הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-7 בדצמבר, 2007 14 תגובות

בית המשפט המחוזי בירושלים בהרכב השופטים משה רביד (אב"ד), אורית אפעל גבאי ואהרן פרקש גזר (יום ב’ 3 בדצמבר 2007) על חמדי קורעאן בן ה-33 מאסר עולם ועוד מאה שנות מאסר לאחר שמצאו אותו אשם בהתנקשות בשר רחבעם זאבי. חמדי קורעאן אמר עם היכנסו לאולם המשפט כי הוא לא מכיר בבית משפט של הכיבוש "וכי יבוא יום ונשפוט אתכם". השופטים חזרו בגזר הדין על עיקרי הסעיפים בהם הורשע הנאשם, והקדישו קטע לרימום דמותו של זאבי שכיהן אז כשר התיירות, בין השאר נכתב שהיה אוהב ארץ ישראל, היה אלוף בצבא, "והקדיש את חייו להגנת העם ולביטחון המדינה".

אף מלה על כך שזאבי היה איש הימין הקיצוני שתמך בטרנספר לערבים; אף מלה על כך שהוא היה אחד מאבני היסוד של הכיבוש הישראלי ופעולות הדיכוי, ההרג, הרצח, הענישה הקולקטיבית והשפלת מיליוני העם הפלסטיני הן בתפקידו הצבאי כאלוף פיקוד המרכז והן כשר בממשלה; אף מלה על כך שכחבר כנסת הסתובב חמוש בשטחים הכבושים ונתן גיבוי לטרור המתנחלים; אף מלה על כך שתמך במפעל ההתנחלויות שמוגדר בחוק הבינלאומי כפשע מלחמה;


אף מלה על כך שההתנקשות בשר זאבי ב-17 באוקטובר 2001 היתה פעולת תגמול ל"סיכול ממוקד" (כפי שמכנים זאת בעברית הקולוניאלית) שביצע צבא הכיבוש הישראלי חודשיים קודם לכן (ב-21 באוגוסט 2001) נגד אבו עלי מוסטפה ראש החזית העממית, שהיה מנהיג אזרחי פוליטי.


ההתנקשות בשר זאבי לא היתה שונה במהותה מהתנקשות אחרת, שבוצעה כמה עשרות שנים קודם לכן על ידי מחתרת הלח"י. שני אנשי המחתרת, אליהו חכים ואליהו בית צורי התנקשו בקהיר ב-5 בנובמבר 1944, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בלורד מוין שהיה השר לענייני המזרח התיכון בממשלת הוד מלכותו בראשות וינסטון צ’רצ’יל.


השניים הועמדו לדין בפני בית משפט בריטי שדן אותם למוות. שני האליהו לא הכירו בסמכות שלטון הכיבוש הבריטי לשפוט אותם, בדיוק כפי שחמדי קורעאן לא הכיר בסמכות בית המשפט הישראלי. בשני המקרים מדובר בבתי משפט של הכובשים, ששופטיו הם זרוע של השליט הקולוניאלי, המנהלים משפט מכור שתוצאתו ידועה מראש.


אליהו חכים ואליהו בית צורי, שנשפטו כטרוריסטים, נחשבים כיום בישראל ללוחמי חירות השוכנים כבוד במוזיאון עולי הגרדום המנוהל על ידי משרד הביטחון.


וזה בדיוק מה שיקרה עם חמדי קורעאן וחבריו שלקחו חלק בהתנקשות. באתוס הפלסטיני הם יזכרו כלוחמי חירות שנאבקו על שחרור עמם מעולו של כובש אכזרי.


חלק מהאירוניה במקרה זה הוא שאב בית הדין ששפט את קורעאן, משה רביד, גדל על ברכי תורת ז’בוטיסקי, ורואה עד היום בשני המתנקשים מהלח"י לוחמי חירות, והנה בחלוף הזמן הוא ממלא אותו תפקיד שמילאו שופטי בית המשפט הבריטי ששפטו את חכים ובית צורי. איך הגלגל מסתובב לו.


במאבק נגד קולוניאליזם וגזענות נקוט בידי הכלל של סולידריות עם המדוכאים הנאבקים לשחרורם, וכלל זה יפה גם באשר למאבקם של הפלסטינים המבקשים לבתק את שלשלאות הכיבוש, גם אם חלק משיטות המאבק לא מקובלות עלי.


חוצפה יהודית


חנוכה הוא חג עם פרשנויות דתיות וחילוניות. היהדות הדתית בטרם ציונות שמה את הדגש על נס פח השמן, כדי לעמעם את ההילה הצבאית של מרד החשמונאים, ולהדגיש את התערבות האל. הציונות לעומת זאת "גיירה" את החג לצרכיה והדגישה כמובן את האלמנט של אקטיביזם צבאי, בבחינת "נלחמנו ויכולנו לאויב" והוא הזין את בניית הכוח הצבאי ושירי חנוכה חילוניים.


חנוכה זה חג שיש הרבה קופצים עליו. עבור חב"ד זו הזדמנות לפלוש לכיכרות הערים, להקים חנוכיות ענק ולערוך כל ערב טקס הדלקת נרות. זהו חלק ממצוות "הרבי" לפעילות המיסיונריות של חב"ד.


חתן אחר של חנוכה הוא האגודה למען החייל שמדי שנה בחנוכה עורכת את "השירותרום" אליו מתגייסים אמנים, פוליטיקאים, עיתונאים, הערוץ הראשון, גלי צה"ל וכמובן הרמטכ"ל ואלופיו כדי לשנורר מכל מי שאפשר כספים ל"מען חיילינו".


השנה הצליחו לגייס 14 מיליון שקלים.


השירותרום הוא אחד הביטוים הדוחים של חוצפה יהודית. הצבא מקבל בישראל את התקציב הגדול ביותר. עשרות מיליארדים של שקלים. מתקיים שם בזבוז עתק של כספי ציבור. יש לצבא די והותר מקורות לדאוג לרווחתם של החיילים. אבל למה לייעל קצת את המנגנון המסואב הזה שנקרא צבא, אם אפשר להקים עוד גוף, שנושא את השם הנחמד והמצודד "האגודה למען החייל" שהפכה ליעד של עוד משרה נחשקת עבור קצין בכיר שנושא בתואר יו"ר האגודה. ואם יש אגודה, יש גם מנגנון, וגם אותו צריך כמובן לפרנס.


השירותרום הוא חלק משטיפת המוח שמקיימים מנגנוני השלטון והצבא כדי לקיים בציבור רמה גבוהה של הערצה לכל דבר שריח צבאי נודף ממנו. השירותרום הוא מערכת משומנת וסחטנית של שנור, שמעטים מצליחים להיחלץ ממנה. איני מדבר על העסקים הגדולים שתרומתם היא חלק מהשקעה כלכלית במסווה של "אהבה לחיילינו", שאת פירותיה יראו בעתיד בחוזה כזה או אחר עם המדינה. גם אינני דואג למיליונרים שיודעים להפיק את טובות ההנאה מתרומתם, שלא לדבר על כך שמדובר בהוצאה המוכרת על ידי שלטונות המס.


אבל השירותרום נכנס לכיסם של מה שקרוי האזרח הקטן, ויותר חמור, לנשמותיהם וחסכונותיהם של ילדים. המתרימים הסלבריטאים (אילנה דיין העיתונאית, צביקה הדר מכוכב נולד והזמרת ריטה – חלק מאינוונטר המתרימים) בגלי צה"ל ובערוצי הטלוויזיה מספרים לנו שוב ושוב סיפורים מרגשים, על ילדה בת 12 שתרמה את מתנות הבת מצווה לצבא, על ילד בכתה א’ שתרם את דמי הכיס שלו ל"חיילים שלנו" והשטיפה הזו יורדת עד לגני הילדים. אני זוכר כיצד הגננת בגן טרום חובה!!! בו שהו גם ילדי, לקחה את הילדים למחנה צבאי להראות להם את מגורי החיילים "אתם רואים ילדים? על המיטות האלה ישנים החיילים הגיבורים שלנו". שם מתחילים השנור והסחיטה. כבר לא צריכים את ההורים שיגידו לילדים, הם, הילדים, מבקשים לעתים מההורים לתרום לחיילים.


אילוסטרציה לנכתב כאן מצאתי כאשר עברתי ליד דוכן התרמה מטעם האגודה למען החייל ברחוב אבן גבירול בתל-אביב. המתרימים ביקשו ממני לתרום. אמרתי להם כי אינני תורם. למה? עניתי להם כי מדובר בצבא מושחת שמבזבז מיליארדים ואחר כך אתם מבקשים ממני לתרום, שאינני תורם לגוף הקשור לצבא משום שמדובר בצבא כיבוש שמדכא עם אחר, שהמעט שיש לי לתרומות מוצא את דרכו לארגונים ועמותות הנאבקים למען זכויות אדם וצדק חברתי כמו למשל סרבני כיבוש. המתרימים הסתכלו עלי כחייזר שבא מכוכב לכת אחר שזקוק באופן מיידי להשגחה.


ככה זה במקומותינו.


לקחו להם את המשחק


דו"ח משותף של כל סוכנויות המודיעין של ארה"ב, 16 במספר, קובע כי כבר מ-2003 חדלו האיראנים מפיתוח צבאי של תוכנית הגרעין שלהם.


שנים מזיינים לנו את השכל עם הסכנה האיראנית, מכינים אותנו למתקפה צבאית, שנת 2008 אמורה להיות "שנת ההכרעה" והנה, דווקא האמריקאים מצננים את כל המהומה ושופכים מים קרים על מוחות חמומים.


במקום שתפרוץ שמחה בישראל על כך שמה שפומפם לנו "כסכנה קיומית" חלפה, נכנסה המנהיגות הישראלית למרה שחורה. הממסד הצבאי ביטחוני במבוכה. לקחו להם את המשחק. מה יעשה עתה השר לעניינים אסטרטגיים? אצלו כבר המטוסים היו באוויר בדרך להפצצות באיראן.


במדינה דמוקרטית נורמלית מותר היה לאזרחים להירגע ולישון במנוחה. לא בישראל.


נכון, היתה מבוכה קלה, אבל החבר’ה מתאוששים. וכבר אנו עדים למתקפה מרוכזת של גנרלים, פוליטיקאים בסיועם של הכתבים הצבאיים, שמספרים לנו כי "דו"ח המודיעין האמריקאי מלא חורים" כי "הסכנה לא חלפה" כי "התמונה של המודיעין הישראלי שונה לחלוטין", כי עכשיו "ישראל לבד מול איראן" וכך הלאה.


כל זאת נועד לצנן את אלה שכבר נשמו לרווחה כי סכנת מלחמה חלפה. לא זו בלבד שלא חלפה, אלא אני חושש שבישראל ממשיכים מטוסי חיל האוויר באימוני תקיפה על איראן, והמשוגעים בממשלה ובצבא ידחפו לפעולה צבאית ישראלית שבוודאי תיענה במכת טילים על ישראל, והסוף מי ישורנו.


עתה חובתם של הפוליטיקאים, אנשי הרוח והעיתונאים היותר שפויים לעמוד על המשמר ולעשות כל שביכולתם כדי לחסום מהלכי מלחמה הרפתקניים, ואם יש למישהו מידע סודי שפרסומו עשוי לבטל פעולה צבאית ישראלית נגד איראן, נא להעבירו לסאנדיי טיימס הלונדוני שישמח לפרסמו.


יום שחור


החלטת בית הדין הארצי לעבודה להוציא צווי מניעה למורים העל יסודיים השובתים, וכך לשבור את שביתתם, הוא יום שחור ליחסי העבודה בישראל. אינני מתפלא על השופטים, שכרגיל במקרי מבחן מהותיים מתגלים כחבורת שפנים משרתי הממשלה.


יושב ראש ארגון המורים העל יסודיים, רן ארז, הודיע כי יורה למורים לכבד את הצווים. אם כך יהיה, אזי השביתה באמת נכשלה והמורים יחזרו שבורים ומדוכאים לכיתות. אלא שלא כך חייב לקרות.


המעשה הנכון לעשותו עתה הוא לא להישמע לצווים, להפר אותם. זו לא תהיה הפרת חוק, אלא מימוש זכותם החוקתית והדמוקרטית של המורים לחופש השביתה כל עוד תביעותיהם הצודקות לא נענו.


אני מקווה שעד סוף חופשת החנוכה יתעשתו מנהיגי הארגון ויחליטו להמשיך בשביתה. המורים בשטח, על פי תגובתם להחלטת בית הדין, מוכנים לאתגר את בית הדין והממשלה. נא לזכור כי הישגים בתחום זכויות דמוקרטיות, וכזו היא זכות השביתה, היו לא אחת תוצאה של הפרת חוקים, תקנות ופסקי דין. רק כך הצליחו השחורים בהנהגת מרטין לותר קינג לבטל את חוקי האפליה נגד השחורים במדינות הדרום בארה"ב.


רן ארז הוא עוד לא דמות מופת כמו מרטין לותר קינג, אבל הוא יכול ללמוד ממנו מה עושים כשהשלטון מתנכל לעקרונות הדמוקרטיה.

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. דניאל הגיב:

    גדעון,
    אני חותם בהתלהבות על כל מלה ומלה שלך כאן – מ?ל?ב?ד ה?ס??ע?יף ה?א?ח?רו?ן, ב?ו? ה?ר?ס?ת?? ה?כ??ל.

    שהרי:
    מה דיברו, המורים המתלהמים, הדמגוגיים וגסי-הרוח, על "הצווים יכניסונו ללמד *עם אזיקים* בכיתות!!!!!!!!!!111″ – ו*מהו*, לעזאזל, מצבם, של כל ת??ל?מ?יד?יה?ם????

    מהו "חוק חינוך חובה", אם לא אונס רוחני מובהק וכפייה מפלצתית, על בני-הנוער, לשבת – כבולים דה-פקטו, באזיקים דה-פקטו, בכיתות להאזין למורותיהם – שאת שטיפת-המח, שהן מנהלות, הוקעת *אתה בעצמך* בסעיף הקודם בטורך זה?!?

    א?יך? א?ת??ה מ?ס?ג??ל ל?כ?ת??ב טו?ר כ??ה-נ?פ?ל?א – ו?א?ז ל?ה?יו?ת ע?ו??ר כ??ל-כ??ך?!?

    א?יך????

  2. עלי הגיב:

    המאמר סובל מאי דיוקים
    לח"י היה ארגון קטן שנלחם בעקר בבריטים
    הנהגת הישוב התנגדה לפעולותיו והסגירה
    את אנשיו לידי הבולשת הבריטית

    חיים וייצמן התבטא לאחר רצח מויין כך
    "אני מרגיש צער על רצח הלורד מויין יותר
    מאשר הרגשתי צער על מות הבן שלי"
    פעולות הלח"י זכו להכרה כפעולות שתרמו
    למדינת ישראל רק בשנת 1980 (עליית הליכוד)

    אליהו בית צורי ואליהו חכים הביעו צער
    על שנאלצו לרצוח את הנהג של הלורד מויין
    הם גם התוודו שיכלו להרוג את השוטר
    המצרי שתפס אותם למרות שהיה במרחק של
    6 מטר מהאקדחים שלהם הם העדיפו להכנע
    לשוטר ולא להרוג אותו !

    בספרי הלימוד ובבחינות הבגרות מופיעה
    מפעם לפעם השאלה " מה ההבדל בין רצח
    הלורד מויין לבין רצח גנדי ?"
    אצל הפלשתינים שאלה כזו לא תעלה גם
    בעוד מאה שנה !

    אתה מכנה את רצח גנדי "התנקשות"
    בעוד שבספרי ההיסטוריה הישראלים מכונה
    הריגת מויין כרצח (רצח הלורד מויין)

  3. לגדעון הגיב:

    1. הגיזרה השווה שאתה עושה בין ההתנגדות לכיבוש הבריטי להתנגדות לכיבוש הישראלי מחייבת אותך לגנות פיגועים נגד אזרחים באותה מידה שאתה מגנה את הפיגועים במלון המלך דוד ולהבין שאנחנו במלחמה ומשום כך, הדרישה לשיפוט לפני כל חיסול של חלאה מתפוצצת שווה לדרישה לשפוט כל חייל בקרב לפני שיורים בו – דרישה מגוכחת ולא הגיונית.
    2. בנוגע לפצצה האיראנית. כל עוד מדינה כלשהי מזינה את עצמה מאידאולוגיה מוסלמית הידועה כרצחנית (טרור ונפט הם שני ענפי הייצוא הגבוהים ביותר של העולם המוסלמי – כמה משעשע), אין זה משנהאם יש לה פצצה או שתהייה לה פצצה. היא מהווה איום וככל איום היא צריכה להיות תחת פיקוח.

  4. גדעון ספירו הגיב:

    לדניאל,
    חבל שאתה בוחר כברירת מחדל ראשונה את האפשרות הקיצונית ביותר של עיוורון. יש עוד כמה מצבי ביניים כמו למשל, שיש בינינו מחלוקת ואף אחד מאיתנו אינו עיוור, או שאולי אתה טועה, או מפרש לא נכון את הכתוב, או מתייחס לנושא שבכלל לא נדון בטורי. האחרון הוא במקרה זה הנכון.

    בטורי לא התיחסתי כלל לנושא חוק לימוד חובה או מצב התלמידים במערכת החינוך. את דעתי על תכניות הלימודים ועוד הבעתי בטורי מ-21.11.2007 (בפרק "שביתת המורים"). בטורי הנוכחי בפרק "יום שחור" עסקתי בנושא אחד בלבד, והוא שבירת השביתה על ידי בית הדין לעבודה.

    בלי כל קשר מה דעתנו על המורים ומנהיגיהם באיגוד המקצועי, עמדתם של סוציאליסטים, אנרכיסטים, קומוניסטים, סוציאל-דמוקרטים וגם ליברלים ראויים לשמם תהיה תמיד (להוציא מקרים יוצאי דופן) לתמוך בשביתות עובדים, בעיקר שביתות שעניינן שיפור תנאי השכר וההעסקה של שכירים. כזו היא שביתת המורים. כל דרישות המורים הינן צודקות, אם כי לא כל הדרישות הצודקות הונפו במערכה זו.(וזה גם לא יקרה באיגוד מקצועי שרבים מחבריו הם אנשי ימין לאומני). האם יעלה בדעתו של איש שמאל לא לתמוך למשל בשביתת עובדי הנמלים רק משום
    שרבים מחבריו ומנהיגיו מצביעים לימין?

    השביתה היא אחת הזכויות החשובות ביותר של שהשיגו העובדים במשטרים קפיטליסטים וזכות זו הושגה במאבקים קשים שהיו כרוכים לעתים בקורבנות בנפש. כאנרכיסט אני מציע לך לקרוא איזו חשיבות ייחסו מנהיגי האנרכיסטים לשביתה.

    החלטת בית הדין הארצי לעבודה להוציא צווי מניעה הדורשים מהמורים לחזור ללמד מבלי שהשיגו הישג של ממש באמצעות מו"מ, הוא שבירת שביתה. הצעתי לשובתים לא להישמע לצווים ולהמשיך בשביתה הייתה דווקא צריכה לזכות בתמיכתך, זהו אחד העיקרים החשובים של אנרכיזם.

  5. גדעון ספירו הגיב:

    לעלי,
    מה אמר ויצמן ב-1944 לאחר ההתנקשדות בלורד מוין, אינה שייכת לדיוננו. מה שחשוב הוא, מהו המצב היום במדינת ישראל, וכידוע מדינת ישראל סבורה כי שני המתנקשים בלורד מוין הם לוחמי חרות שזכאים להנצחה מטעם המדינה.
    אתה מלמד זכות על שני המתנקשים לאור הצער שהביעו על מותו של נהגו של מוין בהתנקשות. זה באמת ראוי להערכה, טוב שמצטערים על הריגת שווא, אבל מבחינה זו הייתה פעולתם של המתנקשים בשר זאבי הרבה יותר נקיה. הם פגעו רק בו ולא באיש זולתו, ולכן לא היה מבחינתם מקום להבעת צער.
    בנוגע לשאלה שעולה מעת לעת בבחינות הבגרות, "מה ההבדל בין רצח הלורד מוין לבין רצח זאבי" ("אצל הפלסטינים שאלה כזו לא תעלה בעוד מאה שנים" מאיפה אתה יודע, אתה נביא?), זה כלל לא מראה על פתיחות ישראלית אלא לכל היותר על ניסיון לבדוק באיזו מידה הפנימו התלמידים את מה שפימפמו להם בשיעורים.

    למגיב תחת השם "לגדעון",
    גיניתי ואני מגנה כל פגיעה של פלסטינים באוכלוסיה אזרחית לא לוחמת ולא מתגרה. אין צורך לחזור ולהצטלב. יחד עם זאת גינוי זה אינו בא במקום מאבק בכיבוש, שהוא מולידם וקרקע הצמיחה של הפגיעות באזרחים.
    אשר לנשק גרעיני, הוא מסוכן בידי כל משטר. אידיאולוגיות רצחניות יש לא רק באיסלם, גם בנצרות, גם ביהדות. כמה מהם יושבים קרוב מאד להדק הפצצה הישראלית. הביטחון האולטימטיבי בנושא זה הוא במניעת נשק גרעיני מכל מדינה, ובמזרח התיכון בפרט. וגם אל תשכח שהראשונים שהפעילו עד כה נשק גרעיני היו אמריקאים נוצרים. אני לא סומך על בוש ואולמרט יותר מאשר על אחמדינג’אד.

    לדובי,
    החלוקה שלך לנקודות ראות אינה זהה לשלי, ולכן לא חשוב אם אני בריטי, יהודי או ערבי. אני מדבר על נקודת ראות של שלטון דיכוי מול נקודת ראות של מתנגדיו. אני נמצא בצד המתנגדים לשלטון דיכוי, בין בריטי, בין יהודי ובין ערבי.

  6. rubi הגיב:

    נהדר!

    נפלא לראות את גדעון חוזר לכושר שיא בטור האחרון. התענגתי על כול מלה!

    תודה גדעון וחג שמח לך!

    רונן

  7. לנין לדובי הגיב:

    או סוציאליסט.
    לא כל יהודי חייב לתמוך בטרור הקולוניאלי של ישראל.
    אתה כנראה תומך בזה, אתה סוכן אימפריאליסטי וזו הבחירה שלך שיבוסם לך.

  8. ינון פודהורצר הגיב:

    ולהלן תגובתו של ימיני בן-דרור להישגיה המרשימים של תנועת "יש גבול" להטיל מגבלות תנועה על ישראלים המעורבים בפשעי הכיבוש:

    — קישור —

    מדוע להטיל דופי בפעילות הבריטים במלחה"ע ה-2? הבריטים הם אות ומופת לקידמה, כפי שניתן היה גם לראות בפעולותיהם בעירק במחוז בצרה, ולכן הם מקור איתן לקבלת סעד משפטי ומוסרי.

  9. בנוגע לפצצה האיראנית,,,היא צריכה להיות תחת פיקוח הגיב:

    ארצות הברית מקדמת הקמת ציר אמריקני-איראני-סעודי

    — קישור —

  10. דובי הגיב:

    המאמר פורס בצורה ברורה את נקודות המבט האפשריות ואני מסכים איתו לחלוטין ש:
    1. מנקודת ראות בריטית חכים ובית צורי הם רוצחים.
    2. מנקודת ראות יהודית הם לוחמי חופש
    3. מנקודת ראות יהודית רוצחי השר זאבי הם רוצחים
    4. מנקודת ראות ערבית הם לוחמי חופש

    הכל נכון, יחי הפוסמודרניזם. עכשיו רק נשאר לכותב המאמר ולכל אחד מהקוראים להחליט האם הוא בריטי, יהודי, או ערבי.

  11. רמי הגיב:

    בעניין גנדי, בשעתו הוא גידל במחנה פיקוד המרכז ("מצודת כפיר") אריה. הכל פוחדים מאריות. זכורני שרבקה מכאלי בראיון לטלויזיה סיפרה כי בשנות החמישים כאשר שירתה בגל"ץ היה עליה לסקר אירוע בוילה בצהלה של אחד מהגנרלים. הגנרל, ששמו לא פורסם, התחיל למזמז אותה והטריד אותה מינית ואז היא ניסתה לברוח ממנו ולבסוף ספגה ממנו מכה קשה. המראיינת שאלה אותה מי האיש ורבקה אמרה שהיא פוחדת לספר. המראיינת שאלה מדוע ורבקה אמרה: אפילו אריות פחדו ממנו. מעניין!

  12. עלי הגיב:

    לספירו
    1 רצח הלורד מויין נחשב לרצח בעוד שאצלך
    קימת נטיה לשחרר רוצחים ערבים
    כמו יגאל עמיר גם רוצחי גנדי ינמקו בכלא
    עד יומם האחרון
    אתה יודע למה ?
    משום שתמיד קיימת האלטרנטיבה לירות ברגליים

    2 אני מצויין בחישובי הסתברות (לא נביא)
    אתה שוכח שהסיכסוך עם הפלשתינים נמשך
    יותר ממאה שנה אבל סיפרי הלימוד אצלם
    נשארו כפי שהיו
    3 חבל שאתה לא קראת את ספרי ההיסטוריה
    שמוציאה הרשות הפלשתינית
    זה יותר סיפורי בובא מאשר היסטוריה

  13. דניאל הגיב:

    ינון,
    צר לי, אך לאחר קריאת דיון שלם, בכיכובו של מיודענו מוני יקים, שבעתי דברי-הבל ואין אני יכול, לפיכך, ליהנות מ"פניניו" הרבות, של כתבלב-השלטהון בן-דרור ימיני… צר לי. בהזדמנות אחרת.

  14. מעופר נ. – לעלי הבור הגיב:

    המאבק של חמושים (פרה-)ישראלים בעת הכיבוש הבריטי היא רווי טרור מכוון נגד חפים מפשע. גם ההגנה היתה בעניין.

    מומלץ לקרוא את יהודה לפידות, יוצא האצ"ל:

    — קישור —

    .

הגיבו לינון פודהורצר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים