הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 באוקטובר, 2007 115 תגובות

לא קשה כלל לפענח את כוונות ישראל לקראת אנאפוליס. מבעד לדיון הציבורי מצטיירת הפעם המטרה כמו בעבר: שלום כפוי על הפלסטינים ודחית תביעותיהם: אין נסיגה לגבולות 67′, אין חיסול ההתנחלויות, אין החזרת ירושלים הערבית, אין זכויות פליטים. אך בניגוד לפעמים הקודמות של מו"מ ישראלי-פלסטיני הפעם מבחינה ישראל, מעבר להצהרות הפלסטיניות המסורתיות – ברפיון של העמדה הפלסטינית. היא מוכנה כנראה לסגת גם מכמה תביעות הליבה. איך אפשר להסביר אחרת את קריאתה של שרת החוץ הישראלית וראש צוות המו"מ ציפי לבני אל המדינות הערביות שלא להיות "פלסטינים יותר מן הפלסטינים עצמם" והיא תובעת מהם: אפשרו להם להתפשר, אל תציגו דרישות ואל תכתיבו את תוצאות הסכסוך!

ההנהגה הישראלית ערה ל"סכנה" שעם כל הרצון הטוב של ההנהגה הפלסטינית לבוא לקראת ישראל, אפילו בבעיות הליבה, היא לא תוכל לעשות זאת אל מול רצון העם הפלסטיני. לנוכח אפשרות זו חוזרת ישראל לדרכיה המוכרות להכשלת כל מו"מ והטלת האשמה על הפלסטינים. היא חוזרת למפת הדרכים ובפרט לסעיף הראשון שתחילה יש להפסיק את הטרור – והרי תמצא טרור פלסטיני איפשהו. ובא לישראל גואל מהסכם בו צריך לבוא לקראת הפלסטינים.


אהוד ברק המנוסה בכל השטיקים והספינים במו"מ ישראלי מול הפלסטינים והטלת הכישלון עליהם ב"אין לנו פרטנר", מעריך שגם הפעם ישראל לא תוכל (ולא צריכה) לוותר לפלסטינים, וכבר עכשיו הוא אומר שהדיבורים סביב שלום בין אולמרט לאבו מאזן הם "אוויר חם" "סופלה".


הפרשנים הישראלים בעלי האמפטיה לעניין הערבי אומרים זאת גם הם, ולעתים אף בשפה מאוד בוטה כמו גדעון לוי ב"הארץ": "מחמוד עבאס חייב להישאר בבית. בתנאים הנוכחיים אסור שייסע לוואשינגטון. גם פגישותיו עם אהוד אולמרט הופכות בהדרגה לעניין משפיל ומבזה לעמו, ששום דבר טוב לא יצמח מהן".


רוב הפרשנים הישראלים מסתכלים בצורה מפוכחת על הוועידה וברור להם שמכאן לא יצא דבר ובוודאי לא שלום. אולי הם לא נחרצים כמו גדעון לוי אך המסקנה שלהם לא שונה בהרבה. לדוגמה אלוף בן כותב ב"הארץ": "תהליך השלום" (המרכאות במקור) הוא המצב המדיני הכי נוח לישראל. די בעצם ההידברות בדרג בכיר בין ישראל לרשות הפלסטינית ובכוונות הישראלית לדון בעקרונות לסיום הסכסוך ובמחוות כמו שחרור אסירים, כדי להסיר מעל ישראל את הלחץ הבינלאומי לסגת מהשטחים ולחדול מהכיבוש.


ולמרות כל אלה זה חודשים רבים יצרו אבו מאזן, סלאם פאיאד וסאיב עריקת את הרושם "שהם הולכים על זה". עריקת בראיון ארוך בערוץ 10 הקרין אופטימיות והסביר שיש סיכוי להסכמה עמוקה בין אבו מאזן לאולמרט בעניין הוועידה. אבו מאזן התנבא באותה רוח. הוא אפילו אמר באחת ההתבטאויות ש"בוש הבטיח לי מדינה פלסטינית".


אבו מאזן יצר גם "אווירה קונסטרוקטיבית" לקראת הוועידה כאשר אמר לעיתונות האמריקאית "כי יש פער בין הצדדים ואני רוצה לגשר על הפער במשא-ומתן". הוא הוסיף גם את סיבות הסכסוך: "הישראלים רוצים ביטחון ואנחנו זקוקים לעצמאות" (ביטאון "זו הדרך", 2/10).


עם כל הכבוד לאבו מאזן שהוא ודאי איש רב זכויות – עדיין לא שמענו הסבר כזה לסכסוך הפלסטיני ישראלי מצד מנהיג פלסטיני. אבו מאזן מקבל כאן לראשונה את הצהרותיה של ישראל שפעולותיה ומדיניותה מודרכים ע"י שיקולי ביטחון ולא למשל של כיבוש או קולוניאליזציה. מכאן ניתן להבין שהיא פועלת רק למען ביטחונה ולא חס ושלום למען קיום הכיבוש. כנראה גם החיסולים, הפשיטות, ההפצצות, כליאת אלפי הפלסטינים כולל מנהיגיה הבולטים, נעשים רק למען הביטחון. וכך גם כבישי האפרטהייד וכך הלאה כל מעשי הדיכוי מוצדקים כאמצעי ביטחון ואבו מאזן נותן לכך לגיטימציה עקיפה… למען הביטחון צה"ל (צבא "ההגנה" לישראל) מחזיק את כל פלסטין בצבת ברזל ופלדה. גדר מסביב, טנקים בעמדותיהם, מטוסים בשמים, ספינות בים. ככה זה כאשר ישראל מוּנעת מהשאיפה לביטחון.


את/ה תוהה לעתים כיצד תתנהל לה אותה הוועידה שם באנאפוליס בשעה שמדי יום יגיעו אליה הידיעות על עוד חיסולים והריגת מבוקשים. ומה יעשו הנציגים הפלסטינים כאשר תתבצע "הפעולה הגדולה" (הפלישה לעזה) עליה רמז אהוד ברק בימים אלה, את/ה תוהה גם כיצד שאיפת הביטחון הישראלית המוכרת ע"י אבו מאזן תשמש בסיס לדיוני הוועידה. אף כי לא כל כך קשה לתאר איך תיראה מפת המדינה הפלסטינית לפי מתווה של ביטחון ישראלי.


שלום בלי חמאס?


האם אפשר להגיע לשלום כאשר העם הפלסטיני מפולג? כאשר חלק גדול ממנו כלוא בעזה ואינו שותף למו"מ על גורלו? כיצד ניתן לדבר על שלום כאשר הממשלה החוקית אינה שותפה לה, כאשר הממשלה החדשה של אבו מאזן איננה נהנית מרוב בפרלמנט הפלסטיני. כיצד אפשר להתעלם מן הממשלה בראשות החמאס אשר נבחרה בדרך הדמוקרטית ביותר והיא בעלת לגיטימיות מלאה? כיצד אפשר לנהל מו"מ כאשר עזה מוחרמת ונצורה, מוכרזת כ"טריטוריה עוינת" ואילו הפרטנר האמריקאי רואה בחמאס ובמוסדותיו ארגונים טרוריסטיים? לא ניכנס כאן למאבק המר בין הפתח לחמאס אך ברור דבר אחד, אי אפשר לדבר על שלום עם הישראלים כאשר אין עוד שלום בתוך המחנה הפלסטיני. איחוי הקרע הוא צעד ראשון ותנאי למו"מ עם ישראל. ולמרות כל אלה אומר אבו מאזן, שוב באוזני האמריקאים, "כי אינו מתכוון לנהל מו"מ עם ראשי החמאס" וזאת למרות שאלה הציעו לא פעם הידברות עם הפתח. אכן אבו מאזן הוסיף שהתנאי המוקדם הוא החזרת המצב בעזה לקדמותו. אך האם החזרת המצב לקדמותו כולל גם הכרה בממשלה הנבחרת של הפלסטינים? או האם יש להאמין לדברי כתב כה אמין כמו דני רובינשטיין מ"הארץ" שכתב: "נוצר מצב שבו פעילי פתח בגדה המערבית מחכים שמדינת ישראל וצה"ל יעשו בעבורם את העבודה המלוכלכת של דיכוי וחיסול חמאס בעזה" ("הארץ", 2/7/07). אפילו זה לא בהכרח תואם את האינטרס הישראלי – ישראל וארה"ב יכולות לחיות ואולי אפילו להעדיף חלוקת פלסטין לגדה ועזה ולקיים את המצב הקלאסי של הפרד ומשול כמצב קבוע או לפחות רב שנתי.


מתווה אמריקאי


ועידת אנאפוליס המתוכננת ע"י האמריקאים היא חלק מתוכנית אמריקאית רחבה הרבה יותר. הפרטים של התוכנית לא גלויים עדין – לא ידוע אם ארה"ב תסית את ישראל לצאת נגד סוריה או איראן, אם היא עצמה תעבור מאיומים וסנקציות נגד איראן, להתערבות צבאית ישירה כמו בעיראק, אך האיום בסכנת מלחמת עולם שלישית מראה על החומרה וגם על ההרפתקנות בעלת הקבלות של ממשל בוש. (הסיכויים שהדמוקרטיים יעצרו תוכניות אלה הם קלושים אם להאמין לרוב הדיווחים העיתונאיים המגיעים משם). אולם הקווים הכללים הם די ברורים; ארה"ב רוצה לשמור על ההגמוניה העולמית ואפילו להרחיבה. למזרח התיכון העשיר בנפט (על חשיבות הנפט בתוכנית כזו פורסמו לאחרונה מאמרים מאירי עיניים) והחשוב מבחינת דרכי התחבורה וערכו האסטרטגי נודע תפקיד חשוב במסגרת תוכנית זו. אנאפוליס היא כמובן חלק קטן אבל חשוב. מטרתה ליצור לגיטימציה אמריקאית בעיני העמים הערביים ודעת הקהל העולמית כמשכינת שלום. הכנעת איראן ו"האיסלאם-פאשיזם" מוצג כחלק חשוב בכך. ישראל ממלאת בנאמנות את תפקידה כבעלת ברית אמריקאית ולמרבה הצער גם בחדווה. עצמאות אמת עבור פלסטין אינה חלק של סדר יום זה. עד כה התנועה הלאומית פלסטינית נתפסה כמנוגדת לתוכניות אלה וכחלק של מחנה אנטי אימפריאליסטי עולמי, כלום החליט הפתח לנטוש מקום מכובד זה? כאשר בתמורה יקבל את הכנעת החמאס ואולי (ספק גדול) משהו גם מישראל?


לגבי השמאל הפלסטיני ולגבי השמאל הישראלי ניצבת השאלה, האם משום ההתנגדות (המובנת) לחמאס השמאל יתמוך בהשתלבות הרשות הפלסטינית בתוכניות אלה או דומות להן? האם השמאל יעצום עיניו ויתמוך באבו מאזן בכל הדרך לאנאפוליס?

תגובות
נושאים: מאמרים

115 תגובות

  1. מיכאל לקבוע: מה זה הדבר הזה? הגיב:

    איך אומרים, דיבורים כמו חול, בינתיים אין מה לאכול. לך אולי יש מה לאכול, מרבה פיצוחים על כל גול, רק שלחצי מיליון ילדים רעבים אין מה לאכול.

    למה מה אתה קורא קבוע? מוות לערבים, קורא וצווח ככרוכיה באופן קבוע, להרוג, להוריש, לשחוט כמו כבשים, קבוע בספסלי משחקי כדורגל ליגה ג’ בשבת וואלה מרביץ אותה פה ג’ורה??

    למה צ’מע יא מנגלה איש המנגל, מה כתבת לא נישמע לי חמאס, נישמע לי קריאה קבועה מוות לערבים במלוא גרון עמוק וניחר שלך וחברים שלך – מה חושבים על פורנו קשה בדוכני הצצה בתחנה המרכזית, נאנקים מיוזעים וקרחים אצל אוקראיניות ובילורוסיות גם, מגרדים מה שמגרדים מתחת לחגורה, ומפוצצים עצבים שלהם על הערבים.

    תן לי להבין, אחול מניוק, בחיאת דינאק, אתה יושב על אדמה שלהם, או הם על שלך? אתה מנדל"ן אותם, או הם אותך? אתה שוחט אותם בעזה, משפחות שלמות, עוללים, זקנים, מחשיך להם ת’נשמה, גורם להם סיוטי שינה עם מטוסי קרב מנמיכי טוס (מה ויתר לנו פרזידנט מה שמו באמריקה על 45 מליון דולר כל אחד), שלפעמים זורקים פצצות טונה? וגם מרביץ בלי עין הרע על לבנונים פצצות מצרר, או הם לך? אתה מקלל את דתם כמו מניאק זה לא מלה, או הם מקללים את דתך? יד על הלב, אצלך זה רק פיצוחים במגרש בית"ר י-ם ("מוות לערבים"), או גם שיחקת אותה עם איזו וילה על נדל"ן מופקע בעקבות הסגת גבול של שכניך?

    הידעת שבארה"ב לפי החוק מותר לפוצץ לך את המוח עם קליע כבד קאליבר בין העיניים כשאתה מסיג גבול ומנסה לשדוד רכוש של אחר, ושום חבר מושבעים לא ירשיע את המפוצץ?

    והרי מה רוצים ממך בסך הכל, אנו אנשים תרבותיים, לא מושבעים אמריקנים, לא בין העיניים, רק שתלך לבית דין של אנשים עדינים בהולנד, מה נקרא האג, שם כבר יסבירו לך בלשון חביבה מי אתה מה אתה.

  2. דניאל הגיב:

    מאד מאד לא ברור לי, מי במערכת האתר, החליט לאפשר בימה חופשית, לטרול "קורא קבוע". הבנאדם תוקף, תקיפות אישיות ובוטות, כל בעל עמדה שמאלית באשר הוא, תוך שהוא חושף את היותו נגד מו"מ כלשהו לשלום, נגד סוציאליזם – בקצרה נגד כל דבר, שהאתר הזה אמור, לפחות, לייצג, כל זאת בעילום-שם (דבר, המלמד אף-הוא, על אפסיות יושרתו).

    אין לי שום בעיה, עם ויכוחים תרבותיים ואין לי שום בעיה, עם ויכוחים פנים-שמאליים; אולם יש לי בעיה גדולה מאד, עם התופעה הזאת.

  3. לא קורא קבוע הגיב:

    ולי דניאל, יש בעיה עם "פעילים" שאיש מעולם לא ראה בהפגנה, שמשנים את דעותיהם כל שני וחמישי, שמתמחים בידוי רפש בפעילים ובתנועות שכן מרימים משהו, וששומרים את האולטרה-ביקורתיות הצדקנית שלהם לדפי האינטרנט עד שחלילה מגיעה השעה לעשות משהו או סתם להציע משהו קונסטרוקטיבי.

  4. לדניאל הגיב:

    1. אין לך בעיה עם ויכוחים תרבותיים אבל אתה מתעקש לקרוא טרול לכל מי שאינו מסכים עם דעתך…בכל אופן זה מעיד גם על חוסר תרבות וגם על ילדותיות.
    2. ברגע שלא מצאת מה לענות התחלת להתבכיין על עצם נוכחותו של מישהו שאינו מסכים לדעתך…מעיד על הרבה מאוד ביסוס לעובדתך.
    3. אתה מציע להוציא מהאתר מי שאינו תומך בדעתך ובעצם מבסס את מה שהוא אומר…השמאל הקיצוני מיישם דיאלוג כל עוד זה בינו לבין עצמו.
    4. זה שרשמת את שימך אינו מעיד על יושרה כלשהי משום שזה עדיין יכול להיות רק בגדר כינוי.
    5.לאור התגובות האופייניות לתגובותיך אינני מבין מהיכן אתה שואב את הרעיון שיש לשלול את זכות הויכוח עם מישהו שמגיב בתוקפנות ובכתיבת רעיונות הזויים (במיוחד ממישהו שהמדיניות שלו היא קודם כל לשפוט את עצמו/מדינתו ואח"כ אחרים).

    התגובות שלך משעשעות ולעיתים ניתן למצוא בהן ציטוט מעניין אם כי לא ניכר שפירשת אותו נכונה..כמו שאיני רוצה שתצא אתה מהאתר ותישלל ממני האפשרות לקרוא את תגובותיך כך הייתי מעדיף להמשיך לשמור על הזכות של השני (מעבר לזה שזה נשמע יותר דמוקרטי…).

  5. קוראליוס הגיב:

    לדניאל שלום,

    בתגובתך ל"קבוע" אתה אומר כי "בארצות הברית לפי החוק מותר לפוצץ לך את המוח עם קליע כבד קליבר בין העיניים כשאתה מסיג גבול ומנסה לשדוד רכוש של אחר?"

    לאור דבריך אלה אני מבין שמעשהו של אותו שי חרמש מוצדק אף הוא שהרי הוא ניסה לעשות בדיוק אותו דבר: לתקוע כדור אל בין עיניו של מסיג גבול שניסה לשדוד ממנו את רכושו?

  6. אורי מ הגיב:

    מיכאל, מאחר שמשום מה בחרת להתעלם מתשובותי,

    אני משער שיש להתעלמות הזו סיבות כבדות משקל שאולי נעוצות בעובדות שאתה מבקש להסתיר.

    בכל מקרה אזכיר לך ולמאזינים בשעת בוקר מוקדמת זו לפני שאני יוצא לעמל יומי כי באחד הפוסטים שלך הגדרת את שריפת בתי הכנסת בגוש קטיף אחרי ההתנתקות כך:

    "בעניין שריפת בתי הכנסת ע"י המון עזתי פרוט בגוש קטיף, העניין מורכב יותר מהמשתמע במבט ראשון, שכן האם המדובר רק בביטויי שנאה קשה?

    במקרים מסויימים שנאה קשה עשוייה לבטא רצון איון או כוונה לג’נוסייד.
    יש גם הסבר חילופי לאורגיית ייצרי הפרע שראינו בפעולת שריפת בתי הכנסת: "שמחה על שיחרור מהכיבוש"
    אלא שבחינה מדוקדקת מראה שהעניין מורכב יותר ושונה. יש לראות כאן את התמונה בכללותה תוך נקיטת השוואה עם מקרים אחריםבהם התפתחה תרבות ג’נוסייד.
    כללית, כפי שראינו בתעמולה הנאצית (שריפת בתי הכנסת בליל הבדולח) קיימים מוטיבים של איון דתי מאחורי תעמולת ג’נוסייד.
    קיימת העובדה שגורמים בעלי אוריינטציית השמדה וג’נוסייד מחללים מקומות קדושים, מבצעים בהם וונדליזם רחב היקף או הורסים אותם: הנצים בליל הבדולח, הנאו נאצים הערבים בעזה, פול פוט כלפי הבודהיסטים בקמבודיה."

    איך מתיישבים דבריך אלה עם תגובותיך העכשוויות? האם חל שינוי בהשקפת עולמך מאז שנכתבו הדברים שצוטטו למעלה או שאנו עדים לדיכוטומיה תפישתית של המציאות?

    ואלי יש כאן סוג של טרוליות מתוחכמת המנסה להעביר מסרים בהפוך על הפוך על הפוך?

    בחיאת ראבאק מיכאל עיניים שלי כפרה, תן להבין ת’ראש שלך עיוני.

  7. מיכאל שרון: כן, שיניתי ראייתי כשיודעתי מה באמת קורה הגיב:

    אתה שואל: "איך מתיישבים דבריך אלה עם תגובותיך העכשוויות? האם חל שינוי בהשקפת עולמך?"

    תשובה: כן. אני חש כגרמני הגון, ששקדו להסתיר ממנו עובדות (הימלר לפיקודיו בנאום ידוע: אנו עושים כאן דברים חשובים שאסור לנו לספר לאיש, הדברים הללו לא יוודעו לעולם). חשבתי שיש הגזמה. הרקע שלי הוא אגב שמאל רדיקאלי עוד מגיל 17, אך בתוקף גישתי המחקרית, אני נוטה למתינות וסולד מהיסטריה והגזמות. חשבתי שיש כאן הגזמות. עוד ב-2001 כתבתי עם זאת כמה רשימות קצרות כנגד מעשי אכזריות בשטחים, אך חשבתי שמדובר במשהו ספורדי. בשנות ה-70 וה-80 ראיתי את הבעייתיות ברמה העקרונית, עם פרוץ האינטיפאדה סברתי שיש הגזמות. סבלתי גם מאנשי ימין חזקים, ראיתי מה עשו לי באוניברסיטת חיפה בחוג לפסיכולוגיה בשנים 92-95 כשלקחתי בעיקר צעירים פלשתינאים להיות ניבדקים בתשלום במעבדת הקשב בה עבדתי (פרופ’ נבון), לא רציתי עוד עימות איתם, פגיעתם קשה, וגם מצד שמאל ציוני פגעו בי לא מעט. אולי הידחקתי בשרות הישרדותי האקדמית והגנה על מפעל חיי המדעי. בהדרגה שוב ניפקחו עיני כמו בשנות ה-70. אחרי שגיליתי שרימו אותי, כמו את אזרחי המדינה והקהילייה העולמית, הלכתי כנגד זה במלוא הלהט והשנאה הטיבעית שלי לדברים כאלה.

  8. מושון למיכאל הגיב:

    תגובתך היא לא הגיונית, ואף לוקה בצביעות:
    כאשר התבטאתי לגבי החמאס והמשטר באיראן ציינתי אך ורק עובדות, דברים שאין חולק עליהם (מלבדך, כנראה).
    אני לא צריך להתנצל על כך שאני שוחר זכויות אדם והאסוציאציות שעולות במוחי כאשר אני שומע "איראן" וחמאס" הן של פונדמנטליזם וטרור פנימי וחיצוני.
    מי שצריך להתנצל הוא דווקא אתה, שמתעלם מהמצב העגום של זכויות האדם תחת ובהשפעת המשטרים ה"חביבים" שלך.
    זו "המציאות הממשית", ולא פטפוטי הסקר שלך על אנשי חמאס "הגונים", אחמדיניג’אדים חביבים ואקסונים ונירוטרנסמיטרים במוח האנושי.
    אגב, את אותה "שאת נפש" (כביכול!) שאני חש כלפי פלשתינאים איסלאמים, אתה חש כלפי ישראל וארה"ב, ולכן רואה את הדברים בפרספקטיבה הצרה והמעוותת שלך, ולכן " הפוסל במומו פוסל".

  9. למיכאל על תגובתו לקבוע הגיב:

    אחד מהשניים: או שאתה לוקה במקצת בהבנת הנקרא, או שאתה רואה אותיות ומילים במקומות שאינן נמצאות בהם.
    אחרת, לא ניתן להבין מאיפה הוצאת "מוות לערבים" מהודעתו (המשעשעת, לטעמי) של הקורא הקבוע לדניאל. שלא לדבר על ההנפצות האחרות, קללות דת, הליכה לזונות וכל רעה חולה אחרת שהדבקת למגיב.

    ואגב, מעזה יצאנו.

  10. מוני יקים האנטי ציוני לברברנים. הגיב:

    החונטה האשכנזית שבשלטון כבר 60 שנה לא עשתה ואינה מעונינת בשלום. כל הברברת האשכנזוצנטרית רק מנסה לכסות על ערוות הציונות ולהסתיר את פשעיה תוך המשך שוד האדמות והפקת הרווחים מהן.
    רק התהליך שיביא את הספרדו/מזרחים לחלקם האמיתי בתהליכי קבלת ההחלטות ובשלטון , הוא התהליך שישחרר את המקובעות המחשבתית, והפחד מפני המחיר שיש לשלם כדי להשתלב במרחב.
    חבל שיש שמאל מדיני שהוא ימין חברתי, פרט למיכאל וגמגומים של זה או אחר האתר שלכם אינו אתר של שמאל אלא ימין בולשביקי אשכנזי וגזעני,
    אבל בשם חופש הדעות הדמוקרטי מותר להביע את כל הדעות כולל הדעות שלי שאינן מוצאות חן באזני רבים….בחורבן הציונות האשכנזית ננוחם.

  11. קורא קבוע למקשר הגיב:

    חן חן ותודה על הקישור. המקור (צופר?) לא מוכר לי, אבל יש לי מספר השגות לידיעה –

    1. אם החמאס כארגון אכן רוצה לדבר הכתובת איננה אתר צופר אלא ממשלת ישראל. אפשר להעביר את מכתב הכוונות דרך גוף כמו האו"ם או כל גוף דיפלומטי זר אחר על מנת שהמכתב לא יעלם בטעות בפח האשפה.

    אלא שלארגונים כמו החמאס יש נטיה לפזר הצהרות סותרות לתקשורת, בכדי שלא יתפסו אותם חס ושלום במילה. ראה הצהרות א-זהאר ושו"ת, עיז-א-דין-אל-קסאם, וועדות ההתנגדות העממית, ושאר ירקות.

    2. גאזי חאמד אכן הוציא כמה הודעות רציונליות יחסית לתקשורת, ויתכן שזו הסיבה שהחמאס זרק אותו מכל המדרגות, והוא אינו מתפקד יותר כדובר הארגון (פרש עקב חילוקי דעות עם הפלג של א-זהאר). במקביל להודעות שלו יצאו מקיצוניי הארגון הודעות מסוג פחות נחמד, ודי לחכימא.

    3. דרישות הסף של הארגון כתנאי למשא ומתן (גם בגרסת חאמד) הם בדיוק נושאי הליבה העומדים למשא ומתן. מה שאומר שהחמאס לא מעוניין לשאת ולתת אלא להכתיב תנאים.
    ה"דיבור" שלו, לכן, אינו "דיבור עם" אלא "דיבור אל". (לזה כוונה ה"דאחקה" שלי).

    4. העמדה העקבית של חמאס מאז הבחירות – אשר זכתה לכיסוי בכל אמצעי התקשורת הגדולים מאל-ג’אזירה ועד עתוני הצהריים בישראל, היא שהם אינם מעוניינים לנהל משא ומתן עם ישראל בעצמם, אלא משאירים את האחריות הזו לאבו-מאזן (מן הסתם בכדי להכין מראש לגיטימציה להתנערות ממחוייבות להסכמים שהנ"ל עשוי להגיע אליהם). על הבסיס הזה הוקמה ממשלת האחדות של חמאס-פת"ח.

    5. כמו שכבר הסביר מישהו קודם, מי שמעוניין לנהל משא ומתן חייב לעבוד על בסיס הסכמים קודמים. היות ואמנת חמאס שוללת בפירוש ובצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים את כל הסכמי העבר ואף מתנגדת למשא ומתן עתידי, יש לארגון הזה בעיה עם העקרונות המנחים שלו עצמו.

  12. למיכאל הגיב:

    שאלו אותך ולא ענית:
    האם קראת את אמנת החמאס?

  13. לא לענות לדניאל הגיב:

    המגיב "דניאל"-"דניאל קלטי"-"עודד קדם"-"דני החד"שניק"-"ספינת המחשבות" על שאר שמותיו הרבים ומגוונים הוא סוכן שב"כ שנועד לזרוע פירוד וסכסוך במחנה השמאל העקבי הישראלי. הוא פרובוקטור קטן שמשיג את מטרותיו כל פעם שנלקח ברצינות, על הערותיו הילדותיות והכאילו-פוליטיות.
    הקורא הנאמן יכול לעקוב אחר תגובותיו במשך השנים, ולראות שדבר אחד משותף להן – הן חסרות כל סוג של אג’נדה פוזיטיבית, ועוסקות באופן עקבי בהטלת רפש בגופים ובתנועות שונות המרכיבות את השמאל. אינני בטוח אם הוא מופיע באופן רשמי ברשימת מקבלי שכר של הש.ב, אבל בכל מקרה הוא עושה את עבודתם.

  14. מיכאל שרון: כל ששנאנו וכל שאהבנו הגיב:

    מאז 73 אני מנסה להגר מישראל. את טעמי לא אפרט, פרט לכך שדברים רבים כאן ניראים לי לא ראויים לקיום של בני תרבות. בשנת 72 היצגתי את ההסבר לסאוב העצים, הרוע המובנה, האיון האונטולוגי של כל אחר שאינו ממקורביך ויחסי האובייקט המועצמים בישראל, כדלקמן:

    ישראל בנוייה על נישול עם אחר. קיומינו ניבנה מרמיסה ואיון. איך ליישב זאת עם תפעול האימפרטיב הקטגורי, מוסר כלשהו המאפשר קיום חברתי ללא חיכוחים גבוהים ומלחמת הכל בכל? תשובה: על ידי פיצול והדחקה. הכלת האימפרטיב מתוחמת כלפי "יהודים" בעוד הערבים מוגדרים כקבוצה של תת אדם, שאינם ברי תחולה של האימפרטיב הקטגורי. לכן התרבות הציונית גדושה בתאורים אסטטיים וויזואליים המציבים באופן המוחשי והאפקטיבי ביותר דהומניזצייה של הערבי (ראה למשל את סצינת החלום של אשת מיכאל, ב"מיכאל שלי" של עמוס עוז, 1966). קיימת גם הדחקה מזיהוי ארועים בעלי משמעויות מסוג "נישול", "גזל שרירותי למטרת העצמת האני" "השפלת הזולת עד עפר למטרת קיפוד תביעת זכאותו לנכסים מטריאליים וחברתיים" וכיוצא באלה. לכן, ארועים אלה, דווקא הם מועצמים בישראל לאין שיעור יותר מכל חברה במערב או בעולם השלישי.

    בנוסף, האימפרטיב הקטגורי אינו ניתן להסגתו מהכלה כלפי תת קבוצה של בני אדם הדומים לך והנימצאים לידך, והתוצאה היא, לא שאתה נעשה מוסרי כלפי האחר, אלא בעיקר העשותך גס נפש, אטום ונוקט ביחסי אובייקט כלפי קבוצתך הקרובה.

    מסקנה לכל ישראלי הגון ויוצר באשר הוא:

    איתרתי את תחלואיה המזויעים עד לבחילה של חברת הפרע הזאת בגיל צעיר, והמסקנה היחידה מצידי היתה, בשנת 72: שומר נפשו, ואיש יוצר ועמל השואף לא להיות מנושל על ידי שירצי אנוש – חובה מוסרית ראשונית המוטלת עליו -עליו להגר מישראל. ההישארות בישראל של אלה, הינה בלתי מוסרית בעליל, באשר נוכחותם נותנת צידוק אתי ואונטולוגי לחברת רשע פושעת בעליל.

    פרופ’ חיים גינות, פסיכולוג אמריקני מפורסם מאד מ-NYU (ספריו תורגמו והתפרסמו גם בעיבריתו) ידיד משפחתנו מתקופת היותו ישראלי, היציע לי לבוא אליו ל-NYU, ב-71, בשעת ביקור אצלנו, באמירה, ישראל תרמוס אותך, כשם שעשו ממני אפס כאן, עד שברחתי לארה"ב (ואוסיף, בדומה לטובי המוחות בישראל, שברחו ובורחים ממנה).

    אלא שקצת התלבשו עלי כאן ומנעו ממני אמצעי בריחה. כבר כתבתי כאן שלברוח מנסיבות קיום לא קבילות ומתגרת ידם של שירצי אנוש זה דבר חשוב מאד, ארנבת היא חיה מאד חכמה, מי שלא מילט את גופו ורכושו מגרמנייה ב-1933, אחרי ספטמבר 1939 גם את גופו לא יכול היה כבר להציל מכיליון, תוך עינוי פיזי רב במשך 2-3 שנים קודם למוות.

    אני רוצה לזעוק כאן, אנשים, חייכם הם כל מה שיש לכם, מוחכם הטוב, נישמתכם, באיזה רשות אתם מתירים לאדוני מדינת הפרע הזאת לנכס את גופכם ומעשי ידיכם, ולפרוע בכם כתמורה?

    אם אתם הם אלה המרויחים מאמצעי הפריעה העומדים לרשותכם, אתם מבחינתי בני מוות, ומה לי להלין על הפלשתינאים? ואם אתם נימנים על הצד שלי, זה לא מוסרי בעליל למסור את גופכם ותוצרכם לשרות הרשע עלי אדמות בצורתו הקשה בישראל.

    ואקצר, נימנע ממני להגר, חשבתי שאצטרך איכשהו עד סוף ימי לחיות בגיא טבח הנשמה הזה, לכן התקפלתי בשרות אדוני הפרע כאן וכתבתי מה שכתבתי, כשכל אותו זמן אני ממשיך במישור חבוי במרד והתנגדות לאטנטית בכל דרך אפשרית. הנוצרים אומרים, הבשר חלש, אתה רק בן אדם, היה חכם. ברגע שקיבלתי אזרחות אירופית, באותו שבריר שנייה בה הדבר נודע לי, אמרתי שוב בגלוי את מה שחשבתי תמיד. באותו שבריר שנייה שקיבלתי אזרחות זרה, יצאתי כנגד מה ששנאתי ותעבתי עד כלות כל השנים.

  15. מיכאל לקוראליוס: שאלה של ריח הגיב:

    תקן אותי עם אני טועה, אבל אלה, שי חרמש ואחרים (בעלי מראה מתועב ודוחה של גנגסטרים מהסוג האלים והשפל ביותר, אבל לא אתווכח איתך בשאלות של טעם וביחוד ריח), וכי הם לא יושבים על אדמה שניגזלה מהבדואים, לא תמיד באלימות רק, לפעמים גם באמצעי הונאה מתוחכמים והתשה בירוקרטית אין סופית, ששוכללה בישראל לדרגת אמנות?

  16. אורי מ. הגיב:

    מיכאל, תשמע:

    אינני מבין את תשובתך כלל ואני סבור כי כל המגיבים פה ללא יוצא מהכלל אינם תופסים עדיין כיצד אתה יכול מצד אחת לכתוב באתרך כי שריפת בתי הכנסת אחרי הנסיגה מעידה על מגמת ג’נוסייד ברורה בקרב ה" ניאו נאצים" מעזה (!)

    ומצד שני להציג עצמך כאיש שמאל רדיקלי.

    ליבלי ליבי על העוולות שגרמו לך אנשי הימין ואנשי השמאל באוניברסיטת חיפה אבל מה הקשר של כל זה לדיכוטומיה התמוהה המתגלה בדבריך?

    מלבד זאת קשה מאד מאד להבין מי "רימה" אותך כשכתבת את אשר כתבת בעניין מגמת הג’נוסייד הברורה והמובהקת של הפלסטינים. הרי האירוע שאתה מתייחס אליו לא אירע בתחילת האינטיפאדה אלא בשנת 2005.

  17. למיכאל: מי הסתיר ממך עובדות הפלסטינים או הישראלים? הגיב:

    ומה דעתך על התיאוריה המסבירה את הסכמתו של רבין לתהליך אוסלו בעיקבות משבר פוסט טראומטי בו היה נתון באתה עת?

  18. קיוטוק דל באניו הגיב:

    "לכן התרבות הציונית גדושה בתאורים אסטטיים וויזואליים המציבים באופן המוחשי והאפקטיבי ביותר דהומניזציה של הערבי"

    כך כותב מיכאל שרון בפוסט שלו, ובמאמר שאותו מיכאל שרון פירסם מופיע המשפט הבא:"קיימת העובדה שגורמים בעלי אוריינטציית השמדה וג’נוסייד מחללים מקומות קדושים, מבצעים בהם וונדליזם רחב היקף או הורסים אותם: הנאצים בליל הבדולח, הניאו נאצים הערבים בעזה (!!!)
    פול פוט כלפי הבודהיסטים בקמבודיה, ועוד.

    אם זו לא דה הומניזציה אז כנראה שמיכאל שרון חי בכוכב אחר.

  19. סופי אלג’ם הגיב:

    מוני קרידו מיו קומו סטאס איז’ו?

    דיקה נו טייניס סבלנות פור לוס אמיגוס אל אשכנזים?

    קרידו מיו, יו קארה אוולר קון טי אונו דוס פלברס.

    תרגום לאלה ממאזינינו שאינם שומעים את השפה הספניולית:

    פניתי בכל הנימוס וכבוד הראוי לבן בעדה הבולגרית מוני יקים שגם אני משתייכת אליה וביקשתי לדעת מדוע ליבו גס באחינו האשכנזים, ומה פשר ההתמרמרות הרבה שהוא מגלה כלפיהם.

    עיניכם הרואות, פנייתי שלי נוסכה בנימוס ובדרך ארץ כפי שזה נהוג בעדת הבולגרים.

    מצפה אני לשמוע מה תהיה תשובתו של מוני יקים על דברי אלה ואקווה שבניגוד למנהגו יענה לי, לסופי אלג’ם (שיכולה להיות אימו מבחינת גילה) בדרך ארץ.

  20. מושון למיכאל הגיב:

    החרוז המשובח שכתבת: אקצר, נימנע ממני להגר" נשגב מבינתי משום מה. או יותר נכון האמירה: "אלא שקצת התלבשו עלי כאן ומנעו ממני אמצעי בריחה".
    אי אפשר לרקוד על שתי חתונות, כידוע.
    יש לך אזרחות זרה ואתה לא רוצה להיות כאן?
    קח את הפקלעך וסע!
    מעניין שהיו וישנם עדיין מקומות מהם באמת אי אפשר להגר, כמו למשל בריה"מ הישנה והטובה, או קובה – ואין פוצה פה בעניין, במיוחד לא אתה, אבל זה כבר עניין אחר.
    בקיצור אתה כנראה לא באמת רוצה לצאת מכאן.
    כנראה שהמקום המסואב הזה עושה לך טוב, מין מזוכיזם שכזה.
    אז כמו שאומרים (על משקל בן-צור): "סע, מיכאל, סע…".

  21. יושקו אלפנדרי למיכאל שרון הגיב:

    אני לא הייתי נחפז לשפוט אנשים לפי המראה הפיזי שלהם – הגישה הזן מעידה על גישה גזענית של הכותב, מה עוד שאם היינו בוחנים את תכונותיו הפיזיות של המנוח אללהו ירחמו יאסר ערפאת המסקנה הייתה דומה לניתוחו של מיכאל את מראהו של שי חרמש: מראה מתועב ודוחה של ערבי זקן ששפתיו רוטטות וכל כולו מזכיר גנגסטר מהסוג האלים והשפל ביותר.

    מיכאל, יותר ויותראני משוכנע שאתה גזען מן הסוג הפפל ביותר ומקומך לא יכירך באתר של השמאל העיקבי.
    מקומך הטבעי הוא באתרי הימין הגזעני- פאשיסטי.

  22. מוני יקים האנטי ציוני לסופי אלג’ים הגיב:

    תיזהרי סופי ,את מגזימה בדיבורים בספניולית באתר הניאו אשכנזי הזה. ישר יקפצו עליך ויאשימו אןתך בגזענות אנטי אשכנזית. איתם צריך תמיד לאזן בכמה מילים באידיש כדי שתהיי אחת מהם.
    האשכנזים הם לא אחים שלנו הם למעשה האובים שלנו, זה שנתנו לך בית ביפו אותו גזלו מהפלסטינים שחיו שם עד 48 זה לא אומר שעשו זאת מתוך אהבה , להפך הם משתמשים בך בתור חגורת הגנה על מעשי השוד הגדולים ביותר שעשו לביתם.
    מה שהיום מענין את האשכנזים זה להנציח את מעמד העל המלאכותי שיצרו לעצמם בכל התחומיםשל החברה והמדינה, הם לא אחים שמתחלקים באופן שיוויוני אלא אויבים שלקחו לעצמם את השמנת ותוך שימוש בדמגוגיה לאומנית פשיסטית רוצים לשכנע אותנו שניסתפק במעט משום שכולנו יהודים.
    זה בינתיים תתנהגי יפה ותשאלי שאלות מסודרות ותקבלי תשובות לענין, תראי כמה אשכנזים יקבלו חררה רק מזה שיש בינינו דיאלוג…בחורבן הציונות המנשלת ננוחם.

  23. יובל הלפרין הגיב:

    ראשית, אני רוצה למחות על פרסום התגובה המדביקה לדניאל את התווית "סוכן שב"כ". אם מישהו יכתוב "המגיב a אנס", "המגיב x סוחר סמים", היא גם תתפרסם?
    ואם היינו האתר של "רבנים לזכויות האדם", היית פוסק לדניאל "דין רודף", או אולי "דין מוסר"?
    יש דברים שאני מסכים עם דניאל ויש כאלה שלא. אבל אם מגיב אחד יכול "לזרוע פירוד במחנה השמאל", הבעיה היא של מחנה השמאל ולא של המגיב.

    שנית, הייתי רוצה לחזור לנושא.
    העניין הזה, ניתוח הפוליטיקה הפלסטינית, שהיא רבת מחלוקות אך נתונה תחת כיבוש, הוא ביצה טובענית וכל התייחסות יכולה לגרור אותך למקומות שלא רצית להגיע אליהם.

    אנסה לומר כמה דברים בקיצור:
    השמאל הישראלי צריך להתמקד בגופם של דברים ולא בגופם של אנשים. הוא צריך לתמוך בנסיגה לקווי 67′ בכל הגזרות ובפינוי כל ההתנחלויות, ולא לעמעם את הדרישה החד משמעית הזאת בחזונות מרחיקי לכת כ"מדינה אחת" וכד’.
    כל מאבק על אופייה, צביונה ומשטרה של מדינת ישראל יהיה אפקטיבי רק לאחר אותה נסיגה, וכך גם לגבי דרכו האידאולוגית של העם הפלסטיני.

    התביעה לנסיגה היא בגדר ביקורת על ממשלת ישראל, ובעקיפין גם הגדר ביקורת על כל הנהגה פלסטינית שתוותר עליהן. הפיצול במחנה הפלסטיני מחליש עוד יותר את כוח עמידתו במצבו העגום, ולקיחת אישיות כלשהי ולהפנות אליה אצבעות מאשימות תלבה את אש מלחמת האזרחים ותביא לתוצאה הפוכה. כישראלים שוחרי שלום עלינו לקרוא לאחדות במחנה הפלסטיני, בלי להזדהות עם מחנה כלשהו בתוכו.

    תיאורו של שמואל אמיר את אבו מאזן וממשלתו הוא לדעתי מופרז. בכל נאומיהם הם הדגישו את כל התביעות הפלסטיניות: מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה מזרח ירושלים ופתרון בעיית הפליטים על פי החלטות האו"ם. פשוט, הם יודעים שוועידת אנאפוליס כשלעצמה לא תביא לכך, וכל הסדר אחר שיושג יהיה בבחינת הסדר ביניים ולא הסדר קבע, וזה מבחינתי לגיטימי לחלוטין.

    לא צריך "לתמוך באבו מאזן כל הדרך לאנאפוליס" וגם לא "להתנגד לאבו מאזן כל הדרך לאנאפוליס", צריך להתנגד לכיבוש כל הדרך לאנאפוליס וגם הרבה אחריה,
    אבל לשכנע את אבו מאזן להחרים את הוועידה, פיקטיבית ככל שתהיה, יהיה משחק לידי ממשלת הכיבוש: "הנה, הם לא רצו, לא תאמינו מה התכוונו להציע להם שם…"

    בעניין ההתערבות האמריקנית הבוטה, זו קיימת בכל רגע ורגע ומבוססת על יחסי הסימביוזה החולנית בין ארצות הברית לישראל, כך שעדיף שהדבר יהיה גלוי: העם הפלסטיני, כמו העיראקי, דורש את עצמאותו מהממשל האמריקני. נקודה.

    ההתחנפות של אבו מאזן ויד ימינו (תרתי משמע) סאלם פיאד לממשל האמריקני, אשר לאחרונה הרחיקה לכת, אכן מעוררת בי בחילה קלה, אבל מה לעשות, תנועת השחרור הפלסטינית מעולם לא אימצה עמדות מהפכניות ולא אנטי אימפריאליסטיות מובהקות. ערפאת מעולם לא היה קסטרו ולא הו-צ’י-מין, וגם שיח’ יאסין ומוחמד דף לא. זה חבל, אבל זה לא פוגע בלגיטימיות של ההנהגה הזאת, זה פשוט משקף את המגמות בעם שממנו היא צמחה.
    אני יודע דבר אחד: הפת"ח שואב את כוחו מהמועצה הלאומית הפלסטינית, גוף דמוקרטי שכל קיומו מותנה באמון ובתמיכה מצד העם הפלסטיני על כל פזורותיו, ושתמיד התקיים בו דיון פתוח ופורה בענייני אידאולוגיה, פוליטיקה וטקטיקה. הבחירות שנערכו בו לא התקיימו בתכתיב אמריקני-ישראלי, כמו הבחירות לפרלמנט הרשות, שבו מצביעים רק הפלסטינים תושבי השטחים ללא הפזורה.
    במדינה פלסטינית תחת הנהגה זו – גם אם תהיה בראשיתה מעין מדינת חסות שריבונותה תוגבל עקב חולשתה האובייקטיבית והסובייקטיבית – תוכל להתקיים אופוזיציה שמאלית עקבית שתוכל להתחרות על לב הציבור ואולי להגיע לשלטון. ראו מה עברו כמה ממדינות אמריקה הדרומית בשנים האחרונות. תחת הנהגת החמאס אני בספק אם תהיה אפשרות כזאת. כמה מנדטים יש למפלגת "טודה" בפרלמנט האיראני?

  24. אריה עירן הגיב:

    בשורה ארוכה ומתארכת נוספת אנאפוליס .כמו בויכוח רב שנים בכפר קטן שוב ושוב משמיעים את אותם הטיעונים . הדוברים חדשים הדברים ישנים . "זו ארצנו" – "לא ! הפלסטינים היו כאן קודם" – "לא ! הארץ הייתה ריקה" – "אתה לא יודע את הנתונים" – "אתה שקרן " – "אתה בבון" וכך הלאה . זה משעמם מאד .
    אנחנו עם קטן ונירדף . יצאנו מהשואה בשן ועין . יש לנו מדינה על שטח שהיו בו פלסטינים ושהיה ארץ ישראל הקדומה . דחקנו מכאן את רוב הפלסטינים אך לא את כולם . כעת אנחנו ממשיכים בדקירות הדדיות . אל תטעו אני לא שמאל . לא איכפת לי להודות בטענות באמיתיות של הפלסטינים כי זה לא משפע עלי . לא איכפת לי שהם סובלים או ניפצעים או נהרגים .
    אותי מענין המשך קיומו של העם היהודי . היתר על העוגה של אמא שלי .
    חוששני שבאנפוליס יצליח אהוד אולמרט להקדיח עוד תבשיל . טבח גרוע זה בישל לנו נסיגה מעזה ושיכנע את שרון להאכיל אותנו בתבשיל רקוב זה . שחיין גרע זה קפץ לבריכת לבנון בלי לדעת לשחות עם טייס שמבין במטוסים אך לא במלחמות . יצרן הדבק הזה מרח את כיסאו בכמות דבק שמספיקה לפיל . איש החושך הזה עשה באפילה מעשים שמתחילים להיות מוארים . כעת הוא הולך לחרבן לתוך התבשיל שלנו באנפוליס .
    כשירד מהשילטון אחרים יצטרכו להוציא את מה שהוא מכניס . אנחנו נאכל את מה שיהיה בסיר .
    המצב הבסיסי נשאר .לערבים יש נפט ולנו קדחת . יש להם שטח גדול ואוכלוסיה גדולה וכעת הם רוצים פצצה גדולה . יהודים הם לא רוצים . לא בפלסטין , לא בערב הסעודית ואפילו לא ב 2 המדינות "הידידותיות" מצרים וממלכת ירדן .
    אלה הם התנאים בזירת המזרח התיכון ואם אנחנו רוצים לחיות כאן אז צריך להתמודד עם זה ולא להתבכין על פגיע בנו או לרחם על פגיעה בהם .

  25. מיכאל לעירן הגיב:

    טובים דברים גלויים ואמיצים, במצחה גלוייה מצד אנשי ימין, מהצווחנות הצדקתנית הדוחה הרגילה, ההופכת, ברצות המנשל התורן, גם את מרטין לותר קינג, תומס ג’פרסון, מהטמה גנדי, אייב לינקולן ובן-גוריון בשנות ה-30, לבני בריתם הרעיוניים של ליברמן, כהנא, וגנדי ב’.

  26. יובל לשמואל הגיב:

    רוב מדינות העולם השלישי, מיד לאחר השתחררותן מהקולוניאליזם, הן מדינות חסות, וזאת בגלל חולשה אובייקטיבית, כלומר מקומן במערך הייצור הגלובלי; ובגלל חולשה הסובייקטיבית, כלומר הנהגתן הפוליטית.

    ממצב זה הן יכולות לעבור מהפכה שתשלים את הדה-קולוניזציה. זוהי המשמעות העיקרית של מהפכות שאירעו בקובה ובווייטנאם.
    במקרים אחרים זה נעשה באמצעות מהפכה חלקית, כמו במצרים של נאצר, או באמצעות צבירת כוח דרך המערכת הפרלמנטרית, כמו בוונסואלה של צ’אבס.

    גם ישראל היא מדינת חסות (מידת עצמאותה של מדינה אינה נקבעת לפי מספר המכוניות או המחשבים בה, אלא לפי מידת יכולתה להתנגד לתכתיבי המעצמה החוסה), וסביר שכזו תהיה המדינה הפלסטינית מיד לאחר שחרורה, ו"שחרור" זה הוא למעשה תחילתו של מאבק לשחרור מעמדי-לאומי, לא סופו.

    אם אין טעם במאבק כזה, הרי שלא היה טעם בעשרות המאבקים לעצמאות פורמלית בעול הקולוניאליזם:
    לא בהודו, לא באלג’יריה, לא בקפריסין, לא בקניה, לא בנמיביה, לא בג’יבוטי… לא ב…

  27. שמואל אמיר ליובל הגיב:

    ליובל,
    אני שמח שנמצא מישהו שמרים סוף סוף את השאלה במאמרי ומנסה לענות עליה מנקודת ראות של איש שמאל. חבל רק שבמקרה זה אני חלוק עליך. אמנם אני מסכים להנחתך : "העניין הזה, ניתוח הפוליטיקה הפלסטינית, שהיא רבת מחלוקות אך נתונה תחת כיבוש, הוא ביצה טובענית וכל התייחסות יכולה לגרור אותך למקומות שלא רצית להגיע אליהם". אלא שנדמה לי שזה בדיוק מה שקרה לך. אתה כותב: "במדינה פלסטינית תחת הנהגה זו – גם אם תהיה בראשיתה מעין מדינת חסות שריבונותה תוגבל עקב חולשתה האובייקטיבית והסובייקטיבית – תוכל להתקיים אופוזיציה שמאלית עקבית שתוכל להתחרות על לב הציבור ואולי להגיע לשלטון". אם אתה משלים עם היותה של פלסטין מדינת "חסות" מה טעם לכל המאבקים שהפלסטינים והשמאל נלחמו בהן משך כל השנים הללו. אם להסכים למדינת חסות מה טעם לעמוד על גבולות 67′, על הורדת ההתנחלויות , על זכות השיבה? ואם כך אין טעם לקביעתך : לא צריך לתמוך באבו מאזן כל הדרך לאנאפוליס וגם לא להתנגד כל הדרך. לפי כתיבתך צריך בפירוש ""לתמוך"" באבו מאזן כל הדרך במיוחד שאתה כותב שבאנפוליס יושג רק הסדר ביניים וזה בסדר מבחינתך. כלומר הסדר ביניים שמוותר בענייני הליבה זה בסדר מבחינתך. איני רוצה להמשיך – יש עוד כמה נושאים בהם אני חלוק עליך – אבל רציתי תחילה הבהרה ממך האם הבנתי אותך נכון ואם לא "נגררת למקומות אליהן לא רצית כלל להגיע".
    בידידות שמואל

  28. ערן (לא אריה עירן) למיכאל הגיב:

    זו אחת מהפעמים הבודדות שאתה כותב בצורה קצרה ובהירה, ואולי כדאי שתדבק בכך – מה שכתבת מבטא מצויין את מצבו העגום של השמאל.

  29. שמואל אמיר הגיב:

    ליובל,
    אינני זקוק לסמינר על חסות. באותה צורה אפשר לטפל בדיכוי, בשלטון זר, בקולוניאליזם ואימפריאליזם. המסקנה אצלך – לצערי – היו דברים מעולם, תופעות היסטוריות, לא נורא, כבר היה , בסוף יהיה טוב.
    אני שאלתי במאמרי שאלה בלתי סמינריונית אלא טבועה במציאות הסכסוך : האם השמאל צריך לתמוך באלה ההולכים בעיניים פקוחות אל "החסות".
    כבר היום העיתונות מלאה בתיאורי החסות של הרשות הפלסטינית: 300 שוטרים לשכם ברשות ישראל, משלוחי נשק וכסף רב לרשות כנגד חמאס. כדאי גם להתרגל לשמות אלה: קיט דייטון, הגנרל המתאם הביטחוני האמריקאי בגדה. סטיב הדלי, היועץ לביטחון לאומי אמריקאי שביקר כאן בשבוע שעבר וישמש כנראה בין המפקחים על ביצוע ההסכמים שיוחלט עליהם באנאפוליס.

    לעירן,
    קראתי במקום כלשהו שאת הצביעות אפשר לכנות כמס המשולם לאמת. אפשר להתווכח מה גרוע יותר, לאומנות צבועה או לאומנות גלויה. אמנם שתיהן יותר גרועות, אך מן הניסיון ההיסטורי ניתן ללמוד שזו האחרונה הביאה במאה האחרונה אסונות גדולים יותר. כנראה משום שהיא נובעת מרגש הכוח והעליונות ומפתחת טון אגרסיבי שלא ניתן לשליטה עוד. והא עובר למעשים.

    לשירה,
    לצערי את צודקת – חלקית. היכן ההנהגה הפלסטינית העממית? כנראה בבתי הסוהר – מרוואן ברגותי?

  30. שירה הגיב:

    דעתי היא שהפלסטינים לא צריכים הנהגה בכלל. מהרגע שנוצרה הנהגה ללא מדינה, נוצרה מן פסאודו מדינה, על כל החסרונות שבה, לצד כיבוש, כשלא ברור מה יותר ממשי, הכאילו-מדינה או הכיבוש.

    ההנהגות צריכים לבוא למטה, להיות טבעיות ולסחוף אחריהן רגשות מוסריים ושאיפה לצדק. ההנהגה לא צריכה להיות במסגרת כאילו-מדינית כי זה יוצר מיד לחצים מצד הכרישים הפוליטיים מבחוץ שיש להם אינטרס ברור בהמשך הכיבוש(במקרה הזה אמריקה וישראל, על ההנהגה המדומה של המדינה המדומה.
    זה מה שקורה עם אבו מאזן עכשיו וזה מה שהיה עם ערפאת מהרגע שהוא נהיה ראיס.

  31. שירה לשמואל הגיב:

    כל עוד יש "רשות", ההנהגה העממית לא יכולה לפעולבצורה חופשית, גם מבחינה טכנית וגם מבחינה רוחנית. אחת הסיבות שמנהיגים שיכולים להרים את המורל בפלסטין נמצאים בכלא היא מתנהלתץ מלחמה נגדם גם מצד הרשות.

    אל תשכח מי הרעיל את עראפת….

  32. לשירה הגיב:

    סיפור ההתנוונות של הרשות הוא סיפור ארוך ומסובך. הוא נובע בעיקרו משיתוף הפעולה עם הכיבוש. אני מקווה עדיין שתקום ראשות רשות בה ישתתף האגף הפטריוטי שך אשף (מרוון ברגותי)ושמאל פלסטיני. אך ראשות כזו חייבת להתחשב במציאות כלומר בחמאס. ש.א.

  33. יובל לשמואל הגיב:

    לא העליתי בדעתי שאתה זקוק לסמינר כלשהו, ודאי לא מפי, אבל לא רק אתה קורא את התגובות באתר הזה.
    גם כשאני כותב "לשמואל", זה לא רק לשמואל.

    כעת, בתגובתך האחרונה הסברת מדוע אין צורך לתמוך.
    אני הסברתי מדוע אין צורך להתנגד: יש כמה סיבות, אחת מהן היא שהגברת הפיצול במחנה הפלסטיני וביקורת מצד גורם ישראלי (שמאלי ככל שיהיה) ממילא תגרום להחלשת כוח העמידה הפלסטיני, ותביא לתוצאה הפוכה מזו שאתה מייעד לה.
    לכן, כפי שאמרתי כבר, אין לתמוך ואין להתנגד. יש לרכז את הביקורת כלפי ממשלות ארצות הברית וישראל, שתסכים אתי שלא חשוב מה נאמר על אבו מאזן, הן האחריות העיקריות לכך שהכיבוש נמשך ויימשך גם אחרי אנאפוליס.

    בידידות, יובל

  34. מיכאל שרון: הקאה או הכאה? קינג או קינג-קונג? הגיב:

    שמואל, בתשובתך לעירן אתה צודק. עלי להודות כי ידיעת העובדה הזאת חלפה גם במוחי, אכן כאן הכלב הנובח (תוך חשיפת שיניים) כן נושך. או, כפי שאמר דוד אבידן, הנשיכה (ואני מוסיף, הזינוק לצוואר) היא המשך הנביחה באמצעים אחרים.

    אמנם, הצדקתנות שם מעוררת רפלקס הקאה, אך לפחות אלה מזכירים לנו את גנדי, מ.ל.ק ודומיהם. אמנם, אפשר לקבל כאן את הרושם שמדובר בדבר אחר לגמרי מאשר חשבנו (הלו, זה לותר?), אך איך אומרים הדוסים, מתוך שלא לשמה בא לשמה.

    נתת הסבר טוב (כפי שהדבר ניראה אינטואיטיבית) להבדל הזה.

    עדיפה ההקאה על ההכאה. טוב פאשיסט דורסן בדמות קינג, מאותו איש בתקן קינג-קונג…

  35. אריכא הגיב:

    לשמואל אמיר:

    מה ההבדל בין פטריוט ללאומן?

    האם ברגותי אינו לאומן?

  36. מיכאל שרון: לכידות, היטהרות והפקת לקחים הגיב:

    שמואל, יש משהו בדברי יובל. איני יכול להמלט קצת מהתחושה שהנבירה כלפי פנימה, כלפי תוככי ההתנגדות הפלשתינאית, היא הפנמת הדיכוי האימפריאליסטי, והתחלה בחיטוט עצמי, במקום להפנות חיצינו כלפי חוץ.

    נכון, השמאל בדומה לקתוליות, אמון על ריטואל ההיטהרות הפנימית והוידוי (שים נא לב מה המקור…). אז אני מציע תוך קבלת העניין את הגישה-הססמא שיש להמליץ מכאן: שאיפה לאחדות פלשתינאית, ליכוד כוחות, אך גם תוך היטהרות פנימית והבנת השגיאות שנעשו.

    אגב, כשאתה כותב את דבריך, הדברים מטבעם הופכים במוחך לחדים ועקביים יותר. אך האם כצעקתה? מהי המציאות?

    עיין רגע בכותרות ובנושאים בסוכנות הידיעות הפלשתינאית מען, המזוהה עם פת"ח ועבאס. שם הדברים ניראים סבירים למדי מבחינת המצופה מההתנגדות.

    — קישור —

    — קישור —

  37. לאריכא הגיב:

    לאריכא,
    שאלת להבדל בין פטריוט לבין לאומן.ההגדרה שלי:
    פטריוט הוא אדם הפועל למען עמו אבל לא על חשבון עמים אחרים. למשל פלסטיני הלוחם נגד הכיבוש – כמו מרוואן ברגותי.איש כזה גם אינו רואה ניגוד בין טובת עמו לבין טובתם של עמים אחרים.לכן איש כזה הוא גם איש שלום .

    לאומן הוא אדם הלוחם למען עמו אבל על חשבון עמים אחרים, למשל ישראלי הלוחם למען המשך הכיבוש. כלומר אדם הרואה ניגוד בין טובת עמו לבין טובתם של עמים אחרים. אדם כזה הוא גם מחרחר מלחמה. דוגמה? אפשר להתחיל עם ממשלת ישראל.

  38. לשמואל הגיב:

    ע"פ הגדרתך את ההבדל בין לאומן לפטריוט, הרי שאתה בעצם תומך במו"מ עם לאומנים (ממשלת החמאס), טועה בתפיסתך את הפת,ח (זכות השיבה המהווה חיסול ל ישראל כמדינה). ההבדל בין שנינו הוא שבניגוד אליך שמעדיף לבדוק קודם אם ישראל אינה לאומנית ומקווה שגם האחרים לא, אני מעדיף קודם לדאוג לביטחון המדינה ללא כל סיכון או איום קיומי שיכול להיווצר ומקווה שיום יבוא והעמים האחרים יתנו לי סיבה להפסיק להיות לאומני (או פטריוט כפי שאני תופס זאת).

  39. לשמואל הגיב:

    לא קשה לי לבחון. פשוט בחנתי את האויב בעינים שלך והגעתי למסקנה שאם לאומנות כ"כ מסוכנת אצלינו לאוייב אז היא מסוכנת גם כשהיא מגיעה מכיוונו של האוייב אלינו ,ואם כך אז עדיף ללכת על בטוח ולדאוג שאני אהיה בצד החזק.

  40. למגיב מעלי הגיב:

    ביקשת הגדרות – וקיבלת. קשה לך להתמודד עם זה כי אתה נעול על מושגים שקיבלת עוד מגן הילדים ומאז לא העזת לבחון אותם על באמת. אתה מסתפק ב"ביטחון המדינה" שם כיסוי ללאומנות בישראל (אך לא רק כאן). גם אני מקווה שיום יבוא ותפסיק להיות לאומני..
    ש.א.

  41. אריכא הגיב:

    לשמואל אמיר:

    ממה שאני מבין הרי שמרואן ברגותי לשיטתך הוא פטריוט שהרי אינו פועל על חשבון עמים אחרים, ובמקרה שלנו ה"עמים האחרים" הם העם הישראלי.

    אם כך מדוע אין שומעים ממנו כי הוא מכיר בזכותו של העם הישראלי לזכות ההגדרה העצמית?

    אם אני טועה ואכן הוא התבטא פעם ברוח זו, תוכל לצטט מתי והיכן?

    ואם אכן הוא התבטא כך הרי שאיש חמאס שאינו מכיר כלל בזכותה של ישראל להתקיים הוא "לאומן פלסטיני"?

  42. שמואל ליובל הגיב:

    שלום יובל,

    בהחלט לא קל לבקר את ההנהגה הפלסטינית – בתנאי אחד, שאתה משוכנע שהיא נאבקת נגד הכיבוש. כך היה גם בשעתו של ערפאת כאשר השמאל הגן עליו נגד ההתקפות הישראליות. הפעם לדאבוני המצב שונה. הרושם שלי הוא שהנהגת הפתח לוחמת בעזרת ישראל (והאמריקאים) נגד החמאס.האם במצב זה יכול השמאל לשתוק?כאשר אחדות המחנה הפלסטיני נגד הכיבוש כה חשובה?

    אגב – מהי עמדת ה"פורום" בנידון?
    בידידות
    שמואל.

  43. מישקה שמיכאל הגיב:

    אני דווקא חולק על הנקודה שהעלית לגבי "הנבירה כלפי פנימה, כלפי תוככי ההתנגדות הפלשתינאית".
    הנושא הפוליטי הפנים-פלסטיני הוא מהותי וחשוב מאין כמוהו. בד בבד עם הפסקת הכיבוש אנו מחויבים לנסות ולתמוך בגורמים המתונים והליברלים בפלסטין גם למען עצמנו וגם למען הפלסטינים.
    הליברליזם (לאו דוקא זה הכלכלי) הוא בנפשו של כל איש זכויות אדם. לצערי הגישה הרווחת בשמאל הרדיקלי היא שציון וניתוח הבעיות בחברה הערבית-מוסלמית היא מעין החלשת המאבק נגד האימפריאליזם, אך האמת היא שאין קשר בין השניים.
    בפרזראזה על דברי בן-גוריון: צריך להיאבק באימפריאליזם כאילו אין בעיות בחברה הערבית, ולהאבק בבעיות בחברה הערבית כאילו אין אימפריאליזם מפני ששני הדברים הם גורמים מדכאים ומסוכנים.
    אני חושב שאין חולק על כך ששלטון החמאס יבטיח המשך שפיכות דמים גם בישראל וגם בפלסטין, גם אם ישראל תיסוג עד הסנטימטר האחרון בדיוק כמו שהחיזבאללה בלבנון ממשיך להיות גורם עוין וכנ"ל לגבי איראן.
    הכל נובע מאותו המקום הדתי-פונדנמטליסטי-מדכא.
    אותו דיכוי קיים כמובן בכל חברה שיש בה גורמים דתיים חזקים (יהודים-נוצרים-מוסלמים) והמאזניים נוטים לליברליזם או לדיכוי רק לפי יחס הכוחות הדמוגרפי בין הקבוצות.

  44. מישקה לשמואל הגיב:

    האם אתה מאמין באמת ובתמים שהחמאס טוב לעם הפלסטיני ולאזור כולו?
    מדוע לא להילחם נגדו? שהרי זהו ארגון דתי-פונדמנטליסטי מדכא, שזכויות אדם וסוציאליזם ממנו והלאה.

  45. יובל לשמואל הגיב:

    זוהי עמדת הפורום בעניין זה:

    — קישור —

  46. ליובל, הגיב:

    יובל,
    עמדה מאכזבת. אך הפירסום הוא מיוני ועכשיו כבר נובמבר – אולי השתנתה העמדה במשהו? הרי בינתיים גבר "שיתוף הפעולה" בין הרשות לישראל וארה"ב למימדי תלות הגלויים לעיני כול.
    שמואל

  47. ד"ר נצחונה ברליץ, ליובל הגיב:

    גם אני חושבת שהעמדה מאוד מאכזבת.

    ובהזדמנות זו אחזור על קריאתי לעשות כאן ועכשיו, ולא רק בעתיד, במיוחד בדברים הנוגעים לאיכות הסביבה המשותפת ליהודים וערבים

    — קישור —

  48. תגובתך לא נקלטה הגיב:

    בשל סיבות של הצפת האתר בספאם אנא חזרו ומלאו את שדה הקוד בעת שליחת התגובה.
    אנא הקפידו להעתיק את האותויות והמספרים במדויק.

    תגובתכם לא נמחקה. היא ממתינה לאישור הקוד.
    אנו מתנצלים על אי הנוחות.
    מערכת אתר הגדה השמאלית

  49. שמואל אמיר למישקה הגיב:

    למישקה,
    שאלתך מחייבת תשובה ארוכה (שאולי עוד אכתוב לך).
    אבל התשובה הקצרה היא שהתנגדות החמאס לשלטון ישראלי היא זכותו המלאה. במשחק הזה בין ישראל לבין החמאס את תפקיד המדכא ממלאת ישראל. שאלתך מעידה שאתה טועה (מבלי לדעת ובלי כוונה רעה אני מקווה) במעגלי המחשבה הקולוניאלית. בשם והסוציאליזם וזכויות האדם (לא פחות!) לדיכוי העם הפלסטיני? אולי חשבת פעם שצריך "ללחום" קודם כל נגד הכיבוש.

  50. חיה ווילדע-וייסגל הגיב:

    ייתכן שלא צריך יהיה להמתין עוד זמן רב ולהתחבט בשאלה אם לתמוך באבו-מאזן אם לאן, שכן לפי החזאי, שלטונו לא יאריך מעבר לסתיו:

    — קישור —

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים