הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-31 בינואר, 2008 38 תגובות

לאחרונה התארגנה קבוצה של ארכיאולוגיים יחד עם תושבי הכפר סילוואן שבמזרח ירושלים ליצירת ארכיאולוגיה אלטרנטיבית. מודעים לשחיקה ההולכת וגדלה של משמעות המלה אלטרנטיבה ומודאגים מהשימוש הפוליטי שנעשה במחקר הארכיאולוגי – הוחלט למרות, ובשל כל זאת, להקים קבוצה שתנסה להציג ארכיאולוגיה אחרת. הקבוצה נקראת "משילוח לסילוואן".

הקבוצה עוסקת בסיורים ארכיאולוגיים אלטרנטיביים בכפר סילוואן, אשר נמצא מדרום להר הבית, מחוץ לעיר העתיקה. מרחק של כמה עשרות מטרים ממסגד אל-אקצא וכיפת הסלע. הבחירה בכפר סילוואן ושיתוף הפעולה מצד תושבים מהכפר אינה מקרית. הגן הארכיאולוגי "עיר דוד" אוצר בחובו את השרידים מראשיתה של ירושלים בסביבות 5000 לפנה"ס ועד למאה ה-11 לספירה כמעט ברציפות. לאחר הפסקת ההתיישבות במאה ה-11 לספירה חזרו להתיישב בשטח הכפר בסביבות המאה ה-16. חשיבות רבה יש לאתר בזכות הממצא הארכיאולוגי המתאר את ראשית התפתחותה של העיר מיישוב דליל בתקופה הכלקוליתית (5000-4000 לפנה"ס) ועד לעיר מבוצרת בתקופת הברונזה התיכונה II, כלומר 1700 לפנה"ס.


מאז זיהוי המקום במאה ה-19 על ידי החוקר הבריטי צ’רלס וורן ועד ימינו, שטחים נרחבים בכפר נחפרו ונחקרו על מנת להתחקות אחרי עברה וראשיתה של ירושלים. עד שנת 1967 המקום נחקר על ידי הבריטים, האמריקאים והצרפתים, ומשנת 1978 האתר נחקר על ידי צוותי מחקר ישראלים.


במשך 130 שנות מחקר ארכיאולוגי ב"עיר דוד", עד שנות ה-90 של המאה ה-20, החיים בכפר התפתחו במקביל ולצד המחקר הארכיאולוגי, כך שנוכחותו של האחד כמעט ולא פגעה באחר.


בשנות ה-90, הגן הארכיאולוגי "עיר דוד" (שהוא חלק מהגן הלאומי "סובב חומות ירושלים") עבר לניהולה של עמותת אלע"ד, עמותה פרטית בעלת אידיאולוגיה ימנית שמטרתה ייהוד הכפר סילוואן. העמותה הפכה את הגן הלאומי לחלק ממערך ההשתלטות על הכפר ולנישול תושביו המקוריים. לצורך מטרה זו העמותה מממנת את כל החפירות הארכיאולוגיות שמבוצעות בשטחים ציבוריים בכפר, ומשקיעה כספים רבים בהפיכת הגן לאחד האתרים המבוקרים ביותר בארץ. הסיור של עמותת אלע"ד מספר בעיקר על דוד המלך, מעט על תקופת בית שני (תקופה היסטורית, שמבחינה ארכיאולוגית נקראת התקופה הרומית הקדומה), היהודים במאה ה-19 וההתנחלות במאה ה-20. סיפור שמתעלם מעשרות שכבות ארכיאולוגיות והיסטוריות ועוסק ברובו בשכבה אחת (ימי דוד המלך), שגם היא מוטלת מאוד בספק. הסיור הוא מגמתי ומוטה, ונועד לגרום למטייל להזדהות עם פעולות העמותה ולהקנות למעשיהם לגיטימציה. פעולות שנעשות כנגד התושבים ואף בניגוד לחוק. הסיור לא מלמד כמעט דבר על התפתחות העיר, ראשיתה והחיים בה.


הסיור הארכיאולוגי האלטרנטיבי בירושלים הקדומה נועד להציג את הארכיאולוגיה כענף תרבותי ולא כמכשיר פוליטי. ארכיאולוגיה שאינה עסוקה בחיפוש אחרי אמיתות התנ"ך או אי אמיתות התנ"ך. לדעתם של חברי הקבוצה אין זה מתפקידה של הארכיאולוגיה בארץ להוכיח או להפריך קיומו של מלך זה או אחר. הארכיאולוגיה עוסקת בשכבות ותקופות ולא בדמויות היסטוריות. הקבוצה מציגה את עברה של ירושלים במקביל לחייהם של תושבי הכפר בהווה. ההתמקדות בירושלים הקדומה ("עיר דוד") נעשית מכיוון שבמקום המורכב הזה, היכן שהעיר התחילה את דרכה, ובקרבת הר הבית – מקום רגיש מאין כמוהו, נעשים עוולות בשם הארכיאולוגיה: שטחים פתוחים, דרכים ושבילים ששימשו בעבר את תושבי הכפר הופכים בשנים האחרונות לשטחי חפירה הסגורים בפני התושבים, ומקשים על חייהם. השימוש בארכיאולוגיה כנגד תושבי המקום, מהווה פגיעה במחקר הארכיאולוגי עצמו בנוסף לפגיעה בתושבים הרבים של הכפר. אנשי הקבוצה מאמינים שעברה של ירושלים, כמו העבר של כל מקום, אינו שייך לאדם או קבוצה מסוימת. העבר שייך לכלל התושבים ולכלל המבקרים באתר.


הסיורים שלנו נעשים על ידי שני מדרכים: האחד ארכיאולוג והשני תושב הכפר. במקביל לסיפורה הארכיאולוגי של ירושלים, ראשיתה והתפתחותה, מסופר על חיי התושבים כיום. הסיור מתמקד בממצאים הארכיאולוגים הפתוחים לקהל הרחב החל משטח G בחלק העליון של הגן, דרך חלק משטחי החפירה שלאורך המדרון ועד לבריכת השילוח. בנקודות נוספות בסיור מספרים התושבים על החיים בכפר, והקושי לחיות לצד ניסיונות הנישול של עמותת אלע"ד.


מטרה נוספת של הסיור היא להציג ארכיאולוגיה שמגשרת בין תקופות ותרבויות שונות ומאפשרת לתושבים בהווה להמשיך להיות חלק מהמקום בו הם חיים ולא להרגיש מאוימים מהעבר העשיר שנמצא תחת כפרם.


פרטים על הקבוצה, הסיורים ומידע כללי ניתן לקבל באתר alt-arch.org

תגובות
נושאים: מאמרים

38 תגובות

  1. ארכיאולוג הגיב:

    סיפורים על קשיי החיים היום זו ארכיאולוגיה? זה באמת שימוש אלטרנטיבי במילה עם משמעות מאד מסויימת. או אולי הבעיה היא שהממצאים הורסים את התיאוריה שליהודים אין קשר לארץ ישראל?

  2. יובל הלפרין הגיב:

    ברכות על היוזמה.
    קוראים לזה "ארכיאולוגיה חברתית", וזה הזרם הבולט כיום במחקר הארכיאולוגי.
    ודאי שחשיפת בעיות היום יום באמצעות התרבות החומרית זו ארכיאולוגיה, רק שבארץ, לפחות בציבור הרחב, עדיין חושבים שארכיאולוגיה נועדה להצדיק את פשעי הציונות.
    יש גם ארכיאולוגיה של תקופות מאוחרות, שבארץ מתעלמים ממנה, כי כאן מסבירים לצעירים שבתקופות המאוחרות לא היה כאן כלום, פשוט כלום, עד ש"אנחנו" הגענו.
    קחו את מה שנקרא תל קאסילה (מוזיאון הארץ): אחרי שדאגו לנקות ביסודיות כל שריד משיח’ מוניס (לא הצליחו לגמרי, כמובן), שומרים בקפדנות על כל פירור חרס ששרד מהעיר הפלישתית שהייתה שם כמה אלפי שנה לפני כן.
    חשוב לפעול לשינוי חוק העתיקות הקובע שכל חפץ שזמנו לאחר 1700 הוא לא "עתיקה", הוא סתם זבל ואפשר לזרוק אותו לפח. נדמה לי שברור מדוע לא שינו זאת עד עתה.

    החשש היחיד שלי, כמי שקצת למד ארכיאולוגיה, שזה לא ייסוג לפוסט מודרניזם, כלומר הניסיון להתעלם לחלוטין מ"הגדול", מההקשר הכולל, כאילו מדובר ב"כפר לבדד ישכון", כמו שהפוסט מודרניסט הבודד חושב שהוא באמת יכול "להיות עצמו", ומשלה עצמו שה"חדשות" אינן נוגעות לו.
    אחת הסיבות שעזבתי את החוג היה הפטפטת המעגלית והעקרה שהשתלטה על הסמינרים בדבר "מה הרגישו האנשים" וה"מוד הקוגניטיבי שלהם". בשביל זה אפשר לשבת בקפיטריה (וגם שם זה מעצבן לאללה).

    ארכיאולוגיה אינה יכולה לוותר על תפקיה "להוכיח את קיומו של מלך זה או אחר", כי שאלות אלה משפיעות על חיי היום יום לא פחות מאשר שיטת החריש או אופן אריגת הבגד.

  3. יובל, סיפור אמיתי הגיב:

    טור ג’יפים נע לו אי שם בנגב.
    "מה זה הכפר הערבי הזה, המפקד?" שאל הנהג את הקצין בראש השיירה.
    "זה לא כפר ערבי, אלה שרידי העיר הנבטית שיבטה."
    "מה זה נבטית, המפקד?"
    "הנבטים חיו כאן לפני 1,500 שנה."
    "אבל אנחנו היינו כאן קודם. נכון, המפקד?"
    "כן, אנחנו היינו כאן קודם."
    "אז אנחנו לא צריכים להחזיר את זה, המפקד."

  4. תומכת ברעיון אך מסתייגת הגיב:

    ממש פיספוס! עד שקראתי את המאמר חשבתי שהיוזמה מענינת וחשובה, ואף הפצתי מידע על סיורים אלה לרשימת התפוצה שלי…

    א. אחד הייתרונות של אתר ‘עיר דוד’ שלא חייבים לקחת מדריך מטעם עמותת אלע"ד – וישנם מדריכים רבים וטובים שאינם תלויים בעמותת אלע"ד ומדריכים אחרת. מדריכים שלאו דווקא מתעקשים להוכיח מלך זה או אחר, אלא משתמשים בשרידים האריכאולוגים בכדי לשקף תקופות עבר (ודגש על תקופות).
    ב.זו די התמממות להציג תמונה כאילו מתעלמים מתקופות אחרות. ראשית, דווקא החפירות בעשור האחרון ערערו לחלוטין את הקשר שהיה מקובל בין מפעלי המים התת קרקעים המרשימים ב’עיר דוד’ ובין ימי דוד המלך או תקופת התנך! נהפוכהו. מרבית הממצא קדום לתקופת הברזל (בשמה הארכיאולוגי) כך שהחפירות דווקא בענין זה מקשות על הנסיון לגייס הארכיאולוגיה להכוחת אמיתות מלך זה או אחר.
    שנית ממצאים מתקופות מאוחרות יותר כמו התקופה או הרומית והביזנטית התגלו רק בחפירות שנעשו לאחרונה, וממשיכים להחשף.הם אכן מרשימים ביותר וחלקם כבר נגישים לצבור. (ברכת השילוח מהתקופה הרומית למשל, או המשך הרחוב מימי בית שני ועוד) אפשר לומר הרבה דברים רעים על עמותת אלע"ד, אך בענין זה תרומתה לחשפית הממצאים היא מרשימה ביותר (כמו גם להנגשתם לצבור הרחב)
    ג. אינני מכירה חפירה ארכיאולוגית בשטח מיושב שאיננה מפריעה לתושבים! חבל שהכותב מביא נימוקים מסוג זה שמעוררים גיחוך ומשמשים קלף נגד למתנגדיו, ולא שם מתמקד בהדגשת העוולה המרכזית של התנחלות תושבים יהודים בתוך אוכלוסיה ערבית על כל המשמתמע מכך.
    ד. אינני מטילה ספק בזכותם של תושבי סלואן על בתיהם ועל שטחי המגורים. אך שים לב – עיון בתמונות של השטח מראשית המאה ה 20 מלמד כי שלוחת עיר דוד כמעט ולא היתה מיושבת כלל בראשית המאה ה 20. גרעין הכפר סלואן ממוקם על מורדות הגבעה היורדת מהר הזיתים אל עברו השני של נחל קדרון! למיטב ידיעתי עיר דוד, או השלוחה המזרחית – מכונה עין חילווה והיא שלוחה של הכפר סלואן (אינני משוכנעת אם זו ההגדרה המדויקת). גם כאן בכדי שאפשר יהיה להתווכח עם מתנגדיך – חשוב לדייק בפרטים

    ה.מנהלתית – סדר הדברים היה הפוך – קודם עמותת אלע"ד החלה לפעול בעיר דוד וכחלק מפעולתה לקבלת ‘הכרה’ לאומית הצליחה להפוך את האתר לגן לאומי סובב חומות ירושלים.

  5. לתומכת התמימה הגיב:

    עבור הכותב וכמה מהמגיבים ארכיאולוגיה זה רק מה שעוזר להוכיח שלערבים יש זכויות בארץ וליהודים לא. כך הם משנים מושגים – קוראים ארכיאולוגיה להיסטוריה קרובה ולמה שקורה עכשיו ומתעלמים לחלוטין ממה שקרה פה לפני 5000 עד 1800 שנה. לכן גם העובדה שעד לפני 100 שנה כל סילואן היה שני בתים לא רלוונטית כי היא עלולה לתמוך בטענה שהפלשתינים הם תושבים חדשים בארץ. הכותב והמגיבים קוראים לזה ארכיאולוגיה/היסטוריה אלטרנטיבית או ארכיאולוגיה/היסטוריה חברתית. בקצור קוראים לזה שקרים

  6. תמר ארנסון הגיב:

    ליוני – ראשית כל הכבוד על יוזמתכם, השתתפתי בסיור הראשון והוא היה מאלף.
    לקודמיי המגיבים: הסיור האלטרנטיבי אינו מבטל את הממד היהודי של האתר. נהפוך הוא: מדריך הסיור, גדעון סולימני, איש ידען וצנוע וארכאולוג המחוז לשעבר, הצביע בכבוד ובעניין רב על הממצאים המרגשים באתר הנוגעים ישירות לעמנו, כגון כתובת אחיאל העברית המתוארכת למאות 8-7 לפנה"ס, ואולי מתייחסת לאחיאל הנזכר בתנ"כ כמי שבנה מחדש את יריחו. סולימני רק הדגיש, שהאתר המכונה בסיורי עמותת אלע"ד בשם "ארמון דוד" אינו כולל ולו ממצא אחד המתוארך באופן חד משמעי לתקופת דוד. סולימני הציע הצגה מאוזנת, רב-תרבותית של הממצאים המגוונים בתל, שמעצם מהותו מלמד על תקופה ארוכה ורבת-תהפוכות, כאלטרנטיבה לסיור של עמותת אלע"ד, המתרכז בתקופה אחת ויחידה, שדווקא ממנה אין ממצאים חד-משמעיים באתר (המאה העשירית לפנה"ס – תקופת דוד ושלמה).
    בעקבות הסיור שוחחתי עם מכר המועסק על-ידי עמותת אלע"ד באתר (למרות שהוא מכנה את עצמו איש שמאל). המכר אישר כי עמדתה של אילת מזר, החופרת באתר מטעם עמותת "אלע"ד", חריגה מאד בין הארכאולוגים, שרובם המוחלט גורס כי לא ניתן לתארך את המבנה לתקופת דוד, וודאי שלא לדוד עצמו.
    לסיום, שני ציטוטים של תושבי הכפר: האחד – עבד, שהדריך את הסיור אחרי סולימני, וסיפר כי בילדותו נהג לישון על אחד המשטחים הנמוכים באתר, וכיום אם לאחד משלושת ילדיו נופל כדור לשם, אין להם דרך להיכנס כי למעשה, האתר סגור כליל בפני פלסטינים. והשני, אותו סיפר לי משתתף בסיור ששמע מפי תושב אחר מהכפר: "הייתי יכול להיות כל כך גאה שהממצאים החשובים האלה התגלו בכפר שלי, אבל בגלל מה שעמותת אלע"ד עושה – אני חייב לשנוא את כל זה".
    הסבל הנגרם לתושבי הכפר חורג בהרבה מסבל "רגיל" של מי שאתר ארכאולוגי התגלה סמוך לביתו. מי שרוצה לשמוע על כך, שיבוא לסיור. ודוגמה קטנה אחרונה: במהלך הסיור ראינו ליד הדרך הסלולה מצבות אבן עם כתובות בערבית: "ילדים", "פעוטות". עבד המדריך כלל לא התכוון להתעכב על כך, אבל לשאלתנו הסביר, שהדרך נסללה על-ידי העמותה על בית הקברות המיוחד של הכפר לילדים ולתינוקות. בזמן הסלילה היו עבד וחבריו הצעירים מהכפר בכלא, ולא היה מי שיתנגד לכך.

  7. תמר ארנסון הגיב:

    ליעקב שטיין,
    לאיזה מאמר אתה מגיב כאן? נראה לי שקצת התבלבלת. הרי יונתן מזרחי מציין בפירוש כי שם הקבוצה הוא "משילוח לסילוואן", כלומר, הוא מכיר בקדימותו של השם העברי על פני השם הערבי. לפני שאתה עושה קופי-פייסט אוטומטי, כדאי שתברר על מה אתה מגיב. הטקסט שהעתקת לכאן מקובל לחלוטין על ארכאולוגים ואנשי שמאל רבים. אולם, אנחנו מביאים בחשבון עוד פרט קטן מהמציאות והוא, שכיום, ישנם שני מיליון פלסטינים אמיתיים וממשיים מאד בשטחים שנכבשו על-ידי ישראל, ועמם יש להתמודד. אתה משום מה בוחר להתעלם מפרט שולי זה, ולהתמקד במציאות של לפני מאה שנה ויותר, כאילו היא רלוונטית בכלל.

  8. יעקב שטיין הגיב:

    כרגיל אתם מעוותים את ההיסטוריה למען השבטים הערביים שמכונים משום מה "עם פלסטינאי".

    אף ישוב בארץ ישראל אינו בעל מקור שם ערבי. שמות היישובים הם ברובם ממקור עברי , או יווני או לטיני-רומי. עד היום, למעשה, אף ישוב ערבי (להוציא רמלה) אינו נושא שם ערבי מקורי. רוב שמות היישובים הם ממקור עברי או יווני ששובש לערבית חסרת משמעות . אין שום משמעות בערבית לשמות עכו, חיפה, יפו, נבלוס, עזה או ג’נין ושמות ערים כמו רמאללה, אל-חליל ואל-קודס חסרים שורשים היסטוריים או פילולוגיים ערביים. בשנת 1696 , שנת הסיור, רמאללה, למשל, נקראה בתא’לה (בית אל), חברון נקראה חברון ומערת המכפלה נקרא על ידי הערבים אל חליל (כינוי לאברהם אבינו ).
    הארץ היתה ריקה ברובה, שוממה, ותושביה היו מועטים והתרכזו בערים ירושלים, עכו , צפת, יפו, טבריה ועזה. רוב התושבים בערים היו יהודים והאחרים היו נוצרים , היו מעט מאוד מוסלמים שבדרך כלל היו בדואים. יוצאת מהכלל נבלוס, היא שכם שבה ישבו כ-‏120 איש ממשפחת נאטשה המוסלמית וכ-‏70 איש שומרונים .

    בנצרת, בירת הגליל , היו כ-‏700 איש – כולם נוצרים .
    בירושלים כ-‏5000 איש, רובם יהודים ומיעוטם נוצרים .
    המעניין הוא שאת המוסלמים מזכיר רינאלדי כשבטים בדואים נודדים, שהגיעו כפועלים עונתיים כדי לשמש ככח עזר בחקלאות או בבנין. בעזה, למשל, היו כ-‏550 איש ; חמישים אחוז מהם יהודים והשאר נוצרים. היהודים עסקו בחקלאות משגשגת של כרמים, זיתים וחיטה (גוש קטיף) והנוצרים עסקו במסחר ובהובלת התוצרת .
    בטבריה ובצפת היה ישוב יהודי, אולם לא מוזכרים העיסוקים להוציא דייג בכנרת, מקצוע טברייני מסורתי. עיר כמו אום אל-פאחם למשל, היתה כפר בן 10 משפחות, כולן נוצריות, כחמישים נפש, וכן כנסייה מרונית קטנה (משפחת שחאדה ).
    הספר סותר לחלוטין תיאוריות פוסט-מודרניסטיות על "מורשת פלסטינית" או עם פלסטיני, ומאשש ומחזק את השייכות של ארץ ישראל ליהודים ואת חוסר שייכותה המוחלט לערבים, ששדדו אפילו את השם הלטיני פלסטינה וניכסו אותו לעצמם .

    — קישור —

  9. רפי הגיב:

    כה לחי יוני! ולקוראים: היזהרו משתולים בתשלום המפיצים חצאי-אמיתות!
    תיקון קטן: לא הארכיאולוגיה שלנו אלטרנטיבית, אלא הסיור. יפשפשו הארכיאולוגים-מטעם במעשיהם.

  10. לנין לשטיין הגיב:

    ואתה מצפה שאותם מנושלים יגידו לך תודה בגלל שאלו כללי המשחק?
    כל החוכמולוגים שמחפשים את שורשי "הסכסוך" בדת או בהבדלי תרבות וכו’ ולא מבינים שסכסוכים לאומיים לא נופלים מהשמיים ולא מתרחשים אם אין ניגוד ממשי בחיים האמיתיים בין האוכלוסיות.
    ומה לעשות שההתפתחות של היישוב העברי (וכמובן ההצבר הראשוני של ההון, ההתפתחות הקפיטליסטית) הביאה שואה לאיכר הפלשתיני, כמו שכל הצבר ראשוני כזה הביא על האיכרות בכל מקום, לא רק בקולוניות, אלא גם במערב אירופה.
    הניגוד בין האיכר להתישבות יצר את הסכסוך הלאומי (טיעון ציוני נפוץ הוא שההתישבות הביאה פיתוח לארץ וזה בעצם היה טוב לערבים, אבל בגלל שהם "רעים/ברבריים/פרימיטיביים" הם לא מבינים מה טוב להם ולכן התנגדו לציונות. אבל כמובן שפיתוח במונחים של צמיחה עדיין לא מתאר את תהליכי ההתפוררות שעברו על הכפר).

    וכמובן תמיד יש את שני הטיעונים המוחצים- הארץ היתה שוממה, ואין עם פלשתיני.

    ברור שבמושגים של הקולוניסט האירופי הארץ שוממה, הרי בתקופה המדוברת חלקים גדולים מהעולם השלישי היו מאוכלסים בדלילות.
    לפי אותו הגיון אין גם שום בעיה עם קולוניות באפריקה וצפון אמריקה, כי הן מאוכלסות בדלילות. מה אפשר לעשות שהעמים ה"ברבריים" עדיין לא פיתחו תעשייה, עדיין לא נהרס הכפר וכו’?

    בקשר לעם הפלשתיני, כמובן שהוא תוצר של הקולוניאליזם, כמו כל העמים ה"ברבריים".
    זה עדיין לא הופך אותו לעם פחות לגיטימי או ממשי מהעמים האירופאים ה"אמיתיים".

    "אם לאקסיומות של הגיאומטריה היתה תכלית פוליטית היו מנסים להפריך גם אותן…"

  11. לאסף הגיב:

    הוא לא מכחיש שהיו פה ערבים. הוא מכחיש שהיו פה פלסטינים.

    אתה מספיק אינטיליגנטי בכדי להבין את ההבדל, ואת המשמעות של ההבדל.

    באשר להכחשת המציאות – אתה יודע מה אומרים על גמלים ודבשות.

  12. Assaf Oron הגיב:

    To Yonathan,

    Kol hakavod. It’s time to take back archaeology from the nationalists and humanize it.

    To Yaakov Stein,

    Congratulations!
    You are joining the new Israeli fashion:
    denying reality

    members of the club: the Herzliya conference denying global warming
    Shtressler denying that the US economy is in trouble
    and now you, denying that there were Arabs here before Zionism

    …next: a return to our roots: the Flat Earth Society

  13. יובל הלפרין ליעקב שטיין הגיב:

    אתה טועה לחלוטין בפרשנות לתופעת השתמרות השם.
    העובדה שבית שאן נותרה תמיד בית שאן,
    ואפילו יישובים קטנים כמו אשתאול, אונו, אפק, בית דגן וכו’ שמרו את שמם לאורך התקופות תוך שינויי הגייה, פירושה שהאוכלוסייה כאן מעולם לא "התחלפה", אלא רק שינתה את תרבותה על פי השלטון (עד הנאכבה ב-1948-9).
    במילים אחרות: השבטים הערביים, או העם הפלסטיני, או איך שתקרא להם, הם ברובם צאצאי הכנענים ואחר כך העברים, לא אתה ולא אני.
    יהודים גורשו מאנגליה, מספרד, מווינה וממקומות רבים אחרים. מארץ ישראל או כנען או פלסטין גורשה, לכל היותר, רק האליטה, כאשר ה"כורמים והיוגבים", בלשון התנ"ך, כלומר רובה המכריע של האוכלוסייה, נותרה במקומה שינתה את תרבותה ואת זהותה.
    בכל התקופה העותמאנית מוזכרים ברשימות גביית מסים עשרות ומאות כפרים בארץ. העובדה שהאוכלוסייה הייתה דלילה אין פירושה שזוהי "ארץ ללא עם" (גם אם זה חלק מ"עם ערבי", זו עדיין "ארץ ע?ם עם"). אוכלוסייה דלילה הייתה אז גם בדרום איטליה, למשל. העובדה שמונגוליה גדולה כמו מצרים אך אוכלוסייתה היא כשל ישראל אין פירושה שמותר להגר אליה ולהשתלט עליה בלא רשות עמה והנהגתו.

  14. יובל הלפרין (המשך) הגיב:

    דבר נוסף,
    אולי אתה או ציוני אחר יסבירו לי, סוף סוף, איך כל המספרים שאתם מונים כדי להוכיח את תיאוריית ה"ארץ ללא עם" מסתדרים עם העובדה שבכל מקום שבאתם "להפריח את השממה" תמיד הופיע איזה פלאח חצוף שטוען שהוא גר שם.

    למה יחיאל פינס דיווח מעמק יזרעאל ב-1870 "שכנינו מעולם לא יסלחו לנו על שנישלנו אותם מאדמתם"?
    למה הייתם צריכים, באמצעו המשטרה הבריטית ו"גדודי העבודה", למחוק מעל פני האדמה את העיירה אל-פולה לפני שהפכה ל"עפולה", וכך עוד כ-21 כפרים בעמק יזרעאל ב-1924-1921, למה היה לכם כל כך קל למצוא שמות ליישובים שלכם. למה חדרה נקראה חדרה ומטולה מטולה? זה מהתנ"ך? למה זקני פתח תקוה קוראים לה עד היום מלאבס. זה מהתלמוד?

    ואגב, ממש לא מעניין אותי אם "קנית" את האדמות מסורסוק או מאיזה פקיד טורקי באמצעות בקשיש. זכותם של איכרים לאדמתם ולביתם קודמת לזכות הקניין. לא רק מנקודת מבט סוציאליסטית, אלא גם מתוך החוק והנוהג ברוב החברות החקלאיות, כולל בארץ באותה עת.

  15. למר הלפרין הגיב:

    הערבים הפלסטינאים הם ממש לא צאצאי ה"כנענים" (שכלל לא התקיימו במרחב בתקופה הרומית ולאחריה) ורק מעטים מהם, אם בכלל, יכולים להתייחס גנטית (ובוודאי שלא תרבותית) לאוכלוסיית הארץ בתקופה הרומית. לפי כל הידוע, ארץ ישראל ידעה תנודות אוכלוסין רבות עקב תקופות קשות של מלחמות, הרס והזנחה. תושבים "מקוריים" רבים נטבחו, נספו ברעב ומחלות או היגרו ובמקומם הגיעו מהגרים חדשים שחלקם הובעו במתכוון על ידי השליטים השונים שניסו להתמודד עם בעיית מיעוט האוכלוסין (כך הטורקים בזמנם, ומוחמד עלי בזמנו עמדו מאחורי הגירתם לארץ של קווקזים (הצ’רקסים), סודנים, אלג’יראים, בוסנים ועוד. גם היהודים בני היישוב הישן הגיעו ברובם בעליות מאוחרות יחסית וזאת למרות שהיה קיום יהודי משמעותי במקום לאורך כל ההסיטוריה.
    לפיכך, לא רציני שאף צד ידבר על המשכיות פיזית. כן יש מה לדבר על המשכיות תרבותית אבל זה כבר נושא אחר.
    לגבי עניין רכישות הקרקע: ובכן, ליישם אמות מידה סוציאליסטיות לארץ ישראל של המאה ה-19…זה קצת, איך לומר, אנארכוניסטי. אין זו אשמת הציונות שהחברה הערבית הייתה שרויה עדיין בעידן הפיאודלי. אדמה נקנתה מבעליה החוקיים דאז והצמיתים שחיו עליה נאלצו לעזוב ממש כפי שהתרחש בכל מקום אחר בעולם הפיאודלי כאשר נכסים החליפו בעלות מבלי שיהיה לרוכש עניין בצמיתים הקיימים. זה אולי לא נחמד, אבל את הטענה המרכזית יש להפנות ליסודות החברה הערבית דאז ולא לרוכשי הקרקעות הציונים שפעלו בהתאם לכללי המשחק שהיו נהוגים אז.
    ואגב, אתה בהחלט מחדש לי שכבר ב-1870 רכשו קרקעות בעמק יזרעאל ופינו מהם תושבים ערביים…קצת התבלבלנו בזמנים, לא?

  16. יובל הלפרין (המשך) הגיב:

    ובוא נשים רגע את הוויכוח על הקרקע והנישול בצד.
    עדיין לא הסברתם מדוע בארץ כה דלילה, כה שוממה, לא מצאתם ולו מקום אחד שלא היה בוא שום פלאח שהייתם צריכים להתכתש אתו.

  17. ליובל הלפרין הגיב:

    אם אתה רוכש דירה, ויש בה שוכרים – אתה מנשל אותם מדירתם?
    אם גם קניית אדמה בכסף אינה לגיטימית – הרי בכל מקום בעולם כבר יושבים אנשים. מה יעשו פליטים אם אפילו לקנות בכסף אדמה אסור להם?

  18. יובל הלפרין הגיב:

    1870 במקווה ישראל.
    בעמק 1921-1924.
    לפני חודש גורשו מכפר שלם כמה משפחות שחיו שם מאז קום המדינה.
    האם הנכס היה שלהם מבחינה משפטית? לא בטוח.
    האם הם נושלו? בהחלט כן.
    בכל רחבי הארץ והעולם תובעים אנשים להישאר בביתם לא מפני שהוא "שלהם", אלא מעצם העובדה שהם חיים בו.
    אדמה שחיים בה פלאחים המתקיימים ממנה במשך שנים, גם אם הם מעלים מס לאדון פיאודלי או לבעלים כלשהם, האדמה אינה שלהם מבחינה קניינית, אך הם בהחלט מוגנים מגירוש, ומי שמגרש אותם הוא מנשל לכל דבר. אין מה להשוות בין דירה אחת שאני קונה ומחליף דייר, וגם זה לא תמיד פשוט כל כך ולא מוצדק בכל מצב (על הגנת הדייר שמעת?).
    בכל מערכת משפטית בעולם יש כללים המגינים על מקום מגורים של אדם, גם אם אינו בעל הקניין.
    במקומות רבים בוצעה רפורמה אגררית: חלוקת הקרקע, או לפחות חלקה, בין מי שמעבדים אותה בפועל. כשאיכרים בכל פינה בעולם מעלים תתיעה כזאת, אני נוטה לתמוך בהם בשם העיקרון "האדמה לעובדיה".
    בפלסטין קיבל המאבק הזה צביון לאומי, כי הוא התעורר כשהבעלות על הקרקע עברה לבני לאום אחר.
    הפלאחים המנושלים העלו בהחלט תביעות ברוח סוציאליסטית ופטריוטית, גם אם זה לא תואם את הסטראוטיפ שלך לגביהם. אגב, אני גאה לומר שחברי הפק"פ, שתחילה היו ברובם יהודים, תרמו במידת מה להעלאת מודעותם של הפלאחים לגבי זכויותיהם על הקרקע.

  19. דווקא לא כנענים הגיב:

    רוב הערבים הם לא צאצאי כנענים, שיהו קבוצה שנטמעה בשבטים היהודים שכבשו את הארץ לפני 3000 שנה. ערביי הארץ הם ברובם המכריע צאצאי הערבים שפלשו לארץ במאה השביעית או היגרו מאוחר יותר. בהקשר הזה, בספרד המוסלמית של המאה השמינית 10 אחוז מהתושבים היו צאצאי הפולשים, וספרד היתה בקצה האימפריה המוסלמית ולא בליבה.
    בארץ, זמן קצר לפני הכיבוש המוסלמי מספר התושבים הגיע לשפל של כל הזמנים, בסביבות 150 אלף, וגם אלה לא היו ברובם יהודים אלה צאצאי חיל המצב הרומאי והביזנטי וכן ועמים אחרים (בדואים שמרונים ועוד). סמוך לסוף התקופה הביזנטית היו מספר מעשי טבח והגירוש ביהודי הארץ שהקטין מאוד את מספרם.

  20. שניר אמו הגיב:

    אומר זאת בפשטות: אין יום שאיני מתגעגע לאמי ז"ל. לו היה לי כשרון כתיבה מינימלי אולי היתה יוצאת מלבי שירת כיסופים קורעת. כשאני עובר ליד בית ילדותי (בני ברק, אז רח’ שלמה צבי והיום אבטליון) לבי נצבט ונחמץ, אבל כיסופי אינם גורמים לי לפרוץ לבית ההוא עם נשק, לזרוק את רוב תושביו מהחלון, ואת הנותרים לכבול בשירותים ולהפכם לעבדים ושפחות, והכל בשם "זכויות היסטוריות" (מגובות באיזה צעצוע ארכיאולוגי שבור בחדר הילדים). געגועי אינם ציוניסטים כמו כמה מהמגיבים כאן. הם ההיפך מזה – הם סתם אנושיים

  21. ל "נעליים" הגיב:

    הייתי מוסיף:

    גם אותם כפרים ועיירות ערביים המופיעים במפות הקרן לחקירת ארץ ישראל גודלם אינו עולה, ברוב המקרים, על כמה עשרות מטרים. הדבר הזה מעיד על כך שגם גודל האוכלוסייה שישבה בהם לא עלה על 200-300 נפש.

    דוגמה נוספת למופרכות הטענה הפלסטינית באשר ל"יישובים הקיימים מאות ואלפי שנים:
    אם מעיינים במרחב שהוא היום גוש דן מגלים עובדה מפתיעה: היישוב סלאמה אינו קיים כלל!
    מכיוון שהמפה שורטטה בסוף המאה ה19 המסקנה היחידה אותה ניתן להסיק היא שתושבי סלאמה ייסדו את יישובם לכל המוקדם בתחילת המאה ה20.

    וסלאמה אינה הדוגמה היחידה למצב הזה: עשרות יישובים ערביים בתחומי ארץ ישראל המערבית נוסדו רק בסוף המאה ה 19 או בתחילת המאה ה20.
    ואם מישהו יבוא ויטען שההתיישבות הזו לגיטימית יותר מן ההתיישבות הציונית שהחלה באותה תקופה, הוא צריך לכל הפחות לנמק מדוע.

  22. איזה ארץ מיושבת ואיזה נעליים הגיב:

    יש שתי מפות ששורטטו ע"י הבריטים והצרפתים שמהן ניתן ללמוד על תיפרוסת היישובים הערביים בארץ ישראל לפני בוא הציונים הקולוניאליסטים.

    התבוננות, ולו שיטחית, בשתי המפות הללו שומטת לחלוטין את הטיעון המועלה כאן ע"י ישראלים פרו פלסטינים (ואנטי ציוניים):

    שתי המפות עליהן מדובר הן:

    מפת הקרן לחקירת ארץ ישראל ששורטטה בשנת 1878 ומפה ששורטטה ע"י מהנדסי הצבא הצרפתי שנלוו אל נפוליון במסע המלחמה שלו בארץ ישראל בשנת 1799.

    ישובים ערביים רבים לא היו קיימים כלל במאה ה19 בעת ששורטטה המפה הבריטית, ומספרם של היישובים הערביים היה קטן עוד יותר אם מתייחסים לנתוני המפה הצרפתית.

    אבל גם רבים מן היישובים שהיו קיימים ב1948 אינם מופיעים כלל במפת הקרן לחקירת ארץ ישראל.

    אם מישהו מן הגולשים באתר יכול להביא הוכחות הסותרות את המופיע במפות הללו אשמח אם יעשה זאת.

  23. מדוע? הגיב:

    ההתיישבות הציונית נועדה לדחוק את רגלי התושבים המוקמיים:
    "גאולת הקרקע", "כיבוש העבודה", "כיבוש השמירה".
    היא כללה התנכלות בכול לסוחרים ערבים בשוק הכרמל (על ידי צעירי "מפלגות הפועלים"), עקירת שתילים שניטעו בידי עובדים ערבים (על ידי החלוצים הסוציאליסטים בני העלייה השלישית), וגירוש בכוח הרבה לפני 1948.
    ההתיישבות הפלסטינית, או הערבית, נבעה מריבוי טבעי, מתמורות כלכליות וגם ממעט הגירה (התעמולה הציונית מפריזה מסיבות ברורות בממדי ההגירה הערבית לארץ), ולכן זו אינה לגיטימית וזו לגיטימית לחלוטין.

    יובל

  24. אז סלאמה הייתה קיימת או לא? הגיב:

    לא מובן לי מה אתה מנסה לטעון:

    כל גל הגירה סיבתו המרכזית היא כלכלית, שהרי אנו המרכסיסיטים איננו מאמינים באידיאולוגיה הבורגנית המנסה לייחס ללמהגרים אידיאולוגיה דתית, פוליטית או אחרת.

    מכאן שהן המהגרים היהודים והן המהגרים הערבים פעלו מאותם נימוקים בדיוק – כלכליים.

    ואם הנימוקים דומים, מדוע מניעיו הכלכליים של הפלח הערבי שהתנחל בארץ ישראל בתחילת המאה ה20 "מוצדקים" יותר מאלה של המתנחל היהודי?

    ומלבד זאת על מה אתה מסתמך כשאתה אומר כי התעמולה הציונית הגזימה במספרי ההגירה הערבית לארץ ישראל במהלך המאה ה 20?

    הנתונים נעולים מן המפות מאוששות לחלוטין את העובדה שחלק ניכר מן היישובים הערביים לא היה קיים כלל בסוף המאה ה19 ומכאן שרוב ההגירה הערבית לא"י המערבית התרחשה במאה השנים האחרונות.

    אגב, רוב הכפרים שמופיעים במפת הקרן במישור החוף הישראלי – ג’סר-א-זרקא, קלנסווה, טייבה ועוד – נוסדו על ידי קולוניאליסטים מצרים שפלשו לארץ ישראל עם צבאו של מוחמד עלי באמצע המאה ה19.

  25. יובל הלפרין הגיב:

    אום אל פאחם מופיעה בתעודות מימי מסעות הצלב.
    כל יישוב שחלה בו השתמרות השם היה קיים כנראה פחות או יותר ברציפות, הרבה לפני הכיבוש הערבי במאה השביעית לספירה:
    יפו, עכו, חיפה, צרעה, אשתאול, בית דגן, סכנין, צפורייה, ברעם, טורען, ביסאן, עין שאמס, ענא ("אונו"),בית גוברין, לה-ג’ון (לגיון, מגידו), בני בוראק ועוד ועוד.

    זו ארץ שרובה מדבר וכולה ענייה במים ומשאבי קיום אחרים. לא אמורים לחיות בה בצפיפות, לא היו בה מרחבי אינסוף להגירת מיליונים.
    מי שלוקח מקום כזה ופותח אותו להגירה בלתי מוגבלת של בני עם אחד או דת אחת לא "בנה את הארץ", להפך, הוא הרס את הארץ ובנה תחתיה בטונדה אפורה, צפופה ודוחה.

    מה ההבדל? כולם מונעים ממניעים כלכליים, אבל יש מנשל ויש מנושל., מה ההבדר בין קאובוי לאינדיאני?

  26. עופר ליובל הגיב:

    בעצם אתה אומר מה שאני אומר: צריך להחזיר את נתניה לפלסטינים ברגע שיחזירו את מנהטן לאינדיאנים או את לונדון ופריס לקלטים. לא קודם.

  27. מנהטן לאינידאנים או יוהנסבורג לשחורים? הגיב:

    בוא נחזיר את נתניה לפלסטינים כשיחזירו את יוהנסבורג לשחורים, את אסטוניה לאסטונים, את ממפיס, טנסי לעבדים השחורים….

    אופס, רגע, רגע, אבל את כל אלה "החזירו" כבר, לא? מה קורה כאן?

    תביעה פוליטית ואנושית בסיסית לשיויון זכויות מוצגת אל ידי מתנגדיה ערלי הלב כחלום אוטופי בלתי אפשרי ולא מעשי, זה מה שקורה כאן

    וכמו שאחיהם לדעה בדרום אפריקה, במיסיסיפי, או ברוסיה התבדו, גם הם יאלצו לחיות עם קצת יותר אנושיות ממה שהם רגילים. זה מה שיקרה כאן

  28. עיוות ולא יותר הגיב:

    האסטונים או השחורים בדרא"פ חיו תחת שלטון דיכוי. אף אחד לא הציע להחזיר שום דבר לאף אחד, אלא לתת לכל קבוצה מדינה היכן שהיא נמצאת ומהווה את הרוב, תוך שמירה על שוויון זכויות לכל האזרחים.ואולי עדיף לא כמו הפתרון האסטוני – לא כדאי להשאיר את המתנחלים במקומם, מכיוןן שאד גורלם יהיה הרבה יותר גרוע מאשר של דוברי הרוסית באסטוניה.

  29. מישהו פה התבלבל הגיב:

    על זה בדיוק מדובר – לא להחזיר טריטוריה לאנשים, אךא אנשים לטריטוריה, כדי שיחיו בה במדינה שויונית ולא גזענית, "יהודית", "מוסלמית", או אחרת. נורא פשוט: בדיוק, אבל בדיוק, כמו בדרום אפריקה. אבל לכם הציניסטים נוח להציג את זה כמו "מנהטן לאינדיאנים" (כלומר, חלום לא מעשי) במקום "שיויון זכויות מלא לאינדיאנים במנהטן", כמו שהתביעה לביטול זכויות היתר היהודיות בפלסטין היא בעצם

  30. טעות קטנה לגבי האסטונים… הגיב:

    אף אחד לא הוציא את המתנחלים הרוסים (שהגיען לשם בתקופת השלטון הסובייטי רחמנא לצילן) מאסטוניה ואף אחד לא הביא במקומם את אסטונים שהורחקו מאסטוניה או בתוך אסטוניה בזמן השלטון הסובייטי. באותה מידה, אף אחד לא החזיר את הצ’כים ממוצא גרמני שגורשו בהמוניהם מחבל הסודטים והושיב אותם חזרה במקומותיהם במקום הצ’כים שהושבו שם במקומם וכו’ וכו’ וכו’.
    במקום לנסות להחזיר גלגלים אחורה, מוטב לתת לכל עם להקים מדינה בגבולות שבהם הוא רוב עם שוויון זכויות אזרחי למיעוטיםצ שבו. זהו הפיתרון שמוכר כ"שתי מדינות לשני עמים" ושדומני שחד"ש קידמו בגאון במשך שנים רבות וקצת פחות בגאון לאחרונה לאור התחרות מצד המפלגות הערביות הימניות בל"ד ורע"ם

  31. Joe הגיב:

    Mr. Mizrahi writes in the above mentioned article that “The association made of the national park a part of the campaign to gain control over the village and dispossess its original residents…”

    The original residents of Silwan were Jews of Yeminite descent who settled there in the 1800’s and were driven out by poor and violent Arab laborer-immigrants to Palestine in the 1930’s. Before these Jews built Silwan it was nothing but a barren hilltop during the previous 700 years.

    Get your facts straight.

  32. עופר הגיב:

    מכיוון שהדיון נמשך, אציין שנושא החלוקה לא עלה בדרא"פ וארה"ב מכיוון שפרט לקבוצות שוליים קיצוניות, כל האמריקאים – שחורים ולבנים, תושבי הדרום ותושבי הצפון, ראו את עצמם תמיד כשייכים לאומה האמריקאות. אפילו הקונפדרציה של מלמת האזרחים היתה פיקציה שנועדה לנסות לשמר את העבדות. בצורה דומה כל תושבי דרום אפריקה, ראו את עצמם תמיד כשייכים לאומה הדרום-אפריקאית ולא לאיזו "אומה שחורה" או "אומה לבנה". זה לא המצב בארץ.

  33. To Joe הגיב:

    The Jews of Yeminite descent did not "settle" in Silwan, they were settled there by the Ashkenazy zionists who didn’t want them to live among the shkenazies themselves, and thought the’d fit better in the arab village (which did exist then) by their language skin colour and being "natural workers", just like in the motor house in Kibbutz Kinneret, etc. You can hear more about it if you join the English tour organized by the author of the article above. Anyway, I think that these questions matter less than the fact that today Silwan is a preety large town, with totaly real people living in it. The question is what’s gonna be with them now.

  34. Libovitz הגיב:

    הנחת היסוד של ימינו נוטה לראות את המצב הקיים כך: ארץ ישראל – ביתו הלאומי של העם היהודי – בחלקה המערבי היא ארץ ישראל כולה שעליה היה מנדט בריטי ושממנה נושלו הערבים בידי היהודים. הערבים הם תושבי המקום המקוריים לעומת היהודים שעלו לארץ לא שוממה. ישיבתם של יהודים בחלק הארץ הנחשב ערש המולדת היהודית הנו קולוניאליזם ולא המשכה של התיישבות עתיקת יומין.

    כמה זמן שלטו הערבים בארץ ישראל? ממה נובעת התביעה למדינה ערבית? היה שלטון ערבי עתיק יומין או שמא קצר מועד? כולם מכירים כנראה את העובדות אך מתעלמים מהם בשל אינטרסים זרים. אינטרס זר הוא שהביא את צרפת ובריטניה למסור את צ’כוסלובקיה בידי היטלר. אינטרס זר הוא שדרבן את בריטניה לעקור את עבר הירדן המזרחי מהעם היהודי לטובת אמיר ערבי. אינטרס זר הוא שהביא את האו"ם לידי הצבעה כי הציונות הנה גזענות. אינטרס זר הוא ששלל מישראל להסתייע במדינות אירופה במהלך מלחמת יום הכיפורים. פעם אחר פעם מסרבים מנהיגים יהודים לקרוא את המפה הבינלאומית המדינית. אולי אינם מסרבים לקרוא אך להסיק מתוך כך את המסקנות הנדרשות. אולי מסיקים הם את המסקנות הנדרשות אך אינם פועלים למילוי מסקנותיהם. אולי פועלים אך תמיד זה מאוחר מדי ומעט מדי.

    מהיכן הנועזות לתביעה ערבית על ארץ ישראל? שכן, "התקופה שבה שלטו בקיסרות מדמשק ואפשר לקרוא לה קיסרות "ערבית" נמשכה פחות ממאה שנה, ועוד באותו פרק זמן החלה לשקוע"1, כך סיכמו ההיסטוריונים הרוורנד ג’יימס פארקס ודוד ג’ורג’ את הטענה הערבית הקובעת כי בארץ ישראל הייתה ישיבה של ערבים מזה מאות בשנים. ההיסטוריון הוגארת מצא כי אותה נוסחה יפה גם למצרים וצפון אפריקה, מקום שם היו גם הנשלטים וגם שליטיהם "לא ערבים". לאמיתו של דבר הקיבוץ הערבי הנו יותר קיבוץ לשוני מאשר לאומי. מי שקובע כי התושבים המקוריים של ארץ ישראל הם עממים ערבים פשוט אינו יודע מה הוא סח. לא די שמעולם לא היה שלטון ערבי פלשתינאי אלא, ששלטון שכזה – ערבי – היה אך לעשרות שנים בלבד.

    למעשה, הגזע הערבי הוכחד ונעלם בארץ ישראל על ידי מחלות, כאשר מס’ הערבים שהיו בארץ ישראל במאה הראשונה עמד על מתי מעט. בתוך שנתיים לא נותרו עוד ערבים בארץ ישראל. לעומת זאת דוברי ערבית ממוצא פרסי או סורי היו וחלקם אף התאסלם. חלקה האחר התנצר, ובטעות נחשבים הם ערבים נוצרים, למרות שהגזע הערבי נכחד בארץ ישראל.

    אף כניסתו של צלאח-א-דין לארץ ישראל הייתה מלווה באנשים בעלי לאום שונה וההגדרה של המונח ערבי, הפך להיות חברתי ולא אתני, על שום הזהות המוסלמית והשפה הערבית. לדברי ההיסטוריון ברנרד לואיס, "נגזרת "הזהות" הערבית החדשה מהשפעת המערב…היא שרואה בעמים דוברי הערבית אומה או קבוצה של אומות אחיות במובן האירופי, המאוחדות על ידי טריטוריה משותפת, לשון ותרבות ושאיפה משותפת לעצמאות מדינית".2

    מקור אנציקלופדיה בריטניקה משנת 1911, מוצא כי אוכלוסיית ארץ ישראל מורכבת מקבוצה מגוונת של אוכלוסים, "שזיקותיהם האתנולוגיות מצטרפות בתחילת המאה ה-‏20 לחמישים לשונות של ארמנים, יוונים ואיטלקים, מושבות תורכמנים, פרסים, אפגנים, כורדים, "טמפלרים" מגרמניה, בוסניקאים, צ’רקסים, בדווים, אלג’ירים וסודנים, שומרונים וכמובן יהודים". הרכב האוכלוסייה הוא הטרוגני ואינו מושתת על קבוצה אתנית אחת בעלת מאפיינים לאומיים. מכאן, ש"העם הפלשתינאי" אשר דברו נשמע מקצה העולם לקצהו השני מעולם לא היה קיים, למרות הדיבורים הרמים על התיישבות של מאות בשנים.

    טיעון נוסף אשר מפריך את הטיעון הערבי הוא היותה מיושבת ולא ריקה, על פי המימרה הידועה, "ארץ ללא עם לעם ללא ארץ". מכאן שכל האשמות כלפי ראשי הציונות על שלא הבחינו בתושבים הערבים בארץ ישראל, חסרי כל בסיס. כי באמת ובתמים, הארץ הייתה שוממה. שממונה של הארץ תוארה על ידי הארכיאולוג הבריטי תומאס שו כי ארץ ישראל "חסרה אנשים שיעבדו את אדמתה הפוריה". סופר והיסטוריון צרפתי איש המאה ה-‏18 הרוזן קונסטאנטין פראנסואה וולניי, תיאר אותה כארץ חרבה.

    אך לנוכחות היהודית התייחס משקיף בריטי במאה ה-‏19 אם גם בבוז, "כי רוב התושבים בירושלים הנם יהודים".3

    הסופר הנודע מארק טווין תיאר את ארץ ישראל בעצב רב, "חזיונות מסעירים אינם מתרחשים עוד בעמק יזרעאל. מהלך שלושים מיל אין אפילו כפר אחד ערירי. יכול אתה לרכב עשרה מילים בסביבה זו ולא תראה עשרה בני אדם".4

    סופרים רבים באותה תקופה תיארו את ארץ ישראל כארץ חרבה ועזובה, דבר הסותר את טענת הערבים על היות הארץ מלאה בתושבים – שהם התושבים המקוריים. הקולונל צ.ר.קונדר בספרו "חת ומואב", פסק בשנות ה-‏80 של המאה ה-‏19 כי ארץ ישראל היא "ארץ הרוסה".

    יתרה מכך היא העובדה כי יישובם של יהודים מאות בשנים קודם לכן, ביהודה, בגליל וברצועת החוף, הוחרבה ויהודים היגרו בשל עוינות השלטונות הכובשים. אך מעולם לא פסקה. ריכוזם הגבוה היה בחברון, בירושלים, בכפרים סביב ירושלים ביהודה, בעזה, בגליל, בטבריה ואף בלבנון. לעומת זאת, התיישבות קבע של ערבים כמעט ולא הייתה נוכחת, שכן, הערבים חיו חיי נדידה ותיאר זאת עשרות שנים מאוחר יותר, הלורד אורמסבי גור, כי "תמיד הייתה מידה ידועה של נדידה ממקום למקום בתוך העולם הערבי".5

    זאת אומרת, כי ישיבתם או הימצאותם של ערבים כתושבי קבע מזה מאות בשנים נסתרת על ידי העובדות ההיסטוריות, שהארץ לא הייתה מיושבת אלא ריקה ושוממה, יישובי קבע ערבים היו ריקים או כמעט ולא היו בנמצא והיסוד הלאומי, שלכאורה הנו ערבי אתני הוא מעוות, שכן העממים השונים שנמצאו בארץ ישראל דיברו ערבית אך מוצאם האתני היה שונה. העממים שישבו בארץ ישראל במאה ה-‏19 לא היו אלה שכבשו את ארץ ישראל עם חילות הנביא מוחמד. היישוב הדליל שלימים יטענו תושבי הקבע שהם התושבים "הערבים" המקוריים של הארץ, לא היו אלא, מוסלמים שהובאו ארצה על ידי התורכים כדי להילחם בבדווים.

    הצ’רקסים הובאו בשנת 1878, המוסלמים של צפת ברובם הם ממוצא כורדי ומאורי. לכן, גם הטענה כי היהודים "דחקו" את הערבים ממקום מושבם מזה אלפי שנים או מאות שנים חסר כל ביסוס היסטורי עובדתי.

    לחיזוק טיעון זה, אצטט את פיסקה 14 מתוך דו"ח הועדה המלכותית – דו"ח פיל:
    "מיד לאחר שתמה מלכות הצלבנים עלו כ-‏300 רבנים לרגל מפרובאנס ומפלאנדריה לקומם את הקהילות היהודיות שהצלבנים ניסו בלי הצלחה לעקרן מן השורש. בתקופת הצלבנים, אלף שנה לאחר נפילתה של המדינה היהודית היו יישובים יהודיים בכל פינות הארץ".

    בכל פינות הארץ התיישבו יהודים, אך הם היו נרדפים בידי המוסלמים. טבח רדף טבח. כל זאת אני מזכיר בשנים 1491. לאחר כיבושה של הארץ בידי תורכיה הוחרפו הרדיפות אחר היהודים מצד המוסלמים והקהילות בארץ ישראל הצטמקו בהדרגה. נוספו לאלה הגליות וגירושים. לדוגמה, בצפת שהייתה מרכז רוחני ליהודים, ומנתה כ-‏15 אלף יהודים, שדיברו ערבית ועברית, במאה ה-‏16, הוגלו אלף יהודים מאותה העיר לקפריסין.

    בעקבות הרדיפות בערים המרכזיות בנו היהודים מרכזי קהילה בחברון, בעזה, רמלה, שכם, גליל, חיפה, עכו, קיסריה, ועוד.6

    לרדיפות היהודים הייתה משמעות רבה ביותר על קיומו של היישוב היהודי בארץ ישראל. המוסלמים והאפנדים למיניהם שהטילו מסים כבדים, רדפו מתוך קנאות דתית ורשעות לב, הבריחו יהודים רבים מהארץ ויישובים רבים ננטשו או הוחרבו. תהליך זה נמשך עד תחילת המאה ה-‏19, אשר לראשונה בתולדות הארץ מספר היהודים הפך ל-הנמוך והקטן ביותר.

    המוסלמים שחיו בארץ ישראל לא היו תושבי קבע, או פלשתינאים ילידי המקום, כי אם נודדים ממקום למקום אחר עבודה. כ- רבע מכלל המוסלמים בארץ ישראל הכולל את עבר הירדן המזרחי, היו תושבים חדשים.7

    משך כל המאה ה-‏19 יישב השלטון העליון זרים בארץ ישראל. היו אלה בעיקר חיילים ומשרתים. דיווחים רבים של הקונסוליה הבריטית באותה העת דיווחה על חדירתם של זרים מרחבי הארצות השונות. היו אלה יוונים, אלג’ירים, כורדים, בדווים, מצרים ותורכים.

    חרף חדירת אוכלוסים זרים, נשארה הארץ ריקה ושוממה. יחד עם זאת, האוכלוסייה היהודית החלה לגדול שוב ובאמצע המאה ה-‏19 כבר היו רוב התושבים בירושלים יהודים, כמו כן, בחברון, בצפת וטבריה.

    החלה גם בנייה של קהילות יהודיות חדשות לאחר מכן. פתח תקווה, חדרה, ראשון לציון ועוד יישובים. אולם, בנייתם של אלה הביאה לישיבתם של ערבים המחפשים אחר תעסוקה. ליד המושבה החדשה ראשון לציון באו בעקבות ארבעים משפחות יהודיות פי עשרה ויותר משפחות ערביות ממצרים וממקומות אחרים.

    התפתחות הישוב היהודי בארץ ישראל, הביאה לידי הגירה ערבית אשר הייתה מבוססת על פי המסורת של הנוודים הערבים מאז תמיד. חיפוש אחר מקורות תעסוקה. כמו כן, מכיוון שלא נמצאו מספיק יהודים מוכשרים בחקלאות הועסקו הערבים ובני לאומים אחרים. תעסוקה זו חייבה את ישיבתם סמוך ליישובים היהודים המתפתחים כמו בבית דגן, ביאזור ועוד מקומות.

    אלא, שההתנכלות של המשטר התורכי, של האפנדים, בדווים ובעלי אינטרסים אחרים, יצרו מצב בו ליהודים היה קושי רב לפתח את היישובים היהודים ולקלוט מספר רב יותר של יהודים. כל הנזכרים לעיל, חברו כדי למנוע את העלייה היהודית, את פיתוח התשתיות החקלאיות ואת המשק היהודי. בנוסף החל לו מסע של רצח יהודים על ידי מוסלמים תוך העלמת עין מצד המשטר התורכי.

    ההגבלות על עלית היהודים מצד אחד והצורך לפתח את הישוב היהודי, הביאה את היהודים להעסקתם של לא יהודים. הדבר אף נעשה בעידוד הממשל התורכי, לשם הגירתם של ערבים אשר בזמנים מאוחרים יותר יתפסו את מקומות העבודה של עולים יהודים.

    "העובדה" שנעשתה לה מן הסתם כעובדה אשר אין להטיל בה ספק, היא היות הערבים "עקורים" ממולדתם מזה מאות בשנים, הנה פרי סילוף ועיוות העובדות ההיסטוריות. העקורים האמיתיים למעשה, הנם היהודים.

    ב-‏1945 ועדת החקירה האנגלו-אמריקנית מצאה כי הישוב היהודי גדל מ-‏84 אלף תושבים ב-‏1922 לכדי 554 אלף תושבים. גידול זה, נקבע בדו"ח, הנו פרי העלייה היהודית. אך ממצאי הדו"ח מביאים נתון מעניין לא פחות, על גידול של הערבים במספר רב יותר מזה של היהודים וזאת לא משום הגירתם של ערבים לתוככי הישוב היהודי, אלא, הריבוי הטבעי.

    נראה אך מפליא הוא שריבוי טבעי שכזה, אשר במשך מאתיים השנים האחרונות עמד מספר הערבים בשיעור דומה, ביחס בין תמותה לבין ילודה, השתנה בצורה שאפילו היקפי העלייה היהודית לא יכלה לו. אולם, באותו דו"ח עצמו ניתן למצוא הסברים המפריכים טיעון זה, ולהיווכח כי לא המדובר בריבוי טבעי. הן משום שתנאי התברואה אצל הערבים לא התקדמה בצורה נאותה ולפיכך, שיעור התמותה לא פחת, והן משום ששיעור הילודה ביחס לשנים אליהם מתייחס הדו"ח נמוך בהרבה מן התוצאות הרשומות.

    בדו"ח עצמו נרמזת האפשרות להגירה ערבית המונית מהארצות השכנות.8

    הבריטים התנו את עליתם של יהודים לארץ ישראל, בתירוץ הידוע, "יכולתה הכלכלית של הארץ לקלוט מהגרים". נימוק כלכלי גרידא. לכאורה, היה צריך לצמצם את תופעת הפועלים הזרים הבלתי חוקים לטובת תעסוקה שתהיה מיועדת לעולים היהודים שזה מכבר הגיעו ארצה. אך זה לא נעשה. הבריטים לא הכירו בצורה רשמית בהגירה ערבית מתחומי הארצות השכנות, ובבעיה שיצרו לעולים היהודים אשר את מקומם תפסו. יחד עם זאת, קיימות הודאות של מחלקות הממשל הבריטי על חוסר יכולת לאמוד את המהגרים הלא יהודים. למעשה, הפיקוח על הגירתה של אוכלוסייה כלשהי כוון כלפי האוכלוסייה היהודית. זו אשר הובטח לה בכתב המנדט הבריטי לסייע ולפתח יישובים צפופי אוכלוסייה יהודית, ולפתח את כלכלת הארץ.

    על ההגירה הערבית לארץ ישראל אמר וינסטון צ’ר’ציל ב-‏1939, "…הערבים לא די שאינם נרדפים על ידי היהודים אלא, שהצטופפו בארץ והתרבו בה עד שגדל מניינם למעלה מכל שיעור שבו יכלה אפילו יהדות העולם כולו להגדיל בה את מנין היהודים".9

    ועדת המנדטים של חבר הלאומים פרסמה ב-‏1934, רשומה מתוך ראיון של מושל אל חורן, בו הוא מציין כי 30 אלף חורנים חדרו לארץ ישראל והתיישבו שם. לא סתם התיישבו, אלא, השתקעו. בדוחות פנימיים בין הרשויות הבריטיות ניתן למצוא רישומים על הגירתם של סורים, לבנונים, עבר ירדנים, חורנים, מצרים, סעודים, לובים, פרסים ועוד. אך בדוחות הרשמיים של ועדות החקירה קיימת נטייה להסתיר נתונים אלה.

    מהגרים ערבים אלה, שתפסו את מקומות העבודה המיועדים לעולים יהודים, השתקעו על אדמות אשר היו מיועדות לבנייה צפופה של ישובים יהודים, שולבו בנקל בפעילויות טרור אלימות נגד היהודים. הם שולהבו והוסתו על ידי ראשי המשפחות הערביות החזקות, אם על רקע דתי, לאומני או כלכלי.

    המדיניות הבריטית כלפי ההגירה הבלתי חוקית הייתה הסכמה שבשתיקה, וננקטו צעדים רק במקרים חריגים מנקרי עיניים. לרוב "הולבנה" ההגירה הבלתי חוקית. בעקבות מקרי האלימות החלו הבריטים לנקוט במדיניות מגבילה…כלפי היהודים.

    כך החלה להתפתח לה התעמולה כי היהודים מנשלים את הערבים מאדמתם מזה מאות בשנים. היהודים מציפים את הארץ מעל ליכולתה הכלכלית. זאת למרות העדויות הרבות על הגירה בלתי חוקית שיש לה ממדים של ממש ויש בה קביעת עובדות והשלכות פוליטיות חורצות גורל. היעדרם של מקומות תעסוקה נבעו מתפיסתם על ידי הערבים המהגרים הבלתי חוקיים.

    משוואה פוליטית זו על גורלה של ארץ ישראל מעולם לא זכתה להכרה כאל דבר אשר קיימת לה השלכה מרכזית כלפי הבית הלאומי של העם היהודי. העיוות והסילוף הבריטי אשר התקיים לו בכל הדוחות הרשמיים, מנה את מספרם הכולל של הערבים בכלל ארץ ישראל המזרחית והמערבית אשר מנה בשנת 1918 כחצי מיליון ערבים לעומת מאה אלף יהודים. אולם ההתייחסות הנוגעת לגורלה של ארץ ישראל המערבית שואבת את מספרם ומניינם של הערבים מכלל ארץ ישראל ולכן נוצר הסילוף שנראה, כי במקום בו גרו יהודים או הנוכחות היהודית הייתה רבה יותר, מספרם של הערבים עלה על מספרם של היהודים. ההתייחסות למניינם של היהודים היא רק כלפי ארץ ישראל המערבית, בעוד שמניינם של הערבים כולל את ארץ ישראל המזרחית והמערבית גם יחד. מכאן גם בסיס הטעות היסודית להנחה כי היהודים דחקו את רגליהם של הערבים מאדמותיהם. הפרכת הטיעון הזה חייבת להתייחס למניינם של היהודים בחלק המערבי של ארץ ישראל מול מניינם של הערבים באותה חלקת ארץ. דווקא אחד מאבות הספר הלבן, מלקולם מקדונלד, הטעים כשאמר ב-‏1939: "אין הערבים יכולים לטעון כי היהודים מגרשים אותם ממולדתם. אני סבור שלולא בא אפילו יהודי אחד לארץ ישראל אחרי 1918, הייתה האוכלוסיה הערבית בארץ ישראל המערבית עומדת עדיין בערך על המניין בו התייצבה תחת שלטון התורכים, כ-‏600 אלף". מספר הערבים באותה שנה עמד על כ- מיליון!

    אך גם בטיעון הזה, נעוצה בעיית הגישה שאומצה לה, שכן, 600 אלף ערבים חיו בכל רחבי ארץ ישראל המזרחית והמערבית גם יחד, ולכן, גם מספר זה אף שמופיע בטיעון שאמור להפריך את טענת הערבים, טעות ביסודו.

    למעשה, בשנים של תחילת ההתיישבות היהודית(1882), מנתה האוכלוסייה המוסלמית כ-‏200 אלף, בארץ ישראל המערבית. אז כיצד זה הגיע מניינם של הערבים המוסלמים עד ל-מיליון איש, כעבור חמישים שנים?! אולי אחת הסיבות, היא העובדה כי המפקדים הבריטיים התייחסו לכל דוברי הערבית כאל ערבים ולא עמדו על מוצאם האתני. לכן, בנקל אנו נמצא כי הגירה בלתי חוקית, התעלמות ממוצא אתני, סילוף ועיוות מניין הערבים בארץ ישראל ביחס לחלקת הארץ המערבית, הביאו לגידול פראי במספר הערבים הרשומים כתושבי הקבע של המקום.

    למעשה, אם נחדד את הסיפא נמצא כי בכל האזור העתיד להיות מיושב על ידי יהודים, עומד מספר הלא יהודים(בני לאומים שונים) ב-‏1893, על כ-‏92 אלף תושבים. מספרם של היהודים באותה העת עמד על למעלה מ-‏60 אלף תושבים, למרות הגזירות התורכיות.

    הדברים לעיל מתייחסים אף לנוכחות הערבית ביהודה ושומרון לאחר התיישבות היהודים המחודשת; אם בתחילת המאמר נוכחנו לראות כי הארץ הייתה ריקה ושוממה ומספרם של הערבים היה מעט ביותר, התושבים היהודים בשומרון ויהודה נדחקו מיישוביהם בעידוד השלטונות המוסלמיים. התושבים הערבים ביהודה ושומרון שהחלו להתרבות החל מההתיישבות היהודית המחודשת ב-‏1882, מנו למעשה רוב מכריע רק מאז תחילת המאה ה-‏19. אותה מאה אשר מספר היהודים ירד בצורה משמעותית ביותר. אחיזתם בקרקע נבעה בעיקר מיכולת ההתפתחות הכלכלית של הישוב היהודי. עובדה היא כי מספרם הוכפל עד 1948. ביחס להתפתחות המשק היהודי. לעומת זאת, הערבים באותו השטח שהפך למדינת ישראל בקווי הפסקת האש של 1949, לא רק שמספרם הוכפל, אלא, אף למעלה מזאת. מ-‏92 אלף תושבים לא יהודים, בשנת 1893 עלה מספרם לכדי 462 אלף תושבים, בשנת 1948.

    ז"א שאם מספר הלא יהודים היה צריך לעמוד בשטחי המדינה העתידה לקום ב-‏1948, על כ-‏200 אלף תושבים, ומספרם עמד על כ-‏462 אלף תושבים הרי שלמעלה מ-‏200 אלף לא יהודים – ערבים – לא הפכו לפליטים, בעקבות מלחמת העצמאות, אלא, "לחוזרים" למדינת האם המקורית שלהם.

    ב-‏1968 ערך הגיאוגרף, פרופ’ משה בראוור מאוניברסיטת תל אביב, מחקר על מוצאם של התושבים ביש"ע, ועל התושבים הערבים ישראלים. מחקר זה סקר למעלה מ-‏200 ישובים ערבים במדינת ישראל. במחקר נמצא כי רובם המכריע של התושבים הגיעו בשנות ה-‏30 של המאה ה-‏20. כפרים אחדים למשל, מקורם במצרים, בסוריה, בתימן ובארצות נוספות. בנוסף נמצא כי בישובים רבים בירדן, ישנם תושבים אשר להם קרובי משפחה פליטים שעזבו את שפלת החוף של ישראל, עם תחילת מלחמת העצמאות. קרובי משפחה אלה, הפכו "לפליטים" ונשארו כך בשל קצבאות הסעד ולא חזרו למקום יישובם. לדברי בראוור מצרים רבים הגיעו ליפו וסביבותיה ואל עיירות נוספות לאורך רצועת החוף ולעזה. נמצא כי שיעור התיישבותם של הערבים הקבילו להתפתחותם של משקי ההדרים, הבנייה ואחרים.

    הכפרים שמצא בראוור שעיקר יושביהם מצרים: ג’וליס, יבנה, קסטינה, בית דגן, ג’לג’וליה, יאזור, יהודיה, צפוריה ועוד.10

    חשוב להדגיש כי דברים אלו ידועים היטב לתושבים עצמם, וכי הלך הרוחות הזה נשמר והתקיים בצלה של מורשת מולדת האם. אולם, כניסתם של אנשי אש"ף אל האוכלוסייה הערבית ביש"ע וביתר שאת, מאז הסכמי אוסלו האומללים, הרי שמכורח המציאות המפחידה, החרישו התושבים את העובדות הללו והתאחדו תחת זהות בדויה, "פלשתינאית". תהליך יצירת האתוס הפלשתינאי, שכולו בנוי על יסוד השמדתה של מדינת היהודים, יצר אמיתות ובדיות שהתערבבו ובנו היסטוריה חדשה אשר נסמכת על "מחקרים" מבית מדרשו של אש"ף.

    הרכב האוכלוסייה הערבי במדינת ישראל וביש"ע מורכב מזהויות אתניות שונות ורבות. המרכיב הלאומני בזהות הפלשתינאית מבוסס בנוגע להשמדתה של ישראל, הוא בעיקר פרי התעמולה הפוליטית של ראשי הטרור. כי מאחורי האחדות בנוגע לגורלה של ישראל אין אחדות לאומית ממשית של האומה הפלשתינאית.

  35. א.ד גורדון הגיב:

    מה, זה באמת ישעיהו ליבוביץ’?? איזה קטע, המתים קמו מקברם והם מצביעים למרזל.

  36. אפרת אסף הגיב:

    ארכיאולוגיה בשרות אלעד – מה שקורה בסילוואן – עיר דוד הוא רתימת הארכיאולוגיה והארכיאולוגים לשירותה של קבוצה בעלת אידיאולוגיה ימנית משיחית שמטרתה סילוק הערבים מירושלים ומישראל בכלל. הם משתמשים בארכיאולוגיה כדי לבצע את זממם ולמרבה הצער זוכים לשיתוף פעולה מלא של מוסדות המדינה ושל רשות העתיקות.
    נראה שרשות העתיקות שתקציבה קטן אינה בוררת עם מי לשתף פעולה כדי למלא את הקופה וכך נעשות החפירות בסילוואן במימון אלעד וברובע המוסלמי במימון עטרת כוהנים.מן הראוי שרשות העתיקות תהיה גוף עצמאי שיוכל לדאוג ולטפל בענייני הארכיאולוגיה ללא תלות בגופים כאלו. לדעתי עדיף לא לחפור בכלל מאשר לעבוד בשרות ארגונים אלו.
    דבר נוסף שיש לזכור עם כל החשיבות של הארכיאולוגיה אנשים חיים חשובים יותר. רשות העתיקות עצמה מצדיקה הריסת אתרי חפירה לצורך בניית בתים וכבישים בכך שיש להתחשב באנשים שחיים במקום ובצרכיהם.
    על אחת כמה וכמה כשמדובר בהריסת בתים של אנשים לצורך חפירה ארכיאולוגית, מעניינת ככל שתהיה ברור שאין לכך הצדקה.
    אפשר לדאוג שהמקום לא יפגע ולא תעשה פעילות בנייה שתפגע בו גם מבלי לחפור. לא נורא אם נשאיר משהו לדורות הבאים. ודאי יהיו להם אמצאים טובים יותר.
    לסיום, המקרה של סילוואן בעיתי במיוחד כי לא מדובר רק בפינוי אנשים מבתיהם כביכול לצורך חפירה ארכיאולוגית. במקרה שלהם מדובר בעצם במהלך שהמשכו גירושם מירושלים בכלל.
    כידוע, לערביי מזרחי ירושלים אין אזרחות ישראלית מהכיבוש ב- 67 הם בעצם על תקן תושבים זמניים. הם נושאים, אמנם, תעודה כחולה אך צפויים לגירוש בכל רגע אם לא יוכיחו כי הם אכן גרים במזרח העיר.
    גם אם יקבלו הון עתק עבור בתיהם יהיה להם קשה מאד למצוא מקום אחר במזרח ירושלים בו יוכלו להקים בית חדש וממילא אין להם סיכוי, לקבל רשיון בנייה.
    אם יעברו לגור מחוץ למזרח העיר יאבדו את התושבות שלהם. הם לא יוכלו יותר להכנס לעיר לצורכי עבודה, לימודים הם גם לא יוכלו לבוא לבקר את קרוביהם וחבריהם.התוצאה תהיה שלא יוכלו לגור יותר בירושלים. זו המטרה הסופית של אנשי אלעד ותומכיהם.
    כואב לי על האנשים שמאויימים בגירוש מבתיהם וכואב לי על הארכיאולוגיה שהיא תחום כה מעניין ויפה ושיכולה לשמש לקירוב לבבות ואחווה ואילו כאן משמשת לגזל ודיכוי.

  37. לתמר ארנסון הגיב:

    אני מסכימה לגמרי. רק תיקון קטן: גודל האוכלוסיה הפלסטינאית בשטחים היא למעלה משלשה וחצי מיליון (בגדה המערבית בלבד, לפני שנתיים, היו למעלה משני מליון, ועוד כמיליון וחצי בעזה).

הגיבו ללנין לשטיין

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים