הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-2 בדצמבר, 2007 23 תגובות

פעם היו אומרים שפורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה – מה שנחשב לפורנוגרפיה במקום אחד מקובל כתופעה נורמלית במקום אחר. אפשר לומר את אותו הדבר על דמוקרטיה – כמעט כל מה שקורה במדינה המקיימת יחסים טובים עם ממשלת ארצות הברית עובר את המחסום – או שמתעלמים או שמצדיקים. למשל, האמריקאים תיעבו את משטרו של סוקארנו, מי ששיחרר את אינדונזיה מן השלטון ההולנדי, כי הוא היה אחד ממנהיגי המדינות הבלתי-מזדהות, והעיקרון האמריקאי היה (אז והיום): "אם אינך איתנו, אתה אויבנו". כיוון שכך, לא היתה להם בעיה עם הטבח ההמוני שביצע משטרו של סוהארטו, שהפיל את משטרו של סוקארנו ב-1965 והעביר את המדינה הענקית הזאת למחנה האמריקאי. ה-CIA סיפק למנהיגי ההפיכה רשימות של "שמאלנים" (ז"א תומכי סוקארנו) לצורך חיסולם; מספר הקורבנות הגיע לחצי מיליון נפש. מאמר שהופיע בניו-יורק טיימס תיאר את הטבח כ"מרחץ-דמים מטהר"… וזה כמובן לא מקרה חריג – המשטרים הנבזיים ביותר באמריקה הלטינית זכו לתמיכה מאסיבית מארה"ב, וקולות המחאה המעטים נחשבו זניחים – התבטאויות של "שמאלנים".

לעומת זאת, במדינות בהן המשטר אינו ידידותי לארצות הברית, שום תהליך לא נחשב לדמוקרטי. ראינו זאת בניקרגואה, בה הסנדיניסטים עשו כל מאמץ לקיים משטר פלורליסטי. כאשר הם הובסו בבחירות – בעזרתה הנמרצת של ארה"ב – הם זכו "רק" ב-42% מן הקולות, ומיד נשמעו קולות בוואשינגטון ובלונדון (של מרגרט ת’אצר) שהצביעו על התוצאות כראייה שהסנדיניסטים אינם פופולריים ושהדמוקרטיה הניקרגואית הביסה אותם… זאת למרות שלא הרפובליקאים בארה"ב ולא השמרנים בבריטניה זכו אי-פעם באחוז כה גבוה של קולות הבוחרים!


כעת על הכוונת של ארצות-הברית וגרורותיה נמצא משטרו של הוגו צ’אבס בוונצואלה. לא יעזור שום דבר – למרות שממשלתו של צ’אבס זכתה שוב ושוב בבחירות ובמשאלי-עם (תחת פיקוח צמוד של ארגונים בינלאומיים), הדמוקרטיה שם מתוארת תמיד כפגומה, והוא עצמו כמאיים על הדמוקרטיה. כאשר הוא סירב לחדש את הרשיון של תחנת טלוויזיה שהשתתפה באופן פעיל בהפיכה הכושלת נגדו, הדבר תואר כניסיון להשתיק את האופוזיציה. לאמיתו של דבר, רוב ערוצי התקשורת בוונצואלה נמצאים בידיים פרטיות ורובם עוינים לממשלתו של צ’אבס. יתר על כן, אותה תחנה כלל לא נסגרה – היא ממשיכה לשדר, ולהסית נגד השלטון – אבל רק בכבלים. רוב הצופים ממשיכים לצפות בשידוריה כבעבר.


כעת צ’אבס מציע כמה תיקונים לחוקה, ביניהם ביטול ההגבלה על מספר הקדנציות בנשיאות – החוקה הקיימת מתירה לנשיא לכהן רק שתי קדנציות – וכבר נשמעים קולות זעם מוואשינגטון והמדינות הנגררות אחריה, הטוענים שצ’אבס רוצה לשלוט "לנצח". בימים אלה מתבקש העם בוונצואלה להחליט על התיקונים השונים לחוקה במשאל-עם (גם הוא תחת פיקוח צמוד של ארגונים בינלאומיים). עכשיו, בואו נחשוב לרגע על התיקון המוצע שיאפשר לצ’אבס להיבחר שוב לנשיאות. בארצות הברית בעבר יכול היה נשיא לכהן כמה וכמה קדנציות, ובלבד שזכה בבחירות. פרנקלין רוזוולט זכה ארבע פעמים (בקדנציה הרביעית הוא מת ואת כסאו ירש סגן הנשיא טרומן, שאח"כ נבחר לנשיא בזכות עצמו). אז התקבל תיקון לחוקה האמריקאית בו נקבע ששום נשיא לא יוכל לכהן יותר משתי קדנציות – וכעת מתייחסים לכלל הזה כאילו היה תורה מסיני. אבל במדינות דמוקרטיות אחרות אין מניעה שראש-ממשלה יכהן כמה קדנציות שהבוחרים יתירו לו – מרגרט ת’אצר איבדה את התפקיד בקדנציה השלישית שלה לא מפני שהחוק לא התיר לה להמשיך בו, כי אם מפני שחבריה בממשלה מאסו בה והכריחו אותה להתפטר. דבר דומה קרה לטוני בלייר, שאלמלא מאסו בו חבריו בממשלה ובמפלגה והחלו לראות בו נטל ולא נכס, יכול היה להישאר ברחוב דאונינג 10 עד זיקנה ושיבה. גם בישראל אין מניעה חוקית שאותו אדם יכהן כראש-ממשלה כמה קדנציות שיתירו לו הבוחרים.


צ’אבס וסיעתו מתאמצים לתקן תוך שנים ספורות עוולות חברתיות נוראות שהצטברו במהלך דורות של שלטון אוליגרכים רקוב, שהותיר את רוב העם בכפרים עלובים ושכונות עוני מחפירות, ללא חינוך, ללא טיפול רפואי, ללא עתיד. המהפכה הבוליבארית, כפי שהם קוראים לה – על שם סימון בוליבאר, משחרר אמריקה הלטינית – איננה דיקטטורית, היא מביאה בפני העם כל מהלך שלה, ויש שם יותר משאלי-עם מאשר ברוב המדינות בעולם (מתי שאלו אותנו, אזרחי ישראל, מה דעתנו על הצעות החוק המרחיקות-לכת המוצעות כאן?) את המהפך הזה לא ניתן לבצע מהיום למחר, הוא דורש זמן והתמדה. לכן מבקש צ’אבס לאפשר לו ולסיעתו להמשיך בעבודה. הוא יודע היטב שיש כוחות עצומים המשתדלים להפילו ולחסל את המהפכה הבוליבארית שהציתה את דמיונם של ההמונים ברחבי אמריקה הלטינית. הכוחות האלה כוונותיהם רעות – הם אינם חרדים לגורל הדמוקרטיה בוונצואלה, אלא בדיוק להיפך.


אינני רוצה להיתפס לשאלה אם צ’אבס נחמד או לא – זה לא מעניין אותי (בעצם כן – אני מאוד נהנית מן הסגנון שלו, אבל גם זה לא חשוב). הוא לא צריך לזכות באהבה אלא להצליח במאבק לשיפור חייהם של המוני האזרחים בארצו ובסביבתה. במקום לדקלם את התעמולה האמריקאית כמו תוכים – כפי שעושים רוב העיתונאים בארץ – רצוי להתעניין, לקרוא מה שנכתב בפרסומים יותר אמינים, ולחשוב באופן עצמאי.


כל מי שחי אי-פעם דרומה מן הריו גראנדה – הנהר המפריד בין ארה"ב ומקסיקו (וגם על כך אכתוב באחד הימים) – מכיר את המימרה "מקסיקו המסכנה, כה רחוקה מאלוהים וכה קרובה לארצות הברית!" דוקטרינת מונרו קבעה שאמריקה הלטינית אמורה להיות כפופה לארצות הברית, ואכן אין כמעט מדינה ביבשת שלא סבלה כתוצאה מדוקטרינה זו, מדינית וכלכלית. ישראלים הממהרים לדבר על "רפובליקות בננה" לא שואלים את עצמם מה פשר הביטוי ומה מקורו. לא מספיק לקחת תרמיל ולטייל שם קצת אחרי השירות הצבאי. צריך גם לקרוא, לשמוע, ללמוד ולחשוב. זה הרבה יותר מעניין!

תגובות
נושאים: מאמרים

23 תגובות

  1. מאמר נהדר – חותם על כל מלה ומלה!! הגיב:

    ומסכים איתך לחלוטין – המשיכי כך!!

  2. לא מאיים הגיב:

    ההצעה של צ’אבס לא מאימת על הדמוקרטיה ביחוד כשזוכרים שהוא היה קצין צבא שעמד בראש הפיכה צבאית נגד משטר דמוקרטי. אגב. אולי הכותבת לא שמה לב אבל הנטיה לראות אסון בכל מי שלא בעדי היא לא נטיה של האמריקאים בלבד. כך היה בימי סטלין למשל. כך גם היום – כל מי שנגד ישראל הוא נחמד האתר וכל מי שבעד קיומה של ישראל הוא בורגני פשיסט קולוניאלי שיתן את הדין כשהצדק ינצח. צדק זה כמובן מה שהפלשתינים עושים – ירי רק על אזרחים, רצח רק של אזרחים רצח פלשתינים שמתנגדים להם (או אולי אני טועה והם רק רצו ללמד אותו לעוף וזה לא הצליח) ועוד מעשי צדק. אבל הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו ומטיף מוסר לכל העולם

  3. שי נ. הגיב:

    יעל,

    התרמילאים הישראלים צריכים קצת להירגע בטיול אחרי שהרגו כמה ערבים כדי להיות "רוחניים".
    זה מה שקורה בעולם בו הדימויים חזקים מהכל וגם רוחניות היא מוצר צריכה.

  4. גומיה הגיב:

    דימוניזציה היא צעד מקדים לפעולה אגרסיבית.
    כך היטלר לפני הפלישה לפולין,כך בוש לפני הפלישה לעירק.
    וכך ממש בימים אלו מסע הדימוניזציה
    הכפול..לאחמדיניגד,וצאבס.
    כל שנותר הוא לצפות לפעולה האגרסיבית

  5. סמולן הגיב:

    כדאי לזכור שהמשטר של צ’אבס נשען על כידוני הסדר הקפיטליסטי. בעולם מנוהל ושוויוני, לא היה עולה על הדעת שהנפט ישאר בידי המדינות שקמו באקראי מעל מרבצים שנוצרו בתהליכי של מאות מיליוני שנים. מדובר במשאב שהאנושות תפקיע במוקדם או במאוחר. מי שמאמין בתיאוריית ה"מוקדם", יבין שהנפט כבר הופקע: שיצרן נפט נדרש בפועל להוריד ראש ולא לעשות גלים לכלכלה העולמית. בתמורה, היצרן מקבל מדינה שלמה להשתעשע איתה. צאבס יוצא נגד העקרונות הללו, ולכן נרדף.בצדק, מבחינה קומוניסטית.

  6. לנין הגיב:

    זה לא חדש שמה שהאמריקאים מכנים "סדר" ו"דמוקרטיה" זה המשטרים שמאפשרים להם לשדוד את העמים הקולוניאליים בצורה "מסודרת".
    אם במדינות העולם השלישי יש ממשלות שעוזרות למערב לשדוד את המקומיים, ממשלות ששולטות בשם המעמד השליט שקוטף בעצמו קופונים, אז אלה ממשלות "מתונות", "דמוקרטיות", "מציר הטובים" וכו’ (דוגמאות לא חסרות, הממשלות הלבנות בדרום אמריקה (כלומר של הקולוניאליסטים),מובארק השאה ועוד ועוד).
    לממשלות אלו מוכרים נשק, מקיימים יחסים "חמים" (במרכאות, כי היחסים החמים הם עם הסוכנים האימפריאליסטיים, לא עם העם הנשדד) וכו’.
    אבל אם חלילה עולה לשלטון מישהו שרוצה לחסל את השוד האימפריאלי,מעשה דמוקרטי עילאי, הוא ישר מכונה ע"י התעמולה של החלאות "דיקטטור", "משבש הסדר האזורי"(על מהות הסדר כבר עמדנו למעלה) או,חלילה, "קומוניסט".
    זה כמובן נעשה בלי קשר למציאות, גם אם הוא נבחר בצורה דמוקרטית וגם אם הוא עלה לשלטון במהפכה עממית רחבה שהפילה שלטון מושחת, מעשה אולטרה-דמוקרטי, אבל כמובן שמבחינת החלאות דמוקרטיה=האינטרסים האימפריאליסטיים שלהם.

    כמובן וכצפוי,התקשורת הישראלית, סוכנת אימפריאליסטית בעצמה, וגם מעמד הביניים הישראלי שמשוחד ע"י הרווחים האימפריאליסטיים, אומרים אמן לכל פיפס של התעמולה האמריקאית.
    כידוע לכל ישראלי מצוי, אחמאניג’אד הוא השטן בהתגלמותו, סרט ההמשך להיטלר, שרוצה להוציא את הקרביים לכל יהודי העולם (אבל מעוניין להתחיל בישראלים קודם). לכן התעמולה האימפריאליסטית בישראל עושה שימוש בקשרים בין קראקאס לטהרן בכדי "להוכיח" שצ’אבס הוא מהרעים.
    "רכבת אווירית בין איראן לונצואלה" זועקות הכותרות על רקע יחסי המסחר בין המדינות.
    "חברים טובים" מכונים צ’אבס ואחמאניג’אד לאחר פגישה ביניהם. דוגמאות טרוריסטיות כאלו לא חסרות.
    כמובן שבישראל יש עוד קונץ תעמולתי נפוץ, וזה היחס ליהודים.
    אפי איתם, אויב מושבע של העמלים בכל העולם, ביקר את יהודי ונצואלה ודרש במפגיע להעלותם לארץ מפאת ה"סכנה האורבת להם".
    ומהי הסכנה?
    השלטון האנטי אימפריאליסטי מדיר אותם מקבלת החלטות, לא מקשיב להם, שהרי הם מהשכבה של גוזרי הקופונים שנהנו מהשוד האימפריאליסטי.
    אותם יהודי ונצואלה ביקשו מאיתם שיפסיק לבלבל את השכל, אבל הוא והתקשורת בשלהם.
    מה לעובדות וליונק התעמולה המצוי.
    זו עובדה ידועה- איפה שרע ליהודים,זה מקום רע ומרושע.

  7. רוחצ’י הגיב:

    רוחניות תמיד היתה מוצר צריכה. פשוט יש סוגים שונים של רוחניות – תמונה של הבבא סאלי ב-20 שקל, או קורס "התחברות לעצמי" אצל שרי אריסון ב-20,000 שקל. אותו דרעק.

  8. דניאל הגיב:

    מסכים בהחלט עם גומיה – ולשי: מבחינתי, הדבר תמיד ברור: ברגע, שאיזשהו """רוחני""" מפרסם "תעריפים" למיניהם, לעשייתו הרוחנית – ברור לחלוטין, שאין הוא לא רוחני ולא בטיח… כי-אם שרלטן.

  9. יואב הגיב:

    יעל, נראה לי שגם את פועלת לפי הדוקטרינה: "אם אינך איתנו, אתה אויבנו". אין צורך לשפוך את התינוק עם המים. לרוב התמונה היא מעט יותר מורכבת ולכן אפשר לתמוך במאבק לשיוויון אולם, אני לא רואה סיבה לתמוך בפופוליזם. ויותר מכך, לא כל מה שהוא "ליברלי", בעד ביזור סמכיות ושלטון חוק הוא מכשיר ציני בידי המערב לדיכוי השכבות המנוצלות.

  10. שי נ. הגיב:

    דניאל,

    לא התכוונתי למוצר צרכיה שבהכרח משלמים עליו. התכוונתי לאיזה שהוא דימוי מערבי של "רוחניות" שכלולה במסע רוחנות אינסטנט אחרי הצבא.

    הדבר מזכיר לי סיפור על חבר שלי – נגן סקסופון שגר בכפר עין הוד ולכאורה הוא הומניסט ובלה בלה בלה אבל כשסיפרתי לו על העקריה של עין חוד (נדמה לי שזה היה השם) הדבר לא הניד לו את העפעף.

    גם הוא לכאורה "אמן" בדיוק כמו שהתרמילאים הישראלים הם "רוחניים".

    זה גם מסכיר לי את החבר’ה האלה שקודם עשו הרבה כסף ואז נזכרו להיות "תרבותיים" ופתאום הם יעני מבינים באמנות אבל למעשה אמנות זה מהם והלאה.

    המשותף לכל אלו זה דין "החצי". כולם למעשה "חצי-תרבותיים" ו- "חצי-אמנותיים" ו- "חצי-רוחניים" ו- "חצי-הומניים", והכל במסגרת פס הייצור של הצריכה.

  11. ריאנה מוכס הגיב:

    שוב מאמר מדהים ומפתיע של הח’ יעל. כה לחי, יישר כח. דההה

  12. והאמת מתגלה… הגיב:

    לא "פצצה איראנית" ולא אמו.

    — קישור —

    אבל, כמובן – עם בורגנים, חלילה וחס לבלבלם, עם העובדות בשטח… עוד תראו, איך הדיווח הזה, עובר להם ליד אזניהם הסתומות – שיקלטו, כמובן, באושר רב במיוחד, את כל השקרים, מבית-מדרשם של ג’ורג’ דביליו, בנג’י ניתאיהו, יצחק נוי – וסילבן מלחמה…

  13. ליעל ולנין הגיב:

    יעל : לו שרון, אחד מראשי הממשלה הפופולאריים ביותר בישראל היה מחליט להנהיג אופציה לפיה הוא יוכל להיבחר ככל שיחפוץ היית נזעקת כאן על מות הדמוקרטיה. כמי שמכשירה כל שרץ כל עוד כותרת "שמאל" או "סוציאליזם" את מקפידה לשמור על עיוורון גם במקרה זה שבו הניסיון מלמד ש,סוציאליזם" יחד עם שליט שתפס את מקומו בהפיכה צבאית, בצירוף עם הצעת חוק מגונה מסוג זה, יחד עם קורטוב של דמגוגיה נגד ארה"ב בד"כ מוביל לדיקטטורה מסריחה הרבה יותר מברה"מ. זאת אולי הסיבה שהתכנית שלו קיבלה יריקה בפרצוף מאזרחי ונצואלה שרואים קצת יותר משינאה עיוורת לכל מה שריחה של ארה"ב, דמוקרטיה וציונות נודף ממנו.
    לנין : אני מבין שמקרהו של צ’אבז קרוב לליבך. מה אתה דיקטטור, אף הוא בשאיפה להיות כזה. מה אתה חשבת שאתה מציל את העולם אף הוא כזה. מה אתה גיבבת שטויות מעל כל במה ועל כל נייר, אף הוא טורח לעשות זאת בתכניתו השבועית ..ההמשך ידוע…אותך ההיסטוריה זוכרת כדיקטטור רוצח המונים שהגיגיו התנפצו על סלעי המציאות ואינם יותר מגבב של שטויות לא ריאליות, וגם צ’אבז בדרך לשם…מה שלא ברור…הרי לצ’אבז הורשת את היכולת לנבא לאן הוא הולך והוא עדיין הולך כעיוור אל עבר המחלקה לפליטות כדור של ההיסטוריה (שבה יש לך מקום של כבוד)..

  14. אבי הגיב:

    בישראל כמו ברוב העולם המערבי אין הגבלה על מספר הפעמים שאפשר להיבחר לראשות ממשלה.
    הנה לדוגמה, ג’ון האוורד, נבחר 3 פעמים רצופות לראשות ממשלת אוסטרליה וניסה להיבחר בפעם הרביעית השנה, אך הפסיד
    — קישור —

  15. מטריאליסט הגיב:

    אין דבר כזה "רוחניות" בכלל. הכל שקרים של אנשים שעושים מזה איזשהו רווח, בין אם כלכלי, פוליטי, או סתם יוקרה שהם מרוויחים מעדות המעריצים שלהם.

  16. צ’בס תומך ברודנות האיראנית הגיב:

    גם אם נבחר בצורה דמוקרטית בארצו, הרי שהוא תומך ברודן איסלמי, כפי שישראל הדמוקרטית תמכה ברודנים אחרים ועל זה יש להעיר ולהעיד לרעתו.

  17. למגיב "ליעל ולנין" הגיב:

    בישראל אין מגבלה על מספר קדנציות של ראשי ממשלה.

  18. יגאל הגיב:

    אינני רוצה להיתפס לשאלה אם צ’אבס נחמד או לא – זה לא מעניין אותי (בעצם כן – אני מאוד נהנית מן הסגנון שלו, אבל גם זה לא חשוב).

    מעניין אם גברת לוטן נהנית מהסגנון הבוטה של בוש אשר זהה ברמתו לזה של צאבס.

    פשוט צביעות.

  19. יונאס הגיב:

    משטר מעצם הגדרתו כולל מידה כזו או אחרת של דיכוי (באופן סמלי, מעשי או בשניהם גם יחד) ובכל זאת יש הבדל בין משטר שפועל להעלים ולהשתיק את הקבוצות המתנגדות לו לבין משטר הפועל להגבלת המהירות בכבישים (בשני המקרים חרויותיו של הפרט מוגבלות ועם זאת ניתן לנסות לקבוע הבדל עקרוני בין שניהם). צ’אבז נוקט באסטרטגיה אנטי אמריקאית ובתוך כך נכללות הזדמנויות הצילום עם אחמדינג’אד הצהרות על בוש וגם רטוריקה מרקסיסטית שאותה ניתן לזהות במובהק כנוגדת את הדוקטרינה האמריקאית להון. האם גיבובי הרטוריקה המרקסיסטים באמת הופכים את צ’אבז למנהיג מהפכן? כנראה שלא, הוא נוקט ביד קשה להשתיק את המתנגדים שלו ועושה כל שביכלתו כדי להצמד לכוח – כלומר הוא לא שונה מרובם המוחלט של המנהיגים, ולכן לא צריך לקשור לראשו כתרים.
    עושה רושם שגם מטרת המאמר היא להוציא עוד קריאה אנטי אמריקאית מאשר דאגה אמיתית לעם בונצואלה כי על מה שצ’אבז עושה עכשיו הם ישלמו גם אחרי שהוא יברח.

  20. אנג’לו איידן הגיב:

    אולי תחזרו לדמוקרטיה הבורגנית?
    אולי, אם תעשו כך, יש סיכוי שתבינו משהו על הדמוקרטיה?

  21. YB הגיב:

    בדמוקרטיות פרלמנטריות (בהם ראש הממשלה הוא לא ראש המדינה ויכול להיות מודח/מוחלף על ידי הפרלמנט) נהוג שאין הגבלה על מספר הקדנציות של ראש הממשלה, לעומת זאת בדמוקרטיות נשיאותיות נהוג להגביל את מספר הקדנציות של הנשיא.
    בארצות הברית לא הייתה הגבלה על מספר הקדנציות של הנשיא עד לאחר 3+ הכהונות של רוזוולט אולם היה נהוג שהנשיא לא מעמיד את עצמו לבחירה יותר מפעמיים, רוזוולט הפר את הנוהג (בתקופה קשה ומיוחדת של משבר כלכלי ומלחמת עולם) ולאחר סיום כהונתו וכלקח ממנה הוגבל מספר כהונות הנשיא בחוקה.
    בכלל הדמוקרטייה הנשיאותית היחידה שמוכיחה יציבות ועמידות היא ארה"ב, השיטה שהוכיחה עצמה יותר בעולם היא דמוקרטייה פרלמנטרית.

  22. ל-YB הגיב:

    ארה"ב איננה דמוקרטיה. רק תיקון קטן.

  23. YB ל-ל-YB הגיב:

    איך הגעת למסקנה זאת?

הגיבו ללא מאיים

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים