הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 בינואר, 2008 19 תגובות

שמרי נפשך, בת אחותי הרכה, שהסרט "הדייט שתקע אותי" לא יחדור אלייך. אבל הוא יחדור, אני יודעת. בדרכיו הפתלתלות, הלא-מפורשות, לנפשך הרכה, ולנפש חברותייך.

תינוקת נולדת בסוף הסרט. Beautiful, Beautiful, כולם אומרים לה. היא לא צריכה כלום חוץ מזה.


כשאמא פגשה את אבא בפאב, הספיק לו מבט חטוף אחד: בלונדינית עם ציצים גדולים, זהו. היא לא צריכה כלום חוץ מזה. הוא צריך להגיד משפט נחמד, הוא צריך לקנות לה בירה, היא לא צריכה כלום.


הוא נראה רע, יהודי ושמנמן. הוא לא חכם במיוחד. אין לו עבודה. איפה כאן הנוסחה הידועה? אם היא יפה, הוא צריך להיות עשיר. האם זהו סרט שובר מוסכמות? האם זה מספיק שהבחור נשמה? הוא אומר לחבר: היא כל הזמן מנסה לשנות אותי, אני לא מנסה לשנות בה כלום. בטח שלא: יש לה כל מה שצריך. לו, לעומת זאת, אין.


הוא גר עם חבריו המובטלים, המסוממים. לאחד מהם יש חברה: אסיאתית, מכוערת, ציצים קטנים. אין שום ספק שזה מקומה. אבל הבלונדה? מה היא עושה שם? באמצע הסרט גם היא תוהה. היא עוזבת את השמנמן. היא אומרת לו שלא מספיק ששניהם נחמדים, הגיע הזמן שיפסיקו לרמות את עצמם, ויודו בעובדה שהם לא מתאימים. השמנמן מתקשר לאביו, אביו מייעץ שייקח אחריות. אין לאבא מושג מה זה אומר.


גם לשמנמן אין מושג. אבל איכשהו, בלי שום מושג, הוא עוזב את דירת חבריו. הוא מחליט להפסיק להיות מסומם, לראשונה בחייו מוצא עבודה ושוכר דירה. בלידה היא מתקשרת, ומאז הם ביחד. עכשיו הם מתאימים: היא יפה והוא מפרנס. מוסד הנישואין הישן והטוב: שירותי מין ומשק בית תמורת כסף.


אבל היא control freek, תאמר לי אמי. היא הגבר בבית. בוודאי, אשיב. אשה במהותה היא הגבר בבית, כפי שגבר במהותו הוא הגבר בחוץ. זו הטריטוריה שלה.


מצחיקים אותי הזוגות האלה, שמספרים כמה האשה שולטת בבית ובטוחים שהם פמיניסטים דגולים. הפמיניזם האמיתי מתחיל כשהגבר לוקח קצת שליטה בבית, והאשה מתפנה לקצת שליטה בחוץ. ומה קורה כשאשה מנסה לעסוק בעבודה רצינית, של גברים? הסרט מבהיר גם את זה. לקראת הלידה הזוג מחפש גניקולוג. כל מועמד יותר מוזר מהשני, אבל זה עוד כלום לעומת הגניקולוגית, היחידה שלוקה בעניין המקצועי: היא מודיעה שדחפה את האצבע בטעות לרקטום, ושזה קורה לה חמש פעמים ביום. באמת, איך יכולנו לחשוב שאשה יכולה להבין באברי מין נשיים.


ומה עוד תלמד בת אחותי? שמין משמעו חדירה קצבית בלבד. בעצם לא, בדייט השני הגבר מצפה למציצה. הס מלהזכיר צורות גירוי אחרות של איבר המין הנשי. בת אחותי הרכה, לו רק יכולתי למלט את נפשך.

תגובות
נושאים: מאמרים

19 תגובות

  1. פמיניזם וזה.. הגיב:

    אני לא כל כך הבנתי למה תנועה שמתיימרת להתמודד עם זה שדיכוי זה רע תומכת בזה שתהיה שליטה בכלל (שליטת האישה בבית היא צעד ראשון)?

    מה זה הזיבולי שכל האלו – אתן יודעות – מערכות יחסים הן לא שדה קרב וזה לא הכל מדכאים/נדכאים כל הפמיניזם הפוקויאני בשקל הזה שרואה בחיים שדה קרב — האם הוא באמת מקדם את זה שאנשים יהיו יותר מאושרים, יותר שוויוניים ויותר אנושיים? ואם זה לא כל תכלית העניין בעצם אז זה לא כל כך מעניין.. אותי לפחות

  2. שרון הגיב:

    תודה, חזק. שם הסרט מלכתחילה מורה שלא כדאי להתקרב.

  3. גילה הגיב:

    לא ראיתי ןגם לא אראה, אבל אני בטוחה שכל מלה בסלע. כל הכבוד, ובמיוחד על המשפט "מצחיקים אותי הזוגות האלה, שמספרים כמה האשה שולטת בבית ובטוחים שהם פמיניסטים דגולים. הפמיניזם האמיתי מתחיל כשהגבר לוקח קצת שליטה בבית, והאשה מתפנה לקצת שליטה בחוץ"

  4. אירית הגיב:

    סבבה. רק הסתייגות קטנה של אחת קשישה עם זכרון.
    המצב שבו האשה שולטת בבית עדיף אלפי מונים על המצב המקובל ברוב העולם עדיין שבו גם בבית כל הזכויות הן לגבר, למשל במשטרי פוליגמיה, ומקומות אחרים. כדאי לשים דברים בפרספקטיבה הסטורית נכונה, זה לא גורע מהטיעון המרכזי שאני מסכימה לו.
    בוא ניתן קרדיט להישג הראשון שעדיין לא התבסס והוא שליטת האשה לפחות בבית (כלומר, איסור פוליגמיה, שוויון זכויות רכושיות, זכויות חזקה על ילדים בזמן גירושין). משם נמשיך אל החירות והאופק. אך אין צורך לעוות את ההסטוריה לשם כך, כיון שאז עלולים לאבד הישגים חשובים מאד. הנה בארץ כבר יש החולקים על זכויות החזקה (ראה הדיון על חזקת הגיל הרך), ויש שהיו שמחים לחזור לימי שלטון בית הדין הרבני, ואפילו היתרי נישואין שניים ועגינות. שליטה בבית – סבבה ! ולאחר מכן, גם שוויון בחוץ. באירן למשל, אין לאשה שליטה בבית, לפחות בדין האישי, הגבר יכול לגרשה ממנו בצעד חד צדדי ואז הוא (!!) מקבל את הילדים והיא נותרת עירום ועריה. זה אומר, שגם בבית היא הולכת מתחת לשטיח.

  5. דניאל הגיב:

    אכן, אחלה קטילה, של סרטון הוליו’ודי סטנדרטי (ודוחה, כמובן). חזקי ואמצי אחותי – אהבתי.

  6. את סתם מתפרצת לדלת פתוחה הגיב:

    את באמת חושבת שמישהו מקוראי האתר הזה, חשב לראות סרט בשם "הדייט שתקע אותי"?
    קהל היעד של הסרט והביקורת, נמצא ב nrg/ynet/nana
    (איך התוכן הזה הגיע לפה בכלל?)

  7. מאמר מושקע מדי בעבור סרט וולגרי וגרוע הגיב:

    סרט מעניין באמת לניתוח הוא "המרדף לאושר" של וויל סמית שמייצג את כל הרע בקפיטליזם האמריקאי.
    זהו אומנם סרט עשוי היטב ומשוחק מצוין (בניגוד ל"דייט שתקע אותי" המזוויע) כולל הופעה מכמירת לב של בנו של סמית, אך גם המסר שלו וגם המציאות שהוא מתאר מקוממים ביותר.
    הדמות שמגלם סמית הוא גבר אפרו-אמריקאי בעל אינטליגנציה טבעית יוצאת דופן. במקום להגיע לאקדמיה, כראוי לו, הוא מגיע לצבא ומשרת שם כטכנאי. עם שיחרורו הוא מתפרנס בדחק ממכירת ציוד רפואי מיותר שבעיקר מייקר את הביטוחים הרפואיים. בהמשך וויל סמית מוצא את חלומו הגדול-לא חלילה לנצל את שיכלו להיות למדען דגול, רופא וכיו"ב, אלא להיות איש מכירות של מניות וכך להתעשר ממכירת מוצר עוד יותר מיותר ומזיק. הנה כי כן, החלום האמריקאי בכיעורו.

  8. עמיחי לתמר אהרונסון הגיב:

    ככה זה בהוליווד – האשה הנאהבת חייבת להיות יפה אחרת הצופה הממוצע חש דיסוננס שלא ניתן להשקיטו. ובאותה מידה כמובן חייב הגבר להקטין את כרסו, לשנס מותניו ולצאת לצוד תלוש משכורת חודשי.

    באמת מתמיהה העובדה שטרחת לצפות בסרט הנושא שם כמו "הדייט שתקע אותי".
    לא חבל מראש על 100 הדקות המבוזבזות?
    או שמא רצית להיווכח האם משהו זז בהוליווד?

    אני בד"כ הולך לפי נכלל הבא (אשר תקף גם במוזיקה): ככל שהשחקנים/זמרים נראים טוב יותר, כך הסרט/להקה גרועים יותר.
    את רוצה סרט טוב? בחרי DVD שעל עטיפתו אין חתיכים וחתיכות, זה עובד כמעט תמיד.
    יש כמובן יוצאים מן הכלל כמו Gattaca (סרט באמת נפלא) עם אומה תורמן ואיתן הוק.

  9. דניאלה הגיב:

    מצטרפת לכל דבריו של עופר.

  10. עינב הגיב:

    תמרוש היקרה!
    כרגיל, תענוג לקרוא מה שאת כותבת, אבל אני חייבת לאמר שראיתי את הסרט הזה והוא ממש מעולה לדעתי. דבר ראשון נקרעתי מצחוק שמה כמה וכמה פעמים, ודבר שני גם הסיפור אהבה שהיה שם היה ממש חמוד. לסיכום – אני ממש אהבתי את הסרט, ואפילו מחזיקה עותק (צרוב, מטירת הכרמל…)בבית.
    נשיקות מותק!

  11. אירית הגיב:

    עופר, זה הכל מילים. ברגע שאין חזקת הגיל הרך, הרי עם הזמן זה יהפוך לחזקת החזק, ובמקרה זה הגבר. אין ואקום במשפט.אתה נגד העדפה מתקנת כי כניראה יש לך פריווילגיות.

    מטרתו היחידה של המשפט היא לעמוד לימין החלש בצורה עניינית. אחרת זה מיותר, ממילא חוק טבע הוא שכל דאלים גבר. דרושים איזונים.
    סליחה, אבל ניראה ששכחת את "יסודות המשפט" לומדים בשנה א,

  12. עופר הגיב:

    כתבה נחמדה, אבל יש לי בעיה עם המשפט "הוא נראה רע, יהודי ושמנמן." זה נשמע קצת אנטישמי, גם אם זו היתה כוונתם של יוצרי הסרט. ובכלל, אולי אנחנו המכוערים והשמנמנים נקים תנועה פוליטית ונעשה מצעדי גאווה משלנו.
    לאורית – חזקת הגיל הרך היא מיותרת לחלוטין ופוגעת בשוויון, וכיום היא נסיון לתקן עוול בעוול, ממש כמו אותה ניאו-גזענות שקרויה "העדפה מתקנת" על בסיס מוצא, מין או לאום.
    אני לא חושב שעדיף בלי חזקות בכלל בעניין הזה, כלומר עדיף להחליף את חזקת הגיל הרך במה שקרוי "חזקת המטפל העיקרי", שהיא בעצם חזקה מוחלטת -במלים אחרות, גם אם לא היו חזקות בכלל קשה לי לחשוב על מקרה של גירושים שבו בית משפט לא יחליט שהילדים יהיו אצל ההורה שביצע את רוב הטיפול בהם לפני כן.

    אציין ששם הסרט באנגלית הוא KNOCKED UP, כך שהשם שנתנו המפיצים בארץ הוא אולי תרגום חופשי אבל די נכון,

  13. חיים ברעם הגיב:

    קטע מרתק של תמר ארנסון. בהחלט רצוי וכדאי לטפל כאן בסרטים שאולי רוב הגולשים באתר לא יראו. אחרים כן רואים, אנחנו נטועים בתוך הסביבה החברתית והתרבותית הזאת, וכאן הוא בדיוק המקום להגיב על כך באורח ביקורתי.
    אשר לשם הספר. KNOCKED UP הוא רמז ברור על כנסיה להריון, כך שהתרגום לעברית הוא נכון רק באורח חלקי.

  14. עופר לאירית הגיב:

    כנראה שאת שכחת שמאז שנה א’ אמורים ללמוד עוד כמה דברים. ונכון שגם אם לא יהיו בעניין זה חזקות בכלל יווצר מצב בעייתי, אבל "חזקת המטפל העיקרי" נראית לי כנכונה יותר.ואגב, אני בעד העדפה מתקנת על בסיס מעמדי, כלומר לתת לאלה שבאמת אין להם.
    ולמשפט יש מטרות לגיטימיות אחרות מלבד לעמוד תמיד לימין החלש (?).יש מצבים נוספים מלבד אנרכיה וחברה שוויונית לחלוטין.

    לחיים ברעם – קשה לתרגם ביטויים בסלנג, אבל נראה לי שהתרגום שניתן מעביר את רוח הביטוי, למרות שכמובן יש אפשרויות אחרות לתרגם אותו.

  15. אירית הגיב:

    סבבה.
    מה עוד תפקידו של המשפט ?

  16. ל"פמיניזם וזה" הגיב:

    רצינו גם לחשוב פעם שמספיק להיות טוב ולפזר פרחים ואהבה. גילינו שזה לא ככה. במקום שיש חובות, צריכה להיות שליטה. אחרת זו עבדות.
    האם את בעד ? האם יש אושר במצב של עבדות ?

  17. עופר לאירית (שוב) הגיב:

    לשאול "מה תפקיד המשפט" זה כמו לשאול "מה תפקיד המדינה" או "מהו שוויון", ואלה שאלות שלא נראה לי שניתן לתת עליהן תשובה במסגרת הזאת.
    בכל אופן, תפקיד המשפט איננו לחלק משאבים בין תושבי המדינה, זהו תפקיד המערכת הפוליטית באמצעות חוקי המס ושיטות אחרות. לא ניתן לצפות שתהיה מערכת פוליטית מסוג אחד(נניח קפיטליסטית) ומערכת משפט מסוג אחר(נניח סוציאליסטית).
    בהקשר זה אני מסכים עם מאמר שפורסם לפני כמה ימין בויינט וקורא לביטול חוק ועדות החקירה. בשנים האחרונות יותר מדי אזרחים חושבים שכדי להשיגש ינו חברתי לא צריך שהמונים יבצעו פעילות פוליטית כמו הפגנות או השתתפות בבחירות, אלא מספיק שקומץ אנשים ידרוש ועדת חקירה או יגישו עתירות לבג"ץ. לדעתי זו אשלייה מסוכנת.

  18. אירית לעופר הגיב:

    התכוונתי לתפקיד מערכת המשפט, לא תפקיד המדינה. ומבחינת ההתפתחות של המוסד הזה בעולם העתיק.
    לגבי הטענות שלך על המצב בישראל של ניסיון לעקוף את המערכת הפוליטית דרך שימוש במשפט, זה סיפור אחר, שרחוק מכוונתי המקורית.
    אם נחזור לדיני המשפחה, ובמיוחד חזקת הגיל הרך הנובעת מן המשפט העברי הקדום והתגלגלה עד עכשיו – הרי החזקה באה על רקע של עולם שבו הילד היה מיוחס לאביו, והאשה היתה סחורה בת חלוף. החזקה מונעת את המצב (שהיה שכיח) של נטילת הילד מאמו. צריך לקרוא אותו על הרקע שבו נוצר. ןאכן, חברות פגאניות או גם באסלאם למשל, האם היתה נטולת כל זיקה מחייבת לילד, אפשר היה להעביר את התינוק לטיפול של שפחה ולסלק את האמא וכולי. זה על רקע של פוליגמיה ומעמד משני של נשים כבני אדם. אני רק הזכרתי את זה, ואת המצב המקורי שממנו התחיל כל הסיפור, ואליו הוא עלול לחזור. (פה במדינה ובמרחב המזרח תיכוני).הצעתי לא לשכוח את ההשגים המקוריים בלהט המהפכנות…אני חושבת, אישית, שצריך לבנות על היסודות הקיימים ולא להחריבם מתוך מחשבה (אוטופית) שהכל השתנה עד כדי כך שההגנות מן העבר הפכו לנטל מפני חזון השויון.ואם מחליטים שזה כבר "סרח עודף" לעשות זאת תוך שיקול דעת עמוק. זה לא נעשה, כי יש נתק בין שכבה צרה ומסויימת שקובעת את החוקים ובין המצב בקרב הציבורים הרחבים.

    באשר לנושא שאתה מעלה, אני נוטה להסכים כללית ש"אגודות הבגצים" כורתות את הענף עליו הן יושבות, והתוצאות – הרי הן בשטח. אבל, אגב, זה נעשה מתוך אותה בהילות, כלומר להשתמש בכל אמל"ח שאפשר לשים עליו את היד, כדי להשיג את המטרה המיידית, בלי להתחשב בתוצאות לטווח קצת יותר ארוך. אני זוכרת היטב את האופוריה סביב האישומים והחקירות של נתניהו (ההובלות של עמדי וכולי), ראשית ההזניה של המשפט הפלילי לטובת סיפוקים פוליטיים קצרי ראות ("דפקנו אותו"). נתניהו הריהו עוד עימנו, מאיים מתמיד, ואילו בינתיים אמון הציבור במערכת הפלילית צנח לאפס, וזיכה רק את העבריינים בפירות. כך גם עם ריבוי הבגצים הציבוריים עוקפי הפוליטיקה.
    אבל זה כאמור דיון אחר.

  19. תמר ארנסון הגיב:

    לעמיחי ולאחרים,
    תודה על התגובות. מי שחושב שהרשימה שלי לא רלוונטית לקהל הנאור של "הגדה השמאלית", שיעיף מבט ברשימת הכותבים באתר: כמעט כולם גברים, ואילו לנו, הנשים הספורות שכותבות כאן, מוקצים באופן בלעדי כמעט שדות הקשורים למין.
    סביר להניח, כמובן, ששאר הכותבות נדחפות כמוני לכתוב בעיקר על הנושאים הללו, כתוצאה מחיברות רב-שנים שהרגיל אותנו לחשוב שבענייני ציבור לאומיים עדיף לנו לתת את הבמה לגברים. לכל היותר, עלינו להסתפק בתגובות לרשימותיהם הסמכותיות והמרשימות של הכותבים הגברים בנושאים הללו.
    החיברות הזה מתחיל, בין השאר, מסרטים כמו "הדייט שתקע אותי", שאני בטוחה שגם אתה ראית בנערותך.

הגיבו לגילה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים