הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-5 ביולי, 2007 22 תגובות

בספרו "לנצח את היטלר" מאתגר אברהם בורג את הקורא לחשיבה נוספת ולהתמודדות עם מיתוסים רבים בהם שבויה למרבה הצער החברה הישראלית. מפאת קוצר היריעה אתייחס רק למתי מעט משלל הנושאים שהעלה אברהם בורג בספרו.

הממסד הישראלי מרבה לצייר את ישראל בצבעים של מדינה שוחרת שלום, ושהחתירה לשלום מהווה את הדבק המאחד אותה. בורג פורס בפנינו תובנות נוספות כאשר הוא מציין, למרבה הכאב, שהדבק המאחד הוא דווקא המלחמה. בעמוד 87 בספרו כותב בורג: "הדבק המאחד את החברה הישראלית זו המלחמה. כמה פעמים אמרנו לעצמנו: מזל שיש ערבים, כי אחרת כבר מזמן היינו אוכלים איש את רעהו".


אין ספק שדברים כאלו מעוררים סערה כאשר הם נכתבים על ידי מי שהיה יו"ר ההנהלה הציונית, יו"ר הסוכנות היהודית, יו"ר הכנסת, ממנהיגי מפלגת העבודה וכמי שבשלב מסוים ראה עצמו מועמדה של המפלגה לראשות הממשלה. אדם כזה כותב בדם לבו את השורות הבאות: "יש לי תחושה לא נעימה שישראל בלי מריבה ועימותים לא תדע איך להתקיים. בעולם של רוגע ושלווה היא לא תמצא את מקומה", (עמוד 37).


במלים אחרות, הממסד הישראלי, שהזין את קיומנו כאן רק בחשיבה צבאית וכוחנית, לא ערוך לקיום ללא עימותים צבאיים. וחיזוק לתובנה הזו אנו מוצאים במשפט: "איננו מבינים בעצמנו שום דבר אחר חוץ משפת הכוח", (עמוד 52).


ישראל לא הקדישה את המאמץ הנתבע ממדינה להשתית אושיות של מדיניות החותרת לשלום, אלא היתה שבויה רק בתפיסה המחייבת "אורח חיים מלחמתי ושימוש בשפת הכוח", (עמוד 52).


אברהם בורג מצביע על התופעה המכאיבה שישראל הממסדית הצליחה לנווט את "יהדות האיסלאם" לשנאה חסרת מעצורים לעברה של החברה הערבית במקום לבנות באמצעותה "גשר אנושי חם ואמין בין ישראל לשכנותיה", (עמוד 60). ואילו אל עבר היהדות האמריקאית הוא יורה חצי ביקורת נוקבים על היותה "יהדות של גטו ציוני אימפריאליסטי וכוחני המאמין רק בעצמו", (עמוד 62).


כאשר בא בורג להתמודד עם המבנים המדיניים והחברתיים שהתגבשו במציאות הישראלית הוא מוצא דמיון רב עם אותם מבנים שהתגבשו במציאות הגרמנית "מעת הקמת הרייך השני ועד לעליית הנאצים", (עמוד 89).


הוא מאושש את קביעתו בדבר הדמיון בשלל דוגמאות ואסתפק רק בשתים מהן: "בשולי המיליטריזם הגרמני והישראלי כדאי לציין – יהודים בגרמניה לא זכו מעולם בדרגת קצונה… ובישראל לא יהיה אף פעם רמטכ"ל או ראש ממשלה שאינו יהודי", (עמוד 93). מצמררת ומכאיבה במיוחד לי כקורא הדוגמא השנייה מספרו של בורג: "כשהצבא שלנו, שבו משרתים ילדינו, מבצע סדרת רציחות וחיסולים שאין להם נגיעה מיידית לפיגוע … אנחנו לא קוראים, לא יודעים, לא שומעים, לא אכפת לנו". (עמוד 101). כך שבלית ברירה מתבקשת המסקנה המכאיבה לכל אחד מאיתנו ש"מקומות מסוימים בחוויה הישראלית דומים מאוד למה שהתהווה בגרמניה", (עמוד 103).


בורג מתמודד באומץ רב עם המדיניות של כל ממשלות ישראל בבעיה הכאובה של הפליטים הפלסטינים, ומגנה אותן על הימנעות מהושטת יד לפתרון – במיוחד כשיש להן חלק ביצירת הבעיה. וכך הוא כותב: "שאלת הפליטים הלא פתורה, זו שהקמת מדינת ישראל יצרה אותה, לא היה צריך שישראל היא זו שתמנע את פתרונה", (עמוד 137).


בורג מתרעם על כך "שישראל והעם היהודי המפקיעים לעצמם את המונופול על השואה מכחישים בכך את הרציחות האחרות", (עמוד 268).


הפרק התשיעי בספר מוקדש למה שקורא בורג תורת הגזע היהודית: "כשכתוב על הקיר גרפיטי ‘כהנא צדק’, הכוונה לא רק ללאומנות האלימה והגזענית כלפי חוץ, אלא גם לכוונה שלו למדיניות ההלכה, שבה אין לערבי או ליהודי חילוני מקום", (עמוד 312).


בורג מתייחס בהרחבה ובביקורתיות רבה לחיבורים הפנימיים בין הממשל בארצות הברית ובין הממשל בישראל: "הפוליטיקה הייצוגית, התקשורת, המשפט, העסקים, התרבות והבידור – הפכו את היהודים לגורם מרכזי ומעצב את רוחה של אמריקה … וישראל נהפכה לחלק בלתי נפרד מההוויה האמריקאית", (עמוד 314).


התגובות לספרו של בורג נווטו לעבר סימטאות של פיקנטריה במקום להתמודד עם השאלות הנוקבות שהוא העלה. ב"הארץ" בראיון לעיתונאי ארי שביט ההתמקדות היתה בעיקר סביב נושא הדרכון הצרפתי והעובדה שבורג השתתף בבחירות שנערכו לאחרונה בצרפת. במוסף שהופיע שבוע לאחר מכן הוקדשו שלושה עמודים של מכתבי קוראים מתלהמים היוצאים בשצף קצף נגד בורג, כשכל זעמם אינו מופנה לעבר דברים שנכתבו בספר, אלא לעבר הפיקנטריה של הדרכון. בשיח הציבורי – שהתעורר בכלי התקשורת השונים בעקבות ספרו – נעדרה לחלוטין ההתייחסות, המוארת בספר הודות לקשר ההדוק בין התנועה הציונית ובין אינטרסים של מעצמות אימפריאליסטיות, שפגעו קשה באפשרות שהעם הפלסטיני יממש את זכותו למדינה עצמאית לצידה של מדינת ישראל.


התייחסתי בחטף ועל קצה המזלג לספר מעמיק, שיש בו כתב אשמה חריף נגד התנועה הציונית, שהביאה את החברה הישראלית והחברה הפלסטינית לעימותי דמים, ומנעה מימוש של כל פתרון להביא את שני העמים למציאות של שלום.

תגובות
נושאים: עדכונים

22 תגובות

  1. תמר הגיב:

    זאת לא שאלת הדרכון. כאן הפספוס. לא קראתי את הספר של בורג, קראתי את המאמר המדובר. אני בהחלט מתכוונת להגיע לספר. זה לא שבורג מדבר שטויות, הוא מדבר דברי אמת שחלקם נכונים (אחרת הטובקיסטים לא היו מתרגזים כ"כ..) יחד עם זאת, מה שאותי כ"כ עיצבן זאת העובדה שהוא מנפנף בדרכון שלו, מנפנף באופציה שלו לטוס מכאן ברגע שיהיה פה בלתי נסבל. זאת לא חוכמה לשבת בצרפת ולפקח עלינו? הרי כולנו פעילות במידה כזאת או אחרת, כולנו מנסות ליצור כאן משהו שונה, בשאלת הכיבוש וגם בשאלות אחרות. אני לא אוהבת את נביאי הזעם והחורבן שמטיפים ללא הפסק, לא חוסכים במילים קשות ודימויים קשים וכן, דימוי השואה הוא קשה לעיכול בשיח הציבורי, ויושבים הרחק מאיתנו. בורג מעולם לא היה מושא לדוגמא, הוא אכל מהמדינה הזאת, שהוא כ"כ מתעב כל שקל בדוגמת משכורות ענק ורכב צמוד (גם נהג?) וזאת בשעה שעובדי הציבור נעשקים כאן ונשחטים כאן. אני לא ראיתי את אברום מסייע לילדים הפלסטינאים, אני לא ראיתי אותו תורם במשהו להפסקת הכיבוש. הזכות הזאת לבוא בבקורת כ"כ חריפה ויהירה שמורה לאלו שבאמת אכפת להם ומוכנים לנסות, לפחות לנסות ליצור כאן משהו אחר מוסרי ומתוקן יותר.
    אז כן, אנחנו חרא של מדינה, יש לו צבא שמתנהג כמו ארגון טרור, אנחנו רוצחים פלסטינאים. זה נכון אני מסכימה ואני האחרונה שאתנגד, אבל זאת המדינה שלנו, ואין לנו לאן ללכת, אין לנו. עבורי צרפת זאת לא אופציה. פה גדלתי, פה חונכתי וזאת המדינה שלי – ולא, לא מבחינה ציונית בכלל, אני פוסט מוחלטת. אלא מהבחינה שכאן אני רואה את עצמי בישראל שאני מייחלת לה להיות אחרת, אני חושבת ובעצם יודעת שיש לי מספיק שותפות ושותפים לדרך. בורג הוא לא שותף שלנו (סליחה על יצירת הקולקטיב בכל זאת התכנסנו כאן..) ולא יהיה.

  2. אתי הגיב:

    תודה לעוזי על תרומתו לעיתונות האלקטרונית של השמאל. ובמיוחד תודה לו על כך שהוא למעשה היחיד בויכוח עם בורג ,שלא נכנס לפיקנטריה של הדרכון , אלא במסגרת המצומצמת של המאמר האיר נקודות שמן הראוי להתיחס אליה.

  3. שי נימצן הגיב:

    בורג כתב:
    "הדבק המאחד את החברה הישראלית זו המלחמה. כמה פעמים אמרנו לעצמנו: מזל שיש ערבים, כי אחרת כבר מזמן היינו אוכלים איש את רעהו".
    בנוסף- "יש לי תחושה לא נעימה שישראל בלי מריבה ועימותים לא תדע איך להתקיים. בעולם של רוגע ושלווה היא לא תמצא את מקומה".

    עם הדברים הללו אינני מסכים כלל וכלל. לא מדובר בישראל הצבאית, אלא, בצבא הישראלי, כלומר, לא מדובר באומה שלמה החייה על חרבה כפי שנהוג לחשוב, אלא בצבא שמדכא כל התנגדות למיליטריזם האזרחי ולחברה אזרחית נטו. פרופ’ ברוך קימרלינג ז"ל התייחס לעניין- שבישראל כל טקס הינו בעל גוון צבאי ונוכחות צבאית מובהקת, אך כזו שכופה את עצמה באמצעות פחד ולא כזו שאינהרנטית לחברה הישראלית.
    להגיד שישראל כולה חייה על חרבה זה להגיד שכל ישראל היא ארגון צבאי ודיכוטומי וזה פשוט לא נכון. הקדושה אינה דובקת ברעיון שנקרא "מדינת ישראל", אלא זו קדושה קונקרטית – צבאית וטריטוריאלית. כמו שחנוך לווין שחט את הפרה הקדושה שנקראת "המשפחות השכולות", כך דינה של הפרה הקדושה הצבאית להישחט ולהפוך לארגון מן המניין – כזה שנתון לביקורת ושאינו אמור לקבוע מדיניות. מיקומ הצבא בממסד הישראלי אינו כזה של בשר מבשרה של המהות הישראלית, אלא הוא מהווה חדירה ויראלית ופולשנית שיש לסלקה כמו כל זיהום ויראלי אחר.

  4. שלומי הגיב:

    בורג מפנה חיצים לעבר החברה הישראלית ולא לעבר גורמים פוליטיים. אין מקום לתוכחה כלפי החברה, הכתובת היא הממסד הפוליטי.
    הראיון עם ארי שביט לא עסק רק בדרכון. בראיון הזה התבטא בורג בהרחבה רבה כמי שתומך באולמרט ורואה בו בהחלט ראש ממשלה הראוי ביותר.

  5. תגובה לחדוה הגיב:

    אני חושבת שעוזי עשה עבודה יפה. בכך שהוא התיחס למראי מקום בספרו של בורג ,המצביעים על תופעות קשות מנשוא בחברה הישראלית.
    והדברים הקשים אינם נאמרים על ידי אלו שמדביקים להם את הכינוי -"שמאל סהרורי", אלא על ידי מי שהיה לו חלק ונחלה בלב הממסד הישראלי.

    הבאת מראי המקום היא בהחלט תורמת לשיח הציבורי שאנחנו מבקשים לעורר.

  6. שי נימצן הגיב:

    אני טוען שהראייה הדיכוטומית שמאפיינת את החשיבה הצבאית, אינה קיימת רק בדרך חשיבה זו, אלא גם בחשיבה כלכלית, בינארית ו"עורך-דינית".

    בארה"ב ניתן ליצור משוואה של עלייה אקספוננטלית במספר אנשי הכלכלה והעסקים בממשל ובין עלייה ברמת התוקפנות והצבאיות, וירידה ברמת החשיבה הפוליטית המערכתית שהינה בעלת נטייה לסגנון הוליסטי יותר (אך לא לגמרי הוליסטי).

    בישראל יש שילוב מסוכן של אנשי החשיבה הדיכוטומית בממסד: ערבוב של אנשי צבא, כלכלנים ועורכי-דין. הרי יש עדויות שאולמרט רצה לצאת למלחמה נוכח התנגדות הצבא. הראייה הדיכוטומית שיתכן ונובעת במקורה מהמיליטריזם ויתכן ולאו, שוללת אפשרות לראייה רחבה יותר של המציאות, ולכן ישראל אוהבת מאוד פתרונות של עימותים צבאיים לפני כל פיתרון אחר. לאחר החטיפה, אולמרט לא שקל לרגע אופצייה אחרת מלבד הצבאית, כי ילד יודע לדבר בשפה שהוריו מדברים.
    איך אמר פעם מישהו שהכרתי, ישראל משום מה מוצאת את עצמה במלחמת "אין-ברירה"
    "Every Now and Then".

  7. אירית הגיב:

    לא נכון לבחון את דבריו של בורג במנותק מזהותו ומעשיו בעבר. השמאל ממשיך לקפוץ על פירורים ומילים ריקות של אנשים שהרסו אותו מבפנים הצטרפח למאפיה ואז נזכרו שיש להם ערכים, בצרפתית…
    בורג אינו בורג קטן במערכת שיכול להגיד ש"שטפו לו את המוח" או "עבדו עליו", הוא עמוד תווך של השיטה אותה הוא מבקר עכשיו, אחרי שתפסו אותו בשחיתות ועסקים עם דודו אפל ופשיסטים איטלקיים. האם זה המודל שהשמאל חפץ להפיץ ?
    יש משהו עמוק ולא נכון בהתייחסות הזו, כיון שכושר השיפוט נפגם לחלוטין, והחנופה למי שדופק את השמאל אבל זורק ססמאות שנוחות לאוזן. כל מה שבורג כותב זה יפה ונכון, למעט העובדה שהעיתוי והזהות של הכותב מגחיכים את הטענות.

  8. לאירית הגיב:

    נו, אז הוא ראה את האור! מה רע?

  9. חדוה הגיב:

    נראה לי שמן שהראוי שתמצית סקירתו של הח’ עוזי תודפס על הכריכה האחורית של הספר במהדורה הבאה, תוך נתינת הכבוד המתאים לח’ עוזי.

  10. ל"לאירית" הגיב:

    הוא שאמרתי, צריך ללמוד מבורג (וכניראה מכם) מתי לראות את האור, עדיף כאשר חשבון הבנק נשפך מעודפים, וכאשר יש דרכון חלופי ביד. לא דקה קודם וגם לא חשוב איך הושגו הממון והדרכון ועל חשבון מי.

  11. מתן הגיב:

    לא בטוח כלל שבורג יאהב ציטטה מביקורת, גם אם אוהדת, חתומה בידי אחד ממנהיגי מק"י מתקופות האימפריה הסובייטית.

  12. לאירית הגיב:

    מוטב מאוחר, מאשר אף-פעם…

  13. תגובה לאירית הגיב:

    אני מסכים איתך, ואין ספק שאת צודקת. אבל במחשבה שניה אינני פוסלת את מה שעשה עוזי. אם הוא הצביע על כך שדברים רבים שאנחנו אומרים אומר גם אדם כמו בורג,גם אם סולם הערכים שלו זר לי וגם אם הוא חלק ממסד פוליטי שהביא את שני העמים לעימותי דמים מיותרים ולא אאריך בדוגמאות נוספות.
    בסך הכל יצא לשוק ספר, שאדם כמו עוזי מצא לנכון להתיחס אליו. הוא אינו רואה בכותב הספר אורים ותומים, אלא הוא רק מצא לנכון להתיחס לספרו.

  14. חמי הגיב:

    ושוב תודה לח’ עוזי בורגשטיין על תרומתו הרבה ועתירת השנים לפרקסיס המהפכני.

  15. איתן לרנר הגיב:

    חלק מהדברים הכתובים כאן לפני נשמעים כאפולוגטיקה . מנסים להסביר על מה חשב בורג ולמה התכוון ושאולי ראה את האור . האם זה חשוב לכם בגלל הצורך שהשמאל סוף סוף יקבל רוח גבית עד כדי כך שלא יכולים לראות ? קשה לי להאמין שבורג ראה את האור והוא מצטרף אצלי לקונספט של יורים ובוכים . אני אפילו לא יודע אם הוא בוכה אבל אין ספק שהוא ירה . אני מצטרף לביקורת של אירית . זה לא אומר שהאיש אל אמר דברים נכונים אבל , העיתוי , האיש , אפעס זה יותר מידי מלאכותי עבורי .
    ומי שטוען שהוא ראה את האור , עם זה מסתדר עם תמיכה באולמרט ? ומה עם העובדה שהוא מתרץ תירוצים אך עדיין מהווה חלק מבריוני הקפיטליזם הדורסני (אבל הוא טוען שהוא מיטיב עם העובדים – כך אמר בראיון),נשמע ממש כמו האפולוגטיקה של ה"כיבוש הנאור"-
    מישהו שהיה ועדיין קרוב כל כך בצורה זו או אחרת אל השלטון והממסד הגורם לכל העוולות עלייהן הוא מדבר בביקרות כעת , צריך להיבחן ביותר מאשר מילים ובוודאי לא לשכוח או לסלוח באחת רק בגלל שזה נשמע טוב

  16. חיים ברעם הגיב:

    אני מציע לכל המגיבים לקרוא באורח יסודי את הספר. אין שם ניתוח מעמיק אלא כמה תובנות די שטחיות, שהן מהפכניות רק יחסית לביוגראפיה של בורג. אני מבין היטב את הדרך שעשה, שכן צמחתי פחות או יותר באותו ממסד, אבל לפניו יש עוד דרך ארוכה.
    אם המסקנה הפוליטית של בורג היא לתמוך באהוד אולמרט ובאהוד ברק, אז מה לנו כי נריע? לא התפעלתי, חרף העובדה שהגנתי עליו בכל מקום נגד הפשיסטים שחברו נגדו.

  17. אירית הגיב:

    תודה למגיבים. לולא זו היתה תסמונת בשמאל הישראלי, לא הייתי טורחת להתייחס לזה כאן. הבעיה שבורג מגחיך את המציאות הקשה שהוא מדבר עליה, ושומט את הקרקע מתחת לטענות רציניות יותר שמישהו ירצה להעלות בעתיד. הוא לקח סיטואציה קשה באמת והפך אותה לחוכא ואטלולא, עם הספר והראיונות והענן האפור של שחיתות אישית ותרמית לכל אורך הקריירה שלו. הוא לא איזה פיון, כאמור, הוא איש שאחראי במישרין למצב פה, שברח מרשויות החוק בדקה התשעים (באישומים כלכליים ולא "מצפוניים") ועזב את החורבות מאחור לעבר שאנז אליזה. העובדה היא שבחו"ל לא מתיחסים אליו בכלל כאל "גולה פוליטי" והפלשתינאים התעלמו מהסיפור הזה, כמו יתר שמאלני העולם. ורק פה מהללים אותו. זה פשוט עצוב. הכניעה הרופסת לכוח, ולכל מה שמסמל "הצלחה" היא המכתיבה פה את היחס. אם הוא היה מסכן וזרוק ב"גדה השמאלית" של פריז, האתר הזה לא היה מתייחס אליו בכלל גם אם דבריו היו ממש אור נגוהות. אברהם בורג. "כוכב נולד" של השמאל הישראלי….
    זה לא נוגע כלל לעוזי, שסיקר את הספר, וזה בסדר גמור. השאלה היא מערכתית, האם זה כל מה שאפשר להגיד על בורג בגדה השמאלית ? או אולי לפחות יש מקום למאמר מאזן על בעיות זכרון בקרב פעילי שמאל בישראל. הוא עשה בצרפת מה שגאידמק עושה פה, ומה שקובי אלכסנדר עושה בנמיביה. אני שאלתי, וקיבלתי תשובה טפשית, האם זה מה שהגדה השמאלית ממליץ לקהל קוראיו הצעיר ?

  18. אירית הגיב:

    אירית,

    אם פושע (לא בורג) אמר משהו חכם, האם נתייחס לפושע או לדבריו?

    אני מציע להפסיק להיות אידיאליסטים ולהתייחס לדברים המעניינים ולא לאיש עצמו.

    פרויד היה מסומם אבל גם גאון.

    ניטשה היה מטורף וסוטה אבל גם מבריק.

    אולי כדאי שנפסיק כבר לבקש מאנשים להיות יותר צדיקים מהאפיפיור, מה גם שהאפיפיור עצמו אינו צדיק…

  19. לאירית הגיב:

    ממליץ לך לוודא שוב את קשרייך למציאות. אברום בורג נמצא בישראל. יש לו דרכון צרפתי. הוא לא עבר להתגורר שם.

  20. אירית הגיב:

    אוה, נרגעתי. אז הוא בישראל….לרגע חששתי שלא.

  21. קצת שיעורי בית לא יזיקו לבורג הגיב:

    "חביב השמאל הישראלי הרדיקלי אינו בוחל בעיוות המציאות כדי לבסס "אג’נדה" התפורה בדיוק לצרכיהם של ההיסטוריונים החדשים ולאינלקטואלים במערב אירופה.

    "היהודים בגרמניה לא זכו מעולם בדרגות קצונה" קובע נחרצות בורג ואיש ממערריציו אינו מעמידו על טעותו – במלחמת העולם הראשונה שירתו בצבא הגרמני אלפי קצינים יהודים, חלקם זכו גם בעיטורי גבורה ואותות כבוד.
    ואם בהיטלר עסקינן, הרי שכל מי שיש לו שמץ של ידע מכיר את הסיפור אודות מפקדו, אחד סרן הופמן יהודי כדת וכדין.

    בורג גם מנסנ לנגח את הצבא הישראלי על כי הוא מפלה את המיעוט הלא יהודי בישראל, ו"שוכח" להזכיר כי אחד מאלופי המטה הכללי, יוסף מישלב, אינו יהודי, שלא להזכיר עשרות קצינים בכירים לא יהודים ששרתו ומשרתים בצבא הישראלי.

    תמוהה מאד גם נירגנותו של בורג, ששימש עד לא מזמן כאחד מבעליה של חברת "עשות אשקלון" המייצרת – שימו לב טוב – מנועים לטנקי ה"מרכבה"! המכוונת כנגד המיליטריזציה של החברה הישראלית דווקא.
    למותר לציין שכל אותו זמן בו שימש אחד מבעלי החברה לא שמענו ממנו טענות על כך שהמשכורת השמנה שהוא מקבל ממנה מפריעה להשקפת עולמו השוללת שימוש כוחני כנגד העם הפלסטיני.

  22. אוסמה הגיב:

    לא הבנתי, אנחנו מסכימים עם הטענות שלו אך לא עמו? ומה בעצם הרעיון . למדוד למי יש את ה… הגדול יותר ? אני יותר שמאלני מהשמאלן לימין שלי ?
    התגובות לכתבה , במקום התחשבנאות אישית של ישראלים נהורים יותר.. צריך להיות מה אנחנו כשותפים לטענותיו של בורג, או ליותר מטענות אלו.. מה הפעולות החברתיות שאנו יכולים להפיק בעזרת ספר זה.. כדי לקדם את העקרונות שאנו שותפים להם מאשר את האגו הפרטי שלנו.. כמגיבים לכתבה על ספר שכולנו קראנו והסכמנו על ט.ע.נ.ו.ת.י.ו !! (תגובה מתלהמת)

הגיבו לתגובה לאירית

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים