הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 בספטמבר, 2007 107 תגובות

באתר "העוקץ" הופיעה לפני כשבועיים רשימה של משה קריף על קרקעות הקיבוצים. שם הוא מבקר את התנהגותם השחצנית האדנותית של הקיבוצניקים בכל הנוגע לבעלות על אדמות המדינה. הכותרת של הרשימה "חלוציות 2007" מלמדת על טיב הביקורת שלו הנוגעת לדרך הקפיטליסטית שעשה הקיבוץ מהחלוציות "האמיתית" של שנות ה-30 וה-40 של המאה העשרים אל "החלוציות" הרכושנית של 2007. כמו כן, הוא מצטט שם התבטאות גזענית של מזכיר התק"ם ביחס "לבניהם של אלה שהגיעו הנה בשנות החמישים".

קריף קושר, אכן, את התנהגותם האדנותית של הקיבוצניקים עם בעלותם על קרקעות המדינה. אולם הקניין הקרקעי של הקיבוצים נתפס על ידו כהון רכושני וכתכלית לשמו ולא כאמצעי של שליטה והגמוניה פוליטית. האמת ההיסטורית היא, שהמעמד ההגמוני של הקיבוצים קשור ביסודו של דבר למעמדם הפוליטי המדינתי, מעמד שבא ראשית לידי ביטוי במלחמתם בתושבים הפלסטינים, גירושם והשתלטותם על אדמותיהם במלחמת 48′ והפיכתם אגב כך, לאדוניה של הארץ. במלים אחרות, מעמדו האדנותי של הקיבוץ היה והינו האובייקטיביזציה, או הפנומנולוגיה של הזהות הלאומית היהודית של המדינה. מעמד שהושג, כאמור, ובא לידי ביטוי מפורש באמצעות המלחמה וההשתלטות על אדמות הארץ.


צריך לראות אפוא, את הבעלות על קרקעות המדינה ראשית בהקשר הפוליטי של הקונפליקט עם הפלסטינים ורק אח"כ בהקשר של ה"צדק החלוקתי" הנוגע לציבור הישראלי. יתר על כן, אפלייתו והדרתו של הציבור המזרחי גם היא איננה ביסודה בעייה כלכלית, אלא בעיה פוליטית שחלוקה "צודקת" של הקרקעות איננה יכולה לפתרה. באופן היסטורי, במציאות של הסכסוך עם התושבים הפלסטינים הזהות הישראלית נבנתה כתשליל של האויב הפלסטיני שיוצג כ"ערבי" מסורתי, מפגר ואלים. "הערביות" נתפסה כ"אחר" השונה מהזהות הלאומית היהודית המערבית המודרנית. מלכתחילה, אם כך, מיזוגם של המזרחיים במסגרת הממסדית והאידיאולוגית הישראלית היה תהליך בעייתי, כיוון שתרבות בית האב שלהם היתה מזוהה עם העולם המזרח תיכוני "האחר, המאיים, הניצב ממול".


נראה שההפנמה של השיח הלאומי היהודי האנטי ערבי מעידה על קליטתו והשתלבותו של הציבור המזרחי במערכות של המדינה הישראלית החדשה. אולם הפרדוקס הוא שההפנמה של השיח הישראלי האנטי ערבי היתה, בעת ובעונה אחת, הפנמה של הזהות הציונית הוותיקה שהדירה את הזהות המזרחית שלהם. באופן לוגי והיסטורי המהגרים המזרחיים לא יכלו לאמץ את הזהות הציונית הוותיקה אשר ראתה את עצמה כמנוגדת לזהות המזרחיות הערבית, מבלי לאבד, בד בבד, את הזהות המזרחית היהודית שלהם. שכן, עד הקמתה של מדינת ישראל היהדות המזרחית הגדירה את עצמה באופן קהילתי, מסורתי פרה-לאומי בתוכם או לצידם של העמים הערבים במדינות בהם הם שכנו. הרעיון של הלאומיות היהודית המבוסס על איבה לעולם הערבי היה על כן, בהכרח, ביטוי של ביטולה והתנכרותה העצמית של התודעה היהודית המזרחית בישראל. שני המרכיבים הללו של הזהות הישראלית ההגמונית-הלאומיות היהודית הקשורה להיסטוריה הציונית המזרח אירופאית והקונפליקט עם הלאומיות הפלסטינית והערבית הקשור להוויה הציונית-ישראלית – הגדירו את היישוב הציוני עוד לפני הקמת המדינה ואינם מבטאים כלל ועיקר את הזהות של היהדות המזרחית.


ביטולו של המעמד ההגמוני של הקיבוצניקים וכינונו של הסדר החברתי השוויוני ניתנים, אפוא, להשגה אך ורק על ידי ביטולה של תפיסת הזהות הלאומית היהודית ההגמונית. ביטול הניתן להשגה על ידי כך שהמזרחים יגלו באמצעות העבודה, התרבות והפעילות החברתית שלהם את מעלתם האנושית ואגב כך, לא יחזרו וישעתקו עוד את השיח הלאומי היהודי של בני הקיבוצים והמושבים הוותיקים.


העניין הוא שהפעילות המזרחית בעניין הקרקעות נעשית עדיין בתחומה של האידיאולוגיה הלאומית היהודית ההגמונית ואין היא אלא ציונות לאומנית עטופה במלל מסורתי מזרחי. מבלי להאריך, מספיק לשאול את הרב עובדיה מי לימד אותו לומר בציבור "שהערבים הם נחשים"? ברור לגמרי הרי שאין לאמירה הזו, המאפיינת בכלל את יחסה הלאומני הגזעני של ש"ס לפלסטינים, שום מקור מזרחי ואין היא אלא כרטיס הכניסה שלו ומפלגתו לקונסנזוס הציוני ההגמוני.


בדיון קצר שהשתתפתי, ענתה לי אחת הנשים המיליטינטיות: "זה לא אנחנו (המזרחים) שצריכים לגלות את מעלותינו האנושיות, אנחנו יודעים אותן, זה אתם (האשכנזים) יא חביבי שמסרבים להכיר בכך, מפני שברגע שתכירו במעלותינו האנושיות… לא תוכלו שלא להתייחס אלינו בשוויוניות". בניגוד לטענה המהותנית הרב תרבותית שלה אני טוען שהמודעות העצמית שלנו ניתנת להשגה אך ורק באמצעות התווך של הכרת הזולת. הנה כי כן, רובו הגדול של הציבור המזרחי לא יודע את מעלתו האנושית דווקא משום שבמציאות הישראלית היהדות המזרחית שלו לא זוכה בהכרה. יתר על כן, כפי שהסברתי, על פי תפיסת "הטוב" הישראלית, בתור מזרחי הוא נתפס כערבי הניצב בתחתית הסולם החברתי. על כן, אוהדי בית"ר ירושלים זועקים בקול גדול כל כך "מוות לערבים". זעקה המבטאת יותר מכל את הצורך הנואש שלהם בהכרה בהם כשווים וראויים להימנות על מסדר הלוחמים הישראלי. מסדר שהוקם ונבנה על ידי בני הקיבוצים הרבה לפני שדרכה כאן כף רגלם של היהודים המזרחים.

תגובות
נושאים: מאמרים

107 תגובות

  1. שי נ. הגיב:

    למי שהגיב לי:

    גישתך היא גישה קונספירטיבית לניתוח התמורות החברתיות ואילו שלי היא גישה שפוסלת מראש קונספירציות וטוענת שהמציאות מתרחשת לעיתים קרובות מאוד באופן שונה ממה שתכננו או פעלו. אני מפציר בך לחזור אחורה לראשית הציונות , לבדוק ולנתח, ולראות שמדובר במאבק למען כוח פוליטי בראש ובראשונה. התוצאות המעמדיות, הגזעניות, המבדילות, האימפריאליסטיות וכו’ וכו’ היו כבר תוצאה בלתי נשלטת של המבנה והיחסים בין מערב וערב (יחסים דכאניים יש לומר). התוצאות היו האלו היו עניין נלווה ולא היו המטרה מלכתחילה, אלא התרחשו מכוח האינרציה.

    תודה לך שהצעת לי את ספרה של גוז’נסקי, ואני לעומת זאת מציע לך את כתביו של פרופ’ ברוך קימרלינג ז"ל על הכיבוש במבנה התיאורטי והפרקטי של הציונות. בניגוד לשאר חבריו האקדמאיים שתמיד טענו שהכיבוש הוא אם כל המחלות והתבטאו על גן-עדן שהיה פה לפני ’67, הוא טען שהכיבוש שהופנה באופן פוליטי כלפי היהודים-הערבים הופנה החוצה כלפי יתר הערבים. על כך הוא שילם מחיר אקדמאי כמו גם תלמידיו. כנראה שזו התוצאה של אנשים שהולכים נגד הפרדיגמה.

  2. מי שמדבר על שנואים הגיב:

    מי שהפך את עצמו לקריקטורה נלעגת של האידיאולוגיה של ה"פרענקים של הווזווזים" הוא לא אחר מאשר אתה, אדון יקים.

  3. מוני יקים האנטי ציוני הגיב:

    המתקרא לנין מיכאל שרון וקוג’מן
    זה כנראה המיטב שיש לגדה המשעממת להציע בנושא , הדיון כל כך ירוד כך שעדיף
    לעבור להגדה שלפסח.
    איך אמר אלי חמו לא פלא שאתם כל כך שנואים.

  4. מיכאל שרון לאיריס מזרחי: כיווץ תודעה זה נישול מממשות הגיב:

    "כווץ התודעה" שאת מדברת עליו, נעשה קודם כל על ידי השמטת הממשות, נישול מהממשות, ניחשול מאמצעים, משאבים ו-כלים.

    דוגמא קונקרטית מההיסטוריה שלנו:

    בביתניה של העלייה השנייה, למשל, תופעלה "נוכחות האדנות" ב"מאבק התודעות על אדנות" בדינמיקה הקבוצתית שם על ידי:

    לחץ ממשי; מניעת אמצעים; בידוד חושי sensual deprivation ; ייבוש מאמצעים, הפעלת סוגי טרור (אמנם בלי לפגוע ברקמות הגוף, ואולי גם זה לא תמיד).

    רק אחרי זה באה הסוגסטייה על מנת לקצור את פירות התועבה הזאת.

    הערה א’: בידוד חושי ואכיפת מונוטוניות סביבתית מוחלטת כפי שנחקר לראשונה באוניברסיטת טורונטו (כמדומני) בשנות ה-60 , דומה לבידוד החושי המופעל על נשים צעירות בטיקסי חניכה בשבטים מסויימים.

    מקרה מוכר של תפעול שיטה זאת (ככל שניתן היה להסיק מהדיווח בעיתונים) הוא זה של התאבדות חברי באדר מיינהוף – אולריקה מיינהוף וחבריה, מסיעת "הצבא האדום", בכלאם במערב גרמנייה. דווח על תא כלא צבוע לבן כולו ללא אביזרים כמעט, ותוך בידוד אקוסטי. הדבר זירז ככל הסביר את התאבדות כמה מחברי האירגון.

    ומהו למעשה בידוד חושי אם לא נישול, זמני לפעמים, מהסביבה הממשית, מהמציאות הממשית.

    המשך:

    גם במרתפי אדוני העינויים, משתמשים לא רק בסוגסטייה. הפרחת האדים והעירפול המושגי, אינם אלה ניצול מצב תודעה היסטרי של המנושל מהממשות

    הערה ב’: היסטריה: הקניית חשיבות, "ניפוח" דברים חסרי ערך, וביטול חשיבות דברים בעלי ערך ומשקל בממשות. ראו ספרי The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior, 1979, 2003 מדובר ב-SIB בפסיכונירוזות המוכרות ובשורה של התנהגויות נוספות המהוות היפוך מגמתן האדפטיבית של התנהגויות המקור הרגשיות, כפי שהתפתחו באוולוציה. נמצאת בהכנה הוצאת עבודה מורחבת במהדורה נוספת.

  5. מיכאל שרון למוני: הגל הופך לנרגילה הגיב:

    יש המעמידים את הגל על ראשו, ויש שהופכים אותו לטבעות עשן מתמרות. אתה מערפל את חשיבתנו בישויות ערטילאיות, באדים נפוחים, שאינם מורים על שום ישות ממשית. אתה גם מניח שאין ישויות ממשיות במציאותנו, הכל זה ישויות לשוניות המורות זו על זו בלבד (ובמעגלים סגורים), ואתה בורא בהבל פה ישויות כאלו, תוך רימוזים שזה "מעניין" ודיון בהיר הנוגע לשורשי הדברים הוא "משעמם".

    ואגב, איפוא "יחסי האדנות" הממשיים, אם אין כאן דבר פרט למילים? וכי התודעה לא בנוייה להגיב לעולם הממשי? אתה הופך את הגל לנרגילה (הגל שב"דיאלקטיקה של האדון והעבד").

  6. אשר פרוליך הגיב:

    לפרופסור פלס המכובד מאוניברסיטת תל אביב=

    חוץ מפרסומת לספרים שכתבתה או שמתכנן לכתןב,מה יש לך להגיד בנוסף לזה שהדיון "מעניין"?

  7. מאיר מי-זהב הגיב:

    אני חולק עליך בהבנת מהות צעקתם של אוהדי בית"ר ירושלים "מוות לערבים".
    אינני חושב שהם עושים זאת כדי לקבל מעמד של "שוים" בין בני הקיבוצים, שהרי מיכמוך יודע, שדקא צעקות אלו מפחיתות את ערכם בעיני אלו.
    צעקתם "מוות לערבים" נובעת מהבנה פשוטה שהערבים הם אויבים, ואויבים צריך להרוג.
    אולי אנחנו חולקים על כך שהערבים הם אויבים, או שהיננו סוברים שאויבים לא צריך להרוג, אך זה מה שהם סוברים, ולדעתם, דוקא אנחנו "שמאלנים בוגדים חולי נפש…(ההמשך ידוע ולא ראוי להיכתב…), ואילו דוקא הם הבריאים בנפשם.

הגיבו לאשר פרוליך

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים