הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-21 בספטמבר, 2007 28 תגובות

יש אקלים חברתי חדש בישראל. תופי המלחמה רועמים מזה יותר משנה, ללא שקורה כלום למעשה, ושיעור הקסאמים ירד כמעט לאפס. הפרשנים הצבאיים מפיחים תרועת אירועים מלחמתיים המתרחשים כל העת כביכול, המדיה הומה בידיעות על פעילות צבאית גבוהה, הן בישראל והן אצל הצד היריב, נפילת קסאם בודד מדווחת כאילו היה כאן לפחות המפץ הגדול, תוך העצמת משמעותם של פעולות ביטחון ורכש שגרתיות.

לשבריר רגע, במצב הנוכחי, עשויות אמנם להתפרסם מדי פעם ידיעות חורגות (ליתר דיוק, שבריר ידיעה או רימוזי רמזים) אודות יוזמת שלום גורפת, מצוטט איזה עיתון כוויתי נידח, דמות פוליטית לא מרכזית מקושרת ל"תוכנית" הכוללת "ויתורים מרחיקי לכת".


והדבר אכן פועל את פעולתו להזעיק מיד את הימין לתמוך בממשלה "בשעת חירום לאומית זאת" (למשל, הצהרת נתניהו מה-19 בספטמבר אודות שיתופו ב"מבצע" בסוריה), ובולם ביקורת מצד חוגי שמאל, תוך יצירת רפלקס "לקראת שלום" כשאין כאן כלום.


ושוב ממשיכות-מתחדשות כשגרתן הרועמת הידיעות על התפתחויות מסוכנות בתחומי טכנולוגיה קטלנית, רכש צבאי מדאיג אצל מדינות שכנות. כך, עקב מניפולציות במידע והפרחתו, מנסרים באוויר הן רעם הקרב, והן במסתור לכאורה, תקוות שלום ביד איתנה עבור גורמי שמאל.


וכך, בפועל נבלמת ומתעמעמת כיום באפקטיביות מדהימה הביקורת, כמעט כל סוג ביקורת כיום, מתפוגגת כל אופוזיציה ממשית לשלטון, ומונצח למעשה דפוס שלטוני חדש, שלב המעצים בקפיצת מדרגה יסודות לא דמוקרטיים וטוטליטריים ותיקים בהוויה הפוליטית בישראל.


ניתן איפוא לעצור לרגע, לנשום עמוק, ולהבהיר לעצמנו: השאלה כאן אינה מה יקרה במישור העימות הישראלי-ערבי, השאלה היא אולי אחרת לחלוטין, מה מתרחש במישור הפנימי בישראל, ומאילו התפתחויות פנימיות תופי המלחמה האלה מסיחים את שימת-הלב. רוח הפטריוטיזם החדש, בתרומת ליברמן ומאז הפריימריז בעבודה – בכיכובו של הבונפרטיסט ברק – וכי האין כאן היווצרות, לראשונה בתולדות ישראל, של שלטון סמכותני מאוד, או, אם לקרוא לילד בשמו – דיקטטורה למעשה?


נעסוק כאן באיפיונים של מצב חדש, איפיונים שאינם בהכרח היפותטיים.


יתכן שלראשונה בתולדות ישראל תהיה כאן דיקטטורה. בדיקטטורה שם המשחק הוא ריצוי השליט. בדיקטטורה אין ימין ואין שמאל עוד, אלא רק צללים של ימין ושמאל, עבור תחושת האינרצייה של האדם מן השורה, לתת תחושה שהעניינים נמשכים כרגיל, על מנת שימשיך לעמול ו"לתרום" ללא תהיות מיותרות, בתנאים ההולכים ונעשים מרודים ל-80% מאזרחי ישראל.


יש איזו אי-שפיות בדיקטטורה, בראש וראשונה, נוצרת תודעה חדשה לגמרי, המגובה בהיסטריה – תחושה פנימית המעניקה ערך ומשמעות לדברים חסרי ערך, ומנמיכה דברים בעלי ערך. דמעות היסטריות של אושר מופלא זולגות מעיני נשים עת השליט האהוב עד כלות מציין במעמד נישא, על רקע דיגלי הלאום המתנפנפים קלות ברוח, על ההר, את הבנים שנפלו זה עתה במארב טרוריסטי נפשע באזור עזה. איזה אדם נפלא, כה טוב, ומה אם הלחם והבשר הקפוא התייקרו באותו בוקר ב-20%, זה למעלה משנתיים לא ניתנה תוספת יוקר לשכירים, חברות כוח-האדם והעבודה חסרת הזכויות של עובדי קבלן נוגסות במרווח המיקוח של האיגוד המקצועי המרכזי, שגם כך אינו יוצא מגדרו בצוק העיתים.


בדיקטטורה, אנשים שהשליט חפץ ברעתם מטעמיו (או מטעמי מקורביו), לחבריהם ומקורביהם של אנשים אלה מוענק ג’וב משובח, ניתנת דירה מאובזרת במחיר מוזל (כשהעניין מוצג כ"מזל" שהיה לאיש), וזאת על מנת שיפצו פיהם, ויציגוהו באור שלילי מאוד, או כאיש מסוכן. בדיקטטורה עד מהרה מתחילות הצקות לאנשים כאלה, אין הם עוד מקבלים שירותים תמורת כספם מחברות שונות בעילות שונות, תכופות תוך יצירת סיבוך כלשהו. לעיתים גם מבזים, בעילה של רפה שכל או בעייתי נפשית (על פי נוהגם של שירותים חשאיים למיניהם. נחשפה בנושא באופן נדיר הפרקטיקה של השטאזי, עקב הארכיונים שנפרצו לעין כל, אך הדבר כנראה "מקובל" בהרחבה, ואולי גם בשב"כ במקומותינו), בעוד כסאב-טקסט מופצת הגישה שמדובר באיש מסוכן וניזקי.


במצב כזה, אל תצפה שיהיו לך בני ברית או תומכים נסתרים במערכת כלשהי או בארגון כלשהו, אין יותר דבר כזה, ואין יותר מחויבות פוליטית או אידאית אחרת (למעט הומניסטים "חסרי תקנה" או סוציאליסטים שלא הפכו בצוק העיתים לשרדניים ציניים, בני אנוש האלרגים למתרחש עד בחילה, והנרדפים כעת עד צוואר) אלה הצגה בלבד – למען ניתן יהיה לטעון, כי יש לך "בני ברית נסתרים", ולעשות עניין מכלום, תוך הצגת סכנות. מהצגה זו נהנים אלה שתפקידם לשמור על "הביטחון הפנימי" – דהיינו, כל מוקד של "סכנה" זוכה לתקציבים וג’ובים חדשים, וכך צצים בדיקטטורה מוקדי סכנה רבים.


שם המשחק הוא תכופות הישרדות, וזו הגישה שרוב הבריות מאמצות. אנשים ילשינו איש על אחיו, אנשים יפלילו ויפילו איש את אחיו ורעיו. יעשו עסקות בהן, גוף במסגרתו פועל "איש מטרת זעם השליט" יקריב את האיש, על מנת להציל את השאר.


אנשים רבים אז ינסו לקלוע לגישת השליט, ינסו לאתר מושאי "זעם השלטון", ולהפליל אותם.


הבגידה שורה בכל.


הטרור כלפי נשמת האדם שורה בכל. הנשמה הופכת מפוחדת, אחוזת טרור. רק שאין עוד מפלט וניחומים כמעט. מצב כיווצה של הנשמה חייב להמשך, שכן זה כלי מרכזי בקימום והנצחת המצב.


והגוף, הגוף הוא עתה הדבר שיש לשמור עליו, בעצם.


מי שקשה לו לחיות במציאות זאת, יצטרך לעזוב אם יוכל. גם דברים אלה נחסמים.


איני מגזים, אבל הכרתנו המדחיקה פועלת לשמירת תחושת הסדר הטוב שלנו, בשביל שנוכל להמשיך במעשי היום יום.

תגובות
נושאים: מאמרים

28 תגובות

  1. באמת הגיב:

    מה אתה לא יודע? ישראל היא דיקטטורה פשיסטית נצלנית וגזענית כבר 60 שנה. אמנם היא לא דיקטטורה חיובית כמו הדיקטטורה של הפרולטריון אבל אי אפשר להשיג הכל מיד.

  2. הציונים קיימו דיקטטורה פאשיסטית עוד לפני הקמת היישות הציונית הגיב:

    למשל כל ההכשרות של הציונים לא היו אלא מחנות מוסווים של ההיטלר יוגנד.

    כמו באירגונים הפאשיסטיים הגלויים גם אצל הציונים הניפו דגלים וקיימו מסדרים ואפילו – ביצעו הצדעות.

    יש אומרים שהם גם צחצחו שיניים.

    אף על פי כן יש מי שטוען (חיים ברעם למשל) שהפאשיזם בישראל עומד להיוולד – שוב – בתשס"ח.

    ואנחנו היינו בטוחים שהוא כבר כמעט בר מינן.

  3. מיכאל שרון למגיב "באמת": דיקטטורה פאשיסטית, הכרח ותבונה הגיב:

    (למערכת, בבקשה הביאו הודעה זאת במקום שתי הודעתי הקודמות)

    לא ראוי לחנך לחשיבה ביקורתית? ככל שהאוכלוסיה פחות ביקרתית ופחות בוגרת ומפוקחת, כך עולה הסיכוי למשטר אוטוריטרי (אמנם לא תמיד). הטלנובלות בדרום אמריקה המשתקות את החשיבה, והמציפות את המוח ב"סיפורים למשרתות" של רכילות, אהבה מצועפת ותככים, לא מנציחים את משטרי החונטות?

    הנקודה לא מה שישראל היא, אלא מה שהציבור בישראל נותן לעשות מעצמו. האם יעלה על הדעת משטר פאשיסטי וגזעני בארצות סקנדינביה, תחת כל תרחיש של השתלשלות ארועים שתבנה?

    דיקטטורה פאשיסטית היא פועל יוצא רב סבירות כאשר החשיבה שטופה באסוסיאציות מהירות וחופשיות; או, אם ניתרכז בתופעה אינדיקטיבית, מעין מוקד אליו מתכנסים דברים רבים ואופייניים מאד להוייתנו כיום – ההפקה הפופולרית ביותר בישראל, "כוכב נולד" בו נילמד השיעור אודות הקיום במקומותינו, לפיו ההצלחה ניקבעת על פי גורואי תרבות שלעולם אין לנבא מראש מה הם יגידו וכיצד ישפטו- שכן אין התבונה (על פי קריטריונים תבוניים ואסטטים כלשהם) מנחה אותם, אלא הקפריזה בשיפוט, הנישמעת סבירה ומרתקת.

    שכן מהו אופי השיפוט שם, למעשה, אם לא שילוח צרור אמירות במעין הברקה חדשה חסרת ממשות משום מקום, וזאת בחסות מחוות בוטחים החותרים לחינניות לעת מצוא, או למבע זעף של "אומן ענק", קרחת מבריקה מהצד הגברי או מעין עממיות נשית שאינה אלא גסות רוח משתלחת.

    מה שם אם לא הברקת זבל כתחליף לשיפוט תבוני, כזו שכל פעם הינה אחרת מסוגה.

    ה"לקח" הנילמד כאן על ידי כל בית בישראל הוא כי רק השרירות היא בעלת כוח וממשות בעיצוב המציאות וחריצת גורלות אנוש, ולמעשה בקביעת הריבוד החברתי, לפחות בדרגיו הגבוהים, כשמצטיירת דיכוטומיה של או "גבוה" או "חמור עבודה" – אותה שרירות העוטה על עצמה סמכות של "אנשים בעלי מעלה מיוחדת" שאין בני אנוש רגילים מסוגלים לחדור אליה ולהפיק דברים דומים. והלקח הנילמד הוא שלא תעזור כאן כל הכשרה חינוכית, כל תבונה שבעולם והאימון לקראתה.

    וכך כשלומדים בהפקה הפופולרית ביותר בישראל שההתקדמות ניקבעת על פי קליעה לדימוי מסויים, על פי גימיק מסויים, ובגדול, על פי כוחות נעלמים המכונים "מזל" – ועל פי "יש לו את זה" – כשה"זה" הוא שרירותי לחלוטין, מעין הבנה בדיעבד ותרצנות בדיעבד למה ל-א’ הלך ול_ב’ לא; כשכל אלה מתקיימים, הרי שהתבונה והביקורתיות פשוט לא שם, ויש רק "לדעת לשחק אותה" ו"לקלוע" לגחמות הגורואים הקובעים גורלות ברגע הנכון.

    כשהתבונה נעלמת והגחמה הכוחנית קובעת הרבה מהממשות החברתית והכלכלית – אזי עולים לקידמת ההוייה הממשית, לא זו הרטורית, עולים אז האינסטינקט הפאשיסטי, הגזענות, נהמת הרפלקסים הירודים, האכזריות העודפת, כיף הדורסנות ותרועת האוביקטיפיקצייה של הזולת (ראייתו כחפץ, כאובייקט סביל השונה ממך, והתעצמות יחסים מושאיים) האטימות לאחר ומחוייבות המוכוונת לאני ולחבר המקורבים בלבד. אפשר להגיד כל זאת גם בשתי מילים: דיקטטורה פשיסטית.

    מתי, איך, מה בדיוק יקרה, האם זה כבר כאן, כמה זמן, ובאילו מינונים, זה כבר עניין של מה בכך (ובפילוסופיה, תופעות קונטינגנטיות)

  4. בוליביה של צ’אבז? הגיב:

    העובדות, חביבי, העובדות.

  5. שבתאי לוי הגיב:

    עם שמאנים חנטרישים שכאלה הכל יכול לקרא.
    מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה לבצע כל פשע ומעשה זועה. שבתאי

  6. למיכאל מבאמת הגיב:

    כמוך אני חושב שצריך לפתח חשיבה ביקורתית אבל צריך ספר כדי להצביע על כל הפירכות העובדתיות והלוגיות בתשובתך. אצביע רק על אחת או שתים. אין כיום חונטות בדרום אמריקה. למרבה הצער המקום היחיד ביבשת זו שצועד בגאון לקראת דיקטטורה מוחלטת היא בוליביה של צ’אבז. "כוכב נולד" עם כל חסר חיבתי לתוכנית איננה תוכנית שהשפוט בה שרירותי. העובדה שאתה לא מבין את הקריטריונים לשפוט (למרות שהם קלים מאד להבנה ) והשפה בה נוקטים השופטים נשמעת לך לא רצינית איננה אומרת שהתוכנית מטפחת מחשבה פטליסטית או מובילה להלך מחשבה שמוביל למשטר כזה או אחר. אולי תרבות זו אינה לטעמי אבל זו תרבות בעלת כללים ברורים לא פחות מכל תרבות אחרת. ולא כל מה שלא מוצא חן בעיני מוביל בהכרח להתמוטטות הסדר העולמי הקיים/רצוי/נכון/מה שתבחר. לפני שנה היתה פה מלחמה. הצבור בארץ ביקר את הממשלה על דרך ניהול המלחמה וחלקו על עצם קיום המלחמה בלי שום חשש ובאופן טיבעי ביותר. זה לא צבור שמובל לדיקטטורה או אפילו סתם למשטר שמשתיק בקורת נגדו אבל אתה לא מבדיל בין אי יכולת פוליטית להחליף את מפלגת השלטון לבין דיקטטורה. בקצור יקירי, מי שלא פיתח מחשבה בקורתית הוא אתה – אתה עוטף שבלונות מחשבתיות במילים מפוצצות ובטוח שזו בקורת מבוססת.

  7. מיכאל שרון: הלקח ממלחמת לבנון השנייה ותשובה למגיב (חלק ב’) הגיב:

    כאן [ההפקה "כוכב נולד" ובני סוגה ברבות מהמערכות החברתיות והכלכליות בישראל, מבחינת אותה לוגיקה של שרירות] כאן, כתחליף לכל אלה, יש מעין כללי משחק, אלא שאלה משתנים בלי הרף, הינם נזילים בלי הרף, על פי אופנות מתחלפות וכיוצא בכך, והאדונים הללו קובעים את האופנות וכללי המשחק הללו, בוראים אותם יש מאין כל פעם מחדש (שהרי אין כאן כל בסיס תבוני פרט לגחמה והברקה של רגע, ולכן זה בבחינת יש מאין), לעיתים, בתוכנית עצמה, בזמן אמיתי. ואין כאן מה להבין, אין כאן כל דבר תבוני, יש כללים שרירותיים המשתנים בעקבות צו או הנחתת צרור דימויים ומלל של האדונים האלה, כל פעם מחדש.

    אמרתי גם זאת: "כזו שכל פעם הינה אחרת מסוגה". המשפט כולו היה: "מה שם אם לא הברקת זבל כתחליף לשיפוט תבוני, כזו שכל פעם הינה אחרת מסוגה".

    שכן כללי משחק שרירותיים אלה אינם פועל יוצא של פעולה מקדמת, פותרת בעיות, אלא של גחמה, או "הברקת זבל".

    צווים או תכתיבים שרירותיים אלה, אינם שונים מהותית מצווי הסגר, המצור, צווי ניתוק החשמל, "החלטה" שצצה פרי "הברקה" של "מומחה צבאי מבריק" כלשהו להטיל פצצה בת טון ברובע מגורים צפוף ("לחיסול מבוקש"), חיסול משפחה על עולליה בחוף הים בעזה, ליד בית להיה, יוני 2006 , כשטבח אזרחי בעזה, אבסורדי, מתריס, ובעיקר, מחולל פרובוקצייה, אומץ, תוך עליית מדרגה בשיעורו, כ"מדיניות הביטחונית השיטתית נכון לעכשו"; טבח עשרות ילדים בכפר קאנה במלחמת לבנון השנייה, "פשיטת קומנדו מפתיעה בתעוזתה רחוק בעורף האוייב" על בית חולים בבעל-בק, גם כן באותה מלחמה.

    כל אלה – שרירותיים אף הם, כוחניים אף הם, משתנים כל פעם מחדש ב"גאוניות" ממציאיהם, ומונחתים על תושבי האיזורים הכבושים בעזה ובגדה.

    אולי מנחיתיהם של כללי משחק שרירותיים אלה ("יש ליצור כללי משחק חדשים עבור החמאס" [קרי: אזרחי עזה] הוא תמליל קבוע בתקשורת) מנחיתי הצווים הצבאיים בשטחים הכבושים, ניראים פחות קלילי ונוחי סבר מחורצי גורלות אנוש "בכוכב נולד" (שבה "רק קצת מתעללים בילדים האמביציוזיים הללו, שיראו, יחד עם עם ישראל כולו, שיראו בדיוק מאיפוא משתין הדג"), אבל הסמכותנות, הכוח השרירותי, הם אותם בדיוק, זו תרבותה של האוליגרכייה הצבאית בישראל.

    אשר לביקורת "החופשית" כדבריך בנושא מלחמת לבנון השנייה, הרי שבזמן המלחמה העיתונות כולה היתה תוכי אחד בדיקלום תעמולתי של שקרי אדוני המלחמה, בנופך פטריוטיזם חדור שגב, גם זאת, באחידות מפליאה, דבר שמנע אגב כל ביקורת עניינית. ואחרי המלחמה, הביקורת אולי היתה "חופשית" להתייחס רק למהלך טקטי כזה או אחר, ולמה ניכשל, ודברים כיוצא באילו, שהאשימו אנשים בודדים בצמרת הביטחון והממשל ב"חוסר יכולת לנהל את המלחמה כמו שצריך".

    והדבר מובן: כשהפאשיזם והסמכותנות כבר כאן, הרי "האימפוטנציה" או החולשה לעשות דברים "כמו שצריך" היא דפוס ההאשמה העיקרית.

    "הלקח" ממלחמת לבנון אומץ כיום בהרחבה על ידי הנוגעים בדבר: ניתן לקרוא את כו_לם לעמידת דום כל הזמן, תוך "פטריוטיזם מתמיד", של כווץ שרירי הישבן כשהחזה מזדקף בהאזנה לחדשות – כשהחדשות מעוצבות למען הדבר הזה, עכשו כבר כל הזמן, ולא רק בעת מלחמה.

  8. ד.ר הגיב:

    למגיב "לבוליביה של צ’אבז", קודם כל בוא נדייק:
    התחנה שצ’אבז החליט שלא להאריך את זכיונה היא תחנת הטלוויזיה RCTV. התחנה שידרה על גלים ציבוריים שהחכירה מהממשלה ולכן הוחלט שלא להאריך את תקופת הזכיון שלה, וזאת על מנת להשתמש בתדר לערוץ ציבורי. התחנה גם לקחה חלק פעיל בנסיון ההפיכה ב-2002 בו השתתפה האופוזיציה הימנית וה-CIA, ובתקופתה נסגרו (על אמת) תחנות טלוויזיה ורדיו ופוזר בית המשפט העליון למשך כחודש. אגב, תנוח דעתך, החל מיולי האחרון RCTV חזרה לשדר דרך תשדורת לוויינית.
    דבר שני, שינוי החוקה עבר בפרלמנט והוא קביל בהחלט במסגרת דמוקרטית. תקופת נשיאות של 7 שנים למשל, היא דבר שהיה קיים בצרפת עד הבחירות האחרונות. כמו כן כל אחד מהצעדים שמבצע צ’אבז אושר על ידי הפרלמנט ובמשאל-עם.
    כמו כן, שינוי תכניות לימודים כדי שיכללו -גם- תכנים שמאליים אינה דבר דיקטטורי. בישראל עד שנות ה-80 למדו את כתבי א.ד גורדון וכצנלסון, שניהם היו סוציאליסטים (לפחות בהגדרתם האישית). מה גם שחלק גדול מהאוכלוסיה מסוגלים לקרוא את אותם כתבים תעמולתיים ושוטפי-מוח הודות לתכניות חינוך שהנהיגה ממשלתו של צ’אבז, שפעלה ופועלת רבות על מנת לבער את האנלפבתיות בקרב האוכלוסיה.
    נסיון ההפיכה של צ’אבז ב-92′ אכן היה ונכשל, וטוב שכך. אבל רצוי לזכור שממשלתו של קרלוס פרז, שנגדה כוונה ההפיכה, דגלה בשלטון מושחת ודכאני שידוע עדיין בזכות האמצעים האלימים שבהם פיזר הפגנות, אמצעים שגבו אלפי הרוגים בזמן שלטונו של פרז.
    כמו כן, לקרוא לצ’אבז "קומוניסט" זו הגזמה פרועה. הפעולות של צ’אבז, מהלאמת המשאבים הטבעיים ועד פיתוח של תכניות רווחה וחינוך, הן לחלוטין במסגרת של סוציאליזם מתון ורחוקות מאוד מקומוניזם (לצערם של חלק מחבריי המרקסיסטים-לניניסטים-טרוצקיסטים). למעשה, לפני שלושים או ארבעים שנה מדיניות כזו היתה בגדר הסטטוס-קוו באירופה, ולדעתי עוצמת הביקורת על צ’אבז מלמדת יותר על כמה שהקונצנזוס החברתי עבר ימינה בשנים האחרונות מאשר על קיצוניותו של צ’אבז.

    אה כן, והוגו צ’אבז הוא נשיא וונצואלה, ולא בוליביה. נשיאה של בוליביה הוא איבו מוראלס, בעל בריתו של צ’אבז ודמות מעניינת בפני עצמה, שמקדמת עניינים חברתיים ובעיקר כאלה הנוגעים למיעוט האמרינדיאני.
    אבל כנראה שכל הדרום-אמריקאים הפופוליסטים האלה נראים אותו דבר…

  9. מיכאל שרון: הלקח ממלחמת לבנון השנייה ותשובה למגיב הגיב:

    (למערכת – בבקשה הביאו הודעה זאת במקום שתי הודעתי הקודמות)

    למגיב "באמת"

    ביקורתך על דברי משתמשת בהליך פשוט, שאתה נוקט בו בתום לב (אני מתרשם מהלך הרוח הכולל בדבריך ומהנחת היסוד הגלובלית המובלעת בהם) הליך היוצר הטעייה גדולה, אך כזאת שלא חשים בה, כזו החומקת מקשב הקורא: ההליך הזה הוא ביצוע רדוקציה של מספר מושגים על מטען המשמעות ומטען התחושה והרגש הכרוך במשמעות זו שאני מביא, למושג יחיד. מושג יחיד זה נראה כממצה את המושגים הללו, ואכן הוא ניתפס כקשור בהם בקרבה כלשהיא, אך הוא יוצר הטייה גדולה במשמעות הדברים ומסית את שימת הלב כלפי דבר אחר, המפורק מכל מטען המשמעות הביקורתית, מכל אי הנחת, מכל ראייה פוליטית או מהפכנית שהיו בהם.

    הרדוקצייה הזאת אפקטיבית, גם בגלל נטייה טיבעית, לחוש הקלה כשמתמצתים כביכול, מערך מורכב למושג יחיד פשוט. זו ההקלה עקב הפחתת עומס מידע. זה אגב אחד מהכלים האפקטיביים ביותר העומד לרשות מסמאי מוחות הציבור ורותמיו בשרות דברים לא קבילים. מערכות מושגים, הבנות מורכבות ומפקוחות, קורסות למושג יחיד פשוט, והכל נראה כה פשוט בעצם, מה טוב ומה נעים.

    1) בעקבות גילגול צורה זה (טרנספורמצייה רדוקטיבית, ניקרא לה) שביצעת, כל מה שאמרתי הוא "למעשה" "שהתוכנית מטפחת מחשבה פטליסטית"

    אמרתי משהו שונה לחלוטין כעיקר דברי:

    שרירותיות כוחנית, קביעת דברים וגורלות בכוח שרירותי. וזאת כאשר ההבנה הרציונלית והתבונה, או המיומנות המושכלת, האימון והלימוד, גבוהים ככל שיהיו – הינם חסרי ערך עוד בקביעת גורלך האישי ועיצוב המציאות בכלל. אין כאן רק "פטליזם" כדבריך המושמים בפי, שכן "הכוחות הגדולים מאחורי הקלעים" שאין לתבונה נגישות אליהם, אינם של אלוהים או אלת המזל פורטונה, אלא של אנשים כמוך, אך "אנשים חזקים" ובעלי "סגולה מיוחדת" שהתבונה, הידע, החשיבה הגבוהה, כל אלה לא יכולים כביכול להגיע למעלתם. כדי לראות במה המדובר כאן למעשה, הדברים הללו מובהרים היטב בספרו של פילוסוף המדע והמבקר החברתי, סר קארל פופר, "החברה הפתוחה ואויביה", 1947 (בפרט בביקורתו על אפלטון כמקדם טוטליטריות – אפלטון המעלה עניין אותה "סגולה מיוחדת" הנעלה כביכול מהתבונה האנושית, של המלך-הפילוסוף).

    2) בהקשר השרירותיות, גם כאן הסחת את שימת הלב מעיקר דברי, הסטת את שימת הלב למשהו אחר לחלוטין, וזאת כשאתה אמנם מביא את המילה "שרירות" אך מנטרל אותה, על ידי השכחת הדבר המרכזי שאמרתי כאן. כתבת:
    "התוכנית איננה תוכנית שהשפוט בה שרירותי. העובדה שאתה לא מבין את הקריטריונים לשפוט (למרות שהם קלים מאד להבנה )-".

    אך לא אמרתי שקשה להבין, או שאני מתקשה להבין את שיקוליהם, או יותר נכון, את התרצנות ב"עכבר בעיר" ובעיתונים, תרצנות של אחר מעשה, "למה ניקבע כך ולא ניקבע אחרת".

    אמרתי משהוא אחר לחלוטין:

    "אין לנבא מראש מה הם יגידו וכיצד ישפטו"

    אמרתי גם: "ההבנה היא הבנה בדיעבד ותרצנות בדיעבד" (התרצנות בעיקבות מעשה למה כך ולא אחרת)

    אמרתי גם: "אין כאן קריטריונים תבוניים ואסטטים כלשהם".

    במשפט האזרחי או הפלילי למשל, מוגדרים חוקים, יש תקדימים, ועל פיהם נוהגים.

    כאן, כתחליף לכל אלה, יש מעין כללי משחק, אלא שאלה משתנים בלי הרף, הינם נזילים בלי הרף, על פי אופנות מתחלפות וכיוצא בכך, והאדונים הללו קובעים את האופנות וכללי המשחק הללו, בוראים אותם יש מאין כל פעם מחדש (שהרי אין כאן כל בסיס תבוני פרט לגחמה והברקה של רגע, ולכן זה בבחינת יש מאין) , לעיתים, בתוכנית עצמה, בזמן אמיתי. ואין כאן מה להבין, אין כאן כל דבר תבוני, יש כללים שרירותיים המשתנים בעקבות צו או הנחתת צרור דימויים ומלל של האדונים האלה, כל פעם מחדש.

    אמרתי גם זאת: "כזו שכל פעם הינה אחרת מסוגה". המשפט כולו היה: "מה שם אם לא הברקת זבל כתחליף לשיפוט תבוני, כזו שכל פעם הינה אחרת מסוגה".

    שכן כללי משחק שרירותיים אלה אינם פועל יוצא של פעולה מקדמת, פותרת בעיות, אלא של גחמה, או "הברקת זבל".

    צווים או תכתיבים שרירותיים אלה, אינם שונים מהותית מצווי הסגר, המצור, צווי ניתוק החשמל, "החלטה" שצצה פרי "הברקה" של "מומחה צבאי מבריק" כלשהו להטיל פצצה בת טון ברובע מגורים צפוף ("לחיסול מבוקש"), חיסול משפחה על עולליה בחוף הים בעזה, ליד בית להיה, יוני 2006 , כשטבח אזרחי בעזה, אבסורדי, מתריס, ובעיקר, מחולל פרובוקצייה, אומץ, תוך עליית מדרגה בשיעורו, כ"מדיניות הביטחונית השיטתית נכון לעכשו"; טבח עשרות ילדים בכפר קאנה במלחמת לבנון השנייה, "פשיטת קומנדו מפתיעה בתעוזתה רחוק בעורף האוייב" על בית חולים בבעל-בק, גם כן באותה מלחמה. כל אלה – שרירותיים אף הם, כוחניים אף הם, משתנים כל פעם מחדש ב"גאוניות" ממציאיהם, המונחתים על תושבי האיזורים הכבושים בעזה ובגדה.

    אולי מנחיתיהם של כללי משחק שרירותיים אלה ("יש ליצור כללי משחק חדשים עבור החמאס – קריא אזרחי עזה" הוא תמליל קבוע בתקשורת) מנחיתי הצווים הצבאיים בשטחים הכבושים, ניראים פחות קלילי ונוחי סבר מחורצי גורלות אנוש "בכוכב נולד" (שבה "רק קצת מתעללים בילדים האמביציוזיים הללו, שיראו, יחד עם עם ישראל כולו, שיראו בדיוק מאיפוא משתין הדג"), אבל הסמכותנות, הכוח השרירותי, הם אותם בדיוק, זו תרבותה של האוליגרכייה הצבאית בישראל.

    אשר לביקורת "החופשית" כדבריך בנושא מלחמת לבנון השנייה, הרי שבזמן המלחמה העיתונות כולה היתה תוכי אחד בדיקלום תעמולתי של שקרי אדוני המלחמה, בנופך פטריוטיזם חדור שגב, גם זאת, באחידות מפליאה, דבר שמנע אגב כל ביקורת עניינית. ואחרי המלחמה, הביקורת אולי היתה "חופשית" להתייחס רק למהלך טקטי כזה או אחר, ולמה ניכשל, ודברים כיוצא באילו, שהאשימו אנשים בודדים בצמרת הביטחון והממשל ב"חוסר יכולת לנהל את המלחמה כמו שצריך".

    והדבר מובן: כשהפאשיזם והסמכותנות כבר כאן, הרי "האימפוטנציה" או החולשה לעשות דברים "כמו שצריך" היא דפוס ההאשמה העיקרית.

    "הלקח" ממלחמת לבנון אומץ כיום בהרחבה על ידי הנוגעים בדבר: ניתן לקרוא את כו_לם לעמידת דום כל הזמן, תוך "פטריוטיזם מתמיד", של כווץ שרירי הישבן כשהחזה מזדקף בהאזנה לחדשות – כשהחדשות מעוצבות למען הדבר הזה, עכשו כבר כל הזמן, ולא רק בעת מלחמה.

  10. לבוליביה של צ’אבז הגיב:

    ממש כן. הוא סוגר תחנות רדיו שתוכן שידוריהן לא מתאים לו, מכריח בתי ספר פרטיים לשנות תכניות לימודים לתיאוריות שלו ושילמדו נאומים שלו, משנה את חוקי בחירת הנשיא ועוד. זה לא מפתיע אם זוכרים שצ’אבז השמאלן הגדול ניסה לבצע הפיכה צבאית בהיותו קצין בצבא. נוסף לכך אם נזכור שעדיין לא קם בעולם משטר קומוניסטי דמוקרטי ברור לאן פניו של צ’אבז. הלוואי ואתבדה.

  11. ד.ר הגיב:

    "להזכירך", צ’אבז לא סגר שום בית ספר או גוף אחר שהתנגד אליו. "להזכירך", לצ’אבז יש התנגדות בדמות אופוזיציה פרלמנטרית לה הוא חייב לתת דין וחשבון ועשרות עיתונים ותחנות רדיו שמזדהות בצורה חד-משמעית עם אותה אופוזיציה. "להזכירך" היחידי כאן שניסה להרוס את הדמוקרטיה הוונצואלינית היו מארגני ההפיכה של 2002, כשצפצפו על בחירתו הלגיטימית של העם וניסו להרוס את המוסדות הדמוקרטיים בוונצואלה.
    אבל אני לא מצפה ממישהו שלא ידע אפילו שצ’אבז הוא נשיא וונצואלה לדעת את העובדות (אם מדובר באותו מגיב). הרבה יותר פשוט לקבל הוראות מחדשות החוץ של ערוץ 10 בלי לטרוח לברר מקורות אחרים או להתעניין בזוטות כגון שמה של המדינה. חשוב לזכור: צ’אבז (מי שזה לא יהיה) הוא דיקטטור סטליניסט רשע, וג’ורג’ בוש והבנק העולמי הם זכים וטהורים ואין בלעדם. נא לשנן.

    (אגב, חוק גודוויין)
    — קישור —

  12. לד.ר הגיב:

    תמיד היו לסטליניסטים הסברים טובים למה מוכרחים אבל ממש מוכרחים לפעול נגד מתנגדי המשטר, לסגור בתי ספר שלא תמכו בקו הנכון ואם בתרך ניתזים כמה שבבים (נניח כמה מליוני אזרחים מתים) זה למען צדקת הדרך. להזכירך כי גם היטלר (עם כל ההבדלים שהיו ואני מקווה ישארו) נבחר בדרך דמוקרטית ואחת מפעולותיו הראשונות היתה שינוי חוקי הבחירה של הקנצלר וטפול במתנגדי המשטר והכל דרך חוקים שעברו ברייכסטג.

  13. לד.ר הגיב:

    כמו כל סטליניסט טוב אתה לא מדייק בשרות המהפכה הקדושה. כדי להסיר כל ספק אני שמח שצ’אבז בשלטון ולא תומכי בוש. לא כי אמריקה היא מלכות הרשע והקומוניסטים הם חזות כל הטוב שבעולם. אבל צ’אבז כן איים לסגור בתי ספר פרטיים אם לא ילמדו את משנתו (כולל נאומיו כמו בכל דמוקרטיה עממית) והם נאלצו להכנע לתכתיב ולכן לא נסגרו. הוא כן סגר את תחנת הטלויזיה שהתנגדה לו כמו כל רודן נאור והעובדה שהם מצאו דרך לעקוף עומדת לזכותם ולא לזכותו. זה ממש קשה לך להבין איך תומכים בחלק מפעולות השלטון ומבקרים בחריפות פעולות אחרות אבל הסטליניסטים מעולם לא נחנו בדקות אבחנה והכל היה אצלם שחור לבן – סטלין טוב ארה"ב רע, מלחמת מעמדות טוב רמת חיים רע. שנינו נמשיך כנראה לשמוח שצ’אבז בשלטון אבל אתה ללא בקורת וברצינות הרת עולם ואני עם בקורת וחרדה לאן הוא הולך וגם לא מעט לגלוג על התנהלותו המגוחכת לעיתים קרובות.

  14. יובל הגיב:

    מיכאל, אתה מנהל דושיח עם עצמך?
    כנראה, אתה אוהב לשוחח עם "איש חכם"

  15. גדי יעקב: secret services naughty boys, "good boys" הגיב:

    — קישור —

    הדברים בכתבה למעלה מזויעים, חזקים, נוקבים. וכך גם תגובות הקהל המזועזע. אבל הערונת פיצפונת יש גם לי (אף שלא פירסמו אותה שם)
    התמונה הזאת היא פוטו מונטאז’ (אנא – גבו אותה שלא יחליפו, השובביניוס האלה). כאדם שעוסק בגרפיקה ממוחשבת, מדובר גם בפוטו מונטאז’ הבולט לעין ככזה, כאילו נועד לקרוץ לקורא בממזריות – או לפחות לחלק מהקוראים, שהכתבה הגודשת את הקשב בדימויים איומים, מעוררי זוועה, בכל האסוסיאציות המסריחות ביותר על שנאת יהודים – שהכתבה הזאת עצמה, המילים לוכדות הקשב, מסיחים את שימת ליבם של האחרים. האפיפיור מביט לכוון שונה לחלוטין, תנוחתו ויציבתו מעידים שזו אוריינטצייה מרחבית לפחות כמה דקות, ואין כאן שינוי כוון מבט פתאומי. והרי אין זאת תנוחה סבירה כשאתה עומד ללחוץ או לגעת בידו של מישהו, שכן אז אתה מסתכל לכיוונו, לפחות מהרגע שהרמת ידך ללחוץ ידו. דמות האפיפיור לקוחה בברור מתמונה אחרת וממעמד אחר. קראו מאמר מפוקח ופוקח את שני העיניים, על הטעייה שיטתית של הציבור בישראל, על ידי מגמות במדייה. קראתי מאמרים המספרים שיש שקרים בעיתונות, רעם תופי מלחמה מלאכותי ופיברוק ידיעות שיטתי בתקשורת כיום. עד מתי?

  16. ל"לד.ר" הגיב:

    לא הבנתי אז למה אתה שמח שצ’אבז ולא תומכי בוש בשלטון?

  17. מיקי למיכאל שרון הגיב:

    המאמר שלך מכיל (כרגיל, יש לציין) בסיס של אמת עליו מולבשת תיאוריה מופרכת לחלוטין.
    אני מסכים שבאקלים "ביטחוניסטי" קל לממשל ולבעלי ההון להשכיח מאיתנו את הבעיות הפנימיות הבוערות כגון אבטלה, עוני, אפליה, איכות סביבה ירודה וכו’.
    אבל איך הגעת מזה ועד לדיקטטורה?
    קח לדוגמא את ה"דיקטטור" הנוכחי אולמרט, שנחקר בחשד לשלוש עבירות חמורות של שוחד והטיית מכרזים. וועדת החקירה/בדיקה שהקים בעניין המלחמה עשתה ממנו קציצות, ואין ספק שייבעט הביתה ע"י הציבור בבחירות הקרובות.
    זה הדיקטטור שלך?
    ואם לא הוא אז מי? ביבי (שכבר נבעט בעבר ע"י הציבור), ברק? (כנ"ל).
    אדוני שכח שבשביל דיקטטורה צריך דיקטטור, ובמדינה כזו שהיא אוכלת מנהיגיה אין סיכוי ששליט יצליח לבסס מעמד כזה.

    ומהם כל ההבלים האלו על "פרקטיקה של השטאזי", "ארכיונים שנפרצו לעין כל",
    "מוקדי סכנה רבים", "אנשים ילשינו איש על אחיו, אנשים יפלילו ויפילו איש את אחיו ורעיו" ועוד ועוד תכונות של עולם אפל
    במקום להסביר ברצינות למה ומדוע אתה חושב שנגיע לשם?

    אתה מסביר שיש מצב א’ ("מלחמה מדומה בשירות הממון") וממנו נגיע למצב ב’ (דיקטטורה) מבלי באמת לעשות הקישור המתבקש.
    אז ברק ביטחוניסט? ליברמן פטריוט, אז מה?
    מה חדש?
    מה חדש חוץ מזה שיש במה לכתוב כל תיאוריה מופרכת מבלי ממש לנמק?

  18. התמיכה בהומניזם כלכלי וחברתי גוברת הגיב:

    צ’אבז לא לבד מול הגלובליזציה

    Pope warns against uncaring capitalism World Reuters
    — קישור —

  19. לזה עם האפיפיור הגיב:

    וגם אחמדינג’ד דיבר לפני כמה חודשים נגד "ההגמוניה האמריקאית" ו"הגלובליזציה הנצלנית". אם רצינגר רוצה לעשות משהו בשביל עמי העולם השלישי שיחזור בו מדיכוי פעילי ‘התיאולוגיה של השחרור’ בשנות ה-70, שיחלק את אדמות הכנסיה לאיכרים, וגם שיסכים לאמצעי מניעה והפלות.

  20. דמוס קרטוס הגיב:

    אני קורא כאן את התגובות ולא מאמין למראה עיניי-גזענות שכזו גם באתרים אנטישמים לא רואים,רוב המגיבים כאן אכולי וחדורי שנאה עצמית,אני רואה את עצמי מחוייב להעתיק חלק מהדברים הכתובים פה ולבדוק אם אין בהם דברים הגובלים בפלילים או חלילה מזה,בטחוניים.

  21. דמוס – קשקשן הגיב:

    איפוא הגזענות, איפוא השנאה העצמית, איפוא הפלילים, איפוא הפגיעה בביטחון?

    אצלך, לעומת זאת, רואים השתקת ביקורת עניינית, ומה שגרוע מזה, לשון הרע.

    ומה שלא יסלח ממש: שימוש בצרור הביטויים האלה, המהדהדים קשים ומסריחים כדבעי, ובעיקר, לוכדים ו"נועלים" את הקשב סביבם, על מנת להסיח את שימת הלב ממה שבאמת כתוב כאן.

  22. תשובה ל"לזה" הגיב:

    בפראפאזה על דברי מישהו לפני אלפיים שנה, העניים תמיד יהיו (עניים אם בממון ואם במעמד או בכוח פוליטי ואחר), אך בשלב זה רצוי שגם האפיפיור יהיה, זאת כתחליף להצעתך לאיון הנצרות הקתולית.

    (הערה: הצעתך ודבריך לובשים על עצמם בצביעות מושגים של איש שמאל, אבל בולטת בדבריך ההסתה של ימין מטורף, במיטב הטכניקה של השאלת מושגי השמאל שאימצתם לעצמכם)

  23. אסף אורון הגיב:

    לדעתי לא תהיה בארץ דיקטטורה על היהודים, כי במילא מושקעת יותר מדי אנרגיה בדיקטטורה על הערבים וצריך את הרצון הטוב של היהודים בשביל להמשיך ולקיים אותה.

    זה לא אומר, שמה שיש לנו עכשיו זו דמוקרטיה.

    יש כמובן הרבה חירויות, הנראות במבט שטחי כזכויות פרט של דמוקרטיה לתפארת. מהספקטרום המלא נהנים רק אנשי "ישראל הראשונה", ב"ישראל השנייה" קצת פחות, פלסטינים אזרחי ישראל הרבה פחות והפלסטינים בשטחים בכלל לא.

    אבל החירויות האלה אינן זכויות במובן הדמוקרטי שלהן, אלא פריבילגיות המוקנות מתוך השתייכות לשכבה אתנית-חברתית מסוימת.

    לדעתי המבחן האמיתי לשאלה: "האם זו דמוקרטיה" הוא, האם המדינה ומוסדותיה נתפשים כחייבים דין וחשבון לאזרחים ושואבים את כוחם מהם – או להיפך, הכל למען המדינה ונובע מן המדינה, ועל האזרחים להיות אסירי תודה למה שהם מקבלים ממנה.

    כל מי שגדל בארץ יודע את התשובה.

  24. מיכאל שרון: מטורפים, השמיטו כל הנחות היסוד לרגע. נישמו עמוק. ואז חישבו הגיב:

    ידיעה ברויטרס: סגן נשיא סוריה היום: סוריה לא תתקוף את ישראל לא כרגע ולא בעתיד הרחוק. ישראל ממציאה שקרים להצדיק את תוקפנותה

    — קישור —

    תגובה ספונטנית שהיצבתי בשולי הידיעה שהופיעה בהארץ: אנו מטורפים שלא ברא השטן. סוריה רק 200 ק"מ מאיתנו

    חבר’ה, עיצרו רגע, רק לשנייה, ונישמו עמוק. השמיטו בתנועה אחת את כל ההבלים שמנפחים את ראשכם ושהוחדרו בכם, הבלים המקיימים מערכת ביטחונית ענקית ושקריה ורמת החיים של אנשיה. והתעמולה. ישראל היא מדינה השייכת כולה וגם מכרה את נישמתה לאפראט ביטחוני ענק, שמנציח את עצמו, על ידי ליבוי מוקדי ארועים. אבל השתגענו כולנו, והשיגעון הזה מטפס כגרורות סרטניות בנישמתנו. יש להשמיט את כל הנחות היסוד בהם שטוף מוחנו.

    קודם להשמיט, להשעות, באקט חשיבה צלול ראשון. אחר להתחיל לחשוב מחדש.
    האם נצליח לשחזרו ולשקמו בהכרתנו באופן טיבעי? לא. סימן ששטפו את מוחנו שנים רבות.

    אנו בעידן המידע. בעידן הגלובליזצייה. אנו מדינה מתקדמת, בעלת ארסנל גרעיני ענק. התוצר שלנו הוא 120 מליארד דולר לשנה. היי טק, ביוטכנולוגיה ברמה גבוהה. למה ההתבצרות המטורפת הזאת? למה לראות במדינה סבירה, הנמצאת 200 ק"מ מאיתנו, מפלץ?

    היתה איתם בעייה כלשהי ב-34 השנים האחרונות? אין הם אנשים שפויים כמונו (ואולי אנחנו יצאנו מדעתנו?). מה הם רוצים ברקע, שניפתור את בעיית הפליטים, פיצוי להערכתי של 250 מליארד דולר לפרוייקט 5 שנתי. ישובם החלקי. למה כלאנו עצמנו בטרוף המדבר על טרוף איסלאמי, שהינו הגות מפוברקת של ליצנים המתייחסים לעצמם ברצינות? "האיסלאם רוצה להשתלט על העולם" – מי קונה את הטרוף הזה אודות מדינות רבות ושונות בכל הגלובוס? "רוצים להשמיד אותנו" הם שכנינו, יש לנו מה להציע להם, למה לייצר כאן טרוף נגדי לטרוף הנחת רצון ההשמדה הזה? וכי אתה למשל, אין לך לפעמים משאלות השמדה לשנייה כלפי בוס מתעמר, אשה מכשפה, חבר חתרן בעבודה? רבות מחשבות בלב איש, נאמר, אך בעידדנו מנצחת הראליה והרציונליות. התבונה והאמונה האמיתית, לא ההיסטרית, כובשות את הלבבות. הדבר נעוץ בבסיסי היצור המממשיים העומדים מאחורי הכלכלה כיום בכל מקום ומקום – מידע, המצאתיות, ריבוי נתיבים, רציונליות, ענייניות. כל משטר שכן במדה שהם אנושיים ותבוניים ובעלי לב – וזו בדיוק האמונה האמיתית כולל האיסלאם – יאמץ זאת. למה להופיע בפני שכנינו כאנשים לא טהורי לב, כעורי נפש, משמידנים, פורעים, מחרחרי סכסוך יוזמי פרובוקציות ופורעים בהיסטריה על כל רקטה לא מדוייקת? למה לא לפתור, ובמקום זאת לפרוע ולנאץ את דתם ואותם? רק משום שמערכות מסויימות כאן ניזונות מכך, ומסמאות את הציבור בחומרה רצינית אך נטולת שחר עובדתי, ובהיסטריה שמדנית לפעמים, על מנת להמציא גם את "הקיצוניים" ש"שומא לדכא אותם, ולכן, לקבל עוד מתת כסף לאליטות הביטחוניסטיות ול"ליברלים" לכאורה בפריפרייה שלהם?

    להלן שתי תגובות ספונטניות נוספות שנתתי בשולי מאמר של מיכאל הנדזלץ אודות הגישה של ניתוק החשמל בעזה, ודומותיה. המאמר אגב ראוי מאד לקריאה, אף שהוא מבטא נינוחות ליברלית ואינו משקף תפיסה פוליטית רדיקלית כלשהי.
    — קישור —

  25. מיכאל שרון: הפריעה הביזרית והמטורפת בי – עדות הגיב:

    מדהים מכל מדהים
    — קישור —

    "הלא יאומן כאן" היתה כותרת שנתתי לאסופת מאמרים שלי בנושא השחיתות, הפשיעה הכלכלית והדריסה המדהימה, האטומה לחלוטין (תוך הצטעצעות במעין גישה תפעולית ו"יעילה" לכאורה – רק לכאורה – שכן הנזקים לטווחים בינוניים וארוכים הינם עצומים), הדריסה של אלה שהפכו אותם לחסרי ישע בישראל – כגון העמלים, הזקנים, חסרי עבודה, עובדים זרים, ניצולי השואה ויורשיהם; כאן הדריסה הינה תוך ניראות תפעולית; בעוד בדריסת ו"הורשת" הפלשתינאים הסדיזם הכבד והאכזריות מודעות לעצמן ומצהירות לדעת את עצמן בתורת כאלה, בבחינת שליחות כמו מיסיונרית להפיץ את הניוול בקרב אוכלוסי ישראל.

    זאת במעין אמירה מובלעת "רק כך שורדים כאומה וכפרטים".

    הדרויניזם החברתי אומץ בישראל ברבדי אוכלוסיה רבים, ונוסף לו גם שילהוב עצמי היסטרי, תוך שיתוף באכזריות וברשע, מבחינת "עשה, ולא – לא תשרוד כאן" דבר המודגם היטב, השידול והזימון הזה לרשע, בסרטיה של הבמאית האיטלקית לינה וורטמילר, העוסקת בפיתוי הכפייה של הכוח הדורסני.

    בינתיים התנסיתי אישית בסוג פריעה שהוא מדהים מכל מדהים, אך גם אופייני לתמונה הכוללת, ואם עדיין לא, הוא משדל עצמו לנוכחות אבסולוטית בקיום הישראלי.

    עדות: "התפתחויות" אחרונות של הדבר הזה –

    מדהים מכל מדהים
    — קישור —

  26. מוני יקים האנטי ציוני הגיב:

    למיכאל הביזרואיד
    על חפיפה עדתית מעמדית וודאי לא שמעת. בגלל זה אנחנו טוענים שהסמול האשכנזי הוא המוזר ביותר בעולם כי הוא שונא את העניים משום שהפ ספרדו/מזרחיים.
    הסיפור שלך על התמונות והכתובות והפרשנויות שלך מתאים לאתר של כהניסטים דוחקי קץ.

  27. מיכאל שרון למוני: איפוא זה נעצר? הגיב:

    למערכת, אנא הציבו זאת ולא הקודם)

    אני מדווח ביובש ובפיקחון את העובדות, תוך, אם ניתן, גם מצייני מקום וזמן. כשמינוני הטרוף עולים, גם אם היוזמים זאת אלה אנשים קרים, ציניים ומחושבים (אולי לפעמים עם איזו אש זרה בנשמה, מה שניתן לכנות – הטרוף הפרוע מאחורי מצג התיפעוליות הקרה), לנו הקטנים, גם אם אין לנו עוד אמצעים כלשהם לשליטה או למזעור, מוטב לשמור על מפוקחות.

    נישקו החזק ביותר של כל מכחיד ופורע, הוא ניסיון להזות את טרופו כלפי מושא הפריעה. האם בפריעה כזאת יש היגיון? לא. לכן יש כאן – טרוף, או טרוף שהלך והיסלים עד שהאוחזים בו כבר לא נושמים אפילו לשנייה עמוק ואומרים: לאין ניסחפנו?

    הטרוף אינו ברמות עממיות, ללא קשר אם המדובר בספרדים או באשכנזים. הטרוף הוא ברמות ההנהגה ובפריפריה שלה. יש אמנם משהו מטורף בחלק מהמנהיגות האשכנזית, וראינו זאת במלחמת העולם השנייה, במימדי שיתוף הפעולה עם הנאצים, למלט ישבנם ולשמור על נישה מוגנת יחסית ו"בתוך העניינים" תוך מגע צמוד עם בכירי ס.ס. ובחסותם (לא הצבא) במחיר השמדת צאן מרעיתם. שמעתי גם, ואיני יודע אם הדברים נכונים, שהאינקויויזיציה הראשונה הוקמה על ידי חלק ממנהיגי העדה היהודית בספרד במאה ה-14 כלפי הענשת "מורים וסוררים" בקהילה, לפעמים תוך חרמות איומות, ולפעמים אולי גם הוצאות להורג ניסתרות. ה"לשכה הקדושה" דהיינו האינקויזיציה הדומיניקנית, על פי גרסה זאת, הישאילה את הרעיון מהיהודים.

    עדיין בתקופת בית שני היו גם קרבנות אדם על רקע של פולחן סינקרטיסטי – ראה למשל מאמר של יאירה אמית, 2003 "הפולמוס העקיף בנושא העלאת קרבנות אדם: פרשת העקדה":

    "ובתקופה הבתר-גלותית מגנה פולחן זה ישעיהו המאוחר: "שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים" (ישעיהו נז 5).ואף בתהילים הוא נזכר לגנאי: "ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים. וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ות?ח?נף הארץ בדמים" (תהילים קו 37-38). "ובנו במות התופת אשר בגיא בן הנם לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש" (ירמיהו ז 31). מיכה מוכיח את העם ומגנה את יחסו לקורבן אדם כאילו הוא קורבן יקר ביותר, שמקומו לאחר סוגי קורבנות אחרים: "במה אקדם ה’ […] הא?ת?ן בכורי פ??שעי פרי בטני חטאת נפשי" (מיכה ו 6-7).המולך המקראי נמנה עם אלי השאול ובמסגרת פולחנו הוקרבו ילדים וילדות, אך ייתכן שמדובר בפולחן המשלב עבודת ה’ עם סממנים של עבודה זרה (פולחן סינקרטיסטי), שבו העלאת בנים לעולה היא חלק מעבודת ה’. מחאות חוזרות ונשנות אלה מלמדות על פולחן שרווח במציאות ועל ניסיון נמשך ומפורש לעקור אותו, משמע על קיומו של פולמוס גלוי. בחלקם של כתבים אלה אף ניכר חותמן של העריכה המשנה-תורתית דבר המלמד על איחורם היחסי".

    יתכן אכן שיש שורשים דתיים קדומים לטרופים כאלו ואחרים, שהישפיעו על חלקים במנהיגות היהודית. כשהתפרסם לפני מספר שנים במקומון מידע על רב ישראלי גדול ומצליח שנמנה על אירגון חשאי בשם "חברינו" בו קיימו פולחנים משונים וסודיים עם נרות שחורים ושאר אביזרים משונים; כשעל מזוזות כתוב "שדי" (מלשון שדים), אין לדעת איפוא דברים אלה נעצרים.

    אין כאן דעות קדומות שלי, נהפוך הוא, בעקבות התנסויות די ביזריות, כשחושבים על זה, והמידע על בגידת ההנהגה היהודית בשואה, הן חרדית והן חילונית, על תופעות הקאפואיזם ושאר ירקות, ודברים ביזריים נוספים בהיסטוריה שלנו, אפילו פרשת "אם הבנים" חנה ההורגת את שבעת בניה וזוכה לכל הלל, בעקבות זאת, אני מוכן לפעמים גם לאמר, נניח אפילו, שקיימים דברים "כאלה" – אז מה? מה ניתן לעשות כאן? מוטב בכל מקרה להדחיק למען אי אובדן יכולת פעולתנו, בפרט בזמנים בהם נוחתים על האדם פרעות אבסורדיות, ולשמור על פיקחון. השמאניזם לסוגיו שאף תמיד לעורר אימה ולהכחיד את התודעה השפוייה והערה. לא חסרים גם בימינו אנשים לא יוצלחים אך פיקחים שישאפו לכוח חסר מיצרין על ידי התגודדויות פורעות למיניהם, פולחנים ומלמולים במסדרים אפופי סוד וזוועה ושאר ירקות, וניסיון להזות אווירת עירפול, אובסוקרנטיזם מעורר אימה. אין לתת לזה לקרות, נולדנו עם חשיבה גבוהה, רציונליות ותבונה וגם מדה של אומץ שפוי.

הגיבו לדמוס קרטוס

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים