הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 ביולי, 2007 32 תגובות

לא מכבר עיינתי בעבודת מ.א של סטודנט באוניברסיטת תל-אביב שבין השאר מצטטת מנאומיהם בעבר של מנהיגי מפלגות שונות. יש שם מכמנים מעניינים ביותר. מרבית האזרחים כלל לא מודעים מה אמרו מנהיגינו לפני שישים או חמישים שנים, הדברים ממש מפתיעים. מאחר שמדובר באתר שמאלי, מצאתי עניין בדברים של מנהיגי המפלגה הקומוניסטית, והתמונה שמתגלה היא לעתים יותר ממדהימה. מתברר שמי שלימים הפכו לשם נרדף לאויבי המדינה, היו דווקא פטריוטים ישראלים ויהודים.

הבה נלך למקורות:


בישיבת מועצת העם ב-14 במאי 1948, אמר מאיר וילנר, חבר המפלגה הקומוניסטית ומי שחתום על מגילת העצמאות כי יש להתגייס "בלב ובנפש לשם הדיפת ההתקפה המאורגנת על ידי השלטונות הבריטים באמצעות הארצות השכנות והוועד הערבי העליון".


מתברר כי חברי המפלגה הקומוניסטית היו מהתומכים הנלהבים של העלייה היהודית.


בישיבת מועצת המדינה הזמנית ב-3 ביוני 1948 התרעם וילנר על כך "שהליגה הערבית הציעה הצעה פרובוקטיבית של הפסקת העלייה" וקרא "לגייס את מלוא הכוחות שלנו בארץ, לגייס את עזרת העם היהודי בנפש וברכוש".


באותה ישיבה התבטא וילנר על הרוזן ברנדוט (שמונה על ידי מועצת הביטחון כמתווך בין מדינת ישראל וארצות ערב ונרצח בירושלים בספטמבר 1948 על ידי אנשי לח"י) כך: "ברנדוט הכריע שהדרך לירושלים היא בלתי חוקית לפי הבנתו – או יותר נכון לפי ההוראות שקיבל מוואשינגטון ומלונדון. ברנדוט איננו ניטרלי, הוא עושה הכל נגדנו על מנת להחליש את כוחנו הצבאי…"


וילנר התנגד באותה ישיבה לנסיגת ישראל מהשטחים שכבשה מעבר לגבולות החלוקה (לפי החלטת האו"ם מה-29 בנובמבר 1947) באומרו "עלינו לרכז את מלוא הכוח המשותף והמלוכד של העם למען לא ליסוג אחור ממה שהשגנו ואחרי מה שהשגנו לאחר מלחמה קשה ועזרה כבירה מצד ידידינו באומות המאוחדות".


בישיבת מועצת המדינה הזמנית מיום 24 ביוני 1948 אמר וילנר בעניין ירושלים (שכזכור החלטת החלוקה השאירה אותה מחוץ לישראל תחת נאמנות האו"ם) כי "עלינו לראות את ירושלים כחלק של מדינת ישראל דה פאקטו. בכל השאלות הצבאיות ובשאלות האחרות צריכה מדיניותנו כלפי ירושלים להיות כמו כלפי חלק של מדינת ישראל למעשה וכחלק הנמצא בתנאים הקשים ביותר".


מנהיג המפלגה שמואל מיקוניס אמר בישיבת מועצת המדינה הזמנית מיום 29 ביולי כי בינאום ירושלים פירושה "הסגרת ירושלים לאנגליה ולאמריקה" והוסיף כי "הדבר ברור ופשוט, והוא צריך להיאמר באוזני כל העולם ובאוזני העם היהודי: ירושלים לנו תהיה".


אשר לגבולות החלוקה, אמר מיקוניס באותה ישיבה: "אנחנו היינו מוכנים להגשים החלטות אלה במלואן, בלי מלחמה ובלי שפיכות דמים, אך אחרי שכפו עלינו את המלחמה הזאת – אנו נדרוש את מחירה של המלחמה הזאת".


בהתייחסו לתביעות להפסקת העלייה אמר מיקוניס: "התשובה צריכה להיות ברורה: הזרמת אלפים ורבבות של נוער יהודי לחופי הארץ".


בישיבת מועצת המדינה הזמנית ב-27 בספטמבר 1948 אמר מיקוניס: "אם כבר יש לנו מדינה, אנו רוצים ליישב אותה ולחזקה, להעלות מאות אלפי יהודים ולהושיבם בנגב, ואז הוא יהיה שלנו". בישיבת המועצה ב-14 באוקטובר 1948 הכריז מיקוניס: "נצרת כידוע נכנעה בלא כל התנגדות ותושביה קיבלו בשמחה את צבא ההגנה".


בישיבת מועצת המדינה הזמנית מיום 25 בנובמבר 1948 אמר מיקוניס: "שמעתי בקורת-רוח את דבריו של בן גוריון על ההתפשטות בנגב. זה חשוב מאוד, חשוב להגיע עד עקבה".


בישיבת הכנסת מיום 21 ביולי 1949 אמר ח"כ וילנר: "אני מוסמך להודיע בשם המפלגה הקומוניסטית הישראלית את ההודעה הבאה: אנו רואים בעלייה צורך חיוני למדינת ישראל… המפלגה הקומוניסטית הישראלית רוצה בהזדמנות זו לציין שחבר הכנסת מיקוניס, היה זה שבזמנים החמורים ביותר של המלחמה השתתף בארגון עלייה לוחמת המונית, עשה רבות, עזר וסייע בהגשת עזרה ממשית ביותר לצבא ההגנה לישראל ובפתיחת אפשרויות להעברת ציוד חשוב ביותר למדינת ישראל".


בישיבת הכנסת מיום 23 במרס 1949 אמר ח"כ וילנר: "אנו מסכימים לכך שתפקיד העזרה היסודית לפיתוח, לקליטת עלייה, היא תפקידו של העם היהודי על כל חלקיו, על כל זרמיו הפוליטיים, שכולם צריכים לשאת בעולו".


בישיבת הכנסת מיום 15 ביוני 1949 אמר ח"כ וילנר: "אנחנו נגד מסירת כל שטח שהוא, הנמצא כיום בתחום שלטונה של מדינת ישראל לאיזו מדינה ערבית שהיא או לאיזה פיקוח, כביכול בינלאומי. אנו סבורים שעם ההתפתחות שהיתה בארץ, הגבולות שנחתמו ב-29 בנובמבר (1947) אינם קיימים עוד. הפתרון הסופי של בעיית הגבולות יבוא, כאשר יפעלו כוחות דמוקרטים עצמאים במדינת ישראל והפרטנר שלהם בחלק השני של ארץ ישראל תהיה מדינה ערבית דמוקרטית עצמאית".


בישיבת הכנסת מיום 29 ביוני 1949, בסיכום הוויכוח על מדיניות החוץ, אמר ח"כ וילנר: "הכנסת תובעת את הכללת ירושלים במדינת ישראל. הכנסת מבטלת את הסכמת הממשלה לפיקוח על המקומות הקדושים בירושלים, (בראותה הסכמה זו) כפגיעה בריבונות ישראל…"


בישיבת הכנסת מיום 1 בספטמבר 1949, בדיון על חוק הביטחון הציע ח"כ מיקוניס לא רק לגייס גברים ערבים לצה"ל אלא גם נשים ערביות, וכך אמר: "אני תקווה שגיוס נשים יהודיות וערביות לצבא ההגנה יהווה אחד הגורמים להצעדת האשה הערבייה לקראת שחרורה מכבלי עבדותה במשפחה ובעם, ולהעלות רמתה החברתית והתרבותית".


בישיבת הכנסת מיום 16 בינואר 1950, בדיון על חוק שירות הביטחון (תיקון) אמר ח"כ וילנר: "אני רוצה לשאול את שר הביטחון, מה הסיבה לכך שעד עכשיו לא גויסו בהתאם לחוק הראשון של שירות הביטחון הגילים (כך במקור) המתאימים בקרב האוכלוסייה הערבית".


מי שחושב שרק נציגי המפלגה היהודים דרשו גיוס אזרחים ערבים טועה. גם הנציג הערבי של המפלגה הקומוניסטית, ח"כ תופיק טובי היה שותף לתביעה, וכך אמר באותה ישיבה לעיל: "מדוע מוציאה הממשלה מכלל השירות הצבאי את האזרחים הערבים בגיל הגיוס, אף כי רבים מהם גילו נכונות למלא את חובותיהם כאזרחים התובעים ליהנות מכל הזכויות? אין ספק שזוהי אחת התופעות הבולטות של האפליה הגזעית במדיניותה של הממשלה, העומדת בניגוד לכל מאמץ לרכוש את ידידותם של ההמונים הערביים".


הנה עוד אנקדוטה מעניינת.


בישיבת הכנסת מיום 18 באוגוסט 1952, התבטא ראש הממשלה דוד בן גוריון בנושא הפיכת הקצינים במצרים ואמר: "אפשר לקבל את עדותו של מוחמד נאגיב, ראש ההפיכה הצבאית במצרים, בשעה זאת, שהוא ורבים מחבריו בצבא התנגדו לפלישה לארץ…"


תגובת ח"כ וילנר: "כך מדברים על דיקטטור פאשיסטי? כך מדברים על רוצח פאשיסטי?"


בן גוריון ממשיך: "ובמידה ששליטי מצרים הנוכחיים מנסים לעקור השחיתות הפנימית ולהצעיד ארצם לקראת קידמה תרבותית וחברתית, אנו יכולים רק לברך אותם מקרב לב להצלחת מבצעם זה".


ח"כ וילנר: "יחי הדיקטטור! יחי הדיקטטור האמריקאי".


ח"כ מיקוניס באותו דיון: "הפיכה באינטרס האימפריאליסטים האמריקאים. אותו דיקטטור צבאי נוקט עתה באמצעים חמורים נגד הקומוניסטים והציונים…" "בשם פועלי ישראל וכל שוחרי השלום והעצמאות אנחנו מגנים נמרצות את הדיקטטורה הרצחנית במצרים המגואלת בדם פועלים… דיקטטורה אמריקנו מצרית…".


בישיבת הכנסת מיום 28 במרס 1955 האשים השר זלמן ארן ממפא"י את המפלגה הקומוניסטית בהזדהות עם ההפיכה הצבאית במצרים:


על כך הגיב ח"כ וילנר: "אלו דברי סילוף והסתה". ובהמשך: "ממשלת עבד אל נאצר במצרים תולה פטריוטים וקומוניסטים מבני עמה. ממשלה זו מנהלת מדיניות של סיוע לאימפריאליזם על ידי פעולות איבה נגד ישראל…"


ב-28 במרס 1970, בעצרת שהתקיימה בקולנוע אילת שביפו אמר ח"כ וילנר (עתה רק"ח, לאחר הפילוג במק"י בשנת 1965): "ביצועה המלא של החלטת מועצת הביטחון מה-22 בנובמבר 1967 ייצור מצב של שלום צודק ויציב". בהמשך אמר: "שלום יהיה מושתת על (א) נסיגה מכל השטחים שנכבשו ביוני 1967, על (ב) הכרה בזכות קיומן של כל המדינות באזורנו, לרבות ישראל, בגבולות מוכרים ובטוחים, על (ג) הבטחת זכות הפליטים הערביים לבחור בין שיבה למולדתם לבין פיצויים, ועל (ד) הבטחת חופש השיט של ישראל בטיראן ובסואץ". חדי עין שמו לב שלא מוזכרת ולו מלה אחת על מדינה פלסטינית לצד ישראל, עמדה שאומצה מאוחר יותר.


ועוד ציטוט מעניין: בוועידה ה-17 של המפלגה הקומוניסטית, ביוני 1972, קבע ח"כ וילנר כי "סיסמאות כגון ‘עידוד הישות הפלסטינית’ או ‘מתן זכות הגדרה עצמית לעם הערבי הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת עזה’, כאשר הן מועלות בעוד הכיבוש הישראלי נמשך – אינן אלא סיסמאות רמייה מצד אותם חוגים המעלים אותן".


גם עמדה זו שונתה עם השנים.


לעבודה זו חשיבות רבה. לאנשים, בעיקר למנהיגים פוליטיים,יש נטייה להופיע כמי שתמיד צדקו. העבודה מזכירה לנו כי בראי ההיסטורי קורה לא אחת כי דברים שאמרנו לפני 30 40 או 50 שנים, בביטחון כי הצדק המוחלט לצידנו, מתבררים כבעלי ערך לטווח קצר מאוד, אם בכלל.


וזה כמובן נכון לכולם, גם לכותב שורות אלו.


כמי שיש לו נטייה לשמור כל מה שכתבתי, אני מסתכל על דברים שכתבתי לפני 40 שנים, כמו למשל פרסום שלי ב"הארץ" מיום 23 ביולי 1964 שם תמכתי בשלילת זכותה של בחורה דתית שלא שירתה בצבא ללמוד באוניברסיטה, או פרסום ב"מעריב" מיום 30 בדצמבר 1963 שם התנגדתי לפטור משירות צבאי לבחורי ישיבות – עמדות שכיום נראות בעיניי בלתי קבילות לחלוטין.


המסקנה? קצת צניעות.

תגובות
נושאים: מאמרים

32 תגובות

  1. גראצילה סואנדרס-האר’דימן הגיב:

    תודה על הציטטות. דווקא נראות לי מאד רלבנטיות לזמננו, לחיזוק הכיוון שקומוניזם לא אומר בהכרח התנגדות מראש לכל מה שיהודי ו/או ישראלי, אלא ניתוח על בסיס חברתי/מעמדי.

    ואין לי אלא להסכים כי גיוס נשים ערביות לצה"ל היה משפר בהרבה את מעמדן החברתי.

  2. יובל לעופר הגיב:

    1. התיאור שלך נכון למשה סנה, שותפו של מיקוניס, ולא למיקוניס. מיקוניס גדל במפלגה ונעקר ממנה בעקבות השפעתו של סנה.
    2. אורי אבנרי נפצע על ידי מתנקש ב-1952, בעקבות פרסום ספרו "הצד השני של המטבע". מאיר וילנר נפצע על ידי מתנקש ב-1967 בעקבות התנגדותו למלחמה. אני לא מפחית מתרומתו החשובה של אורי אבנרי במאבק לשלום, שנשכת עד היום, אבל בעקבות יוני 67′ הוא נסחף לזמן קצר באופוריית הניצחון ואף הספיק לתמוך בסיפוח ירושלים המזרחית, דבר שהוא מצטער עליו כיום.
    3. השינוי בעמדתה של ברית המועצות נכון. מה שמוכיח שמאיר וילנר וחבריו מעולם לא היו חסידים עיוורים של ברית המועצות כפי שהוצגו. לפחות במקרה זה, ברית המועצות היא שקיבלה את עמדתם, ולא להפך.
    אבל אין לכך כל קשר לשם. ראשית, זה נמשך כמה שבועות ולא כמה חודשים. שנית, עניין השם נידון בבית משפט. הבעיה לא הייתה השם, אלא הרכוש. בית המשפט, שנטה כמובן לטובת מי שמתקרב לציונות, קיבלת את טענת מיקוניס וסנה שהם "נשארים" ואילו וילנר וטופיק טובי "פורשים", וכך מרבית הרכוש נותר בידיהם וכך גם השם מק"י והאות ק’ לבחירות; אף שמרבית החברים והמצביעים תמכו בוילנר וטופיק טובי (כששתי המפלגות רצו לבחירות, זכו מיקוניס-סנה כמה פעמים במנדט אחד ובאפס ב-74′, ואילו וילנר-טובי תמיד בשלושה-ארבעה).

  3. ע.ג הגיב:

    הציטטות מוכיחות שני דברים. הראשון שהמפלגה הקומוניסטית הישראלית דיברה תמיד בלשונה של ברה"מ. השני, שמנהיגי המפלגה הקומוניסטית אז היו אנשים הרבה יותר הגונים מה"שמאל" היום.

  4. א.מ הגיב:

    לולא היינו יכולים להחזיר את הגלגל לאחור…. לא קל לנהל מדינה ובמיוחד בעלת חבלי לידה קשים.
    אבל תמיד קל יותר להסתכל להיסטוריה בעיניים ולראות את פני הדברים כפי שהם היום. ההחלטות שעשו אז כמו היום, חלוקות, חלק הן טעות פאטלית וחלק הן הביצוע הכי נכון.
    אם היינו מצרפים את ערביי ישראל לצה"ל….

  5. יובל הלפרין הגיב:

    אני אוהב מאוד אנקדוטות היסטוריות, אבל לכל ציטוט יש רקע.
    הציטוטים שלאחר מלחמת 1967 נאמרו בטרם היה ברור שלעם הפלסטיני יש נציג אחד, מוכר ומוסכם. לכן מיום פריצת הקרבות תבעה מק"י נסיגה מידית מכל השטחים שנכבשו, בדומה לדרישה לנסיגה מלבנון בשנים 2000-1982.
    על עמדות אלה היו חברי הכנסת של מק"י יעד לאיומים ולהשתקה בכנסת, ומאיר וילנר כמעט שילם עליהן בחייו כשנפצע באורח בינוני על ידי מתנקש. השופט גילה כמובן "הבנה למניעיו" ופטרו בעונש קל.

    השמאל הלא אדום, בדמות סיעת "העולם הזה – כוח חדש", שאם אני לא טועה ספירו הזדהה עמו אז, קרא לנסיגה והקמת מדינה פלסטינית באמצעות משא ומתן עם תושבי השטחים הכבושים בלבד, דבר שהם עצמם לא רצו.
    המצב השתנה בוועידת רבאט ב-1974, אז הוכר אש"ף כנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני, ובוועידה ה-18 מ-1976 קיבלה מק"י (שבתי המשפט כפו עליה מאז הפילוג ב-1965 את השם "רק"ח", אשר מעולם לא רצתה בו) את תוכנית השלום המקובלת עליה עד עצם היום הזה.

    שאר הציטוטים מתמקדים ברובם בתקופה קצרה, שנה וחצי בערך: ראשית ימי המדינה, שבה תמכה מק"י בתוכנית החלוקה והתנגדה לפלישת מדינות ערב (כולן בחסות בריטניה) לפלסטינה המנדטורית.
    התמיכה הזאת היא סוגיה מורכבת. אני עצמי לא יודע מה הייתה דעתי אילו הייתי שם. מומלץ לעיין בעמדותיו של אמיל חביבי באותה עת. הוא מתח ביקורת על תוכנית החלוקה, אך צפה שאי קבלתה תביא אסון על העם הפלסטיני.

    אבל עם זאת יש להדגיש:
    באוקטובר 1948 התאחדו הקומוניסטים היהודים והערבים (למעשה רק מאז החלה המפלגה להיקרא מק"י). לפחות מרגע זה ואילך הפכה המפלגה לייחודית בנוף הישראלי: מפלגה יהודית-ערבית, גם בעיצומם של הקרבות. היא דגלה בשוויון מלא, התנגדה לדיכוי האכלוסייה הערבית ולגירושה גם לפני הפסקת האש, והדגישה שעם שוך הקרבות, אם לא לפני כן, יהיה כל פליט זכאי מבחינתה לשוב לאדמתו.

    עם זאת היו חברים ומנהיגים שההתנגדות לפלישת מדינות החסות הבריטיות דחקה אותם לזרועות הציונות. לא לחינם מככב כאן כאן מיקוניס. הוא הרי זה שעמד בראש הפילוג ב-1965, בדיוק על רקע זה.

    שימו לב שהמילה "ציונות" על כל הטיותיה אינה מופיעה באף ציטוט של ספירו. לו הייתה נאמרת היה ספירו ודאי מביא זאת.
    ואכן, בניגוד לספירו, הממסד הישראלי ידע גם ידע שהתמיכה בחלוקה אינה חבירה לציונות. עובדה היא שמק"י הייתה גוף מוחרם ומוקצה, שעצם חוקיותו מוטלת בספק, גם בעצם הימים ההם.

    ובכל הנוגע לציטוט על נאסר: היחס של התנועה הקומוניסטית העולמית לנאצר היה אמביוולנטי, כפי שיחסו שלו לתנועה הקומוניסטית היה אמביוולנטי. פעם נטה לכאן ופעם נטה לכאן, בהתאם לנסיבות ובהתאם למדיניותו.

  6. שמואל אמיר הגיב:

    טוב עשה גדעון בהביאו ציטטות של דוברי מק"י משנות מלחמת 48.זה חומר מרתק ומצע לדיו היסטורי מרתק ואקטואלי. אני מודה שכללית אני מכיר את הציטוטים ואת העמדה שנקטו הקומוניסטים באותם שנים. (אגב – גדעון, מי הוא המחבר והאם אפשר להשיג את החומר?).מכל מקום שלוש הערות קצרות כאן: 1. בשעה שמיקוניס הדגיש את העזרה של הקומוניסטים במלחמת 48 תבע אמיל חביבי עיתון ערבי על שהלין עליו שהביא נשק לעזרת הציונים. (חביבי זכה במשפט). 2. חסרות לי ציטטות: מיקוניס וגם וילנר הזהירו בזמן המלחמה שגירוש הערבים (המושג נכבה עוד לא היה קיים ) עשוי לפגוע אנושות בתואר ובטוהר של "מלחמת שחרוו" למלחמת 48. 3. בהמשך לרמז של יובל הלפרין: קריאה בעיון של נאומיו של גרומיקו באותם ימים יגלה בו אלמנטים ציוניים.

  7. עופר יהלום הגיב:

    על כל ציטוט אפשר להתווכח עד כמה הוא מגמתי או עד כמה הוא מייצג במלואו את העמדה האמיתית של האדם שאמר אותו או את עמדת הארגון שנאמר בשמו. אבל נראה לי שהפירוש של יובל הלפרין לא מדוייק: ועידת רבאט החליטה מה שהחליטה אחרי שאש"ף כבר הוכר ע"י הפלסטינים כנציגם, ואילו היו נערכות בחירות בשטחים ב-67 ניתן יהיה לנהל מו"מ עם מי שהיה נבחר אז.
    ולמען הדיוק ההסטורי, אציין מספר עובדות:
    1. מיקוניס הפך ללא ציוני ולקומוניסט בבהדרגה באמצע שנות ה-50 וחזר לציונות בהדרגה באמצע שנות ה-60, בלי כל קשר למלחמה ב-48.
    2. לא רק וילנר, גם אורי אבנרי נפצע ע"י מתנקש.
    3. אחרי הפילוג במק"י ב-1965 נשאר פלג סנה/מיקוניס עם השם, אולי מכיוון שבחודשים הראשונים אחרי הפילוג ברה"מ תמכה בפלג זה ולא בפלג וילנר/טובי, נקרא להם איך שנקרא.

  8. עוואד הגיב:

    מיקוניס וסנה שמרו את השם מק"י בגלל סיבות טכניות (למרות שהם ותומכיהם היו מיעוט מקרב חברי המפלגה, היה להם רוב של 3 מול 2 בסיעה בכנסת).

    כשהמפלגה הקומוניסטית (בהנהגת וילנר וטובי) רצתה להשתמש בשם מק"י, אז הקבוצה הפורשת של מיקוניס וסנה תבעה אותם בבית המשפט וזכתה.

  9. אות קלון למפלגה הקומוניטית הגיב:

    הציטטות בכתבה לא מגלות שום דבר חדש. מק"י בגלגוליה השונים היתה גרורה של ברה"מ עד לנפילתה וייצגה את כל תהפוכות מדיניותה באזור. ב-1948, נוכח התמיכה של ברה"מ במדינת ישראל, לא רק באו"ם אלא תמיכה ממשית בנשק ובכוח אדם, ומאידך התמיכה של בריטניה בגרורתה עבר הירדן וישיבת ארה"ב על הגדר קיוותה ברה"מ שישראל תהפוך לתלויה בה ומשרתת את האינטרסים שלה באיזור. לכן כל חיזוק של המדינה הציונית והרחבת גבולותיה (כולל גיוס ערבים לצבא!!!) נראה לה חיוני מבחינת האינטרס שלה. המפלגה חזרה כמו תוכי על העמדות הללו כפי שמובאות בכתבה והחברים הערבים שהתנגדו לכך (בליגה לשחרור לאומי) נאלצו ללכת לקנוסה. כשהתברר (באופן ברור במלחמת קוריאה) שתקוותה של ברה"מ מישראל נכזבה יצא זעמו של סטלין על כל מי ששיתף פעולה, בהנחיית מדיניותו הכושלת, עם המדינה הציונית (הבוגדנית) והזעם התבטא במשפטי הטיהורים של יהודים מכל עמדות השלטון במזרח אירופה ובמשפטי הרופאים היהודים בברה"מ.

  10. ראובן קמינר הגיב:

    משחק הציטטות של גדעון הוא נחמד. במרכז הרקע לציטטות המעניינות ישנם הקשרים הרעיוניים והפוליטיים שבין מק"י ובין ברה"מ. ברה"מ נהגה בעניינים כגון אלה כמעצמה-על והיא החליטה לערער ככל האפשר את מעמדה של אנגליה תוך ניסיון למנוע הגמוניה בריטית בברית האטלנטית. מערכה דיפלומטית זו הייתה קשורה למאמץ למנוע מלחמה גרעינית ראשונה שהוצעה על ידי צ"רצ"יל כדי לעצור את התקדמות האדומים בשעה שלום.
    על כן, פתחה ברה"מ לרווחה את השערים לניטראליות עבור ישראל במשך המלחמה הקרה המתרחשת ובאה. ישראל מצידה הגיבה בהידוק הקשרים עם ארה"ב ואבא אבן אף הציע 100,000 חיילים ישראלים לחזית מלחמת קוריאה.
    נאום גרומיקו היה בנסיבות שננאם תעודה הומניסטית. אהדה לקורבנות הפשיזם אינו במהותו ציונית.
    בכל זאת זריקת ציטטות מלפני 60 שנה לחלל האוויר ללא מאמץ להבהיר את ההקשר שלהן מעוררת ספק אם המניעים תמיד מחקריים טהורים.

  11. דניאל הגיב:

    מאמר מרתק, תודה! נהניתי מאד לקרוא.

  12. עופר הגיב:

    באמת טעות – התכוונתי לסנה

  13. יובל הלפרין הגיב:

    במקרה אני יודע מה זה מוקד.
    מאיר פעיל זכה במנדט אחד.
    שותפתו "מק"י" (שאני מעדיף לקרוא לה קמ"ס – קבוצת מיקוניס-סנה), שנציגה מיקוניס הוצב במקום השני, קיבלה אפס.
    לאחר מכן הצטרפו שרידיה לשל"י, כשה"נדוניה" שלהם שם הייתה בעיקר נכסים (למשל, מועדון בוגרשוב 60, שאני זכיתי לפקוד אותו בקביעות כשהייתי בנוער רצ, אשר אליה עבר בגלגול הבא לפני שהיה לגלריית בוגרשוב שניהל אחד מבניה של שולמית אלוני).
    ותיקי של"י מסרו לי שהם היו שם סמן ימני והם היו הגורם הדומיננטי בפירוק של"י בעקבות פגישתו ההיסטורית של אורי אבנרי עם יאסר ערפאת בביירות הנצורה (1982). (בעקבות מאמר הסתה של יהודה להב ב"על המשמר", אם אני לא טועה).

    וזה לא מפתיע.
    עוד לפני כן, בשנות מלחמתת ההתשה, עקפו מיקוניס-סנה חזק מימין את המפלגות של אורי אבנרי על גלגוליהן ואת ברית השמאל של יעקב ריפתין (קבוצה שפרשה ממפ"ם לאחר חבירתה של זו למפלגת העבודה). העיתון "קול העם" – שאותו גזלו מביתם הקומוניסטי שנטשו – השתתף במקהלת ההסתה נגד חנוך לוין, למשל, על מחזותיו שהביעו ביקורת חריפה על ממשלת גולדה מחרחרת המלחמה.

  14. דניאל הגיב:

    לחלק מהמגיבים פה, ממש אבל ממש קשה להתמודד עם העובדה, שמק"י היתה, בפשטות, כלי בידי ברה"מ.

    ברה"מ היתה פרו-ציונית? גם הם!! גם הם!!

    ברה"מ היתה פרו-ערבית? גם הם!! גם הם!!

  15. המשועשע הגיב:

    ספירו זה אתה ?
    מאוד משעשע ומסקרן שדווקא ספירו, השמאלן שבשמאל השמאלי, מביא את דברי הקומוניסטים "הציונים הגדולים" בשנותיה הראשונות של המדינה.
    היום זה כבר לא סוד, שהם סך הכל היו הרופור המדבר של המדיניות הסובייטית במזרח התיכון, שהאינטרס המרכזי שלה היה לזרוק קודם כל את האנגלים מכאן, ואחר כך להפוך את מדינת ישראל למין גרורה סובייטית במזרח התיכון.
    כשזה לא צלח, וישראל נעמדה עם הפנים אל המערב, ברה"מ התלבשה על הערבים, והתחילה לבעוט ביהודים.
    אז, גם הקומוניסטים החליפו את הפזמון, ויצאו בהדרגה ובתאוצה גיאומטרית נגד מדינת ישראל.

  16. מק"י זכתה לאפס ב74? הגיב:

    להזכיר נשכחות: מק"י רצה לבחירות 74 ברשימה משותפת עם תנועת "תכלת אדום", ולרשימה המשותפת קראו אז "מוקד".
    הרשימה זכתה למנדט אחד פלוס עודפים ניכרים ונציגה בכנסת היה מאיר פעיל.

  17. אנג’לו איידן הגיב:

    מול הבערות הפוליטית ומול זו המגויסת ומול זו המגויסת בהתנדבות, במידה זהה לצעד שאנו נוקטים מול האופורטוניזם, אנחנו מציעים לאלה, אשר נקלעים להזדמנויות המרובות של תופעות כאלה ודומות להן, לתרגל התעניינות באתר — קישור —
    אנג’לו איידן

  18. אלי / אדומים הגיב:

    כל הציטטות הנ"ל מופיעות בספרו של ד"ר שמואל דותןז"ל "אדומים"

    מיקוניס וולינר לא הפכו חו"ח לציונים. פשוט אחרי שברה"מ תמכה בהקמת המדינה לא נותרה להם ברירה.
    ה

  19. בריה"מ במדיניותה מעולם לא התחשבה במפלגות הקומוניסטיות הגיב:

    כדאי להזכיר בהקשר זה את חוזה ראפאלו מ-1922 בין ממשלת לנין-סטאלין-טרוצקי ובין חוגי הימין המיליטאריסטי בגרמניה שיוצגו ע"י הקנצלר ווירת ומפקד הצבא פון זאקט (אותם החוגים שהעלו אח"כ את הנאצים לשלטון) שהיה אגרוף בפרצופה של המ"ק הגרמנית שהיתה עסוקה במלחמה נגד אותה הממשלה שנציגיה שתו שמפניה בראפאלו עם שליחיו של לנין. עד שנות ה-30 אולפו המ"ק עד כדי כך שכולן תמכו בהסכם סטאלין-היטלר ורדפו כ’בוגדים’ את מתנגדיו. ה’קנוסה’ של חביבי, תומא וקומוניסטים ערבים אחרים ב-1948 היתה כסף קטן בהשוואה.

  20. angelo aidan הגיב:

    לאנשים שדואגים "להזכיר נשכחות" או, נכון יותר, לאנשים חסרי ידע בסיסי בפוליטיקה: שמה של מק"י ב74 היה רק"ח – באתר הזה — קישור — ישנה מידע שיכול למחוק לפחות חלק מהבורות המייסרת אותם.

    לאלה הסובלים מבלבול מביך כדאי להם לבלוע אחרי הארוחות את התרופה בשם commonsense (הגיון פשוט) – איך ניתן למלא תפקיד של גרורתה של מדינה סוציאליסטית בעוד אנו יודעים מה הוא תפקידה של מי ש"נעמדה עם הפנים אל המערב", או, נכון יותר, מגרורת האימפריאליזם האנגלי הפכה גרורה של זה האמריקאי? ואם זו, של ארה"ב, היא התלבשות, אז מה זו התלבשות של מדינה סוציאליסטית? וגם, באיזה דרכים יש לנקוט בכדי להיות פרו-ציונית ופרו-ערבית בו זמנית? אבל, יותר מהכול, איך אפשר לבעוט ביהודים ובאותו הזמן להתנגד למדינת ישראל אשר בועטת שיטתית ביהודים שהם לא בעלי הון בקצב כל כך מסחרר?

    שאלות מן הסוג הזה, אחרי כל ארוחה, הן אחת התרופות למגפת asinutia vulgaris(טמטום נפוץ) המתפשטת בכול הארץ. אבל,כפי שראינו בהתחלה, הנגע הזה מתלווה צמוד של ignorantia acutis (בורות חריפה) adrogantia acutis (יהירות חריפה). לכן, בנוסף לתרגולים להפעלת שרירי המוח, יש לשטוף את החולים ב-informatia germicida (מידע קוטלת מזהמים). בעיקר, יש לבודד ולנטרל את גורם התחלואה: הציונות.

    אנג’לו איידן

  21. עופר יהלום הגיב:

    ליובל – אפשר להתווכח האם החלטת בית המשפט לתת לקבוצת מקניס-שנה את הנכסים של מק"י היתה מוצדקת, מכיוון שהיה להם רוב בסיעה בכנסת אבל מיעוט מקרב חברי המפלגה (לא ידוע לי לאיזו קבוצה היה רוב במוסדות המפלגה). אבל "קול העם" היה עיתונם של הקומונסטים היהודים, ובקרב אלה היה לקבוצת סנה-מיקוניס רוב מכריע.
    וגם אין זה נכון שקבוצה זו היתה הדומיננטית בפילוג בשל"י, או במה שנשאר ממנה אחרי שקיבלה שליש מנדט ב-1981. מנהיגים שלא היו במק"י מעולם, כמו רן כהן, לובה אליאב ומאיר פעיל התנגדו לפגישת אבנרי-ערפאת ולא הצטרפו לתנועה המתקדמת עם קבוצת אבנרי-פלד-מיעארי.

    לספירו – בהצהרתו של וילנר היה היגיון מסוים, מכיוון שהמו"מ ברודוס נוהל עם מי ששלט בשטחים מהמלחמה ועד 67, כלומר עם ירדן ומצרים.אבל כפי שכבר אמרתי פה אחרי 67 היה ניתן לקיים בחירות בשטחים ולנהל מו" עם מי שייבחר, ואולי עדיף שהיו עושים זאת גם לפני הסכמי אוסלו. אבל כל זה כבר חלב שנשפך.

  22. גדעון ספירו הגיב:

    ליובל הלפרין,
    ההקשה שאתה עושה ממיקוניס של 1948 למיקוניס של 1965 בתקופת הפילוג במק"י (ויצירת רק"ח) בבחינת הנה צף לו הציוני החבוי, הוא מלאכותי וחסר שחר.
    ראשית, לא היה כל הבדל בין מיקוניס לוילנר באשר לעמדותיהם הפרו-ציוניות. מיקוניס ווילנר היו תאומי סיאם. וילנר כמו מיקוניס קראו לסולידריות יהודית בינלאומית, לעלייה המונית, להתגייסות יהדות העולם למאבק בעד ישראל. מהי הציונות אם לא עלייה, טריטוריה, אחדות יהודית בינלאומית וירושלים בשליטת ישראל וכו’.
    שים לב איך הגלגל מסתובב לו. הנימוקים של וילנר ומיקוניס דאז מדוע לא לסגת לגבולות החלוקה ולהישאר בשטחים שנכבשו במלחמה, זהים בדיוק לנימוקים של הימין והמרכז הישראלים היום, מדוע להישאר בשטחים הכבושים. טעונים שהעלו הצמד מיקוניס וילנר אז "לא ביקשנו את המלחמה" "הערבים צריכים לשאת בתוצאות תוקפנותם" וכיוצא באלה נישמעים תדיר על ידי תועמלני ממשלת ישראל והמתנחלים.
    דרך אגב, אתה טועה כשאתה אומר שהמלה ציונות לא הוזכרה על ידם. שים לב לתגובתו הזועמת של מיקוניס נגד הפיכת הקצינים במצרים כשהוא כורך את התנכלויות המשטר החדש לציונים ולקומוניסטים.
    אני מסכים שיש לתת לדברים את ההקשר ההיסטורי, ואין ספק שעמדתם הפרו ציונית של מק"י דאז לא יכולה להיות מנותקת מעמדת ברית המועצות בעד תכנית החלוקה, אולם דומה כי השניים הרחיקו לכת מעבר להנחיות נקודתיות של הקרמלין. אינני חושב שישב בקרמלין לחשן שאמר למיקוניס ווילנר להצהיר "שתושבי נצרת קיבלו בשמחה את צבא ההגנה" או "צריך לאמר באזני העם היהודי והעולם-ירושלים לנו תהיה" או ההצהרה של וילנר "אנו רואים בעלייה היהודית צורך חיוני למדינת ישראל".
    דומה, כי במסגרת החופה הסובייטית שתמכה בהקמת ישראל, נסחפו להם מיקוניס ווילנר בלאומנות יהודית, ומכאן פרץ ההצהרות הפרו ציוני הבלתי נלאה.
    יש עוד נקודת השקה מעניינת. הצהרתו של וילנר כי רק כאשר בצד השני תקום מדינה דמוקרטית ועצמאית יהיה פרטנר שאפשר לנהל איתו מו"מ על הגבולות הסופיים זהה לעמדה של ממשלות ישראל מאז 1967. ובינתיים השטחים הם של ישראל, כמו ב-1948.
    ועוד הערה אישית: מעולם לא הזדהיתי עם רשימת "העולם הזה-כוח חדש" ולא הצבעתי עבורה ממיגוון של סיבות שפירוטן הוא נושא לרשימה נפרדת. היו עמדות שהסכמתי איתן, והיו אחרות שחלקתי עליהן.

  23. נועם הגיב:

    לגדעון

    מק"י מעולם לא הייתה ציונית. שאלת האם ציונות זה לא עלייה טריטוריה וכו’…
    מבחינת מק"י ציונות זה כיבוש הקרקע, כיבוש העבודה וכיבוש באופן כללי. בנוסף, ציונות זו אידיאולוגיה של הבורגנות היהודית שמאז ומתמיד התייצבה לצד האימפריאליזם.
    לעומת הציונים, הקומוניסטים תמיד היו נאמנים לאינטרנציונאליזם ולעמים.
    הקומוניסטים תמכו בתוכנית החלוקה ובהקמת מדינת ישראל. תמיכה זו לא נבעה מתמיכה בציונות, אלא מתוך מאבק אנטי אימפריאליסטי וההבנה שנוצר לאום יהודי בארץ ישראל.
    הקומוניסטים היו ועדיין הפטריוטים הנאמנים של שני העמים.הקומוניסטים לא התנגדו לעלייה, אלא התנגדו לעלייה שבאה על חשבון הערבים ושמבטיחה לעולים חיים חדשים וטובים בפלסטינה ולמעשה גוזרת עליהם חיי עוני ומלחמה.
    עוד מלפני קום המדינה הקומוניסטים עזרו לעולים שהגיעו.

    הציטוטים שהבאת נפלאים. לטעמי, הם מקור לגאווה. תמיד היינו פטריוטים ואנחנו עדיין פטריוטים. המאבק הפטריוטי היום הוא נגד הכיבוש ונגד ההפלייה של האוכלסייה הערבית בישראל.

  24. ההבדל הקטן שלא קיים בכלל הגיב:

    הקומוניסטים פשוט החליפו את המונת ציונות שדוחה כל ערבי ואנטי קולוניאליסט במונח פטריוטיזם שברה"מ אימצה בתקופת המלחמה ויש לו קונוטציה אנטי פאשיסטית כביכול. במציאות של פלסטין שניהם למעשה היינו הך

  25. יריב, ליובל הלפרין — נציג בלעדי??? הגיב:

    מה זה העניין של "הציטוטים שלאחר מלחמת 1967 נאמרו בטרם היה ברור שלעם הפלסטיני יש נציג אחד, מוכר ומוסכם"??? האם הנציג הלגיטימי הבלעדי היחיד הזה זו המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית? או שמא יאסר ערפאת???

    ואם כן, ומי הנציג הבלעדי היחיד של העם הישראלי??? אהוד אולמרט???

  26. יובל ליריב הגיב:

    היו אז שני ארגונים פלסטינים עיקריים, ששניהם התיימרו לייצג את כלל העם הפלסטיני:
    אש"ף ופת"ח.
    לא כאן המקום להתעכב על הבדלים ביניהם.
    רק ב-1969 הם התאחדו. פת"ח היה למרכיב עיקרי באש"ף, ובראש שניהם הועמד יאסר ערפאת.
    עם זאת, עד 1974 היו פלסטינים ואחרים שחלקו על כל שאיחוד זה מייצג את כלל הפלסטינים, בפלסטין ובתפוצות. בוועידת רבאט הושלם התהליך, ומק"י (רק"ח) הגיבה מצדה להתפתחות זו בוועידתה בשנת 1976.

  27. גדעון ספירו הגיב:

    שמואל אמיר שאל מי כתב את העבודה. כתב אותה העיתונאי והפובליציסט חיים הנגבי מותיקי מצפן. היא נכתבה לפני יותר משנות דור לקראת התדיינות משפטית על לשון הרע בין אורי אבנרי לרק"ח, שבסוף לא יצאה לפועל.
    בטורי הסוויתי את זהות הכותב, מאחר ואני יודע כי קיימת יריבות אפילו עוינות רבת שנים בין חיים הנגבי לבין כמה מותיקי המפלגה הקומוניסטית, וחשבתי כי מוטב לנטרל זאת בבואי לכתוב באתר שחלק מהעורכים נמנים עם אותה יריבות רבת שנים.
    לקחתי מהעבודה של חיים רק חלקים ממנה והיא כמובן ארוכה יותר וכוללת עוד פרקים מרתקים שלא עשיתי בהם שימוש. למיטב ידיעתי חיים שוקל לפרסם את הדברים כספרון. יהיה מענין.

  28. צביקה ש.: אני המום ממה שגדעון פרסם הגיב:

    מעולם לא שמעתי על הדברים האלה בארועים השונים של חד"ש שבהם השתתפתי. בהתחלה חשבתי שמישהו עושה צחוק או פרובוקציה, אבל יש כל כך הרבה ציטוטים שזה לא יכול להיות. ואני עדיין המום.

  29. גראציאלה סואנדרס-הרדי’צמן הגיב:

    צר לי ראינה שאתה רואה את הכל דרך המשקפיים הלאומניות שלך.

    אם היה מדובר על גיוס נשים לצבא שחרור ערבי כלשהו, האם גם אז היית מתנגדת?

    מאיפה לך לדעת שהצבא האדום לא גייס נשים לשורותיו בדיוק כמו גברים? למיטב ידיעתי, קומוניזם פירושו שחרור האישה ושיוויון בין גברים לנשים.

    תוכלי למצוא התייחסות רבות בקלות בחיפוש פשוט באינטרנט:
    red army women

    — קישור —

  30. ראינה מונס לגרציאלה הגיב:

    כתבת בתגובתך כי את מסכימה עם ח"כ הח’ וילנר "ואין לי אלא להסכים כי גיוס נשים ערביות לצה"ל היה משפר בהרבה את מעמדן החברתי".

    ואני שואלת כאן: באופן כללי, הצבא הקומוניסטי הסובייטי לא גייס נשים לשורותיו. אז מדוע מה שהיה טוב לצבא הקומוניסטי הכי הכי בעולם (להשאיר את הנשים למשימות מהפכניות אחרות), פתאום לא טוב דווקא כאן ואת קוראת לגייס נשים ערביות לצה"ל הקולוניאליסטי? לא קצת מוזר?

  31. מספיק, מספיק הגיב:

    לקטול את המפלגה הקומוניסטית היום זאת אכזריות לשמה. הגוף הזה גוסס כבר לפחות מאז 1991 וצריך לתת לו למות בשקט. הערבים עוזבים אותו לטובת לאומנות ערבית, היהודים עוזבים אותו בגלל יותר מדי לאומנות ערבית, והעובדים פונים לכל מיני עמותות ותנועות ציוניות. אפילו הכרטיס האקולוגי לא עוזר- יהודי ממוצע לא יצביע למי שמציין את יום האדמה בגלל שהבטיח לסלול שבילי אופניים.

  32. אביבה, לגרציאלה הגיב:

    האם את או אחרים יכולים להביא איזשהן אסמכתאות לגבי גיוס נשים לצבא האדום, באופן שוויוני כמו גיוס גברים?

    בקישור שנתת לחיפוש בגוגל
    red army women
    עולות הרבה תוצאות די מזויעות לגבי אונס בהיקפים המוני של נשים בידי חיילי הצבא האדום, אך לא לגבי גיוס נשים זהה לגיוס גברים.

    תודה.

הגיבו לגדעון ספירו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים