הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-31 בינואר, 2008 17 תגובות

חורף בבלגרד. לפני ששוב עלתה הטמפרטורה מעל האפס, הקור המקפיא ששרר בחוץ לא הצביע על מערכת הבחירות הלוהטת לנשיאות בסרבייה. בימים שקדמו לסיבוב הבחירות הראשון, שרר ערפל כבד בעיר. העיר כבר עטתה בכרזות המועמדים לבחירות, יותר מכל נוכח ובולט בחוצות העיר דיוקנו של מנהיג המפלגה הסרבית הרדיקלית, טומיסלאב ניקוליץ’. קלוז-אפ גדול של פניו עם הסיסמא, "שלכם מכל הלב" – ניבט כמעט מכל עבר. בשל הערפל הכבד לא ניתן היה לראות דבר במהלך נסיעה קצרה בכביש המהיר לשדה התעופה. רק פניו של ניקוליץ’ ניבטות לעברנו, מוארות, בערב בלגרדאי ערפילי וקר, מזכירות לעוברים ושבים מהי המשנה הפוליטית הפופלרית היום ביותר בקרב רבים מאזרחי סרבייה.

הסבב הראשון לבחירות לנשיאות בסרבייה התקיים ביום ראשון 20 בינואר, מתוך ידיעה ברורה שניקוליץ’ עומד לזכות אז במרבית הקולות ושציבור הבוחרים/ות ייקראו שנית לקלפיות בסבב השני והמכריע בו יתמודדו בוריס טאדיץ’ (מועמד המפלגה הדמוקרטית) וטומיסלאב ניקוליץ’. כך היה גם בבחירות הקודמות לנשיאות בשנת 2004.


פרשנויות רבות נשמעו לאחר סבב הבחירות הראשון, יש שטענו שבחירות אלה היו למעשה משאל-עם על עתידו של חבל קוסובו על מנת להכריע מה תהייה התגובה הסרבית הרשמית להכרזת העצמאות החד צדדית הצפויה בחודשים הקרובים על ידי ההנהגה האלבנית בפרישטינה. אחרים קבעו כי בחירות אלה הן מעין משאל-עם לגבי הצטרפותה (הרצויה או שלא) של סרבייה לאיחוד האירופי. אולם בחינה עניינית של התבטאויות המועמדים והבטחותיהם במהלך מסע הבחירות האחרון מגלה כי לא קיים למעשה הבדל משמעותי בין המסר של המועמד הרדיקלי והמועמד הדמוקרטי בנוגע לקוסובו. כולם כאחד הכריזו כי לא יוותרו על קוסובו שכן היא חלק בלתי נפרד מסרבייה.


המועמד היחיד שהשמיע מסר שונה היה מנהיג המפלגה הליברל-דמוקרטית, צ’דומיר יובאנוביץ’. יובאנוביץ’ בשנות ה-30 לחייו, היה ממנהיגי הפגנות הסטודנטים נגד סלובודן מילושוביץ’ בשנים 1996-7 ואחר כך יד ימינו של זוראן ד’ינד’יץ’, ראש הממשלה הרפורמיסט שנרצח בלב הבירה בשנת 2003. הוא וחבריו למפלגה הם בין הפוליטיקאים היחידים בסרבייה התומכים באופן חד משמעי ומפורש בעצמאות לתושבי חבל קוסובו. כרבע מיליון איש ואשה, רבים מהם צעירים ומשכילים מסרבייה נתנו את אמונם ביובאנוביץ’, 5.6% מתוך כ-4 מיליון בוחרים (אחוז ההצבעה בסיבוב הראשון היה גבוה במיוחד ועמד על 61%). בוחריו של יובאנוביץ’ הם אלה המבקשים/ות לראות את סרבייה משתנה ומתחדשת, מתנקה מעברה, מפשעי המלחמה, מפוליטיקה של שחיתות, אלימות ופשע. לא רק בעד עצמאות לקוסובו הצביעו, אלא גם בעד עצמאותם שלהם מכבלי העבר של שלטונו של מילושוביץ’ שעדין דומיננטי ונוכח כל כך בפוליטיקה הסרבית.


בסרטון תעמולת הבחירות של המפלגה הליברל-דמוקרטית נאמרו מסרים אלו באופן ברור ביותר: "העתיד חשוב יותר מהעבר"; "דרוש אומץ להילחם עבור מאה אחוז מהתושבים ולא עבור 15% מהטריטוריה"; "אני רוצה נשיא שמדבר על קוסובו אבל חושב עלי…"


בערב הבחירות צפיתי בשידורי הטלוויזיה ובאחוז הקולות שקיבלו המועמדים. יובאנוביץ’ נראה שעלה על הצפיות, הרי רבע מיליון בוחרים/ות נתנו בו את אמונם. סביר שרוב בוחריו יתנו את קולם/ן בסיבוב השני לבוריס טאדיץ’ מועמד המלפגה הדמוקרטית, המבקש להצעיד את סרבייה לעבר האיחוד האירופי. אולם בסיבוב הראשון היתה להם אופציה רהוטה יותר, לא מתפשרת. זו לא היתה הצבעת נגד, אלא הצבעת בעד – בעד העתיד. רבים מבוחריו של יובאנוביץ’, שיכלו להגר למערב אירופה או לארה"ב אך נשארו לחיות בסרבייה, רואים בו ובפוליטיקה שהוא מייצג עתיד לחיים אפשריים בסרבייה. אולם אחרי כל מה שעברו במהלך שנות ה-90, שנים של מלחמות והתמוטטות מוחלטת של כל מערכות החיים והמוסר במדינה, האפשרות ששוב תשלוט בסרבייה פוליטיקה של לאומנות והסתגרות מהעולם מפחידה יותר מכל. על כן, ב-3 לפברואר, בסבב הבחירות השני לנשיאות, יצביעו רבים מהם למועמד המפלגה הדמוקרטית בסרבייה, שיכול לנצח אך בקולות ספורים את מנהיג המפלגה הרדיקלית. תוצאות הבחירות הללו הן בעלות משמעות רבה לתושבי סרבייה גופא אך גם לתושבי האזור כולו.

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. דניאלה הגיב:

    אם-כן, הלוואי שינצח תאדיץ’ – ואף יותר מכך, אני מקווה בכל לבי, שישכיל לחהתנתק מן העבר המילושביצ’י ולנתק ממנו את סרביה, להכיר במציאות ולבחור באנושיות = הכרה מלאה בעצמאות קוסובה.

    הבלקן יכול להיות משכן-האחווה, אם רק תדע סרביה, לכלכל את מעשיה בשלמנות ובחכמה.

  2. יובל הלפרין הגיב:

    אני דווקא מקווה שהפודלים של נאט"ו יובסו.
    אלה שקרויים "ליברלים" כשמם כן הם: הם רוצים להיבלע בנאו ליברליזם, באימפריאליזם המערבי, ולהפוך את הבלקן כולו לזנה מידלדל של האיחוד האירופי.

    הסלובנים, הבוסנים והקרואטים ראו עצמם במשך שנים חלק מאומת הסלאבים הדרומיים (יוגו-סלאבים). המאבק הלאומי שם, נגד השלטון הטורקי ואחר כך האוסטרו-הונגרי, תבע לא עצמאות, אלא הקמת מדינה יוגוסלבית גדולה, וזו אכן הוקמה ב-1918.
    כשרצו הנאצים להמציא "לאומיות קרואטית", וכך להקים ממשלת בובות שתרצח יהודים וסרבים, הם נאלצו להביא מהגלות אדם בשם פאבליץ’, כי בקרואטיה עצמה לא הייתה לכך שום תמיכה (מפלגת האיכרים הקרואטית קראה לאוטונומיה, שהושגה ב-1931).
    כיום מנהיגי האסטוצ’ים הנאצים נחשבים גיבורים לאומיים בקרואטיה, ובמידה מסוימת גם משטרי הבובות בסלובניה ובבוסניה.

    יוגוסלביה הסוציאליסטית הייתה מופת לאחוות עמים, והיו בה אחוז ניכר של "נישואי תערובת".
    פירוק יוגוסלביה היה פשע של נאט"ו ביוזמת גרמניה (בבלקן אין גרמניה אחרת), ונועד להשלים את קריסתו של הגוש הסוציאליסטי לשעבר ולפוררו לשברי מדינות שיהיו תלויות בכל באירופה המערבית ובארצות הברית.
    זה בכלל לא משנה מה רצו ברגע נתון רוב הקרואטים. אילו יערכו משאל בנושא דומה בצפון איטליה, גם איטליה תתפורר לרסיסים.

    מלבד זאת, עמי המשנה ששהרכיבו את האומה היוגוסלבית היו מפוזרים בכל שטחה. כך שכשבוסניה רצתה להתנתק מיוגוסלביה הכירה בכך נאט"ו מיד, אבל כשהסרבים בבוסניה רצו מצדם עצמאות מבוסניה (הם היוו שם לפחות 30%) – זה לא!
    דבר דומה היה בקוסובו. החל מסוף שנות ה-90 ערכה הנהגת החבל האוטונומית, שנהנתה מתמיכה חיצונית כמובן, טרנספר שיטתי של התושבים הסרבים, ושיעורם ירד מ-30% ל-10%.

    אני מעריך את מילושביץ בהיותו המנהיג הראשון לאחר קריסת ברית המועצות שסירב להכיר ב"סדר העולמי החדש" ולציית להוראות מהמעצמות האימפריאליסטיות, גם כשאלה ניתנות בשם זכויות האדם.
    אבל אני לא חסיד של מילושביץ. הוא הפקיר את הסרבים בבוסניה ובקרואטיה והכריז על "יוגוסלביה החדשה", ורק אחר כך חשב שעוד יוכל להציל את קוסובו.
    חובתו הייתה לכל הפחות לנהוג כאברהם לינקולן בעת מלחמת האזרחים בארצות הברית, והוא כשל בכך.

    במזרח אירופה (ולא רק שם), ככל שזרם פוליטי הוא "לאומני" יותר, כך יש סיכוי טוב יותר לחיזוק תחושת ה"נוסטלגיה" כלפי העבר הקרוב, כלומר הסוציאליסטי, ואני נוטה לתמוך לא למי שיקדם את הבדלנים בקוסובו, אלא במי שיקדם את הסוציאליזם, בידיעתו או שלא בידיעתו.
    ממשלה יוגוסלבית שתתנגד ל"עצמאות" קוסובו עשויה למנוע מהדוב הרוסי לחזור לשנת החורף שלו לאחר לכתו של פוטין. גם זה יעורר את הזיקה כלפי העבר הסובייטי, ומה לעשות, מבחינתי לפחות זה שקול כנגד הכול.

  3. יובל לעופר הגיב:

    במאמרי "כאן לא טרויה", שהתייחס לפתרון הרצוי לסכסוך הישראלי פלסטיני, כתבתי שהגדרה עצמית לא באה לידי ביטוי דווקא במסגרת מדינה ריבונית.
    כשהמצב הנתון הוא פדרציה רב-לאומית, המהווה אומת גג המורכבת מעמי משנה, אין סיבה לתמוך אוטומטית בפרישה של אחד המרכיבים בכל רגע נתון, בעיקר כשאין חפיפה בין החלוקה הטריטוריאלית לחלוקה האתנית, והפורש "לוכד" עם פרישתו מיליוני אנשים שלא רצו באותה פרישה.
    במקרה כזה תוביל כל פרישה לפרישה נוספת, ושפיכות הדמים תהיה בלתי נמנעת, כמו שקרא ביוגוסלביה. לא באשמת מילושביץ, אלא באשמת הגורמים הזרים ש"קרצו" לבדלנים לפרוש מהפדרציה בניגוד לחוקה שהם עצמם הסכימו לה כשותפים שווים, ואשר גובשה בניצוחו של אחד מהם – טיטו הקרואטי למחצה.
    חובתו של מילושביץ הייתה, כאמור, כחובתו של לינקולן: למנוע את פירוק הפדרציה. הלבנים במדינות הדרום נאלצו "להרגיש אמריקנים" רק לאחר שהוכרעו צבאית, ועד היום יש המניפים את דגלי הקונפדרציה הדרומית במדינות אלה.
    הוא לא עמד בה.

    עמדותיי לגבי מזרח אירופה אינן נובעות מהעיקרון "אויבו של אויבי הוא ידידי". אחרת הייתי מצטרף לקבוצת המגיבים כאן שנוהגים להריע לסדאם חוסיין, למשטר באיראן ועוד.
    ראית אותי עושה זאת?
    אבל במזרח אירופה "ידידי" הוא כל מי שבולם את השלמתה ה"טבעית" של המפולת מסוף שנות ה-90 שפירושה הפיכת מזרח אירופה לקולוניה ענקית של נאט"ו והאיחוד האירופי.
    לכן באוקראינה אני מצדד במחנה ינוקוביץ’ כנגד מחנה יושנקו. ברוסיה שמחתי על מדיניות החוץ המעצמתית של פוטין, אך לא על מדיניות הפנים שלו, שבמובנים רבים הייתה מה שקרוי "המשך הרפורמות".
    בבלארוס אני מעריך מאוד את לוקשנקו, במדינות הבלטיות אני תומך במאבק נגד הרהיבילטציה של משתפי הפעולה עם הפולש הנאצי ולביזוי זכרם של לוחמי הצבא האדום,
    — קישור —
    וביוגוסלביה – בכל מי שעיכב ומעכב את תהליך התפוררותה המביש של יוגוסלביה (כיום של סרביה).

  4. יובל הלפרין הגיב:

    המפולת מסוף שנות ה-80, כמובן.

    מאבק נגד רהיביליטציה של הנאציזם ונגד ביזוי זכרם של לוחמי הצבא האדום.

    אתכם הסליחה.

  5. יובל הלפרין הגיב:

    ציפיתי לתגובות הללו.איש שמאל או לא איש שמאל – "שמאל" הוא מושג סל הכולל בתוכו אינספור דברים.
    אף פעם לא הרגשתי צורך להוכיח שאני "איש שמאל". אני קודם כל בולשביק, ומקובל לקטלג את הבולשביזם בצד שמאל.
    אני לא פעיל זכויות אדם (אף שבמקרים רבים אני חובר לפעילות הנוגעת לזכויות אדם). את מסקנותיי הפוליטיות אני מגבש לא כ"רשות שופטת", אלא כ"רשות מבצעת".
    אפשר לומר שבעצם אין לי "דעות", יש לי "עמדות".
    אני לא מביט על המציאות "מבחוץ", כשופט על המתדיינים לפניו, וקובע מה ראוי ומה אינו ראוי, מה מוסרי ומה אינו מוסרי.
    אני חושב כ"חייל" בכוח פוליטי, גם אם היקפו מופשט ואמורפי, הפועל בתוך המציאות, ועליו לחבור או להתנגד לגורמי כוח אחרים באופן שיאפשר לו להשפיע באופן העמוק ביותר על מהלך ההיסטוריה. מנקודת מבטה של ההיסטוריה אין "טוב" ו"רע", יש התנגשות בין גורמים מנוגדים, כשבעיני האחד האחר הוא הרע המוחלט, ולהפך.
    רק מה? אצלי הכוחות המתנגשים הללו אינם זהויות ראשוניות, כמו "דתות", "מדינות" או "לאומים". התנגשויות בין אלה נועדו אך לשמור את יחסי הכוחות הקיימים מתחת לפי השטח, ולא להצעיד את ההיסטוריה לשלב הבא שלה.

  6. במי תומכים יובל ושותפיו לדעה? הגיב:

    יובל הלפרין ושותפיו לדעה, תומכים בכל גורם, הנתפס אצלם כ"אנטי-אמריקאי" – זאת בלא כל קשר לשאלה, מה הם מעלליו, מה עשה במסגרת "התנגדותו לאמריקה" (כביכול), האם הוא דמוקרט או שמא רודן, מה הוא יחסו לשאלות בסיסיות, של זכויות-אדם, חופש-ביטוי ועוד… וכך יובל, אנג’לו וכל חבריהם – המטיבים להפגין, כמובן, למען עצמאות פלשתינית וזכויות-האדם הפלשתיני / הלבנוני / הקומוניסטי ונגד כל מלחמה, שישראל ו/או ארה"ב, יוזמות ומקדמות – הופכים, באחת, לגדולים במהללי כל לאומן, כל מדכא, כל אירידנט, כל טובח-המונים, אם אך נמצא הוא – במקרה – בצד ה"אנטי-אמריקאי", או אם יש לו דגל אדום, או כוכב אדום בדגל…

    לפיכך, על כולנו להזכיר להם, לאנג’לו את יובל ושות’:
    גם אדולף היטלר, היה אנטי-אמריקאי.
    גם פול פוט, היה קומוניסט.
    אולי גם אותם, אתם מעריצים בכל לבבכם??

    ז?כו?יו?ת-א?ד?ם ה?ן ז?כו?יו?ת-א?ד?ם, ל?ל?א ש?ו?ם ק?ש??ר ש??הו?א, ל?מ?י נ?מ?צ?א ב?א?יז?ה צ?ד ש??ל י?ח?ס?יו ע?ם א?ר?צו?ת-ה?ב??ר?ית.

    כ??ל ה?ת?ו?מ?ך? ב?ד??כ?ו?י, ב??ש???ל?יל?ת ח?רו?יו?ת ב??ס?יס?י?ו?ת, ב?מ??ע?ש??י ט?ב?ח ה?מו?נ?י??ים ו?עו?ד, א?ינו? ב?ג??ד?ר א?יש? ש??מ?אל ו?א?ינו? י?כו?ל ל?ה?יו?ת, ב??ג?ד?ר א?יש? ש??מ?אל, א?פ?ל?ו? י?ק?ד??יש? כ??ל ע?ת?ו?ת?יו ל?ב?ל?ע?ין ו?ל?מ?א?ב?ק?י עו?ב?ד?ים.

    כ??ל ה?ת?ו?מ?ך? ב?ד??כ?ו?י, ב??ש???ל?יל?ת ח?רו?יו?ת ב??ס?יס?י?ו?ת, ב?מ??ע?ש??י ט?ב?ח ה?מו?נ?י??ים ו?עו?ד, ל?א ח?ש?ו?ב כ??ל?ל, ב?א?יז?ה ת??רו?ץ ע?לו?ב י?ש??ת??מ?ש?, א?ין ש?ו?ם ה?ב?ד??ל ש??הו?א ב?ינו?, ל?ב?ין א?ח?רו?ן ה?כ??ה?נ?יס?ט?ים ה?ל??יב??ר?מ?נ?י??ים.

    הבחירה השמאלית האמיתית, היא בחירה לתמוך, בעצמאות קוסובה, בעצמאות פלשתין, בעצמאות טיבט ובעצמאות כורדיסטאן, במידת התלהבות זהה.

    הבחירה השמאלית האמיתית, היא בחירה להתנגד, בלהט עז ובמסירות אין-קץ, לדיכוי הישראלי של עזה ולדיכוי הסרבי של קוסובה, בדיוק באותה המידה!!

    אחרת, יובלינקה, אינך איש-שמאל – כי אם פשיסטן חשוך, המצטעצע לך בכסות צבועה, של רטוריקה "שמאלית", לכאורה. ועל עיוות העובדות ושכתוב ההסטוריה אצלך – בכלל, עוד לא התחלנו, אפילו, לדבר…

    דני.

  7. ליובל הלפרין הגיב:

    די מדכדך שמי שכותב באתר זה מסוגל להביע תמיכה, ולו חלקית, ברודן רצחני כמו מלושוביץ’ שטבח במוסלמים רק בגלל שהיו מוסלמים.
    מסתבר שקומוניסטים כמו הלפרין לא שכחו כלום ולא למדו כלום. המצב היום במדינות הבלקן ומזרח אירופה, גם אם רחוק מאוטופי, טוב עשרות מונים מהתקופה בה שלטו מנהיגי בובות של בריה"מ בכל המדינות הללו בחסות כידוני הצבא האדום. כנראה שלהיות גרורה בברית וורשה ז"ל היה בסדר אבל חו"ח לא בברית נאט"ו – ושני הבריתות הללו מתועבות בעיני.

  8. עופר ליובל הגיב:

    כל-כך הרבה טעויות והטעיות יש לך בתגובה אחת, ממש "נוח בשבע שגיאות":

    ראשית, נכון שכאשר הוקמו מדינות רב לאומיות כמו יוגוסלביה וצ’כוסלובקיה העדיפו העמים ישבו בהן שלא להקים מדינה לכל אחד אלא מדינה משותפת, מכל מיני סיבות. אבל הם רשאים לשנות את דעתם במשך הזמן.

    שנית, מובן שכל ה"משטרים מטעם" של כובשים הם משטרי בובות, אבל לעניין זה אין חשיבות לשאלה אם הובאו מבחוץ (פאבליץ’ בקרואטיה), מונו מבפנים ע"י הכובש (קוויזלינג, הגרורות הסובייטיות במזרח אירופה), או נבחרו ע"י הפרלמנט של הנכבשים עצמם (פטן).

    שלישית, היזהר כשאתה מכנה את המשטרים במזרח אירופה בשם "משטרי בובות". מבחינה לאומית הם אינם כאלה בשום אופן, מכיוון שנבחרו ע"י האזרחים באותן מדינות. מבחינה כלכלית יתכן שהם כאלה, אבל באותה מידה ניתן לומר על נשיא ארה"ב שהוא בובה של בעלי ההון.

    רביעית, העצמאות הלאומית נקבעת לפי הגדרה עצמית. מדינות שנתנו יותר אוטונומיה לחבלים שהיו בהם נטיות בדלניות (בריטניה, איטליה) הצליחו להוריד את כוחן של מפלגות ספרטיסטיות, שאגב מעולם לא היוו רוב באותם חבלים. מדינות כמו צרפת שמתעלמות מאותן תנועות, עלולות לקבל הפתעה לא נעימה כשהחבלים האלה יתנתקו מהן יום אחד.

    חמישית, אין מה להעריך את מילושביץ על שום דבר. גם לרוצחי ההמונים הגרועים ביותר היו הישגים (סטאלין בתיעוש המהיר, מאו ומוסוליני בהחזרת החוק והסדר, היטלר בפתרון המשבר הכלכלי). אבל זו לא סיבה להקים למישהו מהם אנדרטה.אולי רק לקורבנות שלהם.

    ובלי להיכנס לחילוקי דעות פוליטיים, כמדומני שאתה מחזיק בגישה של "אויב אויבי הוא ידידי, ולא משנה כמה מעשיו מתועבים" או "המטרה תמיד מקדשת את האמצעים".
    אני רואה בגישה כזו אופורטוניזם מסוכן, אפילו יותר מן התועלתנות של הליברליזם הקלאסי; כמאמר הפתגם, מי שהולך לישון עם כלבים צפוי להתעורר עם פרעושים. שמעתי גם על ארגון שמחפש בדיוק אנשים שמחזיקים בה:

    — קישור —

  9. ליובל הגיב:

    קשקשת ריקה.

    אתה פשוט תומך ברודנים חשוכים וצמאי-דם, במדכאי-עמים וברומסי זכויות-אדם, נקודה.

    מבחינתי, אינך שונה במאום, ממרזל ומפדרמן.

  10. יצא המרצע מן השק הגיב:

    אליבא דאהלפרין – מותר לשליט להיות רודן, רוצח המונים, וגזען חסר תקנה כל עוד הוא מצוי במחנה ה"נכון". אתה בולשביק ? זוכית ומורקת מכל חטא ופשע גם אם רצחת בדרך כמה מליונים מבני עמך ומבני עמים אחרים בעלי הדת הלא נכונה. והאיש מתיימר עוד לקרוא לעצמו "שמאל". משעשע ומביך כאחת.

  11. ראובן קמינר הגיב:

    כמדומני שיובל הלפרין טועה בקשר לתמיכתו בימין השובינסטי באירופה מזרחית כיוון שהוא אנטי אמריקאי. אני כשלעצמי מעריך את רוב ההתערבויות של יובל ואת נטייתו להתעמת עם הסיסמאות הנדושות הניאו ליברליות. אך רצונו של יובל לראות בימין השוביניסטי באירופה המזרחית גורם פוליטי המוביל לסוציאליזם – אין לו על מה לסמוך.
    אך חוששני שיובל אינו חש בכשל רעיוני זה. בשלטון, או מחוץ לשלטון, משמש הימין הלאומני-הקלריקאלי כוח השואף לתוקפנות והמצדד בריאקציה בבית. האנטי-אמריקאיות אצלם דומה לאנטי אמריקאיות של הימין המתנחל שלנו. כלב זה, הימין השוביניסטי באירופה מזרחית, עשוי לנבוך על אדוניו אך לעולם לא ינשוך את היד המחזיקה את הרסן.
    יובל צודק בזה שיש להיזהר כמו מאש מהאשליות הניאו ליברליות המבקשים לבסס את עתיד ארצותיהם על "הערכים" של אירופה זו המבקשת רשת את ההגמוניה האמריקאית למטרותיה שלה.

    דרכו העקרונית של השמאל בנסיבות כאלה היא דרך ההופעה העצמאית למען עצמאות ללא שובינזים, למען קדמה סוציאלית ונגד שלטון התאגידים.
    נאט"ו היא אומנם האחראית העיקרית להתפוררות יוגוסלביה. אך אין בכך סיבה כלשהי להיגרר אחרי הימין בסרביה המבטיחה להחזיר את גלגל ההיסטוריה.

    (מצטער אך חוששני שהתגובה נשלחה פעמים)

  12. מיכאל שרון: טיטו – היה סוציאליזם נהדר, הומני, פריחה תרבותית הגיב:

    ההיבט הזכור לי היא הרעננות החיה, באותה יוגוסלביה של טיטו, פריחת אומנויות הבמה והקולנוע שהיה אוונגארד אמיתי, פריחת האומנויות בכלל. לא היתה שם המסורת המנגנונית-בירוקרטית הכבדה של דמוקטיות עממיות אחרות באירופה. אינטלקטואלים כמו מילובאן דז’ילאס ביקרו, בנימה כמעט טרוצקיסטית, את ההתדרדרות לכוח הבירוקרטי העירום הנהנה מזכויות יתר ויוצר פערים וסאוב ופיקוק נתיבים לפני אנשים- סכנה "טיבעית" הצפוייה לסוציאליזם בסיטואצייה של חלוקה מחדש של אמצעי היצור והנכסים – כפי שהיצביע על כך טרוצקי בזמנו.בכך הקדים דז’ילאס שכתב בשנות ה-50 אנשים כמו מישל פוקו, משנת 65 ואילך.

    היתה זו מדינה בה שררה – הרעננות, חיות צעירה, אולי הדבר הקרוב ביותר אז למה שסוציאליזם יכול היה להיות. מאידך, מילושביץ’ היה ההיפוך הגמור לכל זה, נראה ופעל כמו גזען קשה אדום צוואר מאלבמה, רק שפנה לפאן-סלביזם וללאומנות, אך גם החזיר את הרוח המגנונית-בירוקרטית הצפודה. חבל לי שביוגוסלביה, לאחר הניסיון היפה של ממשל טיטו, ישרור סוג מעונב אקסקוטיבי של נאו ליברליזם. אולי הבחירה בדמוקרטים של טאדיץ’ היא הרע במיעוטו.

  13. יובל הלפרין הגיב:

    ראובן, תודה על ההתייחסות העניינית.
    התייחסויות אחרות מביאות אותו להשיב בחצי סרקזם ולגרום לדיון לסטות לוויכוחים על ברית המועצות, רעיון הדיקטטורה המהפכנית וכו’.
    מילושביץ, לטוב ולרע, אינו נוגע לוויכוחים כאלה. הוא נבחר בבחירות פרלמנטריות ועמד בראש קואליציית שמאל מרכז, בדיוק כמו טוני בלייר למשל.
    הוא התנגד לפירוק מדינתו כפי שטוני בלייר היה מתנגד לפרישה של סקוטלנד מבריטניה, וכל ממשלה בספרד הייתה מתנגדת לפרישת קטלוניה.
    אילו מתוך אינטרסים אימפריאליים היה גורם חיצוני שמסית את הפרלמנט הסקוטי להכריז על עצמאות, גם בבריטניה הייתה מתפתח מלחמת אזרחים עקובה מדם כמו ביוגוסלביה.
    לצערי מילושביץ, למרות ה"כתרים" שקושרים לו כאן המגיבים, כלל לא התכוון למנוע את הפרישה. הוא קצת סייע לסרבים ובוסניה ובקרואטיה שביקשו מצדם להתנתק מהמדינות החדשות שזה עתה נוצרו, ובעצם על זה הייתה המלחמה:
    זכותם של המיעוטים הסרבים לפרוש ממדינות שונות שקמו על חורבות יוגוסלביה. במסגרת המאבק הזה בוצעו פשעים, כפי שבמסגרת המאבק הלאומי הפלסטיני מבוצעים פשעים שמזיקים למטרותיו.

    ולתמונה הרחבה:
    אני לא חושב שלוקשנקו, למשל, הוא "ימין שוביניסטי". הוא רואה עצמו פטריוט סובייטי ומבקש לפעול ככזה בתנאים העגומים הנוכחיים.
    אני אכן תומך בלאומיות המדגישה את הייחוד הסלאבי המשותף ומבוססת על המתח העתיק בין מזרח אירופה למערבה; ומתנגד מלאומיות פרטיקולארית השואפת להישען על אירופה המערבית כנגד היריב הפרטיקולארי השכן.

    אני גם לא חושב שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. אתה קובע את זה כאקסיומה. אבל אחד הלקחים החשובים שניתן להפיק ממה שאירע במזרח אירופה הוא שאפשר ואפשר להחזיר את הגלגל אחורה, ואחת החולשות של התנועה הסוציאליסטית המהפכנית הייתה התעלמות מאפשרות כזאת: הן מצדה והן מצד האויב.
    ביוגוסלביה הגלגל בכלל לא השלים סיבוב. הוא מקרטע אנה ואנה ועומד בכל רגע להיעקר מצירו.
    בבוסניה יש מעין רפובליקה סרבית אוטונומית הכוללת כ-40% משטחה, וממשלתה עוינת את הממשלה הבוסנית ה"מרכזית".
    ההסדר המביש שנעשה לאחר מלחמת האזרחים מחלק את שטחה של יוגוסלביה לכל מיני אוטונומיות בתוך אוטונומיות, מבנה שמזכיר מפת השפעות פיאודלית סבוכה.
    הקמת יוגוסלביה מחדש, כמו גם הקמה מחדש של אחדות ממלכתית ברוב שטחה של ברית המועצות לשעבר, תעלה גם תעלה, ולקראת רגע זה הקומוניסטים צריכים להיערך כבר עכשיו, לא להסתתר תחת ססמאות שלד הנכונות לכל מקום ומקום רק מתוך החשש "לישון עם פשפשים".
    מה שאתה קורא "דרך ההופעה העצמאית" עלולה להפוך אותנו לתקליט המדקלם בכל פינה בעולם אותן ססמאות.
    קח לדוגמה את המחלוקת בתוך מק"י-חד"ש:
    יש מחנה שעבורו כל אמירה שאינה לקוחה מהספר "מבוא למרכסיזם" או מהקורס "יסודות המרכסיזם", ומתייחסת לכאן ולעכשיו, מוכרזת מיד כ"לאומנות".
    השאיפה לסוציאליזם באירופה המזרחית אינה נחלתו של גוף פוליטי זה או אחר ואינו מוגבלת בהכרח לצד השמאלי בקלאסי של המפה. יש לה שורשים עממיים, היא פזורה ונסתרת באינספור תופעות תרבותיות וטבועה עמוקות בתחושת נוסטלגיה. לפיכך אין לצפות שהיא תהיה מנותקת מזיכרונות עבר אחרים.

  14. דניאלה הגיב:

    והעיקר: תאדיץ’ ניצח, גם אם בהפרש קטן. יחי העם הסרבי, שבחר במתינות ובשלום!! בקרוב אצלנו אמן!!! תחי קוסובה העצמאית והחופשית!!! ואימרו אמן.:-))

    מאושרה, דניאלה.

  15. עופר ליובל הגיב:

    בהתייחסותך לסכסוך הישראלי-פלסטיני במאמר "כאן לא טרויה" אתה יודע להיות מאוד הגיוני – ליברלי בלשונך – ולומר שיש לכל עם את הזכות למדינה משלו אבל תיתכן קונפדרציה כלשהי וכו’.ואילו בקשר לבלקן אתה שולל באופון מוחלט את זכות ההגדרה העצמית, רק מכיוון שזה יותר מורכב. אתה גם נותן משקל יתר לכל אותם "מסיתים חיצוניים", כאילו שהעמים או נציגיהם הנבחרים לא יכולים לקבוע את גורלם בעצמם.

    ואיפה שלא יקבעו את הגבול בין שתי מדינות יהיו רבים שייפלו בצד ה"לא נכון" שלו. אין בתופעה זו כדי להצדיק הקמת מדינה עולמית אחת. בכל מדינה בעולם יש, באזורי הגבול, כמה אלפים או מיליונים של אוכלוסייה המשתייכת מבחינה אתנית למדינהה שכנה, וזאת גם אחרי עשרת או מאות שנם של ריבונות והגירה, מרצון או של מרצון. הפתרון הנכון צריך להיות הקמתן של מדינות לפי קווים אתניים אם רוב חברי הקבותה דורשים את, אבל שמירה על רצף טריטוריאלי של מדינות ומתן שוויון מלא למיעוטים בתוך כל מדינה.

    אשר לפוטין – בעיניי הוא טיפוס מבחיל למדי, שזוכה להערכה לא מוצדקת במערב עקב הצלחתו להביא את רוסיה ליציבות מדינית וכלכלית. אבל באיזה מחיר: הגדלת העוני למרות שהממשלה מפקחת על בעלי ההון וכולאת חלק מהם, דיכוי זכויות האדם כולל של המיעוטים, ומדינות חוץ "מעצמתית" (כלומר תוקפנית אם גם לא מלחמה חיצונית ממש). אולי הוא לא רצח המונים כמו מילשביץ וסטאלין אלא רק כמה עשות ש"במקרה" נכנס להם חומר רדיואקטיבי לאוכל. אבל למדיניותו יש רק שם אחד:פאשיזם.

  16. עופר ליובל (שוב| הגיב:

    היום שמעתי שפוטין קורא לחידוש מירוץ החימוש. אמנם הוא בסוף הכהונה, אבל לא היה אומר דבר כזה אם לא היה מתואם עם המועמד המוביל שהוא תומך בו, מה שמראה את אופיה האמיתי של כל החבורה הזאת.
    ובזדמנות זו אעמיד דברים על דיוקם:
    1. הלבנים בדרום ארה"ב ראו בעצמם אמריקאים לכל אורך השנים, אלא שהיו מוכנים לותר על אחדות עם הצפון כדי לשמר את העבדות. אין זה מקרה שבחרו למדינתם את השם "קונפדרציה", הוא השם בה כינו את עצמן מדינות ארה"ב בין מלחמת העצמאות שלהם לבין החוקה, בתקןופה ש-13 המדינות היו באיחוד רופף בדומה לחבר המדינות או לאיחוד האירופי כיום.
    2. דרישת קוסובו לפרישה מסרביה לא באה כדי להקים מדיה עצמאית אלא כדי להצטרף לאלבניה.

  17. גופי הגיב:

    מדהים איך השמאל הקיצוני בנוגע למילושביץ (אך גם בהרבה נושאים אחרים) חובר בשמחה לימין הקיצוני הפשיסטי. האחרון הריע למילושביץ שרצה למחוק את זכרם של ה"מוסלמים הטרוריסטים" בממלכתו. הלפרין מעט יותר מתוחכם ומנסה להעניק גוון הומני ולוגי לדבריו (אם כי האמירה הברורה שלך בדבר היותך בולשביק היא ללא ספק כנות מעוררת הערכה..), אך, בסופו של דבר, שניכם תומכים באותו מנוול, ויש להניח שאילו יכולת, גם היית הופך את העולם לישות סטליניסטית אחת גדולה. לא כך, הומניסט נאור ומתקדם שכמוך?

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים