הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 בספטמבר, 2007 8 תגובות

בדרך כלל אני נרתע מהשוואות פשטניות ומהיקשים מתופעות בחברות מסוימות לחברות אחרות החיות בתנאים שונים. במיוחד, מפריעות לי בקשות המופנות אלי בגלל מוצאי ובגלל עיסוקי האקדמי מתוך ציפייה שאציג דוגמאות לטינו-אמריקאיות שישמשו השראה למאבק לשינוי חברתי בישראל. יש משהו מוטעה ומטעה בהשוואות ובבניית מיתוסים מסולפים ממציאויות רחוקות. ובכל זאת, לפעמים כן אפשר ללמוד, בזהירות הראויה ורק במובנים מסוימים, מהניסיונות ומהתופעות של חברות אחרות החיות בתנאים שהם בו זמנית שונים ודומים.

הפעם קראתי ידיעה בעיתון הפרואני "לה רפובליקה" (17 בספטמבר 2007), ולא התאפקתי. הרגשתי צורך לתרגם ולהביא קטעים מהידיה לקוראי הגדה השמאלית בשל יכולתה לתרום לדיון המתקיים בשמאל הלא-ציוני על התביעה לדמוקרטיה הסכמית. תביעה זו עלתה כזכור במסמך שכמה אינטלקטואלים ופעילים חברתיים הכינו עבור ועדת המעקב העליונה של הפלסטינים אזרחי ישראל. תביעה זו הפכה לנושא במחלוקת, כאשר גורמים משמעותיים בשמאל הלא-ציוני דחו אותה מנימוקים "מעמדיים" ("זה מזכיר לי דמוקרטיה בורגנית", טען אחד המגיבים הקבועים המזוהים עם מק"י באתר זה) ומטעמי התנגדות להסדרים המבוססים על זהויות לאומיות או עדתיות וכדומה.


באחד הכנסים של תנועת התחברות-תראבוט קיימנו דיון מעמיק מתוך הכרה שהתביעה לדמוקרטיה הסכמית מוצדקת מבחינת המיעוט הלאומי הפלסטיני כדי להגן על עצמו מפני עריצות ודורסנות הרוב בתוך ישראל. יותר מכך, הגענו למסקנה שמעבר לשאלות פרוצדוראליות משניות יש בדרישה לדמוקרטיה הסכמית פוטנציאל עצום, כנושא למאבק דמוקרטי והשתתפותי מגייס עבור אוכלוסיות מדוכאות. הכוונה היא לכך שכל אוכלוסייה המודרת מהשלטון וממרכזי הכוח זכאית לתבוע שותפות בקבלת החלטות הנוגעות לה, למרחב שבו היא חיה, לכיווני פיתוח המשאבים וסביבתה. זו תביעה אנטי-קולוניאלית ממדרגה ראשונה כנגד תהליכי קולוניזציה של אוכלוסיות ילידיות בידי מתיישבים או בידי בעלי הון המגיעים מבחוץ וזו גם תביעה החורגת אל מעבר לדמוקרטיה הליברלית והייצוגית לעבר אזרחות עממית ופעילה.


הדוגמא בה מדובר בידיעה המובאת להלן ממחישה היטב איך גישה דומה (ללא הכותרת "דמוקרטיה הסכמית") עומדת בבסיס של תהליך גיוס השתתפותי של אוכלוסייה כפרית אינדיאנית די גדולה ברכס הררי בצפון פרו, כנגד פעולתן של חברות כרייה הפועלות במרחב שלה. הנה ביטוי ודוגמא לפוטנציאל העצום הטמון בגישת הדמוקרטיה ההסכמית כתביעה מארגנת של מאבק לשחרור מדיכוי, ניצול ואפליה. אינני אומר שצריך או אפשר להעתיק משהו ממקרה זה למציאות שלנו. ממש לא. אבל, שוב, אפשר לקבל המחשה להגיון הדמוקרטי העמוק, העממי, של התביעה הזאת של המודרים להכריע בעצמם את כיווני התפתחותם.



"לא" מוחץ לכרייה


יותר מ-90% של האוכלוסייה התבטאה כנגד הנוכחות של חברת הכרייה מאחס באדמותיהם


מאת: מילגרוס סלאסר וחביאר קובניאס – שליחים מיוחדים


ההאשמות של ראש הממשלה חורחה דל קסטייו נתקלו בקיר. ללא כל מעשי אלימות או איומים נערך משאל השכנים ביוזמת שלוש מועצות אזוריות בהרי פיורה כדי לאפשר לאוכלוסייה להתבטא ביחס לפעילות המכרות. במסגרת של פעולה רגועה, ניצח ה"לא" לפעילות הכרייה תוך דחיית פרויקט ריו בלנקו של מאחס.


על פי התוצאות הרשמיות, במועצה האזורית אל קרמן דה לה פרונטרה, מתוך 3,053 הבוחרים שבאו להצביע 93% הצביעו "לא" (2,825 מצביעים), בעוד ש-73 אזרחים סימנו "כן". נרשמו רק 48 פתקים לבנים ו-107 קולות נפסלו.


[…]


מתוך יותר מ-31 אלף בעלי זכות הצבעה במועצות של איאבקה, פקאיפאמפה ואל קרמן דה לה פרומטרה, 60% בקירוב הופיעו במרכזי ההצבעה למרות שתוצאות המשאל לא מחייבות וההליך לא נתמך על ידי ועדת הבחירות הרשמית. לא עניין את התושבים שהממשלה ניסתה להכריז על אי חוקיות ההליך בכדי לפגוע באמינות המנגנון הזה של השתתפות אזרחית: ההתייצבות היתה המונית.


[…]


עוד בערב שקדם להצבעה אלפי קומונרים (הכוונה לתושבי קהילות כפריות, בעלות רמות מסוימות של שיתוף, ח"ל) הגיעו מהרי פיורה כדי לענות לשאלה: "האם את/ה מסכים/ה עם פעילות הכרייה במועצה שלך?" רבים מהם הלכו ברגל יותר משש שעות וישנו בכיכרות העיירות בהמתנה לפתיחת מרכזי ההצבעה.


אנטוניו רייס לאבאן, איש המשמר האזרחי של מקבץ הבתים ריו בלנקו הסמוך לפרויקט הכרייה של חברת מאחס, הלך קרוב ל-12 שעות כדי לסמן את פתק ההצבעה שלו. "באתי מרצוני. לא יכול להיות שחברה כלכלית תפלוש אלינו בלי לכבד את כללי הקהילה", אמר. יישובו הוא אחד מ-44 מקבצי בתים במועצה האזורית הכוללת אוכלוסייה בעלת זכות הצבעה של 5,152 מצביעים, אשר מתוכם הצביעו אתמול קרוב ל-60%.


בפיקוח של אנשי המשמר האזרחי, עמדו הקומונרים בתור בסמוך לקלפיות מ-6 בבוקר.


[…]


באיאבאקה התמונה היתה דומה. במועצה הזאת, שיש לה יותר מ-17 אלף מצביעים מ-21 קהילות כפריות, פנו רבים להצביע באיצטדיון "פאמפה דה לובוס", היכן ש-89 קלפיות נפתחו בשעה 8:26 בבוקר.


[…]


למרות שלא דווחו מעשי אלימות, נשיא הפדרציה הפרובינציאלית של המשמרות האזרחיים של איאבאקה, מגדיאל קריון פינטדו, הודיע שבכביש המוביל למועצה האזורית איאבאקה הקומונרים מצאו כרוזים שבהם ניסו להניע אותם מלהצביע מהטעמים הבאים: "פיורה רוצה השקעות, לא להתערבות הקומוניסטית במאחס, הקומוניזם שגרם טרור מונע מהשקעות פרטיות להגיע לאזור שלנו". הכרוז לא חתום ובהתאם לקו של הנשיא אלן גרסיה נטען כי העמותות שמעודדות את המשאל "מקבלות מלוא חופן דולרים מחו"ל ומרוויחות מהעוני של עמנו".


בתגובה אמר מגדיאל קריון שהתוצאות דווקא מראות שהתושבים לא רוצים את מפעל הכרייה כי רואים בו סכנה למקורות המים של הנהרות. הוא דחה כל טענה על מניפולציה. יותר מ-22 משקיפים בינלאומיים מאקואדור, בוליביה, ספרד, גרמניה, אנגליה, קנדה ושוויץ עקבו אחר המשאל וכן 20 חברים בעמותת "שקיפות".


ראלף הלמר מה-Networld Institute for Global Democratization אמר באיאבאקה שההליך הזה הוא לגיטימי כיוון שהמועצה המקומית יזמה אותו והיא עצמה חלק ממוסדות המדינה. "זה טוב כי זה מאפשר לאנשים להתבטא ביחס לגורלם. מקרי דמוקרטיזציה כאלה הם מעטים בעולם", אמר.


[…]


בעוד ש-200 שוטרים סיירו ברחובות של אל קרמן דה לה פרונטרה ואיאבאקה, יותר מ-700 אנשי המשמר האזרחי שמרו על הקלפיות. הגברים שמרו על הסדר ונשות המשמר האזרחי השגיחו שלא תהיה צריכת אלכוהול לפני ההצבעה. "אסור לכם להיכנס להצביע שיכורים. זו צריכה להיות הצבעה מודעת", אמרה אחת מהן.


[…]


מנהיג איאבאקה מגדיאל קריון אמר שקהילות האיכרים מוכנות לשוחח עם ראש הממשלה על התוצאות של המשאל שבידיהן. "נמשיך לחפש דו-שיח, אבל יש לכבד את הזכויות והנורמות שחלות בארץ. אין לדרוס את זכויות הקניין של הקומונרים, כיוון שגם לנו הזכות לחיות ולהחליט באופן חופשי על מתכונת הפיתוח שלנו", אמר קריון. המנהיג של המקום משוכנע שאיאבאקה לא צריכה להציע רק הפקת מינרלים, אלא שהיא גם יכולה להפוך לאזור חלוצי בחקלאות ובגידול הבקר ושכבר קיים יצוא משמעותי של סוכר מלא וקפה אורגני.


[…]


חברת הכרייה מאחס קיימה פעילות מקבילה


[…]


חברת הכרייה מאחס מימנה פעילות ספורטיבית עם התושבים של כמה מקבצים שהיו אמורים לקחת חלק במשאל. "המכרה מקיים את האליפויות האלה כדי לחבל בנו", טען סגן נשיא הקהילה המקומית אאוסביו גררו.


כתבי "לה רפובליקה" הגיעו למקום (כחצי שעה נסיעה מאל קרמן דה לה פרונטרה) וביררו לפי עדויות התושבים, שמאחס חילקה מתנות, שור, כבשים, וחבילות אורז וסוכר לקבוצות המנצחות […]


המקור:


larepublica.com.pe

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. דן תמיר הגיב:

    תודה לחררדו על הקישור ועל התרגום. הנעשה בבוליביה מעודד ונוטע אופטימיות.

    עם זאת, יש הבדל מרכזי אחד בין ההתאגדות על בסיס מקומי של תושבי המחוזות הנזכרים במאמר לבין יוזמות של "ועדת המעקב העליונה" (של ה"ערבים" בישראל): בעוד שההתארגנות בבוליביה באה בכונה לייצג את דעתם של תושבי אזור מסוים ומבססת את הלגיטימיות שלה על האינטרסים של תושבי אותו אזור, הרי ש"ועדת המעקב העליונה" בארץ מבססת את הלגיטימיות שלה על אידיאולוגיה לאומית על-טריטוריאלית, "ערבית" (שאינה שונה מהותית מן הלאומיות העל-טריטוריאלית ה"ציונית").

    חג אסף שמח לכולם,

    דן

  2. תיקון טעות הגיב:

    טעה, טעות, טועים, טעינו, טעה.

    צ"ל "פרו" ולא "בוליביה". עם הקוראים הסליחה.

    שוב חג שמח,

    דן

  3. לדן תמיר הגיב:

    חבל שאת הטעות המרכזית שבהודעה הקודמת שלך לא טרחת לתקן.

  4. לנין הגיב:

    כמה מילים בקשר לדמוקרטיה הסכמית-
    האם הערבים מודרים מקבלת החלטות לגבי עצמם בגלל שפשוט לא חשבו ("הם" מופשטים ביותר) עד עכשיו על הפרוצדורה של דמוקרטיה הסכמית?
    הרי אותם סיבות שגורמות לאפלייה הטרוריסטית גורמים לזה שכל דיבור על דמוקרטיה הסכמית (כזאת שמשפיעה) וכו’ הוא אוטופיה מנותקת מהמציאות.
    איך חררדו מציע לפתור את הבעיה שהיא תוצר של מצב חברתי מסויים ובאה לידי ביטוי גם בפרלמנט הבורגני?
    פשוט, נקים מעין פרלמנט מקביל.
    מאיפה יהיו לו סמכויות ויכולות השפעה?
    לחררדו הפתרונים.

  5. אשר פרוליך הגיב:

    לחררדו שלום:

    "דמוקרטיה הסכמית" הינו חלום יפה ומתאים לדיונים אינטלקטיאלים באקדמיה או בבתי קפה,
    אבל נטולת בסיס במציאות.
    "דמוקרטיה" זו מבוססת על שיתוף פעולה(הסכם)בין מעמדות אנטגוניסטיות,בעלי אינטרסים מנוגדים,ושורשיה עוד ב"חוזה החברתי" של רוסו
    (ROSSEAU)בתקופת נעורי הבורגנות.
    היו תקופות בהן נתן היה לגשר בין אינטרסים מנוגדים של מעמדות,לרווחת הכלל.כך היה בתקופת המהפכות האנטי-פיאודליות בהן הבורגנות והאריסים שתפו פעולה וכך היה גם בשנים לאחר מלחמת העולם השנייה בהם היה צורך לבנות מחדש את הריסות המלחמה הגדולה.
    אבל יש תקופות בהן הסתירות והאינטרסים של המעמדות השונים בחברה לא נתנות לפשרה או ל"הסכם" כל שהוא,כוון שהסתירות כל כך עמוקות,שכל "הסכם" כזה לא יהיה שווה לנייר בו יכתב.
    היום,בשלב של הקפיטליזם הסנילי והמזיק(במישורים רבים כולל הרס כדור הארץ וסכנת מלחמות חדשות),אין כל אפשרות של "הסכם" כזה שלמעשה,ישמש כמחילה וזכוי לפשעי הקפיטליזם ומתן אפשרות להמשך ההשתוללות המטורפת שמדרדרת את כולנו לקטסטרופה עולמית.
    לכן,"הסכם" כזה,יהיה,למעשה,שיתוף פעולה עם הפושעים.

  6. חררדו לייבנר הגיב:

    תודה על התגובות,
    אנסה להיתייחס לכמה נקודות שהועלו ושחידודן עשוי להועיל:
    1) לדן, האמת היא שיש עוד כמה הבדלים עקרוניים וכמובן גם מבחינת המציאות באנדים הפרואנים ובישראל. תמיד צריך להיזהר מהשוואות פשטניות ונטולות בסיס ממציאות אחת למציאות שנייה. אבל, יש נקודה שלא מובלטת מספיק בכתבה שתרגמתי וגם לא הדגשתי מספיק. ההכרה בצורך לשתף תושבי חבל ארץ או אזור מסוים היא אוניברסילית והיא מרכיב חשוב וחיובי בדמוקרטיה ההסכמית. אבל, התביעה של תושבי הכפרים הנידונים בפרו גם נובעת מתביעה להכרה בתרבותם האנדינית-ילידית (אינדיאנית בעיניים חיצוניות) שהייתה מדוכאת עד עכשיו גם בדיכוי בעל אופי אתני-תרבותי. בהתארגנותם נגד פלישת המכרות הם מתארגנים על בסיס אתני ותביעתם מאוד ברורה, הם ולא המשקיעים או המתיישבים דוברי הספרדית שבאים ויבואו בעקבות פיתוח המכרות הם בעלי הבית באזורם ולא ייתכן פיתוח המכוון לצרכים של אחרים בלי לקבל את הסכמתם. תחשוב על הזכות של תושבי עג’מי הערבים לקחת חלק בפיתוח הטיילת ואזור החוף של יפו לפי האינטרסים של עצמם. או תחשוב על הזכות של הערבים הבדואים לקבוע את אופן הפיתוח של חלקים משמעותיים בנגב. הנה היבט של דמוקרטיה הסדרית שהוא גם טריטוריאלי וגם אתני-ילידי. ברור שזה לא מכסה את כל ההצעה של וועדת המעקב – זה כבר דיון אחר. רק הצבעתי על היבט אחד שמעניין אותי במיוחד בגלל הקישור למאבקים חברתיים קונקרטיים.
    2) למי שקורא לעצמו לנין:
    בחייך! אתה חושב שאני מדבר על מוסדות והסדרים חוקתיים ופרצדורות????? לא.
    אני מדבר על תביעות המארגנות מאבקים. עיקרון הדמוקרטיה ההסכמית הוא בעל פוטנציאל עצום בגיוס למאבק לשינוי חברתי. שום שינוי דמוקרטי וחברתי לא מושג אלא באמצעות מאבק שבו משתתפים אנשים. זאת לא שאלה של רעיונות ואוטופיות אלא של התארגנות המודרים למאבק על זכויותיהם, שאלה מעשית מדרגה ראשונה. איך עושים את זה? איך מתרגמים את זה? אין תשובת בית ספר ואין לי פיתרונות מוכנים – זהו אחד האתגרים המרכזיים העומדים בפני כל מי שמעורבים במאבקים ממשיים לשינוי חברתי.
    3) לאשר שלום רב,
    חלק מההערות שלך לא ברורות. מה הסיפור הזה של דיונים בבתי קפה ובאקדמיה? אתה לא שותה קפה אף פעם מחוץ לבית? יש לך משהו נגד אוניברסיטאות בעיקרון? אני מדבר פוליטיקה בבתי קפה, באקדמיה וגם בשכונה שלי (דווקא יצא לי לדבר על זה עם פעילים בוועד השכונה והם רואים את הרעיון בחיוב), בתור לקופאית, בהפגנות, בדוכני החתמה ברחוב, באוטובוס ובמפגשים בין יהודים לערבים. האם זה אומר משהו על נכונות או אי נכונות של הדברים? לא!
    אני לא מציע דמוקרטיה הסכמית כמצב, כמשטר מוגמר, כסטטוס קוו – אלא כתביעה לדמוקרטיזציה בדרך לפירוק יחסי הכוח הקולוניאליים השוררים כאן, כצעד שיכול לחרוג אל מעבר לדמוקרטיה האתנית-ליברלית השוררת כיום. התרעומת שלך דומה למי שבשם "המהפכה הפרולטרית" מתנגד לתביעות להכרה בזכויות עובדים עדיין תחת משטר קפיטליסטי. לדרוש זכות התארגנות לעובדים והסכמים קיבוציים במקום חוזים אישיים זו גם פשרה שהיא בגדר "שיתוף פעולה עם פושעים"?

  7. מיכה רחמן הגיב:

    על דמוקרטיה ועל רעיון הדמוקרטיה ההסכמית

    הרעיון שצריך לחכות למאבק מעמדי ולנצחון הפרולטריון בכל מחיר כבר מזמן פשט את הרגל. אותם סוציאל דמוקרטים מרכסיסטים, שניתחו את מלחמת המעמדות במשטר הקאפיטליסטי נכון הגיעו להישגים המתקרבים בתוצאותיהם לחברה הסוציאליסטית. במרכז הגישה הסוציאל דמוקטית הזו כידוע, עמד המאבק הדמוקרטי. אבל, ניצול האפשרויות הפוליטיות שנותן לנו המאבק הפוליטי הדמוקרטי, שונה ממפלגה למפלגה. בגרמניה לא הצליחה הסוציאל דממוקרטיה להגיע לאותם הישגים של שבדיה. בכל מקרה המפלגות הקומוניסטיות שלא הבינו איך מנהלים מאבק מעמדי נחוש וגם דמוקרטי לא הגיעו לשום מקום.
    אשר לדמוקרטיה הסכמית. לפלסטינים אזרחי ישראל אין שום דרך אחרת זולת מאבק פוליטי מלוכד ונחוש לדמוקרטיה הסכמית או משהו דומה. מאבק בכוח אלים ידוכא עוד לפני שיתחיל. כאן טובה דווקא הדוגמה של בוליביה. מאבק מעמדי ואתני בעת ובעונה אחת של האינדיחנס ("אינדיאנים" בשפתנו המערבית), הביא לשלטון את הנשיא האינדיחני הראשון אוו מוראלס. מוראלס מנהל מדיניות עקיבה ונחושה לטובת המעמד אליו משתייכים האינדיחנס (איכרות ופרולטרון נמוך). הנקודה המעניינת בסיפור של האינדיחנס בבוליביה היא ההתארגנות העממית המדהימה שלהם. פוליטזציה של ההמונים. קבוצות מאבק אינחניות רבות, מאבק נחוש דמוקרטי רדיקאלי וחכם, הביא את הרוב האינדיחני לשלטון.
    מה שונה ומה דומה למדינתו הקטנה. הצלחתו של מאבק פוליטי דמוקרטי תלויה הרבה ברמת המיסוד והכוח של המדינה והאולגירכיות השולטות במדינה. אצלמו רמת מיסוד וכוח כלכלי ופוליטי של האוליגרכיות גדול בהרבה. הבדל נוסף ומרכזי הוא שככל שהמיעוט (או הרוב הנשלט) האתני עשיר יותר ויש לו יותר מה להפסיד כך יהיה פחות מלוכד. לאזרחי ישראל הפלסטינים יש הרבה יותר מה להפסיד כלכלית מאשר לאינדיחנס בבוליביה. האחדות בין המעמד והקבוצה והאתנית בבוליביה חזקה יותר. עם כל הדיכוי וההדרה הקיימים כנגדת הערבים בישראל, עדיין מסלולי המוביליות פתוחים יותר מבבוליביה.
    ובכל זאת יש מה שאפשר ללמוד מהתארגנויות עממיות כאלה הוא שניתן עדיין לנצל יותר את המאבק במסגרת הדמוקרטיה (התארגנות, הפגנות המוניות, "כיבוש" הבירה, שיתוק חלקי ארץ וכוצא באלה, פעולת הארגונים העממים של האינדיחנס בבוליביה). אני מצטרף לגישה של חררדו. ההתארגנות האחרונה של אזרחי ישראל הפלסטינים, רעיון הדמוקרטיה ההסכמית, ותביעת אוטונמיה חלקית, הם צעדים שהשמאל הרדיקלי חייב לתמוך בהם.

  8. דן תמיר הגיב:

    חררדו,
    תודה על המענה העניני. ברצוני לחדד את הנקודה.

    מוסכם עלי שההכרה בצורך לשתף תושבי חבל ארץ או אזור מסוים היא אוניברסילית והיא מרכיב חשוב וחיובי בכל משטר נאור. ניתן לקבל גם התארגנות על בסיס תרבותי כזה או אחר. בכך באמת אין הבדל בין האנדים בפרו לבין שכונת עגמי או מרחבי הנגב.

    אולם יש הבדל בין התארגנות על בסיס מקומי – קל וחומר "ילידי", כהגדרתך – לבין התארגנות דוגמת "ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל" – שלא רק תורמת ומסייעת לשימור ההפרדה בין "ערבים" לאלה שאינם "ערבים" בארץ, אלא גם פועלת בשם "ערביות" שהיא ההפך הגמור ממקומיות או טריטוריאליות.

הגיבו לחררדו לייבנר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים