הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-10 ביולי, 2007 77 תגובות

על שני דברים יש לברך את תמר גוז’נסקי (הגדה השמאלית: "זה לא "ויכוח בין מק"י לחד"ש. זה ויכוח רעיוני במק"י"), על כך שהיא מעלה את הדיון הרעיוני כבסיס לפעילות של מק"י-חד"ש ושל השמאל כולו, ועל כך שהיא "הזמינה" את לנין לדיון זה בהביאה ציטטה מדבריו, שכן בדרך כלל מסתפקים באזכור די סתמי של הנאמנות ללניניזם מבלי לפרש את המשמעות הפוליטית לימינו אלה. הבעיה היא שהמובאה המוצגת מחטיאה לדעתי את המטרה ואפילו מטה אותנו לכוון לא נכון.

המובאה של לנין* היא משנת 1903, שנים רבות לפני שלנין כתב את ספרו הידוע על האימפריאליזם (1916) ועוד לפני התבטאויותיו הרבות על המאבקים האנטי קולוניאליים ויחסו של מעמד הפועלים לכך. דברי לנין המובאים נכונים – אכן המטרה היסודית של המרקסיזם היא קידום הסוציאליזם בכל ארץ ולא של עמים ואומות לכשעצמם – כידוע כבר מרכס התנגד לתנועות לאומיות מסוימות ששירתו את האימפריה הרוסית בזמנו. וכך גם הסוציאל-דמוקרטיה הקלאסית בזמנה. אך כל זה שייך לתקופה שלפני העידן הקולוניאלי המודרני בו קמו תנועות השחרור הרבות שהתקוממו נגד המעצמות האימפריאליסטיות ורובן גם הצליחו במאבקיהם. על כן מוזרה הבאת ציטטה של לנין מעידן קדום במקום העידן האימפריאליסטי-קולוניאלי המודרני, בו עסק באופן אינטנסיבי כל כך.


המובאה של לנין התייחסה לזכויות להגדרה עצמית של אומות כגון פולין, צ’כיה ומדינות אירופאיות רבות אחרות. בכל המדינות האלה היה קיים כבר מעמד פועלים בשלב התפתחות זה או אחר. ולכן טען לנין בצדק שהסוציאל-דמוקרטיה צריכה לתמוך בשאיפות העצמאות של מדינות אלה אך מעבר לכך, וחשוב עוד יותר, לסייע להגדרה העצמית של הפרולטריון בתוך כל אומה.


שנים מאוחר יותר התעורר הוויכוח האם הכלל הזה תקף גם לגבי העמים הקולוניאליים. כאן, טענו חלק מן הסוציאליסטים, המצב שונה. חלקם תהו האם מדינות אלה כבר "בשלות" לעצמאות? האם לא כדאי להמתין מעט להתפתחותם הכלכלית-אזרחית וליצירת מעמד פועלים בתוכם? בטענות אלה הסתתרה לא מעט יורוצנטריות, התנשאות וזלזול כלפי העמים הקולוניאליים שהיו אז מאוד מקובלים כפי שזה נמשך גם עד ימינו אלה. כאן הופיע לנין ובאיזמל חד ניתח את יחס האימפריאליזם למדינות הקולוניאליות וקרא לשחרור המושבות כולן – אפילו אין בהם עדיין מעמד פועלים מפותח.


להמשיך היום לדבוק במובאה מ-1903 יכול להוביל להשקפה שצריך עכשיו לעזוב את המלחמה נגד הכיבוש ולנהוג בהתאם למובאה: "לסייע בעיקר להגדרה העצמית של הפרולטריון בקרב כל לאום" כלומר העיקר עכשיו אינו בתמיכה בתנועת השחרור הפלסטינית אלא בחיזוק הפרולטריון בקרבו. זה כמובן אבסורד גמור.


המובאה מ-1903 גם אינה ממוקדת ספציפית למצב הפוליטי-חברתי בישראל כיום.


כמובן כדי לקבוע זאת אנו צריכים להגדיר תחילה מה מצבה של ישראל היום. אך אם נגדיר את המצב בישראל כסיטואציה קולוניאלית בה שולטת ישראל על העם הפלסטיני ומחזיקה בידה את הטריטוריה שנועדה להקמת מדינתו, ובה נלחם העם הפלסטיני נגד כיבוש זה – אם כך מניחים, לנין הופך לרלבנטי ואקטואלי ביותר עבורנו, אפילו דבריו בסוגיות אלה נאמרו לפני שנים רבות. אך אם אנחנו מדמים עצמנו חיים בארץ "נורמלית" בלי בעיית כיבוש ובלי ומיעוט לאומי גדול (לא מיעוט זהותי!) בארצו, לא צריך באמת להטריח את לנין.


הנה מדבריו של לנין:


"מלחמות לאומיות נגד המעצמות האימפריאליסטיות אינן רק אפשריות הן באופן בלתי נמנע פרוגרסיביות ומהפכניות", (1916, ההדגשות של לנין).


מכאן התבקשה גם קביעתו הבאה:


"סוציאליסטים […] חייבים בתמיכה נחושה באלמנטים היותר מהפכניים בתוך התנועות הבורגניות-הלאומיות למען שחרור לאומי […]", (1916).


לנין גם מוקיע עמדת "סוציאליסטים" האדישים לתנועות לאומיות.


"העמדה הפשוט ריאקציונית של אדישות לתנועות לאומיות ההופכת לשוביניזם כאשר מעצמות אירופאיות ‘גדולות’ המדכאות את המוני העמים הקטנים והקולוניאליים ומכריזים שמלחמות לאומיות עבר זמנם", (1916).


על עמדות אלה חזר לנין בהתבטאויות אין ספור. עמדות אלה הן דוגמה לא רק להדגשת הצדק במאבקי שחרור של עמים קולוניאליים אלא גם, ולא פחות, להדגשת החשיבות של החלשת המעצמות האימפריאליסטיות וע"י כך פתיחת אפשרויות להעצמת המאבק של מעמד הפועלים בתוכן.


התמיכה במאבק האנטי קולוניאלי הוא על כן מעצם טיבה מאבק אינטרנציונאלי נטו, המחבר בין העמים השונים (וגם בין העם הפלסטיני והיהודי-ישראלי) בהתייצבותם נגד ההגמוניה האמריקאית בעולם.


מכל אלה נובע גם כי עמדה נחושה של מק"י בתמיכה במאבק הפלסטיני לעצמאות לא רק שאינה מנוגדת ל"תודעה מעמדית" או התכחשות לה, אלא העמקתה בסולידריות בינלאומית. ולהפך, התעלמות מן הצורך לתמוך במאבקים אלה והעמדתם בראש סדר היום של מק"י וחד"ש נוגד את התודעה המעמדית.


סדר יום בארץ כובשת


במידה רבה רמז כבר מרכס על סדר יום זה כאשר אמר כי שום אומה לא יכולה להיות חופשייה אם היא מדכאה עמים אחרים.


עם כבוש כל מעייניו נתונים לשחרורו ולאחדותו, המאבק המעמדי ממצה עצמו בתקופה זו בעיקר במאבק הלאומי. העם הכובש משתדל להחזיק בכיבושיו וגם הוא מצליח לרוב ליצור "אחדות לאומית" לאומנית. כדי להגיע לפרויקט החברתי-מעמדי צריך להתגבר על הכיבוש בשני העמים, כלומר סדר היום הוא לגבור על הכיבוש על מנת לגשת במלוא הכוח למאבק הבסיסי שהוא החברתי.


המצב בישראל משמש דוגמה טובה לכך. השלב הראשון הוא הפסקת הכיבוש, יציאה מהשטחים ושלום עם העם הפלסטיני. רק אחרי זה יש אפשרות לדבר ברצינות על הצלחה של מאבקי עובדים לשינוי המשטר החברתי הקיים. האם אין זה ברור שהגזענות והלאומנות הציונית בישראל בולמים את ההתפתחות של תודעה מעמדית? האם אין זה ברור שהמאבק נגד הכיבוש הוא התפקיד הראשון במעלה הדחוף ביותר המעסיק בצורות שונות מאוד את הציבור הישראלי כולו? שוב בעצם ימים אלה רועדת הקרקע מתחת לרגלינו – האם תהיה מלחמה בצפון? סוריה? לבנון? או אף איראן? יש להודות בכך שאווירת המלחמה בה אנו חיים אינה רקע נוח למאבק מעמדי-חברתי.


אכן יש אולי בינינו כאלה – כך למדתי מכמה תגובות למאמרה של תמר גוז’נסקי, המדמים שאנחנו חיים בארץ נורמלית בה אנו צריכים פשוט להתלכד כולנו יחד למאבק למען פתרון הבעיות החברתיות הכאובות בחברתנו ולהתעלם מעט מבעיות לאומיות (לא דגל ישראלי ולא דגל פלסטיני בהפגנה! נאמר באחת התגובות). מה שחסר בתפיסה כזו זה בדיוק הלניניזם.





* "הסוציאל-דמוקרטיה, כמפלגת הפרולטריון, מציגה כתפקידה החיובי העיקרי את הסיוע להגדרה העצמית לא של העמים והאומות, אלא של הפרולטריון בקרב כל לאום".


המבואות של לנין לקוחות כולן מ:


V. L. Lenin, The National Liberation Movement In The East


(1957) Foreign Languages Publishing House, Moscow

תגובות
נושאים: מאמרים

77 תגובות

  1. אני מתקשה להבין, מה אתה רוצה הגיב:

    ועל מה אתה מלין.

    שהרי בטוחני, שאין במק"י, בחד"ש ובאתר "הגדה" ולו אדם אחד, התומך בהמשך הכיבוש, הדיכוי והמלחמה!! מובן מאליו, שכל מי שפה, תומך בהגדרה עצמית לעם הפלשתינאי ובסיום הכיבוש – בין אם (עמדת-הרוב) במסגרת של מדינה פלשתינאית לצד מדינת ישראל – ובין אם (עמדת-המיעוט – שלמיטב-זכרוני, אגב, אתה תמכת בה, ממש-ממש לא מזמן…) במסגרת של מדינה אחת לכל. הדבר מובן מאליו ולפיכך, לא ברורה לי העלאתו כאן על-ידך, משל היה נתון לוויכוח.

    גם ברור, סבורתני, לכולם כאן, שהסיבה היחידה, להמשך איומי-המלחמה המפוברקים האלה, היא שאיפת המשטרים הבורגניים, למנוע דיון מעמדי. הדברים ברורים מאליהם.

    בדברי, באחד הדיונים האחרים, על הצורך להימנע, מנשיאת דגלים לאומיים, דיברתי – למשל – על מחזות, שנגלו לעיניי, במרוצת העשור האחרון, בהפגנות האחד למאי: בהפגנת האחד למאי בנצרת: דגל פלשתין – משל היתה זו הפגנה, של חמושי-הפת"ח – ובהפגנת האחד למאי בתל-אביב: דגל כחול-לבן, משל היתה זו הפגנה, של "מולדת" ונוער המפד"ל.

    בהיותי אנארכיסט, סוציאליסט, ליברל, אנטי-דתי ואנטי-לאומ(נ)י במובהק, אלא *אינם* דגליי ואלה *אינם* סמליי ותמיד תמהתי (וגם הערתי על כך לתמר, באחד למאי… נדמה לי 1999, או 2000), מה, לעזאזל, עושה דגל ישראל = דגל הכיבוש וההתנחלויות, דגל הימין הכהניסטי – אצלנו בהפגנות אדומות!!

    בהתנגדי לנשיאת דגלים לאומיים בהפגנות, אין כוונתי בשום פנים ואופן, שאני מתנגד להגדרה עצמית לכל – להיפך!! אני תומך, תמיכה מלאה, בעצמאות לכל מדינה, שבט, עם, מחוז, קבוצה, כת וכיו"ב שיבקשוה, כאן, שם ובכל מקום עלי-אדמות!! אני תומך – ותמיד תמכתי – במאבק הפלשתינאי, במאבק הטיבטי, במאבק הצ’צ’ני, במאבק הקוסובארי, במאבק האצ’ריאני, במאבק הקטלאני, במאבק הבסקי… ועוד ועוד. תמיד אני שמח, כשעוד קבוצה – אתנית או אחרת – משיגה את עצמאותה, בין-אם בפירוק ברה"מ ויוגוסלאביה ובין אם במתן עצמאות לעוד אי קטנטן אי-שם. תמיכתי בעצמאות ובהגדרה עצמית לכל, איננה יודעת גבולות. יחד עם זאת, נשאלת השאלה, מה צריך להיות הדגל מספר אחת של חד"ש, אם איננו מעוניינים, להפכה לבל"ד ב’!! כי אם בל"ד – אז אחלה, תמיכה במאבקו, של מיעוט מדוכא, עד לנקודת ההקרבה העצמית, הינה מעשה נערץ וללא-ספק, בתור יהודים-במוצאנו, הדבר הנהדר ביותר, הנאצל ביותר, שאנו יכולים לעשות, הוא לתמוך במפלגה פלשתינאית לאומית ולבטל עצמנו מולה – כי אין מה לעשות: כאן, בארץ הזאת, אנו רק פולשים וחסרים כל זכות אמיתית שהיא להתגורר בו, בארץ אותה גזלנו. ואני מודה בהחלט, שגם אצלי, אני בהחלט מתלבט, האם לא כך עדיף: לבטל עצמנו, לתמוך בכל כוחנו בבל"ד ובמדינה פלשתינאית אחת, מן הים עד לנהר, להשיג, במקביל, זכות-שיבה לארצות, מהן היגרו אבותינו ולהתפנות מ"פלשתין הגדולה". ייתכן.

    אולם אם, מצד שני, אנו חפצים להתארגן, כמפלגה בתר-לאומ(נ)ית, המתנגדת ללאומנות, לרכוש ולדת, כמפלגה מתקדמת *אמיתית* – או אז, אין אנו יכולים, בשום-פנים-ואופן, להניף דגלים לאומיים!! לא במובן המושאל וגם לא במובן הממשי, בהפגנותינו הרבות. אם איננו מעוניינים, להפוך לבל"ד ב’ ולהיטמע בתוכה, שומה עלינו – כן, בהחלט להתבטא ובהחלט גם לפעול, למען הפלשתינאים ולמען הגדרה עצמית להם ועצמאות פלשתינאית / אזרחות מלאה בישראל (שזה ויכוח נפרד), בהחלט לתמוך, בכל פלשתינאי באשר הוא (או היא) נציגי מיעוט רמוס, מדוכא ונרדף – אולם, לצד זאת ואף יותר מכך, להדגיש, כיצד המצב הנוכחי, הוא-הוא הגורם האחראי, יותר מכל, למצב החברתי הנוכחי ולמצב הסביבתי הנוכחי!! כיצד הוא מעקר, כל אפשרות דיון בהם – כי עמודים 2 עד 7 בכל העיתונים, מוקדשים לשאלות מדיניות (כלומר, במצב הזה: "בטחוניות" וצבאיות=מיליטאריסטיות), המאבק החברתי, נדחק לעמודים 9-11 ואילו על המצב המחריד, של הטבע ועל היעדר איכות אמיתית לסביבה, מופיעה אולי איזושהי ידיעונת זעירה, לצד דיווחים, על נישואיהן של דוגמניות "כוכב נולד". שומה על כולנו להדגיש, כי כל המאבקים הם מ?א?ב?ק א?ח?ד!!

    אז כן, חד"ש עושה זאת, כעת, בהיקף מסויים, בזכות ח"כ דב חנין. ואולם, אני מתקשה מאד – כאדם שבא חלקית מבחוץ – לזכור ולו מקרה אחד ויחיד, בו ח"כ מוחמד ברכה התבטא, או פעל, באיזשהו נושא, לבד מזה הפלשתינאי!! אז – אם עזמי בישארה, נצביע כולנו לעזמי בישארה!! אחלה, גם אופציה!! אבל – אם אנו מעוניינים, לבדל עצמנו וליצור זהות חד"שניקית, הנבדלת והשונה *מהותית*, מכל זהות מפלגתית אחרת – או-אז, שומה עלינו לאמץ עמדות רדיקאליות יותר – כן לראות בבל"ד, בני-ברית לנושאי עצמאות וזכויות שוות לפלשתינאים, משני צדי הקו הירוק אבל לא *להיות* לבל"ד!!

  2. תמה הגיב:

    האם כתוב משהו אצל לנין ב-1916 על הרעבת האיכרות? על מחנות ריכוז? על משטרה חשאית? על טבח המוני של בני אדם מכל המעמדות ושליחת משפחותיהם לסיביר ע"י הבולשביקים? על רצח אלפי מלחי קרונשטאט אחרי שנכנעו?

    האם כתוב אצלו משהו על כישלון הקומוניזם וקריסתו? על שמחת העמים עם יציאתם מהעבדות הקומוניסטית לחירות?

  3. אנג’לו איידן הגיב:

    שמואל אמיר,
    מה שאתה כותב זה לא רק יותר מאשר נכון, זה לא חושפני ביותר בלבד, זה בכיוון הנכון היחידי שיש לנקוט בקרב המרקסיסטים כפי שצריכים להיות.

    יש עוד. אבל עלי לעצור כאן. גם כך, אולי אמרתי כבר משהו שיפסול את פירסום ההערה הנוכחית, איך שהי מצומצמת, מתחת להבהרות המדוייקות שלך.

    אנג’לו

    אנג’לו איידן

  4. סטאליניזם, עלק הגיב:

    לתגובה של אנג’לו

    מסתובב אדם עם חולצה של סטאלין, וכותב תגובה בדחילו ורחימו כאילו הוא יצונזר חס וחלילה נוסח המשטר הסטאלינסטי. אוי ואבוי.

    "יש עוד. אבל עלי לעצור כאן. גם כך, אולי אמרתי כבר משהו שיפסול את פירסום ההערה הנוכחית".

    עדות על האדם ולא על האכסניה בה הוא כותב.

    אם הייתי מחברי האתר, הייתי שוקל לפנות לעורך דין שיבדוק דיבה ולשון הרע.

  5. שי נימצן הגיב:

    דניאל,

    ננסה למפות לרגע את המפלגות הימניות בישראל ולפיהן לנסות לברר איזה צביון היית רוצה לראות בחד"ש:

    האיחוד הלאומי: דתי-לאומי

    ש"ס: דתי – אתני – מאפיינים סוציאליסטים

    ליכוד: ליברלי – לאומי (יצור כלאיים בין הניאו-ליברל ושמרנות = מעין מפלגת מרכז אמריקאית).

    כעת, ננסה למפות לפי אלה את מה שאתה לא רוצה להיות:

    1. אנטי דתי ואנטי לאומי

    2. אנטי דתי ואנטי אתניות

    3. אנטי ניאו-ליברליות או ניאו-שמרנות.

    איך אני (לדוג’) בתור אזרח דתי שדפקו אותו יכול להיות במפלגה כזאת?
    איך אני בתור אחד שאוהב את הלאום שלי (יהודי או פלשתינאי) יכול להיות במפלגה כזאת?
    להגיד לערבי שיצביע למפלגה אנטי-דתית זה להיות בור בכל מה שקשור לזהות הערבית. אם כבר מפלגה כמו ש"ס פונה יותר לזהות הערבית מאשר מה שיצרת.

    הגיע הזמן שתתעורר ותבין שחילוניות זה לא אנטי-דת או אנטי-לאום. זה להפסיק להאמין באלילים, בין אם הם קונקרטיים ובין אם הם רעיוניים.

    אתה יוצר חיץ במכנה משותף פוטנציאלי עקב האידיאולוגיות שלך. אתה לא באמת מחפש לבטל את אי-השוויון לפי האינטרסים של כולם, אלא לפי האינטרסים שלך.

    המציאות הישראלית היא כזו שאין לאדם זהות אחת בלבד. יש דתי-לאומי, ויש דתי-לאומי-אתני, וכו’ וכו’. זו המציאות ולא איזה אידיאל.

    היות ואתה רוצה ליצור מכנה משותף, אזי מוטב אם תדבר על אי-שוויון ותו לא. במקום לדבר על תודעה מעמדית פשוט לדבר על תודעה.

  6. אבי הגיב:

    שי, יש הרבה ערבים שמצביעים לחד"ש שהיא באופן מובהק אנטי דתית (כמו גם בל"ד).

    בקשר על לדבר על "תודעה" אך לא על "תודעה מעמדית". איזה מן מפלגה חברתית זו תהיה? איזו תודעה? תודעה קוסמית בודהיסטית? סתם תודעה בלי שום תוכן?

  7. שי נימצן הגיב:

    אבי,

    תודעה של שייכות פוליטית (שיכולה להיות בעלת רובדים רבים).

    בקשר לאנטי-דתי: אני אדם חילוני שאין לו כל סממן דתי מכל דת שהיא. גם לא דת חילונית. האדם היחיד שהוא אנטי-דתי הוא אדם דתי אחר.

  8. לשי הגיב:

    ערבים רבים הצביעו ומצביעים למפלגות לא דתיות, שהן חד"ש המרקסיסטית ובל"ד האזרחית-חילונית. בדבריך יש יותר משמץ של התנשאות.

    כמו כן, ליברליות כלכלית ושמרנות תרבותית-חברתית אינן עומדות בסתירה ואינן מראה נדיר בפוליטיקה האירופאית והאמריקאית. רונלד רייגן למשל, דגל באופן מוצהר בקיצוץ הקצבאות לאמהות חד-הוריות על מנת לאלץ אותן להפסיק "לחיות בחטא".

    ש"ס אגב, לא נקפו אצבע בשביל לסייע לסטודנטים במאבקם האחרון, לא יצאו מעולם נגד חוק ההסדרים ולא נגד ביטול חוק הדיור הציבורי (זאת בעידן ה-17 מנדטים!). ש"ס אינה מפלגה סוציאליסטית כלל, ולשמוע את אלי ישי מיילל על אביוני ישראל זה בערך כמו לשמוע את שרי אריסון דוחפת את תכניות הניו-אייג’ הפסיכיות שלה.

  9. אנג’לו איידן הגיב:

    למי שמגדיר את עצמו/ה "אני מתקשה להבין…".
    איך את/ה יכול/ה ובמצבך להבין?
    על איזה מצב מדובר?
    ממש לא חסר מי שנימצא במצב זה?
    באינטרנציונל השני היה מצב דומה בהבדל אחד: שליטי ה-"אינטרנציונל" הנוכחי הרבה יותר מומחים מהאינטרנציונל ההוא – הם למדו מהתבוסות ומהניצחונות (של כרושצ’וביזם עד לגורבצ’וב) הקודמות שלהם. למשל, הם מחבקים את מרקס ואת לנין חיבוק דוב מחושב הרבה יותר.

    גם היום, כמו בחיסול האינטרנציונל השני, המצב מחייב אותנו (המרקסיסטים, כפי שצריכים להיות) למאבק ללא פשרות נגד האופורטוניזם. מלחמה חסרת גבולות זו עתידה לחשל את המרקסיסטים לדרגה המאלצת לפלג את אלה "המתקשים להבין" מאלה שלא מתקשים לעשות כן.

    המרקסיזם, כפי שהוא צריך להיות, צועד בלי להתבלבל בין דגלים ומזהה ביניהם הדגל המתקדם, כלומר הדגל המשרת את האינטרסים הפרולטאריים: דגל ההתקוממות הלאומית האנטי-אימפריאליסטית. איש שמאל שלא מבחין בהבדל המהותי הזה, מתחזה לתומך באינטרס המתקדם, למען השחרור הלאומי, האישה, הסביבה, הפועל (ועוד) מעול המעמדות השולטים במזרח התיכון ובמדינות קפיטליסטיות אחרות בשרשרת האימפריאליזם, בכך שהוא מנופף גבוהה בעיקרים של המרקסיזם תוך בניית מכשולים למעש שנובע מהנפנופים הללו.

    <<אם אנחנו לא רוצים לבגוד בסוציאליזם, אנחנו ח י י ב י ם לתמוך ב כ ל התקוממות נגד אויבנו העיקרי, נגד הבורגנות של המעצמות, בתנאי שהתקוממות זו איננה של מעמד ריאקציוני [מעמד ריאקציוני, ולא משהו אחר ריאקציוני – והאינטרסים האובייקטיביים, של המעמד הפלסטיני שמתקומם היום, הם המתקדמים מכל האינטרסים מאחורי השאיפות להסכמי שלום בטרם שחיקה והתשת הכובש – אנג'לו איידן]. במידה ונסתלק מלתמוך בהתקוממויות החבלים המסופחים [לתמוך ממש בהתקוממויות, לא רק (חלקית או באורח מלא) בשאיפותיהן – א. א.], אנחנו הופכים, אובייקטיבית, לתומכים בסיפוח. דווקא "בעידן האימפריאליזם", שהיא תקופת ראשית המהפכה הסוציאלית, יתמוך היום הפרולטריון במרץ מיוחד בהתקוממות החבלים המסופחים, כדי להסתער למחרתה או בעת ובעונה אחת עימה על הבורגנות של עוצמה "גדולה", הנחלשת על-ידי ההתקוממות.>> (לנין – סיכומי הוויכוח על הגדרה עצמית – הדגשות במקור). וזה ללא כל תלות שהי בכוונות או הכרזות ובמטרות או ביצועים של ההתנגדות הפלסטינית – <<אפילו במקרה שסיכוי ההיפרדות יהיה אפשרי ו-"בר-ביצוע" לפני החלת הסוציאליזם, במקרה אחד מתוך אלף.>> (שם). שם יש גם התייחסות בהירה על הצעות של מיזוג למדינה אחת.

    אנג’לו איידן

  10. כליל החורש נאורי הגיב:

    מי ששוגה כאן בדמיונות הוא מי שחושב שמדינה בגבולות טרום-1967 תהיה נוחה יותר למאבק המעמדי מבלי שיבוטל הגורם הקולוניאליסטי הראשי, המסומן ע"י חוק השבות.

    שמא עלי להזכיר שבדיוק מדינה "נורמאלית" כזאת החזיקה את רוב-ככל האוכלוסיה הלא-יהודית שלה במשטר צבאי, ויזמה מלכתחילה את מסעות הכיבוש שהביאו אותה למצב "לא-נורמאלי?" מאורעות אוקטובר 2000, סיורי מג"ב ביפו וההרס המתמשך של יישובים בדווים בנגב מבהירים בדיוק מה יקרה לאחר תום הכיבוש בתוך הקו הירוק, כמו שמלחמת האזרחים בעזה הבהירה מה יקרה מחוצה לו.

    אם יותר לי להעיר באופן כללי, קומוניסטים צריכים להסתכל קדימה, לדחוף להתקדמות, להציג אופק חיובי. נציגי מק"י, לעומת זאת, מטיפים לחזרה לגבולות טרום-1967 בתחום המדיני, לחזרה לשלטון ההסתדרות בתחום מאבקי העובדים, לחזרה לריכוז ההון בידי המדינה בתחום הכלכלי — לא כלום מחר מתמול – הכל. למפלגה כזו אין מנוס מלקרוא ריאקציונרית.

  11. שי נימצן הגיב:

    אנג’לו,

    אתה מפחיד אותי.

    משפטים כגון: "מאבק ללא פשרות נגד האופורטוניזם". "מלחמה חסרת גבולות זו עתידה לחשל את המרקסיסטים לדרגה המאלצת לפלג את אלה "המתקשים להבין" מאלה שלא מתקשים לעשות כן."
    "מתחזה לתומך באינטרס המתקדם"
    "אם אנחנו לא רוצים לבגוד בסוציאליזם"

    משפטים כאלו מזיכירים לי מפלגות אינטרנציונליות אחרות…

    לפי הקריטריונים שלך, האנטי ממסדיות שלי היא מתחזה, צבועה, בוגדנית ואנטי-סוציאליסטית.

    אם זו המפלגה שלך אז אני בטוח לא חלק ממנה. עדיף כבר ש"ס.

  12. תמר גוז’נסקי הגיב:

    שמואל מכובדי,
    זכיתי ושני כותבים רבי מוניטין – ראובן קמינר ואתה – נאחזו בציטטה שהבאתי מלנין (1903), כדי לשאת באוזני ובאוזני קוראי האתר משא שלם נגד הכיבוש ובעד זכות ההגדרה העצמית של העמים.
    מדבריכם ניתן היה להבין, כי אחרי 45 שנה של חברות פעילה במק"י, עדיין לא הבנתי מהו כיבוש, ומדוע כקומוניסטית עלי לתמוך עקרונית ומעשית בזכות העם הפלסטיני למדינה עצמאית בצד ישראל, כשם שעלי לתמוך בזכות המיעוט הלאומי הפלסטיני בישראל לזכויות לאומיות ואזרחיות.נו, באמת.
    נניח, לרגע, שאני משמיטה את הציטטה הנ"ל ממאמרי (שבהחלט ניתן להבנה גם בלעדיה). האם אז מה שנכתב במאמר כן מקובל עליכם?
    אך בתוך שפע הציטטות המצויינות מלנין, בכל זאת מתגנב הוויכוח האמיתי.
    במאמרך כתבת את הקטע הבא:
    "המצב בישראל משמש דוגמה טובה לכך. השלב הראשון הוא הפסקת הכיבוש, יציאה מהשטחים ושלום עם העם הפלסטיני. רק אחרי זה יש אפשרות לדבר ברצינות על הצלחה של מאבקי עובדים לשינוי המשטר החברתי הקיים. האם אין זה ברור שהגזענות והלאומנות הציונית בישראל בולמים את ההתפתחות של תודעה מעמדית? האם אין זה ברור שהמאבק נגד הכיבוש הוא התפקיד הראשון במעלה הדחוף ביותר המעסיק בצורות שונות מאוד את הציבור הישראלי כולו? שוב בעצם ימים אלה רועדת הקרקע מתחת לרגלינו – האם תהיה מלחמה בצפון? סוריה? לבנון? או אף איראן? יש להודות בכך שאווירת המלחמה בה אנו חיים אינה רקע נוח למאבק מעמדי-חברתי."
    אין לי ויכוח, כמובן, עם הגדרת הפסקת הכיבוש כמטרה אסטרטגית ראשונה. וכך נכתב בהחלטות ועידות מק"י מאז 1967, וגם לפני כן.אך יש לי
    ויכוח עמוק עם הקביעה הפסקנית,
    שבאווירת מלחמה (וזה המצב התמידי בארץ), אין רקע נוח למאבק מעמדי-חברתי.שהרי מה שמשתמע מכך הוא אימוץ של "תורת השלבים", הדוחה את המאבקים החברתיים והמעמדיים לימים טובים יותר אי-שם בעתיד הרחוק
    אביא את הנתון החשוב הבא: בשנות האינתיפדה השנייה, פיגועי ההתאבדות, "חומת מגן" בג’נין ועוד, הגיע גל השביתות בארץ לשיא. לפי נתונים רשמיים:
    בשנת 2001: 427 אלף שובתים; 2 מיליון ימי שביתה.
    בשנת 2002: 1.6 מיליון שובתים:1.5 מיליון ימי שביתה.
    בשנת 2003: 1.3 מיליון שובתים; 2.7 מיליון ימי שביתה.
    ובכן, בימים נוראים של הסכסוך הלאומי מתנהל מאבק מעמדי חסר תקדים בהקפו, ואפילו בהשוואה בינאומית.
    זאת ועוד. אם לא ננהל כאן ועכשיו מאבקים מעמדיים וחברתיים ככל שניתן (בתנאים המאוד לא נוחים) – איך נגיע לעובדים, לתושבים המוחלשים, למובטלים, לנשים המקופחות בכל תחום? אם לא ננהל איתם יחד, כאן ועכשיו, מאבקים בנושאים החשובים להם בחיי היומיום שלהם? ואם לא נגיע אליהם, איך נשכנע אותם, כי הכיבוש תורם תרומה משמעותית ביותר למצבם העגום, או כמו שניסח זאת פעם עיסאם מחול: עוני בעזה מוביל לעוני בשדרות.
    ואם לא נשכנע אותם, איך נשיג את המטרה של סיום הכיבוש, שאתה שמואל, מדגיש, ובצדק, את חשיבותה המכרעת?

  13. אבי הגיב:

    שי, מפלגה אחת לא יכולה לאחד תחתיה את כל התודעות האפשריות. בגלל זה יש דמוקרטיה ומגוון של מפלגות. חד"ש לא יכולה להיות מפלגתם של בעלי התודעה הקפיטליסטית למשל.
    כמו שכבר עניתי לך, מי שמחפש מפלגה שמתעסקת בעיקר בנושא הלאומי צריך ללכת לבל"ד או למר"ץ, אבל מי שרוצה מפלגה שמתעסקת בעיקר בנושא הכלכלי מקומו בחד"ש. האם אתה מציע שלא תהיה אף מפלגה בישראל שמתעסקת בעיקר בנושא הכלכלי במיוחד בגלל שכיום ישראל היא המדינה בעלת הפערים, אי השוויון ושיעור העוני השניים בגודלם במערב אחרי ארה"ב
    בכלל איך חד"ש בתור מפלגה פוליטית יכולה להשפיע על התרבות או על "הדיכוי הלשוני"? היא תפיק תוכניות טלוויזיה? היא תציע שינויים לשוניים? מה התוכניות הקונקרטיות האמיתיות שלך?
    לדעתי אתה צריך להבדיל בין מותרות (עוד תוכניות טלוויזיה למזרחיים וכו’) לבין צרכים בסיסיים (בריאות, חינוך, דיור, פרנסה, אוכל, זכויות עובדים וכו’).

  14. דניאל לשי הגיב:

    נו, בחייך.

    ונניח שאדם כתום, שונא-ערבים, המסתובב עם חולצות-אגרוף של "כך", מנוצל בעבודה. האם לדעתך, על חד"ש להתגייס מייד לעזרתו ולאמץ אותו אל חיקה?

    האם על חד"ש לתמוך, במדינת-הלכה, או בחוקי-השריעה, על-מנת "להגיע לעוד אוכלוסיות"?

    לכל מפלגה יש מצע, יש דרך, יש קווים המנחים אותה. אצל ה"עבודה" (בטרם הפכה ל"אבודה"), היתה זו הגותם, הציונית-סוציאליסטית, של ברל כצנלסון, דוד בן-גוריון וחבר-מרעיהם. אצל ה"ליכוד", אני משער לפחות, שזוהי תורת ז’בוטינסקי (אם-כי היום – מי יודע). לפחות היתה. אצל החרדים למיניהם – פרשנויות שונות לתורה. אצל הכתומים – פרשנות לאומנית קיצונית ומשיחיסטית לתורה. בר"צ זצ"ל ובמר"צ – אידיאולוגיה אזרחית נאורה-יחסית, בשילוב עם סוציאליזם מתון משל דברי-הנביאים (כלומר, כך היה אצל שולה; היום… היום כבר אין להם אידיאולוגיה כ"כ). ברע"ם – חוקי-השריעה ולאומנות ערבית. ב"שינוי" (זכרה לברוך-שפטרנו) – הגותם הכלכלית, של אבות-הקפיטליזם. בבל"ד – לאומנות ערבית ופאן-ערביות נאצריסטית. ב"קדימה" – תאוות-השלטון והשלטהון, היא המדריכה אותם. ובחד"ש (ובמיוחד בגרעינה = מק"י), זוהי תורת-המרקסיזם. ממנה הכל נבנה.

    ראה-נא מה אירע למפלגות, שהתרחקו מבסיסן, מן ה"רייזון ד’אטר" שלהן, כמר"צ וכ"עבודה"!! הבט-נא וראה, מה עלה בגורלן!! הכזאת אתה מאחל גם לנו? להפוך למעין "מפלגה לכל-עת" שכזו, היפרשוק של רעיונות חסר כל תוכן ממשי?!?

    אז – כמובן, אני הראשון שאסכים, שיש להרחיב את השורות, אני בהחלט בעד שיתוף-פעולה נרחב (ואולי אף איחוד), עם גורמים נוספים – "עלה חד"ש" נשמעת לי אופציה חביבה ביותר – גם מר"צ (אם רק תחליט כבר מה היא!!!!!) וגם בל"ד, הן מבחינתי שותפותינו הטבעיות ביותר – ואולם, לא ייתכן לזרוק את המרקסיזם לפח, רק על-מנת "למצוא-חן", בעיני מאן-דהוא…

    גם אני עצמי, אינני מסכים עם כל מלה במרקסיזם, בהיותי אנארכיסט, בוודאי הייתי מעדיף, לראות בהתאפשרותו של מצב, בו הכל חיים בקומונות, של אחווה טהורה, מגדלים מזון אורגני וגראס טוב ועושים אורגיות. זהו בעיניי העולם האידיאלי. אולם על-מנת שהדבר יתאפשר, אי-שם במאה ה-22 כמדומה, יש דרך לעבור ואני משוכנע, יותר ויותר, שהדרך הזאת, היא דרך המרקסיזם – כמובן, תוך כדי הימנעות מסממנים טוטאליטאריסטיים מפלצתיים, כאלה שאפיינו משטרים מרקסיסטיים שונים – סטאליניסטיים ואחרים (והגרועים ביותר מביניהם, דווקא לא היו כפופים כלל וכלל לברה"מ – כך, שאין זה רק סטאלין…) – במרוצת המאה שעברה.

    מה שאתה מציע לנו, הוא להפוך, למעשה, למעין שילוב מוזר, בין ש"ס, בל"ד ורע"ם. לא מתאים לי. לא מתאים לי להיות במפלגה, המאמצת לחיקה הומופובים – מן-הסתם, יחד עם דעותיהם – תחת לנסות לשנותם. לא מתאים לי להיות במפלגה, אשר – בניגוד למרקסיזם – מניפה דגלים לאומיים וקוראת קריאות לאומניות. רוצה מסורת בית-סבא, של התורה והקראן, בשילוב נושאים חברתיים והתנגדות פעילה לכיבוש? חפש עוד חבר’ה כמוך, תקימו מפלגה ואולי היא תוכל, להיקשר בחד"ש – בוודאי היא תהיה בת-בריתנו, במרבית-הנושאים – אולם אין שום אפשרות, לדעתי, שאנחנו נהיה, המפלגה הזאת – כי אם כך יקרה… טוב, שכל אחד יעשה את החשבון שלו – אני, על-כל-פנים, לא אוכל להיות בה. ואל-נא תשכח, את בחירות 2003 – הרבה עזבו אז, בדיוק בשל דברים כאלה.

  15. שי נימצן הגיב:

    אבי,

    אני מסכים אתך לגבי הנושא הכלכלי. הבעיה שלי היא להצביע למפלגה שהיא אנטי-דתית, כי הדבר גורם לי להרגשה שאם אותה מפלגה הייתה בשלטון אז היה אותו דבר רק בצורה שונה.
    אני מחפש מפלגה סוציאליסטית-דמוקרטית, פלורליסטית, רב-תרבותית ושמתנגדת לכל מימד של אי-שוויון, גם אפליה נגד חרדים.
    אז מה אתה ממליץ לי?

  16. מג’ד הגיב:

    מקווה שתגובתה של תמר תחזיר את הדיון לנקודה שממנו ניסו כל המגיבים לברוח: איך מאורגנת החברה בישראל: חברה מעמדית ("מעמד נגד מעמד") או חברה ‘פוסט-מודרניסטית’ ("זהות נגד זהות")?

    זו נקודה שכמעט כל המגיבים (גם הטוקבקיסטים וגם המגיבים שזכו לתגובה ‘מכובדת’, כמו קמינר ואמיר) חמקו ממנה, ובמקום זה הגיעו לשאלה "כן כיבוש או לא כיבוש", כאילו שזו השאלה שבמחלוקת…

  17. לשי הגיב:

    אני ממליץ על חד"ש.

  18. דניאל לשי הגיב:

    אינני יודע, מה אבי ימליץ לך – אולם, המלצתי שלי לך היא: כבר קיימת מפלגה כזאת. קוראים לה מר"צ. ויש עוד אחת. קוראים לה "עבודה". חפש בהן…

  19. שי נימצן הגיב:

    דניאל,

    אני לא יודע עד כמה מר"צ היא סוציאליסטית ואנטי-ממסדית. אני לא יודע עד כמה היא מציבה אלטרנטיבה לשלטון, הרי בעת המלחמה יוסי ביילין הלך עם כל העדר. מאידך, אם אתה מגדיר את חד"ש כאנטי-דתית, הרי שגם אופציה זו בעייתית מבחינתי. כנראה שאני נלכד בין המיצרים.

    אתמול התפרסמה ב"הארץ" כתבה של פרופ’ קלדרון שבה הוא בוחן את הגיגיו של הימין ה"חדש". מכל המאמר לקחתי רק את שתי המשפטים האחרונים שבהם הוא מתייחס לרלוונטיות של השמאל הנוכחי מבחינה פוליטית ועד כמה הוא שמאל של אינטלקטואלים ולא של אינטרסים, וכמה הדבר הזיק לו. אני מסכים עם זה לגמרי.
    אלטרנטיבה שלטונית ואנטי-ממסדית לא צריכה להיות אלטרנטיבה אידיאולוגית. יש המון אנשים מצביעי מרכז בישראל שמצביעים למי שנראה להם שיקדם את האינטרסים שלהם ואילו השמאל לא מתייחס לכך. לאחרונה יהודה שנהב התחיל לנתח את הכיבוש מבחינה כלכלית ולהראות שבטווח הרחוק הוא יפסיק להיות יעיל כלכלית ואף יזיק קשות לכלכלה הישראלית עד קריסתה. זה הכיוון שצריך להיות לשמאל הרדיקלי על מנת להגביר את הרלוונטיות שלו. להראות שהאינטרס של הישראלים זה סיום הכיבוש, לא מפני שזו "האמת", אלא מפני שזה האינטרס שלהם.
    בגין הבין זאת. בעת שהממסד האשכנזי היה מאוד אידיאליסטי יחד עם חוסר דאגה לאינטרסים, הוא הבין שאנשים הם בראש ובראשונה אינטרסנטים ויילכו בראש ובראשונה עם מה שנראה להם כאפקטיבי.
    לאחרונה הימין הישראלי החל במסע אידיאולוגי משל עצמו, וזה הזמן של שהמאל להיכנס למשבצת של האינטרס.

  20. עופר כסיף הגיב:

    אבקש את סליחת הקוראים, אך הרשו נא לי לציין כי במאמר פרי עטי שהתפרסם באתר זה (בשני חלקים) דנתי כבר לפני כשנתיים באריכות במשנתו של לנין אודות ההגדרה העצמית של העמים. אשמח מאד לו ייאותו המגיבים המכובדים לעיין באותו המאמר שכבר עסק ברוב רובם של הנושאים והזוויות עליהם מתייחסים כאן ועכשיו.

  21. אבי הגיב:

    שי, פעולה מוסרית היא פעולה שתורמת לתועלת של הזולת ואילו פעולה אי מוסרית היא פעולה שפוגעת בזולת ולכן כיבוש עירק היא פעולה לא מוסרית.

    "האם באמת ארה"ב מימשה את האינטרסים שלה? האם שמורידים לך שתי רבי-קומות זה מימוש אינטרסים?"
    אבל כיבוש עירק היה אחרי נפילת התאומים ומאז לא היה שום פיגוע טרור נגד ארה"ב וארה"ב כן יצאה מהשבר הכלכלי והורידה את האבטלה בזכות כיבוש עירק.

    חוץ מזה מה בדיוק האינטרס של אשכנזי בשיפור המעמד של המזרחים ומה האינטרס של גברים בשיפור מעמדן של הנשים? מדוע אתה פמיניסט? מה האינטרס שלך?

  22. אבל שי, הגיב:

    אם אתה רוצה "אלטרנטיבה שלטונית ולא אידיאולוגית", יש לך מפלגת ה"אבודה" ויש מר"צ. ואת מה שכתבת, "אלטרנטיבה שלטונית ואנטי-ממסדית לא צריכה להיות אלטרנטיבה אידיאולוגית" – אינני מבין כלל וכלל ואני בספק גדול מאד, אם אתה כן.

    במה בדיוק היא תהיה "אלטרנטיבה אנטי-ממסדית", אם היא לא תהיה אידיאולוגית? איך? מה הם יגידו, "אנחנו נגד הממסד פשוט כי בא לנו ואל תערבו שום אידיאולוגיה בעסק"?

    מה זה השטויות האלה?

    א י ן "אלטרנטיבה לא-אידיאולוגית". נסח שוב.

  23. אשר פרוליך הגיב:

    בהמשך לתגובתה של תמר:

    אם כדברי לנין ברי תוקף גם היום,צריך להתעמק
    בהתפתחויות שחלו ב100 השנים האחרונות.בעולם
    ההופך לגלובלי כשהתאגידים הבינלאומים חורגים
    מהגבולות הלאומיים ומטשטשים אותם,המאבקים
    לשחרור לאומי של מדינות קולוניאליות,ובתוכן
    גם המאבק לשחרור של העם הפלסטינאי,לא יכולים
    להצליח ללא ברית מעמדי אינטרנציונליסטי.
    הוכחה לכך היא גם קובה,שעתידה ללא הצטרפות
    ונצואלה,ומדינות נוספות בלטין אמריקה במאבק
    אנטיאמפריאליסטי,היה עומד בספק.
    היום יותר מתמיד,האחדות המעמדית הבינלאומית
    האינטרנציונליסטית,היא תנאי הכרחי להצלחת
    המאבקים לשחרור לאומי.
    ההנהגה הנוכחית של העם הפלסטינאי מחולקת
    בין אלה המשתפים פעולה עם האימפריאליזם לבין
    אלה המוכנים לשתף פעולה אתם כדי לקדם את הפרוגרמה הלאומנית,הריאקציוני,
    הפופוליסטי והזעיר בורגני,כפי שהכריזה מנהיגות החמאס מספר פעמים.לא אלה ולא אלה
    יכולים להוביל מאבק לשחרור לאומי אמיתי וצודק.
    על כן,אל לנו לפול במלכודת ובאחיזת העיניים
    של תמיכה פשטנית ובלתי בקורתית לתנועות
    שחרור המונהגות על ידי הבורגנות הלאומית
    או הזעיר בורגנות כוון שאלה אינם נאבקים
    נגד האימפריאליזם בכלל,אלא מוכנים לשתף
    פעולה עם כוחות אימפריאליסטים מסוימים
    כנגד כוחות אימפריאליסטים אחרים,כנגד
    מעמד הפועלים והעניים של עצמם.

  24. שי נימצן הגיב:

    עופר,

    מצטער, אני לא מוצא את המאמר שלך באתר.

  25. angelo aidan הגיב:

    התנועות הקומוניסטיות התמלאו ריאקציונרים ואף מילאו תפקידים ריאקציוניים בכל התקופות ובשפע של מקומות. וגם, היו והתקיימו תנועות ריאקציה שהגיעו לשלב בו נאלצו למלא תפקידים מהפכניים. אין כאן ולא ייתכן שתהיינה הקבלות: במציאות העכשווית, האינטרסים הפרולטאריים לא יכולים אלא להישאר מתקדמים בעוד שהאינטרסים של המעמדות האחרים מתנדנדים על פי אילוצי התנאים המכניעים אותם. על כל מרקסיסטית או מרקסיסט הראויים לכך לזהות את השינויים בכלל ואת השינויים האלה בפרט. זיהוי זה הוא לא אחר מאשר יציב על יסודות מוצקים ביותר.

    לא כאן נדון ביסודות האלה משתי סיבות: א) זה עלול לפסול את התגובה הנוכחית. ב) היסודות נדונו באתר – — קישור —.

    לכן, נותר לנו לברר את התנהגות (של המרקסיסט/ית) העוקבת את ההבחנה בשינויים הנ"ל. בביקורת עצמית על ההתנהגות הזו שום דבר משתמע לשתי פנים. משום כך, ההתנהגות המרקסיסטית חייבת לספק לביקורת עצמית, שתבוא רק מאוחר יותר לצעדים שהיא נוקטת, כמה נתונים חשובים לאיתור הסיבות שהביאו לכתיבה של משפטים מסוימים, למשל. אין ההתנהגות המרקסיסטית משוחררת או פטורה מחשיפה עצמית מוחלטת ועניינית מול כל ביקורת כלפיה היא מחליטה להתמודד. בכל מקרה, רק לאחר סיום ההתמודדות הזו בשלמותה, ראוי להעלות את התייחסויות למוניטין של המבוקר/ת למען ביסוס הסלחנות מצדו של האגף המבקר. יש לציין כי כל התרפסות לאגף המבקר נחשבת להסחה בשיקוליו. על אחת כמה וכמה במקרה והסחה זו לא מסתפקת בשימוש חנפני.

    מה שפרוס כאן למעלה, זה לא רישום מן המוסכמות הקומוניסטיות. זו מתודולוגיה הנכפית על הקומוניסטיות/ם שמקדמות/ים את התפתחותן/ם הפוליטית לבקיאות בשאלות או בעיות הצומחות מתוך השינויים החריפים של הסביבה האימפריאליסטית בה אנו חיים. המומחיות ושאר הקיבולות במחיצתם של האויבים המעמדיים כופות עלינו את המתודולוגיה הזו. בלעדיה, אנחנו מתדרדרים לאי-אונות פוליטית של נוסחאות נוחות (כמו נוסחת השלום שהצליחה להשלות משך 40 שנה ומתכוננת לקראת ה-40 הנוספות) או של ניסיונות עיוורים אחרי הצטברות מקרית שמה, מרוב זריקות, אולי יתמזל מזלנו לקליעה מדויקת. התנהגות אשר כזו מתאימה לתנועות שלום או לתנועות כביכול מרקסיסטיות. זריעת קלות דעת זו בין שורות מהפכניות היא הישג לריאקציה ותבוסה לקדמה.

    על כן, יש לחזור ולחזק את "לנין מבקר במק"י" מאת שמואל אמיר: זה בדיוק הכיוון בו יש לצעוד!

    אנג’לו איידן

  26. אבי הגיב:

    שי ואם זה יהיה טוב לאינטרסים של ישראל להחזיק בשטחים הכבושים או לכבוש את סוריה וכו’ האם על חד"ש והשמאל לתמוך בכך? האם על השמאל היה לתמוך בכיבוש עירק כי זה היה האינטרסים של ישראל? ומה על הטענה שכיבוש עירק הוציא את ארה"ב מהמשבר הכלכלי שבה היא הייתה נתונה, האם על האמריקנים היה לתמוך בה? לפי טענה זו אתה היית תומך באימפריאליזם של המאה ה-19 כי הוא הועיל כלכלית למערב.
    ומה עם טענות אחרות- האם מישהו שלא מובטל, והמיסים שלו בין השאר מממנים דמי אבטלה, צריך להתנגד למתן דמי אבטלה (כשהוא יהיה מובטל הוא יגיד אחרת). אני לא אווז ולכן לא אכפת לי ההתעללויות באווזים ואיני מתנגד לאכילת כבד אווז וכו’.
    הטיעונים התועלתניים למען שלום היו נפוצים לפני מלחמת העולם הראשונה ע"י הליברלים (שיא הממסדיות) והתרסקו משום שהיה קשה לקבוע מה בדיוק האינטרס המדינה ובנוסף, כי הם ממש לא שיכנעו ונתפסו כאגואיזם נטו (אמרו להם שהם חיים בבועה שבזמן שחיילים נלחמים הם מדברים איתם על ירידה באיכות החיים וכו’).

  27. לשי הגיב:

    אני ממליץ על חד"ש.

  28. שי נימצן הגיב:

    בקשר לאלטרנטיבה לא-אידיאולוגית:

    בעת המלחמה האחרונה יוסי ביילין וחבר מרעיו לא השכילו לנפק לנו אינטרס אלטרנטיבי. התנהלות פוליטית אחרת שנפיק ממנה יותר תועלת. לא מדובר באלטרנטיבה אידיאלוגית, אלא בכזו שמושתתת על אינטרסים. להלן דוגמא:

    ראיתי אתמול את נאומו של בוש על עירק, והיה משפט אחד שחזר שוב ושוב: "אנחנו מגינים על האינטרסים שלנו באיזור". אמנם, שאלו אותו מהם האינטרסים, והאם דרך הפעולה למימושם היא הנכונה, וכו’ וכו’, אבל אף אחד מהעיתונאים, גם לא השמאליים ביותר, לא שאל את השאלה המתבקשת בעקבות אלטרנטיבה חשיבתית:
    למה לעזאזל יש לנו בכלל אינטרסים באיזור?! מה אנו עושים כל-כך רחוק מהבית?
    ברור שאף אחד לא ישאל זאת כי החשיבה הממסדית האמריקאית טבועה כל-כך עמוק מהינקות שכמעט ולא קיימת אלטרנטיבה מחשבתית. כשבוש אמר שה"טרוריסטים" בעיראק יבואו לאמריקה ויעשו בום-בום אם ייצאו משם, אף אחד לא העלה על דעתו שהאינטרס האמריקאי בארצות לא לו, הוא זה שהביא את אל-קעאידה לסף דלתו.

    דניאל, כשאתה מכריז על אידיאולוגיה ומנסה לשכנע אחרים בצדקת דרכך, הרי שאתה לא יותר מכל כהן דת אחר. יש לך את האלוהים שלך, לאחרים את שלהם, והרי ברור ששלך יותר טוב.

    הייתי באתר הזה, ושאלתי איזה מפלגה עדיפה בשבילי. אתה, תומך מוצהר בחד"ש, הצעת לי להצביע למפלגה אחרת. אתה בעצם מייסד מועדון חברים אידיאולוגי. האם זו התנהלות פוליטית או משיחית?

    אתה יכול להגיד שאתה נגד ארגונים, קרי, הצבא, המוסדות הדתיים, הפוליטיזציה של הדת. להגיד שאתה אנטי-דתי זה להיות אדם דתי או אדם שמייסד כת – כת חילונית. חילוני זה לא אנטי-דתי, ממש לא.

    לי יש המון אמונות והבנות של דרכי התנהלות, אבל לעולם אני לא אנסה להכיל אותם עליך, או לחלופין – להכריז עליך ככופר.

  29. לשי נימצן ולמערכת הגדה השמאלית, מעופר כסיף הגיב:

    למערכת הגדה השמאלית, זה זמן מה שרשימת מאמרי (ושל אחרים מן הכותבים כאן) איננה מופיעה תחת שמי. מדוע? האם ניתן לתקן את המעוות? לשי, הבעיה הנ"ל היא זו המונעת ממך כרגע למצוא את מאמרי המדובר. לכשיתוקן העניין תוכל למצאו. כל טוב, עופר

  30. שי נימצן הגיב:

    אבי,

    אני לא מדבר על אינטרס של שלום, אני מדבר על פגיעה באינטרס של כולם במצב של אי-שוויון. אם שלום יכול לגרום למצב יותר שוויוני ופחות דכאני, הרי שמדובר באינטרס רם במעלה.
    כאשר מדובר באינטרסים, הרי שזהו ויכוח פוליטי. אני טוען, שהאינטרס של כולם (לא רק של יהודים) הוא שלום וסיום הכיבוש. לא כי זו ה"אמת", אלא כי אחרת זה יעלה לנו ביוקר. אני רוצה להראות שהכיבוש תורם לפוליטיקה של ההון ופוגע בפוליטיקה הדמוקרטית של הכלל.

  31. לשי הגיב:

    כן, הצעתי לך להצביע, למפלגה אחרת כלשהי מן הסיבה הפשוטה, שקשה לי לראות, איך חד"ש תייצג אותך.

    אתה נגד מרבית מאפייניה האידיאולוגיים, של מק"י כמפלגה מרקסיסטית – ובראש-ובראשונה, נגד התנגדות המרקסיזם, לדת הממוסדת, ללאומנות ולכתתיות.

    גם לו הייתי אני עצמי רץ לכנסת, לך הייתי אומר בפירוש – אל תצביע לי, כי השאיפות שלנו שונות ואני לא אייצג אותך.

    האם היית מעדיף, שאנקוט עמדה אחרת – אסווה את דעותיי האמיתיות ואגיד לך "כן, לחד"ש, הצבע לחד"ש", בלי שום קשר לשאלה, האם חד"ש אכן תייצגך, פשוט על-מנת להוסיף לה עוד קול?

    זו איננה דרכי! פשוט לא.

    אני נגד כל מאפייניהן הבסיסיים ביותר, של היהדות, הנצרות, האסלאם, הדרוזיות, הבודהיזם ועוד. יש לי אמונה דתית מורכבת ומקורית משל-עצמי, אולם אין לכך שום קשר לכאן – אני דוחף להפרדה טוטאלית, בין המושג "דת" למושג "מדינה" ולפיכך, אין בכוונתי "לקדם" את אמונותיי דרך פעילות מפלגתית, או להיפך. אני גם אוהב לצפות בסרטי מד"ב ופנטזיה, לכתוב סיפורי-סקס ולשבת בבית-קפה לפעמים. אז??

    בארץ הזאת, "דת" פירושה: יהדות=נצרות=איסלאם=דרוזיות (שהן: סקסיזם – לפעמים עד-כדי רצח-נשים וכליאתן – אינצסטופוביה, הומופוביה, ביטויים נוספים לנקרופיליה = העדפת המוות, על-פני-החיים, שמכך צומחת, גם התנגדות חולנית לנודיזם, לסקס ולאורגיות – לאומנות, קסנופוביה, חתיכת איברי-המין לתינוקות חסרי-ישע, עידוד ציות עיוור לסמכות הפשיסטית, ועוד ועוד כיוצא-באלה דברי-תועבה). אבל, לך, כנראה, יש פינה חמה בלב, לדברים הנוראים האלה – נו, שוין, עניינך. רק מה לך, ולמפלגה מרקסיסטית – שמעצם היותה כזו, כבר נובעת גם עובדת היותה אנטי-דתית במוצהר???

  32. אבי הגיב:

    שי להיות בעד שוויון לכל ונגד דכאנות זה בעצמו אידיאולוגיה.
    מלבד זאת, האם באמת לא משתלם כלכלית לישראל להחזיק בשטחים? לא יודע. יש לנו שוק שבוי שחייב לקנות את מוצרינו, יש לנו עובדים זולים, יש לנו תעשייה בטחונית שנותנת הרבה כסף, תעסוקה ופיתוחים טכנולוגיים. אם זה משתלם לישראל או לא משתלם זה לא העניין, כיבוש הוא לא מוסרי וזה מה שחשוב. האימפריאליזם השתלם מאוד למערב, המערב התעשר ממנו בצורה משמעותית, אז מה? האימפריאליזם היה לא מוסרי. כיבוש עירק השתלם לטווח הקצר לאמריקנים, הוא הוציא אותם מהמשבר הכלכלי, הוא הגדיל את התעסוקה והוריד את האבטלה שהלכה וגדלה בארה"ב והוא הגדיל את השליטה האמריקנית בנפט. אבל כיבוש עירק הוא לא מוסרי.
    זריקת פצצת האטום של האמריקנים על היפנים והשימוש בנשק כימי ע"י סדאם חוסיין השתלמה לאמריקנים ולעירקים. עובדה הם ניצחו כך במאבקים צבאיים, אבל פעולות אלו לא היו מוסריות.
    עם טיעונים אגואיסטים לא תגיע רחוק. מה האינטרס של אנשי המרכז האשכנזים מהמעמד הבינוני לתמוך ברווחה למזרחים עניים? אין שום אינטרס. יהיה לך קשה מאוד לשכנע אותם בצורך בעזרה למזרחים עניים אם תוריד את הטיעונים המוסריים (ותשכח מזה, אף פעם לא תהיה פה מהפכה). להיפך האינטרס של אשכנזים המעמד הבינוני ומעלה הוא בשימור המצב הקיים וניצול ודיכוי המזרחים העניים. מה האינטרס של גברים בפמיניזם? שום אינטרס. כיצד תשכנע גבר בצורך במאבק בדיכוי האישה מלבד הטיעון המוסרי?

  33. יובל שילה – קישור למאמר של עופר הגיב:

    את המאמר המצויין של עופר אפשר לקרוא כאן:

    — קישור —

  34. שי נימצן הגיב:

    אבי,

    האם באמת ארה"ב מימשה את האינטרסים שלה? האם שמורידים לך שתי רבי-קומות זה מימוש אינטרסים? כל מה שזה אומר, זה שהראייה שלך הייתה קצרת טווח. מה שאתה מכנה כיבוש לא מוסרי, אני שומר זאת לעצמי בלבד, ומכנה זאת בפרהסיה כפגיעה באינטרס לטווח הארוך. על מוסר אני יכול להתווכח אתך מעכשיו ועד מחר, ולא נגיע לעמק השווה. יש מתנחלים שטוענים ש"הגירוש" היה לא מוסרי. אתה יכול להוכיח שהם טועים? להוכיח בצורה מדעית ורציונלית? דומני שלא.

    אני ממליץ לך להיכנס לאתר
    actv.co.il
    ולראות את תוכניתו האחרונה של יהודה שנהב בנוגע לאי הכדאיות הכלכלית של הכיבוש בעתיד. הוא מציג ניתוח קר וכלכלי לטווח הרחוק ומוכיח שהטענה בדבר כדאיות הכיבוש היא פשוט לא נכונה.

  35. אנג’לו איידן הגיב:

    OOOOH! – הינה סוף סוף: אשר פרוליך עשה את זאת!

    בין כל אלה אשר התייחסו לעבודה הפורייה של שמואל אמיר, אשר פרוליך הוא היחידי, עד כאן, שמצא לנכון להודות בבורות בתחום הפוליטי. למעשה, הצעתו כי "צריך להתעמק בהתפתחויות שחלו ב100 השנים האחרונות בעולם" היא הפרי הראשון שצמח במסגרת "לנין מבקר במק"י". יש לציין שהיום, בשמאל הישראלי, נחוץ אומץ בממדים לא רגילים בכדי להודות בבורות כזו. לכן, יש להעריך את אשר פרוליך, למרות כל מה שהוא מוסיף בכדי למתן את רושם וידויו. אשר פרוליך, כל הכבוד! כן ירבו ויתחזקו מעשי האומץ הדומים. הרי שבמימוש הצעתו מתמצא הצעד הבא הבלתי נמנע שהמציאות מכתיבה לשמאל הישראלי, כי, בינתיים, זה האחרון לא כשיר ליותר מכך.

    הקבוצה אליה אני משתייך התחילה בצעד הזה ביום שני שעבר (ההחלטה התגבשה לפני יותר משבועיים), ואנחנו מתכוננים להמשיך ולהיפגש כל יום שני: במצב בו שרוי השמאל הישראלי, אין אפשרות לקבוע כל קצה של אסטרטגיה או של טקטיקה בעלות ביסוס יציב ללא אימוץ הצעתו של אשר פרוליך. אבל זה לא מספיק. יחד עם זאת, יש להתחיל את הלימודים תוך מאבק רציני בהשקפות האופורטוניסטיות שחונקים אותנו.

    <<האופורטוניזם בארצות האימפריאליסטיות הוא לא תופעה אקראית>> אומר הרפל בראר במקדמה למחקר שלו "אימפריאליזם: קפיטליזם נירקב, תפילי וגוסס": <<להיפך, יש לו שורשים כלכליים עמוקים, דהינו, בעודף הרווחים המגיעים לידי בעלי ההון מהשלל הנבזז מכל העולם כולו. חלק מהשלל הזה יכול לשמש שוחד לקניית השכבות העליונות של העובדים – האריסטוקרטיה של הפועלים – ובכך ליצור פילוג בקרב מעמד הפועלים; שכבת "העובדים המתברגנים" הזו, לגמרי זעיר בורגנים בסגנון חייהם, במידות הכנסותיהם, והשקפותיהם, משרתים על תקן של " התמיכה ח ב ר ת י ת העיקרית במעמד בעלי ההון ... ה ס ו כ נ י ם האמיתיים ש ל ה ב ו ר ג נ ו ת ב ת ו ך ת נ ו ע ת ה פ ו ע ל י ם , קציני העבודה של המעביד הקפיטליסטי, הנושאים האמיתיים של הרפורמיזם ושל השוביניזם החברתי [היום בישראל, מוסווים אצל חלקם ביתר תחכום – א. א.]. במלחמת האזרחים בין הפרולטרייט לבין הבורגנות, הם עומדים לצידה של הבורגנות, לצד ה'וורסאילזי' נגד ה'קומונארדים' " (מקדמה למהדורה הצרפתית והגרמנית של ה-'אימפריאליזם – שלב עליון של הקפיטליזם', 6 ליולי 1920).>>

    הרפל בראר ממשיך לצטט את לנין:
    <<לנין התעקש כי " אין כל אפשרות להניע את ההתקדמות המזערית ביותר לקראת פיתרון של הבעיות הפרקטיות של התנועה הקומוניסטית ושל המהפכה החברתית המתקרבת, אלא אם כן תוכנם של השורשים הכלכליים של התופעה הזו נתפסים בבהירות ואלא אם כן המהות הפוליטית והחברתית שלה מזוהה היטב. " (שם).>>

    <<לנין חזר והתעקש כי " הקו המרקסיסטי היחידי בתנועת הפועלים הוא להסביר להמוני העם את הבלתי נמנעות ואת החיוניות שבניתוק עם האופורטוניזם, לחנך אותם למהפכה ע"י נקיטת מאבק נחוש נגד האופורטוניזם " וע"י המחשה כי האופורטוניסטים הם " ז ר י ם לפרולטרים כמעמד ... הם השרתים, הסוכנים של הבורגנות והם הנתיבים להשפעתה, " וכי " בלי שתנועת הפועלים ת ת פ ט ר מהם, היא תישאר ת נ ו ע ת פ ו ע ל י ם ב ו ר ג נ י ת. " (האימפריאליזם והפילוג בסוציאליזם, אוקטובר 1916). <<וקדימה יותר: " המסוכנים מכול ... הם אותם בני האדם אשר מסרבים להבין שהמאבק נגד האימפריאליזם הוא זיוף ורמאות אלא אם כן הופך לקשור ללא שמץ של ניתוק עם המאבק נגד האופורטוניזם. " >>

    אמרנו את כל זה, ועכשיו ברור לנו כי לא נלך ללמוד אצל האופורטוניסטים את האומנות המדריכה את מאבקינו נגדם ונגד הבוסים שלהם. ברור לנו כי יש להכין היטב את המלחמות של הפרולטריון לניצחונות שלו. ללא אילו ובלי אולי, עלינו לקרוא את המציאות (להכיר איך שהם במציאות, למשל, את האימפריאליזם ואת הציונות) על מנת להיות מסוגלים לקבוע את היעדים בתוכניות המלחמה שלנו ולכבוש אותם על אפם וחמתם של כל האופורטוניסטים, גם אלה המתחזים ללניניסטים.

    אנג’לו איידן

  36. כדאיות כלכלית למי? הגיב:

    לשי

    השלטון בארה"ב לא מנסה לממש את האינטרסים של תושבי ארה"ב ואזרחיה, אלא של חברות ההשקעות, הבנקים והטראסטים הגדולים של הנפט והנשק. האינטרסים של שאר האנשים פשוט אינם רלוונטים לקביעת מדיניות החוץ.

    כמו כן, הכיבוש לא תואם את האינטרסים של הפועלים הישראלים שנדחקו ממקומות העבודה שלהם תודות לכוח עבודה זול, או את אלו של משלמי המיסים הישראלים שנאלצים לשלם על עוד טנקים ופצצות מיובאים מארה"ב. עם זאת, הכיבוש מועיל נאמנה לאינטרסים של סטף ורטהיימר, אלביט, התאגידים בעלי הזכיונות המונופוליסטים בשטחים ואדוני המלחמה בבית הלבן.

    לא קיימות ישויות ששמן "האינטרסים של ישראל", "האינטרס של ארה"ב" או "האינטרס של המערב". כל המוסדות הללו הם פיקציה. קיימת רק המדינה הבירוקרטית ששמה ישראל או ארה"ב או יפאן, והגופים התעשייתיים והפיננסים האדירים שהיא משרתת.

  37. סיכום אנג’לו הגיב:

    אבל תמר גוג’נסקי היא רחוקה מלהיות בורה בפוליטיקה. הנה כי כן, עלינו לברר את הסיבות לכך שהיא, כפי ששמואל אמיר הטעים נכוחה, "…בהביאה ציטטה מדבריו [של לנין], …מטה אותנו לכוון לא נכון." וזאת כנגד העובדה ש- "בדרך כלל מסתפקים [בהנהגת מק"י] באזכור די סתמי של הנאמנות ללניניזם מבלי לפרש את המשמעות הפוליטית לימינו אלה." כלומר, מנהיגי מק"י, המעיזים להשתמש בתחפושת לניניסטית, מפליגים לתעוזות מרחיקות לכת. בשלב הנוכחי, הם מרגישים מספיק חזקים בכדי לאתר משפטים שלנין כתב, להוציא אותם מהקשרם ולהתאים אותם לתכלית התחפושת שלהם. התחפושת הזו נועדת בדיוק "להמשיך היום לדבוק במובאה מ-1903 … להוביל להשקפה שצריך עכשיו לעזוב את המלחמה נגד הכיבוש ולנהוג בהתאם למובאה: "לסייע בעיקר להגדרה העצמית של הפרולטריון בקרב כל לאום" כלומר העיקר עכשיו אינו בתמיכה בתנועת השחרור הפלסטינית אלא בחיזוק הפרולטריון בקרבו."

    שמואל אמיר מוסיף ש-"זה כמובן אבסורד גמור." וזה להבליט כי " … מוזרה הבאת ציטטה של לנין מעידן קדום במקום העידן האימפריאליסטי-קולוניאלי המודרני, בו עסק באופן אינטנסיבי כל כך."

    לא, שמואל אמיר היקר! אין כל אבסורד או מוזר במהלך שכזה מצידם של מנהיגי מק"י. לא מצידם של מנהיגים המשחילים ציטטה של לנין גם במאמר, "שבהחלט ניתן להבנה גם בלעדיה" (מילים של תמר גוג’נסקי). וודאי לא מצידם של מנהיגים בעלי עדיפויות פלגניות על חשבון המנהיגות של ההתקוממות הפלסטינית. בטח לא מצידם של מנהיגים אופורטוניסטים שנתנו יד לנטרול מעמד הפועלים בתוך ישראל. וזה לא רק בהסתדרות. הם אפילו הצליחו לבלבל אותך אל תוך ההחמצה הזו:

    "על עמדות אלה חזר לנין בהתבטאויות אין ספור. עמדות אלה הן דוגמה לא רק להדגשת הצדק במאבקי שחרור של עמים קולוניאליים אלא גם, ולא פחות, להדגשת החשיבות של החלשת המעצמות האימפריאליסטיות וע"י כך פתיחת אפשרויות להעצמת המאבק של מעמד הפועלים בתוכן." כאן טמון פספוס שהביא אותך למסקנות נחפזות, אשר נוצלו במיומנות ע"י תמר גוג’נסקי תוך הדגשת נתונים אמיתיים. יחד עם זאת, נתונים אלה מצביעים על הניסוח המרקסיסטי הנכון:

    על עמדות אלה חזר לנין בהתבטאויות אין ספור. עמדות אלה מדריכות את הכוחות הפרוגרסיביים לתמיכה במאבקי שחרור של עמים קולוניאליים ובכך להעלאת החשיבות של החלשת המעצמות האימפריאליסטיות ע"י הצטרפות הפועלים של הארצות האימפריאליסטיות במלחמתם הם. בדרך זו נפתחות אפשרויות להעצמת המאבק של מעמד הפועלים בקרב העמים המסופחים ובקרב אלה המספחים גם יחד.

    אנג’לו איידן

    כמה מילים על הצדק: המעש המהפכני, אשר יוצר תנאים לטובת רמות מתקדמות של צדק, נלחם גם בשדה המאבק הזה באורח שונה מהצבועים שטוענים על האפשרויות של הגשמות צודקות בתנאים ריאקציוניים.

  38. גדעון, והקפיטליזם מבקר בגדה??? הגיב:

    כשאני עושה חיפוש באתר קופצות לי המון מודעות מסחריות מסוגים שונים בדף החיפוש. כן, שמעתי על הפרסטרויקה, אבל חשבתי שהגדה השמאלית עברה כבר את הפזה הקפיטליסטית הזאת!

    רק רציתי למחות על המיסחור, גם אם זה לא בעל משמעות!

  39. שי נימצן הגיב:

    אבי,

    קודם כל, תודה שגילית לי מה זה שיקול מוסרי ומה זה שיקול לא מוסרי. סוף-סוף גליליתי את האמת.

    מי שהוריד את רבי הקומות לא היו עריקים, אלא סעודים, מצרים ואפגנים בעיקר. ארה"ב יצאה ממחוזותיה למסעותיה האימפריאליסטים הרבה לפני כיבוש עירק. לא בכדי בן-לאדן הוא סעודי.

    בנוגע לאינטרס של ארה"ב:
    ארה"ב ותומכיה במערב הם בסך בכל עוד אימפריה. ידוע כי אחד הגורמים העיקריים בנפילתה של האימפריה הרומית היתה התפשטותה לכל עבר. אני גורס שהאימפריאליזם פועל כחרב פיפיות נגד האינטרסים לטווח ארוך של הארץ האימפריאליסטית.

    בנוגע לגברים ונשים:
    אני גורס שמאי-השוויון בין גברים ונשים סובלים גם הגברים. השאיפה לשוויון בין המגדרים הוא אינטרס גברי בדיוק כמו הנשי. אני יכול לפרט לך במגוון תחומים אבל אני חש כי אין צורך, ובנוסף, אין לי כוח לעשות זאת. אני לא מנסה לשכנע אף אחד בכלום.

    בנוגע לערבים (יהודים,נוצרים ומוסלמים) ואשכנזים:
    אני טוען שהאינטרס שלי לטווח הארוך הוא חברה שוויונית על פני תועלת אישית מיידית. אני מעדיף שהילדים והנכדים שלי יגדלו בסביבה מאוד לא עויינת וממורמרת מאשר שיהיו עשירים.
    יש מתאם ברור בין אי-שוויון, פשע והתפוררות חברתית, אבל אנשי החשיבה הדיכוטומית (גנרלים, עורכי-דין וכלכלנים בעיקר) לעיתים קרובות לא מבחינים בכך.

    ראייה הוליסטית אומרת, שצריך להבחין בקשרים של כל פרט ופרט עם החברה, יחד עם הסתכלות על השלם שגדול מסכום חלקיו. זו ראייה פוסט-מודרנית, אבל מה שנוצר בישראל זה ממש לא חברה שכזאת. במקום שיווצר אוסף אדיר ופלורליסטי של דעות, נוצר קונצנזוס אחד גדול ומסוכן. זו לא הייתה כוונת המשורר הפוסט-מודרני. הכוונה היתה ליצירת שלם שגדול מסכום חלקיו, אך במקום זאת נוצר פשוט חלק אחד גדול וקונצנזואלי. אין יותר גרוע מהקונצנזוס הזה (דוגמא טובה לכך היא מפלגת קדימה).

  40. שי נימצן הגיב:

    אני ממליץ לאתר הזה שהינו בעל אג’נדה מסויימת, להימנע מפרסום תגובותיו של אנג’לו איידן. הדבר רק פוגע במטרת האתר ומבריח אנשים שיכולים לתרום לדיון התרבותי.

    באותו נושא:

    דניאל, יש לי שאלה אליך:

    לא מפריע לך שאתה כותב כמו שאתה כותב וכמעט אף אחד לא לוקח אותך ברצינות? יתכן וכוונותיך טובות אבל הביצוע כושל לחלוטין. הגיע הזמן שמוחמד יבוא אל ההר ולא להפך. קח זאת בתור ביקורת בונה.

  41. אבי הגיב:

    "ראייה הוליסטית אומרת, שצריך להבחין בקשרים של כל פרט ופרט עם החברה, יחד עם הסתכלות על השלם שגדול מסכום חלקיו. זו ראייה פוסט-מודרנית, אבל מה שנוצר בישראל זה ממש לא חברה שכזאת. במקום שיווצר אוסף אדיר ופלורליסטי של דעות, נוצר קונצנזוס אחד גדול ומסוכן. זו לא הייתה כוונת המשורר הפוסט-מודרני"
    פוסט מודרניזם היא תפיסה אוטופית ולא מציאותית. ברור שתמיד יהיה קונצנזוס ותפיסה חברתית מקובלת יותר, הרי אנשים הם לא באמת אטומים רציונליים שלא מושפעים מסביבתם. השאלה היא איזה קונצנזוס מתגבש, קונצנזוס שוויוני כמו במדינות סקנדינביה או קונצנזוס שמקדש את התחרות ואי השוויון כמו במדינות האנגלו-סקסיות ובעיקר בארה"ב.
    עדיין לא ראיתי חברה שבאמת חיה לפי האידיאל הפוסט מודרני בצורה ראויה. מה שכן ראיתי זה חברות שחיות באי שוויון ולא מצליחות להוציא מתוכן תפיסות פוליטיות פרקטיות שישנו את אי השוויון וזאת בגלל השתלטות התיאוריה הפוסט מודרנית שגורסת אינדיבידואליזם, ניהיליזם מוסרי והתנגדות לכל תפיסה או השקפת עולם שמדברת על "חברה" או "קולקטיביות". משום כך התפיסה הפוסט מודרנית פופולרית מאוד בארה"ב בעלת אי השוויון ושיעורי העוני המחפירים ולא פופולרית במדינות סקנדינביה בעלת אי השוויון ושיעורי העוני הנמוכים בעולם, אבל מה הם יודעים הם עדיין ממשיכים לדבר במונחים מיושנים של "חברה ראויה", "סולידריות" ו"סוציאליזם" (רק במדינות קפיטליסטיות סוציאליזם הוא רק מרקסיזם ולא גם נמשל סוציאל דמוקרטיה). הסיסמה הידועה של הסוציאל דמוקרטים השבדים עוד מסוף שנות ה-20 שהמדינה היא "הבית הטוב של כולם" (פולקהמט בשבדית) בוודאי יוגדר ע"י הפוסט-מודרניזם האמריקני כמיושן, ארכאי ודכאני (כיצד במאה ה-21 אפשר עדיין להאמין בתפיסות קולקטיביות?) וכך ההוגים האמריקנים ימשיכו לקשקש על מסמן ומסומן, על משבר הייצוג, על משבר תפיסת הקידמה ועל הפעולות החתרניות שנובעות מהתנהגות פארודית ע"י שימוש שונה בשפה ובלבוש וימשיכו להעתיק את עקרונות הימין הכלכלי שנכתבו בספרים של הוגים ימנים כלכליים כמו האייק, פרידמן וכו’ (רלטיבזם מוסרי, ביטול הסובייקט והתנגדות לכל התערבות ממשלתית בכל נושא שהוא משום שע"י התערבות המדינה "משתלטת" ו"מעצבת" את הפרט ובמיוחד את גופו ומיניותו). בעוד ההוגים הסקנדינבים יעסקו בשאלות כיצד בפועל באמת משפרים את מצב החלשים בחברה.

  42. נדיה, לגדעון על המיסחור הגיב:

    כתוב בצד שהגדה השמאלית זקוקה לתרומות להמשך הפעלת האתר. ייתכן שעד שיגיעו תרומות, מפעילי האתר פנו לפירסום אינטרנט בתור אמצעי להשלמת הכנסה.

    נ.ב. וכאשר חיפשתי אחרי כתבות של שמואל אמיר, קיבלתי את המודעות האלו בצד:

    קישורים ממומנים

    תוכנת תזרים מזומנים
    התוכנה המובילה בישראל לניהול תזרים
    לעסקים קטנים ובינוניים
    — קישור —

    ספידומטרי – שיטה שתזכור
    אלפי מילים ב 20 דקות ביום
    אמי"ר, פסיכומטרי, ובגרויות
    — קישור —

    הכנה למבחני אמי"ר
    לדעת, להבין ולהצליח
    מאגרי בחינות ותרגולים
    — קישור —

    הכל אנגלית – אנגלית לכולם
    המומחים ללימודי אנגלית 1700-707-997
    אמיר, בגרות, שיחה, עסקית, ילדים
    — קישור —

    מבחן אמיר
    קורס ההכנה למבחן אמי"ר
    1-700-700-535
    — קישור —

    אנגלית – כל אחד יכול
    הקץ לכשלונות באנגלית – למידה נכונה
    שונה ויעילה +התמחות בלקויי למידה
    — קישור —

  43. פרסטרויקה עלק הגיב:

    וכשאני חיפשתי אחר הביטוי הצדקני "עד מתי…" (וכל אחת תשלים את החסר) קפצו לי הפרסומות הבאות:

    קישורים ממומנים

    e-learning בניתוח טכני
    למד/י בזמנך הפנוי כיצד למקסם את
    השקעותיך בשוק ההון-שיעורים באינטרנט
    — קישור —

    עד מתי חינם
    עד מתי להורדה במבצע בסלקום
    כל השירים המובילים במבצע חודש חינם
    — קישור —

    בקיצור, לא ממש מתאים לאתר מהפכני, גם אם עושים מזה כמה גרושים….

  44. לנין הגיב:

    צריך להבין דבר מאוד פשוט-
    אנחנו חיים בעידן של ריאקציה חמורה בזכויות העובדים, תהליך שקורה בכל העולם ה"חופשי".
    ריאקציה זאת נעשית לשם הגדלת הרווחים של הבורגנות הגדולה (לא חסרות ולא קשה למצוא נתונים על התפלגות העושר ב-20 השנים האחרונות- גידול ברור ותלול של העשירונים העליונים באופן יחסי ומוחלט) ובעזרת הפרלמנט הבורגני.
    דבר חשוב מאוד שהתברר בשנים הללו הוא שבניגוד למה לחשבו זרמים סוציאליסטים מסויימים אחרי מלחמת העולם השניה, מדינת הרווחה היא לא נצחון של הסוציאליזם, אלא אינטרס זמני של הבורגנות והמדינה מבצעת את מדיניות הרווחה בשם הבורגנות ולמטרותיה כשם שאת מדיניות ההפרטה היא מבצעת למען הבורגנות, וכפי שנאמר כבר במאה ה-19 וחוזר ומתבהר כיום- המדינה היא כלי של הבורגנות ובשום פנים ואופן לא פלטפורמה לשינויים סוציאליסטים.
    מכאן יש להסיק מסקנות מעשיות ברורות-
    אמנם אסור להפסיק את הפעילות בפרלמנט הבורגני, כי אפשר באמצעותה לגנוב פה ושם כמה פירורים (זה אולי אופורטוניסטי אבל בשביל מליוני {מליוני, כי הכוונה לכל העולם הבורגני} פועלים זה לחם חוק), אבל יש להבין שהמטרות החשובות קרי הלאמה, עליה בשכר, קיצור שעות העבודה, ביטול חברות כח אדם ועוד ועוד (ולצערנו הרב יש עוד ועוד ועוד), מטרות אלא לא יכולות להיות מושגות בימינו בעזרת הפרלמנט הבורגני (אולי בימים אחרים שדרך ההצבר תשתנה שוב וזה שוב יהיה האינטרס הבורגני לעשות מדינת רווחה, אבל זה כמובן היפותטי ולא צריך להוות שיקול).
    לכן הדרך היחידה להשיג את המטרות הללו היא בעזרת שביתות המוניות, הפגנות אלימות, ביזה של רשתות גדולות וכל פעולה שהיא שתגרום לבורגנות לעשות הערכה מחדש של יעדיה.
    כמובן שהמטרות שנשיג בדרך זו הם בכלל לא סוציאליזם אלא רק חזרה למדיניות הבורגנית של לפני 30 שנה, ומטרתנו הסופי היא ביטול הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור כולם.

    נ.ב
    נושא חשוב למחקר מרקסיסטי עם המון משמעויות מעשיות הוא הדרך שבה נעשתה הריאקציה של רווחה-הפרטה.
    ברור שאי אפשר לעשות זאת בזבנג וגמרנו כי אז באמת עלולה להיות מרידה (לא מהפכה), אלא נדרשו 30 שנה של הרס מדינת הרווחה, מלויים בתעמולה אדירה שמסבירה לפועלים למה הכי טוב להם לקבל פחות.
    אני לא נתקלתי במחקר כזה ואשמח לקבל הפניות.

  45. לנין לשמואל הגיב:

    למה סיום של הכיבוש יוביל לסיום של התודעה הציונית לאומית ולהכרה מעמדית של הפועלים?
    מכונת התעמולה הבורגנית תחדל ברגע שיפסיק הכיבוש?
    ברור שלא, גם אחרי הכיבוש הבורגנות תחפש ו ת מ צ א דרכים רבות,מגוונות ומתוחכמות למניפולציה וטישטוש התודעה המעמדית.
    אתה משתמש בכיבוש כתירוץ לאי עשייה (או אי יכולת להצליח בעשייה) בתחום המעמדי-פנימי, אבל גם כשיסתיים הכיבוש (אם וכאשר) נעמוד בפני אותה בעיה.
    נכון, אין ספק שהמאבק המהפכני הוא קשה, וכפי שכתב לנין ב"מחלת הילדות של השמאלנות בקומוניזם" בתקופה לא מהפכנית הוא קשה שבעתיים, אך גם חשוב שבעתיים והקושי הוא לא תרוץ לאי עשייה (שוב צריך להדגיש כי גם בתום הכיבוש יהיו אותם קשיים) אלא תמריץ למציאת פתרונות יותר טובים.

  46. שמואל אמיר לתמר גוז’נסקי הגיב:

    לתמר שלום וברכה.
    אכן קטונתי להסביר לך את חשיבות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני – אך עלי להעיר כי לא כתבתי סתם על הצורך של המאבק הלאומי הפלסטיני אלא על המקום שמאבק זה תופס אצלנו או צריך לתפוס. על כך יש לפי דעתי וויכוח גם אצלנו. מספיק לקרא כמה מתגובות הקוראים כדי להיווכח בכך. אני מוצא לכך גם עדות בראשי הפרקים שפורסמו ע"י הועד המרכזי היוצא לקראת הוועידה ה-25 של המפלגה. גם שם לא תופס נושא זה את המקום הראוי לו. לא – איני אומר חס ושלום שנושא זה לא מופיע שם, אני טוען ששם, במהופך מן האמרה הידועה, מרוב יער לא רואים את העצים. מופיעים שם כל כך הרבה נושאים חשובים שבתוך כל זה אין להבחין מה הנושא המרכזי ממש במצבנו היום. סדר החשיבות הוא כמובן מרכזי בכל מדיניות.
    את מציינת את חשיבות המאבק המקצועי והמספר הגואה של משתתפים בשביתות משך השנים. את מסבירה שאסור להימנע מלהשתתף במאבקים אלה. שוב, לא על כך הוויכוח. במאבקים מעמדיים יש להשתתף תמיד ובכל עת, זה לחם חוקינו וגם אם לא נצליח בהם יש לנהוג בחינת "נחום תקום". אני כתבתי על דבר אחר – על מאבקים של "שינוי הסדר החברתי הקיים", כלומר ביטול סדרי חברה קפיטליסטים. בהקשר זה גאות השביתות חסר כמעט כל משמעות כי הלוקחים חלק בהם אינם רואים עצמם לוחמים בסדר החברתי. הם מסתפקים בהישגים חלקיים אלה ואחרים. כאן היה צורך לדון על הסיבות לחסר תודעה מעמדית אותה מזכירים כה רבות- בקשר לחברים ערבים. מעמד העובדים הישראלי הוא בקושי מעמד "לכשעצמו" ורחוק מאוד "ממעמד לעצמו". במקום תודעה מעמדית ספוגים העובדים תודעה לאומנית ציונית, תודעה של אחדות לאומית נגד ערבים. כל עוד תודעה זו שולטת בכיפה קשה, אם לא בלתי אפשרי, להנחיל הכרה המעמדית. במילים אחרות בעלי ההון יכולים לישון בשקט. לכן הצורך הדחוף של גמר הכיבוש כה חשוב דווקא בתחום המעמדי – כדי לפנות את מוחם של אנשים עובדים מן המלל הציוני- גזעני ולהכשירו לרעיונות של שוויון, דמוקרטיה וסוציאליזם. כיום נדחים רעיונות אלה בפני האחדות הלאומית האנטי ערבית – נושאי רעיונות אלה המעטים בקרב עובדים נדחים כי הם "בעד הערבים", "סוכנים של הטרוריסטים הפלסטינים". על כל זה – חוסר הצלחת המאבק המעמדי בקרב העובדים במצב של מלחמה – יש עדות עצובה לכך המופיעה דווקא בראשי הפרקים לקראת הועידה ה- 25 של מק"י. הנה:
    "מעט מדי עשינו לארגון המערכה נגד האבטלה ולהגנת זכויות המובטלים והעניים בישובים הערביים עצמם."
    "בסכמנו את עבודתנו בחמש השנים האחרונות עלינו להודות כי לא פעלנו מספיק לארגון המובטלים, העובדים , הנשים ונפגעים אחרים של הקפיטליזם"
    "חוסר ההצלחה של המפלגה לצרף לשורותיה מספר הולך וגדל של פעילים במקומות העבודה ובארגונים החברתיים"
    "מאמצי הועד המרכזי להפעלתה הסדירה של הוועדה האיגוד-מקצועית של מק"י לא הניבו תוצאות"

    "אנחנו גם מעריכים כי נציגינו במוסדות ההסתדרות המרכזיים ובמרחבים לא פעלו די הצורך להרחבת השפעת המפלגה בקרב העובדים המובטלים"
    התמונה עגומה ביותר – וזאת למרות העבודה המסורה שחברים רבים השקיעו בעבודה מקצועית-חברתית.

  47. לנין לשמואל הגיב:

    שכחתי להוסיף שיש עוד מדינות בורגניות רבות שבהן אין כיבוש, אבל בהן הבורגנות מצאה אתוסים ודרכי מניפולציה אחרות בכדי לבטל את ההכרה המעמדית.
    במה מעמד הפועלים האמריקאי או היפני או או או… יותר מהפכניים ובעלי יותר הכרה מעמדית מאשר מעמד הפועלים הישראלי?

  48. שמואל אמיר ללנין הגיב:

    ללנין,
    גמר הכיבוש אינו מביא במקומו אוטומטית תודעה מעמדית, גם בלי כיבוש יש לממסד דרכים רבות של הפעלת מנגנון האידיאולוגיה המדינתית.אך כאן ועכשיו בישראל הבעיה היא המאבק הנחוש נגד הכיבוש.
    אתה לדעתי פיספסת את עיקר הוויכוח. הוא נסוב על הרצון אצל חלק מן השמאל, וגם במק"י לצערי, לשים את הכיבוש ו"עניני ערבים" קצת בצד ולעסוק בדברים אחרים. למה?, איך? על זה אפשר לכתוב מאמר נפרד.רמז: ראה פילוג מק"י ב -65′.

  49. אבי הגיב:

    הבעיה שמואל זה שענייני הכיבוש לא משתנים כבר הרבה זמן, לעומת זאת הפגיעה החברתית הולכת ומאיצה בקצב מסחרר. ישראל מקצצת ומפריטה ללא הרף, בסוף לא ישאר כלום ונאלץ להיאבק על הדברים המינימלים ביותר (נניח שלא יבטלו לחלוטין את דמי האבטלה ושכר המינימום). כיום המצב בישראל זה שהיא המדינה עם הפערים, אי השוויון ושיעור העוני השנייה בגודלה במערב אחרי ארה"ב. המצב בתחום זה הוא קריטי וצריך להיות ראשוני במעלה עבור אנשי חד"ש יותר מהעניין הפוליטי.

  50. לנין לשמואל הגיב:

    אם אתה מנסח את זה ככה אז אין לנו ויכוח.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים