הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 באוקטובר, 2007 61 תגובות

באנגליה זה לא יכול לקרות. זוהי בעצם הקלישאה הלעוסה ביותר, עד שהיא הפכה כל כך מוכרת שקשה לנו לחיות בלעדיה. במשך שנים רבות היינו רגילים לשמוע אותה ממורים, פוליטיקאים ועיתונאים והיא חלחלה לתת-התודעה גם כאשר רבים מאיתנו ביקרו בלונדון ונוכחו לדעת שגם שם חיים אנשים בדיוק כמונו, ושאין באי החביב הזה סוף למחדלים, לעסקי הביש, ולהתנהלות המסורבלת והבלתי יעילה. אני מכיר אנשים שהתאכזבו מרה ויש גם אחרים, כמוני, שהתאהבו דווקא בחסרונות של האנגלים, מבלי להעלים עין מיתרונותיהם.

ארגון המרצים בבריטניה ביטל בשבוע שעבר את החרם האקדמי על ישראל בשל חוות דעת משפטית. במדינת חוק מתייחסים ברצינות רבה למערכת המשפטית, אבל השינויים התכופים בהחלטות המרצים נובעים גם מהמורכבות ביחסם של האנגלים לישראל. בשנים האחרונות, אחרי הפוגה ארוכה, שוב התחילו להאמין אצלנו באגדות על "האנטישמיות האנגלית". הביקורת על ישראל, שהיא מתונה מדי לטעמי, העירה את כל השדים מרבצם והקימה לתחייה את הפרנויה הישנה והמאוסה. לעתים, כמו בסערה התקשורתית שפרצה באנגליה אחרי מינויו (התמוה) של מאמן הכדורגל אברהם גרנט לתפקיד המנג’ר של צ’לסי, היה נדמה אפילו לאויביו המושבעים של האיש שהאנגלים מגזימים. לכמה מהאיפיונים של גרנט בצהובונים בלונדון היה ניחוח לא נעים: מקצתם הדיפו ניחוח של שנאת זרים והשאר הסריחו מאנטישמיות עממית ישנה. אבל האיזון שתמיד אפיין את האנגלים מסמן מגמה ברורה של התעשתות. קיימת שם תחושה שגרנט קיבל טיפול עוין מדי, ובשבועות האחרונים הופיעו הרבה מאמרים מאוזנים והוגנים. לא שהוא הפך לגיבור חלומותיו של מישהו, אבל הביקורת בעיתוני האיכות היא עתה עניינית ולא סטריאוטיפית. הפיירפליי עדיין שריר וקיים.


לצעירים שרגילים לישראל חובבת אנגלים (אנגלופילית) היה קשה לעכל את המתרחש. ותיקים יותר עדיין זוכרים את השנאה לאנגליה – איש לא השתמש במונח הנכון "בריטניה" – בסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים. שלוש השנים האחרונות של המנדט הבריטי (1948-1945) השאירו כאן משקעים קשים. בירושלים של ימי ילדותי הרחוקים עדיין רעדו אמות הסיפים מהפיצוץ הנורא ברחוב בן-יהודה במרכז העיר שבו נספו עשרות ונפצעו מאות. חומר הנפץ על המשאיות הצבאיות הונח בידי חיילים אנגלים (כנראה עריקים) והפיגוע האיום הזה, חודש לפני הקמת המדינה, היה ונשאר החמור ביותר בתולדות העיר.


אבל התדמית האנגלית השתקמה בהדרגה. הדור שקדם לי סירב ללמוד אנגלית בבית הספר, והעילגות של פוליטיקאים ואנשי צבא שעברו את מלחמת תש"ח היתה אגדית. הדורות שבאו אחריהם גילו סקרנות ופתיחות. כאשר הגעתי לראשונה ללונדון באוקטובר 1962 חיו שם, לפי דיווחי הקונסוליה, רק כ-800 ישראלים. היום מדברים על כמה רבבות. מאז ועד היום ביקרו שם מאות אלפים בלשון המעטה, וגם היוקר הנורא בלונדון לא גרם לירידה משמעותית ברצון לחוות את העיר הנפלאה. ישראלים רבים מספור מכירים את העיר, משתמשים ברכבת התחתית כאילו היו בבית, אוהדים קבוצות כדורגל אנגליות ומגלים זיקה לתרבות האנגלית, לתיאטרון ולקולנוע. האמריקניזציה שינתה קצת את פני הדברים, בעיקר בקרב האקדמאים ואנשי ההיי-טק, וגם האיבה של אינטלקטואלים באנגליה למדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים גורמת להסתייגות הדדית בין השכבות המשכילות בשני העמים.


ישראל נתפסת, במידה רבה של צדק, כמשרתת העיקרית של המדיניות האמריקאית במזרח-התיכון, ושמה מוזכר לעתים תכופות גם בהקשרים לא סימפטיים אחרים. אני לא מדבר רק על הפעילות הצבאית הרצחנית בעזה, אלא דווקא על הסיוע שישראל הגישה ומגישה לצבא בבורמה, שמדכא את בני עמו בנשק ישראלי. כיוון שאני שותף מלא לביקורת הזאת די קל לי, נפשית ומוסרית, להצביע גם על הצביעות של העמדה האנגלית. ממשלת הלייבור השלטת שם היא בעלת הברית העיקרית של ארצות-הברית, ראש הממשלה טוני בלייר ויורשו גורדון בראון הם משת"פים של ג’ורג’ בוש לא פחות מאשר אהוד אולמרט ואולי יותר. פשעיו של בוש בשנים האחרונות הם הרבה יותר חמורים מאשר אלה של נשיא איראן, שהופעותיו הלא משכנעות בניו-יורק זכו כאן לתגובה היסטרית כזאת. רמיסת העם העיראקי והמשך ניכוס משאבי העולם לשימושם של העשירונים העליונים בארצות הברית, תוך התעלמות מכל שיקול אקולוגי, הם רק חלק ממסכת העוולות של ציר הרשע המערבי. מי ששולח אצבע מאשימה לכיוון ישראל חייב להיות עקבי ולהאשים גם את הממשלה בלונדון.


אבל קיים באנגליה זרם עקבי של התנגדות גם למדיניות האנוכית והאלימה של וואשינגטון וגם לכיבוש הנפשע של ישראל, ואפילו סופר הריגול הנודע ג’ון לה-קארה שינה בגיל 70 את דעותיו ובשנים האחרונות (הוא כבר בן 76) נגמל האיש לחלוטין ממנטאליות המלחמה הקרה וגם מחיבתו לסטריאוטיפ בנוסח "אקסודוס" של ליאון יוריס, שהפך את ספרו "המתופפת הקטנה" (1983) על הפעילות האנטי-פלסטינית של המוסד, בעיקר בשנות השבעים, לירוד יחסית. בספריו האחרונים מבצבצת אמפתיה חזקה לפלסטין ולעמים הנשדדים במזרח התיכון ובאפריקה והתמיכה במדיניות הישראלית נעלמה.


ספרו The Mission Song, שאותו קראתי לאחרונה, לא מזכיר את ישראל אבל מוקיע את גיבוריו הישנים במודיעין הבריטי, שאותם העלה על נס בהרבה ספרים נפלאים, כשותפים בניסיון של טייקונים חסרי מצפון ליזום מלחמת אזרחים במזרח קונגו שתעלה בחייהם של מיליונים, כדי לנצל את מיכרות היהלומים באזור. לה-קארה לא היה ולא יהיה בשמאל, אבל הוא מייצג שכבה חשובה מאוד של יוצרים באירופה שפנו בשנים האחרונות נגד ישראל לא מחמת "אנטישמיות" – רובם רואים את עצמם כפילו-שמיים ויש בהם אלפי יהודים – אלא מתוך הזדהות נפשית ופוליטית עם החלשים בעולם, המנוצלים בידי החזקים באמצעות קואליציה גלובלית בראשות בוש. קראתי השבוע סקר מאלף באתר האינטרנט ואלה שהעלה ששיעור מדהים של 63% מתוך יותר מעשרים אלף נשאלים תומכים ברעיון המטורף של מתקפה ישראלית נגד איראן. מוזר שאחר-כך תמהים אצלנו מה ראו האירופים בכלל והאנגלים בפרט להגיע למסקנה שישראל מהווה את חוד החנית של המדיניות האמריקאית האלימה נגד מתנגדיה ברחבי העולם. מוטב שקברניטי המדינה יהרהרו בהשלכות הישירות של מעשיהם על מעמדנו בעולם.


בלונדון פעלו בעבר רבבות אנגלים מהשמאל וגם סתם ליברלים טובים נגד המשטר הגזעני בדרום-אפריקה שקרס לבסוף בין 1989 ועד לבחירתה של ממשלה דמוקרטית בשנת 1994. גם אני צעדתי בהפגנות של התנועה נגד האפרטהייד בתחילת שנות השישים. יש מסורת שלמה של עמדות שמאל אמיתיות באנגליה, ובשנים האחרונות מתגבשת יותר ויותר התנועה נגד הגלובליזציה שלוחמת לא רק נגד וואשינגטון אלא נגד כל החברות העל-לאומיות הגדולות שרומסות את העולם העני, מתעלמות ממצוקותיו ומנצלות את משאבי כוח האדם הזול תוך הזנחת התברואה, הבריאות, החינוך וחוקי העבודה הנהוגים במערב. ישראל מצטיירת יותר ויותר כאויב בעיניהם של האנשים האלה, שהם באמת טובי בניה של יבשת אירופה, ובעיני, לפחות, זו טרגדיה גדולה ולמרבה הצער גם בלתי-נמנעת. אבל גם לפני שלושים שנה דיברו בהפגנות נגד דרום אפריקה על שיתוף הפעולה ההדוק בין ישראל לבין המעצמה הגזענית, שרוב מנהיגיה העריצו בגלוי את אדולף היטלר. היו ימים שחשבתי שיש בדברים הפרזה אבל כאשר כתבתי את מדורי לנושאי חוץ "עולם קטן" בשבועון העולם הזה (1984-1979) למדתי היטב את הנושא: ישראל והגזענים הלבנים שיתפו פעולה בכל הנושאים, בעיקר הצבאיים והכלכליים, ערכו ביחד ניסוי בנשק גרעיני (ספטמבר 1978) שזיהם את האוקיאנוס וישראל סייעה לפרטוריה בשורה ארוכה של נושאי מודיעין. כל זה, בניצוח מדינאים מהעבודה כמו יצחק רבין ושמעון פרס ואחר כך גם מנחם בגין ובעיקר עזר ויצמן, שתמיכתו הפעילה בדרום אפריקה הגזענית לא מנעה ממנו להיות פופולרי בחוגים שראו בעצמם "שמאל".


אני סבור שחרם אנגלי גורף על ישראל הוא טעות, אבל ההסתבכויות ההולכות וגוברות של ישראל בעזה, בלבנון, בחזית הסורית ובעתיד הקרוב בנושא איראן עלולות לחרוץ סופית את דינה של ישראל בעיני כל אדם הגון לא רק באנגליה אלא בכל העולם הנאור.

תגובות
נושאים: מאמרים

61 תגובות

  1. מוני יקים האנטי ציוני למתחזים הגיב:

    לדעתי המתחזה ליהודי מזרחי הוא חיים ברעם.
    כדי לא לצאת שקרן הוא יביא איזו קירבה משפחתית מזרחית.
    מענין איך כל האתרים האשכנזיים יש להם אותה גישה וסגנון ויכוח בקשר לנושא הספרדו/מזרחי,למרות שבכל נושא אחר הדעות חלוקות הרי שיש נושא אחד שמאחד אותם מימין קיצוני ועד ימין בולשביקי, התופעה הופכת לחמורה יותר בקרב הגדה המשעממת שכביכול מייצגת דעות של איזה שמאל, שהרי השמאל צריך היה להיות קשוב לקולות העולים מקרב העשירונים הנמוכים הפרולטריים, גם אם הקולות צרודים וצורמים ,אז מה מקורה של האטימות וההתעלמות ,זה לא שאין תשובה כבר הצבעתי על כך לא אחת, שהימין הבולשביקי המיוצג היטב בגדה המשעממת הוא בבחינת "פרקליט העשוקים" ואינו מוכן שהעשוקים יקימו מקירבם את פרקליטיהם שלהם,שמאל אמיתי אינו נוהג כך אתם במילכוד בין הרעיונות שאתם כביכול מפיצים ,לבין המציאות מחויבת השינוי שאינכם רוצים לשנות.
    לכן כל דיבור על כאן ועכשיו הופך לדיון על לנין מארקס והדיאלקטיקה הסטליניסטית של רוסיה הקרה והמהפכנית בלה בלה בלה…בחורבן הציונות והימין הבולשביקי ננוחם.

  2. מכלוף הגיב:

    ליהודי המזרחי
    שקוף שאתה אשכנזי מחופש..מין "חתול במגפיים".
    בושה וחרפה לאתר הגדה,שלא יכולים להציג דעה אחרת,גם אם היא קיצונית וחריגה.
    האתר האשכנזי הזה מאבד מחיוניותו

  3. מה זה אתר אשכנזי? הגיב:

    גם לאתרי אינטרנט יש מפה גנטית?

    לחיים ברעם יש תפיסות שאפשר לחלוק עליהן, אבל הוא לא עושה רושם של מישהו שמתבייש לחתום את שמו על דברים שהוא מאמין בהם.

    ולצנזור – נדמה לי שמיצינו כבר את הדיון העדתי? מוני קקי יכול להמשיך לשלשל את "הגיגיו" בעניין מוצא המינים באתר הארץ, לא?

    לשיח דומה שבמוקד שלו עומדים יהודים "לא אירופאים" או ערבים לא היה סיכוי לעבור את סף האתר. אין שום סיבה להניח לשערוריה הזו להמשך רק משום שהמטרה היא "אשכנזים".

  4. ימין ושמאל, רק חול וטרול הגיב:

    או טרול וחולירע…

    אז לא הבנתי, מישהו יכול להסביר לי בבקשה אם האשכנזים צריכים למות בגלל שהם כוזרים-ציונים גזלנים, כובשים ומדכאים, או בגלל שהם שמאלנים בוגדים בעמם?

    או שזה לא משנה, הרי גם את היהודים צריכים לחסל בגלל שהם קומוניסטים וקפיטליסטים, אנרכיסטים ושולטים בעולם באמצעות לשכה סודית, אתאיסטים ותיאוקרטים, עשירים-גנבים וקבצנים מלוכלכים. הגברים שלהם גם אונסים את בנותינו וגם מקבלים ווסת. הם ראויים לשנאה וחשד משום שהם גם מסתגרים בתוך עצמם מתוך רגש התנשאות ועליונות, וגם משום שהם חודרים לתוכינו בהתחזות והעמדת פנים ומטמאים את טוהר גזענו בדמם הנגוע.

    כשרוצים לשנוא, התירוצים הם עניין משני בחשיבותו. תמיד אפשר למצוא משהו, ואפילו משהו שיש בו שמץ אמת.

  5. מוני יקים האנטי ציוני לצנזור הגיב:

    זה שצינזרתם את תגובתי המנומקת היטב ליהודי מזרחי המזויף,ונתתם לו כביכול את המלה האחרונה אינו אומר שדבריו הם הנכונים אלא להיפך זה מעיד על כך שמערכת הגדה המשעממת,היא חלק ממערך שטיפת המוח של החונטה האשכנזית השלטת מנציחת הניחשולים…בחורבן הציונות ננוחם.

  6. חיים ברעם הגיב:

    למכלוף,
    אל תיגרר אחרי גזענים ופשיסטים.
    אשר לעלילה החדשה, לצערי רק היום אחר הצהריים שבתי מבית חולים אחרי כמה ימי העדרות. עוד עדות לאמינות של הגזענים.

  7. לנין למוני הגיב:

    נעזוב את כל השטויות הרגילות שלך ונתמקד ב-
    "אתם במילכוד בין הרעיונות שאתם כביכול מפיצים ,לבין המציאות מחויבת השינוי שאינכם רוצים לשנות".

    אנחנו רוצים מאוד לשנות.
    לא סתם לשנות, אלא לעשות מהפכה ממש, תרתי משמע, להחריב את העולם הישן ולבנות סוציאליזם.
    אתה אולי לא רואה בזה שינוי כי לא מדובר במשחק הגזעני של מזרחיים-אשכנזים שאתה משחק.

  8. מוני יקים האנטי ציוני הגיב:

    לשי.נ ולגזעני האתר.
    לא יעזור לכם רק מספריים של צנזור יסתמו את פי.
    וללנין המתחזה היומרני ,אין מהפכה במזה’ת שאינה כוללת את "מדינת כל ענייה הצבועה שחור" אתם יכולים להשתמש באלף יהודים מזרחים מזוייפים וזה לא ישנה כל עובדות יסוד היסטוריות וחברתיות.
    עד כה אף אחד מכם לא הרים את כפפת האתגר שהונח בפניכם , פרט לקללות ,איומים בסתימת פיות וגימגומים דיאלקטיים אין סופיים על מהפכות אוקטובריות בארצות קרות ורחוקות המייבאות אלינו את צאצאי הכוזרים המפוארים ללא הפסק….בחורבן הציונות מזייפת ההוה ננוחם.

  9. מתחזה אחר הגיב:

    כוזרים, אתם מגעילים, נעשיתם דינוזאורים שלא מחוברים לקולות האמיתיים. מרוב סקולסטיקה בתחום יחיד, החמצתם את המציאות, בניתם מציאות וירטואלית, אתם מורידים ומדירים כל כשרון מכאן, שכן עליבותכם מחייבת הפגנת שרירים, והצגה של מישהם הטובים מכם בדיוק בתחומכם, אך בגישה חכמה ואפקטיבית יותר, מחייבת הדרתם, והצגתם בפומבי כחסרי כוח. חוסר הישע האינטלקטואלי האמיתי, הופך להדרה שרירותית, וניכוס למקורבים.

    מוני היחיד כאן כרגע, אולי פרט ללנין, עקיבא ועוד מישהו, שיש להם חיוניות אמיתית. זה שחלקכם קשישים לא מחייב התאבנות והדרה, תלמדו מיצחק בן אהרון המנוח מהי חיוניות ואי צרות עין.

  10. יהודי מזרחי הגיב:

    מוני יקי לא יודע, מגשש באפילה ומעליל עלילות. אינני חיים ברעם. אינני חיים ברעם.

  11. שי נ. הגיב:

    לחיים ואחרים,

    ברצוני להתריע על התדרדרות חמורה של האתר. עד לפני חודש בערך נהניתי מאוד לכתוב כאן ולתפיסתי אתר זה מהווה דיאלוג אמיתי בין כותבים תוך ניסיון לפענח בצורה קולקטיבית תופעות חברתיות. פשוט תענו ואנטי-תיזה לאתרים אחרים שמנסים לעשות זאת אך נופלים לתהום הנשייה (או שמא תהום הטוקבקייה).

    בשבועות האחרונים הצטרפו לצערי אותם טוקבקיסטים שמבזים כל דיון אינטלקטואלי מעצם השתתפותם ומקומם הוא בכל אותם אתרים שמתמחים בסוג זה של שיח. חבל שאתר זה ידמה לאלה שמהם הוא מנסה להיות שונה.

    לעורכי האתר ולמי שמתפקד כאחראי – קחו זאת לתשומת לבכם.

    למוני יקים וחבריו משמאל, ימין ומה שלא יהיה – אין לי כל כוונה לדכא אתכם מכיוון שאני מאמין בחופש ביטוי, אולם, קיימים אינספור אתרים המתאימים לסוג השיח שאתם מנהלים, השאירו איזושהי פיסת סייברספייס גם לאחרים.

הגיבו לחיים ברעם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים