הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-3 בינואר, 2008 8 תגובות

ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, היה ונשאר האיש החכם ביותר מבין אנשי הממסד ומשרתיו. לפני יותר מעשר שנים (ספטמבר 1997) הציל את ראש הממשלה בנימין נתניהו מצרה גדולה, תיווך בינו לבין מלך ירדן חוסיין, ואילץ את המאצ’ו הישראלי האולטימטיבי לשחרר את המנהיג הרוחני של החמאס, שייח’ אחמד יאסין. כך חולצו מעמאן שניים מאנשי המוסד, שניסו להתנקש באורח קצת מגושם בחייו של פעיל החמאס חאלד משעל. משעל לא מת, השניים נתפסו וכאשר המלך חוסיין גמר לצחוק הוא החצין סימני כעס די מוצדקים על הפגיעה בריבונות ירדן, מדינה שכרתה הסכם שלום עם ישראל. יאסין היה המחיר שישראל נאלצה לשלם, וזה בכלל לא מקרי שהזקן העיוור וחסר האונים נרצח מאוחר יותר על ידי חיל האוויר שלנו.

שם המשחק כאן הוא לא המאבק למען השלום, ואפילו לא המלחמה למען ההישרדות. כל מנהיגי ישראל שגדלו בארץ רואים בהפגנת האדנות המצ’ואיסטית את חזות הכל. לכן הוקרבו עשרות חיילים בימים האחרונים של מלחמת לבנון השנייה, לכן רצחו את יאסין והרגו גם כמה מחבריו מבלי להתחשב באזרחים החפים מפשע, בכללם ילדים רבים, שנהרגו במהלך ההתנקשויות. החודש תפרסם ועדת וינוגרד את מסקנותיה הסופיות על מלחמת לבנון השנייה. יש להניח שגם אם יקבל אהוד אולמרט הנחות והקלות מכל הסיבות הנכונות והבלתי נכונות, ירדפו אותו הימים האחרונים למלחמה לעוד שנים רבות. למרבה הצער, ספק אם חברי הוועדה או פרשני החלטותיה ירהיבו עוז בלבם לומר בפשטות שהממשלה שלחה את בנינו למותם כדי לזכות בעוד כמה נקודות במשאלי דעת הקהל. מי שעומד לשלוח את ילדיו לצבא בשנים הקרובות יקרא את הדברים בחיל וברעדה, שכן סיפור העקדה התנכ"י ממשיך לבעת אותנו עד עצם היום הזה. למי איכפת מי מבין העסקנים הכושלים, אולמרט, נתניהו או אהוד ברק, יושב על כס ראש הממשלה? האם ההבדלים המיקרוסקופיים בין השלושה מצדיקים את קיפוד חייהם של נערים שעוד לא הגיעו לגיל 20? המאצ’ואיזם המטומטם של בוגרי סיירות שתמיד גילו כישורים גבוהים בביצוע החלטות של אחרים, אבל מעולם לא הצליחו לעצב השקפת עולם משלהם, הפסיק להצחיק אותנו כי הוא הורג את ילדינו. כך קרה בעבר וכך, ככל הנראה, יקרה גם בעתיד.


אפרים הלוי הוא נץ מפוכח, לפעמים גם ציני, ולא, חס וחלילה, יפה-נפש. הוא גם לא "שמאלן" אפילו במונחים ישראליים. כאן נוהגים לכנות כל אדם רציונלי כ"שמאלן" ובעבר אפילו לאומנים כמו שלמה אבינרי זכו לאיפיון כזה. אבל הלוי הוא ביטחוניסט חכם, כלומר, איש המכיר בגבולות העוצמה הישראלית, ומבין את הצורך בשימוש חסכני בכושר ההרתעה, אחרת לא יישאר ממנו דבר. מנקודת ראותנו, הוא יריב רעיוני שהקדיש את מיטב שנותיו לא רק לנושא הביטחון, אלא גם להנצחת העיוותים של הכיבוש הישראלי ולגיבוש מדיניות הרותמת את ישראל באורח לא מבוקר למדיניות החוץ האנוכית של ארצות-הברית. אלא שהלוי אינו פועל על פי משאלות לב, מיסטיקה סמויה וגלויה או אשליות גדולה ואדנות. לכן כדאי לעקוב אחרי כל התבטאות שלו, ולקוות שהוא יוכל לשכנע את הקברניטים לנהוג בתבונה ולא לעשות שטויות.


השבוע, אחרי רצח בנזיר בוטו בפקיסטן, יצא הלוי בהתקפה מפתיעה על מדיניות החוץ של ארצות הברית. אין צורך לומר שאיש כמוהו לא מעלה כלל על דעתו לחלוק על המטרות ועל המהות של ההגמוניה האמריקאית בעולם, או להעלות תהיות על ניכוס רוב משאבי העולם על ידי שכבה דקה של עשירים בארצות הברית ובמקומות אחרים. הביקורת היא תמיד על הביצוע, על הטכניקה שבה נעשים הדברים, שלדידי הם מעשי עוול מבחינה אידיאולוגית. זעמו של הלוי על וואשינגטון נובע מאכזבה בדיעבד על כך ש"הפתרונות הנרקחים בארצות הברית לבעיותיהן של מדינות רחוקות נכשלים בזה אחר זה", ואין זכר למחאה על המטרות הכוחניות והחמסניות של מדיניותה. עם זאת, העובדה שהוא מבין שדרכו של ג’ורג’ בוש נכשלה, ושיש לפנות לפתרונות הגיוניים שמבוססים על לימוד הנתונים בשטח, תחת הבורות המאפיינת בדרך כלל את המדיניות האמריקאית, הופכת אותו לאחד מהוגי הדעות המתקדמים בארץ בנושאים הביטחוניים.


הכשלים של הממשל האמריקאי בעיני הלוי נובעים כולם מיחסו הסטריאוטיפי כלפי האיסלם בכלל, וגם כלפי שאר העולם המרושש. הלוי טוען שבוש טעה כאשר עודד את בנזיר בוטו לשוב לפקיסטן חרף האזהרות החד-משמעיות שהיא עלולה לקפד את חייה שם; שהיתה גם טעות אמריקאית קשה בניסיון לתמוך בשיעים נגד הסונים כדי להפיל את סדאם חוסיין; ולבסוף חוזר הלוי וקובל על התערבותם של האמריקאים בבחירות ברשות הפלסטינית. לטענתו, בוש אילץ את ישראל להסכים להשתתפות החמאס בבחירות (כאילו רצונו של העם הפלסטיני אינו נחשב כלל) ועתה כולם נושאים בתוצאות הקשות. למיצער מגיע הלוי למסקנה הנכוחה והאינטליגנטית, שיש לבחון מחדש את היחסים עם החמאס. כבר שיבחתי בעבר את הריאליזם של הלוי בנושא הזה, והוא מוכיח עקביות גם אחרי המשברים שעברו מאז שהתבטא בנושא הזה לראשונה.


הלוי לא נמנה בעבר על מתנגדי ההתערבות האמריקאית הנפשעת בעיראק, אבל עתה הוא מבשר לנו שהם "טעו". כיוון שיש לישראל עניין לנפח את "האיום האיראני" הרי שהתמיכה האמריקאית בשיעים בעיראק חייבת להיות מיקח טעות. עתה מחמשים האמריקאים את "הסונים הדחויים", כלשונו, כדי להילחם בשיעים הפרו-איראנים. המשחק הכפול הנואל והמרושע הזה עלה בחייהם של אלפי עיראקים וגם של מספר גדול של חיילים אמריקאים ובריטיים. פשעי המלחמה האלה נגד עם שסבל במשך שנים רבות, לא מזיזים להלוי. לא מדובר בפשע, אלא בטעות, הוא טוען. ההתבטאות הזאת רק מצביעה על הכשל המוסרי העמוק שפוקד גם את החכם שבאנשי הממסד. הוא יודע ומבין, וזה רק מעצים את הביקורת על אדישותו נוכח הדם העיראקי השפוך.


הלוי קולט בחושיו החדים, שהמשבר האמריקאי-איראני עומד לשכוך ואולי גם להתאדות כליל. לדבריו – ואין לנו שום סיבה להטיל בהם ספק – הנשיא מחמוד אחמדינג’אד תורם באורח "משמעותי וערכי" לירידת מפלס האלימות בעיראק, כלומר, לריסון השיעים בתוך המדינה. כאיש מודיעין לשעבר הלוי מבין היטב את הקשר בין הממצאים של הסי.אי.איי שאיראן איננה מפתחת נשק הרתעה גרעיני, לבין השיפור הסמוי, אבל הממשי, ביחסי ארצות הברית עם איראן. מכאן גם שותפות האינטרסים. מדינות המפרץ, שנחשבות מתונות בשל כפיפותן לאינטרס האמריקאי (בלי שום קשר ל"דמוקרטיה", כפי שהדגיש השבוע צבי בראל במאמר חשוב ב"הארץ") לוחצות על בוש להרפות מאיראן. הבחינה מחדש של יחסי וואשינגטון-טהרן עשויה להביא למפנה באזור, שיחייב את ישראל להתנער משיגיונות הגדולה שעלולים לגרום לתקיפת הכורים הגרעיניים במדינה חשובה זו.


משום מה סבור הלוי, שההתפתחויות האלה "אינן מבשרות טוב לישראל". מדוע בעצם? אולי הממסד המושחת של אהוד אולמרט זקוק להסחת דעת מסיבית שיכולה להביא להתלקחות גרעינית בעולם, אבל העם בישראל זקוק להנמכת הלהבות בכל קונפליקט פוטנציאלי. כל התקרבות אמריקאית-איראנית תועיל ותפחית את הסכנה הנשקפת לכל תושבי האזור גם אם תקדם, למרבה הצער, את האינטרסים הכלכליים של ארצות הברית. סדר סוציאליסטי באזור הוא חלום חשוב, אבל רחוק ולא מציאותי בתנאים הנוכחיים; לעומת זאת, שקט לכמה שנים טובות הוא בהישג יד, והחלופה היא פשוט הרת אסון. הלוי סבור שוואשינגטון טעתה בשיגור בוטו לארצה, ושהיזומה סיבכה אותה בהימור גרוע. עתה מסתבר שגם בוטו טעתה, כאשר השליכה את יהבה על הממשל הרפובליקני התוקפני וחסר האחריות בארצות הברית.


הלוי מקווה שארצות הברית "תשכיל גם לעיין מחדש בתיק החמאס". מאחורי העגה הביורוקרטית הזאת מסתתר רצונו העז של ראש המוסד לשעבר, שהשינוי במדיניות האמריקאית יאלץ את אולמרט לשנות את יחסו לתנועה שזכתה בשלטון בבחירות דמוקרטיות, ורוצה עתה במשא ומתן עם ישראל, לפחות בנושאים מעשיים. הלוי שייך לממסד של חלם, אבל הוא כאמור איש חכם, ויש להאזין לקולו.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. חכמה בלילה הגיב:

    לשמאל תמיד היה קומפלקס עם שירותי הבטחון, בעיקר עם המוסד "החכם" עאלק. אפרים הלוי מודה בעצמו שהוא טיפש, ולא רק רע (זה דוקא מצופה ממנו). האיש ששם את הביצים שלנו בסל של גורג בוש ושטף את המוח שלנו עד שסברנו שאמריקה זה בעצם "הר סיני", ודיכא בישראל כל מידע או קול שחלק על כך, ואיפשר לאימפריה לחדור לכל מנגנון, ארגון, עסק, ומשפחה, מסביר עכשיו שהוא טעה. כדאי גם שתאמין לו שהתפנית במדיניות כלפי איראן היא הרת אסון לישראל. וזה כי ראשים יצטרכו לעוף, וזה לא יהיה הראש של בוש ולא של קומפלקס הליברטון או מטיפי דת האוונגליסטים, ויותר מכך, זה היה צפוי לחלוטין, כך שזה לא "תפנית" בכלל.
    אז הלוי, בסגנון השופט ברק לאחרונה, שכח שהוא מלפפון וקם על הגנן בכל מיני הערות "מקצועיות" על הביצוע של אמריקה בפקיסטן. נו, אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.
    מה שלא ברור זה למה לחלוק לו שבחים ? עדיף מאצו גס ןומתלהם וטיפש מאשר רשע שהוא חכם בעיני עצמו. בכל מדינה אחרת אפרים הלוי היה עכשיו נרקב בכלא, או עומד בככר וסופג מטחי עגבניות ורוק.
    העובדה שארגון המודיעין המהולל שלו לא יכול היה לצפות שארגוני המודיעין האמריקאים משתמשים בהם, ולא באמת באמת מתלהבים נורא מאפרים הלוי, \די בו כדי להצדיק הגלייתו לפחות. והיה מוצע שהגלות תהיה בבסיס האם, למשל מאבטח מגרשי טניס בטקסס, או בכווית.
    יחד עם דיכטר, וחלוץ וכל הגאונים.אמריקה לא טעתה עם בנזיר בוטו, פשוט לא מזיז להם, בדיוק כמו שלא מזיז להם אם כל מדינת ישראל תיעלם, בגלל איזו "טעות". ומי שקורא קצת היסטוריה או יש לו מידת צניעות מינימאלית היה יודע את זה לפני שהוא מוכר את הסחורה, כלומר, אותנו קומפלט ובלי סעיף מילוט אפילו.
    הלוי חשף את נבכי לבבו האפל בתוכנית הטלויזיה על מבצע מורל, העלאת יהודי מרוקו בכחש וחטיםת הילדים. הוא פשוט אמר שאין למוסד זמן להתעסק עם אנשים שסייעו לו ונפגעו (ליטמן), והם צריכים להגיד תודה על הסיפוק הרוחני שקיבלו מהצלחת המבצע. והוא עוד מקבל משכורת מהקופה הציבורית.לדעתו, גם הילדים צריכים להגיד תודה, בכלל כולם צריכים להגיד תודה שהם סבלו בעוד "סוכני המוסד" חוגגים בבתי מלון חמשה כוכבים ומעלים זכרונות על גבורתם המפוקפקת נגד ילדים מרוקאים בני עשר.

  2. לנין הגיב:

    לא ברור לי מה פשר החנופה להלוי.
    הרי מנקודת מבט סוציאליסטית, עדיפים קובעי מדיניות בורגנית טיפשים שלא מבינים את המציאות מאשר כאלו המבינים אותה לאשורה.
    זה מזכיר לי סרט הודי שראיתי על ההתקוממות נגד החברה להודו המערבית במאה ה-19.
    בסרט מתואר השלטון הרצחני של החברה, וכשיש סימנים להתקוממות, הקצינים הבריטים הולכים עם הראש בקיר "איך הברברים האלו יכולים להילחם בנו?…".
    אבל יש בסרט דמות של קצין בריטי זוטר שהוא יותר "הומאני", מתידד עם הילידים ה"ברבריים" ומנסה לשכנע אותם לא למרוד מצד אחד, ומצד שני מנסה לשכנע את הקצינים הבכירים להישמע לתחינותיהם של החפש"ים ההודים (הכח הצבאי של החברה הורכב מקצינים בריטים וחיליים הודיים).
    ברור שלעין המערבית הרגילה הדמות של הקצין היא דמות "טובה, הומאנית", אבל למעשה הוא רק מנסה להמשיך את הדיכוי בצורה יותר רציונאלית, וברור שמבחינת ההודים הוא למעשה אפילו יותר גרוע מהקצינים הבכירים.
    כך גם הלוי (עם כל ההבדלים הברורים).

  3. אלי/ שאלות לחיים הגיב:

    אין ספק שאתה תומך במשא ומתן עם החמאס, גם אני באופן עקרוני מסכים לכך. החמאס הוא המייצג כיום את רוב העם הפלסטינאי בשטחי יהודה שומרון ועזה.

    הבעיה היא שהחמאס מוכן לכל היותר לתת תקופת שקט קצרה ומוגבלת תמורת נסיגה מכל שטחי 67 (נסיגה בה אני תומך אך תמורת שלום על בסיס שתי מדינות).
    במהלך תקופת השקט יתחמש החמאס ויגביר את כוחו לקראת הסיבוב הבא.

    יתרה מזו, בתקופת השקט יצוצו ארגונים שונים ומשונים אשר לא יקבלו את מרות החמאס (באמת או לכאורה) וימשיכו בפיגועים.

    אז בעצם על מה יש לדבר עם החמאס ?

  4. חיים ברעם הגיב:

    לחכמה בלילה,

    אין לי שום "קומפלקס" עם שירותי הביטחון. השמאל שאת מדברת עליו הוא חלק מהממסד, וזה לי אני ולא שלי.
    גם בניתוח שלי אודות מאמרו של אפרים הלוי יש ביקורת נוקבת מנקודת מבט רעיונית וגם מוסרית. עם זאת, אין שום ערך לעיסוק עיתונאי או פובליציסטי בישראל של היום מבלי להתמודד עם חומרי המציאות, לנתח אותם ואף לסווג אותם. אם כולם דומים, אז אין טעם לניתוח שכולו מבוסס דווקא על ההבדלים, הניואנסים והאינטרפרטציות.
    יש לעשות את כל אלה מעל במות שמאליות, ובוודאי שיש בהם עניין לקוראים בעיתונים מסחריים. לכן הטון המתנשא שלך היה מיותר. את מתארת לעצמך שמישהו כמו הלוי הוא גיבור חלומותיי? הוא פשוט חכם בחלם, וזה מה שכתבתי.

  5. חכמה בלילה הגיב:

    ההתנשאות כולה של אפרים הלוי, ואין צורך להשליך את התמונה הזו על היוזרניים שלי.

    יש בהחלט טעם לדיון שלך, אני רק מוצאת שאתה מעט שבוי בדימוי שהלוי מוכר, כ"חכם קר" בעוד שהוא טיפש, מסתבר, ורע בעיקר לנו וכלפינו (וילדנו).
    ניסיתי לאמר, אולי בלא הצלחה, שההתנשאות שלו ושל אהרון ברק (הצימוד של שניהם רק בביקורת ששניהם העבירו לאחרונה בפומבי נגד המדיניות האמריקאית, כל אחד בתחומו), באה לנסות ולחפות על טיפשות וטעויות שלהם, שאין לוקחים עליהן אחריות כלפי הציבור. אנחנו לא זקוקים להטפות המוסר של ברק והלוי נגד בוש, אלא להכאה על חטא על כך שהם מגלים את זה כביכול עכשיו, לאחר שהנזקים במדיניות שהם נקטו קודם, נחשפו אפילו לעיני הדיוטות ואידיוטים גמורים (כמוני).
    הנחתי שהיחס המקל שלך נובע מהיקסמות שמאלנית מאב הטיפוס הזה, שצמח בישראל בעשרים שנה האחרונות, ומחליף תבונה ביהירות המלווה במקצוענות כביכול (מעין מודל אמריקאי של ישראלי רצוי, בעיניהם).

  6. חיים ברעם הגיב:

    לחכמה בלילה,
    אני עונה שוב, כיוון שהתגובה שלך הייתה מנומקת, וקצת פחות מתנשאת.
    כדאי לך לקרוא כמה טורים מהשנים האחרונות, שרובם נמצאים באתר הזה. רובם ככולם מוקדשים למלחמת חורמה בתסמונות שאת מתארת, וכולם פורסמו גם בעיתון מסחרי נפוץ.
    שוב, הלוי הוא חלק מממסד מטומטם ואלים, והוא גם שותף מלא לאידיאולוגיה הדומיננטית כאן. כל זה כתוב במפורש בטור שעליו הגבת. אז אין טעם לדבר על "היקסמות". אבל הצעתו לדבר עם החמאס, וגם הגישה המפוכחת שלו כלפי איראן, מסייעות להנמיך את הלהבות הבוערות כאן. כתושב האזור יש לי אינטרס ברור במניעת מלחמת מיותרת ותוקפנית נגד איראן, בלי כל קשר להתבטאות זו או אחרת של נשיאה.

  7. חכמה בלילה הגיב:

    תודה.
    אני נוטה לא לייחס אמינות גבוהה לאפרים הלוי, גם כאשר הוא אומר דברים שנוחים לאוזן שלי. כך גם לגבי שמעון פרס. נידמה לפעמים שתקדים בגין החד פעמי, של נץ שהביא את השלום, פגע ביכולת ההערכה של עיתונאים את המציאות בישראל. שכן חוץ ממנו כל השאר הם מה שהם כל הזמן. פרס, שרון וגם אפרים הלוי או ברק ואיילון ואולמרט. אז אם פעם הם אומרים משהו מעורר תקווה, אולי עדיף להתייחס לזה בחשדנות ובעירנות.
    קהילת המודיעין הישראלית משוכנעת שמנחם בגין סומם בקמפ דייביד – על ידי שירותי המודיעין האמריקאים – כדי להפוך אותו למאני-אופורי, ונוח למחוות גרנדיוזיות. חוץ מזה הוא לא היה גנרל מלכתחילה.

    גם בארצות הברית, בשמאל, מתנהל ויכוח אם יש לשבח את סוכנויות המודיעין על הדו"ח בעניין איראן, או להתייחס בחשדנות (תוך הבעת סיפוק מן התוצאה הפוליטית המיידית). לי ניראה שאפרים הלוי לא שינה את המדיניות שלו, אלא את התדמית הזמנית. גם סוכנויות המודיעין לא הפכו לשוחרות שלום, באמריקה, אלא מימשו תוכניות, אולי בניגוד לציפיות של חלק מן הציבור ואפילו ההנהגה. בוש האב וגם בנו הם בשר מבשרו של מערך המודיעין האמריקאי, גם היום, לאחר ה"דוחות המפתיעים לכאורה". (שכניראה הפתיעו רק את אפרים הלוי וחבריו המושקעים באשליות שהם טיפחו).

    מה דעתך על שימעון פרס שהזמין את בוש לועידת תכנון העתיד של העם היהודי ביום העצמאות ?

  8. חדוה הגיב:

    מאמר מעניין משהו, אבל אין בטור ובטורים כלל התייחסות למיטרד השולי שמהוות קטיושות החזבאללה בצפון הארץ, ועל אחת כמה וכמה השוליות הזניחה של הקסאמים של החמאס בדרום הארץ. צריכה לנבור במחברותי ולגלות מי היה האיש החכם והמתנשא שהתבטא ככה, ממרומי דירתו במגדל דירות נאה במרכז הארץ (ת"א? ירושלים? לא כ"כ משנה…)

הגיבו לחיים ברעם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים