הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-16 באוקטובר, 2007 6 תגובות

"25 מטוסי F-15 ו-25 מטוסי F-16 ימריאו מבסיסי חיל האוויר הישראלי, חמושים בעשרות פצצות מפצחות בונקרים. די בכך שפצצה אחת תתפוצץ בכל אולם ייצור כדי שפעולת המתקן תשותק, והאיום הגרעיני יוסר. כך מתארים מומחי ביטחון אמריקאים את הפעולה הצבאית הישראלית הגדולה הבאה באיראן". התיאור המצמרר הזה אינו פרי הזיה שלי, הוא קטע מכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" ב-28 בספטמבר 2007 ("התקיפה הבאה").

בהמשך אותה כתבה אנו קוראים על משאלת ליבו של דיק צ’ייני, סגן נשיא ארה"ב, "הגורס אפשרות שלפיה ישראל תתקוף את איראן כדי לגרום תגובת שרשרת שסופה מלחמה".


שני הקטעים המצוטטים כאן הם חלק מזערי מאוקיאנוס המלל, שהציף אותנו לאחרונה הממשל של בוש בזריעת אווירת מלחמה נגד איראן, ואליו נגררת ממשלת ישראל כצייתנית כנועה.


יש הבדל משמעותי בין ביקורת מוצדקת על הממשל באיראן בראשותו של הנשיא הנוכחי, ובין השתלבות ביוזמות צבאיות זרות שעלולות לגרור את ישראל למלחמה.


מיותר היה גם השימוש של ממשלת ישראל במצוקת אשת השבוי גבי גולדווסר. כי הדרך להשגת שחרורם של חיילי צה"ל מהשבי אינו עובר דרך מפגני ראווה פוליטיים כאלו או אחרים בניו יורק אלא במשא ומתן עם השובים, כאשר לכל הצדדים נהירים המחירים הנדרשים כדי להחזיר את השבויים לחיק משפחותיהם.
 
* * *


מן הראוי להתייחס בכובד ראש להערכות של העתונאי ב. מיכאל בעיתון "ידיעות אחרונות" מה-21.9.07 הרואה בממשל של בוש ובקבוצה הניאו קונסרבטיבית המקיפה אותו, כנושאים באחריות לגרירת ארה"ב למלחמה בעיראק תוך הזנת הציבור האמריקאי במידע שקרי בדבר הימצאות נשק אטומי בעיראק. מלחמה הגובה עד היום מחיר דמים יקר מהעם האמריקאי ומהעם העיראקי. עכשיו מבקש אותו ממשל כושל להוביל מבצע דומה גם בסוריה בטוענה של הימצאות נשק אטומי. להרפתקה המסוכנת הזו גורר הממשל של בוש את ישראל, שממשלתה נאותה להעמיד יחידות של צה"ל למבצע צבאי על אדמתה של סוריה והכל בשם הסכנה מפני נשק אטומי. בוש אינו מסתפק במרחץ הדמים שמתנהל היום בעיראק, הוא שש לבצעו גם בסוריה, כאשר את המחיר ישלמו עמי האזור.


לחיפוש אחר מתקני נשק אטומי בסוריה תרמה ישראל גם את רון בן ישי, שליח "ידיעות אחרונות", שכל ממצאיו מהגיחה לסוריה הסתכמו במציאת תקיעת השופר בבית הכנסת בדמשק. ממשלת ישראל בראשותו של אולמרט התאכזבה מהתגובה הסורית שלא ששה אלי קרב ואינה נגררת לפרובקציה המתואמת בין ארה"ב וישראל. את פרצופו של בוש חשף בימים אלו אלן גרינספאן, מי שהיה עד לאחרונה יו"ר הבנק הפדראלי בארה"ב, באומרו "שארה"ב לא יצאה למלחמה בעיראק למען הדמוקרטיה אלא למען הנפט". מצגת שווא דומה לזו שהציג בוש ערב הפלישה לעיראק הוא מנסה להציג בימים אלו במסע השיסוי נגד סוריה ונגד איראן, מסע שאליו נגררת ממשלת אולמרט בידיעה שהוא עלול להביאה לעימות צבאי עם מחיר דמים יקר הכרוך בו.


במציאות זו מנסה בוש גם להציג את עצמו כשוחר שלום, לכן הוא קורא לועידת שלום בארה"ב בהשתתפות מדינות ערב עם הקריאה להסכם שלום ישראלי פלסטיני על בסיס של שתי מדינות לשני עמים. הקריאה לוועידת שלום היא בבחינת שטר חסר כיסוי, כשהיא מלווה בנתינת גיבוי לישראל במעשי הרצח בעזה ובשכם, בהטלת וטו מראש על כל ביטוי של היענות מצד ישראל לקריאה לשלום של הנשיא הסורי, וגם אם ביטויי הנכונות הם מגומגמים ומעורפלים. הקריאה של בוש לשלום אינה יכולה להיות משולבת עם הזרמת מיליארדים לחימוש צבאי של ישראל.


כמו בוש גם אולמרט משלה אותנו ברצונו לשלום בשיחות בינו ובין אבו-מאזן. באותה עת שאולמרט נפגש עם אבו מאזן, ממשלתו מבצעות פעולות צבאיות נגד ריכוזי אוכלוסייה אזרחית פלסטינית. ישנה התעלמות מוחלטת מהעובדה שכיום יש כבר 4.4 מיליון פליטים וזאת על פי הודעה מוסמכת של האו"ם. התעלמות מהפליטים ואי נכונות לבצע החלטות האו"ם בדבר מימוש פתרון צודק למצוקות הפליטים שנעקרו מביתם, אינה מתיישבת עם הצהרות שלום שמרעיף אולמרט לקראת הוועידה שיוזם ממשל בוש בארה"ב.


* * *


במציאות הזו אני מביע את דאגתי לנוכח העדר תגובה מתאימה והולמת של כוחות השלום. מאז ההפגנה ההמונית במחאה נגד 40 שנות כיבוש אנו עדים להתרופפות בפעילות המשותפת של כל ארגוני השלום, שהשכילו להתאחד לפעילות מאוד מרשימה בהפגנה נגד 40 שנות כיבוש.


במיוחד בימים אלו, לאחר הכישלון של ארה"ב בעיראק, לאחר כישלון הפרובוקציה נגד סוריה. במציאות שארה"ב עושה הכל כדי להכשיר את הקרקע לפעילות צבאית נגד סוריה ונגד איראן, חייב מחנה השלום בישראל לעורר את דעת הקהל נגד האפשרות שישראל תיגרר למלחמה.


מחנה השלום חייב להתאחד. סנוניות ראשונות של תיאומים לקראת פעילות משותפת התבשרנו בהחלטות של תאי הסטודנטים של מרצ-יח"ד ושל חד"ש באוניברסיטת חיפה. מגמה זו של תיאום יש למנף בכל האוניברסיטאות ולשדרגם למגעים במישור כלל ארצי בין כל ארגוני השלום, ולהעלותם גם במגעים בין המפלגות המוכנות להטות כתף נגד סכנת המלחמה.


בעבר, הראשונים שיזמו פעולות נגד סכנת המלחמה ולמען השלום היו חברי חד"ש ומק"י, שהצליחו בהמשך להגדיל את מעגלי התמיכה. עליהם מוטלת החובה לחזור שוב על אותה יוזמה מבורכת. כי עתה אם תיגרר ישראל למלחמה מדובר בסכנה של שואה גרעינית, שנגדה יש לגייס את הציבוריות הישראלית לפעולות מחאה רבות היקף. חשוב לאחד את דעת הקהל למאבק שידרוש מעמי האזור כולל ישראל להתפרק מנשק גרעיני.

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. לנין הגיב:

    אם נהיה ריאליים, מה שבאמת יקרה זה ש-99 אחוז מהישראלים ילגמו לרוויה כל תעמולה שתסביר למה מלחמה היא הכרח קיומי, גם עם האמת תעבור להם מתחת לאף ותפוצץ לידם פצצת אטום.
    מאוד סביר להניח שמה שישראל עשתה בסוריה נועד לגרור את סוריה למלחמה, ואז הציבור כמובן היא בטוח שהוא נהרג במלחמת אין ברירה, כמו שהגרמנים האמינו שהפולנים פלשו אליהם.
    רוב התגובות שאני שמעתי על התקיפה בסוריה נעו בין "לא היתה תקיפה, זה שקר שנותן תרוץ לסוריה לפתוח במלחמה", לבין "חבל שלא השמידו את כל דמשק".
    בכלל, אם תפרוץ מלחמה בין ישראל לסוריה, סביר להניח שמי שיסבול ממנה בעיקר יהיו אזרחי סוריה.
    הרי עושה רושם שהדוקטרינה הצבאית הישראלית החדשה, כפי שמיושמת בעזה ויושמה בלבנון, היא לטבוח בחפים מפשע בכדי שאלו "יכריחו את ממשלתם לגרום לנו להרוג אותם, משהו שכמובן בחיים לא נסלח להם על שהם גרמו לנו לעשות".
    זה גם משתמע מראיונות שקצינים בצה"ל עורכים בחודשים האחרונים בעיתונים.
    לפני שבוע קראתי ראיון עם מפקד אוגדה שאמר שבמלחמה הבאה לא יניפו דגל על בינת ג’ביל כי במלחמה הבאה נמחק את בינת ג’ביל מהמפה.
    מה שיותר סביר מהאופציה שפעילות של מק"י וחד"ש תמנע מלחמה, היא האופציה שפעילי מק"י וחד"ש יכלאו בהמוניהם בתור בוגדים.

  2. אביבה הגיב:

    אני מסכימה בהחלט עם הכותב שיש למנף את שיתוף הפעולה בין צאי הסטודנטים של חד"ש ומרצ
    באוניברסטת חיפה למשוריות רחבה יותר.
    חייבים לאחד כוחות. השמאל הרדיקאלי חייב לעשות הכל כדי להגדיל את כוחו.

  3. יואב אור הגיב:

    מסכים בהחלט עם הכותב,שיש להבחין בין ביקורת מוצדקת נגד השלטון באיראן,ובין השתלבותתת סהרורית ביוזמות צבאיות הרפתקניות. עכשיו נגד סוריה ומחר מי יודע גם נגד איראן.

  4. שבתאי לוי הגיב:

    את הדברים הקשים שהטחתי באולמרט, ראו באתר — קישור — ובשותפיו האמריקאים, כתבתי מתוך פחד. פחד נוראי מאימי המלחמה הצפויה עם סוריה ואיראן. במלחמה ארורה ואיומה זו, יעשה שימוש בנשק כימי, בקטריולוגי ואטומי. את מספר הקורבנות משני הצדדים לא ניתן לצפות. ממשלת ישראל מכינה לנו, (ולסוריה ואיראן), פתרון סופי, שבו יהיו לנו 2 אפשרויות. להיחנק מחוסר אויר במקלט, או למות מהרעל. זה מזכיר לי שקראתי פעם תיאור מקאברי על הפצצת העיר דרזדן, שהוחרבה עד היסוד. הכותב תאר את פינוי הקורבנות כך :"מכרה של גויות", משום שהמחלצים פרצו וקדחו בקירות הבטון, להוצאת המתים. זה מה שמצפה לנו, בגלל רצונה של ארה"ב, ממלכת הפשע והרשע לשלוט בעולם.

  5. עמירם לשבתאי לוי הגיב:

    אפשר לחשוב שאיראן וסוריה טומנות את ידן בצלחת בכל מה שקשור למלחמה המתקרבת (לכאורה).
    המשפט "ממשלת ישראל מכינה לנו, (ולסוריה ואיראן), פתרון סופי" הוא זריית חול בעיניים.
    איראן מפתחת נשק גרעיני ומנהיגה טוען מעל כל במה ש"הישות הציונית" צריכה להיות מחוסלת, ואתה מדבר על מה שממשלת ישראל מכינה.
    מה צריך לקרות כדי שתאמר משהו על מה שאיראן מכינה?

    ועכשיו אני פונה אליך בקריאה נרגשת:"שבתאי לוי, חזור למגרשים! התקבוצה צריכה אותך יותר מתמיד!"

  6. שבתאי לוי הגיב:

    שבתאי לעמירם
    אני נשאר במגרש שלי.
    שבתאי

הגיבו לשבתאי לוי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים