הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 ביולי, 2007 80 תגובות

הוועידה ה-25 של מק"י אישרה את דו"ח הוועד המרכזי ואת סיכום הדיון. בכך שבה מק"י והדגישה את מהותה הרעיונית כמפלגת מעמד העובדים, הבוחנת את מכלול השאלות החברתיות, הלאומיות, המיגדריות והתרבותיות באמצעות כלי הניתוח המעמדיים, המרקסיסטיים-לניניסטים.

אך אישור הדו"ח והסיכום בוועידה פה אחד, ללא התנגדות, אין פירושו כי בזה תם הדיון הפנימי, שחשוב מאוד לנהלו, עם עמדות שנקודת המוצא שלהן שונה, ולכן גם המסקנות הפוליטיות שלהן שונות.


גם בקרב חברי מק"י יש מהלכים לתפיסות ביקורתיות, הנפוצות באקדמיה, במכוני מחקר, בספרים המוקדשים לנושאים חברתיים ולאומיים ובתקשורת. לכן יש לפולמוס עמן חשיבות בוויכוח הרעיוני-פוליטי, המתנהל במפלגה.


הגישה לשאלה הלאומית


ולדימיר לנין, שחי ופעל ברוסיה הצארית (שהיתה בית סוהר לעמים), הקדיש מחשבה רבה לנושא הדיכוי הלאומי ולדרכים בהן ניתן לפתור את השאלות הלאומיות. במאמרים רבים, שהוקדשו לשאלה הלאומית, הבהיר לנין את ההבדל בין הגישה המעמדית לבין הגישה הבורגנית והזעיר-בורגנית לנושא זה. במאמרו "השאלה הלאומית בפרוגרמה שלנו" (1903), הדגיש לנין את נקודת המוצא של מפלגתו (שאז כונתה עדיין סוציאל-דמוקרטיה):


"הסוציאל-דמוקרטיה, כמפלגת הפרולטריון, מציגה כתפקידה החיובי העיקרי את הסיוע להגדרה העצמית לא של העמים והאומות, אלא של הפרולטריון בקרב כל לאום".


למה התכוון לנין במונח "הגדרה עצמית של הפרולטריון", כלומר, של מעמד העובדים? הוא לא התכוון לבטל את הצורך לעסוק בתשומת-לב בכל הבט של דיכוי לאומי, בכל תופעה של כיבוש וקולוניאליזם. אך הוא הדגיש, כי הקומוניסטים נבדלים מאחרים בהבנתם, כי  לכל צורות הניצול והדיכוי יש בסיס משותף – הניצול המעמדי הקפיטליסטי. רק תפיסה כזאת מאפשרת לגבש באמת (ולא בסיסמאות רגשניות) את אחדות העובדים, למרות כל ההבדלים הלאומיים והאתניים-תרבותיים, ולהוביל את מעמד העובדים להגדרה עצמית, כלומר: להבנת תפקידו היומיומי בכל תחום, כמו גם להבנת תפקידו ההיסטורי כמחולל השינוי החברתי העמוק.


הגישה המעמדית, השמה דגש בהגדרה העצמית של העובדים כמעמד, אינה מזלזלת בהשפעה הרבה, הנודעת במדינה בורגנית, לאפליה, לדיכוי ולהדרה בשל לאום, מין, עדה, וכן הלאה. אך היא מדגישה את סדר הדברים:


כדי לאפשר לעובדים להגדיר את עצמם כמעמד, כדי שהם יוכלו ללכד  יחד  בני   לאומים   שונים   למאבקים   חברתיים,  על המפלגה הקומוניסטית לעסוק ברגישות ובאחריות בכל מה שמפריע לאחדות העובדים, בכל תופעה של אפלייה, דיכוי וניצול. המאבק העיקבי של מק"י נגד כל גילוי של אפליה ודיכוי, מוצא ביטוי במאבק הנחוש נגד הכיבוש של השטחים הפלסטיניים ונגד האפלייה של האוכלוסייה הערבית בישראל. לכן דבקה מק"י, מזה 60 שנה, בהגדרה העצמית של העם הפלסטיני ובכינון מדינתו העצמאית בצד ישראל.


פוליטיקה של זהויות


בשל נסיבות שונות, הוויכוח עם העמדות המעמדיות העקרוניות של מק"י מוצג בידי המערערים עליהן כ"וויכוח בין מק"י לחד"ש". אך זו הסחת דעת. הוויכוח הוא ויכוח רעיוני והוא מתנהל בין חברי מק"י.


ישנם חברי מפלגה, אשר מציעים שמק"י "תתעדכן" מבחינה רעיונית ותאמץ גישות מודרניות לא-מעמדיות.


הם מציעים, כחלופה לגישה הלנינית, שתוארה לעיל, עמדות המבטאות, למשל, גישה המכונה "פוליטיקה של זהויות". בניגוד לפוליטיקה המעמדית, שהיא הפוליטיקה של מק"י, הם מציגים כדבר הקובע בפוליטיקה את הזהויות הייחודיות של קבוצות לאומיות וחברתיות, הסובלות מדיכוי, מגזענות ומאפליה: פלסטינים אזרחי ישראל, מזרחים, נשים, מהגרי עבודה וכן הלאה. לגישה זו יש ביטוי פוליטי מובהק  בהופעתן של מפלגות, הטוענות לייצג ערבים (בל"ד),  מוסלמים (רע"מ), מזרחים (ש"ס), עולים (ישראל בעליה).


בתנאים, שבהם פועלת מק"י, אימוץ "פוליטיקה של זהויות" כתחליף לגישה המעמדית, עלול להוביל, בפועל, להפיכתה לעוד מפלגה ערבית, שיש לה גם תמיכה מצד יהודים.


מק"י קידמה ומקדמת טיפוח של תרבות וזהות של המדוכאים, וזאת כמרכיב במאבק המעמדי-חברתי נגד כל צורות הניצול והאפלייה. אך היא דוחה עקרונית ומעשית את "הפוליטיקה של הזהויות" (כפי שעשתה הוועידה ה-25). המאבק לשוויון זכויות אזרחי ולאומי של האוכלוסייה הערבית הוא  מאבקם המשותף של הקומוניסטים היהודים והערבים, הנובע מתפיסת עולמם המעמדית.


חשוב להדגיש, כי כאשר עוסקים בטיפוח זהות לאומית ערבית (למשל, באמצעות "שולחנות עגולים", העוסקים רק בשאלות של המיעוט הערבי, מבלי לשתף בדיון חברי הנהגה יהודים), וזונחים במודע את הגישה המעמדית לשאלה הלאומית – נותרים במעגל ההשפעה של השקפת העולם של הבורגנות, זו המולידה את הפערים, הדיכוי והגזענות.


באקדמיה ומחוצה לה מרבים לעסוק בהבחנה במאונך, לפי מוצא, לאום ומין, אך מסתירים בשיטתיות את ההבחנה במאוזן, שהיא האבחנה המהותית ביותר: האבחנה בין בעלי ההון המנצלים לבין העובדים (בני כל הלאומים) המנוצלים.


כדי להמחיש את הוויכוח, אביא את הדוגמא הבאה: ביפו נערכה לאחרונה הפגנה נגד התוכנית להריסת בתיהן של משפחות ערביות, בה נטלו חלק גם יהודים רבים. דובר יהודי בעצרת בסיום ההפגנה אמר, כי המאבק נגד הריסת הבתים ביפו הוא מאבק שלכם, הערבים, ואנחנו, היהודים, רק באנו להזדהות איתכם. התבטאות כזאת, המבטאת "פוליטיקה של זהויות" (אתם, הערבים, אנחנו, היהודים) – מנוגדת באופן מהותי להשקפתה של מק"י.  חברי מק"י, ערבים ויהודים, הם בכל מצב שותפים מלאים במערכה נגד כל עוול ודיכוי, נגד כיבוש ומלחמות, ולמען עתידם של שני העמים, של כלל העובדים.

תגובות
נושאים: מאמרים

80 תגובות

  1. שי נימצן הגיב:

    אבי,

    "נדהמתי לשמוע שאתה מצדיק חברות השמירה כמו "אבידר" רק בגלל שמזרחים עומדים בראשם".

    מי אמר שאני מצדיק? אני רק טוען שזה חלק ממנגנוני אי-שוויון נרחבים יותר.

    "מעסיק אחד שאני מכיר אמר לי שהוא תומך בסוציאל דמוקרטיה כי רק ככה יכריחו אותו לא לעשוק את עובדיו."

    עכשיו אתה סותר את עצמך. אתה מוכיח בדיוק את טענתי – בקפיטליזם המעסיק "חייב" לעשוק ואילו סוציאל-דמוקרטיה הדבר לא הכרחי. פתאום חברת השמירה "אבידור" שהתקפת אותי על כך ש"הגנתי" עליה נראית כחלק ממנגנון ולא סתם כרעה בפני עצמה.

    "אתה לא עונה כיצד שינוי תרבותי ישפיע על הדיכוי החומרי?"

    ברוסיה הקומוניסטית אם אינני טועה היה שוויון כלכלי ועדיין ניתן היה למצוא אי-שוויון פוליטי משווע. הנחלת ססטוס-קוו כלכלי לבדו הוכחה כלא מספיקה.

    רציתי לשאול אותך משהו: הסתכלת לאחרונה במהדורות החדשות? כמה מגישים ופרשנים הם מזרחים? כמה מהם הם נשים? האם יש בכלל נשים מזרחיות? לאור הדברים הללו מה הפלא שאין לאף גוף תקשורתי אג’נדה של חלשים שרובה מאוכלס על ידי מזרחים, נשים וערבים.

    שימי,

    "אלא לקחת לבחון במקרו את הקטגוריות שאתה הצבת בקריטריונים שלך — אשכנזים=עשירים=קובעי-טעם בעוד ש: מזרחים=עניים=טעם-נחות."

    אכן הבנת אותי לא נכון. הראתי שאין בהכרח קשר ישיר בין הון כלכלי, תרבותי ופוליטי, ולעיתים קשר זה הוא קשר הפוך. ש"ס היא מפלגה עם הון פוליטי ללא קשר לשתי הספרות האחרות שציינתי.
    אריק איינשטיין השפיע רבות על החברה הישראלית הרבה מעבר למה שרוב האנשים חושבים והוא אינו איש עשיר כלל וכלל.
    האם קארל מארקס היה איש עשיר? השפעתו ניכרת עד היום כי היא היתה השפעה תרבותית-אינטלקטואלית.
    מי קובע את הטעם שלך- דנקנר, ורטהיים ואריסון או "ארץ נהדרת"?
    מה "נחשב" יותר, "הישראלים" או "החמישייה הקאמרית"?

    אבי + שימי,

    עדיין לא קיבלתי תשובה לשתי שאלות:
    למה יש "מוסיקה ישראלית" לעומת "מוסיקה מזרחית"?
    למה נמצא כי פקולטות לרפואה מקבלות כמעט אך ורק אנשים שדומים להם (גברים אשכנזים)?

    לכל מי שרוצה,

    אני אשמח לשלוח מצגות סטטיסטיות של פרופ’ סמי סמוחה בנוגע לאי-השוויון בישראל שחורג הרבה מעבר לספרה הכלכלית. הנתונים הללו כבר הוצגו ב"לונדון וקירשנבאום" אם מישהו/י זוכר/ת.

  2. שי נימצן הגיב:

    למי שכינה אותי גזען (למרות שספק אם הוא מבין את משמעות המילה):

    המזרחיים שעלו ארצה בשנות החמישים לא שנאו ערבים. הם היו ערבים. הם היו יהודים-ערבים ולכן הממסד האשכנזי דיכא אותם כל-כך. הממסד האשכנזי-ציוני הוא גרורה של המערב, וככזה, מתייחס לכל ערבי בראייה אוריינטלית סטריאוטיפית. ראייה זו קובעת שהתרבות המערבית היא "גבוהה" ואילו המזרחית "נמוכה". הממסד האשכנזי גרם למזרחים לשנוא את הצד הערבי שלהם. ניתן לומר, כי כאשר אוהדי בית"ר שרים "מוות לערבים" זה הדבר היחידי שנותר להם. הם שונאים את מי שהם כי כך המדינה חינכה אותם בהתאם למסורת הציונית.
    חוץ מזה, מי דיבר על הכיבוש? למה, המתנחלים הראשונים היו מזרחיים? גוש אמונים היה מזרחי? על מה אתה מדבר?

    אני מציע לך לקרוא את כתביו של פרופ’ יהודה שנהב בנוגע לחברת "סולל-בונה" והתקלותה בפעם הראשונה עם מה שהוא מכנה "יהודים-ערבים".

    לאיש שהגיב לאבי,

    האם מוחמד עלי היה "אופיום להמונים"? האם לא הצליח "לדחוף" לשיח הציבורי את זכויותיהם של השחורים?
    אותו מדיום שאתה טוען שיש להשליכו יכול להיות כלי רב עוצמה לשינוי חברתי בידיים הנכונות.
    האם אל גור הוא "אופיום להמונים"? האם סיקורים של מתנגדי הגלובליזציה זה "אופיום להמונים"? אני חושב שבמסגרת "הסימום" הם הצליחו דיי יפה…

    אני מציע לך לא סתם "להקיא" את כתביהם של אדורנו והורקהיימר ושאר אסכולת פרנקפורט ולחשוב עליהם יחד עם תובנות סוציולוגיות נוספות (אני מציע בראש ובראשונה את פייר בורדייה ומישל פוקו).

  3. שי – אתה מדהים אותי!!! הגיב:

    אתה באמת ק ו ר א מה שאתה כותב??

    "דנקנר, ורטהיים ואריסון או "ארץ נהדרת""?

    א ו ? ? ?

    איפה יש כאן "או"?? מי בדיוק משדר את "ארץ נהדרת", הא?!? הערוץ המרקסיסטי הישראלי? שידורי-המהפיכה מקובה?!

    משדר אותה הערוץ, הנמצא בבעלותם הפרטית, של אותם בעלי-הון עצמם!! ומשרת אותם ואת ענייניהם!!

    עד כמה אפשר להיות כלוא בתוך תודעה כה-כוזבת?

    כי זה, בלי שום ספק, כבר שיא חדש.

  4. אבי הגיב:

    "מעסיק אחד שאני מכיר אמר לי שהוא תומך בסוציאל דמוקרטיה כי רק ככה יכריחו אותו לא לעשוק את עובדיו."

    יכריחו אותו לא במובן שהוא חייב לעשוק אותם, אלא שהקלות שאפשר לעשות זאת מאוד מושכת ומפתה.

    "אבידר" היא חברת השמירה הנצלנית ביותר שאני עבדתי בה ועבדתי בהרבה מאוד חברות שמירה, זה שמזרחים עומדים בראש שלהם לא משנה כלום.

    כפי שכבר עניתי לך אי השוויון, הפערים והעוני רק גדלו במקביל לעובדה שהתרבות המזרחית נכנסה יותר ויותר למיינסטרים הישראלי.

    שכנעת אותי מה שישנה הכל זה ש"בטברנה" ו"הישראלים" יהיו במרכז התרבות הישראלית.
    כי מה שחשוב זה לא זכויות עובדים, מניעת עוני ,מאבק בהתדרדרות הבריאות הציבורית עקב צימצומים ממשלתיים והגדלת הסובסידיות הממשלתיות כך שלא יהיו אנשים שלא יהיה להם כסף לתרופות. אלא המאבק החשוב וההרה גורל הוא שהחולצה של איציק זוהר לא תחשב לארסית.

  5. אבי הגיב:

    שי עכשיו ברצינות אני שואל אותך מה יעזור לרוב רובם של המזרחים העניים שיפור מעמדה של האליטה התרבותית המזרחית? מה זה יעזור לעובדי הקבלן? לאימהות החד הוריות? לעניים? למובטלים? לא חבל לבזבז את הזמן בהתעסקות עם אליטות תרבותיות כשיותר חשוב לשפר את מעמדם של האזרחים הישראלים מהמעמד הנמוך ועד המעמד הבינוני. הם זקוקים יותר לעזרה מאיציק זוהר, אלי יצפן ו"הישראלים" (ששרו את השיר הפלורליסטי, הרב תרבותי והמאוד אינטיליגנטי "תזיזי ת’ישבן, תנענעי ת’תחת")

  6. הגדה השמאלית והשמאל הישראלי הגיב:

    מה שוקרה כאן הוא תמונת מראה של הפוליטיקה הישראלית. בערך 15 אנשים שמתווכחים ביניהם במילים גבוהות (שרובם לא ממש מבינים את משמעותן), זורקים רעיונות נשגבים (שנכשלו בכל מקום שבהם ניסו אותם) ובעיקר …מעניינים רק את עצמם. זאת הדרך לשנוי חברים…עוד חצי שנה כולם ידעו שישראל אדומה .

  7. אבי הגיב:

    ל"הגדה השמאלית והשמאל הישראלי" – יש לך הצעה טובה יותר?

  8. שי נימצן הגיב:

    למי שנדהם ממני,

    האם הערוץ ששידר את נאומיו של מוחמד עלי לא היה ערוץ מסחרי? הדבר לא מנע ממנו להגיד את מה שיש לו להגיד, אך יתכן והדבר עצבן כמה אנשים. יחסי הכוח עובדים לשני הכיוונים – גם המדוכאים יכולים לנצל את הבמה התרבותית שלהם לטובתם הפוליטית.

    אמרו על מייקרוסופט שהיא חברה נצנלנית ושאין סיכוי מולה, והנה, הפלא ופלא, קם לו ה"קוד הפתוח" וחיבר קבוצה גדולה מאוד של אנשים שנגסו וממשיכים לנגוס בבשרה של מייקרוסופט.
    כפי שאמרתי, יחסי הכוח עובדים בשני הכיוונים.

    אבי,

    אתה ממשיך להתייחס לדבריי כאילו אני שולל את המעמדות הכלכליים, וזה פשוט לא נכון. אני טוען שזו ראייה חד-מימדית של אי-השוויון ומנסה להרחיב זאת לתרבות ולפוליטיקה, כך שניתן יהיה להתייחס לכל אלו ביחד כאפלייה ממסדית או שמא "אפליה ממוסדת".

    האם הגדרתה של ישראל כמדינה "יהודית" לא מצביעה על אפליה שטבועה עמוק מאוד בעיקרון המארגן של המדינה? האם אפליה זו היא כלכלית או שמא תרבותית-אתנית?

    האם האפלייה החלה בעידן הקפיטליסטי? האם דה-לגיטימציה זה רק מננון כלכלי?
    אפלייה החלה הרבה לפני העידן הקפיטליסטי ותמשיך הרבה אחריו, כל עוד לא נבין שאי-השוויון מצוי עמוק מאוד בכל המבנים החברתיים והתרבותיים שלנו, ובראש ובראשונה – השפה.

    האם אפליית מערכת החינוך את המגזר הערבי היא על רקע כלכלי בלבד? האם להכריח אותם ללמוד ביאליק זה לא לדחוף להם לתוך הנשמה תרבות שזרה להם אבל מזוהה עם הממסד?

    למה כדורגל נחשב לתרבות "נמוכה", אבל כאשר מודי בר-און ה"תרבותי" מנחה תוכנית כדורגל, הרי היא מייד מקבלת סטטוס "תרבותי"?

    כעת, אבי, האם אתה יודע כיצד נוצר הקפיטליזם? מהם התהליכים שהובילו ליצירת הקפיטל? אני לא יודע אם ידעת את זה אבל יש מחקר מקיף של הסוציולוג מקס וובר שמצא כי שורשי הקפיטליזם הם בכלל בדת הפרוטסטנטית. הוא מראה כיצד קודם כל נוצרה "תרבות קפיטליסטית" ורק אח"כ המבנה הזה נכנס לפעולה.

    אני חושב שלעיתים קרובות המרקסיסטים מבצעים את אותה טעות שאופיינית לכלכלה הקפיטליסטית: רדוקציה של מארג החיים הכולל לתחום הכלכלי בלבד. הם (יחד עם הקפיטליסטים) מייתרים את ההשפעות האקוטיות של התרבות והפוליטיקה בעיצוב החיים, כאילו שהמזור לצרותינו הוא רק שוויון כלכלי.
    איך אומרת האמרה:
    "Been there, done that".

    אני מציע למי שמתייחסים לדבריי להסתכל על הכל בראייה הוליסטית ולא לבחור איזה חצי משפט ו"להכניס לי". בכל זאת, אני חושב שמטרת אתר זה היא העשרה תרבותית ולא גירסה של "קרמר נגד קרמר".

  9. אבי הגיב:

    וובר טועה ברבה דברים, כך לדוגמא, מדינות הרווחה הסוציאליסטיות ביותר הן מדינות סקנדינביה שהן…פרוטסטנטיות. מה קרה לאתוס הקפיטליסטי האינדיבידואליסטי, האנטי-קהילתי ואנטי-קולקטיביסטי שכביכול היה צריך לצמוח מתוך תפיסת העולם הפרוטסטנטית ושמסבירה כביכול את הקמתה של החברה האמריקנית הקפיטליסטית? מדוע לפתע בסקנדינביה הפרוטסנטית צמכה המערכת הכלכלית הכי קהילתית וקולקטיביסטית שקיימת היום? כיצד בשבדיה הפרוטסטנטית קיימת מדינת רווחה מקיפה יותר מבאיטליה, ספרד וצרפת הקתוליות?
    אני לא טוען שאין תרבות, דת וכו’ וכמו שאמרתי כל מפלגה סוציאל דמוקרטית ומרקסיסטית רצינית באירופה תומכת באפלייה מתקנת של נשים, מיעוטים אתניים וכו’. אולם עליך להבין שאלמנט זה הוא שולי ולא מרכזי במפלגות שמתיימרות להיות סוציאליסטיות (כלומר, סוציאל דמוקרטיות או מרקסיסטיות). אלמנט זה יהיה האלמנט המרכזי במפלגות ליברליות וסוציאל ליברליות ואולי לשם אתה שייך במפה הפוליטית (כנראה שלא סתם אתה לוקח דוגמאות כל הזמן מארה"ב ואני מסקנדינביה).
    בישראל כיום אין אף מפלגה סוציאליסטית אחת שמתעסקת בנושא הכלכלי וזאת למרות שבעשורים האחרונים ובעיקר בעשור האחרון הפערים, העוני ואי השוויון גדלו בצורה משמעותית עד כדי כך שישראל היא המדינה בעלת הפערים, אי השוויון ושיעור העוני השנייה בגודלה בעולם המערבי אחרי ארה"ב. האם אתה לא חושב שמה שישראל (וארה"ב) זקוקה לו כרגע זו מפלגה שמתעסקת במיוחד בנושא זה? התנאים הסוציאליים בישראל מפגרים 2 דורות אחרי אירופה (בטח אחרי סקנדינביה), זכויות העובדים הולכות ומתפוגגות, האיגודים הולכים ונעלמים (במגזר הפרטי הם כמעט ולא קיימים יותר בגלל פחד העובדים מפיטורין אם הם יבקשו להתאגד) וההפרטה הולכת ומשתלטת על כל המדינה (הלהיט האחרון הוא הפרטת בתי הסוהר בכיכובו של בן המיעוט הרוסי המסכן והמדוכא לב לבייב). במצב שכזה הדבר האחרון שמעניין אותי זה אם החולצה של איציק זוהר מוגדרת כארסית או אם "היהודים" נחשבים כמו אריק איינשטיין. שאלות אלו הן שוליות ומתעסקות באליטות תרבותיות ולדעתי יש דברים חשובים יותר ובעיות משמעותיות ודחופות יותר של אנשים שמנוצלים בהרבה. מאבק בהפרטת הרפואה שתמנע מצב בו לאנשים מהשכבות הנמוכות בחברה (שים לב אני מכניס פה מונחים כלכליים) חשוב בהרבה מעזרה לאיציק זוהר והחולצה שלו (מה לעשות הדוגמאות הן שלך).
    אגב האם שינוי הביטוי "כושים" ל"אפרו אמריקנים" באמת שינה את מצבם? עפ"י כל המחקרים הפערים, העוני, אי השוויון ואפילו הניידות החברתית בארה"ב התדרדרו מאוד בשלושת העשורים האחרונים. האם לא היה עדיף להתמקד במאבק סוציאליסטי כלכלי שהיה משפר את מעמדם של השחורים שם?
    חוץ מזה ממתי מפלגה פוליטית יכולה להשפיע על השפה? האם אתה מציע שחד"ש תציע בהצעות חוק שינויים לשוניים?

  10. שמאלן ישראלי הגיב:

    אני חושב שהבעיה המרכזית היום של מפלגות השמאל בישראל היא שהן מעוררות אנטגוניזם אצל חלקים נכבדים בציבור בגלל עיסוקן האינטנסיבי בסוגיה הפלשתינית הרגישה.
    אם מפלגות השמאל תתעסקנה יותר בבעיות כלכליות-חברתיות ותקראנה למהפכה מעמדית, אני מאמין שבסיס התומכים הטבעי שלהן יגדל משמעותית.

  11. לשי הגיב:

    עם כל הכבוד למר מוחמד עלי ולנאומיו (שאתה, עליי להודות, מכירם טוב ממני), הרי בוודאי אתה מסכים אתי, בנגע לעובדה שעדיין, השאלה "מה יזכה להיות משודר ומה לא יזכה להיות משודר, בערוץ מסחרי כזה או אחר", נתונה לטוב-לבו של הבעלים. אז נכון, פה ושם "מתירים קצת את הרסן" – בערך כמו קיסר כזה או אחר במאה ה-19 (או שליט סטאליניסטי במאה ה-20…), שעשוי היה להתיר, קמעה, את הצנזורה על העיתונות, משנחה עליו הרוח, על-מנת לאפשר למתנגדיו "לשחרר מעט קיטור", בטרם יכביד את עולו עליהם עוד קצת. בשל כך, התפעלותך מן הדבר הזה נראית לי מוזרה למדי.

    מה תרבותי, בדיוק, בפרסומאי הנתעב מודי בר-און, מאד לא ברור לי – אבל אני בהחלט מסכים איתך, שללא יצירת תרבות שלמה ואתוס תרבותי ומסורתי, הנלווה לה וניצב בבסיסה – גורל כל שינוי להיכשל וגורל כל מהפיכה לגווע.

    אין קבוצה חברתית יציבה, ללא אתוס ותרבות משלה. הדבר היה, למשל, בעוכריה של הבורגנות החלושה בפולין, במאות ה-16~17 – ומשום-כך נעלמו ועריהם, היו לרכוש-המגנאטים.

  12. הלאה התרבות הגיב:

    אריק איינשטיין? איך אריק איינשטיין השפיע על החברה הישראלית? מישהו נכנס לאוברדראפט בשביל אריק איינשטיין? מישהו נתקע בתשלומי ריבית אינסופיים בגלל אריק איינשטיין? מישהו איבד את עבודתו בגלל אריק איינשטיין?

    הדברים החשובים באמת בחיים, הם אלו שלא קשורים בשום צורה ל"תרבות", אלא לסטטוס חומרי-קונקרטי נטו.

  13. לאבי הגיב:

    אין לי תכנית טובה יותר אבל נראה לי שבשלב הראשון שווה להבין איזה רעיון עובד ואיזה לא…קומוניזם – לא…
    מעבר לזה יש כאן אלמנט משעשע…לראות שתי מפלגות שבקושי מגרדות את אחוז החסימה מתווכחות כאילו שזה באמת משנה…אפשר להתווכח כמה שרוצים ולהחזיק באיזו דיעה שרוצים כי תכל’ס זה לא ממש משנה לאף אחד ,לטוב או לרע במצב בו השמאל מהסוג שמתווכח כאן נמצא.

  14. אבי הגיב:

    שי, ש"ס וגאידמק זוכים לפופולריות בעיקר בגלל שהם מציעים פתרונות (שגויים לחלוטין לדעתי) לבעיות כלכליות, זה עיקר כוחם.

  15. שימי הגיב:

    שי, תסלח לי שאני עונה לך בצורה עניינית ותמציתית, אני צריך לעבור..

    1) למה יש "מוסיקה ישראלית" לעומת "מוסיקה מזרחית"?

    כי בישראל יש אפליה וגזענות. כבר הסכמתי איתך על זה ממזמן. עברנו הלאה, לא?

    ובסוגריים: (אני בכלל שומע טראנסים, שזה בכלל מה שהולך היום הכי חזק, ותאמין לי שאין לי מושג מאיזה עדה סקאזי, אינפקטד, אסטראל וכל האחרים..)

    2) למה נמצא כי פקולטות לרפואה מקבלות כמעט אך ורק אנשים שדומים להם (גברים אשכנזים)?

    כי בישראל יש גזענות ואפליה. גם הוכיחו עכשיו במחקר שאם לשני סטודנטים בשנה א’ יש את אותם הנתונים האקדמיים-קוגניטיביים, אז לזה שמגיע מהעשירון העליון יש סיכוי של פי-כמה לעבור מלזה שמגיע מהעשירון התחתון. ואני צריך להסביר לך מי מגיע מאיזו עדה? ושוב, נקודת המוצא ששניהם חכמים באותה המידה. פשוט לזה הראשון יש הזמן והפנאי ללמוד, וזה האחרון צריך לעבוד.

    3) "אין בהכרח קשר ישיר בין הון כלכלי, תרבותי ופוליטי […] ש"ס היא מפלגה עם הון פוליטי ללא קשר לשתי הספרות האחרות שציינתי.
    אריק איינשטיין השפיע רבות על החברה הישראלית הרבה מעבר למה שרוב האנשים חושבים והוא אינו איש עשיר כלל וכלל […] מי קובע את הטעם שלך- דנקנר, ורטהיים ואריסון או "ארץ נהדרת"?
    מה "נחשב" יותר, "הישראלים" או "החמישייה הקאמרית"?

    תשמע, אני לא מבין למה החלטת שאריק אינשטיין, א.ב. יהושע ומודי בר-און הם גיבורי התרבות שלי. גם אין לי טלוויזיה (לא כסף לבזבז על אחת ולא זמן לראות אותה) אז אני לא יודע לגבי "ארץ נהדרת", "הישראלים" או "החמישייה הקאמרית" (בזמנו כן התעדכנתי לגבי "האלופה" כדי להבין על מה מדברים בעבודה).

    אבל נראה לי, בצניעות, שאתה מבלבל כאן כמה דברים. קודם אתה אומר ש"לא-אשכנזים" מו?פלים לרעה. אתה מסביר שקודם כל האפליה היא מהסוג ה"תרבותי" — כלומר, התרבות ה"לא-אשכנזית" נחשבת לנחותה. כאילו שאנחנו בכיתה ה’, ובמקום לשאול מה יותר חזק "כלב בולדוג או כריש" (ברור שהכריש, ברגע שהכלב נכנס לים הוא טובע) יש לנו את "איציק זוהר או אברי גלעד", "מודי בר-און או אלי אוחנה", " אריק אינשטיין או זוהר ארגוב" — ותמיד האשכנזי מנצח.

    על גבי זה אתה מסביר ש*בגלל* שלא-אשכנזים סובלים מאפליה תרבותית וגזענות הם גם, בגדול — ושוב, אני מדגיש בגדול (לא שוב "צביקה פיק מול עמיר בניון") — נמצאים במעמד כלכלי נחות.

    אז הפתרון, אם ככה, הוא שנשמיע יותר עמיר בניון ברדיו? שיעשו עונה חדשה של מוזיקה יוונית בערוץ 1? שיעבירו את הקליפים שהקהילה הפרסית עושה מהערוץ הקהילתי לערוץ 2 (זה דווקא ראיתי, יש לי חברה פרסית שהקליטה לי במיוחד — יש קליפים ממש נפלאים!)? ואולי שיהיו יותר מגישות חדשות מרוקאיות, פרשנים צבאיים תימנים, ומומחים לכלכלה קוצ’ינים שיבואו להסביר על האינפלציה?

    (ואיך נעשה את זה בדיוק..?)

    ואז באורך קסם כולם יבינו שזה לא בסדר לדכא לא-אשכנזים, ולמשפחות מחוסרות הדיור שגרות בגן ציבורי כבר חודש בירושלים ימצאו בתים, וגם יפסיקו את ההריסות של בתי הבדואים בנגב. וגם יבטלו את תוכנית וויסקונסין, ויבטלו את שכר הלימוד באוניברסיטאות, וחברות הקבלן פתאום יעלמו וגם פתאום יהיו יותר קווי אוטובוסים שנוסעים בתדירות גבוהה יותר (גם בלילה אינשאללה!), וזוגות צעירים יקבלו מענקים לרכישת דירה, ומה לא…

    … אנחנו יודעים שמכל הדברים האלה סובלים בעיקר לא-אשכנזים. והסבל הזה הוא תוצאה של מעמד כלכלי. לפנטז כאילו ששינוי ב"מאזניים התרבותיים" יזיז לזה נראה לי בצניעות כמו משהו שהוא במקרה הטוב אופטימיות.

  16. מפלגה שמתעסקת בפערים חברתיים הגיב:

    יש כבר מפלגה כזאת, ושמה המפלגה הקומוניסטית הישראלית.

  17. שי נימצן הגיב:

    אבי,

    בבתגובתך בנוגע לוובר ניכר כי לא קראת את מאמריו אז אני לא יכול להגיב בנושא.

    אני מציע לך לקרוא את בורדייה ולראות כיצד המבנים האוביקטיביים של אי-השוויון (ובהם המבנה הכלכלי) משועתקים דווקא בצורה סובייקטיבית, קרי, באמצעות התרבות.

    אני עדיין טוען שאפליה היתה לפני הקפיטליזם ותהיה אחריו כל עוד לא יטופלו מבני אי-השוויון הבסיסיים ביותר.

    מי שהגיב בנוגע לתרבות,

    האם אתה באמת חושב שאנשי הרוח והתרבות אינם חשובים?
    בראיון האחרון שנערך עם פידל קסטרו והובא באתר זה, הוא אמר שאין לו פחד ממה שיקרה למשטר אחרי מותו, כי הרמה התרבותית של עמו מאוד גבוהה. מעניין, הרמה החומרית שלהם נמוכה והתרבותית מאוד גבוהה והם מסתדרים מצוין.

  18. אבי הגיב:

    לא אמרתי שהתרבות היא לא חשובה, אבל מה שדחוף יותר בישראל של שנת 2007 הם הפערים הכלכליים, אי השוויון הכלכלי ושיעור העוני שהולך ושובר שיאים. חוץ מזה, יש מספיק מפלגות ליברליות כמו מר"ץ ובל"ד שמתעסקות באלמנט התרבותי, לעומת זאת אין כמעט מפלגות שמתעסקות בנושא הכלכלי. אז מה אתה מציע שאפילו חד"ש תהפוך את הנושא הכלכלי למשני ואז לא תהיה בכלל אף מפלגה שמתעסקת בצורה משמעותית בנושא הכלכלי?
    המדינות בהן אי השוויון הוא הקטן ביותר (כולל בין נשים לגברים) הן מדינות סקנדינביה והדרך שהן השיגו את השוויון היחסי הגבוה ביותר בעולם זה באמצעות התעסקות בנושא הכלכלי, תראה לי מדינה שהגיע לשוויון גבוה יותר באמצעות התעסקות בנושא התרבותי-לשוני? האם בארה"ב השוויון גבוה יותר מבמדינות סקנדינביה?
    מה לא נכון במה שאמרתי על וובר? האם דורות של אמונה פרוטסטנטית לא הייתה אמורה ליצור אתוס של אינדיבידואליזם ואמונה באחריות אישית בקרב תושבי מדינות סקנדינביה? כיצד קרה שדווקא שם נוצרה המערכת הכי קולקטיביסטית וקהילתית במערב?

  19. פרנסואה ראש גזר הגיב:

    אז פידל אמר, אז מה. פידל קאסטרו כתב תזה אצל סמוחה?
    אריק איינשטיין ולהקות פופ לא מעניינות 99% מהציבור הישראלי כמו שמעניינות אותו הדאגה לעתידם ולפרנסתם. ולא צריך להיות סוציולוג של תרבות בשביל להבין את זה.
    בורדיה, אגב, כתב את רוב הטקסטים שלו העוסקים בביקורת תרבות בזמן שגשוגה של מדינת הרווחה הצרפתית, דהיינו בשנות ה-60-70 ותחילת ה-80. מאוחר יותר, כשהתחילה החדירה של הניאו-ליברליזם לכלכלה הצרפתית (זאת על חשבון הדיריז’יזם הגוליסטי, שגם לא היה מי יודע מה סוציאליסטי, אבל איפשר לרוב השכירים לקנות תקליטים של פיאף), שינה בורדיה כיוון והתחיל לתקוף את הגלובליזציה ומדיניות השוק החופשי, תוך שימוש במתודות מרקסיסטיות קלאסיות. הטקסטים שלו מתקופה זו אגב, לא מאוד מעניינים.
    באותה מידה, אצלנו, העיסוק האובססיבי ב"תרבות" הוא נחלתם בעיקר של פרופסורים מכובדים עם קביעות ופנסיה, כאשר אותם אקדמאים רמי מעלה מרשים לעצמם לרדת על תרבות ההמונים הנחותה שמעניינת רק את המלוכלכים שמרוויחים שכר מינימום, ואפילו לא קראו דרידה בחיים שלהם. הבעיה היא שאותם פרופסורים משעתקים את ההבניה הסובייקטיבית הזאת באופן דכאני לסטודנטים ולמתרגלים הצעירים…

  20. שי נימצן הגיב:

    שימי,

    קודם כל, הצחקת אותי עד דמעות. פשוט פוסט נפלא! לגזור ולשמור.

    כעת,

    1. מפא"י הייתה מפלגת פועלים ללא הבדלים מעמדיים. העבודה היא לכאורה מפלגה ללא מעמדות. האם מפא"י לא הפלתה מזרחים וערבים? האם העבודה לא עושה זאת גם כן? השוואת הסטטוס הכלכלי לא היתה הפיתרון במקרים אלו.

    2. לא פסלתי את הפערים הכלכליים החריפים כצרה צרורה. ממש לא. פשוט הראיתי שלא ניתן להסביר את אי-השוויון במונחים כלכליים בלבד.

    3. בסך הכל ניסיתי להראות כי המבנים המעמדיים האובייקטיביים-כלכליים, משועתקים דווקא באמצעות פרקטיקות סובייקטיביות-תרבותיות.

  21. לשימי הגיב:

    לא ניתן להשתמש במבנה "בגלל ש". אחרי מלת היחס "בגלל" חייב לבוא שם עצם או כינוי גוף.

    חוץ מזה ח"ח, בטעם טוב.

  22. שי נימצן הגיב:

    אבי,

    נסכם את הדיון המרנין שלנו כך:

    1. אתה טוען כי הכלכלה היא הגורם הראשוני לצרות והיא זו שבסופו של יום יוצרת את התרבות ואת הבדלי התרבות.

    2. לעומת זאת, אני טוען כי דווקא בעידן הקפיטליסטי, התרבות והפוליטיקה של התרבות, הן אלו שמזינות את הכלכלה, וזאת בעקבות ההאחדה בין התרבות והכלכלה והופעת המימד הצרכני.

    פרנסואה ראש גזר (אחלה שם),

    עדיין, שיעתוק המבנה האובייקטיבי מתרחש באמצעות פרקטיקות סובייקטיביות של הגדרות טעם.

    בנוגע למנטרות המרקסיסטיות, פוקו הראה כי כל יחסי הכוח בין הממסד לאנטי-ממסד, פועלים כחרב פיפיות.
    דוגמא: בעלי ההון שדחפו את האינטרנט לצורך חיזוק אחיזתם, יצרו פלטפורמה שבה מיליארד בני אדם מבצעים מעשי גניבה ללא שום נקיפות מצפון – קוראים לזה שיתוף קבצים. ככה, "דופקים את הממסד", ומבצעים אקטים של חתרנות ומהפכנות. תאגיד הענק מייקרוסופט נלחם בכל כוחו בקוד הפתוח אבל הקוד הפתוח רק הולך ומתחזק. אני לא אומר שאני יודע מה יהיו תוצאות יחסי הכוח, אלא שהם פועלים בשני הכיוונים ומאפשרים למדוכאים לשפר עמדות.ויקיפדיה היא דוגמא נוספת לכוחו של ההמון על פני ההון. שוב, אני לא אומר שמישהו מנצח, אלא שלא הכל שחור ויש אפשרות לחתרנות ושינוי.

  23. דוקטור שקשוקה הגיב:

    לא צריך בכלל עזרה של אקדמאים. צריך איגודי ע(ו)בדים, ועדי מובטלים וקבוצות סולידריות של נשים ומיעוטים שילחמו בעד זכויותיהן. מי שלא עושה – מלמד, ומי שלא יודע ללמד – מעתיק תיאוריות מאמריקה ופאריז.

  24. שי נימצן הגיב:

    אבי,

    תקן אותי אם אני טועה, אבל סקנדינביה היא לא מיזם של קיבוץ גלויות כמו ישראל וארה"ב, נכון? בסקנדינביה כמעט ואין שחורים או מהגרים ולכן אין הבדלים ממסדיים בתרבות. אני סמוך ובטוח שאם מארג החיים הסקנדינבי היה מגוון כמו בישראל, אזי הדחיפה לשוויון כלכלי לא היתה מספיקה. להשוות בין סקנדינביה לישראל וארה"ב זה כמו להשוות בין מאדים לישראל. גם אני הייתי ורצה להיות יותר סקנדינבי אבל אלו חלומות באספמיה ואני מתעסק במציאות הישראלית.

    וובר הראה את התוצאות הבלתי מכוונות של פעולות האנשים. כיצד פעולות תרבותיות ופוליטיות פרטיקולריות, מסוגלות בתורן ליצור מבנים חברתיים וכלכליים.

  25. לשי הגיב:

    יש לך טעות. את האינטרנט לא דחפו ולא פיתחו שום בעלי הון. האינטרנט היה מיזם שהתחיל בשנות ה-60 תחת הצבא האמריקאי (גוף ממשלתי) ומכוני מחקר ציבוריים שונים. כך הוא המשיך והתקדם, תוך יצירה של פרוטוקולים שונים לתקשורת ותשתית ה-WWW שאנו מכירים היום, ורק מאוחר הרבה יותר, בשלהי שנות ה-90, נחטף על ידי חברות פרטיות.
    האינטרנט הוא פרויקט שיתופי, קהילתי וחברתי מעצם מהותו. בעלי ההון שנדחפים אליו, הם-הם הגורם הזר והעוין.

    הרדיו, הטלגרף והעיתונות המודפסת אגב, הם אותו סיפור. רק בקנה מידה היסטורי גדול הרבה יותר.

  26. שימי הגיב:

    שי, תסלח לי, כבר קשה לי לעקוב על התגובות.

    אני מסכים איתך שמפא"י והעבודה חארות (גם ההסתדרות לא כאלה קדושים). גם נכון שהמפלגות האלה דיברו על זהות מעמדית (טוב, שמעתי שפעם הם היו ככה, היום זה אולי נמצא אצלם בעיתונים תחת "היום לפני 70 שנה"). מה שאתה אבל יודע גם זה שמי שמחזיק באידאולוגיה לאומית ובמקביל מתיימר להיות סוציאליסט נקרא נאציונל-סוציאליסט. על אלה באמת חבל לבזבז זמן. אבן יסוד לקומוניזם מהפכני הוא אינטרנציונליזם.

    ציטוט שלך: "המבנים המעמדיים […] משועתקים דווקא באמצעות פרקטיקות סובייקטיביות-תרבותיות".

    אני לא בטוח מה זה משועתקים — באוניברסיטה לא למדתי, ואת פוקו אני לא מצליח לקרוא טמבל שכמוני — אבל האם אתה אומר שבגלל שיש לא-אשכנזים ששומעים אריק אינשטיין אז בגלל זה הם נתקפים רגשי נחיתות ודנים את עצמם לחיי עוני?

    ואם אני שוב לא מבין אותך אז סליחה מראש. פשוט הדברים נשמעים לי די מוזרים.

  27. אבי הגיב:

    שי אתה טועה. בכל מדינות סקנדינביה קיים מיעוט אתני שנקראים סאמים (ואנחנו קוראים להם לאפים). בנוסף, בכל מדינה סקנדינבית קיים מיעוט ממדינה סקנדינבית אחרת (שיעור די גדול של שבדים בפינלנד וכו’), בדנמרק קיים מיעוט גרמני ומיעוט אסייתי שמהווה את הרוב בגרינלנד שנשלטת ע"י דנמרק.
    בנוסף, מסוף מלחמת השנייה ובייחוד משנות השישים קיים זרם גדול של מהגרים למדינות סקנדינביה, בעיקר ממדינות עולם שלישי (מזרח אירופה, אפריקה ומדינות ערב). כיום שיעור הלא אירופאים שחיים בשבדיה לדוגמא לא קטן באחוזים משיעור הלא אירופאים שחיים בצרפת. שר החינוך השבדי לשעבר מוחמד ביילן הוא תורכי שעלה רק בגיל 12 לשבדיה ושרת ההגירה והקליטה הנוכחית בשבדיה היא אפריקנית שחורה מבורונדי שעלתה בגיל 10 לשבדיה.

  28. אבי הגיב:

    שי איך וובר יסביר שבמדינות סקנדינביה ובהולנד הפרוטסנטיות הובילה למדינת רווחה ואילו בארה"ב לקפיטליזם ניאו-ליברלי?

  29. תענוג לקרוא את שימי ואבי הגיב:

    שני אנשים, המדברים לעניין.

    ועזבו את שי. כל שהוא יענה לכם, הוא הצעה, לשלוח אליכם את קובץ-הגיגיו של סמוחה.

  30. עופר הגיב:

    קומץ תומכי חד"ש היהודים נתפסים ע"י הציבור בארץ – כולל תומכי חד"ש הערבים – כקבוצת שוליים ומסיבות טובות מאוד: תומכי חד"ש היהודים דומים ליהןדים תומכי בל"ד לא רק בגלל מספרם הקטן ובגלל מספרם הקטן בין תומכי המפלגה, אלא גם בגלל ששתיהן מפלגות ערביות שמקדישות חלק גדול ממצען לאוכלוסיה הערבית (אמנם אצל בל"ד זה יותר בולט).
    וזה גם מסביר אולי מדוע כוחה היחסי של רק"ח/חד"ש בציבור הערבי הולך ויורד בשנים האחרונות: מפלגה זו היא אפיזודה שהולכת ונעלמת מהציבור הערבי, כשלב ביניים בין הצבעה ערבית למפלגות הממסד לבין תמיכה במפלגות הייחודיות לציבור הערבי כמו בל"ד.

הגיבו לשי נימצן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים