הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 באוקטובר, 2007 51 תגובות

בשבוע הקרוב תציין מדינת ישראל את יום השנה ה-12 על פי התאריך העברי, לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. הטקסים הרשמיים כמו גם העצרת בכיכר רבין מוסמסו לתוך הקונסנסוס. משפחת רבין עשתה הכל כדי להחזיר את "יצחק היקר" לתחומי ההסכמה הלאומית. מה שהיה ברור אז לאנשי השמאל הרדיקלי מוסכם היום על רבים, כי היריבות שהייתה טרם מעשה הרצח בינו לבין המתנחלים בגין הסכמי אוסלו, הייתה במידה רבה מדומה.

המתנחלים ייחסו לרבין כוונות שכלל לא היו לו. הוא לא הוריד התנחלות אחת, לא מימש ולו שלב חשוב אחד בהסכמים, שממילא היו מעוקרים מכל נושאי הליבה (פליטים, גבולות, ירושלים), ולמיטב זיכרוני הוא מעולם לא הזכיר את צמד המלים מדינה פלסטינית כיעד פוליטי, בוודאי לא נסיגה לגבולות שביתת הנשק, הוא הקו הירוק המפורסם.


הימין הצליח להפוך את הטקסים לפלטפורמה שמעליה נשמעות הקריאות "לאחדות לאומית" ושאסור "לקרוע את העם". נציגי מפלגת העבודה מרבים לדבר באותו יום על דמוקרטיה (כמובן ליהודים בלבד, שהרי האפרטהייד והכיבוש נמשכים בברכתם), ומשדרגים את רבין לאיש שלום הרבה מעבר למגיע לו.


אין ספק שהחתימה על הסכמי אוסלו הייתה מבחינת רבין, איש הצבא ושר הביטחון שובר העצמות באינתיפאדה הראשונה, מפנה לעבר מבט שונה על הסכסוך, אבל עדיין רחוק מאיש שלום שצועד בנחרצות לקו הסיום של הסכסוך, כפי שהרטוריקה הרשמית בנתה סביבו.


העצרת בכיכר רבין, שנערכת בתאריך הרצח לפי ספירת אומות העולם (ה-4 בנובמבר) שהייתה אמורה להיות בעלת צבע פוליטי יותר ברור, לא אדום לוהט אבל לפחות ורדרד, עוקרה אף היא עם השנים ונבלעה לתוך הקונסנסוס הקדוש, עד שגם נציגי ימין הוזמנו לשאת בה דברים. רק ארגוני השמאל החוץ ממשלתי שמחלקים בעצרת את פרסומיהם, מזכירים את עיקרי המחלוקת ועל מה אנו נאבקים.


לצערי אין מנוס מהמסקנה לפיה רצח רבין הוא עד כה הצלחה מהממת. הוא הצליח לעצור כל תהליך שלום של ממש, גם אם היה במצב עוברי ראשוני.


מוקיריו של רבין מרבים לדבר על "מורשת רבין", אבל צריך לומר את האמת, שזו יומרה ללא כיסוי. הוא לא היה מדינאי ואינטלקטואל שהשאיר מורשת. די לראות את ממשיכי רבין, פרס וברק, שגם משפחתו מכירה בהם ככאלה, שעמלו קשה כדי לעצור, לחבל, להרוס, כל דבר שהיה בו רמז "לסכנת שלום".


אהוד ברק היה האיש שתרם לריסוק השמאל ולחיזוק הימין באמצעות סיסמתו "אין פרטנר" לאחר שחזר מהכישלון של המו"מ בקמפ דייויד. ימי כהונתו כראש ממשלה התאפיינו בהשקעות עתק בהתנחלויות וברצח אזרחים פלסטינים בתחילת האינתיפאדה השנייה. וגם רצח 12 אזרחים ישראלים במאורעות אוקטובר אלפיים.


פרס השתתף בכל הממשלות שהעמיקו והחריפו את הכיבוש, והיה בין יוזמי ותומכי מלחמת לבנון השנייה על פשעיה ושיגונותיה.


מורשת של חרחור מלחמה.


מרכז יצחק רבין למורשת ישראל שהוקם על פי חוק הכנסת וממומן מתקציב המדינה, הוא ערובה שלא יעכיר מדיי את מצב הרוח הלאומי. חברי הוועד המנהל והמועצה הציבורית הם מלאכת מחשבת של הרכב פוליטי "מאוזן". ראש הממשלה שולח את נציגיו, כך גם שר החינוך. תמצאו שם אנשי ימין כמו שר האוצר לשעבר בממשלת נתניהו וידיד המתנחלים פרופ’ יעקב נאמן; האלוף במילואים עמוס ירון, מפושעי מלחמת לבנון הראשונה ועד לאחרונה מנכ"ל משרד הביטחון; ראש השב"כ לשעבר, המומחה לעינויים והמיליונר כיום יעקב פרי; ומצד שני א.ב. יהושע וכאלה. תפנית של ממש לא תצמח משם.


מול יצחק רבין המנוח ניצב הרוצח יגאל עמיר. במידה רבה הפכו השניים שלא ברצונם למעין תאומי סיאם. כמעט בלתי אפשרי לדבר על האחד בלי להזכיר את השני.


יגאל עמיר רשאי לחוש סיפוק. הוא הצליח לבצע את זממו ונשאר בחיים. מספר תומכיו הולך וגדל. יש כבר מזמן אתר אינטרנט על שמו. בציבור הדתי הוא זוכה לעדנה הולכת וגוברת, כך מורים המשאלים האחרונים.


הוא הצליח במשימתו הפוליטית. תהליך שלום, אם היה כזה, נקטע וחוסל לשנים רבות. אין לו סיבה להביע חרטה.


גם בחייו האישיים הוא יכול לזקוף לזכותו הצלחה. הוא נישא, אשתו נמצאת בשלבי הריון אחרונים לקראת לידת בנו בכורו.


בעיתונות מרבים לעסוק בפיקנטריה כמו מועד לידת בנו, שאולי יחול ביום השנה לרצח רבין. הדיבורים כאילו תכנן זאת, הם לטעמי הבל ורעות רוח, ואני מקבל את דברי אשתו כי מי שקבע את התאריכים הם שירות בתי הסוהר שעיכב במשך שלוש שנים את מועד ההתייחדות של השניים.


אותם מוקירי רבין שרואים עצמם אנשי שלום, מהאזור של מרץ, שלום עכשיו ושולי מפלגת העבודה, מוציאים הרבה קיטור בהתעסקות עם יגאל עמיר. הכנסת חוקקה ביוזמתם חוק האוסר על שחרורו, ודינו להיות נמק בכלא עד יום מותו.


ההתמקדות ברוצח, עד כדי חקיקת חוק פרסונלי, הוא משגה. אינני חושב שדמו של רבין יותר סמוק מדמם של נרצחים אחרים, מאלף הילדים הפלסטינים שנרצחו על ידי צבא הכיבוש הישראלי (ואיש לא יושב על כך במאסר), משבעת הפועלים הפלסטינים שנרצחו על ידי עמי פופר (שזכה כבר לחופשות רבות), מהפלסטינים אזרחי ישראל שנרצחו על ידי שוטרים במאורעות אוקטובר אלפיים (ואיש לא ישב במאסר), מהנשים שנרצחו על ידי בעליהן, מהקשישים שנרצחו על ידי שודדים, מהילד אורון ירדן שנרצח על ידי צבי גור, מהתיירת מלה מלבסקי שנרצחה לצרכי שוד על ידי חוה יערי (שוחררה אחרי 14 שנות מאסר) , מהודיה קדם בת השנתיים שנרצחה על ידי אביה אלי פימשטיין שהטביע אותה באמבטיה, והרשימה ארוכה.


הנוהג במדינות בנות תרבות הוא, כי רוצחים משוחררים לאחר מאסר ממושך, באזור ה-20 שנים. אין שום סיבה לנהוג ביגאל עמיר בקנה מידה שונה.


מה עוד, ויגאל עמיר הוא רק איש הקצה שלחץ על האקדח, אבל לא הרוצח היחידי. הרבנים שהוציאו נגד רבין דין רודף, ואלה שאיתם התייעץ עמיר וקיבל מהם אור ירוק, אשמים לא פחות, לטעמי יותר, אולם אלה חמקו מכל עונש: לא משפט , לא הרשעה ולא מאסר. הם ממשיכים להרעיל את המערכת הפוליטית הישראלי ברעיונות של רצח, טרנספר, כיבוש ואפרטהייד.


"ולתפארת ערכי צה"ל"


ידיעה שהתפרסמה במעריב וידיעות (16.10.2007) מדווחת כי שבעה חיילים מגדוד הצנחנים 890 נשפטו בסוג של משפט שדה ל- 56 ימי כלא על ידי המג"ד סא"ל יקי דולף משום ששרו שירים גסים בחדר האוכל . החיילים הגיבו במעין מרד, זרקו רימון עשן והניחו את נשקם ברחבת מפקדת הגדוד.


דובר הצבא הודיע כי החיילים נשפטו משום "שהתנהגותם הייתה מנוגדת לערכי צה’ל".


בהודעה קצרה זו לעיתונות מתמצית בקליפת אגוז עולם הערכים של צבא הכיבוש.


אם אתה שר שירים גסים, זה מנוגד לערכי הצבא, אבל אם אתה הורג ילדים, מפוצץ בתים, מטרטר ומשפיל מדי יום אלפי בני אדם, פורץ בלילה לבתים והורס כל מה שנקרה על דרכך, עוצר אלפי בני אדם במעצרים שרירותיים, או אז אתה לא רק שלא פועל בניגוד לערכי הצבא, אלא עוד מקבל טפיחה ידידותית על השכם מהרמטכ"ל ושר הביטחון כמגני האומה.


המסר שלי לחיילי הכיבוש הישראלי הוא פשוט: שירים גסים אינם פסגת היצירה האנושית, אולם מוטב שתשירו גסויות ככל העולה על רוחכם ובלבד שתסרבו לבצע את משימות הכיבוש הגסות והמכוערות.


"ולתפארת מדינת ישראל"


אזרח בריטי העוסק במלאכת הקודש של פירוק פצצות המצרר שמדינת ישראל ירתה בכמויות אדירות לעבר מרכזי אוכלוסיה אזרחית בלבנון, נהרג שעה שפירק את אחת מאותן פצצות. האזרח הזה הוא קורבן התוקפנות ופשעי המלחמה של ישראל במלחמת לבנון השנייה.


ממשלת הוד מלכותה טרם שלחה מחאה חריפה לישראל, ודרישה לתשלום פיצויים, כפי שהיה מצופה מממשלה שמכבדת חיי אזרחיה, שהרי שתי הממשלות נוהגות בהפקרות כלפיי חיי אדם, שעה שהן מבוססות במלחמות בחירה, זו בעיראק וזו בפלסטין ולבנון.


"הקאפואים"


בראיון שהעניק השר והמתנחל אביגדור ליברמן לערוץ הממלכתי של הטלביזיה הישראלי, הוא הישווה את אנשי יש גבול ופעילי שלום מתנועות נוספות לקאפו.


מי הם היו? האינציקלופדיה המקוונת ויקיפדיה מגדירה אותם כך:


"קאפו הוא כינוי שניתן בזמן השואה לאסיר שהיה ממונה על אסירים אחרים במחנות הריכוז. את הקאפואים מינו אנשי האס אס כדי לדאוג שהאסירים ימלאו את פקודותיהם. הם היו אחראים על ביצוע העבודות ועל המשמעת, הסדר והניקיון בקרב האסירים, לעתים תוך כדי השפלה ופגיעה בהם, כחלק ממשטר האימה שהטילו הנאצים במחנות".


מאחר ואני נמנה עם מייסדי יש גבול, אני רואה עצמי כאחד מאותם קאפואים נוסח ליברמן.


מדוע אנחנו קאפואים? משום שאנחנו סבורים כי מי שביצעו פשעי מלחמה צריכים לתת את הדין. ואם מדינת ישראל ומערכת המשפט שלה אינם מסוגלים לשפוט את מבצעי פשעי המלחמה, ונותנים להם גיבוי, אזי אין מנוס וצריך להיעזר במנגנונים בינלאומיים שהוקמו בדיוק למטרה זו.


ליברמן ודומיו לא מתנגדים שבתי משפט בינלאומיים ישפטו פושעי מלחמה, ובלבד שהפושעים הישראלים יזכו לחסינות. וזה בדיוק המקום שבו אנו חלוקים עם ליברמן וממשלת ישראל – אנו סבורים שלפושעים מלחמה ישראלים לא מגיעה חסינות.


האם בית המשפט הבינלאומי בהאג, בתי משפט בריטים ובלגים, או בית המשפט לזכויות האדם בשטרסבורג, הם גופים ששיתוף פעולה עימם דומה לשיתוף פעולה עם הנאצים? בוודאי שלא, ולכן המרגליות שמפיק פיו של ליברמן הם כמובן דברי הבל מוחלטים שכמותם ניתן למצוא אצל לאומנים בכל אומה ולשון.


הריני מתכבד להודיע כי הנני משתף פעולה מרצון ושכנוע עם בתי משפט לזכויות אדם בהאג, בשטרסבורג בלונדון ועוד, ואם הדבר נתפש בעיני ליברמן ודומיו כקאפו, הרי שאני רק יכול להניד ראשי בצער שהאיש הוא בור ועם הארץ בתולדות היהודים בעת החדשה.


יש עוד סוג של תגובות לדברי ליברמן, שבאות בעיקר מכיוון עיתונאים כמו בן דרור ימיני, דן מרגלית ויוסף לפיד ודומיהם במערכת הפוליטית, האומרות בערך כך: ההשוואה של ליברמן מגונה, אבל מה לו לשמאל לבוא בטענות, שהרי גם הוא עוסק בהשוואת עם הנאצים.


עם הטענה הזו צריך להתמודד.


אין השוואה אחת דומה לרעותה. יש השוואות אבסורדיות, מסיתות, ויש השוואות נכונות ורלבנטיות, ואין לבלבל בין השתיים.


כאשר מדינת ישראל מחוקקת חוק האוסר על אזרחיה הערבים בלבד להתאחד עם בני זוגם מהשטחים הכבושים בתחומי ישראל, זהו חוק שיש בו ניחוח נירנברגי, סוג של אפליה גזענית שאנו היינו קורבנותיו, לכן ההשוואה נכונה. כאשר שוטרי מג"ב מתעללים בצעירים פלסטינים שניקרו על דרכם, מכים אותם מכות רצח, שוברים להם עצמות ומכריחים אותם לשתות את השתן שהפרישו, זוהי התעללות נאצית, ועל כן ההשוואה במקומה. כאשר חיילים ישראלים תופשים צעירים פלסטינים, כותבים מספרים על זרועותיהם, מכריחים אותם לחפור את קיברם ולאחר מכן משכיבים אותם ומתחילים לכסות אותם בערימות העפר, זו התעללות שלקוחה מבית המדרש הנאצי שהיינו קורבנותיה, ולכן ההשוואה במקומה.


כאשר ממשלת ישראל סוללת כבישים ליהודים בלבד, זה מזכיר הדרה על בסיס לאומי, אתני או דתי שאנו היינו קורבנותיה בגרמניה הנאצית, ועל כן ההשוואה רלבנטית. כאשר ח"כ לשעבר מאיר כהנא כינה את הערבים כלבים והציע חוקי גזע, אפילו בית המשפט העליון, שמגלה הבנה רבה לגזענות הישראלית בשטחים הכבושים, לא יכול היה להתאפק וערך השוואה בין חוקי כהנא לחוקי הגזע הנאצי. ושוב, ההשוואה רלבנטית.


מכאן מתבקשת מסקנה כוללת: כל השוואה שמגמתה להילחם בגזענות ובאפליה אינה כדין השוואה שמגמתה לקבען ולהנציחן.


נשמעו קריאות מכיוון פעילי שלום להגיש תביעת לשון הרע נגד ליברמן. אני מציע לשקול היטב צעד כזה ומתנגד לו מכמה סיבות.


ראשית, עקרון חופש הביטוי. ליברמן לא העליל על אדם באופן אישי אלא נשאר בתחום ההכללה הפוליטית. שיגיד ליברמן ככל העולה על רוחו, צריך להתמודד איתו במישור הציבורי. כל הגבלה על חופש הביטוי שלו עלולה לחזור כבומרנג אלינו.


שנית, אינני בטוח שבתי המשפט ילכו איתנו. המגמה הימנית השתלטה גם על מערכת המשפט, ומספר הפסיקות המגבות אפליה גזענות ואפרטהייד הולך וגדל באופן מבהיל. אם מגישי התביעה יפלו על שופט מתנחל, ולבושתנו יש כבר כמה כאלה במערכת המשפט הישראלי, בשלום כמו במחוזי, או שופט ימני מהנוסח של רובינשטיין בעליון, אנו עלולים להפסיד את המכנסיים והרבה מזומנים.

תגובות
נושאים: מאמרים

51 תגובות

  1. למערכת הגיב:

    מעניין אם הייתי כותב תגובה בסגנון דניאל המרוקנת מתוכן וכוללת בעיקר השמצות כלפי השמאל היא היתה מתפרסמת כאן.

  2. דניאל – מאמר מצויין הגיב:

    מסכים איתך לחלוטין.

    ודבריי שלי (http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1108872), באשר לליברמן ולהתבטאותו:

    מעבר לעובדה הפשוטה, שליברמן ואנשיו הם נאצים – לא כמו ולא בערך כמעט, כי-אם: נאצים מוחלטים לכל דבר ועניין – היצור הזה, ההיטלר החדש הזה, עובר כבר את כל הגבולות. הגיעה כבר השעה, להעמידם במקומם, ימח-שמם:

    האם אתם שוקלים, ולו לרגע, להצביע לליברמן? ע?ברו-נא תיראפיה והבריאו, בטרם יהיה מאוחר!!

    האם המפלגה, בה אתם תומכים, יושבת *היכנשהו* (ממשלה, קואליציה הסתדרותית, קואליציה עירונית, מועצת-פועלים…), לצד חברי כנופיה גזענית=פשיסטית זו? דאגו לעשות לנציגיכם שם את המוות, בטלפונים, במכתבים, בהפגנות מול בתיהם – עד לפירוק השותפות הזאת!!

    לא לליברמן, בשום מקום!!!

  3. ניר הגיב:

    קונסנסוס עם 3 ס’? זה כבר חידוש.

  4. לנין הגיב:

    מורשת רבין היא תמיכה חסרת פשרות באימפריאליזם הישראלי.
    גם הסכמי אוסלו כידוע ניסו לשמור על היתרונות האימפריאליסטיים.
    רבין הוא הגנרל האימפריאליסטי שכבש את השטחים הפלשתיניים.
    רבין אחראי לדיכוי הברברי של ההתקוממויות העממיות המוצדקות והמוסריות של 1987.
    בלי בג"צ ובלי בצל"ם.

    עם זאת כמובן שלמרות הרצון לשלום אימפריאליסטי צריך לתמוך בכל אימפריאליסט ישראלי שינסה לעשות שלום כזה, אם באותה תקופה זה לא ריאלי להשיג שלום לא אימפריאליסטי.
    גם שלום אימפריאליסטי יתרונות בצידו-
    הפסקה של הדיכוי הצבאי הטרוריסטי, הזדמנות שלא קיימת בימינו לשטחים להתפתח, וכמובן שמדינה פלשתינית עצמאית היא פלטפורמה יותר טובה לחיסול היתרונות האימפריאליסטים הישראליים (גם בהנחה שזו תהיה מדינה בורגנית) וכמובן לפיתוח קפיטליסטי.
    לכן חשוב להבין שרבין,פרס,ביילין ושות’ הם לא חברים שלנו, הם —–(קללה) אימפריאליסטיות, אבל ברגעים היסטוריים מסויימים הם הרע במיעוטו וצריך לתמוך גם בשלום האימפריאליסטי שלהם, אם החלופה היא המשך של האימפריאליזם בתוספת מנה גדושה של טרור צבאי.

    בנוסף, אוסיף משהו שאולי יעורר עלי את חמתם של רבים, אבל בכל זאת.
    אולי לא צריל לפסול על הסף את התוכנית של ליברמן הפאשיסט לחילופי שטחים מאוכלסים, אבל בכדי להשיג מטרה שונה לגמרי מאשר התוכנית הגזענית של גדוד הסהר של איש אחד הזה.
    כמובן שרק בהסכמה של מי שנוגע בדבר.
    וזאת למה?
    אם תקום מדינה פלשתינית בורגנית עצמאית ההתפתחות הקפיטליסטית בה תוכל לפורר את היחסים החברתיים הישנים שבכפר, מה שישראל מונעת במכוון מהאוכלוסיה הערבית (כמובן במגבלות האוביקטיביות של הקפיטליזם).
    גם אם תקום מדינה פלשתינית עצמאית הניגוד בין הקפיטליזם הישראלי והכפר הערבי לא יבוטל, והאוכלוסיה הערבית תמשיך להיות מקופחת ומנושלת, ואם מדינה פלשתינית עצמאית תפגע (לאו דווקא במכוון, אלא כחלק מההתפתחות הקפיטליסטית) באימפריאליזם הישראלי, לא מן הנמנע שהאוכלוסיה הערבית בארץ תשלם את המחיר.
    במצב כזה כנראה שהברירה של ערביי ישראל היא בין להוות את הפרולטריון,חיל מילואים של מובטלים ולומפן פרולטריון בכח של הקפיטליזם הישראלי, מושא תמידי לניצול אימפריאליסטי, מדוכאים פוליטית ומודרים ממשאבים (קרקעות,חינוך,תשתיות וכו’) לבין להיות אזרחים שווי זכויות במדינה עצמאית, מנוצלים אימפריאליסטים לא יותר ולא פחות מחבריהם.
    מבחינה טהורה של מלחמה באימפריאליזם זה צעד מתבקש, שיפגע באימפריאליזם הישראלי ובפתחי המילוט שלו להדחקת הסתירות הקפיטליסטיות.

  5. לנין לספירו הגיב:

    בקשר לחיילים- הם ישירו שירים גסים וימשיכו למלא את משימות הטרור שלהם כמו בשר תותחים טוב וצייתן.
    לא מכאן תצמח הגאולה.
    בקשר לליברמן, אין ספק שהוא פאשיסט מהשורה הראשונה ולמרבה הצער הוא דווקא מהפשיסטים המתונים, יש רבים גרועים ממנו, ולאו דווקא אנשים שמעוררים סלידה בקרב אנשי המרכז הקונצנזוסיאלי.
    אנשים שהם נאצים לכל דבר ועניין כמו אפי איתם ואריה אלדד וחבריהם.
    אם מתוקף איזה משבר נוראי יעלו הפשיסטים הללו לשלטון אז אני ואתה אולי נאלץ לרדת למחתרת, שלא לדבר על הערבים שמן הסתם יערכו בהם פרעות איומות.
    אני ממש לא מדמיין שאחרי המלחמה בראיון במעריב אפי איתם אמר,בלי כחל וסרק, שצריך היה להרוג 30000!!!(שלושים אלף!!!) אזרחים!!! לבנונים בכדי לגרום ללבנון "לרדת על הברכיים". בראיון הוא שפך עוד צואה פאשיסטית מהסוג הזה. אז הוא ניסה להציג את זה כמסקנה "טבעית" מהמלחמה, והוא בתוך איש המעשה והניסיון המפוכח מראה לנו העדר הנבער את הדרך הנכונה, כי הוא פשוט זיהה לאחר המלחמה אפשרות חדירה לקונצנזוס של הדעות הפשיסטיות-גזעניות שלו.
    מאז הוא נרגע בהתבטאויות הפומביות שלו, אבל הוא נשאר אותו פאשיסט, עדיין מחכה לשעת כושר להפיץ את הצואה שלו לכל עבר, לא בתור אידיאולוגיה (שזה מה שזה מבחינתו), אלא בתור "מסקנה מפוכחת מהמציאות המזרח תיכונית".
    (אני אומר פאשיסט למרות שאני מתכוון כמובן למילה יותר חריפה, שבמקומות אחרים מצונזרת, ואני לא בטוח אם כאן יצנזרו אותה ולכן אוותר עליה).

    דבר נוסף, בקשר לבן-דרור ימיני.
    אני עוקב בעניין,שבוע אחר שבוע אחרי הטורים שלו במעריב, ונראה לי שהאיש הזה הוא הסתירה בהתגלמותה.
    הטענה המרכזית שלו, שהוא חוזר אחריה בעיקביות מרשימה, זה שהשמאל הקיצוני והימין הקיצוני זה אותו דבר, כי שניהם רוצים מדינה גדולה אחת בין הירדן לים וזה הדבר הכי מסוכן לציונות, ולכן שניהם מסוכנים באותה מידה (נתעלם לרגע ממידת הדיוק שלו בכינוי שמאל, שהרי רבים ממי שהוא מכנה שמאל הם ממש לא שמאל, ודווקא יש אנשי שמאל "קיצוני" רבים וטובים, עוכרי ישראל,בוגדים ואכולי שנאה עצמית מהשורה הראשונה, ביניהם עבדך הנאמן, שתומכים בשתי מדינות).
    אבל למרות הטענה המרכזית שלו, ימיני מבלה את רוב ימיו ברדיפה מקרתיסטית של פעילי "שמאל" עם השפעה מינימלית על המציאות, והוקעה אובססיבית של כל איזה כנס איזוטרי של "שונאי ישראל" שנערך בעולם, למרות שהמסקנה המעשית שנגזרת מהמטרות שלו צריכה להיות מלחמה בכיבוש שהופך את השטח בין הירדן לים למדינה אחת בפועל, במקום רדיפה מוזרה אחרי איזה פרופסורים שאין להם השפעה על המציאות.
    הוא אומר "מדינה אחת פויה, ימין קיצוני=שמאל קיצוני=חיסול הציונות", אבל הוא מקפיד בדבקות להילחם רק ב"שמאל הקיצוני" שלמעשה אין שום סכנה נראית לעין שיגרום למדינה אחת, במקום בימין הקיצוני שפועל פעולות מטריאליות מעשיות ולא רק בכנסים כמו אין פפה, שנוא נפשו של ימיני.
    כל זה כמובן מעלה שאלות מעניינות אם פיו וליבו של ימיני שווים, או לחילופין אם הוא מסוגל להסיק מסקנות הגיוניות ממקרים כלכך פשוטים.

  6. ניצן אביב הגיב:

    תשואות רמות, יישר-כח וחזק ואמץ לגדעון ספירו על מאמרו.

  7. שאלה לגדעון: הגיב:

    גדעון שלום,
    אני מבקש לדעת, אחרי קריאת הרשימה של החפים מפשע שנהרגו בצד הפלסטיני -אלף ילדים פלסטינים, שבעה פועלים פלסטינים, 13 מערביי ישראל – האם במתכוון השמטת את 1000 הישראלים שנהרגו באינתיפדה האחרונה?

    או שמא הריגתם הייתה "מעשה מוצדק"?

    ועוד שאלה ברשותך: אתה עצמך מוכיח שרבין לא התכוון כלל להקמת מדינה פלסטינית, וכי לא מימש אף אחד מן ההסכמים שהתחייב עליהם באוסלו. על כן מוזרה מאד הקביעה "שרצח רבין הצליח לעצור את תהליך השלום" הרי הוא לא התכוון כלל ליישם אותו לפי דבריך ועל כן במוקדם או במאוחר התהליך היה נתקע.
    תוכל ליישב את הסתירה העולה מדבריך?

  8. אריה שרצקי הגיב:

    למה מתכוון גדעון ספירו כשהוא קובע כי ברק תרם לריסוק השמאל?

    הלא אחרי ועידת קמפ דייויד הוכח כי ישראל היא שסירבה להצעות השלום של הפלסטינים. לו אך העלתה ישראל את מספר הפליטים שיקלטו בתחומה הייתה ועידה מסתיימת בחתימת הסכם שלום.

    יוסי ביילין הציע לפלסטינים זכות שיבה של 50 אלף איש לשנה למשך תקופה של 10 שנים – כלומר זכות שיבה כוללת של חצי מליון פליטים לתחומי מדינת ישראל. ברור הוא כיום כי אילו ההצעה הייתה נדיבה יותר – נניח מיליון פליטים לתקופה מקבילה – הועידה הייתה מסתיימת בהצלחה.

    רק עיקשותה של ממשלת ישראל בנושא הפליטים היא שגרמה לכישלון הועידה. השמאל הישראלי יצא מחוזק ממנה.

  9. את השמאל ריסקו הפלסטינים. לברק אין חלק בעניין וספירו צריך להפנים את זה . הגיב:

    כנראה שלכותב המאמר קשה עם העובדות:

    עד ועידות קמפ דייויד וטאבה הקונצנסוס בקרב השמאל התבסס על פתרון שבו תותר שיבה סמלית של פליטים פלסטינים במסגרת איחוד משפחות, כשמספרם הכולל לא יעלה על כמה עשרות אלפים.

    בועידת טאבה "הפתיעו" הפלסטינים לרעה את השמאל הישראלי(ואת גדעון עצמו למרות שקשה לו מאד להודות בכך) שעד אז השתעשע באשלייה שהפלסטינים ויתרו על זכות השיבה.

    המשלחת הישראלית הציעה לפלסטינים זכות שיבה בפועל של 40.000 פליטים לשנה לתקופה של 5 שנים. המשלחת הפלסטינית בתגובה קבעה כי "פחות מ100.000 אינם באים בחשבון".
    וכאמור לתקופה של 5 שנים שמשמעותה שיבה בפועל של 500.000 לתחומי מדינת ישראל.
    וזו הייתה דרישת המינימום של המשלחת הפלסטינית.

    יכול גדעון ספירו להאשים את ברק בהאשמות ככל העולה על רוחו, אך אם הוא סבור כי ישראל הייתה צריכה לקבל את דרישות הפלסטינים ולאפשר זכות שיבה בסדר גודל כזה מן הראוי היה שיכריז על כך בגלוי ויקבע כי במשא ומתן עתידי על ישראל להסכים מראש לשיבה של חצי מיליון פליטים לתחומי מדינת ישראל.

    אם אין הוא מכריז על כך -ולא מצאתי המאמריו המלומדים שום התייחסות למספר הזה -הרי שאין הוא שואף לשלום אמת עם העם הפלסטיני למרות מאמריו המטיפים לכך.

  10. אלעד-יש כאן סתירה עצמית הגיב:

    למר ספירו:
    כמו שכתבת ובצדק:
    "המתנחלים ייחסו לרבין כוונות שכלל לא היו לו. הוא לא הוריד התנחלות אחת, לא מימש ולו שלב חשוב אחד בהסכמים, שממילא היו מעוקרים מכל נושאי הליבה (פליטים, גבולות, ירושלים), ולמיטב זיכרוני הוא מעולם לא הזכיר את צמד המלים מדינה פלסטינית כיעד פוליטי, בוודאי לא נסיגה לגבולות שביתת הנשק, הוא הקו הירוק המפורסם"
    ולכן מה שכתבת:
    "רצח רבין הוא עד כה הצלחה מהממת"
    הוא פשוט לא נכון!!!
    רצח רבין לא גרם לשום דבר שלא היה קורה גם בלעדיו!!!

  11. דניאל ללנין – על ליברמן, תכניותיו – ומצביעיו… הגיב:

    בנגע לנושא חילופי-השטחים… נו, תציע להם זאת.

    לדעתי, האמת, הסיבה לתכניתו ברורה – להדירם מאזרחותם, לשללם ממנה, להעבירם למדינה פלשתינית – שהיא, כמובן, האוייב, במסגרת ה"war on terror", שלו ושל תאומו ג’ורג’ דביליו – ו*א?ז*, ניתן יהיה לטבחם בשלווה, ב"פעולות-תגמול אמיצות", של "בחורינו הנהדרים" מעבר לגבול… והציבור הישראלי=ציונאצי, יריע בהמוניו וימחא כפיים – לרבות פעילי "שלום עכשיו". אולי יבדו, אי-אלו "מתקפות", שלא היו ולא נבראו, על "יישובים ישראליים שלווים", על מנת להטיל, פצצות בנות טונה ונשק כימי ואוראניום מדולל, על אום-אל-פאחם ובנותיה… "שלום עכשיו" תתמוך. כי ראש-הממשלה הוא (יהיה אז, כלומר) אביגדור ליברמן. וראש-הממשלה יודע (פשיזם, כבר אמרנו?).

    זוהי, בתמצית, תכניתו של ליברמן. אז, אם ב*ז?ה*, אתה מעוניין לתמוך, באילושהם נימוקים מנותקים, של "פרולטריון-שמולטריון"… תפאדל, שיהיה לך לבריאות. אישית, אני מעדיף שיהיו, אזרחי ישראל – מהם תישלל האזרחות כשממני תישלל היא ומן-הסתם, נמצא עצמנו באותו מחנה-ריכוז. לפחות, בין לבין, נוכל אולי לארגן איזו מחתרת משותפת.

    ומה שנגע לבן-דרור ימיני – נו, הבנאדם סובל מאותה תסמונת חריפה, ממנה סובלים כל אנשי הימין הפשיסטי, המכונים גם "המרכז הלאומני". אנשים אלה, הצביעו ב-2003 ל"שינוי" – או, אם לא, על-כל-פנים אהדוה, כי יצגה את ענייניהם המעמדיים. אז, משראו איזו פארסה אידיוטית היא, פרשו ממנה, חלקם עברו ל"קדימה", חלקם – הימניים ביותר מביניהם – עברו לתמוך בליברמן והאחרים, מסתמא, שבו למפלגות-האם = ה"עבודה" ומר"צ – מתוך תקווה, שמשהו כבר יקרה ויוכלו לברוח מהן, לאיזושהי "מפלגת מרכז" פשיסטית הזויה חדשה. מיעוטם, עברו ל"ירוקים".
    האנשים האלה, הם תומכים נלהבים, של ציפי לבני ("לא לבנת!! לבני!!"), מעריכים מאד, את עמי איילון ונהנים מאד-מאד, להאזין ל"פניניו" המשתלחות, של מנהיגם הקודם, הלא-הוא יוסף טומי לה-פיד. הם שונאים, במידה שווה, את הפלשתינים ואת המתנחלים, כי שניהם "מפריעים" להם" – אולם, בעוד התנגדותם, לימין הקיצוני, היא שכלתנית בעיקרה, קרירה ושלווה, נסו-נא לשאלם, על אילן פפה, או על גדול הסוציאליסטים בדורנו = הוגו שאבס… ומייד, יתכסו פיותיהם קצף ועיניהם – כשל עיני אחרון אוהדי בית"ר משוק מחנה-יהודה. "מוות!! מוות!! שנאה!! מוות!!" לואטים הם, במעין עווית לאומנית מפלצתית ומזעזעת.

    אם יקימו, איילון ולבני יחדיו, מפלגה לאומנית חדשה, ינהרו הם אליהם בהמוניהם. ואם לא… ליברמן….

    לעת-עתה, הם משלים – ולו בדוחק – את עצמם, כאילו הם מתנגדים לאיש ולרעיונותיו. מה, ליברמן? מה, אני פשיסט?? גזען?!? לעולם לא!! אולם, קלפו-נא מעליהם, את מסכת האשליה-העצמית, מאחוריה הם מתגוננים – ותצא גם-תצא ההודאה, שבין מדינה אחת לכל (בהנחה, שלא ניתן יהיה לפנות די התנחבלויות, על-מנת לאפשר את הקמתה, של מדינה פלשתינית ממשית), לבין רצח-עם – י?ב?ח?רו? ה?ם ב?ר?צ?ח-ע?ם. כי, בעיניהם – מדינה אחת לכל, מהירדן עד לים, היא בחזקת "התאבדות". עד כדי כך!!

    בבוא יום-פקודה, ינהרו כ??ל??ם אל ליברמן – הפיהרר המושיע. זה, פשוט, הכי טבעי להם, אחרי ש"שינוי" נעלמה.

  12. לנין לדניאל הגיב:

    ברורה לי לגמרי הסיבה שבגללה ליברמן מציע את התוכנית שלו והיא ממש לא דומה לסיבות שבגללן אני חושב שהתוכנית היא לא כל כך רעה.
    כמובן שאני תומך בה רק אם היא תעשה בהסכמה מלאה של תושבי האזורים המיועדים למעבר.
    בכלל צריך לזכור שבמצב התיאורטי שאנחנו מדברים עליו אמורה לקום מדינה פלשתינית עצמאית שאמור יהיה להיות שלום בינה לבין ישראל וישראל לא תוכל להכניס את כוחותיה ולטבוח כאוות נפשה, מה גם שהמעמד השליט במדינה העצמאית יהיה הבורגנות, עם אינטרס לשמור על שקט.
    שוב אגיד שמבחינה טהורה של מלחמה באימפריאליזם זה צעד טריוויאלי.
    הבעיה היחידה שאני רואה זה שצעד כזה יחזק מאוד את המחנה הגזעני-פשיסטי.
    לאחרונה עולות גם הצעות שלפיהן הערבים יקבלו אזרחות פלשתינית,ימשיכו לחיות בישראל ולהנות מכל זכויות האזרח (כמובן שהן לא יהנו מכל זכויות האזרח כמו שהם לא נהנים מהן כיום), אבל לא יצביעו לפרלמנט הישראלי אלא לזה הפלשתיני.
    ברור שלצעד כזה צריך להתנגד בתוקף, למרות שהוא מסתווה כצעד יותר הומאני וליברלי.
    צעד כזה יאפשר לישראל להמשיך לשלוט באוכלוסיה הערבית ולהשתמש בה לאינטרסים האימפריאליסטיים, מבלי לשלם מחיר פוליטי ולו זעום ביותר.
    אם תומכים בצעד כזה זה רק בתנאי שמדובר בהעברה של השטחים המאוכלסים לריבונות פלשתינית מלאה וניתוק מוחלט מישראל וכמובן בהסכמה של כל התושבים הנוגעים בדבר.
    בסופו של דבר צריך לזכור שהאוכלוסיה הערבית בארץ, וכמו כן הפועלים הפלשתינים, משמשים בעיקר כמושא לניצול אימפריאליסטי ולהקלת הסתירות של הקפיטליזם, ולכן,למרות שצעד כזה נתמך גם ע"י גדולי הגזענים, יש לתמוך בניתוקם מהציונות.
    זה צעד אנטי-אימפריאליסטי מתבקש.

  13. מוני יקים האנטי ציוני לספירו איש הימין הבולשביקי הגיב:

    ספירו האשכנזוצנטרי.
    הזכרת הכל במאמרך ,אבל שחכת פרט להזכרת שמו של הרוצח הנתעב ,את מחצית מתושבי המדינה הציונית שהם בני ציבור "מדינת כל ענייה הצבועה שחור".שכחת שיש למדינה הציונית שלך נשיא שימון אבירוצח שיש לו דם על הידיים עקב מעורבותו במעשה הרצח שביצע בנו יוני בעת שרותו הצבאי, האם זה משום שהנרצח היה בסך הכל הודי וטבח.שחכת גם את אלפי הילדים התימנים ואחרים שנגנבו ונמכרו כעבדים,שחכת גם את נפגעי הגזזת ושאר הניסויים הרפואיים שבוצעו על עולים מזרחיים שממשיכים למות יום יום.שחכת גם את קיומה של רפואת על עתירת משאבים לתושבי המרכז האשכנזים לעומת רפואת עולם רביעי,דלת תקציבים לתושבי הפריפריות שחומות העור…והרשימה עוד ארוכה

  14. עמיחי למיכאל שרון הגיב:

    כתבת ש"ישראל היא המדינה היחידה במערב ב-44 השנים האחרונות בה נירצח ראש מדינה".
    השאלה שלי היא: ממתי אתה מחשיב את ישראל כמדינה מערבית?

  15. מיכאל שרון: עמיר והמסיתים – רצח על רקע גזעני. משפט מחודש הגיב:

    [למערכת, בבקשה הודעה זאת במקום הקודמת]

    בעניין יגאל עמיר – מדובר ברצח על רקע גזעני קשה. יש לשפוט את המסיתים.

    כשבוחנים את הרצח לגופו, יש כאן משהו תמוה: מדובר בראש מדינה שניסה להשיג הסכם שלום עם אויב. הסכמי שלום היו משחר ההיסטוריה, וגם שילמו מחיר כלשהו, טריטוריאלי או אחר, אין כאן כל דבר חדש, אלא דבר ישן, ותיק, עתיק, שגור כמו רפואה או זנות או טיפול בצאצאים, או נגרות. אין השלום גם מנוגד ליהדות, שכן קוהלת אמר, עת למלחמה ועת לשלום.והסכמי שלום עושים עם אויב, לא עם אוהב או בן ברית.

    אם כן, מדוע היתה הסתה כזאת נגד רבין, ולמה נירצח, הרי הסכמי שלום היו תמיד.

    התשובה:

    הרצח היה על רקע גזעני קשה: עם ערבים לא עושים שלום, בניגוד לכל בני אנוש אחרים, משום שהם – "ערבים" דהיינו פרימיטיבים, רצחנים, מצחינים ורעים וטמאים".

    לכן, עמיר גרם כאן נזק קשה למדינה ואזרחיה, לשנים רבות – שהרי המלחמה נימשכת, כיום יש לנו עסק כבר עם אירן ועם גירעון המזרח התיכון כולו, פרט לאלפי ניטבחים פלשתינים, ואלף חללים ישראלים, פרי חירחור המלחמה בשם הגזענות.

    במקרה רצח אחר, בארה"ב, של צעיר שחור על ידי קבוצה נאו נאצית, גם זימנו בצו בית משפט פדראלי את "ההוגה" הראשי ממנו ומספריו שאבו הרוצחים את משנתם, ודנו אותו לקנס של עשרות מיליוני דולר, דבר שרושש אותו ותנועתו. הרוצחים – כמה הוצאו להורג, וכמה נידונו לתקופות מאסר.

    שעל כן, יש לבצע משפט חוזר, הפעם כלפי המסיתים, לקנוס אותם בעשרות מיליוני שקלים, חלק לדון למאסר בעוון הסתה לרצח והסתה גזענית, ואת עמיר, אם ניתן, להוציא להורג, בעוון בגידה במדינת ישראל, וגרימה לרצח של אלפי בני אדם; זאת פרט לנזקים כבדים מאד נוספים, המסכנים, בפוטנצייה, את שלום העולם ומגבירים פי כמה את ארועי האנטישמיות כלפי יהודי התפוצה כיום.

  16. מיכאל שרון: רצח ראש מדינה הגיב:

    מאז רצח קנדי בדאלאס, 22 בנובמבר 1963, ישראל היא המדינה היחידה במערב ב-44 השנים האחרונות, בה נירצח ראש מדינה בהתנקשות פוליטית, שכוונה להביא תפנית אסטרטגית בגורל איזור שלם.

    בעולם השלישי היה גם רצח סלוואדור איינדה בצ’ילה בשנות ה-70, רצח פטריס לומומבה בקונגו הבלגית ב-1961, רצח אינדירה גנדי בהודו, ורצח אנואר סאדאת ב-1982.

    רוצחיו של איינדה, החונטה של אוגוסטו פינושה, עמדו בינתיים למשפטים וקלון בינלאומי. רוצחי אינדירה גנדי הוצאו להורג וכך גם רוצחי אנוואר סאדאת. התנקשותו של עמיר סחפה את המזרח התיכון כולו לשרשרת של ארועי דמים, אלא שכאן המסדר החום של הדמים והפרע מסתובב חופשי ומגביר נזקיו במצח נחושה, כשמעליהם כמו מרחף חיוכו הניתעב והלגלגני של הזומבי-האקדח המבצע – יגאל עמיר.

    הזומבים
    — קישור —

  17. מיכאל שרון: מערב – שכירי חרב בשרותו ודיכוי טרוף הגיב:

    הרטוריקה הרשמית של ישראל בפנייה למערב בבקשות להזדיינות עד השיניים, באספקת אשראי (100 מליארד דולר מארה"ב בשנים האחרונות) וכן כלפי תמיכה של האיחוד האירופי וארה"ב היא בשם היות ישראל ה"דמוקרטייה היחידה במזרח התיכון" או ביתר ספציפיות, בלשונו של ברק, 2000, "וילה מעטירה במדבר פרוע", מדינת היי טק, "ממשל מערבי עם חרויות דמוקרטיות" במלה אחת – "מערב מול פראותו של העולם השלישי". גם מהטעם הזה, אם האליטות בישראל מציגות את הדמוקרטיה הישראלית כ"דמוקרטיה בעלת מטלה" שהיא "דיכוי הימין המטורף" – אין לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה למטרת סחטנות נוספת.

    קישור: שכירי החרב ותפקיד הימין המטורף
    — קישור —

    קישור: ישראל כשכירת החרב של האימפריאליזם והימין המטורף בישראל. המלחמה הראשונה בשרות האימפריאליזם, בלוויית צילומים נדירים. ועוד.

    — קישור —

  18. אבירם למיכאל שרון הגיב:

    עיינתי בקישור שצירפת:"שכירי החרב ותפקיד הימין המטורף"

    קודם כל – אמירתך על יוסף דוריאל ש"שתמונתו בצידי המאמר מעידה על מהותו יותר מאלף מילים" היא אמירה פרימיטיבית לכל הפחות. למי אכפת כיצד נראה הכותב? (חוץ מאשר לך…)
    ממתי מחברים בין דעתו של אדם למראהו החיצוני?

    דבר שני- לא התייחסת כלל לדברי דוריאל.
    הרבה מהטענות שלו נכונות לחלוטין אבל אתה אפילו לא טרחת להתמודד איתן ולהפריכן.
    כמו למשל הטענה בדבר מצב זכויות האדם במדינות ערביות מסוימות או תופעת הרציחות על רקע כבוד המשפחה.

    במקום האמור לעיל בחרת לתקוף את הכותב בצורה כללית, ועוד הוספת ש"אולי אחמדינאג’ד צדק?". למה אתה לא אומר "אולי היטלר צדק" וסוגר עניין?
    מה גם שכלל לא ברור לי הקשר בין דעתו של יוסף דוריאל לאמירתו של אחמדינג’אד ולא ברור לי מי יותר טוב ממי. מבחינתי שניהם טועים .

  19. מיכאל לאבירם: תזזית טרוף הזרוע הנטוייה הגיב:

    "אולי אחמדינאג’ד צדק" היא הכותרת שנתן אינג’ דוריאל למאמרו. אם התעמקת במאמר, ראוי שגם תבחין בכותרת שנתן המחבר למאמרו. התייחסתי בעיקר להמלצות הפעולה שלו במסגרת מסקנותיו מהתאורים שהוא מביא, ש"יש לפעול ביתר כוח", "לגלות יותר אכזריות וקשיחות" .

    טרוף מתבטא בעיקר בתזזית העשייה המטורפת ובהמלצות "כיצד חייבים לפעול ומייד" כמו גם, הגם ששם תזזית הטרוף ניכרים במידה פחותה, בתאורים מעוותים של המצב. גם לכך התייחסתי, לתאורים המסולפים האלה, למשל, לכך שהוא מצביע על תנאי מלון 5 כוכבים של מאסרים והטיפול באסירים בישראל…

  20. יובל הלפרין הגיב:

    יש דברים נכונים במאמר, אבל התפיסה הכללית נובעת מהראייה שהשמאל הרדיקאלי צריך תמיד להשקיף על הדברים מהפינה שלו, ולהתייחס לרצח רבין על בסיס המאבק האידיאולוגי המוצדק שניהלנו נגד רבין.
    יש דברים שצריך להיאבק בחזית רחבה, אנטי ציונים וציונים מתונים (בלי למחוק את המחלוקות).
    כזאת הייתה העצרת. אני הייתי שם בדוכן של חד"ש. היו שם דוכנים של מרצ ושל העבודה. היו אוטובוסים מחיפה, מירושלים, מהנגב, מנצרת, מאום אל פאחם מהמשולש…
    היה מאבק משותף בהסתה הפונדמנטליסטית-פאשיסטית של מועצת יש"ע, בוועד רבני יש"ע, בבני עקיבא, ביוצאי ישיבות ההסדר ובשאר עוזריהם.
    כל מאבקם של אלה מאז לחיצת היד ההיסטורית בין רבין לערפאת התבסס על שתי טענות:
    מי שמחזיר שטח כלשהו דינו מוות.
    מי שממשלתו נשענת על חברי כנסת ערבים שלטונו אינו לגיטימי ויש להפילו בכוח.

    נכון, חלק מאתנו, כולל אני, חוגגים השנה 90 שנה למהפכת אוקטובר ומזדהים עם מהפכות דומות שהתרחשו ברחבי העולם, ועוד יתרחשו בעתיד.
    אבל כשמדובר בהפיכה מזוינת מימין, גם השמאל הרדיקאלי צריך להתייצב לצד הממסד הפוליטי הקיים, ולא זו בלבד, אלא להוביל את המאבק בסכנת ההפיכה מימין ולהיות נוקשה יותר בצורך לדכא את אותם מסיתים וקושרים מאשר הממסד עצמו וזרועותיו.
    בספרד התייצבו הקומוניסטים והאנרכיסטים לצד ממשלה בורגנית ברגע שהתרחשה הפיכה צבאית מימין.
    כאן צריכים קומוניסטים, אנרכיסטים ושוחרי שלום רדיקאליים אחרים (ספירו, אבנרי וכו’) להוביל את המאבק לנטרול האיום המתמיד בהפיכה מצד גייסות יש"ע-פש"ע, שב-5 בנובמבר 1995 יצאו מהכוח את הפועל, למען יראו וייראו.

    רצח רבין הוא סמל לכך שדי אם אדם ינוע כדי חוט השערה לכיוון השלום ונגד הגזענות הרווחת כאן, הוא מסתכן ברצח, גם אם הוא ארכי-ציוני, קצין בפלמ"ח ורמטכ"ל הכיבוש.

    אנחנו, לא דליה רבין, לא אהוד אולמרט, לא זהבה גל און ולא יוסי ביילין, צריכים לקרוא לדה-לגיטימציה של המחנה הדתי-גזעני, כפי שנעשה כבר לחלק מזערי ממנו, בדמות תנועת כ"ך.
    משום כך עלינו לאמץ, כן לאמץ, את מיתוס רבין, ולצקת אליו את נקודת מבטנו ואת פרשנותינו.

  21. גדעון ספירו הגיב:

    למגיב "שאלה לגדעון" ולאלעד,
    אחד בא אלי בטענות מדוע לא כללתי את הישראלים שנהרגו באינתיפאדה, ואחר (מוני יקים) מתלונן על שנפגעי הגזזת ב-1948 וילדי תימן נעדרו.
    יש גבול למה שאפשר לכלול במאמר קצר אחד.אין להסיק מכך דבר זולת קוצר המצע. ובשביל מה יש מגיבים? בין השאר בכדי שיוסיפו את אשר לדעתם כותב המאמר החסיר.

    לרצח רבין: אכן עמיר ושולחיו ייחסו לרבין עמדות שלא היו לו, אבל הם חששו שמא יהיו לו רעיונות כאלו ואחרים בעתיד, שהרי גם מפגש בין רבין וערפאת נחשב פעם כחילול הקודש, והנה האיש נשבר ונפגש וחתם על הסכם. אולי, כך חשבו, יישבר בעתיד עוד ועוד. כתבתי כי מטרת הרצח הייתה לעצור כל תהליך שלום, אפילו היה במצב עוברי. ראשי הממשלה הבאים הבינו היטב את הרמז והכל נתקע, חוץ מההתנחלויות שהמשיכו להתרחב וליהנות מתקציבי עתק. הרוצח ושולחיו הצליחו מעל למצופה גם על ידם.

    לענין הפליטים: ההצעה לקלוט 50 אלף פליטים פלסטינים לשנה במשך 10 שנים, הוצגה כסכנה נוראית, עוד חצי מיליון ערבים? ממש אסון. למעשה לא מדובר בחצי מיליון אלא בהרבה פחות, שהרי בהסכם שלום ייגרעו ממצבת תושבי ישראל קרוב ל-300 אלף פלסטינים במזרח ירושלים, כך שהתוספת נטו תהיה פחות מ-250 אלף. רחוק מלהפחיד.
    לכשעצמי אינני נבהל מרעיון קליטת פליטים בהסדר שלום, אם יבוצע באופן הדרגתי ובהסכמה הדדית, כפי שהציעה הליגה הערבית.

    לעניין ריסוק השמאל: התיזה של ברק, לאחר שחזר מקמפ דייויד, לפיה "נתתי להם הכל והם סירבו" ומכאן "שאין פרטנר" הצליחה להכות שורשים כתוצאה ממערכת תעמולה מאד שיטתית. חלקים ניכרים של השמאל המתון, בעבודה, במרץ ובשלום עכשיו, נשברו וביצעו תפנית חדה ימינה. נשאר הגרעין הקשה של השמאל, שהיה תמיד קטן, אבל הוא איבד חלקים ניכרים מהפריפריה שלו בעקבות "נתתי להם הכל". אלא שזו הייתה תעמולת כזב כי ברק לא רק שלא נתן הכל, אלא הציע הסדר טריטןריאלי בלתי קביל שהיה הופך את הגדה המערבית לשורה של בנטוסטאנים הנתונים לשליטה ישראלית. הנזק שברק גרם לשמאל ניכר עד היום. די לראות איך מרץ, שבעבר מנתה 12 ח"כ התכווצה לחמישה, וגם את החמישי קיבלה בקושי בגלל הסכם עודפים.

    ללנין: לנסות ולהצדיק את הטרנספר של ליברמן באידיאולוגיה כאילו שמאלית, הוא פלפול בנוסח בית המדרש עם סיבוב הבוהן. הציבור הערבי לכל גווניו ומפלגותיו נאבק בנחישות נגד רעיון הטרנספר של ליברמן שאינו אלא טיהור אתני. כאשר אתה מתשמש בנימוקים של "מאבק נגד האימפריאליזם" כדי להצדיק את התועבה, אתה מלכלך את השמאל, ושופך דלק "שמאלי" על מדורת הימין. יש כאן גם התנשאות בנוסח "היהודי החכם" שאומר לערבים מה טוב בשבילם. זו התוצאה של דוגמתיות שמאלית.

    למוני יקים,
    התיזה הגזענית שלך לפיה כל אשכנזי הוא אויב המזרחים, הופך את הויכוח איתך לעקר. מה שאומר או לא אומר, תמיד תמצא את האויב מאחוריו. אם הייתי מזכיר את נפגעי הגזזת היית אומר ולמה לא ילדי תימן, ולהיפך. אתה תמיד מכוסה מכל הצדדים.
    יחד עם זאת, יש לי בקשה אליך. גיליתי כי גם אני צאצא לבית שני. זהו זן אשכנזי שאינו ידוע לך.מכאן ואילך לא תוכל לומר שלא ידעת. אשר על כן, אתה מתבקש להוציא עבורי תעודת ארי מזרחי טהור (במקום בלונדיני תכול עיניים, יבוא בעל שער שחור ועיניים חומות) ולצרף אותי לטהורי שלשלת הדורות.
    בוודאי תשמח לשמוע כי נימנתי עם הוועד שדרש את חקירת האמת בקשר לילדי תימן, הפגין נגד מסקנות ועדת החקירה הממלכתית בראשות שופט בית המשפט העליון יעקב קדמי, בה היה חבר גם האלוף (מיל.) דוד מימון (יוצא תימן) שניקתה את הממשלה מכל אשמה. תמכתי במאבקו של עוזי משולם בנושא. אני מקווה שכבולשביק מזרחי תגלה התחשבות בפעילותי וכשתגיע לשלטון תמנע ממני את הגורל שאתה מתכנן לכוזרים (מי רוצה לחזור לקווקז?).

  22. מוני יקים האנטי ציוני לגדעון ספירו הגיב:

    אל תכין אליבי ליום סגריר.
    תשמור קצת על פרופורציות זה יעזור ללחץ הדם שלך שעולה כל פעם שאתה שומע על ספרדו/מזרחים.
    מעולם לא טענתי שכל האשכנזים הם צאצאי הכוזרים ,תמיד אמרתי שמרביתם כנראה ממוצא מגויר וכנראה שסיפור הכוזרים שיש לו סימוכין היסטוריים ,בכוחו להסביר את המהפך הדמוגרפי,והשוני בהתייחסות למרכיבי הדת היהודית ומהותה,שכן אפילו מבחינת המסורת ,הדת,וההתייחסות האנושית ,איני מוצא מה המשותף בינינו,גם לאור מבחן התוצאה וגם לאור העובדות ההיסטוריות, אילו חשו האשכנזים שבאמת יש לנו מכנה משותף אז למה הקימו את "מדינת כל ענייה הצבועה שחור" ואין מחשה.מציאות מעמדית/גזענית הקיימת בחברה הציונית הייתה מן הסתם מחייבת עלייה על בריקדות הרבה יותר גבוהות מאשר חתימה סתמית על כמה פטיציות.
    לומר עלי שיש לי תיזה גזענית תוך התעלמות מהמציאות היא בבחינת מדיניות בת יענה הרוצה להתעלם מהמציאות שאינה נוחה לה.
    בכשרון הכתיבה החד שלך תצליח תמיד כבן המעמד שזכה לחינוך על לגחך את הנסיון של מחוסרי החינוך לזכויות וצדק, אבל לא תצליח לנקות את פרצוף הימין הבולשביקי מהאמת המרה של בגידתו בציבור הספרדו/מזרחי המרכיב את חמשת העשירונים הנמוכים, גם אם תנפנף בשמו של קוויזלינג ספרדו/מזרחי זה או אחר….בחורבן הציונות משווקת הימין הבולשביקי ננוחם.

  23. מיכאל לי. הלפרין הגיב:

    סיכום יפה וקולע.

  24. מכלוף הגיב:

    בלב כבד וחצוי אני גורר את עצמי לויכוח הזה
    (כוזרים שמוזרים)
    אבל אלו שמאשימים את מוני בגזענות,יבחנו את עצמם,את התנהגות הוריהם,את החינוך האשכנזי גזעני שקיבלו בביתם,את התנהגות ההגמוניה האשכנזית ביחסה למזרחים ולערבים,את האפליה העמוקה, שנמשכת זה שלוש דורות.

  25. דניאל הגיב:

    ללנין: טיהורים אתניים והפרדה על בסיס גזעני – משרתים מטרות סוציאליסטיות אצלך?

    סוציאליזם מעניין, מה יש לדבר.

    בע.

  26. לנין לספירו הגיב:

    "ללנין: לנסות ולהצדיק את הטרנספר של ליברמן באידיאולוגיה כאילו שמאלית, הוא פלפול בנוסח בית המדרש עם סיבוב הבוהן. הציבור הערבי לכל גווניו ומפלגותיו נאבק בנחישות נגד רעיון הטרנספר של ליברמן שאינו אלא טיהור אתני. כאשר אתה מתשמש בנימוקים של "מאבק נגד האימפריאליזם" כדי להצדיק את התועבה, אתה מלכלך את השמאל, ושופך דלק "שמאלי" על מדורת הימין. יש כאן גם התנשאות בנוסח "היהודי החכם" שאומר לערבים מה טוב בשבילם. זו התוצאה של דוגמתיות שמאלית".

    אם ליברמן מציע איזו הצעה, וסיבותיו עימו, זו לא סיבה לפסול אותה על הסף, אפילו אם מניעיו גזעניים. צריך לבדוק אם פעולה מסויימת משרתת מטרות סוציאליסטיות ואם כן אז לתמוך בה, גם אם היא נתמכת ע"י גדולי הגזענים וגם אם היא מנוגדת למוסר הליברלי.
    שום אדגיש שאני תומך בכך רק אם זה נעשה בהסכמה מלאה.
    המטרה הסוציאליסטית הכי חשובה בימינו היא מלחמה באימפריאליזם והקולוניאליזם, ומה שאני מציע זו מסקנה די ברורה שנגזרת בקלות מהמטרה הזאת.
    לא כל העולם סובב סביב הפוליטיקה העכשווית של שמאל-ימין בישראל, ושוב אתה מסיק מסקנות רק לפי המוסר הליברלי ולא לפי המציאות העולמית, שלפיה ברור שמאבק סוציאליסטי כיום הוא בראש ובראשונה מאבק אנטי אימפריאליסטי.
    לטעון זאת זה לא דוגמתיות, הרי באותו אופן בדיוק תגיד שזו דוגמתיות מצד מי שרוצה לבנות בית ללמוד קודם הנדסה, ועוד חלילה להסיק מסקנות מעשיות מלימודים אלו.
    הדוגמתיות האמיתית היא הדבקות שלך במוסר הליברלי, בקטגוריות המצומצמות של שמאל-ימין בפוליטיקה הישראלית ובסרובך להבין את המצב מבחינה בינלאומית רחבה.

  27. אלי / הערה למערכת הגיב:

    לאחרונה הגיע לאתר המכובד הזה גזען מסוג חדש העונה לשם מוני יקים.
    אין בכוונתי כלל להתווכח עם דעותיו.
    אך תמהני אם היו מוחלפות המילים "אשכנזים" או ציונים" בהודעותיו במילים "ערבים" היו ההודעות עוברות את המסננת.

  28. מוריה אלחנתי הגיב:

    גדעון ספירו צודק בקביעתו כי התעמולה הציונית הצליחה "להוכיח" כביכול כי האשמה על כישלון ועידת קמפ דיויד מוטלת על הפלסטינים.

    הבעיה החמורה יותר נעוצה בעובדה שהציונים "הצליחו" להכיח רציפות היסטורית וקשר כביכול בין היהדות של בית שני לבין ההתנחלות היהודית בפלסטין החל מסוף המאה ה19.
    הפלסטינים, במסגרת מאבקם הצודק ביישות הציונית טוענים מזה זמן רב כי בית המקדש למשל, לא היה קיים על רחבת חראם אל שריף וכי כל ה"עדויות" כביכול המוכיחות זאת אינן אלא זיוף מכוון שנועד לבסס את ההשתלטות הציונית על אלקודס (ירושלים)
    כך טען למשל נביל שעת’ באזני קלינטון בעת הדיונים על מעמד הר הבית בועידת קמפ דיויד, טענה מבוססת ביותר שמשום מה נדחתה בזעם על ידי הנשיא האמריקני.

    המשך יבוא

  29. לנין הגיב:

    בהמשך לדבריו של אלחנתי יש להוסיף-
    מאז גלות היהודים מהארץ עברו 2000 שנה.
    בזמן הזה קרו התפתחויות אדירות, קמו תקופות היסטוריות חדשות, ורק התפתחות הקפיטליזם פיתחה את התודעה הלאומית היהודית במקביל להתפתחותה באירופה של הלאומיות.
    ברור שזה נלעג מבחינה סוציולוגית לעשות הקבלה בין היהודים הזעיר בורגניים של המאה ה-19 ליהודים של 2000 שנה לפני זה.
    במהלך 2000 השנים הללו היו תנודות אדירות של עמים, והרי אף אחד לא יטען ברצינות שלמישהו מהעמים הללו עומדת הזכות להקים מדינת לאום במדינה שממנה הוא גלה.
    הרי אם הזכות עומדת ליהודים במשך 2000 שנה, היא בטח עומדת לתקופות פחותות, וכי מה אז, נשנה את כל מפת העולם לפי איך שהיא היתה לפני מאות ואלפי שנים, אפילו לפני הופעת הפיאודליזם?
    בימינו הזרם הפשיסטי מדבר על "הכיבוש הערבי של הארץ", והכיבוש היהודי הוא רק "שיחרור" מבחינתם.
    אבל הרי הכיבוש הערבי היה חלק מהדינמיקה של חברת השבטים העתיקה, ומאז הכיבוש (לפחות עד ההתפוררות במאה ה-19 וביתר שאת במאה ה-20) נטמעו השבטים האחרים בשבטים הכובשים, היהודים רובם גם התערו בשבטים הללו ומיעוטם נשאר בערים בתור אומנים וסוחרים.
    זה חלק מהדינמיקה ההיסטורית ובשום אופן אין לדבר על כיבוש ערבי, שכבר 200 שנה לאחר התחוללותו אין לו שום זכר צבאי,מדיני או חברתי.
    ההקבלה בין הכיבוש ההוא לבין הכיבוש הישראלי בימינו (שהוא כמובן ממין חברתי אחר לגמרי) היא מצחיקה, הרי הכיבוש של ימינו הוא כיבוש פיזי, צבאי ממשי שמטרתו שוד של ערך עודף, ומה לו ולמלחמות של שבטים המבוססים על עבודת עבדים.
    אין שום קשר היסטורי אמיתי של "שחרור" הארץ, שהרי אנחנו עברנו אפילו יותר מתקופה היסטורית אחת מאז (הכוונה מלפני 2000 שנה) , המצב החברתי הוא שונה לגמרי והשאלות העומדות על הפרק הן שונות.
    היהודים לא באו לשחרר את הארץ בתור נציגי הגולים שמממשים את זכותם ההיסטורית, אלא בתור זעיר בורגניים שבורחים מהפרולטריזציה באירופה, והם הקימו כאן חברה קפיטליסטית שעמדה בניגוד לחברה הכפרית כאן, ובניגוד גם לאינטרסים של המעמדות השליטים הערביים, גם הפיאודלים המתפוררים וגם הבורגניים.
    הכיבוש של 67′ הוא חלק מהדינמיקה החדשה שנוצרה של הניגוד בין הציונות לחברה המקומית, ולא חלק מהרצון הניצחי של העם היהודי לשחרר את ארצו הניצחית מידי הכובש הערבי.
    בכלל זה מצחיק מבחינה סוציולוגית לדבר על "אנחנו" בתור השבטים העבריים, או למשל בצרפת בתור השבטים הגאליים.
    איש הציונות הדתית בימינו שחושב שיש יותר מן המשותף בינו לבין דוד המלך מאשר בינו לבין איזה גוי מערב אירופאי כמובן שוגה באשליות חמורות.
    אם יחזור אחורה בזמן ויגיע לדוד המלך וידבר איתו על הקירבה ביניהם בתור שני יהודים, סביר להניח שדוד יקרא לשומרים שלו שיזרקו אותו לעזאזל.

  30. לנין לדניאל הגיב:

    שום אסביר.
    אי אפשר להילחם באימפריאליזם תוך דבקות עיקשת בהגדרות הליברליות של אזרחות, ותוך קידוש של אמנות בורגניות בינלאומיות.
    יש ניגוד חברתי חריף בין הקפיטליזם היהודי לבין החברה הערבית באזור.
    ישראל מנצלת את הניגוד הזה בכדי להשיג יתרונות אימפריאליסטים.
    כמובן שהדרך שבה ישראל עושה את זה בתוך ומחוץ לקו הירוק היא שונה, אבל מה שחשוב הוא שבניגוד לכל התפתחות הסטורית אחרת של הכפר בחברה קפיטליסטית מפותחת, הכפר הערבי מתפורר בקושי ושומר המרבה בחינות על המסורות הקודמות.
    ההתפתחות הקפיטליסטית הנורמלית היתה אמורה לפורר את היחסים החברתיים הישנים, אבל מאי אילו סיבות האיכרים הפכו ברובם לפרולטריון ולומפן-פרולטריון ולזעיר בורגנים, אבל בלי אינטגרציה,מובליזציה ושינויחברתי ראדיקאלי בכפר, מה ששומר על המסורות הישנות.
    סביר מאוד להניח שגם לאחר הסכם שלום הדברים לא ישתנו מבחינת האוכלוסיה הערבית-ישראלית, למרות שהתפתחות קפיטליסטית צפויה בפלשתין, התפתחות שכן תפורר את הכפר, שלא תהיה תלויה בשיקולים האימפריאליסטים-גזעניים של ישראל.
    ההתפוררות המוחלטת של הכפר הערבי-ישראלי יכולה לקרות רק תחת משטר קפיטליסטי-פלשתיני.
    במצב כזה גם האוכלוסיה הזאת לא תהיה יותר מושא לניצול של הקפיטל היהודי.
    כיום מבחינה בינלאומית המאבק הכי חשוב למען סוציאליזם הוא חיסול האימפריאליזם, שמאפשר לקפיטליזם להתחמק מהסתירות שלו.
    חלק חשוב במאבק האנטי אימפריאלי הוא חיסול הכפר וניתוק בין האוכלוסיה לבין הקפיטל המערבי.
    רק חיסול של הכפר כלומר פרולטריזציה של האיכר בעולם השלישי (בקנה מידה עולמי) ולאחר מכן עליה בשכר הפועלים בעולם השלישי יכולה להוביל לסוציאליזם.
    מבחינה זו מה שאני מציע הוא מסקנה ברורה, ולא צריך לדבוק במוסר הליברלי ולפסול את זה על הסף. אומנם נעשה בזה שימוש בקרב הפאשיזם, אבל אם זה נעשה בהסכמה אני לא רואה בזה פגם מוסרי.
    כמובן שיש עוד שיקולים שיש לקחת בחשבון.
    כמובן שזה צריך להיעשות רק בהסכמה מלאה של מי שהדבר נוגע אליו.
    אין הסכמה= אין מעבר.
    הדבר גם עלול לחזק את הפשיסטים מבחינה פוליטית, זה עוד שיקול נגד.
    גם בסופו של דבר האוכלוסיה הערבית בארץ היא רק טיפה בים הניצול האימפריאליסטי, והדבר בסופו של דבר לא יעלה ולא יוריד ולו שעה מחייו של הקפיטליזם.
    לכן אולי לא כדאי לתמוך בזה.
    אבל אדגיש שאם היה מדובר באוכלוסיה ענקית, של מאות מליונים, כל סוציאליסט היה חייב לתמוך מניתוקם מהניצול האימפריאליסטי וממי שמונע מהכפר להתפורר.
    גודל האוכלוסיה הערבית בארץ וחוסר חשיבותה מבחינת ההתפתחות הקפיטליסטית הבינלאומית אולי צריכים להכריע את הכף נגד תוכנית כזאת.
    אבל שוב אדגיש-
    המלחמה הסוציאליסטית הכי חשובה היום (שאת פרותיה אולי לא נזכה לראות בתקופת חיינו) היא חיסול הכפר ופרולטריזציה של האיכרים בעולם השלישי.
    אם זה יקרה בדרך של מהפכות סוציאליסטיות שימנעו את הסבל הכרוך בכך- מה טוב.
    אבל גם אם זו תהיה תוצאה של התפתחות קפיטליסטית רגילה, כפי שקרה באירופה וקורה כיום בסין, הודו וכו’, טוב הדבר מבחינת המטרות הסוציאליסטיות מאשר קפיאה על השמרים ושמירה על אוכלוסיה כפרית כמו בימינו מבחינת אחוז באוכלוסיה.

  31. לנין המשך הגיב:

    כמובן שהדבר האידיאלי הוא התפוררות של הכפר הערבי בצורה מלאה ואינטגרציה שלהם בחברה הישראלית, ולא ניתוקם מישראל.
    אבל הדבר הוא פשוט לא מציאותי כרגע, ולכן בין המשך המצב הקיים לבין העברת האוכלוסיה מהרבה בחינות האופציה השנייה עדיפה, עם כל ההסתיגויות שציינתי למעלה.

  32. לנין לדניאל הגיב:

    שום אסביר.
    אי אפשר להילחם באימפריאליזם תוך דבקות עיקשת בהגדרות הליברליות של אזרחות, ותוך קידוש של אמנות בורגניות בינלאומיות.
    יש ניגוד חברתי חריף בין הקפיטליזם היהודי לבין החברה הערבית באזור.
    ישראל מנצלת את הניגוד הזה בכדי להשיג יתרונות אימפריאליסטים.
    כמובן שהדרך שבה ישראל עושה את זה בתוך ומחוץ לקו הירוק היא שונה, אבל מה שחשוב הוא שבניגוד לכל התפתחות הסטורית אחרת של הכפר בחברה קפיטליסטית מפותחת, הכפר הערבי מתפורר בקושי ושומר המרבה בחינות על המסורות הקודמות.
    ההתפתחות הקפיטליסטית הנורמלית היתה אמורה לפורר את היחסים החברתיים הישנים, אבל מאי אילו סיבות האיכרים הפכו ברובם לפרולטריון ולומפן-פרולטריון ולזעיר בורגנים, אבל בלי אינטגרציה,מובליזציה ושינויחברתי ראדיקאלי בכפר, מה ששומר על המסורות הישנות.
    סביר מאוד להניח שגם לאחר הסכם שלום הדברים לא ישתנו מבחינת האוכלוסיה הערבית-ישראלית, למרות שהתפתחות קפיטליסטית צפויה בפלשתין, התפתחות שכן תפורר את הכפר, שלא תהיה תלויה בשיקולים האימפריאליסטים-גזעניים של ישראל.
    ההתפוררות המוחלטת של הכפר הערבי-ישראלי יכולה לקרות רק תחת משטר קפיטליסטי-פלשתיני.
    במצב כזה גם האוכלוסיה הזאת לא תהיה יותר מושא לניצול של הקפיטל היהודי.
    כיום מבחינה בינלאומית המאבק הכי חשוב למען סוציאליזם הוא חיסול האימפריאליזם, שמאפשר לקפיטליזם להתחמק מהסתירות שלו.
    חלק חשוב במאבק האנטי אימפריאלי הוא חיסול הכפר וניתוק בין האוכלוסיה לבין הקפיטל המערבי.
    רק חיסול של הכפר כלומר פרולטריזציה של האיכר בעולם השלישי (בקנה מידה עולמי) ולאחר מכן עליה בשכר הפועלים בעולם השלישי יכולה להוביל לסוציאליזם.
    מבחינה זו מה שאני מציע הוא מסקנה ברורה, ולא צריך לדבוק במוסר הליברלי ולפסול את זה על הסף. אומנם נעשה בזה שימוש בקרב הפאשיזם, אבל אם זה נעשה בהסכמה אני לא רואה בזה פגם מוסרי.
    כמובן שיש עוד שיקולים שיש לקחת בחשבון.
    כמובן שזה צריך להיעשות רק בהסכמה מלאה של מי שהדבר נוגע אליו.
    אין הסכמה= אין מעבר.
    הדבר גם עלול לחזק את הפשיסטים מבחינה פוליטית, זה עוד שיקול נגד.
    גם בסופו של דבר האוכלוסיה הערבית בארץ היא רק טיפה בים הניצול האימפריאליסטי, והדבר בסופו של דבר לא יעלה ולא יוריד ולו שעה מחייו של הקפיטליזם.
    לכן אולי לא כדאי לתמוך בזה.
    אבל אדגיש שאם היה מדובר באוכלוסיה ענקית, של מאות מליונים, כל סוציאליסט היה חייב לתמוך מניתוקם מהניצול האימפריאליסטי וממי שמונע מהכפר להתפורר.
    גודל האוכלוסיה הערבית בארץ וחוסר חשיבותה מבחינת ההתפתחות הקפיטליסטית הבינלאומית אולי צריכים להכריע את הכף נגד תוכנית כזאת.
    אבל שוב אדגיש-
    המלחמה הסוציאליסטית הכי חשובה היום (שאת פרותיה אולי לא נזכה לראות בתקופת חיינו) היא חיסול הכפר ופרולטריזציה של האיכרים בעולם השלישי.
    אם זה יקרה בדרך של מהפכות סוציאליסטיות שימנעו את הסבל הכרוך בכך- מה טוב.
    אבל גם אם זו תהיה תוצאה של התפתחות קפיטליסטית רגילה, כפי שקרה באירופה וקורה כיום בסין, הודו וכו’, טוב הדבר מבחינת המטרות הסוציאליסטיות מאשר קפיאה על השמרים ושמירה על אוכלוסיה כפרית כמו בימינו מבחינת אחוז באוכלוסיה.

  33. יובל הלפרין הגיב:

    לא רציתי להיכנס לפרטים על הקואליצייה הרפובליקנית הרעועה במלחמת האזרחים בספרד, אבל גדעון לא יכול להתאפק להשמיץ מפלגה קומוניסטית כלשהי.
    האנרכיסטים היו החוליה החלשה של הקואליציה הזאת. הם אלה שיזמו פעולות "מהפכניות" שלא פעם הציבו אותם כמעין "כוח שלישי", וזו למעשה הייתה האסטרטגיה של מנהיגיהם: מראית עין של השתתפות בממשלת הרפובליקה, ולמעשה ניצול מלחמת האזרחים תוך קידום סדר יום משלהם.
    האנרכיסטים רצחו מבני מחניהם הרבה יותר מהקומוניסטים. הקמת ה"קומונות" שאוהבים לתאר אותם באופן רומנטי הושגו בדם רב. מי שלא רצה להצטרף רמזו לו שכדי שישקול זאת שנית…
    אחד מהמנהגים האהובים על האנרכיסטים בספרד היה שריפת כנסיות, לעתים תוך רציחת כל אנשי הכנסייה. רק הקומוניסטים בלמו את האקט ה"מהפכני" הזה. האנרכיסטים נהגו לעורר חיילים בלב החזית לכל מיני מרידות בשאלות כמו הצדעה למפקד, כן או לא.
    הקומוניסטים הם שדאגו לשמור על שלמותה של הממשלה הרפובליקנית עד יומה האחרון, ולפעמים היה עליהם לבלום בכוח את מרחץ הדמים של האנרכיסטים.
    אולם לזכותם (או לחובתם, תלוי בהשקפתך) של האנרכיסטים בספרד ייאמר, שיחסם לברית המועצות היה שונה לחלוטין מזה של גדעון ספירו. הם העריצו את מהפכת אוקטובר, חגגו אותה, ובכל מקום שבו היו הגורם הדומיננטי דאגו לתלות דגל אדום ועליו פטיש ומגל בצבע צהוב.

    אבל אם גדעון מסכים עם הצורך להיות בעצרת ולחלק כרוזים, בעצם הוא מסכים עמי בכל. מבחינתי חשובה המסקנה המעשית, פקודת היום.
    שלל ההגיגים שנרשמים לפניה חשובים אך ורק כדרך להגיע לאותה הוראה מעשית.

  34. גדעון ספירו הגיב:

    אני מקנא ביובל הלפרין שעומד בטלטלות כמעט לא אנושיות שמתחילה בחגיגת 90 שנים למהפכה הבולשביקית ומסתיימת במיתוס רבין.
    ואולי אני טועה ולא מדובר בטלטלה שהרי שני האירועים קשורים במוות ובהפרת זכויות אדם.
    אינני חוגג את המהפכה הבולשביקית שהביאה בעקבותיה עריצות חד מפלגתית והפרות זכויות אדם, ואינני שותף למיתוס רבין שעשה ממנו גיבור שלום.
    כמי שמתנגד לעונש מוות אני מוחה נגד כל רצח, ודין רצח ראש הממשלה מגונה בעיניי כמו כל מעשה רצח אחר. יובל הלפרין, לנין ועוד מגיבים באתר, לא מתנגדים באופן עקרוני לרצח פוליטי אם הוא בא מהכיוון שלהם, והצדקות כאילו מלומדות קראנו בשפע מפי "החבר לנין" שהסביר מדוע רצח משפחת הצאר על ילדיה היה מוצדק, משום שלשיטתו הוא קידם את מטרות המהפכה.
    אני מניח שחוגי יגאל עמיר הונחו בדפוסי מחשבה דומים, לפיהם רצח רבין יסייע להמשך הכיבוש וההתנחלויות, מה שעד כה הוכיח את עצמו כנכון. יובל אינו שותף לגישה עקרונית התופשת כלפי ימין ושמאל כאחד, לפיה אידיאולוגיה המצדיקה מעשי רצח למען מטרה פוליטית, סופה שמטביעה את כולם בים של דם.
    יובל מזכיר את ימי הרפובליקה הספרדית בה הגן השמאל על ממשלה בורגנית מול גייסות הפשיזם. הוא רק מדלג על עניין "פעוט"- רצח האנרכיסטים שעקבותיו מובילים אל סטלין, שהחליש מאד את האחדות האנטי פשיסטית.
    הלוואי והיינו במצב שבו ממשלה בורגנית מתייצבת מול גייסות הפשיזם הישראלי, ומה שחסר הוא רק תמיכת השמאל. אין צורך להרבות במלים שבסיטואציה כזו תמיכת השמאל לגווניו השונים מובטחת. הבעיה היא שגייסות אלו יושבים בתוך הממשלה. אותם מנהיגים שדיברו בישיבת אבל מיוחדת של הכנסת רק לפני מספר ימים לכבוד אביר הטרנספר רחבעם זאבי, ידברו גם מחר וירוממו את יצחק רבין. יריב אופנהיימר, מנכ"ל שלום עכשיו, שבימים אלה עושה מילואים בשטחים הכבושים ומטרטר פלסטינים במחסומים ומגן על כבישי האפרטהייד של המתנחלים, שתמך ותומך בברק היושב עם ליברמן בממשלה אחת, הוא או דומיו מארגנים את העצרת בכיכר לזכר רבין.
    המינוח "רצח הדמוקרטיה" שמלווה את רצח רבין, מטעה. רצח (בסגול) רבין לא רצח (בקמץ) את הדמוקרטיה, אלא הדמוקרטיה נרצחת בתהליך איטי ומתמשך על ידי סרטן הכיבוש וגרורותיו. רבין היה קורבן הסרטן הזה משום שלא סייע בעקירתו.
    לכן ראוי שהשמאל המתנגד לעונש מוות ותומך בזכויות אדם יציב אלטרנטיבה למיתוס הרשמי והקוצנסואלי, שרבים מהמתנחלים ומנהיגיהם כבר מסתופפים תחת מטרייתו.
    בדבר אחד אני מסכים עם יובל. ביום העצרת ראוי שארגוני השמאל יחלקו את ניירות העמדה שלהם בין באי העצרת.

    ולסיום: תגובה זו היא גרסה שנייה לאחר שהראשונה נפסלה על ידי המערכת לאור ביטויים קשים נגד מהפכת אוקטובר שלא היו מקובלים על המערכת.

  35. דניאל הגיב:

    "לנין" – אני חולק עליך לחלוטין.

    לתושבי ואדי עארה הזכות להחליט, לאיזו קהילה להשתייך, אם לקהילת "מדינת ישראל", או שמא "מדינת פלשתין". בדבריך כאן, מלאי הססמאות והפאתוס, עם "אנטי-אימפריאליזם" בערך בכל מלה שניה, אתה למעשה מצטרף לימ"ש ליברמן – על-אף כל הלוליינות, בה אתה נוקט בנסותך להכחיש זאת – ומכיוון שברור לי, שאתה א?ינ?ך? גזען פשיסטי חשוך כמותו, אנא, חזור בך מכך.

    ולגדעון – בגדול, אני מסכים איתך; ואולם, "רצח משפחת הצאר על ילדיה" היה לא רק מוצדק, אלא גם הכרחי – כי במהפיכה, חיוני לא להשאיר לאוייב שריד וזכר. כללי-המלחמה – התקפים, כמובן, במלחמה בין ישויות מדיניות שונות – אינם תקפים כאן. לו היו מותירים, חלילה, את ילדיו של ניקולאי השני (שאני מניח שאתה מסכים עמי, מן-הסתם, שהיה עריץ חשוך, ריאקציונר, אנטישמי ועוד ועוד) בחיים, תוך שנים ספורות, היו אלה מגבשים סביבם, את כנופיות-הטרור הלבנות – והמהפיכה היתה קורסת!!

    כמו שזה, הלבנים הובסו – לא שלנין (ההסטורי) וחבורתו היו דמוקרטים גדולים (טרוצקי היה פנאט צמא-דם, אשר היה טובח המונים, ללא-ספק, לו היה הוא יורש את לנין), אולם, עדיין – עדיף על הצאר וכנופייתו…

  36. יובל הלפרין הגיב:

    ונקודה נוספת לגבי ספרד:
    נכון, כאן גייסות הפאשיזם יושבים גם בתוך הממשלה.
    אבל גם בספרד זה לא היה כל כך פשוט: גייסות פאשיזם מחד וממשלה רפובליקנית מאידך.
    אלמנטים פשיסטיים, הן מבחינת אישים והן מבחינת השקפות, היו גם במחנה הרפובליקני. אין לשכוח כי מחוללי המרד היו תמול שלשום צמרת הצבא הממלכתי. חלקם מונו, או שמינויים חודש, על ידי אלה שנגדם מרדו.
    מנהיגי ההרפובליקה הספרדית לא התנגדו לכיבוש "מרוקו הספרדית" (רצועה בצפון מערב מרוקו) וסהרה המערבית (גם כיום יש שם כיבוש, אבל של ממלכת מרוקו). להפך, הם חשבו שהעמקת הקולוניאליזם באפריקה (אחרי אובדן הקולוניות של אמריקה) יהווה בשביל הקצינים צמאי האקשן והדם מעין שסתום ביטחון שימנע מהם לפעול נגד הרפובליקה, אבל הם טעו.
    המלחמה יצרה את הדיכוטומיה ולא נבעה ממנה. אירועים כאלה, שבהם נשברים "סדרי בראשית" היסטוריים וחברתיים (צבא נלחם במדינה שלו עצמו) הם ההזדמנות להבהרת מושגים, ליצירת מחנות חדים וברורים, להשתחררות מפוליטיקה מטשטשת החומקת מהכרעות.
    ורצח רבין הוא מאורע כזה, המבהיר היטב שהנחות היסוד שעליהן מושתתים יחסי הכוחות הקיימים סופם לקרוס.

  37. לנין הגיב:

    ספירו שום חושף את האופי הליברלי שלו וכמובן ליברלי=אנטי מהפכני.
    מבחינת ספירו כל סוגי האלימות הם אותו דבר וכולם רעים.
    הוא רוצה לשכנע את הבורגנות שכדאי שיהיה סוציאליזם.
    מכאן יוצא שספירו הוא אוטופיסט שלא ממש מבין את המציאות,ליברל אנטי מהפכני שמסרב בעקביות להבין תהליכים חברתיים-כלכליים.
    כל ניסיון להבין ולנתח את המציאות וממנה להסיק מסקנות, בניגוד לסתם אימורות בסגנון "זה לא מוסרי", מוקע ע"י ספירו כדוגמטיות.
    אבל מה, הוא עושה רושם של בחור נחמד…

  38. גדעון ספירו הגיב:

    תאוריו של יובל את האנרכיסטים בימי מלחמת האזרחים בספרד עושה להם עוול.
    האנרכיסטים השיגו בספרד הישגים מופלאים בתחום ניהול עצמי של מפעלים בידי פועלים והקמת קולקטיבים חקלאיים, וכל זאת בתנאים של לחימה ומצוקה. מי שלא יכול היה לשאת את הצלחת האנרכיסטים היו דווקא הקומוניסטים, הנה מ נכתב למשל בויקיפדיה, שאינה ביטאון אנרכיסטי על תקופה זו:

    "המפלגה הקומוניסטית בספרד הלכה והתחזקה בזמן מלחמת האזרחים בספרד, בעיקר הודות לסיוע מאסיבי מסטלין, מניעת משאבים מבעלי הברית בממשלה, ושיטות דיכוי אכזריות של המשטרה החשאית. הקומוניסטים עשו רבות על מנת לדכא את התנועה האנרכיסטית, להשתלט על ממשלת הרפובליקנים, ולהגביר את הריכוזיות. מאחר והליברלים והסוציאל-דמוקרטיים לא גיבו את לרגו קביירו, הוא נאלץ לפנות אל ארבעת השרים האנרכיסטים כדי שיסייעו לו לעמוד בפני הקומוניסטים. הרגלם של הקומוניסטים לשמור לכוחותיהם את מיטב כלי הנשק, אמצעי התחבורה, הציוד, מנות המזון, הטיפול הרפואי וגם סיוע אווירי, ארטילרי ומשוריין, העלה את חמתם של האנרכיסטים, וגרם לעוינות גוברת בין המחנות.
    כ-80 אנרכיסטים הוצאו להורג בירייה בידי שוטרים קומוניסטים במדריד באביב. האנרכיסטים הגיבו במספר רב של פעולות גמול. בתי כלא סודיים הוקמו בידי הקומוניסטים, ואליהם נשלחו סוציאליסטים, רפובליקנים ואנרכיסטים, ורבים מהם עונו או נורו למוות. לאחר שחקירה אישרה את עובדת קיומם של בתי הכלא הסודיים, ניצל לרגו קביירו את ההזדמנות לפיזור החונטה להגנה בשליטת הקומוניסטים. למרות זאת, הקומוניסטים המשיכו להטיל את אימתם על כל מי שסרב להתיישר עם הקו הרשמי של המפלגה הקומוניסטית, והאשימו את הקולקטיבים האוטונומיים של האנרכיסטים כ"מסייעים לאויב", וכנסיון בגידה.
    האנרכיסטים החלו להטיל ספק בהחלטתם לקחת חלק בממשלה המרכזית, בייחוד לאור העובדה שיחידותיהן לא קיבלו נשק ואספקה שהובטחו להם כשהסכימו להשתלב ב"צבא העממי", והממשלה המרכזית ניסתה לפרק את הקולקטיבים….
    המתיחות הגיעה לשיא במאי 1937, בעת קרב שהתנהל בברצלונה בין הקומוניסטים לאנרכיסטים, במהלכו נהרגו 500 איש. לאחר מספר ימים הושגה שביתת-נשק, כאשר ידם של הקומוניסטים הייתה על העליונה. נשקם של העובדים האנרכיסטים הוחרם, בעוד לעובדים הקומוניסטים הותר להמשיך ולהיות חמושים. ארגון ה-FAI הוצא אל מחוץ לחוק, והרדיו והעיתונות של ה-CNT היו כפופים לצנזורה חמורה. קבוצה אנרכיסטית מיליטנית בשם "החברים של דורוטי" ניסתה לעודד את העובדים להמשיך ולהלחם בקומוניסטים, אך קריאתם לא נענתה.
    במהלך מלחמת האזרחים, העיתונים הקומוניסטים הפיצו תעמולה שקרית ללא הפסק כנגד האנרכיסטים, כמו גם כנגד כל גורם שעלול להתנגד להם. חוסר האמינות של הדיווחים הללו הגיע לשיאו כאשר אף לא עיתון קומוניסטי אחד דיווח על הקרב בברצלונה, במאי 1937″.

    ואינני מביא עוד מחמת מגבלות אורך טקסט בתגובות.

  39. לנין לדניאל הגיב:

    חזרתי והדגשתי בכל התגובות שלי שאני מציע לעדות את זה רק בהסכמה, ולכן גם אני בעד שתושבי ואדי ערה יבחרו איפה לגור.
    ודרך אגב, איך אתה כותב עם ניקוד?

  40. גדעון ספירו הגיב:

    אצל לנין, כמו אצל הימין הקיצוני, המושג ליברל הופך לשם גנאי. זה לא מקרה ששני קצוות אלה מתבאסים מליברליזם, שהרי אחד מסימני ההיכר של הליברל הוא הקפדה על זכויות אדם בסיסיות, ביניהן הזכות לחיים.
    בניגוד לדברי לנין, אינני חושב שכל סוגי האלימות הם אותו הדבר, אלא שלהשקפתי אידיאולוגיה המצדיקה רצח פוליטי, סופה שמטביעה אותנו בנחלי דם.
    אינני אוטופיסט, אלא סוציאליסט שמאמץ חלקים חשובים מהמשנה הליברלית, בעיקר אלה הקשורים לפלורליזם פוליטי, חופשי ביטוי והתארגנות והחלפת שלךטון באמצעות הקלפי (באותן מדינות שדמוקרטיה פרלמנטרית מתפקדת). כאשר מדובר בהפלת דיקטטורות, לעתים כנראה אין מנוס ממאבק אלים, אולם גם כאן הייתי מנסה קודם כל את שיטות גנדי לפני שהולכים לאחוז בנשק. (ראה בורמה). אני מסוגל כמו לנין לראות ולנתח תהליכים חברתיים כלכליים, אלא שבניגוד ללנין אני חושב שמהפכה תבוא משינוי תודעתי שהוא תוצאה של פעילות פוליטית וחינוכית ארוכת טווח, ולא בשיטת הזבנג וגמרנו.

  41. דניאל (המזועזע קשות) ליובל הלפרין הגיב:

    ליובל הלפרין – תודה!! אם עוד היו לי אי-אלו מחשבות, בדבר איזושהי אפשרות של אולי לחשוב על משהו כמו דבר-מה שעשוי להזכיר איזושהי עמידה משותפת במשהו עם מישהו מחד"ש – הרעיון נכחד סו?פ?ית, כאשר קראתי את דברי-הת?ו?ע?ב?ה, פשוט דברי-ת?ו?ע?ב?ה, שהקאת, באמצעות מקלדתך, נגד האנארכיסטים הדגולים בספרד – ועיקר-העיקרים, כמובן, עבורך: זיכוי סטאלין וחבריו, אהובי-לבבך.

    בתגובתך – האולטרא-מזעזעת והמקוממת-מאין-כמותה – חשפת סו?פ?ית את העובדה, שכל קשר בין המתקראים "שמאלנים" ו"קומוניסטים", לשמאל האמיתי ולקומוניזם האמיתי, אינו אפילו בגדר מקרי – הוא, פשוטו-כמשמעו, א?ינו? ק?י?ם.

    יחד א?ת??ך?, יובל – או עם מי מחבריך לסטאליניזם – ל?א אפגין, אפילו יהיו חיי תלויים בזה. קיבתי, פשוט, לא תעמוד בכך.

  42. יובל הלפרין הגיב:

    ללנין
    נ?ק?ו?ד:
    לוחצים על מקש Caps Lock, ואחר כך shif יחד עם אחד מקשי הספרות ואלו שלידם בשורה. כל שילוב כזה הוא סימן ניקוד אחר.

    לדניאל:
    אני שמח שפקחתי את עיניך. חד"ש תיאלץ לנסות ולהסתדר בלעדיך. זה יהיה קשה, אבל מפלגתינו שבעת הקרבות עברה כבר משברים וקשיים קשים כמעט כמו זה.
    אתה יכול לפעול עם האנרכיסטים הישראלים, רק קח בחשבון שאתה עלול לפגוש אותי שם, כי גם אני לפעמים מפגין א?תם. האנרכיסטים הישראלים הם, למרבה המזל, לא באדר מיינהוף בגרמניה, הבריגדות האדומות בגרמניה או ה-CNT בספרד. כל הנ"ל קידשו את הטרור האישי ועשו את כל הדברים שתיארתי, או הקאתי, או איך שתקרא לזה (במקרה עשיתי בעברי עבודה סמינריונית על מלחמת האזרחים בספרד).

  43. אבירם ללנין הגיב:

    בתגובה לאמירה שלך: "במהלך 2000 השנים הללו היו תנודות אדירות של עמים, והרי אף אחד לא יטען ברצינות שלמישהו מהעמים הללו עומדת הזכות להקים מדינת לאום במדינה שממנה הוא גלה."

    אתה יכול בבקשה לתת לי דוגמה לעם שנמצא בגלות זמן שכזה ודורש היום להקים מדינה במולדתו ההיסטורית?

  44. דניאל הגיב:

    ללנין – טוב, אז בינתיים הם מביעים התנגדות גורפת למהלך – ובצדק.

    לגדעון – קודם-כל, עצם-המושג "דמוקרטיה פרלמנטארית" הוא שגוי, מכיוון שאין זה דבר, בלתי-אם משטר-נציגים. העם בוחר, אך ורק, איזו כנופיית-פרוטקשן, תנהל לו את חייו ותכתיבם, לפעמים אף בפרטים הקטנים ביותר, של חיי-היום-יום (כמו אצל זהבה גלאון וחבריה – במה שהידרדרה אליו מר"צ זצ"ל). בוודאי אין זה ליבראליזם (שאני, בשונה מלנין שכאן, דווקא תומך בו בהתלהבות – בתור ליבראליזם אנארכו-סוציאליסטי, של קומונות החיות באחווה בטבע ומקבלות את הכל, לא רק את מי, שנוצרו בצלמו האידיאולוגי, של מנהיג כריזמתי, או לאומני, או ביורוקראטי, כזה או אחר) – וראה-נא דברי ג’ון סטיוארט מיל (מן הדגולים בהוגי-הדעות מאז ומעולם, לצדם של מרקס, יום, ברקלי, ניל ופרויד) בנידון.

    דמוקרטיה אמיתית, היא אך ורק דמוקרטיה ישירה, המיושמת בקהילות קומונאליות קטנות. לקיבוצים, בחלקם, היתה דמוקרטיה פנימית שכזו. אולם, בגדול – האופציות הן שתיים: אנארכיזם קומונאלי, של אחווה אמיתית – או פשיזם שלטוני, כזה או אחר (בורגני, קומוניסטי, לאומני, דתי… אין הרבה הבדל ביניהם).

    כעת – האם אלימות מהפכנית, היא טובה או רעה? היש סיכוי, למהפיכה אמיתית, שאיננה מחריבה כליל, את העולם הישן (כנאמר בשיר)? הזכרת את בורמה, אבל בבורמה – לפחות לעת-עתה – נכשל המאבק לחופש כבר בפעם השניה!! חומת ברלין נפלה ונלסון מנדלה שוחרר, בשעתו, עקב תהליכים כלל-עולמיים. בסרביה, באוקראינה ובגיאורגיה, המאבק הצליח ושליטים רודניים הלכו בדרך-שלום לבתיהם, מסיבה פשוטה אחת: מעצמת-העל העולמית, ארה"ב, חפצה בכך. והראיה: באזרבאיג’אן ובאוזבקיסטאן, כשלו – כידוע – מאבקים זהים, עקב העובדה, שארה"ב ניצבה לצד המשטר, במקום לצד המורדים. האם עלינו "לקחת את הזמן" ולשכנע אנשים אט-אט, תחת להפוך הכל? ייתכן. זוהי, לדעתי, השאלה המהותית ביותר. ייתכן.

    ולאבירם: ה"""עם""" היהודי, לא היה בשום גלות. האנטישמים באירופה, החליטו להגדיר את בני-ה*דת* היהודית, בתור עם – בניגוד מוחלט, אגב, לרצונם של מרבית אלה האחרונים – ודי-גירשו אותם, באמצעים שונים, לרבות בקריאה "יהודי לפלשתינה!!" – אשר הציונות ניאותה לאמץ, רק מתוך הכרה במציאות באירופה (והם צדקו שם, חוששני).

    מבלי "פרעות בנגב", פרשת דרייפוס, השואה, ועוד כל-מיני צעדים בכיוון בדרך, מצד מנהיגי "אירופה הנאורה", פלשתין לעולם לא היתה נגזלת…

  45. לנין לאבירם הגיב:

    זה בדיוק העניין, אין עם כזה.
    העם היהודי לא היה בגלות 2000 שנה, חלק מהעם (עד כמה שאפשר לדבר על השבטים הקדומים במושג של עם) הוגלה אבל היהודים נטמעו בסביבה שלהם ואתה לא יכול לדבר על היהודים של המאה ה-11 למשל בתור גולים, כמו שאי אפשר לדבר על השחורים באמריקה כיום כגולים.
    המעמד החברתי הנפרד של היהודים שמר עליהם בתור קבוצה דתית נפרדת, אבל בשום אופן לא קבוצה לאומית עם שאיפות לאומיות.
    הלאומיות בכלל התפתחה רק במאה ה-19 (או מעט לפני במקומות מסויימים, תלוי בהתפתחות הקפיטליסטית) ורק אז קם הלאום היהודי, בעיקר כתגובה זעיר בורגנית לפרולטריזציה שהתחוללה בקרבם.
    כבר אמר ההיסטוריון המפורסם אריק הוסבאום שאי אפשר לטעון ברצינות שהתפילות של היהודים עד המאה ה-19 לגבי ירושליים וכו’ מעידים על רצון להקים שם מדינת לאום, ובאותנ מידה אפשר לטעון שהתפילה של המוסלמים למכה מעידה על רצונם להקים שם מדינת לאום.
    אתה יכול להסיר דאגה מלבך, אין בכוונתי "לחסל" את הציונות, הרי לאחר שהוקמה מדינה אין טעם לחסלה ואיתה מליוני אנשים, המאבק בישראל הוא פשוט חלק מהמאבק הרגיל בקפיטליזם ובאימפריאליזם.
    פשוט רציתי להדגיש שהדיבורים על "ארץ אבות, זכותנו ההיסטורית" וכו’ הם לא יותר מתעמולה נבובה, והם עומדים על כרעי תרנגולת מבחינה היסטורית-סוציולוגית.

  46. לנין לספירו הגיב:

    על אלימות מהפכנית-
    ממה שכתבת אפשר אולי להבין שאני איזו מפלצת צמאת דם, ולא כך הם פני הדברים.
    אני תומך כמובן בלי שום סייג בהשתחררות של המדכאים בכל העולם ובכל מצב ממדכיאם, יש שדיכוי כזה לובש צורות לאומיות,דתיות,פוליטיות, כלכליות, אבל כמובן שהמטרה העיקרית היא השגת סוציאליזם.
    במסגרת כל מאבק כזה אני תמיד אתמוך בנסיונות שחרור לא אלימים אם הם אפשריים, על פני פתרונות אלימים.
    אבל יש מצבים שפתרונות אלימים הם היחידים האפשריים וצריך לבכרם על פני צעדים לא אלימים (גם אולי גם מצבים שבהם גם פתרונות אלימים וגם לא אלימים יכולים להצליח. במקרה כזה אם הם יכולים לתת פתרון באותו טווח זמן אז עדיף לוותר על אלימות, אבל אם מדובר בהבדל של שנים, צריך להעדיף אלימות).
    אם יש מצבים היסטוריים שבהם לא אלימות סתם, אלא רק אלימות רצחנית ממש יכולה לשחרר אנשים מהדיכוי שלהם, אין שום סיבה להסס ולרחם על המדכאים ולהתחבא מאחורי ססמאות ליברליות.
    המטרה היא שחרור. אם אפשר להשיגה בלי אלימות, מה טוב. אם לא, אז לא צריך להתבייש לנהוג באלימות, וגם אלימות קשה.

    בקשר למשפחת הצאר, שלא כמו דניאל אני לא בעד הריגה שלהם סתם ובכל מקרה, אלא רק בסיטואציה שנוצרה.
    הבולשביקים החזיקו את המשפחה חודשים בלי לפגוע בהם,ובצדק, ואם התנאים היו נשארים שווים אז לא היתה סיבה לפגוע בהם.
    אבל נוצר מצב שהמשפחה עמדה ליפול לידי הכוחות הלבניםוהצלחת המהפכה היתה תלויה על כף המאזניים, ועם כל הכבוד לצארביץ’, הצלחת המהפכה הרבה יותר חשובה מהחיים שלו.
    מעניין מה אתה היית עושה.
    היית מסכן את כל המהפכה רק בשביל לא להרוג את הנסיך הקטן?

    כידוע המרקסיסטים מתנגדים לטרור אישי והצדק עימם בעניין הזה.
    אבל יש להדגיש שההתנגדות לטרור אישי היא מהבחינה של מעבר מקפיטליזם לסוציאליזם.
    טרור אישי לא יכול לפתור את השאלה הזאת בשום אופן.
    אבל יש מצבים היסטוריים שמפלגות מרקסיסטיות עומדות מול שאלות אחרות חוץ מהמעבר לסוציאליזם.
    אם למשל יש מצב שהפאשיזם מרים את ראשו ויש סכנה לכיבוש השלטון על ידו, אבל המאבק צמוד בינו לבין מפלגה סוציאליסטית או אפילו ליברלית, ואם המפלגה הפאשיסטית נישאת על כתפי כאריזמה יוצאת דופן של מנהיג מסויים והריגתו יכולה למנוע את עליית הפאשיזם, אז פשוט חובה היא לנסות לחסלו.

  47. לנין ליובל הגיב:

    תודה

  48. מיכאל שרון לגדעון וללנין: לא מספיק ליברליזם ולא מרקסיזם הגיב:

    שום שיטת ממשל לא תהווה תחליף ל-2 דברים הפועלים במשותף: עבודה קשה + אירגון.

    בפני אנשים קיים הפיתוי לעקוף ולחמוק מאחד מהשניים או שניהם, ולהשיג משאבים על ידי גזל ומניפולציה.

    הליברליזם אינו מונע מנגנון פיננסי ענק, המאפשר צבירת משאבים אישיים ללא כל אירגון וללא כל עמל. ותוך חוסר אחריות. אין כל אירגון ולא עמל ברכישתו של אליעזר פישמן את הלירה הטורקית, או במניפולציות פיננסיות אחרות.

    המרקסיזם אינו מונע צבירת כוח אישי על ידי התגודדות בחבורות – שוב, ללא השקעת עמל ואירגון, ורק על ידי מניפולציות חברתיות. כך, קומץ משתלט על משאבי המדינה ומנכס לעצמו פרי עמל רבים.

    בנוסף לאי חמקנות מעמל + אירגון נידרשת אתיקה של יושר. את זה לא מספק המרקסיזם – פרט לפילפול מדוע להזרים משאבים ל-Y ולא ל-X. את זה גם לא מספקת היהדות, שלא מעטים מבניה פנו לדרכים מניפולטיביות מהירות להשגת משאבים ללא עמל + אירגון – אולי עקב תנאים קשים בתפוצה ומנטליות שרדנית בכל מחיר.

    את זה מספקת למשל הנצרות. וגם לא לכולם.

    להלן מכתב שכתבתי כרגע לפלשתינאית שהתעניינה בשלומי, ואשר נוגע בנקודות המהותיות הללו, שכה מתאמצים כאן לחמוק מהם ברוב מלל:

    שלום ABC

    קצת מתישים אותי לפעמים – עבודה בלי כל גמול, בירוקרטייה, קנסות. הקיום הישראלי מבוסס על 2 דברים: גזלנות מצד אחד והתשת אלה שלוקחים מהם.

    להתשה פנים רבות: בזבוז זמן ושיבוש זמן. נזקים. בלבול מוח במילים אין סופיות. באנגליה או ארה"ב למשל – עוזרים מייד וברוח ספורטיבית. כאן מבלבלים את המוח, מבטיחים, יוצרים ציפיות וכמעט לא מקיימים , גם סיכול הציפייה הוא אמצעי התשה אפקטיבי. מזרימים משאבים רק לחוגי אליטה, ומהשאר לוקחים וגוזלים ומציבים מכשולים אין סופיים ובזבוז זמן מחריד, ותקלות ובעיות.

    אם מישהו מייצר ידע בעל ערך ושימושי, לוקחים זאת ומתישים אותו. ישראל מדורגת על ידי משרד הסחר האמריקני כמקום הראשון בעולם בו גונבים קניין רוחני. אפילו משוררת לאומית כנעמי שמר גנבה את השיר הידוע ביותר שלה, ירושלים של זהב, מהזמר הספרדי פאקו איבנז ששמעה אותו פעם. כשאמרו לה זאת, היא היכחישה ושיקרה, ורק סמוך למותה התוודתה על חלק מהגניבה. ההימנון הלאומי התקווה הוא גניבת מנגינה של סמטנה ומנגינה של שיר עם רומני.

    חוץ מזה הכל בסדר

  49. דניאל למ.שקיף הגיב:

    תודה, הרגעתני.

  50. מ. שקיף הגיב:

    לדניאל:
    יובל הלפרין הוא פעיל "הפורום הקומוניסטי" שלוקח חלק בחד"ש. אנחנו שמחים לארח פעיל מסור ואיכותי שכמותו תחת קורת הגג של תנועתנו, אך עם זאת איננו רואים בהתבטאויותיו יצוג של מצע החזית, המלאה בתנועות ובאישים המחזיקים בדעות שונות ומגוונות.
    יש מקום בחד"ש לאנרכיסטים, סוציאליסטים, קומוניסטים ואפילו ל"סתם" שמאלנים ליברלים, יהיו אשר יהיו השקפותיהם אודות מלחמת האזרחים בספרד.
    אני מקווה שהבהרתי את העניין הזה.

    חוץ מזה, תנוחי.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים