפצה ועסקאות טיעון, הולך וגדל – זו לא המדינה שלי. כל עוד חייל שמכוון נשק אל ילדים וילדות הוא גיבור מלחמה ואנסים מקבלים עונש נמוך מזה של פורצים או גנבים – זו לא המדינה שלי.


זו לא המדינה שלי כיוון שהערב, ברגע זה, אין בה דבר במדינת ישראל, שמעורר בי תחושה של בית, של מוסר או של בטחון, אלא רק תחושה צרופה של בושה, גועל וחלחלה עמוקה. עמוקה מכדי שמילים יוכלו לתאר ומכדי שהשכל , ההיגיון או הלב יוכלו לשאת.

תגובות
נושאים: מאמרים

26 תגובות

  1. פשקוויל לשי ניצמן על סחר בבני-אדם הגיב:

    בלינק המצורף:
    — קישור —

    אתה יכול לראות שמתוך חלוקת מדינות העולם לשלוש קבוצות לפי מצב הסחר בבני-אדם – ישראל נמצאת בקבוצה השניה מתוך שלוש. לא מחמיא במיוחד, אבל גם לא המצב שאתה מתאר.

  2. עידו הגיב:

    ליאת, שמעתי אותך אתמול בהפגנה, והיית הדוברת המרגשת והרהוטה ביותר שם, עד שהתחלת לצטט את אדם קלר, ופשוט לא יכולתי לשמוע אותך יותר מרוב שריקות הבוז מסביב ברגע שנשמעה המילה "שטחים". עמדתי מאחרי בחור כבן 40, הייתי אומר, שמחא כפיים בכל פעם שמישהו דיבר בזכות שלטון החוק ונגד עורכי-הדין של קצב, אבל קרא לעברך בוז כשעשית את הקישור בין אונס לכיבוש. עמדתי והתביישתי. מכיוון אחר שמעתי צעקות "לא רוצים פוליטיקה!".
    ליאת, זו היתה חוויה חזקה ומפעימה עבורי לשמוע אותך כורכת יחדיו הון, עושק, אונס כיבוש, ולא מפני שאלה דברים שנעים לשמוע, אלא מכיוון שאלה דברים שצריך להשמיע, ואת השמעת אותם בקול רם, בהיר ורהוט בפני עשרות אלפים שהקשיבו לך. אלא שקהל הנוכחים אתמול בכיכר, עם כל הכבוד להם, כנראה עדיין לא מבינים במה מדובר כאן, ועדיין לא עושים את הקישור בין אונס פרטיקולרי לפטריארכיה, בין הרג קונקרטי לכיבוש, בין עסקת-טיעון ספציפית לתרבות.
    ניסית להגיד משהו מעבר, לשנות במשהו את התפיסה. זה יקח עוד זמן, ומאמץ, ואנחנו איתך בדרך הזו.
    תודה לך.

  3. יונתן הגיב:

    אני מבין את מצוקתך לנוכח עסקת הטיעון של קצב ולנוכח הכיבוש. יחד עם זאת, האופן המתלהם שבו את מתבטאת אינו עוזר לקידום השלום והאחווה באזורנו.

    ראשית, את מוציאה את עצמך מן הכלל מבלי להבין שפירוק הסולידריות החברתית מביא כל אדם לדאוג לעצמו ולרמוס אחרים בדרכו.

    שנית, את לא לוקחת בחשבון שבמשפטי הטרדה מינית קיים תמיד הסיכוי שהגבר הנתבע הוא זכאי. לעתים הראיות אינן מספיקות כדי להרשיע (אפילו אם יש חשד סביר שהנתבע אשם )ולכן מחפשים עסקת טיעון. במקרה הנדון קצב כנראה אשם ומדובר במשוא פנים מהסוג הגרוע ביותר, אך לשיטתך כל גבר שנחשד בהטרדה מינית אשם אוטומטית כי כך האשה החליטה. את לא מודעת לנשק שאת נותנת לנשים: היכולות להרוס את חייו של כל גבר שהן בוחרות.

    שלישית, את מתארכת את הכיבוש כבן 60, אף יותר ארוך מקיומה של מדינת ישראל! האם עצם הקמת המדינה הוא כבר אקט של כיבוש? אם כוונתך לגירוש הערבים במלחמת 48 (שתכליתה, כידוע, היתה גירוש היהודים), אולי היית מעדיפה לתת להם לחזור כדי שיקימו מדינת הלכה מוסלמית? הרי ידוע שהאסלם שחרר את האשה. או שמא העובדה שקיימים בתחומי הקו הירוק מיעוטים מפריעה לך? אולי היית מעדיפה מדינה קטנה יותר ללא מיעוטים? אם כן, את מוזמנת להצביע ליברמן בבחירות הבאות.

    רביעית, את פשוט מציגה עובדות מסולפות שאין להן שום קשר למציאות. הכרזת העצמאות, למשל, מכירה בקיומם של הערבים (בניגוד לאמנה הפלסטינית). האם פורצים מקבלים עונש פחות משל אנסים? מעניין שאת רוב הפורצים המשטרה בכלל לא מנסה לאתר. האם אחת מכל שלוש נשים בישראל נאנסת? מהיכן לקוח מידע זה? לא אתפלא אם לשיטתך מבט עוגב שקול לאונס.

    חמישית, קצב הוא מזרחי חובש כיפה, ולכן התיאוריה שלך שבמדינה זו שולט רק האינטרס האשכנזי פשוט מופרכת. או אולי עצם העובדה שהטריד מינית את א’ מזכה אותו בתואר אשכנזי של כבוד?

    לא ממך תבוא הישועה.

  4. יונתן לשי הגיב:

    קודם כל, אני גאה באתר הגדה השמאלית שמאפשר לקוראיו לפרסם דברי ביקורת ולא רק לחלק מחמאות. אתה כמובן לא מתייחס לדברי באופן ענייני ולכן אינני מסוגל להגן עליהם מפני ביקורת-נגדית.

    שנית, תפישת העולם הן של ליאת, הן שלך, היא אידיאליסטית מיסודה. אתם מחלקים את החברה לבני האור (המדוכאים ואלו שעומדים לצדם) ובני החושך (האליטה הכלכלית-מגדרית-עדתית) מבלי להבין שהרע קיים בכל אחד מאיתנו ושכל אחד מסוגל לדכא ולפגוע באחר. חלוקה זו גם נותנת לכם את המדנט המוחלט להפעיל כוח, שהרי ידוע ששוויון מוחלט אינו מטבע האדם ויש לכפותו על החברה. בכך אתם דומים ל"דוד סם" וחלוקתו הפשטנית את העולם לציר הטוב וציר הרשע. עזוב שטויות מעניין "אין אמת מוחלטת": כוונתך לומר "אין אמת מוחלטת מלבד האמת האובייקטיבית שלי".

    למרבה המזל, רוב האנושות למד את הלקח מהקומוניזם ולא מוכן להשתעבד שוב לרודנות של אידיאלים שלא ניתנים למימוש, גם אם היום במקום "סוציאליסטי" אתם אומרים "חברתי". מי שרוצה לקדם את הטוב בעולם ולא לתת לבעלי ההון לשלוט על חיינו צריך לחשוב באופן ריאליסטי, מורכב ומלא ביקורת עצמית. תכונות אלו לא מצאתי בנאומה של ליאת.

  5. מרים ג’ונס / קול שפוי הגיב:

    בין כל הדוברות שהשתתפו אתמול בהפגנה בתל-אביב בלטו שתיים: ליאט רוזנברג ולימור ליבנת. רוזנברג לטובה וליבנת לרעה . הגב’ ליבנת אמרה "זו לא הפגנה של ימין ולא הפגנה של שמאל". כאילו קיימת הסכמה על כך שנושא קצב הוא בודד, כשל של איש. אבל קצב היא איש הימין! וזה אותו ימין כובש ונצלן.

  6. שי נימצן הגיב:

    קודם כל, אני מתבייש שנתנו ליונתן לפרסם את התגובה שלו למאמר הנפלא של ליאת.

    כעת לנושא:

    ליאת רוזנברג במאמרה מתארת את המקום הנכון ביותר ש"השמאל" צריך להיות בו – לא בשמאל…
    תם עידן האידיאלים. תם עידן האלילים. תם עידן הכזבים. אין אמת מוחלטת. יש רק אי-שוויון. ליאת מצביעה בצורה נהירה על אי-השוויון כגורם הפרימורדיאלי לכל העוולות, אפילו לאונס. מה שכן ליאת, את יכולה להיות רגועה, לא אנחנו המצאנו את הדיכוי אלא לקחנו אותו מדוד סם הכל יכול. נכנענו לדוד סם והוא אפילו לא היה צריך לפלוש אלינו כמו שהוא נוהג לעשות every now and then.

    כל עת שנרצה להיות אידיאליסטים, הרי שאנו מייסדים מועדון, ותמיד יהיו כאלה שלא יהיו חבריו, כי העיקרון המארגם של מועדון זה הוא סובייקטיבי.
    אי-השוויון מאידך, הינו אובייקטיבי ומשותף לכולם. לכן, לא נאמר "כיבוש", אלא עוד נדבך באי-השוויון. אי-שוויון שאינו רק כלכלי, אלא בעיקר תרבותי ופוליטי. אפילו ההפרדה הזו בין כלכלה, תרבות ופוליטיקה היא מלאכותית ומזוייפת ונוצרה על ידי המדכאים. ככה מיליוני אנשים מתמסרים למישור הכלכלי וזומנחים את שאר הרובדים, למרות אין באמת חלוקה כזו בין כלכלה, תרבות ופוליטיקה. זו אשלייה. אי אפשר להיות עשיר ובלי נשמה.
    אם ניקח לדוגמא את רוב הקיבוצניקים, הרי שהם יגידו שהם שמאל מובהק, בעד שלום, ובלה בלה בלה. אולם, בהינתן השם עמיר פרץ, מייד פרצופם יתעוות והם יזכרו במהרה בטעם של הארוחה האחרונה שאכלו…
    אם החבר’ה האלה הם שמאל, אזי אני בטח לא שייך למועדון הזה. אני בעצם לא שייך לשום מועדון. אני שייך לכולם.

    מה לעשות שכולם באי-שוויון.

  7. פשקוויל לליאת רוזנברג וניצמן הגיב:

    בלי להפחית כלל מהמטען האישי של ליאת רוזנברג, הייתי רוצה לשאול מספר שאלות לגבי הרעיונות המובעים במאמר:

    – הכותבת מקשרת בין כיבוש ושחיתות שלטונית לבין פגיעה בנשים. האם יש סטטיסטיקה המאשרת שבמדינות יותר "מתוקנות" יש פחות אלימות כנגד נשים והטרדות מיניות?

    – המאמר מקשר גם בין כיבוש לבין פגיעה בנשים. האם ישנם נתונים המאשרים שבמדינות שאינן כובשות יש פחות אלימות כנגד נשים והטרדות מיניות?

    – הנקודה הבאה היא המורכבת ביותר, כמו גם הטענה במאמר. הכותבת עושה הפרדה ברורה בין "יהודים גברים, אשכנזים, בעלי הון" לבין "נשים, פלסטינים, מהגרי עבודה, עולים, מזרחים, העובדים". כמו כן ישנה טענה בדבר "ההשתקה והדיכוי המשותפים לכולנו, כדי שחלילה לא תתפתח סולידאריות … קשר השתיקה וההשתקה בשילוב מנגנון הפרד ומשול של שלטון האוליגרכיה המושחת הזה, הוא שמאפשר את הכיבוש הכלכלי, התרבותי, הגיאוגרפי, המזרחי, המגדרי".
    על הנקודה הזאת יש לי ביקורת עקרונית, שכן לדעתי יש להתייחס להטרדות מיניות כאל בעיה גלובאלית שאינה קשורה כלל למצב המדינה מבחינה סוציו אקונומית או פוליטית.
    נשים סובלות מהטרדות בכל מקום, ולדעתי המאבק מוטה ממסלולו הנכון עם הוא מקבל גוון פוליטי כלשהו. הטענה הנ"ל היא זהה לטענה שתאונות דרכים קשורות לאקלים פוליטי. בשני המקרים מדובר בתופעות שקיימות בכל מקום והן חוצות מדינות, חברות ומשטרים.
    אגב, שני האנסים המדוברים ביותר שבאו מהזירה הציבורית הם קצב ויצחק מרדכי, שניהם אינם אשכנזים.

    עוד משפט לשי ניצמן: אתה צריך להתבייש דווקא בגלל רצונך שתגובתו של יונתן תצונזר.
    לתומי חשבתי שלשמוע דעה אחרת ולנהל דיון הם מאושיות האתר הזה והשמאל בכלל, תקן אותי אם אני טועה…?

  8. נתן. הגיב:

    אם דיכוי נשים היה קשור לכיבוש ,הרי שדיכוי נשים היה רק במדינת ישראל.

    או שאני שפוט לא מבין את הממבו-ג’נבו השמאלני.

  9. שי נימצן הגיב:

    יונתן,

    אין טעם שאני אענה לך כי הנימוקים שלך ירודים ומעגליים. ההבנה הסוציולוגית שלך למעשה לא קיימת ודיון טוקבקיסטי תחפש במקום אחר.

    הייתי מנהל איתך דיון על מהות האידיאל ומהו לא אידיאל אבל לא נראה לי שיש טעם. מספיק אם אגיד שאי השוויון אינו אידיאל אלא עובדה קיימת שניתנת לתיקוף בכלים סטטיסטיים. אני מתעסק באמפיריציזם ולא בהיפותזות.

  10. מבקש הבהרה הגיב:

    האם עם שכובש עם אחר במשך שישים שנה הוא פליטת קולמוס או דעתה של הכותבת?

  11. שי נימצן הגיב:

    לפשקוויל אבל לא רק,

    ניכר במאמרה של ליאת רוזנברג שהיא מדברת מדם ליבה ודבריה מעוגנים ורהוטים. התגובה הספציפית שהתביישתי בה הייתה קנטרנית, מעגלית, ובעל גוון טוקבקיסטי נחות ורדוקציונלי.
    בצורה אופיינית ביותר, נתפסתם לקטעים בודדים וסמנטיים במקום לתמונה הגדולה וחטאתם לכותבת המאמר.
    תגובותיכן השוביניסטיות מחזקות את הדיכוי ואי השוויון שנשים כמו ליאת סובלות ממנו, ולכן הן אנטי דמוקרטיות ואנטי שוויוניות.
    אני מוכן "לחטוא" לדמוקרטיה שלכם (ובדגש- שלכם!) ולקוות שתגובות כאלו לא יתפרסמו כאן.

    הטייטל של האתר הוא: "במה ביקורתית לחברה ותרבות". בתגובותיכם לא מצאתי ביקורת חברתית, ובטח ובטח לא מצאתי תרבות.

  12. שרון הגיב:

    ליאת, שמעתי אותך בכיכר והרעתי לך על דברייך. מהמקום בו עמדתי לא נשמעו קריאות בוז בכלל.להפך, אחדים הריעו. כמובן שאני מסכימה עם כל מילה שאמרת, ובעיני הנאום שלך היה שיאו של הערב.

  13. יונתן לשי הגיב:

    ככל הנראה אני נמצא כמה רמות מתחת לסף בינתך. כל עוד לא תענה לדברי באופן ענייני ומפורט, לא אחכים, וחבל. כל מה שקיבלתי ממך עד כה הם עלבונות; ועלבונות, ידידי, אינם טענות.

    אני סבור כי התמונה הכללית שליאת מציגה לא יכולה להיות נכונה אם היא נסמכת על פרטים שגויים. ניסיתי להצביע על כמה, זה הכל. צר לי אם מתודה זו אינה זוכה לתואר "הבנה סוציולוגית"; כנראה לא קראתי מספיק פוקו. יחד עם זאת, אינני מבין כיצד עמדתי תורמת ישירות לחיזוק הדיכוי: מותר לי לחלוק על דעותיה של ליאת וסגנון התבטאותה מבלי לתמוך בהטרדה מינית (מה גם שהוקעתי את עסקת הטיעון ואת הנשיא לשעבר קצב). לא על הצורך להילחם בדיכוי מחיתי כי אם על האופן שליאת (שבינתיים שומרת על שתיקה מופתית) בחרה בו! אם לשיטתך כל מי שמסכים אתך דמוקרטי וכל מי שמטיל ספק בדבריך אינו, אתה מתאים יופי לשיטת המפלגה האחת והיחידה של ברית המועצות לשעבר.

    תודה לפשקווילאי שעומד לצדי ונותן תימוכין נוספים לדברי. אולי כדאי ששנינו נקים יחדיו אתר חלופי שבו טוקבקיסטים תומכי ליאת יידחו בטענה כי הם מעגליים, לא ביקורתיים במיוחד ולא תרבותיים במיוחד. מצד שני, מדוע עלינו לכלות את זמננו בעיסוקים שכאלה? עדיף לאכול לביבות בטטה באורנה ואלה.

  14. בן דוד הגיב:

    בשם אילו "מזרחים" מדברת הגברת רוזנברג (וגם אם שמך היה בוזגלו)?
    כל המזרחים, רובם ככולם, הם ציונים ולאומיים, מרוצים באופן כללי מהמגמה הפוליטית השלטת במדינה, ואף רוצים להחריף את המגמות השונות שנגדן את יוצאת.
    דבריך נופלות על אוזניים ערלות.

  15. מאיה, לליאת ולשי הגיב:

    הייתי בהפגנה ומאד התרגשתי מהכמות האדירה של הנוכחות שבעיני היא פוטנציאל לשינוי. הנאום שלך היה אחד מהנאומים הטובים ביותר והרהוטים ואני מעריצה את אומץ ליבך.
    מאד התאכזבתי לראות שכאן בגדה שאמורה להיות בימה לביקורת תרבות כמעט ולא היו התיחסויות לעסקת האנס.
    לשי- ענית כהלכה לשני הטוקבקיסטים, כפי שציינתי תגובות רדודות ומעגליות ללא כל התיחסות לביקורת חברתית. מצחיק אותי כל פעם מחדש להיווכח שיש אנשים חשוכים ( ליתר ביטחון, הטוקבקיסט הראשון אשכרה שאל למה ליאת לא מתלוננת שהמשטרה לא עושה כלום לגבי פורצים!!, הערה אירונית כי במשפט הישראלי באמת מנוסחת הסכמתה של האישה כנסיבה, בדיוק כפי שיש נסיבה של פריצה לבית או פריצה למשרד) שסוברים שמוקרטיה פירושה השמעת כל דיבור או אקט דיבורי גזעני, מיזוגני, הומופובי ובלבד שלא לפגוע ב"חופש הביטוי" של "החלשים". מזכיר לי שיש אנשים שמגינים על זנות מתועדת ("פורנוגרפיה) בטיעון של חופש הדיבור.

  16. יונתן למאיה הגיב:

    שוב אני סופג קיטונות של בוז במקום טיעונים ענייניים, אף על פי שטרחתי להבהיר כי א) אני מאמין שקצב אשם; ב) אני מתנגד לעסקת הטיעון הספציפית הזו; וג) אני מתנגד לדיכוי באופן כללי. זוהי כנראה רמת הדיון שאת ושי מסוגלים לה.

    שיעור קצר בהבנת הנקרא:

    כתבתי את המשפט "האם פורצים מקבלים עונש פחות משל אנסים? מעניין שאת רוב הפורצים המשטרה בכלל לא מנסה לאתר" בתגובה לטענתה של ליאת כי "אנסים מקבלים עונש נמוך מזה של פורצים או גנבים". מטענה זו עולה כי המשטרה ומערכת המשפט יותר עסוקים בפורצים וגנבים מאשר באנסים, טענה שלדעתי איננה נכונה. הטלתי ספק בעניין כמות העונש שפושעים אלו מקבלים אליבא דליאת והצבעתי על כך שהמשטרה בדרך כלל אינה פועלת למצוא פורצים וגנבים (בניגוד לאנסים). זהו. כל תלי הפרשנויות שאת בונה על דברים אלו מקורם בדמיון הפורה שלך בלבד ואני מתנער מהם לחלוטין.

    לא מכם תצמח הישועה.

  17. שי נימצן הגיב:

    יונתן, שאפו על התגובה האחרונה (היחידה שהייתה רצינית).

    "הפיתרון נעוץ לדעתי בחקיקה"

    האם עונש המוות עוזר להרתיע מרצח? מחקרים אמפיריים מראים שלא. שום חקיקה לא מרתיעה בסופו של דבר וזאת על פי כל המחקרים האמפיריים בתחום. כדי להבין את הגורמים לדיכוי נשים ודיכוי בכלל צריך הבנה סוציולוגית של המבנה החברתי.
    לקס לותור הרע וקלארק קנט הטוב קיימים רק בסרטים. המציאות היא תמיד של תהליכים חברתיים ולכן שום חוק לא עוזר כי הוא פונה לפרטים. אנחנו מהמובילים בעולם בחקיקה נגד סחר בבני אדם ובכל הזאת הממצאים מדברים בעד עצמם. איך אומרת האימרה: "איפה שאין ערכים מחוקקים חוקים".
    אם נוריד מעל התרבות האנושית את קליפות האידיאלים, אזי נראה שהגורם הראשיתי והמרכזי בכל דיכוי כלשהו הוא אי-שוויון בכל תחום ותחום: תרבותי, כלכלי ופוליטי.
    אתה מדבר על זכויות אדם ואני טוען שאין דבר כזה, כי זכויות של אדם זה נושא הטעון לויכוח, ממש כמו זכויות של רוצח סדרתי. לא תשמע ממני מילה אחת של צער על פגיעה של הפלשתינאים בישראלים כצעד שמזיק לזכויות אדם כי לטעמי, לעם שמדכא, כובש ורוצח על בסיס סדרתי לא מגיעות שום זכויות אדם.
    לכן לא תשמע ממני מילה אחת על דיכוי של נשים ומזרחיים כי הם מלכתחילה נמצאים בצד המדוכא. הביקורת שלי תמיד תופנה נגד יוצרי אי השוויון כפוגעים באינטרסים הראשיים של החברה כולה לטווח ארוך.

  18. פשקוויל לשי ניצמן הגיב:

    בהודעתך האחרונה ליונתן אתה מזכיר לי את מיכאל שרון שנבר ארוכות בנבכי האינטרנט כדי למצוא "סקר של הטיימס" שקבע שהאקדמיה בישראל בתחום מדעי הרוח ממוקמת "מתחת למקום ה-119″, נתון שכלל לא משקף את איכותה האמיתית של האקדמיה כאן.

    ןמה הנמשל? הנמשל הוא שעדיף להיות אשה בישראל או בארה"ב מאשר באיראן או במצרים שם האשה נרמסת עד עפר ואז נרצחת על רקע כבוד המשפחה, וזאת למרות הנתון שהבאת לכאן למטרת ציור מציאות מעוותת.

  19. שי נימצן הגיב:

    יונתן,

    אין לי מה להוסיף חוץ מלהודות בתבוסתי. ניצחת. אני מקווה שתשמח ב"ניצחון" שלך כמו שאני שמח ב"הפסד" שלי.

    סתם,קצת ידע לסיום:
    מקום ראשון בעולם בסחר בנשים- ארה"ב.
    מקום שני (ומכובד)- ישראל.

    ממש אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה…
    אכן, דמוקרטיה במיטבה…

    מעניין למה דווקא אנחנו??? אני יודע, זה בטח עוד מזימה מצידי או איזה אידיאל ועוד מה שהאשמת אותי.

  20. יונתן (תגובה אחרונה) הגיב:

    כוונתי לא היתה לנצח. כוונתי היתה ליצור דיון. נכשלתי בכוונתי.

    באשר לסטטיסטיקות שאתה מציג, מעולם לא התיימרתי להטיל ספק בהן או בקיומו של דיכוי נגד נשים. השאלה היא אילו מסקנות עלינו להסיק מאותן סטטיסטיקות וכיצד עלינו לפעול כדי לשפר את המצב. לדעתי יש בהחלט מקום לראות קשר בין תופעות שונות, אך אינני רואה טעם בטענה כי ההכל חלק מאיזו קנוניה אשכנזית-גברית-ציונית-קפיטליסטית ולכן כל מי שאינו אשכנזי-גברי-ציוני-עשיר צריך לחבור ידיו כדי להפיל את המשטר הקיים. גם נשים, מזרחיים, רדיקאליים, ערבים ועניים מסוגלים לדכא אחרים, ולכן הפיתרון נעוץ לדעתי בחקיקה, אכיפה ושיפוט יעילים יותר, בפיקוח של אזרחים על ממשלתם ובהקמת עמותות שתפקידן לחשוף דיכוי ולהושיט עזרה לקורבנותיו. כדי לקדם פיתרונות אלו אסור לפעילי זכויות אדם להוציא את עצמם מהכלל כפי שליאת עושה: צריך להילחם מתוך השיטה, לא כנגד השיטה, כי אין שיטה אחרת בת-קיימא שהוכיחה את עצמה עד כה. למותר לציין שרוב המדינות שמהן באות הנשים הנסחרות סבל מהרס הכלכלה והמרקם החברתי אחרי שנים של משטר קומוניסטי כושל.

    אם אחרי כל זאת אתה ומאיה עדיין מחשיבים אותי לטוקבקיסט נבער, גזעני, שונא נשים והומופוב, עלו והצליחו.

  21. שי נימצן לפקשוויל הגיב:

    פקשוויל,

    או שאתה שקרן או שאתה לא יודע אנגלית. בלינק שצירפת אין שום דוחות סטטיסטיים לגבי סחר בבני אדם בפרופורציה לגודל המדינה ומיקומה בעולם התעשייתי. כל מה שכתוב שם שיש חקיקה – בדיוק מה שטענתי, שישראל מתקדמת מאוד בתחום החקיקה אך בפועל היא מס’ 2 בעולם בסחר בבני אדם. מסתבר שחקיקה לחוד ומציאות לחוד. המבנה החברתי והפוליטי הישראלי מייצר את התופעה בארץ ולא משנה כמה חוקים תחוקק, בדיוק כמו שעונש מוות לא עוזר למנוע רצח.
    בישראל ללכת לזונה נתפס כדבר לגיטימי, בדיווק כמו שכיבוש עם אחר נתפס כלגיטימי, בדיוק כמו ששאר הרובדים של אי-השוויון נתפסים כברירה טבעית.

  22. שי נימצן לפקשוויל הגיב:

    פקשוויל – תוספת:

    תלחץ על הלינק שכתוב Israel באתר ששמת.
    אח"כ תרד לשורה שאומרת:

    Israel among worst human traffickers

    עוד שורה:

    Israel Women Trafficking Soars

    עוד אחת:

    Thousands of foreign women have been smuggled into Israel and sold into prostitution

    בקיצור, פעם הבאה תואיל בטובך להסתכל בלניק שאתה עצמך מעלה…

  23. יהודי הגיב:

    לשי נימצן

    ממש מחליא מצדך לומר
    "לא תשמע ממני מילה אחת של צער על פגיעה של הפלשתינאים בישראלים כצעד שמזיק לזכויות אדם כי לטעמי, לעם שמדכא, כובש ורוצח על בסיס סדרתי לא מגיעות שום זכויות אדם."

    רק ממחיש איזה איש רע אתה ולא סתם שונא את בני עמך, אלא גם שונא אדם.

  24. שי נימצן הגיב:

    יהודי,

    תתפלא, אך הדברים שנאמרו אינם נובעים משנאה אלא להפך.

    חוץ מזה, עדיף לשנוא את עמך מאשר לשנוא את כולם חוץ מעמך. גם הנאצים היו ראויים לשנאה מצד עמם שלהם.

  25. יהודה צורף הגיב:

    יש כאן מישמאש שלם שאינו מביא שום ברכה ושום בשורה לעם ישראל ולשכניו. אכן, יש ריקבון במדינה, וגם אני מבקר אותו קשות במאמריי. אלא שגם בביקורת צריך להיות איזשהו סדר והיגיון. בתחום מעמד האישה, פרשות קצב ודומותיה ממחישות עד כמה יש לשפר. יש להתחיל ברובד המשפטי בענישה מחמירה הרבה יותר כלפי עברייני מין, וכן בהרחבת הגדרתה המשפטית של עבירת האינוס, גם להחדרתה הכפויה של לשון לפיה של אישה (מעשה רמון). אלא שכאן את מערבבת שלא בטובתך ולא בטובתה של בשורתך את עניין הכיבוש. האמת היא שרוב אדמותיו ההיסטוריות של העם היהודי נמצאות עדיין תחת כיבוש ערבי. העם היהודי שגורש מאדמתו מעולם לא השלים עם הכיבוש הערבי של המולדת היהודית ועם כפיית מורשתו עליה. הפלשתיניזם מנסה להנציח את מורשתו הדמוגרפית האימפריאליסטית של הכיבוש הערבי. הפלשתיניזם, שהוא בסך הכל מכשיר טקטי פוליטי נגד קיומו של העם היהודי בארצו, אינו בר קיימא והוא נושא אסון ליהודים, לערבים ולעולם כולו. עיון במורשת הפלשתינית בכל ספריה פלשתינית אופיינית מלמד שהפלשתיניזם שואב את כל מהותו, קיומו והצדקתו מהמאבק במדינת ישראל. אין לו שום תכלית קיומית אחרת. אני מציע לכל מפריחיהן הנלהבים של הסיסמאות היפהפיות, להבין שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. התבוננות עמוקה במציאות, מעבר לרחשי קרביים לוהטים הנובעים מתוך תפישת מציאות מעוותת העונה על צרכי אינסנט לאידיאולוגיית קרביים, היא זו היחידה המסוגלת להביא את המזור לתחלואינו.

  26. ג'ימי הגיב:

    אם זאת לא המדינה שלך, מוזמנת לטוס מכאן. לא בכוח…
    אני הכי גאה במקום הזה, בצבא שלנו, בהכל.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים