הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-20 ביולי, 2007 15 תגובות

מול הכניסה לאולם התיאטרון ניצבו מתנחלים מספר, מניפים כרזות המוקיעות את ההצגה "חברון". אחד השלטים נשא את הכתובת: "רק ילדים יהודים נהרגים בחברון". התנגדות המתנחלים להצגה העלתה בליבי תהיות סביב אפשרות היות המחזה אמפטי לצד הפלסטיני. לאחר שחזיתי בהצגה התבהרה התמונה. המתנחלים טעו. המחזה מציג את המתנחלים ואת הפלסטינים באופן שווה, שאינו נוטה לצד זה או אחר, שכן המחזאי תמיר גרינברג השתדל להציג את שני הצדדים בצורה סימטרית ולהזדהות עם שניהם.

את המחזה הפיקו במשותף התיאטרון הלאומי של ישראל "הבימה", ותיאטרון הקאמרי, שני התיאטראות הגדולים בישראל, ונראה שגמרו אומר ביניהם להפתיע את הקהל הישראלי במחזה שיצור מצב של איזון מושלם במציאות החיים בעיר חברון ולהציג את הייסורים באיזון מושלם בין שני הצדדים. בחוברת ההצגה נאמר: "דרמה פוליטית מקורית ומפתיעה המציגה את הישראלים והפלשתינים כלכודים בקונפליקט בעל מאפיינים מיתיים". במלים אלה משתמע כי שני התיאטראות, וכן מה שנקרא השמאל הישראלי, מחשיבים את חברון כעיר שמתגוררים בה באפן רגיל ובלתי יוצא דופן ישראלים. המלה כיבוש כלל אינה מופיעה בפתח התוכניה, ובמקום זאת נכתב: "יישוב יהודי זעיר כולא את הרוב הערבי בעירו". כמו כן הושמטה המלה מתנחלים ונשאר המשפט: "דרמה מקורית ומפתיעה" משפט נכון. אכן מחזה מפתיע.


סיפור המעשה








חברון
מתוך ההצגה "חברון"
המחזה "חברון" מספר על משפחת כנעני הפלסטינית ומשפחת המושל הצבאי של אזור חברון, שהוא אחד ממתנחלי העיר. המחזה מתחיל בניסיון הריגת המושל הצבאי של חברון על ידי בנו של ראש עיריית חברון, אשר פוגע בטעות והורג את בנו התינוק של המושל. בכך מופרת היציבות ששררה בעיר. בעקבות זאת, רוצח בנו של המושל הצבאי את בנו התינוק של משפחת כנעני, מה שיוצר מצב מעורער לחלוטין. בעקבות מעשה הבן, חייליו של המושל הצבאי רודפים אחר בן משפחת כנעני הפלסטינית ומענישים את המשפחה. בזה מתרכז רוב המחזה. נראה כאילו המושל הצבאי נאלץ בעל כורחו לקטוע את עצי הזית של המשפחה על מנת להכריחה להסגיר את בנה.


העובדות ההיסטוריות


המחזאי מגיש את המציאות כאילו אין ממנה מוצא, וכאילו היהודים והערבים בחברון מצאו עצמם במצב שאינו נתון לשליטתם, ומכאן כל הבעיה כולה היא החיים יחד, ולא בעצם הכיבוש ובמתנחלים רוויי העוינות. המחזאי אף מרחיק לכת בכך שאת בן המשפחה הפלסטינית הפגוע נפשית הוא הופך ל-good guy, הוא אינו שונא את היהודים אלא מאמין להם. התוצאה (אשר בה חפץ המחזאי): מציאות מהופכת לחלוטין, השטחתה והתעלמות ממנה, דחיית העובדות ההיסטוריות והמציאות הפוליטית כאחד.


איזון שלילי


קיים צורך עז בלתי מובן בקרב הציבור היהודי "הנאור" ליצירת איזון בין הערבי והיהודי בתוך ישראל, ומרכיבי האיזון הזה לקוחים מתחום "התעאיוש" קרי "דו הקיום" והחיים המשותפים. נראה שהחיפוש אחר התעאיוש הגיע אפילו לחברון! האם יתכן שגן העדן האבוד נמצא דווקא בין מתיישבי חברון לבין הפלסטינים? אלו הן רק שאלות לשמן ואין צורך להשיב עליהן, שכן אלה הם סימנים בעלי חשיבות אשר מאשרים שמה שנקרא "השמאל הישראלי" נמצא בחרדה ממצב של חוסר שקט בין המתנחלים והפלסטינים בחברון. והאמת היא שלא קיים בכל ההצגה ולו סימן אחד המגנה את הימצאותם של מתנחלים בלב חברון ולא קיים בכל ההצגה ולו סימן אחד המגנה את מעשי הכיבוש, נהפוך הוא.


האיזון אשר המחזאי שאף ליצור פוגם במציאות ובעובדות הפשוטות בשטח. אי אפשר להבין את הסלחנות אשר מביע המחזה לנוכחות המתנחלים בחברון, כאילו הדבר נורמלי, וכאילו מחויבים שני הצדדים לחיות בשלום, ואי אפשר להבין את יפוי הפנים המכוערות של הכיבוש אשר משתמש באמצעים המתועבים ביותר לדיכוי וטרור.


החייל הישראלי כקורבן


מתנחלים, פלסטינים וחיילים – אלה הן הדמויות הפועלות במחזה. את מי מהדמויות הללו נוכל להגדיר כקורבן של המצב? המחזה בוחר להציג את החיילים כקורבן. קורבן מפני שנגזר עליהם להיות נוכחים במקום שמתמודדים עליו המתנחלים והפלסטינים, והם מוכרחים לבצע את הפקודות.


דמותו של החייל במחזה היא דמות של אדם רגשן ורך לב, ואפילו בעל חוש הומור, וכך נאלץ הצופה להזדהות עמו. היה אפשר להבין אם המחזה היה משאיר את השאלה מי הוא הקורבן כשאלה פתוחה לדיון, אך עיוות כזה של המציאות ההופך את החייל העומד במחסום לקורבן בזמן שהמציאות היא של הרג אזרחים פלסטינים בידי החיילים, קשה מאוד לקבל אפילו על במת התיאטרון. המחזה מכחיש את המציאות במודע ומנסה ליפותה ואף להעבירה למקום אחר אשר לא קיים.


הקול הניטראלי


המחזאי שם בפי עץ הזית מלים בדבר הרוע האנושי וצורך האדם בהרג. עץ הזית מגנה את האדם על הפנייה להרג. זהו קול השוכח את ההיסטוריה. ההיסטוריה במחזה מתחילה בהרג התינוק היהודי על ידי בנו של ראש העיר הערבי של חברון, וזוהי גם הסיבה למשבר, כאילו לא היה כיבוש עד אז, וכאילו החלה ההיסטוריה רק בשנת 1967 ולא לפני כן. כאן נראה שהמחזאי הגיע לשיא ההשטחה וריקון המחזה מתוכן. מה שברור הוא שהתיאטרון היהודי האשכנזי חי בבועה רחוקה מהמציאות, ואף מנסה בכל כוחו להמיר את המציאות בזו שתתאים לקהלו.


לפני הביקורת האמנותית


אני מרשה לעצמי לכתוב את ההקדמה התמציתית הזו אך ורק, ולא ארחיב בדברים על ההצגה. לא אתייחס להיבטים האמנותיים והתיאטרליים. הסירוב הזה הוא עמדת מחאה כנגד המחזה אשר לא מספק הבנה מינימלית למצבם של הפלסטינים תחת הכיבוש הישראלי. איני סבור שאפשר בשם כל סיבה תיאטראלית שהיא להזניח את הצד המוסרי – רק בשם האמנות וחירות היצירה.


אילו 1


אילו המלה חברון לא היתה מופיעה בשם המחזה או בגוף המחזה, שום דבר לא היה מעיד על כך שהאירועים של המחזה אכן מתרחשים בעיר חברון.


אילו 2


אילו רק השחקנים הערביים היו משחקים את תפקידי המתנחלים והשחקנים היהודים את תפקידי הפלסטינים…


אילו 3


אילו רק השפה בה דיברו השחקנים הערבים היתה ערבית ולא עברית, כדי שיהיה מעט קשר בינה לבין המציאות, לפחות בשיחות בין בני המשפחה הפלסטינית…


אילו 4


אילו היתה מחאה ערבית, הפגנה למשל, אולי היה יכול להתקיים האיזון בו חפצו כל כך תיאטראות הבימה והקאמרי…





ההצגה "חברון"
מאת: תמיר גרינברג
בימוי: עודד קוטלר
הפקה: הבימה ותיאטרון הקאמרי
משתתפים: אפרת אביב, ראידה אדון, נדב אסולין, דוית גביש, אלון דהן, מכרם ח’ורי, קלרה ח’ורי, עידו מוסרי, יוסף סוויד, הישאם סולימן, גסאן עבאס, סיון פז-בוגנים, נינה קוטלר, יובל רז, עידו רוזנברג, יגאל שדה. ילד: מחמד משראווי / יעקב חנניא.

תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. איתן לרנר הגיב:

    כל כך צודק ונכון הניתוח . כתבתי על כך בעצמי לחברי מלוחמים לשלום אשר הוזמנו בזמן הקרוב להצגה ולדיון על הכיבוש עם מחזאי והמשתתפים . ישבתי בהצגה באי נוחות ואל הבנתי על איזו דרמה מפתיעה מדברים ועל מה מפגינים כנגדה . מה שהיה צריך להיות ברור מלכתחילה הוא שבישראל 2007 גם הצגה המנציחה את המצב הקים ומכשירה לחלוטין את השפה של הכיבוש וההתעלמות מחוסר האיזון הקיים במציאות הישראלית- פלסטינית , נחשבת כקוראת תיגר על המערכת ונחשבת שלא בצדק ובמידה רבה באופן מזיק , כשמאלית בתפישותיה .
    המחזה כולו לוקה בפטרוניות ישראלית הרואה בערבי את המקור לבעיות . פטרונות זו מתכסה בכסות דקה של עידן חדשיות ומחבאת מאחורי הקריאה של כל בני האדם לחיות בשקט ( ממש יכולתי לדמיין את שרי אריסון עם השלום שמתחיל בתוכה עומדת על הבמה ומזדהה עם כל מילה ) ובשלום ולהפסיק לחבל באדמה – כאילו אין היסטויירה , כאילו אין זיכרון ומצב קיים אלא מעין ענן עליו חיים האנשים . זוהי תמיד בעיניי אחת הסכנות הגדולות בתפיסות ניו אייג’יות הגוזרות גזירה שווה על בני האדם ומצפות מכולנו להפסיק לשנוא ולפחוד ורק אז הכל יפתר.
    מכאן גם ברור מדוע לא היהעולה על דעת המחברים והבימאי להשתמש בערבית כשפה רא/ונה או שנייה במחזה , הם הרי היו חותרים תחת התפיסה ( אולי לא מודעת ) שלהם את הערבי והיהודי כאחראים במידה שווה ואת הערבי כאחראי יותר.בהצגהה גם מתוארת דמותו של הערבי התחמן , זה המנסה לחיות ולהרוויח מן המצב ולהבריח את המחסוםבכל פעם בתואנות כאלו ואחרות , במחשבה לאחור , האם אינו מעין דמות שיילוק יהודית עם סממנים המגרים את דימיונם של אנטישמים .
    אל תלכו לראות את ההצגה

  2. וכאילו החלה ההיסטוריה רק בשנת967 1 הגיב:

    הו התמימות הקדושה!

    בודאי שההיסטוריה של יחסי יהודים וערבים לא החלה ב1967, היא החלה בשנת 1929 שבה נשחטו יהודי חברון, נשותיהם נאנסו, ורכושם נבזז.

    אותם יהודים חיו בקרב המוסלמים מאות בשנים, והדבר אירע שנים הרבה לפני ה"כיבוש".

    ואם לא היה כיבוש, אז מדוע ערכו החברונים פוגרומצ’יק בקהילה היהודית?

  3. נתן. הגיב:

    איך אפשר לעשות מחזה על חברון מבלי להתיחס לטבח ביהודי חברון שהיה ב1929?
    אכן,כותב המאמר צודק. המחזה אינו נאמן למציאות.

  4. לא מתנחל הגיב:

    אתה צודק שההיסטוריה לא התחילה בשנת 1967. היא התחילה נגיד בטבח יהודי חברון ע"י הערבים. היהודים האלה לא היו מתנחלים. ובאמת חותפה להראות חיל יהודי כאדם. מטיפה השטות הזאת. הרי ידוע שחילים יהודים שותים דם תינוקות ערבים. בקצור, העובדה שצריך לפנות את מתנחלי חברון לא צריכה להשכיח לרגע אחד שגם ערביי חברון אינם צדיקים גדולים.

  5. היסטוריה הגיב:

    ההיסטוריה אכן לא התחילה ב-1967 אבל גם לא ב-1929. ההיסוריה של הסכסוך הנוכחי התחילה בפעולה הציונית בתחילת המאה ובפרט מהצהרת בלפור שנתנה לה תוקף מעשי ומאיים מבחינת תושכי הארץ הפלסטינים. מכאן הכל התגלגל, אלא שציונים מתחילים "לספור" היכן שנוח להם

  6. דוד החפש הגיב:

    הסיבה ששפת המחזה היא בעברית, היא מאותה חייזרים מדברים אנגלית , פשוט קל למכור את הצגה כך ולא שבאמצע ההצגה הצופים יצטרכו להשתמש בתרגום סימולטני .
    אז מספיק לחשוב שהכל זה קונספירציה .

  7. נתן. הגיב:

    ההסטוריה התחילה כשאברהם אבינו קנה את מערת המכפלה מעפרון החיתי.

  8. מוכר עברו הגיב:

    מתי התחילה ההסטוריה? לא זה מה שחשוב, לא לזה התכוון כותב המאמר, מתי התחיל הכיבוש? 1948 אולי זה הוא התאריך הנכון.

  9. עופר נ. – לבעלי הנטיות הפשיסטיות שהגיבו מעלי הגיב:

    אז טבח 29 כנראה מצדיק אפרטהייד, רצח ודיכוי לשיטתכם.

    מכל מקום, ההיסטוריה של הסכסוך החלה קודם:

    ———————-
    אחד העם, 1891, אמת מארץ ישראל,

    "אך לא זו בלבד, אלא שבכלל אין מדרכנו ללמוד מאומה מן העבר בשביל העתיד. הן זאת בודאי יכלנו ללמוד מדברי ימינו בעבר ובהווה, עד כמה מוכרחים אנו להיזהר לבלתי עורר עלינו חמת עם הארץ על ידי מעשים מגונים, עד כמה איפוא עלינו להיות זהירים בהנהגתנו עם עם נכרי שאנו באים לגור בתוכו מחדש, להתהלך איתו באהבה וכבוד, ואין צריך לאמר בצדק ובמשפט. ומה עושים אחינו בארץ ישראל? ההפך ממש! עבדים היו בארץ גלותם, ופתאום הם מוצאים עצמם בתוך חרות בלי גבול, חרות פרועה, שיכולה להימצא רק בארץ כטורקיא. השינוי הפתאומי הזה הוליד בלבם נטייה לדיספוטיסמוס, כאשר יקרה תמיד ל"עבד כי ימלוך", והנם מתהלכים עם הערביים באיבה ואכזריות, משיגים גבולם שלא בצדק, מכים אותם בחרפה בלי כל סיבה מספקת, ומתפארים עוד כי כן יעשו, ואיש אין אשר יעמוד בפרץ ויעצור בעד הנטייה הבזויה והמסוכנת הזאת. הן אמנם צדקו אחינו באמרם, כי הערבי מכבד רק מי שמראה לו גבורה ואומץ רוח; אבל במה דברים אמורים, כשמרגיש עם זה שהדין עם מתנגדו; לא כן אם יש לו צדקה לחשוב את מעשי מתנגדו לעושק וגזל משפט, אז, אם גם יחריש יתאפק עד עת קץ, אבל עברתו שמורה בלבו ונוקם ונוטר הוא מאין כמוהו. "

    — קישור —

  10. יונתן הגיב:

    "אז טבח 29 כנראה מצדיק אפרטהייד, רצח ודיכוי לשיטתכם."

    למי פה יש מונופול על הרצח, אפשר להבין, משכתב היסטוריה שכמותך? אני מניח שהיהודי האחרון שנהרג בחברון היה ב-29…
    נורא קל לתייג אנשים כפאשיסטים בלי להקשיב להם. המתנחלים בחברון ממש לא צדיקים, אבל עם כל הכבוד ברוב חברון הם (היהודים) לא יכולים אפילו ללכת- כי ירצחו אותם בצורה מחרידה- כפי שכבר קרה. בדרא"פ לא היתה שום עיר שרובה פנויה לשחורים בלבד, אם זאת ההקלה הרלוונטית לדעתך.
    אולי ישיבתם שם לא לגיטימית לדעתך ולדעת אחרים, אבל לדעת רבים אחרים בעולם, ובמיוחד בעולם הערבי, ישיבתך בארץ בכלל לא לגיטימית ואין זה משנה איפה. ככה שאל תמהר לגרש כל אחד-בסוף זה יגיע גם אליך..
    אל תשכח שבין חברון לתל אביב מעולם לא עבר גבול בינלאומי אלא קו שביתת נשק בלבד, שלא הוכר מעולם רשמית (ע"י החלטת או"ם) כגבולה של ישראל. נכון שנאמר שצריך לסגת אליו- אך זה נכון גם לגבי גבולות החלוקה, שההחלטה לגביהם מאושררת מדי שנה באו"ם.

    ובכלל- בעולם, וזאת לא המצאתי אני (באמת!), יש מנצחים ומפסידים. אין זה אומר שעל המנצח להיות אכזר, אך אסור לו לשכוח שהוא יכול גם להיות בצד המפסיד. ואז אף אחד לא יזכור לך שהיית שמאלני- בשבילם תישאר יהודי כמו כולם.

  11. תושב חברון הגיב:

    מה זה משנה מי רצח את מי קודם (מה זה משנה מי התחיל)?

    העובדות הן:

    לתושבי חברון הפלסטינים אין שום זכויות פוליטיות. הם לא יכולים להצביע, הם לא יכולים לבחור, הם לא יכולים להחליט שום דבר בעיר שלהם. כלום. נתינים חסרי זכויות.

    למה? רק כי הם פלסטינים.

    מנגד, לקבוצה זעירה של מתנחלים יש את כל הזכויות הפוליטיות שבעולם. הם משתתפים בבחירות אחת לכמה שנים, שפירושו, הם קובעים מי יהיה שר הביטחון שימנה את הרמטכ"ל שימנה את המושל הצבאי. הם יכולים לבחור ממשלה שתעלה או תוריד מסים.

    למה? רק בגלל שהם יהודים.

    הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בפריבילגיות: כמות המים המסופקת למתנחלים עולה על זו המסופקת לפלסטינים. כך גם לגבי כל השירותים המוניציפאליים (חינוך, בריאות, חשמל, תברואה).

    בעוד כל תושבי חברון (היהודים והערבים) משלמים מסים, המדינה תומכת רק במתנחלים (בדיור, בחינוך, בבריאות).

    למתנחלים יש נשק והמשטרה והצבא עומדים לרשותם. זאת בעוד רשויות המדינה רואות בפלסטינים פשוט אויב.

    המתנחלים באו לגור במקום שלא רצו בהם, ולולא הנשק וכוח הזרוע, הם לעולם לא היו יכולים להמשיך לגור בחברון (אלא אם היו באים לגור כשווי זכויות).

    השאלה היא אם את הסיטואציה הזו ההצגה הביאה בחשבון, או התעלמה מזה לחלוטין, כפי שקורה פעמים רבות?

  12. עופר נ. – לבעלי הנטיות הפשיסטיות שהגיבו מעלי הגיב:

    בקשקושים החוזרים הללו אין חזרה מהסאב-טקסט שלפיו טבח 29 מצדיק רצח ואפרטהייד כיום.

    יתרה מזו, דווקא צאצאי משפחות הנרצחים סולדים עמוקות, ואף הביעו זאת באופן מאורגן, ממעשי הקוזקים של הקב"ה בחברון, בגיבוי קוזקים במדים (להבדיל מבני אדם במדים שגם נקלעים לשם, ע"ע "שוברים שתיקה"), וצאצאי המשפחות הללו לא מזכירים את מאורעות 29 לטיהור השרץ העכשווי.

    אולי בעלי הנטיות הפאשיסטיות צריכים להוכיח אותם על שנטשו את זכר בני משפחתם…

  13. יונתן הגיב:

    כמובן, כל דעה חוץ משלך היא פשיסטית ו"קישקושים". לא ענית בכלל למה שאמרתי.ממש מופת לסובלנות, אתה.

  14. עפרה הגיב:

    התיאור מדוייק. ראיתי את החזרה הכללית של המחזה הבינוני ומטה הזה והשתאיתי לסימטריה השקרית שהוא מנסה לאלץ על מציאות שונה לחלוטין. בין הפנינים במחזה: המושל היהודי האצילי והערבי המכובד (משת"פ?) מקיימים ידידות חמה שכוללת גמ"ח (כמובן מהיהודי לערבי) לפני שפורץ מעגל הדמים (כמובן הערבים התחילו). צר היה לי על סגל נכבד מאוד של שחקנים ערבים נפלאים דוברי עברית בקאסטינג אתני צר אופק.

הגיבו למוכר עברו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים