הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-10 ביולי, 2007 9 תגובות

במלאת שנה למלחמת לבנון השנייה היא מסתמנת לא רק כמלחמה מיותרת וכושלת, אלא גם כמלוכלכת במיוחד. שני הצדדים ביצעו במהלכה פשעי מלחמה נגד אוכלוסייה אזרחית חסרת הגנה, ואולם שיא ישראלי חדש נקבע בארבעת הימים האחרונים של המלחמה, כאשר בין אלפי הטילים והפצצות שנורו ללבנון מדי יום, שוגרו גם פצצות מצרר. לטענת מרכז התיאום של האו"ם לפירוק מוקשים בדרום לבנון, נורו מתותחי צה"ל ב-72 השעות האחרונות של המלחמה כ-90% מכלל פצצות המצרר שהוטלו על לבנון. באותן שעות כבר עמדה הפסקת האש על הפרק.

ירי ללא הבחנה לעבר אזורים מיושבים הוא פשע מלחמה; ירי פצצות מצרר לעבר אזורים מיושבים הוא פשע מלחמה מתמשך, מכיוון שפצצת מצרר אחת משחררת בין 60 ליותר מ-80 פצצות משנה, שמתפזרות בשטח שגודלו יותר מקילומטר רבוע. פצצות אלו המכונות "עקבות", או בלשון ציורית "שיני הדרקון", ממשיכות להלום בסביבתן ללא הבחנה, להרוג ולפצוע. נזקן תלוי בסוג הפצצה, כפי שמפרטת רשימת "12 (פצצות המצרר) המלוכלכות" שפירסם ארגון Human Rights Watch. בדו"ח שפירסם הארגון במאי השנה, נטען שבמהלך המלחמה נורו מישראל ללבנון כ-4 מיליון תחמושות מצרר, וכי מיליון מהן לא התפוצצו ונותרו בשטחי דרום לבנון כמוקשים חיים, הנראים כפחיות משקה או ככדורי טניס ומושכים ילדים לשחק בהם.


פצצות מצרר נורו גם מכיוון החיזבאללה לעבר צפון הארץ. ארגון Human Rights Watch, שדיווח על ירי החיזבאללה בסוף יולי 2006, ציטט הודעת משטרה על פגיעתן של 113 רקטות מצרר מתוצרת סין, שכללו יותר מ-4,400 פצצות משנה, ביישובים בצפון המדינה. אזרח אחד נהרג ושנים-עשר נפצעו, אך עד כה לא פורסם תחקיר רשמי בנוגע להפגזות האלו.


הפצץ היום – הרוג מחר


העבודות לפינוי הנפלים וניטרול הפצצות בדרום לבנון החלו מיד עם תום הלחימה, ב-14 באוגוסט, במטרה לסיים אותן עד סוף דצמבר 2007. על פי קצב העבודה הנוכחי יידחה ככל הנראה תאריך היעד לזמן בלתי ידוע. וזו בשורה רעה לתושבים הרבים שטרם שבו לבתיהם ולחקלאים העומדים לפני ברירה קשה: לזנוח את שדותיהם או להסתכן באיסוף פירות שעלולים להתפוצץ בידיהם.


ב-31 באוגוסט קרא אמנסטי הבינלאומי לישראל להעמיד לרשות הארגונים העוסקים בפירוקם של נפלי הפצצות מפות מפורטות של אתרי ההפגזות, ולשתף פעולה בחקירת השימוש שנעשה בפצצות המצרר במלחמה. הארגון אף פנה לממשל האמריקאי בתביעה לחייב את ישראל למסור מידע מפורט על אזורי הירי. התברר כי מרביתן של פצצות המצרר שנורו מתותחי צה"ל בימים האחרונים של המלחמה היו מתוצרת ארה"ב. חלקן, על פי הממצאים בשטח, יוצרו עוד בתקופת מלחמת ויטנאם ורמת הדיוק שלהן נמוכה ביותר. החלטת ועדת ההקצבות של הסנאט האמריקאי מסוף יוני השנה למנוע מכירה או העברה של פצצות מצרר בכספי הסיוע, אלא אם כן אמינותן מובטחת ובתנאי שישתמשו בהן רק נגד מטרות צבאיות, מזכירה את ההגבלות שהטילה ארה"ב על מכירת תחמושות מצרר לישראל בשנות ה-80. אותן הגבלות לא מנעו את מתקפת פצצות המצרר במלחמה האחרונה.


גם האגודה לזכויות האזרח בישראל פנתה בספטמבר ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בבקשה לחקור את נסיבות השימוש בפצצות המצרר ולהנחות את כל הגורמים הקשורים בעניין למסור לאו"ם מפות רלוונטיות. עד לזמן כתיבת שורות אלו טרם התקבלה תשובתו. המפות לא נמסרו לארגוני האו"ם, וכלל לא ברור אם יש לצבא מפות שיאפשרו להאיץ את העבודה ולהפחית את מספר הנפגעים. בנובמבר פורסם כי הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, מינה ועדת חקירה, בראשות האלוף גרשון הכהן, לבדיקת סוגיית השימוש בפצצות המצרר. דובר צה"ל לא השיב לבקשתי למסירת פרטים על ממצאי התחקיר.


יבול קטלני


מרכז התיאום של האו"ם לפירוק מוקשים בדרום לבנון דיווח במאי השנה, כי נכון לאמצע אפריל הושמדו 113,000 פצצות נפל במאמץ משותף של יוניפי"ל, הצבא הלבנוני, ארגונים בלתי ממשלתיים וקבלני המשנה שלהם. המימון לעבודות מתקבל מארגוני הסיוע ההומניטרי של האו"ם ומאיחוד הנסיכויות הערביות.


מהתפוצצויות הנפלים נפגעו, עד 31 במרץ השנה, 192 בני אדם. 22 נהרגו, ובכללם שבעה קטינים. 170 נפצעו, ובתוכם 23 ילדים וילדות שגילם פחות משתים-עשרה, ו-37 קטינים שגילם פחות משמונה-עשרה. חלקם הפכו לנכים קטועי גפיים. כמו כן נהרגו בתאונות עבודה, עד למועד זה, שמונה חבלנים ונפצעו 24.


מנתוני המשרד הלאומי הלבנוני לפירוק מוקשים עולה, שמאפריל עד אמצע יוני השנה נוספו עוד 17 נפגעים מנפלים של פצצות מצרר, ובכללם שמונה קטינים.


השימוש בפצצות מצרר אמנם אינו אסור בחוק ההומניטרי הבינלאומי, ואולם יש בו איסור על ירי ללא הבחנה, שאינו מכוון למטרות צבאיות מובהקות. מן ההיבט הזה ישראל הפרה את חוק המלחמה הזה, אך היא דוחה את האשמתה בהפרת החוק הבינלאומי בטענה שנעשו מאמצים להימנע מפגיעה באזרחים ולהזהירם לפני ההפגזות. עלוני האזהרה שהופצו מן האוויר, אף אם הגיעו ליעדיהם, לא הועילו לאותם תושבים בדרום לבנון שנשארו בבתיהם בגלל הרס הדרכים או בשל יוקר הנסיעה. ואילו ארגון Human Rights Watch טוען, שעצם השימוש בפצצות מצרר בסמוך לאזורים מיושבים מפר את האיסור החל על הפגזות חסרות הבחנה, בגלל אי אמינותן של הפצצות.


בפברואר השנה חתמו 46 מדינות על הצהרת תמיכה באמנה הבינלאומית של האו"ם, שאישורה צפוי ב-2008, למניעת ייצור, אגירה, מכירה או העברה של פצצות מצרר. ומי לא חתם? ארה"ב, רוסיה, סין, הודו, פקיסטן וישראל, שהחרימו את פגישות ההכנה. נערה הייתי וגם זקנתי, ואינני מצפה מן הצבא לשנן את מגילת זכויות האדם של האו"ם, או מן השלטון לוותר מיוזמתו על ההכנסות הנאות ועל תחושת העוצמה שמתקבלות מתעשיות הנשק. אך המחשבה שפצצות קונבנציונליות בהגדרתן ממשיכות את המלחמה נגד אזרחים ואזרחיות גם לאחר הפסקת הקרבות, צריכה לזעזע את הציבור לא פחות מן החלחלה שמעוררים בנו כלי הנשק הבלתי קונבנציונליים. לכן אסור לנו להשאיר את הטיפול בניטרולם בידי הממשלות והממסדים המחוברים אליהן. זוהי משימה דחופה נוספת לטיפולה של החברה האזרחית, ובמזרח התיכון היא דחופה לא פחות מן ההגנה על הקרחונים הנמסים בקוטב הצפוני.





מקורות:



  1. ארגון אמנסטי הבינלאומי
  2. מרכז התיאום של האו"ם לפירוק מוקשים בדרום לבנון, דו"ח רבעוני לחדשים ינואר עד מרץ 2007 [פורסם ב-17/4/2007]
  3. ארגון Human Rights Watch
  4. המשרד הלאומי הלבנוני לפירוק מוקשים
  5. הקמפיין הבינלאומי להפסקת השימוש בפצצות מצרר
  6. רשת המידע של האו"ם בנושאי מוקשים ותחמושות מצרר
  7. מכתב האגודה לזכויות האזרח בישראל אל היועץ המשפטי לממשלה בנדון "הטלת פצצות מצרר על דרום לבנון", 4 בספטמבר 2006.
  8. "תע"ש מייצרת פצצות מצרר שאינן מותירות נפלים, אך צה"ל העדיף לחסוך", מירון רפופורט, "הארץ", 14 בנובמבר 2006.
  9. "התותחנים: ‘ירינו פצצות מצרר על-פי ההוראות’", חנן גרינברג, ynet, 21 בנובמבר 2006.

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. לחדוה הגיב:

    לחדוה שלום ותודה על המאמר

    גם אני כששמעתי שהחיזבאללה ירה מצרר על ישראל נחרדתי.

    מאז לא שמעתי על כך דבר:

    לא שמעתי שמתום המלחמה מישהו נפצע, נפגע או נהרג מנפל של מצרר.

    לא שמעתי על יחידות שפועלות לנקות את השטח מנפלים.

    לא שמעתי על אזורים בצפון שהוגדרו כמסוכנים מכיוון שיש בהם נפלים.

    היכול להיות שהחיזבאללה ירה מצרר והוא נעלם?

    אולי המידע הזה מוסתר, למרות שכשהוא פורסם, הוא הפך לחומר תעמולתי טוב נגד החיזבאללה.

    המסקנה המתבקשת היא שיש בעיה כלשהי במידע הזה. אולי היה טוב אם היית בודקת אותו לפני פרסומו במאמרך החשוב, או לפחות מציינת שאין כל סימוכין מאז פרסומו לכך שאכן נורו על ישראל פצצות מצרר.

  2. יהודי הגיב:

    אתה כנראה התעלמת מהקמפיין המסיבי שהוציאו המשטרה ומד"א בקריאה לאזרחים להיזהר מנפלים ולדווח על נפל בשטח.

    אנחנו בישראל נזהרנו ודיווחנו והמקרים בהם התפוצצו נפלים בידי אנשים היו זניחים. הרי ראית שאזור הצפון לא היה מוצף כמה חודשים טובים אחרי המלחמה ע"י אזרחים, מסיבה אחת פשוטה: האזור עדיין לא סטרילי. וגם כיום, אם תטייל בשטחים פתוחים בצפון במקרה של 1 ל1000 תוכל להיפגש עם חפץ חשוד למדי.

  3. חדוה ישכר הגיב:

    אכן כתבתי שלא פורסם תחקיר רשמי בנוגע להפגזות המצרר לעבר ישראל. מצד שני, ישראל לא הכחישה את המידע שפורסם מטעם ארגון Human Rights Watch שאף קרא בשמות הישובים הישראלים בצפון שנפגעו מפצצות מצרר, וצטט הודעת קצין משטרה בנדון. יותר מזה לא מצאתי, חרף חיפושי.ומאחר שדובר צה"ל הגיב בשתיקה על פניותי, החלטתי להביא דברים בשם אומרם ולקוות שאולי פרסומם מחדש יעורר תגובה כלשהי.
    ולפי שעה, תודה על תגובתך.

  4. לחדוה הגיב:

    לחדוה, תודה על תשובתך

    התשובה מחזקת את טענתי והרגשתי. ישראל לא תכחיש כי זה נוח לה לצרכים הסברתיים. הארגון עושה לישראל את העבודה.

    קראתי בדו"ח שצירפת על פצצה אחת במרר ואחת ליד מרר, וכן פצצה נוספת בכרמיאל. שלוש פצצות מצרר. המשטרה אומרת שהיו 113.

    לפחות מבחינת התוצאה, בלבנון יש עדיין כל ההעת פצועים והרוגים, ניסיונות ניקוי ואזורים נגועים. בישראל יש דו"חות של ארגונים.

    — קישור —

  5. גוני א הגיב:

    תודה על מאמר מעניין.

  6. לכועס הגיב:

    למה אתה מתרגז שהיא כתבה שגם חיזבאללה ירה מצרר. זה הורס את התיאוריה שישראל כולה שחורה ורוצחי יהודים כולם לבנים וצחים כשלג? היא שכחה לכתוב עוד דבר – ישראל ירתה על מחבלים ועל האוכלוסיה שנותנת להם מחסה ולכן גם היא בגדר מחבלים בדיוק כמו שיחידות לוגיסטיות של הצבא הן עדיין צבא. לעומת זאת החיזבאללה ירה כמעט רק על ישובים אזרחיים מתוך כוונה להרוג אזרחים אבל הם כידוע צדיקים. צבועים כמוך גם עושים בחילה וגם פוגעים בשמאל האמיתי (כי אתה לא שמאל בכלל)

  7. חדוה הגיב:

    מקור חשוב נוסף, שלצערי נשמט מן הרשימה, הוא התחקיר שפרסמו Daniele Ressler ו-Elizbeth Wise בכותרת, Cluster Munitions and ERW in Lebanon, ב-Journal of Mine Action:
    — קישור —

  8. ישעשגש הגיב:

    הנה ידיעה בהארץ

    — קישור —

    מישהו יכול לחשוב על אזורים בהם "לא היו אמורים להיות אזרחים"?

  9. שירה הגיב:

    זה עוד כלום למה שאנחנו מסוגלים לעשות, בשביל הביטחון, הדמוקרטיה והחירות.

    עדיין לא נתנו פייט להירושימה ונגסקי של האחות הגדולה, שוחרת הצדק והחירות לכל.

    יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות ובשביל זה אולמרט וחלוץ מעולים. הם רוצחים בנשמה. מקווה שאשכנזי גם לא מרגיש כלום כשהוא מנחית פצצה על אוכלוסיה אזרחית. אחרת תמיד נפגר אחרי ארה"ב במירוץ הרציחות, הדיכוי והשואות הנפשיות.

הגיבו ליהודי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים