הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 באוגוסט, 2007 24 תגובות

לקראת פתיחת שנת הלימודים תשס"ח קיבלנו את הבשורה לפי תמיר. המוסף של "ידיעות אחרונות" ("7 ימים",10 באוגוסט) הקדיש לביקורה של שרת החינוך יולי תמיר בסינגפור שישה עמודים. שרת החינוך עצמה הכריזה במהלך הביקור, כך כתוב בעיתון, כי מערכת החינוך בישראל משלמת מחיר גבוה מדי בגלל… עודף שוויוניות ודמוקרטיה. או במלים שלה: "מרוב שרצינו שוויון הרגנו את כולם". טוב, לא ממש הרגו, אבל לפי תמיר, מנעו מהתלמידים החזקים להצליח עוד יותר.

העיתונאית אמירה לם, שסיקרה את הביקור, סיפרה מעט על נפלאות מערכת החינוך בסינגפור, שממנה מתלהבת שרת החינוך. ובכן, כבר בסוף כתה ד’ (בגיל 10) מוסללים כל התלמידים הסינגפורים לשלושה מסלולים: לחזקים, לבינוניים ולחלשים. ומהמסלול הזה, שנקבע בכתה ד’, שום תלמיד לא ייחלץ. כעבור שנתיים, בגיל 12, נעשית הסללה נוספת: למסלול עיוני ולמסלול מקצועי. אמירה לם: "מדובר, למעשה, בגזר דין הקובע את עתיד הילד הסינגפורי".


עם כללי ברזל כאלה (וסינגפור היא מדינה אוטוקרטית), ההורים עסוקים בלהשקיע בילדיהם באופן פרטי. והתוצאה: 80% מהילדים בסינגפור נעזרים במורים פרטיים. וכך, הורה סינגפורי היכול לשלם למורים רבים וטובים – יבטיח שילדו יגיע במסלול העיוני, עם סיכוי להימנות עם המצטיינים.


מה מציעה השרה ללמוד מסינגפור?


שרת החינוך תמיר התלהבה במיוחד מהמיון למסלול מקצועי. מאחר שמחצית מבני ה-17 בישראל אינם משיגים תעודת בגרות, קפצה תמיר על המציאה: "לא כולם צריכים ללמוד באותה מסגרת. יש תלמידים שהיו מצליחים יותר בחיים, אם הם היו גומרים תיכון עם מקצוע ביד". וכדי שלא יחשדו בה, שהיא מתכוונת לתלמידים מעשירוני הכנסות מסוימים ושהוריהם ערבים או מזרחים, למשל, היא מוסיפה בהתחסדות: "בתנאי שנקפיד שהחינוך המקצועי יהיה איכותי, ויוצע, במידה שווה, לילדי המרכז והפריפריה".


נו, "להציע" באמת אפשר באופן שוויוני, אך התשובה לשאלה, מיהם התלמידים שיוסללו לחינוך המקצועי, בעצם כבר ידועה מראש.


מדוע, למשל, שמערכת החינוך בארץ תתאמץ להגיש לבגרות תלמידים בדואים או תלמידים אחרים החיים מתחת לקו העוני, כאשר אפשר לקבל החלטה על הסללה ולהכשירם להיות נהגים, פועלי ייצור או קלדניות?


האמת צריכה להיאמר, כי הסללה אינה פטנט סינגפורי. בישראל של תחילת המאה ה-21, עדיין למחצית מבני ה-17 אין תעודת בגרות, וגם בקרב אלה שיש להם תעודה – לחמישית, בערך, יש תעודה שאינה מאפשרת כניסה למוסד להשכלה גבוהה. האם מציאות זו אינה מעידה על הסללה ברורה?


ואם שליש מהתלמידים (בנים) הערבים, וגם אלה ממוצא אתיופי, אינם מסיימים כיתה י"ב, משום שהם יוצאים לעבודה, או מאחר שאינם רואים טעם להתאמץ, שהרי ממילא לא ישיגו תעודת בגרות בעלת ערך – כלום זו אינה הסללה?


יולי תמיר, אשר בעבר עמדה בראש האגודה לזכויות האזרח, יודעת דבר או שניים על שוויון, לפחות באופן תיאורטי. ובכל זאת היא מנסה לשווק בהתלהבות מערכת חינוך בלתי-שוויונית בעליל, כמו זו הפועלת בסינגפור, ומתרצת זאת בהישגיהם של התלמידים הסינגפורים במבחנים בינלאומיים במתמטיקה ובקריאה.


וכך צצה השאלה: האם בעצם הבחירה בביקור מתוקשר בסינגפור לא העבירה שרת החינוך תמיר מסר ברור, העולה בקנה אחד עם תוכניות האוצר למערכת החינוך?


שהרי באותו כסף ציבורי, אשר שימש למימון הנסיעה לסינגפור, יכלה שרת החינוך לנסוע, למשל, לפינלנד, וללמוד שם דבר או שניים על חינוך, שוויון והצלחה בבחינות.


מה אינה רוצה השרה ללמוד מפינלנד?


ובכן, עם כל הכבוד לתלמידי סינגפור, המצטיינים באמת במבחנים הבינלאומיים במתמטיקה, בקריאה ובמדעים הם דווקא התלמידים בפינלנד. ושם, במדינה הצפונית, לא מעלים על דעתם לבצע הסללה בגיל 10.


בפינלנד, למשל, הילדים לומדים באותו בית הספר מגיל 7 ועד גיל 16. בשנות לימוד אלה, אין בפינלנד שום מיון או הסללה. מי שהחל בגיל 7 בכתה מסוימת, ימשיך עמה עד גיל 16. בפינלנד מדגישים, כי חובתם לתת לכל הילדים חינוך בסיסי זהה של 9 שנים, וכי זה מסוכן להסליל את התלמידים בגיל צעיר.


בגיל 16 רשאי כל תלמיד בפינלנד לבחור, בלי שום בחינה, בין לימוד במשך שלוש שנים בתיכון גבוה או בתיכון מקצועי. בכל מקרה, כל תלמיד רשאי לעבור מתיכון כזה לאחר לפי רצונו. בהמשך, 65% מבוגרי התיכונים האלה לומדים במוסדות להשכלה גבוהה. ונא לא לשכוח: כל שנות הלימוד הן חינם.


נכון, גם בסינגפור וגם בפינלנד מדגישים את חשיבות החינוך ומתפארים בהשקעות גבוהות בתחום זה. בשתי המדינות גם מתפארים בשכרם הגבוה של המורים. אבל איזה הבדל קיים בין שתי המערכות האלה ככל שהעניין נוגע לשוויון בין התלמידים ולדרך, שבה המדינה מאפשרת לכל תלמיד למצות את יכולותיו.


ואם שרת החינוך תמיר היתה בכלל רוצה לחסוך את דמי הנסיעה שלה ושל פמלייתה, ובכל זאת ללמוד משהו חשוב, היא יכלה לעשות דבר פשוט: לפתוח את דו"ח ועדת רוטלוי, שהוגש לממשלה עוד ב-2003, ולמצוא בו את ההצעה לחוקק בישראל את "חוק שוויון בחינוך". ועדת רוטלוי, שבחנה את יישום האמנה לזכויות הילד, הגיעה למסקנה כי שורש הבעיה במערכת החינוך הישראלית הוא העדר השוויון בין התלמידים. לכן היא קראה, באמצעות הצעת החוק, להבטיח לכל תלמידה ותלמיד בישראל "חינוך איכותי על בסיס שוויוני". אך שרת החינוך יולי תמיר, כפי שלמדנו, העדיפה לבקר בסינגפור ולהתפעל ממערכת החינוך שלה…

תגובות
נושאים: מאמרים

24 תגובות

  1. אורי וייס הגיב:

    מביש, שיולי תמיר רוצה לחקות את שיטותיו האכזריות של המשטר הסינגפורי. זוהי מערכת חינוך, שאינה סבורה, שהמטרה העיקרית של הלימודים היא להינות מהם והלפוך את התלמידים למאושרים.
    כמו כן, ברכות לגוז’נסקי על ביקורתה את תמיר, אך יש לזכור, שאחד האנשים המרכזיים העומדים מאחורי החינוך המקצועי הוא הנבל הגדול, סטף ורטהיימר.
    הנבל הגדול ורטהיימר שלט במשך שנים במערכת החינוך המקצועית בגליל והסליל אנשים להיות פועלים מנוצלים במפעלים שלו. על המפעלים שלו הוא הרוויח 20 מיליארד שקל תוך פחות משלושים שנה (בלי ורטהימר בטח החיטה הייתה צומחת כלפי מטה), אך העובדים הרוויחו שכר ניצול. כדי להכשיר אותם להיות פועלים מנוצלים, ורטהיימר דאג לשלוט בבתי הספר שלהם, כך שהם ייצאו בורים וכנועים. זוהי דרכו של הקפיטליסט הנצלן לשלוט בתודעה של העובדים העתידיים.

  2. angelo aidan הגיב:

    זהו בדיוק תפקידן של מנהיגויות השמאל בישראל: להציע עצות לנציגי האימפריאליזם, לשבח את הוועדות שלהם, לחפש אצל לנין "הצדקות" למעשים של עצמן וכו’.
    אנג’לו איידן

  3. ורדה – אם לשניים הגיב:

    אני אם לשני ילדים הלומדים במערכת החינוך של הגב’ יולי תמיר. אני חייבת להודות שהצבעתי מפלגת העבודה כי חשבתי שפרץ בראשות הממשלה ותמיר במשרד החינוך יחוללו את השינוי המיוחל. אוי כמה טעיתי! עמיר פרץ היה לדוגמית של גנרל מצוי והגב’ תמיר היא דוגמית של לימור לבנת. בבחירות הקרובות: רק חד"ש הקלפי!

  4. מעניין הגיב:

    מעניין מה תגלה ורדה אחרי שתצביע חד"ש

  5. מירי / מה הוא רוצה? הגיב:

    מאמר מצויין. אבל אני מודה שאני מתקשה להבין מה בדיוק רוצה המגיב ששמו אנג’לו. אני עוקב אחר התגובות שלו באתר זה ואף פעם לא ראיתי שום תגובה שלו המקדמת מאבקים או מערכות חברתיות. רק הרס ועוד הרס. מה יהיה?

  6. נובאמת… הגיב:

    לשלוט במעמד הפועלים…אורי וייס – הדברים האלו לא היו נכונים כשנכתבו ולא נכונים עכשיו. מעמד הפועלים יכול להיות מספיק אינטיליגנטי ולעשות את הבחירות שלו בעצמו והפראנויה הזאת רק מקטינה את האנשים.
    שניים או שלושה דברים שאי אפשר להתווכח עליהם הם התוצאות של החינוך הסינגפורי ,הצמיחה הכלכלית שלהם והכסף הגדול שזורם שם ואם השינוי במע’ החינוך יעשה את זה…אין בעייה.
    בית ספר מקצועי? הלוואי עליי…תספרו לאינסטלטור שלקח ממני 450 ש"ח לעבודה של 20 דקות שלא שווה ללכת לבי"ס מקצועי, רק אם אפשר אל תתקשרו כי הוא בדיוק מתקן את הג’יפ שלו…מה לעשות ,לא כולם טובים בחלקים העיוניים וההשקעה ,מעבר להיותה פוטנציאל לתסכול אדיר לילדים והוריהם גם כרוכה בעלות כספית שהיא מיותרת אם באמת רוצים לדאוג לאנשים הללו. פשוט במקום ללמד היסטוריה, ללמד איך להיות טוב במה שאתה רוצה וללמד איך לשווק את עצמך באופן כזה שתעשה ממנו כסף…הרבה כסף

  7. רמי הגיב:

    יולי תמיר עמדה בראש האגודה לזכויות האזרח. קדמה לה בתפקיד רותי גביזון…. נו אז אולי לזה התכוון אנג’לו איידן, שמירי כה מתקשה להבינו.
    לבי עם ורדה. אני מסכים עם שני חלקי תגובתך. גם אני טעיתי כמוך וממש מאותן סיבות. על האכזבה מיותר להרחיב. וגם אני מבין עכשיו שאם בכלל לצאת לקלפי – רק חד"ש.

  8. דניאל הגיב:

    נו, ולמה כבר ניתן לצפות מן השרה השלום-עכשיו’ניקית הזאת, עליה הושר "בלאדי מיסטר שוחט ומיסיז תמיר"?

    אישית, ראיתי מי היא ומה היא, כבר ב-1999 – כאשר נתנה ידה, לשינוי חוק-יסוד: הממשלה, על-מנת להתמנות לשרה, אצל חברה הברח. ולאחר מאורעות האביב האחרון, כולנו יודעים היטב, מי היא ומה היא, השרה יעל תמיר…

    סינגפור היא רייך פשיסטי וטוטאליטארי – אם-כי, אהבתם הרבה, של ח"כי ושרי מפלגת ה"אבו?דה" לה, איננה בגדר חדשות… וזכורה לנו התפעלותו, של ראש-הממשלה יצחק רבין ז"ל, מן "הנס הכלכלי הסינגפורי… כלכלה נפלאה, בלי הסתדרות"…

    המצחיק הוא, שיש עוד הרואים בה, במפלגונת מותעת-דרך זו, "שמאל".

    כמובן, היה נחמד לו היית כותבת, גם, בעד ד??מו?ק?ר?ט?יז?צ?י?ה בבתי-ה"ספר" ובעד הפיכתם למקומות, אשר רווחת-התלמידים ואהבת-הידע, ניצבים בראש-מעייניהם, בשונה מן המצב כיום – הדגשת רווחתם, של מורים, הורים, וכיוצא-בזה אנשי גיל-הזהב. במתכונתם הנוכחית, בתי-ה"ספר" האלה, אינם אלא מחנות-ריכוז לנשמה, לצורך אינוס מוחות-התלמידים, להערצת השלטהון, להתגייסות לצבא-הכיבוש (או לעבודות-הכפייה החדשות, המכונות "שירות לאומי"….בע) ולהפיכת ילדים ובני-נוער, ליצרנים-צרכנים טובים, המצייתים בכל לשלטהון-התאגידים האמריקקי. על הערצת-הידע לשמו, אין מה לדבר שם כלל – וכמובן, גם לא על כישורי-חיים (מלבד, כמובן, כישורים שמהותם צייתנות למשטר הפשיסטי). בתור אנארכיסט, אני – כמובן – פוסלם מכל וכל.

    יחד עם זאת, כמובן, חובה עלי לנצל הזדמנות זו, על-מנת להביע שאט-נפש ובחילה עזה, מדברי הפשיסט משה נגבי, שהשתלח הבקר – ישירות ב"ארגון המורים" ולמעשה בכל מי, שאיזושהי חירות-אזרחית עוד יקרה לו. למי שלא שמע: הנ"ל הגדיר, שביתה בניגוד לצו האוסר אותה, "פעילות פלילית" וקרא להתנגד לשביתה זו ולשברה. אפילו בשביל רשת ב’, סבורתני, זהו שיא חדש.

    עם כל דעתי השלילית על מר ארז, הרי זוהי חובתהו המוסרית, של כל אחת ואחד מבינינו, לגנות את דברי נגבי ולהגן על חופש-השביתה – שהוא, לדעתי לפחות, דבר מקודש, ממש כחופש-הביטוי וכחופש-ההפגנה (בו השתלח מר נגבי בהזדמנויות אחרות).

    לפיכך, אשמח מאד אם תתקיים הפגנה כלשהי, נגד דבריו ובעד קידוש חופש-השביתה.

    דני.

  9. אנג’לו למירי הגיב:

    במה המאמר מצטיין ? בדקדוק?
    במה אתה לא מתקשה ? במה שכבר ברור מאליו?
    איזה מערכות ומאבקים בשאיפתך לקדם ? של שלום בית?
    אם כן, אז אתה שייך לצרכני הטייחים הפוליטיים, ואז יש בידינו גם את התשובות לשאלות הקודמות.
    אנג’לו

  10. מירי / עיוורון שאינו מקרי הגיב:

    מר אנג’לו: שמי מירי, קרי: קיצור של מרים. אני גברת ולא אדון. שנית, אני חושבת שזה לא מקרי שאינך יכול להבחין שהכותרת היא אשה. זהו חלק מן העוורון הפוליטי התוקף אותך. אינן מבחין בין ימינך לבין שמאלך. כמה חבל.

  11. אנג’לו איידן הגיב:

    את כתבת "אני עוקב אחר התגובות" במקום לכתוב "עוקבת" – זה עדיין לא ‘העוורון הפוליטי’, אל תדאגי …

    חוץ מזה, לי יש הערכה גדולה לנשים בכדי להאמין שאישה תכתוב מה שאת כתבת. גם כאן אין לך על מה לדאוג: ישנם זכרים ישראלים המסוגלים לכתוב הרבה יותר גרוע ממך.

    אנג’לו

  12. אנג’לו איידן הגיב:

    ובלדעת לכתוב, אני לא מתכוון לשונית, אלא הכוונה היא בהתייחסות עניינית.
    אנג’לו

  13. חרררדו, מחפש אחרי כתובת של אנחלו הגיב:

    אנגל’ו, כתובתך היא היא viva-north-korea@yaoo.com?

    שלחתי אליך הודעה דחופה להזמין אותך כמשקיף לכנס מזכירי המועצות המהפכניות בפלך הצפוני של מחוז תל-אביב, אבל ההודעה חזרה

  14. ארנת טורין הגיב:

    אין אני מזדהה עם דרכו של אנג’לו איידן אבל הוא מזדהה בשמו המלא ואינו מכפיש חברים אחרים

    מירי לעומת זאת – לא!

    אנחנו קהילה קטנה, את/ה רוצה ללגלג, לבקר, לקלס, תעמדי מאחורי דברייך בשמך המלא

    לגבי מה ורדה עשויה לגלות כאשר תצביע חד"ש
    היא תגלה חברי כנסת, אנשי ציבור וקאדר פעילים המסור לקידום המטרות המוצהרות במצע שלנו, היא תגלה שזו מפלגת השמאל היחידה והבית היחידי הראוי לכל מי שצדק חברתי לנגד עיניו

  15. יהויכין הגיב:

    דניאל,
    שלטהון התאגידים האמריקקי?
    בית הספר באמת לא רלוונטי פה, יותר קרוב אולי גן נחמה.

    נו, באמת.

  16. לאורנת הגיב:

    אני דווקא חשבתי שזה מצחיק.

  17. אנג’לו איידן הגיב:

    חשבת? ועכשיו? אתה כבר לא חושב? מילא שאתה עובר מזהות לזהות, אבל …
    רק אל תגיד לי שאתה עובר כל כך מהר שינוי מין …

  18. עמי הגיב:

    לאורנת,
    נראה לי שהפעם הצדק עם מירי.
    תגובתו של אנג’לו אינה אומרת דבר, פרט להכפשה של הכותבת.
    מה משמעות הליגלוג על ה"עצות" לשרת החינוך?
    המשמעות היא שאין אנו אמורים לדרוש מהממשלה לפעול למען הציבור, שכן אז זה יחשב "עצות לנציגי האימפריאליזם".
    לפי קו זה יאסר עלינו אפילו לדרוש מהממשלה לסיים את כיבוש השטחים, כי גם זה "עצות לאימפריאליזם". איני חושב שזאת כוונתו של אנג’לו, אבל הוא עסוק בלתקוף את מק"י וחד"ש ושוכח מי פועל למען שלטון בעלי ההון, ומי נלחם נגדו.

  19. גרציאלה סונדרס-קארדיגאן הגיב:

    איך נדע ש"אנג’לו איידן" הוא אכן שם אמיתי, ולמה בכלל זה חשוב? כל אחד ואחת יכולים לאמץ לעצמם שם כלשהו, ואפילו כתובת אינטרנט המצויינת בהודעה לא אומרת כלום.

    מה שכן מדליק נורה אדומה חזקה לגבי זה המתכנה "אנג’לו איידן" — חוץ מהבוטות והפרובוקטיביות שלו — היא האהדה הגלויה למשטר העלוב של העריץ "הקומוניסט" הצפון-קוריאני.

  20. angelo aidan הגיב:

    הדרישות להפסיק את ההתקפה המלחמתית נגד לבנון או את הדיכוי נגד העם הפלסטיני או את ייקור הוצאות הלימודים; להיענות לזכויותיהם של העם הלבנוני, של העם הפלסטיני ושל התלמידים; לבלום הסדרים עם האימפריאליזם ולקדם אותם ביחד עם המנהיגים האנטי-אימפריאליסטים – כל אלה, ועוד שורה ארוכה מאוד, הן דרישות פוליטיות בסיסיות, אשר לבדן (ללא צעדים לקידומן) הופכות לא יותר מאשר הצהרות. הדרישה להפסיק את הכיבוש, למשל, הסתרכה משך ארבעים שנה – החשיבה שזו היא אשר הביאה לשינויים נשענת על אמונות תפלות. אילו לא היינו עדים למאבקים חריפים ביותר מצידם של הפלסטינים, היום, השינויים שאנחנו רואים היו מתבוססים בדמיון של הדורשים למיניהם.

    השאלות הדחופות לא נמצאות בוויכוח על דרישות הבסיסיות (אם כי ישנן גם שאלות הנוגעות לוויכוח הזה). השאלות הדחופות הוסבו ע"י הצרכים הפוליטיים ללא כל תלות ברצונות של אדם כזה או אחר.

    הובחנו הצרכים והועלו הדרישות. אז מה? זהו? זה הכול? ברור שלא. אפילו המנהיגות שמנהלת את ענייני השמאל בישראל (ולא רק מק"י וחד"ש) לא "מאמינה" שזה מספיק. בגלל זה היא נוקטת צעדים ארגוניים והפגנתיים. ושוב, הצעדים האלה ממשיכים להסתפק ההצעות, בהצהרות ובדרישות כאילו יש עם מי לדבר. וזה משך ארבעים שנה.

    משהו חושב שזה הספיק למנהיגות הזו והיא התחילה סוף-סוף לנקוט בצעדים יעילים או סתם נוספים? לא! אותם הטקטיקות. אין אסטרטגיה. מי שבודק את הדברים יותר לעומק יכול להבחין אפילו בהתדרדרות ניקרת – אנחנו הזקנים רואים ברורות את ההתדרדרות ללא בדיקות לעומק: קודם הציונות הייתה אויב של ממש, לדוגמה, ויש שפע של דוגמאות כאלה.

    ועוד פעם, להגדיר את הציונות כאויב העם, הצעד הזה הוא גם כן הצהרה. האם זה מספיק? בוודאי שלא.

    אז מה לעשות? – אוווו, זו היא השאלה העיקרית!
    כולנו מבינים את החששות של אלה אשר נרתעים מול השאלה הזו. מפחדים? אפשר להבין, אבל, מעניין מה חושבים אותם החוששים כאשר מתגלים אמיצים בנפנוף דגלים מול מישהו שעוזר אומץ ומתחיל כן לעשות תוך נקיטת בצעדים הנדרשים, לא ע"י הנהגה כל שהי, אלא ע"י הצרכים הפוליטיים בכבודם ובעצמם. מה הם חושבים? שנפנוף דגלים יצרף אותו בין כל שאר החוששים, ובכך – כולם שווים וכולם חוששים?

    מה יעשו אותם החוששים כאשר האמיצים האמיתיים יתעוררו? וכאשר אותם החוששים של היום יהיו בין האמיצים של מחר? כי עד כמה ארבעים שנה אחרי ארבעים שנה אפשר ללכת ולהמשיך לסמוך על אותה ההנהגה עם אותן הטקטיקות (המתדרדרות – לא לשכוח) נטולות אסטרטגיה?

    אנג’לו

  21. יובל, לגרציאלה הגיב:

    אנג’לו איידן הינו חבר ועד (יקר) של הפורום הקומוניסטי הישראלי. תמיכתו הנלהבת במשטר הפרולטרי הצפון קוריאני הינה בגדר עמדה פ

  22. אנג’לו איידן הגיב:

    לאחרי חודשים שפרשתי ממק"י התחלתי לפעול להקמתה של מסגרת מרקסיסטית חדשה. אחרי יותר משנה, ביחד עם עוד חברי מק"י, הצלחנו להקים את הפורום. אחרי שנה, עזבתי גם את הפורום. עברו עוד חמש שנים של ניסיונות כושלים, והשנה התחלנו לפעול להקמתה של מסגרת מרקסיסטית נוספת בשם ‘ע.מ.ל.’ (עמדה מרקסיסטית לנינית).

    משך השנים הללו חלו כמה שינויים: כל הארגונים (כולל ה-’מאבק’, דע"ם ועוד), התדרדרו למצולות עמוקים מבחינת המעש והעיון המרקסיסטי.וזה חוץ מהפורום, אשר התקדם מאותה הבחינה לקראת הבנות מפותחות יותר. למרות זאת, גם הפורום לא מוצא לנכון להשקיע מאמצים לחשיפת השקרים על ברה"מ ועל צפון קוריאה. לא שיש חשיבות מיוחדת בחשיפה עצמה – המאמץ לחשיפה הוא אשר מניע את גלגלי החינוך הפוליטי. לגורם זה חשיבות מרכזית בהתפתחות תנועת הפועלים לאינטרנציונליזם הפרולטארי, לתפיסה פוליטית מפוקחת סביב המטרות האימפריאליסטיות ועוד יכולות.

    בואו ונעלה דוגמה: הפורום פרסם ביוני גילוי דעת ובו כתב בין השאר:
    "אנו מזהירים מהניסיונות לבצע הרפתקאות מלחמתיות נגד אירן, וכן נגד סוריה או נגד הכוחות ההתנגדות בלבנון, מתוך רצון לנקום בהם על ההישגים שהשיגו מול ישראל לפני שנה במלחמת לבנון השניה." (http://www.icf.org.il/state240607.htm)

    להדביק רצונות נקמניות למדיניות אימפריאליסטית הוא אחת הטעויות של המסמך הזה. המדיניות הזו ממציאה תירוצים דומים – העילה לשחרר שבוים, האמתלה להרחיק את החיזבאללא מקו הגבול, הנימוק שמחפש מצבורי נשק להשמדה המונית בעיראק, הסיפורים המשמיצים מנהיגים וארגונים שלמים ועוד מגוון רחב של הסוואות. מצד האימפריאליזם, הסיבות האמיתיות לפתיחה במלחמות נמצאות בתוכניותיו להגמוניה והן מוסתרות היטב. בכך אין להם כל צורך בעזרה מצידינו.

    זה, דברים דומים, ועוד רשימות של עיוותים בעמדות השמאל מצביעות על הצורך בהקמתו של ארגון מבוסס על ניתוחים והבחנות מפוקחות מבחינה מרקסיסטית. הקמתו של ארגון כזה עוברת, בין השאר, תחת המטרה של בוץ להכפשתו. בגלל כך, לפעמים, ארגונים קומוניסטים נענים לנוחיות המתאימה את עצמה לסביבה פחות עוינת. אבל, לאורך הזמן, בעשותם כך, הם כורתים את זכותם להתקיים. לכן, מדי פעם, הם נאלצים להבליט את הייחודיות שתצדיק את המשך קיומם. רק אז הם מתקרבים למרקסיזם.

    החופשיות במשחק הזה נבלמת משמעותית מול נוכחותו של ארגון קומוניסטי כפי שארגון קומוניסטי צריך לנהוג. בהקמתו, ארגון זה מוכרח לא להפסיק להצביע על כמה עיוותים, המתרחשים בכל מסגרות השמאל, שהוא יכול, חרף כל ההכפשה, כל זריקת בוץ וכל קריאת ‘פרובוקאטור!’ ואם ארגון כזה חושש על עצמו, אז שיכנס תחת השמיכות וישכח את הייעוד המרקסיסטי בתוך מגירת הכוונות הטובות שבמרתף.
    אנג’לו איידן

  23. יצחק שפי הגיב:

    הביטוי "מקצוע ביד" הוא ענתיקי, מהימים שגב’ תמיר היתה ילדה, עובר את כל גבולות הפאתטיות. אם נרצה או לא נרצה, אנחנו חיים בעולם שבו כל החפץ חיים הוא קודם-כל ביזנסמן. ובאותה מידה, אם נרצה או לא נרצה, כל החפץ חיים הוא קודם-כל פקיד, גם הביזנסמנים הכי גדולים הם תולעים של תאגידי ההון-שלטון.

    לא פעם כתבתי על ורטהיימר, וחשבתי ששברתי את כל שיאי הבוטות. אז אין לי אלא להצדיע למגיב אורי וייס.

    הבשורה, גב’ גוז’נסקי הנפלאה, לא תבוא מ"חינוך" אלא אך ורק מהלאמת ורטהיימר. כל עיסוק ציבורי אחר הוא יותר מדי רוחבי, ביזבוז אנרגיה, הסחת דעת, רכילות.

    איך עושים את זה? הוא מדבר כל-כך הרבה על יצוא, אז מייצאים אותו-עצמו, אל הארץ שממנה הוא נפלט לכאן (גרמניה), באותה מכולה עם הסחורה שלו.

    האתר שלי:
    — קישור —

הגיבו למירי / עיוורון שאינו מקרי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים