הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 בנובמבר, 2007 15 תגובות

לפני שבועות אחדים התפרסם במוסף השבועי של "הארץ" ראיון פרובוקטיבי עם תת אלוף שמעון נוה, עם סגירתו של מכון מחקר שנוהל על-ידו במסגרת צה"ל ("ראש נפץ", 25/10). בראיון הביע נוה דעות פסקניות על רמת האינטליגנציה הנמוכה של הקצונה הבכירה בצה"ל, על תורת הלחימה המפגרת שלו, קבע שהוא עצמו הוא הקצין "הטוב בעולם" בתחום מומחיותו, הודות לכך ששילב תורות פילוסופיות מודרניות עם טקטיקה צבאית, והתגאה בכך שהוא מוזמן להרצות על כך בפני בכירי הצבא האמריקאי. לא רציתי להגיב על הראיון במכתב למערכת, בידיעה שכל מה שיפורסם ממנו יהיו שורות אחדות, בעוד שכאן נדרשה תגובה מקיפה. שלחתי אפוא ל נוה מכתב אישי עם השגותיי. לא ציפיתי בעצם לתשובה ואף לא קיבלתיה. אבל אני שמח להשתמש בבמת "הגדה השמאלית" כדי להגיע לקהל קוראים של יותר מאחד.

לכבוד תת אלוף שמעון נוה
חדרה, 31 באוקטובר 2007


אני כותב אליך כאדם השונא צבא, כל צבא, ואת כל מה שהוא מייצג, אם כי אינני פציפיסט. המשפט שאמרת בראיון איתך במוסף "הארץ" בחודש שעבר, שאתה "נהנה להרוג", עורר בי את ההרגשה שאנו שייכים כנראה לזנים אנושיים שונים. כמו כן הקביעה שהרס ערי הפלסטינים הוא בעצם שחרורם נראית לי כהלצה גרועה, תהיה אשר תהיה "ההצדקה הפילוסופית" לכך. הרי זה קצת כהכרזתו של גבלס בזמן המתקפה האווירית הגדולה על גרמניה במלה"ע השנייה שלמעשה הרס גרמניה הוא חיזוקה, שכן כל עברה המיושן והמעיק של הארץ הולך ונהרס והעם הגרמני משתחרר ממנו לשם בניין עתידו ונצחונו. אבל העם הגרמני לא ניצח (אם כי שוחרר בעל כורחו) אלא הובס ואיבד לצמיתות את מעמד מעצמת העל שהיה לו, ואם וכאשר ישתחרר העם הפלסטיני, מסופקני אם יכיר תודה למפקד מבצע "חומת מגן".


אבל לא להתפלמס איתך אני כותב מכתב זה, אלא משום התזות המעניינות שהראיון מעורר, ומה משמעותן למצבנו הנוכחי. אין כוונתי דווקא לתורותיהם של הפילוסופים ליוטאר, פוקו ודלז, שלצערי אני מכירן מעט מאוד (השכלתי הפילוסופית מיושנת יחסית, ונעצרת כמעט בראשית המאה ה-20). אבל את הערכתך על רוב הדרג הפיקודי של צה"ל שמעתי לפני שנים רבות בשיחה עם ישראל טל ("רוב חברי המטכ"ל הם אנלפביתים"), ושנים רבות לפני כן גם מפיו של בנימין עמידרור, שהיה לי קשר מסוים איתו אחרי מלחמת יום הכיפורים (אין לי מושג אם הערכתך השלילית מוצדקת או לא, אבל הוא הראה לי בשעתו עותק מדו"ח שהגיש למטכ"ל כחצי שנה לפני מלחמת יום כיפור על מצבו של קו בר-לב, בו הוא מנבא בדייקנות את הטקטיקה המצרית להבקעתו וממליץ על הגנה ניידת). אך ממפגשים שהיו לי במהלך השנים עם קצינים בדרגים שונים ובנסיבות שונות (פעם גם בהרצאה בפו"ם בחברתו של ישעיהו לייבוביץ המנוח), אכן קיבלתי את הרושם שאין הם מייצגים את האינטליגנציה הישראלית במיטבה.


קראתי לא מכבר מאמרים שונים של מרטין ואן קרפלד וגם תקציר של ספרו על שינוי פני המלחמה, שם הוא קובע שכל תוכניות ההתחמשות של המעצמות הגדולות הן בעצם הכנות בזבזניות להחריד לסיבוב נוסף במלחמת העולם השנייה, בעוד שמלחמות העתיד יהיו שונות לחלוטין. הן תהיינה מלחמות אזרחים ומלחמות חתרנות פנימית, מלחמות פוליטיות עד למח עצמותיהן, וכל הטנקים והתותחים והפצצות האטומיות שמכינות המעצמות הגדולות יהיו בעלי השפעה שולית וחסרות שימוש לחלוטין. ואכן, פרט למלחמות 67′ ו-73′ שלנו, היו המלחמות הגדולות מאז 1945 (פרט למלחמת קוריאה) מלחמות מסוג זה, ובהן לא הכריעו מסות שריון וציי אוויר, אלא כוחות גרילה דלי ציוד. במלחמת וייטנאם הכריע כוח נחות לאין שיעור את המעצמה הטכנולוגית האדירה והעשירה ביותר בהיסטוריה, עם כל מכוניה המהוללים הנועדים "לסיעור מוחות". ובמלחמת עיראק, להבדיל מווייטנאם וקוריאה, גם לא עמד מאחורי האויב הגוש הקומוניסטי, ובכל זאת שוב נכשל הצבא האמריקאי. אולי אצל חלק ממפקדי צבא זה רווחת סקרנות אינטלקטואלית, אבל נראה שאינה משפיעה כלל על הפעילות בשדה. שם שוב הם מפעילים כמות דמיונית של אש ופלדה ואלקטרוניקה, תחומים שבהם הם כמובן הראשונים בעולם, אך מעט מאוד שכל, והתוצאות פחות מאפסיות.


הדוגמא האחרונה היא מלחמת לבנון השנייה, בה התנגש כוח של פחות מחטיבה – בלי ארטילריה, בלי חיל אוויר, בלי שריון – עם כמה אוגדות ישראליות ובלם והביס אותן, ומכל החומר הפנימי המגיע אלי, כולל מאמרים מעניינים מאוד שהגיעו אלי מארה"ב, היה הצד השני הרבה יותר מתוחכם, מאומן ונחוש מכוחותינו, ואבידותיו היו קטנות בהרבה ממה שטענו שופרות צה"ל, שלהם חדלתי להאמין מאז מלחמת יום כיפור (ואגב: התפעלותך מ"חומת מגן" נראית לי מוזרה מאוד. נגד אויב בלי טנקים, בלי תותחים, ונחות מאוד מבחינה מספרית אין זו גבורה גדולה. כל טקטיקה היתה פועלת כאן. ואכן, כפי שמציין ואן קרפלד, אנו נפסיד בכל מקרה. אם נפסיד חרף כל היתרון העצום שלנו, זו תהיה חרפה לדורות. ואם ננצח – ככלות הכל, בהתחשב ביחסי הכוחות, מה רבותה בכך, עם "השתבללות" או בלעדיה?).


אין ספק שישראל מפותחת מבחינה טכנולוגית ואינטלקטואלית יותר מכל ארץ ערבית. אותם דברים אמורים גם ביתרונה של ארצות-הברית על פני כל הארצות שנלחמה נגדן מאז 1945. אינני יודע אם יש לאיש כמוך מקבילים אינטלקטואליים בצבאות הערביים, ואני מניח שלא. כתבי ואן קרפלד הם, כפי שקראתי איפשהו, קריאת חובה בפנטגון. אתה מרצה בפני בכירי הצבא האמריקאי. כלומר, גם שם וגם אצלנו (חרף ביטול המוסד שניהלת) יש כנראה פתיחות גדולה יותר לחשיבה חדשה. אבל הביצוע בשטח לא עולה כלל בקנה אחד עם היתרונות העצומים האלה. בהופעה בטלוויזיה בראשית השנה ציינו שני קצינים בכירים (אחד היה יורם יאיר, ואת שם השני שכחתי) שצה"ל לא הצליח "לספק את הסחורה" מאז 1967, חרף המשאבים האינסופיים שהושקעו בו, וגם הם עומדים על תופעות של הסתיידות עורקים ופיקוד כושל.


נניח, לצורך הדיון, שכל הערכותיך האישיות נכונות. אבל אז נשאלת השאלה: מדוע כל האנשים האלה העומדים בראש הצבא הם כה מטומטמים? מדוע דווקא הם אלה המגיעים לדרגות הגבוהות? מדוע כל המיליארדים ששופך הצבא על צעצועיו ("מטוסי הדור האחרון") ועל אימוניו מניבים פרי עלוב כל כך? מדוע אנשים שלהערכתך הם "טובים" כמו גבי אשכנזי עוברים תמורה מוזרה מרגע שהם מתמנים לתפקיד העליון? באותה שיחה שהזכרתי אמר לי ישראל טל שעד היום לא נותחו ולא נלמדו הלקחים מאף אחת ממלחמותינו. ואכן מה שקרה בשעתו לדו"ח ואלד מראה כנראה מדוע. ומדוע הטריליונים ששופכים האמריקאים (כולל קרוב למיליארד דולר היחידה על מפציצי B-2, שבעצם אין להם שום אויב ואין להם שום מטרה) מסתכמים בפיאסקו העיראקי? האם לכל הרקע האינטלקטואלי-המקצועי הזה של קצונת הפנטגון יש השפעה כלשהי על המדיניות הביטחונית למעשה? אולי השפע החומרי המדהים הזה משתק את המחשבה ואת מערכת השרירים? אולי הטריליונים האלה שמבזבזת החברה האמריקאית על "ביטחון" בעודה מרעיבה את מערכות החינוך, הבריאות והרווחה שלה, בעוד שאוכלוסיית בתי-הסוהר שלה גדולה יחסית מבכל ארץ מפותחת אחרת ושיעור תמותת התינוקות שלה קרוב לזה של העולם השלישי – אולי הם הם הגורמים לנחיתותה הצבאית בפועל? ואיני צריך להפנותך למקבילה אצלנו. אתה אינטליגנטי מספיק לכך.


אני סבור שהתשובה איננה כלל בתחום הטכני-הצבאי, אלא בתחום הפוליטי-חברתי-כלכלי, וגם המוסרי – תחום שכביכול אינו נוגע כלל בעולם הצבאי ולמעשה הוא חדור בו. הצבא אינו אלא חלק מחברה. המוחות הטובים ביותר יתנוונו ויתעפשו בתוך מסגרת רקובה ומעופשת, אם לא יכוונו את כוחותיהם האנאליטיים לבדיקה, ביקורת ושינוי של המסגרת עצמה, טיבה, האידיאלים שלה ומטרותיה. ועל כל אלה, הדברים החשובים והקובעים באמת, אינך אומר אף מלה אחת.


אני מקווה שלא הלאיתיך במכתבי.


בכבוד רב
בועז עברון

תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. עלי הגיב:

    אני מציע שתקרא בספר היסטוריה לתיכון על
    הסיבות לתבוסה של הצבא הצרפתי במלחמת העולם השניה
    הצבא הגרמני הביס את הצבא הצרפתי שהיו לו 1000 טנקים יותר תוך 10 ימים
    ישנם 4 סיבות לתבוסה הצרפתית
    1 ציוד מיושן
    2 תפיסות מיושנות של הגנרלים הצרפתים
    שהתבססו על הגנה בלבד
    3 שלטון מסוכסך בין ימין לשמאל מושחת ולא
    פופולרי
    4 מוטיבציה חלשה של החילים הצרפתים להלחם
    קל להוכיח שכל 4 הסיבות הם תוצרים של
    תאוריות שמאל מוטעות
    וכל 4 הסיבות אכן
    נמצאות בצבא ובחברה הישראלית

  2. ניצן אביב הגיב:

    יישר-כח לבועז עברון.

    זהו, אולי, כתב הקיטרוג האמיץ, המאיר והמעורר ביותר, על התפיסה המדינית והצבאית, "המנוונת, הרקובה, והמעופשת", של קובעי המדיניות בישראל, שקראתי ונחשפתי אליה מעודי.
    יישר-כוח לבועז עברון על תובנותיו, יושרו האינטלקטואלי, שאינו מוטל בספק והעזתו.
    כל הכבוד והיקר!

  3. ME הגיב:

    מבדיחותיו של עלי: אולמרט ושות הם אנשי שמאל…

  4. לנין הגיב:

    עלי שוב חושף את אופיו הריאקציוני.
    כמו פאשיסטים רבים הוא מבלבל תפיסות ליברליות (ואפילו ניאו-שמרניות!) עם שמאל.
    איך ציוד ישן וגנרלים כושלים קשור לשמאל, זה לא ברור, במיוחד שבצבאות של אז הגנרלים היו בדר"כ מקרב המעמדות השליטים, ומה להם ולשמאל…
    עלי רואה צילי בקתות ומדמה אותם להרים.

  5. ע.ש. הגיב:

    בועז, שלום ותודה על המאמר המעניין. אתייחס דווקא למשפט שולי במאמר, אך אשמח אם תסביר אותו: "(אנוכי) אדם השונא צבא, כל צבא, ואת כל מה שהוא מייצג, אם כי אינני פציפיסט". תודה

  6. מוני יקים האנטי ציוני המועד לצינזור הגיב:

    כל כבוד לבועז עברון שליחו לא נס !
    דבריך צריכים להיות לחם חוק לכל אזרח שיקרא ויפנים שלא על החרב לבדו.
    תמיד היה תענוג לקרוא אותך וגם הפעם לא איכזבת להיפך . למזלנו אין הרבה כמוך בצבא הציוני שבטימטומו נחמתנו. היה שווה להיכנס לאתר כדי לקרוא את דבריך ובתקווה שיהיה המשך…שלום לך וכל טוב.

  7. רמי יובל הגיב:

    קראתי בשעתו כל מילה בספר הענקי של עברון ששמו כמדומני החשבון הלאומי. קראתי גם מאמריו בהארץ. העברונים נעדרים מהשיח הציבורי זה שנים (לשים את השיח הציבורי במרכאות כי הוא היה למי אפסיים?). צודק עברון כשהוא מכליל את סוגיית המוסר בסוגיית הבטחון. כמו שאומר גדעון לוי היום (25/11) בהארץ: מי שאינו מאמין שיציאה מהכיבוש כשלעצמה וללא תנאים תשפר את הבטחון הכללי והאישי, שיתבצר ויקיים צבא חזק. מרחיקי ראות מבינים שכיבוד הזולת הפלסטיני (וגם הפנימי הישראלי וכוונתי לשכבות אוכלוסיה ההולכות ומתרוששות) הוא התשובה למוטיבציה הלוחמנית ולשנאה היוקדת של הקורבן למשעבדו. במקרה קראתי לאחרונה את ספרה של איוו קירי אודות אימה הנערצת, ובפרק המוקדש לחיי הנערה קירי בוורשא בסוף המאה ה-19 מסבירה הסופרת כי תנאי הכיבוש ודיכוי החופש "הופכים את השנאה למידה טובה ("מריט")". גנרלים ומנהיגים, צעירים, חידלו מן החלום הבנגוריוני ההרסני של טיהור הארץ מילדיה (עם שני יודים בלבד כדי להטעים את אנרגיית החיבה שאנו רוחשים באופן טבעי לכל ילד ולכל ילוד אשה) והניחו לאסימון לרדת: מדינה אחת סובלנית ושוויונית לכל תושבי הארץ, בה יחיו לבטח, כדברי הומניסט תועה אחר, בן נצרת, בן מוחמד ובני.
    נ.ב.: בועז, שוב נא וכתוב)

  8. איתן הגיב:

    תודה לעברון על החוויה האינטלקטואלית.
    תודה על הגמיאה מבקבוק יין , שרק משתבח עם הזמן.

  9. י. כהן הגיב:

    מאמר מעולה: אם יורשה לי, (סוף סוף נמצא לישיעהו ליבוביץ ממשיך!) יישר כוח על התבונה והאומץ. המשך במלאכת קודש.

  10. איציק הגיב:

    לרמי יובל. (וכולם, כמובן 🙂 )
    שתי מדינות לשני עמים. שידוך של שני עמים למדינה אחת יהיה קשה עד למאוד למימוש. לראיה, ראה את בלגיה המשגשגת בליבה של אירופה המאוחדת, שלא סבלה ממלחמות זה למעלה מ- 50 שנה. ועוד שם אין שוני דתי (!!) אלא רק שוני לשוני וקונספטואלי (רואים את עצמם כשני עמים). איני מעוניין להתחלק עם הערבים תושבי השטחים בעושרה של מדינת ישראל. בקשה זו איננה מוסרית. אני מעוניין לתת להם שוויון זכויות מלא וחד משמעי. אני מעוניין לפצות אותם על עניין הפליטים. אני מעוניין שיקבלו כל סיוע לשקם את מדינתם (ראה, למשל, תוכנית מרשל) ולהעלותה על פסים של שגשוג וצמיחה. אולם הם ואני שייכים למדינות וקהילות שונות. אני מכבד אותם, אולם מעוניין לשמור על שונותי. (חשוב מאוד להבחין, כמובן, בין הפלסטינים תושבי ישראל לבין הפלסטינים תושבי הגדה,עזה, ומזרח י-ם, בעניין זה.

  11. רפי אשכנזי הגיב:

    שמחתי לקרוא את דברי בועז עברון.
    עברון מבחינתי ישאר תמיד כראש לאריות
    ב"הדף האדום" שהיה ב’ידיעות אחרונות’ עד סוף שנות השבעים. הדף של האנשים החכמים בעיתון של אז.
    אני שמח לאחל לבועז עברון הרבה בריאות.
    קטונתי מלהעמיד דברי מול דברי עברון. בצניעותי, ראיתי דברים אחרים במאמר על שמעון נווה{אגב תת-אלוף ולא אלוף} . מבחינתי הוא קצין חושב וככזה הוא זן נדיר בצבאנו האמיץ, זן הדורש טיפוח ושימור.
    לא הייתי לוקח יותר מדי לריאות את דברי הרהב של נווה, אותם ציין עברון. זהו שיח האופייני לאנשי צבא, שיח של הסחפות שאין בו במיקרה זה הרבה חוכמה בלשון המעטה…

  12. ראובן הגיב:

    כל מילה בסלע. בועז עברון הוא אינטלקטואל אמיתי, כלומר חכם, אמיץ ולא מנותק מרגש אנושי.
    הניתוח המבריק של החברה, התרבות והמדינה בישראל הם דברים נוקבים שמן הראוי לקרוא אותם בבתי ספר, באוניברסיטאות – ובבתי הספר לקצינים של הצבא ושל המשטרה.
    דברי אמת כאלה חסרים מאוד בארץ הזאת, ועל כך נתונה תודתי האזרחית לבועז עברון.

  13. מיכאל הגיב:

    אכן כתבה יפה אך חבל שכל הברק מבוזבז על שמעון נוה המטורף

  14. שלום הגיב:

    מאמר מעניין.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים