הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 באוגוסט, 2007 78 תגובות

תולדות התנועה האנרכיסטית בעולם כדברי ימיה של תנועת הפועלים. במשך דורות היה לתנועה האנרכיסטית יחס של שנאה ואהבה כלפי המרקסיזם. בין האנרכיסטים היו ששללו את המרקסיזם מן היסוד, והיו שרצו שילוב או לכל הפחות אימוץ מספר עקרונות מרקסיסטיים ואף קראו לעצמם "אנרכו-קומוניסטים" – קרי: גם אנרכיסטים וגם קומוניסטים. לכן, כאשר אנו דנים בשאלה מרקסיזם או אנרכיזם, מרקסיזם מול אנרכיזם; יש לציין שמדובר על פולמוס שלא החל היום – הוא התחיל לפני יותר מ-150 שנה. אלא שבעשרות השנים האחרונות, בייחוד מאז מפלת הרפובליקה הספרדית ב-1939 והשתלטות הפאשיסטים על ספרד, פולמוס זה כמעט ונעלם מן הבמה הציבורית. זאת מכיוון שהרפובליקה הספרדית ובייחוד חבל קטלוניה היו בין המקומות האחרונים בהם פעלו תנועות אנרכיסטיות המונית.

מאז מלחמת האזרחים בספרד ועד היום, זה יותר מ-60 שנה, רק קבוצות קטנות או תנועות בעלות משקל ציבורי מצומם מוסיפות להגדיר את עצמן כאנרכיסטיות – רובן פועלות במערב אירופה ובארה"ב. לעומת זאת, וחרף פירוקה של ברית המועצות, המרקסיזם כרעיון, יחד עם תנועות ומפלגות הרואות במרקסיזם כמשנתן הרעיוני, מוסיפות לפעול ואף חוללו מספר מהפכות חברתיות בעלות חשיבות היסטורית כמו המהפכה הסינית בסוף שנות ה-40 של המאה שעברה, המהפכה הקובנית ב-1959, ניצחון וייטנאם על האימפריאליזם האמריקאי בשנות ה-70 ובשנים האחרונות המהפכה הצוברת תאוצה בנפאל.


כאמור, הפולמוס אינו חדש. אבל יש לנסות ולהגדיר את "גבולות הגזרה" בפולמוס זה. האם הפולמוס בין מרקסיזם לבין אנרכיזם דומה לפולמוס בין מרקסיזם לבין העמדות הניאו-ליברליות? כמובן שיש הבדל גדול בין שני סוגי הפולמוסים. הראשון נערך היסטורית במסגרת תנועת הפועלים, והשני הוא בין אלה החפצים בשמירת הסדר החברתי הקפיטליסטי הקיים לבין אלה הרוצים למוטטו ואף להקים תחתיו משטר שוויוני. כך שהוויכוח בין מרקסיזם לאנרכיזם נערך במסגרת אלה הרוצים לשנות את הסדר החברתי מן היסוד.


אלא שאם בקרב תנועת הפועלים הוויכוח הזה נערך בייחוד באינטרנציונאל הראשון בסוף המאה ה-19 ובתנועות האיגודים המקצועיים באירופה המערבית, ארה"ב ואמריקה הלטינית עד לשנות ה-20 של המאה שעברה; עתה הנוכחות האנרכיסטית בקרב העובדים כמעט ואינה קיימת. כך בכל במערב אירופה ובארה"ב; וכך בישראל. בכלל, בישראל לתנועה האנרכיסטית יש ביטויים פוליטיים מעטים. בשנות ה-30 וה-40 פעלו מספר קבוצות אנרכיסטיות בחיפה ובירושלים, כולן בקרב היישוב היהודי. אבל לא היו להן ממשיכים. גם עתה הקבוצות האנרכיסטיות פועלות רק בקרב יהודים. אבל אז היתה לפעילות האנרכיסטית פן אידיאולוגי מודגש ואף פורסמו ספרים בעברית – כולל שני הכרכים של "מהפכה הצרפתית הגדולה" מאת קרופוקטין, כ-400 עמודים, בתרגומו של אברהם שלונסקי (הודפס בדפוס הקואופרטיבי הפועל הצעיר בתל-אביב), וגם "עזרה הדדית בעולם החי והאדם" (הוצאת יבנה – בברלין), "זכרונות של ריוולוציונר" (שלושה חלקים בהוצאת ועדת התרבות של הסתדרות העובדים העבריים בארץ-ישראל) ו"נאום אל הנוער" שראה אור בתל-אביב. כל הספרים פורסמו בין סוף שנות ה-20 לבין תחילת שנות ה-40. כמו כן, הופצו בצורה מחתרתית עלונים ומנשרים.


ההבדל בין האנרכיסטים של אז (כאן ובכל בעולם) לבין אלה המגדירים היום את עצמם כ"אנרכיסטים" הוא הדלות האידיאולוגית של האחרונים. בשיחות עם כמה חברים הרואים את עצמם כאנרכיסטים בולט ההיעדר המוחלט של ידיעה, הבנה או אף הכרה של הוגי דעות אנרכיסטיים. כאילו זה עתה קמה תנועה חדשה שאין לה עבר. בהפגנה שנערכה לפני מספר חודשים במרכז תל-אביב לציון 40 שנה לכיבוש, שוחחתי עם חבר המגדיר את עצמו כאנרכיסט ועל חולצתו: דיוקן של צ’ה גווארה. לפני כשנה פגשתי בבילעין חבר נוסף שתפר לעצמו חולצה בצבעי הדגל הפלסטיני. יש להדגיש שהרעיון הלאומי ובייחוד רעיונותיו ומעשיו של צ’ה גווארה מנוגדים מן היסוד לעקרונות האנרכיזם – הרואה בשלטון המדיני (כל שלטון) את מקור הרע והמטיף לביטולו המוחלט.


עם מי הוויכוח.. ? 


כאמור, לתנועה האנרכיסטית בישראל ביטויים פוליטיים מעטים. הבולט שבהם הוא "אנרכיסטים נגד הגדר" המצטיינים בהתנגדותם העיקשת לאחד מסממני הכיבוש המקוממים ביותר: גדר ההפרדה. פעילותם של ה"אנרכיסטים נגד הגדר" ראויה לשבח, אם כי בינם לבין המרקסיסטים קיימים חילוקי דעות על איך ובאיזו דרך יש להעמיק את המאבק בכיבוש בתוך החברה הישראלית. האם קיים ויכוח עקרוני בין המרקסיזם לבין "אנרכיסטים נגד הגדר" בכל הנוגע למאבק נגד הכיבוש? יתכן ויש הבדלים טקטיים. אבל בסופו של יום כולם נפגשים במסגרת המאבק בכיבוש: יהודים וערבים הדוגלים במרקסיזם, חברי המפלגה הקומוניסטית (מק"י) שהיא הביטוי הפוליטי של המרכסיזם בישראל, "אנרכיסטים" ואפילו יהודים ציונים – הרחוקים מאוד מן התפיסות המרקסיסטיות והאנרכיסטיות. יש לציין שהמאבק בכיבוש החל שנים רבות לפני שקמה קבוצת ה"אנרכיסטים נגד הגדר" ולפני שהונח קיר הבטון הראשון בגדר ההפרדה.


בפועל, במדינת ישראל, לא קיים ויכוח בין מרקסיזם לבין אנרכיזם, כי המגדירים את עצמם "אנרכיסטים" אינם מנסים להתמודד אידיאולוגית עם המרקסיזם – לדעתי בגלל חוסר העניין שלהם הן בתיאוריה האנרכיסטית והן בתיאוריה המרקסיסטית. לכן לדעתי הפעילים המגדירים את עצמם כאנרכיסטים, מבטאים יותר מגמה או הלוך רוח מאשר לימוד שיטתי של התיאוריה האנרכיסטית וניסיון ליישמה. האם האנרכיסטים בישראל דוגלים באנרכו-סינדיקליזם – אחת הגרסאות ההמוניות ביותר של התנועה האנרכיסטית שתמכה בשילוב המאבק המעמדי (אך לא הפוליטי) תוך שלילת ההתארגנות הפוליטית העצמאית של העובדים? או האם הם מצדדים ב"אנרכו-קומוניזם", שדווקא מצדד בפעילות פוליטית ובהתארגנות פוליטית אך שאינה מפלגתית? או שהם "אנרכו-אינדיווידאוליסטים", קרי אנרכיסטים השוללים כל צורה של ארגון – כולל התארגנות של האנרכיסטים עצמם? ברור שהפעילים המקומיים לא דוגלים ב"פעולה ישירה" כפי שסברו אבותיהם האידיאולוגיים בתחילת המאה שעברה, בה הצטיינו בפעילויות טרור נגד מוסדות שלטון, פרלמנטים ומעשי רצח והתנקשות במלכים וראשי ממשלה, כגון אומברטו מלך איטליה (נרצח בידי אנרכיסט ב-1901), נשיא צרפת מארי פרנסואה סדי קארנו (נרצח ב-1894) או נשיא ארה"ב ווליאם מק’קינלי (נרצח ב-1901).


נדמה שאין טעם לחפש שורשים אידיאולוגיים לאנרכיסטים בישראל, אבל יש להם מכנה משותף. את המכנה המשותף הגדיר היטב אחד הפעילים (שלא מסר את שמו) במסר שפורסם לפני מספר ימים באתר "אינדימדיה" בעברית. ברצונו להקים קהילה אנרכיסטית והוא מבקש לפגוש פעילות ופעילים המצדדים בארגון שאינו ריכוזי, ללא מנהיגים ופועל על בסיס קונסנזוס מלא.


… ועל מה הוויכוח?


אם הוויכוח התנהל במשך עשרות שנים במסגרת תנועת הפועלים, כעת אנרכיסטים לרוב אינם פועלים בקרבה. יתר על כן, רובם ככולם שייכים לשכבות הביניים והם רחוקים עד מאוד מן עולם העבודה. הוויכוח מתנהל בעולם במסגרת התנועה נגד הגלובליזציה, ובישראל, אם הוא קיים בכלל, במסגרת המערכה נגד הכיבוש הנמשך.


סוגיית הפולמוס במסגרת התנועה האנטי-גלובלית היא עניינה של רשימה אחרת. בכל הנוגע לישראל, נדמה כי הפעילות האנרכיסטית היא "עכשווית" אבל איננה פוליטית לטווח ארוך. הפעילות נגד הגדר איננה תולדה של משנה סדורה במסגרת המאבק בן עשרות שנים נגד הכיבוש; אלא פעילות המתנהלת כאן ועכשיו נגד אחד הסממנים המרגיזים של השליטה הישראלית בשטחים הכבושים. ניתן לתאר מצבים ובהם הכיבוש ממשיך להתקיים ללא גדרות (וכך היה המצב במשך שני עשורים, בין 1967 עד לערב פרוץ האינתיפאדה השנייה בסוף 1987) או שיימשך באמצעים אחרים, כגון על ידי שליטת בעלי הון ישראלים על המשק הפלסטיני. ומכאן נשאלת השאלה מהי האסטרטגיה להבסת הכיבוש? ב"פוליטיקה של הווה" האנרכיסטית אין מקום לאסטרטגיות. בפוליטיקה המהפכנית יש אסטרטגיות הדוגלות בשינוי חברתי כולל באמצעות המאבק המעמדי. ב"פוליטיקה של הווה" אין צורך בארגון יציב המוכן לתרגם את האסטרטגיה המעמדית לשינוי חברתי לשפת המציאות. בפוליטיקה המעמדית נחוצה מפלגה של עובדים שתעמוד בראש מאבק החברתי; ה"פוליטיקה של ההווה" היא לא יותר מגרירת רגליים אחר עמדות היריב.


במלים אחרות: ב"פוליטיקה של ההווה" האנרכיסטית אין פרספקטיבה של שינוי חברתי לטווח ארוך. ושינוי חברתי זה, תבוסת הקפיטליזם, הוא דווקא המפתח לפתרון שאלות הכיבוש, הניצול, האפליה והדיכוי.

תגובות
נושאים: מאמרים

78 תגובות

  1. רמה פוליטית הגיב:

    ראיתי את פעילי מק"י באחד במאי צובעים על הקירות "חג פועלים שמח". אם זו הרמה הפוליטת במק"י אז לאנרכיסטים אין במה להתבייש

  2. לדניאל הגיב:

    מי ש"מחזיקים ברמה היומיומית את המאבק הסיזיפי נגד הכיבוש במאות פעולות בשטחים" הם הפלסטינים, ולא 12 אנרכיסטים תל-אביבים.

    בנוסף, לא הם אלה ש"פרצו פתח חשוב להדברות ישירה בין ישראלים לפלסטינים". דיאלוג ישראלי-פלסטיני, ברמה הישירה ביותר, קיים כבר עשרות שנים, מאז מלחמת 67′. ומי שלקחו בו חלק פעיל דווקא היו הקומוניסטים, ולא האנרכיסטים של אז (שהיו מעטים אפילו יותר, אם אפשר לדמיין את זה, מהאנרכיסטים של היום).

    מצד שני, זה בדיוק מה שדוידי דיבר עלין במאמר שלו. בגלל שלאנרכיסטים אין שום עניין ללמוד מההיסטוריה ועל ההיסטוריה, הגישה בה מחזיק אנרכיסט היא שהמאבק נולד ביום בו הוא הצטרף אליו….

    כאילו לא נאבקים נגד הקפיטליזם כבר 150 שנה, כאילו לא נאבקים נגד הגזענות כבר 60 שנה, כאילו לא נאבקים נגד הכיבוש כבר 40 שנה…

    את הכל הם עשו לראשונה, הם פורצי הדרך, הם שידעו קודם ועשו קודם…

    איך אמרו מעליי? פפפפפחחחחחחחחחחח…..

  3. אריק הגיב:

    לצערי לא השתתפתי בדיון שהתקיים בשבוע שעבר בגדה השמאלית בנושא "מרקסיזם מול אנרכיזם". תודה על הפרסום. האם אפשר לפרסם בקביעות את ההרצאות הניתנות בגדה השמאלית לטובת הציבור שלא יכול להגיע לשם? אני עובד בלילות וקשה לי מאוד (פרט ליומיים בשבוע) להגיע לדיונים. פרסום ההרצאות והדיונים באתר יכול לעזור לי (ואני מניח שגם לאחרים) רבות.

  4. פרופ’ חפציבה דה-סוטו, "מסע ארוך" הגיב:

    עכשיו יותר מתמיד: יש לחזור למשנתו של מאו זה-דונג וליישמה באורח אורתודוקסי.

  5. מירית הגיב:

    לא יכולתי להשתתף בדיון שהתקיים ביום א’ האחרון (אני תושבת הצפון הרחוק) אבל אני מעוניינת לקרוא גם את עמדתו של ד"ר אורי גורדון, האם תפרסמו גם את ההרצאה שלו?

  6. לנין הגיב:

    אכן דברים חשובים מאת החבר דוידי.
    בעניין זה כדאי להרחיב ולקרוא את הפולמוס בין מרקס לבקונין.

  7. דניאל דוקרביץ הגיב:

    דוידי כותב
    "המפלגה הקומוניסטית (מק"י) שהיא הביטוי הפוליטי של המרכסיזם בישראל,"

    מביך ונושא נופך סטלינסטי להחליא, כאילו היחידים בעלי המונופול על המרכסיזם בארץ הם חברי מק"י.

    ולעיניין עצמו. קשה להתעלם מהנימה המתנשאת בדיונים במק"י ובקרב מרקסיסטים אחרים בארץ על האנרכיסטים. הנימוקים שהאנרכיסטים מנותקים ממעמד העובדים נכונים רק בחלקם (ראה את ההשתתפות הפעילה של האנרכיסטים במאבקים של מחוסרי הדיור בדרום ובירושליים, במטרודן ובכיכר הלחם) וכך גם לגבי הרמה הפוליטית שלהם שגם היא בהחלט לא אחידה-כמו בכל תנועה פוליטית אחרת.
    ולגבי מה שאין עליו וויכוח-האנרכיסטים הם אלה שמחזיקים ברמה היומיומית את המאבק הסיזיפי נגד הכיבוש במאות פעולות בשטחים והם אלה שפרצו פתח חשוב להדברות ישירה בין ישראלים לפלסטינים בכפרים הגובלים בגדר ההפרדה והרימו תרומה אדירה לקיבועה של הפעילות הזאת בתודעה הפלסטינית

  8. y הגיב:

    and where is the text of Uri Gordon?

    should we just get the same old communist texts without an answer??

  9. הודעת המערכת הגיב:

    בטרם פורסם הטקסט של אפרים דוידי, גם אורי גורדון התקבש למסור את תוכן ההרצאה שלו לפרסום באתר. פנינו לד"ר גורדון בשבוע שעבר, הוא טרם העביר את הרצאתו. ברגע שהוא יעשה זאת, נפרסם אותה כלשונה.

  10. בשם העובדים הגיב:

    מתי בפעם האחרונה התערבה מק"י כ"מייצגת של המרקסיזם עלי אדמות" במאבק עובדים, ניסתה לגייס לשורותיה עובדים או ניסתה לארגן ברצינות עובדים – שלא כמייצגת של הנהגת ההסתדרות והמתודות המרדימות שלה?

    בנק"י מורכבת מנוער רדיקלי תל אביבי שהיה מגיע לנוער מרץ אם היה נולד 10 שנים קודם.

    העובדים עדיין מחפשים תשובה אמיתית נגד התקפות הקפיטליזם. המפלגה הקומוניסטית לא מספקת אותה.

  11. יוסי הגיב:

    בתגובות באתרי אינטרנט אחרים ראיתי לפעמים את הביטוי הכה אינטרנטי:

    פפפפפפפחחחחחחחחחחחחח

    למרות שזו לא תגובה אינטיליגנטית במיוחד, זה מה שהכי בא לי להגיד למאמר של דוידי.

    דיון שנערך בגדה-השמאלית (הלא-וירטואלית) שמופעלת, כמו הגדה-השמאלית (הזו, הוירטואלית) בידי מרכסיסטים, דיון שאת חלקו של האנרכיסט בו לא הביאו – למה ציפיתם?

    כן, כפי שכבר כתבו מעליי, יש טון מתנשא ויש זלזול בהישגים של האנרכיזם בישראל, ויש התעלמות ממגוון הפעילות והפעילים וכינוסם לסטריאוטיפ הנוח לכותב, כמו גם התעלמות מכל הפעילות האנרכיסטית שאינה דוקא נגד הכיבוש.

    אנרכיסטיות היום לא חייבות להכיר ולשנן הוגים אנרכיסטים היסטוריים – הן יכולות לחשוב בשביל עצמן. זה שחלקנו כן לומדות טקסטים אנרכיסטים לא אומר שכולן צריכות (ומעניין שלא הזכיר החבר דוידי את קבוצת הלימוד האנרכיסטית בסלון-מזל).

    מסורת פוליטית עוברת לא רק דרך ספרים של אבות מייסדים. גם אימהות חסרות דיור מספרות סיפור פוליטי עם מסורת והיסטוריה. פעולה שנעשית היום בתנועה האנרכיסטית מושפעת אף בעל-כורחה מהדים של פעולות קודמות, בעולם ובארץ.

    המאמר כולו לוקה בהערכת הפעילות האנרכיסטית לפי קני מידה מרכסיסטים, שהם כנראה קני המידה היחידים העומדים לרשות הכותב. ברור שדרך משקפיים אדומים, הדגלים השחורים לא נראים הכי טוב…

  12. אחמד פילגר / תופעה שכולה ברחוב היהודי הגיב:

    אני חייב להודות שבנצרת והסביבה לא שמעו על אנרכיסטים, אם כי מי דיווחים בעיתון "אל אתיחאד" אנו יודעים על פעילותם הברוכה של האנרכיסטים נגד הגדר. לאנרכיזם אין כל ייצוג ברחוב הערבי והיא תופעה שכולה זעיר בורגנים ברחוב היהודי. בעבר ניסיתי להבין את עקרונות התנועה, אבל לאור מה שכתוב במאמרו של החבר דוידי אני מבין כעת שאין מה לחפש בין הפעילים הארכניסטים, וכמה חבל.

  13. קבוצת הלימוד האנרכיסטית הגיב:

    קבוצת הלימוד האנרכיסטית בסלון מזל היא בדיחה. יש אולי שישה אנרכיסטים בכל הארץ שקראו אי פעם באקונין או קרופוטקין.

    להיות "אנרכיסט" בישראל 2007 פירושו להיות צעיר, לא משכיל, צמחוני, עם טעם מסוים בבגדים ובמוזיקה. אנרכיזם בישראל זה סגנון חיים מתריס ומאאאגניב, ולא בחירה פוליטית.

    למשל, בקומונה אנרכיסטית בתפוז, רוב הגולשים מודים שלא קראו כלל כתבים אנרכיסטיים (או לכל היותר קראו כמה פאנזינים בסלון מזל…):
    — קישור —

  14. PM הגיב:

    קבוצות בני אדם צריכות להתאגד על בסיס תחומי עניין ותרבות משותפים, לא על בסיס פוליטי אידיאולוגי. לקבוצה לא תהיה מטרה זולת קיומה באושר.
    הקבוצות ידחו את אורח החיים הקפיטליסטי, יקימו קומונה המספקת את צרכי עצמה ככל הניתן מתוך הקבוצה, תוך החלפות מצרכים עם קבוצות אחרות.
    חברי הקבוצה ישתלבו בשוק העבודה מעט ככל האפשר, לצורך קיום בלבד. הם ישאפו להמנע ככל הניתן משימוש בכסף. חשבו על קיבוץ בשנות ה- 30, בלי האידיאולוגיה הפוליטית, חשבו על טלוויזה לכל 20 בנים, מכונית לכל 50 בנות, 3 מכונות כביסה לכל הבניין. חשבו על הכנסת אורחים כמו של הבידואים – כחלק מהתרבות.

    קבוצות כאלה ניתן להקים בכל עת, הן יכולות להיות בבניין בתל אביב או במקום שרידי קיבוץ בנגב. אין צורך באישורים ואין צורך בהכרזה פומבית. חברי הקבוצה ישתדלו למצוא את סיפוקם בחיי הקהילה. החלום של היחיד הקפיטליסטי "לכבוש את העולם" ייעלם. ממילא אין לו משמעות.

  15. ד.ר הגיב:

    הביקורת בסוף המאמר של דוידי מעוררת תמיהה – האם הוא באמת מעריך שללא נושא הגדר לא היתה שום פעילות אנרכיסטית נגד הכיבוש?

    אגב, האנרכיסטים בארץ, לדעתי, קרובים יותר לדוגמטיות ליברלית מאשר לרעיונות אנרכיסטים מסורתיים, או אפילו לא-מסורתיים (בוקצ’ין, חומסקי וכו’). אבל זו אינה הנקודה- מה גם שהמפלגה הקומוניסטית היא לא בדיוק מרקסיסטית "טהורה" אלא יותר לניניסטית פוסט-סטליניסטית וריכוזית.

  16. לאחמד פילגר / אל-בדיל אל-תחרורי הגיב:

    הנה אתר בערבית של קבוצה אנרכיסטית לבנונית. הם גם תרגמו את אחד הספר "אנרכיזם" של דניאל גוארין תרגום לא רע בכלל
    — קישור —

  17. מאיר עמיצור הגיב:

    דוידי שלום

    להגיד שהמהפכה הקובנית היא בהשראה מרקסיסטית, ושהיא קומוניסטית, זה כל כך אנכרוניסטי.
    וזה שה26 ביולי השתלטו על המהפכה הלאומית לגירוש הפולשים היאנקים, לא הופך אותה לקומוניסטית.
    לקח להם זמן לזהות שהם כאלה…

  18. אבי הגיב:

    עקיבא – לא הבנתי אתה מרקסיסט, אנרכיסט, סוציאל דמוקרט או סתם ליברל קפיטליסטי (קובה, קומונה, שבדיה או ארה"ב?)

  19. נועם זמיר הגיב:

    למגיב שכתב על בנק"י… מאיפה בדיוק יש לך ידע מי הם חברי בנק"י? בנק"י מורכבת מבני נוער מכל הארץ כולל ירושלים, חיפה, נצרת ועוד.
    לא כל כך ברור לי למה התכוונת שבנק"י מורכבת מנוער רדיקלי מת"א שהיה מגיע לנוער רץ בשנות ה80…
    אכן הסניף התל אביבי בנוי מבני נוער רדיקלים. אנחנו בבנק"י מחנכים לרדיקליות.
    אני לא מבין למה אתה חושב שבשנות ה80 נוער רץ היה רדיקלי..בכל מקרה, גם בשנות ה80 בנק"י הייתה רדיקלית…הרבה יותר מנוער רץ זה בטוח..

  20. ל"בשם העובדים" הגיב:

    בנק"י מורכבת ממאות בני-נוער, רובם הגדול ערבים לא-תלאביבים, שלא היו מצטרפים לנוער מרצ לא עכשיו, לא לפני עשר שנים ולא בעוד עשר שנים.

    כמה טיפוסי לאנרכיסט לצמצם את המבט הפוליטי שלו לתל-אביב בלבד, ולאפיין תנועה שלמה על סמך קבוצת היהודים שבה.

  21. xnx הגיב:

    אפרים,
    אתה באמת חושב שאם דיברת עם אדם אחד מתוך הפגנה הבנת את מהות כל האנרכיסטים בישראל?
    תן לי קצת לתת לך רקע, המאבק נגד הגדר החל שנים לפני שהוא הפך לקרקס תקשורתי בבילעין, עד אז, קבוצות של שמאל "אשכנזי", סרבו לעבוד עם האנרכיסטים בטענה שהם אלימים, לא הכיבוש אלים וכמובן לא הצבא, רק האנרכיסטים.
    כמובן, המאבק הוא בהחלט לא של אנרכיסטים, לא אז ולא היום. המאבק הוא של פלסטינים, האדמות הן של פלסטינים. האנרכיסטים באים לתמוך. בשנים הראשונות, לפני הכתבות בחדשות של שישי, האלימות של הצבא הייתה גבוהה בהרבה מאוד ממה שהיום רואים בטלוויזיה. לדוגמא בידו: 5 תושבי הכפר נרצחו ע"י צלפים ישראלים תוך יומיים, במהלך ההפגנה. הצעקה האנרכיסטית בעקבות המאבק נגד הגדר ומאבקים אחרים – כיכר הלחם ומאהל מחוסרי הדיור בב’ש (לפני 3 שנים), עוררה סקרנות בקרב קומוניסטים ורדיקאלים אחרים שהחלו להגיע ולהשתתף במאבקים.
    היום, רבים הקוראים לעצמם אנרכיסטים הם בעצם בורגנים, החיים כקפיטליסטים ומשתתפים במאבקים רבים. אין ברצוני להכפיש או להעליב, העובדה הפשוטה היא, שרובם חוזרים לבתים יקרים ונוחים ויושבים בעבודות מסודרות על כורסות מעור. למרות זה, ישנו קומץ קטן של אנשים שחי אנרכיזם באופן יומיומי, צריכה מועטה ללא התנשאות ובדרך כלל ללא הכנסה מסודרת. רצוי לחפש "נציגים" נוספים לפני הכללות שווא.
    התיאוריה האנרכיסטית של המהפכה בספרד ומהפיכות אחרות רלוונטיות לתקופות אחרות, האנרכיסטים של ‘היום’, רלוונטיים במעשיהם ובאידיאולוגיה שלהם לנושאים שרלוונטיים לרוח התקופה הכוללים קפיטליזם, פמיניזם עכשווי, (הרי נשים כבר מעשנות ולובשות מכנסיים), ניצול בע"ח ועוד מאבקים נגד דיכויים, הרי זה ברור הגוף המדכא, אותו גו, הוא שמדכא את כולם וכולן. ועוד שיעורי בית – פעולות ישירות קורות ללא הפסקה – נא לפתוח אוזניים, חיתוך גדר שבועי נעשה ע"י אנרכיסטים, גם הסרות מחסומים ופעולות אחרות בשטחי 48, אל תאמין למה שאומרים החדשות, לא מדובר ב-’אנרכיסטים נגד הגדר’.

  22. עקיבא אור הגיב:

    ביקורת המרכסיסטים על האנרכיזם לא השתנתה הרבה מאז הוויכוח בין מרכס לבאקונין ב-1870-72.
    דווידי חוזר על חלק מביקורתו של מרכס

    אני מסכים לרוב הביקורת המרכסיסטית.

    כיוון שתשובה אנרכיסטית של ד"ר גורדון לא פורסמה ב"גדה" אצטט כאן קטע מביקרתו של באקונין על מרכס המופיע בארכיון האנרכיסטי באינטרנט.

    באקונין על המדינה שמרכס מציע (1871)

    "אומרים לנו כי ב"מדינת העם" של מרכס לא יהיו מעמדות בעלי זכויות יתר. כולם יהיו שווים לא רק מבחינה משפטית או פוליטית אלא גם מבחינה כלכלית. כך מבטיחים לנו.
    לא יהיה מעמד בעל זכויות יתר אבל תהיה ממשלה.

    יתר על כן, זו תהיה ממשלה מורכבת ביותר שתעסוק לא רק בשליטה וניהול פוליטי של העם כפי שעושות כל הממשלות כיום (1871) אלא גם בניהול הכלכלה. המדינה תרכז בידיה את היצור ואת החלוקה הצודקת של העושר, את החקלאות ואת הקמת – ופיתוח – בתי החרושת, את ניהול והכוונת הסחר.ולבסוף, גם את יישום ההון לשם פיתוח התיעוש באמצעות הבנק היחיד – השייך למדינה.
    כל זה זקוק לידע עצום ולהרבה "מוחות עתירי ידע" בממשל.

    זה יהיה שלטון האריסטוקרטיה של "מומחים מדעיים" שהם שחצנים יותר, שתלטנים יותר, ובזים להמוני העם יותר מכל שלטון אחר.
    זה יהיה מעמד חדש,
    מערכת היררכית של מדענים אמיתיים ומדומים.

    החברה כולה תחולק לשניים, למיעוט קטן השולט בשם הידע ולרוב עצום חסר ידע.
    ואז אבוי לרוב חסר הידע.
    משטר כזה יעורר דחייה בקרב רוב הנשלטים וכדי לשלוט בהם תאלץ הממשלה הנאורה והמשחררת של מרכס לנקוט במידה לא מעטה של אלימות. כי הממשלה חייבת להיות חזקה אומר אנגלס, כדי לשמור על הסדר בקרב מיליוני נבערים שהתקוממות אלימה מצדם עלולה להרוס הכול, כולל ממשלה של "מוחות עתירי ידע".

    אפשר לראות כי מאחורי כל המליצות וההבטחות הדמוקרטיות והסוציאליסטיות של תכניתו של מרכס מופיעה המדינה שלו עם כל האופי העריץ והאלים של כל המדינות. בחשבון אחרון "מדינת העם" שמרכס ממליץ עליה בהתלהבות, מה שלא יהיה אופי הממשל שלה איננה שונה מהמדינה של האריסטוקרטיה המלוכנית של ביסמארק."

    כיום, 90 שנה לאחר המהפכה שהקימה את ברה"מ ן 16 שנים לאחר קריסת ברה"מ ברור שביקרתו של באקונין על מרכס הייתה בעלת תוקף ותחזיתו התאמתה.

    מה אפשר להסיק משתי הביקורות הללו ?

    הלקח שאפשר להסיק מהמחלוקת בין המרכסיזם לאנרכיזם הוא שמביקורת נכונה לא נובע שהחלופה שבעל הביקורת מציע היא הרצויה.

    יש לבחון בזהירות לא רק את הביקורת אלא גם את החלופה שבעל הביקורת מציע – או מעלים.

    עקיבא אור

  23. "תופעה שכולה ברחוב היהודי" הגיב:

    — קישור —

  24. פרדי הגיב:

    אומר הח’ דווידי: "יש להדגיש שהרעיון הלאומי ובייחוד רעיונותיו ומעשיו של צ’ה גווארה מנוגדים מן היסוד לעקרונות האנרכיזם…"

    אם כבר הוזכר צ’ה גווארה… הרבה זמן אני רוצה למחות על זה שהוא האייקון של האתר. רעיונותיו ומעשיו של צ’ה גם מנוגדים לפעילות קומוניסטית מהפכנית אמיתית. מעבר לפזילה לפופולריות שטחית, עכשוית זמנית וחולפת… ממתי תנועה מהפכנית פועלית משתמשת באייקון של פעיל גרילה זעיר בורגני כסמל שלה, המשדר מסר הפוך מזה של התארגנות פועלית רחבית עממה. אם כבר סמלים אנושיים, הייתי בוחר באייקון משולב של מרקס, אנגלס, לנין וסטלין (כמו שהיה נהוג בימים הטובים של המהפכה הסובייטית).

  25. רענן פורשנר הגיב:

    לצערי לא יכולתי להשתתף בדיון בגדה ואני מקווה שאורי גורדון יעלה על כתב את עמדתו. חשוב לי להעלות על הכתב מקצת ממחשבותי – בתור מי שנמצא בין מארקסיזם לאנארכיזם הן מבחינה אידיאולוגית והן מבחינה אישית.

    שמחתי שדוידי העביר את הדיון לביקורת האנארכיזם העכשיו בארץ – ולא החזירנו במכונת זמן לויכוח שהיה קיים ורלוונטי לפני 150 שנה בקירוב, נכון שכיום הויכוח בין אנארכיזם למארקסיזם לא עומד על השאלה האם אנו קודם נבטל על המדינה ואז ננצח את הקפיטליזם או קודם ננצח את הקפיטליזם ואז נבטל את המדינה – מה שבאקונין כתב על מארקס (ולהיפך) זה מעניין וחשוב אבל נדרשת עבודה רבה על מנת "להוריד" את זה לדיון רלוונטי.

    אז אני מסכים לשיטתו של דוידי כי הביקורת על האנארכיזם בישראל ב-2007 צריך להיות על האנארכיזם הישראלי ב-2007, כך גם ביקורת על המארקסיזם.

    אני מסכים עם דוידי על חלק גדול מהניתוח שלו את התנועה האנארכיסטית בישראל; לצערי אין במת דיון אנארכיסטית מהותית בשנים האחרונות, אין מקום לליבון סוגיות ודילמות בקרב התנועה האנארכיסטית: דבר המוביל לכך שאנארכיסטים מניפים דגלי פלסטין, חולצות צ’ה גווארה או משתתפים בהפגנה אשר קוראת להגברת ענישה לעברייני-מין. אני לא בהכרח אומר שהתנועה האנארכיסטית בישראל לא צריכה להשתתף בהפגנות אלו או בסמלים אלו, כי מטבעו של רעיון שהוא יכול להשתנות עם השנים, אך אני אומר שאין במה ראוייה (שידוע לי עליה) לתנועה האנארכיסטית להעלות את השאלות הללו.
    וכאן דוידי נופל לדעתי, קראתי קרופוטקין, ובאקונין ופרודון. וגם ברקמן וגולדמן. וגם חומסקי ובוצ’קין- מכל אחד מאלו קיבלתי הרבה, עם חלק הסכמתי ועם חלק לא, אבל הם לאו דווקא עזרו לי לענות על השאלות הללו – לא בלי גישה מאולצת מעט. לתנועה האנארכיסטית בישראל לא חסרים הדפסות של ספרים שנכתבו מזמן ובמקומות אחרים, אלא הגות אנארכיסטית ישראלית עכשוית.

    כאשר הוצאתצירופימקרים היו מדפיסים טקסטים אנארכיסטים קלאסים הם היו כותבים בסוף: "ברצוננו להדגיש כי כל דמיון בין בעיות ופתרונות שהועלו בכתב לפני למעלה ממאה שנה לבין המציאות החברתית של ימינו הינו מקרי בהחלט. על-כן, חוברון זה מיועד למטרות שעשוע והלצה בלבד וכל נסיון לעשות שימוש בתוכנו לשם פתרונות של בעיות חברתיות עכשוויות עלול להצמיח זקן ואנכרוניזם" – אני אומנם לא מסכים שהחשיבות של הטקסטים הללו היא "שעשוע והלצה בלבד", אך אני נזכר לפעמים בערגה ברוח הדברים כאשר ממהרים לצטט לי כתביו של רוסי מתחילת המאה הקודמת בתור פיתרון לבניית מפלגה קומוניסטית מהפכנית בישראל כיום: הויכוח של לנין עם קומוניסטים אנגלים וגרמנים מתקופתו ("מחלת השמאליות…") לא אמור לעזור לי לענות על השאלה האם מק"י צריכה להשתת בבחירות בישראל כיום, לא יותר מאשר מסכת בבא-בתרא בגמרא. אני לא אומר שלא צריך ללמוד מן/את ההיסטוריה – אבל קיים כנראה "דרך אמצע" ראוייה בין גישה שאומרת שאנו לא לומדים את ההיסטוריה כלל לבין גישה שאומרת שעל כך בנוי כל עבודתנו והלגיטימציה שלנו.

    "אומרים שהיה כאן שמח לפני שנולדתי", וכשאני מסתכל על ערימות הפאנזינים האנארכיסטים מלפני עשור וחצי שנמצאים על ספרייתי בהחלט מעוררים בי קנאה מסויימת, אבל השבוע רכשתי את הגליון השני של הפאנזים האנארכו-פמיניסטי "תסכול ממוקד" והוא שימח אותי לא פחות מעוד גליון של "ספרטקוס" או "קול הנוער" – שלוש דוגמאות (אנארכיסטית אחת ושתיים קומוניסטיות) לנסיון לעורר דיון עכשוי, חכם, רגיש.

    אני מסכים עם דבריו של דוידי על כך שפעילות התנועה האנארכיסטית בתנועת הפעולים ואצל הערבים לוקה בחסר גדול – אני לא בטוח האם אלו האתגרים האנארכיסטים הבאים (ולא אני לקבוע). אני מסכים עם דבריו של המגיב שפעילות אנארכיסטית נגד הכיבוש הייתה קיימת בעבר גם ללא הגדר ותהיה קיימת גם בעתיד.

    דוידי נכל במקום כפול,כנראה בשל קוצר היריעה: 1. לא היה ברור האם הכשלים של התנעוה האנארכיסטית בישראל אותם הוא מתאר הם קשיים מקומיים, או חלק אינטיגראלי מהאידיאולוגיה האנארכיסטית (ואם כן, זה מחייב עיסוק בהיסטורה של התנועה האנארכיסטית)
    2. לא ברור מדבריו של דוידי האם (וכנראה שכן) ואיך המארקסיזם הוא תשובה לבעיות אלו.

    מעניין כי הדוגמאות אותן מציג דוידי לנצחון המארכסיזם (בריה"מ, סין, קובה, ויטנאם, נפאל) הם דוגמאות אשר נמצאות באופן מתמיד תחת ביקורת אנארכיסטית (ובמקרים רביםף למרבה הצער, אלו מקומות בהם רדפו/רודפים פעילים אנארכסטים), מעניין אם אורי התייחס לכך.

    לא ברור לי למה קריאתו של אותו פעיל אנארכיסטי-אנונימי באינדימדיה לא ראויים להחשב כבסיס שעליו מתארגנים לפעילות אנארכיסטית (ארגון לא ריכוזי, בלי מנהיגים ובעד קונסנזוץ).

  26. משה הגיב:

    אני מצפה מהאנרכיסטים שיסבירו מהי ה"מדינה" / חברה אידיאלית לתפיסתם.
    כיצד ניתן לקיים חברה זו ? כאשר הקפיטליזם ילחם בא בחירוף נפש.
    מעבר לאויבים מבחוץ ( ההון ) מי יתפעל בתי חולים / תעשיות / בתי ספר/ ……

  27. יואב הגיב:

    יש אפשרות גם לפרסם את דבריו של דוקטור אורי גורדון ולא רק את דבריו של דוידי הקומוניסט? או שגם גורדון קומוניסט?

  28. למשה הגיב:

    אין טעם לשאול אנרכיסטים שאלות פרקטיות (איך ניתן להגן על חברה לא-קפיטליסטית בפני מהפכת-הנגד הקפיטליסטית), שכן ממנה משתמע שאתה נותן קרדיט לאנרכיסטים כאילו הם מהפכנים באמת, כאילו הם באמת פועלים לקראת הפלת הקפיטליזם (והם לא, הם רק פורקים קצת אגרסיות).

    לאנרכיסטים בישראל אין כל כוונה לשנות או להשפיע על החברה הישראלית. עובדה: אפילו אתר האינטרנט של אנרכיסטים נגד הגדר כולו באנגלית, כי הרי לדעתם אין כל טעם לפנות אל הציבור הישראלי בשפתו (עברית, רוסית, ערבית, אמהרית, מה שתרצו)…

    — קישור —

  29. אשר פרוליך הגיב:

    המחלוקת בין המרקזיסם לבין האנרכיזסם היא
    על בסיס ראייה אידאליסטית(באנרכיזם)מול ראייה
    מטרליאליסטית -דיאלקטית(במרקזיסם).
    הגישה המרקזיסטית להבנת המציאות,כולל "המדינה",והמנגנון המשרת אותה,היא שה"הוויה",המציאות הקונקרטית,הקיום
    ממש של החברה האנושית,היא היא שקובעת את התודעה ולא להיפך.
    האנרכיזסם חוזר על עמדתם של האידאליסטים החושבים שלחיים ה"אמיתיים",החומריים,ההוויה
    הקיומית והתודעה,מנותקות מצורות הארגון העיליים של החברה,כגון המדינה,המשפט,"מבנה העל" של החברה,ולכל אחת מהן "חיים" עצמאיים משלהן.
    לכן,אני אומר לעקיבא אור,ויחד אתו לכל
    אלה המפחדים משלטון מעמד הפועלים:
    המרקזיסם דוגל בשלטון מעמד הפועלים שהוא הדמוקרטי והאנושי ביותר במעבר לחברה ללא מעמדות,ואם יש לכם אלטרנטיבה טובה יותר,אנא
    תציגו אותה ,כי הפחד מכל שלטון,בסה"כ משרת
    את הבורגנות.האויב של הטוב,גם יכול להיות
    הטוב ביותר.
    ביותר

  30. במפגשים ההיסטוריים בין האנרכיסטים לקומוניסטים נשפך הרבה דם הגיב:

    מספיק להיזכר במלחמת האזרחים ברוסיה כאשר הקומוניסטים טבחו באנרכיסטים ללא רחמים בתור ‘קונטר-מהפכנים’ ואח"כ בספרד כאשר סוכני נקו"ד וקומוניסטים מקומיים חיסלו אנרכיסטים, טרוצקיסטים ואחרים בקווי האש נגד צבאות פרנקו.

  31. עקיבא אור הגיב:

    על מרכסיזם ואנרכיזם

    זהות פוליטית של כל ארגון – ואדם – פוליטי נקבעת לא רק – ולא בעיקר – לפי ביקורתם על משטר קיים אלא לפי החלופה שהם מציעים למשטר הקיים.

    מי שיש לו ביקורת על משטר קיים חייב להציע חלופה למשטר הקיים.

    בפוליטיקה – ביקורת ללא הצעת חלופה היא אונאה פוליטית או אוננות פוליטית.

    מי שעוסק בפוליטיקה רפורמיסטית יסתפק בהצעת תיקונים למשטר קיים. אך מי שעוסק בפוליטיקה מהפכנית.שואף להחליף משטר קיים ואסור לו להסתפק בהצעת תיקונים.

    עליו להציע משטר חלופי לקיים.

    מרכס ובאקונין הציעו משטרים חלופיים לקפיטליזם ולא הסתפקו בביקורת הקפיטליזם.
    החלופות שלהם – לא בקורת הקפיטליזם – הן הבסיס הרעיוני והעקרוני של מרכסיזם ואנרכיזם עד היום.

    מי שמכנה עצמו כיום מרכסיסט או אנרכיסט – אם אינו מתחזה – מחוייב לאחת משתי החלופות הללו.

    הצעת חלופה לא חייבת לפרט את מבנה המשטר החלופי אך עליה להבהיר את העקרונות עליהם הוא מושתת – ובמיוחד : את מבנה המערכת לקבלת החלטות פוליטיות בו.
    כי השאלה הבסיסית בפוליטיקה איננה "מה להחליט?" אלא "מי מחליט?".

    קל ונוח לומר ב- 2007 שביקורתו של באקונין על מרכס משנת 1871 איננה רלבנטית כי המציאות החברתית והפוליטית השתנתה במידה כה רבה עד שביקורת זו איבדה את תקפה. זו התחמקות.

    עובדה היא כי כל המשטרים שהוקמו על ידי מרכסיסטים שונים בזמנים שונים, במקומות שונים ובתנאים שונים, הולידו כולם אותה מדינה בה שלטת מפלגה יחידה, שקומץ מנהיגיה מחליט את כל ההחלטות הפוליטיות בה , ולכל האזרחים – כולל חברי מפלגת השלטון – אסור למתוח ביקורת על החלטות קומץ זה. החברה עצמה – בכל המדינות שהקימו מרכסיסטים – פוצלה לשניים, ל 99.99% של אזרחים חסרי כל סמכות להשפיע על החלטות פוליטיות ול 0.01% המחליטים את כל ההחלטות הפוליטיות..
    העובדה שתחזית באקונין מ- 1871 התאמתה בכל המקומות, הזמנים, והתנאים השונים זה מזה בהם הקימו מרכסיסטים מדינות מלמדת שמדובר בכשל מהותי ומובנה במרכסיזם ולא בליקוי שניתן לתיקון.
    ובאשר לחלופה האנרכיסטית של פדרציה של קומונות בה מתקבלות רק החלטות שכולם מסכימים להן הרי העובדה שמבנה זה נכשל שוב ושוב משך 150 שנה – בכל העולם – אפילו בקומונות אנרכיסטיות – שכולן התפרקו, מלמדת שאין חלופה זו ניתנת ליישום.
    החלופה האפשרית כיום למשטר מרכסיסטי, אנרכיסטי או קפיטליסטי היא משטר בו יש לכל האזרחים סמכות להשתתף בהצעה-דיון-והצבעה – על כל החלטה פוליטית, ולכל עובד יש סמכות להשתתף בכל הצעה-דיון-והחלטה הנוגעת למקום עבודתו. זה לא מרכסיזם, לא אנרכיזם, לא ליברליזם, לא קפיטליזם, זו חברה שכל אזרחיה מחליטים על מדיניותה – לא בהסכמה כוללת אלא ברוב מול מיעוט.
    עקיבא אור

  32. פרופ’ חפציבה דה-סוטו, "מסע ארוך" הגיב:

    עקיבא אומר: "מי שמכנה עצמו כיום מרכסיסט או אנרכיסט…"

    המרכסיזם אינו רק כינוי, או פילוסופיה או אידיאולוגיה. הוא קודם כל תכנית לפעולה ומאבק.

    אי לכך, מי שלא מעורב באופן פעיל וישיר במלחמת המעמדות, אינו יכול להתכנות מרכסיסט. פה זה לא סלון.

  33. אפרים דוידי / כמה הערות הגיב:

    במקביל לדיון המתנהל כאן, בעקבות הערב שנערך במועדון הגדה השמאלית בתל-אביב, מתקיים דיון נוסף ברשת התפוצה הפנימית של "אנרכיסטים נגד הגדר" (רובו באנגלית!!!) שהחל במסר שכותרתו "דוידי לא אוהב אותנו". מנקודה זו החלו להתפרסם מספר הודעות המדביקות לי כינויים רבים, אך אינן מתמודדות עם הטיעונים שבמאמר הזה (שהוא בעצם התמצית של ההרצאה). ברצוני למסור שוב: ד"ר אורי גורדון הוזמן לשלוח את מאמרו לפרסום באתר הגדה השמאלית. כמו כן, כל הרוצה לשלוח מאמר מנומק בנושא הוא מוזמן לשלוח אותו למערכת האתר והיא תשקול (כפי שהיא שוקלת לגבי כל מאמר) לפרסמה. כמובן שבהרצאה הקצרה (חצי שעה) ובמאמר הקצר הרואה אור באתר זה לא יכולתי להתייחס לכל ההיבטים של הפולמוס מרקסיזם-ארנרכיזם. אם כי רענן פורשנר צודק וניסיתי להתרכז בביטויים העכשוויים והמקומיים של האנרכיזם. נקודה נוספת: כאשר כתבתי שמק"י היא הביטוי הפוליטי היחידי הקיים של מרקסיזם בישראל, רק ציינתי עובדה. בעבר, למשל, ממפ"ם בימין ועד לשס"י בשמאל, היו מפלגות וארגונים שראו במרקסיזם כהיסוד האידיאולוגי שלהם. עתה, המפלגה היחידה הקיימת בישראל המגדירה את עצמה כמרקסיסטים (ובמקרה הזה מרקסיסטית-לניניסטית)היא מק"י. יש, כמובן, יחידים הרואים את עצמם מרקסיסטיים ואינם חברי מק"י. לבסוף: במידה והפולמוס "מרקסיזם מול אנרכיזם" חשוב לקבוצה של חברות וחברים, ניתן לקיים סמינר בנושא, או ערב עיון, או סדרה של הרצאות במסגרת "מכללת הגדה השמאלית".

  34. דניאל דוקרביץ הגיב:

    מזדהה מאוד עם התגובה של רענן, ונשאר רק להצטער על תגובות שמנסות לפלג ולסכסך בין פעילים שבסך הכל עלולים בהחלט למצוא את עצמם באותם ההפגנות מידי שבוע.

    כך למשל כותב אחד המגיבים:
    "בנוסף, לא הם אלה ש"פרצו פתח חשוב להדברות ישירה בין ישראלים לפלסטינים". דיאלוג ישראלי-פלסטיני, ברמה הישירה ביותר, קיים כבר עשרות שנים, מאז מלחמת 67′. ומי שלקחו בו חלק פעיל דווקא היו הקומוניסטים, ולא האנרכיסטים של אז (שהיו מעטים אפילו יותר, אם אפשר לדמיין את זה, מהאנרכיסטים של היום).

    מצד שני, זה בדיוק מה שדוידי דיבר עלין במאמר שלו. בגלל שלאנרכיסטים אין שום עניין ללמוד מההיסטוריה ועל ההיסטוריה, הגישה בה מחזיק אנרכיסט היא שהמאבק נולד ביום בו הוא הצטרף אליו…. "

    אין אף אחד שבא לזלזל על הפעילות נגד הכיבוש בעשרות השנים האחרונות, אבל אני באמת לא מכיר שום תנועה ישראלית שהצליחה להוציא מספר הפגנות משותפות ישראליות פלסטיניות מידי שבוע. וחשוב אף יותר ליצור מצב שבו פעילים פלסטיניים מכל רחבי הגדה יוזמים מאות הפגנות ומחפשים ליצור קשר עם פעילים ישראלים.
    יתכן ואני טועה אך התחושה שלי שמצב שבו את ההפגנות יוזמים פעילים פלסטיניים, שחלקם לא היו פעילים פוליטית בעבר והישראלים הם רק כוח מייעץ ועוזר הוא מצב חדש.
    והטענה שלאנרכיסטים אין שום עיניין ללמוד היסטוריה זהה לכל הכללה מטופשת אחרת והאמת אפילו לא שווה ממש תגובה:)
    אבל מעבר לוויכוח כאן לי אישית צורמים טונים של התנשאות ובלעדיות על פתרונות להצלת העולם. אין איש שיש לו זכות להתנשא על אחרים ובמיוחד על אנשים שמשקיעים את חייהם בפעילות. וזה גם ממש אבל ממש לא עוזר למצב רוח וגומר לכולם את הליבידו:)

  35. אשר פרוליך הגיב:

    לעקיבא אור:

    עקיבא כותב שהשאילה הבסיסית בפוליטיקה היא לא מה להחליט אלא מי מחליט.
    לפי גשה זו,מדינת ישראל,באמצעות מערכת
    "דמוקרטית" ובחירות חופשיות,פועלת נכון במדיניותה כלפי הפלסטינאים והכבוש,עובדה.הרוב בישראל עדיין גם מאפשר אסור תחבורה ציבורית בשבת,נשואים אזרחים ,אפלייה גזעית ולאומית ועוד כאלה וכאלה.וישראל היא
    לא המקרה היחיד.גרמניה הנאצית התבססה מבחינה
    פוליטית על רוב גדול של אזרחיה שביצעה(וביצעו)פשעים נוראים.
    עקיבא אולי יטען שמצבים כאלה נוצרים בגלל
    מניפולציות,הסכמים קואליציונים,שטיפת מוח
    או סתם דמגוגיה.
    כמובן שעקיבא לא מציג לנו תרופה בדוקה נגד
    תופעות אלה.
    עקיבא פשוט הופך את היוצרות ויוצא מנקודת
    הנחה שההמונים חיים באיזה עולם סטרילי,נטול
    השפעות ונקי מכל התערבות חיצונית,כשכל אדם
    יושב בתוך עצמו ומחליט מה טוב ומה לא טוב,
    וכך גם כולם,ובדרך זו מתקבלת התוצאה הרצוייה
    והטובה (או הגרועה-אבל זה כבר לא חשוב !)עבור
    כולם.
    עקיבא אף מרחיק לכת ואומר שיש חלופה אחת לכל משטר, מרקסיסטי,אנרכיסטי או קפיטליסטי .
    אצלו אין כמובן מעמדות,אין כל חשיבות ליחסים
    הכלכליים בין הפרטים בחברה,אופן הצבר ההון
    זה דבר משני,ניצול העובדים על ידי בעלי הון
    אינו חשוב,הקשר בין התודעה להוויה הוא מקרי
    בלבד,בקיצור,עולם כל כך פשוט שגובל באינפנטיליות.פשוט צריך לשכנע את בעלי הון
    שיוותרו על כל נכסיהם ויתחלקו עם ההמונים,ואת
    ההמונים שיתנו לבעלי ההון להחליט כך(או אחרת).
    אני מציע לעקיבא ולכל האנרכיסטים לסוגיהם
    במקום להוציא את העצבים ואת האנרגיות בצורה
    כו רגשנית וספונטנית,לחשוב יותר לעומק ולנסות
    להבין את המציאות על כל מורכבותה ולא רק
    להתעצבן עליה.
    כמו בכביש,גם בפוליטיקה,תהיה חכם ולא רק צודק.

  36. מירי בעניין הקורס הגיב:

    ד"ר דוידי הציע כאן לקיים קורס במכללת הגדה השמאלית בנושא "אנרכיזם ומרקסיזם" ואני רוצה להרשם. ברור לי שתלמידה אחת לקורס זה לא מספיק. אבל אם יהיו חברות וחברים נוספים – אנא כתבו לאתר זה וכך נדע שקיימת "מסה קריטית".

  37. דניאל הגיב:

    לגוף-המאמר:
    א’ – נו, הייתי שמח לו היית מטריח עצמך, לציין גם מה, בדיוק, אירע לאותם אנארכיסטים טובים בספרד (רמז: לסטאלין – אהובם של חלק מן הכותבים כאן ובחד"ש בכללותה – היה לכך קשר הדוק).

    ב’ – את "חשיבותה ההסטורית" ו"חברתיותה", של המהפיכה הסינית של מאו, ראינו כולנו. נסה-נא לספר עליהן, לאסירי-הגולאגים, לעבדי התעשיות השונות בסין ולפעילי ה"פאלון-גונג". וגם לטיבטים. מאו היה לא יותר ולא פחות, מאשר רודן סטאליניסטי, צמא-דמים ומטורף, החביב – מן-הסתם – על אנג’לו איידן וחבריו לדעה, אולם לא על שמאלנים אמיתיים.

    ג’ – מובן מאליו, שכל אנארכיסט חייב להתנגד, לכל שלטון, באשר הוא שלטון. יחד עם זאת, צריך וחייב להיות הבדל ומוכרחה להיות הבחנה ברורה, בין החזון לעתיד הרחוק לבין הדרך, בה עלינו לצעוד לעברו! לבישת חולצה של צ’ה גווארה, מבטאת, בין-השאר, תמיכה בזכויות עובדים ובסוציאליזם והתנגדות לפשיזם, של בעלי-ההון האמריקקיים. לבישת הדגל הפלשתינאי, מבטאת מחאה נגד הכיבוש ותמיכה בזכות הפלשתינאים לעצמאות ולהגדרה עצמית, בלא לבוא, כקולוניאליסטים דוברי-עברית ו"להגיד להם", מנקודת-מבט מערבית ומתנשאת, כיצד עליהם לחיות. חשוב לראות דברים בהקשרם הנכון. גם אם אידיאולוגית, אנו תומכים בדברים מסויימים עדיין, שומה עלינו לבדוק, כיצד משפרים מצב נתון. ולפיכך, יש לראות, את לבישת/ענידת הדגל הפלשתיני, כמחאה נגד הכיבוש הישראלי בשטחים – ולא כתמיכה, בלאומנות כלשהי – ערבית או אחרת. מה לעשות שכרגע, פרו-ערביות, התנגדות לג-לא-בא-לי-זציה, סוציאליזם ואנארכיזם, הולכים כולם יד ביד, כתוצאה מכך, שלכולנו אוייב משותף – המגולם בדמותם, של ג’ורג’ דבליו, אהוד אולמרט, טוני בלייר (ויורשו), חסידי מילטון פרידמן וכיו"ב? על המרקסיסטים והאנארכיסטים, להילחם אלה בצד אלה – שאם לא-כן, ישליכו הבורגנים את גופותינו, אלה בצד אלה…

    ד’ – חשוב לציין גם, בהקשר לכך – כפי שכבר ענו לך – שלא כל האנארכיסטים בארץ, הם מקשה אחת!! רחוק מזה – ובשל-כך, מן-הסתם, קיומה של "תנועה אנארכיסטית" מגובשת, הוא לחלוטין מן-הנמנע – לפחות לעת-עתה. כלומר, כמובן, ברמה הכללית כולנו מסכימים, פחות או יותר, על המאבק הנכון עכשיו ועשויים להימצא, לעתים, באותן פעילויות ואף באותם ארגונים – ואולם, הדבר דומה לכך, שח"כ מוחמד ברכה וח"כ עבאס זכור, יפגינו יחדיו נגד מעשה-טבח, כזה או אחר – אז בעיני התשקורת, שניהם "שמאל קיצוני" ו"מפלגות ערביות", אין שום הבדל וזהו-זה. אך – האם זה המצב?? כמובן שלא!! או שבעיניי, בתור מתנגד חריף לדתות המזרח-תיכוניות בכלל וליהדות בפרט, דתיים הם דתיים, בין שיהיו מפד"ל, ש"ס או "נטורי-קרתא". ואמנם, שלשתם חובשי-כיפות, שלשתם מקיימים תרי"ג מצוות (ברמה כזו או אחרת של הקפדה), כולם מאמינים, שהתנ"ך הוא הסטוריה אמיתית… האם הם, אמנם, אותו הדבר?

    כך גם אנו האנארכיסטים… התהום הפעורה, לידיעתך, בין השקפות-העולם, של חלק מאתנו, היא תהום גדולה, לעתים, ורחבה, לפחות כתהום, אשר בין איש מימ"ד ו"אגודה", או מק"י ו"התנועה האסלאמית"… תתפלא. שלא לדבר, כמובן, על האגו, על איבות אישיות קשות ועוד כיוצא-באלה "ביצי-הפתעה" למיניהן, לסוגיהן ולזניהן. ומשום-כך, לדבר על "תנועה אנארכיסטית", לא יהיה במקום יותר, מתהייתם המגוחכת, של אי-אלו אנשי-תשקורת מן המרכז הלאומני, לדבר, בסקרים, על "מפלגות ערביות" ולשאול את נציגיהן, "אז למה שלא תתאחדו, בעצם? הרי, כולכם ערבים"…

  38. דניאל – המשך הגיב:

    כעת – בנגע לקביעתך, כאילו כל האנארכיסטים, מתרכזים אך ורק בפעילות ההווה, בלא כל חזון לעתיד – הבל-הבלים. פשוט, הבל-הבלים. אולי יש, פה ושם, אנארכיסטים ה"חיים את היום" ואולי איתם דיברת, אולם – בשום-פנים-ואופן אין להסיק מכך, לגבי כלל האנארכיסטים בארץ הזאת. ועלי גם לתקוף את העמדה, כאילו, על-מנת להיות אנארכיסט, על האדם להכיר, מלה במלה, את כתבי-באקונין. אומר אף יותר מכך – כל מי, שמאמין בכך, אינו אנארכיסט של-ממש – אלא סתם, אימץ לעצמו את ההגדרה הזאת, את השם הזה, בתור אופנת-נעורים חולפת (גם אם הוא נאחז בה, אחר-כך, למשך עשרות שנים…). וכל-כך למה? משום שלאנארכיסט, אין ולא יכולים להיות, אדמו"רים למיניהם!! לקומוניסטים יש מארקס, אנגלס, לנין – ואז הזרמים הדתיים נחלקים: מי לסטאלין, מי למאו, מי לטרוצקי וכולי. לחרדים יש האדמו"רים שלהם. לעמוס עוז וכנופייתו – שופטי ביהמ"ש העליון. למתנחבלים – כל-מיני מסיתים כהניסטיים בישיבות-ההסדר. וכן הלאה וכן הלאה…

    לאנארכיסט אין אדמו"ר!! לאנארכיסט אין "מייסד-דת"!! האנארכיסט מתנגד, לחלוטין, לכל סוג שהוא של סמכות – כי אם לא, איזה מין אנארכיסט הוא?? וזאת, כמובן, מעבר לגיחוך האבסורדי – עליו גם העיר כאן אחד המגיבים לפני – בדבר הנסיון, לבדוק מה היה כותב לנין / מארקס / באקונין / טרוצקי / וכיו"ב, על המאבק בכיבוש, בהרס הסביבה ובגדר… באמת, מה, חושבים אתם, היה טרוצקי אומר, בנגע לדירות "חפציבה" בהתנחבלות "מתתיהו" וקוניהן?

    הרי, עצם העלאת השאלה הזאת, היא בדיחה!!

    ולפיכך – על-מנת להיות אנארכיסט טוב – אפשר ורצוי ומומלץ לקרוא, כמובן, מה אמרו וכתבו הוגים, כאלה ואחרים, בזמנם ובתקופתם, היות וקריאה, היא תמיד בגדר פעילות מבורכת וחשובה ועל-מנת להיות אדם, על כל אחד מאתנו, לרכוש לו השכלה, עוד ועוד, לכל ימי-חייו. אבל, אין שום צורך, כמובן, לשנן כתבי באקונין, על-מנת לדעת ולהבין, עד כמה רכוש, שלטון, דת ממוסדת, ממסד ככלל, בורגנות, בתי-"ספר", לאומנות ועוד, הם דבר ארור ומתועב. צריך רק מח מפותח דיו ומינימום של דמיון יוצר, המשולב היטב באמפאתיה בריאה. וזה הכל…

  39. חיים וענונו הגיב:

    מר פרוליך ענה לדחליל שכינה בשם עקיבה אבל לא לעקיבה אור, הנקודה המרכזית של עקיבה הייתה מאד פשוטה ואני אחזור עליה כדי שגם החבר פרוליך יבין.

    כל ישום של השיטה הקומוניסטית בכל מקום בכל זמן תמיד הובילה לאותה תוצאה, דיקטטורה דכאנית.

    כל הדיאלקטיקה המופלאה והניתוח המבריק של יחסי ההון, הממון, המשטר וההמון לא הועילו במאום כנגד התדרדרותם של *כל* המשטרים הקומוניסטיים לאותו מצב עגום, כל כתביהם העמוקים של לנין, מרקס ואחרים לא מנעו לא את סטלין ולא את פול פוט.

    גרוע מכך, התוצאות המדכאות(תרתי משמע) הללו נחזו מראש על ידי בקונין האנרכיסט, הייאק הקפיטליסט ואורוול הסוציאליסט. כך שגם הפתעה גדולה אין כאן.

    אני מציע לפרוליך ולכל הקומוניסטים לסוגיהם
    במקום להוציא את העצבים ואת האנרגיות לחשוב יותר ביושר ולנסות ולקבל את ההסטוריה על כל זוועתיותה ולא רק להתעצבן עליה או גרוע מכך להדחיק אותה.

  40. עקיבא אור הגיב:

    תגובות לתגובות,

    תגובה אחת לדברי הייתה:
    "מרכסיזם אינו רק כינוי, או פילוסופיה או אידיאולוגיה.הוא קודם כל תכנית לפעולה ומאבק"
    אי לכך, מי שלא מעורב באופן פעיל וישיר במלחמת המעמדות, אינו יכול להתכנות מרכסיסט."

    שאלה למגיב הנ"ל:
    לכל "פעולה" יש מטרה. מה מטרת הפעולה שהתכנית שלך מקווה להשיג?
    אם מטרתך איננה החלפת המשטר נגדו אתה נאבק אלא רק ביטול עוול מסוים בו הרי אתה פועל לתיקון המשטר הקיים ולא להחלפתו.
    אם מטרת פעולתך היא החלפת המשטר עליך להבהיר את עקרונות המשטר החלופי.

    אינני יודע כיצד השתתפת אתה במלחמת המעמדות. אני הייתי ימאי ושבתתי בשביתת הימאים הגדולה ב- 1951. נתבעתי למשפט על כך עם כל צוות ה"תל-אביב". לאחר מכן הייתי נציג צוות הסיפון באנייה "דניאלה בורכארד" והשתתפתי בעוד מספר שביתות. תוכל לקרוא זאת בספרי "הבזקים".
    הניסיון שלי במלחמת המעמדות נרכש בשביתות לא מספרים. על מה מבוסס הניסיון שלך?.

    תגובה לאשר פרוליך.
    כל המהפכות הגדולות בהיסטוריה – הבריטית. האמריקאית, הצרפתית, והרוסית, הצטיינו בכך שהחליפו את שיטת קבלת ההחלטות הפוליטיות.
    הן הקימו משטר נציגים שנבחרו בבחירות במקום שלטון יחיד שאינו נבחר.
    הם הציבו רפובליקה במקום מונרכיה.
    המהפכה הרוסית החליפה את המונרכיה האבסולוטית של הצאר בדיקטטורה של מנהיגי מפלגת לנין.
    החלפת השיטה לקבלת החלטות פוליטיות הייתה המטרה הבסיסית. כל מהפכה מחליפה בסיס פוליטי.
    ברגע שהוקם בסיס חדש הוא משמש לקבלת החלטות מדיניות חדשות. ברור שההחלטות חשובות אך הן לא הבסיס הפוליטי של החברה אלא תולדה שלו. מי שנלחם רק נגד החלטות פוליטיות שליליות ואינו מתכוון להחליף את הבסיס הפוליטי שממנו הן נובעות תורם למעשה לשימור הבסיס. מאידך, מי שמתכוון להחליף את הבסיס חייב להבהיר את העקרונות עליהם מבוסס הבסיס החלופי שהוא מציע.
    באקונין ביקר את הבסיס של החלופה שמרכס הציע. כל המשטרים שהקימו מרכסיסטים במקומות שונים, בזמנים שונים, ובתנאים שונים,אימתו את ביקרתו של באקונין.העובדה שהחלופה שהוא הציע לא הצליחה להתממש למרות ניסיונות רבים משך 150 שנה מלמדת שגם בה יש פגם.

    כיוון שאתה מזכיר את "מלחמת המעמדות" תרשה לי לשאול אותך:
    1)איזה מעמדות היו בברת-המועצות ?
    2)האם הייתה בברה"מ "מלחמת מעמדות" ?
    3)אם הייתה "מלחמת מעמדות" בברה"מ את איזה מעמד שירת המרכסיזם ?
    4)אם לא הייתה בברה"מ "מלחמת מעמדות" מדוע קרס המשטר ?
    5)אם המשטר בברה"מ היה "משטר פועלים" מדוע לא ניסו הפועלים להחזיר את המשטר לאחר קריסתו קריסתו? עקיבא אור

  41. xberg הגיב:

    "מתקיים דיון נוסף ברשת התפוצה הפנימית של "אנרכיסטים נגד הגדר" (רובו באנגלית!!!) שהחל במסר שכותרתו "דוידי לא אוהב אותנו". מנקודה זו החלו להתפרסם מספר הודעות המדביקות לי כינויים רבים,"

    Yes, your spies in the "internal" list of AATW are a bit exagourating, ther was only 4 short email about your article, one of the comments came from a member of the communist youth that is also in the "internal" list of AATW, the same one who probably also sent you the emails about it.

    and some people write in english, some in hebrew , i don’t understand what is your problem with that.

  42. עקיבא אור הגיב:

    תגובות לתגובות,

    תגובה אחת לדברי הייתה:

    "מרכסיזם אינו רק כינוי, או פילוסופיה או אידיאולוגיה. הוא קודם כל תכנית לפעולה ומאבק. אי לכך, מי שלא מעורב באופן פעיל וישיר במלחמת המעמדות, אינו יכול להתכנות מרכסיסט."

    שאלה למגיב הנ"ל:
    לכל "פעולה" יש מטרה.מה מטרת הפעולה שהתכנית שלך מקווה להשיג?
    אם מטרתך איננה החלפת המשטר נגדו אתה נאבק אלא רק ביטול עוול מסוים בו הרי אתה פועל לתיקון המשטר הקיים ולא להחלפתו.
    אם מטרת פעולתך היא החלפת המשטר עליך להבהיר את עקרונות המשטר החלופי. אי-הבהרת החלופה היא אונאה. ייתכן שזו אונאה עצמית, אך לאחר קריסת ברה"מ זה לא סביר.

    אינני יודע כיצד השתתפת אתה במלחמת המעמדות. אני הייתי ימאי ושבתתי בשביתת הימאים הגדולה ב- 1951. נתבעתי למשפט על כך עם כל צוות ה"תל-אביב". לאחר מכן הייתי נציג צוות הסיפון באנייה "דניאלה בורכארד" והשתתפתי בעוד מספר שביתות. תוכל לקרוא זאת בספרי "הבזקים".
    הניסיון שלי במלחמת המעמדות נרכש בשביתות לא מספרים. על מה מבוסס הניסיון שלך?.

    תגובה לאשר פרוליך.
    כל המהפכות הגדולות בהיסטוריה – הבריטית. האמריקאית, הצרפתית, והרוסית, החליפו לא רק החלטות פוליטיות אלא את שיטת קבלת ההחלטות הפוליטיות. הן הקימו משטר נציגים שנבחרו בבחירות במקום שלטון יחיד שאינו נבחר.
    הם הציבו רפובליקה במקום המונרכיה הקודמת.
    המהפכה הרוסית החליפה את המונרכיה האבסולוטית של הצאר בדיקטטורה של מנהיגי מפלגת לנין.
    החלפת השיטה לקבלת החלטות פוליטיות הייתה המטרה הבסיסית.
    בסיס פוליטי חדש משמש לקבלת החלטות מדיניות חדשות. ברור שההחלטות הן חשובות אך הן לא מהוות את הבסיס הפוליטי של החברה אלא הן תולדה שלו. מי שנלחם רק נגד החלטות שליליות ואינו מתכוון להחליף את הבסיס הפוליטי שממנו הן נובעות תורם לתיקון הבסיס הקיים. מאידך, מי שמתכוון להחליף את הבסיס הקיים חייב להבהיר את העקרונות עליהם מבוסס הבסיס החלופי שהוא מציע.
    באקונין חשף את הבסיס של החלופה שמרכס הציע. כל המשטרים שהקימו מרכסיסטים במקומות שונים, בזמנים שונים, ובתנאים שונים, אימתו את תחזית באקונין.החלופה שבאקונין עצמו הציע לא הצליחה להתממש למרות ניסיונות רבים משך 150 שנה. זה מלמד שגם בה יש פגם.
    כיוון שאתה מזכיר את "מלחמת המעמדות" תרשה לי לשאול אותך:
    1)איזה מעמדות היו בברת-המועצות ?
    2)האם הייתה בברה"מ "מלחמת מעמדות" ?
    3)אם הייתה "מלחמת מעמדות" בברה"מ את איזה מעמד שירת המרכסיזם ?
    4)אם לא הייתה בברה"מ "מלחמת מעמדות" מדוע קרס המשטר ?
    5)אם המשטר בברה"מ היה "משטר פועלים" מדוע לא ניסו הפועלים להחזיר אותו להחזיר אותו? קריסתו?
    עקיבא אור

  43. לנין לעקיבא אור הגיב:

    1. מעמד של בירוקרטים ששלטו באצמעי הייצור
    2. כמובן, כי היו מעמדות
    3. שאלה מוזרה. המרכסיזם הוא לא גוף, ולכן הוא לא משרת אף אחד, אבל נעשה בו שימוש ע"י המעמדות השליטים
    4. כן הייתה, התנאים של המשטר הסובייטי לא איפשרו הצבר גדול יותר של הון בקרב המעמד השליט, הצבר שיכול להתרחש רק בעולם בורגני, ולכן הקריסה
    5. למרות שאכן לא היתה בריה"מ הסוציאליזם בהתגלמותו, מבחינות מסויימות הוא היה עדיף לפועלים על פני הקפיטליזם האלים של שנות ה-90 ולכן בבחירות ב-94 (או 95, אני לא זוכר) הפועלים הצביעו בהמוניהם למפלגה הקומוניסטית

  44. שי נ – לעקיבא הגיב:

    בקשר לתגובתך לאשר:

    סיבה אפשרית היא, שמרכס התייחס רק למבנה הכלכלי ולא התעסק בתרבות ובפוליטיקה. הוא גם לא התייחס למשמעויות של מאבקים על משאבים סימבוליים. הוא לא הסיק על הדיכוי הממסדי האינהרנטי ויחסי הכוח שנגזרים מכך. זה מה שקורה כשמתיחסים למימד אחד בלבד ולא מנסים לפרום את המארג כולו.

  45. אשר פרוליך הגיב:

    תשובות ראשונות(יבוא המשך)

    א.לשי נ.:

    טעות בידך.מרקס התיחס ואיך התיחס לנושאים
    של תרבות ופוליטוקה !!
    מפליא אותי כל פעם מחדש איך בורות וחוסר ידע הופך לעמדות בוויכוח.
    מציע לך לקרוא כמות עצומה של חומר על כך!!

    ב.ל"לנין":

    הסיבות לקריסת המשטר בברה"מ הייו הבגידה
    של סטלין והמנגנון שלו במהפכת אוקטובר.
    סטלין לא רק שרצח וסילק את כל ההנהגה
    המהפכנית והמפלגה הבולשביקית והעמיד במקומה
    ביורוקרטיה אנטי מהפכנית ורצחנית,אלא גם
    "מכר" את המהפכה העולמית ואת מהפכת אוקטובר
    לאימפריאליזם.כל הדברים האלה מתועדים היטב
    בספרי הסטוריה אוביקטיביים ובלתי תלויים.
    בנוסף,קריסת ברה"מ נבעה מעמדת סטלין על
    "סוציאליזם במדינה אחת".בגלל שהכלכלה קושרת
    את המסחר ובכלל את החיים הכלכליים של כל
    העולם(עוד לפני ה"גלובליזציה"),עמדה זו בלתי
    מציאותית.הפרדיגמה,הסתירה בחברה סגורה
    המתנהגת בצורה זו או אחרת לפי כללים סוציאליסטים פנימה ואילו כלפי חוץ לפי כללים
    תחרותיים סופה שתתפתר לצד ה"חזק"יותר.
    מצב זה התרחש גם בתנועה הקיבוצית שנאלצה
    להסתגל לחברה הקפיטליסטית הסובבת אותה.

    ג.לאקיבע:

    ההסטוריה האנושית לא מסתכמת ב100 או 200 שנה,אלא באלפי ובמליוני שנים.
    קריסת ברה"מ הוסברה לך קודם ואם תרצה ללמוד יותר,אנא תקרא את הספר של טרוצקי "המהפכה
    הנבגדת" THE REVOLUTION BETRAYED /

    אם אתה עדיין חושב שברוסיה לפני ואחרי המהפכה,וגם היום,כמו בכל המדינות בעולם אין
    מעמדות,רצוי שתדע שמעמדות לפי ההגרה המרקסיסטית היא לא לפי "רמת ההכנסות"(עשירים
    ועניים)אלא לפי מקור ההכנסה=
    אלה שמתפרנסים ממכירת כח העבודה שלהם(למעשה
    ה"זמן",החיים שלהם)ואלה שמתפרנסים מהזמן
    (מהחיים)של אחרים. כמובן שכאן לא יכול להרחיב על כך וזו הגדרה פשטנית. שוב
    אני מפנה אותך לספרות הענפה הקיימת בנידון.
    על פי המרקסיזם שלב הקומוניזם (חברה ללא
    מעמדות) הוא שלב מאוחר יותר של הסוציאליזם.
    בסוציאליזם יש עדיין מעמדות,אבל השלטון עובר
    לידיים של הפועלים והעובדים.רק משלב כזה
    נתן לעבור לשלב הקומוניזם.
    לכן,עדיין לא הוקם אף פעם משטר או חברה
    קומוניסטית,(פרט לניסיונות אוטופיים כולל
    האסנים בעבר הרחוק והקיבוצים),לכן,לדבר
    על "קריסת המשטרים הקומוניסטים" זה קשקוש.

    קשה להתווכח כשהשמוש במוסגים כו משובש
    ומעוות וחוסר הידיעה על מה מדברים והבורות
    כו עצומה.
    בדרך כלל חלק גדול מהמתווכחים בנושאים
    של מרקסיזם מדברים מתוך שמועה או ממקור
    "יד חמישית" וללא הכרת המקור וללא בדיקת העובדות ההסטוריות.
    לגיטימי לנהל וויכוח,אבל נדרשת רמה
    מינימלית של ידע ורצינות.

  46. Akiva ORR הגיב:

    תשובות לתגובות.

    1) כיצד אתה מגדיר "מעמד" ?

    "ביורוקראט" הוא שכיר שמקבל משכורת ואפשר לפטרו בכל רגע. בברה"מ לא היה לשום אדם בעלות על אדמות על מכונות על בתים על מכשיר טלפון, וגם לא חשבון בנק.
    זה היה נכון גם לגבי לנין וסטאלין. כשמתו לא יכלו להוריש את תפקידם, חסכונותים, או דירתם לצאצאיהם. האם הם "מעמד" ?

    לפי מרכס כל השכירים הם "מעמד" וכך כל אלה שמעסיקים שכירים, בין שני אלה מתנהלת "מלחמת מעמדות". ךפי מרכס בירוקרטים אינם מעמד.

    2) לאיזה מעמד השתייכו השכירים לנין, סטאלין וטרוצקי ?

    3) בין איזה מעמדות התנהלה "מלחמת המעמדות" בברה"מ?

    4) אם המרכסיזם כאידיאולוגיה שירת את השליםים
    ולא את ההמונים שהם דיכאו פירוש הדבר שהוא הפך למצדיק הדיכוי?

    5) כל האנשים בברה"מ היו שכירים. מדוע לא קיבלה המפ’ הק’ רוב בבחירות ב- 94 ?

    תגובה לשי:

    OK אז מה זה אומר על המרעסיזם ?

    שים לב שלא מדובר רק בחסר רעיוני כי המרכסיזם
    כאידיאולגיה שימש להצדקת דיכוי הפועלים ב"מדינת הפועלים" של לנין.

    עקיבא אור

  47. אבי הגיב:

    עקיבא אני סוציאל דמוקרט (סקנדינבי) ולא מרקסיסט, אבל גם אני יודע שהבחירות ב-94 היו מזוייפות לטובת ילצין.
    אגב, עדיין לא הבנתי מה אתה מציע. לדוגמא, האם אתה תומך בבריאות ציבורית לחלוטין בסגנון סקנדינביה, בבריאות ציבורית בסגנון מרקסיסטי, בבריאות פרטית לחלוטין, בדרך אמצע כלשהי או במה? לא מספיק לומר שהאנשים יבחרו, כי יש לנו כבר דבר כזה והוא נקרא דמוקרטיה, אבל במה אתה עקיבא אור תומך?

  48. אשר פרוליך הגיב:

    לאקיבע:

    אתה מתייחס ל"אידאולוגיות" כדבר מנותק מהמציאות ו"חי" בחלל ריק.כך אתה מאשים את
    המרקסיזם ששימש להצדקת דכוי הפועלים.

    אתה מבלבל מכשיר, עם השימוש שעושים בו,וזה נתן
    להרחיב לכל דבר,מדע,תרבות,טכנולוגיה=כך,למשל,פטיש יכול לשמש לבנייה או להריסה,
    תלוי במשתמש.גם רפואה,מדע,אנרגיה אטומית,
    חינוך ולמעשה כל דבר שהאדם יוצר,למעשה,כל הציביליזציה.
    תסביר לי באיזה מסמך מרקסיסטי נכתב שיש
    לדכא את הפועלים ??
    יש גבול לקשקוש. אצלך ההסטוריה לא נעשית
    על ידי אנשים,כוחות חברתיים,כלכלה,תנאים
    קונקרטיים,בקיצור,מציאות,אלא על ידי
    "אידאולוגיות" המרחפות באוויר.
    אם הייתה מתעמק יותר בהסטוריה של ברה"מ,הייתה מגלה ששם לא נעלמו המעמדות.נכון
    שאמצעי הייצור הולאמו,אבל עדיין התקיימו
    מעמדות כגון פועלים,חקלאים כפריים בעלי חוות
    קטנות.הבירוקרטיה ומנגנון המדינה לא היו
    "מעמד" בהגדרה הקלאסית,כי גם אלה קבלו שכר
    מהמדינה,אבל הפכו למעשה ל"בעלי" אמצעי הייצור
    בכך שנטלו מהעובדים את הזכות לנהל את הייצור ולהשתתף בהחלטות.הניהול המרכזי שהיה אמור
    להיות משותף עם ה"סוביטים"(SOVIETS),הפך
    על ידי סטלין למכשיר דכוי ואנטי דמוקרטי ולכך
    אין קשר למרקסיזם וללנין.לנין לפני מותו
    התריע על כך שסטלין יוביל את המהפכה לאסון.
    כל הבלבול נובע מחוסר ידע על מה שהתרחש
    במהלך מהפכת אוקטובר ב1917 בהנהגת הבולשביקים
    עד למותו של לנין ועליית סטלין לשלטון ב1921
    רצוי מאוד שתחקור את התקופה הזו ותהליך
    מהפכת הנגד שהונהגה על ידי סטלין בתמיכת
    האמפריאליזם ותגלה דברים שלא ידעתה קודם.
    תגלה למשל,שסוכני סטלין מנעו מהפכה סוציאליסטית בגרמניה ואפשרו עלייתו של הנציזם.אני מקווה שאתה יודע לפחות שסטלין אפילו חתם הסכם אי תקיפה הדדי עם הטלר.
    סטלין חסל באופן שיטתי את כל הנהגת המהפכה
    ורדף את המהפכנים עד חורמה,גם בחו"ל,כמו שעשה
    עם טרוצקי ואחרים.
    מאוד מומלץ להתעמק בפרטי ההסטוריה,לפני
    שקובעים עמדות.
    גם במהפכה הצרפתית היתה מהפכת הנגד של המלוכה והשטלתות של נפוליאון.בכל זאת,התהליך
    המהפכני בצרפת לא הסתיים עם נפוליאון והמשך
    והתפשט למדינות רבות,אם כי הדבר לקח זמן רב.
    האם בגלל חזרת המלוכה לצרפת אחרי המהפכה
    תגיד שהמהפכה הצרפתית היתה נסיגה בהסטוריה
    האנושית ??
    ההסטוריה האנושית מורכבת ממאבקים,נסיונות
    שבחלקם נכשלים,קידמה ונסיגה,ושוב קדמה ונסיגה,ולא כתהליך "חלק" ונקי.
    מרקס לעולם לא הבטיח שהקדמה תהיה מובטחת
    ו"בלתי נמנעת".הוא רק הציב את האלטרנטיבות=
    או סוציאליזם או ברבריות,והיום יותר מתמיד,
    שתי האלטרנטיבות ברורות יותר מאי פעם.
    ה"בחירה" הסופית תהיה בידי השחקנים ממש,
    החברה האנושית,וכל אחד מאתנו.

  49. Akiva ORR הגיב:

    לחבר אשר פרוליך – שלום,

    את ספרו של טרוצקי "המהפכה שנבגדה" קראתי לפני 50 שנה.

    המידע שלי על טרוצקי לא נובע רק מקריאת כל כתביו אלא מהיכרות אישית עם C.L.R JAMES שהיה המזכיר של טרוצקי במקסיקו ב-1939 .

    ג’יימס היה שכני וידידי בלונדון מ-1968 ועד
    1970 וסיפר לי הרבה דברים שלא תמצא בשום ספר.

    אני מציע שבמקום להפנות אותי לספרים שקראתי לפני 50 שנה תצטט מהם מה נראה בעיניך כחשוב ותביא נימוקים עינייניים משלך לחיזוק טיעוניך.

    אני מודה לך על דאגתך לחינוך המרכסיסטי טרוצקיסטי שלי אך עברתי שלב זה לפני 40 שנה.

    בשום מקום לא הבהרת את הסבריך לקריסת ברה"מ.
    אולי תחזור על כך ?

    אגב, האם צפית קריסה זו שנה מראש ?

    האם למשל ב- 1 במאי 1991 צפית שברה"מ תקרוס
    לפני ה- 2 במאי 1992 ?

    טרוצקי חשב שברה"מ תובס ע"י היטלר – והתבדה.

    מתוך הערכה זו כתב – בספטמבר 1939 את הקטע הבא במאמרו "ברה"מ במלחמה":

    " אם יתברר כי מעמד הםועלים הבינלאומי נכשל למעשה במימוש המשימה שהציבה בפניו ההיסטוריה
    לא תשאר לנו ברירה אלא להודות בפומבי בעובדה
    שהתכנית הסוציאליסטית המבוססת על הסתירות הפנימיות של החברה הקפיטליסטית הסתיימה כאוטופיה. ברור כי במקרה זה תירדש "תכנית מינימום" חגשה לשם הגנת אינטרס המדוכאים בחברה הביורוקרטית הטוטליטארית."

    אני מסכים לדעתו.

    טרוצקי עצמו אחראי להתנוונות ברה"מ לא פחות מסטאלין ולנין.

    הוא תמך בתפיסת השלטון מידי מועצות הפועלים והחיילים ב- 25 לאוקטובר 1917.ולאחר מכן באיסור סיעת "האופוזיציה הפועלית" של קולונטאי ושליאפניקוב בתוך המפ’ הק’ עצמה.

    אפילו לנין התמגד לגישתו של טרוצקי לגבי האיגודים המקצועיים.

    ט’ רצה שהם יפעלן כמו קצינים בצבא שהפועלים הם הטוראים שלהם.

    לנין רצה שהם יפעלו כיחצנים של המפלגה.

    שניהם התנגדו לאיגודי פועלים עצמאיים…

    אם אתה מסכים כי במדינה שהלאימה את הכלכלה אין צורך באיגודים מקצועיים עצמאיים כדאי שתבהיר זאת כבר עכשיו,

    לפני שהמדינה הזאת קמה – ולפני שהיא קורסת.

    בברכת המאבק להקמת שלטון ישיר של כל השכירים ולא של אנשים המתיימרים לייצג אותם.

    עקיבא אור

  50. חיים וענונו הגיב:

    לאמר שהקומוניזם בברית המועצות נכשל בגלל סטאלין זה בערך כמו לאמר באום אל-פאחם יש שטפונות והצפות בגלל… הגשמים. קרי, התעלמות טוטלית מהכשל התשתיתי.

    כיצד זה שכוחה לא עומד לה לשיטה הקומוניסטית למנוע "סטאלינים" וחמור יותר כיצד זה שמכבר הגיעו "סטאלינים" למוקדי הכח כוחם כה גדול להרע? או במילים אחרות, מה הפגם בשיטה הקומוניסטית שמביא לאין-אונות הפנים מפלגתית אל מול אופורטוניסטים חסרי מעצורים ומאפשר את האומניפוטנטיות השלטונית שלהם?

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים