הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 בדצמבר, 2007 34 תגובות

בכל כמה שנים מעלים יהודים טובים וליברלים בעיני עצמם את סוגיית השירות הצבאי או הלאומי של האזרחים הערבים, ומובן שמשתמשים בנושא השוויון כדי לקדם את האג’נדה המפוקפקת הזאת. עד כה, פשוט זלזלתי בדיון הזה, שכן מגמותיו הגזעניות והאנטי-ערביות היו שקופות מדי. קל היה לזהות בנושאי הדגל של השירות לערבים את העסקנים והעיתונאים שבנו את התשתית למדיניות מכוונת, קבועה ובלתי מתפשרת של אפליה לאומית מתמשכת מסיבות "ביטחוניות". כמו בכל מלכוד שקוף מהסוג הזה, תמיד נופלים בו גם אנשי שמאל תורנים, שכוונותיהם הטובות מרצפות היטב את הדרך לגיהנום חברתי ומוסרי במדינת ישראל. בדרך כלל הוויכוח הזה שוכך עד מהרה, ונושאים חשובים יותר עולים על סדר היום הלאומי. אבל השנה הוא עלה שוב, יותר ויותר אנשים לוקחים בו חלק, ואת הרטינות על גן העדן הישראלי לאזרחים הערבים אני שומע גם מאנשים טובים יחסית.

הסיבות להתעוררות הנושא הן די ברורות: בהשראה ישירה מהדיונים הנמוכים והגזעניים בכנסת שאבו קנאים רבים מהימין עידוד וחוצפה. הטון והסגנון כלפי הערבים הולך ומחריף עם השנים, ובצד הימני של דעת הקהל, וגם בחוגים רחבים ששייכים רעיונית למרכז הלאומני, אנחנו שומעים קולות המזכירים את היציע המזרחי בטדי. הטמטום כאן מרקיע שחקים: דווקא ישראלים המחשיבים את עצמם לציונים מקעקעים את ביטחון המדינה ואת עתידה, למען הגזענות והאדנות הלאומנית. מי שלא מסתפק בעשרות מיליוני האויבים מסביב ומתעקש לדחוף בכוח את האזרחים הערבים אל מעבר לגבולות הלגיטימיות, הוא פשוט מתאבד.


לאנשי השמאל העקביים שחיים בינינו אין כאן בעיה רעיונית. ברור לנו לחלוטין שכל מי שחי כאן ראוי לתנאים של שוויון מלא, כולל הפועלים הזרים. אבל הלאומנים הקרויים "ציונים" מטפחים עולם רוחני של איבה כלפי זרים בכלל וערבים (הנתפסים כזרים) בפרט. ביטויי שנאה כלפי אנגלים, צרפתים, רוסים ואפילו אמריקאים רווחים מאוד בשיחות פרטיות, במכתבים למערכת ובטוקבקים באינטרנט. התביעה מהאזרחים הערבים לשרת נובעת מהמקור הלא-טהור הזה, ומכאן תגובת הנגד החשדנית והעוינת של נציגי הציבור הערבי בכנסת ובמקומות אחרים.


ההתחסדות העוטה את הדיון מוכרת לנו היטב, והיא הפכה ויכוח חשוב על אזרחות, חובות, זכויות ושוויון לרטוריקה מאוסה שמבקשת להסוות את הדיכוי הממשי בערימה גדולה של מונחים דמוקרטים-ליברליים מדומים. לכן נזנחה, לפחות באורח זמני, התביעה התקיפה לשירות צבאי והיא הוחלפה בדרישה צדקנית לשירות לאומי. אנחנו אפילו לא דורשים מכם לשרת אותנו, טוענים הגזענים המוסווים, תעשו עבודות שירות במגזר שלכם, למען הילדים, העניים והזקנים שלכם. לפתע תקפה את כל שונאי הערבים במדינה מין דאגה עמוקה ונוקבת לגורל המגזר המופלה לרעה כל השנים. קוראי "מעריב", צרכני החינמונים הלאומנים ואפילו המתנחלים הפכו לטריבונים עממיים של השכבות החלשות במגזר הערבי, חרף העובדה שבסתר לבם הם בעצם זוממים לנצל איזו שעת כושר אפוקליפטית כדי לגרש אותם ולדחוק את רגליהם מארצם. הטרנספר בלבם והשירות הלאומי "למען הערבים" בפיהם.


זה פשוט לא בא בחשבון בעת הזאת. מי שמקיים בכוונת מכוון מערכת ממלכתית מפלה נגד כמעט 20% מאזרחי המדינה, איננו רשאי להציג דרישות כאלה. ישראל חייבת להקדיש את העשור הקרוב לגישור על פני הפערים החברתיים והכלכליים, לחסל כל אפליה לאומית, תרבותית וביטחונית, לאפשר לכל האזרחים גישה לכל המשרות הממשלתיות והציבוריות ולחתור לשלום אמת עם כל שכנותיה. מאמץ לאומי כזה מצריך קונסנזוס דמוקרטי רחב שימצא ביטוי הולם גם בכנסת, יחולל שינוי עמוק במערכת החינוך וימסד מערכה הסברתית לביעור הגזענות ולהוצאת כל גילוייה מחוץ לחוק. לפי שעה, אין במערכת הפוליטית אף גורם מרכזי החושב ברצינות על היעדים האלה, שלא לדבר על פעולה ממשית להגשמתם, מעבר למס השפתיים שנועד למנוע את נידויה של המדינה בעולם הנאור.


אחרי שגם מפלגת העבודה החזירה את אהוד ברק למעמדו כמנהיג ומקבל ההחלטות ממגדל השן המפואר שלו בתל-אביב, הבינו גם אחרוני האופטימיסטים במגזר הערבי שדמם השפוך באוקטובר 2000 אינו מהווה גורם אפילו בקרב הציבור שיש לו תדמית עצמית נאורה. ברק עצמו, מתחזה פומפוזי וחצוף, מציג את עצמו כ"ראש מחנה השלום" גם כאשר הוא מחבל בגלוי בכל המאמצים הדיפלומטיים של הממשלה שבה הוא חבר. ראש הממשלה אהוד אולמרט לא כולל את האזרחים הערבים בסדר העדיפויות שלו, ואולי לא מבין את גודל האסון שמצפה לנו אם הנושא הזה לא יזכה לעדיפות ראשונה. גם מרצ מחמיצה כאן הזדמנות למלא סוף-סוף תפקיד חשוב בפוליטיקה הישראלית. כבר הפנו אליהם קריאות לפעולה בשנת 2000 עצמה, גם אחרי שהחליטו לאמץ את ברק בשנת 2001, כאילו טבח 13 האזרחים לא היה, אך ללא הועיל. קירוב האזרחים הערבים והמלחמה למענם צריכה להיות התפקיד העיקרי של מרצ בשנים הקרובות. כל מאמצי הדיפלומטיה עם הרשות הפלסטינית הם מגוחכים, כיוון שאין לסיעה כוח פרלמנטרי כדי לספק לרשות את הסחורה. לעומת זאת הם יכולים לפעול לא למען, אלא עם, ערביי ישראל.


פעילות כזאת לא קיימת באף מפלגה ציונית. לעומת זאת, כאמור, דורשים מהערבים שירות לאומי. בשם מי, בדיוק? הרי הגזענות המחפירה כלפיהם איננה רק נחלת הממסד ו"זרועות הביטחון". היא הפכה למחלה לאומית המכתימה את צלם האדם שלנו. בתחילת השבוע נוכחנו לדעת, מדו"ח חמור של האגודה לזכויות האדם, שהפכנו לעם של טרנספריסטים בזויים ואימצנו מנטליות של מדינת אפרטהייד. 55% מכלל האזרחים היהודים תומכים בעידוד הגירת ערבים לחוץ-לארץ, ואותו שיעור עצמו של משיבים מצדד בהפרדה גזענית במקומות הבילוי. זו רק ההתחלה. 78% מתנגדים לשיתוף מפלגות ערביות בממשלה, ועוד 75% הצהירו שהם מתנגדים לחיות עם אזרחים ערבים באותו בניין.


הסלידה היא לא רק פוליטית אלא אישית, מהבטן, בתוך ההגדרה של גזענות חמורה: 31% חשים שנאה כשהם שומעים ערבית ברחוב, ועוד 30% מסתפקים בסלידה. 75% מקרב תלמידי תיכון הביעו את הדעה המלומדת, שהערבים אינם "משכילים, תרבותיים או נקיים". 69% הטילו ספק בחוכמתם של הערבים. באקלים כזה זה רק טבעי שחלה עלייה תלולה באירועים גזעניים כלפי הערבים, ובאלימות המשטרתית כלפיהם. שוב צריך להזכיר שלא מדובר כלל בשטחים, אלא באווירה השוררת בתוך החברה הדורשת מאזרחיה הערבים ל"שרת".


ברוך מרזל וחבר מרעיו, שמאז שהוצאו מחוץ לחוק רק הגבירו את פעילותם הפוליטית, צודקים לגמרי כשהם טוענים ש"כהנא חי". הוא לא רק חי, אלא גם השיג את שני יעדיו המרכזיים: הוא הצליח להחדיר את בשורתו הממארת עמוק לתוך הציבור החרדי במדינה, כירסם בכוחם של הרבנים המתונים והאדיר את הגזענות והלאומנות במגזר החרדי; הוא נטע את הגזענות גם בקרב הציבור המסורתי, והפך את הדיבורים על טרנספר ושנאה ביולוגית כלפי הערבים ללגיטימיים. אלא שניצחונו של הכהניזם מהווה אסון לאומי לכל מי שחלם על חברה אחרת כאן. אם כהנא באמת חי, אז כולנו מתים.


אבל לא רק חוגים שוליים אשמים במצב. הממסד ממשיך באפליה הממוסדת מאז קום המדינה ומוצא לה הצדקות חדשות. גם ח"כים חילונים משתוללים במליאת הכנסת ונותנים אור ירוק לכל האחרים. לכן אסור לטפח את האסכולה הדורשת מהאזרחים הערבים לשרת. לא ייתכן שידרשו מהם שוויון חובות, לפני שהם יקבלו שוויון זכויות מלא. הבעיות במגזר הערבי לא ייפתרו באמצעות התנדבות לבצע שירותים ללא שכר הולם. יש להזרים למגזר הון עתק כדי להשוות את התנאים, יש לפתור את בעיות התעסוקה שם ולקיים אפליה מתקנת לזמן ארוך בכל התחומים. צריך לשפר באורח דרסטי את היחס לאזרחים הערבים במשטרה, בנמל התעופה ובמשרדים הממשלתיים, ולהקדיש מקום רב לדיווח ולפרשנות על המתרחש שם בכל כלי התקשורת. זו לא רק בעיה של האזרחים הערבים אלא של המדינה כולה. שמירת צלם האדם ואינטרס הקיום שלנו לא רק שאינם סותרים זה את זה, אלא שהם תלויים לחלוטין זה בזה.

תגובות
נושאים: מאמרים

34 תגובות

  1. יעל לוטן הגיב:

    חיים ברעם צודק כמובן. תפיסת-עולם נאורה לא רואה בשירות צבאי קריטריון לזכויות אזרח. נקודה. – זו הסיבה שלפני עשרים שנה התנגדתי בתוקף לסרטוני הבחירות של ר"ץ (גילגולה הקודם של מר"ץ), שהציגו את הפטור משירות צבאי הניתן לאברכים כאילו הוא פגיעה בערכי הדמוקרטיה. אסור להשתמש בשירות צבאי כתנאי לשום דבר – על אחת כמה וכמה כשמדובר בחלק מן החברה המופלה דרך קבע ברוב היבטי החיים.

  2. קורא קבוע הגיב:

    כל טענותיך ניתנות להפרכה מנומקת, אחת לאחת, אבל בהתחשב בסלידתו של צנזור האתר מתגובות ענייניות שמאיימות על השקפת עולמו, חבל להשחית מאמצים בכיוון זה.

    יאמר רק שהטענה האמיתית שיוצאת ממאמרך אינה "אין לדרוש שוויון חובות לפני מתן שוויון זכויות" אלא "אין לדרוש שוויון חובות לפני קיום שוויון מעמדי וכלכלי בפועל".

    זה קורה משום שאתה לא מכיר באפשרות ששוויון זכויות אינו מבטל חוסר שוויון ביכולות, ולכן אינו יכול לעצמו לבטל מצב של חוסר שוויון כלכלי ומעמדי.

    למעשה, דווקא הנסיון לייצר שוויון מעמדי וחברתי מחייב לפגוע בזכויות של החברים החזקים ולתת לחברים החלשים זכויות יתר, בכדי לפצות על חוסר השוויון הבסיסי ביכולות.

    מה שנקרא "אפלייה מתקנת" הוא בדיוק ההפך משוויון זכויות.

    במאמר שלך אתה מתנה לגיטימיות של דרישה לשוויון בחובות אזרחיות בקיום מצב אוטופי של שוויון כלכלי ומעמדי. זה מבטל מלכתחילה לגמרי את האפשרות שדרישה לשוויון בחובות תהיה לגיטימית במציאות כלשהי.

    גישה מעשית יותר אומרת שהשתלבות טובה של מיעוטים (או סקטורים מופלים) בחברה ושיפור מעמדם, מושגת לא על ידי ססמאות "נכונות פוליטית", נאומים צדקניים והחזקה בתיאוריות פילוסופיות של מוסר, אלא על ידי הרחבת ההשתתפות בפועל של חברי הסקטור המופלה בכל המערכות החברתיות שבהן שולט הרוב.

    שים לב – לא "שיתוף" אלא "השתתפות". חשוב מאוד לזהות את הסובייקט הפועל.

    זה לא "קודם יהיה צדק מלא ואחר כך נעשה טובה ונסכים להיות חלק מהחברה", אלא "אנחנו חלק מהחברה, ואנחנו נשתלב בה על אפם וחמתם של מעקמי האפים למיניהם. אנחנו נפגין נוכחות בכל המערכות הציבוריות ללא יוצא מהכלל, נידחף גם למקומות שמנסים לסנן אותנו, והנוכחות שלנו היא זו שתייצר את הצדק בפועל. כי את הצדק אנחנו עושים בעצמנו לעצמנו, אנחנו לא מחכים שיתנו לנו ויעשו לנו".

    העמדה שאתה מייצג – תובענות אינסופית של החלשים/המוחלשים, בצד דחיה גורפת של כל אפשרות של "השתתפות" היא זו שאחראית וגורמת להסלמת הניכור בין רוב ומיעוט. ובעקבות הניכור מגיעה עוינות (משני הצדדים). הרוב מרגיש מאויים. המיעוט מרגיש עוד יותר מאויים. ניכור מוביל לפחד מוביל לשנאה, שמזינה מצידה את הפחד שמזין את הניכור וחוזר חלילה.

    כניעה לעמדה כזו גם מעודדת הנצחת והורשה של "חולשה" לדורות, משום שהיא מקבעת תודעה ודימוי עצמי של "חלש" כאמצעי עדיף להשגת הטבות.

    את רומא לא בנו ביום אחד, דמוקרטיה, זכויות אדם, סובלנות דתית, ערכי שוויון סוציאלי – אלו דברים שמתפתחים ומחלחלים לתודעה במשך דורות. "אם יש צדק – יופע נא מייד!!" יפה בשיר. במציאות טחנות הצדק טוחנות לאט. מאוד לאט.

    אם מקופחי החברות בהן צמחו פילוסופיות ליברליות היו מתעקשים *לעמוד מהצד*, להתבדל, לקלל, להטיח האשמות ולהתבכיין על אי-צדק "עד שיבוא המשיח" במקום לשנס מתניים ולהשתתף בתיקון ובניית החברה של עצמם – למרות שהיא עדיין לא מושלמת – הציוויליזציה האנושית עוד היתה תקועה בשלב הטרום שבטי.

    המסר הוא שהחובה והזכות המוסרית של בניית ותחזוקת ציוויליזציה מוטלת גם על המקופחים והחלשים, לא רק על בני-המזל ואהובי האלים.

    ולצנזור המסור – אנא אל תהסס להניף גרזינך על פוסט זה. חובתך לגונן על בריאותם המוסרית של קוראי הגדה השמאלית חלושי השכל והמועדים להתפתות על נקלה למדוחי זרים.
    כמו שומרי החומות של העדה החרדית, אתה יודע הרי שקוראי הגדה משולים לעדר צאן קדושים, יש להגן על התמימים מפני מקסם השווא של החלילן מהמלין.

    צנזר, צנזר.

    מצד שני – למנוע מהמגיבים האחרים את ההזדמנות לעונג שבשימוש בהשבעה "פשיסט" כפול שבע?

    אח, קשים חייו של צנזור. לפחות כמו חייו של מגיב שאינו מסוגל להתאפק מלבזבז את זמנו על עניין אבוד מראש.

  3. גיל אהרנסון הגיב:

    אני עדיין מזועזע מהנתונים שחיים הביא כאן. הפסקתי לקרוא אח"כ, כי כבר לא ראיתי דבר אחר מול העיניים.
    מאוד מקוה שהאגודה לזכויות האזרח הגזימה והפריזה בנתונים שפרסמה, אם כי אני חושש שגם אם כן, אז לא בהרבה, והמגמה הכללית כ"כ נכונה. איך מתמודדים עם היקף כזה של גזענות שהשתרשה?
    אני מרגיש אובד עצות

  4. לחיים הגיב:

    התוצאות הגזעניות של הסקר שנערך לאחרונה מובנות על רקע המתיחות הביטחונית והפוליטית בין ערביי ישראל ויהודי ישראל.לו היו הערבים הישראלים מתנערים מכל חלק באיסלאם הקורא למלחמה בישראל ומתנתקים (כולל מנהיגיהם) ממדינות אוייב של ישראל המצב היה הרבה יותר טוב. שכחת בנוסף להזכיר את הפחד שעולה כאשר שומעים ערבית ברחוב, מה שכמובן מסביר גם את הסלידה, אבל למה להתעסק באמת כשאפשר שוב להשחיר את הפנים.
    זכויות נגזרות ממילוי חובות. אי הסדרים בתשלומים בכלל הרשויות הערביות, חוסר התרומה כמעט בכל מישור פשרי, התרומה הזעומה לתל"ג ולמשרדי הפטנטים מביאים גם לחשוב שהערבים פחות משכילים – אין מה לעשות, התחושה במקרה זה נגזרת מעובדות מבוססות היטב.
    החשדנות כלפי הערבים נובעת מסיבה אחת – כל עוד הערבים רוצים לחיות כאן כאזרחים , יצהירו אמונים למדינה, יראו באוייב המדינה את אוייבם שלהם, יישאו בנטל כפי שהרוב נושאים ויעשו מאמץ להשתלב במקום להתבכיין – עד אז שלא יקטרו על אפליה כי יש להם חלק גדול ביישום שלה.

  5. לנין ל"קורא קבוע" הגיב:

    החכמה נודפת ממך ומסחררת את ראשי, כך שקשה לי להשיב לתגובה הנשגבת שלך…
    נו באמת.
    לא נראה לי שלברעם יש בעיה עם "השתתפות" כמושג יותר גלובלי, אלא שהוא מן הסתם יודע שה"השתתפות" בשירות לאומי לא תוביל לשום שינוי במדיניות של תיקצוב בחינוך,תשתיות ולא תוביל לשינוי במדיניות הריסת הבתים ועוד דברים רבים.
    כנראה לא היה שיוויון בין יהודים לערבים כל השנים הללו רק בגלל שהם לא עשו שירות לאומי, רק בגלל שהם לא רצו "להשתתף".

    "המסר הוא שהחובה והזכות המוסרית של בניית ותחזוקת ציוויליזציה מוטלת גם על המקופחים והחלשים, לא רק על בני-המזל ואהובי האלים".
    כן בוודאי, הרי זו הדמוקרטיה המפוארת, זכויות שהחלשים השיגו מהחזקים, בדר"כ בעזרת מאבק קשה.
    לא ברור איזו משמעות אתה מייחס בדיוק לדברים שאמרת, אתה לא מספיק ברור, ומן הסתם אתה צריך להשלים את ידיעותיך בהיסטוריה ובמלחמת המעמדות, כי אתה נשמע כמו סתן קשקשן אידיאליסטי.

  6. לנין ל"לחיים" הגיב:

    כמו כל זעיר-בורגני טוב, אתה עוסק בחישובים של חנות מכולת של התרומה לתל"ג וכו’.
    הרי ברור שאוכלוסיה שיש בה אבטלה חמורה, וחלק גדול מהמועסקים בה הם פועלים, ורבים בה הם זעיר-בורגנים, ברור שתרומתם לתל"ג תהיה יותר נמוכה.
    רק גזען פאשיסט יחשוב שזה בגלל תכונה טבועה בערבים ולא בגלל התפתחות היסטורית שונה עוד מלפני קום המדינה (שכל מי שקרא ספר סוציולוגיה בחיים שלו מבין שהתפתחות חברתית לא שווה היא לא תוצאה של בחירה או רצון של הפרטים שמרכיבים את החברה), והפלייה מכוונת וטרוריסטית לאחר קום המדינה.
    (בעניין החישוב הזעיר בורגני מעניין ומצחיק לקרוא את "מיתולוגיות" של רולאן בארת’, את הפרק על פוז’אד).
    אתה לא מנסה להסתיר את העובדה שאתה גזען ראקציוני מהסוג הגרוע ביותר.
    לערבים יש חלק גדול ביישום האפלייה כלפיהם?
    אם מחר יכריזו הערבים על גיוס כללי לצה"ל ויצדיעו במוהל יד כלפי דגל ישראל אז זה מה שישפיע על מצב החינוך והתשתית אצלהם?
    הרי הדרוזים והבדואים משרתים בצה"ל ונאמנים למדינה (מושג פאשיסטי, אבל נעזוב את זה כרגע), ולמרות זאת אין אוכלוסיה יותר חלשה ויותר מקופחת, ובצורה הבזויה והאלימה ביותר, כמו הבדואים.
    רק עיוור לא מבין שיש ניגוד בין האוכלוסיות שהוא מעבר לאידאה הלאומית-דתית שצפה על פני השטח (תקרא למשל את "התפתחות הקפיטליזם בפלשתינה" של תמר גוז’נסקי).
    אצה מזכיר לי את מה שגולדה מאיר אמרה על המזרחיים, שהם מקופחים כי הם הביאו איתם מארצותיהם את הקיפוח שהיה כלפיהם בארצות מוצאם (ולא בגלל מעשי הקיפוח ממש שגולדה בין היתר אחראית להם. זה כמובן לא היה קיפוח עדתי כשלעצמו, אלא מעמדי).

  7. ליעל לוטן הגיב:

    מאיפה הבאת את המשפט המפותל חסר הפשר
    "תפיסת עולם נאורה לא רואה בשירות צבאי
    קריטריון לזכויות אזרח נקודה"
    לאורך כל ההיסטוריה האזרחים ראו חובה
    מוסרית נעלה וראשונה במעלה להגן על
    ביתם משפחתם ואורח חייהם
    איינשטיין אמר משפט עמוק "אף פעם לא
    אוכל להחזיר לחברה כמו שקיבלתי ממנה"
    אם יורשה לי לפרש
    איינשטיין אומר לעשירים לחזקים לצעירים
    ולבריאים "כל מה שיש לכם הוא תוצר חברתי
    ועליכם להחזיר לחברה וגם אז תשארו חייבים"
    המסקנה המתבקשת כמעט מעליה היא שרות
    צבאי הוא חלק מפרעון החוב רק אדם לא
    הגון אינו פורע חובות !!

  8. קורא קבוע הגיב:

    עוד על יחסי רוב-מיעוט ותחושת איום –

    כבר איבחן מי נכונה שחלק מהסיבוכיות של יחסי יהודים ערבים בישראל קשור לכך שערביי ישראל הם מיעוט בעל תודעה של רוב, בעוד יהודי ישראל הם רוב בעל תודעה של מיעוט.

    אובייקטיבית, היהודים במזה"ת הם מיעוט קטן בהרבה מאשר הערבים בישראל.

    כשמצטרפת לנחיתות המספרית גם אווירה של עוינות ודה-לגיטימציה מתמשכות וקבועות לביטוי הפוליטי של הזהות הקבוצתית היחודית של היהודים, תחושת האיום לפחות מובנת, גם אם תרצו לטעון שאינה מוצדקת.

    תחושות של איום הן מתכון בדוק לטיפוח גזענות.

    אם יעשה סקר מקביל לבדוק את רמת הגזענות בציבור הערבי בישראל, הציבור הערבי במזה"ת והציבור הערבי בעולם בכלל, סביר שהתוצאות יהיו גרועות עוד יותר.

    הרי היית יכול לטעון, חיים, באותה מידה של הגיון, שהגישה השלילית של ישראל נובעת מהעוינות של הסביבה, ושהדרך המוסרית לטפל בה היא בכך שהסביבה תעבור לשיטת החיבוק, הרעפת האהבה, והתגמול החיובי, אחרת יהיה פיצוץ.

    כל הענקים בסביבה, עתירי הקרקע והנפט, היו יכולים בתיאוריה להתחלק איתנו קצת במשאבים שלנו אין, ולתת לנו גישה ותנועה חפשית דרך הטריטוריה שלהם.

    למה זה לא קורה? למה אין "שוויון הקצאות במשאבים" לכל תושבי האזור? זה בטח היה משפר לאין שיעור את האווירה הכללית, לא?

  9. קורא קבוע ללנין הגיב:

    קשה מאוד להיות ברור יותר באתר הזה כי הצנזור פה מאוד אוהב את העבודה שלו.

    כמעט כל נסיון שלי לחבר את התיאוריה המופשטת למקרה הספציפי של הסיכסוך היהודי ערבי נתקל בחיסול ממוקד.

    לכן תצטרך להיות יצירתי וליישם לבד.

    תודה על ההמלצה לרענן את ידיעותי בהיסטוריה ובמלחמת המעמדות.

    אם אפשר לגמול לך בהמלצה – ידיעת "עובדות" לבדה אינה עוזרת אם היא מוכשלת על ידי אורח מחשבה דוגמטי וקבעוני, וע ידי נוסחאות מוכתבות מראש שאינן נתונות לערעור, לפרשנות המציאות.

    במקום שבו אין ספקנות, אין גם התפתחות רעיונית.

    מול התזה שגורסת כי "החלש לא חייב לעשות כלום לטובת עצמו" והתזה שגורסת כי "אף אחד לא חייב לעשות כלום לטובת החלש חוץ ממנו עצמו" יש גם דרך ביניים.

    שני הצדדים חייבים לעשות מאמץ, גם אם הם סוחבים משקעים של טינה, מרירות, וחשד.

    זה לא או/או, זה גם וגם.

  10. ללנין הגיב:

    1. כמו כל זעיר בורגני אתה עסוק בחישובים של חנות מכולת – אם אני לא הייתי עסוק בחישובים האלה ומקשיב להבלים האלק סוציאליסטים שלך לא ממש היה לי מה לאכול או גרוע מזה לא הייתי ממצה את הפוטנצאל שלי (בעיקר מחוסר זמן…התור ללחם יכול להיות ארוך).
    2. שוב גזען ופאשיסט – יש גבול כמה אפשר להבין אנשים. אל תכניס לי מילים לפה כי לא אמרתי שזו תכונה שטבועה בערבים. כנראה שאם הצלחת לחשוב על זה לפני אתה משנינו הגזען ,אך עם זאת אשמח לקבל הסבר מדוייק יותר לסיבה מדוע גם במדינות ערב העשירות ביותר ההישגים המדעיים שואפים לאפס, או במילים אחרות – מדוע שני ענפי הייצוא המרכזיים של העולם המוסלמי הם נפט וטרור.
    3. אם שוב ברצונך להניף מולי שטויות כמו מלחמות מעמדות ושאר דברים מהסוג הזה או לצרוח "גזען" שוב ושוב, עשה טובה…השקע את זמנך בדברים חשובים יותר ומתוך כך לא תבזבז גם את זמני. עצה למשהו חשוב לעשות – הגש תלונה כנגד אותם אנשים שבחרת לצטט – אין מספיק עצים בשביל לבזבז נייר על הבלים כשלהם…

  11. ניצן אביב הגיב:

    תגובה לקוראי תגובותיו של ה"קורא הקבוע":

    "הקורא הקבוע" מאוהב, אבל מאוהב, עד למעלה מאוזניו, ב"צנזור" של אתר הגדה השמאלית…
    "פוחד" אבל "אוהב", מתריס אך גם נרתע, וכל המניפולציה הזאת נועדה כדי לנסות [נסיון-נפל, יש לאמר] ולהשפיע על הקורא את "הגיגיו"-קשקושיו, טרוניותיו וברבוריו הבלתי-נלאים, הצורמים כל אוזן אנושית רגילה, ובקיצור – יש לנו פה מעין הכלאה של דברת וטימטום, אמרות לאומניות-גזעניות שפלות ומחליאות, המנסות בחלקלקות-לשון ובקריצת-עין ערמומית, למסוך ולפמפם את מסריו הלאומניים-גזעניים הנתעבים.

  12. בנ י מפז הגיב:

    הרי צרציל אמר שהפצפיסטים הם הרבה פחות מוסריים מהאזרח הממוצע.וכמה שהוא צדק

  13. "אם לא משלמים..לא משרתים" הגיב:

    שכחנו..כי תחילתו של העיוות הוא בניצול!
    מדינת ישראל התרגלה לנצל את בניה,שלוש שנות שירות ועבודה,ללא שכר
    הניצול השתרש כל כך חזק,שכעת המדינה מבקשת להרחיב את הניצול ,ולנצל גם את בניה החורגים,והמקופחים.
    להערכתי ברגע שהמדינה גם תצטרך לשלם שכר כמו כל מדינה מערבית מתוקנת,המדינה תוותר על שירותם של רבים(הראשונים יהיו ערביי הגליל)

  14. קורא קבוע לניצן אביב הגיב:

    ניתוח פשוט של המציאות יראה לך שדעותיך נמצאות במיעוט מאוד מאוד שולי וזניח.

    שלוש דרכים פתוחות בפניך –

    1. לוותר מראש על כל נסיון השפעה לשינוי המציאות, ולהסתפק בהוצאת קיטור

    2. לנסות לכפות באלימות את דעת המיעוט על הרוב, בהסתמך על משאבים מקומיים או בגיוס כוחות חיצוניים

    3. לנסות לשכנע אחרים בצדקתך באמצעים שאינם כוללים אלימות.

    הדרך השלישית מחייבת גם מאמץ להמנע מאלימות ותוקפנות מילולית, משום שהיא מהווה גורם מרתיע שלילי.

    מה שיוצא מרוב החומר באתר הזה (מאמרים ותגובות) הוא תמונה עצובה של מי שמסתגרים בדלת אמות של הכת הסגורה, ומסתפקים בשיח בינם לבין עצמם, כשכל מה שיש להם להציע על תקן "דיאלוג" לאנשים מחוץ למעגל הפנימי הוא גידופים, לעג ושנאה.

    המסקנה היא שאיבדתם אמון ביכולת שלכם ליצור שינוי על ידי הרחבת המעגל, אתם מחכים ל"קהילה הבינלאומית" שתבוא לעשות לכם את העבודה, ובינתיים אתם מסתפקים בקיטורים.

  15. גדעון ספירו הגיב:

    יש לקדם בברכה את השתתפותו של "קורא קבוע" בויכוח. הוא אמנם מאוהב בצנזור, ומתקבל הרושם שהוא כמעט מתחנן שיצנזרו אותו, אבל יש לשבח את העורך שלא התפתה לתחנוניו של "הקבוע" ודבריו פורסמו בפרישה נדיבה.
    לדעתי אין מקום להכתיר אותו כפשיסט או גזען, כתיבתו, אגב בעברית משובחת, לא נותנת עילה לכך.
    עמדותיו נעות בין הליברלי לשמרני. מצד אחד הוא קורא למיעוטים ולמקופחים לפעילות שתוציא אותם למרחב על אפם וחמתם של המתנגדים, ועל כך איש שמאל לא ילין, ומצד שני הוא מטיל גם על המקופחים את האשמה במקופחותם, עמדה שמרנית מוכרת ואת זאת איש שמאל לא יכול לקבל.

    איש לא יטען ברצינות שהאזרחים הערבים בישראל בחרו מרצונם להיות מופלים לרעה בחלוקת התקציבים הלאומית בתחומי החינוך השיכון, הבריאות או התעסוקה. להיפך, הם נאבקים בהתמדה בדיוק לפי הצעתו של הקורא הקבוע לחלוקה שוויונית של העוגה הלאומית. איש לא יטען כי האתיופים בחרו מרצונם להיות מרוכזים בגיטאות עוני ומצוקה. להיפך, הם נאבקים גדד הגזענות והאפלייה מהן הם סובלים. איש לא יטען כי השמאל מסתגר בדלת אמותיו. להיפך, הוא יוצא מדי שבוע למאבקים ציבוריים לשכנע את עמיתיהם האזרחים בצדקתם. איש לא יטען כי עובדי קבלני כוח אדם בחרו מרצונם לא לקבל את המגיע להם, להיפך. רבים מהם ומנציגיהם נאבקים נגד גזילת כבשת הרש. איש לא יטען כי פועלי המפעלים בחרו מרצונם לקבל שכר נמוך ולהשאיר בידי הבעלים רווחי עתק. להיפך, מתנהל מאבק מתמיד לחלוקה אחרת של ההכנסה הלאומית.
    כל המאבקים האלה מתנהלים ללא אלימות, אלא שאין בכוחם עד כה לגבור על כוחם של בעלי ההון והממשלה שמשרתת אותם.
    בהקשר זה יש לראות גם את נושא השרות הלאומי. לכשעצמי אינני בטוח כי ההתנגדות הגורפת לכך מצד הנציגות של ערביי ישראל היא חכמה, בוודאי לא כאשר ניתנת לצעירים האפשרות לפעול בקהילתם במסגרת אותו שירות. אבל אין ספק כי יש רציונל בעמדה האומרת כי לפני שתובעים מאיתנן, האזרחים הערבים, שרות לאומי, תנו לנו את הזכויות הבסיסיות שאנו זכאים להן כאזרחים ללא שום התנייה, שאם לא כן, אתם, השלטון והמדינה, לא באים אלינו בידיים נקיות.

  16. חיים ו. הגיב:

    רציתי לכתוב תגובה ל"לנין" על הסגנון המכוער והמיותר של תגובתו. ההתנשאות בסגנון "שפר ידיעותיך" בעיקר כשהיא מגיעה מצעיר, יותר נלעגת ממרגיזה. ויתרתי.
    ואז כתב ניצן אביב את תגובתו שכדרכו בקודש כולה מתחילתה ועד סופה קללות, גידופים ואפס תוכן. כידוע כל אחד נותן כפי יכולתו, אין לי מה לכעוס על כך.

    המסקנה של מגיב קבוע לגועל נפש הזה היתה די מדוייקת אלא שהוא מייחס זאת לאובדן אמון, הוא שוגה. לשכנע את האשכנוזה הבורגנית אין להם סיכוי, אלו בשר מבשרם, בניהם ובנותיהם. הם אינם חשים כל נחיתות מול "אבירי המוסר" שגדלו אצלם בסלון, מה גם שהללו מממנים את אלו. הם בוודאי לא ילכלכו את ידיהם בנתיבות, דימונה, אשקלון ולוד
    רחוק מדי, שחור מדי. הערבים אינם צריכים אותם ויחסיהם אתם הם על בסיס תועלתני גרידה.
    נשארו רק החברים באירופה, "רדיקאל" ממוצע קרוב יותר נפשית לבתו ה"רדיקאלית" של תעשיין צרפתי עשיר כקורח מלפועל קשה יום בקריית מלאכי.
    זה לא אובדן אמון יקירי, אני לא אקרא לכך בשם כי גם כך מרבית הסיכויים שתגובה זו לא תפורסם.

  17. לגדעון הגיב:

    כל הכבוד על התמיכה בצימצום הצנזורה…מעבר לזה. המשותף בין הגישה השמרנית המטומטמת לגישה השמאלית המטומטמת היא הטוטאליות. כמו שהמקופח אינו אשם בלעדית בקיפוח שלו כך החברה אינה האשמה הבלעדית באותו הקיפוח. לעניין הערבים – מעבר לעובדה שאינני מצליח להבין מה מפריע כ"כ בשירות לאומי במסגרת קבוצת ההשתייכות שלך (חס וחלילה שנעודד מישהו לתרום למדינה הציונית המשוקצת), התמיכה הערבית ישראלית בכוחות הרור הפלסטיני – מוסלמי, ההיזדהות עם חזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה, חוסר הרצון לוותר על הזכויות המגיעות להם בישראל (היכולת לעבור ניתוח בבית חולים מתקדם למשל) מצד אחד ומצד שני חוסר תרומה גורף למדע, והטכנולוגיה הישראלית, כל זאת בצירוף הקצנה דתית ובדלנות אידיוטית מביאים לכך שבהחלט אפשר להבין מדוע אחוזים כה רבים מהיהודים אינם רוצים שכן ערבי למשל. זו אינה גזענות אלא רצון פשוט לשמר את עצמך בתוך קבוצת ההשתייכות האיכותית הייחודית לך.
    הערבים לא בחרו מרצונם להיות מופלים אולם זה כמו להגיד שמעשן כבד לא בחר מרצונו לחלות בסרטן – נכון שהתנאים אינם התנאים המיטביים לשמירה על הבריאות אולם צריך לבדוק מה מעודד זאת..ובהקבלה שלנו – שניים שנעצרו לפני שבועיים בגלל ניסיון לביצוע פעולות טרור, קשרים עם מדינות אוייב, תמיכה באוייב, תמיכה בטרור, נצלנות של משאבים ללא תמורה, נטילת חלק בטרור אם בסיוע ואם ביצוע ..והרשימה ארוכה. על עברות כאלה לא ניתן להבליג בכדי לבוא בידים נקיות, כפי שלא ניתן לקבל חזרה לחברה תקינה רוצח סידרתי כל עוד לא הוכיח שהוא מסוגל לבוא בין בני תרבות.

  18. לגדעון ספירו הגיב:

    חבל על המאמץ להתווכח עם "הקורא הקבוע" הטענה שלו היא אינה כי על האזרחים הערבים להאבק נגד קיפוחם (שאינה אלא נישולם) אלא שעליהם לעשות משנה מאמץ על מנת להוכיח את שייכותם נאמנותם, כלומר לא רק התנדבות לשרות לאומי אלא אולי לשרת ביחידת מסתערבים…
    להבדיל (אם צריך כך לומר) היו יהודים גרמנים שניסו לשכנע את המשטר הנאצי שהם לא יהודי המזרח…
    מדינת ישראל היא מדינה גזענית.
    מטרתה להעיף מכאן כמה שיותר ערבים עד בכלל ולא יעזור להם בית דין ולא שרות במג"ב. הערבים או חלקם מבינים את זה טוב מאוד ונאבקים בהתאם אלא שמאבקם הופך כאילו סיבה להפלייתם משל הביצה והתרנגולת.
    השמאל הרדיקלי לא משפיע בעיקר משום שהשיטה עד עכשיו עבדה טוב מאוד בשביל יהודים ואין סיבה לא להיות שותפים להצלחה.

  19. למגיב "לגדעון ספירו" הגיב:

    הסיבה המרכזית שהשמאל הרדיקאלי אינו משפיע היא בגלל שהוא רדיקאלי וככל דבר רדיקאלי הוא נתפס כמגוחך, לא מציאותי, לא יישים וחסר כל בוחן מציאות שמאפשר לחיות בצורה לא רדיקאלית בשאר תחומי החיים. המחשבה שניתן לראות רק צד אחד כרע או לראות בצבעי שחור לבן סיכסוך מורכב כסיכסוך הישראלי מוסלמי.הרצון "לזרוק את הערבים מהמדינה" מקביל לרצון ליישם את זכות השיבה. שניהם לא מציאותיים ,מגוחכים ובעיקר מאוד מסוכנים. ובאווירת היום – מילה לצנזור – אתה יכול לא לפרסם…זה רק יחזק את הסיטגמה על הארגונים הרדיקאליים – הם דנים בעיקר בינם לבין עצמם ולא מבינים את האורח הנילעג בו הם נתפסים בקרב הרוב ההגיוני…

  20. צנזורה הגיב:

    לא כל אדם שצועק שצינזרו אותו, הוא באמת מצונזר, למרות שזה מאוד פופלרי להתלונן על צנזורה (אלא אם כן קללות ועלבונות אישיים נחשבים צנזורה).

  21. מי מגוחך הגיב:

    עכשיו הבנתי, השמאל הרדיקלי לא משפיע כי הוא רדיקלי. אם הוא היה שמאל לא רדיקלי היה משפיע ואם היה ימין לא רדיקלי היה משפיע עוד יותר. זאת נחשבת טענה לא מגוחכת.
    השמאל הרדיקלי גם לא השפיע על הלבנים בדרום אפריקה אבל השפיע גם השפיע על השחורים שם וגם על הערבים בישראל. השמאל הרדיקלי משפיע על מי שזקוק לשינוי רדיקלי של המציאות שהורסת את חייו בלי קשר אם הוא יהודי או ערבי רוב או מיעוט. ולא למי שהמשטר מייטיב איתו

  22. שמעון בלבן תלמיד כיתה י"א הגיב:

    מהתרשמותי מן הכותבים והמגיבים באתר אני משעא כי לרבים מהם יש נתונים מפורטים אודות החברה הפלסטינית במישורים שונים.
    לצורך עבודה שאני כותב באזרחות אני זקוק לנתונים אודות מספרם של הפלסטינים שאושפזו בבתי חולים בישראל בעשר השנים האחרונות, או ממוצע שנתי.
    אודה למי מן הגולשים או הכותבים שיוכל לספק נתונים אלה או שיפנה אותי למקורות המתאימים.
    בתודה מראש,
    שימעון בלבן, חצור הגלילית.

  23. דני אורבך הגיב:

    ראשית כל, ברצוני לשבח את גדעון ספירו על תגובתו העניינית לדברי הטעם של "הקורא הקבוע"- דבר נדיר במקהלת ה"פשיסטים" של המגיבים באתר הזה. ה"קורא הקבוע" די הוציא לי את המילים מהפה, ואני פחות או יותר מסכים עם כל דבריו. אבל- התייחסות קטנה לגישה שמובילה לדעתי הן את חיים ברעם והן את גדעון ספירו, לא רק במאמרים הללו אלא פחות או יותר בכל פרסומיהם- הגישה שהקורבן, או המקופח, לעולם לא אשם במעשיו, מותר לו לעשות ככל העולה על רוחו, ותמיד נזדהה איתו, כי "הפלשתינאים מקופחים", ולכן "כולנו פלשתינאים", כדברי גדעון ספירו באחד מטוריו. הגישה הפסולה הזאת לא מועילה לא לקורבן ולא לאף אחד אחר. לעיתים, כאשר היא מופנית כלפי עמים בעולם השלישי, היא עלולה לתת הצדקה מראש לכל תועבה (כמו מעשיו של רוברט מוגאבה נגד הלבנים בזימבוווה), וכאשר היא מופנית כלפי הפלשתינאים אזרחי ישראל- היא מעוררת הקצנה מיותרת.

    עדיף שכולנו- הפלשתינאים אזרחי ישראל והיהודים שבינינו, יוותרו על הקצנה וסיסמאות, ויעבדו ביחד כדי שנוכל לחיות כאן ביחד בארץ הזאת. הדבר מצריך מאמץ הן מצד שוחרי השוויון בחברה הכללית, אבל גם מצד הערבים. נכונות לשירות לאומי, לדעתי, היא חלק מהמאמץ הזה.

  24. קורא קבוע לספירו ואחרים הגיב:

    הסטת הדיון לשאלת ה"אשמה" מעקרת אותו מיכולת להציע פתרונות אמיתיים.

    אם נטען שחובת החברה לעזור לחברים חלשים/מוחלשים לשפר את מצבם משום שזהו אינטרס של החברה, יהיה יותר סיכוי לרתום למאמץ חוגים רחבים.

    יצירת מראית עין שבה כל עזרה נתפסת כ"כפרת עוונות", הדבקת תווית של "אשם" על כל מי שהתמזל מזלו לא להשתייך לסקטורים המוכים, משיגה בדיוק את ההפך – היא מרתיעה אנשים מפעולה משום שכל נסיון לעזור נתפס כהפללה עצמית בפשע.

    במקום להשקיע מאמץ בשיפור המצב הקיים, כל האנרגיה מתבזבזת על הנסיון של המעורבים להדביק זה לזה את האשמה במצב.

    תקשיבו לרטוריקה של הצדדים הקיצוניים בסיכסוך הערבי-ישראלי – במקום לחפש פתרונות פרגמטיים, השיח משני הכיוונים נראה ככה:

    "עד שלא תודה שאתה אשם/אתה התחלת/הכל בגללך, אין על מה לדבר. היות וקבענו שאתה אשם, חובתך המוסרית לפתור לבדך את כל הבעיות, אני לא חייב לעשות כלום, וגם אם אני אעשה דברים שמפריעים לפיתרון, זב"שך – מותר לי בתוקף היותי קורבן"

    באופן אבסורדי, ה"הגיון" שמאחרי הטיעונים הרדיקאליים הוא הגיון ימני (הסיבה היחידה לעזור לפלסטינים היא בגלל שהישראלים אשמים במצבם) ולא שמאלי (יש לעזור לכל מי שמצבו רע – כששאלת האשמה היא אי-רלוונטית).

  25. חן אלפרן הגיב:

    אין ספק שהפתרונות המוצעים ע"י הממסד היום – שירות לאומי חובה ככלי למינוף חברתי, הם לא רלוונטים ורוויים ביוהרה. לעומת זאת, שיתוף פעולה עם הסכמות ערביות קרי וועדת המעקב העליונה, היא הדרך הנכונה. זה מה שאנחנו עושים כבר שנים בעמותת אלון. שנת התנדבות ולימודים במימון לאוכלוסיה פלשתינאית בישראל. רק ייצור שיוויון ע"י שיתוף פעולה לא כפוי יצליח לעזור.
    — קישור —

  26. לא קורא ולא קבוע הגיב:

    מי שמסיט את הויכוח זה "הקורא הקבוע" עצמו כאילו העניין של המבקרים היא להטיל אשמה. הקיפוח והאפלייה אינם מקריים ולא נובעים מטעות הטעונה תיקון כביכול. העניין הוא לבדוק את מניעיה ואת מטרותיה והם נישול הפלסטינים מאדמתם לטובת מהגרים יהודים ולעקר את כוח ההתנגדות שלהם. אז השאלה היא למשל מה יכולים הבדואים בנגב לעשות נגד מגמה זו? להצטרף "לפתרון" הציוני? להאבק? "אשמתם" של הפלסטינים היא כנראה חולשתם (עד עכשיו)

  27. חיים ברעם הגיב:

    לקורא הקבוע ולאחרים,

    אני לא בטוח שהבינו אותנו נכון, ומכאן ההתייחסות המוטעית אל הגישה העקרונית שלנו.
    נושא ההאשמה (מוטיב חשוב באמונה הנוצרית אבל מקומו באידיאולוגיה הסוציאליסטית איננו חשוב במיוחד) הוא פחות רלבנטי לקביעת העמדה הרעיונית. יש גם נושא של צדק ושל עמדה קבועה ובלתי ניתנת לשינוי של אמונה בשוויון בין כל בני האדם. לכן אנחנו חותרים לפתרון שיעניק לפחות צדק מינימלי לאלה שסבלו מעוול, מנישול ומאפליה.
    אבל קיים גם ההיבט הפרגמטי. שוויון מוחלט לאזרחים הערבים והפסקת הרדיפות ההסתה הם גם אינטרס מובהק של החברה הישראלית והסיכוי היחיד להבטיח את עצם קיומנו כאן.

  28. לנין לקורא קבוע הגיב:

    אתה מדבר על תיאוריות מוסריות יפות מאוד וליברליות מאוד, אבל תוך התעלמות מחיי החברה ממש,מהסיבות החברתיות שגורמות לדכוי ולאפליה, כאילו הדיכוי הוא עניין מנותק מכל מסגרת היחסים החברתיים ולא תלוי בהם, כאילו אפשר "לשכנע", כאילו אפשר להפסיק את הדיכוי בלי שינוי חברתי רדיקלי.

  29. קורא קבוע ללנין הגיב:

    בחיים האמיתיים תיקון חברתי הוא עניין הדרגתי, ושינוי רדיקאלי לא מתבצע מהיום למחר וגם לא במטה קסם.

    בחיים האמיתיים מהפכות לא משנות מבנים חברתיים "לתמיד" אלא מחליפות (לפעמים) את האנשים המאיישים את הדרגים השונים בהירארכייה.

    שינוי חברתי הוא עבודה סיזיפית שהתוצאות שלה נראות בפרספקטיבה של דורות.

    נשים סבלו ועדיין סובלות מאפליה חוקית, מוסדית ומבנית. אבל מצבן (במערב) בכל האספקטים טוב יותר מאשר לפני מאה שנה ולפני מאתיים שנה.

    שחורים בארה"ב עדיין סובלים מהתוצאות של האפליה בעבר שמשפיעה על היכולת שלהם לממש הזדמנויות לכאורה שוות.

    מזרחיים בישראל סובלים מאפלייה "נורמטיבית".

    אם כל מי שסובל מאפליה (אמיתית) יחכה שיבוא המשיח ויצור עולם מושלם לפני שהוא יואיל להזיז אצבע, אף פעם לא יהיה שינוי.

    שינוי של נורמות מגיע מאנשים שעושים, לא מאנשים שעושים הפגנות.

    רוזה פארקס ישבה וסירבה לקום מהספסל הקדמי באוטובוס. היא לא עמדה עם שלט שכתוב עליו "אני משעה את עצמי מהעולם עד שיהיה פה גן עדן. תעירו אותי בבקשה כשזה קורה."

    הורים לילדים שחורים שברו את הסגרגציה בבתי הספר על גב הילדים שלהם. הם נדחפו למקומות שהראו להם כתף קרה, ניגבו את הרוק מהפרצוף והתעקשו.

    אלו הגיבורים שעושים היסטוריה, וככה עושים היסטוריה.

    בכיינים מפונקים מייצרים בעיקר אוויר חם, ואוויר חם מתנדף ולא משאיר סימן.

  30. לנין הגיב:

    אין דבר יותר רחוק מהמרקסיסטים מאשר בכיינות ואי עשייה, כך שלא ברור על מה אתה מדבר.

  31. קורא קבוע ללנין הגיב:

    השאלה היא –

    "האם המקופחים (ערבים הישראלים במקרה שלנו) צריכים לחכות שהכל יהיה מתוקן פיקס (שמישהו אחר יתקן להם את המצב פיקס) לפני שהם יתפקדו כחלק אינטגרלי מהחברה, או שחלק מהתיקון יתבצע על ידי כך שהם יתפקדו כחלק אינטגרלי מהחברה".

  32. לנין לקורא קבוע הגיב:

    ברור וידוע גם שהמרקסיסטים דוגלים בפעולה מעשית בכדי להשיג תוצאות.
    אבל יש אצלך בילבול מושגים.
    מה זה חלק אינטגרלי מהחברה?
    החברה מחולקת למעמדות, לקבוצות עם אינטרסים שונים, ולא מקרה או טעות גורמים לאפלייה של הערבים.
    הניגוד בין האוכלוסיה היהודית, קרי, הקפיטל היהודי, לאוכלוסיה הכפרית הערבית יצר את "העימות הלאומי" (דוגמאות כאלו לא חסרות בכל העולם, החל מהקולוניסטים בדרום-אמריקה, וכלה באלו בדרום-אפריקה, ואפילו, אבל עם הבדלים רבים, המתישבים האמריקאים השחורים בליבריה).
    אני לא מבין, הסיבה שבגללה הופלו הערבים כל השנים היא שהם לא הסכימו לשרת בשרות לאומי?
    ברור שלא.
    (על אותו משקל אפשר לשאול, האם הסיבה שישראל כובשת את השטחים ומשקיעה משאבים רבים כל כך בכיבוש היא שלא קם המנהיג הפלשתיני ש"יכול"?).

  33. קורא קבוע ללנין הגיב:

    ראשית, נתון משמח המעיד על כך שגם בציבור הערבי, כמו בציבור היהודי, ה"עמך" הרבה יותר אינטיליגנטי והגון מהאינטלקטואלים בשקל והזיבורית שמתיימרת לייצג אותו בפוליטיקה –

    — קישור —

    — קישור —

    שיהיה לכולנו בוקר נפלא.

    שנית, אתה מתעקש לא להבין –

    אפלייה קיימת. אפלייה לא טובה. לאפליה יש סיבות היסטוריות שנעוצות בדעות קדומות, נורמות חברתיות וערכים תרבותיים מתיישנים.

    בכדי לבטל את האפלייה, הכרחי שהמופלים עצמם יעשו את המקסימום בכדי לשבור את הדעות הקדומות והנורמות החברתיות שמקבעות את האפלייה.

    זה אומר שבמקום להפנים ולהדגיש את ההבדלים והשוני, ולהפוך אותם לדגל, לסמל, למאפיין ולחלק בלתי נפרד מהזהות, הם צריכים בעצמם לראות בעצמם שווים ודומים ולפעול בהתאם.

    לעניין מלחמת המעמדות – מלחמה היא לפעמים רע הכרחי ובלתי נמנע. אבל היא צריכה להיות המוצא האחרון. לפני כן צריך לנסות הידברות ומו"מ.

    מה שקורה בהידברות ומו"מ זה שהחזקים מוותרים קצת והחלשים מקבלים משהו. אם מצליחים לשמור על תהליך קבוע ומתמשך מהסוג הזה, בסופו של דבר אפשר להגיע לשוויון.

    נכון שזה לא הוקוס פוקוס וזה תהליך שלוקח דורות, אבל זו המציאות וזה מה שיש.

    אם תשאל – למה שהחזקים יוותרו קצת? אני אענה –

    חלק מתוך שיקול תועלתני פשוט – הבנה שבמלחמה הם עשויים להפסיד יותר, וחלק מתוך הפנמה של שינוי ערכי.

    תתפלא לשמוע, אבל גם בקרב "החזקים" יש אנשים הגונים, יש אנשים שמבינים שאפלייה זה דבר פסול מוסרית ומעוניינים להשתתף בצימצומה, ויש יכולת ללמוד ולהכיר בטעויות שעשו דורות קודמים ולרצות בשינוי.

    ותתפלא לשמוע, אבל, בין החזקים מאוד והחלשים מאוד, יש גם שכבה גדולה של המבינים כי נורמות של אפלייה מסוכנות ומאיימות גם על המעמד וסיכויי המוביליות החברתית שלהם עצמם.

    יש פוטנציאל אדיר של נדיבות וטוב בבני אדם, אבל הדרך להביא אותו לידי מימוש איננה בעלבונות, גידופים, האשמות ואיומים.

    כשאתה מושיב מישהו על כיסא הנאשמים, תולה בו את כל צרות האנושות, מכפיש את שמו ברבים, מצהיר שעצם קיומו הוא פשע, תובע בהתלהבות ובקול גדול להשפיל ולהעניש אותו, ומוחא כפיים בשמחה כשהוא נפגע, הסיכוי שלך לקבל ממנו רצון טוב וסימפטיה, שלא לדבר על שיתוף פעולה, מתכווץ לאפס.

  34. נתון עצוב מאוד הגיב:

    שרק מוכיח על הכוח של הדיכוי והחולשה של ההתנגדות.
    הדרוזים והבדואים משרתים שרות מלא ויותר מכך ולאן הגיעו?..

הגיבו לקורא קבוע

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים