הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 בספטמבר, 2007 80 תגובות

בעיני גדעון ספירו הוא ידיד ושותף נאמן שלנו במאבקנו לשלום, לחברה שוויונית ולחיסול חרפת הכיבוש. גדעון ספירו נמנה עם מקימי תנועת "יש גבול", ובדרכו היחודית תורם רבות למאבק נגד נחשולי הלאומנות, שהביאו עלינו את האסון של עימותים מדממים. הוא נמצא שנים רבות בחזית המאבק לכינון עתיד של שלום צודק בין ישראל ופלסטין, ולא שלום המבוסס על כידוני הכיבוש. הוא אחד מחלוצי המאבק לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני ובלט באומץ ליבו בעמידתו לימינו של ואנונו. משום כך כואב לקרוא את כתב האשמה שלו, המתבסס על ציטוטים מאוד מקוטעים, המטיח דברים קשים נגד מאיר וילנר והנהגת מק"י בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל ("סמרטוט אדום – היו זמנים", הגדה השמאלית, 23/7/2007).

אני מוצא לנכון להסב את תשומת ליבו של גדעון ספירו, כי בוויכוח שהתנהל באו"ם ובציבור בארץ בנושא של הקמת שתי מדינות, בלטה עמדתה העקבית של ברית המועצות, שחייבה הכרה בזכות ההגדרה העצמית של שני העמים – הישראלי והפלסטיני. אני משוכנע שגדעון מודע לתוכן נאומו של אנדרי גרומיקו, שר החוץ של ברה"מ, שהוכיח כי לא ניתן להקים מדינה מאוחדת, ולכן יש להעדיף את הפתרון של שתי מדינות לשני העמים. עמדה זו של ברה"מ התקבלה בברכה על ידי רוב הציבור בישראל. וזאת בשעה שבריטניה היתה נחושה בדעתה להמשיך לשלוט בפלשתינה. לשם כך העמיקו הבריטים את השותפות עם עבדאלה מלך ירדן, עם פארוק מלך מצרים וקיבלו גם את תמיכתו של נשיא ארה"ב טרומן.


כשפרצה המלחמה ב-1948 ברה"מ והמדינות הסוציאליסטיות העריכו ואף קיוו, שמדינת ישראל שזה עתה קמה תנטוש את דרך השותפות עם האימפריאליזם ותאבק לכינון עצמאות לאומית אמיתית, המכירה גם בזכויותיהם של הפלסטינים לכינון מדינה עצמאית. זו הסיבה שבעטיה הגישו ברה"מ ועוד מדינות סוציאליסטיות עזרה לישראל. אולם למרבה הצער, כעבור זמן קצר התברר שההנהגה הציונית עלתה מהר על שרטון של המרת השירות לאימפריאליזם האנגלי בשירות לאימפריאליזם האמריקאי. התנהגות מחפירה זו של ישראל גרמה לשינוי ביחסה של ברה"מ לישראל.


מצער מאוד שממשלת ישראל התעלמה לחלוטין מהתפקיד המכריע שהיה לברה"מ בהצלת העם היהודי במלחמת העולם השנייה. התעלמות שבולטת גם כיום, כשבטקס זיכרון באושוויץ נציגי ממשלת ישראל התעלמו מהעובדה שחיילי הצבא האדום חרפו את נפשם כדי לשחרר את שארית הפליטה ממחנה ההשמדה.


כאשר אנחנו בוחנים את עמדתה של מק"י באותם ימים, אנו עדים שהמפלגה לא נטשה את הקו המחייב תמיכה בתנועה לאומית לשחרור לאומי, כי אם מאפיין אותה מאבק ללא פשרות לשחרור מעול זרים. מאחר שהתנועה הציונית העמידה עצמה לשירותם של אינטרסים אימפריאליסטיים לא פסקה ביקורתנו נגדה.


הביקורת הוגברה ביתר שאת לאור העובדה שהתנועה הציונית הכשילה כל מהלך שיביא להקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצידה של מדינת ישראל. מק"י לא עברה לסדר היום כשמדינת ישראל עלתה על שרטון של מדיניות הפוגעת פגיעה קשה בפלסטינים אזרחי מדינת ישראל. היא היתה הראשונה שהרימה את נס המאבק נגד כינון ממשל צבאי על ערים וכפרים ערביים. לצערי, גדעון ספירו התעלם מהתפקיד רב החשיבות שמילאה מק"י כמפלגה יחידה באותם ימים במאבק חסר הפשרות להגנת אזרחי מדינת ישראל הערבים מפני התנכלויות של הממסד השלטוני, ולא נטשה את הקו העקבי בדבר זכותו של העם הערבי הפלסטיני להגדרה עצמית ולכינון מדינה עצמאית לצידה של מדינת ישראל.


בנושא העלייה חשוב לדייק שמק"י היתה בעד זכות חופשית להגירה, תוך כדי התנגדות נמרצת ל"חוק השבות". מק"י היתה עקבית בהתנגדות לחוק השבות במתכונתו כי הוא נועד למנוע מפלסטינים לחזור ולחיות במולדתם. התנגדות זו של מק"י העמידה אותה במאבק חסר פשרות מול גילויי לאומנות, שהתפשטה כנגע סרטני בחברה הישראלית, לא רק בחוגי הימין, אלא גם מצאה לה משכן של כבוד במפלגות הפועלים הציוניות. הקו העקבי הזה של מק"י בנושא הלאומי מנחה אותה למעשה עד היום. וזאת לצד מאבקה במישור החברתי להביא לשינוי יסודי במבנה החברה הישראלית – מחברה קפיטאליסטית לחברה סוציאליסטית.


מק"י היתה בבידוד לנוכח היותה למעשה יחידה במאבקה נגד גילויי לאומנות, שאיפינו את התנועה הציונית וממשלת ישראל במסווה של כביבול פטריוטיות. כך היה לא רק ב-1948 אלא גם ב-1956 וגם ב-1967. היום מתחילות לצוץ עדויות על מידת הפרובקציות שנעש על ידי הממסד בישראל כדי ליצור אווירה של מלחמה. נאמנים עלי הדברים שכתב תום שגב במוסף ה"ארץ" מ-24.8.07 לפיהם יזם צה"ל פיצוץ סמוך לנירים בגבול הדרומי. בעטיו של הפיצוץ היו גם קורבנות. הכל היה כשר כדי להכשיר את הקרקע לטיעון שהיה זה מעשה טרור של פדאינים. וזאת כדי ליצור אווירה של מלחמה ערב מלחמת סיני. לא היה די במעשה הנאלח והפרובקטיבי – הידוע בשם פרשת לבון – שביצעו אנשי המוסד במצרים כדי ליצור אווירה של מלחמה. למרבה הצער, לאווירה המלחמתית נגרר הציבור בישראל, והיתה זו מק"י שעמדה יחידה בגבורה נגד המגמות המסוכנות שגררו בסופו של דבר אותנו למלחמה ולהעמקת שווא של שנאה בין העמים.


* * *


גדעון היקר, לאור כל מה שהתרחש כאן במשך כ-60 שנים, האם המלחמה ב-1948 הביאה לשחרור? תשובתי לא. היא בוודאי לא הביאה לעצמאות אמת. ומה שמכאיב שלאחי הערבים היא הביאה את הנכבה.


באותן שנים גורליות בלטו במנהיגותם האחראית מאיר וילנר ותופיק טובי, שעמדו בגבורה בכנסת ישראל מול נחשולי לאומנות, ששטפו כמעט את כל חלקי הבית. מק"י בהנהגת מאיר וילנר היתה המפלגה היחידה שיצאה חוצץ נגד מלחמת 1967. בזאת היא המשיכה את הקו לו היתה נאמנה מיום יסודה. קו שעמד גם במבחן במלחמת 1948. כשבעיצומה של המלחמה ב-1948 מק"י היתה היחידה שיצאה למאבק חסר פשרות נגד הרס של כפרים ערביים וגירוש התושבים שחיו בהם. אישית הייתי נוכח במקרים רבים כשקומוניסטים הצילו פלסטינים מהרג ומהתנכלויות של שוד.


לצערי, רבים הם המלעיזים נגד חברינו הערבים שכביכול לא תמכו במימוש היעד של הקמת שתי מדינות לשני עמים. אני מציין בגאווה את החברים תופיק טובי, אמיל חביבי, סלים אל קאסם, נדים מוסא, סליבה חאמיס, קאמל ראש ועוד שורה ארוכה של קומוניסטים, שלאורך כל הדרך לחמו למען הרעיון של שתי מדינות לשני עמים, וזאת חרף איומי רצח ופסקי דין מוות. הם לא נרתעו ולחמו ליישום ההחלטה ההיסטורית של עצרת האו"ם ב-29.11.47 בדבר הקמת שתי מדינות לשני העמים. נדבך חשוב במאבק להנחלת הרעיון של שתי מדינות לשני העמים הונח בוועידה ההיסטורית של איחוד הקומוניסטים היהודים והערבים בוועידה בחיפה.


במרוצת השנים פעלנו ללא ליאות לגיוס כוחות נוספים לחיסול הכיבוש ובעד כינון שלום צודק. מאמצים אלו נשאו פרי בהפגנות ההמוניות בהן צעדו כתף אל כתף יהודים וערבים נגד המלחמה הנפשעת בלבנון.


גדעון היקר, מתוך הערכה רבה לפועלך רב השנים בחזית המאבק של שוחרי השלום, אני פונה אליך כי נטיל את כל יהבנו במימוש החובה להמשיך ולפעול לליכוד כל שוחרי השלום לחזית אחת במאבק לישראל אחרת. ישראל המשדרת שוויון לכל אזרחיה היהודים והערבים. ישראל המחליטה להיחלץ משרטון הכיבוש ולחזור לגבולות של ערב מלחמת יוני 1967, ומכירה במדינה פלסטינית עצמאית לצידה של מדינת ישראל. כל המאמצים חייבים להיות לאחדות מחנה השלום ולא ליצירת סדקים.

תגובות
נושאים: מאמרים

80 תגובות

  1. לומד ערבית הגיב:

    אתה צודק, האתר היחיד בעברית. סליחה. אני כבר לומד ערבית, אבל לא לומד לקרוא.

  2. גדעון ספירו הגיב:

    לאבי,
    כאשר מעמידים אותך על טעות ואתה מתעקש לחזור עליה, אתה מתחיל להיות מטרד או סתם קשקשן. אני מקווה שלאור אתרי חד"ש ומק"י שהציג מגיב קודם, תחדל להטריד.
    גם בענין הסוגיה המרקסיסטית אתה מעורר מדנים מיותרים. זהו אתר שמאלי אבל לא מרקסיסטי. אדם יכול להיות מרקסיסט ולחלוק על חד"ש ומק"י והוא יכול להיות לא מרקסיסט ולהסכים עם מדיניות חד"ש. לידיעתך, לא כל חברי הכנסת של חד"ש הם מרקסיסטים.

    אינני יודע מדוע אתה מתעקש להגדיר את אנשי מק"י כרוצחים בפוטנציה. לא עקי ולא אני טוענים זאת. הויכוח הוא לא על אישיותם של אנשי מק"י או החולקים עליהם. הויכוח בשרשור כאן היה בעיקרו על ברית המועצות ועל הלקחים שיש להפיק מכישלון הפרויקט הסובייטי. וכמו כל ויכוח הוא גם מתפצל לכל מיני יובלים נוספים.

  3. אבי הגיב:

    גדעון, לא ברור לי מה בכלל המטרה שלך בהעלאת ציטטות וויכוחים משנות ה-30 וה-40, הרי הבעיה כיום היא לא ריבוי של תנועות מרקסיסטיות שבכל רגע עומדות לעשות מהפכה אלימה ולכונן משטר קומוניסטי, הבעיה היא גם לא מדינות מרקסיסטיות תוקפניות שכובשות מדינות ואף אחד בחד"ש לא מתכנן מהפכה או דיקטטורה (תראה לי איפה בתקנון המפלגה כתוב משהו על דיקטטורה ודיכוי). ברור לכולם שדיקטטורה היא דבר רע וכך גם הריגת אנשים. הטענות "הרדיקליות" שלך נשמעות כמו הטענות של ישעיהו ברלין, יעקב טלמון, חנה ארנדט ואפילו פרידריך פון-האייק במהלך המלחמה הקרה. הבעיה כיום זה השתלטות הקפיטליזם והמיליטריזם על ישראל והעולם כולו, בבעיה זו עלינו למקד את עיקר מאבקנו. מה שאתה עושה זה סתם לעשות דמורליזציה ע"י השמצות של המפלגה היחידה בישראל שנאבקת גם בדיכוי הכלכלי וגם בדיכוי הפוליטי. בתור סוציאל-דמוקרט אני חייב להודות שכיום המפלגה המרקסיסטית היא היחידה בישראל שהיא שמאל אמיתי ושלרוע המזל אין לי מפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית כמו שיש באירופה והמפלגה היחידה שאני יכול לתמוך בה כיום בישראל היא חד"ש. אולי במקום לחפור, להתעמק ולחפש השמצות כנגד חד"ש ומק"י תנסה קצת לתקוף את הקפיטליזם, הרי הקפיטליזם הוא אויב שלנו הרבה יותר גדול מחד"ש ומק"י (אני מקווה לפחות שאתה חושב ככה).

  4. נתן. הגיב:

    כדאי להזכיר שבעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ סיפחה לעצמה ברה"מ חלקים גדולים ממזרח פולין,כולל הערים וילנא,לבוב וברסט.

    אןלם הפלא ופלא, לאחר הניצחון במלחמת העולם השנייה ,סרבה ברה"מ להחזיר את השטח לפולין(למעט העיר ביאלסטוק) ושמרה אותם ברשותה עד להתפרקותה – (כיום שטחים אלו שייכם לליטא ורוסיה הלבנה).במקביל דאגה "מולדת הסוציאליזים" לגרש מיליוני פולנים מהשטח הכבוש.

    מישהו שמע בזמן האחרון על "זכות השיבה" של הפולנים לאדמותיהם שנכבשו על יד ברה"מ?

    ועל זה נאמר "הלאה הכיבוש בתנאי שהכובשים הם בורגנים,ציונים ורצוי גם יהודים".

  5. גדעון ספירו הגיב:

    לרבי,
    ראשית, תרשה לי להודות לך על שאתה מביא לידיעתי את הסנסציה שהבעיה היא הקפיטליזם והמיליטריזם בישראל. איזה מזל שיש אנשים טובים כמוך.
    עד כה פרסמתי בגדה השמאלית 192 טורים שבועיים, ובעקבות הגילוי שלך בדקתי אותם שוב ובאמת הסתבר לי שמזה שנים אני מתעסק רק בחד"ש ומק"י. אין בטורים שלי כל התייחסות לקפיטליזם ולמילטריזם, כי אני לא סוציאל- דמוקרט כמוך, והדברים פשוט לא היו ידועים לי.
    אז שוב תודה.

    שנית, אינני עוסק בציטוטים משנות ה-30 וה-40 אלא באותה רשימה "היו זמנים" הופיעו ציטוטים לא שיגרתיים של מנהיגי מק"י משנות המדינה הראשונות בנושאים שהם רלבנטים גם היום (עלייה, מלחמה, שרות צבאי ועוד) וסברתי שיש בהם עניין ציבורי. התגובות לרשימתי, הרשימה של עוזי והתגובות בעקבותיה, הם הוכחה כי מדובר בנושאים שמאד מעניינים את הקוראים. נראה שצדקתי.

    שלישית, אני מקנא בך שאתה יודע מה זה "שמאל אמיתי". מזל שאינך מנהיג כל יכול בשמאל שאז בדומה למורי הלכה דתיים שפוסקים "מיהו יהודי" אתה היית פוסק "מיהו שמאלי". אני חושב שיש הרבה "שמאל אמיתי", גם בישראל, ואני מקווה שלא תעמיד אותי בפני בית דין מהפכני אם אומר שמי שרואה בברית המועצות דגם ראוי למשטר סוציאליסטי הוא בעיניי לפחות שמאל בעייתי.

    גם מי שמבקשים להקים חזית שמאלית גדולה ראוי שיבדקו את ערכיהם הדמוקרטים של השותפים (האם הם מאפשרים זרימה של רעיונות או נעולים דוגמטית על "אמת אחת ופרשנות אחידה"), כמו גם את המבנה הארגוני (האם הם צנטרליסטים היררכים או שוויונים ומבוזרים) וכך הלאה.

    בניגוד אליך, שאין לך ביקורת על חד"ש -מק"י, שהרי זה "שמאל אמיתי", אני מרשה לעצמי לבקר, וזכות זו קיימת ביתר שאת משום שהצבעתי עבור חד"ש בבחירות האחרונות. דוגמא: אני מאד מאוכזב מרמת הפעילות הנמוכה של מק"י בכנסת בנושא הגרעיני. מאד התאכזבתי מחוסר התגובה של מק"י לאחר הרשעת מרדכי ואנונו לפני מספר שבועות והטלת עונש מאסר עליו בגלל שדיבר עם עיתונאים זרים. סברתי שאם יש מפלגה שנציגיה בכנסת צריכים להרעיש עולמות בגלל מעשי הנבלה האלה של השלטון נגד ואנונו, זו מק"י. חבריה נאלמו דום ולא עשו דבר. כך פועל "שמאל אמיתי"?. האם אתה מרשה לי להביע דעות אלה?
    תודה מראש על הרשות.

  6. פרדי הגיב:

    אין כל סתירה או ניגוד עניינים בין אתרי חד"ש, מק"י והגדה השמאלית.
    פשוט עניין של דגשים וקהלים שונים.

    וכמו שנאמר קודם, הפלישה לעירק דווקא חיזקה את הפונדמנטליזם במזרח התיכון אף שכוונה לבלימתו, וכך היה עלול לקרות לפשיזם באירופה לו היתה ננקטת נגדו גישה דומה

  7. גדעון ספירו הגיב:

    לפרדי,
    יש הבדל בסיסי בין הגדה לבין אתרי חד"ש ומק"י. בעוד השניים האחרונים הם מפלגתיים, ועל כן נתונים בסד המשמעת המפלגתית, אתר הגדה הוא במת שמאל חופשית המשוחררת מלחצים מפלגתיים ועל כן מאפשרת זרימת רעיונות ורוח פרצים של החלפת דעות ועמדות.

  8. אבי הגיב:

    "אני מקנא בך שאתה יודע מה זה "שמאל אמיתי". מזל שאינך מנהיג כל יכול בשמאל שאז בדומה למורי הלכה דתיים שפוסקים "מיהו יהודי" אתה היית פוסק "מיהו שמאלי"". לפי טענתך גדעון, אין לאף אחד (כולל אותך) מונופול על ההגדרה של איזו תנועה ומפלגה שייכת לשמאל ומיהו שמאלני אמיתי ולפי טענתך גם אפשר לצרף את קדימה, ישראל ביתנו, הליכוד, האיחוד הלאומי והמפלגה האיסלמית לגוש השמאל (אם נמשיך כך אז גם בוש ולה-פן יכולים להיות מוגדרים כשמאל), משום שאף אחד לטענתך, הוא לא מורה הלכה ולא יכול לקבוע מיהו "שמאלני אמיתי" ואני מקווה שלא תעמיד אותי בפני בית דין מהפכני בעקבות טענתי שברק ואולמרט הם שמאל (ברק עומד בראש מפלגה שמוגדרת ע"י רוב הציבור כמפלגת שמאל וכינוי אולמרט הוא "שמאלמרט").
    "גם מי שמבקשים להקים חזית שמאלית גדולה ראוי שיבדקו את ערכיהם הדמוקרטים של השותפים". אז אתה נגד שיתוף פעולה עם חד"ש? אתה סבור שהשמאל בישראל (מה זה? ומי בכלל יכול להגדיר אותו?) לא צריך לשתף פעולה עם חד"ש. כמו סטליניסטים טובים נוציא את חד"ש ומק"י הסוררים מחוץ למחנה ונעמיד אותם על עמוד הקלון עד שהם יתנצלו ויתכחשו לאמונתם המרקסיסטית ולחטאם הנורא שפעם האמינו בתיאוריה זו.
    "אני לא סוציאל- דמוקרט כמוך". לא, אתה כנראה סתם ליברל קפיטליסט
    "בניגוד אליך, שאין לך ביקורת על חד"ש -מק"י, שהרי זה "שמאל אמיתי"" "כך פועל "שמאל אמיתי"?". כל הכבוד על הציניות ("שמאל אמיתי"), הבנתי אתה צודק לחלוטין, חד"ש-מק"י הם כלל לא שמאל, למעשה הם שייכים לצד הימני של המפה הפוליטית.

  9. גדעון ספירו הגיב:

    מתברר שרבינו אבי כבר לא כל כך בטוח מהו ומיהו "שמאחל אמיתי" ומרוב שהוא מבולבל הוא כבר מרחיק עדותו עד קדימה והליכוד.
    לא במקרה הוא לא מתייחס לביקורת שמתחתי על חברי הכנסת של חד"ש בנושא הגרעין ומרדכי ואנונו.
    לא רק שאינו יודע להגדיר שמאל אמיתי, גם בהגדרת "מיהו מרקסיסט" יש קושי לא פשוט.
    כאשר יהודי אומר שהוא דתי, יש הרבה ואריציות לכך. יש דתיים חרדים, יש דתיים חרד"לים מהדגם הפשיסטי מתנחלי, יש דתיים גזענים חסידי הרב כהנא, יש דתיים קונסרבטיבים,יש דתיים רפורמים, יש דתיים מארגון רבנים לזכויות אדם. וכך באשר למרקסיסט. כמה מגדולי הרוצחים בהיסטוריה היו מרקסיסיטים, מאו, סטלין, פול פוט וכיום שליט צפון קוריאה. צ’ואשסקו היחה מרקסיסיט וכך הוניקר המזרח גרמני. מצד שני גם קארל קאוטסקי הסוציאליסט והדמוקרט היה מרקסיסט ואדוארד ברשנטיין היה בדרכו שלו מרקסיסט שהתנגד ל"מרקסיזם האורתודוקסי". רוזה לןכסמסבוג שחלקה על לנין בכמה נושאים חשובים ביותר הייתה מרקסיסטית. טרוצקי היה מרקסיסט. הרברט מרקוזה ואנשי אסכולת פרנקפורט היו מרקסיסטים. מנהיגי מפ"ם מאיר יערי ויעקב חזן היו מרקסיסטים והויכוחים שלהם עם מנהיגי מק"י על הפירוש הנכון של מרקס מקיף מיליוני מלים. לושק גרול, שהיה מחנך שלי בכתה י"ב ולימים מרצה לכלכלה באונ’ חיפה, (הוא גם חתנו של מאיר יערי ואביו של אלוף ידידיה יערי שהיה מפקד חיל הים) טוען עד היום שהוא מרקסיסט.
    אני מסתפק בהגדרה שאני סוציאליסט ודמוקרט. לא מרקסיסט ולא אנטי מרקסיסט.
    בפעילותי הפוליטית לאורך השנים שיתפתי פעולה עם כמעט כל גירסה שמאלית הקיימת בארץ בנושאים בהם היה לנו מכנה משותף. פעלתי ב"יש גבול" עם חברים שהיו במק"י אבל לא הייתי איתם בליגה לידידות עם בריה"מ. פעלתי יחד עם אנשי מצפן בשורה של וועדים, אבל לא הייתי חבר באינטרנציונל הרביעי. שיתוף הפעולה לעולם היה מלווה במקביל בויכוחים באותן סוגיות בהן לא הסכמנו. בעברי הרחוק, כאשר הייתי עוזב קיבוץ צעיר, נימניתי עם המתנגדים לסיסמה "מחוץ לחירות ומקי". גם כיום אינני עוסק בחרמות ונידויים, ולא לוקח על עצמי את עול הגדרת "שמאל אמיתי". יש שמאל איתו אני מזדהה ויש מי שקושר לעצמו כתר שמאלי ואני חולק עליו.

  10. כן לחד"ש לא למק"י הגיב:

    חד"ש היא תנועה סוציאל-דמוקרטית המשלבת תכנים ירוקים, פמיניסטיים ואנטי-מיליטריסטים במצעם, ופועלת רבות לחקיקה ולפסיקה בנושאים אלה. חד"ש היא גם חזית מאוחדת בה פועלים עשרות ארגוני שמאל תוך שמירה על אוטונומיה רבה תוך חתירה למאבק משותף ולבניית חברה סוציאליסטית ודמוקרטית. חד"ש היא גם כוח המאחד בין ערבים ויהודים המיוצגים תחת המאבק המשותף והחיים המשותפים במדינת ישראל. חד"ש היא אחד הגופים השמאליים העקביים היחידים בחברה הישראלית, והגוף השמאלי העקבי היחיד בכנסת.

    מק"י היא מפלגה מרקסיסטית-לניניסטית שלא התנערה לחלוטין מעברה הסטליניסטי. מק"י היא גוף בירוקרטי להחריד שלא מתיר חריגה מהקו המפלגתי כמעט בשום נושא, כולל מהרטוריקה הלניניסטית המיושנת. תנועת הנוער של מק"י, בנק"י, היא אמנם תנועת הנוער המתקדמת ביותר מבין תנועות הנוער בישראל, אך היא נמצאת בנסיגה מספרית כבר שנים רבות ומאבדת מכוחה.

    לשאלות ובקשות נא לשלוח פקס למספר:

  11. עוזי בורשטיין – תגובה לתגובות הגיב:

    בסיפוק אני מציין שקיבלתי תגובות רבות למכתבי לגדעון ספירו.

    אני מאוד מעודד מהשיח האידיאולוגי הפורה והמפרה, שבא לידי ביטוי בתגובות לרשימתי ובכך אני מודה ל"גדה השמאלית" על תרומתה הרבה ביצירת שיח אידיאולגי מפרה במפה השמאלית של החברה בישראל. לצערי, לא אוכל להתייחס לשלל התגובות.

    אתחיל בתגובות שביטאו שלילה מוחלטת כדוגמת התגובה של דני אורבוך. אני מוצא לנכון לאמר לדני שלאחר המלחמה נפגשתי עם קומוניסטים רבים מגרמניה, שהתאפשר להם למצוא מקלט בברה"מ. בכך הם הצילו את חייהם. דני, אין אמת בכך שברה"מ הפקירה את חייהם של קומוניסטים גרמנים בהחזירם לגרמניה הנאצית.

    תגובתי לעקיבא אור היא מתוך הערכה רבה לפעילותו הפוליטית, כשם שיש לי הערכה רבה לפעילותו של גדעון ספירו. אך אני מוצא לנכון להסב את תשומת ליבו שערב מלחמת העולם שליטי אנגליה, צרפת וארה"ב פעלו מתוך ציפייה שהתוקפנות של היטלר נגד ברה"מ תסתיים בתבוסה של ברה"מ. אי אפשר להתעלם שבאוגוסט 1938 נחתם במינכן הסכם בין צמברלין ובין היטלר, וזאת בשעה שברה"מ דרשה פתיחת חזית שנייה נגד גרמניה הנאצית, דרישה שלא נענתה. הסכם ריבנטרופ מולוטוב שנחתם באוגוסט 1939 היה חיוני לברה"מ כדי להרוויח זמן כדי להכינה למקרה של פלישה גרמנית. (פלישה שהיתה בסופו של דבר ביוני 1941). מיותר לציין שגרמניה כבשה בנקל כבר בספטמבר 1939 את פולין ובמהלך אותה שנה חלקים נכבדים במרכז אירופה, כך שההסכם הזה שרת את ברה"מ שהיתה מאוימת ומבודדת בזירה הפוליטית.

    באותו זמן מפלגתנו הצטרפה למאבק להקמת חזית שנייה, שלהקמתה התנגד המערב מתוך תקווה שהיטלר ישמיד את המדינה הסוציאליסטית. אך רק אחרי הנצחון המזהיר של הצבא האדום בסטאלינגרד החלה החזית השנייה לקרום עור וגידים.

    יש תגובות שהתמקדו בשגיאות שהיו מנת חלקה של מק"י. אין ספק שמפלגה הפעילה כתשעים שנה היו בעברה גם משגים. ביקורת וביקורת עצמית אלו עקרונות יסוד המנחים את מפלגתנו.

    מיד לאחר נאום חורשצוב בוועידה ה-20 נמסר דו"ח מפורט על נאומו בוועד המרכזי של מק"י. לצערי, המפלגה לא הסיקה את מלוא המסקנות בעקבות מה שהתרחש בתקופת סטאלין. וזה אני קובע בצער כמחדל של המפלגה למרות שהיא רשמה דף מפואר בפעילות היומיות נגד גילויי לאומנות, נגד המלחמה, נגד הכיבוש ונגד ההתנכלות של ממשלת ישראל בתיאום עם הממשל האמריקאי לאפשר לעם הפלשתינאי להקים את מדינתו העצמאית לצד מדינת ישראל. כל זאת עשתה מפלגתנו יחד עם חוגים נוספים בציבור הישראלי.

    אני רואה במק"י ובחד"ש כוח משמעותי במאבק לשתי מדינות לשני עמים, בחיסול כל ההתנחלויות שהוקמו על אדמות של העם הפלשתינאי. וזאת כאשר ישראל נגררת על ידי ממשל בוש ליצירת מצב שימנע כל אפשרות של מימוש זכויות העם הפלשתינאי למדינה עצמאית.

    לכל המגיבים שגילו ספקנות כלפי אפשרות של כינון חברה סוציאליסטית, אני רוצה להפנות אותם אל מה שמתרחש היום בדרום אמריקה. חשוב שנשכיל לפעול תוך התאמת המאבק למציאות בה אנו חיים.

    לסיכום, אני מודע לכך שלא הגבתי לכל עשרות המגיבים. לכן אני מציע למערכת האתר או לוועד מחוז של מק"י ליזום דיון פתוח וחשוב שיהיה לו המשך גם בבימות דיון, בהן יהיה מקום למגוון של דעות. כי ככל שהדיון יהיה פתוח יותר הוא גם יהיה מפרה יותר.

    אני מודה לעשרות המגיבים, לאלו שהביעו את הסכמתם עם תוכן מאמרי וגם לאלו שחלקו עלי. אני חש שזה דיון מפרה, ולשיח מפרה זקוק היום השמאל כדי שיקום כוח שמאלי גדול ומאוחד.

  12. איש שלום הגיב:

    עוזי, אני מבין שנשמטה בתגובתך המלה לא,כי כונתך בתגובה היתה בודאי לציין שהממשל של בוש לא(!!!) מאפשר הקמתה של המדינה הפלשתינאית.
    אני מצטרף לתקוותך, שנשכיל להקים כוח שמאלי רדיקאלי מאוחד. ובכוח הזה יש תפקיד נכבד למק"י. חשוב לבחון שילובה של מר"ץ תוך כדי כך שכל אחד שומר על עצמאותו הפוליטית .
    מי ייתן ונצליח במשימה של הקמת כוח שמאלי גדול בישראל כבר לקראת הבחירות הקרובות.

  13. הדברים שבורשטיין מנסה להכחיש… הגיב:

    מתועדים במחקר ההיסטורי ובביוגרפיות על הסגרת אנטי-פאשיסטים מגרמניה ואוסטריה, ובפרט יהודים, מבריה"מ לגרמניה הנאצית.

    למשל בספריהם של

    Fritz Löwenthal, Ihr Schicksal in der Sowjetunion (Deutsche Kommunisten als Opfer des NKWD), Berlin 1948

    Margarete Buber-Neumann, Als Gefangene bei Stalin und Hitler, Ullstein Tb (Taschenbuch – Februar 2002).

    או במחקרו המפורט של

    Schafranek, Hans: Zwischen NKWD und Gestapo. Die Auslieferung deutscher und österreichischer Antifaschisten aus der Sowjetunion an Nazideutschland, 1937 – 1941, Frankfurt/Main 1990

    יש גם ספרים רבים העוסקים ברדיפות וברצח הפליטים הקומוניסטיים שברחו לבריה"מ בשנות ה-30 ע"י המשטר הסובייטי בתוך בריה"מ עצמה. חלק מהנרדפים הוסגרו על ידי הנקו"ד הקומוניסטי לידי הגסטאפו הנאצי המעבר הגבול ברסט-ליטובסק בין אזורי הכיבוש הגרמני והסובייטי בפולין.

    גם לייתר הדברים שבורשטיין כותב אין קשר כלשהו לעובדות. למשל, דבריו על מטרות הדמוקרטיות המערביות כלפי בריה"מ וגרמניה לקוחים מכתבי תעמולה של הקומאינטרן, לא מהמחקר ההיסטורי. כמיטב המסורת של ‘פראבדה’ מעמיד בורשטיין את ההיסטוריה ואת המציאות על הראש.

    דבריו מנוגדים לגמרי לעובדות הנוגעות למו"מ שמעצמות המערב ניהלו עם בריה"מ עד לחתימת הסכם סטאלין-היטלר, במטרה להציב חזית מאוחדת נגד גרמניה הנאצית. כידוע דרש סטאלין שפולין תתיר לצבאו להיכנס לתחומה כתנאי לכל שיתוף פעולה. ע"ס הניסיון המר של הפולנים עם האימפריה הרוסית ועם הקומוניסטים לא פלא שהם לא היו מוכנים לכניסת ה’אורחים’ הסובייטיים לארצם בידעם שאין סיכוי שהם יעזבו כשיבקשו מהם ללכת ופירוש הדבר סופה של פולין כמדינה עצמאית. בלי כניסת צבאותיו לפולין כתנאי מוקדם סטאלין לא היה מוכן לפרסם הצהרה משותפת שפלישה גרמנית לפולין תהיה "קאזוס בלי" עבור שלוש המעצמות ובכך הוא הכשיל את ההסכם.

    בעת ובעונה אחת ניהלו שני העריצים-השודדים, הקומוניסטי והנאצי, מו"מ חשאי כדי להגיע להסכם על חיסול פולין וחלוקתה ביניהם וחלוקת שטחי השפעה נוספים. המו"מ נוהל מאחורי גבן של מעצמות המערב ובמקביל למו"מ שהם ניהלו עם סטאלין.

    ואכן מייד לאחר שהוא הגיע להבנה עם סטאלין פתח היטלר במלחמה כשסטאלין מצטרף אליו במסעות השוד והכיבוש באירופה ומתנפל על פולין, פינלנד, הארצות הבלטיות ובסרביה.

    עבור העם היהודי משמעות הסכם סטאלין-היטלר היתה הסגרת שני מיליון יהודים בפולין לידי המפלצת הנאצית.

  14. Akiva ORR הגיב:

    לעוזי בורשטיין,

    תודה על תגובתך החיובית.

    אתה כתבת כי:

    "אין ספק שמפלגה הפעילה כתשעים שנה היו בעברה גם משגים. ביקורת וביקורת עצמית אלו עקרונות יסוד המנחים את מפלגתנו."

    כל הביקורת העצמית לא הביאה מעולם לניתוח מפורט של השגיאות עצמן והמניעים להן ובוודאי לא להסקת מסקנות מביקורת השגיאות והמניעים.

    אתה כתבת כי:

    "אי אפשר להתעלם שבאוגוסט 1938 נחתם במינכן הסכם בין צ’מברליין ובין היטלר, וזאת בשעה שברה"מ דרשה פתיחת חזית שנייה נגד גרמניה הנאצית, דרישה שלא נענתה. הסכם ריבנטרופ מולוטוב שנחתם באוגוסט 1939 היה חיוני לברה"מ כדי להרוויח זמן כדי להכינה למקרה של פלישה גרמנית. (פלישה שהיתה בסופו של דבר ביוני 1941). מיותר לציין שגרמניה כבשה בנקל כבר בספטמבר 1939 את פולין ובמהלך אותה שנה חלקים נכבדים במרכז אירופה, כך שההסכם הזה שרת את ברה"מ שהיתה מאוימת ומבודדת בזירה הפוליטית."

    איך אפשר לדרוש "פתיחת חזית שנייה" לפני שיש "חזית ראשונה" נגד ברה"מ?

    האם היתה "חזית ראשונה" לפני פלישת היטלר לברה"מ ביוני 1941?

    ברה"מ דרשה פתיחת חזית שנייה נגד הנאצים רק א-ח-ר-י שהיטלר תקף את ברה"מ ביוני 1941.

    מה היתה מדיניות ברה"מ – ופ.ק.פ. – בין חתימת הסבם מולוטוב-ריבנטרופ לבין פלישת הנאצים לברה"מ?

    אפשר לטעון שהסכם מולוטוב ריבנטרופ נתן לברה"מ פסק זמן להתכונן לפלישה הנאצית, אך מדוע חדלו ברה"מ – וכל המפלגות הקומוניסטיות – להיאבק נגד הנאציזם והפאשיזם לאחר חתימת הסכם זה?

    האם הימנעות ממאבק נגד הפאשיזם בתקופה זו לא נבעה מכך שכל המפלגות הקומוניסטיות – שהנהגתן עברה לידי סטליניסטים – אימצו את מדיניות החוץ של ברה"מ כמדיניות המפלגה?

    האם מדיניות החוץ של ברה"מ היתה חייבת להפוך למדיניות של כל מפלגה קומוניסטית?

    ואם אכן זה מה שקרה, מדוע זה קרה?

    ומה יש לומר על מניעי המנהיגים שהחליטו על כך?

    ובקשר להסגרת קומוניסטים גרמנים שמצאו מקלט בברה"מ לידי הנאצים, כדאי שתקרא את ספרה של מרגרטה בובר-נוימן "מילנה".

    נכון שהיו כמה קומוניסטים – כמרקוס וולף – שניצלו בברה"מ אך רבים אחרים הוסגרו לנאצים בעקבות הסעיף הסודי בהסכם מולוטוב-ריבנטרופ.

    זכור שסטלין חגג את ההסכם בהרמת כוסית לחיי "הברית בין גרמניה לברה"מ שנחתמה בדם" בשגרירות גרמניה במוסקבה.

    הוא ראה בברית זו הסכם לתקופה היסטורית ארוכה לחלוקת אירופה בין הנאציזם לקומוניזם.

    נכון בהחלט שמאבק להקמת משטר צודק בעתיד חשוב יותר מאשר עיסוק בשגיאות העבר. אך מי שלא ילמד משגיאות העבר, ומהמניעים שלהן – יחזור עליהן.

    לצערי מק"י וחד"ש טרם ניתחו את שגיאות העבר – ואת המניעים לשגיאות אלה.

    איני מכיר פרסום יחיד בו הן ניתחו את שגיאות העבר ואת המניעים להן.

    אם ידוע לך על פרסום כזה אנא הודיעני.

    באיחולי המאבק להקמת משטר ללא ניצול ודיכוי

    עקיבא אור

  15. איש שלום הגיב:

    גדעון ספירו, עקיבא אור ןעוזי בורשטיין השכילו להגיע לכלל דיון פורה ומפרה. מעל דפי האתר.
    לא דיון שמחוייב לדיקטאט של מוסד זה או אחר. אלא דיון אינטלקטואלי שאינו מסתיר את חילוקי הדעות, אינו מטייח אותם ,אבל ניכר שיש בו להט אידיאולוגי כן להקמת כוח שמאלי גדול שאת השגיו – אני מקוה – נוכל לראות כבר בבחירות הבאות.
    עקיבא וספירו מצד אחד ועוזי מצד שני השכילו לנהל דיון עניני תוך הבעת כבוד לזולת גם אם חולקים איש על דעתו של רעו.
    אני מוצא לנכון לציין שזו פעם ראשונה הייתי
    עד לדיון שהמתוכחים המרכזיים ניהלו אותו ברמה ובמידת עניין גבוהה, שמבשרת רק טוב. לפחות אני מתחיל להיות אופטימי שהדיון הזה סלל את הדרך לביסוסו של כוח שמאלי גדול יותר ממה שמתרכז היום סביב חד"ש ומק"י .
    לקראת מערכת הבחירות הבאות חייבים לחתור כבר עכשיו להרחבת המעגל השמאלי ולכינון חזית גדולה יותר.

  16. גדעון ספירו הגיב:

    לאיש שלום,
    תודה ומסכים.

  17. Akiva ORR הגיב:

    להסתפק בגינוי – או לשאוף להבנה ?

    מהפכה חברתית איננה מעשה של יחיד או של קומץ, היא תמיד מבטאת שאיפות חלק ניכר בציבור.
    מהפכנים משתמשים תכופות באמצעים פסולים הראויים לגינוי. אם נראה בכך את עיקר המהפכה לא נבין מדוע פרצה, מה רצתה להשיג, מה השיגה, ובמה נכשלה.
    אם נראה את עיקר המהפכה באמצעים הפסולים שהמהפכנים נקטו בהם נגיע למסקנה שכל מה שעניין את המהפכנים היה לרצוח אנשים.
    זה לא נכון עובדתית וגם לא מועיל.

    מאידך, המטרה של לנין וחבריו, ראויה ככל שהייתה לא יכולה להיות מושגת באמצעים פסולים ובלתי דמוקרטיים.
    מי שרוצה להחליף משטר חייב להבין את מהפכות העבר כדי להימנע משגיאותיהן בעתיד.
    בלי הסבר אי אפשר להבין אך הסבר אין פירושו הסכמה.

    אופייה של מהפכה נבחן בתכנים החברתיים החדשים שהיא רוצה ליישם אך גם באמצעים שהיא נוקטת לשם כך.

    מהפכת אוקטובר פרצה כי קרנסקי התנגד לשאיפת רוב אזרחי רוסיה לשלום מידי עם גרמניה.
    יום לאחר שאסר את ממשלת קרנסקי הודיע לנין כי רוסיה מפסיקה להילחם וקרא לכל שאר מדינות אירופה להצטרף לכך.הוא התנגד למלחמה מראשיתה.
    הוא החל במו"מ עם גרמניה שהסתיים בחתימת הסכם שלום תוך שבועות. זה הציל מאות אלפי חיילים רוסים וגרמנים ממוות.
    באותו יום הכריז לנין על הלאמת כל האדמות והכרה בזכות האיכרים המעבדים אותן להמשיך לעבדן.
    תוך ימים חוקק לנין חוק יום עבודה בן 8 שעות ושבר מינימום גבוה בהרבה מהממוצע במשק הרוסי.
    הוא הכריז על הלאמת כל הבנקים וכל מפעלי התעשייה והעברת ניהול המפעלים לידי וועדי העובדים בהם.
    לנין הלאים את כל רכוש הכנסייה והנהיג שוויון זכויות מלא לנשים – בחוק ובעבודה.
    בברה"מ הייתה בסוף חופשת לידה של שלוש שנים בשכר מלא ?+ זכות לחזור למקום העבודה הקודם.
    בארה"ב אפילו כיום אין החוק הפדראלי מעניק חופשת לידה כלשהי…
    תוך תקופה קצרה נחקק חוק חינוך חובה חינם מהגן עד לאוניברסיטה וחוק ביטוח בריאות ממלכתי.
    חוקים אלה לא היו קיימים אז בשום מדינה.
    לנין היה הראשון בעולם שחוקק חוקים אלה.
    זה הפחיד את כל שליטי המדינות הקפיטליסטיות שחששו כי אזרחיהם ינסו לממש חוקים דומים אצלם בבית. כדי למחוק את משטרו של לנין פלשו צבאות ארה"ב, בריטניה, צרפת, ויפן לרוסיה ב- 1918 וניסו להביס את המהפכה. הם נכשלו.
    לכן הם מימנו גנרלים מצבא הצאר שארגנו "צבא לבן" ולחמו שנתיים להפלת משטרו של לנין (1921-1919) גם ניסיון זה נכשל. אפשר לקרוא כל זאת באינטרנט.

    ב- 1917 אוכלוסיית רוסיה הייתה כ- 150 מיליון נפש, 140 מיליון מהם היו איכרים שלא ידעו קרוא וכתוב ועיבדו את האדמה בלי שום מכונה באוקטובר 1917 מנתה מפלגת לנין כ 200,000 חברים, זה עשירית אחוז מהאוכלוסייה. 99.9% מהאוכלוסייה לא היו חברי המפלגה, 93% לא יכלו לקרוא עיתון או כרוז.
    וועדים של פועלים, חיילים, ואיכרים, ניהלו למעשה את הצבא, התחבורה, האספקה, והתעשייה. לנין לא סמך עליהם והנהיג מהיום הראשון את שלטון מפלגתו במקום שלטון וועדי החיילים, הפועלים, והאיכרים.
    בתוך מפלגתו הוא אסר – מ-1921 -כל אופוזיציה וסיעות. זה הוליד תככים ושחיתות.
    שלטון מפלגה אחת – ללא כל אופוזיציה בתוכה – הצמיח עיוותים שהרעילו את המהפכה ולבסוף גרמו למפלתה ולמפלת המשטר שהקימה.

    הקומץ ששלט באוכלוסייה ענקית ונאבק מול מאמץ תמידי של כל מדינות העולם להפילו הפך לפאראנואידי ונקט בצעדי דיכוי מיותרים, אכזריים, ופסולים.

    היו אנשים שהזהירו את לנין שכך יהיה אך הוא התעלם מהם.
    אני שולל את המעשים הפסולים הללו ורואה את לנין כאחראי להם. הוא חטף את השלטון מוועדי הפועלים האיכרים והחיילים.

    רוזה לוקסמבורג, ו"האופוזיציה הפועלית" של אלכסנדרה קולונטאי צפו כל זאת מראש והזהירו את לנין וחברי מפלגתו.
    לנין ניסה לגרש את קולונטאי מהמפלגה – ונכשל, אך הרוב תמך בדעותיו.
    התוצאות ידועות.
    השאלה היא מה מסיקים מהן.
    והערה בקשר לעם היהודי – "הצבא האדום" – לא הצבא הבריטי או האמריקאי – הוא שמחץ את הצבא הנאצי. לברה"מ שלח היטלר 4 מיליון חיילים, לחזית במצרים – בערך 200,000, ומול האמריקאים והבריטים באירופה עמדו בערך מיליון חיילים גרמנים. מי שהציל את העולם מהנאצים היו בעיקר חיילי וקציני הצבא האדום.

    עקיבא אור

  18. יוסף לעקיבא הגיב:

    לא הייתי ממהר לכתוב משהו כמו " "הצבא האדום … הוא שמחץ את הצבא הנאצי" ועוד רומז שהיהודים צריכים לומר תודה.
    אתחיל מאיזכור הסכם ריבנטרופ-מולוטוב שכבר אז הכניס את ברה"מ לרשימת המדינות שתרמו להשמדת היהודים.
    אם היטלר היה נמנע מלפלוש לבריה"מ ב-41 אז חסיד אומות העולם שלך בראשות שמש-העמים סטאלין לא היו נוקפים אצבע.
    לידיעתך, מי שהציל את העולם מהנאצים זו בריטניה שנלחמה לבדה מהרגע הראשון (להבדיל מבריה"מ) בכל החזיתות והצילה בין היתר את היישוב היהודי בא"י.

  19. Akiva ORR הגיב:

    ליוסף,

    נכון שאלמליא פלש היטלר לברה"מ לא היה סטלין
    נלחם נגד הנאצים מיזמתו.
    נכון שמ- 1939 ועד יוני 1941 עמדה בריטניה לבדה מול הנאצים.
    אך הצבא הבריטי לבדו לא היה מסוגל להכריע את הצבא הנאצי. צבאו של היטלר מנה כ 8 מיליון חיילים בעוד שהצבא בריטי – עם כל חיילי הקולוניות – לא מנה 2 מיליון חיילים.
    גם הציוד הצבאי של גרמניה, הטנקים התותחים
    וציוד חיל הרגלים עלה באיכותו על זה הבריטי. ה- MG34 טוב בהרבה מה- BREN
    לבריטים לא היה שום טנק ברמה של ה TIGER
    במצרים היו לרומל בערך 140.000 חיילים עם 100 טנקים וכ 200 מטוסים בעוד שלמונטגומרי היו פי שניים חיילים, פי 3 טנקים ופי 4 מטוסים.
    לרומל גם היה מחסור חמור בדלק.
    תסתכל באינטרנט על מספרי ההרוגים ב 4 הצבאות – הרוסי, הבריטי, האמריקאי והגרמני ותקבל את התמונה.

    בחזית הרוסית היו להיטלר 400 דיביזיות בעוד שלרומל היו 14 דיביזיות בלבד.
    (דיביזיה גרמנית מנתה כ-10.000 חיילים.)

    נכון שסטלין לא היה נלחם בנאצים מיזמתו לכן לא כתבתי שסטלין הציל את העם היהודי.

    אך במאזן הכוחות – והאבדות – להבסת הנאצים חלקו של הצבא הסובייטי עולה בהרבה על חלקם של כל הצבאות האחרים.

    שום קרב בהיסטוריה האנושית לא משתווה באורכו, במספר הקורבנות שנפלו בו ובאכזריותו לקרב סטלינגרד. קרא על כך באינטרנט.
    קרב השריון בקורסק היה – ונשאר – קרב השריון הגדול ביותר בהיסטוריה. כל צד השתמש בערך ב- 3000 טנקים. בקרב זה הכריעה ברה"מ את השריון הנאצי ומאז הצבא הנאצי רק נסוג.

    הכבוד והתודה על מאמץ זה מגיעים לחיילים ולקצינים הסובייטיים ולפועלים שבנו את הציוד הצבאי – לא לסטלין שרצח את מפקדי הצבא האדום ב- 1937.

    על סטלין וחבריו בהנהגה חובה למתוח ביקורת
    אך לחיילים ולפועלים הסובייטים מגיעה תודה והערכה.

    עקיבא אור

  20. Akiva ORR הגיב:

    תשובה ליוסף

    נכון שאלמלא פלש היטלר לברה"מ לא היה סטלין נלחם נגד הנאצים מיזמתו.
    נכון ש מ- 1939 ועד יוני 1941 עמדה בריטניה לבדה מול הנאצים.
    אך הצבא הבריטי לבדו לא היה מסוגל להכריע את הצבא הנאצי.
    צבאו של היטלר מנה כ 8 מיליון חיילים בעוד שהצבא בריטי – עם כל חיילי הקולוניות – לא מנה 2 מיליון חיילים.
    גם הציוד הצבאי של גרמניה, הטנקים התותחים
    ווציוד חיל הרגלים עלה באיכותו על זה הבריטי. ה- MG34 טוב בהרבה מה- BREN
    לבריטים לא היה שום טנק ברמה של ה TIGER

    במצרים היו לרומל בערך 140.000 חיילים עם 100 טנקים ו כ 200 מטוסים בעוד שלמונטגומרי היו פי שניים חיילים, פי 3 טנקים ופי 4 מטוסים.
    לרומל גם היה מחסור חמור בדלק.

    תסתכל באינטרנט על מספרי ההרוגים ב 3 הצבאות – הרוסי, הבריטי, והאמריקאי במלחמת העולם השנייה ותקבל מושג מי נשא בעיקר העומס שבהבסת הנאציזם.

    בחזית הרוסית היו להיטלר 400 דיביזיות בעוד שלרומל היו 14 דיביזיות בלבד.
    (דיביזיה גרמנית מנתה כ-10.000 חיילים.)

    נכון שסטלין לא היה נלחם בנאצים מיזמתו לכן לא כתבתי שסטלין הציל את העם היהודי.

    אך במאזן הכוחות – והאבדות – להבסת הנאצים חלקו של הצבא הסובייטי עולה בהרבה על חלקם של כל הצבאות האחרים.

    שום קרב בהיסטוריה לא משתווה באורכו, במספר ההרוגים בו ובאכזריותו לקרב סטלינגרד. קרב זה היה נקודת המפנה במלחמת העולם השנייה. בפריס יש עד היום תחנה ברכבת התחתית הקרויה "סטלינגרד" למרות ששם העיר שונה ל"וולגוגרד" לפני 40 שנה. קרא על קרב סטלינגרד באינטרנט.
    שום קרב שצבאות בריטניה או ארה"ב לחמו במלחמת העולם השנייה לא משתווה בממדיו לקרב סטלינגרד.

    קרב השריון בקורסק (ב-1943) היה – ונשאר – קרב השריון הגדול ביותר בהיסטוריה.
    כל צד הפעיל בערך כ- 3000 טנקים.
    בקרב זה הכריעה ברה"מ את השריון הנאצי ומאז הצבא הנאצי רק נסוג. לשום קרב שריון בריטי או אמריקאי לא היו ממדים כאלה

    הכבוד ותודה על גודל המאמץ להביס את הנאצים מגיעים לחיילים ולקצינים הסובייטיים ולפועלים שבנו את הציוד הצבאי – לא לסטלין שרצח את מפקדי הצבא האדום ב- 1937.

    על סטלין וחבריו בהנהגה חובה למתוח ביקורת
    אך לחיילים ולפועלים הסובייטים מגיעה תודה והערכה.

    עקיבא אור

  21. מיכאל שרון: בורשטיין צודק. לאן הגענו? הגיב:

    [למערכת, בבקשה תגובה זאת ולא הקודמת]

    גדעון, האיש פשוט צודק. הצבא האדם שיחרר את אושוויץ, בלעדי בריה"מ והכוחות הגרמנים שהוקצו למלחמה בה, היה רומל משתלט גם על א"י-פלשתין, ואת השאר אתה יכול לנחש.

    מאידך, ממשלת ישראל נטלה בשם השואה את כספי השילומים (שרק מעט מהם היגיע לניצולים ויורשיהם), ובחלק ניכבד מהכסף הזה התחמשה ויזמה את מלחמת 56, תוך מכירת נפשה לאימפריאליזם השוקע, התייצבות כנגד המדינות הבלתי מזדהות אז וכוחות הקדמה בעולם השלישי, ויותר מאוחר, מכרה עצמה כשכיר חרב לארה"ב.

    מה הישגנו אחר כל השנים הללו? חברה לא רק חזירית, רעה, חברת רשע, אלא גם חברה בה הפשיעה הכלכלית חובקת את האליטה בה וצמרת הממשל. סכסוך דמים עם הפלשתינאים והעולם הערבי. ההתעמרות והנישול הפכו לדרך חיים, והנאצה – לטבע שני, כחלק מרמיסת האדם, רמיסת כל אדם עמל, ומנטליות טפילית של אליטות שנור, החיים מהאתנן שמועבר במטבע חוץ עבור שרותי שכירי החרב. רוח האתנן, השנור, המכירה לכל המרבה במחיר, הזנחת ומרמס האדם ורוחו הלא מנוכרת, הבוז לעמל וההטפה לניצולו ורווחי עתק ("מינוף" זאת מילת מפתח כאן כיום) שורים בכל.

    המנטליות הזאת של שכיר חרב נירצע לאימפריאליזם, הפך את שילטונות ישראל וחלקים מהעם בישראל למנוולים, בבחינת עבד כי ימלוך, אנשים שאינם מבטאים את רצון החיים של ההמונים בישראל, וזורקים להם אופיום לאומני של מלחמה ודורסנות. לאן הגענו כיום? לא היה מוטב כבר אז, עקרון שני המדינות לשני עמים, כאשר הפליטים מנו "רק" 750 אלף נפש?

    מסתבר שבריה"מ והמפלגה הקומוניסטית ראו נכוחה במבט רחב כלפי העתיד, ושליטינו טעו.

  22. יוסף ל Akiva ORR הגיב:

    תרשה לי לתקן נקודה אחת: אמרת ששום קרב בהיסטוריה לא משתווה באורכו, במספר ההרוגים בו ובאכזריותו לקרב סטלינגרד.
    ובכן, "הקרב על הסום" במלחמת העולם הראשונה היה אמנם קצר יותר מקרב סטלינגרד אך בהחלט יותר אכזרי ועקוב מדם.
    ביום הראשון לבדו נהרגו כ-60000 חיילים בריטים…

  23. עמיחי למוני יקים הגיב:

    כבר היו לי כאן וויכוחים עם מגיב תחת השם "פטריוט" שהאדיר והעריץ את ברית-המועצות עד כדי כך שהוא "הכשיר" את ההשתלטות שלה על צ’כיה, מזרח-גרמניה ושאר מדינות המזרח.
    בדוק את דעותיך ואמור האם גם אתה תומך בפעולות הללו של הצבא האדום המשחרר והמושיע?

  24. מיכאל שרון: תודה Akiva הגיב:

    על כתבתך (איני כותב: הודעה) "להסתפק בגינוי או לשאוף להבנה?" שהיא רשימה נהדרת. זה אושר אמיתי, משוחרר, לקרוא למשל אודות חוקיו המיידיים של לנין מיד אחרי אוקטובר. למה "לחכות, סבלנות" שזו קריאת הפרע בישראל מאחורי התשת ההמונים? ותודה על הניתוח, המידע, כמו גם על שאר הרשימות. האם אתה מרצה, מארגן חוג דיון כלשהו, מתי? (האם אתה שוהה בישראל כיום?), אשמח ואני בטוח שגם לא מעט אחרים, אם תציין איפוא ניתן לשמוע אותך.

  25. מוני יקים האנטי ציוני הגיב:

    למיכאל ועקיבא.
    הצבא האדום הוא שהגיע והציל את יהודי בולגריה על סף ההשמדה.זו הקהילה היהודית היחידה שאיש ממנה לא נרצח למרות שבולגריה היתה בת ברית של גרמניה מכל הבחינות. בנושא של היהודים מרבית העם הבולגרי ראה ביהודים קודם כל אזרחים בולגרים ולכן היתה חזית כמעט מקיר לקיר שלא לאפשר לגרמנים לכפות את העברת היהודים לאושוויץ,וכך משכו זמן והערימו על הנאצים עד שהצבא האדום נכנס….בחורבן הציונות משתפת הפעולה עם הנאצים ננוחם.

  26. למוני יקים האנטי ציוני הגיב:

    בבולגריה איש לא נרצח *משום* שבולגריה היתה בעלת ברית של גרמניה. ברוב המדינות בעלות הברית מצב היהודים היה טוב יותר במשך *רוב* המלחמה מאשר במדינות הכבושות.
    ומי שמנע את השמדת היהודים היה המלך שלא רצה שיגעו ביהודונים שלו (נאום מורתי למתמטיקה ילידת בולגריה שניצלה בשואה).

    אגב, להשוואה – מצב יהודי איטליה תחת הפשיזם היה סביר. והיו יהודים חברי המפלגה הפשיסטית. יהודים נשלחו להשמדה רק משנכנסו הגרמנים לאיטליה לאחר הפלת מוסוליני.
    פינלנד היתה בעלת בריתה של גרמניה במלחמה, ויהודיה לא הושמדו כלל (אך הפינים כן הסגירו לגרמנים שבויי מלחמה יהודים סובייטים, ו-13 יהודים שאינם אזרחי פינלנד הוסגרו לגרמנים אף הם. יש היום אנדרטה לזכרם).

  27. מוני יקים האנטי ציוני הגיב:

    לעמיחי תשתחרר מטראומות העבר.
    אני רק ציינתי עובדות היסטוריות שהצבא האדום הגיע בזמן הנכון כדי למנוע את המזימה הנאצית לשגר את יהודי בולגריה למחנות ההשמדה.
    כלל לא ניכנסתי להבעת עמדה או דיון בנושא הערכי של המעורבות הסובייטית בארצות שאתה מדבר עליהן.
    בניגוד לרבים אחרים אותי מענין יותר מה שקורה ב "מדינת כל ענייה הצבועה שחור" מאשר לשקוע בוויכוחים אין סופיים על ההתרחשויות המהפכניות במזרח ארופה…בחורבן הציונות מקדמת הברעמים ננוחם.

  28. פרדי הגיב:

    דני אורבך הזכיר את הרצח הנורא ביער קאטין, שבוצע על-ידי הצבא הסובייטי. במשך עשרות שנים הם הכחישו, ואמרו שהנאצים עשו את זה. האם המפלגה הקומוניסטית מתייחסת לזה? איך זה שבמשך עשרות שנים לא נמצא אף אחד שידליף מסמך בנדון?

  29. פניה לצנזור האתר הגיב:

    מדוע מצנזרים את תגובתי לדברי "שרה"? האם מסורת סטלין וממשיכיו עדיין מפעמת אצל מפעילי אתר זה?

  30. שרה הגיב:

    פרדי, אני מצטערת לראות שאתה נופל שולל אחר תעמולה אנטי סובייטית. הצבא האדום הסובייטי שיחרר את אירופה מעול הנאציזם, ופשוט לא ייתכן שהיה מעורב במעשי רצח של 21000 או משהו כזה קצינים וחיילים פולניים סתם כך.

    אם זה לא התפרסם בכל השנים בהם התקיים המשטר הסובייטי, זה פשוט לא קרה. זה מתפרסם בדיעבד מתוך נסיונות קונטררבולציוניים להשחיר את המשטר הסובייטי של סטלין משחרר אירופה.

הגיבו לכן לחד"ש לא למק"י

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים