הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 באוקטובר, 2007 7 תגובות

מחר, יום ב’, עומד להתכנס "הדירקטוריון של ישראל". מה, לא ידעת? הממשלה כבר לא מנהלת את ענייניה של מדינת ישראל. מונה לה דירקטוריון. כך לפחות סבור המרכז הישראלי לניהול, המי"ל, שבהזמנה לכנס שיתקיים מחר במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל-אביב. אותו בית מלון בו ועד העובדים הנבחר נלחם כדי שההנהלה תכיר בקיומו. אגב, ההשתתפות עולה רק 830 שקל, אבל למי זה חשוב הרי זו הוצאה מוכרת, נכון?

מארגני הכנס הנושא את השם "הדירקטוריון של ישראל" מבטיחים את השתתפות ראש הממשלה, אהוד אולמרט ובכירי המשק. עוד מבטיחים במי"ל ש"השנה מתכנסים מנהיגי המדינה ובכירי המשק לעסוק בנושא מהותי וחשוב מאין כמותו: ניהול ותכנון לטווח ארוך בישראל. בין המרצים: שרים, חברי כנסת, מנכ"לים ובעלי עמדות מפתח בכירות במשק הישראלי". עד כאן לשון ההזמנה.


הרעיונאי העומד מאחורי שם הוועידה, ה"דירקטוריון של ישראל", באמת הבריק. יש לנו לפחות עוד שתי ועידות מהסוג הזה, האחת לקראת הקיץ – "כנס קיסריה" של המכון הישראלי לדמוקרטיה – והשנייה לקראת החורף – "ועידת גלובס לעסקים". בין לבין, נולד ה"דירקטוריון של ישראל". אגב, ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו אמר לפני מספר שנים שיש לחתור להפיכת ממשלת ישראל ל"ממשלה של מומחים, למועצת המנהלים של המדינה".


כל הדימויים הלקוחים מן העולם העסקי הבאים לתאר את ניהול ענייני המדינה אינם מקריים. ולא מדובר כאן על התופעה הקשורה בגלובליזציה הקפיטליסטית לפיה כל חפץ או שירות הופך לסחורה. עוד ב-1848, לפני כמעט 160 שנה, ציינו מרקס ואנגלס בין המשפטים הראשונים של ה"מניפסט הקומוניסטי" שהממשלה במדינה הקפיטליסטית המודרנית אינה אלא מועצת המנהלים המנהלת "את העניינים המשותפים לכלל המעמד הבורגני". כך שהרעיונאי של המי"ל לא עשה אחרת מאשר להעתיק הגדרה המרקסיסטית בת 160 שנה!


אבל איך זה עובד? פרט לכינוסים המדוברים בהם נפגשים אנשי השלטון, ההון והתקשורת ומיישרים קו, או כדברי המי"ל "מנהלים ומתכננים לטווח הארוך", איך הדבר עובד? בראיון נדיר שהעניק שר האוצר, רוני בר-און, למוסף הכלכלי של עיתון "הארץ" (19 באוקטובר 2007) הוא מתאר את דרכי עבודתו. מדוע ראיון נדיר? כי זו ממשלה של שתקנים. השרים הבכירים לא מתראיינים, בייחוד ראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון, אהוד ברק. הם לא צריכים לתת הסברים לאיש על מעשיהם; כמובן, פרט למזכירת המדינה קונדולוזיה רייס.


לדברי בר-און, הוא מקיים קשרים תכופים עם הדרגים הבכירים במשרדו ועם נגיד בנק ישראל. וזה מובן, הרי עם כניסתו לתפקיד מסר בר-און לבכירי האוצר שהוא אינו מתמצה במדיניות הפיסקלית או המוניטרית. אבל עוד הוא מגלה בראיון כי הוא נפגש עם "ראשי המשק, עם ראשי התעשיינים, ראשי הבנקים, וראשי חברות הביטוח. לכל האנשים האלה יש אחיזה חשובה במשק הישראלי, וצריך לטפח את השיח והשיג איתם". במלים אחרות, שר האוצר מעצב את מדיניותו על בסיס קשריו עם דרגים מקצועיים השבויים בתפיסות הניאו-ליברליות ועם נציגיהם של האלפיון העליון, המכונים: ראשי המשק ש"איתם יש לטפח את השיח והשיג".


מכאן מובנת דרכו של שר האוצר. עולמו הוא צר, כפי שצרים הם האינטרסים של האלפיון העליון. שר האוצר לא פוגש את ראשי ארגוני המורים (המייצגים כ-200 אלף מחנכים), את ראשי ההסתדרות (המייצגים כ-700 אלף שכירים), את ראשי הסתדרות הגמלאים (100 אלף חברים) או את ראשי התאחדות הסטודנטים (המייצגים רבע מיליון תלמידות ותלמידים במוסדות להשכלה גבוהה). הוא לא צריך את זה. כדי למשול בישראל יש רק להתחשב בנציגיהם של כמה מאות משפחות של בעלי הון. כך עובד באמת הדירקטוריון של ישראל.

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. יעל לוטן הגיב:

    תודה לאפרים דוידי על התיאור המדוייק הזה. קשה להאמין שבשנים הראשונות למדינה היו רוב העובדים מועסקים במגזר הציבורי. הרוב גם היו מאורגנים באיגודים מקצועיים ובהסתדרות, ואילו היום הרוב לא מאורגן, וקל מאוד לרמוס את זכויותיהם. ישראל כבר הצטרפה למחנה הכי קפיטליסטי, הכי לא-שיוויוני בעולם.

    יש לי הצעה: להפריט את צה"ל! – עד מהרה יתברר שלא משתלם לצאת למלחמה כל שנתיים-שלוש. מה גם שיהיה די קשה להשיג בשר-תותחים לצבא מופרט. יהיה צורך לגייס שכירי-חרב, כפי שעושה ארה"ב, ואלה יקרים הרבה יותר מחיילי גיוס-חובה!

    זה נשמע פנטסטי, אבל מי יודע, אולי זוהי הדרך להחזיר מידה של שפיות-הדעת למדינה הזאת, שמזמן ירדה מן הפסים?

  2. ליעל הגיב:

    דווקא אחוז המועסקים במגזר הציבורי במשק גדל בהתמדה. ב-2001 הוא היה 31% וב-2005 – 35%. זה שעבודה בשירות הציבורי היא לא מה שהיתה פעם- זה סיפור אחר.

  3. ד.ר הגיב:

    ליעל לוטן: קברניטי המשק והצבא כנראה שמעו אותך, והתחילו בתהליך אינטנסיבי של הפרטת שירות הבטחון. ראי למשל את העסקת עובדי חברות השמירה הפרטיות במחסומים, את המכרזים התפורים לתאגידי נשק ישראלים ואמריקאים, ואת חומת ההפרדה, שמפרידה בין קרקע פלשתינית לבין היושבים המקוריים עליה למען יזמי נדל"ן תאבי בצע.

  4. אשר פרוליך הגיב:

    ליעל:

    צה"ל כבר "הופרטה" מזמן,כמו כל המדינה.
    כפי שדוידי הסביר,הממשלה וכל מוסדותיה,כולל
    צה"ל,המשטרה,הרפואה,בתי המשפט ואפילו החינוך,משרתים את
    הבורגנות השלטת ובעלי הון,ולא את האנטרסים
    של המוני העם.

  5. דניאל הגיב:

    נו, כמובן.

    אין בכך כל חדש עבורנו – אולם טוב, שאולי מאן דהוא יעבור, במקרה, באתר – ויחכים… יתפכח מן הפנטזיה, שבישראל – או היכנשהו בעולם – קיימת דמוקרטיה אמיתית…

    כאן, זה יותר ויותר הולך, לכיוון אוליגארכיה אריסטוקראטית – בסגנון אתונה הקלאסית, הרפובליקה הרומית או פולין, של המאות השש-עשרה – שמונה-עשרה. ואנחנו? אנחנו סתם נהיה עבדים.

    לו רק היתה חד"ש מפלגת שמאל מהפכנית באמת!!!!

  6. איל הגיב:

    כל הניתוחים האקדמים אכן מאירי עיינים, והם מאפשרים מבט אל התהום הקפיטליסטי, אבל מה לעשות, יש תחושה ברורה שנוצחנו שאין ולא יהיה עולם אחר, התהום היא העולם.

  7. איתי [ליעל] הגיב:

    שלום יעל,

    לעניות דעתי טעות חמורה בידיך, יעל. מלחמה היא עסק רווחי ביותר – במיוחד לקברניטי הצבא והמשק [במידה ואלו לא אותם האנשים בדימוס]. כאשר צבאות מופרטים תכיפות השימוש בהם עולה פלאים, והם הופכים לכח המניע במשק.

    כאחת מתמצאת בנבכי תרבות ארה"ב [ומטיבה לתאר ולספר – תודה לך!] ויודעת מה היה שם לפני ארבעים שנה ומה יש שם היום עליך לדעת עד כמה מסוכנת הפרטה שכזו.

הגיבו לדניאל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים