הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 בספטמבר, 2007 18 תגובות

בתהליך הייצור הקפיטליסטי, במסגרתו ההון קונה את כוח העבודה ומנכס לעצמו את הערך העודף שנוצר במהלך הייצור, מתקיימת תלות הדדית בין בעלי ההון לבין העובדים. ההון תלוי בעבודה השכירה, המגדילה את עושרו, ואילו העובדים נאלצים למכור את כוח עבודתם להון, כדי להתקיים ולקיים את בני משפחותיהם. במסגרת התלות ההדדית הזאת בן ההון לעבודה, לא מתקיים איזון בין שני הצדדים: להון יש עליונות בסיסית ביחסיו עם העובדים.

ההון שאף תמיד לרכוש את כוח העבודה במחיר (בשכר) הזול ביותר. כיום, במסגרת הכלכלה הגלובלית, ההון יצר לעצמו תנאים נוחים ללא תקדים להשגת כוח עבודה זול. מאחר שלהון אין מחויבות מוסרית, חברתית או לאומית, הוא מנייד את הייצור ממקום אחד לשני ברחבי העולם, וזאת במסגרת רדיפתו אחר רווח מרבי.


במהלך כל ההיסטוריה של הקפיטליזם, העדיף ההון תמיד להשיג כוח עבודה בעומדו מול שכיר בודד (מוכר כוח העבודה), ולא מול קבוצה מאורגנת של עובדים. לכן מעדיף בעל הון תמיד "הסכם עבודה אישי" על פני ‘הסכם עבודה קיבוצי". לכן בכל מקום שהדבר אפשרי, מונע ההון התארגנות איגוד-מקצועי של עובדים. במקום בו העובדים כופים על המעביד את קיומו של הסכם העבודה, ממשיך המעביד לנסות ישירות, או באמצעות נציגיו בממסד, לפורר ולפרק התארגנות כזאת. במסגרת מאמצים אלה, מנסה בעל ההון לשחד ולהשחית נציגים של העובדים ולנצלם בהתאם לאינטרסים של ההון. בכל מקרה, המטרה הסופית היא – פירוק התארגנות העובדים.


התארגנות ככורח קיומי


מתוך שאיפה להגן על עצמם, העובדים מתארגנים, ושבים ומתארגנים, ומתייצבים מול ההון. אחדות העובדים, לימד הנסיון, היא הדרך לשיפור התנאים, בהם מוכרים השכירים את כוח עבודתם, ואם לא לשפר – לפחות להגן על השגי העבר, וזאת בהתאם לנסיבות של שוק העבודה.


ככל שהתארגנות העובדים מונהגת בידי גורמים עקביים, הנאמנים לעובדים, וככל שמנהיגי העובדים משכילים להבין טוב יותר את מנגנון הניצול הקפיטליסטי ואת היחסים החברתיים במסגרת משטר ההון – כן משיגים העובדים המאורגנים הישגים גדולים יותר, ומאלצים את המעבידים להסתפק בנתח קטן יותר של עוגת ההכנסות מהייצור.


בהיסטוריה של החברה הקפיטליסטית ושל מעמד העובדים, פעלו ופועלים איגודים מקצועייים ארציים, אשר השיגו עבור חבריהם העובדים הישגים מרשימים בתחום שיפור השכר ותנאי העבודה. הם גם השיגו חוקי עבודה וחוקים חברתיים בתחום הזכות להתארגנות, הפנסיה, דמי האבטלה, החופשות, הגהות בעבודה, הרחבת התחולה של הסכמי העבודה, עבודת נשים וילדים, הבריאות והדיור. הישגים אלה הצביעו על יכולתם של העובדים לקדם זכויות חברתיות, ומבחינה זו הצביעו על יכולתם לעצב משטר חברתי מתקדם יותר, שיחליף בעתיד את משטר הניצול הקפיטליסטי.


חשוב להדגיש, כי ההישגים החברתיים של העובדים במדינות הקפיטליסטיות הושגו בהקשר ברור להישגיה של מהפכת אוקטובר הסוציאליסטית, ובמיוחד לאלה שהושגו בשנים הראשונות לאחר המהפכה.


יחד עם זאת, כל ההישגים של העובדים הם מטרה קבועה לכרסום מצד בעלי ההון ונציגיו בממסד, אשר אורבים להזדמנות, כדי להסתער על הזכויות החברתיות, לצמצמן ואפילו לבטלן. לכן בצד תקופות של הישגים בקידום זכויות העובדים, ישנן תקופות של כרסום, ואפילו של צמצום משמעותי בהיקף התארגנות העובדים.


במציאות של ההתמודדות היומיומית בין העובדים למעבידים, המאבקים של ארגוני העובדים (בין שאופיים רדיקלי או פשרני) מסתיימים בפשרה. בכל מקרה, שלטון ההון נותר על כנו ומעמד בעלי ההון ממשיך לכפות, באמצעים כלכליים ואחרים, את משטר הניצול המעמדי.


קומוניסטים באיגוד המקצועי


כקומוניסטים, אנו מתייצבים תמיד בחזית המאבק של העובדים להגנת האינטרסים היומיומיים שלהם. כאשר עובדים בוחרים בקומוניסטים להנהיג את המאבק, אנו נאמנים להם ומנהלים מערכה עקבית ולוחמנית ככל שניתן, במטרה להשיג תנאים משופרים לשכירים.


אולם באותה עת נדגיש באוזני העובדים, שהמאבק האיגוד-מקצועי, יהיו פירותיו חשובים ככל שיהיו, אין בו כדי לחולל שינוי יסודי באופי המשטר הקפיטליסטי, המבוסס על ניצול העובדים.


כקומוניסטים, אנו מתייחסים לאיגודים המקצועיים ולמאבק המקצועי כאל בית-ספר להכשרת מנהיגי עובדים. במסגרת המאבקים המעמדיים נצבר ניסיון חשוב וצומחים מנהיגים. המאבקים יכולים להיות, בהדרכה מתאימה, גם סדנא רעיונית, שבמסגרתה מוצב האתגר ההיסטורי של גיבוש הדרכים והאמצעים לשינוי מהפכני של החברה. שינוי כזה יוביל להבסת משטר ההון ולכינון חברה סוציאליסטית, שבה יבוטל ניצול אדם בידי אדם ובה פירות העבודה יחולקו באופן צודק בין העובדים.


בתקופתנו, מתמודדים ארגוני העובדים והאיגודים המקצועיים עם בעיות חדשות. נוכח הרס הסביבה האקולוגית והסכנה הגוברת של הנשק להשמדה המונית, מוטלת על האיגודים המקצועיים החובה להתייצב למערכה לא רק בדרישה ליצור מקומות עבודה, אלא, גם שמקומות עבודה אלה יתוכננו כך שהן יגנו על סביבת החיים. על האיגודים להשתלב במערכות נגד נשק גרעיני ולמען שלום. מול האופי הבינלאומי של ההון, מוטלת על העובדים החובה לארגן תיאום בינלאומי של העובדים. דוגמא לכך הם האיגודים של העובדים במפעלי הרכב של פולקסוואגן, הממוקמים במדינות שונות. ארגונים אלה גיבשו תביעות משותפות בכינוס שקיימו לאחרונה במקסיקו.


פעילות של סולידריות בינלאומית בין עובדים של אותו תאגיד תחזק את ההכרה האינטרנציונליסטית של העובדים בכל הקשור בזכויות עובדים וגם בהיבטים רעיוניים ומדיניים.


כוחה וחולשתה של ההסתדרות


בישראל, ההסתדרות החדשה של העובדים היא ארגון העובדים הגדול והיציג. האם בכוחה להתמודד בהצלחה באתגרים שתוארו לעיל?


ההסתדרות הוקמה ב-1920, בראשית המנדט הבריטי בארץ, כאשר יעודה העיקרי היה להוות כלי ביצוע של התנועה הציונית. לכן נטלה ההסתדרות חלק פעיל בקידום האינטרסים של ההון היהודי, בנישול ערבים פלסטינים מעבודתם ומאדמתם ובמניעת מימוש העצמאות לאומית.


לאחר הקמת המדינה, ובהסתמכה על תשתית רעיונית לאומנית, שכונתה "סוציאליסטית", הפכה ההסתדרות מכשיר רב עוצמה בפיתוח המשק הקפיטליסטי הפרטי והממלכתי. ההסתדרות המשיכה להיות חלק בלתי-נפרד ממערך השלטון, שהתאפיין במגבלות חמורות על הדמוקרטיה וברדיפתם של חברי הסתדרות רדיקליים, ובמיוחד – חברי מק"י. במהלך עשרות שנים מנעה ההסתדרות מעובדים ערבים להצטרף לשורותיה, ורק ב-1966, בתום מאבק עיקש שניהלה מק"י, התאפשרה הצטרפותם. בשל אופייה זה, ההסתדרות הסתאבה והמבנה שלה הוא בלתי-דמוקרטי ומושחת.


אך היה להסתדרות גם פן אחר. במהלך כל שנות קיומה, נאלצה הנהגת ההסתדרות להתחשב בהלכי הרוח בקרב העובדים, בהישגי העובדים בברית-המועצות ובמזרח-אירופה, ולתת תשובות מעשיות לצרכים של חבריה בתחומים של תעסוקה, דיור, חינוך ובריאות ציבורית. האיגודים המקצועיים, הפעילים במסגרת ההסתדרות, השיגו הסכמים קיבוציים מפעליים, ענפיים וארציים. בפעילותה המורכבת, ההסתדרות ניתבה את אי-שביעות הרצון ואפילו ההתנגדות של העובדים לעבר פשרה עם בעלי ההון ועם נציגיהם בשלטון.


למרות המסגרת המגבילה, במסגרת ההסתדרות קמו ועדי עובדים לוחמניים וגם איגודים מקצועיים בענפים מסוימים, אשר הצטיינו במאבק והשיגו לעובדיהם הישגים חשובים.


במשך עשרות שנים הצטיינו הקומוניסטים בפעילותם בקרב ועדי העובדים והיו נושאי הדגל של מאבקי העובדים.


בוועדי העובדים צמחו מנהיגי עובדים נאמנים ולוחמניים. אך בשל לחץ ההון והממשלה ובגלל כניעותה של הנהגת ההסתדרות, לא אחת הוכנעו מנהיגים אלה באמצעות פיטורים או באמצעות שוחד.


דוגמא להפעלת שיחוד של מנהיגי עובדים היתה תהליך ההפרטה של נמלי הים. בנימין נתניהו, כשר האוצר, ניהל מערכה נמרצת להכנעת ההתנגדות של הוועדים של עובדי הנמלים לתוכנית ההפרטה. כאשר נוכח לדעת, כי האיומים אינם משפיעים, עבר נתניהו להצעת שוחד: הוא הבטיח לעובדים העלאת שכר מסוימת ושיפור מסוים בתנאיי הפרישה, וזאת בתנאי שהם יתחייבו לא להתערב בתנאיי העבודה של העובדים החדשים, שיתקבלו לעבודה בנמלים. לאחר שהושגה הסכמת העובדים להצעה זו, הפכו הנמלים לחברות פרטיות, ואילו עובדים חדשים מתקבלים לעבודה מחוץ להסכם העבודה הקיבוצי ובאמצעות חברות כוח אדם. מכאן שהמחיר של הסכמת העובדים להפרטת הנמלים היה – פירור ארגון העובדים. הנהגת ההסתדרות גיבתה הסכם גרוע זה.


אך ההסתדרות, על כל חולשותיה, עדיין מפריעה למעבידים ולממשלה. לכן מתנהלת מערכה תקשורתית שיטתית נגד ההסתדרות והמעבידים מקבלים גיבוי ממשלתי, כאשר הם מתנגדים לארגון עובדיהם.


בשנים האחרונות מתחוללים כמה שינויים חיוביים במבנה ההסתדרות ובמנגנוניה. השינויים האלה מתרחשים על רקע התפוררות של מפלגות הממסד ושל התרחקות של ממלאי תפקידים מחברות במפלגות הממסד.


בבחירות האחרונות לוועידת ההסתדרות התייצבו רק ארבע רשימות. נוסף ל"עוגנים", רשימתו של עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, הכוללת נציגים של כל מיני מפלגות (עבודה, מרצ, עוז, ליכוד, ש"ס, ישראל ביתנו), התייצבו בבחירות חד"ש, בעלת הזהות הפוליטית-רעיונית הברורה, וכן סיעה אחרת בליכוד ובל"ד (שלא עברה את אחוז החסימה).


נחוצה רפורמה דמוקרטית


ההסתדרות תוכל להמשיך ולהיות הארגון היציג של העובדים, להרחיב את מספר חבריה ולנהל מערכות לוחמניות, אך לשם כך צריכה להתחולל בה רפורמה דמוקרטית, שתקנה לה אופי פועלי לוחם.


ישנם עובדים, אשר בניסיונם להיאבק להגנת זכויות עובדים נכוו מיחסו של מנגנון ההסתדרות, ולכן נואשו מההסתדרות והם פונים להקמת איגודים מקצועיים חלופיים. אפשר להבין את הרקע לניסיון זה, אך צריך להזהיר שאין לו סיכוי להתמודד בהצלחה הן עם בעלי ההון והן עם ההסתדרות.


האם ארגון מקצועי חלופי יוכל לתמוך, הלכה למעשה, למשל, במאבק עובדי הרשויות המקומיות לקבלת שכרם המולן? אפילו הגורם ששמו קרן השביתה, שבו נצברו סכומים, הוא בעל משקל. בשנת 2000 למשל, שולמו מקרן השביתה 9 מיליון שקלים לעובדי חיפה כימיקלים, שניהלו מערכה עיקשת להגנת הסכם העבודה הקיבוצי ולמניעת פיטוריהם של נציגי העובדים הנבחרים.


בתנאים של מתקפה משולבת של ההון והממשלה, כאשר הלחץ לבטל הסכמים קיבוציים קיימים ולפורר ועדי עובדים נושא פרי (למשל בחברות כמו מגדל ביטוח, אלקטרה), חיוני במיוחד להשקיע מאמצים לא בניסיונות שווא להקים ארגוני עובדים חלופיים, אלא בחיזוק ההסתדרות הכללית, בקידום הכשרתם של נציגי עובדים, ובשכנוע הנהגת ההסתדרות בצורך לגבש תשתית רעיונית מעמדית להסתדרות ולאיגודים המקצועיים.

תגובות
נושאים: מאמרים

18 תגובות

  1. פרדי הגיב:

    מאמר מצוין.

    כל הכבוד!

  2. מה בקשר לוטורי הגיב:

    האם גם חלקו של עמי וטורי יועלה לאתר?

  3. לנין הגיב:

    אני לא בקיא בפרטים ולכן אסתכן בדיברי שטות, (מכמה סיבות שלא זה המקום לפרטן אני התמקדתי עד עכשיו בעיקר בצד התיאורטי [עכשיו, כשאני אתחיל בפעילות מעשית, המהפכה תפרוץ לבטח…]),
    אבל למה אי אפשר להקים ארגון עובדים נפרד ובלתי תלוי בהסתדרות שייצג את כל העובדים, גם הפרטיים, גם חברות כח אדם, גם עובדים זרים וגם פלשתינים?

  4. ד.ר הגיב:

    אם עמדתו של ברכה היא פרו-הסתדרות, ניתן להסיק מכך שעמי וטורי יצג את העמדה האנטי-הסתדרות בדיון? האם יש לכך קשר לאיגוד האלטרנטיבי שהוא ממקימיו? אני מקווה שנוכל לשמוע זאת ממנו.

  5. איתן מנדלבאום הגיב:

    לנין היקר, אין בעיה להקים איגודי עובדים חיצוניים להסתדרות. במגזר הערבי הדבר אף נפוץ במיוחד. השאלה הינה עקרונית ופרקטית גם יחד. כוחה של ההסתדרות בא מעצם העובדה שהיא אירגון הגג של רוב האיגודים המקצועיים, ותחתיה מאוגדים רוב העובדים המאורגנים בארץ. כפי שמוסבר במאמר, עובדה זו מקנה לה את כוחה. אין ספק שיש להסתדרות החדשה עוד הרבה ללמוד ולשנות בכדי לשוב לכוחה מפעם, ואף להגדיל את פועלה, ואין ספק שעליה לפנות גם למגזרים במשק שעד כה הוזנחו, כדוגמת עובדי הקבלן ועובדי כוח האדם, אבל בהקמת ועדים חלופיים, מפוררים בעצם העובדים את כוחם. העובדה שכל העובדים הללו מאורגנים יחדיו, מקנה להם חוקית ומוסרית את היכולת והחובה להפגין סולידריות רחבה כלפי חבריהם המאורגנים, גם אם אלה עובדים במקום עבודה אחר או בענף אחר. כך יכולה ההסתדרות להשבית את כלל המשק "רק" בגלל עובדי 42 רשויות מקומיות שלא מקבלים את שכרם. ושנו חכמים "כוחנו באחדותנו".

  6. עופר יהלום הגיב:

    יש לי שתי שאלות לכותב המאמר: ראשית, האם היה רואה בהסתדרות גוף חיובי יחסית גם אם הליכוד היה מנצח בבחירות? – כפי שנאמר, רשימת עוגנים אמנם קיבלה כ-80 אחוז בבחירות, אבל זה היה בתמיכה של חלק ניכר מהמרכז והימין.

    כמו כן הייתי מבקש לשמוע את דעתו על הצעתי לרפורמה בהסתדרות, שמבוססת במידה מסוימת על ההצעה דהלתצה לפניח נשים רבות סיעת "מצפן" :

    א) לפעילות בשכר באיגוד המקצועי יוכל להיבחר רק אדם אשר עובד לפחות 3 שנים במקצוע המיוצג על ידו.זכויות הנבחר במוקם עבודתו יישמרו עד שיבתו לעבודה.
    ב) לאספה הכללית של העובדים בכל מקום עבודה, תהיה הזכות הריבונית להחליט על דרכי המאבק המקצועי כולל בעניין הכרזת שביתה.
    ג) לפחות מחצית מחברי מליאת הועד הפועל ומחברי הועדה המרכזת ייבחרו ישירות על ידי האיגודים המקצועיים.
    ד) ההסתדרות תפעל לחקיקת חוק לפיו בתי המשפט לא יתערבו בסכסוכי עבודה.

  7. אחמד פילגר / מאמר מצויין הגיב:

    אני רוצה לברך את החבר נסים ברכה על מאמרו המצויין. חבל שהוא לא כותב הרבה יותר!

  8. עמי וטורי הגיב:

    בהסתדרות הכללית קצת פחות מ 500,000 חברים שעה שסך השכירים בישראל מונים קרוב ל 2,500,000 .
    בפועל אחוז השכירים החברים בהסתדרות קטן עוד יותר מאחר וחלק מחברי ההסתדרות הם פנסיונרים ועצמאיים.

    ההסתדרות אינה בנויה כאיגוד מקצועי. המרחבים נבחרים על פי איזור מגורי החבר ולא על פי איזור עבודתו מה שמנתק כל קשר בין החבר למי שאמור לייצג אותו. כך למשל מרחב ת"א מייצג את העובדים באיזור ת"א אבל מי שעובד בת"א וגר בראשון צריך לבחור במרחב אחר. רק במרחבים שבהם כל העובדים גם גרים באותו איזור, למשל בדרום יש חפיפה בין בוחרי המרחב ומיוצגי המרחב. באופן לגמרי לא מפתיע שם גם יש יותר יוזמה מצד המרחב.

    הבחירות למרחבים ולוועידת ההסתדרות נערכות פעם בחמש שנים שיא עולמי שלילי. ברוב האיגודים הנורמלים לפחות ברמת המרחב היו צריכות להתקיים בחירות כל שנתיים.

    בניגוד לאיגודים מקצועיים דמוקרטים אין כל יכולת לאספת חברים במקום העבודה לדחות את ההסכם הקיבוצי המוצע להם או להאריך שביתה. כך יכול המרחב/האגף לאיגוד מקצועי לחתום הסכמים מעל ראשיהם.

    ההסתדרויות המקצועיות בהסתדרות הן פיקציה. חלק מראשיהן ממונים ע"י הנהגת ההסתדרות, אחרים ממונים על ידי ראשי וועדים שלא נבחרו בהליך דמוקרטי וחלקן אמורות לקיים בחירות רק שאיש לא זוכר מתי הן עשו זאת לאחרונה.

    בוועדים עצמם רק מי שעובד למעלה משנתיים רצוף במקומות עבודה רגילים או למעלה מחמש שנים/עובד קבוע במקומות עבודה עם הסדר קביעות רשאי להיבחר. הסדר זה יוצר ברוב הוועדים אוליגרכיה שלטת ותיקה שהעובדים הזמניים בהעסקה ישירה מעניינים אותה רק בצורה מוגבלת ביותר. על עובדי כוח אדם וקבלן במקום העבודה בכלל אין מה לדבר. כמו כן מאחר שחברות בהסתדרות או גביית דמי טיפול מהעובד אינה תלויה בקיומה של נציגות עובדים/וועד במקום העבודה, אין להסתדרות אינטרס מובנה בהקמת וועדים חדשים.

    מספר האנשים המיוצגים ע"י וועדים גדול ממספר חברי ההסתדרות משום שהוועד אמור לייצג את כל העובדים במקום העבודה ולא רק את חברי ההסתדרות. בצרפת למשל שבה קימות מועצות עובדים מתוקף חוק שסמכויותיהם דומות לאלו של הוועדים (אכיפת חוקי עבודה והסכמים קיבוציים והגנה על העובד מפני פיטורים שרירותיים) מיוצגים ע"י מועצות העובדים כ 40% מהשכירים אחוז גבוה יותר מכלל האנשים בישראל שיש וועד במקום עבודתם. רק שלהבדיל מישראל כל העובדים יכולים לבחור ולהיבחר למועצות העובדים.

    לפחות לפי ההגדרות המקובלות במרבית ארצות אירופה ההסתדרות היתה נתפסת כעמותה שלקחה לעצמה מונופול על יחסי העבודה במשק ולא כאיגוד מקצועי. כמובן שניתן לנסות ולשנות את ההסתדרות ואישית אשמח מאוד עם ההסתדרות תראה פתאום כמו איזו איגוד מקצועי סקנדינבי או בלגי או לפחות כמו איזה איגוד מקצועי גרמני. רק שלא נראה לי שהשינוי הזה יבוא מעייני וגם לא מסיעה קטנה עם כוונות חיוביות בבית נבחרי ההסתדרות. רוב השכירים חברי ההסתדרות מביעים בה אי אמון פסיבי (32% אחוזי הצבעה בבחירות האחרונות) ורבים מהשכירים מחוץ לה אינם רוצים להיות חברים בה ולא בגלל התנגדותם לרעיון של התארגנות עובדים. הקמת וועדים בתוך ההסתדרות אינה משנה את ההסתדרות מישום שלחברי הוועד אין תפקיד פורמאלי בהסתדרות. זו תמימות לחשוב שבדרך זו ניתן יהיה בעוד חמש שנים להקים סיעה שתזכה בבחירות בהסתדרות (פחות מזה לא יביא לשינוי של ההסתדרות מבפנים).

    אני איני שולל את הפעילות בתוך ההסתדרות וגם לא הייתי מזלזל במימון המפלגות שמוענק דרך ההסתדרות (12,000 ש"ח בחודש על כל חברי בינ"ה) אבל לדעתי בלי פעילות מקבילה בחוץ כלום לא ישתנה כמו שכלום לא השתנה (לפחות לא לטובה) בשלושים השנים האחרונות.

  9. ניצן אביב הגיב:

    התארגנות עובדים – האומנם בהסתדרות ???

    תודה לד"ר עמי וטורי על הבהרותיו הממצות וסקירתו המפורטת על המתרחש בתוככי ההסתדרות פנימה ובגופים דומים, אחרים המאגדים עובדים,
    בארצות השונות בחו"ל,

    למרות פנייתו של ניסים, שלא ל"חבל" בהסתדרות הקיימת ולפעול רק מתוכה, כדי לא לפוררה, אני, בכל זאת, מצפה ומייחל בכל ליבי, להקמת גוף חדש, נועז ולוחמני לזכויות עובדים – הסתדרות עובדים חדשה, חלופית שתייצג כהלכה וללא סייג, את כלל העובדים במשק, ללא יוצא מן הכלל: יהודים, ערבים, עובדי חברות כח אדם [עובדי קבלן], מהגרי עבודה [עובדים זרים] גימלאים וכל יתר העובדים שמאסו ומואסים במנגנון המסואב הקיים, שנוטה יותר מפעם אחת להתעלם מקבוצות העובדים המצויים בשולי החברה וכאלה שאינם זוכים לייצוג הולם או אינם מיוצגים כלל ע"י ההסתדרות הקיימת, הנאלצים, בעל-כורחם, לעבוד בתנאי שכר עלובים ומחפירים וללא כל זכויות נלוות כלשהן ואלו, שנמנעים מחברות בה כעת, בסוברם שההסתדרות הקיימת איננה לוחמנית דיה בדאגתה לזכויותיהם של כ ל ל העובדים!

  10. חד"ש היא מפלגה קיקיונית? הגיב:

    אולי שלושה מנדטים, אבל יותר פעילות חברתית-שמאלית מכל המפלגות ה"חברתיות" ביחד. עד שלי יחימוביץ’, מי בעבודה בכלל ידע מה זה חברות כוח אדם?

  11. דוד החפש לניצן אביב הגיב:

    לניצן חלומך התגשם ושמה בישראל היא "ההסתדרות הלאומית", כן אותה הסתדרות שדאגה לחוקק תוך יד אחת עם המעסיקים את חוק עוקף "חוק חברות כ"א" של עמיר פרץ.
    הגיע הזמן שאנשי "הגדה השמאלית" והשמאל בכלל יתעשתו ויבינו שהבעיה של השמאל הכלכלי בארץ הוא המריבות הפנימיות, עדיף לבכר מנגנון/מועמד שהוא אופציה טובה מאשר לא לבחור בכלל, ראו מה קרה עם עמיר פרץ שאנשי השמאל העדיפו לבחור בכל מיני מפלגות קיקיוניות(הגימלאים, חד"ש לחם וכו’) מאשר בעמיר פרץ וקיבלנו את אהוד ברק שהקשר בינו לבין שמאל הוא ספק קלוש ספק לא קיים בכלל.

    לסיכום זכרו "פועלי כל העולם *התאחדו*"
    את המריבות נשאיר לאחרים.

    daviv9@nana.co.il

  12. הסתדרות ה"עובדים" הלאומית הגיב:

    מתוך וויקיפדיה:
    בהתאם ליסוד הע"ל בידי הרוויזיוניסטים נקבעו להסתדרות העובדים הלאומית בזמנו ערכי יסוד, והם:

    שלילת הסתדרות עובדים בודדת.
    שלילת מלחמת המעמדות הסוציאליסטית.
    דחייה של חגים מעמדיים.
    חיוב לקיים בוררות בין מעבידים לעובדים במקרה של סכסוך.
    שירות בריאות ממלכתי.
    מדינה עברית בכל שטח ארץ ישראל (ובכלל זה עבר הירדן).

    ממש תנועת פועלים אותנטית!

  13. ניצן אביב הגיב:

    אני מבקש להוסיף את הקטע הבא, שנשמט בטעות מסוף תגובתי האחרונה, בגלל השמטה בהקלדה:

    ל א ! להסתדרות רופסת, המתרפסת בפני ההון=שלטון ונכנעת לתכתיביה המפלים של הממשלה ושלוחה: "נערי" האוצר, ללא תנאי וללא עמידה אמיצה ונחושה על זכויות העובדים במלואם, מצד אחד ולדרישותיהם החמסניות של איגודי התעשיינים והמעסיקים, מצד שני.

  14. ניצן אביב הגיב:

    לגולש [בעילום שמו] שהגיב לתגובתי הקודמת:

    ההסתדרות הלאומית [הבזויה] היא הגשמת חלומי? הנשתבשה דעתך?
    אולי, לשם שינוי, תתעשת אתה, וכצעד ראשון תפסיק להטיף בהתנשאות [ובעילום שמך, כמובן] ל"אנשי הגדה השמאלית" [יש גוף כזה?] כיצד לחשוב ואת מי לבכר [וגם לבקר!.
    ההשוואה המגוחכת לבחירות הארציות ותוצאותיהן, המרות כשלעצמן, איננה ממין הענין, שהרי אנו עוסקים כאן בהסתדרות עובדים, שאמורה לאגד, לייצג ולהגן על כלל העובדים ולא בהקמתה של ממשלה ובוודאי לא ממשלת הכשל המכהנת.
    הסיסמה הנכונה: "פועלי כל הארצות התאחדו" נכונה גם היום ואין בה סתירה [אלא להיפך] לגבי הקמת הסתדרות חלופית לזו הקיימת, שהיא, כפי שכבר כתבתי, הסתדרות בעלת מנגנון מסואב שאיננה מייצגת את כלל העובדים במשק ובמיוחד את קבוצות העובדים החלשות ביותר בו, כגון עובדי חברות כח-האדם [חב' הקבלן] ומהגרי העבודה [העובדים הזרים]!

  15. נסים ברכה הגיב:

    התיחסות מהפכנית לנושא אירגון העובדים להגנה על שכרם ושיפור תנאי העבודה אל מול ההון החמסני,תוכל לקדם את האינטרסים של העובדים.
    זאת רק בתנאי שהתיחסות כזו תסתמך על ניתוח ראלי של התנאים העכשיויים ולא רק על משאלות לב. על מי שמתיימר להקים היום איגוד מקצועי נאמן לוחמני,דמוקרטי , מאחד ורחב יותר ,חלה החובה והאחריות להצביע על איזה קאדרים של מנהיגי עובדים ועל איזה תשתית חומרית הוא משעין את יומרתו .ללא זה וללא הצגת בסיס רעיוני ומדיני יש לצערי סכנה שהרפתקאה כזותוצאותיה תהיינה, הגברת חוסר האמון ביכולתם של העובדים להתארגן למאבק מול ההון ולהוביל פרספקטיבה של שינויים חברתיים מהפכנים. בתנאים הקיימים היום יש כורח ברפורמות דמוקרטיות במבנה ההסתדרות. בניתוחו של ידידי עמי וטורי יש רעיונות חשובים שיכולים להוות חלק חשוב במצע שיגובש לקידום רפורמות כאלה. באותה העת יש לתרום להרחבת החברות בהסתדרות לחיזוק האחדות והסולידריות במאבקי העובדים.להשתלב כמנהיגים של ועדי עובדים נאמנים לענין העובדים , להגנה על הסכמי ההעבודה ,לחידושם והרחבתם.

  16. דוד החפש לניצן אביב הגיב:

    אין אני חולק עלך להיפך אני פשוט אומר שהנה יש כבר אלטרנטיבה(ההסתדרות הלאומית), רק שעם כזאת אלטרנטיבה עדיף להשאר עם זאת הישנה.

  17. ניצן אביב הגיב:

    לניסים שלום,

    תחילה, אומר כי, אין, לעניות דעתי, כל רע בהבעת משאלת-לב. הכל, כידוע, מתחיל במשאלת-לב.
    נכון שצריך וראוי לדאוג לבססה וצריך שתסתמך, כדבריך, על ניתוח ריאלי של התנאים העכשויים. נכון גם שצריך לארגן ולהקים קאדרים של מנהיגי עובדים [חלקם יכול לבוא ממנהיגי עובדים החברים בהסתדרות הקיימת והמזדהים עם השינוי הדחוף והחיוני שבהתארגנות כזו] ולא חסרים כאלה.
    כמובן, דרושה גם תשתית חומרית ומעל לכל ובראש ובראשונה, לחבר, לפרסם ולהפיץ מינשר רעיוני ומדיני שילכד את כל המזדהים בשינוי החיוני ההכרחי.
    הרעיון להסתדרות חלופית, מהפכנית, לוחמת וכזו המייצגת את כלל העובדים במשק [והעובדים היותר חלשים שאינם מיוצגים בה], הוא רק בתחילת הדרך ואין לפסול מראש את המאמצים והגישושים הראשוניים של ההתארגנות להקמתה, אלא, לעניות דעתי, לתמוך ברעיון חיובי זה על אף כל הקשיים שבדרך.

  18. ספרטקוס הגיב:

    הגיע הזמן לנקות את האורווה הזאת, שקוראים לה ההסתדרות. במיוחד כשבראשה עומד ניאוליברל במסווה, כזה שפותח שולחן כל יום שישי עם קובי הבר ובכירי המשק. הוא עושה את מכירת החיסול של נכסי המדינה, כך קידם את הפרטת הדואר, וכך הוא מקדם את הפרטת חברת חשמל וכו. כזה ששוכר חברה שתאביס את חברי הבית (נורקייט) שגונבת עובדי קבלן בדרום.

    ההסתדרות לא יכולה לייצג את עובדי הקבלן, כי היא מכרה אותם לטובת הוועדים. היא אוספת את כספם כל חודש, ולא עושה כלום למענם.

    שלא לדבר על כך שהמצביעים בבחירות להסתדרות חתמו את שמם על המעטפה. אני לא יודע אם אסד מתנהג ככה.
    או הפגישה בביתו של יו"ר התאחדות התעשיינים, יום לפני הבחירות, כדי לנסות לשחד את המועמד השני לוותר, בתמורה לג’וב.

    או הסכם הפנסיה השערורייתי שהוא חתם, כך שבמקום שייבחר הסכם עובדי התעשייה הנפוץ בארץ, הוא חתם הסכם מלא חורים.

    בקרוב המושחת יעוף, וזה יהייה זמן מצויין לנקות את הגוף הזה מכל המושחתים האחרים, ולשים שם נציגי עובדים אמיתיים, ולא פעילים פוליטיים.

הגיבו לאיתן מנדלבאום

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים