הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 בינואר, 2008 8 תגובות

בשבוע שעבר וביוזמת הפורום להגנת ההשכלה הציבורית ומטה המאבק של אגודת הסטודנטים, הוקמה באוניברסיטת בן-גוריון ה"פקולטה למאבקים". ה"פקולטה למאבקים" הוקמה מול בניין הסנאט שבאוניברסיטה הדרומית, משרדי הנהלת המוסד, ונלמדים בה מקצועות כגון "הפרטת ההשכלה", "זכות השביתה", "אנטוניו גראמשי", "מהו ניאו-ליברליזם". הדיונים נערכים בשעות הצהריים בימי שני ושלישי – בהשתתפות עשרות מרצים וסטודנטים.

הקשר ההדוק בין מטה המאבק של הסטודנטים לבין הפורום, בו פעילים בעיקר מרצים, הפכה את אוניברסיטת בן-גוריון למוקד של מחאה בעקבות שביתת המרצים. צוותים של מרצים ונציגי האגודה סיירו בשבועיים האחרונים בכל הקורסים המתקיימים באוניברסיטה (באמצעות מרצים מן החוץ או הסגל הזוטר), קיימו מפגשים בכל המחלקות ואף כינסו תלמידים בחוגים השונים בשנתונים השונים. במפגשים אלה הוסברה מטרת שביתת המרצים וגם עקרונות הפורום, העומד לקום השבוע גם באוניברסיטת חיפה.


אך לא רק באוניברסיטת בן-גוריון נעשים מאמצים כדי להרחיב את התמיכה בשביתה. בחיפה פעל במשך שלושה ימים אוהל מחאה ובו ניתנו שיעורים על ידי המרצים השובתים. באוניברסיטה העברית ותחת הכותרת "השכלה ללא צווי מניעה" נערך ליד בית הדין הארצי לעבודה במרכז ירושלים "אוניברסיטת רחוב" בהשתתפות שמונה מרצים ידועים. באוהל דומה שהוקם בפתח אוניברסיטת תל-אביב, בכיכר אנטין, נערכו בשבועיים האחרונים דיונים סביב שאלות חברתיות והמאבק בסדר החברתי. השבוע צפויות הרצאות נוספות כגון "מרידות איכרים ביפן של תקופת טוקוגווה", "הון ושלטון אצל צ’ארלס דיקנס" או "שביתות ומחאה במצרים בשלהי מלחמת עולם השנייה".


התפנית בשביתת המרצים הבכירים, הנעשית בדיוק כפי שקרה בשביתה האחרונה של המורים העל-יסודיים: "מלמטה", מתוך יוזמות מקומיות שלא תמיד זוכות לגיבוי של הנציגויות הרשמיות; באה על רקע אי-שביעות הגוברת מעמדותיהם של ראשי האוניברסיטאות, שרובם תומכים בהוצאת צווי מניעה באמצעות בית הדין הארצי לעבודה. רק בתל-אביב נשיא האוניברסיטה, פרופ’ צבי גליל, סירב לחתום על בקשה להוצאת צווי מניעה וכך הוא הוצא על ידי חבריו מהמו"מ המתנהל מול ארגוני המרצים השובתים. ביתר האוניברסיטאות ניכרת תסיסה בקרב אנשי הסגל הבכיר ובאוניברסיטת תל-אביב אף דרשו, במסגרת הסנאט ובצעד חסר תקדים בתולדות המוסד, את פיטוריו של יו"ר הוועד המנהל, התעשיין דב לאוטמן, שכדרכו בקודש יצא להגנת ראשי האוניברסיטאות המייצגים במו"מ את עמדות האוצר.


אבל השאלה העומדת במרכז הדיון בקרב המרצים השובתים איננה צדקת השביתה, או הדרך להפסיקה, אלא השאלה איזו עמדה הם ינקטו אם בית הדין הארצי לעבודה, בראשות השופט סטיב אדלר, יפרסם צווי מניעה – כפי שהיה במהלך שביתת המורים האחרונה? שאלה זו עמדה במרכז האסיפה הארוכה של הפורום להגנת ההשכלה הגבוהה שנערכה ביום חמישי שעבר באוניברסיטת תל-אביב. אל האסיפה הגיעו עשרות מרצים מן האוניברסיטאות ומן המכללות הציבוריות (שאינם שובתים), וכן סגל זוטר, מרצים מן החוץ ונציגי סטודנטים. בין נציגי הסטודנטים שהגיעו למפגש ושהביעו תמיכה במאבק נגד הפרטת ההשכלה הגבוהה: תומר עובד, העומד בראש ארגון הסטודנטים בישראל, התאחדות הסטודנטים של הלומדים במכללות.


באסיפה נדון באריכות מסמך על מצבה של ההשכלה הגבוהה שנכתב על ידי הפרופסורים דנה רון ועודד גולדרייך. המסמך עוסק בשורה ארוכה של נושאים, משלילת ההפרטה ומסקנות ועדת שוחט, הגדלת התקצוב הממשלתי, יצירת תקנים חדשים לקליטת סגל צעיר, ביטול המעמד של "מורים מן החוץ", העסקה נאותה של תלמידים לתארים מתקדמים, הורדת שכר הלימוד, החזרת הניהול האקדמי לידי הסגל האקדמי והמחויבות החברתית והמוסרית של מוסדות ההשכלה הגבוהה. בתום הישיבה נמסר כי הסטודנטים והמרצים באוניברסיטת בן-גוריון החליטו להסלים את מאבקם וביום ג’ השבוע הם אמורים לצאת בהמוניהם מהקמפוס ולצעוד לעבר המדרחוב במרכז העיר באר-שבע. לפני שבועיים, הפגנה של מרצים וסטודנטים חסמה במשך כשעה את שדרות רגר, עורק תחבורה ראשי בעיר. בנוסף יימשכו פעילות ה"פקולטה למאבק", אוהל המאבק בתל-אביב והרצאות בפני הקהל הרחב במקומות אחרים. הנתיב שנפתח לפני ארבע שנים עם פתיחת המכללה החברתית-כלכלית על ידי פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה הולך ומתרחב.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. חגית באונ’ בן-גוריון הגיב:

    מאמר מצויין, צריך לשכפל אותו או לשלוח אותו בדאו"ל לכל המרצים והסטודנטים!

  2. ד.ר הגיב:

    הפורום בחיפה אכן הוקם, ואת פגישת ההקמה אפילו פקד קהל לא קטן בכלל. בימים הקרובים אנו מתכוונים ומתכוונות לבצע פעילות הסברתית בנוגע לשביתה, כגון הסברה ישירה בכיתות לימודים והקמה מחדש של האוהל, במתכונת ראדיקלית יותר.

  3. סמולן הגיב:

    סיכויי שביתת המרצים הם נמוכים ממילא. המרצים מבצעים שלוש פעולות מקצועיות: לימוד סטודנטים, מחקר, וייעוץ.

    המחקר אינו רלוונטי למשק הישראלי: אפשר לרכוש פטנטים וטכנולוגיה בכל מקום בעולם. ישראל אינה מממנת מחקרים שיכולים לשנות את ישראל. התופעה קיימת גם בפעילויות שאינן קשורות לטכנולוגיה: רוב חברי הסגל אינם עסוקים בתיאוריות לוקאליות, עם מיקוד מקומי, אלא בייצוג של תיאוריות חו"לניקיות בארץ הקודש. הפוסט מודרניזם, לדוגמה, שלט כאן ביד רמה כל עוד הוא היה אופנתי בחוץ. נגמרה האופנה, וגם בארץ הפסיקו. על כן, למחקר אין ערך משמעותי עבור המשק או הקהילה.

    נותרו ההרצאות. כאן, מזונבים המרצים על ידי המכללות, על ידי מרצים מן החוץ, וברוב קורסי התואר הראשון, על ידי משתלמים לתארים גבוהים.

    כך שנותרנו רק עם הייעוץ. הייעוץ באמת חשוב, עוזר, נחמד, בלתי ניתן להחלפה על ידי כוחות חיצוניים. רק שמחד, הוא לא מצריך כמות כח אדם כל כך גדולה, ומאידך, הוא מממן את עצמו יפה: יועצים גובים הרבה.

    הפתרון הוא להפסיק לצרוח על משכורות נמוכות: זהו משהו שניתן לטפל בו באופן נקודתי, אבל המשבר לא יפתר. הבעיה היא עמוקה יותר: למחקר תהיה תוחלת אם ורק אם הוא יהיה רלוונטי לישראל. כלומר, אם המדינה או חלקיה ישכרו ממנו, ידעו להזמין אותו וללכת בעקבות המסקנו שלו. וזה הדבר שצריך להתעקש עליו.

    מדובר במשימה לא פשוטה. התרגלנו לייבא מחו"ל סגנונות חיים, אידיאולוגיות, הכל. ישראלים, לא משנה מאיזו עדה או מגזר, ובוודאי פקידי האוצר, לא מאמינים ביכולת שלנו לבצע משהו שלא בוצע כבר בעולם. בחשבון אחרון, זו גם הסיבה שאנחנו תקועים עם כלכלה צומחת, אבל לא מובילה. יצירת השינוי הזה היא המשימה המרכזית של האקדמיה: הוכחת רלוונטיות קהילתית. ממה שאני רואה, לא חסרות מוטיבציות חברתיות ומחויבות קהילתית אצל חברי סגל וזוטרים צעירים. הבעיה, לדעתי, היא האומץ לשנות. בטרם פורענות, או תוך כדי הפורענות.

  4. סמולן הגיב:

    היא הנותנת.

    מה יצא מהמחקרים הללו למישהו בארץ ? כלום. האם אפילו אחד מהם יועד לענות על בעיה שחשובה לישראל ? לגמרי לא. האם אפילו אחד מהם נחשב ומוכר באיזשהו מקום כמאפיין איזו "אסכולת חיפה" ? לא. ובכן, מדובר בדרך זולה לעבוד בשביל חו"ל, ולנשום את אוירה דארץ ישראל. סבבה, אבל למה שמשלם המיסים הישראלי יתעניין בזה ?

  5. אה… הגיב:

    שמישהו יסביר למגיב "סמולן" מהו מחקר אקדמי, ומה בדיוק "יוצא ממנו".

  6. לסמולן הגיב:

    ומה יצא לעם הפולני ממרי קירי והרדיום שלה? באמת שום דבר. היא לא הקימה שום "אסכולת בוהמייה", לא ענתה על הבעיות הגיאו-פוליטיות במרכז אירופה ולא הביאה לצמיחה כלכלית.
    רק שכמה שנים אחר כך מליוני חולי סרטן זכו בחייהם בזכותה.

  7. לסמולן הגיב:

    מספר חוקרים מהאקדמיה הישראלית שדווקא היה להם מה לחדש בחו"ל:
    פרופ’ דניאל כהנמן
    פרופ’ אברהם הרשקו
    פרופ’ אהרון צ’כנובר
    פרופ’ ישראל אומן

    גם לועדת פרס נובל היתה מה להגיד בנושא

  8. סמולן הגיב:

    ל"אה…"

    אני עושה שימוש מסוים בכתבה כדי להעלות משהו שלדעתי הוא עקרוני וחשוב. אתה מוזמן לדלג. היה לי העונג לייצר קצת מחקר, ולקנות קצת מחקר, וכללית, מחקר מדעי עולה 100 דולר לשעה. בארץ.

    הנקודות שהעלתי הן אכן סוג של טיעון כללי, ויכולות להיות תקפות לכל מדינה קטנה. לדעתי, אנחנו נמצאים במצב יותר גרוע ממה שאנו יכולים להיות גם על פי המודל הזה, בגין השתעבדות לא ביקורתית לאופנות אינטלקטואליות מערביות. יש אירוניה בכך שהרבה מהאפנות הללו ממותגות ומשווקות דווקא תחת כינויים שהמילה "ביקורת" היא חלק חשוב מהן.

    אני אומר שוב ושוב: המחקר המדעי בארץ הוא ברובו העצום בינוני. גם לבינוניות יש חשיבות, והמחקר בארץ בינוני מעט פחות מהממוצע העולמי. אולם, בגין הגודל הפעוט של המדינה, אין למחקר הבינוני הזה שום חשיבות איכותית. הוא שקול לפיסיקה, אלגוריתמיקה, וכו שניתן לרכוש בחוץ.

    דוגמה קלאסית נמצאת דווקא במקומות ההזויים יחסית, של חקר תרבות: אנחנו מתעלמים מכך שישראל מפריכה כמעט כל יום תיאוריות פוליטיות מקובלות על מדינות מערביות. ולא טורחים להפוך את זה לבסיס ידע עצמאי. אף אחד לא חוקר את המזרחים כישויות פוליטיות, וזו סתם דוגמה שנבחרה כדי להיות בסדר.

    את הקיבוצים, אחד הניסיונות המקוריים החשובים ביותר בסוציאליזם אי פעם, קיפלנו ודרדרנו. המתנדבות השוודיות שאנו נוהגים לבוז להן, מנהלות היום מדינת רווחה שהרבה מהעקרונות שלה וההוכחות לאפשרות קיומה התבססו על מה שהן עשו כאן. אנחנו מתעקשים לא להכיר בכך.

    מדע מקורי… דוגמה מעניינת: לפני כמה זמן יצא לי לדבר עם משתלמת זועמת ממכון כהן. הזעם היה על כוחות הרשע שיוצאים לפרק את האקדמיה, שהיא דבר שהוא לעצמו. שוין. נחזור למכון כהן. איכשהו השיחה התגלגלה לתרומותיו של המכון לישראל. אין יותר מדי סודות מדינה בכך שיצחק בן ישראל (כן, ההוא) פיתח שם פילוסופיה של ידע מודיעיני. אולי אחת התרומות הגדולות של מכון כהן בכלל, ובוודאי יישום של פילוסופיה של המדע לסביבה עתירת אי ודאות. היא פשוט לא שמעה על זה. הלכתי לבדוק אותה: שאלתי אם היא שמעה על יעקב זיו. לא. עדי שמיר: לא. בדקתי אחר כך עוד כמה דגימות לא מייצגות שכאלו, ואני אומר בוודאות: מכון כהן, פילוסופיה והיסטוריה של המדעים, לא חושב שמדע ישראלי קיים, או שתרומה ייחודית ישראלית קיימת.

    אני לא חושב שמכון כהן הוא שורש הבעיה, אבל תשימו לב שיש קינה דומה גם אצל עדי אופיר, שכותב ב"לשון לרע" על כך שהספר היה יכול להיות חלק מקורפוס פילוסופי ישראלי, לוא רק היה כזה. צודק לשם שינוי.

    אני יכול לתת עוד דוגמאות, ומדובר בעשרות. הרבה פעמים ניסו לייצר תשובות אקדמיות לבעיות מקומיות, ואלו הוכשלו על ידי הלא-אקדמיה. המגבלה לא נמצאת רק באקדמיה, אבל האקדמיה סובלת ותסבול מהפרובנציאליות יותר מכולם. אין טעם בפיתוח אפנה מקומית למי שקונה את האפנה של פריז.

הגיבו לחגית באונ’ בן-גוריון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים