הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 בדצמבר, 2007 41 תגובות

בתחילת השבוע נפטר בגיל צעיר מדי חברי הוותיק סעדיה מרציאנו, ולמען האמת אני מתקשה מאוד להשלים עם פטירתו כעובדה מוגמרת שאין עליה עוררין. קצת קשה לכתוב עליו מסה פוליטית שקולה ומושכלת כמה ימים אחרי פטירתו, והוא ראוי בהחלט ליותר מטור או שניים בעיתון.

תמיד ראיתי לנגד עיני את סעדיה האדם, ורק אחר כך את מרציאנו הפוליטיקאי, הממולח והנאיבי בעת ובעונה אחת. השילוב של שתי התכונות האלה באישיותו אִפיין את מרציאנו יותר מכל אדם אחר שפגשתי במהלך חיי. ניסיונו בשכונת מוסררה והחיים הקשים במשפחה גדולה וענייה במיוחד, הזינו את החשדנות העמוקה, בעיקר בהתנהלותו הפוליטית; אבל הפן האנושי והחם שלו היה דומיננטי יותר. לעתים נתן אמון באנשים שלא ראויים לו, ותמיד נדהם נוכח בוגדנות, הפרת אמונים או התכחשות להבטחות מפורשות. כמה מחבריו ראו כמעט בכל אשכנזי "גזען", אבל מרציאנו התייחס בחום לאנשים מכל שכבות הציבור שחברו אליו בדרכו הפוליטית, וראה בהם ידידים אישיים ולא רק שותפים ארעיים בפוליטיקה. הוא היה איש מיוחד ויצירתי ובכל זאת נתקל לעתים קרובות בחומות של אטימות, קרירות, התנשאות ואפליה עדתית גלויה או סמויה. יכולתו להתגבר על משברים אישיים ופוליטיים קשים היתה ייחודית, אבל הוא שילם את המחיר הכבד בבריאותו הרופפת.


חברו מילדות צ’רלי ביטון, שהיה גם יריבו בכמה צמתים חשובים בדרכם הפוליטית של השניים, כתב השבוע כמה דברים נכוחים ויפים ב"מעריב". אני מסכים לחלוטין עם משפט המפתח של ביטון ברשימתו: "סעדיה, אני ושאר חברי תנועת ‘הפנתרים השחורים’ רצינו בסך הכול להשתלב בחברה הישראלית, לא להיות אויב של השלטון או של החברה". ביטון תיאר כיצד ישבו מייסדי התנועה בשכונת מוסררה בעירנו ירושלים, ודנו בלהט בדרכים להפסקת הקיפוח העדתי וליישומה של "חלוקה מחודשת וצודקת של העוגה הלאומית". הוא צודק גם בקביעתו שהפגנות הפנתרים והמבצעים הדרמטיים בנוסח רובין הוד של גניבת חלב וחלוקתו בין עניי העיר לא היו אלימים. האלימות הקשה והזדונית באה מהמשטרה, בחסות ממסד אטום של מפלגת העבודה בראשות גולדה מאיר. מרציאנו עצמו חטף מהשוטרים מכות רצח, וביטון מעיד שהוא כמעט שהפך לנכה בגללן.


הממסד ומשרתיו לא רצו לחלוק שום דבר עם הציבור שבשמו דיבר מרציאנו. כיוון שהצעירים ממוסררה (שאליהם חברו אינטלקטואלים ופעילים מן השמאל נוסף על אנשי שכונות מכל קצוות העיר) לא הסתפקו במעמד קבוע של חוטבי עצים ושואבי מים, אלא ביקשו לעצמם מקום מכובד תחת השמש, פעלו נגדם השוטרים בשצף קצף, בחימה שפוכה, באכזריות חסרת תקדים כלפי ציבור יהודי בתוך ישראל. גולדה הפעילה קציני משטרה, רבים מהם יהודים מזרחים שלא קראו נכון את המציאות החברתית בארץ (ויש לזה תקדימים רבים לאין ספור גם בארצות אחרות) בעיקר כדי לדכא את המחאה הסימבולית של הפנתרים. לא האיום הממשי על שלטון מפלגת העבודה הפחיד את גולדה ואת חבריה, אלא התכנים החברתיים ובעיקר אימוץ סמלי מאבקי השמאל החדש במערב.


ביטון הגיע לחד"ש בשנת 1977, והיה חבר-כנסת 15 שנה, אבל גם הוא, כמו מרציאנו, לא היה מהפכן במובן הקלאסי של המונח הזה. המפלגה הקומוניסטית שהקצתה לביטון מקום נכבד ברשימת חד"ש לכנסת, תמיד ראתה את עצמה חלק מהחברה הישראלית, ותמכה באורח פרגמטי מאוד בהשגת יעדים חברתיים-כלכליים שלא היה כרוכים במהפכת אוקטובר חדשה בישראל. אבל האִפיון של ביטון מתאים עוד יותר לחברו בהנהגה. ייתכן שמרציאנו החליף מסגרות ארגוניות אחדות במהלך דרכו כפוליטיקאי, אבל מעולם לא שינה את הפרופיל הרעיוני שלו. הוא לא היה אנטי-ציוני (למרות האיבה הקשה שרחש כלפי עסקני הממסד) ובעצם תמך במדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית. ההצטרפות שלו לשל"י (שהיה בה רוב ציוני) לא היתה מקרית או אופורטוניסטית. הוא תמיד האמין בעקרונות של של"י המקורית: חלוקת הארץ, הקמת מדינה פלסטינית, תמיכה בזכויות האזרחים הערבים ושינוי חברתי-כלכלי בישראל. בנושאים אחדים תמך דווקא באגף הציוני של של"י, חרף שותפתו הפוליטית עם השמאל: גם כאשר היתה בינינו חברות הדוקה ושותפות אינטרסים בהנהלת של"י, הוא התנגד לדעתי שיש לחלק את ירושלים והצביע נגד הצעתי בנושא הזה.


מרציאנו היה סוציאל-דמוקרט מבחינה חברתית-כלכלית, ציוני מתון מבחינה פוליטית ולוחם מובהק לזכויות הציבור המזרחי בכלל והעני בפרט. הוא היה מתגלה כשותף אידיאלי לשמאל הציוני, אם התנועה הגדולה וההיסטורית הזו בחברה הישראלית היתה חפצת חיים. הוא רצה אותם, אבל הם לא רצו אותו. זוהי התמצית המזוקקת של הסיפור הטרגי הזה, של אהבת חינם לשותפים שהשיבו לו בהתנשאות אנינה ובתירוצים לא אמינים ולא כנים.


כאשר קמה תנועת הפנתרים השחורים הייתי בלונדון, חוגג את תחילת סיומו המתוק של הרומן המיוסר שלי עם הממסד שלתוכו נולדתי. אבל עם שובי באמצע 1973 חיפשתי את אנשי הפנתרים ששבתו רעב בכותל ומאז הידקתי את חברותי עם כמה מהם, בעיקר עם מרציאנו ועם חברו דוד סוויסה ז"ל. בסוף 1976 נפגשנו שוב כאשר הקמנו את של"י, ועם ההכרזה הרשמית על הקמת התנועה, ב-17 במרץ 1977, מיסדנו את שיתוף הפעולה בין האגף השמאלי של של"י לבין הפנתרים. השותפות הגיעה לשיאה בפרשת הסכם הרוטציה שהיה אמור להביא את מרציאנו לכנסת במקום ח"כ מאיר פעיל שהבטיח להתפטר. השמאל העקבי בשל"י לחם לקיום ההסכם; אנשי פעיל, בראשות רן כהן, עשו הכול כדי לעכב את מימושו. כנציג השמאל בהנהלה הקדשתי שנתיים מחיי לאלץ את של"י לקיים את ההסכם כלשונו. כיבוד הסכם חתום היה קדוש בעינינו, בעיקר כשכוללים אותו באמנת היסוד של התנועה בפומבי, ורואים בו את התגלמות שיתוף הפעולה בין השמאל לבין אנשי השכונות. מרציאנו עצמו גילה סבלנות אדירה עד שישיבה סוערת של מועצת של"י, בינואר 1980, העניקה לפעיל ולאנשיו רוב זעום לאי-קיום ההסכם. אבל מערכת ההסברה שלנו בתקשורת חתרה תחת מעמדו של הח"כ המכהן. לבסוף פעיל לא עמד בלחץ, ונאלץ להתפטר.


מרציאנו עזב לבסוף את של"י, ואחרי לבטים הצטרף למפלגת העבודה. דרכינו נפרדו. הוא התמרכז ואני השמאלתי, אבל הידידות בינינו נשארה אמיצה. תמיד ידעתי שמרציאנו הוא שאפתן, עתיר דמיון יוצר, וכפי שכתב ביטון גם קופירייטר מחונן. אבל הוא נשאר יונה פוליטית ולוחם חברתי בתוך מפלגה שסיגלה לעצמה מדיניות נצית והתכחשה לגמרי לשכירים ולשכבת המצוקה. לא היה לנו עוד מכנה משותף רעיוני. אני העדפתי פובליציסטיקה שמאלית, הוא בחר בפעילות חברתית ופוליטית, במטרה לגייס משאבים מהמרכז הפוליטי לפעילות חברתית. לצערי הוא לא הצליח להיבחר לכנסת אבל פעל במרץ לגמילה מסמים, לטובת הנזקקים והפעיל לחץ על פוליטיקאים לא לנטוש את עניי הארץ. הפעילות למען העניים אולי איננה "מהפכנית", אבל יש לה חשיבות הומניסטית גדולה.


פעם אמר לי אחד מראשי מפלגת העבודה בעיר שהוא ניסה לסדר עבודת כפיים לראשי הפנתרים אבל הם "לא רצו לעבוד". כל האטימות הפוליטית כלפי מרציאנו וחבריו גלומה בסיפור הזה. עסקני העבודה רצו שמרציאנו, ביטון וחבריהם יעבדו במסגרייה או בנגרייה בעבור צרור נקוב; אבל מנהיגי הפנתרים חלמו לממש את זכותם לפרוח חברתית, פוליטית, תרבותית וכלכלית בארצם. יש הקבלה אירונית בין פרשת הפנתרים לבין הטיפול האמריקאי בקובה. אבל האמריקאים "הצליחו" יותר: הם זרקו את קובה אל זרועות הגוש הסובייטי ואילו הפנתרים, חרף מאמצי הממסד, לא הרחיקו לכת בשאיפתם לקעקע אותו.


הפרידה מסעדיה האיש קשה עוד יותר מהפרידה ממרציאנו הפוליטיקאי. גם מי שמודע למגרעותיו אהב אותו באופן אישי והעריך את כישוריו. סעדיה היה היוזם הראשון של שתילת עצי זיתים שנעקרו בשטחים, ולא בחל במאבקים קשים נגד הכהניסטים ונגד המתנחלים, שלהם בז בכל לבו. כבר אז ניסו כמה עסקנים בינוניים לגזול את רעיונותיו ולנכס אותם לעצמם, אבל ידידיו ידעו היטב שלמרציאנו היה פוטנציאל אדיר, ושרק הגזענות השיטתית של הממסד סיכלה את ההכרה הכללית באיש ובדרך שאותה סימל.

תגובות
נושאים: מאמרים

41 תגובות

  1. רמי הגיב:

    הנחמה היחידה על אובדן המנהיג והאדם סעדיה מרציאנו היא שבדור הצעיר יש ויהיו מהפכנים נחושים שיקומו על המשטר האטום והמנוכר וחסר הלב השולט בארץ הזו שנים כה רבות וינתצו את אבניו וימוטטו את מסגרותיו ויבנו תחתיו משטר צודק המכיר במרכזיותו של האדם ומכבד את זכותו הטבעית של כל ילד לשוויון הזדמנויות ושל כל אדם לחלק הוגן ב"עוגה" הכללית. אין זה אופטמיזם אלא תפילה.

  2. חיים ברעם הגיב:

    המגיב צודק. סעדיה מרציאנו באמת נטש את של"י. עם זאת, הצעד שלו היה אנושי ואפילו מובן לאור היחס כלפיו בשל"י. למדתי לא מעט מהמאבק לקיום הסכם הרוטאציה, וכיום הפרספקטיבה שלי היא עוד יותר מחודדת: ביצוע ההסכם ככתבו וכלשונו, ובמועד, היה מונע את כל הפרשה המכוערת; הסירוב של הימין בתנועה לבצע אותו לא היה מקרי אלא מבני.

  3. מרציאנו עזב לבסוף את של"י- ולקח איתו את המנדט הגיב:

    ואת העובדה הזו לא הזכרת במאמרך חיים.
    הדבר הזה היהמעשה נתעב מכל בחינה שהיא ואין לו שום הצדקה.
    חבר הכנסת מרציאנו פרש מסיעת של"י והקים סיעה עצמאית למי שלא זוכר, וזאת לאחר שהשמאל בשל"י פעל במרץ רב לקיום הרוטציה.
    חיים, מן הראוי היה שתזכיר גם את המעשה המביש הזה.
    אני זוכר גם מעשה מכוער אחר של סעדיה ותומכיו באותה מועצה של של"י שבה הצביעו רוב החברים נגד קיום הרוטציה ולא ברוב זעום -השתוללות בריונית אלימה שבה נפגעה גם אחת מן הכותבות באתר הזה, יעל לוטן.

  4. חדוה ישכר הגיב:

    היה לי הכבוד להכיר את סעדיה מרציאנו ואחדים מחבריו כאשר ריאיינתי אותם, יחד עם יוסי דהאן, לתכנית דוקומנטרית על תנועת הפנתרים השחורים, ששודרה ב"קול ישראל" ב-1979. באתי אליהם מתוך סקרנות אינטלקטואלית,במטרה לפענח תנועת מחאה חברתית ופוליטית חשובה בעיני, ויצאתי נרגשת ומוקסמת מן האנשים, שהיו אפילו נחמדים במובנים מהפכניים רבים. ובמיוחד מסעדיה מרציאנו היפה, הממולח, כפי שציינת, הרהוט, הקשוח, הפגיע והפגוע.גם אני כואבת מאוד את מותו בטרם עת.

  5. יעל לוטן הגיב:

    נכון שסעדיה עזב את של"י ובנסיבות לא נעימות, אבל מי שהתנהג באלימות באותו ארוע לא היה סעדיה אלא אחד מתומכיו הקרובים. הוא בעט בצביקה דויטש, שהיה נכה בכיסא גלגלים. כאשר מחיתי על כך, חטפתי גם אני בעיטה, אבל לא נפגעתי ממש. יתר על כן, סעדיה והבחור שהשתולל באו אחר כך לביתי והתנצלו על התקרית. עם זאת, דומני שההיסוס בסיעה לתת לסעדיה לרשת את מקומו של פרלמנטר מצויין כמו מאירקה פעיל היה מובן, ואכן סעדיה לא תרם כלום לשל"י או לשולחיו בתקופה הקצרה שהיה בכנסת. פנייתו לצ’רלי ביטון להקים סיעה משותפת לא נענתה. האם הכל היה אחרת אלמלא התקיים ויכוח על מימוש הרוטציה? – מי יודע!

  6. איריס חפץ הגיב:

    ליעל לוטן,
    כתבת ש"עם זאת, דומני שההיסוס בסיעה לתת לסעדיה לרשת את מקומו של פרלמנטר מצויין כמו מאירקה פעיל היה מובן".
    הייתי שמחה לדעת למה זה נדמה לך? ולמה את קוראת לזמן הממושך כל כך וכל האנרגיות הרבות שהושקעו כדי שפעיל ישמור על כוחו ולא יוותר עליו לטובת מרציאנו באנדרסטייטמנט "היסוס"?
    יכול להיות שבדיוק הייתי חולה באותו היום ופספסתי את נפלאות הפרלמנטר פעיל. איזה חותם הוא בדיוק השאיר על החברה הישראלית? אפילו חותמת קטנה בפעילות לא פרלמנטרית תרצה אותי. אני מודה שהאויפוריזמים הללו משאירים ריח לא טוב באפי. מה מובן בזה בדיוק?
    לעומתו סעדיה מרציאנו השפיע על החברה הישראלית קודם כל בפעילות חוץ פרלמנטרית חשובה.אבל היום כשכבר קצבאות הילדים מגרדות את הרצפה, מי זוכר…

  7. איריס חפץ, אינני יודע אם היית חברת של"י באותו הזמן: הגיב:

    מה שקרה בפועל הוא גניבת מנדט בעיברית פשוטה. סעדיה הכריז על עצמו מהר מאד כסיעה עצמאית ו"גנב את הקופה".
    כתוצאה מכך נותרה של"י עם מחצית הסכום שהגיע לה מתוקף חוק מימון מפלגות והדבר הזה פגע אנושות ביכולתה להמשיך ולתפקד.
    כשהחלה מערכת הבחירות של שנת 1981 הייתה למעשה הקופה ריקה: לא היתה כמעט יכולת לממן מודעות בעיתונים, תשדירי בחירות בטלויזיה, פעילות בסניפים, ועוד. התוצאה התבטאה היטב בתוצאות הבחירות: מספר המצביעים התכווף ל5000 בלבד בעוד שבמערכת הבחירות הקודמת ב1977 היא השיגה 27,000 קולות. זו הייתה למעשה מכת המוות שבסופו של דבר חיסלה את של"י.
    ה"פרלמנטר" סעדיה מרציאנו לא רק שלא יזם שום הצעת חוק אלא שאף לא הופיע כמעט לישיבות המליאה. את הדבר הזה את יכולה לבדוק אם תיכנסי לאתר הכנסת.

  8. מוני יקים האנטי ציוני הגיב:

    אם הפרלמנטר מרציאנו היה כל כך חסר כישורים
    אז למה חתמו עימו הסכם רוטציה ?
    אולי חותמי הסכם הרוטציה הם חסרי הכישורים
    שהשתמשו בתרוצים גזעניים כדי שלא לקיים את
    ההסכם החתום.
    בכל מקרה פרשת ההסכם ועלבון אי קיומו אלא לאחר מסכת לחצים מבישה היא ההוכחה הניצחת לפשיטת הרגל הרעיונית של המתחזים לשמאל ישראלי.
    שמאל אמיתי היה נלחם לצדק ושיוויון ונגד הגזענות
    ולא הופך לחלק מהמערך הגזעני.

  9. מוני אמיתי (ציוני) הגיב:

    … ובאהבת-חינם ננוחם!

  10. חיים ברעם הגיב:

    אני חושב שההשמצות על סעדיה עתה הן לא רק מיותרות אלא גם מגונות. נכון שכתבתי עליו הספד, וגם הערכה פוליטית על אישיותו ודרכו. כל הסיפור על גניבת המנדט והרס של"י הוא שטחי וחד צדדי. אי-קיום ההסכם במועד פגע בתנועה הרבה יותר מצעדו של סעדיה, לאחר שמלאכת ההרס כבר נעשתה.
    אנשי השמאל בתנועה, וגם אני כאחד מנציגיהם בהנהלה, לחמנו למען קיום ההסכם והמשך הברית עם נציגי השכונות. בכך הצלנו משהו מכבודה של של"י ודוקא האנשים שפעלו לסיכולו של הסכם חתום חייבים לעשות חשבון נפש נוקב.

  11. איריס חפץ הגיב:

    מצטרפת לחיים ברעם בענין חשבון הנפש.
    אין הרי אף תנועה שבה היתה ברית בין שמאל לבין מזרחים בישראל. בשל"י היה נסיון כזה והוא לא בדיוק תרם למזרחים לחשוב ולהרגיש שהם לא מלוהקים שוב בתפקיד קבלן הקולות. מי שרוצה לקרוא לעצמו שמאל וגם להצדיק את המילה הזו, כדאי לא שיפשפש במעשיו. לא יקרה כלום גם אם יגלה כי לקה בגזענות. מוטב מאוחר מאשר בכלל לא, מה קרה? קדושי השמאל לא יכולים לטעות? או לא יכולים לאפשר לעצמם טעות בקורות החיים?
    צריך להיות חבר של"י בעבר כדי להסיק מסקנות לגבי גזענות? רק להם ניתנה התובנה?
    הריח לא משביח עם הזמן…

  12. איריס: אין אף תנועה? הגיב:

    איריס חפץ: אין אף תנועה שבה הייתה ברית בין השמאל לבין המזרחים? הרי צ’רלי ביטון היה חבר כנסת של חד"ש במשך שנים רבות והפלג שלו של הפתרנים פעל במסגרת חד"ש. המפלגה הקומוניסטית (מק"י) פעלה רבות בקרב המזרחיים עוד מימי המעברות (ר’ הספרים של סמי מיכאל) וקידמה את מאבקם של התושבים לעבודה ולדיור. עד עצם היום הזה יש בחד"ש חוג של יוצאי עיראק. ויוצאי עיראק (וגם מצרים, מרוקאים, בולגרים) נמנים עם חברי מק"י. אבל כמובן, מי סופר את הקומוניסטים? הרי הם תמיד מחוץ לגדר…

  13. איריס חפץ הגיב:

    לשואל,
    אכן היה נסיון כזה, אבל לא היה שם כוח מזרחי, מה לעשות. העובדה שיש חבר כנסת עם אג’נדה מזרחית לא מספיקה כנראה והמזרחים לא רצו להצביע לו בהכרת תודה לחד"ש על המעשה הנאצל. גם אם מאוד הייתי רוצה שהמזרחים ינהרו בהמוניהם ויצביעו לחד"ש, הם לא עשו את זה ולא עושה רושם שהם יעשו את זה בקרוב והם אחרי הקהל הפוליטי של חד"ש ולא רק משוררים רגישים מתל אביב. עם כל אהדתי לעירקים שהיו במפלגה הקומוניסטית, מזה לא בונים כוח התנגדות פוליטי. אחרי הנסיון הכושל עם צ’רלי ביטון, כדאי אולי לאנשי חד"ש כן לנסות ולבדוק למה זה קורה (רמז: אפשר להתחיל במה שיעל לוטן כתבה כנקודת מוצא).
    הבעיה היא לא שהאחרים לא סופרים את הקומוניסטים, אלא שהקומוניסטים לא סופרים את עצמם ככאלה. זה לא חוכמה לשכנע אותי להצביע חד"ש…

  14. מוני יקים האנטי ציוני הגיב:

    כן מק’י ויורשתה חד’ש עם הסיסמאות האוניברסליות
    ש "פועלי כל העולם …" ניסו והצליחו חלקית למלכד שוחרי שיוויון וצדק מקרב העירקים והבולגרים.
    זה היה מילכוד משום שבכך עזרו לציונות האשכנזית לנטרלאת הפעילים בעלי היכולת האידאולוגית
    מציבור היעד שלהם, גזענותם התבטאה גם באופן הסטליניסטי של תרגום תורת המהפכה הקומוניסטית
    למצב פוליטי חברתי שונה לחלוטין מתנאי קרקע הצמיחה של תורה זו. וגם בגזענות המובנית של
    ראשי המפלגה האשכנזים שלא הסכימו לראות
    בפרענקים אלא בעלי דרישות מעמדיות.
    שלא כך היה לגבי הפלסטינים שבהם ההכרה היתה מעמדית וגם לאומית/תרבותית.
    כך שלא הקומוניסטים היו מחוץ לגדר הם מבחינתי
    היו תמיד חלק מאותם מדכאים , עם יד רכה כשהיו
    זקוקים לנו כקבלני קולות , או מספקי אליבי
    לאח הגדול במוסקבה, שיכלו בעזרת צ’רלי ביטון
    להצביע על חדירה לציבור העובדים/עבדים
    הספרדו/מזרחי.
    עם חברים כאלה לא היינו צריכים אוייבים.

  15. למוני יקים מיוסי ונטורה הגיב:

    תסלח לי חבר: אבל מזה כל הקשקוש הזה שמק"י וחד"ש הצליחו לנטרל את הפעילים המזרחיים בעקבות "האוניברסיאליות" שלהן? אתה בור ועם הארץ: הפעילים המזרחיים של מק"י היו ראשי ועדים, פעילים בהסתדרות ומקימי ועדי עובדים מהטובים שהיו בארץ. אלה היו לוחמים אלף-אלף למען זכויות העובדים, היהודים והערבים, אשכזנים ומזרחים, וחבל שהקישקושיאדה הזו מנסה להוריד מערכם ומתרומתם למאבק המעמדי בישראל

  16. מוני יקים האנטי ציוני הגיב:

    ליוסי ונטורה מחלק התוארים.
    תודה על כל המחמאות שהרעפת עלי .במציאות עם כל התשבחות לפעילים שהזכרת ומעשיהם הנשגבים
    אינך יכול להתעלם מהעובדות שבשטח. הציבור נשאר ללא רועים ואלו שהיה להם פוטנציאל
    להנהיג נשבו שבי ע’י ההנהגה האשכנזית
    שסיממה אותם במטח הפצצות בסיסמאות של מרקס ולנין על המאבק המעמדי שהוא הפתרון לכל.
    והתעקשו שיש להתעלם מהמימד הגזעני שבבסיס
    התורה הציונית, גזענות שמקורה בימים
    העתיקים של לפני 1200 שנים כאשר התגיירו הכוזרים והפכו לאשכנזים.
    התנגדות המפלגה הקומוניסטית להכיר במימד זה היא בגדר גזענות צרופה שחיבלה גם במאבק המעמדי וגם דחפה את האספסוף הפרענקי לזרועות
    הפשיזם הימני ובכך חיבלה גם במאבק הפלסטיני.
    מנהיגי המפלגה למען מי ומה הם פעלו.אם פעלו בכנות וביושר אך הניתוח הפוליטי חברתי שלהם היה שגוי , אז שיכו על חטא , אם הניתוח שלהם היה נכון והם פעלו לא נכון אזשוב הם צריכים להכות על חטא. אחרת איך יסבירו שעם כל האמצעים שברה’מ העמידה לרשותם הם לא הצליחו לשכנע את קורבנות הקפיטליזם בצידקת דרכם.
    זה שתקלל אותי ותנסה להפוך אותי לאפס אפסים לא ישנה את העובדות ההיסטוריות.

  17. בלבן מלך הכוזרים הגיב:

    מוני
    לא הוגן שאתה נטפל אלינו הכוזרים.ומניח להם לנפשם ל"סובוטניקים" מעמק יזרעאל

  18. מוני יקים האנטי ציוני-לבלבן מלך הכוזרים הגיב:

    הכוזרים הם שם נרדף להתגיירות הגדולה והמרכזית , אך כדבריך החכמים היה גם את " הסובוטניקים "
    ברוסיה ושבטים מונגוליים וטטריים שגם הצטרפו
    לדת היהודית, ובכך הקימו יחד עם הכוזרים את
    הפזורה האשכנזית שמנתה כ 90 אחוז מיהודי העולם.
    יש נטיה לייחס ל "סובוטניקים " את מוצאו של
    רפול ,אך נראה לי שאין זה נכון ומוצאו של רפול ממשפחתו של כומר פרבוסלבי שנשלח ע’י הכמורה
    ברוסיה כדי לחזק את הסניפים הפרבוסלביים
    בפלשטינה.מן הראוי לבדוק !!!

  19. דניאל הגיב:

    ל"קולואינדוס": מרגע שחותמים על הסכם, חובה לקיימו.

    המנטאליות הישראלית, לפיה "חתמתי, נו אז מה?", היא שיקוץ מתועב ושורש כל רע בחברתנו. חתמת = קיים!! בלי שום התניות ותירוצים.

    לאיריס: קהל פעילי השמאל ומצביעיו, חייב לכלול משוררים רגישים מתל-אביב, פעילי שכונות-מצוקה ופעילי כפרים מוואדי עארה, בעת ובעונה אחת. "שמאל" שאינו מצליח לשלב, בה בעת, פניה אטרקטיבית (בעלת גוון אינטרנציונאליסטי מובהק) לכל הנ"ל בעת ובעונה אחת – נכשל במשימתו.

    אנו מעטים גם כך; אוי ואבוי יהיה, אם נתחיל לפצל עוד את השורות ולהגיד "מפלגה זו תפנה ליפי-הנפש בתל-אביב ומפלגה זו – לפעילי-השכונות"… לכן – עם כל זה שאני יודע, היטב, גם מעצמי וגם מאחרים, שנטיית-לבנו היא ל"ט?הר אידיאולוגי" ולפצלנות פנימית במימדים פתולוגיים – שומה עלינו להתעלות, מעל להבדלים משניים, במוצא וכיו"ב. כי הפיצול בשמאל, הוא – בפירוש – רעה חולה.

    ולמוני: אין לי מושג, מה אתה בכלל מקשקש. יש לא-מעט האשמות אמיתיות, להטיח בחד"ש (כגון שאיננה מהפכנית, כי-אם רפורמיסטית ונאמנה מדי לממסד, או שהיא מסרבת להכיר במציאות בשטח לפעמים, או שהיא נוטה לצנזר אנשים, להשתיקם ולהרחיקם), מתוך תקווה, שע"י כך יתרצו, מנהיגי מק"י וחד"ש, לשנות את דרכם הרעה ולהשמאיל כיאות; אולם, ההאשמה האחת, שאי-אפשר בשום-פנים-ואופן, להטיח בחד"ש ובמק"י, היא גזענות. כי זה פשוט קשקוש. עם כל בקורתי הרבה על חד"ש, היא המפלגה היחידה כיום בכנסת ישראל, שאין בה ולו שמץ-גזענות מכל סוג שהוא.

    רוצה לבקר – אחלה, אבל לפחות תתבסס על המציאות.

  20. גראציאלה סואנדרס-הכריזמן הגיב:

    סליחה על הבורות, אבל מה זה חוזארים ואיך הם מתקשרים לדיונים כאן בגדה ? לא שמעתי דבר כזה מימי!

  21. מוני יקים האנטי ציוני -לגארציאלה כבדת השמיעה ! הגיב:

    כבר היו כאן דיונים ארוכים בנושא הכוזרים,
    אתמצת לך את נושא הכוזרים.
    בבסיס הטיעון הציוני עומדת הטענה שהיהודים של היום הם צאצאי היהודים של ימי בית שני ומכיוון שיש קשר היסטורי לאותה ממלכה יהודית שהתקיימה במשך כ 400 שנה , אז קשר זה יוצר זכויות בעלות על אדמות פלסטין לבעלים המקוריים כביכול שהם צאצאי היהודים.
    התאוריה הציונית הזו מבןססת על טיעון היסטור שיקרי המעלה כמה שאלות נוקבות לאור העובדה כי
    היסטורית כ 90 אחוז מיהודי העולם והם האשכנזים
    מקורם בהתגיירות חלק הארי של הממלכה הכוזרית בדרום מרכז רוסיה של היום, התגיירות זו נתחוללה בין המאות השמינית והתשיעית , היו גם התגיירויות נוספות של שבטים מונגוליים וטטריים שעברו מהפאגניזם לדת היהודית, וכך
    נתהוותה הפזורה האשכנזית עד שהגיעה להיות כ 90 אחוז מיהודי העולם ערב מלהע’מ השניה.
    אין כל הוכחות לקיומם של תנאים להגירת יהודים או לקיומה של הגירה שכזו שהיה בכוחם להביא למהפך דמוגראפי פנים יהודי אדיר זה, מה גם
    שבני הדת היהודית שהם עם שמי שהתרכז תמיד מסביב לים התיכון ובארצות איסלמיות יחסית סובלניות לבני הדת היהודית.
    אז זה בקיצור גרציאלה סיפור השקר הציוני אשכנזי שמנסה להתעלם מהאמת ההיסטורית תוך בניית גשר שיקרי מדומיין של 1200 השנים החסרות ביו חורבן בית שני לבין ההתגיירויות ההמוניות.

  22. בלבן מלך הכוזרים הגיב:

    יש תאוריה הטוענת שמוצאם של יהודי אשכנז הוא בהתגירות המונית של שבטים ארופאים אשר מוצאם מתורקיה.
    מלבד ה"כוזרים" יש את ה"סובוטניקים" שמוצאם מכמה כפרים רוסים,הסובוטניקים השתלטו על עמק יזרעאל,והם עסקו שנים ארוכות בעושק האוכלוסיה הפלסטינאית והמזרחית.

    מחוסר מחקר בנושא(הסיבות ברורות)אין הוכחות חותכות שמוצאם של האשכנזים הוא מהכוזרים
    אך ישנה הבנה קוונטית שרוב הלבנבנים, ורודי הלחיים אינם חלק מהעם היהודי ההיסטורי,ואינם צאצאי יהודי בית שני

  23. חיים ברעם הגיב:

    הכוזרים בהקשר שעליו את מדברת הוא כינוי גנאי המבוסס על תיאוריות של גזענות ביולוגית כלפי חלק נכבד מהציבור הישראלי. הסלחנות כאן כלפי השימוש הגזעני במונח זה היא בלתי נסבלת בעיני.

  24. לגרציאלה הגיב:

    מוני מתכוון לכוזרים, שהם עם שלפי המשוער, אולי, התגייר במאה ה-9. מוני סבור שהאשכנזים הם צאצאיהם, מה שממש לא נכון, ובשל כך הוא מפשפש אחורה באילנות יוחסין של אנשים. בכך הוא מגדיל לעשות מהיטלר, כי בעוד שהנאצים פשפשו רק 2 דורות אחורה, את מוני מעניין מי היו אבות אבותיו של אדם, עד 40 דורות אחורה.

    כמובן, שאם נפשפש באילן היוחסין של מוני עצמו, לא בטוח שלא נגלה שם אשכנזים, סליחה, כוזרים מוסווים.

  25. לבלבן הגיב:

    תרשה לי לא להתייחס להיתממות המעליבה שלך ושל כל הגזענים. בכלל לא איכפת לי מהיכן באו היהודים או אנשים אחרים. אין לזה שום משמעות רעיונית.לאבא שלי היתה חזות סלאבית, אמי נראית כמו איטלקיה או לבנונית. אז מה בכך? בעיני, כל פועל זר שירצה בכך הוא ישראלי לכל דבר. אני מציע למנהלי האתר להתייחס לביטוי "כוזרים" כאל עלבון גזעני, ולנהוג בזה באותה אמת מידה שבה נוהגים בעלבונות גזעניים כלפי מזרחים או ערבים. חד וחלק.

  26. בלבן מלך הכוזרים הגיב:

    הרבה פנים לה לבורות,את אחת מהן מבטא הכותב מעליי
    אגב לא מדובר בישראלי כי אם ביהודי

  27. בלבן מלך הכוזרים הגיב:

    לא כל הנחה,או תהיה אינטלקטואלית תיחשב לגיזענות.
    הציונות כידוע נוסדה באירופה כדי לפתור את בעיית יהודי ארופה,ואחת מטענותיהם כלפי האנטישמיות היתה ,כי אינם צאצאי יהודי בית שני (אלו אשר רצחו את ישוע) כי אם מוצאם הוא מן הכוזרים הארופאים
    ארתור קסטלר שהיה מראשי הציונות אף כתב ספר בנושא…וציין את מוצאו הכוזרי בגאווה.
    אין כאן גזענות,ואין טענה שהאשכנזים הם יהודים סוג ב,אך ראוי ורצוי כי נדע מנין באנו ואנא אנו הולכים.

  28. גראציאלה סואכדרס-הוזרימן הגיב:

    תודה לכל המפרשים והמבארים שהשכילו אותי, אבל לא למוני יקים הגזען השחצני שקרא לי בביטוי המעליב "כבדת שמיעה". כשאתה תהיה בגילי עם מכשיר שמיעה, וגם אז לא תשמע מי יודע מה (חוץ מצפצפוים ורעשי רקע) אז מאחלת לך שילעגו גם לך.

  29. דניאל הגיב:

    לכל מי שבאמת מתעניין בנושא (ולא רק מעוניין להפריח קללות וגידופים) – להלן מאמר, שכתבתי על כך:
    — קישור —

    אוה, ואגב: מחקרים לא חסרו מעולם, אם רק תטריחו עצמכם, לכתת רגליכם לספריה הקרובה; פשוט, כשמתעלמים מכל דבר, המפריך את עמדתכם – באמת, לא נשאר הרבה…

    קראו את המאמר. יחכימכם קצת, מוני ובלבן. יחכימכם.

  30. בלבן מלך הכוזרים הגיב:

    דניאל… לקרוא את השטחיות שלך ולהיתקומם!
    שולח לך מספר קישורים…
    הסופר מאיר עוזיאל על הכוזרים
    "מרכז המידע של כזריה"
    זהו אתר המידע הטוב ביותר ברשת על הכוזרים והוא כולל כל מה שידוע כמעט על הכוזרים בשפה האנגלית.
    ועוד על היהודים והכוזרים
    אתר שנוצר בידי מישהו שטוען שהוא כוזרי והוא הרבה פחות מדעי
    טקסט הספר "השבט ה-‏13" מאת ארתור קוסטלר
    האם היהודים האשכנזים הם צאצאי הכוזרים? (כמה מהם כנראה שכן)(1)
    האם היהודים האשכנזים הם צאצאי הכוזרים?(2)
    האם היהודים האשכנזים הם צאצאי הכוזרים?(3)
    מי הם הכוזרים?
    האם הכוזרים הם צאצאי האומה הסקיתית הקדומה?
    מה הקשר של הכוזרים למלך ארתור?
    היסטוריה חלופית של האומה הכוזרית
    על "מילון הכוזרים"
    על מילוראד פאביץ’ מחבר "מילון הכוזרים"
    הסופר ג’ימס ג’ויס והכוזרים

  31. כוזרים וגזענות הגיב:

    ישנה תאוריה נוספת..לא מוכחת לפי שעה,ולפיה רוב ערביי הגליל הם יהודים אשר מעולם לא עזבו את ארץ ישראל,אחרי כשלון המרד הגדול,ונאלצו לקבל עליהם את האיסלאם לאחר הכיבוש הערבי.
    אין לה לתאוריית הכוזרים,ולא כלום עם גזענות..זהו נושא חשוב ,ועקרוני וראוי לה לאקדמיה לחקור את הנושא לעומקו..

    שלילה,והתנכרות אינן תחליף לחקר האמת..ןגזענות במקרה הנ"ל הוא שם נרדף להיתחמקות ובורות

  32. חיים ברעם הגיב:

    הוויכוח הכאילו מלומד, שבמהלכו מפריך דניאל קלטי בכישרון רב את התיאוריות הכוזבות בנושא, רק מסווה את הגזענות ואת השימוש בה גם, אבל לא רק, באתר הזה.
    בלבן וחבריו המסיתים אינם מפריחים את התיאוריות שלהם לחלל האוויר רק מתוך תאווה חסרת-מיצרים לדיון היסטורי-אינטלקטואלי. מאחוריו מסתתרת ההסתה העקבית, המכלילה ולכן גם הגזענית, נגד ציבור עצום היושב בארץ.
    גזענות היא בלתי נסבלת כאן, ואל תעליבו אותנו בתירוצים של דיון אמיתי בשבט הכוזרי, שבו התעניינו כל כך מיטב המשכילים של יהדות ספרד כמו אבן-שפרוט ויהודה הלוי.

  33. לד"ר מועלם הגיב:

    ואולי זה הזמן להדגיש, שראו את ערביי ישראל. ואת הלבנונים והסורים, וראו את יאסר עראפת, אסד וקדאפי. הם כולם בהירים. וראו את רבים מיוצאי עיראק, תורכיה, מארוקו ואלג’יר.
    וראו את העובדה שקשה מאוד להבחין מי מאבותיו הגיע מארצות אשכנז ומי מארצות המזרח. כי עם כל הכבוד, גם המזרח התיכון הוא לא כוש, והיהודים, גם האשכנזים, דומים לערבים (ובנוגע לבלונדינים מקרב יוצאי אשכנז, זה בסדר. גם על ערביי הארץ עברו צלבנים. זה שקול לקוזאקים).
    ואם בהגדרות גזע עסקינן, הרי שלידיעתך, פרופסור מלומד, גם הערבים משתייכים לגזע הלבן – לענף המזרח תיכוני שלו, ממש כמו היהודים.

  34. לד"ר מועלם הגיב:

    מעניין, איך מי שיוצא (ובצדק) נגד אפליה בכניסה למועדון, במחי יד אחת שולל את היהדות מ60% מיהודי העולם, מאותם טעמים עצמם.

  35. לעורכי האתר הגיב:

    בזמן האחרון מתפרסמות תגובות רבות, השוללות את יהדותם של יותר ממחצית מהיהודים אזרחי הארץ, בשל מוצאם.
    תגובות אלה הינן גזעניות לא פחות מהתבטאויות כלפי מזרחים וערבים.
    בעוד שאין לי ספק שהתבטאויות דומות נגד ערבים היו מצונזרות, המגיבים נגד אשכנזים זוכים ליד חופשית.
    לתשומת ליבכם.

    נועה

  36. מוני יקים האנטי ציוני- לנועה סותמת הפיות. הגיב:

    נועה את נוקטת דיברי שקר גזעניים -אף אחד לא שלל את יהדותם של האשכנזים.
    אלא ציינו את עובדת יהדותם בעובדת ההתגיירות הכוזרית.
    מה שכן אני שולל את העובדה השיקרית שבבסיס הרעיון הציוני המייחסת קשר וזיקה היסטוריים לכל היהודים כמיקשה אחת, כביכול כולם צאצאי יהודי בית שני.
    נסיונך המכוער לקרוא לסתימת פיות בנושא מעיד יותר מכל על כשלונו של הסמול הישראלי להתמודד
    עם שאלות נוקבות בעלות ערך היסטורי פוליטי
    שיש בהם כדי לקעקע את ההגמוניה האשכנזית.

  37. ד"ר מועלם הגיב:

    בימים שבהם גוזר בית המשפט קנס של 50,000 ש"ח על קיבוץ בצפון, על רקע אפליית צעיר מלהיכנס למועדון בגלל גוון עורו הכהה….
    אולי זה הזמן להדגיש ,ששחור הוא צבע עורם של אבותינו תושבי המזרח התיכון,ולבן הוא צבע עורם של המסתפחים לעם היהודי

  38. יובל למוני יקים הגיב:

    לא רציתי להגיב לוויכוחים הנוגעים לנושא חסר כל השלכה פוליטית וכל כך לא שייך לשום מאמר שנכתב כאן.
    אכן, התשובה הפשוטה והנכונה לתזה שלך היא "כוזרים, אז מה?"

    אבל כשנאחזים בעניין מופרך לחלוטין וחוזרים עליו שוב ושוב הוא לא הופך לאמת, אבל הוא עלול להפוך לפ?רכה בעלת כוח והשפעה, ובדרך כלל לחיוב.

    לגופו של עניין:
    עד עליית הנצרות פעלה היהדות כדת מיסיונרית. כמעט בכל התייחסות ליהודים באימפריה הרומית במאה הראשונה והשנייה לפני הספירה ואחריה (פלוטארכוס, קיקרו, יוספוס פלביוס, סטרבון, הברית החדשה ועוד), מתוארים היהודים כמי שמשדלים אנשים לאמץ את אמונתם (או "לכפור באלים", למי שהתכוון לשלילה). כנראה שבעת חורבן בית שני היוו יהודים ("מלאים" או "חלקיים") 7-10 אחוזים מכלל תושבי האימפריה הרומית.
    מכאן שסביר שרובנו צאצאי מתגיירים, ולא צאצאי אנשים שגורשו אי פעם מהארץ (אין עדויות לצו גירוש המוני ש"ניקה", את הארץ מיהודים,כזה שהצטייר בזיכרון המיתולוגי של היהודים לדורותיהם).
    ממלכת הכוזרים חרבה ב-960 על ידי הממלכה הרוסית של קייב. ולא הותירה כל סימן וזכר פרט לזיכרונות עמומים (שתועדו בכישרון רב על ידי רבי יהודה הלוי, אחד מדולי יהדות ספרד).
    לא ברור אם ההתגיירות בה הייתה המונית, או שרק המלך ומקורביו האצילים התגיירו.

    לעומת זאת, יש עדויות ברורות למדי איך הגיעו היהודים לגרמניה ולפולין: עד נפילת האימפריה הרומית הם הגיעו עד קצה גבול האימפריה. הקהילה היהודית הראשונה בגרמניה הייתה בעיר קלן, כי היא הייתה אחת הערים הגרמניות היחידות שבשליטה רומית.
    החל מסוף המאה ה-10 קיבלו קבוצות של יהודים רשות להגר מצרפת לגרמניה. נותרו אישורים של האציל או ההגמון המקומיים שאישרו את ההגירה בחתימת ידם.
    כששליטי גרמניה פעלו ליישב את "מחוזות הס?פר" במזרח, הם ראו ביהודים, שהיו נתונים לחסדיהם ולהגנתם, כוח אדם נוח ל"התיישבות".
    מייסדי המסורת היהודית-אשכנזית, מבחינה דתית, היו רבנו גרשום מאור הגולה ורש"י. רבנו גרשום מאור הגולה היגר ממץ למגנציה.
    במאה העשירית אתה מוצא את היהודים באגן הריין, ורק במאה ה-11 במרכזה של גרמניה.
    אותו תהליך, ממערב למזרח, הביא יהודים לפולין, באמצעות הזמנות מזה ורדיפות מזה. הקהילה היהודית המתועדת הראשונה בפולין הגיעה מבוהמיה בסוף המאה ה-11 (כנראה עקב הרדיפות בימי מסע הצלב הראשון), ויהודי פולין המשיכו לקרוא לעצמם "אשכנזים", כלומר יוצאי גרמניה, ודיברו בניב גרמני מובהק (אידיש).
    בממלכה הרוסית הייתה נוכחות יהודית אסורה, ויהודים במספר ניכר באו תחת שלטון הצארים הרוסים רק בעקבות חלוקות פולין במאה ה-18.

    במקום לבזבז אנרגיה על מסקנות נסיבתיות שטחיות ונמהרות (כמו לומר: "בני ישראל במצרים בנו את הפירמידות", למשל).
    עדיף להסיק את המסקנות האמיתיות והפוליטיות מממלכת כוזריה:
    יהדות אינה לאום במובן הרגיל של המילה. היא דת אמונית, שמי שמקבל את עיקריה הוא יהודי, בלא קשר לרקעו התרבותי ולמוצאו הלאומי.
    זה טיעון שאני משתמש בו בוויכוחים על הציונות,
    אין מדובר רק בכוזריה. היו עוד כמה ממלכות יהודיות "לא אתניות" בהיסטוריה. אחת מהן היא חמייר, בשטח תימן של היום במאה השישית לספירה. להגיד שהאשכנזים הם צאצאי הכוזרים זה כמו להגיד שהמזרחיים הם צאצאי החמיירים,
    ושתי הטענות הן גם חסרות חשיבות פוליטית וגם שטות גמורה מבחינה היסטורית.

  39. תיקון הגיב:

    בפתיח התכוונתי, כמובן:
    בדרך כלל לא לחיוב.

  40. קלאודיה הימלפרב-סובוטניק הגיב:

    "מק’י ויורשתה חד’ש עם הסיסמאות האוניברסליות
    ש "פועלי כל העולם …" ניסו והצליחו חלקית למלכד שוחרי שיוויון וצדק מקרב העירקים והבולגרים.???"

    מה העדתיות הזאת שנפלה עלינו באתר הזה? ואם כבר עדות, אז איפו הכורדים, המרוקאים, הפולנים ועוד ועוד…? מדוע להזכיר לטובה רק את העירקים והבלוגרים?

  41. לקלאודיה הגיב:

    הפולנים הם אשכנזים. לא תשמעי עליהם טובות באתר הזה.
    ועל הכורדים כל המזה"ת יורד באופן מסורתי, אז אין מה להזכיר אותם.

הגיבו לגראציאלה סואנדרס-הכריזמן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים