הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-8 בנובמבר, 2007 17 תגובות

במקום לשבח ולהלל, כפי שעשו בעבר, חברים רבים בשמאל מנמקים מדוע לדעתם אין לתלות תקווה במפגש אנאפוליס. לא רק שהם מסתייגים. הם טוענים שמדובר במייצג שווא של רייס ובוש.

אני מודה ומתוודה שלא קל להסביר את התמורה בעמדות. שנים רבות, רבות מדי, התאמצנו לשכנע את הציבור שיש פרטנר פלסטיני ויש לחדש את תהליך השלום על בסיס מוסכם. וכעת, שישנה תוכנית לכנס מפגש חשוב בחסות ארה"ב ובהשתתפות גורמים אחרים באזור ומחוצה לו, אנו כאילו מחמיצים פנים ופוסלים צעד שלחמנו שנים למען קידומו. אך יש לשינוי עמדות זה סיבות כבדות משקל. נצא ונראה.


על פי הודעותיהם של השלישייה כבר ברור שאין ושלא יהיה מו"מ תכליתי עד לאחר הכנס בארה"ב. מה התרחש בחודשים הארוכים מאז שבוש ורייס הודיעו על חידוש המגעים בחסותם? כלום לא קרה – חוץ מהחמרת המצור על עזה, בנייה ישראלית בשטחים הכבושים ופשיטות ליליות של צה"ל אחר מבוקשים. השבוע אבו מאזן, אולמרט ורייס מודעים שהם מסכימים לכנס את הפגישה ושהם "אופטימיים". האופטימיזם מהצד הפלסטיני לא מובן לאחר שאין הבטחה כלשהי לשינוי בעמדה הישראלית, כיוון שאין סימן של לחץ אמריקאי שבלעדיו לא יתכן תזוזה כלשהי קדימה! לדאבון הלב אין לצד הפלסטיני שום ערובה שארה"ב לא תמשיך לגבות את ישראל. לא ברור מדוע, אך הצד הפלסטיני לא העלה דרישות משמעותיות כלשהן להקלת הדיכוי כתנאי להליכה לאנאפוליס. במקום דרישה פלסטינית בעלת משקל נהיה (אולי) עדים לכמה ג’סטות ישראליות למען שיפור האווירה.


בעל טור קבוע ב"ניו יורק טיימס", דוד ברוקס, שיבח את רייס על הישגיה לקראת אנאפוליס. ברוקס הוא עיתונאי בכיר, איש המרכז-ימין, מקורב למלכות, העוזר לנו לפתור חידה קשה. למה רייס טורחת ועמלה כשברור לכל שאין בתנאים אלה שום סיכוי לקידום פתרון לסכסוך?


מה למד ברוקס לאחר שבא לאזור ומדווח לקוראיו מעמאן?


"הייתי צריך לבקר באזור כדי להבין שתהליך השלום הזה שונה מקודמיו. תהליך השלום אינו קשור לישראל ולפלסטינים – הוא קשור לאיראן. ריס בונה קואליציה של המפסידים … תהליך השלום הוא הזדמנות לאסוף את ‘המדינות המתונות’ ולהקים ברית נגדית מול איראן. חבל מאוד שתהליך השלום עצמו הוא חלול. זה כאילו עורכים חתונה ללא בני הזוג כיוון שאתה רוצה לכנס את האורחים למטרה אחרת. את החלל אפשר למלא אחר כך. המטרה העיקרית היא לארגן את הכוחות האנטי איראניים סביב התארגנות כלשהי ואז לעצב מחדש את יחסי הכוחות האסטרטגיים באזור", (הרלד טריביון, 07.11.07).


ברוקס מבין שבנסיבות האלה ישנן המון סכנות בקיום המפגש. אך הוא משבח את רייס על השימוש בדיפלומטיה כדי לבנות קואליציה שתכליתה לבלום את הגל המכוער … ולפי ברוקס יטופל הסכסוך הישראלי-פלסטיני בהמשך…


בוש מוכן למלחמת עולם שלישית – למען ציון לא יחשה


כדי שלא יחשבו שהצהרתו על התקרבות מלחמת עולם שלישית היתה בחזקת פליטת פה, חוזר בוש על האיומים שנית. בוש ואולמרט אינם מוכנים לחכות לאו"ם, הם אינם מקבלים את חוות דעת של המומחים. הם סומכים על המודיעין הצבאי הישראלי. ואמ"ן קובע שאיראן מתגרענת בקרוב, תוך חודשים ספורים. האם משהו שפוי בדעתו מאמין שבשנת הבחירות 2008 ארה"ב תלחץ על ישראל – שתוצג כקורבן בכוח של "היאסלאמו-פאשיזם הטוטליטרי"? האם בוש המקדם תבערה עולמית כדי להגן על ישראל ילחץ בה בשעה על ישראל ויאיים עליה?


רבים בשמאל קיוו לראות את פתרון הסכסוך באזור כחלק של הידברות בינלאומית והפגת המתיחות. התקווה הזאת לא התגשמה. כעת קיים חשש מבוסס שהעניין הפלסטיני מנוצל לתפאורה בהצגה של בוש ורייס. על כן יש להתפלא שמצויים חברים שמקדשים את ההנהגה הפלסטינית הנוכחית כאילו שאינה מסוגלת לטעות או להטעות. חברים אלה מתאמצים לעצום עין ולא לראות שהנהגה זו אינה ממשיכה בדרכו של יאסר ערפאת שסירב לפיתוים של ארה"ב ושל קלינטון בכבוד ובעצמו.


ישנם חברים שכפרו בזכות אנשי שמאל ישראלים לבקר את המדיניות של הנהגת העם הפלסטיני. לדידם הנושא כולו הוא מעניינם של הפלסטינים ושלהם בלבד. אפילו אם היה מדובר בהנהגה מקובלת ונערצת, יש מקום לביקורת. אין הפתח חסין מפני ביקורת ולא צריך להיות כזה. הטענה שאין לשמאל זכות-טיעון בנושא כיוון שזה עניין פלסטיני מריחה לא טוב. ישראלים בעלי עמדה ברורה נגד מדיניות ארצם יכולים ורשאים להביע את דעתם לגבי ניהול המאבק של העם הפלסטיני. הדברים נכונים שבעתיים כשמדובר בחלק של הנהגה שאינה בעלת לגיטימיות ברורה, שיש ערעור חמור על מעמדה מצד ממשלה נבחרת שמייצגת כמחצית מהעם.


שוחרי השלום הישראלים יבינו שעניין השלום לא יוכל "להרוויח" ממדיניות ארה"ב. שלום ישראלי-פלסטיני לא ייכון על כידוני האימפריה השוקעת של בוש ורייס.

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. דוגמא הגיב:

    המאמר הוא עוד דוגמא מובהקת מדוע לשמאל בישראל אין ולא תהיה השפעה על שום תהליך באזור בכלל ובמדינת ישראל בפרט. שלושה וחצי אנשי "שמאל" ישראלים מביעים עשרים דעות ובטוחים שרק הם מבינים איך אפשר לעשות שלום/לשפר את הכלכלה(זה לא כולל את דוידי)/לתקן את ישראל ופלשתין כל אחת לחוד ושתיהן יחד. אולי קודם תצליחו להציג רק דעה אחת לכל אחד (ואין מה לדבר על דעה אחת לכולם) ואז לחשוב איך מישמים אותה במקום להסביר למה הכל לא טוב?

  2. ראובן קמינר הגיב:

    אדם רוצה להגיב על מאמר שקרא וקורא לעצמו"דוגמה". מסכן, אין לו שם או הוא מתבייש בו.
    "דוגמה" לא אוהב חלוקי דעות ושולח את הכותב הביתה עד שיסכם דעה אחידה בשאלות בוערות.א) חלוקי דעות הן טבעיות וויכוח הוא מרכיב חיוני במאמץ להגעה אל אמת. כלל זה תקף במיוחד בתקופות של משבר פוליטי.
    ב) וזה לא פחות חשוב: יש המתווכחים ביניהם ובכל זאת מצליחים להסכים על דברים חשובים כגון שלילת הכיבוש. יש גם אפשרות של הסכמה על כך שאנשים שכותבים נגד חלוקי דעות בכלל ובאופן עקרוניהם קצת דביליים ואינם מוכנים לאמץ את הראש כדי לעקוב אחרי ויכוח חריף ועניני.

  3. חיים ו. הגיב:

    לאמר שההנהגה הנוכחית לא ממשיכה בדרכו של עראפת, זו קצת מחמאה לאבו מאזן, עראפת היה מושחת שדגל בהפרד ומשול ברוטלי. האיש הפריד ופורר את האחדות הפלסטינית המדהימה של האינטיפאדה הראשונה. למען שימור כוחו, ניתק ממוקדי הכח פלסטינים מקומיים לטובת אנשיו מטוניס שלא לדבר על הממון שהעלים מעמו. עראפת הצליח תוך 3 שנים למחוק את כל השגי האינטיפאדה הראשונה(האותנטית), להזריק לסכסוך אנטישמיות מכוערת, להנשים את החמאס ולהוביל את הפלסטינים אל מלחמה חסרת סיכוי בה הקריבו עצמם נערים ונערים על מזבח ההתאבדות החולני.

    אופי הלחימה הפלסטינית בכיבוש תמיד היה מטאפורה מדממת למצב העם הפלסטיני כולו, כאשר החלה תופעת המתאבדים זה היה סימן נורא למצב העם הפלסטיני תחת עראפת.

  4. ראובן קמינר הגיב:

    חים ו’ דן בתגובתו בנושא החשוב של הנהגת ערפאת ומורשתו. משום מה הוא נאחז בהערה לא מהותית שלי לשפוך את חמתו על ערפאת בניסוחים הדומים מאד לאלה של המודעין הישראלי והתקשורת הזולה בארץ. חיים היקר, השאלה הפשוטה שדנים בה כאן היא אם הנהגתו של אבו מאזן כאן ועכשיו מקדם את העם הפלסטיני…ועל נושא זה אתה מתחמק. מרוב הביקורת על ערפאת האם החלטת לנסוע לאנאפוליס?

  5. אודי הגיב:

    ראובן-בפרפרזה של האימרה הידועה העניין איננו להיות צודק אלא פוליטי, כלומר לבחון את ההשפעה של הדברים על מאזן הכוחות הפוליטי.כך, כאן ועכשיו בישראל דברי הביקורת שלך על אבו מאזן ואנאפוליס במקרה הטוב רק מבלבלים את השמאל ובמקרה הגרוע משחקים באופן ברור לידיו של הימין. כפי שכתב יפה חיים ברעם המאבק העיקרי היום הוא כנגד הנהמה הפשיסטית העולה משורות בית"ר ירושלים, המתנחלים והחרדים ובמאבק הזה אולמרט, פרץ וביילין התומכים באנאפוליס נימצאים בצד של הדמוקרטיה.אין פירושו של דבר לתמוך בהם, אלא רק לבקר אותם באופן חיובי על כך שאינם מרחיקים לכת דיים בהכרתם בפלסטינים.
    בהקשר הפלסטיני, אני בהחלט בעד הידברות עם השמאל הפלסטיני ויחד איתו לפרסם גילוי דעת ביקורתי בד בבד על אבו מאזן וחמאס.

  6. ראובן קמינר הגיב:

    לאודי
    ראובן-בפרפרזה של האימרה הידועה העניין איננו להיות צודק אלא פוליטי, כלומר לבחון את ההשפעה של הדברים על מאזן הכוחות הפוליטי.כך, כאן ועכשיו בישראל דברי הביקורת שלך על אבו מאזן ואנאפוליס במקרה הטוב רק מבלבלים את השמאל ובמקרה הגרוע משחקים באופן ברור לידיו של הימין. כפי שכתב יפה חיים ברעם המאבק העיקרי היום הוא כנגד הנהמה הפשיסטית העולה משורות בית"ר ירושלים, המתנחלים והחרדים ובמאבק הזה אולמרט, פרץ וביילין התומכים באנאפוליס נימצאים בצד של הדמוקרטיה.אין פירושו של דבר לתמוך בהם, אלא רק לבקר אותם באופן חיובי על כך שאינם מרחיקים לכת דיים בהכרתם בפלסטינים.
    בהקשר הפלסטיני, אני בהחלט בעד הידברות עם השמאל הפלסטיני ויחד איתו לפרסם גילוי דעת ביקורתי בד בבד על אבו מאזן וחמאס.

    אני מבין מתגובתו העניינית והחברית של אודי שקיימת סכנה שאני, רחמן ליצלן, עלול לבלבל את השמאל ולשחק לידיו של הימין. ומפאת סכנת הימין נתבקשתי על ידי אודי להתייצב לימין אולמרט, פרץ וביילין. אבל אודי מתעלם מהעיקר. סכנת הפשיזם בישראל נובעת מהמשך הכיבוש ושילוב ישראל בתוכניות תוקפניות. בקרוב תצא הקריאה מחברים החושבים כמו אודי להתייצב לימין ממשלת אולמרט-ברק-ישי-לייברמן כדי לחסום את ביבי, אפי והמתנחלים. מי שנתקע במבוך הזה לא יוכל להתארגן להילחם בפשיזם.
    ההכנות להצגה באנאפוליס עומדות בסימן סירוב ישראל וארה"ב להכיר ולו בצורה החלקית ביותר בדרישות המינמאליות של העם הפלסטיני. נכון שאנשים התומכים בשלום צריכים לכוון את האש העיקרי נגד בוש-רייס ואולמרט. התפקיד של אלה התומכים בכנות בפיתרון של שתי מדינות היא להתריע שאין סיכוי להתקדמות באנאפוליס בתנאים אלה. יש גם להצטער על כך שהאסטרטגיה של אבו מאזן מטפחת, ללא בסיס במציאות, אשליה כאילו הולכים לדיונים הגונים ויעלים.
    האם זה יעזור לשמאל אם לנוכח ההתנגדות הדמגוגית ושוביניסטית לעצם המפגש מצד ימין, נטעו אנחנו שזה מפגש רציני שיש עמו סיכויים ריאליים לפתרון צודק?
    ומעל לכול יתר החישובים, כיצד להתעלם מכך שבוש ורייס מבקשים להציג מיצג שווא באנאפוליס בהקשר גיוס המחנה המתונים נגד איראן.
    הרי כבר הודיעו ה"גדולים" שאין מו"מ לפני אנאפוליס ובמשך המפגש. האם שמאל נאמן הרואה כל זה ישתוק ויתעלם מהמטרה האמיתית של המפגש-ההצגה והיא לשרת את ההכנות למלחמה חדשה באזור?

  7. יובל דרייר שילה הגיב:

    המאמר טוב וענייני , אך חסרים בו לעטמי כמה עניינים שמתבקשים בניתוח כזה:
    1. יעדי האימפראיליזם האמריקאי באזור היום. מעבר לרווחי הנפט, יש תוכנית מפורטת של חלוקת עבודה לגבי כל מדינה ואזור במזה"ת, וכל מדיניות הממשל האמריקאי מכוונת לזה, כולל הוועידה.
    2. וועידת אנאפוליס לא רק כהכנה למלחמה נגד איראן-סוריה, אלא גם כהכנה לפלישה ישראלית לעזה והקשר בין השתיים.
    3. הפיצול בין הגדה והרצועה ולכן תפקידה של הוועידה ככריתת ברית נגד החמאס, וכן כהזדמנות ליצירת ה"מדינה הפלסטינית הזמנית" מבית מדרשה של רייס.
    4. אולי רצוי גם להרחיב, וכאן הידע שלי מצומצם ביותר, בקשר למשבר שמביא את ארה"ב מלמלחמה נוספת. שוב, הנפט לא יכול להסביר הכל. האם הצלילה בערך הדולר היא חלק מהעניין?

  8. עמי הגיב:

    אייני מסכים כלל וכלל לעמדה שהציג ראובן קמינר.

    אנו, אנשיי מחנה השלום בישראל, יהודים וערבים, נאבקים שנים רבות לסיום הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטינים. עמדותינו, נקבעות באופן חיובי (עקרונות השלום של מק"י וחד"ש), ולא בדרך השלילה,

    כלומר, כאשר קונדוליסה ובוש מארגנים פגישה למטרותיהם, אנו איננו צריכים לשלול את עצם הפגישה, אלה לדרוש מהמנהיגים להביא לעמים שלום.

    ברור כי ארה"ב מתמרנת לחיזוק מחנה אנטי אירני. אך אם ברצוננו לתרום לשלום האיזור, אנו חיבים לשים דגש גם על התוקפנות האמריקאית, וגם על המשחק באש שנמהל אחמדיניג’ד, המסכן את כולנו, ובמיוחד את העם האירני.

    אנו חיבים להזהיר נגד כל התחמשות גרעינית, ועלינו לדרוש כי מנהיגי האיזור כולם, יבטיחו מזרח תיכון ללא נשק גרעיני.

  9. חיים ו. הגיב:

    מצטער מר קמינר, הציקה לי הנקודה הזו. אבל, האם יש נקודה שהתייסתי אליה בתגובתי שהיא לא עובדתית? לפעמים אפילו המודיעין הישראלי(מלח מים, מלח מים) מדייק.

    בכל מקרה בעניין אנאפוליס, אני חושב שאתה חצוף, זה לא עניינך אם ההנהגה הפלסטינית מחליטה ללכת לועידת שלום מזוייפת, חסרת סיכוי, חסרת טעם או חסרת ריח, זה עניינה של ההנהגה הפלסטינית. הם חכמים דיים לנהל את ענייניהם בעצמם. אתה חושב שלא?

    בתגובה למאמר של שמואל אמיר מלפני שבוע תהיתי מתי ירהיב עוז אחד מהכותבים בגדה ויכנה את אבו מאזן בוגד, שמואל אמיר הלך חצי הדרך, אתה הוספת צעד בהערה על ה"ההנהגה" שסוטה מדרכו של עראפת ואם לא די בכך ערערת על סמכותו של אש"ף(סאיב עריקאת ככל הידוע לי הוא הממונה לענייני המו"מ מטעם אש"ף ולא הפת"ח) והנשיא הפלסטיני לשאת ולתת בשם הפלסטינים, לא פחות ולא יותר. אם לא די בעזות מצח זו, הרי שהגדלת וטענת שגם אם אבו-מאזן היה מנהיג נערץ, גם אז היתה לך הזכות לבקר את מהלכי ההנהגה הפלסטינית, אם הייתי פלסטיני הייתי אומר, וואלה.

    כנראה שבשמאל הישראלי החליטו שלא מספיק שאבדו את הציבור הישראלי כנראה לבלי שוב, גם את הציבור הפלסטיני הלא חמאסי רוצים לנכר כאן. כך יפה וכך נאה. אני הייתי בוחן מעט את דרכי אם הייתי מגלה שאט אט, אני מוצא לצידי רק פונדמנטליסטים דתיים ורחמנה לצלן אני קצת מתחיל להשמע כמוהם.

  10. אבירם – נקודה הגיב:

    בכל פעם שמישהו כאן מבקר שלטון ראקציונרי-מדכא במדינה ערבית (ספירו, למשל) הוא מיד חוטף קיטונות של רותחין על כך שמדובר בעניין סורי/איראני/עיראקי פנימי.
    והנה בא קמינר וטוען שהזכות לביקורת קיימת מקדמת-דנא,
    אבל מתי מותר לממש את הזכות הזו? רק כשמדובר בביקורת על התיישרות עם אינטרסים של ארה"ב!

    מגדיל קמינר לעשות במישורי הצביעות ומדבר על הנהגה "שאינה בעלת לגיטימיות ברורה"…
    האם יש משטר כלשהו במדינה ערבית שהוא "בעל לגיטימיות ברורה"?
    מתי נשמע את קמינר מדבר או כותב על כך?

    נראה לפעמים שזכויות אדם הן דבר נזיל וארעי אפילו במקום כמו "הגדה השמאלית".
    דיכוי תוצרת בית, מבית מדרשם של סאדם/אסד/אייטולות הוא כשר למהדרין, דיכוי אמריקאי – חס ושלום.

  11. אודי הגיב:

    ראובן-היכן מצאת בדברי בקשה "להתייצב לימין ממשלת אולמרט-ברק-ישי-ליברמן" וטענה שאנאפוליס היא "מפגש רציני שיש עמו סיכויים ריאליים לפתרון צודק?".הויכוח איננו על מידת הרצינות של אנאפוליס או על תכליתה הניסתרת. הוויכוח הוא,כאמור,על חשיבותה והשפעתה הפוליטית, כאן ועכשיו במציאות הישראלית. אתה בתור מרקסיסט כבר גילית את המזימה הנסתרת של בוש ורייס, שליחי ההון האמריקאי, העומדת מאחורי אנאפוליס. אולם בשביל האזרח הישראלי המשכיל הרואה את הדברים כפשוטם אנאפוליס היא מילת קוד המסמנת את הקוו המבדיל בין פשיזם לליברליזם, בין פונדמנטליזם לאומני דתי לחילוניות נאורה, בין תקווה ליאוש.אי לכך,טענתי שהשמאל צריך לתמוך באופן ביקורתי במהלך הזה צעד אחד לפני האזרח הישראלי ובשום אופן לא להתייצב כנגדו. באשר לממשלת אולמרט, אני מקווה שאתה מסכים איתי שאין היא מקשה אחת ויש בתוכה ומחוצה לה אנשים מסוכנים ומסוכנים פחות, או שאתה בדומה לקומוניסטים בגרמניה ערב עלית הנאציזם, רואה בפוליטיקה הישראלית והפלסטינית רק שחור ולבן.

  12. ראובן קמינר לעמי הגיב:

    חוששני שאינני בדיוק בשיא הפופולאריות האופיינית שלי. עמי, למשל, כותב ללא בסיס שאיננו מסכים עם כלל וכלל. אבל קיבלתי את עצתו מזמן ולא שללתי עקרונית כל פגישה פלסטינית-ישראלית. אך, בדקתי את הפגישה הזאת הן לגבי הסיכוי לשלום צודק והן לגבי התככים של המכנסים וחשכו עיני. הבעתי כאן את החששות שלי שהנהגת פת"ח נשבתה בקסמי העוצמה של ארה"ב ונגררת שלא לטובת העם הפלסטיני למיצג שווא. דווקא כיוון שאינני רואה כל דבר חיובי באופק אני מסתייג מאנאפוליס, ממפגש זה, כאן ועכשיו.
    אולי יש לי ויכוח עם עמי כשהוא משווה את איראן לארה"ב בכל הנוגע לסכנה לשלום אזורי ועולמי. מבלי להקל ראש ברברבנות של אחמדינג"ד – המדיניות האימפריאליסטית של ארה"ב היא מסוכנת לאין ארוך. יכולים להשוות את איראן לישראל. אך אתה במכתבך מסביר לנו מדוע שאין לעשות כך. אתה דורש פירוז האזור מנשק גרעיני ואני תומך בזאת ב-100%. אילו יכולנו לסובב קצת את היד של אולמרט-ברק בעניין גורלי זה יתכן מאד שיכלנו למתן את איראן.
    אתה דוגל בהדגשת החיובי – אם כך למה להסתייג בהחלטיות כזאת?

  13. מוני יקים א-ציוני הגיב:

    הדיון הזה לא מתייחס כלל וכלל לשאלת הכוזרים, שהיא אבן יסוד בפטישיזם שלי. פשוט לא יעלה על הדעת! ובבליסת הקרואסונים בפטיסרי השכונתי ננוחם!

  14. מ.ש. למוני: המאנייקים הגיב:

    מוני, אינך שם לב לדבר פשוט. מוני יקים, כתיבתך מלאה חיים ונותנת חיים. בדרכך. אך אינך מבחין בכך שאתה משחת את דבריך על מאנייקים. יש זיהוי קולע שנעשה מצד מזרחיים בישראל כלפי מתעלקיהם וגוזלי נישמתם האליטה האשכנזית: "מאנייקים".

    מה מהות העניין? שתלטנות, פנאטיות, ראייה בזולת אובייקט ומושא להפקת טובין, והצורך לאיין. אך בעיקר: דפוס השיילוקיזם, שזוהה באירופה מצד המחזאי הגאוני וויליאם שייקספיר, באותם מאנייקים.

    מהו שיילוקיזם? עקשות פנאטית, לפגוע תוך חישובים דקדקניים על קוצו של יוד, כיצד לפרוע באנשים בעלי חיים, רוח חופשית וכל אלה שבאישיותם מגלמים את ההפך מהמאנייק.

    תצורת פעולה אופיינית של המאנייק היא ההתעקשות להמשיך ולפגוע באלה שהפכו תחת פורענותו לחסרי אמצעים ומעמד, וכאן יש גבורה על חלשים, שזה גם אופן של גבורה כנגד גוויות, שמפגינים צבועים. את זה אנו רואים בפריעה בלבנון ובעזה, כלפי חלק מהמזרחיים, וכלפי רבים אחרים בישראל. המנושלים והמדוכאים מצידם, הפגיעות בהם ותגובות רגשות הזעם מנוצלים על ידי מאנייקים אחרים, להציע שרותים חסרי ערך למדוכאים ולמנושלים, על מנת למלא הארנק ולהשיג ג’ובים ויוקרה באקדמייה ובשורת מקומות נוספים, בצד כספים מקרנות בחו"ל ולעיתים ממשרד החוץ הישראלי.

    סממן היכר מרכזי למאנייק במקומותינו, בניגוד לשמאל בעולם, הוא הדרה של כשרונות ואנשים אמיתיים שכן מביאים תועלת. אלה – רעיונותיהם ניבזזים על ידי המאנייקים לטובת ארנקם וקשרים מועילים עם אנשי שמאל בעולם, אירגון טיולים בכסף מלא לקובה ולשאר מקומות אקזוטיים, וכן לקשרים עם פלשתינאים ואינטלקטואלים וגורמים במדינות ערביות, אך רק למען קידום ארנקם ומעמדם האישי והאגו שלהם – אצל השיילוק המאנייקי אין דבר אחר, הוא חסר נשמה, ולעיתים במקום נשמה באה אצלו שכלתנות עקרה ופלפול ריק.

    מ.ש.

  15. מוני קרידו מיו, איז’ו דל בולגארוס הגיב:

    אתה הולך ומתרחק משורשיך הבולגריים ויוצא לתרבות רעה בגלות פריז!

    מוטב לך לחדול מבליסת קרואסונים בפטיסרי השכונתי שכן אלה מזיקים לאיצטומכה שלך ומשפיעים עליך לרעה!

    והלא סופי אלג’ם הדורשת את טובתך כבר פנתה אליך פעמים רבות שתיטיב את דרכיך ואתה, אזנו ממשיך לשרך את דרכיך בפריז ואת מסורת אבותיך הבולגרים זנחת!

    קומו סי וזר קום טי יז’ו?

    ועליך נאמר:

    es muy bueno ama la bovidad lo mata

    תרגום המשפט הספניולי ינתן בפוסט הבא, ונקווה שמוני יקים ייטיב עד אז את דרכיו.

  16. גרציאליה האנדימן-סומבררו הגיב:

    הקישור שיש בדף הבית, ל-8 שירים נגד הכיבוש מפי מקורבים לעורכי הגדה, כולל את המידע הבא:

    His Radical left-leaning Utopian ideas are shared by 0.0317 percent of his fellow Israelis – including his beloved wife, two cats and three boys

    רציתי לברר, ולא הצלחתי לקבל תשובה, למה מתייחס 0.0317% אחוז? האם אנחנו עושים צחוק מעצמנו כאן? חשבתי שהתמיכה בשמאל וברעיונות הרדיקליים הרבה יותר גדולה, אולי יותר בכיוון של 20-35%?

  17. חפציבה דה-סוטו הגיב:

    "המאמר הוא עוד דוגמא מובהקת מדוע לשמאל בישראל אין ולא תהיה השפעה על שום תהליך באזור בכלל ובמדינת ישראל בפרט. שלושה וחצי אנשי "שמאל" ישראלים מביעים עשרים דעות ובטוחים שרק הם מבינים איך אפשר לעשות שלום/לשפר את הכלכלה(זה לא כולל את דוידי)/לתקן את ישראל ופלשתין כל אחת לחוד ושתיהן יחד."

    נהפוך הוא! דווקא בגלל ריבוי הדיעות, הויכוח החריף והנוקב הרים, ההפרייה ההדדית, דווקא בגלל כל אלו, השמאל הוא המקום להיות בו! וראה, כדוגמא אחת מני רבות, את הדיון הנפלא שבין יובל לאנג’לו!

    אין שום פסול בויכוחים על כל דבר שלא יהיה או יהיה. אני מתווכחת תדיר, ובצורה חריפה, עם עצמי, ואף תורמת לדיון בגדה השמאלית, ולעתים קרובות אפילו מציגה עמדות שונות וסותרות, תחת כינויים שונים או באותו כינוי, כדי להפרות את הדיון ולהגביר את התנועה באתר הגדה, שאני רואה בו (בד"כ) את האתר החשוב ביותר לשמאל בישראל ובמזרח הערבי כולו.

הגיבו לגרציאליה האנדימן-סומבררו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים