הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 באוגוסט, 2007 20 תגובות

נזכרתי באישיותו המיוחדת של אמיל תומא בעת שתמר גוז’נסקי הקריאה בוועידה ה-25 של מק"י את ברכת החזית הדמוקרטית הפלסטינית. כשהוקראה הברכה באולם הוועידה בחיפה ליוותה אותי התמונה של נאיף חוואתמה, יו"ר החזית הדמוקרטית, שבא במיוחד לבודפשט בהיודע לו דבר מחלתו של אמיל תומא.

כל יום בתום ביקור הרופאים התכנסנו בחדרו של אמיל תומא – ג’ורג’ טובי, נאיף חוואתמה ואנוכי. למרות האיסור המוחלט של שלטונות ישראל לכל משא ומתן עם הארגון שחוואתמה עמד בראשו, ניהלנו שורה ארוכה של דיונים.


אמיל תומא נאבק על חייו, אבל למרות מצבו הקשה הוא לא פסק אף לרגע ליטול חלק פעיל בדיונים הערים, שהתנהלו סביב מיטת חוליו ולנווטם לעבר הפתרון הצודק של שתי מדינות לשני העמים.


אין לי ספק שהשיחות האלו תרמו לכך ששוב הושמעה ההכרזה של החזית הדמוקרטית הפלסטינית בדבר ההכרה בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי הקמת שתי מדינות לשני העמים – ישראל ופלסטין. מן הראוי לציין שהחזית הדמוקרטית הפלסטינית הקדימה את יאסר ערפאת בהכרת הפתרון של שתי מדינות לשני עמים.


לאמיל תומא יש זכויות רבות בהנחלת הפתרון שמק"י וחד"ש היו הראשונות שהעלו אותו על סדר היום הפוליטי. יש לו זכויות רבות שהפתרון של שתי מדינות לשני העמים התנחל בלבבות של מפלגות ותנועות בעולם הערבי.


קשה לתאר במלים את הרגשת הכאב שלנו בבודפשט ב-27.8.85 כאשר הרופאים הודיעו לנו את בשורת האיוב שאמיל תומא מת. בחיפה נערכה לוויה המונית. התחושה ברחוב הערבי היתה כי הלך לעולמו איש הגות ענק רוח, אחד מחשובי התאורטיקנים המרקסיסטיים בעולם הערבי. איש שתרם תרומה רבת משמעות לגיבוש הפתרון שהיום הוא מנת חלקם של רבים בציבור הישראלי. אך קשה להשתחרר מהכאב שהיינו די בודדים ומוחרמים בהעלותינו לראשונה את הפתרון המכיר בזכויותיהם של שני העמים. וזאת גם בלי להניח אף לא לרגע את המאבק נגד הכיבוש הישראלי ביהודה, בשומרון ובחבל עזה. כי רק בנסיגת ישראל לגבול המדיני כפי שהיה ערב מלחמת ששת הימים ניתן להבטיח הסדרי שלום.


* * *


אין זה מקרה שבימים אלו נשמעות הכרזות על ידי שרים וגורמים בכירים במערכת הביטחון ובצבא בדבר אפשרות שעוד הקיץ נמצא את עצמנו בעיצומה של מלחמה נוספת. יש המצביעים על רצועת עזה כיעד שחובה לכובשו. כיעד למלחמה קרובה נמצאת גם סוריה. יציאה למלחמה נגד החיזבאללה נראה כחלומם הרטוב של גורמים במערכת הצבאית, שמשחררים חדשות לבקרים הכרזות מלחמה נגד החיזבאללה בלבנון.


באיצטלה של מחפשים דרך לשלום מכנסים בחסות ארצות הברית מעמדים טקסיים כדוגמת המפגש בשארם א-שיח, אך למעשה אלו מפגשים שלא עוסקים בשלום ובחיסול הסכסוך הישראלי פלסטיני, אלא בתיאום עמדות בין ישראל וארה"ב איך לקדם את האינטרסים של ארצות הברית במזרח התיכון. באותו זמן אולמרט תחת כל מיקרפון מדקלם דיקלומי שלום, ובעת השמעת דקלומי הערגה לשלום אנו עדים למבצעים צבאיים נגד ריכוזי אוכלוסייה פלסטינית, המסתיימים ברצח של עשרות אזרחים פלסטינים ובהם גם ילדים.


לצערנו, אנו עדים שהמצדדים בפתרון צבאי בממשלת ישראל נותנים היום את הטון, גם אם הם מכסים את ערוות ההתלהמות הכוחנית במלל של דברי שלום כמס שפתים. לכן הם יבקשו לתת גיבוי למהלכים הכוחניים וההרסניים – שהם באינטרס של ארה"ב – בדמות הקמת ממשלת אחדות לאומית. מכאן שמצב זה מחייב תשובה הולמת של שוחרי השלום – יהודים כערבים. חייבת לקום מיד חזית רחבה של שוחרי שלום, שהמשותף להם המאבק לחיסול הכיבוש. יש למנף את הפעולות הרבות והמבורכות שנעשו לציון 40 שנה לכיבוש.


צו השעה שכל שוחרי השלום יתאחדו לחזית עממית גדולה – חזית יהודית ערבית – שתתמיד במאבק להשמת קץ לכיבוש, ותשים לעצמה כמטרה להנחיל בלבבות את העדיפות של הפתרון של שתי מדינות לשני עמים. פתרון שמחייב נסיגה מיידית של צה"ל מהשטחים הכבושים ופינוי כל ההתנחלויות.

תגובות
נושאים: מאמרים

20 תגובות

  1. תגובה לאלי הגיב:

    חבל ששנאה עוורת מביאה מגיב לסרס את העובדות.
    השנאה מתבטאת בביטוי-" אמיל תומא ברח". בודאות מוחלטת כותב המגיב שאמיל תומא ברח המונח גורש לא קיים אצלו. אם כן מר אלי -אמיל תומא גורש.

    מר אלי, אתה יכול להמשיך להלעיז, אבל כתביו של אמיל תומא עמוסים במשפט המוכר – "שתי מדינות לשני עמים" עוד בשנות החמישים, מספר שנים לפני מלחמת 1967 שרוב מנהיגיה היהודים של מק"י קיבלו אותה למרבה הכאב הרב בברכה ובתמיכה.
    גדולתו של אמיל תומא בתרומתו לנכס את הפתרון של שתי מדינות לשני עמים בקרב מנהיגים פלשתינאים וחאוטמה הוא אחד הבולטים.

  2. מוסה הגיב:

    ב-27.8. יום בו ימלאו 22 שנה ליום בו הלך מאתנו אמיל תומא ,אני מצפה שמוסדות חד"ש ירימו את הכפפה לצין את היום בצורה הולמת להזכיר את הדמות, שהיתה לה תרומה מיוחדת לתרבותו של העם הפלשינאי מזוית ראיה אינטרנציונאליסטית .

  3. תשובה לאלי הגיב:

    אלי, החזית העממית הדמוקראטית בראשות חואטמה היתה הראשונה שיצאה בתמיכה גלויה בפתרון של שתי מדינות לשני עמים.
    הכרזה זו באה בעקבות מגעים אינטנסיביים של מנהיגות מק"י ןהחזית הדמוקרטית העממית.
    עוזי אינו משכתב היסטוריה כאשר הוא כותב שלאמיל תומא הקומוניסט היה תפקיד חשוב בקירוב של גורמים בחברה הפלשתינאית כולל חואטמה להכיר בפתרון, שחיבת לקום מדינה פלשתינאית לצידה של מדינת ישראל בגבולות של טרם מלחמת הכיבוש ב-1967.
    חבל מאד שאלי מלעיז על אמיל תומא , שבכל כתבין שהותיר לנו – אחד ממשפטי המפתח בהם זו ההכרה בשתי מדינות לשני עמים כדרך לחלץ את שני העמים מעימותי הדמים הבלתי פוסקים.

  4. עוד תשובה לאלי הגיב:

    אתה ממרום ידיעתך האישית כותב שאמיל תומא ברח ללבנון. המילים – גורש מישראל ללבנון – לא מוכרות לך??

  5. איש שלום הגיב:

    מסכים בהחלט עם עוזי כי יש למנף את הפעולות המבורכות שנעשו לציון ארבעים שנה לכיבוש. את הכפפה הזו חייבת חד"ש להרים.

  6. אלי/שכתוב ההיסטוריה הגיב:

    הכותב מנצל את הבורות או השכחה של חלק מהקוראים בנסותו להציג את אמיל תומא כתומך בפתרון של שתי מדינות לשני עמים.
    אמיל תומא התנגד להחלטת החלוקה ואף נלחם במסגרת הכוחות הערבים כנגד צה"ל.
    עם סיום המלחמה הוא ברח ללבנון וחזר כעבור מספר חודשים בסיוע אנשי מפ"ם

    כדי לחזור ולהתקבל למק"י היה עליו למתוח על עצמו "בקורת עצמית" ונבצר ממנו לשמש בהנהגת המפלגה למשך שנתיים.
    בהמשך הוא היה מהמובילים והיוזמים של האירידנטה הערבית במפלגה בין השנים 1957-58.
    תומא היה ונשאר קודם כל לאומן ערבי ואולי ורק אחר כך קומוניסט !

  7. ובכל זאת שכתוב ההיסטוריה הגיב:

    1. אמיל תומא היה חבר בליגה לשחרור לאומי והתנגד לחלוקה שזאת היתה עמדת הליגה בניגוד לעמדה הלאומנית-ציונית של ברה"מ ומק"י
    2. חד"ש-רק"ח לא היו הראשונות שהעלו על סדר היום הפוליטי את הפתרון של שתי מדינות (פתרון האפרטהייד במשמעותו האקטואלית). אורי אבנרי ואחרים הקדימו אותם הכמה שנים.

  8. אלי / תשובה לתשובה … הגיב:

    ראשית לא כתבתי בתגובתי מאומה אודות נאיף חוואתמה. אישית אני שמח לכל הסכמה מצד תנועה או מנהיג פלסטינאי לפתרון של שתי מדינות לשני עמים.

    כל שטענתי הוא שאמיל תומא לפחות עד אחרי מלחמת ששת הימים התנגד לפתרון זה.
    אבן, קראתי את ספרו האחרון כמדומני של אמיל תומא שנכתב בשנת 1983 בשיא השפל של העם הפלסטינאי, (תרגום עברי בהוצאת מפרש).בספר זה הוא אכן מביע תמיכה בפתרון שתי המדינות
    אך לאור מועד הוצאתו לאור וביחוד לאור התקפותיו הארסיות כנגד התנועה הלאומית היהודית, אני מרשה לעצמי לפקפק בכנותו אז.

    לעניות דעתי לו היה מאריך ימים היה מוצא היום את מקומו בתנועת בל"ד !

  9. לנין הגיב:

    רוב אנשי השמאל המתנגדים לכיבוש רואים בהתנחלויות את אם כל חטאת, משוכנעים שרק בגלל שלמתנחלים כוח פוליטי גדול הם הצליחו "לתפוס בביצים " את המדינה 40 שנה ולגרום לה לנהוג כרצונם, בניגוד ל"אינטרס הלאומי", "הרצון הדמוקרטי" או אי אלו אמונות טפלות אחרות.
    כמובן שמדובר בהבל הבלים, רציונליזציה שאין לה קשר עם המציאות.
    צריך מידה רבה של תמימות (במקרה הטוב מדובר בתמימות) בכדי להאמין שבניית ההתנחלויות, שבוצעה ע"י כל הממשלות, היתה בעלת השפעה גולה על המשק ומבנה החברה, היא רק טעות היסטורית, הממשלות פשוט "נרדמו בשמירה".
    האמת היא כמובן אחרת-
    מאז הכיבוש ב-1967, ישראל מפיקה מהשטחים הכבושים כל טובת הנאה אימפריאליסטית קלאסית- יצוא סחורות, חומרי גלם,קרקעות ובמיוחד עבודה זולה.
    לשם הפקת כל ה"טובות" הללו ישראל נוקטת באמצעי דיכוי חמורים, ומונעת פיתוח של השטחים ומנשלת איכרים ובכך הופכת אותם לפועלים בשביל לשמור על שכר נמוך.
    במשחק הזה המתנחלים הם רק כלי שבעזרתו מנשלים איכרים, מנצלים פועלים, גונבים חומרי גלם, בונים דיור זול ואיכותי למאות אלפי יהודים, ולמי בדיוק הולך הכסף שנשפך על ההתנחלויות? לקבלנים, חברות נדל"ן… (שמעסיקים בתורם פועלים פלשתינים זולים).

    אי לכך ובהתאם לזאת, כל הפעולות שננקטות נגד ההתנחלויות הן בלתי פרודוקטיביות בעליל במלחמה נגד הכיבוש, מהסיבה הפשוטה שההתנחלויות הן לא הסיבה לכיבוש והן רק כלי (הס מלהזכיר את הסיבות שבגללן ה"שמאל" הבורגני לא מבין את זה).
    פעולות פרודוקטיביות נגד הכיבוש צריכות ללבוש את הצורה הבאה-
    חרם פלשתיני על כל הסחורות הישראליות, סירוב של הפלשתינים לעבוד אצל מעסיקים ישראלים ופגיעה פיזית במפעלים ישראלים המעסיקים פלשתינים.
    זה מהצד הפלשתיני, בלי שכמובן דיברנו על המעשיות של זה.
    מהצד היהודי צריך לעזור לפלשתינים לנקוט את הפעולות הנ"ל, להחרים ולנסות לעודד חרם עולמי על סחורות, לא רק שיוצרו בהתנחלויות, אלא כאלו שיוצרו בעבודה של פלשתינים וגם של חברות שמיצאות לשטחים.
    בנוסף כמובן לפעולות הרגילות.
    רק פעולות כאלו שומטות את הקרקע מתחת לרגלי הכיבוש ויכולות להפסיק אותו.
    (דרך אגב, גם כישראל מדברת על שלום, כולל אוסלו, קמפ-דיויד וכו’, היא מדברת על שלום אימפריאליסטי, עם אזורי תעשיה משותפים ואזורי סחר חופשי, קרי המשך ניצול הפועל הפלשתיני הזול והמשך המונופוליזציה של סחורות ישראליות, כלומר המשך האימפריאליזם, רק בלי התנגדות לו).

  10. א.מ הגיב:

    אורי אבנרי ממש לא תמך בפתרון שתי מדינות לשני עמים….

    במלחמת ששת הימים עיתונו "העולם הזה" קרא לצה"ל להמשיך ולכבוש גם את דמשק……

  11. חדוה הגיב:

    ברכות! מאמר מה זה יפה, שמנוני ודביק!

  12. גרי אטרי הגיב:

    ברכות לח’ עוזי בורשטין. מה נחמד לדלות היסטוריה (גם אם עכורה) מתהום הנשייה.

  13. דורית: זהירות, פגיעה בזהות הלאומית הגיב:

    עוד פן בלאומנות הערבית, גם אם משמאל…

    מן העיתונות:

    מזכיר מפלגת חד"ש: השירות הלאומי פוגע בזהותם הלאומית של הצעירים הערבים מזכיר מפלגת חד"ש, עו"ד איימן עודה, הביע הערב התנגדות להקמת המינהלת לעידוד השירות הלאומי בקרב הערבים והחרדים.

    "פרויקט כמו השירות הלאומי פוגע בזהותם הלאומית של הצעירים הערבים ועלינו להיזהר מכך", אמר עו"ד עודה בראיון לתחנת הרדיו הערבית "א-שמס".

  14. ג’רקו א. הגיב:

    ולדעתי יש כאן אפלייה, שלא חושבים גם על היהודים.

    לדעתי השירות הלאומי לבנים יהודים פוגע מאד בזהות הלאומית שלהם, ולעתים קרובות מביא להתפקרות ולהוללות.

    כפי שנאמר: מדינה זונה, מדינה מוצצת…

  15. גרציאלה סנארדס-הרדיצ’מן הגיב:

    האם באמת מזכיר חד"ש אמר כי "שירות לאומי פוגע בזהות לאומית"… ??? גם אם השירות הלאומי יהיה בכפרים ערבים, כולל כפר לא מוכרים, בתי-ספר ערבים, לסעוד זקנים וזקנות ערבים???

    והאם חד"ש מופקדת על טיפוח "הזהות הלאומית" או מודעות חברתית/מעמדית???

  16. נפתלי הדג הגיב:

    טענות מזכיר חד"ש בדבר "פגיעה בזהות הלאומית" של הצעירים הערבים העשויה להיגרם מעידוד השירות הלאומי הינה למעשה הודעה סקטוריאלית המיועדת לרחוב הערבי, כדי להראות שחד"ש, ולא רק בל"ד, נאבקת במגמות הישראליזציה של האוכלוסיה הערבית.

    ההצהרה לא היתה מיועדת להפצה במיגזר היהודי בלשון זו, אלא לאחר ריכוך וההסבה ברוח אוניברסלית, ושינוי הפוקוס לכך שהמדינה בעצם לא רוצה שירות לאומי לצעירים הערבים (כדי שתוכל להצדיק את המשך הקיפוח), ולא הם אלו שלא רוצים.

  17. השירות הלאומי אכן פוגע הגיב:

    התכנית של ועדת עברי (שמונתה על-ידי משרד הביטחון) לכפות "שירות אזרחי" על המיעוט הלאומי הערבי-הפלסטיני בישראל אכן פוגעת בזהותם הלאומית.

    בהיעדר תשתית התנדבותית ביישובים הערביים (למשל: מתנ"סים או מרכזים קהילתיים), וזאת עקב הזנחה תקציבית מכוונת ומתמשכת מצד המדינה, לא יהיה לצעירות ולצעירים הערביים איפה להתנדב אלא… ביישובים היהודיים.

    לכן, מטרת התכנית לכפיית שירות אזרחי על הצעירים הערביים היא לא להעצים את קהילותיהם (המדינה לא אוהבת ערבים מועצמים) אלא לשלוח את צעירי סח’נין להתמדב במשגב, את צעירי כפר יאסיף להתנדב בנהריה, את צעירי טייבה להתנדב בכפר-סבא, וכך הלאה.

    על כן היא בהחלט פוגעת בזהותם הלאומית של הצעירים הערבים.

  18. אשר פרוליך הגיב:

    האם הסיסמה 2 מדינות ל2 עמים כפופה לתנאי
    ש2 מדינות אלה תהינה בידי הנהגת העובדים
    של שני העמים או זו סיסמה בלתי תלויה בתנאי
    הכרחי זה?
    אם התשובה הנכונה היא הראשונה,יש להסכים
    לסיסמה זו.אם התשובה הנכונה היא השנייה,זה
    מרשם להמשך הניצול,הלאומנות,הגזענות והמלחמות.
    האם איש שמאל ישר וכנה יכול לדמיין לעצמו 2
    מדינות בהנהגת הבורגנות של זו ושל זו,ובתמיכה
    מעצמה אימפריאליסטית אחת לזאת ואחרת לזו.?
    האם איש עם ראש על הכתפיים יכול לדמיין מדינה
    מפותחת,עם תרבות ומסורת מערביות,מעצמה כלכלית
    וצבאית ליד מדינה בסגנון "בוטוסאונה",מפוצלת
    גיאוגרפית בקנטונים נפרדים וסגורים,ענייה,
    בלתי מפותחת,הרעבה ללחם והתלוייה בשכנה העשירה?.
    האם איש שמאל ישר יכול להפריח סיסמה של 2
    מדינות לשני עמים בתנאים כאלה?,האם לא ברור
    שמצב זה רק יביא להמשך הכבוש באמצעים אחרים?
    לכן,רק תפיסת השלטון על ידי מעמד הפועלים
    של שני העמים והקמת פדרציה סוציאליסטית
    בהנהגת מפלגות מרקסיסטיות של שני העמים יכול
    לשנות את גורל שני העמים,ולא כל אשלייה ותפאורה חסרת תוכן ומזויפת של "שתי מדינות לשני עמים".אי אמירת את כל האמת זו לא אמת,ומאחורי סיסמת "2 מדינות לשני עמים",
    מבלי להקדים בתנאי ההכרחי,של שינוי חברתי רדיקלי,מסתתר סוג "מזוקק" ומסוכן של לאומנות.

  19. לאלי שבודה מליבו היסטריה הגיב:

    א) אלי החליט שאורי אבנרי היה הראשון שהעלה את הפתרון של שתי מדינות לשני עמים.
    אלי הבדאי,במלחמת ששת הימים אורי אבנרי קרא לצה"ל לא להרפות , ואמיל תומא במאמריו כמו מאיר וילנר ותופיק טובי בכנסת זעקו להפסיק את זועת הכיבוש ולדבוק בפתרון של שתי מדינות לשני העמים.
    ב) לאלי, אולי אתה שכחת למי ניתנה הנבואה. אז נזכיר לך שהיא ניתנה לטיפשים. מכאן שלאלי הבדאי נוסיף גם את אלי הכסיל , שחוזה שאמיל תומא היה מצטרף לבל"ד כי הוא לאומן. רק הוא שכח שחלק הארי של צאמריו הוא הקדיש לרעיון של שתי מדינות לשני העמים הנתונות להנהגת העמלים (זו לא מליצה, זה לא ביטוי אנכרוניסטי.
    ג) אלי אכול שנאה עיוורת לכל מה שמייצג אמיל תומא, כאשר הוא יודע שמדובר באדם שגורש, והוא מדביק לו בריחה.

    לעם הפלשתינאי ולציבור שבתוכו- החי מיגיע כפיו- חסר היום התיאוריטקן והמנהיג אמיל תומא.

  20. למגיב "לאלי שבודה" הגיב:

    מדוע בעילום שם? האם זה הח’ בורשטין? מדוע ההתקפה האישית הבוטה כ"כ???

    מתוך היכרותי, אני מהמרת דווקא על כיוון יותר שורשי/לאומני מאשר בל"ד. אבל אלו הם סתם הימורים בעלמא.

הגיבו לנפתלי הדג

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים