הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-31 באוקטובר, 2007 38 תגובות

ההיסטוריון האנגלי הידוע, אדוארד ה. קאר מסביר בספרו "מהי היסטוריה?" שעניינו של ההיסטוריון איננו לגלות "מה היה באמת", אלא להציע הסבר ופרשנות מקוריים ומשכנעים לאירועי העבר. אילן פפה אכן מציע בספרו פרדיגמה חדשה, שהוא מכנה "טיהור אתני", המסבירה את אירועי מלחמת 48′ ("The Ethnic Cleansing of Palestine", Oneworld Publications). הצרה היא שהוא מציג את הפרדיגמה שלו, "טיהור אתני", באמצעות ציטוט הלקוח מהחלטת האו"ם ולפיכך מגדיר את מלחמת 48′, כבר בפרק הראשון, כמעשה הנופל בחומרת פשעו רק ממעשיהם של הנאצים. אלא שהקוראים המשכילים היו רוצים לעקוב בעצמם אחר נפתוליה של המלחמה במבוך ההיסטורי ורק אז, בסופו של התהליך, להגיע לתכליתה ולהגדרתה.

היסטוריונים אמנם מפרשים ומבהירים התרחשויות אקטואליות ואחרות לאור מודל תיאורטי, אבל המודל עצמו מושג בהדרגה, אחרי או תוך כדי מהלך הניתוח ההיסטורי. על כן אצל הגל, למשל, החוכמה מגיעה רק "בערוב היום" של ההיסטוריה.


פפה, לעומת זאת, קורא את אירועי המלחמה לאחור, כלומר, כתהליך דטרמיניסטי, לינארי, חד-ממדי, שסופו ידוע מראש. בספרו ההגדרה התיאורטית קודמת לתהליך ההיסטורי ומתנה אותו. כלומר, התהליך ההיסטורי עצמו נתפס כמימוש של ההגדרה התיאורטית. אולם ספר היסטוריה הפותח בציטוט של הגדרה סובייקטיבית, לא ברור כלל מהו ייחודו ומהו יתרונו על ספרי ההיסטוריה האחרים. במלים אחרות, חסרה בספר הקדמה המתייחסת באופן רפלקסיבי והשוואתי להגדרה של מלחמת 48′ כ"טיהור אתני", הקדמה שבאמצעותה יוכלו הקוראים להעריך את חשיבותה ואת יתרונה של ההגדרה החדשה ביחס להגדרות הקודמות המסבירות את המלחמה.


נראה שספר המתאר את אירועי מלחמת 48′ כ"טיהור אתני" הוא ספר רדיקלי האמור לזעזע יסודות עולם, אולם קריאה מעמיקה וביקורתית יותר של הספר עשויה לגלות שהוא משעתק ומחזק דווקא, בלא יודעין, את האמונות ואת הדעות הקדומות הרווחות אצל שני הצדדים.


בקרב הפלסטינים, ההגדרה של מעשי הרצח והגירוש שעשו יחידות הפלמ"ח וצה"ל במהלך מלחמת 48′ כ"טיהור אתני" אינה מעלה ואינה מורידה הרבה, שכן הם חשים על בשרם את כל המעשים הללו. ואילו בצד הישראלי, ספר המגדיר כבר בפרק הראשון את המלחמה כ"טיהור אתני" של התושבים הפלסטינים מן הסתם לא יגיע כלל לקוראים, ואם יגיע, הוא רק יבסס ויחזק את אמונתם בהיסטוריוגרפיה הישראלית ההגמונית, המהללת ומפארת את מעללי הפלמ"ח במלחמה. נראה שפפה מסתפק אפוא במעמד של הפילוסוף המחפש את האמת לשמה ובכך מבטל את הרטוריקה שבאמצעותה הפילוסוף האפלטוני (וההיסטוריון) משיג ומממש את האמת בפרהסיה (Parhesia), בכיכר העיר.


זאת ועוד, באופן פרדוקסלי פפה מקבל ומפנים באופן בלתי ביקורתי את הזהות בין היהדות ובין הציונית כמושג מסביר, ככוח המניע וכתכלית של מעשה הגירוש הפלסטינים. כך, לאורך כל הספר "היהדות" ו"היהודים" ב-ה’ הידיעה מופיעים כמושגים נרדפים של "הציונות" ו"הציונים".


הכותרת של הפרק השני היא "הדחף למדינה יהודית אקסקלוסיבית". בעמוד 34 פפה מבקר את "היהודים, שהיו בידיהם רק כ-6% מהקרקע והיוו רק כשליש מהתושבים וניתנה להם יותר ממחצית הטריטוריה" ולאורך רוב פרקי הספר נכתב שהיו אלה "הכוחות היהודיים הנלחמים בכפרים הערביים".


באפילוג הוא אכן מבדיל בין "הציונות" ובין "היהדות" וכך הוא כותב:


"הבעיה עם ישראל לא היתה מעולם יהדותה – ליהדות פנים רבות, ורבות מהן משמשות כבסיס לשלום ודו-קיום; זהו האופי הציוני האתני שלה".


אולם אם הבעיה איננה היהדות והיהודים, מדוע הוא מגדיר אותם עם הציונים, בתור "הכוחות" הנלחמים בפלסטינים, ולא כעם יהודי "לא ציוני" החי בארץ לצדם של הפלסטינים? הרי זה היה יכול להיות גם ללא "הציונים", כפי שמסבירים לנו יוסף גורני, אניטה שפירא וחבריהם, "מאבק בין שתי תנועות לאומיות על הארץ". צריך להבחין לכן בבירור בין האידיאולוגיה הציונית, המדגישה את ייחודה וייעודה הרוחני של ישות טרנס-היסטורית המכונה "עם ישראל", ובין הציבור הישראלי עצמו, שעשוי בנסיבות אחרות בעתיד לשנות את דעתו ולאמץ את המודל הלאומי הרפובליקאי האזרחי, שאיננו מבוסס עוד על המוצא ועל הדת היהודית. הנה כי כן, השאיפה הלאומית היהודית פורשה בידי אנשים שונים בזמנים שונים במהלך ההיסטוריה הציונית, ובהם אנשים שהאמינו בדו-קיום והתנגדו בתוקף לגירוש שנעשה במהלך המלחמה ב-48′.


נראה שהאידיאולוגיה הלאומית היהודית שימשה מלכתחילה כנשק האידיאולוגי וכאמצעי הגיוס והחברות העיקריים של היישוב הציוני ושל מדינת ישראל במאבק ההיסטורי עם הלאומיות הפלסטינית. בלשון סוציולוגית, במציאות של הסכסוך עם הפלסטינים, העיקר לא היה עוד תוכנו ומקורו האמוני של הרעיון הציוני, אלא אופן תפקודו הפוליטי והחברתי במאבק בלאומיות הפלסטינית. אכן, סקירה שטחית של תולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני מלמדת שלא ההתיישבות היהודית כשלעצמה עוררה מלכתחילה את ההתנגדות הלאומית הפלסטינית. היישוב היהודי הישן חי בשלום ובשלווה עם תושבי הארץ במשך מאות שנים. גם מאוחר יותר, בתקופת המנדט, הקומוניסטים, אנשי "ברית שלום" וחלק מחברי "השומר הצעיר" ניצבו לצדה של הלאומיות הפלסטינית ובשום אופן לא נגדה. לעומת זאת, ההגדרה היהודית הפרטיקולוריסטית של היישוב הציוני היא שעוררה את הסכסוך עם הפלסטינים. בן-גוריון וחבריו בהנהגת מפא"י והפלג הרוויזיוניסטי הימני צברו בהדרגה עוצמה והקצינו את תפיסתם הלאומית וכך החריפו בהדרגה את הסכסוך עם הפלסטינים. אליעזר הכהן, ממנהיגי השומר הצעיר, כתב אז:


"פוליטיקה של בת יענה בשטח הערבים מוליכה את הציונות על פסים שסופם קטסטרופה… ושוב נכונה לנו יקיצה מרה ככל יקיצה מחלומות תעתועים. מפלגת פועלי ארץ ישראל היא האחראית לכך… אנו חייבים… לחתור ללא לאות אל הסיכוי ההיסטורי הגדול של הציונות – ההסכם עם העם הערבי" (אליעזר הכהן, "לבחינת דרכים").


אף על פי כן, התפיסה הלאומית היהודית האקסקלוסיביסטית היתה מלכתחילה התפיסה הדומיננטית בתנועה הציונית והיא אכן המניע והמושג המסביר העיקרי של גירוש הפלסטינים. בדומה לכך, אנו רואים היום כיצד הקנאות הלאומית היהודית של המתנחלים מעצימה ומבססת את הכיבוש ובכך מחריפה ומחדדת את הסכסוך עם הפלסטינים.


מההיבט הפוליטי, חסרונו הגדול של הספר טמון בכך שהוא מגדיר את התנועה הציונית מראשיתה כטוטליות שלילית שאין בה צדיק אחד בסדום. פפה תופס את מעמדה ואת כוחה ההגמוני של הציונות ביחס לפלסטינים במושגים של עוצמה ושליטה אבסולוטיות. אולם ככל שהוא מבקר את יחסי העוצמה הקיימים, אין הוא מציע כל דרך אפשרית לשנות ולבטל את אותם יחסים, דווקא משום שהעוצמה של התנועה הציונית מושגת וממומשת לפיו כיחס דכאני חד-צדדי שאינו בר ביטול. כך פפה, בדומה לבלעם, בא לברך את הפלסטינים ונמצא מקלל.


ספרו של פפה אכן מתאר את מלחמת 48′ מנקודת מבט ביקורתית ומשוחררת מההיבט הציוני, אולם בפרפרזה על מילותיו של מרקס, העניין איננו רק לתאר את המציאות של הכיבוש והדיכוי הישראליים, אלא גם לשנותה. השינוי אפשרי אך ורק בעקבות הכרה הדדית של שני הצדדים במעלתם האנושית והאזרחית המשותפת, הכרה שחורגת במהותה מהגבולות של שתי הקבוצות הנתונות ומשמשת כמודל וכנקודת מוצא של סינתזה פוליטית ישראלית-פלסטינית חדשה מסדר שלישי הרמוני ומוסרי יותר. ספרו של פפה, לעומת זאת, מסתיים בטון פסימי ואין בו שום מוצא מהסכסוך הקיים. לסיכום, תרומתו העיקרית של הספר טמונה בתיאור מפורט, ללא כחל וסרק, של כל מעשי הגירוש והטבח שעוללו יחידות צה"ל והפלמ"ח נגד התושבים הפלסטינים במהלך המלחמה. אלא שהתיאור העובדתי כשלעצמו, בהיעדר פרשנות משכנעת, אין בכוחו לשנות את הדעות הרווחות בשני הצדדים ביחס למלחמת 48′ בפרט ולסכסוך הישראלי-פלסטיני בכלל.


אציין לבסוף עוד הערה הנוגעת לספרו של נור מסלחה, "הגירוש של הפלסטינים: רעיון ‘הטרנספר’ בחשיבה הפוליטית הציונית 1882 -1948″. הספר משמש לפפה מקור מהימן ועליו הוא מבסס, בין היתר, את טענותיו. לפני כ-14 שנה קיבלתי את הספר, שרק יצא אז, מידי המחבר, בחתימתו. כבר אז, בקריאה ראשונה, נוכחתי שאין זה אלא אוסף של ציטטות "ציוניות" המאששות פעם אחר פעם את הנחת היסוד של המחבר בדבר המהות "הטרנספריסטית" של התנועה הציונית. באופן אקראי ניסיתי לבדוק גם את המקור של אחת הציטטות שהוא מביא מפי בן-גוריון בישיבה של הנהלת הסוכנות היהודית באוקטובר 1936. התברר לי שהוא ציטט שם דברים שנאמרו במקום ובהקשר אחר, ולא על ידי בן-גוריון עצמו. על הקוראים הסלקטיבים כבר אמר ניטשה: "הקוראים הגרועים הם אלה המתנהגים כמו גדודי פולשים: הם לוקחים כמה דברים ועושים בהם שימוש, מטילים רפש במה שנשאר ומגדפים ומחרפים את הכול".

תגובות
נושאים: מאמרים

38 תגובות

  1. אשר פרוליך הגיב:

    יש לציין שגם כותב המאמר ,ומר פפה המלומד
    וה"הסטוריון" האנגלי הידוע שכחו תופעות
    "שוליות" ובלתי רלוונטיות לדיון כגון תופעת האנטישמיות ועוד פרט "קטנטן" כמו השואה.
    באמת,אלה פרטים זניחים ולא חשובים.!

  2. ראיה ריאלית הגיב:

    לאור ההצהרות שנאמרו עם הצהרת המדינה, אין מקום להאשים את ישראל שעמדה תחת איום קיומי קונקרטי שנקטה ביד הקשה ביותר כנגד מי שהיוו איום קיומי עליה או נחשבו כמשתפי פעולה פוטנציאלים.

  3. לאש פרויליך הגיב:

    השואה היא ההסבר לקולוניאליזם הציוני:
    השואה היא ההסבר ל"כיבוש השממה"
    השואה היא ההסבר ל"עבודה עברית"
    השואה היא ההסבר ל"תוצרת הארץ"
    השואה היא ההסבר לטיהור האתני של 48
    השואה היא ההסבר לרצח אלו שניסו לחזור ("מסתננים")
    השואה היא ההסבר לממשל הצבאי
    השואה היא ההסבר להפקעת האדמות בגבולות 48
    השואה היא ההסבר לכיבוש של 67
    השואה היא ההסבר לטרנספר של 67
    השואה היא ההסבר לדיכוי והניצול של הפלסטינים בשטחים
    השואה היא ההסבר להתנחלויות
    השואה היא ההסבר להריסות הבתים
    השואה היא ההסבר לכבישי האפרטהייד
    השואה היא ההסבר לגדר הטרנספר
    השואה היא ההסבר למצור על עזה
    השואה היא ההסבר לכל העוולות שקצרה היריעה מלהזכיר

    השואה היא מפלטו האחרון של הנבל

    מכחיש שואה

  4. סמולן הגיב:

    חמוד מאד… ומשכנע לקרוא.

    הנה למה: אפרים קארש כבר אמר שפפה הוא האדם ההגון היחיד בין ההיסטוריונים החדשים. וכאן מתברר שפפה מציג את הטענה שלו בבוטות ופשטות בתחילת הספר, ואז מוכיח. כלומר, הוא לא מנסה את המהלך ה"אפלטוני" החלקלק, של ערעור התפיסה המושגית של אויבך בנפש, שמתיר לעצמו להכנס איתך לדיאלוג כאילו ידידותי, בסיטואציה כאילו תמימה, תוך אמונה תמימה במחויבות הכוזבת שלך לבירור משותף של מושגים אבסטרקטיים. פפה לא כזה, ועל כן, פפה אינו בן תרבות אלא ברברי. מצוין ואף מעולה.

    הדבר השני, הוא שכנראה יש משהו בהגיג, לפיו אם מה שהיה כאן זה "טיהור אתני", אזי מתקיים מדרון חלקלק שבהמשכו יתברר שאנו מצויים והיינו מצויים ב"סכסוך אתני", ומכאן ועד לרעיון שליהודים יש זכויות כאתנוס, ושהציונות היתה דרכם לתבוע אותן ולשמור עליהן, הדרך ממש לא ארוכה. כלומר,אתה חושף את פפה כציוני מעודכן ואפילו מחויב. מעניין. בספר "הצרה עם האיסלם", אירישאד מנג’י מסכמת את אירועי 48 במילים (בערך): היתה מלחמת אזרחים אתנית. ולכן היו מעשי זוועה משני הצדדים, אבל הפראות של היהודים לא שוללת את זכויותיהם למדינה. משהו כזה. אחד לאחד המהלך של פפה כמו שאתה מתאר אותו, והיא הרי ציונית ידועה, עם בוסים במוסד. למעשה, אתה מאשים אותו בכך שהוא "פותח את תיקי 48″ מבלי לרסק ולפורר לאבק את מדינת היהודים. מרתק ומעניין.

  5. אשר פרוליך הגיב:

    לנבלה הבזויה בשם "מכחיש השואה" אין לו מקום
    באתר זה או בכל מקום שפוי,וצר לי ביותר שהמערכת מאפשרת דבר זה.
    זה לא "חופש ביטוי",זה אונס החופש.

  6. שי נ. הגיב:

    אם זה היה תלוי במנהלי האתר גם פורנוגרפיה היתה מתקבלת כאן כי פורנו זה מופת לחופש ביטוי -אפילו בית המשפט האמריקני קבע זאת.

  7. למגיב 3 (ולהנהלת האתר) הגיב:

    כמדומני הכחשת שואה היא עבירה פלילית במדינה.
    אתה הולך על חבל דק.

  8. יובל הלפרין הגיב:

    אני מצטרף לפנייה למחוק לאלתר את תגובתו של "מכחיש השואה", גם אם התכוון רק להצחיק פה מישהו.

  9. לא למחוק הגיב:

    מחיקת התגובה של "מכחיש שואה" לא תשנה את העובדה שזה מה שהוא חושב, וכנראה מבטא דעה שגם אחרים חושבים. דמוקרטיה היא החופש לדון על כל דבר בכדי לשכנע ולהשתכנע. הסתרה של דעות, הגם שהן קיצוניות או מרגיזות, לא תקדם את היכולת של בני אדם להבין ולהידבר אחד עם השני.

  10. למגיב האחרון הגיב:

    האם היית תומך ב"חופש ביטוי ללא גבולות" אם לדוגמא התגובה המדוברת הייתה כוללת תוכן גזעני כנגד מוסלמים וערבים (תוכן שהוא די פופולרי במדינה, ודאי יותר מהכחשת שואה) ?
    מסופקני. אבל נגד היהודים אפשר כמובן לכתוב הכל.
    וד"א, מגיב מס’ 3 באמת עומד להיות בבעיה כי יתכן והוא הוא ייתבע (לא יהיה קשה לזהות אותו באמצעות כתובת ה – IP) ויצטרך להוכיח "אמת דיברתי" בבית משפט. אני במקומו הייתי נזהר להבא.

  11. מוני יקים האנטי ציוני למכחיש השואה הגיב:

    שכחת ברשימה
    דיכוי הספרדו/מזרחיים.
    גניבת ילדי תימן ומכירתם.
    שטיפת מוח גזענית.
    רפואת עילית לאשכנזים.
    רפואת קיצור חיים בפריפריות.
    חפיפה עדתית מעמדית.
    תרבותיזציה אשכנזוצנטרית.
    חיוב לשרות בצבא הדיכוי.
    תקציבים להתנחבלויות אשכנזיות.
    קיצוץ תקציבי לעיירות הקיפוח.
    ועוד,ועוד, ועוד…

    השואה היא מפלטו של כל נבל אשכנזי!

    לא מכחיש שואה אבל בפרופורציה.

  12. הגזמתם הגיב:

    ‘מכחיש שואה’ איננו רוצה להצחיק ואיננו חושב שהשואה לא התרחשה. הוא חושב שעושים בה שימוש להצדקת כל עוולה (לדעתו) שהיא.

    במילים אחרות, הוא אומר – אם השואה מצדיקה את הרשימה הרצ"ב אני מסרב להכיר בה – לא כעובדה, אלא כתירוץ.

    ואין בתגובתי נקיטת עמדה ערכית כלפי עמדתו.

  13. מכלוף הגיב:

    לא להכחיש את השואה.אך בהחלט הגיע הזמן להכיר בתעשית השואה

  14. יובל הלפרין הגיב:

    למגיבים מעליי,
    מי שמדבר על ניצול ציני של השואה במטרה להצדיק השקפות ועוולות בנוסח השואה, שלא יקרא לעצמו "מכחיש שואה".
    אירועי מלחמת העולם השנייה ופשעי הפשיזם והנאציזם במהלכה הם שהובילו להתגבשות התפיסה של מוסר כלל אנושי.
    זכויות האדם, פקודה בלתי חוקית, פשע נגד האנושות, פשע שנאה, דמוקרטיה מתגוננת, ביקורת שיפוטית על חקיקה –
    כל אלה היו נותרים בגדר גחמות פילוסופיות חסרות תוקף אילולא התגלו פשעי הנאצים, לא רק נגד יהודים, שהתבססו על כך שגזענות היא עמדה לגיטימית ככל עמדה, שפקודה יש לבצע בכל מקרה ובכל מצב, שכל מה שחוקי הוא מותר וכל מה שאינו חוקי אסור, שבמלחמה מותר להרוג כי בגלל זה היא מלחמה…

    את זכר השואה אפשר לנצל להצדקת כל פשע שמבוצע על ידי איש ממוצא יהודי, והציונות עושה זאת נהדר.
    אבל "שימוש" בזכר השואה ובלקחיה כדי לשלול בדיוק את אותם פשעים יהיה משכנע הרבה יותר, אלמלא יטושטש הגבול ה"דק" בין ביקורת על סילוף לקחי השואה לבין הטלת ספק בעצם אירועי השואה.

    באירופה גימוד השואה משמש כלי בידי כוחות הימין הקיצוני כדי לזכות שוב בלגיטימציה פוליטית, וב"חופש הדיבור" להסתה נגד מיעוטים מוסלמים ואחרים החיים היום באירופה.
    זו הסיבה שהמאבק לאיסור פלילי של הכחשת השואה הוא אינטרס שמאלי.
    בישראל רק בגדה השמאלית אתה יכול לקרוא לעצמך "מכחיש שואה", אולם באירופה כוחות השמאל הרדיקלי הם שפועלים להוצאת ההכחשה הזאת אל מחוץ למסגרת חופש הביטוי.
    על ה"היסטוריון" אירווינג שנעצר באוסטריה על הכחשת השואה מגינים כוחות הימין, בעוד כוחות השמאל הם שמעודדים מה שקרוי בפינו בלעג "פולחן השואה": כמה שיותר אנדרטאות, כמה שיותר מוזיאונים, כמה שיותר חוקים ורדיפה דווקנית אחרי פושעי מלחמה נאציים, גם כשהם בני 80 או 90.

    מפחיד להיווכח שאילו מישהו יגיש כאן עבודת דוקטורט ה"מוכיחה" את הכחשת השואה, מי שילמד עליו סנגוריה יהיו אנשי שמאל.
    בצרפת הייתה זו המפלגה הקומוניסטית שיזמה חוק האוסר הכחשת השואה גם במסגרת אקדמית, והסטודנט שבעטיו התקבל חוק זה ב-1990 לא רק הפסיד את תוארו, אלא הובל אחר כבוד לבית הכלא.

  15. אלי / הבעיה היא ההווה ולא העבר הגיב:

    אילן פפה הוא אכן היסטוריון גרוע החומק בהצלחה ממחקר שיתאר עובדות חדשות אל חיקו החם של "הנרטיב" או מוטב לומר המציאות המדומיינת על ידי הפלסטינאים.
    מלחמת 48′ הייתה מלחמה אתנית שפרצה בגלל הסרוב הפלסטינאי להכיר בקיומו וזכותו של העם היהודי (ציוני) על חלק מחלקי הארץ (גם להצעת ועדת פיל הם סרבו)
    במלחמה זו "טוהרו" היהודים מכל ישוב שנכבש על ידי כוחות ערביים. פפה מתעלם מכך כמובן.
    את עוללות צה"ל היטיב לתאר בני מוריס שחזר בגדול אל חיק הקונצנזוס בעוד שפפה נתקע בפוסט מודרניזם שלו.

    במאמרו של אדי אדיב קיימת בעצם השלמה עם תוצאות המפעל הציוני- אומנם הולדת העם הישראלי לשיטתו היתה בחטא, אך ל"ממזר" או ל"ישות הטרנס היסטורית בלשונו, יש זכות קיום במשפחת העמים, כולל אני מניח הזכות להגדרה עצמית
    רוב הפלסטינאים אינם מסכימים עדין עמו, וזוהי לדעתי מהות הבעיה

  16. לנין הגיב:

    שוב חוזרת התופעה הידועה עוד מימי מוני יקים קשישא של הסטת הדיון למחוזות הזויים ומוזרים.
    עצתי בעינה עומדת-
    אם המערכת לא טורחת לצנזר את השטויות הללו, צריך להתעלם ולא להיסחף.

  17. מ.ש: היסטוריה סכמטית של הציונות הגיב:

    1) חזון הרצל כשל. הציונות לא היתה בעלת משאבים ותושיה אינטלקטואלית להציל יהודים מרדיפות והשמדה, ושואת יהדות אירופה התרחשה באין מפריע. זאת, ללא מוצא מדיני – בניגוד להנחת היסוד הציונית, שהתיימרה להוות הצלה פיזית ליהדות אירופה.

    2) הציונות מנצלת קונסטלציה מדינית מוצלחת מבחינתה בשנים 47-8. זאת, בהשגת תמיכה מדינית וצבאית של סטלין כנגד האימפריאליזם הבריטי העומד מאחורי המשטרים בירדן, מצרים ועיראק, וכנגד צרפת ובנות חסותה סוריה ולבנון, הציונות משיגה לוחמים ממוצא יהודי שלחמו בצבאות בנות הברית (מח"ל), ובמלחמה ממושכת משתלטת על רוב פלסתין המערבית ומבצעת טהור אתני נירחב.

    3) המדינה הציונית היצליחה להתקיים בהמשך, רק כתוצאת הזרמת כסף זר: תחילה, כספי השואה, 96 מליארד מרק, 1952-1996. הכסף כמעט לא היגיע ליהודים קורבנות השואה ויורשיהם. בכסף הזה בוצע הימור מדיני-צבאי: בן גוריון ופרס התחמשו עד צוואר ויזמו את מלחמת סיני, בשרות האימפריאליזם השוקע, אנגליה וצרפת.

    4) ההימור היצליח בחלקו: ישראל הפכה לשכיר חרב של האימפריאליזם, ובתמורה הוצף משקה בסיוע חוץ ענק, עד היום.

    54) הכסף הזה מגיע לשדרת אוכלוסיה קטנה ויוצר פער מעמדי ענק בישראל. במקביל, מטמטמת שכבה אינטלקטואלית ואנשי תקשורת ומדייה את אזרחי אוכלוסיית שכירת החרב, ואף הם נהנים מהזרמת כספים. התוצאה היא מדינה מושחתת עד צוואר, עם שדרה טפילית, ואוליגרכיית גנרלים המקיימת צבא גדול אך מסורבל ולא יעיל.

    6) הערבים לא מאחרים להבחין בשעת הכושר, ופותחים בשנים האחרונות בהתעצמות צבאית, כולל גרעין, כשבמקביל אוכלוסיית שכירי החרב מועסקת עם לוחמת גרילה, דבר מתיש, הגורר מעשי אכזריות ופשעים נגד האנושות מצד החונטה השלטת בישראל, ומגביר בתורו בהיזון חוזר את השחיתות בישראל.

    7) האם צפוייה שואה שנייה, הפעם כלפי היהודים החיים בפלסתין?

    מיכאל שרון

  18. מכלוף למיכאל שרון הגיב:

    פעם ראשונה שאני רואה באתר הזה הודאה בסעיף 54 של תגובתיך

    מתי תכיר ההגמוניה האשכנזית בתרומתה המכרעת של "תעשיית השואה "בהעמקת הפערים בישראל?

    מתי יפתחו את פיהם שתקני הגדה השמלית?

  19. אודי הגיב:

    אשר פרוליך-על קומוניסטים פטריוטים כמוך כבר אמר אוסקר ווילד ש"הרצינות היא מיפלטם האחרון של השטחיים." השואה היא אכן מפלטו המוסרי של הפוליטיקאי הישראלי המצוי ואדם צריך להיות נבל או שטחי וצר אופק באופן יוצא מהכלל כדי לא להבחין בכך.
    אלי-אני מציע לך לקרא שוב את פרשנותו של סמולן כדי לרדת לסוף דעתי.

  20. עופר נ. הגיב:

    מפתיע שקוראים קבועים כאן לא הבינו את מה שכתב מי שכינה את עצמו "מכחיש שואה", והגיבו באגרסיביות.

  21. הבהרה הגיב:

    חשבתי שקוראי הגדה השמאלית מספיק אינטליגנטים כדי להבין ש"מכחיש שואה" נחתם בקונטקסט של הנאמר בגוף התגובה ובשום פנים לא בהקשר של השואה כפי שהתרחשה (לא זאת שעושים בה שימוש מבחיל).

  22. קצת ציונות ל48-? הגיב:

    מאמר קצת מבולבל – האם המחבר רוצה להגניב קצת ציונות לנארטיב של 48?
    מה רע בהסתכלות לאחור? להפך – כך אפשר להבין טוב יותר תוצאות מעשיהם של הקודמים. כמובן שב 48′ הכוונות של השחקנים ההיסטוריים היו שונים במקצת מן התוצאות, אבל דווקא ההסתכלות שלאחר מכן מגלה מניעים עמוקים יותר – לא מודעים בהכרח.

  23. עלי הגיב:

    לסמולן
    מלחמת 48 לא היתה מלחמה אתנית
    היתה פלישה מתוכננת היטב של 5 צבאות ערביים כנגד המדינה הצעירה שאך זה הוקמה

    יש בידינו את כל מהלך הפגישה של הנציג היהודי שנפגש עם עבדאללה מלך ירדן
    בפגישה הזו נסוג עבדאללה מכל הסיכומים שהיו עמו ומזהיר לא להכריז על מדינה משום שכונת הצבאות הפולשים לבצע טבח נורא ביהודים
    לדברי עבדאללה על היהודים להכנע לצבאו והוא מבטיח להם שיזכו לאוטונומיה תחת שלטונו.

  24. עלי הגיב:

    לכותב המאמר
    ב-48 לא היתה תוכנית ולא היתה כונה לבצע טיהור אתני או טרנספר לפלסטינים.
    מבחינה פסיכולוגית ומבחינת יחסי הכוחות
    השכל הישר אומר שדבר כזה אינו הגיוני !

    פחד וחרדה אחזו את הישוב היהודי
    הכרזת המדינה היתה הימור פרוע של בן גוריון על כל הקופה
    כולם הבינו שהערבים עומדים לפלוש כך שאף אחד לא התעסק ברעיון של טיהור אתני אלא
    בכולם אחזה חרדה כיצד מחזיקים מעמד
    אם היו גירושי ערבים הם נבעו מאילוצי שדה הקרב (מי שהיה בקרבות יודע למה אני מתכון)
    גם מבחינה פסיכולוגית אף אחד לא רצה לבצע מעשה שיגרור אחריו נקמה אכזרית פי כמה !!
    מכל הבחינות גירוש הערבים הוא מיתוס
    חסר בסיס לחלוטין
    רק כאשר הקרבות הוכרעו התקיים הגירוש מלוד ורמלה
    מה שמפליא שאין שום ידיעה בעיתונות הערבית בשנים 48-49 על מעשי טבח או גירוש
    בריחת הערבים היתה דבר סביר של אוכלוסיה שיש לה אלטרנטיבה לברוח מהמלחמה אל הקרובים בארצות השכנות (מה שלאוכלוסיה היהודית לא היה)

  25. אשר פרוליך הגיב:

    לאודי ואחרים:

    איני זקוק ל"מתרגמים" למה שכתבתה.הערותי
    היו לגבי תוכן מאמרך שהיה סלקטיבי למידי
    בניתוח ובציון העובדות ההסטוריות.
    אין ספק שלשואה יש חלק חשוב ביותר בהקמת
    מדינת ישראל ובמתרחש כאן עד עצם היום הזה.
    בכרת עובדה זו אין כל קשר ל"הצדקת" פשעים
    שנעשו נגד העם הפלסטינאי.רק מוח מעוות כמו זו
    של "מכחיש שואה" לא יכול להבין זאת.
    כל איש הגון ווודאי מי שמייתמר לנתח את ההסטוריה חייב לקחת בחשבון את תופעת האנטישמיות ואת השואה כחלק מההתרחשויות באיזור.
    לכל אלה הטוענים ל"חופש ביטוי" או לפירוש
    ציני ולא "מילולי" של הנבל הקורה לעצמו,"מכחיש שואה",ציניות זו,ודו-ערכיות זו,חצי אמת,חצי שקר,היו בעבר הבסיס עליו קמה
    המפלצת הנאצית ואין עלינו לאפשר סגנון זה.
    לא מדובר כאן ב"דעות" שאפשר להתווכח אתן,
    מדובר בסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה,ויחד אתה,לכל ערך אנושי.

  26. אמיר הגיב:

    על פי הספר של פפה, לתוכנית ד’ המפורסמת קדמה תוכנית א’ ותוכנית ב’ (וטיוטא ג’) עד שעובדה לתוכנית ד’.

    את תוכנית א’ הגה בן גוריון לאחר השביתה הגדולה של הפלסטינים שפרצה ב-1936. אז הוא הבין שהערבים לא ילכו מפה ככה סתם, אבל שהבריטים בסופו של דבר כן יסתלכו מכאן (דבר שהבריטים הצהירו ב-1937).

    בן גוריון לא ידע בדיוק איך ייראו הדברים, אבל לאחר 36′ הוא זרע את הזרעים שהולידו אח"כ את 48′.

    ההגנה, באמצעות מה שלימים יהיה המודיעין הצבאי, הש"י, החלה לאסוף מידע על כל יישוב ויישוב ערבי בארץ: מיקום גאוגרפי, דרכי גישה, מספר תושבים, שטח חקלאי, מנהיגי הכפר, כמות הנשק, משפחות בהן אקטיביסטים ומשפחות בהן משתפי פעולה. במשך 10 שנים, נאסף על כל הכפרים והערים בארץ מידע מודיעיני, צבאי ואזרחי, ליום פקודה. ויום פקודה כזה אכן הגיע: החלטת החלוקה של האו"ם מ-29 בנובמבר 1947.

    כשבידי ראשי ההגנה ואח"כ צה"ל היתה תוכנית מפורטת של כל הכפרים והערים הפלסטיניות, לא נותר אלא לתת לכל פלוגה בשטח את המידע כיצד לכבוש את הכפר "ולטהר" אותו.

    ואכן, כשבודקים את מהלך הקרבות בעיניים לא ציוניות, לפתע מגלים שכפרים שלמים, שמעולם לא נורתה מהם ירייה, שלא היה בהם ולו רובה אחד תקין (היו רובים חלודים עם מעט כדורים חלודים מימי מלחמת העולם הראשונה), שתושביהם חיו בשכנות טובה עם היישובים היהודים – לפתע מתגלה שכפרים שלמים אלו נמחקו מהמפה, כל תושביהם גורשו וכל בתיהם פוצצו ונהרסו בידי בולדוזורים כבר בזמן המלחמה. מאות כפרים, מאות אלפי בני אדם.

    פפה הלך אחורה ומצא שאכן היתה תוכנית: הוכנו תוכניות איך לסלק כפרים שלמים. הוכנו יחידות, מפות, חומרי נפץ, יחידות של בולדוזרים.

    התיאור של איזו השתלשלות אירועים שאיש לא צפה, הוא תיאור רחוק מהאמת. לבן גוריון היו 10 שנים להגות בתוכנית הזו. להעריך את כוחם של הפלסטינים, להעריך מי יבוא לעזרתם וכמה נשק וחיילים מאומנים יש לו. להיערך כיצד הבריטים ינהגו.

    במרבית התחזיות, בן גוריון צדק. והוא נערך בהתאם. כשהבין שלא יוכל להביס את הלגיון הירדני למשל, שהיה חזק פי כמה מההגנה, מצויד בנשק מודרני שכל קציניו הם בריטיים, כרת ברית סודית עם עבדאללה ונתן לא את הגדה המערבית.

    כשפורסם דבר קיומה של תוכנית ד’ לפני כמה שנים, גם אז היו רבים שהטילו בה ספק. היום זה דבר מובן מעליו ומקובל על הרבה היסטוריונים.

  27. מיכאל לאמיר הגיב:

    המידע ההיסטורי שמביא פאפה מדהים. אגב, לפחות במקרה אחד, זה של אסון הל"ה, הרי שהדבר ארע מפני שההנחיות הגאוגרפיות שבידיהם לא היו מדוייקות, הם תעו בדרך, וניתקלו חזיתית בהמוני פלשתינאים (על פי מידע שהישיג ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין).

  28. עלי הגיב:

    לאמיר
    לפי הדוקטורט של אבו מאזן יו"ר הרשות
    הפלסטינית (שהוא אדם יותר אמין מאילן פפה)
    בשואה נרצחו רק מליון יהודים
    השואה היתה תוכנית משותפת של הציונים ושל הנאצים ששתפו פעולה בהרג מליון יהודים כדי לגרום להמוני היהודים להגר לפלסטין !!

    מילא לטרנספר המוני פלסטינים אבל להרוג את בני עמך למען מטרות פוליטיות…….
    מענין מה זה אומר על התוכניות של אבו מאזן ועל רמתו המוסרית ??

  29. מיכאל שרון: המידע החסר אצל פאפה: וינגייט, דרכים עוקפות וגרילה לילית הגיב:

    [למערכת, אנא, הציבו הודעה זו ולא הקודמת]

    שמואל, המידע ההיסטורי שמביא פאפה מדהים. ניתן לשאול, כיצד הביא מידע גאוגרפי בעיקר לנפילה מהירה של כה הרבה כפרים בידי הלוחמים היהודים. חסר כאן משהו חשוב ביותר, בדיווח פאפה.

    התשובה על פי גישתי:

    נאסף מידע גאוגרפי רב על דרכי גישה עוקפות ולא שיגרתיות לכפרים ערבים, במגמה להפתיע את המגינים. קונספצייה זו, של לוחמת גרילה לילית ושימוש בדרכים עוקפות, הובאה להגנה על ידי קצין המודיעין הבריטי המבריק והנוצרי אוהב התנ"ך אורט צ’ארלס וינגייט, שגיבש את השיטה בלוחת גרילה לילית בסודן קודם לכן. הוא הוצב בא"י-פלשתינה ב-1936, כנראה לאחר שהיציע למפקדת הצבא הבריטי את הקונספצייה הצבאית שהגה, לטיפול במרד הפלשתינאי הגדול של 1936 . ב-1938 הקים עם ההגנה "פלוגות לילה" מיוחדות, שישמו את הקונספצייה הזאת. שימו לב שחלק גדול מהפולקלור של הפלמ"ח, הינן אותן מסעות ליליים בדרכים לא דרכים.

    הנקודה כאן פשוטה: הערבים והפלשתינאים, לא היתה בידיהם כל דרך לפרוס כוחות בכל שיטחה של פלשתין ובכל הצירים השמישים והפחות שמישים. זאת גאוניותו של וינגייט.

    שים גם לב שהיתרון שהושג באמצעות דרך בורמה, דרכה זרמה אספקה לירושלים במלחמת הקוממיות, התבסס בדיוק על גישה זאת, כאשר בשלב המאוחר של 1948 נימצאה דרך עוקפת חדשה, הפעם לירושלים מכוון מישור החוף, שלא היתה מצויינת במפות שהכין הש"י

    אורט וינגייט
    — קישור — .

    אגב, לפחות במקרה אחד, זה של אסון הל"ה, הרי שהדבר ארע מפני שההנחיות הגאוגרפיות שבידי ההגנה לא היו מדוייקות, הם תעו בדרך, וניתקלו חזיתית בהמוני פלשתינאים (זאת על פי מידע שהישיג ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין).

  30. מושון למגיב עלי הגיב:

    מה אתה מתפלא על "להרוג את בני עמך למען מטרות פוליטיות…."?
    תשאל את מוני יקים, גדול ההזויים בגדה השמאלית (מנצח את מיכאל שרון בפוטו-פיניש).
    אני משוכנע שיש לו תאוריות אפילו יותר מרחיקות לכת.

  31. ל. לשם הגיב:

    אהבתי!

  32. אנג’לו איידן הגיב:

    גם בדיון הזה, כמו בהרבה דיונים אחרים ב-’הגדה השמאלית’, המסקנה הפוליטית, למען יישומים אופרטיביים או בכדי לנקוט בצעדים תכליתיים של עשייה פוליטית ממשית, שוב מציבה בפני שורות המתקדמות את הסיסמה ‘הציונות החוצה!’

    סיסמה זו מצביעה בפירוש ובבהירות על המטרה האסטרטגית הראשונה במעלה אותה יש לאמץ בתקופה הנוכחית באזורנו. ללא מטרה זו, מכלול המהלכים הטקטיים המבוצעים על-ידי ארגוני השמאל ימשיך להשיג, חלקית וארעית, יעדים מפוזרים.

    ארגונים בקרב האוכלוסייה הפלסטינית המדוכאת ביותר, אף אם ללא הכרה מודעת, ובגלל זה פעולותיהם לוקות בחסר, אימצו מעשית, לא מכבר, את המטרה הזו.

    זה בטח לא הפעם הראשונה וגם לא האחרונה, שהכוחות הפרוגרסיביים מקדמים את המהלכים להם נועדים הארגונים הקומוניסטיים. לכך הסבר שחזר אין ספור פעמים על עצמו (ראה — קישור —🙂 ללא ערנות האופורטוניזם מצליח לנטרל את תנועת הפועלים. לכן, לא מן הנמנע שדווקא החלק הכי מבוטל של המיליטנטיות השמאלית הוא זה שהופך האוונגרד לפרק זמן. אומנם, תפקיד זה לא מתבצע באופן ייסודי, אבל מהווה אחת התופעות, גם היא פרי של תנועות ההמונים, לבריאתה ולעיצובה של הנהגה מרקסיסטית-לנינית – כפי שהיא צריכה להיות.

    אנג’לו איידן

  33. חדוה הגיב:

    אף פעם לא פגשתי או שמעתי קומוניסט שהצדיק את משפטי החיסול והראווה המבויימים הנקראים "משפטי מוסקבה", עד שהצצתי בגילוי הדעת ההזוי של אנג’לו ויוה צפון קוריאה. הידד, יחי סטלין שמש העמים! למען חיסול הכנופיות הבוגדניות של כל מי שלא מסכימים איתו!

  34. אנג’לו איידן הגיב:

    לפי מה שאת אומרת, את רק פגשת או שמעת "קומוניסטים" שלא "מצדיקים" את משפטי מוסקבה. בכך אין כל פלא, וזה משתי סיבות עיקריות:

    במיוחד, הדמוקרטיה הגדולה של העולם, ובמיוחד, זו של מזרח התיכון – היות ובדמוקרטיות האלה קיים הצורך התמידי בלהסתיר יום אחרי יום את הפשעים האכזריים ביותר המתבצעים בחסותן – הקימו מערכת עשירה במנגנונים משומנים למען המצאת השקרים הכי מטרידים סביב הסיפורים המבחילים שהציונות וכל תנועה נאצית אחרת מסוגלת להפיק.

    אנג’לו איידן
    (ראה משפטי מוסקבה באתר — קישור — )

  35. אנג’לו-הסיבה השנייה הגיב:

    הסיבה השנייה: גם היא נובעת מתוך מדיניותם של הדמוקרטיות של התאגידים הגדולים.

    גם היא צומחת מאותה המערכת ומאותם המנגנונים המשומנים.

    היות ולרשותם הון תועפות מתוך מאגר הגזל של התאגידים, אשר אין עיסוקיהם אלא בביזה ובנישול, לאותם הגורמים יכולת אדירה לשחד את כל מי שהם רק רוצים. ובאמת לא חסרים "קומוניסטים" משוחדים. בכך, דאגתם, דאגת "שמאלנים" אחרים ודאגת מקהלות נוספות, מתמצת בלהרחיק מהיכולת האדירה לשחד אותם את הסכנות של כל שמש העמים, כל חיזבאללא, כל חמאס, כל אירן, כל עיראק, כל אפגניסטן, כל קוריאה שהיא לא "דרומית", כל עוצמה שהיא לא "צפונית" – הרבה עבודה שהולכת וגודלת.

    אנג’לו איידן

  36. חיים ו. הגיב:

    אנג’לו, אתה באמת מאמין בטקסט שאליו קישרת. זה טקסט ברמה מאד נמוכה, רמת הניתוח, השפה, וסוג הטיעונים מזכירים עתוני תעמולה פוליטית מתחילת המאה העשרים, הפובליציסטיקה התפתחה מאד מאז, ציבור הקוראים התעדן והתפתח. סגנון כתיבה הקרוב לתעמולה האנכרוניסטית הזו נמצא בשימוש היום רק בצהובוני סופרמרקט המדווחים על קנוניות מופרכות, או על התקפת חייזרים קרובה. עם זה הקייס שלך, זה די עצוב.

  37. אמיר-הנחת היסוד שלך שגויה, ושל פפה -הזויה. הגיב:

    לו הייתה תכנית שנהגתה מראש לבצע טרנספר בפלסטינים, נשאלת השאלה מדוע לא הוחרבו כל הכפרים הפלסטיניים?

    הרי מי שמבצע טרנספר מטרתו לטהר לחלוטין את השטחים הנתונים לשליטתו – ראה למשל את הטרנספר שבוצע ע"י צבא בריה"מ באוכלוסייה הגרמנית -באותם חבלי ארץ שנכבשו על ידי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה לא נותרה כלל אוכלוסייה גרמנית.

    במלחמת הקוממיות נותרו כפרים רבים על מקומם ואוכלוסייתם נותרה אף היא כפי שהייתה לפני המלחמה.

    ויש עוד אי דיוק בדבריך: הנשק שהיה מצוי בכפרים היה משוכלל וחדיש -רובו הגדול נגנב מן הצבא הבריטי ע"
    י המתנדבים הפלשתינאים ששירתו בו בזמן מלחמת העולם השניה, כך שהטענה כי "היו רובים חלודים עם מעט כדורים חלודים מימי מלחמת העולם הראשונה" אינה נכונה.

    לגבי הטענה השניה אותה אתה מעלה, כי כפרים שמהם לא נורתה יריה אחת ושחיו ביחסי שכנות טובה עם היהודים לפתע מתגלה שכפרים אלו נמחקו מן המפה, הרי שהמציאות בשטח הייתה הפוכה:
    אם היה פפה היסטוריון רציני היה מגלה שקילומטרים ספורים מדרום לאוניברסיטה שבה הוא מלמד ישנם שני כפרים ערביים גדולים – פורידיס וג’סר א זרקא – שלא נפגעו כלל על ידי צה"ל ב 48 משום שמהם לא נורו יריות ותושביהם לא היו מעורבים בלחימה. תושבי הכפר השלישי- טנטורה – החליטו לקחת חלק בלחימה, והתוצאה הייתה שחיילי חטיבת אלכסנדרוני נאלצו לכבוש אותו במחיר כבד – בפעולה נהרגו 17 מלוחמי החטיבה.
    הדבר המעציב בפרשת טנטורה היא העובדה שנכבדי הכפר ניסו לשכנע את קבוצת הצעירים שפתחה בלחימה להניח את נשקה מתוך ידיעה ברורה שאם הירי ימשך הדבר ימיט אסון על התושבים, כפי שאכן קרה בפועל.

    אגב, נסיונו הכושל של תלמיד לתואר שני מאותה אוניברסיטה שבה מלמד פפה להציג את הקרב באיזור טנטורה עלה לו ביוקר רב – עבודת המאסטר שלו הפסלה והוא הפסיד בתביעה שהוגשה נגדו על ידי לוחמי אלכסנדרוני, הן בערכאה הראשונה והן בשניה.

    דומני שלא אטעה אם אומר שתושבי טנטורה המקוריים שעקב מעשי ההרפתקנות של קבוצה קטנה מקירבם נאלצת לחיות עד עצם היום הזה במחנות פליטים בתנאים בלתי נסבלים שונאים שנאה עזה את אנשי אותה קבוצה ומקנאים בתושבי פורידיס וג’סר א זרקא אשר נהגו באחריות ולא לקחו חלק בלחימה ועל כן הם יושבים עד עצם היום הזה על אדמתם.

    וזו בתימצות הטרגדיה של העם הפלסטיני.

  38. ריקי כל הגיב:

    מרושע. ידוע שהערבים ברחו מפחד גם בלי שאף אחד גרש אותם. כותבת אחת שהנאצים שרפו את כל המשפחה של אבא שלה ומכל המשפחה נשארו לו רק שני בני דודים, ואת הדודה שלה הנאצים ימ"ש חנקו עם תינוק בבטן. וכיום – לכל אחד מבני הדודים משפחה לתפארת. ברוך השם. ואני לא דתיה 🙂

הגיבו לאלי / הבעיה היא ההווה ולא העבר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים