הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 בדצמבר, 2007 129 תגובות

בחיים הפוליטיים קורה שנקיטת עמדה כלפי אירוע לא צפוי הנקרה בדרך, גוררת אחריה תוצאות פוליטיות אותן לא שיערו מראש. זה מה שקורה עכשיו לחד"ש. האירוע הוא תפיסת השלטון בעזה ע"י החמאס, והתמיכה הבלתי מסויגת שהביעה המפלגה ברשות הפלסטינית, בפתח וביו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן). אינני יודע אם החלטה זו נתקבלה אחרי דיון נוקב או אפילו פורמאלי במוסדות התנועה, או שהובאו בחשבון התוצאות. לכאורה החלטה זו נראית טבעית וכמעט שגרתית. עשרות בשנים תומכת חד"ש ברשות הפלסטינית ובפתח כנציגיהם הבלעדיים של העם הפלסטיני. חד"ש ומק"י (כמו מפלגת העם הפלסטינית) תמכו בנאמנות במאבק הפלסטיני נגד הכיבוש ובעד העצמאות הפלסטינית. המשך התמיכה בפתח כנציגיהם הבלעדיים נראתה אפוא נכונה.

אך קורה שהמציאות משתנה ודברים שלא ציפינו, ובוודאי לא התפללנו להם, דווקא הם המתרחשים. כאלה הם האירועים הפוליטיים שהתרחשו ברשות הפלסטינית בשנה האחרונה. ברשות נערכו בחירות (דמוקרטיות לכל הדעות) והחמאס יצא מהם מנצח – לא רק בעזה אלא גם בגדה. מפלת הפתח נגרמה לפי דעת רוב הפרשנים בשל חוסר תקינות בהתנהלות מוסדות הרשות ונגיעתם בשחיתות. מנגד, החמאס מצטייר כנחוש יותר מהפתח במאבקו בכיבוש הישראלי אך גם כדואג יותר, דרך מוסדות הצדקה שלו, להמוני חסרי האמצעים.


אחרי הבחירות הגיעו הפתח והחמאס לפשרה: מחמוד עבאס נשאר יו"ר הרשות ואיסמעיל הנייה נבחר לראש הממשלה. הפשרה הזו לא החזיקה מעמד. אחת מסיבותיה (ונראה לי שיש להודות בכך) היתה שלפתח, שבמשך שנים כה רבות היה הכוח הדומיננטי בחברה ובפוליטיקה הפלסטינית, היה קשה להשלים עם ניצחון החמאס ולהתחלק איתו בשלטון, או להרשות לו דריסת רגל בגופי הביטחון. כידוע הדברים התגלגלו למשבר בעזה כאשר החמאס תפס שם את השלטון. בשלב זה בסכסוך הודיעה חד"ש בבירור: אבו מאזן הוא הסמכות הלגיטימית היחידה וממשלת הנייה היא בלתי לגלית. כבר כאן אפשר לשאול האומנם לא היה נכון יותר להימנע בשלב זה מהתייצבות (כמעט רפלקסיבית ובניגוד לשמאל הפלסטיני) לימינו של צד אחד ולא להסתפק בינתיים בקריאה לחידוש האחדות הפלסטינית ולפעול למענה.


אפשר אומנם להבין את מניעי הנהגת חד"ש לכך, שכן החמאס היא בהחלט תנועה דתית איסלאמית אדוקה, שהפרשנים במערב מוסיפים לה מיד את שמות התואר "פנאטית" ו"פונדמנטליסטית". הניסיון במדינות שונות הראה גם שתנועה כדוגמת החמאס כאשר הן מגיעות לשלטון הן מנסות לשנות את סדר היום החברתי-חילוני. יתר על כן, קשה להתעלם כיצד תנועות מסוג זה מתנהגות כלפי יריביהם הפוליטיים כאשר הן מגיעות לשלטון – ראו רדיפת הטודה באיראן אחרי מהפכת חומייני. אף כי גם תנועות חילוניות במדינות ערביות אחרות לא נהגו אחרת – ראו סאדאם או הדיכוי הברוטאלי של המפלגות האיסלאמיות בירדן, מצרים, אלג’יר ועוד.


אך לעומת אלה יש גם שיקולים אחרים. החמאס נבחר בבחירות דמוקרטיות, האם אפשר או צריך להתייצב נגד רוב העם הפלסטיני? האם אפשר היה להסכים עם פסילת הממשלה הנבחרת בצורה בלתי חוקית בעליל: בלי לכנס את הפרלמנט – בו יש לחמאס רוב – ולהכריז על ממשלת החמאס כבלתי לגאלית? כלום אפשר היה להתעלם גם מכך שכל אויבי העם הפלסטיני כמו ישראל הרשמית והאימפריאליזם האמריקאי התייצבו מיד לצד הפתח וגינו מיד את החמאס ואת ממשלתו כישות טרוריסטית, וממשלת ישראל הכריזה על רצועת עזה "רשות עוינת"? הייתכן שחד"ש בעלת האוריינטציה האנטי-אמריקאית תצטרף למקהלה שמנצחת עליה ארה"ב והנגנים הראשיים הם שרי ממשלת ישראל?


אנאפוליס


התמיכה הבלתי מסויגת בפתח נשאה עמה מיד סתירות פוליטיות שקשה להתגבר עליהן. הראשונה שבהן היא היחס לוועידת אנאפוליס. השמאל הפלסטיני יצא נגד הוועידה וגם חד"ש הלכה בעקבותיו: בגינוי שהתפרסם בביטאון "זו הדרך" הופיע מאמר אשר הוקיע את הוועידה כהכנה לפלישה לאיראן; אבל הנה לוועידת חד"ש שוגרה ברכת אבו מאזן ובה הוא משבח את המשתתפים בה.


אחד הנואמים המרכזיים בוועידת חד"ש היה סעיב עריקת אשר גם הוא שיבח את ההשתתפות בוועידת אנאפוליס. הייתכן לשלול את כינוס ועידת אנאפוליס ומטרותיה מחד גיסא ולקבל ברוב כבוד את משתתפיה בוועידת חד"ש מאידך גיסא?


ועידת אנאפוליס כונסה ע"י בוש ורייס וכינוסה לא הותיר ספק שמטרתה לארגן חזית בינלאומית של המדינות הערביות "המתונות" נגד "ציר הרשע" כמו איראן, החיזבאללה והחמאס, ואף לבחון את האפשרות להשגת תמיכה רחבה של אותן מדינות בצעד של פלישה לאיראן. ההישג הגדול היה צירוף מדינות שעד כה נחשבו למתנגדי ההגמוניה האמריקאית, כגון סוריה, לוב ועכשיו גם הפתח בגלגולו החדש ואפילו בתפקיד ראשי. כמה מדכא היה לצפות בטלוויזיה באבו מאזן עומד לצידו של בוש כאשר זה מרעיף עליו את שבחיו.


אנו צריכים לשאול את עצמנו האם אפשר לתמוך במישהו שנחשב לחביבם של בוש ורייס ושל הממסד הישראלי כשכל אלה יחד רוצים (מתים) "לעזור לאבו מאזן"? האם אנחנו בחד"ש גם כן בין אלה ש"עוזרים"? האם אין כאן סתירה בין עמדתה המסורתית של חד"ש, התנגדות להגמוניה האמריקאית באזור, לבין תמיכה בלתי מסויגת באבו מאזן?


"העזרה" לאבו מאזן


התייצבותה של הרשות הפלסטינית באנאפוליס היא רק חלק מהשתלבותה של הרשות באזור השפעה אמריקאי. בולטת במיוחד ה"עזרה" האמריקאית והישראלית בחיזוק כוחות המשטרה כאשר כלל לא מסתירים שהעזרה מכוונת נגד החמאס בגדה ובעזה. להדגמה רק כמה כותרות מן העיתונות: "ישראל אישרה העברת נשק לרשות" ("הארץ", 26.8.07), וב- 27.7.07 הכותרת הראשית ב"הארץ" היא: "חודש התיאום הביטחוני עם הפלשתינים" ובאותה כתבה: "מנגנוני הביטחון שתחת אחריות יו"ר הרשות מחמוד עבאס העבירו מידע על כמה התארגנויות טרור בגדה, דבר שסייע לישראל לסכל פיגועים". ועוד: "בכירי הרשות וראשי המנגנונים הכפופים להם מדברים כעת בנימה שונה מבעבר. האינתיפאדה השנייה נגד ישראל הסתיימה, הם אומרים, ועתה על פתח למקד את מאמציו באויב מבית – החמאס, לשם כך מותר לחדש את הקשרים עם ישראל, שתורמת את חלקה בשחרור אסירים, בהיתר להעברת נשק מירדן וממצרים ובהיענות לבקשה החשאית של עבאס להימנע מפתיחת מעבר רפיח", ("הארץ", 27.7.07). ב-25 לאוקטובר מסביר לנו המתאם האמריקאי את פשר התמיכה הצבאית בכותרת ראשית של "הארץ": "הרשות לא ערוכה לקבל אחריות ביטחונית בערים". ככה זה כאשר צריך להילחם בחמאס: צריך לבקש אישור מישראל, לתאם עם ישראל והאמריקאים והנשק מתחיל לזרום ויש גם זרימה בכיוון ההפוך – אינפורמציה נגד "הטרור". כמובן – וזה הרקע לשיתוף הפעולה של ארה"ב, ישראל והרשות – האויב המשותף: החמאס. אין להתעלם מכך שתוך כדי שיתוף פעולה פלסטיני-ישראלי-אמריקאי זה מתנהלים יום יום פשיטות וחיסולים ברצועת עזה ומתכוננים לפעולה הגדולה בעזה. באותו זמן ממשיכה ישראל בשגרת השליטה שלה בגדה, מרחיבה התנחלויות ולאחרונה מתכוננת להמשיך בבניית שכונת הר חומה ושכונה נוספת בירושלים. בדו"ח אחרון של הבנק העולמי מתברר גם שישראל הגדילה את מספר המחסומים שלה ל-541 לעומת 376 ב-2005. המחסומים כידוע חונקים את הכלכלה הפלסטינית וקשה להאמין שהישועה תבוא מכספי כנס פאריס. אם ההנהגה הפלסטינית התרצתה לאמריקאים ולישראלים תוך תקווה שכך היא תזכה גם לעזרה כלכלית, היא טעתה בגדול בעניין זה כפי שמראה הניסיון ברוב המדינות התלויות במעצמות הקולוניאליסטיות. את חוסר התוחלת של אנאפוליס וועידת פאריס סיכם למעשה מרואן ברגותי מהכלא שלו בימים אלה: ישראל אינה רצינית בניהול המו"מ. לא יכול להיות מו"מ רציני בשעה שהבנייה בהתנחלויות, ההרג והמעצרים נמשכים בשטחים הפלסטיניים, (כאן אפשר להוסיף שאין גם לנהל מו"מ כאשר מרואן ברגותי עצמו יושב בכלא וההנהגה מתעלמת מכך). על כל פנים, ברגותי סיכם את ראיונו: "הכיבוש הישראלי רק הגדיל את סבלו של העם הפלסטיני מאז היבחרו של אבו מאזן, ("הארץ", 14.12.07).


עזה


במסיבת עיתונאים שקיים ראש ממשלת הרשות הפלסטינית סלאם פיאד בוועידת פאריס הוא לא הזכיר כלל שהמצור הישראלי על עזה נמשך, בין היתר, "משום שהרשות לוחצת על ישראל לעשות זאת". זאת רק אחת הפעמים שהוזכר בעיתונות שאבו מאזן והרשות מקווים שישראל תעשה את העבודה המלוכלכת עבורם. כנראה שגם בעניין זה יש התאמה בין ישראל לבין הרשות, לפחות כך אפשר להסיק מהתבטאות של האלוף מיל. זאבי פרקש שטען כלפי אלה בממסד הישראלי המציעים לדבר עם החמאס על "הודנה" שאסור לעשות זאת כי הדבר ישמוט את הקרקע מתחת לרגלי שלטון הפתח ואבו מאזן בגדה.


המדיניות של הרשות מכשירה את "הפעולה הגדולה", כלומר פלישה של הצבא הישראלי לרצועת עזה. היא תסכל לשנים רבות ואולי לדורות את אחדות העם הפלסטיני. הרשות לא תוכל לרחוץ בניקיון כפיה כאשר יתרחש חיזיון אימים כזה. נראה שגם בעניין זה שמאל ישראלי כגון חד"ש לא יכול לתמוך באופן בלתי מסויג בהנהגת הרשות אלא להפך, צריך לצאת ולהתריע נגד מהלכים מסוג זה של הרשות.


תנועת חד"ש, כמו כל תנועת שמאל אמיתית, נבחנת קודם כל באוריינטציה האינטרנציונליסטית שלה, כלומר בעמדה מול ההגמוניה האמריקאית בעולם. וכן בעמידתה לצד כל אלה בעולם הנאבקים בהגמוניה זו. חזית זו נגד הניאו אימפריאליזם האמריקאי היא מבחן הפוליטי והמצפוני של תנועת שמאל. אבל הרבה מעבר לכך, מאבק זה הוא המנוף האמיתי בעולם כיום נגד העוני, הדיכוי, וההשפלה הקיימים בעולם. גם המאבקים החברתיים בתוך כל מדינה תלויים בו. אירע שדווקא באזור שלנו – המזרח התיכון – נמצא היום מוקד מאבק זה. אמריקה עושה ככל יכולתה להבטיח לעצמה כאן את ההשפעה על המדינות הערביות והמוסלמיות. היא עושה הכול להבטיח לעצמה את מקורות הנפט הענקיים כאן (יותר משלושת רבעי ממקורות הנפט בעולם נמצאים במזה"ת, ולכן השאיפה להשתלט על עיראק ואיראן ולחזק את התלות של מדינות המפרץ וסעודיה בארה"ב. ישראל היא חוליה כמעט מכרעת במשחק כוחות זה).


פתח מול חמאס


הפתח במסורת רבת שנים היתה התנועה שבחוד המאבק נגד ההגמוניה האמריקאית. מאבקה למען עצמאות פלסטינית ונגד הכיבוש הם שהציבו אותה בחזית זו. אך פתח סטתה מדרך זו כפי שראינו למעלה – צריך להצטער על כך ואפילו לקוות שתחזור למקורה – אך כעת זו עובדה פוליטית אשר יש להתייחס אליה כשמקיים קשרים עם הפתח.


היחלשות הפתח קשורה להיחלשות הכוחות הדמוקרטים והסוציאליסטים בעולם הערבי, ובחלקי עולם אחרים. תנועת הפתח פרחה כאשר עלה גל אדיר של אנטי-קולוניאליזם בעולם, כאשר היא נתמכה ע"י ברית המועצות ובתקופה בה כל תנועה דמוקרטית בעולם השלישי השכילה לצרף לשמה את התואר "סוציאליסטי". כיום לצערנו תנועת הפתח השתנתה. היא נתפסת כתנועה שבורה ועייפה שהתרחקה מן הציבור והציבור הפנה לה עורף – ובצר לה היא פונה לעזרת ארה"ב וישראל. ולמרות כל אלה מוקדם עדיין להספיד את הפתח, יש לקוות שכוחות פטריוטים בתוכה בראשות מרואן ברגותי יצליחו לקחת לידיהם את ההנהגה.


מנגד איראן, החיזבאללה, כוחות ההתנגדות בעיראק וכן גם החמאס נמצאים בחזית אנטי-אמריקאית. אלו מדינות ותנועות שנוצרו במאבק לעצמאותם נגד האמריקאים, למשל איראן ועיראק, או נגד פלישה וכיבוש ישראלים, כגון החיזבאללה והחמאס. תנועות אלה לוחמות לעצמאותן, הן אינן אנטי קפיטליסטית ובוודאי לא סוציאליסטיות, אולם זכותם היא להגן על עצמאותן ולהילחם נגד פלישה וכיבוש. המערב מנסה תמיד להסוות את המטרות התוקפניות שלו נגד מדינות אלה. הוא פלש, תקף, חמד ושדד אותן כביכול בשל חוסר הדמוקרטיה שלהן או בשל הפנאטיות הדתית, הפונדמנטליזם או אף חוסר זכויות הנשים. את כל אלה המערב איננו מחפש בסעודיה, מצרים, ירדן, לוב, או באמירויות, אלו הרי בנות בריתו או בשפה פשוטה: ואסליות שלו. בכל אלה אין כל חדש, האימפריאליזם משחר ימיו השתמש בשיטות אלה להטלת שלטונו על מדינות חלשות ממנו בשם ערכים נעלים.


תיעול המרי הסוציאלי והאנטי-קולוניאלי אל האיסלאם היא תופעה מצערת ביותר שמקורה אינה בדת – הדת משמשת רק כמסגרת מסורתית נוחה לקליטה של המונים אלה. גם בין הפלסטינים זהו המצב. ביסודו התופעה הזו מקורה בהיחלשות התנועות המתקדמות והסוציאליסטיות, ובהקשר זה גם בהיעלמה של ברית המועצות. באמריקה הלטינית קיום התנועות החברתיות המתקדמות גורמות לחולשת התנועות הדתיות. מכאן גם נובע שהמאבק הפוליטי האמיתי נגד תנועות דתיות מסוג זה הוא בתחום של מאבק חברתי נגד השכבות הבורגניות שם, ובהנפת דגל העצמאות והשחרור מעול זר. כל דרך אחרת סופה כישלון וחיזוק הזרם הדתי. פלסטין היא דוגמה טובה לכך – הזנחת רווחת ההמונים, הרפיה במאבק נגד הכיבוש כל אלה החלישו את הפתח וחיזקו את החמאס.


כיום החמאס, אם נרצה או לא, שייך למחנה המדינות המתנגדות להגמוניה האמריקאית. הבעיה אם החמאס אינה אם הנשים בעזה תלבשנה את הבורקה או יעדיפו צ’דור. השאלה אם תנועת החמאס רשאית ללחום על עצמאות העם הפלסטיני. השמאל בעולם יתמוך בו במאבק זה כפי שתמך בסאדם חוסיין נגד הפלישה האמריקאית למרות משטרו הדיקטטורי וכפי שהמפלגה הקומוניסטית הלבנונית תמכה בחיזבאללה נגד הפלישה הישראלית במלחמת לבנון השנייה למרות חילוקי הדעות העמוקים ביניהן.


איש לא דורש מחד"ש להזדהות עם החמאס. אך חד"ש נדרשת במצב הנוכחי לתמוך בהחזרת האחדות בעם הפלסטיני. להתנגד לפלישה לעזה, להתנגד לתביעה המחוצפת של ארצות הברית וישראל מהרשות הפלסטינית לא לדבר עם החמאס.


אני מקווה ובטוח שגם היום חד"ש תתגבר על מהמורות ותדע לפעול בתבונה בסיטואציה פוליטית לא קלה תוך נאמנות למסורתה המהפכנית ותמשיך בה למען אחדות העם הפלסטיני, שרק בה יש ערובה להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, ולשלום בין שתי המדינות.

תגובות
נושאים: מאמרים

129 תגובות

  1. יובל הגיב:

    ליתר דיוק, המוסלמים נגד ה"מערב".

  2. דניאל הגיב:

    הידרדרותם המחרידה של האקדמיה הישראלית בכלל, ושל תקצוב מדעי-הרוח בפרט – כמו גם של החינוך הבית-ספרי – באה לידי ביטוי בתגובתו האידיוטית, של המגיב לי – שכתב: "13.452000 קמ"ר כבושים ע"י האימפריה המוסלמית, רק צרפת ,ספרד ופורטוגל הצליחו להשתחרר מכיבוש זה שהביא עמו בורות, יחס מחפיר לכל מי שאינו מוסלמי, ודיקטטורות מזעזעות"…

    סיבת-הדבר מתחוורת, כמובן, כאשר נזכרים בעובדה – המחרידה כשלעצמה, לדעתי – שזה-מכבר פסקו מללמד הסטוריה בבתי-ה"ספר"; מלמדים, אך ורק, תנ"ך, בר כוכבא – והסטוריה ציונית מגוייסת, לצד מספר הערות על אירופה המודרנית. רומא? ימי-הביניים? הס מלהזכיר!! שלא לחשוב, אפילו, על כל שאר היבשות… יבשת אמריקה, קיימת אך ורק, בהקשר של ארה"ב.

    עקב-כך, כלל אין זה מפתיע, שהמגיבונצ’יק דנן, לא שמע ולא ידע, לא קרא ולא ראה, שום-דבר שהוא, על ימי-הביניים – בהם שימשו הערבים (לצד קופסת-השימורים התרבותית, המכונה "האימפריה הביזנטית") כשומרי גחלת תרבות-המערב. למעשה, אילולא הערבים – ששימרו ותרגמו את כתבי ההוגים היווניים – לא היה הרנסנס מתאפשר לעולם.

    תמהני, מה יודע המגיב על תור-הזהב בספרד, למשל – ספרד המוסלמית-ברובה, בטרם עלו, שני אבותיו הרוחניים, לכסאות-המלוכה, איחדו את ספרד וגירשו את כל המוסלמים מתוכה (טוב, גם את אבותינו היהודים האמת, אבל למה להיצמד לפרטים תפלים. העיקר שהיו נגד הערבים. כמו הברית דהיום, בין הציונות לסרקוזי-את-לה-פן). תמהני מה שמע, לדוגמא, על המדעים המוסלמיים והאם ידע, בכלל, שאילולא המתמטיקאים ההודיים והערביים, לא היה לאירופה, שום מדע שהוא היום – למעט, אולי, מדעי-הכישוף. וכמובן: אפילו לומדי תולדות עם-ישרוייאל – בתנאי, כמובן, שלא עסקו רק ב"הסטוריה ציונית אליבא דלימור לבנת"… – יודעים יפה-יפה, שתחת המוסלמים, היה מצב-היהודים טוב לאין-שיעור, יותר מאשר תחת הנוצרים – """אוהבי"""-ישראל דהיום…

    מן-הסתם, אין המגיב האלמונימי יודע דבר וחצי-דבר על כך. בבית-ה"""ספר""" למד הסטוריה, מפי מורתו ירדנה; בצבא היה שמו מוסי, וכעת – מגיב הוא, בדרך-כלל, כ"יהודי"…

    לך, מגיבונצ’יק, לך ולמד!! בע.

  3. דניאל לאנג’לו הגיב:

    כתבת, כי סדאם חוסיין "ייזכר בניהול מפוקח של המהלכים הדיפלומטיים, הפוליטיים, הצבאיים ושל העניינים הפנימיים של עיראק, למען הגנת ארצו והתושבים בה"…

    כן, ודאי. אחלה ניהול: הטבח בכורדים, הטבח בשיעים… אחלה ניהול שבעולם!!

    תגיד,
    אתה באמת אשכרה מ?א?מ?ין, בכל השטויות שאתה כותב???

    כי זה ממש מפחיד…

  4. לדניאל הגיב:

    צא ולמד, שעם כל הכבוד למוסלמים, שהתירו ליהודים לחיות בקרבם כאזרחים מדרגה שלישית, ול"תור הזהב" של יהדות ספרד – את תור הזהב של יהדות ספרד חיסלו המוסלמים עצמם במאה ה-12, כשקנאים שנקראו אלמואחדים כבשו את ספרד.
    אגב, משפחתו של הרמב"ם נאלצה לעזוב את ספרד עקב כך.
    שמד ופרעות היו בספרד *תוך כדי* "תור הזהב".
    אגב, המוסלמים הנחמדים והסובלניים היו אלה שהמציאו והנהיגו ראשונים אות קלון לסימון יהודים ונוצרים.

    באמת חבל שלא מלמדים היסטוריה, ובנגיעה הקצרצרה ב"תור הזהב" בכיתה ז’ לא מזכירים את זה.

  5. לראינה מונס מאנג’לו איידן הגיב:

    אני באמת מצטער לאכזב גם אותך. תאמיני לי שאני לא עושה את זה בכוונה. כשהייתי ילד הערצתי כמה זמרים/ות וכמה שחקנים/ות. אז הערצתי אותם במעשים שלהם וגם בדמותם. לא יודע איך, אבל מלפני הרבה זמן הפסקתי להעריץ דמויות והמשכתי להעריץ במעשים. יחד עם זאת, אני רוצה להודות כי הכרתי אדם שעד היום אני לא יכול להימנע מלהעריץ אותו גם בדמותו: תאופיק זייד.

    תרשי לי להציע לך לא להישען מדי על ציפיות. בדרך זו תפחיתי את האכזבות. אני אומר לך את זה כי אני עומד להמשיך את מה שרציתי לכתוב במקום הנקודות:

    תחייה ההתנגדות!
    תחייה פלסטין!
    תחייה המהפכה!

    מוות לציונות!
    מוות לאימפריאליזם!

    ואפילו אחרי שכתבתי מה שכתבתי, על תסמכו עלי בעיניים עצומות – תבדקו אותי תמיד כמו שצריכים לבדוק כל אחד שמצטרף לכוחות המהפכניים – מספיק בגידות סבלנו.
    אנג’לו איידן

  6. ראינה מונס ליובל הגיב:

    אני לא רואה איפה הסתירה בין סאדם חוסיין ובהנהגת איראן, באחים המוסלמים ושלטון הבעת’ בסוריה. כמו שאמר האח מוחמד ברקה, מזכל חד"ש ואוו, מידת הפטריוטית נמדדת ברמת העויינות לארה"ב האימפריאליסטית ובמידת התמיכה לשליטים המתקדמים הערבים המקומיים, ולא משנה באיזה ארץ ואם סונים או שיעים.

  7. עופר לשמואל הגיב:

    אתה שואל אם צריך לאפשר לכל קבוצה אתנית שמעוניינת בכך לקבל עצמאות, ואני אומר – בהחלט כן, כנגזר מעיקרון ההגדרה העצמית, ולא משום עקרון אחר.
    ובכלל, אני לא מקבל את הגישה הפטרנליסטית הזאת של "אנחנו יודעים יותר טוב מה טוב בשבילם", כלומ לבחון איזה אינטרסים עומדים מאחןרי הדרישה לעצמאות כשאתה בעצמך רומז, כמדומני, שהלאומיות היא תוצאה של תהיליכים כלכליים, חיוביים או לא.
    ואני כולל בכך גם את החלוקה של הודו לשתי מדינות, לפי רצון רוב המוסלמים וההינדים באותו זמן. אגב, יתכן שללא חלוקה המצב היה גרוע יותר, ממש כמו בבוסניה בשנות ה-90.

  8. לנין הגיב:

    ממש לא יאומן, אנג’לו מהלל את מתקפת הטילים הנפשעת על ישראל ב-1991.
    מה למרקסיסט ולסדאם, משודדי הנפט והקרקעות של עמו?
    יש גבול לכל תעלול.
    לא כל מי שמתנגש עם ארה"ב הוא בצד שלנו, סדאם היה ריאקציונר מסוכן ומנוול.

  9. לדניאל 2 הגיב:

    סליחה שנפלתי על אחד שממש לא מחובר למציאות היום ומעדיף להיתקע במאה ה-12…בזה אינך שונה מאנשים כמו גדולי המוסלמים ששואפים להחיות את תור הזהב של האיסלאם רק חבל שהדרך לשם עוברת בכניסה לתוך התאומים…. בתור מישהו שהדבר היחיד שמנחה אותו זה מבחן התוצאה אשמח אם תספר לי על הישגיו של האיסלאם כיום בתחומי המדע והטכנולוגיה, עם קריצות לרפואה (פיתוח גז וחל"כ אינו רפואי כדי למנוע טעויות) ,תזכיר את מספר פרסי הנובל שהם קיבלו יחד עם מס’ הפטנטים הרשומים שם, יחד עם תנועות לשחרור אישה (הומואים אין צורך כי אין שם הרי) ואם אפשר גם כמה תנועות לזכויות אדם…תראה מה נשאר מתור הזהב המפורסם ותחשוב כמה זה עולה לנו היום אנשים שמאמינים שעל היסטוריה אפשר לבנות היום תוצאות (תוכל ללכת חס וחלילה לניתוח בירדן שמעתי שמנתחים שם בשיטות שהיו תקפות בתור הזהב בעיקר)…תהיה רציני…

  10. ראינה מונס הגיב:

    אם התגובה "קיצור הערצת אנג’לו במעש של סדאם חוסיין" היא תגובה אותנטית של אנג’לו איידן, ולא של איזה רמאי מתחזה, אז שתבוא עליך הברכה, ממני ומכל המוסלמים בעולם כולו.
    אני יודעת שאתה שיועי, אבל אף פעם לא מאוחר להיות חלק משורות האיסלם הרידקלי.

  11. יובל לראינה הגיב:

    למוחמד ברקה יושב ראש חד"ש עמדה ברורה המתנגדת לפונדמנטליזם מכל דת שהיא, כולל מה שאת קוראת "האסלאם הרדיקאלי". זו עמדה שהתקבלה בכל ועידות המפלגה וחד"ש שהוא השתתף בהן, והוא גם דיבר על כך לא פעם. אחרת הוא לא היה יו"ר חד"ש ולא חבר בחד"ש, כפי שאת לא.

    את באמת לא מבינה שאי אפשר לתמוך בשני גורמים או גופים המנהלים זה בזה מאבק דמים, אחד מעוניין לדחוק את האחר, הגשמת מטרותיו של האחד הם אסונו של האחר?
    אלו בדיוק היחסים בין הבעת’ בסוריה לבין האחים המוסלמים,
    אלו היו היחסים גם בין גמאל עבדול נאצר לבין האחים המוסלמים.
    גם בין טאופיק זיאד לאנשי התנועה האסלאמית, שבאחד מימי האדמה עלו אל הבמה כדי להכותו, לאחר ש"העז" לדבר על שוויון זכויות לנשים…

  12. לאחותי ראינה מונס – השלמה על האיסלאם הרדיקאלי – מאנג’לו הגיב:

    (תיקון: "…בכך שהמרקסיזם נישען על ההכרח שבהתפתחות במקום על *הצווים* שבאמונה.")

    בדיוק. אלה הן שתי השקפות עולם שונות שהגיעו לאותה מסקנה פוליטית. ישנן עוד השקפות שהגיעו לאותה המסקנה. עקב כך, כל ההשקפות האלה לוקחות חלק בפוליטיקה השמאלית או מתחברות אליה. זאת היא שותפות פוליטית שנגרמה על-ידי הפוליטיקה של הברית הריאקציונית של הציונות ושל האימפריאליזם האמריקאי. בין השותפות שלנו והברית שלהם מתקיים שמאל שנאלץ, יותר ויותר, לחשוף את עצמו בעמדות המתקרבות לשותפות שלנו או לברית שלהם. זוהי תופעה האוספת עוצמה כל עוד ההתנגדות לאימפריאליזם מרוויחה בחוסן תודות לנחישות שהיא מגלה.

    לצורך העיניים, אני מציע שלעת עתה נתעלם מהספיחים – כמו מסתננים, בוגדים ובעיקר הנהגות בעלות אומדן חסר או אמדן יתר (על כך אפשר להיווכח בדוגמה מעודכנת בקישור *** ) – שהם חלק בלתי ניפרד בתופעה הזו. אם כך נעשה, יתברר לנו כי, כל הזמן שההתנגדות מתרחבת ומתחזקת, כל עוד האימפריאליזם מסרב לסגת, הטווח החופשי לעמדות שמאליות הולך ומצטמצם. כלומר, הזרמים שבשמאל נאלצים לבחור בין להתקרב לשותפות שלנו לבין החיבור עם הברית שלהם.

    במסלול זה השותפות פלורליסטית שלנו, הברית הפרוגרסיבית הזו, מהווה אמצעי לגיוס השמאל החילוני והשמאל הדתי לשורות המאבק שלה. בקיצור, היום במזרח התיכון, נוצר מצב המוביל את כל הזרמים שלנו להתגברות על מכשולים המוערמים דווקא על-ידי הזרמים המתפארים בפלורליזם שעד עכשיו עדיין מצליחים להציג את עצמם כשמאל. ולמרות שהשמאל צריך כבר מזמן לדעת כי הבסיס לברית איתנה, לא נבנה באמצעות השקפות דומות, אלה על ידי הסכמה בכמה יעדים של מאבק משותף – לא כל היעדים צריכים להיות זהים, אלא היעדים העיקריים לתקופה המהפכנית לקראתה נוצרת הברית – המתפארים בפלורליזם האלה מצליחים להמשיך ולפלג את הכוחות הפרוגרסיביים.

    הפלורליזם שהם מתפארים ממנו מתגלה כפלורליזם תוצרת המערב האימפריאליסטי ולמענו. זה לא הפלורליזם המהפכני של דעות השותפות לאותם היעדים, אלא זה פלורליזם של יעדים למען אחדות של עמדות פשרניות: למען הסכמים בזמן שהאימפריאליזם טרם נישחק. במילים אלה אפשר לסיים את מה שהיה לי לומר לך, אחותי ראינה מונס. במילים שמבהירות את טיפוח המרקסיזם בשותפויות פוליטיות מתקדמות וכאלה שהן גם מהפכניות – לאחרים אין יכולת גיוס כזו למען התגברות על עוצמות אדירות – אפשר לסיים את תשובתי אליך. אבל אני רוצה גם להצביע על אלה שמנסים בתדירות להכשיל את השותפויות המהפכניות והמתקדמות האלה. את זה אני כותב ומיד מצרף ל-’הגדה השמאלית’ ביחד עם התשובה הנוכחית.

    אנג’לו איידן

  13. מרים, ללכולם מאנג’לו הגיב:

    מה רע בקצת צנזורה סטליניסטית? ומבחינתי, הייתי מרבה להשתמש בה בתגובות באתר הזה, שלעתים רבות מדי דומות לתגובות בעיתוני הימין הארץ ידיעות ומעריב. האם בשביל זה הוקמה חד"ש, לספק במה לכאלו?

  14. ראינה מונס הגיב:

    אני תוהה מדוע אין כאן קול זעקה על זה שעוד כמה שעות לא יהיה דלק בעזה, ואולי הדבר יגרור האטה בייצור טילי עיז א-דין אלקסם.

  15. שלאחותי ראינה מונס – על השאלות בדבר הצטרפות אנג’לו, ‘להיות חלק משורות האיסלאם הגיב:

    שלאחותי ראינה מונס – על השאלות בדבר הצטרפות אנג’לו, ‘להיות חלק משורות האיסלאם הרדיקאלי’.

    ראשית, אני רוצה להכיר לך תודה על הברכות שלך. אני גדלתי וחונכתי בחיק התרבות הערבית, והאיסלאם הוא חלק חשוב של התרבות הזו. אימה שלי הייתה ערבייה מבנגאזי שבלוב. היא גדלה בבית היהודי היחידי של חצר משותף עם בתים מוסלמים, בשכונה בה התגוררו רק משפחות מוסלמיות. מאוד מחוברת לשירה הערבית, הייתה מוצאת זמן ללמד אותי עליה. רוב החברים שלי היו מוסלמים מהקאבילה הבדווית העגורייה. רובם מבוגרים ממני, דאגו להתפתחותי החינוכית. הברכות של בעלי האמונה המוסלמית הן ביטוי של התעלות רוחנית אשר בולטת בשירה הערבית. ואני, כבן של ג’וליה, למדתי להעריך את מהות ברכותיך. גם קריאתך ‘להיות חלק משורות האיסלאם הרדיקאלי’ היא ברכה. בנוסף לקידום פני, היא גם איחול או משאלה, ובמובן זה היא מעלה כמה שאלות שכדי לתת עליהן את הדעת.

    המזל שהעניק לי, והיניק אותי, גם בתרבות נוצרית, איטלקית וגם בתרבות יהודית, כך שקל לי להבין למה לנו, למרקסיסטים, כפי שמרקסיסטים חייבים להיות, הרבה הערכה לתרבויות ולאמונות הדתיות, אף על פי שאנחנו יודעים כי, בגשמיות היום יומית, הפוליטיקה היא שקובעת את הגורלות של המוני העם המדוכאים ושל תרבויותיהם. מתוך האינטרסים של המדוכאים, לשירות המוני העמלים, המרקסיזם נולד, התפתח וממשיך לצמוח. הוא משפיע גם על התרבויות השונות, ובכלל זה, על הדתות השונות, שמאמצות בו חלקים – לרוב מבודדים מהקשרם. אילו המרקסיזם היה אחר מכפי שהוא באמת, אילו המרקסיזם היה כפי שהרבה הנהגות אנטי-מרקסיסטיות, ובכלל זה אלה שקוראות לעצמן ‘מרקסיסטיות’, (שגם הן מאמצות בו חלקים – לרוב מבודדים מהקשרם) מציירים אותו, כבר מזמן אני הייתי מוסלמי פונדמנטליסט. וזה בגלל שהשאלה העיקרית הייתה הופכת זו: איזה ארגון, מבין הארגונים הפועלים היום במזרח התיכון, הוא זה שמוביל מעשית לתוצאות מהפכניות ממשיות?

    אבל לא! המרקסיזם הוא לא מה שמספרים לך. קביעה זו נובעת תוך הבנה ממה שהוכח והומחש לנו על-ידי המציאות פעמים אין ספור. בעצם, הניסיון המרקסיסטי מלמד אותנו כי הסטיות בעיקרי הדרכתו מובילות לכרסום התגייסות ההמונים בהתמודדותם עם התפקידים המהפכניים שהמציאות מציבה בפניהם. זאת אומרת, שהפוליטיקה שלנו מתבססת על הפגישות הדחופות שלנו עם הגשמיות החומרית ללא צורך באמונות כל שהן: הפגישות עם המציאות, ביחד עם התמודדות ההמונים איתן בעזת האמצעים המרקסיסטים, הן בעצמן הגורם המגייס של הפוליטיקה המרקסיסטית. מבחינה זו, הפוליטיקה השורשית, הרדיקלית – גם האיסלאמית וגם השמאלית – נשענת על חיבורים עם הנחות "מובנות מאליהן", שרק הדמיון יכול לחוש אותן, במטרות של גיוס המונים. אין לפוליטיקה הזו כל אמצעי אחר זולת הדוגמות בכדי לגייס המונים בעוד שהמרקסיזם מסוגל לגייס אותם ללא עזרה דומה, אלא בעזרה של חשיפת המציאות, כפי שהיא מתפתחת בחומריות המוחשית שלה, בלבד.

    ההמשך יבוא.
    אנג’לו איידן

  16. לכולם מאנג’לו על העריכה הגיב:

    לפני חמישה ימים, פורסמה תגובה במדור הזה. התגובה, שאני מדבר עליה, הייתה חתומה על שם ‘מיכאל’ והיא שיבחה את אמיר על טיפולו בדניאל.
    התגובה הזו נשארה בפינה שלה לא יותר משעתיים. לאחרי כן, היא נמחקה. חבל מאוד, כי היא הייתה מאוד קולעת וחושפנית ביחס להתנהגותו של דניאל.
    אני מציע כי תפורסם שנית.
    תגובה זו מהווה גירוי מתאים הדוחף להבחנות מפוקחות בגישות המקדשות את טוהר המידות, עיונית למען עצמו, אבל למען החזקים ביותר בתכליתיות המעשית שלהן.

    אנג’לו איידן

    דרך אגב, למה האות ‘ש’ נצמדת להתחלת המשפטים הראשונים של התגובות שלי? ואם כבר אז גם, למה לא פורסם המאמר שלי על חולשות מנהיגות השמאל?

  17. לאחותי ראינה מונס – המשך על האיסלאם הרדיקאלי – מאנג’לו הגיב:

    אין מקום כאן לפרט איך המרקסיזם מנתח את ההתפתחויות, איך הוא מחליט ואיך הוא פועל נכון בכל מצב. אבל יש מקום בשביל לשאול: אם הוא כל כך חכם, המרקסיזם הזה, מה הוא יודע, מחליט ומבצע כאן (במזרח התיכון) ועכשיו?

    הוא יודע כי לציונות ולאימפריאליזם האמריקאי אין שום עניין בשלום – אבל ממש כלום. הם חותרים להשתלטות על המזרח התיכון עם כל היושבים בה וכל העושר שלה (הנפט בעיקר, אבל בכלל לא רק). כאשר מצליחים להשתלט על חלק מכל זה, הם לא מתכוננים, אלא הם כבר מוכנים להשתלטות על החלק הבא. ואם קרה, והם לא הצליחו, אז מיד מתכוננים לסיבוב הבא. כל המאמצים שלהם להסכמים שלווים לוקחים בחשבון את *החלק* ואת *הסיבוב* הבא. הם מנהלים את כל זה בעזרת העוצמה של הכלכלה, של הנשק ושל משתפי הפעולה נגד התושבים ונגד ההתפתחות.

    זה דבר אחד שהמרקסיזם יודע. הדבר השני הוא קל כי הוא נובע מהדבר הראשון. אנחנו יודעים כי התושבים וההתפתחות – ההיסטוריה – מתקדמים בכיוון הפוך ובסופו של דבר אין כלכלה, אין נשק ואין משתפי פעולה שיכולים לנצח את הכיוון הזה. הכיוון הזה חזק מכל נשק שהוא, והוא רוצה את האימפריאליזם ואת הציונות מחוץ למזרח התיכון. הם זרים כאן. העובדה שהם מביאים לכאן הרס וקטל היא לא העובדה היחידה הממחישה את האמת הזו: ההתפתחות הטכנולוגית גודלת ביחד עם העוני והאומללות שהולכים ומתרחבים. וגם, שני הזרים האלה יכולים למצוץ כל כך הרבה עושר על חשבון התושבים רק תודות לחיבור שביניהם. בלי אחד את השני, שני הזרים לא יכולים אפילו לצרף אליהם כל כך הרבה משתפי פעולה. התופעה הזו מביאה את התושבים עצמם להתנגשות בינם לבין עצמם. ואין ברירה אחרת כי ההתפתחות דורשת את ההיפך: שיתוף פעולה בין התושבים נגד הזרים השתלטניים. עוד עובדות מוכיחות את העדר כל סיכוי בהשתלבותם אל תוך המזרח התיכון, כמו האינטרסים העוינים, אבל אנחנו נסתפק בכך.

    אז מה? – תומרי – גם האיסלאם הרדיקלי יודע את כל זה. אפילו אם מנסח את כל זה אחרת, הוא אומר אותו הדבר בתכלית. ההבדל הוא מצטמצם בכך שהמרקסיזם נישען על ההכרח שבהתפתחות במקום על צווי שבאמונה.

    אנג’לו איידן
    בקרוב יגיע השלמת תשובתי לאחותי ראינה מונס

  18. מאנג’לו למרים הגיב:

    כל מי שרוצה יכול לקרוא את הניתוחים שלא מתפרסמים בהגדה השמאלית באתר שלי — קישור —.

    הקישור לניתוחים מופיע בשורה התחתונה באתר החל ב-24 לכל חודש.

  19. לראינה מאנג’לו הגיב:

    זה בדיוק אחת הדאגות המרכזיות של השמאל: עוצמה להתנגדות הפלסטינית.

  20. אנג’לו על העוינות כלפי השותפויות הפוליטיות בשמאל הגיב:

    הכוחות המהפכניים "נתנו הזדמנות" לאימפריאליזם לגלות את עצמו לעיני כל. הם "נתנו לו הזדמנות" משך עשרות שנים לעשות שלום עם הפלסטינים, למשל. לא "נתנו לו הזדמנות" על מנת לתת לו עוד הזדמנויות. הם עשו את זאת בכדי להמחיש למתקדמים ביותר כי הוא כלל לא מעוניין בשלום כל שהו. המהפכנים "נתנו לו הזדמנות" בכדי לחשוף אותו ערום: רוצח, שודד והורס למען ההשתלטות הבלעדית שלו.

    ולמה אנחנו עדים? שמאלנים מסוימים מתאמצים להלביש אותו חזרה; הם לא מצליחים; אז מתרוצצים לחפור, אפילו בעבר הרחוק, על מנת להסיח את תשומת ליבנו מהמערומים המגעילים של הציונות ושל האימפריאליזם האמריקאי ולרכז את תשומת הלב הזו, למשל, על סאדאם חוסיין בזמנים שהיה שותף שלהם. וזה תוך התעלמות מוחלטת מהסאדאם של התקופה החושפנית ביותר לגבי הברית האימפריאליסטית הכול כך ערומה היום תודות לסאדאם חוסיין עצמו – התקופה המהפכנית של עיראק שממשיכה עד עצם היום הזה, התקופה, בה קורבנות עיראק עולים למיליון השלישי – בזמן שהוא הנהיג ממשלה שתמכה באופן פעיל בהתנגדות הלבנונית וזו הפלסטינית נגד מוצצי דם מנוונים. כמה ממשלות כאלה אתם מכירים?

    אפילו תנועות כאלה אין הרבה. אבל, יש הרבה תנועות של השמאלנים אשר, בעוד לבנון ועזה מפוצצים לאין ספור קורבנות, מרכזים את תשומת ליבם השקרנית על זכויות האישה וזכויות אזרחיות אחרות כתירוץ להימנעות מהזדהות עם ההנהגה הפונדמנטליסטית המהפכנית של איסלאם בקרב הפלסטינים, הלבנונים, העיראקים, האיראנים ועוד עמים במזרח התיכון. אותם השמאלנים מבקשים להצטמצם בתוך המסגרת שדורשת ‘די לכיבוש’ או ‘די למלחמה’ בעוד שכולם יודעים כי אין די בדרישות – כולם יודעים שחובת השמאל להיות יעיל ולהזדהות ולתמוך בכל מי שמעיז להתמודד עם מוצצי-דם השפלים ביותר.

    מי זה שקורא לעצמו מרקסיסט ועדיין מחבר את הפוליטיקה הפרולטרית עם הפוליטיקה של השמאלנים האלה? מי זה המרקסיסט שנוהג בדרך זו? בטח לא אני: בשביל זה לא מגיע לי ‘כל הכבוד’ – אני פשוט נוהג כפי שמרקסיסט חייב לנהוג, לא יותר מזה. בשביל זה קוראים לי ‘סטליניסט’ לתפארת אותם השמאלנים הזורעים שקרים אודות סטלין במטרה לזכות בהכרה שתסתיר את חוסר נאמנותם לאחראיות תפקידם. כינוי ‘סטליניסט’ כן מגיע לי, ועל כך אני אסיר תודה כי מרקסיסט כזה, כמו סטלין, כאשר הוא רואה כוחות עולים על דרך ההתנגדות לאימפריאליזם, לא דוחף לכיוון הפוך, אלא מוסיף להתגייס להמשך הפרוגרסיבי של הכיוון המהפכני הזה.

    אנג’לו איידן

  21. אנג’לו איידן – שכחתי הגיב:

    שכחתי להציב את הקישור — קישור —
    במקום שלושה כוכבים

  22. ידוע כי אתה שפל – מאנג’לו הגיב:

    אין אמיצים, יש רק אוהבים לחיות טוב כמה שאפשר ולעשות הצגות של אהבה לערכים.
    אמג’לו איידן

  23. גרי אטרי הגיב:

    איך בדיוק התגלגל השרשור הזה לעסוק ביחסי מין בגרמניה "הקומוניסטית" ואיך זה קשור לחד"ש? אולי פשוט בגלל הברדק…

  24. לגרי אטרי הגיב:

    אופנת החמודים והחמודות מתמשכת כבר הרבה זמן. גם השפעתה בתחומי הפוליטיקה לא צריכה להיות מטרד רציני. אבל אני אשמח אם גרי אטרי יכול להסביר לי מה יוצא לו מהופעה נאיבית של נער תמים.

    אנג’לו איידן

  25. ראינה מונס הגיב:

    תודה על ההבהרות, אנג’לו. רציתי גם לחדד היבטים שונים בתכלית של המשטר הקומוניסטי, כמו למשל היחס לנשים ולמיניות. סקירה לדוגמא על מזרח גרמניה הקומוניסטית הנפלאה ניתן למצוא ב:

    — קישור —

    האם ידוע על מחקרים אובייקטיביים בתחום זה?

  26. י. מר-חיים הגיב:

    אומר הח’ איידן: "מרקסיסט כזה, כמו סטלין, כאשר הוא רואה כוחות עולים על דרך ההתנגדות לאימפריאליזם, לא דוחף לכיוון הפוך, אלא מוסיף להתגייס להמשך הפרוגרסיבי של הכיוון המהפכני הזה" — זוהי תמצית המהפכה המתמדת הטרוצקיסטית, שהסטליניסט איידן מצטט, גם אם בלי לשים לב.

    ואני גאה להגיד שפעילים טרוצקיסטים מוצהרים בארץ (3-4?) עברו ערביזציה ופעילים כעת בתנועת "אבנא אל בלד" הפרוגרסיבית וכן בתנועות לאומניות-ערביות תחת הדגל הדמוקרטי.

  27. לי. מר-חיים הגיב:

    תמצית המהפכה המתמדת היא זו: לא ניתן לבנות את הסוציאליזם בארץ נחשלת ללא עזרתה של מהפכה בארץ מפותחת. התיאוריה הכושלת הזו התנגדה לברית של מעמד הפועלים עם האיכרות.

    זהו תמצותה של תורת המהפכה המתמדת שנקברה מזמן ועמוקות על-ידי הניצחונות המפוארים של הסוציאליזם הסובייטי בעידן סטלין.

    השותפויות הטרוצקיסיות עם האימפריאליזם ידועות לכל מי שרק מתמצא קלות בקורות חייה הנפשעים של כנופיה זו. השותפויות המפרסמות ביותר שלה הם אלה שקשרו אותה למפלגת העבודה הבריטית הידועה לשמצה במדיניותה האימפריאליסטית.

    עכשיו, אני מאוד אשמח אם משהו יכול להסביר לי מה הוא התענוג הנובע מחיי בורות.

    אנג’לו איידן

  28. לאנג’לו הגיב:

    האם ייתכן כי אתה מבלבל בין הפבלואיזם/פוסדיזם לבין הטרוצקיזם?
    להלן הסבר קצר שהופיע באתר מחסום:

    כפי שהסטליניזם הוא רוויזיה מוחלטת של המרכסיזם אך הסטליניסטים עד היום מכנים עצמם מרקסיסטים ובאתר של בנק"י הופיעו כתבים מסוימים של לנין ואף של טרוצקי כחלק מהמסכה שהם חובשים, כך מתהדרים הפאבלואיסטים על זרמיהם השונים בהוצאת ספרים של טרוצקי, בעוד הם רוויזיוניסטים בתיאוריה ובפרקטיקה שלהם העומדת בסתירה מוחלטת לתיאוריה והפרקטיקה של המהפכנים המרקסיסטים.. הרוויזיוניזם היא השיטה בה חסלנים מבלי להודות בכך משנים את התוכן המרקסיסטי ומתאימים אותו לצרכי המעמד השליט. למשל לנין הגדיר מיהו אולטרא שמאלן בספרו הידוע האולטרה שמאלנות מחלת הילדות של הקפיטליזם. הוא אפיין אותו בשלושה אלמנטים: הסירוב העקרוני להשתתף בבחירות לפרלמנט, הסירוב לעבוד באיגודים מקצועיים ודחיית הטקטיקה של החזית המאוחדת עם מפלגות פועלים זעיר בורגניות, בתקופתו הסוציאל דמוקרטיה. עבור הרוויזיוניסטים שרוקנו אפיון זה מתוכנו "האולטרה שמאלנים הם אלו שניצבים שמאלה מהפוליטיקה הרפורמיסטית שלהם.

    אחד המאפיינים של הרוויזיוניזם המודרני במרקסיזם בתקופתנו הוא ההצמדות של "הטרוצקיסטים " למתודה של מישל פאבלו מבלי להודות בכך כפי שהסטליניסטים ממשיכים להחזיק במתודה של סטלין תוך כדי התנערות משמו ואף גינוי של פשעיו. אולם כ’רושוב שגינה את פשעי סטלין לא היה פחות סטליניסט מסטלין עצמו..הסטליניזם לא היה איש אחד בשם סטלין, אלא תופעה חברתית. הסטליניזם עד "לקריסתה" של ברית המועצות, הייתה הזעיר בורגנות הקונטר מהפכנית שהפכה למעמד שליט בורגני בברית המועצות ערב מלחמת העולם השנייה, כאשר המפלגות הסטליניסטיות מחוץ לברית המועצות היו מכשיר של מדיניות החוץ של שליטי הקרמלין.
    הרוויזיוניזם בטרוצקיזם בן ימינו ‘קרוי על שמו של מישל פאבלו שהיה יחד עם ארנסט מנדל אחד משני המנהיגים המרכזיים של המזכירות הבינלאומית של האינטרנציונל הרביעי לאחר מלחמת העולם השנייה.

    מישל פבלו (ראפטיס)
    פאבלו נכנס לפוליטיקה בשנות השלושים, כאשר הוא מייצג את הסקציה היוונית בעת ייסוד האינטרנציונאל הרביעי ב1938. הוא היה בסורבון-פריס כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה ועקב בריאותו הרופפת לטענתו הוא לא היה פעיל בסקציה הצרפתית במרוצת המלחמה עד ל1944. אולם הוא שב לפעילות ב1944 והפך להיות המזכיר של המזכירות של האינטרנציונאל הרביעי באירופה. לאחר המלחמה הוא הפך לדמות המרכזית של האינטרנציונאל שאורגן מחדש לאחר שהתפרק בזמן המלחמה, בתמיכתו של ג’ימס קאנון מנהיג ה SWP האמריקאי. מישל פאבלו יחד עם ארנסט מנדל היו אלו ששכנעו את האינטרנציונאל הרביעי ב1948 כי מדינות מזרח אירופה לאחר כיבושן על ידי האימפריאליזם הרוסי הפכו בין 1945-49 למדינות פועלים.

    אולם עוד ב1947 , למרות שמנדל טען כי ברית המועצות עדיין מדינת פועלים מנוונת רוויזיה זו כי מזרח אירופה הפכה למדינות פועלים עדיין לא התקבלה בוויכוח עם שכטמן שטען כי מזרח אירופה מקבלת אופי סטליניסטי כתב ארנסט מנדל( ג’רמן):. ב-15 לנובמבר 1946 כי הטענה שמדינות פועלים הוקמו במזרח אירופה ללא מהפכה של פועלים היא אבסורד. ובפברואר 47 הוא כתב:
    , "Does [Shachtman] really think that the Stalinist bureaucracy has succeeded in overthrowing capitalism in half of Europe " (Fourth International, February 1947.
    עד 1948 טד גרנט טען את אותו טיעון של מנדל כי מדינות מזרח אירופה נותרו קפיטליסטיות, אולם מהר מאוד הוא הצטרף לעמדה של מישל פאבלו.

    כדי להבין יותר את היחסים בין טד גרנט ובין מישל פאבלו מאבות הרוויזיוניזם המודרני ומחסל הטרוצקיזם. יש לחזור אל ההיסטוריה של טד גרנט וקבוצתו. בימי חייו של טרוצקי הוא סירב להיכנס לאינטרנציונאל הרביעי משום שחשב כי אנטריזם לתוך מפלגת הלייבור חשובה יותר מאינטרנציונל מהפכני. הייתה זו עמדה של זעיר בורגני לאומן. בספרו ההיסטוריה של הטרוצקיזם באנגליה, הוא סיפר על סירובו להיכנס לאינטרנציונאל המהפכני בגאווה גדולה. בניגוד לטרוצקי שראה באנטריזם טקטיקה לזמן קצר, אנטריזם בלייבור הייתה אסטרטגיה עבור גרנט. טרוצקי אפיין קבוצה זו במילים הבאות:"
    “that they are being led on a path of unprincipled clique politics which can only land them in the mire. It is possible to maintain and develop a revolutionary political grouping of serious importance only on the basis of great principles. It is possible for a national group to maintain a constant revolutionary course only if it is firmly connected in one organisation with co-thinkers throughout the world and maintains a constant political and theoretical collaboration with them. The Fourth International alone is such an organisation. All purely national groupings, all those who reject international organisation, control, and discipline, are in their essence reactionary.” [Documents of the Fourth International, New York: Pathfinder Press, 1973, p. 270)
    לאומנות זעיר בורגנית זו התבטאה היטב במלחמת העולם השנייה. בעוד גרנט טוען כי הוא משתמש בטקטיקה של המדיניות הצבאית הפרולטארית של טרוצקי שמטרתה הייתה להמריד את החיילים הבריטים כנגד הבורגנות הבריטית שבמסווה של מלחמה למען הדמוקרטיה מלחמה למען האימפריר, בפועל הוא התייחס לארמיה השמינית של מונטוגומרי כצבא מהכני.
    We have a victorious army in North Africa and Italy and I say "yes" I stated to the WIL conference "long live the British Army"
    History of British Trotskyism p 99
    לאחר המלחמה טד גרנט שעתה התאחד עם ג’רי הילי הגנגסטר הפוליטי הפכו לסקציה הבריטית המאוחדת בשם "המפלגה הקומוניסטית המהפכנית". טד הפך לתומך נלהב של מישל פאבלו. גי’מי דאן שהיה חבר קרוב לגרנט כתב לו ביוני 1950
    . “Pablo has made the transition! What a development. He conducts a struggle against us,” Deane complained, “and then ends up with our position more or less. It is only a matter of time before he argues that you have workers states throughout Eastern Europe.” [Letter from Deane to Grant, Jimmy Deane archive 24 June 1950).
    ב1953 קאנון כתב מכתב פתוח לחברי האינטרנציונאל בו הוא הזהיר כי פאבלו ותומכיו:
    , “is now working consciously and deliberately to disrupt, split, and break up the historically created cadres of Trotskyism in the various countries and to liquidate the Fourth International.” [Quoted in The Heritage We Defend, p. 231..
    פאבלו גירש את כל אלו שלא הסכימו עמו . טד גרנט סייע לו במלאכה זו כאשר הוא הופך לאיש ימינו של פאבלו באנגליה. טד גרנט נותר עם מישל פאבלו עד 1964. הפאבלואיזם לא הסתפק בחיסול התיאוריה המרקסיסטית, אלא עד 1964 היה אחראי למפלה של מעמד הפועלים בבוליביה ובסרי לנאקה כאשר "הסקציות" שלו נכנסו לחזית העממית. הרוויזיה בתיאוריה מוליכה תמיד לפרקטיקה של רפורמיסטית. הרוויזיה של 1948 הוליכה לבגידה כבר ב1952 בבוליביה. לקאנון הייתה אחריות לבגגיה בבוליביה לא פחות מאשר לפאבלו. ולטד גרנט

    לאחר הפילוג טד גרנט וקבוצתו המשיה את אותו קו של פאבלו כאשר הם קובעים כי בורמה , סוריה, אתיופיה סין וקובה הן מדינות פועלים. הוא מצייר את הוגו צ’אבס בוונצאולה כמנהיג מהפכני שיקים מדינת פועלים ואת המפלגה הבורגנית של משפחת בוטו כביטוי של מעמד הפועלים והאכרים" קבוצה זו עושה אנטריזם עמוק בתוך מפלגת הלייבור הקונטר מהפכנית כאשר לטענתם הוא יכולה להפוך למפלגה מהפכנית, במלחמת המלבינס הם סירבו להגן על ארגנטינה מדינה של "העולם השלישי" כנגד האימפריאליזם הבריטי והאמריקאי, ובפלסטין וודס יורשו של טד גרנט מציג את אבו מאזן והפת"ח כתנועה בעלת מסורת סוציאליסטית ואת התנועה האסלאמית כפשיזם. העמדה שלהם ביחס לתנועה האסלאמית שהיא תנועה פשיסטית, אינה רק חיסול הניתוח של טרוצקי מהו הפשיזם, אלא הד של עמדת בוש.
    את סין שלא עברה את המהפכה הבורגנית-דמוקרטית והיא חלק מהעולם "השלישי" אותה הציג בעבר כמדינת פועלים הוא מציג עתה כמדינה אימפריאליסטית, דהינו כי במקרה של התנגשות צבאית בין סין ובין ארה"ב עמדתו תהיה תבוסה למדינה של "העולם השלישי".. "הסקציה שלו באיראן באופן גלוי מצהירה כי במלחמה בין ארה"ב לאיראן העמדה שלהם תבוסה לשני הצדדים. הוא טוען כי חברה של מתנחלים מתיישבים בישראל היא עם לו מגיעה זכות הגדרה עצמית על חשבונו של העם הפלסטיני ומסרב להעלות את התביעה הדמוקרטית לשיבת הפליטים.

  29. אנג’לו איידן ל-י. מר-חיים הגיב:

    בואו ונבהיר דבר אחד: בשביל להיות מרקסיסט או לניניסט (מרקסיסט בתקופת האימפריאליזם) לא מספיק מה שאתם והם עושים. צריכים גם ובעיקר ללמוד. וללמוד זה לא רק לקרוא אלפי עמודים. ללמוד זה לא רק ללמוד מרקסיזם או רק להתעמק. בשביל להיות מרקסיסט צריכים את כל זה ועוד הרבה: צריכים לקחת חלק פעיל בהתרחשויות של התקופות העכשוויות, לנתח אותן ולהשוות באופן ביקורתי את כל זה עם תוצאות הניתוחים של כמה שיותר זרמים עוינים למרקסיזם. בעיקר, המרקסיסט חייב להיות ביקורתי כלפי הניתוחים של עצמו, כלומר, לקחת בחשבון את העובדה שהוא נתון בהתמדה להשפעות זרות.

    כל זה כולל בתוכו את הבסיס החיוני כמו הבנה באינטרסים מעמדיים מעמדה פרולטרית, רכישת המתודה של המטריאליזם הדיאלקטי, הבחנה בטקטיקות ואסטרטגיות השונות (גם כלכליות, גם צבאיות וגם בתחומים פוליטיים אחרים כמו בחברתיים, תרבותיים ודיפלומטיים), השגחה על התנאים השוררים באזור ובתקופה מסוימים בשימת לב רצינית להצעות הנגדיות ועוד גורמים כבדי משקל אחרים.

    כל זה, בכדי להיות מרקסיסט. כל זה עדיין לא מגדיר אותי מרקסיסט. עבור זה קיימים המבחנים – אין סוף מבחנים.

    בשנה שעברה, אחרי לחצים עקשניים מצידם של שלושה חברים, לקחתי על עצמי את התפקיד של מורה לפוליטיקה מרקסיסטית. על פי מה שכבר אמרתי, ברור כי לקחת על עצמי תפקיד מאוד מחייב. ידעתי שמעבר לנכונותי להשקיע במקסימום היכולות שלי, עמדה השאלה של נכונות השלושה להשקיע בלימודים. לכן התחלתי בהנחה כי נכונותם זו תוכל להתפתח מדרגה בינונית של התחייבויות. ככול שהתברר כי במציאות הדרגת מחויבותם של השלושה לא ענתה לצורכי הלימוד, כך ירדתי ברמתם (של הלימודים) עד אשר נוכחתי להתגלות בכלל לא מפתיעה: נכונות ללמוד פוליטיקה מהשלושה והלאה. הצלחתי לצאת מהנטל הזה בצורה נקייה.

    עכשיו אתה בא עם ציטוט כל כך נבוב ומלא סתירות של מישהו שכבר הרבה זמן מנסה להצדיק את בוגדנותו – חיבור למפלגת העבודה הציונית השורד את כל מלחמת לבנון "השנייה" ולאחריה.

    אני שואל: האם אתה רוצה שאני אלמד אותך בהתכתבות של תוק-באק? אם כן, עליך לעבור את המבחן הראשון: תתחיל, לא בקריאה בלבד, אלא בלימוד של //מחלת-הילדות של "השמאלנות" בקומוניזם// (של לנין). {שים לב [לא 'האולטרה שמאלנות מחלת הילדות של הקפיטליזם' (שב-copy and paste שלך) שזה lapsus linguae (פליטת פה) החושפת את טיבעו של הבוגד]}. לאחר מכן, תכתוב לי את התייחסותך לציטוט של copy and paste שלך לאור הלימוד הטרי.

    כאשר תעבור את הבחינה הזו ואת הבחינה הבאה אנחנו נעלה על דרך המהפכנית שמחייבת אותי לסייע לך עד העדר כוחותיי (זה הוא בין הדברים שלמדתי מסטלין, רק שאצלו הכוחות היו בלתי נדלים כמעיין המתגבר והולך). לא תרצה לעמוד במבחן? אני הוא הראשון שיודה לך? וזה בגלל שאחרת אצטרך לתרום את כל מה שביכולתי להעניק לך. לא שאני עצל, לא שאני מעדיף להמשיך לפרסם את העמדה המרקסיסטית הנכונה בלי לדאוג שתהייה מקובלת, אלא שאני מכיר את עצמי – כשאני מקבל משימה על עצמי, אני עובד ממש קשה (לא רק השלושה למעלה יודעים את זה) בנוסף על העבודות הניקיון לפרנסתי.

    שלך
    אנג’לו

הגיבו לדניאל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים