הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-10 ביולי, 2007 77 תגובות

על שני דברים יש לברך את תמר גוז’נסקי (הגדה השמאלית: "זה לא "ויכוח בין מק"י לחד"ש. זה ויכוח רעיוני במק"י"), על כך שהיא מעלה את הדיון הרעיוני כבסיס לפעילות של מק"י-חד"ש ושל השמאל כולו, ועל כך שהיא "הזמינה" את לנין לדיון זה בהביאה ציטטה מדבריו, שכן בדרך כלל מסתפקים באזכור די סתמי של הנאמנות ללניניזם מבלי לפרש את המשמעות הפוליטית לימינו אלה. הבעיה היא שהמובאה המוצגת מחטיאה לדעתי את המטרה ואפילו מטה אותנו לכוון לא נכון.

המובאה של לנין* היא משנת 1903, שנים רבות לפני שלנין כתב את ספרו הידוע על האימפריאליזם (1916) ועוד לפני התבטאויותיו הרבות על המאבקים האנטי קולוניאליים ויחסו של מעמד הפועלים לכך. דברי לנין המובאים נכונים – אכן המטרה היסודית של המרקסיזם היא קידום הסוציאליזם בכל ארץ ולא של עמים ואומות לכשעצמם – כידוע כבר מרכס התנגד לתנועות לאומיות מסוימות ששירתו את האימפריה הרוסית בזמנו. וכך גם הסוציאל-דמוקרטיה הקלאסית בזמנה. אך כל זה שייך לתקופה שלפני העידן הקולוניאלי המודרני בו קמו תנועות השחרור הרבות שהתקוממו נגד המעצמות האימפריאליסטיות ורובן גם הצליחו במאבקיהם. על כן מוזרה הבאת ציטטה של לנין מעידן קדום במקום העידן האימפריאליסטי-קולוניאלי המודרני, בו עסק באופן אינטנסיבי כל כך.


המובאה של לנין התייחסה לזכויות להגדרה עצמית של אומות כגון פולין, צ’כיה ומדינות אירופאיות רבות אחרות. בכל המדינות האלה היה קיים כבר מעמד פועלים בשלב התפתחות זה או אחר. ולכן טען לנין בצדק שהסוציאל-דמוקרטיה צריכה לתמוך בשאיפות העצמאות של מדינות אלה אך מעבר לכך, וחשוב עוד יותר, לסייע להגדרה העצמית של הפרולטריון בתוך כל אומה.


שנים מאוחר יותר התעורר הוויכוח האם הכלל הזה תקף גם לגבי העמים הקולוניאליים. כאן, טענו חלק מן הסוציאליסטים, המצב שונה. חלקם תהו האם מדינות אלה כבר "בשלות" לעצמאות? האם לא כדאי להמתין מעט להתפתחותם הכלכלית-אזרחית וליצירת מעמד פועלים בתוכם? בטענות אלה הסתתרה לא מעט יורוצנטריות, התנשאות וזלזול כלפי העמים הקולוניאליים שהיו אז מאוד מקובלים כפי שזה נמשך גם עד ימינו אלה. כאן הופיע לנין ובאיזמל חד ניתח את יחס האימפריאליזם למדינות הקולוניאליות וקרא לשחרור המושבות כולן – אפילו אין בהם עדיין מעמד פועלים מפותח.


להמשיך היום לדבוק במובאה מ-1903 יכול להוביל להשקפה שצריך עכשיו לעזוב את המלחמה נגד הכיבוש ולנהוג בהתאם למובאה: "לסייע בעיקר להגדרה העצמית של הפרולטריון בקרב כל לאום" כלומר העיקר עכשיו אינו בתמיכה בתנועת השחרור הפלסטינית אלא בחיזוק הפרולטריון בקרבו. זה כמובן אבסורד גמור.


המובאה מ-1903 גם אינה ממוקדת ספציפית למצב הפוליטי-חברתי בישראל כיום.


כמובן כדי לקבוע זאת אנו צריכים להגדיר תחילה מה מצבה של ישראל היום. אך אם נגדיר את המצב בישראל כסיטואציה קולוניאלית בה שולטת ישראל על העם הפלסטיני ומחזיקה בידה את הטריטוריה שנועדה להקמת מדינתו, ובה נלחם העם הפלסטיני נגד כיבוש זה – אם כך מניחים, לנין הופך לרלבנטי ואקטואלי ביותר עבורנו, אפילו דבריו בסוגיות אלה נאמרו לפני שנים רבות. אך אם אנחנו מדמים עצמנו חיים בארץ "נורמלית" בלי בעיית כיבוש ובלי ומיעוט לאומי גדול (לא מיעוט זהותי!) בארצו, לא צריך באמת להטריח את לנין.


הנה מדבריו של לנין:


"מלחמות לאומיות נגד המעצמות האימפריאליסטיות אינן רק אפשריות הן באופן בלתי נמנע פרוגרסיביות ומהפכניות", (1916, ההדגשות של לנין).


מכאן התבקשה גם קביעתו הבאה:


"סוציאליסטים […] חייבים בתמיכה נחושה באלמנטים היותר מהפכניים בתוך התנועות הבורגניות-הלאומיות למען שחרור לאומי […]", (1916).


לנין גם מוקיע עמדת "סוציאליסטים" האדישים לתנועות לאומיות.


"העמדה הפשוט ריאקציונית של אדישות לתנועות לאומיות ההופכת לשוביניזם כאשר מעצמות אירופאיות ‘גדולות’ המדכאות את המוני העמים הקטנים והקולוניאליים ומכריזים שמלחמות לאומיות עבר זמנם", (1916).


על עמדות אלה חזר לנין בהתבטאויות אין ספור. עמדות אלה הן דוגמה לא רק להדגשת הצדק במאבקי שחרור של עמים קולוניאליים אלא גם, ולא פחות, להדגשת החשיבות של החלשת המעצמות האימפריאליסטיות וע"י כך פתיחת אפשרויות להעצמת המאבק של מעמד הפועלים בתוכן.


התמיכה במאבק האנטי קולוניאלי הוא על כן מעצם טיבה מאבק אינטרנציונאלי נטו, המחבר בין העמים השונים (וגם בין העם הפלסטיני והיהודי-ישראלי) בהתייצבותם נגד ההגמוניה האמריקאית בעולם.


מכל אלה נובע גם כי עמדה נחושה של מק"י בתמיכה במאבק הפלסטיני לעצמאות לא רק שאינה מנוגדת ל"תודעה מעמדית" או התכחשות לה, אלא העמקתה בסולידריות בינלאומית. ולהפך, התעלמות מן הצורך לתמוך במאבקים אלה והעמדתם בראש סדר היום של מק"י וחד"ש נוגד את התודעה המעמדית.


סדר יום בארץ כובשת


במידה רבה רמז כבר מרכס על סדר יום זה כאשר אמר כי שום אומה לא יכולה להיות חופשייה אם היא מדכאה עמים אחרים.


עם כבוש כל מעייניו נתונים לשחרורו ולאחדותו, המאבק המעמדי ממצה עצמו בתקופה זו בעיקר במאבק הלאומי. העם הכובש משתדל להחזיק בכיבושיו וגם הוא מצליח לרוב ליצור "אחדות לאומית" לאומנית. כדי להגיע לפרויקט החברתי-מעמדי צריך להתגבר על הכיבוש בשני העמים, כלומר סדר היום הוא לגבור על הכיבוש על מנת לגשת במלוא הכוח למאבק הבסיסי שהוא החברתי.


המצב בישראל משמש דוגמה טובה לכך. השלב הראשון הוא הפסקת הכיבוש, יציאה מהשטחים ושלום עם העם הפלסטיני. רק אחרי זה יש אפשרות לדבר ברצינות על הצלחה של מאבקי עובדים לשינוי המשטר החברתי הקיים. האם אין זה ברור שהגזענות והלאומנות הציונית בישראל בולמים את ההתפתחות של תודעה מעמדית? האם אין זה ברור שהמאבק נגד הכיבוש הוא התפקיד הראשון במעלה הדחוף ביותר המעסיק בצורות שונות מאוד את הציבור הישראלי כולו? שוב בעצם ימים אלה רועדת הקרקע מתחת לרגלינו – האם תהיה מלחמה בצפון? סוריה? לבנון? או אף איראן? יש להודות בכך שאווירת המלחמה בה אנו חיים אינה רקע נוח למאבק מעמדי-חברתי.


אכן יש אולי בינינו כאלה – כך למדתי מכמה תגובות למאמרה של תמר גוז’נסקי, המדמים שאנחנו חיים בארץ נורמלית בה אנו צריכים פשוט להתלכד כולנו יחד למאבק למען פתרון הבעיות החברתיות הכאובות בחברתנו ולהתעלם מעט מבעיות לאומיות (לא דגל ישראלי ולא דגל פלסטיני בהפגנה! נאמר באחת התגובות). מה שחסר בתפיסה כזו זה בדיוק הלניניזם.





* "הסוציאל-דמוקרטיה, כמפלגת הפרולטריון, מציגה כתפקידה החיובי העיקרי את הסיוע להגדרה העצמית לא של העמים והאומות, אלא של הפרולטריון בקרב כל לאום".


המבואות של לנין לקוחות כולן מ:


V. L. Lenin, The National Liberation Movement In The East


(1957) Foreign Languages Publishing House, Moscow

תגובות
נושאים: מאמרים

77 תגובות

  1. בוכארין הגיב:

    צריך להכות בו-זמנית בכל החזיתות, ולהרים את כל הדגלים. הדגלים הכי חשובים הם הדגלים שמסייעים לבצע קיטוב של האוכלוסיה, אז אם העניין של הפלסטינים הוא ה"דגל האדום", הנה מה טוב, אם זה העניין של זכויות הנשים הפועלות (להבדיל מהבורגניות), גם טוב. או גם זה יכול להיות העניין של חישמול הכפרים בפריפריה. והעיקר, לא להתעיוש כלל.

  2. לייביש, שאלה ללנין הגיב:

    האם זה נכון שביקרת במק"י? אם כן, האם אתה מתכוון לבקר שוב והאם תוכל להגיד לי מתי, כי אשמח לערוך לך סיור אישי במשרדי הוע"מ.

  3. יואל הגיב:

    הבעייה אצל "לנין" ושמואל שהם רואים את כשלון המאבק המעמדי בתחום של התודעה. אבל הבורגנות במדינות המתועשות יכולה להרשות לעצמה (וגם חייבת עפ"י האינטרסים שלה עצמה) לשלם שכר גבוה לחלק המשכיל של העובדים, כלומר להתחלק בערך העודף שנסחט במקומות אחרים, ואפילו לשלם ביטוח לאומי לחלק אחר, זאת חרף הקיצוצים, ובכך ליצור את האחדות הלאומית בהנהגת בעלי ההון ולטובת האינטרסים שלו.

  4. שמואל אמיר ליואל הגיב:

    על תודעה מעמדית במאבקי עובדים.
    חשוב מאוד מה עובדים חושבים בשעת מאבקיהם, תודעה מעמדית חשובה ביותר. יש מאבקים איגוד מקצועיים בהם מטרת העובדים היא להטיב את תנאיהם ולהסתפק בכך. ויש מאבקים בהם העובדים רואים את מאבקיהם, גם החלקיים, כחלק של מאבק מעמדי כולל שמטרתו לשנות סדרי החברה. הראשונים נקראים מאבקים "אקונומיסטיים" או "צכיסטיים" ואילו השניים הם מאבקים מעמדיים עם פרספקטיבה סוציאליסטית. לנין, (אני מזכיר אותו שוב כי המאמר שלי דן בדעותיו של לנין) קרא בספרו "מה לעשות?" לקומוניסטים "להכניס את התודעה לתוך מעמד הפועלים". הוא חשב שמאבקים ספונטאניים חסרי תודעה מעמדית יכולים להוביל רק למאבקים אקונומיסטיים. מאבקי העובדים הישראליים שייכים לצערנו לסוג האקונומיסטי. אני מבקש סליחה מן הקוראים שאני מזכיר את לנין ומורשתו, רבים ודאי לא שמעו על מושגי יסוד סוציאליסטים אלה – וחבל. חלק גדול ממורשתו רלבנטי גם היום.
    אחד האמצעים החשובים של הממסד הוא להציב את האחדות הלאומית ("נגד הטרור") כנגד האחדות המעמדית. במלחמה גוברת לרוב התודעה הלאומית. במאמרי ניסיתי לתאר כיצד דבר זה נראה בישראל בתוך מדינה כובשת. גם בתגובתי למעלה התייחסתי למאבק המעמדי בישראל. לרגע לא קראתי להניח את הדגל האדום – אבל ניסיתי לתאר את הקושי והמגבלות של המאבק המעמדי בתוך ארץ כובשת. אבל נכון הוא שטענתי שהתפקיד החשוב ביותר כרגע הוא המאבק נגד הכבוש והקולוניאליזם שגם הוא סוציאליסטי במהותו. יש גם לזכור שמאבק זה אינו עניין של בחירה חופשית אלא מאבק שנכפה עלינו – שאין לברוח ממנו, ובודאי לו בשם הדאגה לעובדים.
    ש.א.

  5. דניאל הגיב:

    כפי שאני רואה זאת, הדרך בה על חד"ש לפעול, היא ע"י הצגת מצע מהפכני-ב??א?מ?ת, בכל נושא ונושא, רדיקליזם א?מ?ת??י – ובה בעת לשבת עם עובדים, בכל מקום ואתר ולנסות לארגנם – לא רק לשם הארגון, אלא גם להראות להם, כיצד זה שדופקים את הפלשתינאים, דופק גם אותם.

    יותר מדי מדברים פה עם עצמנו. עוד כינוס של פעילים ועוד דיון בגדה (או ברחוב כורש או באחווה) בין המשוכנעים, על מה חשב לנין ולמה טרוצקי התכוון ולמה כן סטאלין (מקווה שלא…)ולמה לא בוכארין (או להיפך). חד"ש היא מפלגה ז?ק?נ?ה. מ? א? ד .

    דברים שניתן לעשות: איפה שכואב – שם להיות!! מה זאת אומרת, שדווקא הכתומים הדוסים, הם המארגנים, פתאום, "תו חברתי" (בלי להיכנס כרגע לשאלה, עד כמה הוא מתפקד כרגע)? אתם יודעים – אני, אישית, באתי והצעתי בגדה, בחד"ש תל-אביב, דבר דומה-עד-זהה, כבר בשלהי 1998!! מדוע דבר לא נעשה? מדוע התמקדו, דווקא, בדיונים מ?ר?ד?ימ?ים בגדה (בגדה הפיזית, כוונתי – באחד העם 70), בדבר הגיגים פילוסופיים שונים, תחת לשים את הדגש, על פעילות ב??ש??ט?ח?

    אינני יודע, לעתים מדומני, כאילו תפקידה היחיד של חד"ש, הוא ל?מ?נ?ע? פעילות שמאלית רדיקאלית אמיתית. לכנס את כולנו יחדיו תחתיה – ולהרדימנו, בע?אל?ק-רדיקאליזם ובכ?א?ל?ו?-פעילות. לא מתאים לי, לשבת ולשמוע הרצאה על מרקסיזם, מפי כמה מרצים משועממים!! הייתי כבר בסרט הזה ב-1999, ב"מכללת הגדה השמאלית" – והצטערתי, על שאין לי כסף לטייפ-מנהלים; לפחות, הייתי מקליט אותם ובכל-פעם, בה היו לי נדודי-שינה, הייתי מאזין – ונרדם בכיף…

    ככה לא בונים מהפיכה חברים. לא ככה, ובטח שלא באיומי-פלגנות ("מק"י 65″, כדברי אחד המגיבים כאן…). די…

    (אני עוד תחת הטראומה של הסרט, בו צפיתי אמש – על מה עוללו הסטאליניסטים לפו"ם. ברררר….אין פלא, שהפאשיזם עבר שם, אם חברי-המפלגה, צדו את כל השונה מהם, במחנם שלהם!!!)

    על מק"י ל?ה?פ??ת?ח חברים. להקים חזית מורחבת, חד"ש מורחבת, עם כל תנועות וארגוני ה"אוואנגארד" שבסביבתנו – לא עם הבורגנות ולא עם ארגונים ציוניים במובהק (חס ושלום!!!), אבל כן עם בל"ד, כן עם "מאבק סוציאליסטי", כן עם דע"ם, כן עם כל הארגונים הרדיקאליים מכל-מיני זנים וסוגים, כן עם "עלה ירוק" (שיש שם הכל אבל הרוב בצד שלנו), כן עם אלו מבין מיואשי-מר"צ, שמתגעגעים לר"צ וחשים אבודים – כן עם כל מי, שכבר קרוב מספיק, לעמדות המהפכניות, על-מנת לעשות, בעזרתנו, עוד צעד אחד ולהגיע אליהן.

    כמובן, אסור לנו "לטשטש" דבר – נהפוך הוא!! טשטוש עניינים, במטרה "לחבב עצמנו", יהפכנו לסופרמרקט דוחה ומגעיל, בדיוק כמו מר"צ וה"אבו?דה". אלא שומה עלינו, ללכת לכל מקום ואתר ולחלק את החומר שלנו, להסביר ולהבהיר, כיצד הכל קשור בכל – ומעל לכל, לפתוח ביזמות חדשות ולהעלות הצעות חדשות, רעיונות חדשים, להתמודדות עם הבעיות המוכרות!

    ורק לא להגיד, "אבל לנין אמר ככה….אבל טרוצקי כתב ככה….אבל אנגלס הזה ככה"… כל זה לא מעניין וגם איננו רלוונטי. איש מאלה לא חי כאן ואיש מהם, לא נאבק בג-לא-בא-לי-זציה, בכיבוש פלשתין, בזיהום הים ובמלחמה בעיראק.

    קצת חד"שנות, חברים!!!

  6. אבי הגיב:

    אבל דניאל, בל"ד הם בורגנים ולא סוציאליסטים בכלל ועלה ירוק תמכו בבחירות האחרונות בהפרטות.

  7. לשמואל אמיר מאנג’לו איידן הגיב:

    זהו בדיוק העיניין:
    המאבקים נגד הכיבוש (וזה לא משנה אם הם ננקטים ע"י המספחים או ע"י המסופחים, היות והאחרונים החליטו למען ההפרדות, וגם לא משנה איזה דרכים ואמצעים ננקטים ע"י המסופחים במאבקם זה) הם בדיוק המאבקים שהיום מובילים את הדאגה הכנה לעובדים – במיוחד לעובדים של הצד הכובש.

    אנג’לו איידן

  8. שמואל אמיר לדניאל הגיב:

    דניאל, אני מתחבר לרבות מתחושותיך, ודעותיך . אני מצטער כאשר אתה למעשה שולל את המסורת והתרבות הסוציאליסטית-מהפכנית.זה שהופכים גם חומר כזה למשעמם זה סיפור אחר.אדם בעל רצון לשינוי חברתי יסודי יקרא בענין רב דבריהם של מרכס, אנגלס, לנין, לוקאש ועד לולטר בנימין והלאה.כל אלה, כאמירתו של בנימין: "ברשו את ההיסטוריה נגד כיוונה". כן, גם לשמאל יש איקונים ולמה לא? כמובן שלא צריך להתפס לדוגמאטיות אלא לפרש גם את המשנה השמאלית באופן מרענן. המעמדות השליטים יודעים יפה מאוד מה הם עושים כאשר הם הופכים את אפלטון מפאר העבדות, מתנגד הדמוקרטיה באתונה, וחסיד של ספרטה, לאיקון שלהם ומכתירים אותו כאבי הפפילוסופיה.הוא ודומיו באורח פלא תמיד אופנתיים ואילו מרכס מדיף ריח נפטלי!.
    לדעתי התעמקות בתיאוריה אינה מנוגדת לפעילות פוליטית – להפך! היא מספקת משמעות וגם מחשבה על העתיד.

  9. לנין הגיב:

    צריך להוסיף לדבריו של שמואל שהתפקיד של התאוריה במרקסיזם הוא מכריע.
    במרקסיזם התאוריה קודמת למעשה כי מטרתה להבין את המציאות בצורה הכי בהירה וממנה לגזור את הפעולה המעשית.

  10. לאבי הגיב:

    אבי תוהה כיצד אפשר לשתף פעולה עם "בורגנים" כמו בל"ד. תהייה זו מלווה רבים וטובים החושבים שבכך הם מגינים על טוהר "השמאליות". תחילה ראוי להזכיר שחד"ש הלכה כבר במערכת בחירות משותפת עם בל"ד ומערכת בחירות אחרת עם תע"ל של טיבי. הסיבה היא פשוטה: ישראל היא ארץ כובשת בה תושביה הערבים לוחמים נגד הכיבוש ולמען זכויותיהם הלאומיות והאזרייות בתוך ישראל. בישראל של היום זהו מאבק מרכזי של כל אדם מתקדם ושמאלי. במציאות הישראלית מי שמתבדל ממאבק כזה לא יכול, לפחות לפי דעתי, להיחשב כאדם מתקדם. אין כל סתירה בין תמיכה בעובדים לבין תמיכה בזכויות של פלסטינים בשטחים הכבושים ובישראל. בדיוק להפך. לכן אני מציע לאבי ולחלק מן המגיבים כאן בעלי דעות כאלה לחשוב מחדש על סוגיה זו. ש.א.

  11. אבי הגיב:

    כן רק שלבל"ד וגם לטיבי לא ממש אכפת מהעובדים. שתי מפלגות אלו הם מפלגות בורגניות של האליטות הערביות ולא סתם כל טיעוניהם הם טיעונים לאומיים-ליברלים ולא סוציאליסטים.
    מה לעשות שגם החברה הערבית מחולקת לעובדים ומעבידים, מנצלים ומנוצלים. בל"ד וטיבי הם בצד של המנצלים. האם אנחנו רוצים לחבור אליהם? למה? הכל בשם הלאומיות הפלסטינאית ("הציונות החדשה" של הפלסטינאים)?
    כל היחוד של חד"ש היא היותה מפלגה חברתית שמתנגדת לדיכוי כלכלי ולאומי. לעומת זאת, כל היחוד של בל"ד זה שהיא מפלגה לאומית-ליברלית שמתנגדת לדיכוי הלאומי ומסכימה עם הדיכוי הכלכלי.
    בכלל ממתי מפלגה סוציאליסטית טוענת שעיקר האידיאולוגיה שלה היא לאומית? שכחתם את "פועלי כל העולם התאחדו"?

  12. דניאל הגיב:

    בנגע לבל"ד: השאלה היא, כפי שכבר כתבתי פעמים רבות, לאן ברצוננו לפנות. חד"ש משתדלת, לפחות, להיות "מפלגת הנרדפים והמדוכאים". יפה, מתאים לי. כעת, מי מדוכא ונרדף, יותר מבל"ד? הם ערבים, המעיזים לדרוש שוויון ובשל-כך, הם נרדפים עד-חרמה. אני מסכים, שהם אינם חד"ש ואני, אישית, גם נגד זה, שחד"ש תהפוך לבל"ד (כפי שכמעט קרה כבר, בבחירות 2003, עם החבירה לטיבי והכל). יחד עם זאת, לדעתי, עקב היותם נרדפים, הפוטנציאל שלהם, לחבור למהפיכה הסוציאליסטית, גדול יותר מאשר של עובדים יהודים, המאושרים בהחלט בהשתייכותם לרוב האתני המדכא – שלהם חד"ש נכונה לעזור, לדעתי יותר מדי.

    שימו-לב למה שכתבתי: "עם כל מי, שכבר קרוב מספיק, לעמדות המהפכניות, על-מנת לעשות, בעזרתנו, עוד צעד אחד ולהגיע אליהן".

    לדעתי, במצבם הפוליטי הנוכחי, של אנשי בל"ד, ייתכן שקיים סיכוי, לפתוח בדיאלוג עמם ולקרבם קצת, לרעיונות המהפיכה. ועם כל התנגדותי העזה, ללאומיות, לדת ולרכוש – הרי עדיין, אם כבר לשתף-פעולה, עם אנשים שעדיין אינם מרקסיסטיים – אז מוטב, כבר, עם נציגי המיעוט המדוכא ולא הרוב המדכא… כפי שכבר כתבתי, אני לא אניף בהפגנות שום דגל לאומי. רק – או דגל האנארכיסטים (הטוב מכולם, כמובן), או הדגל האדום. אבל, אם כבר דגלים לאומיים – אז עם הדגל הפלשתינאי, אני עוד יכול איכשהו לחיות. לעומת-זאת, כשמניפים את דגלי-הכיבוש, הכחולים-לבנים, דגלי "מולדת" והמפד"ל – אז יש לי בעיה. ומשום-מה, התקיימו הפגנות של חד"ש, בהן נישאו דגלים כאלה. ולכך כבר אין – ולא יכולה להיות – שום הצדקה. ועקב כך, בל"ד קרובה אלי יותר, מאשר מר"צ, לדגמא (שלא לדבר, כבר, על ה"אבו?דה"…).

    כעת – כל אחד, היום, הוא בורגני – עד שהוא לא. גם לפני מאתיים שנה, כל אחד היה מלוכני – עד שכבר לא… אנשים, ברובם, אינם נ?ל?ד?ים מרקסיסטיים (אלא-אם-כן הוריהם כאלה = מיעוט שבמיעוט, כמובן). עדיין, יש זעיר-בורגנים מדוכאים, כערבים – העשויים, עקב-כך, לראות את האור, דרך מאבק משותף עמנו, נגד הגזענות וגילוייה הנתעבים – ויש זעיר-בורגנים, המאושרים, כאמור, מהשתייכותם לרוב האתני המדכא – ואז, גם אם הם מדוכאים כלכלית, עדיין, הלאומנות כה חשובה להם, כאמצעי לאיזושהי תחושת-שייכות בסיסית, שאין כמעט שום סיכוי שבעולם, שהם ישקלו, אפילו, לוותר עליה. ומשום-כך, אם עלי לבחור, בין הפגנה לצד עובדים מנוצלים, התומכים ב"ליכוד", בש"ס או ב"כך", לבין חבירה, להפגנה פלשתינאית לאומנית, של תומכי בל"ד – אבחר באפשרות השנייה.

    כעת, בנגע ל"עלה ירוק" – אישית, אני מכיר את מצע "עלה ירוק" לפני ולפנים. הייתי שם בבחירות האחרונות ואני יכול להעיד, שאם רק יתאפסו על עצמם (אע"פ שנחוצה הרבה עבודה… נו, סטלנים, מה אפשר לעשות. מרחפים למדי), הם עשויים להיות, בני-בריתה הקרובים ביותר של חד"ש. מצעם הוא הרדיקאלי ביותר שאני מכיר ובהחלט קיים שם, פוטנציאל מהפכני. אישית, אני מזדהה עמם, ממש כמו עם חד"ש – אע"פ שכאמור, יש להם עוד דרך לעשותה. ועכ"פ, הם הרבה יותר קרובים, לקטע המהפכני – מאשר כל המפלגות האחרות, שנכנסו לכנסת או שכמעט, למעט חד"ש. גם בעמדותיהם המדיניות (של רובם, של הנהגתם), הם קרובים אלינו – אפילו יותר מאשר מר"צ!! והם גם יכניסו, קצת התחד"שות והתרעננות, לשורותיה של חד"ש – הזקוקה להן מאד. ומה עלי-אדמות יותר מתבקש, מאשר חיבור היפי הולם וטוב, בין הגראס – לשלום?

    ומן-הראוי, לדעתי, לרענן את עמדות חד"ש. לפתוח אותה יותר. שפעילים ירגישו בה רצויים. מערכת פחות היררכית – כי זה בדיוק מה, שהיה בעוכריה של מק"י/חד"ש עד היום: ההייררכיה שלה. ומה שנגע, לדיונים אידיאולוגיים – תראו, אני מסכים בהחלט שזה חשוב – אבל, חיוני לחבר זאת, למציאות היום בשטח!! לא רק כמה זקנים, שמתאספים לבחון איזו נקודה, הנראית להם מעניינת, בכתבי אנגלס – ומתפלאים, מדוע אנשים חדשים, כמעט ואינם מגיעים… אנחנו רוצים להפוך, את המרקסיזם לאטרקטיבי יותר, למשוך אליו אנשים. אבל דיונים ארכניים ומפוהקים רק מרחיקים. ואני מדבר כמישהו, שאוהב דיונים אידיאולוגיים ושקורא כל הזמן. אם אני חש ככה – הרוב, מן-הסתם, כלל לא יטריחו-עצמם…

  13. לאבי משואל אמיר הגיב:

    לאבי,
    אינני יודע אם אתה הוא זה שכתב נגד פוליטיקת הזהויות באחת התגובות שלך. אם כן, אני רק יכול להתפלא מחדש על התגובה שמופיעה כאן למעלה. בנושא הזהויות כנראה התעמקת יפה אך בסוגיות סוציאליזם, מרכסיזם ובעיקר מדיניות מהפכנית, הרבה פחות. כך יוצא שאתה מבחין בין בורגנות למעמד פועלים, וזו באמת ההבחנה היסודית ונקודת המוצא למחשבה שמאלית, אלא נתקעת שם, ללנין לא הגעת, וזה חבל. הלניניזם הוא המרכסיזם בשלב האימפריאליזם. (בכתבי מרכס אפילו המלה "אימפריאליזם" עדיין לא מופיעה. ומה לעשות והאימפריאליזם הוא בעיה מרכזית בעולמנו. אפילו התופעה המעודדת של ההתעוררות הסוציאליסטית בדרום אמריקה קשורה באופן אמיץ בהתנגדות לאימפריאליזם אמריקאי.
    מאז מרכס מבחינים סוציאליסטים ואנשי שמאל בין תנועות לאומיות שונות. אלה שיש להתנגד להם ואלה שיש לתמוך בהם. במלחמת העולם השניה למשל תמכו הסוציאליסטים בתנועות הלאומיות האנטי נאציות שרבות מהן הונהגו ע"י "הבורגנים" (בהן גם הכנסיות – תנועות כגון בל"ד ושל טיבי בודאי) . אפילו במלחמת האזרחים בספרד ניסו הרפובליקנים (ולכן השם הזה) למשוך אליהם את הבורגנים האנטי פאשיסטים. לסוג שיש לתמוך בהם, (זה כמובן לא מקרה שהתומכים האלה היו הקומוניסטים והתנועות הרדיקליות הסוציאליסטיות האחרות ואילו אלה שהתנגדו להן היו הסוציאל-דמוקרטים ) שייכם קודם כל התנועות לשחרור לאומי נגד אימפריאליזם וקולוניאליזם. תנועות אלה מונהגות בדרך כלל ע"י מה שנקרא בעגה הסוציאליסטית לא במקרה "הבורגנות הלאומית". ברובן של ארצות אלה אין או לא היה עדיין מעמד פועלים מפותח, לפחות לא מבחינה פוליטית. לעתים תנועות אלה המתחילות כבורגניות רדיקליות עוברות תוך המאבק האנטי אימפריאליסטי שינוי וגומרות כתנועות שמאליות (ראה קובה למשל).
    בישראל חובתו של איש שמאל לתמוך בהתנגדות הפלסטינית (וגם בתביעת הזכויות של המיעוט הלאומי (לא "זהותי"). הסברתי במאמר ובתגובות שזה אינו מנוגד למאבק סוציאליסטי אלא בדיוק להפך. לעתים כמו בשלב זה אפילו "הייחוד" של השמאל הרדיקלי – מה כל כך קשה להבין כאן?
    מצער אותי שחוסר ההבנה שלך מביא אותך להתנגדות לחברי כנסת ערבים בישראל. כדאי להשאיר את הספורט הזה לימין. ובכלל איך אתה יודע שטיבי למשל "לא איכפת לו ממש מן העובדים"? בשעתו תקף אותו בדיוק בסגנון הזה ירון לונדון. טיבי השיב לו והראה שהוא בין הח"כ הפעילים ביותר בכל הנושאים החברתיים. (וכך גם הח"כ מוחמד ברכה.) אחרי קריאת דברי תבין שקריאתך "האם שכחתם את "פועלי כל הארצות התאחדו" נשמעת באוזני – נו איך לומר – לא ממש רציניים.

  14. אבי הגיב:

    דניאל – עלה ירוק תומכים בהפרטות! והציבו דיעה זו בקדמת המצע שלהם בבחירות האחרונות.
    "ומה לגבי אג’נדה כלכלית? שם טוב: "אנחנו דוגלים בשוק חופשי ולא חושבים במונחים של פרץ. נפעל נגד ועדי עובדים כמו חברת חשמל. צריך שתהיה תחרות"
    — קישור —
    כיצד חד"ש יכולה להתאחד עם מפלגה שמתנגדת לאיגודים?

    שמואל אמיר- אני לא טוען שאסור לשתף פעולה עם בל"ד בנושאים מסוימים, כמו שאפשר לשתף פעולה עם ש"ס בנושאים מסוימים. אבל צריך לזכור שבל"ד הם ליברלים-לאומיים ולכן היריבים שלנו בכל הנוגע לנושא הכלכלי-חברתי. עזמי בשארה בעצמו כתב פרק בספר שיהודה שנהב ערך "קולוניאליות והמצב הפוסט קולוניאלי", בו הוא תוקף את הסוציאליזם וטוען שהיא תיאוריה שנכשלה. צריך לזכור את זה כשאנחנו משתפים עם בל"ד פעולה.
    המצב בישראל שונה מאוד מהמצב בדרום אמריקה, רוב הסיכויים שבל"ד לא תהפוך לסוציאליסטית, אלא תישאר ליברלית ותשתף פעולה עם האליטות הכלכליות ועם האינטרסים הכלכליים של האליטה האמריקנית וצריך להבין את זה ולא לפתח כלפיהם ציפיות. צריך לשתף איתם פעולה (כמו עם עלה ירוק) אך תוך פיכחון והבנה שמניעיהם לא סוציאליסטיים. בל"ד מייצגים את האליטה הפלסטינאית שגם היא, כמו אליטות כלכליות אחרות, נצלנית ותומכת בהיררכיה כלכלית. המצב הוא שבעוד והאליטה הכלכלית הפלסטינאית חיה ברווחה (כולל בכירי אש"ף ופת"ח) ההמונים הפלסטינאים חיים חיי רעב (תרתי משמע).

  15. לאבי הגיב:

    לאבי,
    עמדתך לגבי בל"ד היא עמדה מקובלת בציבור היהודי: אליטה נצלנית החיה ברווחה ומתעלמת מן העם שלה. מכאן גם לא רחוקה הדרך לראות בהצעות השונות מתוך הציבור הערבי שהופיעו לאחרונה "אליטות הרוצות להתיישב ליד האליטות היהודיות". עמדה שמאלית היא לראות בבל"ד חלק ממיעוט לאומי מדוכא ומושפל הלוחם על זכויותיו ועל זכות העם הפלסטינאי ובעלי ברית לשמאל למרות שאינם סוציאליסטים. אני לכן לא משתומם שאתה נסחף גם להתבטאויות עוינות כלפי ח"כ ערביים. מכל מקום מקי וחד"ש נהגו אחרת, הם הלכו איתם ברשימה משותפת לבחירות. בפעם האחרונה זה לא עלה יפה מתוך חישובים כיתתיים וחבל. זכור לי שאנשי שמאל חתמו לפני בחירות להליכה משותפת של חד"ש ובל"ד. אני מניח שאתה לא חתמת על כך?
    אחת התפקידים המרכזיים שלנו הוא להתגבר על הניכור כלפי הציבור הערבי בארץ לפעמים אפילו בתוך השמאל.ש.א.

  16. יואל הגיב:

    אינני יודע מהי "התאוריה הסוציאליסטית שנכשלה". מה שברור ש"הסוציאליזם" בגרסא של ברה"מ מחד והסוציאל דמוקרטיה מאידך שניהם נכשלו. מי שלא מודה בכך נדון להשאר מאחור ולנהל ויכוחים לא רלוונטיים.
    "ההיסטוריה של כל חברה עד כה היא ההיסטוריה של מלחמת המעמדות". במובן ההיסטורי של הציטוט, "החברה" בעידן האימפריאליסטי-גלובלי של הקפיטליזם ההיא החברה האנושית כולה. מי שחושב שהמאבק המעמדי מתרחש בין הפועלים לבורגנות הוא במקרה הטוב מגוחך ובמקרה הגרוע ריאקציונר.
    המאבק המעמדי העיקרי המתקיים בין מנצלים למנוצלים הוא המאבק של העמים המשועבדים נגד האימפריאליזם והקולוניאליזם. המאבק הזה מתנהל תחת הנהגות שונות ואידיאולוגיות שונות ואינו מוביל בהכרח (ואולי בכלל לא) לסוציאליזם אבל זה מה שיש – כאן רודוס כאן קפוץ

  17. אבי הגיב:

    סוציאל דמוקרטיה לא נכשלה ואתה יכול לראות את המאמר שפרסמתי באתר זה
    — קישור —
    לגבי שאר הטענות האחרות שלכם – אני מבין שאינכם חברתיים (מכל סוג שהוא) ושמה שמעניין אתכם זה אך ורק הנושא הפוליטי. במקרה כזה תהיו מוכנים לכך שכמעט כל הישראלים לא יתמכו בנו בגלל שאנחנו מתעלמים מהמצוקות שלהם ולא ממש מציעים להם משהו בתמורה.
    אנחנו צריכים לשתף עם בל"ד פעולה בנושאים מאוד ספציפיים, אבל בל"ד היא קפיטליסטית, איחוד איתה יהרוס את המפלגה החברתית היחידה בישראל. מי שרוצה מפלגה שמתעסקת רק בנושאים הפוליטיים יש לו מפלגות אחרות כגון בל"ד ומר"ץ וכנראה שם מקומכם הפוליטי (מדוע בכלל אתם בחד"ש ולא בבל"ד?). אבל לא יתכן שבמדינה בה הפערים, העוני ואי השוויון הם השניים בגודלם בעולם המערבי ובמדינה בה אין כמעט בכלל זכויות עובדים (בנושא זה אנחנו מפגרים 2 דורות אחרי אירופה והרבה אחרי סקנדינביה) לא תהיה שום מפלגה שמתעסקת בצורה משמעותית בנושאים כלכליים-חברתיים.

  18. שי נימצן הגיב:

    לאבי,

    האם אתה מאמין בסוציאליזם או אתה טוען שהוא הדבר המועיל ביותר לחברה? שים לב שמדובר בהפרדה נחוצה.

    לפי מאמרך האינפורמטיבי, ניכרת עובדת הסתמכותך על נתונים סטטיסטיים. כל העוסק בתחום הסטטיסטי יודע שישנה חובה להתייחס באופן סובייקטיבי לכל תרבות כאשר משווים ניתוחים סטטיסטיים, כלומר, שמה שתקף לגבי מדינה אחת אינו בהכרח תקף לגבי מדינה אחרת. אתה מנסה להכיל את ישראל בנתונים שהצגת, אבל לא מתייחס לשינוי האיכותי ולא הכמותי במעבר בין סקנדינביה לישראל. לרוב כל שיטת מחקר כמותית חייבת להיעזר בשיטה איכותית שמתחשבת בנרטיב הסובייקטיבי.

    בנוגע למעבר מסוציאליזם לקפיטליזם: אני (כנראה בניגוד אליך) טוען שהכל מתחיל ונגמר בידע. המעבר משלטון מונרכי, לפיאודלי,
    לסוציאליסטי, ולאחר מכן קפיטליסטי, נבע דווקא מהרצון של ההמון ולא של השלטון. ניתן לראות כיצד במעבר בין צורות השלטון הנ"ל, הידע מתפשט ומגיע ליותר ויותר אנשים. פעם הידע היה בידי הכנסייה והמלך, לאחר מכן בידי האוניברסיטאות והממשל, וכיום הוא נגיש לכולם. האינטרס הפרימורדיאלי הוא אינטרס פוליטי, ואינטרס פוליטי נובע מידע.
    ראיתי לפני כמה שבועות את הסרט "חיים של אחרים" בנוגע לסוציאליזם של מזרח-גרמניה לפני נפילת החומה. ניתן לראות בבירור כיצד אלמנט השוויון הכלכלי לא מפסיק את הדיכוי והכוח הפוליטי של הידע נמצא בידי קבוצה מצומצמת של אנשים. לא סתם האינטרנט התפתח דווקא בעידן הקפיטליסטי.

    לגבי הדיכוי (שיואל הזכיר):
    לאורך ההיסטוריה מתנהל מאבק כוחני לא רק בין אימפריאליזם למנוצלים או בין מעמד בורגני לפרולטרי, אלא מאבק של יחסי כוח בין הממסד והאנטי-ממסד. לעיתים הממסד מפסיד (ונוצר האינטרנט) ולעיתים הוא מנצח (נוצרת צנזורה על האינטרנט – כמו החוק האחרון של ש"ס).
    בספרו "השיגעון בעידן התבונה", פוקו מראה כיצד היווצרותם של בתי כליאה ופסיכיאטריה מסוגים שונים התפתחו כאשר חל גידול באוכלוסייה. זהו נדבך נוסף בכפייה הממסדית וברצון של הממסד ליישם דיכוטומיה במה שאינו דיכוטומי. כאשר צצו גישות כמו "אקזסטנציאליזם" ו-"הומניזם" נראה כי דווקא הממסד נכשל. כך ניתן לראות את התנודות ההסטוריות במאבקי הכוח.
    תחשוב על זה, היכן יש לאדם יותר שליטה- האם כאשר הוא הולך לפסיכולוג או אולי כאשר הוא הפסיכולוג של עצמו? היכן יש לאדם יותר ידע?

  19. אבי הגיב:

    לא הכנסתי את הנתונים של ישראל, אלא השוויתי בין 5 מדינות סקנדינביה ל-5 המדינות האנגלו-סקסיות.

    כבר אמרו לך שהאינטרנט התפתח ע"י המדינה ומוסדותיה (הצבא והאוניברסיטה) ואתה מתעקש לחזור על טענות לא נכונות.

    אם תבדוק את המאמר שלי תראה שכל הנתונים בדבר חופש עיתונות, יכולת הבעת דיעה, זכויות פוליטיות, השפעה פוליטית וכו’ בעצם מראים שהחופש הפוליטי במדינות סקנדינביה הסוציאל דמוקרטיות גדול בהרבה מהחופש הפוליטי במדינות האנגלו-סקסיות הקפיטליסטיות. לאחרונה התפרסם "מדד הדמוקרטיה" ע"י המגזין המאוד ימני וקפיטליסטי "האקונומיסט" ונחש מה? אפילו שם מדינות סקנדינביה ומדינות סוציאל דמוקרטיות אחרות כגון הולנד מצליחות הרבה יותר ממדינות קפיטליסטיות כגון המדינות האנגלו-סקסיות והונג קונג.
    — קישור —.
    בקשר לדיכוי הפוליטי, אני מסכים איתך שקומוניזם הוא דיקטטורי, בשביל זה קיימת התיאוריה הסוציאל דמוקרטית שהיא גם סוציאליסטית וגם דמוקרטית ונפתרה כל הבעייה (הגיע הזמן שבישראל יפסיקו להתייחס למרקסיזם כתיאוריה הסוציאליסטית היחידה).

    חוץ מזה לא הבנתי, אז אתה בעצם מתומכי הקפיטליזם? ידעתי שכל הפוסט מודרניסטים העלאק "חתרנים" הם קפיטליסטים.

  20. פזית הון הגיב:

    בכל הסיפור הארוך הזה טמון פספוס שהביא כמה למסקנות נחפזות, אשר נוצלו במיומנות ע"י הח"כ תמר גז’נסקי תוך הדגשת נתונים אמיתיים.

    יחד עם זאת, נתונים אלה מצביעים על הניסוח המרקסיסטי הנכון, היחיד האפשרי בקונטקסט של השלב האחרון של הדקדנס האימפריאליסטי.

    מנהיגי מק"י המעיזים להשתמש בתחפושת לניניסטית, מפליגים לתעוזות מרחיקות לכת. בשלב הנוכחי, הם מרגישים מספיק חזקים בכדי לאתר משפטים שלנין כתב, להוציא אותם מהקשרם ולהתאים אותם לתכלית התחפושת שלהם. התחפושת הזו נועדת בדיוק "להמשיך היום לדבוק במובאה מ-1903 …

    אבל מי אמרה שתמר גוג’נסקי היא רחוקה מלהיות בורה בפוליטיקה. הנה כי כן, עלינו לברר את הסיבות לכך שהיא, כפי ששמואל אמיר הטעים נכוחה, "…בהביאה ציטטה מדבריו [של לנין], …מטה אותנו לכוון לא נכון." וזאת כנגד העובדה ש- "בדרך כלל מסתפקים [בהנהגת מק"י] באזכור די סתמי של הנאמנות ללניניזם מבלי לפרש את המשמעות הפוליטית לימינו אלה." כלומר,

    אז להוביל להשקפה שצריך עכשיו לעזוב את המלחמה נגד הכיבוש ולנהוג בהתאם למובאה: "לסייע בעיקר להגדרה העצמית של הפרולטריון בקרב כל לאום" כלומר העיקר עכשיו אינו בתמיכה בתנועת השחרור הפלסטינית אלא בחיזוק הפרולטריון בקרבו." ???

    האח שמואל אמיר מוסיף ש-"זה כמובן אבסורד גמור." וזה להבליט כי " … מוזרה הבאת ציטטה של לנין מעידן קדום במקום העידן האימפריאליסטי-קולוניאלי המודרני, בו עסק באופן אינטנסיבי כל כך." אין כל אבסורד או מוזר במהלך שכזה מצידם של מנהיגי מק"י. לא מצידם של מנהיגים המשחילים ציטטה של בוכארין גם במאמר, "שבהחלט ניתן להבנה גם בלעדיה" (מילים של תמר גוז’נסקי). וודאי לא מצידם של מנהיגים בעלי עדיפויות פלגניות על חשבון המנהיגות של ההתקוממות הפלסטינית. בטח לא מצידם של מנהיגים אופורטוניסטים שנתנו יד לנטרול מעמד הפועלים בתוך ישראל. וזה לא רק בהסתדרות. הם אפילו הצליחו לבלבל אותך אל תוך ההחמצה הזו:

    על עמדות אלה חזר קמנייב בהתבטאויות אין ספור, ואילו הועתקו מילה במילה ע"י ז’דאנוב (ידע אישי) . עמדות אלה מדריכות את הכוחות הפרוגרסיביים לתמיכה במאבקי שחרור של עמים מתקדמים ובכך להעלאת החשיבות של החלשת המעצמות האימפריאליסטיות ע"י הצטרפות מעמד הפועלים של הארצות האימפריאליסטיות במלחמתם הם, במיוחד של העממים המדוכאים. בדרך זו נפתחות אפשרויות להעצמת המאבק של מעמד הפועלים בקרב העמים המסופחים ובקרב אלה המספחים גם יחד.

    וכמו כן, על עמדות אלה חזר לנין בהתבטאויות אין ספור. עמדות אלה הן דוגמה לא רק להדגשת הצדק במאבקי שחרור של עמים קולוניאליים אלא גם, ולא פחות, להדגשת החשיבות של החלשת המעצמות האימפריאליסטיות ועקב כך פתיחת אפשרויות להעצמת המאבק של מעמד הפועלים בתוכן."

    ןאם ליישם זאת למאבקים הפוליטיים של ימינו בארץ הקודש: לדעתי, במצבם הפוליטי הנוכחי, של אנשי בל"ד, ייתכן שקיים סיכוי, לפתוח בדיאלוג עמם ולקרבם קצת, לרעיונות המהפיכה. ועם כל התנגדותי הנלוזה ללאומיות, לדת ולקנין הפרטי ולאופיום שהולך איתם – הרי עדיין, אם כבר לשתף-פעולה, עם אנשים שעדיין אינם מרקסיסטיים – אז מוטב, כבר, עם נציגי המיעוט המדוכא ולא הרוב המדכא… כפי שכבר כתבתי, . אבל, אם כבר דגלים לאומיים – אז עם הדגל הפלשתינאי, אני עוד יכול איכשהו לחיות. לעומת-זאת, כשמניפים את דגלי-הכיבוש, הכחולים-לבנים, דגלי "מולדת" והמפד"ל – אז יש לי בעיה. ומשום-מה, התקיימו הפגנות של חד"ש, בהן נישאו דגלים כאלה. ולכך כבר אין – ולא יכולה להיות – שום הצדקה. ועקב כך, בל"ד קרובה אלי יותר, מאשר ש"ס,

    אגב, אני מסכימה לגמרי עם זה שאלטרנטיבה שלטונית ואנטי-ממסדית לא צריכה להיות אלטרנטיבה אידיאולוגית. יש המון אנשים מצביעי מרכז בישראל שמצביעים למי שנראה להם שיקדם את האינטרסים שלהם ואילו השמאל לא מתייחס לכך. לאחרונה יהודה שנהב התחיל לנתח את הכיבוש מבחינה כלכלית ולהראות שבטווח הרחוק הוא יפסיק להיות יעיל כלכלית ואף יזיק קשות לכלכלה הישראלית עד קריסתה

    [ הערות אישיות: סליחה על התגובה הארוכה והמגובבת משהו; נמאס כבר מהקוד נגד ספאם, במיוחד שיוצאים לי קודים מוזרים כל הזמן. תודה למערכת על עבודה הנאמנה ]

  21. גרישה הגיב:

    להתפלפל על קוצו של יוד מתוך פרשנות של מובאות מ-1903???? זה לפני יותר ממאה שנה, למי שרוצה לעשות חשבון. ועוד מובאות מתקופות אחרות לגמרי בהתפתחות החברתית/מדעית, ועוד מארץ נחשלת יחסית.

    חבר’ה, תתעוררו! זה מריח כמו סגידה פולחנית/דתית, מצטער…

  22. קרלו לגרימה הגיב:

    "מלחמות לאומיות נגד המעצמות האימפריאליסטיות אינן רק אפשריות הן באופן בלתי נמנע פרוגרסיביות ומהפכניות", (תרט"ו, ולדימיר איליץ לנין זצ"ל).

    ולראיה, המאבק של הטליבן והמוג’הידין באפגניסטן נגד הכיבוש האימפריאליסטי הסובייטי!

  23. שי נימצן הגיב:

    אבי,

    "כבר אמרו לך שהאינטרנט התפתח ע"י המדינה ומוסדותיה (הצבא והאוניברסיטה) ואתה מתעקש לחזור על טענות לא נכונות." => אוקיי, אז כאן נכנס לתמונה הניתוח הסוציולוגי האלטרנטיבי שלי שטוען שהאינטרנט תפס תאוצה דווקא מפאת הרצון לביזור ופיזור המידע, רצון של ההמון לא פחות משל בעלי ההון.

    "אז אתה בעצם מתומכי הקפיטליזם? ידעתי שכל הפוסט מודרניסטים העלאק "חתרנים" הם קפיטליסטים. => אני תומך בקפיטליזם כל עוד הוא מקדם את החברה. אפילו מרקס בכבודו ובעצמו הצביע על דברים טובים בקפיטליזם, ויחד עם זאת הוא הצביע על חולשותיו על השאיפה שלו לחפור לעצמו את הקברים שלו.
    אני חושב שבישראל הקפיטליזם בדמותו הנוכחית מיצה את עצמו וכעת הוא הורס ופוגע הרבה יותר מאשר הוא מפתח ודוחף. לכן, אני טוען שצריך להפסיק להתייחס בצורה דיכוטומית לקפיטליזם מול הסוציאליזם ולקחת את הטוב מכל העולמות, יחד עם התאמה לתרבות הישראלית הפרטיקולרית בעת הנוכחית.זוהי הגישה הפ"מ.

    ארגון טוב מתאפיין בגמישות ויכולת להשתנות עם הזמנים בהתאם לאינטרסים המשתנים, ובזה ישראל נכשלת לחלוטין. היא עדיין שרויה בעידן הדוקטרינות.

    אני חייב בעת זו לשנות נושא לכיוון של מעורבות הצבא ההולכת וגוברת בחיינו האזרחיים. השבוע התחזקה אחיזת הצבא בתיכונים השונים. הדיכוי הממסדי הולך ומחריף. אם לא ינקטו מספר צעדים אלטרנטיביים הרי שאנו בדרך למקום אפל ביותר. אני תומך בפה מלא במכתבו האחרון של גדעון ספירו על תמיכה בהשתמטות וקורא להצבת אלטרנטיבה אנטי-ממסדית זו כחשובה ביותר. כל עת שיגיע קצין צבא לתיכון וינסה "לדרבן" צעירים תמימים, הרי שאנו חייבים להציב אלטרנטיבה.

    העתיד נמצא באזרחות.

  24. אבי הגיב:

    "אני חושב שבישראל הקפיטליזם בדמותו הנוכחית מיצה את עצמו וכעת הוא הורס ופוגע הרבה יותר מאשר הוא מפתח ודוחף" ומה בעצם אתה מציע במקומו? האם זה חזרה למדינת רווחה סוציאל דמוקרטית?

    "לכן, אני טוען שצריך להפסיק להתייחס בצורה דיכוטומית לקפיטליזם מול הסוציאליזם"
    לא הבנתי אז אתה תומך במדינת רווחה סוציאל דמוקרטית או שלא? אולי בחצי מדינת רווחה? הסיבה היחידה שסקנדינביה נשארו מדינת רווחה ופיתחו חברה בעלת שיעורי העוני ואי השוויון הנמוכים בעולם זה דווקא בגלל שהם ממשיכים לדבוק בדיכוטומיה של קפיטליזם אל מול סוציאליזם, בגלל שהם עדיין "בעידן הדוקטרינות" מאז שנות ה-30. מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית היא מערך שלם שברגע שאתה פוגע בחלק אחד שלו, שאר החלקים נפגעים גם. "לקחת את הטוב מכל העולמות". תן לי יתרון אחד של הקפיטליזם באיזשהו תחום על פני הסוציאל דמוקרטיה.

  25. דניאל הגיב:

    לאבי – בשבילך – מתוך מצעה של "עלה":

    "עלה ירוק מאמינה שחייבת להיות חלוקה שווה יותר של הנטל: שינוי מדרגות המס להקלה על בעלי ההכנסות הנמוכות, והגדלת הנטל על הכנסות מהון.

    "נפעל לאימוץ מודל מיסוי המוריד את מדרגות המס בצורה ניכרת על הכנסות מעבודה. הורדת המס על עבודה תגביר את המוטיבציה להיכנס למעגל העבודה, ותגדיל את הכנסות המדינה ואת הכנסות העובדים גם יחד.
    "נפעל לביטול חובת תשלום ביטוח לאומי לאזרחי ישראל השוהים בחו”ל, אם יחתמו על ויתור על זכויותיהם הסוציאליות לתקופה זו. בנוסף, נפעל לבטל את תשלום הביטוח הלאומי לסטודנטים ולעצמאים בתקופה שאינם עובדים".

    — קישור —

    כלומר, מה יש לנו כאן? חלוקה שווה יותר של הנטל, יותר מיסוי על רווחי-הון, קץ הדרישה האבסורדית, לסחיטת כספים, ע"י הביטוח הלאומי, מסטודנטים ומחסרי-הכנסה אחרים…

    נכון – זה עדיין לא קרל מרקס! אבל, לטעמי – הם בהחלט בכיוון. במידה מספקת, בפירוש, על-מנת להתקרב אליהם…

    ושוב: קרא את דבריי. עלינו לבדוק, מי מבין המפלגות האחרות קרוב, בפוטנציה, לעמדותינו-שלנו, לפחות במרבית הנושאים, לחבור אליהם וע"י פעילותנו המשותפת, לקרבם עוד…

    נוסיף קצת סוציאליזם ל"עלה" וקצת היפיות וג’וינטים לחד"ש, ובא לרדיקליזם גואל.

    ומלבד זאת – כמובן, שאני מסכים עם דבריך כאן – כידוע לך, גם, משאר דבריי בדיונים כאן.

    שי – הדיקטטורה הנתעבת, ששררה בארצות כה רבות, באירופה, באסיה ועוד, במרוצת דור ומחצה במאה העשרים, איננה – בשום-פנים-ואופן – משאת-נפשי וגם לא – כך אני מקווה ומאמין – משאת-נפשם, של מרבית באי האתר הזה. ומציע לך לבדוק, כמה מאות מיליוני בני-אדם, נרצחו, ע"י הקפיטליזם המהולל שלך, באפריקה לבדה, במשך כל אותן שנים ואף יותר מכך, כיום.

    ומובן מאליו, שאני לחלוטין בדעתך בהתנגדות לצבא…

  26. לאבי הגיב:

    יש משהו מאוד בסיסי שאתה לא מבין – הסוציאלדמוקרטיה פועלת במסגרת הקפיטליזם. בארצות סקנדינביה, בגלל נסיבות גיאו-פןליטיות מסוימות, מתקיים קפיטליזם מרוכך על ידי מדינת רווחה. אבל, זהו קפיטליזם, יש הצבר הון, יש ערך עודף שמופק מהעובדים השכירים. יותר מכך ארצות סקנדינביה, החברות הכלכליות הסקנדינביות, פרטיות וציבוריות, נהנות מניצול העולם השלישי, מהסחר הלא הבינלאומי הלא הוגן, ממחירי העבודה הנמוכים בעולם השלישי וכו.
    טובה סוציאלדמוקרטיה מניאו-ליברליזם – על זה אין ויכוח. אבל, נא לא להתבלבל בינתיים לא הייתה לנו סוציאלדמוקרטיה לא קפיטליסטית.

  27. שי נ. הגיב:

    דניאל,

    לא אמרתי מעולם שהקפיטליזם הוא טוב. מעולם לא היללתי אותו. מאידך, לא אמרתי שיש בו רק רע. אני מנסה כמיטב יכולתי לא להשתמש במונחים של "רע" או "טוב".

הגיבו לקרלו לגרימה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים