הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-4 בספטמבר, 2007 32 תגובות

בחודש יולי האחרון הודיעה חברת Metronet הבריטית על פשיטת רגל. מטרו-נט היא החברה האחראית על תחזוקת ותפעול הרכבת התחתית של לונדון. פשיטת הרגל, שהשאירה את אלפי עובדי הרכבת התחתית חסרי ודאות בנוגע לפרנסתם ולגבי הפנסיה שלהם, באה לאחר חשיפת פרשת שחיתות רחבת ממדים, שבמסגרתה נתפרו חוזים לבעלי מניות של החברה. ניתן לראות בפשיטת הרגל הזאת ביטוי נוסף לכשלון מודל ה-PPP (Public Private Partnerships, שותפות פרטית-ציבורית), מודל של העברת סמכויות ניהוליות על שירותים ציבוריים ליזמים פרטיים, בזמן שתקצובם של אותם שירותים ממשיך לבוא מהציבור. המודל, שבו נעשה שימוש נרחב על ידי ממשלות הלייבור בשנים האחרונות ודרכו הופרטו שירותי הבריאות, החינוך וגם הכליאה בבריטניה, נגזר ישירות מתורת ה"סוציאל-ליברליזם" שהלכה והפכה רווחת במפלגה מאז שנות ה-90.

הסוציאל-ליברליזם, אותה תורה שיצאה מבית מדרשם של טוני בלייר ואנתוני גידנס, גורסת למעשה הפרטה של כל חברה ציבורית ושירות אפשרי, תוך שמירה על מידה של רגולציה שאוכפת הממשלה על היזמים הפרטיים, על מנת לדאוג לתחרות חופשית ויעילה. בפועל, רעיון הסוציאל-ליברליזם מהווה ניתוק מוחלט של הלייבור ממקורותיה הסוציאליסטים. זאת מכיוון שבראש ובראשונה ההפרטה באה לשבור את מוסד העבודה המאורגנת. בכדי לזכות במכרז על המעסיק הפרטי לשבור בכל האמצעים האפשריים את התארגנות העובדים. את זה הוא עושה בתמיכה של חקיקה רגרסיבית מצד הממשלה (דוגמא לחקיקה כזאת היא ההגבלים הדרקוניים על שביתה כללית ושביתת הזדהות שהעבירה הממשלה התאצ’ריסטית, שממשלות הלייבור לא טרחו לשנות ב-13 שנות כהונתן). למעשה, תורה אנטי-חברתית זו היא אך טבעית למפלגה ששינתה מקצה לקצה את בסיסה האידיאולוגי, ועברה לצידוד בבעלי ההון ובמוסדות הבינלאומיים המייצגים אותם: קשריו של טוני בלייר עם איל התקשורת רופרט מרדוק למשל, תרמו ללא ספק לחלחול התודעה הסוציאלניאו-ליברלית בציבור (אמצעי התקשורת בהם שולט מרדוק מאופיינים בתמיכה עקבית בקו ימני-קיצוני).


גם באירופה הקונטיננטאלית מוותרות המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות על הקו השמאלי. דוגמא אחת לכך היא נשיא צרפת לשעבר פרנסואה מיטראן, איש המפלגה הסוציאליסטית שנבחר ב-1981 על מצע של "ניתוק מהקפיטליזם" בתמיכה המונית של מפלגות השמאל, כולל המפלגה הקומוניסטית. מיטראן ניגש לעבודה, וב-1985 הפריט את רשת הטלוויזיה הציבורית TF1 – הפרטה חסרת תקדים בהקשר האירופאי של השידור הציבורי, שתרמה להקמת קונגלומרט התקשורת של בויג (Bouygues). הדה-רגולציה שהנהיג מיטראן בשדה התקשורת גם הביאה לגיבוש קבוצת הענק Vivendi, שהתפרסמה ב-2002 בזכות שערורייה קרימינלית הכוללת ניפוח מלאכותי של מניותיה. (הליברליזם של ויוונדי אגב, נעצר כאשר תמכו בחוקי זכויות יוצרים נוקשים שכמעט והביאו לאחרונה לאיסור על הפצת תוכנות שיתוף קבצים ברשת). פרויקט הפרטה נוסף של ממשלת מיטראן כלל הכרזה על הפרטה של 65 חברות ממשלתיות, שנעצרה, אך הצליחה להביא להפרטה של כמה חברות גדולות, בהן תאגיד הנשק Matra וחברת סואץ, שעוסקת כיום בהשתלטות על מצבורי מים בדרום-מזרח אסיה ובמכירתם חזרה לתושבי האזור במחירים מנופחים, ללא זכר לרגולציה ציבורית מסוג כזה או אחר. מיטראן אכן הצליח ליצור "ניתוק מהקפיטליזם" בגרסתו הקיינסיאנית הסוציאל-דמוקרטית, והביא להריסת העבודה המאורגנת במגזר הטלקומוניקציה, מגזר שבאופן מסורתי סיפק משרות יציבות ומאורגנות בשירות הציבורי, וכיום מספק תעסוקה לעובדי טלמרקטינג, משרות הידועות בשם התואר "jetable" – ניתנים להשלכה.


היום, האדם החזק במפלגה הסוציאליסטית הצרפתית הוא דומיניק סטראוס-קאן, שצפוי החל מהשנה הקרובה לעמוד בראש קרן המטבע העולמית, חיל המוצב הקדמי של הפלישה הניאו-ליברלית. נראה שמפלגתו של ז’אן ז’ורס עברה דרך ארוכה מאז העשורים הראשונים של המאה ה-20.


אכן, מפלגות הסוציאל-דמוקרטיה ההיסטורית מפליאות בהתגייסותן למען מדיניות קפיטליסטית קיצונית. בגרמניה למשל, כהונתו של גרהארד שרודר וה-SPD אופיינה בפנייה ל"דרך השלישית" הבלייריסטית, ותחתיה נוסח מסמך תכנון של רפורמות עומק תחת השם Agenda 2010, שבין סעיפיה נמצאו החלת שכר לימוד באוניברסיטאות וקיצוץ נרחב בקצבאות האבטלה. הדיבור על "רגולציה" אגב, לא הפריע לשרודר לתמוך במונופול הגז הרוסי גאזפרום (Gazprom).


במקרה נוסף, זה של המפלגה הדמוקרטית האמריקאית, נעלמו כל ההבדלים בינה לבין המפלגה ה"ימנית" העומדת מולה. אם בתקופתו של קנדי וג’ונסון היה ניתן לצפות להגדלה במדיניות התמיכה הסוציאלית על חשבון רווחי ההון, תקופתו של קלינטון וההתנהלות הדמוקרטית בבית הנבחרים מציגה תמונה הפוכה. הדרך בה הצליח קלינטון להוריד את אחוז האבטלה בארצות הברית היה בעזרת החלת תוכניות "Workfare", המתנות קבלת קצבת אבטלה בהתייצבות לעבודות בשכר מגוחך ובעמידה במבחנים אכזריים ממש. מעין גרסת פיילוט של תוכנית ויסקונסין (שגם היא התחילה תחת כהונתו של קלינטון). אם ברשימת התומכים והתורמים של המפלגה הרפובליקאית נמצאים באופן מסורתי תעשייני הנשק והנפט, אלו המגבים את המפלגה הדמוקרטית הם תאגידי האשראי, הנדל"ן והמוסדות הפיננסים הגדולים.


בארץ, איך לא, התמונה אינה שונה. מפלגת העבודה קידמה מאז שנות ה-80 תוכניות ניאו-ליברליות קיצוניות, מאז שיתוף הפעולה ב"תוכנית לייצוב המשק" 1985, דרך הפרטת התקשורת הישראלית בתחילת שנות ה-90 (בצורה שכל דמיון בינה לבין תחרות חופשית הינו מקרי ביותר) ועד כהונתו של אהוד ברק שבה זינקה עוצמתן של חברות כוח האדם. וכל זאת ממפלגה החברה ב"אינטרנציונל הסוציאליסטי"…

תגובות
נושאים: מאמרים

32 תגובות

  1. דניאל הגיב:

    נו אז?

    בחיאת, ספר לי משהו שאינני יודע.

    כמובן, שהסוציאל-דמוקרטיה היא קשקוש. גם מפלגות עאלק-סוציאליסטיות (בכאילו), כמו חד"ש למשל, הן חסרות-כל-ערך. מה שכולנו זקוקות לו, הוא סוציאליזם אמיתי, מהפכני, הדורש את ביטולו המוחלט, של מושג הרכוש – ולא "רפורמות שמאליות במסוי" ו"העלאת שכר-המינימום". כל אלה לא יעזרו, כמובן, אל מול הג-לא-בא-לי-זציה… כי אנו זקוקים למהפיכה!!

  2. יואב הגיב:

    נחמד…כתוב יפה וזורם, אבל תכלס, התייחסת כאן למדינות שכבר מזמן ידוע שהן קפיטליסטיות במלוא מובן המילה (אולי חוץ מצרפת…אבל גם היא הולכת מדחי אל דחי)…בריטניה, גרמניה, ארצות הברית…

    ציפיתי דווקא למאמר בנוגע למדינות שנחשבות ההארד-קור של הסוציאל-דמוקרטיה…ארצות סקנדינביה. אלו שכל אנשי ה"שמאל" מבית יסו"ד ואתר העוקץ נושאים אליהן את עיניהם. אלה שזוכות לשבחים במאמריו של אבי קליין על מדינת הרווחה:
    — קישור —

    לדעתי יהיה מעניין יותר לבחון את המאמרים שלו בצורה ביקורתית, ואת המדינות האלה…ולראות האם הן באמת גן עדן עלי אדמות כפי שהן מוצגות.

  3. אוי להזוים והלא רלוונטים הגיב:

    כן,כן,צודק הכותב. אז מה? אז כלום. הרדיקלים והמהפכנים למיניהם ימשיכו להיות לא רלוונטים לציבור ולמציאות הישראלית שכן אין ביכולתם לתקשר עם תושבי עיירות הפיתוח-אלו הזקוקים יותר מכולם למהפכה חברתית. בנק"י, מק"י, שמק"י וכ"ו מנותקים מהחברה הישראלית קשת היום-לא מדברת בשפת האנשים אלא בשפה אינטיליקטואלית לא רלוונטית ולא עממית.וכך, שלי יחימוביץ’, אנשי מרצ ( אני לא שוכח את תמר גוז’נסקי הגדולה מכולם אך מאז נאדה, גורנישט) בפוליטיקה הגדולה וחברי התנועות הכחולות(הוודאי לא מהפכניות מספיק בלשון הכותב וחבריו), חברי הקומונות השיתופיות וכ"ו ממשיכים להיות אי בודד של עשייה חברתית אמיתית בקרב שכבות המצוקה בישראל. הסוציאל דמוקרטיה היא השיטה היחידה שיכולה לאתגר את הקונצנזוס החברתי בישראל ומי שמבציע כל בוקר ללנין, למשנות הישנות והלא רלוונטיות, לספרי המתכונים למהפכות חברתיות, ישאר לא רלוונטי, הזוי ודומם. כך נראה השמאל הרדיקלי הישראלי שבמחיר הידבקות עיוורת וחסרת פשרות לאותן תורות כזב נשאר טיפונת בים בעת שהקפיטליזם המגעיל דורס את רגלו בכל חלקה טובה. אז כן, אלו לא בסדר, וזה לא מספיק שמאל ויופי וטופי ואחלה ובחלה וכל הכותב לאינטיליקטואל הצעיר אך אני ספק אם קבוצות השוליים רלוונטיות למסעודה משדרות, בחייאת רבאק תעשו לי טובה.
    האם אלו לקחו על עצמם פעם עבודה חינוכית בפריפריות, עשיית שינוי בתוך קהילות ולא רק בפורומים באינטרנט ומעל דפים של עיתוני מחתרת? ספקני. מ-נ-ו-ת-ק-י-ם.

  4. שמאלני: האלטרנטיבה שלכם הרבה יותר גרועה הגיב:

    ההאלטרנטיבה לבלייר ולדרך השלישית היא שירות ציבורי עצלן, ביוקרטי, מטרטר את האזרח שלא לצורך. אבטלה סמויה בהיקף אדיר, משרות טובות רק לבעלי הפרוטקציה, החלשות המטבע, וכלכלה אוטוקרטית המחייבת את האזרח לרכוש מוצרים במחירים מופקעים.
    הדרך השלישית הסוציאל-דמוקרטית עדיפה הן על הסוציאליזם הישן והן על הקפטליזם הדורסני ממדרשם של האייק ופרידמן: העלאת שכר מנימום בהתאם לשוק, בריאות לכולם דרך תחרות בין קופות החולים, גביית מיסים פרוגרסיבית-מקסמלית כך שמעבר למס לא תהיינה העלמות רבות מידי ולא נמוך מידי כך שהכנסות המדינה התקבצו, פיקוח על מפעלים מזהמים וסגירתם בעת הצורך, וכו’…
    ודרך אגב רק בלייר הצליח לנצח את השמרנים, להביא לשלום בצפון אירלנד, להעלות את שכר המנימום, להציל את תקציבי האונברסטיאות המתמוטטות ולתת יותר כסף לחינוך ולבריאות.

  5. יובל הלפרין הגיב:

    דומני שמיטראן, בתחילת כהונתו (1981) לא רק שלא הפריט, הוא אפילו הלאים כמה עסקים, ביניהם הבנק של רוטשילד, אבל תוך כמה שנים התהפכה המגמה להפרטה המתוארת כאן.

    חוץ מזה, טוב שהרשימה הזאת נכתבה ופורסמה. בארץ אוהבים "פעילים חברתיים" רבים להפוך את מערב אירופה לאידיאל שלהם, כאילו כל המחלוקות המעמדיות-כלכליות הן בין "אירופה" ל"ארצות הברית".

  6. למגיב השלישי הגיב:

    ספר בבקשה לכולנו מה זאת "חינוכית בפריפריות, עשיית שינוי בתוך קהילות"?

    אם כוונתך לכך שקומונות של חניכי נוער עובד ולומד או שומר צעיר גרים במשך שנה אחת בשכונת עוני, אז זה אכן יפה ומקסים וטוב.

    אבל זה לא תחליף למדיניות רווחה (במקום למדיניות של עידוד הון), להעלאת שכר (במקום הפחתתו), להבטחה שנכסי הציבור ישארו בידיו (במקום הפרטתם למקורבים).

    במילים אחרות, זה לא מבטיח בגרוש שהסוציאל-דמוקרטים הישראלים (מפלגת העבודה, נניח), לכשתהיה בשלטון, לא תנהג כמו מיטראן, בלייר ושרדר.

    בעצם, אפילו לא צריך לדבר בלשון עתיד ספקולטיבית. את בגידת הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית ראינו בעצמנו בהפרטות המשתוללות שהיו תחת ממשלות המערך.

    אז מה החלופה שלך בעצם?

  7. דניאל הגיב:

    ליואב: אל תצפה ל"גן-עדן עלי-אדמות". כלומר, האוטופיה האנארכו-סוציאליסטית תגיע, אולם לא בימי-חיינו. אין פירוש הדבר, שעלינו להרים ידיים ולוותר, כי א’ – כל שיפור חשוב וב’ – אף יותר מכך: תנאי-חייהם של ניני ושל ניני-ניני, ראויים, אף הם, שנפעל למענם… כבמשל חוני המעגל ועץ הזית.
    וסקנדינביה מידרדרת אף היא. במיוחד דנמרק (העוברת תהליך של פשיסטיזציה גוברת, בהשראתם של תאגידי-ארה"ב) ושבדיה (המבכה, ברובה הגדול, את הצטרפותה לאיחוד, יום יום ושעה שעה).

    לבלתי-המזדהה, שכתב על "ההזויים" – לידיעתך, דווקא רבים וטובים פעילים בעיירות-הפיתוח; ו…???

    כמובן, יש מאלה המבינים, שאכן, דרך-השמאל היא הנכונה – אולם רבים, רבים מאד, מתעקשים לשוב ולתמוך, ביום-הבחירות ואף בימי חול, בביבי ובש"ס. ולמה? כי הם "יותר יהודים".

    עם כאלה אין מה לעשות. אם-כי, אני בהחלט מסכים איתך, ששומה עלינו לנסות – ולו רק על-מנת, שילדיהם – או נכדיהם – יראו, סוף-כל-סוף, את האור.

    ול"שמאלני" (חברו של מיסייה "הזויים", מן-הסתם) – איש-מר"צ בבירור – הבעיה איתך ועם חבריך לדעה (שהם גם מרבית בני-משפחתי וחברי – האמן לי, יש לי נסיון רב מאד כבר, בויכוחים עמכם) – הבעיה אתכם, העאלק-שמאלנים, היא שאתם רואים, לנגד-עיניכם, את המשטרים העאלק-סוציאליסטיים, של המאה העשרים ואומרים – אה, טוב, לזה לחזור?!? בשום פנים ואופן לא!! מה, לשוב לימי הפקיד המכוער והפנקס האדום? להעריץ את סטאלין וגולגיו?? NO WAY!!!

    ויודע מה? לו אכן היה מדובר, ב"""סוציאליזם""" *כזה* – הייתי, אף אני, מסכים איתך לחלוטין!! באמת, מי רוצה לחיות במדינה מושחתת, ביורוקראטית, מסואבת – שלא לדבר, כמובן, על רודנות עם גולאגים ומשטרה חשאית??

    אולי כמה חסידים שוטים, המוסיפים לטעון, אף היום(!!), ש"הועידה העשרים היא פברוק מערבי", "כרושצ’וב היה מנהיג הסוציאליזם העולמי" וכיוצא-באלה דברי-שטות. אין הם מייצגים איש, כמובן, מלבד את עצמם ואין שום סיבה עלי-אדמות להתרגש מהם.

    צריך אחת ולתמיד להבהיר זאת ושזה גם יקלט: בברית-המועצות, לא היה לא סוציאליזם, לא קומוניזם ולא שום-דבר כזה – אלא רודנות ביורוקראטית, מושחתת ורקובה עד היסוד. לא היה זה שלטון-הפועלים, לא היתה זו, למעשה, "ברית-המועצות" – כי אם רודנות אפלה, בהנהגת מנגנוני-החושך של מפלגה מושחתת אחת. והמצב היה זהה למדי, כמובן, גם בכל שאר המשטרים ה"אדומים" למיניהם – סין, יוגוסלביה, אלבניה (בה שררה הרודנות המחרידה מכולן)… אלה היו משטרי-חושך שהתבססו על השקר, כאילו באמת "מועצות דמוקרטיות של פועלים חופשיים", מנהלות את ענייניהן – מה שלא היה ולא נברא. הרי, אפילו שוויון אמיתי לא היה שם!! מה, האם יכלו המוני-העם, לבוא ולהתאכסן, על-דעת-עצמם, באיזושהי דאצ’ה של אחד הבכירים?? וכל החנויות ל"חברי-המפלגה"…

    וכמובן, גם "משטר הפנקס האדום" אינו ניצב, בהכרח, לנגד עיניהם, של ה"אדומים" האמיתיים. ואולם, שומה עליך לזכור: בימי הפנקס דנן, היה מצב הפועל, האדם העמל, טוב לאין-שיעור, ממצבו כעת… אז נכון, היתה שחיתות, נכון, היה סיאוב – אבל צא וראה, מה היה מצב העובדים אז ומה הוא עכשיו!!

  8. אשר פרוליך הגיב:

    ל"שמאלני" ולאחרים=

    לפני שבודקים פתרון,או קובעים דעה עליו,ולא משנה מאיזה סוג,תרופה לחברה החולה,כמו במקרה של חולה פרטי העומד מול המרפא,מתחייב אבחון המחלה ובמקרים רבים נדרשות גם בדיקות מעבדה שונות.
    מה מביא לנסיגת הסוצאיל-דמוקרטיה בעולם(אגב,כולל במדינות סקנדינביה)?
    מה הדחף הזה להפרטה ?
    מה התוצאות הצפויות מתהליך זה ?
    האם צעדים אלה מכוונים "לייעל" את ניהול החברה ?
    כמובן שתשובות לשאילות אלה ונוספות לא אוכל לתת בתגובה קצרה ואני מקווה שבמהלך הדיונים באתר זה ובפורומים נוספים נוכל להרחיב את התשובות.
    ובכל זאת,ובקצרה,רציתי לציין:
    מדינות סוציאל-דמוקרטיות הן מדינות תעשיתיות ומפותחות.לא במקרה במדינות אלה הגיעו לשלטון מפלגות סוציאל-דמוקרטיות.
    מדינות אלה סובלות היום ממספר מחלות=
    1)תחרות אגרסיבית של מדינות פחות מפותחות בעלות כוח עבודה זול.
    2)הגירת תעשיות ממדינות אלה למדינות כנ"ל
    3)שעורי רבוי טבעי נמוך ואף שלילי
    4)אובדן הקולוניות מעבר לים
    5)תלות בחומרי גלם ושומות כגון נפט ועוד,
    במחירים הולכים ועולים.
    תשתית תעשיתית מיושנת לפחות בחלק מענפי ייצור
    בנוסף,מסורת וארגונים סנדיקליסטים הנלחמים על תנאים סוציאלים,שכר מינימום,ושרותי רווחה המהווים מחסום מול צעדים קיצוניים של הממשלה כנג העובדים.
    כאמור,"אבחון" זה הנו חלקי ומתומצת כדי לא
    להאריך יותר מדי בתגובה.
    "סימפטומים" אלה מראים מצב של בריאות רעועה,עם לחץ דם גבוה,וסמנים ראשונים של פרקינסון ואלציימר.
    אני מתנצל על ההשוואה,אבל במונחים יותר טכניים,אציין שמדובר בהורדת שיעור הרווח (% הרווח,לא היקפו האבסולוטי)של הענפים הייצרנים,מעבר למישור הפיננסי הספקולטיבי והלא יצרני ויצירת לחץ של בעלי ההון על הממשלות.
    כוון ששיעור הרווח הולך וקטן,לממשלות יש פחות מרווח להטיל מיסים על בעלי ההון ולהעביר כספים אלה לשרותי רווחה.בגלל שבעלי ההון פועלים אך ורק לפי שקולי רווח "נקי"
    (אחרי מס),מפלגות סוציאל-דמוקרטיות,מפחיתות את המיסוי להון ועושות כל מני תרגילים כדי לשמור על בעלי ההון "שלהן",בחשש שהמדינה תתרוקן מ"יזמים" ו"משקיעים" ש,לדעתן,הם אלה
    המניעים את גלגלי הכלכלה.
    מחלות אלה של המדינות הקפיטליסטיות,כולל אלה הנחשבות ל"סוציאל-דמוקרטיות",הן מחלות שקשורות לגיל.
    מה לעשות,חברה אנושית ומדינות הן לא "על טבעיות" וחלים עליהן חוקי הטבע כמו לכל גוף חי.
    מדובר ב"גיל" של השיטה הקפיטליסטית,שהחליפה בהצלחה את השיטה הפאודלית,
    שיטה זו הביאה להתפתחות עצומה של המדעים והטכנולוגיה,אך בלי להתחמק ממלחמות נוראיות,ניצול מתוחכם של כח הייצור האנושי,
    ריכוז הון אדיר,הרס כדור הארץ ועוד כמה תופעות לא סימפטיות.
    שיטה זו מגיעה לקיצה,ונסיגת הסוציאל-דמוקרטיה הוא רק סימפטון נוסף למחלת ההזדקנות של השיטה הזו.

  9. ד.ר הגיב:

    צודק המגיב "למגיב השלישי" (שחבל שלא הזדהה בשמו): פעולות הומניטריות והתנדבותיות המספקות שירותים בסיסיים הן ברוכות כשלעצמן, אך בקונטקסט של הקפיטליזם הניאו-ליברלי הן מתפקדות כתירוץ להפקעה של אותם שירותים מידי הציבור, ותורמות להורדת השכר של שאר המועסקים במגזר. אגב, פעולות מסוג זה נעשות גם על ידי הגורמים "הראדיקלים" המושמצים על ידי המגיב השלישי כמו חד"ש\מק"י ואחרים, הבעיה היא שהן נעשות – אבוי – במגזרים הלא-יהודיים דווקא.
    כמו כן, מותר לאדם התומך בקו של חד"ש בנושאים חברתיים להצביע לרשימה גם ללא נוכחות של ח"כ כזה או אחר. במיוחד אם לוקחים בחשבון שהרקורד החקיקתי והאקטיביסטי של חברי הסיעה לא התדרדר בהרבה מאז עזיבתה של גוז’נסקי. בכלל, המודל הפרלמנטרי בישראל מאפשר להצביע למפלגה קטנה וחלשה מתוך תקווה שהיא תשפיע מבחוץ ככל יכולתה, מה שאכן קורה.

    ליואב: ניתוח של המערכת הסקנדינבית הוא מסובך יותר, גם בגלל מחסור בחומר וגם כי בסקנדינביה לא היה פוליטיקאי אולטרה-ליברל כמו תאצ’ר או רייגן. בצפון אירופה התהליכים קורים הרבה יותר לאט אבל הם קורים, כפי שניתן לראות בפניה ההולכת וגוברת של האזרחים לתכניות פנסיה פרטיות, שחלקן עלה בשוודיה מ-5% ל-43% מאז שנות ה-90.
    מתקדם ככל שיהיה המודל השוודי, המדינות החברות ב-OECD החתומות על אמנת מאסטריכט מחויבות לרמה מסוימת של הוצאה ציבורית, מה שמחייב רמה מסוימת של קיצוצים והפרטות. פעולות פופולריות אכן יכולות למנוע רגרסיה לטווח הקצר (כמו דחיית היורו במשאל עם בשוודיה לפני כמה שנים), אבל ללא ספק שללא שיתוף פעולה כלל-אירופאי וכלל-עולמי נגד הגלובליזציה הניאו-ליברלית, לא הכל ישרוד שם.

    למגיב "שמאלני":
    אם אתה מגדיר את העלאת שכר הלימוד במוסדות הציבוריים בבריטניה ל-3000 ליש"ט כ"הצלה", אז עדיף כבר לטבוע.

  10. שמאלני: יש פה דיון פורה ומעניין הגיב:

    לדניאל,
    אני אכן איש מרצ שמצביע לה בגלל התנגדות ברורה לכיבוש, ותמיכה עיקבית בזכויות הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסקסואלים, ביסקסואלים). דיברתי בכלל על הביוקרטיה המפלצתית שמררת את חיי האזרח הפשוט של מפא"י בישראל והלייבור הישן בבריטניה.
    לד.ר,
    שכחת לציין שתאצ’ר רוקנה את תקציבי המחקר של האונברסיטאות ומעמדן הדרדר לגמרה בתקופתה. בלייר שיקם את מעמדן כך שמכל העולם באים אליהן. שכחת גם לציין ששכר המנימום בברטניה הוא 5 פאונד משמע ארבעים שקלים, המיסים יותר נמוכים כי לא ממנים את הכיבוש וצבא מנופח, וידידה שלי מקיבוץ חסרת כל פרוטה קיבלה מלגות מפה ועד הודעה חדשה, חיה בקומונה במרכז לונדון, ואיננה צריכה להוציא כסף רב מפני שהתחבורה הציבורית נהדרת.

  11. אבי הגיב:

    מדינות סקנדינביה הן המדינות המצליחות ביותר בעולם בכמעט כל מדד אפשרי והן כיום המדינות שמיישמות את המודל הס"ד באופן המרחיק לכת ביותר מכל המדינות בעולם למרות שיש בהן רכוש פרטי. כך, לדוגמא, אחוז ההוצאה הממשלתית כאחוז מהתמ"ג במדינות שנחשבות כסוציאליסטיות כגון מדינות דרום אמריקה אקוודור, בוליביה וונצואלה נמוך מאחוז ההוצאה הממשלתית כאחוז מהתמ"ג במדינות סקנדינביה ואף יש לזכור שבאופן אבסולוטי הפער גדול בהרבה כי התמ"ג של מדינות סקנדינביה גבוה משל המדינות הדרום אמריקניות ולכן ההוצאה הממשלתית שם גבוהה בהרבה (למעשה התמ"ג לנפש ב-5 מדינות סקנדינביה גבוה יותר מהתמ"ג לנפש בכל קבוצה אחרת של מדינות כגון המדינות האנגלו-סקסיות, מדינות המזרח הרחוק המצליחות וכו’). כמו כן, אחוז ההתאגדות בסקנדינביה הוא הגבוה בעולם. אחוז התאגדות זה והצלחת השמאל לאורך השנים הביא לכך שזכויות העובדים בסקנדינביה הם הטובים בעולם (הרבה יותר מבוונצואלה, קובה וכו’). בשבדיה, לדוגמא, פירמה שמסרבת לחתום על חוזים קולקטיביים או שלא שומרת על חוקי העבודה צפויה לחרם מצד האיגוד כשהמשמעות של כך זה ש-80% מהעובדים השבדים לא מספקים שירותים או משתפים פעולה איתה. השימוש התכוף של האיגודים בחרם (כולל נגד פירמות זרות בשבדיה) גרם לכך שאין כמעט פירמות שמעיזות לא לחתום על חוזים קולקטיבים. כתוצאה מכך, כל הסקרים מראים שהעובדים בסקנדינביה מרוצים בעבודתם יותר מעובדים ממדינות אחרות.
    לגבי ההנחה שמדינת הרווחה מתפרקת בגלל התאמה לגלובליזציה, ההנחה שגויה. מדינות סקנדינביה נמצאות במצב טוב יותר משאר המדינות בכמעט כל תחום. גם מדינת הרווחה שם ממש לא מתפרקת. כך, לדוגמא, בשבדיה גודל חופשת הלידה, הסכום שמשולם בה, המימון הממשלתי לגנים ופעוטונים כולם גדלו בצורה ניכרת בעשור האחרון והם כיום גדולים יותר מאי פעם. יותר מכך, ב-2002 החליטה ממשלת שבדיה שכל עובד זכאי לצאת לחופשת שבתון ב-70% משכורת. בנורבגיה, לדוגמא, שעות העבודה שמרכיבות משרה מלאה הולכות ויורדות דרסטית והם כבר מיישמים במספר מקומות עבודה יום עבודה של 6 שעות ושבוע עבודה של 30 שעות.
    נכון שלעתים מפלגות ימין מנצחות בבחירות, אולם מפלגות ימין אלו היו מוגדרות כשמאל (ולעתים כשמאל קיצוני) במדינות אחרות ואין אף מפלגת ימין גדולה אחת ששואפת לפרק את המודל הסקנדינבי ואת מדינת הרווחה. ראש ממשלת שבדיה כיום שבא הימין כינה את מפלגתו "מפלגת העבודה החדשה", הבטיח לאורך כל הקמפיין וגם בנאום הניצחון שלו שהוא לא מתנגד למודל הסקנדינבי, אלא רק רוצה לעשות מספר התאמות קטנות וקרא לשיתוף פעולה הדוק בין ממשלתו לאיגודים וגם זה לא עוזר לו וממשלתו מפגרת כרגע בסקרים ב-14% אחרי האופוזיציה השמאלית (שמורכבת ממפלגת הסוציאל-דמוקרטים, הירוקים והמפלגה הרדיקלית שראשה לארס אוהלי הכריז שהוא מרקסיסט).
    יש גם לזכור שמדובר בדמוקרטיה וכמובן שלא תמיד רק גוש אחד מנצח, ברור שיהיו פעמים שגם הגוש הנגדי ינצח, מכאן לא נובע קריסה של השמאל. מתוך 75 שנים שלשבדיה יש דמוקרטיה השמאל שלט 65 שנים. לפעמים אנשים יבחרו בגוש השני (אפילו סתם כי הם רוצים שינוי ונמאס להם משלטון של אותה מפלגה). אני שולח מאמר שלי מהגדה שמראה את ההצלחה המוחלטת של מדינות סקנדינביה לעומת המדינות האנגלו-סקסיות הניאו-ליברליות, אחרי שתקראו אותה תגידו לי מצבם של מי יותר טוב ומי מתאימים יותר למצב כיום בעולם מדינות סקנדינביה הס"ד או המדינות האנגלו-סקסיות הניאו-ליברליות

    — קישור —

  12. אשר פרוליך הגיב:

    לדניאל שלום:

    אני מסכים עם כל מלה.רציתי רק להדגיש ולהוסיף לכל ה"סוציאל- דמוקרטים"ו "שמאלנים"
    על "כאילו"=
    הגיע הזמן שתבחינו בין מה שהתרחש בברה"מ
    לאחר מות לנין ועלייתו של סטאלין,לבין השיעור
    הנפלא של אומניזם,הקרבה עצמית,צניעות,אנושיות,חברות למופת ומוסריות שלמייסדי המרקסיזם,ובין אלה,מרקס,אנגלס,לנין,רוזה לוקסמבורג וטרוצקי.
    החיבור,הקשר בין שתי תופעות אלה הוא סילוף ההסטוריה והעובדות,ועוות מכוון שנעשה על ידי כוחות הריאקציה ונגד המהפכה והקידמה,מכל הכוונים.
    אם "שמלאנים" ו"סוציאל-דמוקרטים" אלה מכבדים את האמת,אכפת להם מההווה ומהעתיד,ישרים וכנים,חייבים לחקור ולהתעמק בפער העצום בין שתי התופעות שציינתי קודם.

    אל תזרוקו את המיים של האמבטיה יחד עם התינוק שנמצא בפנים!

  13. לשמאלני הגיב:

    אם הפתרון נגד העוני הוא לעמוד בעוד קצת תורים, אז שיהיה.

  14. אשר פרוליך הגיב:

    מחשבות להמשך הדיון במאמר:

    אחת מנקודות המחלוקת בין הסוציאל דמוקרטים והמרקסיסתים היא בנושא של הלאמת אמצעי הייצור והניהול המרכזי של הכלכלה(אצל המרקסיסתים)לעומת חופש תחרות ופעולה של "כוחות השוק" עם התערבות מינימלית של הממשלה(אצל הסוציאל-דמוקרטים)ובשום פנים ואופן לא תכנון מרכזי של הכלכלה.
    מחלוקת זו נובעת מההנחה של הסוציאל דמוקרטים,ש"השוק" יודע הכל יותר טוב מפקידי שלטון ולכן,חוץ מהוויכוח הערכי,מדובר כאן בשאילה מעשית של "יעילות".
    במילים אחרות,"ככל שנצליח לייצר יותר ונהיה יותר יעילים,אז יהיה יותר מה לחלק,ולכולם יהיה יותר טוב"
    במילים אחרות,"אם נגדיל את העוגה,לכולם יהיה יותר מה לאכול"
    הנחה זו אין לה כל בסיס במציאות,לא אבסולוטית,ולא יחסית בהשוואה לתכנון מרכזי.
    אבסולוטית,בגלל הכשלים הרבים והחוזרים בתפקוד השווקים,יחסית,בגלל שלעולם לא נעשתה
    השוואה כנה ואמיתית בין כלכלות "שוק" לכלכלה
    מתוכננת.
    ראוי לציין שבברה"מ,עם כל העוותים והטעויות שנעשו שם בניהול הכלכלה,שתוארו היטב על ידי אחדים כולל טרוצקי וצ’ה גווארה,התוצר הראלי
    עלה שם במשך דורות בקצב של 20% ויותר,הרבה מעבר לכל "כלכלת שוק".
    אין ספק,שבכלים העומדים היום לשרות האנושות במיחשוב,בתקשורת אלקטרונית ובבקרה רב-תחומית בזמן אמת,נתן לתכנן ולנהל מערכות גדולות ומורכבות ביעילות מירבית.
    בכל אופן,רצוי וראוי לדון בנושא המצומצם של "יעילות" שיטת השווקים לעומת שיטת התכנון המרכזי,כוון שבנושא זה,כמו בנושאים אחרים,קיימות הרבה "דעות קדומות" ו"פרות קדושות",שמזמן הגיע הזמן לשלוח אותן לשחיטה.

  15. מיכה רחמן הגיב:

    מדינת הרווחה הסוציאל דמוקראטית לא נסוגה לאחור.
    גם בדברי הכותב וגם בדברי המגיבים יש הרבה סיסמאות ומעט מאוד עובדות. במיוחד יש ערבוב של נושאים שלא בהכרח קשורים הכול כדי להוכיח שהסוציאל-דמוקרטיה פשטה את הרגל.
    רוב החוקרים של מדינת הרווחה מסכימים היום למודל של אספינג אנדרסון המחלק את מדינות הרווחה לשלושה סוגים: ליבראלית (או "אנגלו סכסית: ארה"ב, בריטניה ניוזילנד וגו’), המודל השמרני-קורפורטיסטי (גרמניה אוסטריה וגו’), והמודל הסוציאל דמוקראטי (מדינות סקנדינביה. ברור בעליל שלא כל מדינות הרווחה הולכות באותו כיוון. יש הבדל גדול יותר בין מדינת הרווחה של בריטניה ושל שבדיה מאשר משותף לכולן, למרות שיש משותף.
    צריך להבדיל בין ההתפתות של מדינת הרווחה עצמה לבין ההתפתחות של העבודה המאורגנת והמפלגות הסוציאל דמוקרטיות זה לא בהכרח אותו דבר. משום שחלק גדול מהחוקרים סבורים שהיום יש כוחות רבים חוץ מהשניים הנ"ל, כמו קבוצות קליינטורה והמעסיקים עצמם, המגינים על מדינת הרווחה (שנוסדה כמדינת רווחה סוציאל דמוקרטית קיינסיאנית).למרות שעדיין אין ספק שקיומה של עבודה מאורגנת הבטיח ומבטיח אל הישגי מדינת הרווחה. ובכל זאת, כשמפלגות לא סוציאל דמוקרטיות תופסות את השלטון אין הרבה נסיגה.
    הדיבורים של כותב הכתבה ושל המגיבים נראים כאילו נכתבו בשנות השמונים שאז דיברו על המשבר הקשה של מדינת הרווחה אחרי תור הזהב. אבל היום בשנות האלפיים, המחקרים של שנות ה – 90, מראים איך מדינת הרווחה ברוב מדינות ה – OECD התגברה על המשברים על ידי התאמה ולא תמיד על ידי התכווצות. ובכלל רוב החוקרים (גם מהאסכולה של משאבי הכוח – שיש לה קירבה רעיונית לגישות סוציאל דמורטיות, וגם באסכולה הניאו-מוסדית – מסכימים שבדרך כלל אין לדבר על התכווצות מדינת הרווחה. וכמובן צריך להתייחס באופן שונה למודלים השונים, משום שיש הבדלים של יום ולילה ברמת זכויות האזרח החברתיות בין מדינת הרווחה של בריטניה לבין זו של שבדיה למשל (הבדל במידת האוניברסאליות של השירותים החברתיים וכו’). כמו כן חשוב לראות במבט כולל את השירותים השונים מה הופרט ומה לא ולא רק להצביע על שירות או חברה שהופרטו.
    בכל אלה הארכתי כי לא נראית לי המגמה האידיאולוגית הפוסלת כל סוציאל דמוקרטיה, על ידי ביקורת מפלגות שמעולם לא היו סוציאל דמוקרטיות (למשל הדיבורים על המצב בישראל, אם משווים חייבים גם לציין את המפריד הרב לדעתי הרבה יותר, או הדוגמה של המפלגה הדמוקרטית בארה’ב). הסוציאל דמוקרטיה עשתה בסך הכול למען השיוויון והעובדים יותר מכול זרם סוציאליסטי אחר. הדיון חייב להיות כולל וגם משווה, שמראה גם את המפריד.
    ולבסוף, יכולתן של המדינות העשירות לפתח מדינת רווחה עשירה, באה על חשבון המדינות העניות. זה לא מופיע בכתבי החוקרים של מדינת הרווחה. מדינות ה – OECD יצליחו אולי לשמור (שונה בכל מדינה ובכל מודל) על מדינת הרווחה, השאלה מה יהיה גורלם של הלופר-רולטריון (אלה שלא עובדים בגרמניה, בה מדינת הרווחה מבוססת על מקום העבודה), וכל העניים במדינות הפחות מפותחות כלכלית.

  16. עמי וטורי הגיב:

    קצת תיקונים. קרנות הפנסיה "הפרטיות" בארצות בשבדיה אינן פרטיות אלא קרנות פנסיה בנהול האיגודים המקצועיים. מדובר ב AMF Pension השיכת לפדרציית האיגודים המקצועיים של הצווארון הכחול ו Alecta Pension השיכת לפדרציית האיגודים המקצועיים של הצווארון הלבן. ההון המצוי בידי קרנות הפנסיה של האיגודים המקצועיים והממשלות הסקנדינביות כאחוז מסך ההון הסקנדינבי. מצוי בעליה מתמדת בעשרים השנים האחרונות והוא כבר חצה את קו ה 55% בכל ארבע הארצות (שבדיה, נורבגיה, דנמרק ופינלנד). כמו כן שיוויוניות חלוקת ההכנסות כולל הכנסות מרירות פרטיות שכעת מודדים אותן באופן מדויק יותר לא השתנה בעשרים השנים האחרונות (מי שרוצה שיחפש את המאמר של יואכים פלמה בנושא) והוא נותר גבוה יותר מזה שהתקיים עפ"י הסטיסטיקות הרשמיות בארצות מזרח אירופה בשנות השבעים והשמונים.
    בשבדיה פינלנד עלו! תקציבי הרווחה בעשור האחרון תחת ממשלות שמאל. וכעת למרות ממשלת המרכז ימין האיגודים המקצועיים בשבדיה השיגו עליה מרשימה מאוד בשכר המינמום שמאז ומתמיד היה גבוה מאוד במונחים יחסיים. שיעורי החברות באיגודים המקצועיים בארצות סקנדינביה גם הם גבוהים ויציבים. בשבדיה הושג שיא של כל הזמנים (88%) דווקא בשנת 1996 . כיום האחוז הוא 80% מכלל השכירים (נתוני ינואר 2007)כאשר עיקר הירידה בהשוואה לשנת 1996היתה בגילאי 16-24 ביתר הגילאים לא חל שינוי. בפינלנד האחוז יציב על 80% . בדנמרק האחוז יציב על 80% אבל גדל חלקם של האיגודים העצמאיים על חשבון הפדרציות ובנורבגיה האחוז יציב על 55%.
    בתחום הדמוקרטיה התעשיתית חל חיזוק נוסף. החוקים המחייבים ש 1/3 מהדירקטריון בכל חברה למעט חברות זעירות יהיו נציגי האיגוד המקצועי במקום העבודה, התקבלו בסוף שנות ה 70 אבל ישומם התבצע בעיקר בשנות ה 80 ובראשית שנות ה 90. כיום החוק מוחל גם עובדהן של חברות סקנדינביות שעובדים ביתר ארצות האיחוד.
    וחוץ מזה המודל הסקנדינבי משגשג ומשיג את מרבית יעדיו בתחום השיוויון הכלכלי כבר למעלה מ50 שנה. לא מעט זמן אלא אם רק דברים שעתידים לשרוד אלף שנים נחשבים.

  17. יונתן הרשפילד הגיב:

    לדניאל (כותב המאמר) – תודה על מאמר מאיר עיניים, אך ברצוני להצטרף לתגובתו של יואב ולומר כי אי אפשר לתקוף את הסוציאל-דמוקרטיה מבלי להתייחס למדינות צפון אירופה שהן "המודל" לשיטה זו.

    אוי להזויים – אכן, הדבר שבולם את התפשטות התודעה המעמדית בקרב השכבות העניות בחברה הוא התודעה הלאומית המפותחת שלהן – קרי ההידבקות ללאומנות יהודית וערבית והסירוב ליצירת אחדות פועלים יהודית-ערבית. הרבה יותר קל לשכנע אנשי פריפריה לתמוך במדיניות רווחה מאשר לשכנע אותם "לאהוב ערבים", ותנאי הכרחי לאידיאולוגיה סוציאליסטית הוא תפיסה מעמדית של החברה בה יהודים שווים לערבים ולא תפיסה אתנית או לאומנית. כל עוד המצב בשכונות העוני לא קשה מספיק בשביל מרי אזרחי פר סה, העניים ימשיכו להיות סוציאליסטים בתיאוריה ולאומנים שונאי האחר בקלפי.
    אינני רואה כיצד נוכל להגיע למצב בו יש אוכלוסייה יהודית בגודל משמעותי המאמינה בצדקתו של שוויון מלא בין יהודים לערבים, במיוחד נוכח ההשלכות של דעה זו על פתרון בעיית הפליטים וגם העובדה שעם דיעה מסוג זה מתבקשת מדינה אחת לשני העמים. אז אפשר להגיד שהמצב המדיני (האתני) הוא זה שמטרפד את התחזקות הסוציאליזם, וכי עלינו להילחם לא רק בקפיטליזם אלא גם בלאומנות בדרך למדינת רווחה בה כולם שווים.

  18. אשר פרוליך הגיב:

    למיכה,עמי ואחרים=

    נקודות החולשה של טיעונכם הן רבות אבל אתמקד בשתיים=
    א)אין אתם בודקים את ההתפתחויות לאורך שנים באופן דינאמי,אלא סטטי,כאילו אין תהליכים רבים המראים על כוון ברור של פירוק מדינות הרווחה,לעט,אבל בטוח.כבר הסבירו לכם מה קורה
    בקרנות הפנסיה,שירותי הרפואה,חינוך והשכלה אקדמאית,תעסוקה,הגדלת הפערים,אבטלה אולי יציבה(בינתיים)אבל קבועה ועוד ,אבל כאילו אתם לא רואים או לא רוצים לראות את המציאות המשתנית.
    על עובדות אין מה להתווכח,ואני מציע לכם לבדוק עוד פעם לא המצב היום,אלא השינויים שחלו ב50 השנים האחרונות במדינות הרווחה,ומגמות ארוכות הטווח.
    ב)נקודה שנייה היא התייחסות לנתונים בדידים ולא לתמונה הכולה,כגון,שיעור חברות באיגודים המקצועיים או השתתפות של נציגיהם בדירקטוריונים של חברות תעשייתיות.
    נתונים אלה חשובים אבל ללא הקונטקסט הכללי אין להן כל משמעות.צריך לבדוק מהן הכוחות הגורמות לתופעות אלה ואחרות ולאן הן מובילות.
    מדינות הרווחה לא נמצאות מחוץ לכדור הארץ והכוחות האדירים החלים על כל מדינות העולם,ההולכים בהדרגה ומשתוות אחת עם השנייה,משפיעות גם על מדינות אלה.
    בעולם המתנהל על בסיס של תחרות לא נתן להתחמק מחוקי המשחק הכללי.
    אם למגיני הסוציאל-דמוקרטיות יש טיפה של יושר אינטלקטואלי,עליהם להודות ש"הרע במיעוטו" שלהם הופך,ל"רע בכללותו",לאט,אבל בטוח.

  19. שי – לאבי הגיב:

    בכל טוב ויפה
    אבל יש לסקנדינביות נפט ושנים של תרבות דמוקרטית לא מהפכנית. זה עוזר, לא?

  20. מיכה רחמן הגיב:

    תגובה לאשר פרוליך

    אם כל הכבוד אשר, העובדות שונות ממה שאתה מתאר. אני מצטט מתוך מאמר של Tobern Inversen בתוך: The New Politics of the Welfare State בעריכת P.Pierson.הספר יצא ב – 2001. בויכוח על מדינת הרווחה ישנן שתי גישות: הפסימים טוענים שמדינת הרווחה לא תעמוד מול הסביבה התחרותית הקשורה בגלובליזאציה, האופטימים טוענים שהיא תדע להתאים את עצמה. הנתונים מחזקים את האופציה השניה: "ס"ה הצריכות הממשלתיות השירותים ותשלומי העברה כאחוז מהתל"ג עלה באופן תלול, כמעט ללא הפסקה, מאז שנות החמישים" (הגרף בעמוד 46 מדגים זאת). נכון שישנה האטה בשנות השמונים, והיתה גם התכווצות תקציבית כתוצאה מהחוב הציבורי של שנות השמונים… אבל עדיין אין שום סימנים להתכווצות מהותית של מדינת הרווחה.
    מחקרים אחרים באותו ספר (וגם במקומות אחרים) מראים שבדרך כלל, כמובן במדינות סקנידינביה (המודל הנורדי) אבל גם במדינות רווחה אחרות אין נסיגה או התכווצות מהותית של השירותים החברתיים. יש התאמות יש ויתורים יש הרעה בשיוויוניות, אבל אין שינוי מהותי.
    הדוגמה של הסדרי הפנסיה מעניינת במיוחד משום שכולנו (הדעה המקובלת) חושבים שיש נסיגה ברורה בזכויות הפנסיה. ובכן המצב מורכב הרבה יותר (המאמר של פאול פיירסון וג’ון מיילס: "כלכלה מדינית השוואתית של הרפורמה בפנסיה", ע’ 135 באותו הספר). מלבד כמה חריגים, גודל מדינת הרווחה לקשישים במאה הבאה [המאה שלנו], יהיה גדול מאשר גודלה עכשיו. אפילו רק בגלל שהצרכים יעלו". במילים אחרות מדינת הרווחה של רוב מדינות ה – OECD (המדינות העשירות בעולם) ימשיכו לשמור על זכויות הקשישים. הרפורמות לא ישנו את מהותן של מערכות הפנסיה הקיימות. ולהלן מפרט המחברים את המגבלות העומדות בפני מקבלי ההחלטות בואם לעשות רפורמות. המחברים מתארים את המודלים השונים להסדרי הפנסיה. בכל המדינות היו שינויים של התכווצות מסויימת ואובדן זכויות בכיוון של התקרבות בין התרומה (תשלומי הפנסיה) לבין הזכויות בעתיד. וברוב המדינות חלה הרעה ברמה מסויימת בשיוויוניות. אבל אין מודל אחד של השינויים. קרי, לא נכון להגיד שקיימת התכנסות למודל הניאו-ליבראלי שהוצא על ידי הבנק הבין לאומי (1994), לפיו כל הפנסיה תהיה מופרטת תלויית שוק, כשהמדינה דואגת רק לחלשים (תוכניות תלוית במבחני אמצעים. בפועל קיימים מודלים שונים של תוכניות פנסיה. בקצה "הליבראלי" ה"מדינות המאחרות" (שב – 1980 עדיין לא הצטרפו להסדיר הפנסיה הקולקטיביים, בנוסח שמקבלי המשכרוות משלמים את הפנסיה של הפנסיונרים. מדינות אלה (אוסטרליה, אירלנד, הולנד, ניו-זילנד, וגם שוויץ ודנמרק שהם מקרים שונים). מדינות אלה פיתחו לבסוף תוכניות פנסיה תלוית שוק שהמדינה משמשת כרגולטור בלבד, ומבטיחה פנסיית מינמום. אבל עדיין מדובר בתוכניות קולקטיביות (עם פיקוח של האיגודים המקצועיים למרות שהכסף מושקע בשוק ההון, וללא שום הגנה או ערבות של המדינה) אבל ברוב מדינות העשירות, במדינות אירופה היבשתית, וכן בסקנדינביה ישנה אמנם הגדלה של אלמנטים לא שיוויונים כמו הגדלת התלות של הזכויות בתרומה העכשווית, הקטנת החלק המשולם על ידי מקבלי המשכורות היום, והגדלת המימון על ידי קרנות ועוד. אבל זכויות הפנסיה בס"ה נשארו בשליטת המעסיקים והאיגודים המקצועיים או בשליטת המדינה. במילים אחרות לדעת המחברים, מדינות הרווחה עברו בשלום יחסית את המשבר הידוע של שנות השישים והשבעים (הזדקנות, משבר תקציבי, וגו’, מה שאשר פרוליך קורא ה"מחלות". ההפך, יכולתם להתאים את עצמם מעידה שמהות מדינת הרווחה של הקשישים נשארה.אגב, לחלק גדול מהשינויים הסכימו גם האיגודים המקצועיים משום שיש להם אינטרס להוריד את החלק ההולך וגדל מהמשכורות של העובדים המשלמים את הפנסייה של הקשישים.
    ולבסוף אפילו הדוגמה של מערכת הבריאות בבריטניה לא מדובר בנסיגה חד משמעית ההפך: חרף נסיונות של ממשלת תאצ’ר שהיתה נחושה להפריטה, הרפורמה של תאצ’ר נכשלה. בבריטניה עדיין קיימת מערכת בריאות אוניברסאלית לעומת אי-שיוויון והפרטה הולכים וגדלים במערכות הבריאות של ארה"ב.

  21. ד.ר הגיב:

    לעמי וטורי, אביא דברים בשם אומרם:
    "מספר אלו החותמים על תכניות פנסיה משלימה פרטית (retraite complémentaire privée) טיפס מ-5% ל-43% בין 1989 ל-2002."
    הפסקה לקוחה מהמגאזין הסוציאל-דמוקרטי Alternatives Économiques מן המהדורה של ספטמבר 2006. התרגום שלי.
    במאמר ניתן למצוא נתונים אחרים, קצת יותר פסימיים מהמצב שאתה מתאר, כמו עלייה בשיעור האבטלה (שעמדה בזמן כתיבת המאמר על 7.8%), וכמו כן באי-השיוויון בין השכירים.
    כמו שכבר ציינתי, המצב בסקנדינביה לא מוכר לי יתר על המידה. אבל אין סיבה לחשוב, עם כל הרצון הטוב, שהסחף האדיר שפגע בארצות אירופה ובעולם בכלל בשנות ה-80 וה-90 לא השאיר את חותמו על צפון היבשת.

  22. ד.ר הגיב:

    למיכה רחמן:
    נתוני ה-OECD אכן מראים על שיפור ברמת ההתאמה של ארצות הסוציאל-דמוקרטיה. רק שנתוני הארגון עוסקים במידת ה-"ידידותיות להשקעות" של הארצות, דהיינו בוחנים את מידת ה"גמישות" של שוק העבודה, את אחוז ההחזר על ה"השקעה", ואת ה"פתיחות לרפורמות" של הממשלות המקומיות. במדדים אלו, ארצות אירופה לא רק משתפרות מאז שנות ה-80, הן ממש מתפוצצות! (אגב, נקודה מעניינת: הדירוגים לאותם קריטריונים שמציג ה-OECD נאספים לעתים קרובות מקרב בעלי הון ומעסיקים גדולים, שעמדותיהם לגבי התאגדות מקצועית ומיסוי הון צפויות למדי).
    ה-OECD צריך כמובן להבין נהדר בנושאים האלה, מכיוון שהוא היה זה שדחף קדימה את אותם מהלכים, שהביאו לעליה נחשולית בשיעורי האבטלה, באחוז העובדים העניים וברמת אי-הבטחון של כל מי שנאלץ להתפרנס למחייתו ממשכורת (ולא רק של ה"לומפן-פרולטריון", למרות שמקומו לא נפקד). למעשה, ניתן לראות יחס כמעט הפוך בין המידה בה המדינה אימצה את המלצות ה-OECD לבין מצבה החברתי והכלכלי: ב-2004, כשגרמניה הולקתה בדו"ח של הארגון בשל "מטענה הכבד של מדינת הרווחה" שלה, היא רשמה עודף מסחרי של 130 מיליארד יורו, בעוד שבריטניה, שמקבלת רק שבחים מהארגון כבר שנים, סיימה את השנה בדפיציט של 40 מיליארד יורו וברמת אי-שיוויון בשכר הגדולה ביותר מאז סוף המאה ה-19. אין צורך לציין כמובן, מה חושב הארגון על הדברים היפים שקורים במדינות סקנדינביה, אלו שעמי וטורי מתאר…
    חוץ מזה, אין סיבה להסתמך יותר מדי על ארגון הידוע בתחזיותיו המאקרו-כלכליות המלאות בשגיאות שלומיאליות ובחישובים ואגרגציות גסות. רק לפני כמה ימים הציג כותב ניאו-ליברל ב"הארץ" את מד ההשקעה בחינוך בישראל כפי שצויר על ידי ה-OECD, שבאופן מפתיע משתפע באצילות כלפי מעלה מאז שנות ה-90. מה ששכחו חשבי הארגון להוסיף, הוא נתון "קטנטן" המציין מהו האחוז של ההשקעה הציבורית בתוך סך כל ההשקעה המאסיבית הזאת…

  23. אבי הגיב:

    שי, אך ורק לנורבגיה יש נפט וגם זה רק מ-1969, בעוד מדינת הרווחה המקיפה שלהם התחילה הרבה לפני כן. כמו כן, הדמוקרטיה בסקנדינביה לא הגיע מוקדם יותר משום מדינה מערבית אחרת, להיפך מדינות סקנדינביה פיגרו אחרי רוב מדינות המערב ועד המאה ה-20 הן היו מדינות עם מעמד אצולה חזק מאוד ששלט במדינות הנ"ל, התיעוש במדינות אלו התחיל רק בשנות ה-80 של המאה ה-19, כלומר אחרי כל מדינות המערב האחרות.

  24. עמי וטורי הגיב:

    אי השיווין בשכר בשבדיה כיום נותר נמוך מאוד. על פי הלמ"ס השבדי שכרם הממוצע ברוטו של 4,000 המנהלים הבכירים ביותר בשבדיה היה בשנת 2006 רק פי חמש משכר המינימום. מי שרוצה מוזמן לבדוק באתר הכתוב ברובו גם באנגלית. (שכר המינימום בהסכמים הקיבוציים היה ב 2006 כ 15,000 כתר לחודש ללא החזר נסיעות ופיצוי על עבודת משמרות).חל גידול בשכרם של ראשי 100 החברות הגדולות אבל מדובר בקבוצה שגם שכרם הכולל יחד כקבוצה הוא עדיין מרכיב קטן מאוד בסך ההכנסה הלאומית.
    לגבי ההון כפי שציינתי כאשר ההגדרה פרטי אינה מוסברת מתקבלות מסקנות לא מדויקות. בשבדיה המעסיק והעובד יחד מפרישים סכום השקול ל 22% מהשכר אל קרנות הפנסיה. מתוך סכום זה כ 16% מופרשים לאחת מארבע קרנות ממשלתיות שהמבוטח יכול לבחור בניהן. עוד 3.5% מופרשים לקרנות הפנסיה של האיגודים עפ"י ההסכם הקיבוצי. קרנות אלו מוגדרות פורמאלית כפרטיות משום שהן אינן בנהול המדינה אלא בניהול דירקטריונים עם רוב מעשי לנציגי האיגוד המקצועי. המבוטח יכול לשנות את בחירתו לגבי הקרן המועדפת עליו אבל רק בודדים עושים זאת. היתרה גם היא מופרשת מתוקף חוק לקרנות פנסיה עפ"י בחירת המבוטח. אבל כיום למעלה מ90% בחרו בקרנות שלבשליטת האיגודים המקצועיים או בקרן הפנסיה הממשלתית המיועדת למטרה זו.
    ובאשר לדעת מומחי ה OECD. יש שתי קבוצות בעלות נטיה כפייתית לנבא את מותה או קריסתה של הסוציאל דמוקרטיה בכלל והמודל הסקנדינבי בפרט. האחת מורכבת מכלכלני קרן המטבע העולמית, גופי מחקר ימניים כתבי ה Economist ושאר עתוני הימין הכלכלי באנגלית ובשפות נוספות. הקבוצה השניה מונעת כמובן מערכים אחרים אבל סגנונה וחיפושה אחר כשלים קיימים ולא קיימים דומה להפליא.

  25. אדום הגיב:

    המודל השוודי מושלם ואין בילתו – הפוך בו והפוך בו שהכל בו

  26. אבי הגיב:

    ממשלת הימיו-מרכז בשבדיה (המתונים, הליברלים (שמכנים את עצמם "סוציאל-ליברלים"), מפלגת המרכז והנוצרים-דמוקרטים) החליטה להגדיל את תקציב החינוך ואת תקציב המחקר והפיתוח
    — קישור —
    — קישור —
    מדינת הרווחה השבדית קורסת.

  27. תקדומי הגיב:

    מה שדואג שתושבי שוודיה יהנו מרמת חיים גבוהה, הוא גם אותו הדבר שמנסה להשאיר את תושבי אמריקה הלטינית ברמת חיים נמוכה, וזה תופעה חברתית קטנטנה וזניחה הנקראת א-י-מ-פ-ר-י-א-ל-י-ז-ם…

    אם יש לממשלת פינלנד כסף להשקיע ברווחה זה משום שהיא מטילה מיסים גבוהים על ההון. ואם ההון מסכים להיות ממוסה ברמה כזו זה מפני שהוא מרוויח מספיק כדי להפריש סכומים כאלה. ומדוע הוא מרוויח מספיק? מפני שרווחיו נשענים על ניצול וסופר-ניצול של ארצות העולם השלישי.

    סדנאות-היזע באסיה מממנות חינוך חינם בנורבגיה, החוקים נגד התאגדות עובדים בארצות אפריקה מממנים קופות חולים בשוודיה, ו"היעלמות" של מנהיגי איגודים מקצועיים באמריקה הלטינית מממנים תחבורה ציבורית טובה.

    אז אפשר להתפאר ולהתפעל מרמת החיים הגבוהה שבמדינות הרווחה המערביות, אבל רצוי וחובה לזכור שרמת החיים הזו נקנית בדם.

    הפתרון הוא שבמקום לסגור עסקה עם ההון (נצלו את העולם השלישי, אבל תנו לנו, ללבנים, לחיות טוב), צריך להעיף את ההון קיבינימט.

  28. אבי הגיב:

    תקדומי אתה מודע לעובדה שמדינת הרווחה הסקנדינבית התחילה הרבה לפני הגלובליזציה והופעת סדנאות היזע (סדנת היזע הראשונה הייתה בהודו ב-1985)?
    חוץ מזה מה המסקנה שלך, שלא ניתן להגיע לרווחה בלי לנצל אחרים? שהאזרחים נידונו לחיות חיי עוני ודלות? הבעיה בעולם זה לא שאין כסף ומשאבים, אלא שהם לא מחולקים כמו שצריך. מדינת הרווחה עוזרת לחלק את העושר והמשאבים בצורה שוויונית.

  29. תקדומי הגיב:

    לאבי –

    במסקנה שלי סיימתי את הודעתי הקודמת. הפתרון הוא לא לשחק קח-ותן עם השיטה הקפיטליסטית (קח – מהעולם השלישי, ותן – לי, במערב), אלא להחליף את הקפיטליזם בכלכלה רציונלית, הומנאית, דמוקרטית ומתוכננת. בקיצור – סוציאליזם.

    אתה צודק לגמרי שהבעיה היא לא בהיעדר המשאבים, אלא באופן חלוקתם, אלא שהסיבה שבעלי-ההון מסכימים שהמשאבים יחולקו כך שבסקנדינביה החיים טובים יחסית, היא שיש מי שמפצה את כיסם (הניצול הניאו-קולוניאלי של העולם השלישי).

    אם אתה רוצה שיהיה טוב גם בסקנדינביה אבל גם בהודו ובונצואלה ובקונגו, אז הפתרון הוא להפיל את הקפיטליזם, ולא להתנחם בקפיטליזם חייכני ונחמד (במערב).

  30. אשר פרוליך הגיב:

    למיכה ואחרים,בקיצור=
    1)-מדינת הרווחה מיועדת לשמר את השיטה הקפיטליסטית ולמנוע התפוצצות ומלחמת מעמדות.
    "תשלומי העברה" של ממשלה,קרי תשלומי סוסבידיות ומערכת סעד לנזקקים עדיין לא פותרים את בעיית הניצול הנגרם לכל עובד,גם לאלה שמקבלים שכר גבוה,בכך שחלק מהתוצר שהם מייצרים נשאר בכיס של המעביד בצורת "ערך עודף"PLUSVALUE/ אולי תגיד שזו "תמורה"לסיכון,ליזמות ולכשרון של המעביד ובעל ההון,אבל טענה זו היא שקר גס שכבר נבדק
    ותוכל גם אתה לבדוק בעצמך,כאן,בישראל.

    2)גורל מדינת הרווחה כגורל של שיטה כלכלית(הקפיטליזם) הסובל ממחלת זקנה=
    שיעור הרווח(%) מההון המושקע יורד בהתמדה.
    הסיבה לכך,היא שלכל פועל/עובד,נדרש היום להשקיע יותר ויותר הון (מכונות,ציוד,מבנים,טכנולוגיה)ומכאן,שאפילו כשהפיריון של העובד עולה,הרווח שנוצר מהעסקתו
    כ% מההשקעה,הולך וקטן.
    3)מדינות סקנדינביה לא מחוץ לכדור הארץ
    ולבסוף,
    4)נניח שבסקנדינביה מדינת הרווחה תמשיך להתקיים.האם אתה חושב שבדרום אמריקה,אפריקה,
    אסיה וגם אירופה ואפילו ארה"ה,ה"מודל" הסקנדינבי יש לו סיכוי להתקיים ?

    אנא תהיה ישר וכנה,ותודה שאתה נאחז בקנה קש
    חלש ורעוע.

  31. גוני הגיב:

    ה"מודל הסקנדינבי" לא מתקיים היכן שהאזרחים בוחרים שלא לקיים אותו. מדוע קשה לקבל ולהבין שיש מדינות דמוקרטיות בהן רוב האזרחים בוחרים ומעדיפים שיטה כלכלית שונה – אפילו קפיטליסטית יותר וסוציאלית פחות. יש כותבים באתר הזה שמוכנים לקבל כל בחירה הזוייה של הפלסטינים בטענה שזו "זכותם" אבל אינם מסוגלים לקבל שיש מדינות בהן האזרחים, ברובם לפחות, דוחים את המודל הסקנדניבי (שלו בעיות רבות משלו אבל לא אפרט כאן).

  32. לנין לגוני הסוכן הבורגני הגיב:

    עבור הרוב המוחלט של האוכלוסיה מדינת רווחה (אפילו למרות כל ההסתייגויות שכותב פרוליך מעליך) עדיפה אלפי מונים מהמצב הקיים (וכמובן שסוציאליזם עדיף על מדינת הרווחה).
    הסיבה (בין היתר רק, אבל נתמקד כמוך בצמצום הפוליטי של החיים) שבארה"ב למשל אין מדינת רווחה היא תעמולה.
    ההתיחסות המוזרה שלך כאילו במדינות "דמוקרטיות" כל אחד חופשי לבחור בצורה רציונלית נטולת פניות את האינטרס שלו היא מגוכחת (כדאי לקרוא את אסכולת פרנקפורט בנידון), והיא בעצמה הפצת תעמולה בורגנית טירוריסטית.
    יש מליוני אמריקאים בלי ביטוח בריאות, שמקבלים חינוך חרא, שבגלל הפרטת בתי הכלא נכלאים בהמוניהם, ושחייהם בתור מבוגרים מחולקים לשלוש אפשרויות- לעבוד בוול-מארט, להיות בשר תותחים של האימפריאליזם בתור חיילים, או להיות בכלא.
    בלי ספק הם השכבה באוכלוסיה שהכי זקוקים מבחינה אוביקטיבית למדינת רווחה (או כמובן לסוציאליזם), אבל הם דווקא מגלים אדישות פוליטית איומה.
    למה האדישות הזאת?
    כי זאת הדמוקרטיה הבורגנית בגילגולה המתקדם ביותר, בניגוד למאה ה-19 שאז בכלל לא היתה זכות בחירה לחסרי רכוש (כן בניגוד לתעמולה הבורגנית של ימינו, הבורגנות לא נתנה מיוזמתה הטובה זכות בחירה כללית, שגם היא למעשה ריקה מתוכן. מאות ואלפי פועלים שילמו בחייהם בכדי להשיג זכות בחירה כללית), ולא נשכח את כל שרשראות הזהב שקושרות את מנגנון המדינה לבורגנות (החוב הציבורי, שכר הפקידים ועוד)
    ואת העובדה שההיסטוריה של המאה ה-20 מראה שגם מפלגות סוציאליסטיות שעולות לשלטון לא יכולות לעבור גבול בורגני מסויים, וכמובן שגם מנגנון המדינה הוא לא הכוח היחידי ב"דמוקרטיות", הרי ההחלטות הכי חשובות לגבי הפועלים נופלות בדר"כ בבורסות ובישיבות דירקטוריון, מקומות שגם במדינת רווחה להמונים יש עליהם השפעה מוגבלת, אם בכלל.
    בגלגולה החדש ה"דמוקרטיה" מצאה את הפתרון המושלם- בעזרת תעמולות,מיתוסים ושוחד, קורבנותיה הכי גדולים בכלל לא יודעים שהם קורבנות, ואם הם כן יודעים אז הבורגנות לוקחת את היד שלהם ומכוונת את האצבע המאשימה שלהם כלפי עובדים זרים, מובטלים אחרים,יהודים (במקרה שלנו- ערבים).

    שני דברים לסיום- אם תטרח לענות לי, אל תיטפל לכך שניסחתי בלשון זכר, גוני יכול להיות גם נקבה, אני לא יודע.
    ובבקשה להתייחס לעניין (החברה הבורגנית) ולא לבלבל את השכל על "אבל בבריה"מ…". אני לא סנגור של בריה"מ, שם היה שלטון מעמדי מסוג אחר וגם הוא היה רע בצורה המיוחדת לו.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים