הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 בנובמבר, 2007 7 תגובות

אחרי שבועיים של היעדרות קצת מוזר להיווכח ששום דבר לא השתנה. זה לא שציפיתי לתהפוכות מרחיקות לכת או למיסודם העמוק של תהליכים חדשים בזירה הפוליטית והחברתית-כלכלית, אבל בכל זאת מאכזב לראות ששביתת המורים והוועידה הצפויה באנאפוליס עדיין עומדות במוקד הדיונים, הוויכוחים והידיעות החדשותיות. נכון שיש גם פכים קטנים, אפיזודות מביכות שחרגו כבר מזמן מטורי הרכילות וחדרו למדורי החדשות, והסיקור של פשעים מחרידים נגד ילדים, נגד קשישים ואפילו נגד בתי חולים (החבלה בחמצן למונשמים באיכילוב) הציף גם את העמודים הראשונים בעיתונים. אני לא מגנה את זה בהתנשאות אנינה: לגל הפשע הגואה יש ממד חברתי חשוב והוא משקף במידה רבה את הניכור, את הפערים, את התמסמסות המלט שחיבר חלקים שונים בחברה הישראלית, את אובדן המכנה המשותף וגם את טיפוח ההערצה כלפי מצליחנים ומתעשרים, שהפכו למושא לקנאה ולמודל לחיקוי.

היתה גם התעסקות מביכה ומיותרת בהופעתו של תינוק חדש, חף מפשע, לאוויר העולם. התקשורת משקפת את החברה, יותר מושפעת מאשר משפיעה, והיא מעדיפה לברבר ולהתבוסס בפיקנטריה העסיסית, גם משום שיש בה היבטים מיניים גלויים ונסתרים, שמגרים את דמיונם (אני באמת מקווה שרק את דמיונם) של כמה כותבים. הרבה יותר קשה לדון במשמעות העובדה שחלקים רחבים בקרב הציבור הישראלי מברכים בלבם על הרצח ויש מהם העושים זאת בגלוי. ליצחק רבין, נץ מן השורה ונציג מובהק של המרכז הלאומני בצמרת השלטון, היו כמה חודשים של הארה והוא חשב בכל הרצינות לממש את הסכמי אוסלו ובכך למצוא פרטנר פלסטיני שיוכל לשאת ולתת עם ישראל, ולשקול בכובד ראש את הצעותיה. הוא גם הבין שלא יוכל להתקדם בתהליך השלום בלי תמיכתם האמיצה של אזרחים ישראלים מכל העדות, ושבועות ספורים לפני מותו העניק בראיון טלוויזיוני לגיטימציה מלאה לכל אזרח להשפיע על תוצאות המשא ומתן. לדעתי, התנגדותו להפרדת האזרחים הערבים מתהליך השלום גרמה לרצח יותר מכל מעשה מדיני אחר. מי שמתעניין בתקשורת הלאומנית-דתית לא יתפלא לשמוע, שהשיח הגזעני הפך שם לדבר מובן מאליו, אקסיומטי, שאין עליו ערעור משמעותי כלשהו. ההתפתחויות האלה הן הרבה יותר חשובות מאשר מתן זכויות אסיר לרוצח, שיש להעניק אותן או לשלול אותן לפי אמות-מידה שוויוניות. הדיבורים ששמעתי וקראתי מאנשים שיש להם תדמית עצמית ליברלית, גרמו לי חלחלה אמיתית. ממתי עוסקים בחוגים שלנו ב"זרעו של רוצח" ומייחסים תכונות גנטיות רצחניות לתינוק בן יומו? לאן נעלם השיח הקלאסי של השמאל הליברלי על השפעות הסביבה, על חינוך, על גורמים סביבתיים לגלי הפשיעה, על הצורך לעצב את החברה כדי שתינוק חדש שנולד זה עתה יגדל לעולם טוב יותר? האם לא הנחלנו ניצחון לרוצח ולחבריו בעצם העובדה שהתחלנו לקטלג בני אדם לפי מוצאם הביולוגי? הייתי מסתפק בהבעת תקווה שיום אחד אותו תינוק יפנה עורף למורשת הגזענית של סביבתו, ויאמין בשוויון בין כל בני האדם, ואפילו בזכויות הפלסטינים לחיים עצמאיים וטובים.


בינתיים מתכוננים כולם לוועידה, חרף העובדה שכישלונה ברור מראש. קראתי רשימה מרתקת של גדעון לוי ב"הארץ", שבה הוא מביע אמונה שגם לכישלון יש ערך כיוון שהוא יחשוף את ממשלת ישראל כחזית סירוב אמיתית, וייאלץ את ארצות הברית להצטייר בעיני העולם כמעצמה כוחנית המשתפת פעולה עם חזית הסירוב בישראל. אהוד אולמרט (שחלה, לצערי) מנסה להרוויח זמן כיוון שהשחיתות המיוחסת לו ממש חונקת אותו אישית ומסכלת כל סיכוי שהוא יוכל לקדם תהליך מדיני מרחיק-לכת, הכרוך בעימות עם חוגי ציבור רחבים מאוד. לכן ניתוח ספק רכילותי ספק פסיכולוגי של אישיותו ושל מניעיו של ראש הממשלה הוא מיותר לגמרי.


ייתכן שאולמרט הגיע באמת למסקנה שישראל חייבת להגשים את מצע מרצ כדי להיחלץ מהמבוי הסתום שאליו היא נקלעה כתוצאה ממדיניות שבה הוא תמך כל השנים. אז מה בכך? הרי הוא מוקף מכל הצדדים ביריבים המצפים למעידתו ולכישלונו. השחצנות והבוטות שלו בתקשורת קהו קצת מאז שעזב את ירושלים אבל קשה לומר שהוא מוקף בידידים פוליטיים חמים ומעריצים. לעומת זאת קן הצפעונים בממשלה, בקואליציה ובכנסת מאיים עליו מכל כיוון. אין לו שמץ של סיכוי לנצח לטווח ארוך.


ניתוח קצר אבל ממצה של סביבתו הפוליטית מעלה את הנתונים הבאים: יותר ממחצית שריו מתנגדים לכל הסכם משמעותי הקרוי עתה בשם האופנתי "התקדמות בנושאי ליבה". אהוד ברק אוגף אותו מימין, מבצע פשעי מלחמה יום-יומיים נגד תושבי עזה ומציף את מוחו האנאליטי במזימות המסכנות את עצם קיומנו כאן כבני אדם. האופוזיציה לברק בתוך הסיעה היא פתטית. אפרים סנה הפך למתריע בשער נגד זניחת "תהליך השלום" כי כל מעייניו, מזה 20 שנה, בחירחור מלחמה מסוכנת מאין כמוה נגד איראן. אחרים מפריחים לחלל הכנסת סיסמאות ריקות בנושאים חברתיים אבל ממשיכים להצביע בעד כל התקציבים הניאו-ליברליים. עמיר פרץ שקוע בשתיקתו הרועמת, וכאשר הוא פותח סוף-סוף את פיו כולם מצטערים על כך שלא המשיך לשתוק. הוא לא הפיק שום לקחים אמיתיים מכישלונו המזעזע כמנהיג העבודה. האיש שחלמנו שיעלה על סדר יומנו את הנושא החברתי ויעזור למזרחים ולערבים להיחלץ ממצוקתם הקיומית, הפך לעוד ביטחוניסט קיצוני כשר הביטחון.


לש"ס יש סדר-יום פוליטי קיצוני יותר ויותר, אביגדור ליברמן ממשיך להגות ברעיונות סהרוריים שרק מוכיחים כי הגזענות יותר חשובה לו מאשר "ארץ-ישראל". עם ההרכב הלאומני והמפוצל הזה חושב אולמרט להגיע להסדר שיחזיר את ישראל לגבולות 67′, ולחולל את כל הגדולות והנצורות האלה כאשר חוקרי המשטרה עוסקים בחטאיו האמיתיים והמדומים יומם ולילה? ועוד לא התחלנו אפילו לדון בביבי נתניהו, שמתעב בכל לבו את אולמרט ומאמין שניתן להיחלץ ממלכודת השלום בעזרת הימין הקיצוני בארצות הברית. לכן כדאי לעוזריו של אולמרט לעסוק בהסתה נגד המורים כדי שכולם ישכחו את ועידת אנאפוליס, ולטפח את חלומות השלום כדי שכולם ישכחו את המורים. בסופו של דבר לא מסוגלת הממשלה לפתור אף בעיה רצינית, וכולנו תקועים יחד איתה בבוץ הפוליטי ומצליחים איכשהו לנשום רק בזכות הידיעה, שאלה שיחליפו את אולמרט הם הרבה יותר גרועים ממנו מכל הבחינות האפשריות והבלתי אפשריות.


לא נותר לנו אלא להגן בחירוף נפש על המורים. כל מי שגדל כאן מכיר היטב את המכניזם של הטיפול התקשורתי והפוליטי בשביתות. תחילה מסיתים נגד מנהיגי המורים ומוקיעים את אישיותם המפוקפקת, אחר כך מפיחים שקרים על משכורתם או מאשימים אותם בהתמוטטות כלכלית עתידית. אם מורה מתחיל שיש לו תואר שני (מאסטר) משתכר 3,057 שקל בתחילת דרכו המקצועית, וסכום עתק של 6,528 שקל אחרי 36 שנות ותק (!), אז כל יללות התנים נגד המורים מתנפצות נוכח האמת הקודרת הזאת. נכון, אפשר גם ללמוד עוד כמה שנים, לקבל תואר דוקטור ואז להגיע לסכום של 6,910 שקל, שמכסה את הוצאות הדלק של המיליונרים הישראלים החדשים והישנים לשבוע ימים. אני כבר לא מדבר על מורים בוגרי סמינרים, שמשכורתם היא ממש משכורת רעב. אז בכלל לא איכפת לי אם קרנף פוליטי מובהק כמו שרת החינוך יולי תמיר משחקת בהפרד ומשול קלאסי בין ארגוני המורים. הם צודקים ויש לעמוד לימינם גם במחיר כבד להורים ולתלמידים.


כיוון שיש לי בן בכתה י"ב אני מבין היטב את הנזק שנגרם, ומכיר היטב גם את חבריי למקצוע, רובם ליברלים טובים עם מצפון חברתי, שמעדיפים לעסוק במצוקתם הזמנית כהורים ולא בעוניים הקבוע, המבייש את כולנו, של המורים. בעצם, הבעיה של המורים נעוצה בעצם העובדה שהם ציבור גדול מאוד, ולכן כל העלאה בשכר מערערת את הבסיס הכלכלי שדוגל בשכר נמוך. הצלחתם עשויה להציל את כולנו ממעגל הקסמים הנבזי של שכר עלוב לשכירים ורווחים עצומים למנהלים ולמעסיקים. המורים ראויים לתמיכתם המוחלטת של כל האזרחים במדינה, ואני מקווה שהם ימשיכו לזכות בה גם בעתיד.

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. מיכאל שרון: כתבה חכמה ומדאיג הגיב:

    ממפה דברים כהילכתם ובמיקומם האמיתי, ויותר מפעם אחת קורא לילד בשמו, בלי לפרט מדי אמנם, בבחינת "סייג לחוכמה".

    הנקודות כאן נכונות ומעציבות – שיתוקה של ממשלת אולמרט מבחינה מדינית, ולכן אימרותיו זה מילים בלבד, לעיתים מילים מרנינות, רק שבלי אפשרות ביצוע. והנקודה העצובה יותר, שאולמרט הוא החומה האחרונה כרגע בפני הלא קביל והרע בתכלית, דבר שדרוש אומץ לומר אותו בנסיבות העכשויות. וגם השגות נבונות לגבי ברק והילכתו. ועוד.

    צלול, נבון, טוב לקרוא ולראות במסע כתיבתי הסוקר בריפרוף קולע (כינוי לכאורה פרדוקסלי, אך נכון לאופן כתיבה מוכשרת ויחודית זאת) לכאורה קליל, מא’ ועד תו’, לראות מה כאן – נכון לעכשו.

    כמעט שאמרתי, אלי, אלי, שלא יגמר לעולם,
    האם אקלים החופש היחסי והפלורליזם הנאור העיתונאי הזה עוד ימשך בעתיד?

  2. פשע מלחמה? הגיב:

    ואני חשבתי שלמנוע מרוצחים לירות על אוכלוסיה אזרחית ורק על אוכלוסיה אזרחית קוראים הגנה עצמית. אבל כנראה שגם ברעם נגוע במוסר הכפול – ירי של פלשתינים על אוכלוסיה אזרחית מחוץ לשטחם הוא מאבק לחופש ונסיונות למנוע ירי כזה הוא פשע מלחמה אם חלילה נהרג גם אזרח, דבר המותר על פי כל האמנות. שני פשעי מלחמה מבוצעים בהקשר זה – ירי הקסאמים על ידי הפלשתינים והתעקשותה של ממשלת ישראל שלא להפסיק את הירי בכל מחיר ולמעשה סרובה לבצע את תפקידה שהוא הגנה על אזרחי ישראל.

  3. מכלוף הגיב:

    חייבים לתמוך במאבק המורים הצודק!
    אבל גם לזכור..את תרומתם המכרעת בהעמקת הפערים בחברה הישראלית
    מחנכנו המשותף הד"ר קירשבנאום,ישמש בעבורי כסמל לדלותו , ולגזענותו של החינוך העיברי

  4. שי נ. הגיב:

    איך אני אוהב את האירוניה של ההיסטוריה. איך מנהיגים תומכים במשך שנים רבות בתובנה מסויימת ומקדמים תהליך מסויים, אך פתאום, הפלא ופלא, משנים את דעתם, "מתפכחים", ומבינים מהו האינטרס האמיתי שלהם. אך אבוי, יציר ידיהם מימים ימימה חי ובועט ופיתח תודעה משלו, והוא לא עבר את כברת הדרך ולא הגיע לנחלה, וכעת, כאשר היוצר מנסה לשנות דרכיו, חלומות/סיוטיי העבר שלו מגיחים מכל פינה.

    המציאות היא התוצאות הבלתי-מכוונות של מעשי האנשים. רצית התנחלויות? קיבלת אותם גם על חשבונך. רצית מיליטריזם? קיבלת חברה שמתנהגת כאילו ברקע מזמזמים תופי הטם-טם.

    את אותה התובנה שהגיע אליה רבין ואותה התובנה שהגיע אליה רמון, ושרון, ואולמרטון, הגיע כלאחר יד שבורה.

    ככה נוצרות להן ויאטנמיות למיניהן, ובוצים מזרח-תיכונים למיניהם, כאשר אנשים/קבוצות/תנועות/וכדומה מנסים לשלוט במה שלא ניתן לשלוט.

    אבל עוד 3-5 שנים תהיה לנו מערכת הגנה מפני טילים. אז הכל בסדר.

  5. דני בליר הגיב:

    שמח שחזרת במלוא איתנך

  6. משתין מהמקפצה הגיב:

    בשבוע שעבר פרסמתי כאן תגובה המסבירה את האהדה ליגאל עמיר
    לצערי התגובה צונזרה.
    אירועי ביתר ירושלים מלמדים שמדובר בתופעה רחבה,וצנזורה לא תעלים את הבעיה

  7. יגאל הגיב:

    ניתוח יפה – במיוחד של הרכב הממשלה והרקע הבעייתי של אולמרט תוך כדי מו"מ עם ממשלת אבו-מאזן/פיאד.

    לא מסכים לגבי פשעי המלחמה של ברק, וזה כנראה שם אותנו משני צדדים של איזו גדר של דיעות מדיניות… כמדומני, עזה הופכת לחיזבאללה-לאנד, תוך כדי טפטוף בלתי פוסק של רקיטות. כמו עינוי סיני, בסוף טיפה אחת תוציא את הכל…

    ובכל זאת – איך אנאפוליס בלי עזה, ומה יקרה בעזה, ונגיד אנאפוליס, כנגד כל הסיכויים, תהיה הצלחה מסחררת?

הגיבו למשתין מהמקפצה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים