הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 בנובמבר, 2007 67 תגובות

90 שנה לאחר מהפכת אוקטובר, השאלה המתבקשת היא מה היה חטאה של המדינה העצומה והחזקה הזו שהתמוטטה אחרי 70 שנה כמגדל קלפים? למקרא הדברים שפורסמו ב"זו הדרך", בעקבות הדיון על לקחי מהפכת אוקטובר, נראה שרוב הדוברים אכן מעלים בעקיפין את השאלה הזו, אולם לפי תשובותיהם עולה שהשליטים הסובייטים לא חטאו באמת, אלא דווקא עשו כמיטב יכולתם בתנאים ההיסטוריים הנתונים של המאבק נגד המעצמות האימפריאליסטיות והנאציזם. יתר על כן, לפי דבריו של משה צוקרמן הם אפילו "סימנו את המתווה הנגדי להגמוניית הקפיטליזם בעולם". כך, ניתן להבין מדבריהם שברה"מ התמוטטה לא בגלל חטאיה, אלא דווקא למרות כל המעשים המרקסיסטים הטובים שעשתה, לא רק למען עצמה, אלא גם ובעיקר למען האנושות כולה. בניגוד גמור לדוברים האמורים אני טוען שחטאה של ברה"מ איננו קשור כלל למרקס ולמרקסיזם, אלא למה שניטשה כינה "הרצון לעוצמה" של שליטיה. במילים אחרות, הטענה שברה"מ נפלה משום שלא מימשה את תורתו של מרקס או סטתה מהדרך המרקסיסטית-לניניסטית מבוססת על ההנחה שבברה"מ אכן נעשה ניסיון היסטורי ראשון לממש את התורה המרקסיסטית ולהגיע לקץ ההיסטוריה. ההנחה הזו היא לדעתי הנחה מופרכת לחלוטין העומדת בסתירה גמורה לעובדות ההיסטוריות ולשכל הישר.

הקומוניסטים ירימו בטח גבה וינסו לבטל מכל וכל את הטענה הזו."איך יתכן לטעון טענה מרחיקה לכת כזו", הם יאמרו, "הרי מיליוני קומוניסטים ומהפכנים האמינו במשך שבעים שנה שבברה"מ מתגשם הקומוניזם." אולם על מידת ודאותה של האמונה אומר מרקס עצמו בהקדמה הידועה: "שכשם שאין להוציא משפט על הפרט מהו לפי מה שהוא מדמה בליבו על עצמו, כן אין להוציא משפט על תקופת מהפיכה כזאת מתוך תודעתה." בלשון פילוסופית נאמר עוד, שהגל מורו ורבו של מרקס, מסביר ומפרש את משל המערה האפלטוני בכך שהאמת לפיו מתגלה רק בערוב היום, בסופו של התהליך ההיסטורי. הנה כי כן, האמת על ברה"מ ניתנת להשגה ובאה לידי ביטוי לא באמצעות האמונה, או הכוונה הקומוניסטית הבלתי אמצעית, אלא אך ורק באמצעות התודעה העצמית, כלומר, תודעה והבנה המושגים רק בסופו של התהליך ההיסטורי.


לאור ההבחנה האמורה, האמת היא שמרקס הרציונליסט וההומניסט הנאור, היה שורף את כתביו וחוזר לקברו לו היה קם לתחייה ונוכח בכל מעשי הזוועה שהמשטר הסטליניסטי עשה בשמו. כהוכחה לכך, די לציין את החיסול האכזרי של כל הגוורדיה הוותיקה של המפלגה הבולשביקית וכל שרשרת הפיקוד הבכיר של הצבא האדום בסוף שנות השלושים. חיסול חסר כל תכלית רציונלית המונע כולו מתאוות שלטון ומגלומניה אישית בלתי מרוסנת. אולם לא רק סטלין גם לנין כתב, דיבר ובעיקר פעל בניגוד גמור לכל העקרונות החשובים של התיאוריה המרקסיסטית. ראשית, הוא עושה מהפכה בארץ חצי פיאודלית ללא תעשייה בקנה מידה גדול. שנית, הכוח המניע והנושא של המהפכה היו לפיו גם ובעיקר האיכרים החיילים שחזרו מהחזית ולא מעמד הפועלים. ידועים בעניין הזה דבריו של מרקס על האיכרות הצרפתית שנתפסה על ידו כשק תפוחי אדמה. שלישית, בשביל לנין הכוח המניע של המהפכה הייתה המפלגה ולא המעמד. רביעית, הוא חיזק את המדינה במקום לבטלה. חמישית. אצל מרכס העבודה היוצרת אובייקט נתפסת כביטוי האולטימטיבי של הפעילות האנושית וכתכליתה ואגב כך, כמימושה והשגתה של מהותו של האדם כיצור אוטונומי. ההנחה שלו הייתה שבאמצעות העבודה תושג, מניה וביה, גם ההשתכללות הפוליטית והמוסרית של האדם. לעומת זאת, לנין הדגיש את התחום הפוליטי. זהו התחום החשוב, הקובע שבו נקבעים הדברים. הפוליטיקה השייכת ל- "בנין העל" קודמת, אפוא, לפיו בזמן ובחשיבות ל"בסיס" הכלכלי. כך, בין היתר, הוא שולח את טוחצ’בסקי לכבוש את וארשה כדי לכונן שם "משטר סוציאליסטי" על כידוני הצבא האדום. שישית, הדיקטטורה לפי מרקס מכוונת רק כנגד הבורגנות ואילו לפי לנין היא מכוונת גם כנגד מעמד הפועלים. שביעית, מבחינה פילוסופית לנין חוזר למטריאליזם המכניסטי של פוירבך. כך, לפיו החומר קיים באופן בלתי תלוי וקודם לתודעה, ואילו לפי מרקס "טבע זה הקודם להיסטוריה האנושית אינו אותו טבע שבו חי פוירבך, אף לא טבע שאינו קיים היום בשום מקום פרט אולי לכמה איי אלמוגים באוסטרליה שהתהוו באחרונה." ולבסוף, מרקס סמך על התהליך ההיסטורי שיביא בהכרח למהפכה הפרולטרית ואגב כך לקומוניזם ולקץ ההיסטוריה, בעוד שלנין, יותר כמקיאווליסט, לא סומך על חוקי ההיסטוריה, אלא אך רק על עצמו ומפלגתו (ידוע שספרו של מקיאוולי "הנסיך", נמצא ליד מיטתו של סטלין מלא בהערות בכתב ידו).


באופן כללי חשוב לציין עוד שכל הרביזיות והכפירות הגדולות בהיסטוריה נעשו תמיד במסווה של הנאמנות האולטימטיבית למקור. כך, לותר כופר בזמנו בעיקרי הנצרות בשם הנצרות "האמיתית"; הציונות כפרה בעיקרי היהדות בשם היהדות; ובן לאדן כופר היום בעקרי האסלם בשם האסלם המקורי טהור.


באשר על כן, ניתן לומר שהפרדיגמה הרלבנטית לנתח, להבין ובעיקר לבקר באמצעותה את עלייתה ונפילתה של ברה"מ איננה כלל המרקסיזם אלא הלאומיות הרפובליקנית המודרנית. הלאומיות נתפסת כאן כמימושו של הרעיון הפוליטי הרפובליקני, רעיון המבוסס על האידיאל הפוליטי של הפוליס היווני. ייחודה ויתרונה של הלאומיות הרפובליקנית טמון בכך שהשחרור של האדם, כלומר הפיכתו לסובייקט מודע ואגב כך, לנושא של התהליך ההיסטורי מושגים לפיה באמצעות המעורבות וההשתתפות הפעילה בענייני "הפוליס". כך, הרפובליקניזם, בניגוד למרקסיזם, מעלה על נס את הפעילות הפוליטית בענייני הציבור (res-publica) ולא את העבודה החומרית ככוח המניע, כתכלית וכמקור אושרו וסיפוקו של האדם. באמצעות המעורבות והפעילות הפוליטית האדם זוכה להערכה חברתית. הערכה המגלה לו את מהותו האנושית השווה לכל נפש. אגב כך גם, הערכה החברתית מבטלת את מצבו הטבעי האינדיבידואלי הבלתי אמצעי והאדם, כאזרח, משיג את עצמו כיצור תבוני אוניברסלי. אולם הלאומיות הרפובליקנית מוגדרת לא רק כהשתתפות הבלתי אמצעית בענייני הציבור, אלא לא פחות על ידי הפעילות לאורו של החזון התבוני האוניברסלי של עידן הנאורות. בפרפרזה של הגדרתו הידועה של ארנסט גלנר, הלאומיות היא נשואים בין פטריוטיזם כלומר, אהבת המולדת של האדם המושגת והבאה לידי ביטוי באמצעות הרגש והמעשה הבלתי אמצעיים והפעילות התבונית המודעת של האדם, פעילות הבאה לידי ביטוי והמושגת באמצעות החשיבה התיאורטית הרפלקטיבית.


לאורה של ההגדרה האמורה נראה באופן ברור שמהפכת אוקטובר לא הייתה בשום אופן קץ ההיסטוריה אלא, בד בבד, חזרה, כמעט אחד לאחד, של המהפכה הצרפתית וכל יתר המהפכות הרפובליקניות של אביב העמים באירופה, והמבשרת של כל המאבקים לשחרור לאומי של העמים הקולוניאליים במהלך המאה ה-20. במלים אחרות, הכוח המניע והנושא של מהפיכת אוקטובר לא היה הפרולטריון והחזון הקומוניסטי, אלא המוני העם שהתקוממו בהנהגתם של הבולשביקים כנגד השלטון הישן כדי לכונן מדינה רפובליקנית, כלומר, מדינה של העם, על ידי העם ובשביל העם. לא פחות ולא יותר.


לדאבוננו הרב לנין, טרוצקי ובעיקר סטלין, בדומה לרובוספייר וסאן ז’יסט, נטשו עד מהרה את האידיאל הרפובליקני והנהיגו במקומו דיקטטורה בירוקרטית עטופה במלל מרקסיסטי. כך, התיאוריה המרקסיסטית הפכה על ידם לדת אזרחית ואגב כך, הורדה לדרגת אמצעי כדי להסביר ולהצדיק באמצעותה את בגידתם בחזון הרפובליקני כ-"שלב זמני" או כדחייתו לקץ הימים. אף על פי כן, חשוב לציין שהאומה הסובייטית בהנהגתו של סטלין, כעשרים שנה לאחר הקמתה, עמדה במלחמת העולם השנייה כמעט לבדה כנגד המעצמה האימפריאליסטית החזקה ביותר בעולם והביסה אותה לבסוף. לא רק בזכות התעשייה הכבדה שהקימה, אלא גם ובעיקר בזכות התודעה וההגדרה העצמית של העם הסובייטי.


post factum נראה ברור היום שברה"מ, איבדה בהדרגה את יסודה העממי הרפובליקני והפכה בסופה למדינה ביורוקרטית מודרנית לכל דבר ועניין, או בלשונו המטפורית של וובר, ל-"כלוב ברזל" רציונלי אינסטרומנטלי, הנעדר כל חזון ושאר רוח. מובן, על כן, שאזרחי ברה"מ העדיפו לבסוף את "כלוב הזהב" הפוסט מודרני הליברלי על כלוב הברזל החלוד שלהם.

תגובות
נושאים: עדכונים

67 תגובות

  1. ל. לשם הגיב:

    ניתוח מקורי, מבריק ומיוחד!

    מדוע לא מופיע המאמר ברשימה הכללית של המאמרים, אלא רק כקישור צדדי? זה מספספס חלק גדול מהקורים ,לדעתי…

  2. יעל לוטן הגיב:

    אינני בקיאה ברזי המרקסיזם, ואין ביכולתי להיכנס לדיון המלומד באשר לטעויות שנעשו או לא נעשו ע"י שליטי בריה"מ. אבל דומני שגורם חיצוני אחד ברור עזר לזרז את הנפילה, והוא תוכנית "מלחמת הכוכבים" של ארה"ב. על אף שהוצגה כתוכנית הגנתית, היא היתה התקפית במהותה כי נועדה לאפשר לתקוף את בריה"מ בטילים בין-יבשתיים, ללא חשש מפני תגובה דומה. לו ניסתה בריה"מ להקים מערכת נגדית, היתה כלכלתה נהרסת כליל. אבל גם להישאר ללא "מטרייה" דומה בתנאי המלחמה הקרה היה בלתי מתקבל על הדעת. הפיתרון, לדעתו של גורבצ’וב, היה להשיג הפשרה גמורה… והסוף ידוע.

  3. יובל הלפרין הגיב:

    מערבו-צנטריות.
    לא אירופוצנטריות. מערבו-צנטריות. הכול נקבע לפי אמות מידה של מערב אירופה.
    נכון, מרכס, כאיש מערב אירופה אולי לא היה מרוצה מאופן הגשמתו של הסוציאליזם ברוסיה, אבל אין דרך אחת להגשים אותו.
    דווקא מי שמתנגד לדומטיזם אינו מבין שהיצמדות לאתוס הפרלמנטרי-ליבראלי גם היא דומאטיזם.

    ברוסיה הפיאודליזם היה שונה, הקפיטליזם היה שונה, ולפיכך סביר שגם הסוציאליזם יהיה שונה בכמה דברים מהאופן שבו תיארו אותו הוגי דעות בני מערב אירופה..
    עובדה היא שברוסיה הוגשם הסוציאליזם בעקבות פיזור האספה המכוננת וכינון המשטר החד מפלגתי.
    זה היה סוציאליזם כי הגרעין היה סוציאליסטי:: הולאמו אמצעי הייצור, המפעלים והיחידות הכלכליות לא פעלו לשם צבירת רווח, אלא לשם צרכים כלל חברתיים. אגב, אחת הסיבות החשובות למפולת היא שהמפעלים בברית המועצות הפרישו אחוז ניכר מהכנסותיהם למימון חינוך חינם, בריאות חינם ושירותים ציבוריים רבים אחרים, לכן נותרה רזרבה קטנה יותר לפיתוח טכנולוגי כדי לעמוד בתחרות הכלל עולמית (ועל כך צריך לחשוב בכל ניסיון קיים ועתידי להגשים סוציאליזם).

    כל זמן שהמסגרת הפוליטית נשמרה שרד גם הסוציאליזסם והיו לו הישגים אדירים. ברית המועצות הייתה לאחת המעצמות הכלכליות הראשונות בעולם, כשהעוגה מחולקת באופן שוויוני יותר וצודק יותר מאשר במעצמות כלכליות עשירות ממנה (אם כי לא תמיד צודק לחלוטין), וכמובן שימשה מגדלור לכל התנועות הסוציאליסטיות והאנטי-אימפריאליסטיות ברחבי תבל.

    דוקא אימוץ האתוס הליברלי על ידי גורבצ’וב הביא למפולת מהירה.
    בברית המועצות היו, לצד ההישגים, גם עיוותים ושחיתויות ולכלוכים ופשעים ופערים ומה לא. שום חברה המורכבת מבני אנוש לא הייתה ולא תהיה נקייה מכל אלה.
    אבל מה שנכשל הוא לא הסוציאליזם ולא צורת הגשמתו הסובייטית, אלא הגלסטנוסט והפרסטרויקה של גורבצ’וב.

  4. אנג’לו איידן הגיב:

    והפרסטרויקה היא הקליימקס או נקודת השיא של המעש הרוויזיוניסטי.
    לכן, התפרקות ברה"מ היא פועל יוצא מפשיטת הרגל של הרוויזיוניזם.
    בכלל, כל מי שמתחבר לרוויזיוניזם רשאי לצפות רק לקריסות ולהתמוטטויות, ולא לדבר ולחצי דבר חיובי, בנוגע לקידמה.

  5. גרי אטרי הגיב:

    מעניין לראות כי תמיד ניתן למצוא, אם מחפשים היטב ובהתמדה, סטליניסטים הרד-קור, מחופשים היטב ל"מרכסיסיטים", "רביזיניוזיטים", או אפילו "דמוקרטיים עקביים" המתאמצים להסתיר את קומוניסטיותם.

  6. אנג’לו איידן לגרי אטרי הגיב:

    את הבלבול שאתה פורס לפנינו שייך לתופעה שכיחה ביותר.
    בדרך כלל, אלה הנמנים עם התופעה הזו "יודעים" את הכול בלי מאמץ. כלומר, מאכילים אותם והם בוחרים מה לאכול – גרי אטרי חי טוב בבוץ החם והצפוף הזה.

  7. אלעד-הערה ליובל הגיב:

    הלאמת אמצעי הייצור פירושו שאמצעי הייצור עוברים לשליטה (ישירה או באמצעות נציגים) של האוכלוסיה.
    מכיוון שבברה"מ השליטה לא היתה של האוכלוסיה אלא של חלק מסוים מאוד של האוכלוסיה הרי הטענה שהמפעלים הולאמו היא פשוט לא נכונה.

  8. אביב הגיב:

    אינני מבין את המערכת.
    מדוע מאמר כה חשוב נדחק לשולים.

  9. מיכאל שורמן הגיב:

    טזה וניתוח מעניינים אך עדיין ההבטחה שבכותרת המאמר לא מומשה. הטזה הזאת לא מסבירה למה ברה"מ קרסה. יש דוגמאות רבות של משטים רפובלקיים לאומיים שלא קרסו.
    גם הטזה לא אוששה (אני מניח מפאת קוצר היריעה). ההשקפות הפילוסופיות של לנין, חיסול הגוורדיה הותיקה או ספר לייד מיטתו של סטלין הם ראיה חלשה מאוד לאופי המשטר. טוב היה עושה אודי אדיב אם היה מפתח את הטזה במחקר הרבה יותר נרחב

  10. אנג’לו איידן למיכאל שורמן הגיב:

    אם זאת היא ציפייה, אז כבר עכשיו אפשר לקבוע כי היא נועדת להכזבה.

    הרפל בראר השלים מזמן מחקר המסביר באופן מספק למה ברה"מ קרסה. שם הספר הוא:
    Perestroika: the Complete Collapse of Revisionism

  11. ארז צמחוני הגיב:

    שלום רב,

    מאד מסכים עם הניתוח הצודק החד והחשוב.

    מודל חברה סוציאל דמוקרטית דוגמת הולנד, דנמרק בעיני הוא הגשמה מכסימלית של ערכים שיויוניים. המאפשרים משק מודרני דמוקרטי.

    בברכה, ארז

  12. לנין לצמחוני הגיב:

    משק מודרני הוא לא דמוקרטי, הוא ממלא פונקציות כלכליות, דמוקרטי שייך לתחום אחר…
    אין ספק שהולנד וכו’ הם הגשמה מקסימלית של ערכים שויוניים, אבל המקסימליות כאן היא בתוך החברה הבורגנית, לא בתור פוטנציאל של חברה אנושית.
    בחברה הבורגנית אפשר ליצור מדינת רווחה שפוגעת ברווחים של הבורגנות אם יש מקורות אחרים להגדלת שער הרווח (השקעות זרות).
    הרווחה בסקנדינביה מושגת על חשבון הפועלים של סין והודו ועל חשבון החוב הלאומי של מדינות אפריקה ודרום-אמריקה.
    כמו אנשי "שמאל" רבים אתה בסך הכל סוכן אימפריאליסטי (אני אומנם עושה שימוש רב לאחרונה במושג הזה, אבל זה מעיד לדעתי על הסביבה יותר מאשר עליי).

    בברכה,לנין

  13. אודי הגיב:

    יובל, אתה טוען,ראשית, שכל עוד המסגרת הפוליטית שמרה על הסוציאליזם היו לברה"מ הישגים אדירים. אולם איזה מין סוציאליזם זה שבו "בניין העל" צריך לשמור על "הבסיס".הרי לפי החזון הקומוניסטי של מרקס היה צריך להיות ההפך הגמור."ההישגים האדירים" בתחום הכלכלי היו צרכים בהדרגה לבטל לחלוטין את "המסגרת הפוליטית" כדי לכונן על בסיסם את ברית המועצות הקומוניסטיות.
    שנית,השאלה היא עדיין מדוע התמוטטה ברה"מ למרות הישגיה האדירים בתחום של "חלוקת העוגה"? למרקסיסטים אין תשובה לכך משום שהם תופסים האדם כהומו אקונומיקוס, או כהומו ליבורנוס. אולם דווקא הנסיון של ברה"מ מלמד שלא על הלחם לבדו יחיה האדם. התשובה טמונה , כפי שניסיתי להסביר בהעדר של תפיסת "הטוב" הרפובליקנית. לפיה מקור אושרו וסיפוקו של האדם איננו "צדק חלוקתי", אלא הכרה חברתית המושגת בעיקרה באמצעות ההשתתפות המודעת בעניני הציבור.
    מיכאל,אין הרבה משטרים רפובליקנים שהבטיחו חירות, שוויון ואחווה וקיימו רק שוויון חברתי מסויים.במאה העשרים ואחת המשטרים הדיקטטוריים מתקיימים עדיין אך ורק במדינות פרה מודרניות ששליטיהם לא הבטיחו ואגב כך,גם קיימו מעולם שום רעיון לאומי רפובליקני. אני מקבל,אבל, טענתך שמן הראוי להציג את הטענה האמורה "במחקר הרבה יותר נרחב."
    יעל,"השגיעה" של גורבצ’וב הייתה שהוא הרפה את הרסן הפוליטי ואז, אחרי שבעים שנה ריסון, איפוק והליכה צייתנית בתלםhell broke loose

  14. אנג’לו איידן למיכאל שורמן הגיב:

    מה אמרתי לך?!?

  15. דוב לאודי הגיב:

    חבל שאתה משתטה כאן בפרהסיה בהסברים כאילו הסיבה לקריסת ברה"מ נובעת מטבעו הרפובליקני כביכול של האדם, מחתירתו אל אושרו וסיפוקו באמצעות "הכרה חברתית המושגת בעיקרה באמצעות ההשתתפות המודעת בעניני הציבור".
    התיאור המרכסיסטי הוא ממש קלסי להבנה של קריסת ברה"מ. התיאור של מרכס במבוא לביקורת הכלכלה המדינית שם במספר משפטים מתומצתת התפיסה כולה, ממש כאילו נכתב כדי להסביר את קריסת המשטר הסובייטי.
    בחיקו של המשטר הכלכלי המפלגתי-בירוקרטי-מדינתי צמח מעמד של מנהלים שניהל שתי כלכלות מקבילות האחת ציבורית והשניה פרטית – ניכוס ערך עודף לעצמו למקוריו ולמשתפי פעולה מתחת לשולחן. התחזקותו של מעמד זה יחד עם חוסר הייעול והסטגנציה שצורה זאת כפתה על השיטה כולה הביאה להתפוררות השיטה ולהפיכה. מעמד זה ניתק את הכבלים שהמשטר כפה עליו, פעילות מסורבלת בלתי יעילה ומעמד בלתי חוקי כביכול והכריז על מה שהיה לא חוקי כחוקי

  16. יובל לאודי הגיב:

    באמת, כאילו שמשטרים שהתבססו על אותו "הומו ליבורנוס" מעולם לא התמוטטו. יש לי כמה מכרים בצ’ילה שמדברים עברית. מתי הם הרגישו הכי מאושרים? בימי פינושה…

    אדם הוא חיית עדר, וכל פעם שמשטר "ליברלי" עמד במבחן מול משטר מגייס, קולקטיביסטי, "חזק" וכיוב"א – רוב האנשים העדיפו את האפשרות השנייה.
    כך שבסופו של דבר הבררה היא בין משטרים מגייסים אידיאולוגים, בין "דיקטטורה שמאלית" ל"דיקטטורה ימנית",

    משטר ליברלי הוא יציב רק כשהכלכלה משגשגת וגם מעוטי היכולת נהנים מפירורי הגאות, כך שההומו ליבראוס הזה בסך הכול מסתתר מאחורי ה"הומו אקונומיקוס".

  17. מיכאל שורמן הגיב:

    אודי,
    אכן הטזה כפי שכתבתי מעניינת וראוי לפתח אותה אך כיוון הניתוח שלך הוא שגוי לדעתי:
    גם במאמרך ("שאזרחי ברה"מ העדיפו לבסוף את "כלוב הזהב" הפוסט מודרני הליברלי על כלוב הברזל החלוד שלהם.") וגם בתגובתך ליובל ישנה הנחה כי ברה"מ קרסה כתוצאה מרצון אזרחיה בביטולה, ולא כך הדבר! זאת היתה הפיכה מלמעלה שיותרמ85%מאזרחי ברה"מ התנגדו לה כי ההפיכה הזאת היתה בניגוד לאינטרס הברור והמיידי שלהם. הצלחת ההפיכה מעלה הרבה שאלות גם במסגרת הדיון המרקסיסטי וגם במסגרת ניתוח מוסדי וחברתי כללי. לזה התכוונתי ב"מחקר נרחב".

    בברכה
    מיכאל

  18. ללנין הגיב:

    ארצות סקנדינביה אחראיות לניצול העולם השלישי פחות ממה שברה"מ הייתה אחראית לניצול באפריקה ובמזרח אירופה. ובכלל רוב התוצר של הסקנדינביות מבוסס על אנרגיה הידרו אלקטרית ועל היערות והמחצבים שלהן ולא על קפה זול מברזיל אפילו ששותים שם הרבה קפה. חוץ מזה באף מדינה קומוניסטית ובטח בברה"מ לא התקיימה אף פעם רמות השוויון הכלכלי של סקנדינביה. תקרא מחקרים בנושא שלא נכתבו דווקא ע"י אנטי סוציאליסטים. פשוט ליותר מידי אנשים וכנראה גם לך קשה להודות שכבר ב 1918 צמחה ברוסיה עריצות שכל קשר בינה ובין סוציאליזם הוא רטורי בלבד.

  19. אודי הגיב:

    דוב-דבריך מעוררים בי הרהורים נוגים על מהלכו האיטי של השינוי ההיסטורי.שכן במה שונה ההסבר הדוגמטי המצוטט שלך מהסברם של אבות הכנסיה נוכך "התמוטטותה" של תמונת העולם העתיקה בימיהם של גלילאו וג’ורדנו ברונו. בשני המקרים הדיון איננו לגופו של עניין, אלא גינוים של "הכופרים" המעיזים להתעלם ולבטל את הרלבנטיות והחשיבות של כתבי הקודש ככוח המניע,כתכלית וכמושג מסביר של העולם.
    יובל- נראה לי שחלה אצלך איזה אי הבנה ביחס להגדרה של האדם כ"הומו ליבורנוס". הכוונה שלי היתה לאדם כפועל (labour)ולא "כליברל". בכל אופן,האדם כפי שהגדיר אותו אריסטו, הוא יצור פוליטי. ואכן,אנחנו רואים שבמקרה של הדיקטטורה הימנית של פינושה האנשים לא הסתפקו בחירות הכלכלית ותבעו גם חירות פוליטית. באופן דומה, בדקטטורה השמאלית בברה"מ,והיום בסין,קובה ווונצואלה האנשים אינם מסתפקים כאמור בלחם לבדו ודורשים השפעה ומעורבות פוליטית.
    מיכאל- נראה שהוויכוח העיקרי ביננו הוא על הרלבנטיות של המרקסיזם כפרדיגמה מסבירה של הצלחת מהפכת אוקטובר והמציאות הסובייטית בכלל, ולא רק על המשמעות המרקסיסטית של "ההפיכה".בכל אופן, הטענה ש-85% מאזרחי ברה"מ התנגדו ל"הפיכה?" הזו נשמעת לי בלשון המעטה, בעיתית מאוד.האם המדגם של כמיליון המהגרים הרוסים שהגיעו לישראל איננו מלמד את ההפך הגמור, כלומר ש-85% דווקא תמכו בנפילת המשטר.

  20. מיכאל שורמן הגיב:

    אודי,

    ישנם הרבה סקרים המאוששים את המספרים,
    לדוגמא משאל העם הכלל סובייטי שהתקיים ב17 למרץ 1991. בחלק מהרספובליקות הסובייטיות לשעבר אחוז התומכים בהשארת ברה"מ על כנה הגיע ל97.6%. בברה"מ כולה אחוז התומכים היה76.4 ולא בכדי (לצערי רב החומר בנושא ברוסית, אם אתה מסתדר עם הכתב הקירילי אשמח להפנות אותך למקורות). רמת החיים, תוחלת החיים, אפשרויות השכלה ותעסוקה של הרוב העצום של אוכלוסיה התדרדרו בצורה קיצונית.

    המהגרים שהגיעו לישראל ב1989 – 1993 הם פליטי התמוטטות ברה"מ ולא פליטים מברה"מ ולראיה: ב1986-1988 כאשר הגבולות כבר היו פתוחים אך ברה"מ עדיין נראתה יציבה מספר המהגרים היה זעום.

  21. מיכאל שורמן הגיב:

    אודי,

    יכול להיות שהובנתי לא נכון: אין לי תשובה (ואני לא חושב שיש אותה למישהו)לשאלה למה ברה"מ קרסה. אך לפחות בוא ננסה לשאול את השאלות הנכונות שמתבססות על אובדות נכונות ולא על מיתוסים, דוגמות וחיפוש אשמים (סטלין, רויזיוניסטים, רייגן וכו’).
    תשובה לשאלה זאת היא קריטית לעתיד התנועה הסוציאליסתית וליציאה מצלילת התאבדות שקפיטליזם גרר אותנו אליה.

    בברכה
    מיכאל

  22. דוב הגיב:

    לאודי
    בניגוד לך אני דוקא טענתי לגופו של ענין אלא שהראיתי את תקפותה של השיטה המרכסיסיטית להבנת תהליך ההתפוררות של ברה"מ. נוח מאוד למי שלא יכול להתמודד עם טיעונים עניניים להאשים בדוגמטיות את מתנגדיו שעושים שימוש מושכל במתודה הזאת. סביר להניח ש"סטליניסט". יהיה הכינוי הבא כלפי. בכלל, מרכסיסט שהופך לרפובליקני אינה תופעה חדשה ולמעשה כבר התיישנה נוכח השימוש שעושים אנשי מדע המדינה, כלכלנים והיסטוריונים בורגנים במתוד המרכסיסטי על מנת להבין תהליכים המתרחשים בקפיטליזם כדי לערב את המדינה בעוד מועד ולמנוע את תוצאותיהם ההרסניות לבטחון המשטר. השיטה המרכסיסטית חרף היותה בלתי מושלמת היא עדיין הכלי הטוב ביותר להבין תהליכים חברתיים כלכליים והיסטוריים ואת המסקנות המהפכניות הנובעות מכך. השימוש בפילוסופיה האידיאלסטית-רפובליקנית נעשה ע"י התקשורת ומערכות החינוך של המשטר כדי לשטוף את המוח של ההמונים ותלמידי בתי הספר.

  23. אנג’לו איידן למיכאל שורמן הגיב:

    איזה ניסוחים:
    ואני לא חושב שיש אותה למישהו
    מה זה?
    אתה לא מגדיש מחשבה אם למשהו יש פתרון לשאלה?
    או
    המחשבה שלך שוללת את האפשרות הזו?

    איזה ניסוחים:
    מיתוסים, דוגמות וחיפוש אשמים (סטלין, רויזיוניסטים …
    אשמים הפכו למיתוס?
    הרוויזיוניסטים שלטו יותר משלושים שנה בברה"מ לפני התפרקותה. הם היו אלה שקבעו עם החלטות במדיניות שלהם. כלום אין לכך השפעות? שלושים שנה של מיתוס? ממשלה שהיא כולה מיתוס?

    אני לא יודע אם אתה באמת דואג "לעתיד התנועה הסוציאליסתית", אבל, בכל מקרה, אין מה לדאוג. המזל של התנועה הזו הוא בכך שהיא נישענת על מה שקורה בממלכת המציאות ולא על מה שקורה בממלכת החשיבה.

    אילו זה היה הפוך, היה מספיק לקרוא מה שכותבים באתר הזה בכדי להיכנס נכנעים אל תוך ממלכת היאוש. לדאבונם של הכותבים למיניהם (ולא רק בארץ), הם אפילו לא מצליחים לעכב את ההתפתחות עליה אתה אמרת שאתה חושש.

  24. עופר למיכאל שורמן הגיב:

    המישאל שאתה מדבר עליו, בו 75 אחוז מהאזרחים תמכו בהמשך קיומה של ברה"מ דאז, נערך בתקופה שבה המבנה הפוליטי של ברה"מ כבר היה כל-כך רופף, שהוא כבר היה יותר דומה לזה של האיחוד האירופי כיום מאשר לברה"מ של 1985 (או 1920, לצורך העניין).
    המישאל גם נערך לפני נסיון ההפיכה של אוגוסט 1991 שגרם לפחד מפני חזרה לעידן סטאלין וברז’נייב, וחיזק את אלה שרצו בעצמאות של הרפובליקות. אילו היה נערך משאל כזה כעבור שנה יתכן שהתוצאות היו הפוכות.

  25. יובל הלפרין הגיב:

    ברוסיה אכן לא התקיימו מלוא התנאים של מדינה בורגנית מפותחת כפי שתיאר מרקס בכתביו.
    אולם על אחת כמה וכמה לא היו בה התנאים להפוך למדינה בורגנית-ליברלאלית.
    לנין הבין בשלב מסוים שטעה, הוא כמו שאר מנהיגי המפלגה סוציאל-דמוקרטית הכל רוסית, בכך שסברו לתומם שניתן לחזור על כל שלבי ההתפתחות שעברו ארצות מערב אירופה המתועשות.

    לכן, כשהגיעו הדברים מתיאוריה למעשה, ושהממשלה הבורגנית של פברואר 1917 הייתה חסרת אונים (אלפים מתו בחזית מדי יום בגלל חוסר נכונתה לשלום מיד. עיקרון שלוחם השלום עקיבא אור מעדיף לציינו תחת מירכאות), והמועצות הם גורם מרדני, אופוזיציוני מטבעו שעשוי להגביל ממשלה מתפםקדת אך לא לשלוט בעצמו, הובן שהמטרה היא סוציאליזם, אך סוציאליזם המותאם לתנאים שונים במידה רבה לחברת "ערב מהפכה" שתיאר מרקס. לפיכך אני נוטה בדרך כלל להימנע מהמושג "מרכסיזם" לבדו, אלא להשתמש ב"מרכסיזם-לניניזם" – מושג אחד שאין לפצלו למרכיביו ההיסטוריים.

    כל מה שמתאר עקיבא רק מוכיח שמרקס הושפע מתקופתו ומהמקום שבו גדל, וכשכוח פוליטי פועל ברוחו עליו למפרשו על פי הנסיבות שבהם הוא פועל.

    ומכאן ואילך עוצבה מהפכת אוקטובר. מעניין שאנשים שעבורם המושג "דוגמאטי" הוא הגידוף הקשה והפוגעני ביותר, שופטים את מהפכת אוקטובר על פי התאמתה לכתבי מרקס:
    "היי, זה לא כמו שכתוב…"

    מי שקורא היטב את כתבי מרקס מבין שמדובר בפנייה לחיילים ולא לאינטלקטואלים. למפת קרב שאת יישומה בשטח קובעים הפועלים בשטח.
    בעת מצב מהפכני הכתבים הם גורם מגייס, לא הוראות הפעלה.
    ההתפתחויות ההיטוריות הן ש"קוראות מחדש" את הטקסט ומגדירות קונקרטית את המושגים.
    המציאות ההיסטורית הוכיחה שהגורם הדומיננטי בדיקטטורה של הפרוליטריון אינו מועצות ולא איגודים, אלא המפלגה המהפכנית
    עובדה היא שכך היה לא רק בנובמבר 1917, אלא בכל המדינות בעולם שעבורם המהפכה הסוציאליסטית עברה מהכוח אל הפועל.
    המרכסיזם של אודי אדיב ושל עקיבא אור הוא תורה הנלמדת על?י הלוח מול סטודנטים, לא על ידי מנהיגים שמולם עומד הח?יל המגויס שיש להציב בפניו יעדים קונקרטיים, כמו ארמון החורף למשל.

    (אגב, יש לי ספק אם מרקס אכן ראה ברוחו "מועצות", הרי גם אלה ילידי רוסיה המהפכנית. לדעתי עיקר השראתו באה מהמהפכה הצרפתית. את המושג "דיקטטורה מהפכנית" הוא שאל מבלאנקי, אחרון היעקובינים, כך שדיכוי פוליטי לא היה זר לא. לפעמים נדמה לי שאנשים שקראו את כל כתבי מרכס פשוט מחליפים אותו בג’ון סטיוארט מיל או בבנג’מין פראנקלין).

  26. אודי הגיב:

    דוב- אם אתה ,אכן, מדבר לגופו של עניין אולי תסביר לי וליתר הקוראים, מהו בדיוק הקשר בין רפובליקניזם ל"פילוסופיה אידיאליסטית"? מה רע בקשר הזה? ומדוע אתה חושב שהרפובליקניזם, צורת מדינה הקיימת בצורות שונות מזה 2500 שנה, היא אידאליסטית יותר מהדיקטטורה של הפרולטריון והקומוניזם, שתי תפיסות פוליטיות שהן פרי דמיונו הקודח של מרקס?

  27. דוב הגיב:

    לאודי
    אני יכול לומר בפארפרזה הרוצה לשקר ירחיק עדותו
    הויכוח כאן אינו על פילוסופיה אידיאליסטית ורפובליקניזם והקשר ביניהם אלא על הסיבות לקריסת ברה"מ. לכך נתתי הסבר המבוסס על סיבות החברתיות כלכליות לגופו של עניין עד כמה שיכולתי הדלה מאפשרת בתגובה קצרה. אז בבקשה נא לא לגרור את הויכוח למחוזות המרחיקות אותנו מעצם העניין במקום לעסוק בדלות נימוקיך

  28. אננה גולדבלום הגיב:

    המאמר של אודי אדיב נדיר בפתיחות שלו, כמו שאין מחשבה בלי מחשבה מחדש.
    אמיתות דבריו שווה בעיני, לספרו של אייטמטוב "והיום איננו כלה".
    אולם נשאלת השאלה האם כמו גלנרגם אדיב רואה את הלאומיות כנשואים בין פטריוטיזם לתבונה?
    ואם כן היכן מצוי הפטריוטים שלו?

  29. חיים ו. הגיב:

    אבל דב, למה?
    למה בכל משטר קומוניסטי שקם עד היום בכל מדינה שהיא "צמח מעמד של מנהלים שניהל שתי כלכלות מקבילות האחת ציבורית והשניה פרטית"?
    האם הסיבות הם אנושיות? כלומר הבעיה בקומוניסטים, או שמה הסיבות הם מבניות, קרי הבעיה היא בקומוניזם.

  30. עקיבא אור הגיב:

    תגובה למאמרו של אודי אדיב

    במרץ 1917, לאחר מהפכת פברואר ברוסיה שהפילה את שלטון הצאר עזב לנין – שהיה אז בן 47 – את גלותו בשווייץ ונסע ב"רכבת חסומה" גרמנית לרוסיה. נאסר עליו לצאת מהרכבת כי הגרמנים רצו שימריד את פועלי רוסיה לא את פועלי גרמניה ערב צאתו משווייץ נאם לנין בפני נוער סוציאליסטי שוויצרי וסיים את נאומו במלים: "אנו מהדור הישן לא נזכה לראות את הקרבות המכריעים של המהפכה הבאה אך אני בטוח בכך שהנוער הנהדר הפעיל בתנועה הסוציאליסטית בשוויצריה ובעולם כולו יזכה לא רק להיאבק אלא גם לנצח במהפכה הפרולטארית הבאה".

    כלומר במרץ 1917 לנין לא ציפה לראות בימי חייו משטר של בעלות החברה על אמצעי הייצור ברוסיה. הוא העריך כי בעקבות הפלת משטרו הפיאודאלי של הצאר יקום ברוסיה החקלאית משטר בורגני שיפתח את התעשייה ולאחר היווצרות מעמד של עובדי התעשייה תעלה על הפרק מהפכה חדשה שתחליף את משטר הבעלות הפרטית במשטר המבוסס על בעלות החברה על אמצעי הייצור. אולם כאשר הגיע לנין לסנט-פטרבורג והנהגת מפלגת הבולשביקים הקטנה באו לקבל את פניו הוא פתח את דלת הקרון וקרא: "תחי המהפכה הפרולטארית הבינלאומית". זה הדהים את הנהגת מפלגתו שראתה את המצב כפי שהוא ראה אותו בשווייץ. הם העריכו – כמוהו – כי לאחר הפלת הצאר יקום ברוסיה משטר בורגני שיקים תעשייה והם ייצגו את עובדי התעשייה ובבוא העת ינהיגו את מעמד עובדי התעשייה במהפכה שתקים משטר בו החברה כולה שולטת על אמצעי הייצור. כדי לשנות את דעת הנהגת מפלגתו כתב לנין את מאמרו "תזיסים של אפריל" בו שכנע את חברי מפלגתו לדלג על השלב הקפיטליסטי ולהתחיל לפעול מיד למימוש מהפכה סוציאליסטית ברוסיה. ביטאון המפלגה סירב תחילה לפרסם את מאמרו כמאמר אך הוא פורסם כמכתב שלו. בהדרגה הצליח לשכנע רוב במפלגתו לתמוך בעמדתו. מה גרם לו לשנות את דעתו ולקרוא למהפכה סוציאליסטית מידית ברוסיה ? הרכבת הגרמנית משווייץ הגיעה תחילה לפינלנד ושם יצא לנין מ"הקרון החסום" הגרמני ועבר לרכבת רוסית רגילה מפינלנד שנסעה ל"תחנת פינלנד" בסנט-פטרבורג. ברכבת ישבו, אזרחים, חיילים, איכרים. רוסים. לנין – שלא היה מוכר להם – האזין להם וגילה כי כולם אינם מרוצים מממשלת קרנסקי שקמה בעקבות הפלת משטר הצאר כי היא מסרבת לנקוט במדיניות של "שלום מיד" ומתעקשת להמשיך במלחמה. לנין הבין כי רוב הציבור ברוסיה רוצה להפסיק מיד את השתתפות רוסיה במלחמה. זו הייתה הסיבה בגלל ערקו החיילים מהחזית ("החיילים הצביעו ברגליהם" כדבריו) ובגללה הפגינו רבע מיליון פועלות טקסטיל בפטרבורג – והפילו את שלטון הצאר. הוא הבין שאם מפלגתו תעלה את הסיסמה "שלום מיד" הוא תזכה לתמיכה המונית ותוכל להגיע לשלטון. בהדרגה שכנע את הרוב במפלגתו לנקוט בדעתו וכך קיבלה מפלגתו רוב בקרב מועצות החיילים, הפועלים, האיכרים, והאזרחים.

    לא קריאה להקמת משטר סוציאליסטי אלא קריאה ל"שלום מייד" סייעה לבולשביקים להגיע לשלטון.

    המשך ->

  31. עקיבא אור הגיב:

    לאחר קריסת שלטון הצאר בחרו החיילים והפועלים נציגים מתוכם והקימו מועצות לשם ניהול הצבא והתעשייה ללא קציני הצאר או מנהלי התעשייה הקודמים. לבולשביקים לא היה כל קשר להקמת המועצות, הם לא יזמו אותן ולא הקימו אותן. הן הוקמו האופן עצמאי על ידי חיילים ופועלים שרובם לא שמעו מעולם על לנין ומפלגתו. לאחר המהפכה חיילים סירבו לציית לפקודות של קציני הצאר ופועלים סירבו להישמע למנהלים קודמים. המועצות קמו כדי לממש פעילות של הצבא והתעשייה רק באישור רוב החיילים והפועלים. כיוון שהחיילים והפועלים תמכו במפלגות שונות היה לכל המפלגות ייצוג במועצות. לאחר שלנין שכנע את מפלגתו לתמוך במדיניות של "שלום מיד" זכתה מפלגתו לרוב בהרבה מועצות. המועצות ניהלו את הכלכלה והצבא. שום פעילות צבאית או כלכלית לא יכלה להתבצע בלי אישור המועצות. רכבת לא נסעה אם מועצת פועלי הרכבת לא אישרה זאת והתקפה, נסיגה, או תזוזה של צבא לא בוצעה אם מועצות החיילים לא אישרו זאת. זה יצר מצב של דו-שלטון. ממשלת קרנסקי קבעה את מדיניות החוץ אך התנהלות הצבא, התחבורה, והכלכלה נקבעה על ידי המועצות. ב 25 לאוקטובר עמד להתכנס בסנט-פטרבורג כינוס כלל-רוסי של כל המועצות ברחבי רוסיה. בכנס היו 670 צירים, מתוכם 390 בולשביקים ו 179 סוציאל-רבולוציונרים שמאליים שתמכו בבולשביקים. כלומר למפלגת לנין היה רוב מוחלט בכינוס זה. היה ברור שכל החלטה שלנין יציע תקבל רוב מוחלט. היה ברור גם כן שהבולשביקים יציעו לאסור את ממשלת קרנסקי ולהקים את שלטון המועצות ויכריזו על "שלום מיד" אך בערב לפני כינוס כנס המועצות כתב לנין מכתב דחוף לחברי הנהגת מפלגתו בו כתב: "חברים, אני כותב שורות אלה בערב ה-24 לחודש. המצב הוא קריטי באופן קיצוני. ברור לחלוטין שכל דחייה של ההתקוממות היא אסון. בכל כוחי אני קובע שהמצב תלוי על חוט דק. אנחנו ניצבים בפני בעיות שאי אפשר לפתור אותן באמצעות כינוסים ואפילו לא באמצעות כינוס של מועצות אלא רק על ידי מאבק של העם, של ההמונים, של העם בכוח הנשק. אסור לנו לחכות. עלינו לאסור – בכל מחיר – את הממשלה הערב, הלילה. עלינו לפרק את שומרי הממשלה מנשקם או להביס אותם – אם יתנגדו. אסור לנו להמתין. אנו עלולים להפסיד הכול…. אם נתפוס את השלטון זה לא יהיה בניגוד למועצות אלא בשמן ".

    בעקבות מכתב זה שיגר "הוועד הצבאי המהפכני" [של הבולשביקים] בהנהגת טרוצקי יחידת צבא שכבשה – כמעט ללא קרב – את ארמון החורף של הצאר ואסרה את שרי ממשלת קרנסקי. שום "המון נושא נשק" או "עם חמוש" לא כבש את ארמון החורף אלא קומץ חברי מפלגה בהנהגת טרוצקי. לא מדובר בהתקוממות עממית אלא בקשר של קומץ. נגד מי היה הקשר מכוון ? נגד ממשלת קרנסקי ? הרי כולם ידעו כי למחרת יקבל לנין רוב בכינוס המועצות להצעה לאסור את הממשלה ? מדוע התעקש לנין שמפלגתו תאסור את ממשלת קרנסקי לפני שכינוס המועצות יעשה זאת ? כי מי שאוסר ממשלה הופך לשליט הבא במקומה. אם כינוס המועצות היה אוסר את הממשלה היה הכינוס הופך לשליט רוסיה. לנין לא רצה שכינוס המועצות יהפוך לשליט. הוא רצה שמפלגתו תהיה שליט יחיד. הוא לא רצה שלטון מועצות למרות שלמפלגתו היה רוב במועצות. הוא רצה שמפלגתו – יותר נכון הנהגת מפלגתו – תהיה שליט יחיד, בלתי תלוי במועצות. לכן ביצע מחטף של השלטון מכינוס המועצות. אילו היה כינוס המועצות שליט רוסיה היה שם שלטון מועצות בהן מיוצגות כל המפלגות. לנין לא רצה זאת. הוא רצה שלטון של הנהגת מפלגתו. כל מה שקרה ברוסיה לאחר מחטף השלטון מהמועצות התאפשר בגלל מחטף זה.

    המעוניין לקרוא עובדות נוספות על נושא זה מתבקש לשלוח לי את כתבתו ואשלח לו בחינם את ספרי האנגלי החדש

    WHO SHOULD SHAPE SOCIETY?

    BIG BUSINESS? BIG GOVERNMENT? OR DIRECT DEOCRACY

  32. אבי הגיב:

    לא הבנתי אודי, מה הפתרון שלך מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית או סתם קפיטליזם ליברלי?
    בכלל האם הבעיה בימינו היא המשטר הקומוניסטי שיש בישראל או אלפי הקבוצות המרקסיסטיות המכילות מליוני חברים ותומכים שרוצות להפוך את המדינה למרקסיסטית או שמא הבעיה ב-2007 בישראל היא המשטר הקפיטליסטי שיש בישראל שבגללו הפערים והעוני בישראל הם השניים בגודלם במערב אחרי ארה"ב? במה יותר חשוב בישראל של 2007 להיאבק?

  33. אנג’לו איידן הגיב:

    כמה טוב לצפות איך האינטלקטואלים הזעיר בורגנים מסרסים את עצמם לדעת. וזה במו ידיהם.
    למה זה כל כך טוב?
    תארו לעצמכם שהאינטלקטואלים האלה היו מגיעים לסוף דעתו של לנין או, יותר מדויק, היו מגיעים לדרגה שעושה אותם מסוגלים להוביל את ההמונים ואת המועצות שלהם לידי תפיסת השלטון. בואו ונניח כי הם יכולים להשלים את השלב הזה של המהפכה הפרולטרית, הרי שהם לא יוכלו אף פעם לעבור לשלבים הבאים של המהפכה הזו בלי להתייצב בשלמות לצד האינטרסים הפרולטרים. אם במאוחר כך הם עושים, אז עדיף להם להקדים ובכך להגיע לסוף דעתם המהפכנית של מרקס, אנגלס, לנין וסטלין בשלבים טרום-מהפכניים.

    טוב שהם לא יכולים להגיע לדרגה זו כי, אילו היו מגיעים אליה רק עבור תפיסת השלטון, מה היינו עושים אנחנו, הפועלים, החיילים ושאר הכוחות המהפכניים, אחרי התפיסה הזו עם מנהיגים מוגבלים שכאלה.

    לא חברים! כדי לנו לפעול במסלול בו האינטליגנציה שלנו תאולץ להתפתח מהפכנית, מאשר, נחפזים, לקבל את המוגש לנו על-ידי האינטלקטואלים הנ"ל.

    אנג’לו איידן

  34. לנין ליובל הגיב:

    "לפעמים נדמה לי שאנשים שקראו את כל כתבי מרכס פשוט מחליפים אותו בג’ון סטיוארט מיל או בבנג’מין פראנקלין".
    לנין כמובן הסביר יפה מאוד איך קאוטסקי ושות’ הפכו את מארקס לליברל מצוי.
    השוני בין הכתבים של מארקס לבין התנאים המהפכניים לאחריו באו כמובן לידי ביטוי גם במהפכות באסיה ודרום-אמריקה.
    הרי ברור שהטקטיקה המהפכנית שונה מאוד במדינות החקלאיות של דרום-אמריקה מאשר ממה שמארקס דיבר עליו (מאוד מעניין לקרוא את הספר של פידל קסטרו ואיך הוא מבין את הטקטיקה המהפכנית).
    זו לא נסיגה מהמרקסיזם, זה פשוט מרקסיזם בתנאים אחרים (והרי הכלל הכי חשוב של הדיאלקטיקה הוא שהאמת היא תמיד קונקרטית…).

  35. אודי אדיב הגיב:

    אבי-בניגוד למרקסיסטים ולכל הפעילים החברתיים, אני אכן, מגדיר את המשטר הישראלי באופן פוליטי ולא באופן כלכלי. כך,על פי ההגדרה הפוליטית עיקר הבעיה איננה "המשטר הקפיטליסטי" והפערים הכלכליים שהוא יוצר, אלא "הפערים הפוליטיים", כלומר ההדרה של התושבים הפלסטינים מ-"עניין הציבור",על ידי המימסד הפוליטי הביטחוני הישראלי. אין פירושו של דבר שאני מקל ראש בניצול כלכלי. ההבדל,הוא שאני רואה אותו לא כתכלית לשמו אלא כאמצעי נוסף של שליטה והדרה פוליטית בידיו של אותו מימסד פוליטי צבאי.כדי להמחיש את הדברים מספיק להזכיר רק שהקפיטליזם מנצל את פועליו, אולם האליטה הפוליטית הצבאית הישראלית הורגת את הפלסטינים ומובילה את כולנו לאבדון. מה שאני מציע באופן כללי הוא אכן לאמץ את החוקה הרפובליקנית הצרפתית + החוקים החברתיים של הסוציאל-דמוקרטיה השבדית.

  36. עקיבא אור הגיב:

    מה היה קורה אם לנין לא היה אוסר את ממשלת קרנסקי ב-24 לאוקטובר?

    על שאלה זו אפשר לענות בוודאות גמורה:

    1) הכינוס הכלל-רוסי של המועצות היה מתכנס כמתוכנן ב-25 לאוקטובר.

    2) הכינוס היה מקבל את הצעת לנין לאסור את ממשלת קרנסקי כי למפלגתו היה רוב מוחלט בכינוס ובכל מפלגה היו צירים נוספים שתמכו בהחלטה זו.

    3) הכינוס היה מקים ממשלה חדשה מורכבת מנציגי המפלגות המהפכניות המיוצגות בכינוס. קרוב לוודאי שהייתה זו ממשלת קואליציה עם רוב בולשביקי ומיעוט סוציאל-רבולוציונרי שמאלי.

    4) הכינוס היה מכריז על הפסקה מידית של השתתפות רוסיה במלחמה.

    5)) הכינוס היה מכריז על הלאמת הקרקעות.

    6) הכינוס היה מכריז על המועצות ברחבי רוסיה כמוסדות השלטון החדש.

    הוודאות במתן התשובה מבוססת על העובדות הבאות:

    1) מועצות החיילים, הפועלים, האיכרים והאזרחים היו קיימות במציאות ברחבי רוסיה ופעלו ממילא כמכשיר השלטון המהפכני. רוב החיילים, הפועלים, האיכרים והאזרחים סירבו לציית לעיריות הישנות, להנהלות המפעלים הקודמות, לפיקוד הצבאי, וצייתו רק למועצות. הם עצמם הקימו את המועצות כי כל מוסדות השלטון הקודם התעלמו משאיפותיהם. לכן צייתו למועצות וראו בהן את הכלי השלטוני של השלטון המהפכני.

    2) למפלגות המהפכניות – לבולשביקים, לסוציאל רבולוציונרים, לאנרכיסטים היה במועצות רוב מוחלט שום החלטה אנטי-מהפכנית לא יכלה להתקבל.

    3) כל הצעות לנין היו מתקבלות כי למפלגתו היה רוב מוחלט בכינוס.

    כלומר – היה קם שלטון קואליציה של מפלגות מהפכניות שכלי השליטה העיקרי שלו הן מועצות מקומיות של חיילים, פועלים, איכרים, ואזרחים ברחבי רוסיה. שלטון זה היה נלחם נגד הכוחות האנטי-מהפכניים ומתבסס בכל תחומי החיים הכלכליים והחברתיים. בשלטון כזה לא הייתה פורצת השביתה הכללית של פועלי פטרבורג ב-1921 וכמובן גם לא מרד הימאים של קרונשטדט שדרשו שלטון של מועצות המורכבות מנציגי בל המפלגות המהפכניות. לא מנציגי מפלגה אחת בלבד.

  37. יובל הלפרין הגיב:

    לדעתי הן הממשלה והן המועצות היו מפוררות עצמן לדעת בוויכוחים אינסופיים. לכל אחד חשוב היה יותר "להביע את דעתו" ולא להגיע להחלטות, ולבסוף הבררה הייתה בין שתי אופציות אוטוקראטיות:
    דיקקטורה מהפכנית או ריאקציה צארית.

  38. אבי הגיב:

    אודי, מה הטעם לדון מה יותר חשוב. הרי גם הכיבוש קיים אך גם פערים ושיעור עוני מחפיר קיים בישראל. ברור לכל, שאם נגיד לרוב תושבי ישראל שהפערים והעוני לא מעניינים אותנו אלא רק הנושא הפוליטי, אז רוב תושבי המדינה יתרחקו מאיתנו ויהיו חסרי אכפתיות לנו ולמאבקנו (זאת תהיה בהחלט תגובה הולמת לך אודי שאומר שאתה חסר אכפתיות לרוב התושבים ולמאבקיהם). בשנים האחרונות הנושא שהולך והופך מרכזי יותר הוא הניצול הכלכלי ויש לשים, לעניות דעתי, את רוב הדגש עליו. בעוד הנושא הפוליטי משתפר קלות, הניצול הכלכלי הולך ומתדרדר. כל מי שנאבק בניצול ובדיכוי לא יכול להתעלם מכך או להפוך ניצול זה לשולי, אחרת הוא יהיה לא עקבי ויהפוך לשולי בעצמו בישראל (זה מה שקרה לשמאל ולמחנה השלום הישראלי).
    בנוסף, אודי, אתה צריך לזכור שעוני ופערים כמעט תמיד מגבירים את הלאומנות, משום שמה שנותר לעניים זה לפחות הכבוד הלאומי שלהם. מדינה שלא מאחדת את תושביה דרך הגאוה של היותה שוויונית ודואגת לחלש בתוכה (כדוגמת מדינות סקנדינביה), תאחד את תושביה דרך הגאוה של היותה חזקה ומיליטנטית (ע"ע תאצ’ר, רייגן, בוש וכו’).

  39. לעקיבא אור: קונגרס הסובייטים שאתה מדבר עליו ייצג מיעוט באוכלוסייה הגיב:

    לא מדובר בגוף מייצג. מבחינה אלקטוראלית הוא ייצג אולי רבע, לכל היותר שליש מהעם ברוסיה, ואילו הממשלה הזמנית בראשות קרנסקי נשענה על קואליציה רחבה שייצגה את רוב האוכלוסייה והיתה מיוצגת ב’פרה-פרלמנט’ שבו נטלו חלק לא רק המפלגות הסוצ’ שרובן היו אנטי-בולשביקיות, אלא קודם כל מפלגות האיכרים, הליברלים, העמים הלא-רוסיים וכד’.

    למעשה מה שאתה מציע זה החלפת הדיקטטורה הבולשביקית בדיקטטורה של מיעוט אחר, קצת יותר גדול, אבל עדיין מיעוט לא גדול בחברה.

    הגוף המייצג של החברה הרוסית היה האסיפה המכוננת שהבחירות אליה היו אמורות להתקיים זמן קצר לאחר מכן.

    בבחירות האלה שהתקיימו לבסוף זמן קצר אחרי הפוטש הבולשביקי ושההשתתפות בהן נמנעה משורת אירגונים ומפלגות שייצגו את מה שהקומוניסטים כינו ‘בורגנות’ ו’קולאקים’, נבחר למרות הטרור המשטרתי הבולשביקי רוב אנטי-בולשביקי ברור של למעלה מ-75%. כלומר, הבולשביקים ולווייניהם ייצגו מיעוט די קטן בחברה הרוסית.

    בכינוס הראשון של האסיפה המכוננת דחה רוב גדול את הפוטש הבולשביקי ודרש הקמת ממשלה דמוקרטית. בתגובה לכך פיזרו הבולשביקים בכוח את האסיפה ואסרו את מנהיגיה.

  40. עופר הגיב:

    הויכוח שמתנהל כאן בעניין מהפכת 1917 הוא אולי מעניין אבל קצת עקר. קודם כל בהיסטוריה אין טעם רב לשחק בשאלה "מה היה קורה אילו". גם לא צריך לתת לאליטות שליטות – ולמעשה לאדם אחד בשם לנין – תפקיד כל-כך מכריע בהיסטוריה של רוסיה כאילו הכל באוקטובר 1917 ברוסיה הסתובב סביבו.גם אין טעם לבקר את לנין על כך שהיה יותר מדי "לניניסט" כלומר החליט לפעול דרך המפלגה ולא דרך המועצות שלמפלגתו היה בהן רוב.

    וגם אם היה מחליט לפעול דרך המועצות הרי שהיתה קמה ממשלה עם רוב למפלגתו ויתכן שההתפתחות היתה בדיוק כפי שקרה בפועל. הרי רוסיה לפני מהפכת אוקטובר לא היתה בדיוק מדינה דמוקרטית שבה יש מגבלות על כל ממשלה, בלי קשר לרצון החברים בה – לקרנסקי היו הרבה יותר סמכויות מאשר,למשל, לממשלתו של פוטין כיום.

    בעניין הויכוח מה הרלוונטיות של מרקס, אולי ההתפתחות אחרי 1917 מסבירה מדוע הקומוניזם התמוטט. היו שני סוגים של משטרים קומוניסטיים: הגרורות הסובייטיות במזרחי אירופה, שבהן הקומוניזם נכפה ע"י הצבא האדום, ומדינות חקלאיות שבהן קבוצה קטנה של פועלים ואיכרים תפסו את השלטון בהנהגת המפלגה(רוסיה סין ואחריות).
    זה לא מה שמרקס חזה, אפילו לא בערך, מכיוון שדיבר במפורש על תפיסת השלטון – בכוח או דרך הקלפי – אחרי שיהיה תהליך תיעוש ותקום דמוקרטיה בורגנית. אבל בכל המדינות מהסוג השני לא היה תיעוש נרחב, ובכולן לא היה שלטון דמוקרטי קודם.כלומר הקומוניזם שם התאים את עצמו לשלב מסויים של התפתחות כלכלית, וכאשר הכלכלה התפתחה הלאה לא היה יכול להחזיק מעמד. ואולי יש בכך הסבר מדוע עדיין לא התמוטט הקומוניזם במדינות כמו סין שבהן השלב הכלכלי הזה עדיין לא הגיע.

  41. אודי אדיב הגיב:

    אבי-נראה לי שחסרה אצלך הבחנה בין אמצעי ותכלית ועל כן אתה לא שואל כלל "מה חשוב יותר"? כך גם,אני כותב במפורש שהניצול הכלכלי הוא אמצעי חשוב בידיה של האוליגרכיה הצבאית השלטת בישראל. לך, לעומת זאת ברור "שאודי חסר אכפתיות לרוב התושבים." בלשון המשל, נאמר שכושר ההליכה של התינוק הוא כושר חשוב מאין כמוהו, אולם החשיבות של המהלך הזה מושגת להלכה ולמעשה אך ורק לאורה של התכלית האנושית הבוגרת. זהו, אפוא, בעיני, פחות או יותר, גם היחס בין המאבק הכלכלי שלך למאבק הפוליטי שלי.
    שנית, אינך מבחין גם בין ההיבט הנורמטיבי, התבוני הרצוי של "הטוב" האנושי הקשור יותר לראש, לבין ההיבט המצוי הקשור בעיקר לבטן.גם כאן אין פירושו של דבר זלזול בתפיסת "הטוב" המצויה של הבטן, אלא התביעה להעלאתה לדרגתו של הראש. במילים אחרות, המאבק המקצועי של "רוב תושבי ישראל"(נראה לי ששכחתה את הרוב הפלסטיני) הוא חשוב וראוי לתמיכתו של השמאל אך ורק מנקודת המבט של תפיסת "הטוב" הפוליטית. בהעדר של תפיסה פוליטית רדיקלית המאבק הזה מאבד את החשיבות הנורמטיבית הסובלימטיבית שלו ומשאיר אותנו בדרגתה של "הבטן".ובשביל הדאגה לבטן של "רוב התושבים" (מדוע לא כולם?)לא צריך אותך ואותי, יש לנו כבר את עופר עיני ורן ארז.

  42. לכולם מאנג’לו איידן הגיב:

    זהו הבלגן בהתגלמותו!

    " האנשים האלה שייכים למדרשת החשיבה עם קו מנחה ראשי: הטיעון הוא ההוכחה. קו מנחה נוסף שלהם הוא: אי-ידיעה היא סיבה מספקת. עבור הטיעונים של עצמם, הם אף פעם מציעים כל הוכחה חוץ מהטיעונים של עצמם. עבור הטיעונים של המרקסיסטים-לניניסטים, אף על פי כן, נדרשות הרמות הכי גבוהות של הוכחה; ובמקרה שכאלה רמות מתממשות בדייקנות ובאות, הם מסרבים לקבל את ההוכחה הזו, היות והיא לא מתאימה להתבוננותם במציאות. באמת, אף הוכחה יכלה אי-פעם לספק אותם. בשום פנים ואופן אנחנו יכולים לשכנע אותם מתי שהו; אף פעם, וזה מתקיים, כל עוד הם לא נפרדים מתפיסתם הזעיר בורגנית ומשחצנותם האינטלקטואלית. אבל, זה לא האנשים האלה שאנחנו מנסים לשכנע. אנחנו מנסים להגיע למעמד העובדים ולטוב ביותר ולכנה ביותר שבו; יש לנו את החובה להתיר את הבלגן שנגרם בתודעת הבריות על-ידי החברה המיוחסת הנ"ל. ממש עם הדברים האלה בתוך הראש שלנו, שאנחנו לקחת על עצמנו את הטרחה לבטא את העובדות שבמשך כל בך הרבה זמן נטמנו ועוותו. "

    כל 24 לחודש, בכל חודש, אנחנו נפרסם באתר שלנו עוד ניתוח ועוד ניתוח – גם על מה שניטמן ועוות וגם על המציאות המתפתחת בזמן הנוכחי מולנו.

    אנג’לו איידן

  43. שי נ. לאבי הגיב:

    "מדינה שלא מאחדת את תושביה דרך הגאוה של היותה שוויונית ודואגת לחלש בתוכה (כדוגמת מדינות סקנדינביה), תאחד את תושביה דרך הגאוה של היותה חזקה ומיליטנטית (ע"ע תאצ’ר, רייגן, בוש וכו’)."

    אבל יש בעייה היסטורית עם הניתוח הזה. כשישראל היתה יותר סוציאליסטית היא גם היתה יותר מיליטריסטית. בעבר אף אחד לא העז בכלל לערער על כך שאנו "הצודקים" ועל האתוס המיליטריסטי בכללותו. החינוך שלימדו בבית הספר היה חינוך ששאב את רעיונותיו מתנועת העבודה.

    גם מה שנתפס בישראל כ- "שמאל" יצא יותר למלחמות מאשר מה שנתפס כ- "ימין".

    לכן, בראייה אידיאליסטית דבריך נראים נכונים, אולם בראייה היסטורית נראה שדווקא ההפך הוא שמתרחש.

  44. דוב הגיב:

    עפ"י אודי, נערי האוצר למשל משתמשים בבעלי ההון כדי להאדיר את השליטה של האליטות הפוליטיות צבאיות…
    ישראל אינה מדינה קפיטליסטית במובן הקלסי. היא מדינה קפיטליסטית קולוניאלית, כלומר מלבד ייצוג האינטרסים הכלכליים של בעלי ההון בתוך החברה הישראלית היא מייצגת מטרת על, נישול הפלסטינים מאדמתם והעברתה לשליטה יהודית לטובת מהגרים ובעלי הון יהודים. גם למטרה הזאת יש מניעים כלכליים בבסיסה ומעורבים בה מתחילת דרכה של הציונות ועד להתנחלויות של ימינו בעלי הון יהודים ואימפריאליסטים שמימנו אותה למטרותיהם. זאת סיבת הדרתם הפוליטית של הפלסטינים ולא קפריזה או צורך של שליטה לצורך שליטה של האליטות הפוליטיות צבאיות.
    וליובל
    משטר אינו מה שמכריזים עליו מנהיגיו או אפילו חברי המפלגה. משטר נבחן קודם כל עפ"י השיטה שבה מתקיים בו הייצור הכלכלי.
    המשטר הצארי ברוסיה התמוטט מסיבותיו הוא כשם שהתמוטטו משטרים פיאודלים באירופה לפניו. אבל ברוסיה לא נוצרו התנאים למעבר למשטר קפיטליסטי, הצבר הון ותשתית תעשייתית ומעמד בורגני חזק דיו מבחינה פוליטית. את המשימה הזאת לקח על עצמו המשטר הסובייטי בברה"מ בעיקר בתקופת סטלין. את אופן הייצור הזה של תקופת המעבר שהיה מבוסס בחלקו על עבודת כפייה צריך עוד לנתח ולבדוק אלא שלא היה זה ולא יכול היה להיות משטר סוציאליסטי (ולא "דרך סוציאליזם"), אעפ"י שהכוחות המובילים אותו יצאו מהמפלגה הבולשביקית והשתמש לצרכיו עד כמה שאפשר באידיאולוגיה ובסמלים מרכסיסטיים.
    המשטר הזה סיים למעשה את תפקידו אחרי שיקום ברה"מ מההרס של מלחמת העולם השנייה. מאז החל להתפורר ופינה את מקומו באופן הגיוני מבחינה היסטורית למשטר קפיטליסטי.
    כמובן שהתיאור הזה הוא סכמטי ורחוק מהסבר מקיף וממצה אבל בתכלית זה תמצית העיניין. מי שחושב שקריסת ברה"מ נגזרה מבגידתו של "החבר" גורבצ’וב מוטב ירחק מכל מחשבה מרכסיסטית.

  45. עקיבא אור הגיב:

    רוב ומיעוט במהפכה פוליטית
    ====================
    בכל מהפכה פוליטית יש שני שלבים שונים:
    1) קריסת המשטר הישן
    2) הקמת המשטר החדש
    לא פעילות המהפכנים גורמת לקריסת המשטר הישן. לזה גורם בעיקר המשטר הישן עצמו, בתפקודו הכושל.
    "קריסה" איננה בהכרח תופעה פיסית כמו מפלה צבאית, משבר כלכלי, או משבר פוליטי (התפטרות ממשלה וחוסר אפשרות להקים ממשלה חדשה)
    "קריסה" מתבטאת בעיקר באדישות רוב הנשלטים לגורל משטר הישן, ובחוסר נכונותם להגן עליו.
    מה שלא יהיה האירוע שגרם למפלתו של משטר הרי קריסתו מתבטאת בעיקר בעובדה שרוב אלה שחיו בו – וחונכו להגן עליו – לא קמו להגן עליו או להחזירו לשלטון לאחר שהוקם משטר חדש, מנוגד באופיו למשטר הישן.
    "קריסת הסוציאליזם" מתבטאת בכך שרוב תושבי ברית-המועצות אינם מוכנים עליו גם כיום – 16 שנים לאחר החלפת המשטר הישן שם במשטר המנוגד לו באופיו. הם אינם מוכנים לפעול להחזרת המשטר הקודם. לא האירועים לפני 16 שנה, אלא אי-נכונות מתמשכת להחזיר את המשטר הקודם היא היא ה"קריסה".
    מהפכנים ממלאים תפקיד מרכזי רק בשלב השני, שלב הקמת המשטר החדש. ייחודם הוא בכך שהם נתנו דעתם מראש – זמן רב לפני קריסת המשטר הישן – על החלופה למשטר הישן, על מבנה המשטר החדש,
    רוב אלה שחיים בתוך משטר קיים מקבלים אותו כדבר מובן מאליו, כ"נתון טבעי", כ"הכרח היסטורי" או כ"רצון האל". כאשר הם הופכים אדישים למשטר אין רובם פועל להקמת משטר חלופי. לכל היותר יפעלו לתיקון ליקויים מסוימים במשטר אך לא להחלפתו. אלה שפועלים להחלפת משטר קיים במשטר חלופי, ונותנים דעתם כל מבנה החלופה, הם המהפכנים.
    בכל מהפכה המהפכנים הם קומץ קטן אשר מצליח לשכנע מיעוט מאלה שחיו במשטר הישן בעדיפות המשטר החלופי שהם מציעים.
    נכון ש"כינוס המועצות" ברוסיה ב- 1917 ייצג בערך רבע מהאוכלוסייה. אך לרבע זה היה יתרון גדול על שאר שלושת הרבעים – הייתה לו תכנית ברורה של משטר חלופי, של מבנה המשטר החדש – ונכונות להילחם להקמתו ולהגנתו
    כך שהמצב ברוסיה ב-1917 היה בערך כזה:
    רבע מהאוכלוסייה תמך בשלטון מועצות והיה מוכן להילחם עבורו.
    רבע מהאוכלוסייה התנגד לשלטון מועצות והיה מוכן להילחם נגדו.
    שני רבעים התנגדו למשטר הצאר ולא היו מוכנים להגן עליו אך גם לא להילחם בעד שלטון המועצות. הם לא התנגדו לשלטון מועצות אך לא היו מוכנים להילחם למענו
    למרות שרבע מהאוכלוסייה התנגד לחלופה שהמהפכנים הציעו ורצה לשמר את מבנה המשטר הקודם (בתוספת תיקונים) הרי שני הרבעים הנותרים – שלא השתתפו בפעילות להקמת משטר חדש – לא התנגדו לו. הם מאסו במשטר הישן ולא היו מוכנים להגן עליו אך לא הייתה להם תכנית ברורה למשטר חלופי,
    התפלגות כזאת של האוכלוסייה היא טיפוסית לשלב של החלפת משטר ישן במשטר חדש. כך זה היה במהפכה האנגלית של קרומוול במאה ה- 17 וגם במהפכות האמריקאית והצרפתית במאה ה-18.
    בדרך כלל "מהפכה" נעשית על ידי מיעוט.
    אין זה פוסל אותה אם הרוב מסכים לה לאחר מעשה.

  46. אבי הגיב:

    אודי, נערי האוצר ובעלי ההון מעוניינים בראש ובראשונה במיקסום רווחיהם, אם זה אומר תמיכה במיליטריזם מה טוב, אם זה אומר התנגדות למיליטריזם אז הם הם יתנגדו למיליטריזם. אנו היינו עדים בזמן האחרון לקיצוץ בתקציב הבטחון והתקפות בתקשורת על אנשי הצבא ועל התנאים שלהם במקביל לקיצוץ מסיבי בקצבאות ובהוצאה הממשלתית והתקפה בתקשורת וע"י משרד האוצר ובעלי ההון על העובדים ו"הפרזיטים" שמקבלים קצבאות. מה שמעניין אותם הוא בעיקר מיקסום רווחיהם.
    אתה מוחה על כך שאני סבור "שאודי חסר אכפתיות לרוב התושבים." אולם מספר משפטים אחר כך אתה מודה בכך וטוען "המאבק המקצועי של "רוב תושבי ישראל"(נראה לי ששכחתה את הרוב הפלסטיני) הוא חשוב וראוי לתמיכתו של השמאל אך ורק מנקודת המבט של תפיסת "הטוב" הפוליטית". כלומר באמת לא אכפת לך מהעניים, העובדים, החד הוריות וכו’, אלא אם זה עוזר לך לנגח את הכיבוש של הפלסטינאים. לדידך, אין כמעט טעם להיאבק בניצול כלכלי בחברה שבה יש שוויון פוליטי (או שאולי אתה תמים לחשוב שבמדינות שבהן יש שוויון פוליטי אין ניצול כלכלי?). הדרך הזו שמחנה השמאל הלך בה במשך שנים הובילה מצד אחד לאליטיזם ולשיתוף פעולה קלוקל עם בעלי הון ומפלגות שתומכות ב"קפיטליזם החזירי" כגון "שינוי" מצד אחד ולחוסר אמון ואף לחוסר רלוונטיות של מחנה השמאל כלפי רוב תושבי מדינת ישראל. בסופו של דבר, ברגע שהמצב קצת הסתבך (האינתיפדה השנייה) מחנה השמאל נשאר כמעט בלי תומכים ובצדק. הדרך שלך אודי, תוביל להתמוטטות מוחלטת של מחנה השמאל (מצב דומה היה באירופה בראשית המאה ה-20, בה מחנה השלום הליברלי התמוטט לחלוטין, אולם למזלה של אירופה הוא הוחלף במחנה שלום עקבי ואותנטי יותר והוא מחנה השלום הסוציאל דמוקרטי).
    למעשה אודי, אתה לא מציע לתושבי מדינת ישראל כלום. מעין מדינה נייטרלית ולא מתערבת שלא רלוונטית לחייהם ומשאירה אותם בידי "השוק החופשי" ובעלי ההון, אם ככה אז לא פלא שהם יפנו למחנה הלאומי שנותן להם לפחות גאוה וסולידריות לאומית.
    "ובשביל הדאגה לבטן של "רוב התושבים" (מדוע לא כולם?)לא צריך אותך ואותי, יש לנו כבר את עופר עיני ורן ארז". לא, עיני וארז לא מספיקים (בטח לא עיני), הם זקוקים לקבוצות, מפלגות ותנועות המונים שיעזרו להפוך את ישראל הקפיטליסטית למדינת רווחה סוציאל דמוקרטית. באותה מידה יכלתי לכתוב שאין טעם להתעסק בנושא הפוליטי בשביל זה יש לנו את ביילין, "שלום עכשיו" ו"מרכז פרס לשלום".
    המטרה הראשית ו"הטוב" העליון היא חברה סוציאל דמוקרטית עם אלמנט של אזרחות ריפובליקנית בצד הפוליטי. אולם אני מעדיף שבדיה שבה הדת לא מופרדת מהמדינה (למרות שהיא המדינה החילונית ביותר בפועל בעולם) אך היא מדינת רווחה מארה"ב שבה הדת מופרדת רשמית מהמדינה (אך היא המדינה הדתית ביותר במערב) אך היא מדינה קפיטליסטית חזירית.

  47. עקיבא: אם ככה לא צריך דמוקרטיה הגיב:

    מספיק שיהיה מיעוט של אנשים נחושים, כאלה ש"ייחודם הוא בכך שהם נתנו דעתם מראש – זמן רב לפני קריסת המשטר הישן – על החלופה למשטר הישן", כדי להפקיד בידיהם את גורל החברה.

    די בכך שהם יעשו ‘מהפכה’, כי "בדרך כלל "מהפכה" נעשית על ידי מיעוט.
    אין זה פוסל אותה אם הרוב מסכים לה לאחר מעשה." כלומר, המיעוט ה’מהפכני’ שיקים דיקטטורה כבר ידאג לכך שהרוב ייתן את הסכמתו בדיעבד – ולא… בשביל זה יש צ’קה, גולאג ועוד כמה דברים.

    ואגב, מי שהפיל את שלטון הצאר היתה מהפכת פברואר הכלל-עממית שבה הבולשביקים לא שיחקו כל תפקיד, ולא ההפיכה הבולשביקית שמונה חודשים אח"כ. נושא הדיון הציבורי ברוסיה באוקטובר 1917 לא היה שלטון הצאר שכבר לא היה קיים והיה קונסנזוס רחב נגד חזרתו, אלא איך לפתור את הבעיות הקשות של החברה הרוסית – המלחמה, העוני, הנחשלות. בעיות כאלה לא פתרות באיבחת חרב, בפוטש ובאלימות, אלא בהתמודדות ממושכת ובגיוס כל הכוחות בחברה למשימה בדרך של דיון ציבורי, בניית כללי משחק מקובלים על כולם והכרעות דמוקרטיות.

    זאת לא הדרך שאותה מציע עקיבא. לכן לא פלא שהוא שותק על פיזורה בכוח של האסיפה המכוננת ע"י הבולשביקים – אותה אסיפה מכוננת שייצגה לא רבע, אלא כמעט את כל העם (חוץ מאלה שנמנע מהם להשתתף בבחירות באמצעים של מדינת משטרה), כי האסיפה המכוננת התייצבה נגד הדיקטטורה של הרבע נגד שלושת הרבעים.

    ואכן, בשביל מה צריך דמוקרטיה במאה ה-20 או ה-21 אם אפשר לחזור תמיד לימי קרומוול ורובספייר במאות ה-17 וה-18? מאז הימים ההם היו אין ספור ניסיונות של ‘מיעוט נחוש’ לכפות את דעותיו על הכלל, שהביאו אסונות על האנושות בכל רחבי תבל. רק הדמוקרטיה התגלתה כצורת שלטון ראוייה ובת-קיימא ומקדמת את החברה.

    הלקח העיקרי מקריסת הקומוניזם הוא שלאורך זמן שום משטר לא יוכל להתקיים על כידונים נגד רצון החברה. אפשר לסגור את האיכרים בקולחוזים, לגרשם לסיביר, להרעיבם, להכותם ולרצחם נפש, אך אי-אפשר להכריח אותם לעבוד ביעילות ומתוך יוזמה ורצון לתרום להצלחת הכלכלה. כנ"ל הפועלים, האינטליגנציה, המיעוטים הלאומיים וכל ייתר הקבוצות בחברה. אין סיכוי שחברת העבדים שקרסה לפני 1500 שנה בתנאים של חברה וכלכלה מפגרות תוכל להתקיים דווקא בתנאים של חברה, טכנולוגיה ומשק מודרניים.

  48. אודי אדיב הגיב:

    דוב-נראה שעיקר הויכוח בינינו קשור להגדרתה ומקורה של האדנות והשליטה בחברה.אתה בתור מרקסיסט מאמין שמקור העוצמה והשליטה טמון בבעלותו של האדם על אמצעי היצור. כך, אתה כדרכם של המרקסיסטים, עסוק כל הזמן בגילוי "האינטרסים הכלכלים" העומדים מאחורי ההגמוניות הפוליטית, הצבאית,האידיאולוגית והתרבותית של האליטה השלטת בחברה.על כן גם, כפי שאכן, שמשתמע מדבריך אתה מאמין שנערי האוצר מסכימים, ללא שום התנגדות, להוציא כשליש מהתקציב על ביטחון ועוד כרבע על מימון הישיבות וכל ענייני הדת היהודית בשרותה של גברת אריסון ושות..
    שנית,אתה טוען שישראל, בתור מדינה קפיטליסטית קולוניאלית, כובשת ומנשלת את הפלסטינים בשרותם של בעלי ההון היהודים (מי הוא,לפי ההגדרה שלך,יהודי?).
    אני, לעומת זאת טוען, לאורה של התפיסה הרפובליקנית, שמקורה של האדנות הוא "הבעלות" על המדינה, או מה שהרומאים כינו כ"עניין הציבור". כך, אני מסביר את הכיבוש כביטוי הפוליטי הצבאי של מה שניטשה כינה כ"רצון לעוצמה" של האוליגרכיה הפוליטית הישראלית ואגב כך, אין לי שום צורך לחפש את "בעלי ההון היהודים" העומדים כביכול מאחורי הקלעים.

  49. יובל לדוב הגיב:

    המרכסיזם שלך מכונה "מרכסיזם וולגארי", כלומר, הכפפת כל אירוע היסטורי, בצורה מוחלטת ופשטנית, לנוסחאות המטריאליזם הדיאלקטי.
    שים לב שלפי התפיסה הזאת, כל התפתחות היסטורית מחויבת המציאות:
    אם ברית המועצות הוקמה – הסיבה היא תנאי הייצור ויחסי הייצור.
    עם ברית המועצות קרסה – הסיבה היא תנאי היצור ויחסי היצור.

    מרכס עצמו, והבאים אחריו, שמו לב שגישה כזאת עלולה להיות א-פוליטית, אם לא דטרמיניסטית, כי היא מכפיפה את ההיסטוריה לחוקים קבועים ומצמצמת את אפשרות הבחירה, לא רק של האדם הבודד, אלא של כוחות פוליטיים של כל גיוס אידיאולוגי.

    כאן המקום להבדיל בין פילוסופיה מרכסיסטית לפוליטיקה מרקסיסטית. לא לחינם כתבי מרקס מחולקים ל"כתבים היסטוריים", "כתבים פילוסופיים", "כתבים פוליטיים" וכו’.

    בכתבים הפוליטיים עוסק מרכס בכאן ובעכשיו. האחריות בהם מוטלת על הגורם הסובייקטיבי, או ה"וולונטארי".
    תנאי הייצור ויחסי הייצור מציגים בפני הגורם הסובייקטיבי כמה אופציות.
    למשל, במשבר המבני שנקלע אליו הקפיטליזם העולמי בשנות ה-30 של המאה ה-20, יכולים היו לנבוע הן מהפכה סוציאליסטית והן פאשיזם.
    במצב שנוצר לאחר פברואר 1917 יכול היה להוביל לריאקציה צארית או למהפכה בולשביקית. לא לדמוקרטיה בורגנית ולא שלטון מועצות או משהו כזה.

    במאמרו "התשעה בברימאר של לואי נפוליאון", מייחס מרכס חשיבות עצומה להשפעתו האישית והשושלתית של לואי נפוליאון, הוא נפוליאון השלישי, בהטיית האירועים בצרפת בעקבות מהפכת 1848. במאמריו על מהפכות 1848 הוא בהחלט מייחס חשיבות לעמדות האידיאולוגיות של המהפכנים.
    המונחים "בגידה", "חולשת דעת", "כריזמה" וכד’ לגיטימיים לחלוטין במאמרים אלו, וכך גם בניתוח לגבי התפרקותה של ברית המועצות.

    מאמריו של לנין מימי מלחמת העולם הראשונה מדגישים את בגידתם של כוחות פוליטיים, ואף של מנהיגים פולטיים (כן, תפקיד האישיות בהיסטוריה. אני חוזר: תפקיד האישיות בהיסטוריה) במפלגות הסוציאל-דמוקרטיות באירופה, שהביאו לכך שפועלים מארצות שונות יהרגו זה את זה למען האינטרסים של מעבידיהם.

    אמת, משהו השתנה ברוסיה מ-1917 עד 1985. תנאי הייצור כפו שינויים. אילו שינויים? כאן הכול פוליטיקה, ומנהיג בוגדני בהחלט עשוי להיות גורם מכריע בבחירת הכיוון.

  50. עופר לעקיבא הגיב:

    אתה מניח בדבריך כל מינ הנחות שאני לא בטוח שהן נכונות.
    אמנם נכון שבכל מהפכה רק קומץ מהפכנים קובע את סדר היום, אבל זה נכון בכל משטר וגם לא בזמן מהפכה. מובן שאותן אליטות שליטות לא פועלות בחלל ריק והן תלויות במידה כזו או אחרת בתמיכה ציבורית.
    ואין זה נכון שלמועצות היתה תכנית ברורה לגבי המשטר. היו להם לכל היותר כמה קווי הסכמה בין המפלגות שהרכיבו אותן כמו שלום נפרד עם גרמניה ורפורמה אגרארית. היתרון של הבולשביקים היה שלהם כן היתה תכנית לכל אורך הדרך.
    ולהגיד שממשלת קרנסקי היתה המשך של משטר הצאר זה כמו להגיד שהבולשביקים היו ממשיכי המועצות – כלומר יש בכך משהו מהאמת אבל לא כל האמת. הממשלה הזמנית של לבוב ואחריו קרנסקי מונתה ע"י הצאר מבין חברי הדומה לפני שהתפטר כדי שתשלוט במקומו, אבל אחר כך נקטה קו שונה לגמרי ברוב התחומים.
    המועצות עצמן היו גם גורם לא כל-כך מרכזי, ואפשר לומר שפעלו "ליד" המהפכה: הבולשביקים הגיעו לרוב במועצות באוקטובר, תפסו את השלטון, והקימו זמן קצר לאחר מכן ממשלה עם ס.ר. שמאליים אבל אלה התפטרו אחרי כמה חודשים בעקבות הסכם ברסט-ליטובסק. ואחוז המפלגות האחרות במועצות המשיך לרדת לשיעורים זניחים, עד לפירוקן ב-1921 ע"י הבולשביקים (מלבד 10 אחוז צירים בלתי מפלגתיים שהמשיכו להיבחר עד יומה האחרון של ברה"מ).
    בתקופה שבין מהפכות פברואר ואוקטובר המועצות היו גופים די וולונטריים, שייצגו חלק מהאוכלוסיה, וניהלו חלק מענייני הפנים של רוסיה. אולי אפשר להדקים מועצות כאלה במקומות אחרים, אבל לדעתי תפקידם ב-1917 היה די משני.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים