סטגפלציה היא מלה מפחידה, במיוחד עבור הכלכלנים הניאו-ליברלים. פירושה צירוף קטלני של חוסר צמיחה או "מיתון", מלווה באינפלציה ועליית מחירים. איך יתכן? על פי כללי הכלכלה הקלאסית, ואף ההיגיון הפשוט, חוסר צמיחה הנוצר מעודף ייצור או מחוסר ביקוש, אמור היה לגרום על פי "מנגנוני השוק", ואם תרצו על פי "היד הנעלמה", להורדת מחירים ולא לעלייתם. ובכל זאת, תופעת ה"סטגפלציה" התרחשה בפועל בשכיחות רבה במשך כל המאה ה-20. האם בעשור הראשון של המאה ה-21 אנו עומדים שוב מול תופעה מוזרה זו?

כל הסימנים מראים שאכן כך הדבר. הזעזועים והתנודות החריפות בבורסות העולם מהימים האחרונים הן רק אות אזהרה לבאות. עד סוף 2007 צפוי כי מחירי הנפט הגולמי יעלו ל-100 דולר לחבית, וכן צפויות עליות חדות של מחירי מוצרי מזון בסיסי. מנגד, יש סימנים של מיתון בכלכלה החזקה בעולם, דבר העלול להשפיע על יתר הכלכלות כולל אלה הצומחות בקצב מהיר כמו זו של סין – כלכלות התלויות ביצוא לארה"ב. בנוסף, הדולר האמריקאי הנמצא בשפל היסטורי גורם לכך שכל המדינות המייצאות לארה"ב מקבלות תמורה ריאלית קטנה יותר עבור היצוא שלהן – מה שמפעיל לחץ להעלות את המחירים, כלומר גורם ללחצים אינפלציוניים.

המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית, המבוססת בעיקר על צעדים מוניטריים (קביעת שער הריבית, פיקוח על אשראי ועל המערכת הבנקאית) וכמה שפחות על מדיניות פיסקאלית (גביית מסים ושימוש בתשלומי העברה, וכן מתן סובסידיות), פיתחה מנגנונים מתוחכמים להפחתת האינפלציה באמצעות מניפולציות על שער הריבית הנקבעת בבנקים המרכזיים, הקובעים למעשה את עלות הכסף והיקפי האשראי בכל מדינה. כצעד נלווה למדיניות ניאו-ליברלית, הופרטו ויצאו מפיקוח ממשלתי קרנות הפנסיה וקופות הגמל ששיחררו סכומים אסטרונומים של כספים לשווקים הפיננסיים, תוך סיכון עצום של החיסכון שהעובדים חסכו לזמן פרישה. בדרך זו הצליחו מרבית מדינות העולם בעשור האחרון, תחת עינו הפקוחה של הבנק העולמי וקרן המטבע, לשמור על שיעורי אינפלציה נמוכים באמצעות הורדות חוזרות ונשנות של שערי הריבית, הפרטות והגדלה משמעותית של נפח האשראי.

מכיוון שבכלכלה הקפיטליסטית כסף הוא "מוצר" ככל מוצר אחר, גם לכסף יש מחיר (שיעור הריבית) והפחתת עלותו של הכסף מביאה להגדלת הביקוש לאשראי. גידול בנפח האשראי פועל בחזרה לכיוון הורדת "מחיר הכסף", דרך מנגנוני המכפילים של המערכת הבנקאית, תוך "ניפוח" כמות הכסף, וכתוצאה מכך, כמויות אדירות של כסף "פנוי", ובמחיר זול, נשפך לשווקים בחיפוש אפיקי השקעה שיביאו לרווחים מהירים לכל אלה המשיגים אשראי כזה.

כיום את הכסף פחות משקיעים בייצור ובתעשייה, שהפכו בשלב הקפיטליזם המאוחר לפחות אטרקטיביים (את היזמים של המאה ה-19 וה-20 שראו בתעשייה ובייצור לא רק מקור של רווחים אלא גם סוג של "יצירה" החליפו ספקולנטים). מרקס חזה זאת והגדיר את זה "שיעור הרווח הפוחת" וזאת בגלל השינוי בהרכב ההון (ההון הקבוע ביחס להון המשתנה), נושא שראוי לדיון נפרד. כך שמרבית הכספים הפנויים שנוצרו בגלל המדיניות המוניטרית הניאו-ליברלית, הופנו לצריכה ולשני אפיקי השקעה נוספים: בורסות לניירות ערך ונדל"ן. היום אפשר לקנות כמעט כל דבר בתשלומים ל-24 ואף 36 חודשים, או בתשלומים נדחים: ממכוניות וטלפונים סלולאריים ועד מוצרי קוסמטיקה.

בעשור האחרון היתה גאות ללא תקדים במרבית הבורסות לניירות ערך בעולם. מניות עלו ועלו ללא קשר עם התוצאות העסקיות של החברות. מצד שני, מחירי הנדל"ן הרקיעו שחקים, ושולשו בתקופה של מספר שנים, כפי שלא היה בעבר. בתוך המולה זו, גם אלה שידם לא מסוגלת לרכוש מוצרים או בתים, רכשו מכל הבא ליד ללא הבחנה וללא חשיבה לטווח הארוך. דווח של סיטי-גרופ קובע ש-1.5 טריליון דולר (1,000 מיליארד) נסחרים כיום במוצרים פיננסים שהבסיס שלהם הוא משכנתאות על נכסי נדל"ן שנרכשו במחירים מנופחים. המשבר האחרון בבורסות העולם מוסבר על ידי כך שמשכנתאות בסכומים אדירים ניתנו ללווים בשוק הנחות (Sub-Prime) – מסגרת ללווים שאין להם הכנסות מספיקות להחזר המשכנתאות. אבל באחרונה הועלו חששות שגם פלח שוק המשכנתאות ה"סולידי" עלול להיפגע. קוראים לזה אפקט AMH שזה שם חברת משכנתאות אמריקאית גדולה העוסקת במשכנתאות "סולידיות", שגם היא נקלעה לקשיים. ההסבר לכך הוא בהינדוס (מהמלה הנדסה) של מוצרים פיננסים מתוחכמים כגון "קרנות הון סיכון", "קרנות גידור" ועוד יצורים משונים, הממנפים (מהמלה מינוף) סכומי הון עצומים על סמך בסיס צר, ויוצרים בועות פיננסיות מנופחות. לא ניתן במסגרת מאמר קצר זה להסביר את כל מורכבות המערכות הפיננסיות אבל ראוי לציין שהבועה האדירה שנוצרה בשווקים הפיננסיים בעולם על ידי הכלכלנים הניאו-ליברלים, בועה שאיפשרה את ה"שגשוג" המדומה של השנים האחרונות, עומדת להתפוצץ. ובכך, כמו שמרקס אמר עוד בזמנו, הקפיטליזם ברדיפתו אחרי בצע הכסף חופר לעצמו את קברו.

Share on Facebook