הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 בספטמבר, 2007 48 תגובות

הוויכוח על ההימנעות משירות בצבא התחדד מאוד בציבור הישראלי מאז שחרדים לאומנים ודתיים מתנחלים מאיימים להישאר בביתם במקום לשרת, מסיבות פוליטיות. הרבה בילבול ותחושה מתסכלת של אובדן דרך וחוסר אונים הפכו את הוויכוח הלאומי בנושא להיסטרי ומשולח רסן. את נמנעי השירות (אני מעדיף את המונח הניטראלי הזה על הביטוי הטעון "משתמטים") ניתן כיום לחלק לשלוש קטגוריות: סרבני מצפון משמאל; מדכאים מתוסכלים מימין; סתם צעירים נורמאלים ואולי קצת נהנתנים כראוי לגילם שרוצים לחיות ולמצות את נעוריהם במקום לבלות שלוש שנים מפרכות בצבא. המרכז הלאומני, כולל שלוחותיו ב"שלום עכשיו" (נפתלי רז, למשל) מתקוממים בכל לבם נגד התופעה, שכן גלום בה איום כבד על שליטתן של האליטות המסורתיות בחברה הישראלית.

לא מדובר כאן בהשתייכות מפלגתית, אלא בזיקה לערכי היסוד של האבות המייסדים מכל האסכולות: ותיקי המפד"ל מהסוג המתון כביכול, חניכי התנועה הרביזיוניסטית ובני החמישים והשישים שגדלו בתנועת העבודה. כל אלה חולקים אותם ערכי יסוד וגם אותם אינטרסים. מדובר באנשי העסקים, בעצמאיים שהכלכלה הניאו-ליברלית איפשרה להם לשגשג, במנכ"לים ובפקידים הבכירים בשירות הממשלתי והציבורי, בקצינים הבכירים בשירותי הביטחון, בצבא ובמשטרה, בשופטים ובאנשי הפרקליטות, ברוב העיתונאים ואנשי הרוח בלי כל קשר ליומרתם ה"שמאלית". אחריהם נוהים עשרות אלפי הישראלים שמקווים להשיג עמדות בכירות ובכך לנצח במרוץ העכברים המתיש. גם הם מודאגים מאוד מתופעת ההימנעות.


צה"ל הוא מרכיב הכוח העיקרי בחברה הישראלית, וגם חוד החנית במאבקה של המדינה נגד שכנותיה. הניאו-ליברליזם הדומיננטי כל-כך אצלנו גרם לשבר גדול בסולידאריות בין ישראלים לבין עצמם. לעשירים יש מה להפסיד ופטריוטים רבים שמחים מאוד להבריח את הונם לחוץ לארץ. אבל השכבה המפונקת הזאת רוצה עדיין בצבא חזק, ובעיקר להמשיך לשלוט לא רק בתודעתם, אלא גם בתת-תודעתם, של ישראלים הנהנים הרבה פחות מהם ממנעמי העוגה הלאומית. הם בזים לחרדים בגלל עוניים ואורח חייהם, מתנגדים למתנחלים משום שהם מאיימים על הקשר בינם לבין העולם הנאור ושונאים את השמאלנים העקביים ממניעים לאומנים וגם בגלל מצפון רע. ההסתה נגד כל מי שאינו שייך, לפי עולם מושגי וערכי מקובע, היא משותפת לכולם.


תמיד חשנו שהוויכוח על השירות הצבאי הוא חתרני מעצם הגדרתו. הבורגנות תמיד הופכת אלימה ואפילו יעילה כאשר מאיימים ברצינות על אורח חייה. היא רואה בהימנעות איום כזה, בעיקר כאשר היא עוטה לבוש רעיוני. לכן, בצד הסלחנות ועצימת העין כלפי סתם נמנעים בגלל הנוחות והחשש (המוצדק לדעתי) מפני הצבא, קיימת באליטות שנאה עזה כלפי סרבנות רעיונית.


כך, ורק כך, ניתן להבין את ההתפרצות הפאשיסטית של שר הביטחון אהוד ברק וחבר מרעיו ואת מזימתם לטפל בנמנעים בשיטות של טרור ממלכתי. ברק נהנה מתמיכה רחבה בציבור בנושא הזה, ותוכניתו סללה את הדרך גם בפני עסקנים עתידיים שיידעו לנצל את הלוך הרוח המסוכן בחברה ולרדוף מיעוטים רעיוניים בדרך שייוחדה עד כה רק למיעוטים אתניים. הזיכרון ההיסטורי גורר אותנו, מה לעשות, לנירנברג באמצע שנות השלושים: ההסתה נגד הנמנעים מלווה, בשלב השני, בהצעות דרקוניות לחוקים ולתקנות ממשלתיות שיבודדו אותם מכלל הציבור. מדובר בשלילת רישיון הנהיגה, בחסימת האפשרות לעסוק ברפואה (!), בבלימת כל סיכוי לעבודה במשרד ממשלתי. זה די ברור שמקורבים לשלטון, וגם חוגים שברק ואהוד אולמרט יצטרכו כדי להרכיב קואליציות ממשלתיות, ימצאו דרך לקבל פטור מהגזרות הדרקוניות האלה. אבל ברק קיבע כאן דרך חשיבה חדשה בעצם העלאת ההצעות האלה: היחיד נרמס, המיליטריזם והצבא הם מעל הכל, המדינה תקים מנגנונים למיון בני-אדם, הקונפורמיזם הופך מעובדה פוליטית-סוציולוגית מצערת לערך עליון.


אבל אין רע בלי טוב, וברק, הפוליטיקאי הכי מסוכן בתולדות המדינה והמועמד הקלאסי להיות שליט אוטוריטארי, חשף את הקלפים שלו בעוד מועד. הטקטיקה שברק גזר על עצמו ועל חבריו, ובעיקר השתיקה הבוטה בחודשים האחרונים, נועדה לקיים את האשליה של קונפליקט-לכאורה, שבלעדיו רבים מתומכי מפלגת העבודה אינם מסוגלים לתפקד מבחינה פוליטית. לא נוח להם להיות במחנה אחד עם ביבי נתניהו ועם הליכודניקים, כשם שהוריהם ראו באנשי האצ"ל מוקצים מחמת מיאוס, חרף העובדה שהיו לאומנים כמוהם. לכן עליהם לבחור בין שתי חלופות: לפעול במסגרת מרצ ולהישאר בקונסנזוס הציוני מבלי לאבד את התדמית העצמית ההומניסטית; להמשיך לתמוך במפלגת העבודה ולעצום עיניים נוכח ההוכחות הזועקות לשמיים שמדובר במפלגה לאומנית בדיוק כמו הליכוד ושכל ההבדל נעוץ בניואנסים, שעיקרם מידת הציות לתכתיב מוואשינגטון.


לכן השתיקה של ברק היתה נוחה מאוד לרוב הגדול בקרב הציבור הזה, שלא הצטרף ליוסי ביילין. ההתפרצות בנושא הגיוס, כמו ההצהרות האנטי-פלסטיניות שלו בשבוע שעבר, מנפצות את האשליות וגורמות לקונפליקט לכאורה להתגמד נוכח המציאות המרה. העיתוי של ברק הוא רע; אנשיו היו מוכנים לקבל את ההתבטאויות הקשות נגד הנמנעים משירות צבאי, אבל ההצהרות נגד הפתח הזכירו להם את ביבי. חלק מהם, שהתבטאו בעבר בצורה קשה נגד "המשתמטים", נבהלו מניסיונו של ברק לתרגם את ההתבטאויות לדרך פעולה חשוכה, שהזכירה לאינטליגנטים שבהם את אירופה בין שתי מלחמות העולם, במאה שעברה.


היושר האינטלקטואלי מחייב להודות, שגם התומכים בנמנעים מתקשים להתמודד עם הטענה לחוסר שוויון ולעומס הקשה שנופל על המתגייסים. רבים מאיתנו, גם אני, עברו את החוויה הלא קלה של בנות ובנים בצבא, ולכן כולנו מכירים את הלכי הרוח בקרב המתגייסים ובני משפחותיהם. אבל אם לנו, בשמאל, יש בעיה רגשית ורעיונית סבוכה בנושא הזה, קשה לנו להבין את אנשי הימין והמרכז הלאומני. ממתי "שוויון" הוא ערך עליון בעיני האנשים האלה? האם אלה שיש להם שלטון וכוח לבצע שינויים בחברה העניקו שוויון מלא לערבים אזרחי ישראל, או למזרחים או לעובדים הזרים? והאם לא רתמו בשיטתיות את הצבא לצרכים של כיבוש אכזרי, נישול, הריסת בתים, רצח אזרחים ודיכוי נורא? האם לא הפכו אותו למכונה יעילה (גם זה לא תמיד) לביצוע פשעי מלחמה?


לכן נסכים לדון בסוגיית השוויון כאשר האליטות לא ייחדו אותה רק כדי לשרת רעיונות של התפשטות טריטוריאלית ורמיסת עם אחר. אחרי שהאזרחים הערבים יקבלו זכויות שוות בכל דבר ועניין, ושכל המזימות להצר את צעדיהם ולעכב את התפתחותם ייגנזו במדינת כל אזרחיה, יהיה מקום לאפשר להם שירות חלופי, לאו דווקא צבאי. אחרי שנגיע להסכם עם העם הפלסטיני על שלום אמת ונישא וניתן ברצינות על בעיית הפליטים שאותה גרמנו בשנת 1948-9, נדבר על הדרך הטובה ביותר לשרת את האומה כביטוי דמוקרטי של שוויון בין האזרחים. עוד חזון למועד.


יש לדחות בבוז את הניסיון להשוות בין סרבני מצפון שמאסו בדיכוי הפלסטינים, לבין סרבני הימין, שהם אויבי השלום. אבל בעצם העובדה שבעיני רבים מהדתיים הצבא איננו עוד ערך עליון גלומה גם תקווה כלשהי. יהיו בהם שיסיקו ברבות הימים מסקנות אחרות, דמוקרטיות ואוניברסאליות יותר, מהניכור שלהם כלפי הממסד כולל הממסד הביטחוניסטי. מהיכרות עם דרכו של ברק, גם כשהיה לאסוננו ראש ממשלה (1999-2001), יש לצפות שהוא יקפיד מאוד עם הנמנעים משמאל וימצא דרכים להתפשר עם המתנחלים וידידיהם. יש בימין הרבה סימפטיה כלפי ברק, גם בשל חלקו ברצח 13 האזרחים הערבים באוקטובר 2000. אבל כמו עם כל עסקן אחר הם נוהגים ב"כבדהו וחשדהו". כפי שהפטרון הגדול שלהם, אריאל שרון, למד בדרך הקשה הם אינם מסתפקים בתשעים אחוז של הכנעה מוחלטת. אם פוליטיקאי כלשהו נותן להם פחות ממאה אחוז, הוא הופך מיד לבוגד.


במחנה הדמוקרטי יודעים עכשיו שברק ואנשיו גרועים יותר מכל המתנחלים גם יחד, ומהם נובעת הסכנה האמיתית לקיומה של דמוקרטיה ליברלית בישראל. לאומן סמכותני כמו ברק, ממש על גבול הפאשיזם, מזכיר אולי יותר את פרנסיסקו פרנקו הספרדי מאשר את בניטו מוסוליני האיטלקי. מי שרוצה להתנחם בזה, שיבושם לו.

תגובות
נושאים: מאמרים

48 תגובות

  1. פשיסט הגיב:

    לא, אינני כזה אבל אם חיים חושב שלאהוב את ארצך ומדינתך זה פשיזם אז אני שמח להיות פשיסט. ישנה מדינה דמוקרטית שלא נלחמה כבר מאות שנים אבל יש לה צבא חזק ואם לא היית קצין בצבא אתה לא יכול לקבל שום משרה ניהולית במדינה גם לא במגזר הפרטי. למדינה קוראים שוויץ. אם כך במדינה כמו שוויץ קל וחומר שבמדינה כמו ישראל שיותר מנבל אחד רוצה להשמידה הצבא הינו וצריך להיות צורך (צורך ולא ערך) שמי שפוגע בו דינו נידוי. אין בכך אפילו שמץ של פשיזם גם אם ישנם במדינה אנשים בעלי אידאולוגיה פשיסטית. הדבר המפתיע הוא שבישראל היתה עד עכשיו סובלנות כל כך גדולה כלפי משתמטים (משתמטים ולא נמנעים) כי בדרך כלל כשמדינה במלחמה כמו ישראל היא מאד לא סובלנית כלפי מי שפוגע בה בכוונה על ידי השתמטות מלקחת חלק בצרך הדחוף ביותר – שמירה על החיים. לכן על אף שתמיד צריך להזהר שלא להגרר מבלי דעת לפשיזם ישראל רחוקה מכך כיום מרחק רב. אני בטוח אגב שהסטליניסט הקטן (שזה פשיסט בדיוק כמו מרזל) דניאל יכתוב שאני ההוכחה שישראל פשיסטית. טוב שהאתר מפרסם גם תגובות מצחיקות

  2. חייל צהל הגיב:

    אני לא מעריץ גדול של המתנחלים כרעיון, אבל להכליל את כל המתנחלים שמעריצים של הרג האזרחים הערבים לא רק רחוק מהמציאות, אלא גם סוג של דיעה קדומה.

    לא כך ?

  3. מכלוך הגיב:

    הפתרון יתחיל בתשלום שכר מלא והוגןלאלו, שבוחרים לשרת בצה"ל
    צבא מקוצעי יחייב את צה"ל להתייעל מחד,ומאידך יאפשר לסרבנים ,ולמשתמטים דרך נוחה.

    פחות כסף בקופת האוצר עשוי להפחית את השחיתות
    ואולי יפחית את הצורך במלחמות מיותרות

  4. דניאל הגיב:

    בקר טוב!!!

    את זה, שברק פאשיסט כמו באירופה של שנות העשרים והשלושים (לי הוא הזכיר בעיקר את הורתי מיקלוש, רודן הונגריה בין השנים 1919-1944), אני – לפחות – הבנתי כבר ב-1997. למרבה-הצער, מרבית החברים – גם בחד"ש תל-אביב!! – מיאנו לשמוע והגדירו דבריי כשטויות. אז עכשיו, סוף-כל-סוף, מכירים בכך…

    ו"שלום עכשיו" היא תנועת ימין, קיצונית רק במעט פחות, מאשר "קדימה", "הליכוד" "מולדת" או "כך". ההערצה שם, לכל דבר אמריקאי, פשוט מעוררת גועל וחלחלה – וכמובן, בל נשכח את הח"כ-לשעבר, הנלהב ביותר לשירות מילואים בהר חברון(!!), מר מוסי רז. "שלום עכשיו", על כל נספחיה השונים ("ז’נבה", "המפקד הלאומני" ועוד כיוצא-באלה מריעין בישין בורגניים), היא הריכוז הגבוה ביותר, של אנשי-כנופיית-האליטה המסואבת, המוכנה לתמוך בכל דבר-נבלה מתועב, בתנאי שישרת את ענייניה האישיים: עוד כסף בבורסה ועוד טיסות לחו"ל. קל לזהות את חברי האליטה הזאת – הם תומכים ב"שתי מדינות לשני עמים", כי הכיבוש "מזיק לישראל" – אבל גם בחומה (המכונה באורווליאנית "גדר") ולא יתנגדו בכלל, לספח מן הגדה שטחים עצומים ולכבול את כל השאר לכלכלת ישראל – אם הדבר, יקבל את חותמת אמם הרוחנית, הלא היא ארצות-הברית (טובחת איכרי ויית-נאם, לאוס הנייטראלית, אפגאניסתאן ועיראק) – ולהיפטר ל"שלום", מאום-אל-פאחם ובנותיה (כי, הרי, מי רוצה, לחיות עם ערבים… וראו למשל, גם באתר הזה, תגובות בנוסח "לא לכיבוש – אבל הם פרימיטיביים"…). הם הפרופסורים, שסירבו לתמוך במאבקנו, באביב האחרון ואף פעלו, בברוטאליות, נגד הסטודנטים השובתים. הם השופטים, המברברים גבוהה-גבוהה בעד "זכויות-אדם", אך רודפים עד-צוואר, את החברה הערבית ומסרבים להתיר, את זכות-המחאה, לאנשי "כיכר הלחם". הם אנשי "כנס הרצליה", "כנס קיסריה", "חוקה לישראל" (כמובן, כזו שתיטיב עמם ותקבע את יתרונם היחסי, הזמני, למשך דורות לעתיד-לבוא) וכיוצא-באלה מריעין-בישין. והם מצביעים, בהמוניהם, למפלגות הימין הקיצוניות "עבודה", "מר"צ" ו"קדימה", לאחר שב-2003, נהרו כולם למפלגה, הטבעית להם יותר מכל: "שינוי".

    על כולנו להתעשת ולהבין: הכחולים, רחוקים מאתנו ממש ככתומים. לא כולם מקשה אחת, כמובן, יש מהם, העשויים לראות את האור – הרי אף-אחד, כמעט, לא נולד רדיקאל!! תמיד ייתכן, שאולי מי מביניהם יחכים. וייתכן גם, שמקרב נמנעי-הגיוס מטעמים אישיים, רבים מתוך שלא-לשמה, יבואו גם לשמה. אולם, בגדול – אל לנו להוסיף ולתמוך, לא במעשים ולא במלים, במפלגת ה"אבו?דה", או במר"צ (או בקרובותיהן העתידיות) ואל לנו להוסיף ולהלל ולכבד ולקלס, את "שלטהון החוק" (קרי: שלטהון הלאומנים, התיאוקראטיים והדתיים), "בתי-המשפט" וכולי.

    האליטה איננה בת-בריתנו. וההתפכחות הנוכחית מן הברח, היא – אינשאללה – ראשית השגת התובנה הזאת.

  5. אהוד ברק הגיב:

    למה אתה שופך את דמי? ברור שאיננו מסכימים בשאלות הראשיות העומדות לפני מדינת ישראל, אבל לא בכדי הצטרפתי (לאחר שחרורי מצה:ל) למפלגת העבודה ולא לליכוד (והרי אם לדבר במונחים אופורטוניסטיים – הצטרפות לליכוד היתה עדיפה). והרי הצעתי לערפאת הצעה רצינית שכללה חלוקת ירושלים. אז נכון שגוש שלום הוכיח שההצעה היתה לא מספקת, אבל מהליכוד ציפית להצעה יותר טובה. אינני מפלצת ועם קצת מזל – אצליח להגשים חלום של שלום בין ישראל ופלסטין.

  6. ניצן אביב הגיב:

    באיחור של כ-50 שנה קבלנו גם מקארתיזם איום בהתגלמותו הנפשעת ביותר וגם פאשיזם נתעב למהדרין בכיעורו המחריד והמזעזע.
    לאחר ש"זכינו" בעוונותינו, לראות ולחוות את תופעותיהם הנבזיות, האלימות והמחרידות ביותר אצל ומצד "אדוני הארץ", המתנחבלים הנפשעים וחבר מרעיהם מן הימין הלאומני, הגזען, הקיצוני והדתי והממשלות, כל הממשלות,
    שתמכו ותומכות בהמשך הכיבוש האכזר, בהקמת ההתנחבלויות וההאחזויות הבלתי-חוקיות,בניגוד לכל החוקים הבינלאומיים, בנישול, בעושק ובניצול המחפיר, בהתנכלויות ובדיכוי הנורא והאכזר, בהרג, ברצח, בהרס בתים ובעקירת מטעים וכרמים של התושבים הפלסטינים ובהקמת חומת [גדר] האפרטהייד על שטחיהם ותוך גזילת אדמותיהם – מה לנו כי נלין לאחר 40 שנה של שתיקה רועמת, עצימת עינים והפניית גו על הכיבוש הנורא והמתמשך שאין לו סוף, ותקוה אין?

  7. מרדכי בלייוייס הגיב:

    שנה טובה חיים.
    ורוב תודות על מאמריך המשובחים, כולל זה.
    מרדכי

  8. רק בתשס"ח ‘מתחיל הפאשיזם’? הרי הוא מזמן כאן, לפחות כבר כמה עשרות שנים… הגיב:

    אם להאמין לרוב הכותבים באתר הזה.

    כמו הרועה באגדות הם קוראים כל יום שני וחמישי ‘פאשיזם’ ‘פאשיזם’ בלי להסביר איך ב’פאשיזם’ הזה הם עדיין חיים ובועטים באוויר…

    אחת מנפלאות הפאשיזם שלהם ביישות הציונית היא שהוא כל שנה נולד מחדש… בעצם הוא אף פעם לא מת…

  9. מיכאל שרון הגיב:

    איני יודע אם המגיב הוא באמת אהוד ברק. אבל הוא עלה בתקופה של התפוררות כללית, כשאזרחי ישראל חשים שאין עתיד, גם יהודי ישראל ראויים לקצת רחמים. יש תופעות קשות בקרבנו, אבל היינו במצב שהלך וסגר עלינו.

    לחמאס לא היתה עוד כל סיבה שבעולם להניח שהזמן אינו פועל לטובת העולם הערבי – ויש להם מחוייבות לכל פלשתין. ניתן היה להרגיש עוד פסע מנקמה נוראה של הערבים בישראל, לא היה כאן כל רחמים. לעיתים חשתי כאילו בעצם, באיוולתנו, אנו נימצאים במעין גטו וורשה, כשברגעים קריטיים, הלבבות יחתמו בפנינו. עמדו להיות רגעים קריטיים, חברתנו הלכה והתפוררה, השגי הנוער הישראלי במדעים, מתימטיקה היו נמוכים ואילו האלימות בקרבו היתה הגבוהה בעולם,

    היו גילויי סאוב שאין כמותם באף חברה במערב. המשק הוצף אמנם במטבע זר, ועקב קונייקטורה זמנית בשווקים הבינ"ל היתה צמיחה, אך 25 אלף אנשי היי טק עזבו את ישראל בשנים האחרונות.

    האכזריות הגוברת לפלשתינאים במחסומים לא היתה תוצר של פאשיזם, אלא תוצר של סאוב הגולש לאכזריות. סברתי שניתנת התפייסות עם העולם הערבי במדינה דו לאומית, אך לאחר השנים הללו, כל הרוע שנשפך בסכסוך, רבים מהפלשתינאים פשוט אלרגיים אלינו, עד למאוס.

    מתי מספר יהודים היו זוכים להיות תושבי פלסתין, השאר היו צריכים להכין פספורטים. לא נשארה כל ברירה, פרט ל-תושיה. וברק הוא האדם הנושא את היכולת לגלות תושיה כיום. שום אידאולוגיה ושום מערך של עמדות, מעולם לא פתרו בעיות מדיניות סבוכות. כשאין פתרונות, כשאין תושייה, יש רק אשליות. יש מעין התקשחות, נכון, אך אין זה פאשיזם. גם באנגליה היה כך עם עליית צ’רצ’יל, בתקופה כמעט נואשת, מדובר באדם נבון מאד, שגדל בקיבוץ.

  10. שי נ הגיב:

    חיים,

    יש לי שאלה, המשתמטים התל-אביבים וכדוגמתם, האם הם לא למעשה סוג חדש של אליטה? (מה שזיגמונד באומן מכנה "תיירים גלובליים").

    כעת, בהמשך הדיאלוג בינינו:

    אני מבין שכתיבה עיתונאית מתאפיינת בדמויות ודעות, אבל עדיין, למה יש לי תחושה שהשיח הביוגרפי הזה, השיח שמתמקד באישים כקובעי גורלות, הוא למעשה השיח הממסדי שגורם לדעת הקהל להתמקד באדם היכן שצריך להתמקד בחממה. הרי אם תבחן את השיח הממסדי הגלוי, הרי שתמיד מישהו צריך להיות אשם. הגורם לבעיה והפיתרון הם תמיד פונקציונליים וסימבוליים. יש שחיתות? אז שאולמרט יילך הביתה וכו’ וכו’.
    לדעתי ההתמקדות הזו בסיבות ביוגרפיות במקום בסיבות מבניות גורמת לסטייה מהעיקר אפילו אם ההתמקדות הזו יותר פיקנטית.

  11. הצועד בנעליו הגיב:

    את נמנעי/מנועי השירות אפשר כיום ובכל הזמנים, להגדיר גם במילה – מושמטים.
    יש מושמטים רצוניים – אלה שמסיבות אידיאולוגיות, סיבות של נוחות או הגנה עצמית מפני מערכת בלתי מתחשבת ביחיד, ואחרות, יוזמים את ההשמטה מצה"ל ובכל זאת גם לתפיסתי הם מושמטים, ויש מושמטים בלתי רצוניים – קודם כל אלה שמסיבות בריאותיות אי אפשר לגייס אותם, ויש כאלה שמסיבות ביורוקרטיות ואחרות, נוחות למערכת הצבאית, נופלים בין הכסאות ומטופלים בברירת המחדל של השמטה, ובתקופות שונות גם הושמטו מסיבות של נקמנות ופוליטיקה.
    ולמה כולם מושמטים?
    כי הצבא מרגע לידתו שימש כלי של המוביליות חברתית-כלכלית. אין זה סוד שמי ששירת בצבא, במשך השנים – התברג (וככל שהתקדם בדרגות , התברג כמובן יותר גבוה) ומי שלא התקבל לצבא – אם לא היתה לו מערכת משפחתית ו/או פוליטית שתתמוך בו, התקשה למצוא מקום במערכת, לפחות בדרגה הולמת לו. ההתגייסות לצבא, לכן, נחשבה כמעשה האגואיסטי הנכון ביותר למי שדואג לעתידו במדינה הזאת, ואני מאמין ש"לכך התכוון המשורר" – לבצר, מצד אחד, את מעמדם של חברי המפלגה הצבאית (ולהבנות את האתוס הספרטני שלהם – בו אין מקום לאחרים – לחריגים, לחלשים, לסתם לא-חיילים), וליצור מצד שני מעמד של חסרי זכויות (יהודים, לא דיברתי עוד על מיעוטים) – ואליו לזרוק את כל ה"לא מתאימים" מבחינת האתוס של המדינה ולהשתמש בהם כקורבן בכוח לכל מצב – הן ככלי להרתעה ואיום על כל מי שלא יתאים את עצמו למערכת -בבחינת "יראו וייראו" והן כמי שאפשר יהיה לשלוף כלפיו האשמה מתמדת – כמו למשל בימים אלה שאחרי מלחמת לבנון השניה – "שעיר לעזאזל" קורבן מדאורייתא להסית נגדו ולהסיט את דעת הציבור ממחדלי הקצינים והפוליטיקאים.
    בקצרה – למישהו היה אינטרס ליצור את מעמד ‘המושמטים’ ולכן גם מי שהלך לקב"ן מיוזמתו שיחק לידיים של יוצרי הטלאי הכחול – פנקס השחרור, בדרך כלל בפרופיל 21, ולכן גם הוא מושמט.
    ל’כוחות השלום’ ובזה אני מאשים אותם – היה נוח תמיד לראות את עצמם כטווסים, הם, עם יכולת מסויימת להגן על עצמם ועל נמנעיהם – הסתכלו על המושמטים האחרים כעל ‘נסיבות אומללות’ ולא הזדהו עם המאבק שלהם כאשר הוא פרץ, לפני 13 שנה.
    נגד ‘מושמטי הפנקס/הטלאי הכחול’ התקיים לא מעכשיו אלא מן הרגע שבו הוחלט להשמיט אנשים מן הצבא (האם זה היה מ1948 או התפתח במהלך השנים? אתה בטח יודע יותר ממני. למשל ב"התגנבות יחידים" שמדבר על מושמטים-בכוח, לא מוזכרת ולו ברמז אופציה לאי-שירות-בכלל בשנות ה50) רצח אופי שיטתי אם כי מתוחכם – פוליטיקאים, עד כמה שאני זוכר, לא הסיתו נגדם כמו היום, ובכל זאת אנשים כאלה מצאו את עצמם במצב אומלל ביותר במדינה שבה ברגע שבו הותווית בתווית של "פרופילניק" לא היה לך סיכוי, והסתכלו עליך כעל אדם שלילי או מופרע בנפשו בדרגה שאין לסמוך עליו.
    אם אתה רוצה אפשר לומר שאת הפאשיזם לא המציאו היום – רק ידעו להחביא אותו. הפוליטיקאים של פעם כנראה באמת היו יותר חכמים.
    נכון שבמשך השנים (בעיקר מאז 1994) הטלאי הכחול איבד את האפקטיביות המרתיעה שלו (פחות בפריפריה, יותר באזורים שיש בהם יותר כסף), וחלק מזה זו תוצאה של עליית קרנו של האינדיבידואליזם הקפיטליסטי והפרטת החברה (בסיוע אותם פוליטיקאים צבועים שגילו פתאום את הנזק שהפרטה זו גורמת גם להם – ולכן טוב שיש תמיד "בנק קורבנות" להסית נגדם – מוכן לשעות כאלה בדיוק). הרי מה שמציעים שרי "האבודה הסוציאליסטית" זה מה שדבק במשך השנים במושמטי הטלאי הכחול כסטריאוטיפ הפחדה, והיה גם נכון למי שלא היו לו מספיק כוחות אישיים או אמצעי הגנה על עצמו. הם רוצים להחזיר את הגלגל אחורה, ולחדש את האפקטיביות של הטלאי הכחול, והמושמטים – מכל המעמדות, צריכים להתחיל לחשוב על דרך להגן על עצמם, לפחות אלה שיישארו בארץ.
    פרופיל 21- הסיפור האמיתי:
    — קישור — והשמטה:
    — קישור —

    — קישור —

    שנה טובה!

  12. למיכאל שרון הגיב:

    "מדובר באדם נבון מאד, שגדל בקיבוץ".
    ומה בכך?
    גם פרות גדלו בקיבוץ (והן אכן נבונות, יותר מאהוד ברק).

  13. לשי הגיב:

    בתור משתמט שעובד ב-21 ש"ח לשעה, אינני רואה עצמי כאליטה.

    שלום

  14. מיכאל שרון: כשהאווירה נעשית פטריוטית הליצנות חוגגת הגיב:

    כשמזלזלים במישהו, עונים תשובות לא רציניות. זלזול ומזעור הן הנחות יסוד שמאמצים באופן קבוצתי, מעין אתוס קבוצתי העומד ביסוד הפלגיאריזם המנשל והמדיר (כמו ביסוד כל הונאה אחרת, המניחה ביסודה את "טיפשותו של מושא הגזל וההונאה") מאחורי "השאלת" קונספטים והמשגה שאחר פיתח, תוך הדרתו המוחלטת בשלב הניכוס הפעיל.

    לעיתים, כשהאווירה נעשית "פטריוטית" יותר, מנצלים את ההזדמנות כדי לתת הסבר "מורחק" מהסיבה והגורם האמיתי לגניבה והפריעה,

    הסבר מסוג "נידוי בגלל סיבה X", כש-X הוא איזה מלל המהדהד פטריוטי והולם את רוח הזמן הנוכחי – שהיא סיבה מדומה, המרחיקה את שימת הלב מהסיבה האמיתית.

  15. מיכאל: איפיון נוסף של הפאשיזם הגיב:

    פאשיזם: מצב חברתי בו, כל מקורב לצלחת, ואנשים נוספים מחוץ למעגל הכוח – יכולים לחטוף איזו עצם לעצמם (והמקורבים – שוק חזיר עסיסית ומהבילה) בחסות קירבון אחרים.

    איך? ביום מעשה "מסוכן לאומה הנאבקת על חייה" מצד מושא הגזלנות והחיסול (לא התכוונתי לישראל. זו היתה, אבל בדיוק, הרטוריקה השלטת, שגייסה להקרבה, תוך "מילוי חובה לאומית" בגרמניה הנאצית).

    לעיתים, כשיש אנשים אינטליגנטים, פונים גם ליצריהם האינטליגנטים – של ביצוע תחבולנות מתוחכמת (יותר או פחות). איך אמר ד"ר גבלס, לאינטלקטואלים התלושים הללו, על מנת לגייס אותם לענייננו, הרי באם לא יקנו את המצע שלנו, אזי את תחושת התכליתיות שבמעמד אישי וכוח והנאת המעש התחבולני (זו הוספה שלי, אודות מה שלא נאמר במפורש) יקנו גם יקנו.

    ולמה? את תחושת האירונייה הביקורתית של האינטלקטואלים האלה, ניתן בנקל להעביר גילגול צורה קרוב – לציניות: "כזה העולם, ומה איכפת? זה הומני ממילא לשמור על החיים ורווחתם – אני משפחתי ומקורבי, ועוד אנשים שיהיה ביכולתי "להציל" – מוסיפים לפעמים בשביל תואמות עם האוריינטצייה המצפונית.

  16. איתן לרנר הגיב:

    חיים שנה טובה ,

    כתבת:…"נדבר על הדרך הטובה ביותר לשרת את האומה כביטוי דמוקרטי של שוויון בין…" .
    אני מבין מדבריך אלו כי זו המטרה או מטרת ביניים או אחת מהמטרות של חיים בדמוקרטיה ואני לא יכול שלא לחשוב עד כמה הצבת האומה( ישות שאינה קיימת במציאות אלא במרחב השפה והדיבור )בראש והצורך לשרת אותה הם בעצמם המתכונת הטובה לטוטליטריות של המדינה על הפרט . אני מעדיף לחשוב שהאדם הפרטי הוא הריבון ולא אומות או מדינות.

  17. לא משתמט הגיב:

    אני בכלל נגד השימוש בתואר "משתמט". המשתמטים האמיתיים מחובתם האזרחית הם הגנרלים ששולחים צעירים למות ולהרוג למען מטרותיהם-שלהם. כל נער ונערה שיוצאים מצה"ל על סמך פרופיל 21 או בשיטה אחרת תורמים יותר לסיום הכיבוש, ולבניית חברה שיוויונית ופלורליסטית בגבולות 67′, מאשר רוב הגולנצ’יקים והגבעתצ’יקים.

  18. ל"לא משתמט" הגיב:

    לא הם לא.
    הייתי מעריכה אדם שמכל סיבה שהיא (נפשית. אידיאולוגית) לא שירת בצבא, אבל עשה שירות לאומי, ובכל, אכן, תרם לחברה שוויונית. פלורליסטית. אזרחית.
    90% מהמשתמטים שאני מכירה (ואני מכירה הרבה) לא שירתו בצבא, כי לא התחשמק להם, וגם לא טרחו לתרום מעצמם שנה אחת, כי גם לא התחשמק להם.

  19. לא משתמט הגיב:

    זה ממש לא משנה. עצם זה שהם לא תורמים לדיכוי של האוכלוסיה הפלסטינית, למיליטריזציה של החברה הישראלית ולרגרסיה חברתית הופכת אקט כזה לתרומה.
    ה"שירות הלאומי" הוא עוד מיתוס מיליטריסטי. המעסיקים לוקחים בני ובנות שירות כדי לחסוך בכוח עבודה אמיתי, ממש כמו ה"מורות-חיילות" שממלאות את מקומן של מורות שובתות וכך מתפקדות בפועל כשוברות שביתה. כך המדינה מתפקדת כחברת כוח אדם ענקית, ועוטפת את זה בדגל ובססמאות על "תרומה" ו"מחויבות".

    וכמובן שאף אחד מחיילינו הטהורים לא מתגייס ממניעים אישיים נבזיים כאלה. חלילה. כל אחד ואחד מהם מתגייס כדי להגן ולתרום, ואם הוא משיג ג’וב בהיי-טק או משרת ניהול בכירה דרך הקשרים שהשיג בשירות (על גוויות עשנות של כפריים פלסטינאים שעזר לטווח בחיל מודיעין), זה רק במקרה. התרומה למולדת מעל הכל!

  20. ל"ל"לא משתמט"" הגיב:

    קודם כל, מה זה עניינך מה עשיתי ומה לא עשיתי. אני לא נדחף לחיים הפרטיים שלך. אגב, לפי חוק מותר לי לסרב לענות על השאלה "מה עשית בצבא".
    לידיעתך, בסידור של "מורות חיילות" נעשה גם נעשה שימוש על ידי מנהלי בתי ספר כתחליף למורות. ממש כפי שבמשרדי ממשלה מביאים בני שירות להחליף או לבוא במקום עובדים בשכר מלא. אלה לא נתונים חדשים, ואת מדע הכלכלה לא המציאו שלשום: כאשר "שוברים את השוק" ומציעים מחירים נמוכים באופן מהותי לפריטי סחורה, זה מוריד את מחירה של הסחורה בענף כולו, מה שנכון גם לגבי כוח עבודה.
    אגב "פעולה ירוקה"- במקרה ידוע לי שהם היו צריכים למתן את הקו שלהם בצורה משמעותית כדי לזכות בקבלת בני שירות. לא שמת לב שהם הפסיקו להפגין מול ועידת ישראל לעסקים?

    בנוסף לזאת, אני לא מבין מה הלהיט הגדול עם התנדבות. עובדים, מובטלים, עניים ומיעוטים צריכים להלחם על זכויותיהם שמגיעות להם בדין ולא בחסד, ולא לחכות לעזרה מבחוץ של איזו עמותה. אפשר לראות שהניפוח האדיר במספר העמותות המכילות מתנדבים קרה בדיוק באותה תקופה של הפרטת החברה הישראלית לדעת, כשהעמותות והמתנדבים הקדושים שלך משמשים כטלאים בשביל להסתיר את החורים שגורמת ההפרטה הזאת. הפנתרים השחורים, שהיו תנועה חברתית לא-מפלגתית אמיתית, לא קיבלו תקן לבני שירות וגם לא ביקשו אחד.

  21. ל"לא משתמט" הגיב:

    אהה.
    אז לא התגייסת עקב הכיבוש, וגם שירות לאומי לא עשית באצטלא של "מיתוס מיליטריסטי".
    אז אתה אכן משתמט. ובטלן.
    חביבי, הכרתי בחורה שעשתה שירות לאומי ב"פעולה ירוקה". אם רוצים – אפשר לעשות המון באמצעות זה.

    וצר לי, אבל מורות חיילות מעולם לא הובאו כדי לשבור שביתת מורים – אף אחד לא חושב שמורות חיילות יכולות להחליף מורה מוסמכת.

  22. לנין הגיב:

    יש כאן הרבה מגיבים שלוקים ברומנטיזציה של השירות הצבאי/לאומי (שטופי מוח כמובן), ורואים בו הגנה של הצבא העממי על העם היהודי, ובשירות הלאומי תרומה לחברה (זו באמת תרומה לחברה, אם נבין את המילה חברה כמו שהבורגנות מבינה אותה- קרי החברה הבורגנית והסדר הקיים).
    כמובן שזה רחוק מהמציאות.
    השירות הצבאי הוא שירות אימפריאליסטי שעוזר לשדוד את פלשתין מערך עודף, השירות הלאומי הוא עבודת חינם לשמה, עבדות של שנה אחת (בלי שנדבר על הצבא, בו אין לחיילים שום זכויות, למרות שהגיוס הוא גיוס כפייה).
    אין כאן שום עניין רומנטי ושום תרומה לחברה.
    עבודה של שנה (שירות לאומי) או שנתיים-שלוש (צבא) בחינם היא לא תרומה לחברה, אלא תרומה לבורגנות שצריכה שעבודה מסויימת תתבצע ואין לה את היכולות לשלם על עבודה זו שכר מלא אז היא הופכת את העבודה הזו לעבודת חינם כפוייה ומפיצה תעמולה בקרב בשר התותחים הפוטנציאלי שתגרום להם להאמין שהם נלחמים כדי להגן על עצמם.
    מעניין לראות שרוב של החיילים בהיסטוריה הבורגנית האמינו שהם נלחמים לטובתם הם (למשל מלח"הע ה-1, החיילים האימפריאליסטים בויאטנאם ועיראק שמפיצים שם דמוקרטיה) כשלמעשה מדובר בדרך כלל באיכרים ופועלים שנטבחים בשביל האינטרסים הבורגניים.
    אנשים רבים מכירים בכך, אבל הם דווקא בטוחים שהחברה בישראל היא דוגמא יוצאת דופן בהיסטוריה, שכאן בשר התותחים האימפריאליסטי אכן "מגן עלינו" או "מגן על הדמוקרטיה" וכו’.

  23. מסכים עם לא-משתמט הגיב:

    רוב המשתמטים מקבלים סנקציות מהחברה הישראלית ומוסדותיה, וחלק גדול מהמתגייסים מרוויחים יפה מאוד משירותם.

  24. דניאל הגיב:

    כרמו בדרך-כלל, מסכים עם "לנין".

  25. מיכאל שרון: סמכותנות, ברק אינטלקטואלי ומגלומניה הגיב:

    להלן עניין מעט שונה אך רלוונטי:
    מנהיגים, ראשי אירגונים ומגלומניה

    הערה: "אירגונים" – יכול לחול גם על אירגוני פשע, אירגוני ביון ושאר אירגונים בעלי אקלים אירגוני סמכותני. הניתוח כאן תקף למצבים רבים מסוג זה.נעסק כאן בדוגמאות מוכרות:

    סטלין, אולי גם, להבדיל, טרוצקי ולנין, לא היו שונים כנראה מהותית ממנהיגים אינטליגנטיים מאד בישראל.

    סטלין, כפי שראיתי מתמלילים שלו לחברי המפלגה, ניתח את המצב באופן קר ומחושב, תוך הערות שהדהדו "שקטות, שקולות נבונות": למשל, לאחר שצפו באיזה סירטון על המרשל טוחצ`בסקי, שהיה איש חסון וספורטיבי, העיר סטלין "חבל שגוף כזה כמו של מיכאיל _ (כאן נקב בשמו השני) ילך לאיבוד אבל אין ברירה, חייבים".

    ניתוחים אלה בעיקר, כמו גם הצגה תכליתית ומוכוונת פעולה של המצב, יצקה אנרגייה באנשים סביבו, וגם תפעלה אותם מבחינה אינטלקטואלית ומוחית. אלו מצידם, חברי המפלגה, מחד חשו שהאיש הזה מוליך אותם לגדולות ונצורות, וגם אם לא חשו כך, וחשו בביטול שלו כלפיהם, הרי עדיין למדו להסתפק בכל פרור של קצת התייחסות אינטליגנטית שזרק להם, ועשו מזה במהלך "היסטרי" (ניפוח דברים מעוטי ערך) דבר גדול.

    וכך, חברי המפלגה, רובם אנשים בינוניים, שנהנו מהכוח שנפל בחלקם, שתורגם למנעמי החיים, נשים, אוכל טוב, דיור טוב, מצידם העטירו על האיש גילויי הערצה, האלילו אותו בפניו, והפכו אותו למגלומן. כך כנראה ארע בזמנו גם לאהוד ברק ולאחרים.

    מגלומן אומר לעצמו: אני ממש האלוהים עצמו, אני ומה שאני מייצג -מי אלה, הפישפשים האלה, שיתנגדו לי ולאלה שאיתי ולעניין שאני מייצג? מגלומן עשוי בנקל לגלוש גם למעשים לא קבילים. לנין וטרוצקי מאידך, בניגוד לסטלין, היו אנשים מורכבים, בעלי חשיבה ביקורתית. סטלין היה אדם פשטני, בעל גישה תפעולית בעיקרה ולא במובהק אינטלקטואלית, והאמין באתוס שרקמו סביבו.

  26. ד.ר – כמה נתונים על "השתמטות" הגיב:

    לפי מחקר שערך ד"ר יגיל לוי מאוני’ בן גוריון, אוכלוסיית ה"משתמטים" מחולקת כך: 40% מהם עולים חדשים, 20% חסרי תעודת בגרות, ורק 2% מהם שייכים למעמד הבינוני המבוסס. ההכנסה החודשית הממוצעת שלהם היא 3,000 שקלים בחודש, לא הרבה מעל קו העוני לאדם בודד, ופחות משכר המינימום הנוכחי. ההכנסה הממוצעת לחייל שסיים שירות אגב, היא 4,400 ש"ח לחודש.
    בקיצור, הקלישאות על "מסתדרניקים" ו"פראזיטים" נתקלות בקיר העוני והדוחק. לאנשים שלא גומרים את החודש אין פנאי להשתעשע במשחקים פטריוטיים, ובכל מקרה אין להם מה להרוויח משירות צבאי בניגוד לבני המעמד הבינוני-גבוה.
    — קישור —

  27. מתן הגיב:

    ל"לנין"
    תרשה לי קודם כל להגיד לך, ש"שטופי המוח" הם אתה ויתר חברך הכותבים באתר. אתם לא מסוגלים לראות ימינה ושמאלה מעבר לאידיאולוגיה שלכם, ומעוותים את המציאות לגמרי כדי שתתאים לקו החשיבה שלכם.
    לקרוא ל"שרות לאומי" עבדות?! אתה פשוט ל א יודע על מה אתה מדבר. כמו שכתבו מעליך: אתה בטלן, באמתלה של התנגדות לכיבוש או ווטאבר.
    בשירות לאומי אפשר לעשות כל כך הרבה- להתנדב במוסדות ירוקים וסביבתיים (לא, לא שותלים עצי זית שנגנבו מפלסטינים עשוקים); הקמת קנים של תנועות נוער בעיירות פיתוח, פעילות שמרחיקה את תושביה מהסתובבות חסרת מעש ברחובות; שירות לאומי בפנימיות שזה עולם ומלואו; פעילות במוסדות לנכים, עיוורים, מוגבלים ועוד הרבה צורות של שרות לאומי, של שנה או שנתיים (אפשר גם יותר אני מאמין) שאין לו כל תרומה ל"מערך הכיבוש המושחת" (נכון, אני סתם זורק כלמיני ביטויים, אני פשוט מנסה לדבר בשפתך) אבל יש בו תרומה עצומה לאוכלוסיות חלשות ונזקקות.
    אתה מזכיר לי פרק בסייפלד, שאיליין יוצאת עם קומוניסט. היא מנסה לשכנע אותו ללבוש בגדים יותר יפים בטענה שהוא נראה כמו טרוצקי, והוא עונה לה: good!
    אתה מנסה להישמע קומוניסט או סוציליסט בכל מחיר (מכאן השם, לא?) אז לומר ששירות לאומי משרת את הבורגנות וכו וכו ושאלה עבודות שפשוט חוסכות כסף לממסד? תסלח לי אבל זה פשוט ש-ט-ו-י-ו-ת! אמנם, וזה לא קו מנחה, ישנם מוסדות שמכניסים מתנדבי שירות לאומי לתקנים של עובדים בשכר, אבל לרוב המתנדבים הם בבחינת תוספת של כוח אדם, וישנם גופים שלא היו מתקיימים ללא המתנדבים.
    לכן, לדעתי, כל מי שהצבא בוחר לשחרר אותו משרות, צריך להיות מחוייב בשרות לאומי. עד אז אפשר להשתמש באלפי תירוצים מצ’וקמקים למה לא לעשות שירות לאומי. אבל מי שלא עושה ובוחר במקום לעשות לביתו— בטלן.

  28. לנין למתן הגיב:

    מה לעשות, לדעתי עבודה ללא תשלום היא פסולה.
    בנוסף, אני לא מתלהב מפעולות הנחמה למיניהן כמו ללמד בפריפריה וכו’ שרק מחזקות את המשטר הקיים.
    התרומה היחידה למעמדות המדוכאים היא ביטול כל יחסי הקניין וכו’ הקיימים כיום, ולא פעולות התנדבות שמבחינה חברתית גלובלית (מעבר לעניין אם אפשר "להציל" נפש אחת) בטלות בשישים.
    התנדבות בפריפריה או במוסדות לנכים וכו’ יכולה אולי לעזור למתי מעט, ומי יודע, אולי בתקופה היסטורית ספציפית היא יכולה להיות גם יותר פרודוקטיבית (מהבחינה הבנתמית של המילה) מפעילות מהפכנית, אבל כפי שהטעמתי, היא נשארת בגבולות המותר והרצוי למעמדות השליטים ובכך תורמת להם (מי שמנחם את העבד עוזר לבעל העבדים) ומבחינה יותר גלובלית ולא מבחינת התרומה לאיש בודד, היא חסרת משמעות.
    בקיצור אני נגד כל הצורות של עבודת החינם ותומך בביטול השירות הצבאי והלאומי (אולי בחברה סוציאליסטית יש מקום לסוג של "שירות לאומי", אבל זו כבר הזייה אוטופית).
    כבר הבנו מתגובות קודמות שלך שאין לך שום התנגדות לסדר הקיים ולכן אתה כמובן לא מתחבר למה שאני אומר.
    תמשיך לעשות את עבודת הקודש של ליכוך הפנכה למעמדות השליטים…

  29. מתן הגיב:

    כבר כתבתי שיש כל כך הרבה צורות של שרות לאומי, שאינן תומכות בצורה ישירה או עקיפה במשטר, אפילו שאני אישית לא מכיר צורות שרות כאלה בכלל בעצם (אולי חוץ מנוער מרצ), אלא רק תורמות לחברה ולאוכולוסיות חלשות. כיצד בדיוק חינוך בפריפריה מחזק את המשטר?
    על אותו משקל אפשר לומר כי כל אדם שנוטל חלק בפעילות הכלכלית,חברתית,מדינית וכו בישראל תורם לחיזוק המשטר. וכבר ביקשתי, מספיק לדחוף קומוניזם בכל משפט. העיוורים, הנכים, היתומים, בעלי הפיגור זקוקים יותר למישהו שיקרא להם, ידבר איתם, יפעיל אותם מאשר לחיסול הבורגנות, שבירות המעמדות וכל יתר הקלישאות. אתה כנראה לא מבין שלפעמים, העבודה עם אדם מסויים יכולה להשפיע בצורה רבה יותר ממה שכל פעילות פוליטית "מהפכנית" שלך יכולה להשיג.
    חבל שאתה לא יודע להעריך התנדבות, שנעשית מתוך רצון לתרום ולתת מזמנך לאחרים ולא תמורת כסף. ברור לי לגמרי שאתה אומר את זה מחוסר ידע. לך לכמה גופים או מקומות שעובדים עם מתנדבי\ות שירות לאומי, ואני בטוח שתשנה את דעתך.

  30. ל-שירות לאומי = ניצול הגיב:

    לא אמת.
    בחלק ניכר מהמדינות בעולם המערבי נהוג שירות לאומי, כולל אוסטריה, גרמניה, צ’כיה (בצ’כיה יש גיוס חובה פרט לסטודנטים, ולא כל כך קל להתקבל לאוניברסיטאות) דנמרק, שוודיה, שוויץ ונורווגיה.
    בחלק מהמקומות ניתן לבחור בין שירות צבאי קצר לשירות לאומי ארוך יותר. ויש מקומות בהם ה"שירות הלאומי" יכול להתרחש בחו"ל.

  31. למתן - הגיב:

    אמנם ישנן כמה תנועות איכותיות שאפשר לעשות דרכן שירות לאומי שתורם לחברה המוחלשת בישראל, אבל רבים יותר ישנן בנות שירות לאומי שמחליפות עובד בתשלום: בקופות החולים, כתבניות בבתי המשפט, עובדות במשרדי ממשלה (וגם בשב"כ), במשטרה, בבתי מחסה ובפנימיות וכו’ וכו’.

    ובכלל, מי אמר ששירות לאומי זה מה שמכריע האם אדם מתנדב ותורם לחברתו? האם אלו שמתנדבים באופן קבוע, פעם בשבוע, במשך עשרים שנה, האם הם תורמים פחות לחברה? חלק מגדול מכל העניין של השירות הצבאי או לאומי זה שהשירות "פוטר" אותך מאכפתיות לחברה לשארית חייך. אתה את תרומתך עשית כבר.

  32. פטרבורג – ללנין הגיב:

    אתה משתמש בקלישאות פוליטיות כאילו מהפכניות, שספק אם אתה מאמין בהן. אם שרות לאומי באלי"ן או באגודה לזכויות האזרח הוא חיזוק הבורגנות, אז או שאתה לא מבין דבר בפוליטקה או שחמור מכך – יש חששות ליכולת ההבנה הכוללת שלך.
    שהרי אם כך, גם כתיבתך בגדה השמאלית מחזקת את השלטון והבורגנות מפני שהם יכולים להשתמש בכך כהוכחה לדמוקרטיה ולחופש ביטוי. אז במקום לכתוב כאן סיסמאות מהפכניות שממילא לא מזיזות לאיש, מדוע שלא תלך ותעשה מעשה חתרני נגד הבורגנות,תלך למפעלים ותארגן את הפועלים למהפכה הקרובה. נראה שאתה מעדיף בכל זאת לכתוב, כי פעולה ממשית שתסכן את הבורגנות תכניס אותך לבית סוהר, ואז מי יכתוב כאן סיסמאות מהפכניות?

  33. שירות לאומי = ניצול הגיב:

    מעניין שברוב המדינות בעולם אין שום שירות, לא לאומי ולא צבאי ובטח לא חובה. לא שנה ולא שנתיים, אין מה לדבר על שלוש שנים. אין דבר כזה בגיל 18 או בסוף התיכון לעבוד משרה מלאה ולקבל תמורה סכום שהוא בדיחה, 500 או משהו שקל בחודש – שזה למעשה עבודה בחינם. איך אתה מסביר את זה? רק בישראל כולם גאונים וכל היתר טיפשים? זהו סממן אנטי דמוקרטי שלא לומר פאשיסטי. זהו ניצול. עבודה ללא שכר היא ניצול. יכול להיות שלבני עשירים זו מין חוויה, התנסות – פאן. ליתר, זה מס רגרסיבי ועול הנופל על כתפי ההורים – שצריכים לממן את בניהם ובנותיהם שכבר יכולים להתפרנס. לא שאני חסיד של עבודה ופרנסה, אבל לחייב את זה בחוק? להכריח? להפוך את זה לנורמה שכל מי שלא מציית לה הוא משתמט או פרזיט? – זה ממש פאשיזם!

    למתן – אתה רוצה לעבוד בחינם? בבקשה. אני נגד זה. עזוב אותך מכל הדוגמאות האלטרואיסטיות שאתה מביא, זה פשוט לא רלוונטי לדיון. תן לי סיבה אחת, רק אחת, למה לעבוד בחינם?

  34. לנין לפטרבורג הגיב:

    "שהרי אם כך, גם כתיבתך בגדה השמאלית מחזקת את השלטון והבורגנות מפני שהם יכולים להשתמש בכך כהוכחה לדמוקרטיה ולחופש ביטוי".
    נכון, כבר כתב על זה הרברט מרכוזה.
    רק רציתי לציין ששרות לאומי, גם אם הוא בפריפריה, אין לו שום דבר עם מהפכה, ואם כבר הוא רק תורם לסדר הקיים, זה בלי להזכיר את הניצול של עבודת החינם (וזה גם לאחר שסטינו כבר מהעיקר- השירות הצבאי).

  35. ל"לנין" הגיב:

    מעבר ליומרנות שבשמך…נשמע כאילו אתה לא יותר ממישהו שפשוט נכנס לדמות שהוא לא ממש מבין מה עומד מאחוריה. "לעדתי עבודה ללא תשלום היא פסולה"…אפילו אני מתנדב…ותאמין לי שביבי נחשב קומוניסט ליד הקפיטליזם שאני מאמין בו.
    "מחזק את שלטון הבורגנות ובלה בלה בלה…" הקומוניזם הוא סוג של טימטום מהסיבה הפשוטה שבתור קפיטליס אני לפחות לא מצהיר מראש שהמטרה שלי היא ליצור עולם שוויוני אלא עולם צודק שבו רמת החיים שלך מבוססת על היכולות ,הידע וכוח הרצון שלךללא תלות ביכולותיו של האחר, אתה לעומת זאת, כחלק מהאידאולוגיה מצהיר על רצון שוויוני, אז עזוב אותך מדברים שנכתבו לפני מאה שנה והיו שטויות כבר אז (מבחן התוצאה חביבי…)אתה רוצה חברה בריאה יותר פשוט תעשה ואל תדבר. אתה מוזמן למצוא לך מסגרת התנדבותית שתואמת את אמונתך ותאמין לי שהיא תתרום יותר מאשר לשבת בבית ,לקרוא תעמולה שמאלית ולקטר על זה שאתה לא חי בעולם שבו החרוץ והעצלן יעבדו כפי יכולתם ויקבלו לפי צרכיהם.

  36. סווטלנה, למיכאל הגיב:

    תודה על רשמיך מדמותו של סטלין. רק החמצתי כאן את הקשר הנוצרי

  37. למתן הגיב:

    לנכים, המוגבלים, העיוורים, החירשים, הפיסחים והגידמים ראוי ואף הכרחי שיהיה מי שיעזור להם, יטפל בצרכיהם ויסייע להם. העניין הוא שראוי שאדם זה יועסק לפי דין ויקבל את כל זכויותיו המגיעות לו בחוק. כאשר המדינה מפריטה את אותם שירותים או מקצצת בהם, נחלצים לעזרה כל האלטרואיסטים למיניהם, ורק תורמים לשימור הסטטוס-קוו.
    העמותות למיניהן מספקות את השירות שהמדינה החליטה לקצץ\להפריט\לבטל, רק ברמה נמוכה בהרבה מהשירות הציבורי (פייר, מתנדב לא יכול להחליף עובד), ותורמות למראית עין של "הכל בסדר", כאילו כך ראויים הדברים להיות, כאילו למדינה אין שום מחויבות כלפי אזרחיה. אכן, בחברה מודרנית לא ראוי להתקיים אלטרואיזם בכזה קנה מידה. בדיוק בשביל זה יש לנו בירוקרטיה, משפט ומוסדות ציבוריים – בשביל לדאוג לדברים שלאזרחים כפרטים אין אפשרות לטפל: האם יעלה על דעתך שהמדינה תפרק את המשטרה ותחליף אותה במיליציות של מתנדבים? או את מכבי האש? או את מס הכנסה?

  38. רמי הוד הגיב:

    לגבי הדיון על השירות הלאומי.
    אנסה לתאר בקצרה את המהלך המחשבתי שמוביל לתמיכתי החד משמעית בהצבת אלטרנטיבה לשירות הצבאי בדמות שירות לאומי, עם כל הבעיתיות שלו ועם כל ההסתייגויות הנכונות והמהותיות.
    כפי שאני רואה זאת, במציאות הפוליטית-חברתית של היום בישראל, חשוב מאוד, קודם כל, שעמדות רבות שמוצגות באתר זה יהיו נגישות לכלל החברה הישראלית.ההבדל בין קיקיונות להשפעה חברתית ולשינוי נמדד בשאלת הרלוונטיות.אם אדחה,לדוגמא( אני עשיתי שירות לאומי למען הגילוי הנאות)כאדם הסולד מהמיליטריזם ומהממסד,כל אופציה לשיתוף פעולה איתו ( שירות לאומי הוא דרך משרד העבודה והרווחה והביטחון)-אשאר בשוליים וקולי לא ישמע על במה חברתית ראויה. כלומר, ארגיש מאוד צודק, קוהרנטי ובלתי מתפשר על עמדותי,כמו שוודאי מרגישים רבים מכותבי הטוקבקים בעלי השמות המהפכנים ( סליחה על הציניות אבל כן, יש תחושה קלה של רומנטיקה בלתי מעוגנת בקרקע או במעשים), אך לא אשתף פעולה עם גורמים אחרים בישראל שאינם מסכימים איתי לגבי סעיף 38.ד באיזושהי הצהרה, ואהיה מנוכר למקום שאני חי בו. שיחה אחת עם חבר בנק"י חביב הספיקה לי כדי להבהיר לי מהי חוסר רלוונטיות ומדוע צעירים שמאמינים בשינוי חברתי ופוליטי חייבים להציב אלטרנטיבה אם הם בוחרים לא להתגייס ולא רק לומר על כל דבר- זה לא גם זה לא. הוא גולל בפני את היותו של השירות הלאומי חלק מהממסד המדכא, את זה שלבוא לשנה שנתיים לשדרות ולעסוק בחינוך זה לא מהפכה וכ"ו. יופי, יופי אני אומר לו וללנין. הכול ידוע? מה עושים? מרגישים צודקים ודוחים כל השתתפות במנגנוני החברה הזו, על כל מגרעותיה? ממשיכים להטיף לסוציאליזם ומהפכה אך שוכחים כי הכול מתחיל מידע ואם הילד הקטן בפריפריה לא יפגוש צעירים אחרים מלבד הבן דוד הקצין בגולני, כנראה ששום דבר גדול עליו חולמים הלא רלוונטים לא יקרה?
    ישנם אינספור דוגמאות לקומונות,גרעינים וקבוצות חברתיות שלוקחות חלק( כן,מתנדבות בשירות אזרחי או כדומה, כן קשורות באיזשהו אופן לאותו ממסד מדכא, כן-מדברות עם בני אדם ולא רק עם טקסקטים מרקסיסטים בספרייה)בפרויקטים נפלאים,יהודים-ערבים וכ"ו במקומות כמו לוד,יפו,אופקים וכ"ו.
    אני מרגיש משיחות רבות שאני מנהל, מהפגנות וכ"ו, שרבים מהאידיאליסטים המנומקים היטב והמאוד אפויים פוליטית ורעיונית דוחים כל השתתפות במסגרת רשמית של המדינה ובכך שומטים את הקרקע מתחת לרעיונות כמו סולידריות, החשיבות בחינוך והרחבת הגבולות הצרים וההזוים בעיני רוב הציבור של עמדות רדיקליות ורדיקליות למחצה.
    כששואלים מדוע השמאל העקבי,כפי שקורא לו חיים ברעם בצדק,הוא לא רלוונטי עבור רוב הציבור הישראלי,הסובל מההפרטות וממדיניות הפערים והכיבוש, חובה על שמאל זה להסתכל בראי, לבדוק את דרכי פעולותיו ולשאול את עצמו
    האם הוא רלוונטי ונגיש לכל אדם.לצערי בנקודה זו במציאות הישראלית התשובה, לגבי צעירי שמאל זה, תהיה שלילית.

  39. לרמי הוד הגיב:

    מסכימה עם כל מילה.

  40. יאור הגיב:

    בוקר טוב לכולם!!!!
    אני לא הייתי מתרגש מהפשיסט הפוטנציאלי שיושב במשרד הביטחון,ברור לכל כי הוא סתם קשקשן שלמד לאחרונה להגיד בדיוק מה שאנשי אמונו והציבור הרחב אוהבים לשמוע.למעשה אהוד ברק אדם כל כך אגואיסט,שהנושא לא באמת יכול לעניין אותו.יתרה מכך,אף אחד מן החוקים האנטי דמוקרטיים הללו לא יכולים ל"הכנס לספר החוקים",היות שגם אם הם יעברו ברוב של 120 ח"כ,הם אינם תואמים כהוא זה את עקרונות הדמוקרטיה,ונוגדים את חוק היסוד{1992}"כבוד האדם וחירותו".כולכם מוזמנים להכנס לאתר האינטרנט של משרד המשפטים ולקרוא את תוכנו של החוק.חוק זה מכיל את חופש העיסוק,הנגזר מהזכות הכללית לחירות.כידוע שום חוק במדינת ישראל אינו יכול להיות מחוקק בסתירה לחוקי היסוד,שכן לחוקים אלו יש מעמד דומה לזה של חוקה.{במסגרת פשרת הררי משנות השישים,שלפיה תנוסח לבסוף חוקה,מה שלא קורה 40 שנה…}אז מה שנותר לנו ידידי הוא רק להמשיך ולהתעצבן על המאפייה של האוטיסטים הצבאיים ושות’.אולי אפילו לנסות להיאבק בהם פוליטית.אז שיהיה לכולם המשך יום נעים,וזכרו שלא לתפוס אהבלים שעדיין סובלים מסעיף גדלות להרגיז אתכם…

  41. לנין לרמי הוד הגיב:

    כשניגשים לפעולה פוליטית, צריך כמובן להגדיר קודם כל את המטרות.
    המטרה של המרקסיסטים היא סוציאליזם (לא כמו ה"סוציאליזם" של בריה"מ, אלא יותר בסגנון התיאורטי שהתוו מרקס,לנין ואפילו אריך פרום).
    אם תקשה ותשאל למה סוציאליזם, למה לא למשל מדינת רווחה, או סתם פינלתרופיה, אז הסיבה היא שכל פתרון מלבד שינוי מוחלט ביחסי הקניין והיחסים החברתיים הוא לא מעשי ורציני כפי שהוכיחה כל ההיסטוריה של המאה ה-20. מדינות רווחה למיניהן, מלבד העובדה שהן תוצר של הבורגנות ולמענה, יצאו למלחמות אימפריאליסטיות, מדובר בסופו של דבר בקפיטליסט אחד יותר גדול, לא בוטל בהן הניכור (עניין מאוד חשוב), ועד היום הישיגיהם השונים בתחום הרווחה מתאפשרים הרבה בזכות חלוקת העבודה העולמית (קרי- ניצול אימפריאליסטי).
    כלי חשוב כשבאים לשנות את המציאות הוא להבינה בלי שום אשליות, וזו הדלת שפתח מארקס.
    בעזרת הכלים שהוא פיתח וששוכללו אחריו, ידוע לנו שכל מיני סוגי סוציאליזם כמו קומונות, קיבוצים, אווניסטים,פרודוניסטים, אנרכיסטים וכו’ הם אוטופיים ולא יכולים באמת לשנות את המציאות.
    לכן הבחירה היחידה של מי שרוצה לשנות את העולם באמת היא המרקסיזם.
    עכשיו, כשירדנו מהעץ התיאורתי והגענו סוף סוף לנסות להגשים את האידיאלים הנשגבים, עלינו להתייחס לכל מקרה לגופו, לפי התנאים ההיסטוריים ששוררים בו.
    מהפכות לא נופלות מהשמיים ויכולות להיות תקופות לא מהפכניות ארוכות מאוד (אנחנו בעיצומה של תקופה כזו), ויכולים להיות דורות של מרקסיסטים שלא יתעמתו בצורה ישירה עם שאלת המהפכה.
    אך גם בתקופות כאלו יש וחייב להיות מקום לפעילות שמנסה לחתור תחת הסדר הקיים ולשיפור מצב המדוכאים, פעילויות כמו מאבק בכיבוש, מאבקי שכר ומאבקי עובדים שונים, פיתוח של התיאוריה המקרסיסטית, איכות הסביבה, תעמולה ועוד (תעמולה מקרסיסטית כמובן שונה במהותה מהתעמולה הבורגנית. בעוד זו הבורגנית משקרת ומעוותת את המציאות, התעמולה המרקסיסטית מנסה לפתוח את עיני הציבור,לחשוף את השקרים ולשחרר מאזיקי האשלייה).
    כמובן שבמידת האפשר (בלי להוציא מכלל חשבון פשרות, שלפעמים הן עדיפות על לא כלום) צריך להימנע מפעולות שגם תורמות לסדר הקיים ומחזקות אותו.
    עם כל הכבוד, אני לא רואה איך משתלב השירות האזרחי עם זה.
    תעמולה בפריפריה אפשר לעשות גם בלי לעבוד שם בשביל הבורגנות.

  42. רמי הוד ללנין הגיב:

    אשמח לדעת אלו פעולות פרקטיות, מלבד פיתוח הגות ניאו מרקסיסטית ענפה,אתה נוקט כדי לקדם את הנושאים האלו שקרובים ללבך וגם ללבי אגב.
    הדבר מסקרן אותי מאוד ולכן אנא ממך,ספר לי על פעולות שמצריכות יציאה מהבית ואינטרקציה עם אנשים.
    תודה ויום טוב

  43. מיכאל שרון: המצב החדש הגיב:

    לראשונה בתולדות ישראל, תהיה כאן דיקטטורה. בדיקטטורה שם המשחק הוא ריצוי השליט. בדיקטטורה אין ימין ואין שמאל עוד, אלא רק צללים של ימין ושמאל, עבור תחושת האינרצייה בעיקר למען האדם מן השורה, לתת תחושה שהעניינים נימשכים כרגיל, על מנת שימשיך לעמול ולהשקיע. בדיקטטורה, אנשים שהשליט חפץ ברעתם מטעמיו (או מטעמי מקורביו), לחבריהם ומקורביהם של אנשים אלה מוענק ג’וב משובח , ניתנת דירה מאובזרת במחיר מוזל (כשהעניין מוצג כ"מזל" שהיה לאיש), וזאת על מנת שיפצו פיהם, ויציגוהו באור שלילי מאד, או כאיש מסוכן. בדיקטטורה עד מהרה מתחילות הצקות לאנשים כאלה, אין הם עוד מקבלים שרותים תמורת כספם מחברות שונות בעילות שונות, תכופות תוך יצירת סיבוך כלשהו. לעיתים גם מבזים, בעילה של רפה שכל או בעייתי נפשית (הפרקטיקה שלהשטאזי למשל), בעוד כסאב טקסט מופצת הגישה שמדובר באיש מסוכן וניזקי.

    במצב כזה, אל תצפה שיהיו לך בני ברית או תומכים ניסתרים במערכת כלשהי או באירגון כלשהו, אין עוד דבר כזה יותר, ואין יותר מחוייבות שמאלית או ימנית, אלה הצגה בלבד – למען ניתן יהיה לטעון, כי יש לך בני ברית ניסתרים, ולעשות עניין מכלום, תוך הצגת סכנות. מהצגה זו נהנים אלה שתפקידם לשמור על "הביטחון הפנימי" – דהיינו, כל מוקד של "סכנה" זוכה לתקציבים וג’ובים חדשים, וכך צצים בדיקטטורה מוקדי סכנה רבים.

    שם המשחק הוא תכופות השרדות, וזו הגישה שרוב הבריות מאמצות. אנשים ילשינו איש על אחיו,אנשים יפילו איש את אחיו ורעיו. יעשו עסקות בהן, גוף במסגרתו פועל "איש מטרת זעם השליט" יוקרב, על מנת להציל את השאר.

    יש איזו אי שפיות בדיקטטורה, בראש וראשונה, נוצרת תודעה חדשה לגמרי, המגובה בהיסטריה – תחושה פנימית המעניקה ערך ומשמעות לדברים חסרי ערך, ומנמיכה דברים בעלי ערך.

    אנשים רבים אז ינסו לקלוע לגישת השליט, ינסו לאתר מושאי "זעם השילטון", ולהפליל אותם.

    הבגידה שורה בכל.

    הטרור כלפי נישמת האדם שורה בכל. הנמשמה הופכת מפוחדת, אחוזת טרור. רק שאין עוד מפלט וניחומים כמעט. מצב כיווצה של הנשמה חייב להמשך, שכן זה כלי מרכזי בקימום והנצחת המצב.

    והגוף, הגוף הוא עתה הדבר שיש לשמור עליו, בעצם.

    מי שקשה לו לחיות במציאות זאת, יצטרך לעזוב אם יוכל. גם דברים אלה נחסמים.

    איני מגזים, אבל הכרתנו המדחיקה פועלת לשמירת תחושת הסדר הטוב שלנו, בשביל שנוכל להמשיך במעשי היום יום.

  44. מושמט – למיכאל שרון הגיב:

    כתבת: "בדיקטטורה עד מהרה מתחילות הצקות לאנשים כאלה, אין הם עוד מקבלים שרותים תמורת כספם מחברות שונות בעילות שונות, תכופות תוך יצירת סיבוך כלשהו. לעיתים גם מבזים, בעילה של רפה שכל או בעייתי נפשית"
    יש קבוצות אנשים שמכירות מצב זה בארץ כבר שנים. אז למה הדיבור בלשון עתיד?

  45. לנין לרמי הוד הגיב:

    שאלות חשובות שאני מודה שעדיין לא התמודדתי איתן.
    אני די חדש בקטע של המרקסיזם (שנה), ורק לפני חודשיים השתחררתי מהצבא.
    בעוד חודש אתחיל ללמוד באוניברסיטה ואז ננסה לעלות על פסים מעשיים.

  46. רמי הוד ללנין הגיב:

    אוקי, תודה ובהצלחה.
    אני חושב שהשאלות בדבר שינוי המציאות הקיימת דרך שינוים קטנים ומשמעותיים בתחומי חינוך,סביבה וכ"ו הן חשובות להתמודד עימן ע"י מעשים והתחברות לקבוצות ואנשים שלאו דווקא מסכימים עם כל אחד מאיתנו בכל דבר. עם זאת, יש כמובן להחכים ולחזק את הבסיס התיאורתי לכל דבר. מעבר לזה אני באמת חושב ידידי שאסור להיכנס לשיח אינטלקטואלי מנוכר, מנותק ולא רלוונטי למציאות הישראלית שכן שינוי חברתי,לעניות דעתי, אינו רק סיסמאות נכונות וידע כיצד משנים מציאות אלא בעיקר עיסוק סיזיפי בנושאים לא אטרקטיבים. ובנוסף, לא הייתי דוחה בשלב זה ובכלל בכל שלב השתתפות בפרויקטים וקבוצות הקשורות לממסד. יש הבדל בין שירות בג’נין לשירות אזרחי או בין עיסוק בחינוך נוער מצוקה בתור עובד משרד הרווחה לדובר של ביבי בקרב הסטודנטים.
    בכל מקרה גם אני סטודנט ויש קישור לאי מייל שלי. כל טוב

  47. רבקה ליסק הגיב:

    הכותב מדבר על הצבא במונחים מעמדיים- עשירים מול עניים- ובמונחים של שמאל וימין- הימין הכתום החל בסרבנות מאז ההתנתקות- השמאל- בשל התנגדות לכיבוש.
    אבל, הכותב מתעלם לחלוטין מהמצב הגיאו- פוליטי בו נמצאית ישראל.איננו חיים בשוויץ. שם אפשר לכתוב מאמר כזה.כאן ישראל מתמודדת עם מאבק קיומי, והכותב אינו מבין שהסרבנות של השמאל הופכת את הצבא לכתום. חלק ניכר מהקצונה הוא מישיבות ההסדר.
    אך כיצד צה"ל יפנה התנחלויות?
    אתה ושמאלנים כמוך תשבו בבית ותקטרו- והכתומים יכתיבו את המציאות.
    אם יש חובה אנושית ולאומית כאחד- זוהי חובת השמאל לחזור למלא משימות לאומיות כמו בעבר ובעיקר להשתלט על הקצונה .
    סרבנות זהו חוסר אחריות ממדרגה ראשונה.חוסר אחריות כלפי אזרחי ישראל והפלסטינים כאחד.

  48. חיים ברעם הגיב:

    כל מה שאנחנו כותבים כאן מבוסס על התבוננות במצב "הגיאו-פוליטי" של ישראל ומתוך כוונה מוצהרת למצוא מוצא מהבעיות המבעתות אותנו. לא כולן הן פרי מעשינו היום ואין לי ספק שאנחנו משלמים ועוד נשלם על מה שעשינו כאן בעבר.
    הגישה שלך, לעומת זאת, מושתתת על ההשקפה הישראלית הקלאסית, המאפיינת בעיקר את המרכז הלאומני, שהתרופה היא more of the same . ברור שזכותך להחזיק בדעה כזו ולהשתייך למחנה הזה וגם לא להביע את רתיעתך מהעמדתו של איש נורא כמו אהוד ברק בראשו.

הגיבו לד.ר – כמה נתונים על "השתמטות"

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים