הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 בספטמבר, 2007 36 תגובות

מנכ"ל "שלום עכשיו" יריב אופנהיימר הוא גם איש מחנה אהוד ברק במפלגת העבודה. את הבדיחה הזאת לא אני המצאתי; היא פשוט עובדה מוצקה בתוך המערכת הפוליטית המטורפת שלנו. באותה מידה יכולתי לדמיין איזה לקוח קבוע של מוצרי בשר חזיר, המתגורר במאה שערים ומשתייך לזרם הליטאי ביהדות התורה. ההבדל הוא ברור: בציבור החרדי דבר כזה לא יכול לקרות כי למשתייכים אליו יש שורה ארוכה של עקרונות מוצקים הקובעים את אורחות חייהם. בציבור הנאור, כביכול, ניתן לחצות את כל הגבולות, לתמוך באחראי לטבח באזרחים ישראלים באוקטובר 2000 ובמחולל הקרע בין המתונים במחנה הציוני לבין הערבים במדינה, ולהרים על נס את האיש שקיעקע עד היסוד את אמונם של ישראלים מן השורה בתהליך השלום, ובעת ובעונה אחת להיות איש מרכזי ב"שלום עכשיו". טובל ושרץ בידו? זוהי לשון-המעטה קיצונית וממזערת.

השבוע איים אופנהיימר על ברק ודיבר על האפשרות שיהיה קרע אישי ופוליטי ביניהם. אחרי ששר הביטחון התגבר על הבעתה שאחזה בו למקרא הדברים הוא נוכח לדעת, שהמנכ"ל הנמרץ מתנגד למשא ומתן עם מועצת יש"ע על גורל המאחזים. ברק מבקש לפרק כמה מאחזים כדי לרצות את וואשינגטון ולאפשר למתנחלים להחזיק במאחזים שיוכשרו; אופנהיימר, שמתעב את המתנחלים אבל מעריץ את הפוליטיקאי שתרם להתנחלויות יותר מכל פוליטיקאי אחר בתולדות המדינה, מתחלחל. זה פתטי? אולי, אבל יש לזה הסבר פוליטי מובהק. לשווא יחפשו הרכילאים שמתחפשים לפרשנים פוליטיים הסבר פסיכולוגיסטי להתנהלותו של אופנהיימר. הרקע הוא פוליטי טהור: ברק ומנכ"ל "שלום עכשיו" שייכים לאותו מחנה וההבדל ביניהם הוא בניואנסים. שניהם תומכים במדיניות הגלובלית של ארצות הברית ובמראית העין של מתינות שפירושה ריצויה של וואשינגטון במינימום של ויתורים. הוויכוח על המאחזים נועד מעצם הגדרתו לדחוק לשוליים את הדיון הלאומי האמיתי על גורל ההתנחלויות המבוססות שמהוות מכשול בלתי עביר למשא ומתן רציני לשלום. אופנהיימר מוכן אולי לוותר יותר מברק, אבל כל הגורמים במרכז הלאומני מחבלים בכל סיכוי להגיע להידברות ולפתרון אמיתי. את הדרך ששלי יחימוביץ’, צלי רשף ויולי תמיר עברו בצליעה, אופנהיימר עובר בריצת אמוק.


גם ח"כ עמיר פרץ היה בכותרות, אחרי ראיון מרתק אבל לא הכי מעמיק במוסף של "ידיעות אחרונות" בשבוע שעבר. התרשמתי שהוא עדיין שרוי בהלם קרב, אולי כראוי לאדם שהשתתף ביוזמה הנואלת והנפשעת לפתוח במתקפה על לבנון בקיץ שעבר. פרץ הוא אדם אנושי ומיוחד, אבל כל מי שעבד איתו יודע שהוא מסוגל להיות אכזרי מאוד, לפטר ולהדיח בני-אדם שאינם מקבלים את דעתו ושאין לו סבלנות וסובלנות גם כלפי שוחרי טובתו שמשיאים לו עצות טובות. לפחות שתי עצות שקיבל מאיתנו בעבר היו מונעות את מצבו האומלל: אסור היה לו לקבל על עצמו את תפקיד שר הביטחון והוא היה ממש חייב לקבל תפקיד שישפיע על הכלכלה ועל החברה; הוא היה צריך להתנגד לפלישה ללבנון גם במחיר של אובדן משרתו כשר ביטחון.


בראיון ל"ידיעות" מודה פרץ בטעותו בנוגע למשרד הביטחון, אבל שאר דבריו מוכיחים שהוא לא הפיק לקחים של ממש. ראשית, הוא טוען שאין שוני מהותי בין תפיסת הביטחון של ברק לשלו. אם כך, אין לנו שום סיבה לתמוך בו. יותר מזה, הוא מבקר את ברק על "אורח חייו" הראוותני ומציב לעומתו כמופת לרבים את צניעותו שלו. זה יפה, אבל לא מהותי. בראיון הארוך לא שמענו מפרץ שום ערעור סוציאל-דמוקרטי על עצם השיטה הרכושנית, על פולחן כוחות השוק, על הכניעה לתכתיבים אמריקאיים גם בנושאי חברה וכלכלה, על התוקפנות הישראלית כלפי שכנותיה, כדי להגן על הכיבוש. הוא גם מסרב עדיין להכות על חטא בשל חלקו בהרס ההסתדרות ככוח מאזן ודמוקרטי לטובת השכירים, ועל שיתוף הפעולה שלו עם חיים רמון. לעומת זאת הוא מתחרט על המעשה הטוב היחיד שעשה מאז שנבחר ליו"ר מפלגת העבודה ועד להדחתו, כלומר, סילוקו של שמעון פרס מההנהגה.


מדוע סוציאל-דמוקרט (אני מכיר בזכותו של פרץ להגדרה עצמית חרף העובדה שהתואר סוציאל-דמוקרט הוא קצת יומרני במקרה שלו) צריך להישבע בשמו של תאצ’ריסט מושבע כמו פרס, האיש ש"הציל את הכלכלה" במחיר הרס החברה באמצע שנות ה-80? ומה בדבר חלקו של פרס בשני האסונות הכבדים שפקדו את כפר כנא בלבנון, את אחריותו להפצצות כבדות ולרצח אזרחים באמצעים שונים ומשונים בעזה, בלבנון ובגדה המערבית? וכתלמידו של יגאל אלון, האם אין לו השגות על פיתוח הנשק הגרעיני והסכנות הביטחוניות והבטיחותיות החמורות האורבות לישראל בעטיו?


פרץ לא אמר על כך דבר, ולכן קשה לקבל ברצינות את התוכניות החברתיות שלו. הוא לא עשה דבר לקדמן כאשר היו לו סמכויות ועוצמה פוליטית לעשות כן, והשקפת עולמו איננה מאפשרת לו ולחבריו להתוות את הדרכים להעתקת משאבים מהתוכניות המיליטריסטיות לשיקום חברתי. מי שרוצה להציל את החברה חייב לוותר על שיגעון גדלות מלחמתי ואימפריאלי. לכן הריצה של פרץ למשרד הביטחון היתה יותר מסתם שגיאה מקרית וחולפת. היא שיקפה היטב את סדר העדיפויות האמיתי שלו, את תאוות הכבוד ואת שיכרון הכוח. נכון שגם דוד לוי העדיף את משרד החוץ על פני כל משרד חברתי-כלכלי, אבל לוי היה בכל זאת ליכודניק, בלי יומרה להילחם למען מיגור שלטון ההון במדינה. בגידתו של פרץ היתה חמורה לאין שיעור מזו של לוי, כיוון שמנהיג העבודה עורר ציפיות רבות גם בקרב אנשים מנוסים ולמודי אכזבות.


עד היום הוא מתגאה בכך שרצה כשר הביטחון להסלים את המלחמה בלבנון, להקדים את הפלישה הקרקעית ובכך להביא למאות קורבנות שווא נוספים משני הצדדים. מכאן שפרץ הוא בסך הכול עוד ביטחוניסט מן השורה, נציג מובהק של המרכז הלאומני עם קצת מצפון רע בנושא החברתי, שזה אולי יותר טוב מאדישות מוחלטת לגורלם של החלשים. גם אחרי האכזבה הנוראית שהנחיל לנו צריך לשמור על חוש של פרופורציה: יש יותר גרועים ממנו, והגרוע מכולם עומד כעת בראש מפלגת העבודה.


עם זאת, צריך לעשות גם חשבון נפש אישי. כאשר נבחר לתפקידו שמחתי מאוד, על אף שידעתי שהוא יאכזב את אלה שתולים בו תקוות גדולות מדי. קיוויתי שחלק מהמזרחים ייהנו איכשהו מבחירתו, ושמפלגת העבודה תשנה במידה מסוימת את צביונה. בניגוד לכמה מחברי הטובים, לא העליתי כלל על דעתי את האפשרות להצביע בעדו ואף נימקתי את הדברים בטור הזה. אנחנו מכירים את מפלגת העבודה, ואת הנוגדנים הגדולים שיש בה כלפי כל שינוי חברתי ומדיני. אבל חשבתי אז שבשיטה הקודמת לבחירה ישירה של ראש ממשלה הייתי מצביע בעדו ובעד חד"ש בבחירות לכנסת. גם אנשים כמוני, שמכירים את התהליכים ואת הנפשות הפועלות בזירה הפוליטית, אינם חסיני טעויות. יש לטעויות האלה גם סיבות מקלות: אנחנו לא מסתכלים על החברה הישראלית מגבוה ולא מנוכרים כלפי שאר האזרחים, יהודים וערבים. בלי תקווה אין הרבה טעם לחיים הלא קלים בחברה שלנו. אורי אבנרי תלה תקוות בעמרם מצנע ואני סברתי שאולי פרץ הוא קצת יותר טוב מאחרים. שנינו נחלנו, כמובן, אכזבה.


פרץ חושב שכל מתנגדיו במפלגה הם גזענים וזה נכון אולי לגבי כמה מהם. זה בוודאי נכון בכל הנוגע לקיבוצניקים שקמו נגדו ותמכו בברק. אבל אין לו תשובה לאנשי שמאל עקביים שרצו בו דווקא בגלל מוצאו המזרחי והרקע החברתי שלו בעיירות הפיתוח. אחזור למען ההדגשה: לא למרות מזרחיותו אלא דווקא בגללה טיפחו אנשי שמאל תקוות בקשר אליו. אבל פרץ גמל להם בתמיכה בתקציב תאצ’ריסטי, בהתעלמות מכל הנושאים החברתיים שעליהם דיבר לפני הבחירות, בריצה אל הגנרלים ולמשרד הביטחון, בתמיכה במלחמה קטלנית ורצחנית. לא איבדנו את האמונה באדם אבל בהחלט איבדנו את האמון בעמיר פרץ.

תגובות
נושאים: מאמרים

36 תגובות

  1. טעות הגיב:

    ברק לא עשה דבר ממה שברעם מאשים אותו. הוא היה ראש הממשלה הישראלי שהציע לפלשתינים את הויתור הגדול ביותר שהוצע להם מצד ישראל והפלשתינים (כולל ערביי ישראל) פתחו כתגובה באינתיפאדה. זו היתה הפעם השניה שהפלשתינים התנהגו בצורה כזו. גם לאחר הסכמי אוסלו שבהם חתמו הפלשתינים על הסכמה לפתור אי הסכמות עם הישראלים רק בדרכי שלום פתחו הפלשתינים בגל טרו נורא שהעלה את נתניהו לשלטון. לכן מי שגרם לכך שהישראלים לא מאמינים יותר באפשרות של שלום אמיתי עם הפלשתינים הם הפלשתינים עצמם ובראשם עראפאת. נסיון לגלגל את האחריות על ישראל או מנהיגיה הוא במקרה הטוב טפשות ובמקרה הרע שקר מכוון. בארץ הזו יהיה שלום בערך 5 דקות אחרי שהפלשתינים יחליטו שהם רוצים שלום אמיתי עם מדינה משלהם לצד ישראל ולא במקומה.

  2. אבנר הגיב:

    עמיר פרץ לא היה אכזבה כל כך גדולה. הוא הראה את אישיותו האמיתית ימים אחדים אחרי מינויו לתפקיד שר בטחון כשאישר לצבא (בעל הבית באזורנו) לתקוף בעזה ובגדה תוך כדי פגיעה מהותית בעוברים ושבים, נשים וילדים. עם הפתיחה במלחמת לבנון ודברי הרהב שלו, הגעתי למסקנה שעמיר הוא כנראה אדם טיפש שלא למד דבר ולא שכח דבר. בכל זאת יש אירוניה מסוימת בכך שמחליפו אהוד (מחריב תהליך השלום) פועל להסלמה וליצירת תבערה אזורית. מטרת התבערה (בשיתוף/ניהול אמריקאי, היא כנראה שינוי המשטר (Regime change) באירן אבל בשריפה ישתתפו מן הסתם גם סוריה, החיזבלה החמס וכמובן ישראל. הגברת התהליך היום-יומי של חטיפת מבוקשים, עינוים ושליפת שמות של "מבוקשים" חדשים וחוזר חלילה וכן הפרובוקציה של ישראל בצפון סוריה אתמול (שאולי נמשכת מזה זמן ורק עכשיו החליטו הסורים להגיב באש) הם דוגמיות להסלמה תחת שרביטו של אהוד. מבחינה זאת עדיף הפשלונר אהוד השני (המנהל לכאורה של השטאטל המקומי) על נתניהו. בקיצור, יהיה שמח…

  3. מיכאל שרון: מדד הערנות למתרחש הגיב:

    חכם, נהדר. כנראה הונאות אין רק בתחום הצרכנות, אלא בתחום תצהירי העמדות הפוליטיות.

    תחושתי היתה שאני קורא חשיפה תחקירנית לכל דבר, חדה, מבריקה, מזהה דברים בבהירות וקוראת להם בשמם האמיתי.

    ועוד דבר, מה שנידרשת כאן זו ערנות, צריך לקבוע מדד "ערנות למתרחש"" – ערנות למה שמתרחש באמת מאחורי הפסאדה של תצהירי העמדות, הררי המילים המדהדות ערבות-לאוזן ולוחמניות כמו שצריך, יצירת מאבק האיתנים סביב להאחזויות.

    זאת כשהיציר האחרון, אמנם, כנאמר בכתבה, מסיח את הדעת מהדבר הממשי- ההתנחלויות ההולכות ומסתעפות ומתגברות ושולחות מטאסטזות כל העת, הכבישים המעולים ביותר באיזור, הניסללים ומסתעפים באוטוסטרדות אדירות לכל העברים (ממש ולכל דבר האתוס ההרואי של האוטובהן – האוטוסטרדה- , גרמניה הנאצית, 1933-35), וכמובן, הדם המזין את הגידולים והמטסטזות הללו – תקציבי העתק.

    רבותי, הסכיתו, אני מתכבד להעניק בזאת לעיתונאי הוותיק והמבריק חיים ברעם, ציון 9 ב"מדד הערנות למתרחש". וזאת לא מילתא זוטרא, 95% מעיתונאי ישראל, לא יעברו את ה-2, אלא שלזכותם יאמר שגם אינם יוצאים מגדרם במאמץ עליון לשפר את הישגיהם במדד הזה.

    וכך הגבתי כילד בזמן הקריאה: "איזה יופי".

    יישר כוח!

  4. מיכאל שרון: והערה, תן קרדיט נכון הגיב:

    כתבת: "פרס, האיש ש"הציל את הכלכלה" במחיר הרס החברה באמצע שנות ה-80?"

    טעית במתן ה"קרדיט". האיש היה שר האוצר יצחק מודעי, איש מבריק במיוחד ורב תושייה בחשיבתו, וזאת ללא קשר למה שיאמר על גישתו.

    לעומת זאת, פרס, שותף שווה זכויות בממשלת יצחק שמיר, טען לקרדיט לא לו. ומה שלמעשה שיותר גרוע, נתן להבין זאת על דרך הרמיזה, ולא האמירה הישירה "אני עשיתי" – מה שלא איפשר הפרכת הטענה-לזכאות הזאת.

  5. עידן סתיו הגיב:

    לאותו אחד שהגיב בשם טעות, תיכנס לאתר של "גוש שלום", ותראה את ההצעות האמיתיות של ברק וכמה שהן היו בלתי אפשריות. דבר נוסף, כמו חיים ברעם, גם אני הופתעתי מתמיכתו של יריב אופנהיימר באהוד ברק, כמו כן ניצחונו של ברק בפריימריז במפלגת העבודה במגזר הערבי.

  6. שי נ הגיב:

    חיים,

    לצערי פספסת שוב את המטרה. לעמיר פרץ לא היה סיכוי. פרץ הוא לא גנרל ולא עוד "ביטחוניסט" או משהו כזה. הוא לא יכול להיות – זה לא היה בית הגידול שלו. עמיר פרץ כשהגיע לרומא התנהג כרומאי. הוא לא הבין ולא מבין באיזו מפלגה הוא נמצא – האמא והאבא של המיליטריזם החילוני. אין לו שם שום סיכוי ולא היה לו מעולם. סיפורו הוא סיפור בעל סוף ידוע מראש.

    בנוסף, דומני כי בטורים המעניינים שלך אתה שם דגש עז מדי על אנשים ולא על תהליכים ותנועות. האנשים לבדם לא משפיעים בכלל כמו הסביבה שמגדלת אותם ומצמיחה אותם. לגבי פרץ, היתה לי תקווה שהוא יצליח לעמוד בשטף הגנרלים במשרד הביטחון ובהווי הפוליטי הישראלי אבל חשבתי שהסיכוי לכך נמוך מאוד. אם האיש היה מגובה בתנועה על פי תפיסתו אזי הסיכוי שלו לממש את יעודו היה רב יותר.

    עמיר פרץ הוא אדם אינטיליגנט, לבבי וערכי, אבל יחד עם זאת הוא רק אדם אחד. כל עוד החברה הישראלית תמשיך ותהיה חברה מיליטריסטית אז לחבר’ה כמו פרץ אין סיכוי.
    תראה את העניין האחרון עם החוקים הנפשעים של אהוד ברק הדיקטטור בקשר למי שצה"ל שחרר לפי חוק. איסור על רישיון נהיגה??? עיסוק ברפואה??? וכל העדר אחריו. הצבא פצה את פיו, אשכנזי זמזם משהו, ומייד, כל חברי הכנסת פשו ביללותיהם אחר התן. זו דוגמא נהדרת כיצד הצבא הוא זה שמכתיב את המדיניות והפוליטיקה הישראלית. כל עוד התרבות ההרסנית הזו תעצב את אופי החברה הישראלית נמשיך להתקדם לשום מקום.

    הלוואי שתקום מפלגת המשתמטים.

  7. לעמי הגיב:

    רציתי לענות לעמי איך הוא יכול לתמוך באיש שעל פי כל פרמטר הוא פושע מלחמה (גם אם הוא מתגנדר בנוצות של סוציאליסט). פרץ הוא אולי סוציאליסט שכמו יתר הסוציאליסטים הציונים, הרגו יותר פועלים מכל קפיטליסט מושבע (רק שהפועלים היו בד"כ מעבר לגבול).

    נזכרתי גם שעמי כתב על עצמו שהוא עושה מילואים ואף השתתף במלחמה האחרונה בלבנון. אני מקווה שלא הרגת אף פועל לבנוני.

    עמיר פרץ "אמר זאת בהפהרסיה בפני מאות אנשים ועיתונאים השבוע … ", ממש משכנע. מה הוא עשה בשביל כך? כלום. כלום כולל כלום. להפך, מיליארדים שיכלו ללכת לעובדים, לרווחה, לחינוך ולבריאות, פרץ העביר לפצצות ותחמושת, מצרר ומטוסים.

    אבל יש עוד כמה סוציאליסטים שמוכנים לתמוך בו. למה? כי הוא מזרחי. זה מעליב אפילו גזענים מוצהרים כמו ליברמן.

    פרץ הוא הנושא העיקרי באשמה שחברות אדם ממשיכות לפעול. הוא סרב לתמוך בחוק שהיה מאפשר לתבוע חברות כוח אדם על ניצול.

  8. לעמי הגיב:

    איך התזה שלך מסתדרת עם המלחמה אותה פרץ ניהל בקיץ שעבר? המלחמה הזאת לא רק היתה מטומטמת וברוטאלית אלא גם אנטי-חברתית והפקירה עשרות אלפי עניים לגורלם בצפון ישראל.

  9. עמי וטורי הגיב:

    פרץ הוא הסוציאל דמוקרט החזק ביותר בזירה הפוליטית הישראלית. יש לו עדיין מחנה תומכים גדול ורחב עם מאות פעילים המשפיעים על אלפי תומכים פסיווים יותר. אבל הוא עדיין חלש מאוד ביחס לכוחות ההון והמיליטריזם בחברה הישראלית. לכן הוא גם מצא עצמו במצב שבו כל טעות קטנה מוליכה לאסונות צבאיים מוסריים או לאובדן היכולת לשנות את המציאות הכלכלית. הוא גם לא קדוש והוא בהחלט יודע להיות כוחני ולא נחמד. עם זאת פרץ תומך במפורש בהגדלה דרמטית של חלקו של ההון שיהיה בידיים ציבוריות ובחלוקה מחדש של ההון והוא אמר זאת בהפהרסיה בפני מאות אנשים ועיתונאים השבוע. בשיחות אישיות הוא כמובן מתחייב להרבה יותר. הוא מחוייב להעלאה דרמטית בשכר המינימום וגם העלאה שהיתה בשנה האחרונה היא רק בזכותו כנגד התנגדותם של נציגי ההון הן במסגרת מפלגת העבודה והן בקדימה.
    כל מה שנאמר כאן אינו מחייב כמובן אף אחד לעבור לתמיכה בפרץ. אבל צריך תמיד להביא בחשבון ששמאל סוציאליסטי רדיקלי הוא חסר משמעות פוליטית אם אין לצידו שמאל סוציאל דמוקרטי מסיבי שאותו הוא יכול לאתגר. כרגע השמאל הסוציאל דמוקרטי הזה הוא המחנה המורחב שסביב פרץ. חלקו שם מסיבות אידאולוגיות מובהקות, חלקו מנאמנות אישית לאיש וחלקו שם מתוך חישובים מהסוג שתארתי פה.

  10. חיים ברעם הגיב:

    לצערי "שוב" פיספסת את התגובה. לא היה אלמנט אחד בתגובה שלך שלא נידון בטור וכל הטורים שלי עוסקים יותר בתהליכים מאשר באנשים, וכל זה בגלוי ובאופן מוצהר.
    זה נכון, וכבר כתבתי זאת כאן מאות פעמים, שהטור הזה מופיע קודם בעיתון מסחרי ולכן לא תמיד אני נוקט בעגה האזוטרית של אנ"ש. אני די גאה בזה שכן רק עיתונים מסחריים מעטים מעבירים מסרים כאלה לציבור.

  11. עמי וטורי הגיב:

    אם נחפש רק צדיקים גמורים ולא סתם אנשים פוליטיים לא מושלמים אבל יחסית סוציאל-דמוקרטים מחנה השמאל החברתי ישאר קטן ביותר וחסר שיניים. ואז בעקיפין נאפשר בעצם פעולה חסרת מעצורים של ברק, אולמרט וביבי שאין בניהם שום הבדל וכולם לדעתי יריבים מרים מאוד של כולנו.

    מלחמת לבנון האחרונה היתה הגררות מוגזמת ודי מיותרת אחרי פרובוקציה חמורה של החיזבאלה. המנגנונים הצבאיים הישראלים פועלים במקרה זה באופן כמעט אוטומטי וזה כולל את העיתונות הישראלית שעד עכשיו מלעיגה על פרץ בגלל ששאל לפני כל פעולה "כמה נפגעים יהיו" (רוני דניאל חדשות ערוץ שניים). פרץ כשל ומצא עצמו מובל על ידם ולא מוביל. אבל האם זה אומר שעדיף לנו מישהו כמו ברק שלא רק שלא היה מנסה לבלום את המלחמה אלא היה גם שופך עוד שמן למדורה, או לחילופין אדם כמו ביילין שמכסאו באופוזיציה קרא לתקוף גם את סוריה. ועוד באותו נושא. פרץ טוען ואני מאמין לו ששורה שלמה של סוחרי נשק ישראלים פרטיים רק חיכו לעזיבתו את התפקיד כדי לחזור לעסקיהם דרך משרד הביטחון. עסקים מכניסים מאוד ואפלים מאוד שעכשיו מתבצעים כניראה באין מפריע.

  12. פטריוט לעמי הגיב:

    ביבי נתניהו יותר שמאלי מכל הח"כים מן העבודה!

    כל הח"כים של העבודה תמכו במלחמה בלבנון. מפלגת העבודה היא המפלגה הימנית הקיצונית הגדולה ביותר: היא בנתה את רוב ההתנחלויות ולא פינתה אף אחת מהן, ליכוד פניה את כל ההתנחלויות הסיני וברצועת עזה ואפילו 4 בגדה! מבחינה כלכלית- חברתית העבודה הולכת בדרכו של ביבי. אז ביבי יוצא שמאלי יותר כיוון שהליכוד מפנה התנחלויות וקשה לו להתחיל מלחמה בגלל ההתנגדות של "השמאל" והתחזקות של סרבנות, כמו תנועת "אומץ לסרב" בתקופת שרון מן הליכוד. לכן לעבודה אין זכות קיום, חייבים להאלים אותה מן נמפה הפוליטית. אבל אני אופטימי- בקרוב ביבי יעלה לשלטון ויתחיל לפנות את ההתנחלויות. רק אנחנו צריכים להצביע למפלגות הלא ציוניות או אולי מרצ, אך רק לא עבודה.

  13. לעמי הגיב:

    אני לא מזרחי אלא אשכנזי אבל תומך בכל לב במאבק של המזרחיים לשוויון ובמאבק נגד עשרות שנים של קיפוח. יחד עם זאת, עמיר פרץ גרם נזק למזרחיים שייקח עשרות שנים לתקן. עמיר פרץ הוכיח שאפשר להיות מזרחי ולדכא מזרחיים לפחות כמו אשכנזים שעשו זאת ב-60 השנים האחרונות. עמיר פרץ הוא ההוכחה שרק מזרחיותו של אדם אינה ערובה שלא ידכא מזרחיים (ואחרים). הלקח למזרחיים ולאשכנזים – ובעצם לכולם, לכולנו, אינו מוצאו של אדם או שנות הדיכוי שעבר בילדותו או בחייו. הלקח הוא מה סולם הערכים של אותו אדם. בשנה האחרונה פרץ הוכיח לנו מה סולם הערכים שלו: קודם כל הציונות, על המדינה היהודית המחומשת מכף רגל ועד ראש. כל הדברים האחרים – זכויות עובדים, בעלי הון, שוויון, צדק – כל אלה אח"כ. את זה הבינו בעלי ההון מההתחלה וטמנו לו בחוכמתם פח. פח בו לא היה נופל אדם חכם (בשונה מאדם פיקח).

  14. עמי וטורי הגיב:

    למגיב האחרון. כן אני גויסתי בצו שמונה במלחמה האחרונה. לא התנדבתי לרוץ ללבנון ועוד הספקתי לחתום על עצומה הקוראת להפסקת הלחימה שלושה ימים לפני שגויסתי באמצע הלילה. מצד שני לא חשתי ואיני חש גם היום שיש לי או היתה לי זכות לחמוק מגורלם של מזרחיים ופועלים רבים אחרים שגויסו גם הם באופן דומה רק בגלל שיכולתי לתרץ בתרוצים פוליטיים פעולות שכל אדם ישמח לעשות עקב הפחד הטבעי למות או להיפצע. בכך הייתי מתבסס על פריוילגיה שמתאפשרת לי ע"י הסביבה הפוליטית והחברתית שלי והכלים האקדמיים העומדים לרשותי. פריבילגיה שבאמצעותה יכולתי לתת לפחדנות אישית גוון מכובד. חוץ מזה בלי כל קשר החיזבאלה הוא אירגון נתעב למדי בעיני למרות שישראל אחראית בעקיפין להווצרותו. אתה כמובן רשאי לתמוך בו אבל זו כבר בעיה שלך לא שלי. מתוקף תפקידי היה לי בעיקר סיכוי גדול לההרג וסיכוי די קטן להרוג באופן חסר אבחנה. ותנוח דעתך לא הרגתי אף פועל לבנוני.

    מזרחיותו של פרץ היא שיקול מבחינתי. מפא"י ההסטורית וגם יתר מפלגות השמאל הציוניות לא היו באמת מפלגות סוציאליסטיות או סוציאל-דמוקרטיות כי הן אלו שיצרו באופן מודע את הפרולטריון המזרחי היהודי והערבי. לכן מנהיג מזרחי שמוצאו באותו פרלטריון מדוכא גם הוא סוג של מסר.

  15. אלי חמו: הבמה הבאה הראויה לפרץ הגיב:

    היא דוכן הנאשמים בבית דין בינלאומי, שם יחוייב להשיב על ההאשמות בגין פשעי המלחמה שביצע בלבנון, בגדה המערבית ובעזה ביחד עם אולמרט, חלוץ ושאר קציני צה"ל.

  16. דוד החפש-הסקריקים השמאלנים הגיב:

    השמאל הקיצוני תמיד הרס לשאר העם ,עמיר פרץ הוא הראוי היחיד מבין שאר חברי מפלגת העבודה ,לגבי העובדה שהוא בחר את תיק הבטחון הנה הוא מכה על חטא ואגב משרד הבטחון ידוע שהוא לא שימש כשר הביטחון בפועל והצבא עשה ככל העלה על רוחו עקב חוסר נסיונו של פרץ והוא אישר כל פעולה של הצבא .
    לגבי אותם אנשים שמנסים לגמד את זכויותו של פרץ די להזכר בשכר המינימום שמאז נבחר לראשות מפלגת העבודה עלה שכר המינימום ב12% .ורק הלך לו(לו?! לנו!) האוצר התחיל לדבר על הקפאת שכר המינימום, שלא לדבר על חוק חברות כ"א.
    די לדבר על מרקס ולנין בדיבורים שמתאימים יותר לחוג לפילוספיה או היסטוריה, די לבירבורים תתחילו לעשות ועוד משהו בל נשכח שבאם השמאל והמצביעים של הגמלאים היו מצביעים לפרץ, הכל היה אחרת עם חוקים חברתיים נרחבים.

  17. לכל מעריצי השפם הגיב:

    הנה טקסט שנכתב על ידי תנועת "מאבק סוציאליסטי" בנוגע לעמיר פרץ, שלמרות מגרעותיה היא בהחלט לא שייכת ל"חוגים לפילוסופיה והיסטוריה":

    — קישור —

  18. שי נ הגיב:

    "הטרגדיה של עמיר פרץ" זו הטרגדיה הישראלית. זו הטרגדיה בה תרבות אזרחית נדחקת לשוליים והגנרלים משליטים את מרותם. עמיר פרץ הוא איש פוליטי שהנהיג את המפלגה השנייה בגודלה בישראל, והוא רצה בעתיד להחזירה לשלוטן והוא בראשה. דבר זה הינו לגיטימי לחלוטין. כאשר הוא בחן את ההסטוריה של ראשי הממשלות, הוא שם לב שבדרך-כלל ראש ממשלה עבר קודם במשרד הביטחון. העניין הוא, שפרץ לא הפנים עד כמה כהונתו היתה חסרת סיכוי. עד כמה החברה הישראלית שמשוועת לגנרלים שינהיגו אותה ומוצאת פתרונות במלחמות every now and then.

    הוא לא עשה שום טעות. טעות מתרחשת כאשר יש לך כמה בחירות ואתה בוחר בבחירה שבדיעבד נתפסת כטעות. במקרה זה, על שר אוצר הוא היה יכול רק לחלום – כאילו שאולמרט וחבריו מקשר הון-שלטון היו נותנים לו. היה מתרחש פיצות ואף בחירות חדשות ואולמרט לא היה מניח לפרץ להגיע לאוצר. בנוגע לכל תיק אחר (חוץ מאוצר או ביטחון) – הרי שבכך פרץ היה מחזק את שוליותה של מפלגת העבודה והשמאל כולו. אם היה בוחר לדוגמא את תפקיד שר הרווחה, עדיין הוא היה צריך לקבל תקציבים מנערי האוצר וזליכה דון קיחוטה.

    חברה אזרחית, מחאה חברתית ותרבות אנטי-מיליטריסטית מתחילה מלמטה וחייבת להופיע כאלטרנטיבה שלמה. אמנם הדבר יכול לגרום לשוליות פוליטית ארוכה, אך החלופה גרועה בהרבה. אין דבר יותר גרוע ממפלגת כלאיים-מרכז שקיימת תמיד בקונצנזוס אי העשייה ולכן מנוטרלת מכל מעשה אמיץ ומפתיע.

  19. שי נ – לחיים הגיב:

    לאחר שעברתי שוב על דבריך נוכחתי בטעותי. כנראה שהדבר נובע מהתמקדותי בכתיבה וקריאה אקדמאית וחוסר בקיאות ברזי הכתיבה העיתונאית.
    שכחתי שמדובר בטור מעיתון ולכן ניתחתי זאת בכלים הלא נכונים.

  20. רונן הגיב:

    בתור תומך של פרץ בבחירות האחרונות התאכזבתי מאוד ממהלכיו. שכר המינימום בזמן כהונתו בכנסת עלה ב-1 או 1.5 ש"ח לשעה, זה כלום ועדיף שההעלאה לא הייתה בכלל מתבצעת, כי עכשיו כולם אומרים שכבר העלו את שכר המינימום ולכן אין לעובדים "הבכיינים" מה לבכות יותר.
    עדיף היה לדרוש את שר האוצר או תיק גדול שיורכב משר הרווחה+שר התמ"ת, 2 תיקים אלו היו עוזרים לו לשנות באמת את המצב בחברה והוא היה יוצא נקי מהכישלון בלבנון. אם אולמרט היה מסרב היה נכון יותר להיות באופוזיציה ולהראות שמפלגת העבודה לא נדבקת לג’ובים וכיסאות ושבשביל אידיאולוגיה היא מוכנה לשבת גם באופוזיציה.

  21. לשי הגיב:

    אולי התגובה נובעת פשוט מחוסר קריאה של המאמר?

  22. עיישה הגיב:

    עמי וטורי צודק בכך שהתפקיד של השמאל הרדיקלי הוא למשוך שמאלה את המפלגה הסוציאל דמוקרטית שלידו מימין. אבל מה שקורה בישראל זה לא המצב הזה. יופי לשבדים שככה זה שם, אבל בישראל אין מפלגה סוציאל דמוקרטית. מפלגת העבודה היא מפלגה בטחוניסטית ועמיר פרץ הוא לא היחיד שנפל שם וסוחרי הנשק האשכנזים לא שמחים רק על הנפילה הזו.
    עמי וטורי לפחות מספיק הגון כדי להגיד היום שהמלחמה הזו היא מיותרת (בהתחלה הוא הגן עליה יותר) והיום היא בסך הכל "היענות לפרובוקציה" של החזבאללה. האם גם הטייס הישראלי שהפר את הריבונות האוירית של סוריה עשה את זה כהיענות לפרובוקציה? הגיע הזמן לראות שישראל מחרחרת מלחמה ופרץ היה שותף לזה. הוא הקריב את המאבק החברתי על מזבח ההתקבלות לחברה הישראלית הציונית. מפלגת העבודה מעולם לא תקבל את המזרחים. הם יכולים להיות מקסימום קבלני קולות שלה והגיע הזמן שהמזרחים יפסיקו לנסות להתקבל למועדון ויקימו אחד משלהם.
    הטיעון שהוא התגייס למלחמה כדי לא לנצל את הפריבילגיה שלו שהוא משכיל והמזרחים האחרים לא, הוא כבר מביש. בשביל מה צריך אינטיליגציה מזרחית אם היא מונהגת על ידי האחרים? כמו שאתה מנהיג אותם בשביתות אז גם נגד מלחמות. להשתמש במזרחים הלא משכילים כעלה תאנה נגד חוסר היכולת שלך לסרב למלחמה, זה לנצל אותם שוב פעם. לא מספיק שהאשכנזים עשו מהם בורים, אז אתה גם רוכב על הסוס הזה? כשמתאים לך אתה מנהיג (טוב!!!) וכשלא מתאים לך אתה מונהג. אתה לא חייב לסרב, אבל אל תשתמש בהם לצידוקים שלך. הם מספיק אחראיים כבר לזה שאין שלום עם הפלסטינים. יאללה די.
    פרץ הוא פושע מלחמה שאחראי לרצח של חפים מפשע ולדיכוי הכלכלי המתמשך של המזרחים. הוא בסך הכל ממשיך דרכם של כל הציונים שהיו לפניו שם, אבל בגלל הטיקט המזרחי הוא עשה למזרחים יותר נזק מכל האחרים.
    הדבר הטוב היחיד שהוא עשה זה להכניס את ישראל למלחמה שבה היא הפסידה.

  23. עקביא הגיב:

    האם המאמר במאבק הוסציאליסטי תורגם ממיליטנט הבריטי? מדוע אין הפנייה למקור? האם גם בארץ הם סיעה במפלגת העבודה?

  24. ד.ר הגיב:

    אם כבר, ההצבעה למפלגת העבודה נראתה אטרקטיבית בגלל הסתלקותם של שני הקודקודים הניאו-ליברלים שלה: חיים רמון ושמעון פרס. מצער לראות שהמפלגה נתנה יד לתקציב ההרסני ולהמשך ההפרטה, אבל שינוי החומר האנושי בתוכה נותן תקווה לאימוץ קו שמאלי עקבי יותר.

  25. חיים ברעם הגיב:

    למר ד.ר

    אחלה. ניצחון התקווה על הניסיון? כבר היו דברים מעולם.
    אז אתה מייחל לסוציאל-דמוקרטיה מניאו ליברלים כמו אהוד ברק ויצחק הרצוג? שיהיה.
    ומה בדבר ההשתתפות בממשלת התוקפנות בלבנון והדיכוי בשטחים? ומה תאמר לעצמך ברגעים שקטים של חשבון נפש נוקב על התמיכה במחוללי הטבח באוקטובר 2000 ובאחראים לרצח ילדים בלבנון וברצועה?
    זוהי זכותך הדמוקרטית הבלתי מעורערת לתמוך במי שאתה רוצה, אבל מדוע עליך להגן על עמדות כאלה באתר שמאלי וסוציאליסטי?
    אם המצפון שלך אינו נקי, אז כדאי שתשאל את עצמך מדוע.

  26. שי נ הגיב:

    ל- ד.ר:

    סליחה???

    שכחת את מי הקיבוצניקים האפסים שמו שיעמוד בראשה? שכחת כבר שהם לא אהבו את ריחו וטעמו של היהודי-הערבי?

  27. אסף אורון הגיב:

    גם לי כואב על עמיר פרץ, אבל יותר כואב לי עלינו ועל שכנינו.

    אסור להיות סלחני מדי כלפי פוליטיקאים. מי שבוחר בקריירה של רדיפה אחר כוח – לא משנה מאיזה מניעים – אינו ראוי אחר כך להתייחסות מקלה אם מעל באמון שניתן בו.
    רצית להיות בראש הגבעה, הגעת לשם – זו אחריות שלך איך התנהגת שם. ואם מהרגע הראשון שכחת מה ומי הביאו אותך לשם, והמשכת לפשל ולבגוד בערכים בשמם נשבעת, עד שעפת – אל תצפה לרחמים כי הם לא מגיעים לך.

    זה מה שאנחנו מצפים מכל בעל מקצוע, והגיע הזמן שנפסיק לטפל בפוליטיקאים שלנו בכפפות משי. אם באמת רוצים לתקן את המערכת (וברור שהמערכת חולה, לא רק עמיר פרץ), זה אחד הצעדים הראשונים. אם היינו מפנימים את הלקח הזה, גם אדון ביילין לא היה מעולם מקבל את ראשות מרצ על מגש של כסף, אלא יוצא מזמן ל"שוק הפרטי".

    ולסיום, הנה מה שטלי זילברשטיין כתבה על עמיר פרץ באותו עניין, כבר לפני כמה חודשים טובים:
    — קישור —

  28. רבקה ליסק הגיב:

    מאמר נוטף רעל קטלני של שנאה כלפי ברק, תוך שכתוב מסויים של העובדות. אבל, הגישה הקטלנית של ראיית הכל בשחור לבן:הלנו אתה או לצרינו?גישה זו חיסלה את השפעת השמאל.
    פרץ הוא כשלון טוטלי ואכזבה רבתי מכל הבוחינות. וחבל, שהוא קפץ מעל הפופיק ונחבל אנושות.
    ברק, על אף חסרונותיו, ולמי אין כאלה, כולל הכותב התוקפני, הוא המנהיג בעל הנסיון הצבאי, הבטחוני והמדיני הרב ביותר בגלריית המנהיגים שלנו.
    במקום לשפוך רעל- מוטב שבשמאל יגלו גישה קצת יותר ריאליסטית.
    מתברר שבשלום עכשיו יש התחלה של ריאליזם.
    בגדה יש כרבע מיליון ישראלים. לא רק ישראל אחראית למצב. לו ערפאת היה כן בכוונותיו באוסלו ולא היה מכשיל את פרס כמועמד לאחר רצח רבין, והיה חותם על סיום הסכסוך בקמפ דויד- לא היו היום רבע מיליון מתנחלים בגדה.
    תמהני אם חיים ברעם גיבור גדול עד כדי כך שהוא מוכן להתנדב עם בני משפחתו לפנות התנחלויות.
    עד עתה שמענו בשמאל הקיצוני רק על סרבנות.
    שמישהו אחר יעשה עבורם את העבודה השחורה של פינוי מתנחלים.

  29. ד.ר הגיב:

    לשי:
    אני לא מבין מה "אפסי" בקיבוצניקים, קודם כל. ולפי דעתי דווקא בגלל ההסתלקות של כל מיני גורמים גזעניים ממפלגת העבודה, היה אפשר ליצור שבר עם מפא"י ההיסטורית על תחלואיה ולבנות סוג של מפלגה סוציאל-דמוקרטית.

    לחיים:
    אם זה לא ברור כבר, בין השאר מהמאמר שפרסמתי כאן לפני שבוע, אני לא מאוהדי מפלגת העבודה בשום צורה שלה. הניתוח שלי מתבסס על השינויים בחומר האנושי בלבד (כפי שקדמו למלחמה ולחזרתו של אהוד ברק). אני רוצה להזכיר, ששמעון פרס היה ממהנדסי המעבר לניאו-ליברליזם בשנות ה-80, בתור אחד ממובילי "התכנית לייצוב המשק" ומאוחר יותר כשר אוצר. עוזרו בתפקיד זה אגב, היה לא אחד מאשר יוסי ביילין – אם מישהו מחפש סיבה לא להצביע למרצ. חיים רמון הוא כמובן לא טוב יותר, בתור האדם שהוביל את מהלך חיסול העבודה המאורגנת בישראל.
    אי אפשר להכחיש שעמיר פרץ, שלי יחימוביץ’ ויולי תמיר עדיפים על השניים האלה. לפחות ע"פ הרקורד שלהם.

  30. דניאל הגיב:

    מסכים עם אסף.

    אכן, רוצח-ילדים כעמיר פרץ אינו ראוי לרחמינו. שימרו על האמפאטיה לפלשתינים.

  31. לדניאל הגיב:

    אז חזרת לסורך עם הניקוד? באמת שאנחנו יודעים להבין כתיב חסר, באמת.

  32. דניאל הגיב:

    לד.ר. – יולי תמיר, היא בשר מבשרם של הגורמים השליליים, במפלגה ההיא ובכלל. אחרי כל מה שקרה באביב, אחרי התבטאותה בגנות סרבני-הגיוס – איך איזשהו אדם, יכול לראות ב??ה? שמאל…

    והגברת ליסק מהווה, עבורנו, עוד דגמא חיה, לימין קיצוני – המ??ד?מ?י?ן, בתירוצים חסרי-תוחלת, שהוא שמאל…

  33. אבי הגיב:

    רבקה ברק הוא ימין בכל מובן שהוא- הוא קפיטליסט וחבר של בעלי ההון (לאחרונה הוא ביטל את ההסכמים הקיבוציים בקרב העובדים במפלגת העבודה) והוא ימני מבחינה פוליטית וטוען שאין פרטנר ושעלינו לנתק את החשמל לעזה, באיזה מובן הוא כבר שונה מביבי?
    ניצחון שלו יגרום יותר נזק מתועלת, כי הוא יממש מדיניות ימנית, אבל בגלל שהוא מ"השמאל" לא תהיה שום אופוזיציה למהלכיו.

  34. איילה סבאג מרציאנו הגיב:

    לעניות דעתי עמיר פרץ הולבש בחליפת הבטחון בעזרת ערמומיותו של אולמרט, מיד לאחר הבחירות נתפרה חליפת בטחון על שמו של עמיר פרץ בכדי להכשילו מראש. לכן לא היה לפרץ סיכוי ולו הקטן להצליח מעצם התפקיד המכוער והמאיים כשר המלחמות ונוסיף את האנשים שהיו בסביבתו.

    .

  35. שם מזרחי כלשהו הגיב:

    כן, נכון, פרץ הוא טהור ממארץ הטהורים, כולו זך ורך ויצוג דמוקרטי ואותנטי של עובדים, במיוחד עובדי קבלן. זה שבתקופתו כיו"ר ההסתדרות פרחו חברות כוח האדם, נשחק שכר השכירים, ועובדים פלסטינים בתחומי הקו הירוק ובהתנחלויות איבדו כל זכר לזכויות, זה הכל בגלל אולמרט האשכנטוז המניאק.

  36. מכלוף הגיב:

    אני לא אגן יותר על איש המלחמה פרץ..אך ברור היום יותר מתמיד , כי כל המהלך נועד לחזק את שיטת המעטפות.. ולצורך כך חיוני היה שבעמדת האוצר יהיה "מומחה" להעברת מזומנים($$$$)

הגיבו לטעות

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים