הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 בספטמבר, 2007 8 תגובות

אחד מסודות הצמיחה המהירה הכמוסים ביותר הוא שכר העובדים. מזה כארבע שנים המשק צומח במהירות. הרווחים גדלים בקצב הרבה יותר מהיר… והשכר? לכאורה השכר עולה בהתמדה. אבל הדגש הוא על הלכאורה, כי מחקר שפורסם בסוף השבוע על ידי ארגון העבודה הבינלאומי מוכיח שהשכר בישראל פשוט לא עולה. מהמחקר השנתי והחשוב, העוקב אחר מגמות ותמורות בעולם העבודה והשכר בכל העולם, עולה כי מצבם של עובדי הייצור בישראל (האחראים הישירים לצמיחה המואצת) לא משתפר עם השנים.

מומחי ארגון העבודה הבינלאומי בדקו את התמורות שחלו בתמורה לעבודה במדינות התעשייתיות הגדולות. בפרק המחקר העוקב אחר שכר לשעת עבודה (הכולל את השכר הישיר וגם את הוצאות המעסיק), ישראל מופיעה בין האחרונות במדד גידול השכר בחמש השנים שבין 2000 ל-2005. הריכוז הגיאוגרפי הגדול בעליות השכר נרשם (איך לא?) בארצות סקנדינביה. בנורבגיה השכר עלה באותה תקופה ומדי שנה בכמעט 12%, בדנמרק ובפינלנד – יותר מ-10% ובשוודיה, כמעט 8%. ובכמה גדל השכר בישראל מדי שנה במשך אותן חמש שנים? בקצת יותר מאחוז בודד אחד. במלים אחרות, במדינות סקנדינביה שכרם של העובדים גדל שנתית בין פי-8 לפי-12 לעומת הגידול של השכר בישראל. אף במדינות כמו ברזיל ומקסיקו שכר העובדים גדל מדי שנה כפליים ויותר לעומת השכר בישראל. עלות השכר למעסיקים של עובדי הייצור בישראל מהווה, על פי נתונים מ-2005, רק 60% מעלות השכר באירלנד. עלות השכר בארה"ב היא כפליים מעלות השכר בישראל. בנורבגיה היא גבוהה ב-200%. העובדים הישראלים הם "זולים יותר", ובאופן משמעותי, מעמיתיהם בשורה ארוכה של מדינות, בהן: דרום קוראה, ניו-זילנד, איטליה וספרד.


לפני כשבועיים התפרסמו נתוני הצמיחה של המשק הישראלי. מנתונים אלה עולה, כי המשק הישראלי יצא מן השפל אליו נקלע עם פרוץ האינתיפאדה בסוף 2000. הצמיחה במשק גדלה ב-6.6% במחצית הראשונה של השנה. אבל הגידול של רווחי ההון הפיננסי הוא מהיר הרבה יותר. רווחי אחד הבנקים הגדולים: בנק דיסקונט המופרט, גדלו באותה תקופה ב-88%. גם תאגידים גרפו רווחי עתק: רווחי החברות הגדולות במשק זינקו ב-82%, ליותר מ-13 מיליארד שקל ברבעון השני של השנה. זאת לעומת גידול של 66% ברווחי 4 הבנקים הגדולים באותה תקופה. בעקבות העלייה המרשימה של רווחי התאגידים, הבנקים ופירמות בעלי השליטה, צפויה שכבת האוליגרכים המקומית לדיווידנד ענק. מיליארדי שקלים מתוך הרווחים יזרמו ישירות אל כיסיהם של האוליגרכים, או ליתר דיוק: לחשבונותיהם בשוויץ או ב"מקלטי מס" נוספים ברחבי העולם. הצמיחה גדלה, הרווחים גדלים אבל הניצול רק מעמיק. עובדה: שכר העובדים אינו גדל או גדל בצורה מזערית. זאת, לשמחת מעסיקיהם, בעלי ההון.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. אבי הגיב:

    רגע, אבל חשבתי שמדינת הרווחה בסקנדינביה קורסת, אז איך הנתון הזה שהגידול המשמעותי ביותר בשכר העובדים היה דווקא בסקנדינביה?

  2. פרציסט הגיב:

    אבל עמיר פרץ העלה את שכר המינימום!!

    למה אתם מבלבלים אותי עם מספרים??

  3. דוד החפשחברות כ"א הגיב:

    הסיבה היא פשוטה התפשטותם של חברות כ"א וקבלן ,שנוצרו ע"מ לעקוף את חוקי העבודה (מיקור חוץ)כמו כן יש לזקוף את לזאת את העובדה שהכוחות החברתיים נכשלו ודרישותהם התמוססו ע"י החוק עוקף דמוקרטיה (חוק ההסדרים), אין לנו אלא להזכר בערגה בתקופת עמיר פרץ שבתקופה הקצרה (מאד!) שכיהן כיו"ר מפלגת העבודה העביר את חוק חברות כ"א וכן את העלאת שכר המנימום-שרק זמן קצר אחרי שהפסיד את ראשות מפלגת העבודה , האוצר כבר התחיל לדבר על הקפאת שכר המינימום.
    עמיר- אלה שמדברים נגדך עכשיו, יבוא יום ויתגעגעו אילך , רק חבל שזה יהיה כל הנראה מאוחר , אבל לפחות נלך עם חולצה של עמיר פרץ סטייל צ’ה גווארה.

  4. יניב הגיב:

    בעיה קטנה עם הנתונים – המשק התחיל בצמיחה שלו רק מסוף 2003 (ועד היום), בעוד שאתה הבאת את ממוצע הגידול בין 2000 ל-2005, שכללו את שנות המיתון הגדולות כתוצאה מהמשבר בהייטק ומההתקפה הפרועה של הפלשתינאים עלינו. אני עוד זוכר איך ב-2002 בעלי דירות בת"א כמעט והתחננו שאשכור את דירתם …
    הנתון המעניין הוא האם היה גידול בשכר הממוצע בין 2003 ל-2007, שזו תקופת הצמיחה הרלבנטית (אני יכול לפחות להעיד מניסיוני שמשכורתי ירדה משנת 2000 ועד 2003, ומאז עלתה, ואפילו עברה את זו של שנת 2000, אולם אי אפשר לבסס על זה מסקנות על כלל האוכלוסייה).

  5. אבי הגיב:

    יניב, בכל העולם היה משבר וצמיחה שלילית עד סביבות שנת 2003, כולל בפינלנד, דנמרק, שבדיה ונורבגיה ובכל זאת הגידול בשכר העובדים בשנים הללו אצלם היה גבוה בהרבה.

  6. ד.ר הגיב:

    כמובן ששכר העובדים אינו מהווה תפקיד בצמיחה.
    רוב רווחי ההון לא נובעים מהגידול בפריון העובדים או מחידושים טכנולוגיים, אלא מעליית הרווחיות של השקעות פיננסיות בשוק ההון הישראלי (בעל המתאם ההולך וגובר לשווקים האמריקאים).
    ובאמת, הכלכלות היחידות שמצליחות לשמור על שיעורי צמיחה גבוהים מאוד הן אלה בעלות האוטונומיה היחסית מגחמות המערכת הפיננסית העולמית. בין המדינות האלה נמצאות סין, שמצפצפת כבר שנים על הקריאות להפריט את מערכת הפנסיה שלה, ולהבדיל מדינות סקנדינביה. מה שאנו רואים כאן אינו גידול ברווחי המעסיקים התעשייתיים על חשבון אלו של העובדים, שלא היתה מתאפשרת ללא עליה בכוח הקניה של השכירים, אלא עליית הרווחיות של הספקולציות הפיננסיות לטובת המוסדות המנהיגים אותן, ובראש ובראשונה הבנקים.
    במילים אחרות: נצחון ההון על העבודה.

  7. אשר פרוליך הגיב:

    הזהרה והערה=

    אנא,תזהרו מסטטיסטיקות.אתם שמעתם על המקרה בו אדם טבע בנחל שעומקו הממוצע היה חצי מטר ??
    לא רק הפיזיקה גלתה את תורת היחסיות.מרקס
    גילה אותה גם לכלכלה ולהסטוריה.
    גידול או קיטון אבסולוטי של שכר לא אומר הרבה.אפילו מי ששכרו נמוך ביותר בישראל מצבו
    "טוב יותר" מאמיתו החי במרבית מדינות אפריקה,
    ושניהם,מצבם טוב יותר מהעבדים שנמכרו במאה ה18,ואלה ,אולי,מצבם היה טוב יותר מהעבדים בתקופת האימפריה הרומאית.
    וגם לא מספיק לחשב את הערך הריאלי של השכר
    מנוכה גורם האינפלציה,ואפילו בדיקתו ב"כוח הקנייה" שלו,כפי שמקובל ב"מחקרים" רבים,למשל,
    "כמה שנות עבודה דרושות לרכישת דירה,או מכונית".
    אינני מזלזל ב"כוח הקנייה" של מוצרים ושירותים,אבל לא הכל נמדד בכמה אנחנו יכולים לקנות או בכמה יכולים לצרוך.
    זה המשחק שאליו מוביל אותנו הקפיטליזם ומנגנון העצום של שטיפת המוח.
    ההשוואות לא צריכות להיות על בסיס שכר,אלא על מכלול הצרכים של בני אנוש ויכולת מיצוי הפוטנציאל ליצירה,הגשמה עצמית,חופש והתפתחות שכל אדם ואדם זכאי להם, שמסיבות די ברורות,נשכחות בדרך.

  8. לנין הגיב:

    עבור הרוב המוחלט של האוכלוסיה מדינת רווחה עדיפה אלפי מונים מהמצב הקיים (וכמובן שסוציאליזם עדיף על מדינת הרווחה).
    הסיבה (בין היתר, אבל נתמקד רק בצמצום הפוליטי של החיים) שבארה"ב למשל אין מדינת רווחה היא תעמולה.
    ההתיחסות המוזרה כאילו במדינות "דמוקרטיות" כל אחד חופשי לבחור בצורה רציונלית נטולת פניות את האינטרס שלו היא מגוכחת (כדאי לקרוא את אסכולת פרנקפורט בנידון), והיא בעצמה הפצת תעמולה בורגנית טירוריסטית.
    יש מליוני אמריקאים בלי ביטוח בריאות, שמקבלים חינוך חרא, שבגלל הפרטת בתי הכלא נכלאים בהמוניהם, ושחייהם בתור מבוגרים מחולקים לשלוש אפשרויות- לעבוד בוול-מארט, להיות בשר תותחים של האימפריאליזם בתור חיילים, או להיות בכלא.
    בלי ספק הם השכבה באוכלוסיה שהכי זקוקים מבחינה אוביקטיבית למדינת רווחה (או כמובן לסוציאליזם), אבל הם דווקא מגלים אדישות פוליטית איומה.
    למה האדישות הזאת?
    כי זאת הדמוקרטיה הבורגנית בגילגולה המתקדם ביותר, בניגוד למאה ה-19 שאז בכלל לא היתה זכות בחירה לחסרי רכוש (כן בניגוד לתעמולה הבורגנית של ימינו, הבורגנות לא נתנה מיוזמתה הטובה זכות בחירה כללית, שגם היא למעשה ריקה מתוכן. מאות ואלפי פועלים שילמו בחייהם בכדי להשיג זכות בחירה כללית), ולא נשכח את כל שרשראות הזהב שקושרות את מנגנון המדינה לבורגנות (החוב הציבורי, שכר הפקידים ועוד)
    ואת העובדה שההיסטוריה של המאה ה-20 מראה שגם מפלגות סוציאליסטיות שעולות לשלטון לא יכולות לעבור גבול בורגני מסויים, וכמובן שגם מנגנון המדינה הוא לא הכוח היחידי ב"דמוקרטיות", הרי ההחלטות הכי חשובות לגבי הפועלים נופלות בדר"כ בבורסות ובישיבות דירקטוריון, מקומות שגם במדינת רווחה להמונים יש עליהם השפעה מוגבלת, אם בכלל.
    בגלגולה החדש ה"דמוקרטיה" מצאה את הפתרון המושלם- בעזרת תעמולות,מיתוסים ושוחד, קורבנותיה הכי גדולים בכלל לא יודעים שהם קורבנות, ואם הם כן יודעים אז הבורגנות לוקחת את היד שלהם ומכוונת את האצבע המאשימה שלהם כלפי עובדים זרים, מובטלים אחרים,יהודים (במקרה שלנו- ערבים).

הגיבו לאבי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים