הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-31 בינואר, 2008 37 תגובות

את הסערה הגדולה שפרצה אחרי מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 ליבה דווקא הנשיא המתון ונעים ההליכות אפרים קציר, אחד המפא"יניקים האמיתיים האחרונים שכיהנו בארץ במשרה רמה כלשהי. קציר היה מדען בכיר ונחשב, וגם מוותיקי תנועת העבודה ומדריך לשעבר ב"בחרות הסוציאליסטית", שהיתה מעין חיל חלוץ שטיפח האידיאולוג של מפא"י, ברל כצנלסון. קציר נשלף ממכון ויצמן ונשלח למשכן נשיאי המדינה כדי לעצור את מועמדותו "הלא בשלה" של יצחק נבון, איש רפ"י לשעבר ולכן גם פסול בעיני גולדה מאיר הכל-יכולה. כאשר נכנס קציר לתפקידו באפריל 1973 לא העז אף בכיר במפלגה לערער על החלטותיה של גולדה. קציר היה איש נעים הליכות במיוחד, והוא הצטייר כמי ששילב את כתר המלכות עם כתר התורה, כפי שנהגו אז להתבטא בעיתונות העברית.


השחצנות הישראלית באמצע 1973 טרם עמדה במבחן המציאות החדשה שהתחילה להתהוות באזור. מצרים כבר סילקה את הנוכחות הסובייטית בארצה והתכוננה לעימות צבאי קצר עם ישראל כדי להשיג תוצאה מדינית חד-משמעית, נסיגה מסיני בתמיכה אמריקאית. אבל גולדה ואנשיה לא קלטו כלל את ההתפתחויות והגאון התורן של העשור, שר הביטחון משה דיין, האמין רק במדיניות של כוח ואף טען ששראם א-שייח’ בלי שלום עדיפה על שלום בלי שארם א-שייח’. מלחמת אוקטובר 1973 וספיחיה ערערו את הביטחון העצמי הישראלי, אבל, כרגיל אצלנו, גרמו לחשבון נפש מבצעי ותיפקודי, אבל לא פוליטי ומוסרי. חיפוש האשמים בכל מחיר הביא להדחתו של הרמטכ"ל דוד אלעזר, שנחשב לקורבן של ועדת אגרנט לבדיקת מחדלי המלחמה כיוון שאנשי הוועדה לא התייחסו כמעט בכלל לדרג המדיני הכושל. הסערה הציבורית ומרד המילואימניקים הראשון הביאו בסופו של דבר להתפטרותם של גולדה ודיין ולהקמת ממשלה חדשה בראשות יצחק רבין (יוני 1974). הניתוח הקוסמטי הזה הרגיע במקצת את הרוחות אבל הזעזוע התת-קרקעי לא שכך, ולבסוף גרם למהפך הפוליטי שהביא את מנחם בגין לראשות הממשלה (מאי 1977).


בעיצומו של המשבר, שדומה להפליא למתחולל בארץ בעצם הימים האלה, החליט קציר לתרום את תרומתו הדלה להגנת הדרג המדיני בראשות גולדה, וטען שאין לבוא בטענות דווקא לפוליטיקאים, כיוון ש"כולנו אשמים".


קציר צדק, כמובן, בכל מלה במשפט הקצר והקולע הזה, אבל חוסר הרגישות להלכי הרוח בעם עלה לו ביוקר. כולם הבינו שהוא מבקש להגן על הפוליטיקאים ממפלגתו, לפי כל הקודים המקובלים במפא"י מאז ומעולם. לזעם הקדוש נגד המנהיגים, שבעצם פעלו בהתאם לרצון העם, היה תפקיד מטהר ומזכך.


קציר, כאמור, דיבר אמת. המשך כיבוש השטחים המצריים בסיני תאם את הקונסנזוס הלאומי. תחזית מזג האוויר בקול ישראל התייחסה לשארם כאל "אופירה", וגם לאבו רודס ניתן שם עברי שאותו כבר שכחתי. נופשים ישראלים לאורך החופים הנהדרים של דהב עשו שם כבתוך שלהם, דיין והשר גד יעקובי ממפלגת העבודה בנו "עיר" בימית, והתפארו שעוד ישבו בה מאה אלף ישראלים. הערעור משמאל על הכיבוש היה עקבי ונחוש, אבל לא רב השפעה, בלשון המעטה קיצונית. המרכז הלאומני והימין ראו בדיבורים על נסיגה מסיני משום "בגידה", וראש הממשלה גולדה דיכאה כל ניסיון לתיווך עם מצרים, שלא לדבר על הפלסטינים שעצם אזכורם היה בעיניה חטא כבד מנשוא. זחיחות הדעת וההתנשאות איפיינו את התרבות הפוליטית הישראלית וגם את הלוך הרוח של רוב אזרחי המדינה. צריך לזכור: גולדה ואנשיה דיברו על "פשרה טריטוריאלית"; מנחם בגין ואנשיו דגלו בסיפוח למעשה או להלכה, ובגין אף הביע את רצונו להתיישב באחת ההתנחלויות בסיני. העם עצמו תמך בכל לבו במחדל המדיני (החמצת כל ההזדמנויות הרבות לשלום) והיה אשם גם במחדל הצבאי.


מתוך העם פרח פולחן הגנרלים שהביא לניעות מזורזת של קציני הצבא ממעמד השכירים המשרתים אל זרועות הבורגנות המתהווה והולכת. קצינים בדימוס הפכו לשרים, למנכ"לים בכירים במגזר הציבורי והפרטי, לראשי ערים וליושבי ראש של חברות כלכליות גדולות. התהליך הזה יצר לא רק אינטרס מבני בהמשך הסטטוס קוו הפוליטי (שהיה מבוסס על ביצור ההישגים הצבאיים של 1967) אלא גם הסתאבות רוחנית, מוסרית ואפילו פיזית של רבים מקציני המילואים והקבע הבכירים. הזלזול באויב הפך לבון-טון בחברה הילידית-צברית שהחלה לנהל את המדינה החל בסוף שנות השישים. הצדקות מפוקפקות לכיבוש ולזלילת שטחים לא-לנו לוו בנימוקים כוחניים ואף גזעניים. כל עיון מדוקדק ביחסי הכוחות האמיתיים, שהיה מבוסס על ניתוח המצב הבינלאומי והאזורי והבנת ההתקדמות הטכנולוגית והמורלית בצד השני, נפסל כגילוי מסוכן של "תבוסתנות". גילויי מחאה תרבותית נגד הוויית הכיבוש והקרבת ילדינו על מזבח הלאומנות והכוחנות (תסמונת העקדה) נתקלו בתגובה של ביטול מוחלט על ידי נציגי הממסד, בעיקר גולדה ודיין אבל בתמיכת הימין המסורתי, החילוני והדתי. מחזהו המבריק של חנוך לוין המנוח, "מלכת האמבטיה", בא לגנות את תרבות העקדה ולהוקיע את ערכי דור המייסדים על עמוד הקלון מסיבות מוסריות ופוליטיות. הוא עלה בתיאטרון הקאמרי בחודש מאי 1970, בעיצומה של מלחמת ההתשה בין ישראל למצרים, וסולק משם אחרי כמה הצגות בשל מחאה ציבורית אמיתית ומלאכותית, ביוזמת הממסד הפוליטי והתקשורתי.


לכן צדק כל כך הנשיא קציר, אלא שגם הוא פטר אותנו אז באמירתו השנויה במחלוקת, סתם ולא פירש. מתנגדיו ותומכיו פירשו את דבריו בצורה הפשוטה ואולי גם הפשטנית ביותר: אם כולנו אשמים, זה אומר בעצם שאף אחד לא אשם. הנשיא לא יצא נגד עצם מדיניות הכוח והכיבושים ולא מתח ביקורת על החמצת הסיכוי להידברות עם מצרים בתיווך אמריקאי, אחרי גירוש הסובייטים בשנת 1972. קציר לא קרא לדיאלוג עם אש"פ, ולא הטיף למיסוד מדיניות ישראלית המבוססת על עקרונות חדשים, שעליהם דיברו כבר אז אישים כמו אורי אבנרי. קולם היה בודד. הממסד והאופוזיציה התנבאו בהבדלי סגנון ידועים אבל חתרו לאותה מהות: יישום תיאוריית קיר הברזל של זאב ז’בוטינסקי היה ונשאר הבסיס העיקרי למדיניות שלנו, המכנה המשותף הקלאסי בין תורת ז’בוטינסקי לבין הבן-גוריוניזם.


מאז לא השתנה דבר מלבד יחסי הכוחות, שהם יותר ויותר לרעת ישראל. ממצאי ועדת וינוגרד יכולים לווסת קצת את הזעם הציבורי, לשלוח כמה שעירים לעזאזל הביתה רק כדי למנות גרועים מהם. החשיבה נשארה רדודה, וכל המועמדים לראשות הממשלה תמכו במלחמת לבנון השנייה והם אחראים למחדליה המדיניים בדיוק כמו אהוד אולמרט. כמעט כל אחד ממותחי הביקורת, כולל אנשי המילואים (ולצערי גם רבים מההורים השכולים) חשבו שהפלישה הנפשעת ללבנון היא חיונית. לא שמענו כמעט על מחאה ציבורית אמיתית נגד הפצצת אזרחים בלבנון, כפי שלא נעשה כאן חשבון נפש כלשהו על ההידרדרות ביחסינו עם המדינה הערבית הסבוכה כל כך מבחינה פנימית, שנחשבה לשקטה יחסית לאורך שנים רבות.


חשבון נפש אמיתי היה מוקיע את האשמים הראשיים במלחמת לבנון השנייה, מנחם בגין ובעיקר אריאל שרון, שפלשו ללבנון ביוני 1982, ערערו את האיזון הפנימי לאורך הגבול, ביצעו שם פשעי מלחמה והרגו אלפי אזרחים, ובעיקר איחדו את העדה השיעית נגד ישראל. כל הפוליטיקאים הבכירים בישראל כיום תמכו בשרון במידה זו או אחרת ביוני 1982, ואולמרט, הרואה את עצמו כתלמידו וכממשיכו של שרון, לא הסיק מעודו את המסקנות המתאימות. ההתנפלות על ראש הממשלה מצד שרים בממשלתו, שהיו הראשונים להתגאות בתוצאותיה של "מלחמה מוצלחת", מעוררת בחילה. אם ציפי לבני לא התפטרה בעיצומה של המלחמה והמשיכה בתפקידה עד עצם היום הזה, אז אין לה זכות מוסרית למתוח ביקורת כאשר זה נעשה כל כך נוח וכדאי מבחינה פוליטית-קרייריסטית.


אולי לא כולנו אשמים. בעצם, רק רובנו: אני מתכוון לישראלים שתמכו ותומכים בהמשך המדיניות השמרנית, התוקפנית והאטומה בעזה, בלבנון וכלפי סוריה. שינוי הערכים חייב להיות רדיקלי, ובדיקת מחדלים בשירותה של מדיניות גרועה היא נואלת וחסרת שחר. אולמרט נכשל, מתחריו נכשלו, רוב האזרחים נכשלו.

תגובות
נושאים: מאמרים

37 תגובות

  1. דניאלה הגיב:

    כל הכבוד על המאמר, מסכימה איתך לחלוטין.

  2. דני הגיב:

    תודה על מאמר מצוין.

    אני מחכה כבר לרגע בו בעיתון כל העיר יהיה כתוב מתחת למאמרו של חיים ברעם: "פורסם בגדה השמאלית".

  3. עלי הגיב:

    למה יחסי הכוחות הם לרעת ישראל ?
    סוריה מבודדת עם צבא מיושן
    מצרים תלויה לחלוטין בארה"ב כדי לקיים
    מלחמה ארוכה כנגד ישראל
    הפלסטינים מפוצלים
    חיזבאללה מזוהה ככוח אירני על ידי הלבנונים
    האינתפדה נכשלה
    אז על מה אתה מתבסס ?
    נכון שגם ישראל נחלשה אבל זה בגלל חשיבה
    מוטעית שאמרה שעידן המלחמות תם
    יפה שאתה עושה ביקורת על ישראל
    אבל בינתיים לא זכינו לראות הפגנות
    ענק בלבנון ובדמשק כאשר ההמונים זועקים
    רוצים שלום ולא מלחמה (ההיפך הוא הנכון)

  4. אסנת אלון הגיב:

    את טקס ההיטהרות האחרון או בשמו האחר- מסקנות וינוגרד, אני שומעת רואה וקוראת בעיניים של אחת שהייתה 5 שבועות, אי אז בקייץ 2006 באיזור נהריה – מול קטיושות מהבוקר עד הערב ,ללא תחבורה ציבורית,בלי כסף בבנקטים, עם קשיים להשיג תרופות פשוטות ועוד ועוד, אך בנס לא נהרס ביתי ולא אונה כל רע למשפחתי. עשרות אזרחים וילדים יהודים וערבים מהצפון קיפחו את חייהם בהרפתקאה זו. שלא לדבר על הסבל הגדול פי כמה מהצד הלבנוני של הגבול.על כל אלה לא מדבר איש. החילים שנפלו במלחמה הזו עוד נזכרים לפעמים. מה זה אומר על המקום בו אנו חיים?

  5. חיים ו. הגיב:

    הקלישאה המפורסמת המספרת על אירועים הסטוריים המתרחשים פעמיים, פעם כטרגדיה ופעם כפארסה. מתאימה לבירור ההבדל בין מלחמת יום כיפור לבין מלחמת לבנון השניה. יותר נכון אולי היחס בין "מחדל" לבין "פזיזות". יותר במדוייק, ההשוואה של ברעם מלאכותית, ברעם מסרב להכיר בהבדל העצום בין מדינת ישראל של 73′, מדינה בה הזחיחות באה לכסות על הפראנויה, מדינה עם אוייבים משמעותיים המסכנים מהותית את קיומה, לאחר מלחמה אמיתית וקשה שדחפה אותה חזרה לזרועות הפראנויה. לבין ישראל של 07′ מעצמה צבאית וכלכלית ללא שום אוייב אמיתי המסכן את קיומה המרשה לעצמה לתקוף מדינה ערבית שכנה בשל אירוע מינורי יחסית ביודעה היטב שרק מדינות המערב יוכלו לעצור אותה. אולי בשל העובדה שברעם מסרב להכיר בשינוי העצום שהתחולל כאן ב30 השנה האחרונות הוא כותב "מאז לא השתנה דבר מלבד יחסי הכוחות, שהם יותר ויותר לרעת ישראל".

  6. יוהן: דם הפסח, קורבן אדם הגיב:

    אין לפלשתינאים סיבה להיטבח. ישראל משוגעת ומקריבה קורבנות אדם – העולם כולו ראה זאת בדרישה המשוגעת של ישראל למוברק למנוע בריחה, כאשר היה המבצע הישראלי המטורף בעזה. בעולם יודעים כי חוליות של צה"ל (הכפופות למודיעין תצפיתי – יחידות עלית כביכול) הם היורות את הקסאמים לאיזורים שוממים בנגב המערבי. במקביל מבצע הצבא הישראלי חבלות בעזה, חיסולים בעזה, בלילה חולפים מטוסי קרב מנמיכי טוס מעל עזה תוך בומים מכוונים וגרימת סיוטי לילה לילדי הרצועה. מאז מאי 2006 , טבח המשפחה בבית להיה, טובחים בגלוי באזרחים באופן מוגבר. כאשר הקרבת קורבן אדם בעזה עולה, יורה גם החמאס מטחי קסאמים, על מנת להעלות את מורל האוכלוסיה, ולנסות לתת להם את התחושה שאין הם קורבנות, אף פלשתינאי לא ישים עצמו לקורבן דם פסח, לשה כפרות.
    טרוף הקרבת קורבנות האדם של הישראלים, ידוע כיום בעולם, וגם כאן ביטא מה שרבים יודעים – את הדברים באופן כמעט גלוי, מנהיג ערבי דגול.
    הפלשתינאים לא יתנו לשותי הדם בישראל לטבוח בהם בהמונים, על מנת למלא ליבות אנשים בעולם טרור מפני צמאון דם וכוחה המטורף של הציונות העולמית. הם מחכים שהעולם של בני תרבות, בסיוע ערביי האיזור יסגור על ישראל, אט אט, תוך זהירות משגעון הדמים המטורף, של אנשי זוועה אלה, שהישיגו ארסנל גרעיני.
    הגברים הציוניים מנסים להכתיב את הארועים אבל הדברים מתרחשים אחרת. הדרמה הזאת נראית לעיתים איטית לשחקני המצ’ואיזם הציוני, אבל אין הם השחקנים היחידים. הדרמה הזאת אינה נקבעת על ידם.

  7. שאלת תם הגיב:

    יוהן זה אח של ראינה?

  8. כפיר הגיב:

    ונניח נדבר. על מה נדבר בהתחשב באינטרס הסורי והאיראני. ונניח היינו פותרים את בעיית השבויים הנקודתית בהדברות, איך מנתקים את זה מהאינטרסים ברקע? ואיך דואגים לצמצם את אפשרות החטיפות? אף פעם אני לא מוצא תשובה לשאלות הבסיסיות הללו בדעותיו של חיים. תן לי פתרון הגיוני, ואשמח לדבר עם מי שתרצה.

  9. לדניאלה תודה – את כמו בריזה הגיב:

    במבאישות הצדקתנית-צפודה הרעה כל כך, המטומטמת ומדכאת הנשמה של הדוברים הנפוחים האלה, הרגילים מטעמים שונים, לטרור רוחני. אם תשימי לב לסגנונם האישי, תקבלי את התחושה כי פגיעתם רעה במיוחד הן בנישול, הן בניכוס והן בהדרה. שום דבר חי לא יכול לצמוח בקרבתם.

  10. עופר נ. – לחיים ו. הגיב:

    מה שאתה כותב נכון, וראוי להתייחסות מפורטת מצידו של חיים ברעם. יחד עם זאת, מאזן הכוחות נקבע גם על פי מעמדה הבינ"ל של ישראל (השווה אותו למעמדה לפני מלחמת 73), ועל פי יכולתה להגן על אזרחיה. נראה שכיום היכולת להגן על אזרחים מפני טילים נמוכה מהיכולת בשנת 73, ולו בגלל השיפור (הלא מאד משמעותי מבחינה טכנולוגית, אגב) בטילים שמצויים בידי אלה שמוכנים לירות לעבר ערים בישראל.

  11. חיים ברעם הגיב:

    יצא לי להשתתף בכמה פורמים בינלאומיים שאופיינו בחתירה כנה להידברות ולשלום. רוב המשתתפים, אבל לא כולם, היו אנשי שמאל והיה מכנה משותף ברור לרוב הדיונים. אבל גם שם תמיד צצו מטורפים שהתנבאו בשפה שמתאימה יותר לסוכני האוכראנה בתקופת הצאר הרוסי. כלומר, אנטישמיות דלוחה, מגעילה ומדיפה ניחוח מצחין.
    צר לי שכמה דוברים כאלה חדרו גם לכאן, במסווה של דאגה לפלסטינים. האנטישמיות היא, כמובן, צורה של גזענות ולא נוכל לסבול אותה כאן.

  12. ליובל מיוהן הגיב:

    רק באמצעות התוכן האנטישמי המזויע ביותר קצת תזעזע ותטלטל את הפורעים הממסדיים במקומותינו ותחדור לנישמתם מבעד לשיריון גישתם המניפולטיבית-תפעולית. כן, תן להם תכנים מעולם אחר, שקצת יחדרו לאמיטותם וירעידו אצלם ממש את הפופיק עד קצות נימי נישמתם, איים בערור גל אנטישמיות גדול בעולם, כל דבר, רק לעצור את הזוועה. אחרת אין לדבר סוף. אין דרך הרתעה אחרת. אנטישמיות הכי מסריחה והכי ארסית – כי העסק עובד יופי, פוגע ישר בשורשי תחושות נחיתותם הסמויות.

  13. אליהו ורוחמה-חזרנו מטיול בויאטנאם הגיב:

    ואנחנו מופתעים ומוקסמים מהשינוי שעבר על ויטנאם.
    האם גם כאן במדינתנו האהובה יש סיכוי
    שיגיע השלום ונוכל לחיות כבני אדם שלווים?

  14. פנייה נירגשת של יוהן למיכאל שרון הגיב:

    שרון, אני קורא לעיתים את מאמריך ורשימותיך, ומוצא עצמי לועט ביגון, שרון, אתה מתבזבז, מיכאל, "מבזבזים" אותך. ואני רוצה לזעוק, לזעוק -למד ממני – תרביץ בהם עם האנטישמיות הכי מסריחה ומזויעה.

    כי אין דרך אחרת לחדור מבעד לעור העבה ומסך הקירנוף של המאנייקים האלה. רק ככה צריך לדבר אליהם, הם צוחקים לך בפרצוף לכל שפה אחרת בה תדבר אליהם.

    הנה, רק ככה צריך לדבר אליהם

    — קישור —

    והנה — קישור — סדרת רשימות שרון אודות בובי פישר שממשלת ארה"ב נידתה אותו והוקיעה אותו וגרמה להגלייתו, והרי היו לו זכויות לא מבוטלות, כגדול מקדמי השחמט ב-50 השנה האחרונות – ידידי, דיברת יפה מדי, כאיש תרבות, ועוררת רק את יצריהם הכלביים, אלה צחקו ביניהם לבין עצמם, וכלפיך נבחו כשהם מתגלגלים מצחוק. היית צריך להרביץ בהם משהו כמו שצריך – רק ככה צריך לדבר אליהם. כל מרוקני בעל חוכמת חיים, כל טוניסאי, יודע בדיוק איך לדבר אל המאנייקים האלה.

    והפסגה היא כאן – ניכסי צאן ברזל ממש, אויר פסגות רוחני, הצטיידות-מחדש לפק"ל של כל איש התנגדות – אסופת רשימות בשביל לירות אש אפקטיבית בכיוונים רבים כלפי כל קלגס ומדכא פיזי ורוחני

    בשולי המאמר: הרהורי פוסט אנאפוליס
    — קישור —

    שמעתי שבאתר הימני למדי ההוא, לא מתירים לך כבר לפרסם מאמרים – אז אם כטוקבקיסט, לפחות אתה הולך על זה בסטייל. וכאשר הדברים יופיעו ערוכים בספריך הבאים –

  15. דניאלה הגיב:

    ליוהן – אהבתי!!

    ולחיים והשאר – איזו אנטישמיות זו, לעזאזל, כשהדובר הוא לצד הערבים – *ה*שמים בה"א-הידיעה??

    אל תיסחפו אחרי יצחק נוי, דינה פורת וחבריהם לקשקשת הריאקציונרית.

    אם כבר, הציונות היא אנטישמיות מטורפת.

  16. רמי ש. לחיים ברעם הגיב:

    לחיים ברעם:

    "רוב המשתתפים, אבל לא כולם, היו אנשי שמאל והיה מכנה משותף ברור לרוב הדיונים".

    באיזו שפה דיברת איתם? אולי יש לי דעות קדומות בנושא, אבל דומני שפרשני כדורגל במגרשי בית"ר י-ם אינם מצטיינים תמיד באנגלית צחה, אף שהיצגת עצמך כ"אנגלופילי", שוחר אנגליה והתרבות האנגלית. ה

    אם לא התקשית מעט, בהידברות עם אנשי השמאל האלה, להתייחס לנושאים מסוג פטישיזם של סחורות, סרח עודף של ייצור, הפיכת האדם למושא, ואפילו המשבר הכלכלי האחרון והסברו הפשוט על פי ה"קפיטל" של מרקס? ועדיין לא איזכרתי את טרוצקי והאינטרנציונל הרביעי. איך אגב נראית ואנסה רדגרייב כיום? מצאת שפה משותפת עם האנגליה התרבותית וורודת הלחיים הזאת? פשוט, אני מתעניין מעט בנושא של גלגולי צורה, כמו גם בתרגומים מלשון חובש ספסלי הפועל לשפות עיליות יותר, תוך יכולת לשמר מידע רלוונטי בתהליך התרגום.

  17. יוהן, אנטשימיות חולנית היא לא פתרון לכלום הגיב:

    היא בעיה בפני עצמה והשימוש בה יביא בדיוק לתגובה ההפוכה מזו שאתה מתיימר להביא.
    ואני עדיין מתקשה להאמין שהאתר הזה מאפשר לך לבטא את הזוועה הגזענית הזו. בסוף מי שינצוזר לבסוף יהיה דווקא מי שמוחה על דברי הבלע-אנוכי.

  18. יובל הלפרין הגיב:

    הרשו לי להצטרף לקודמי.
    היות וממשלת ישראל מזהה כל ביקורת על פשעיה כ"אנטישמיות", יש אנשי שמאל המושפעים מהתעמולה הזאת, מתחילים להאמין שהם באמת אנטישמים ולהתבטא בהתאם.
    גם אני סבור שאין לפרסם קונוטציות שכאלה, גם כשהם נכתבים בלשון "ציורית" ו"מרומזת".
    מי שרוצה לדמות את פשעי הכיבוש לקורבן, יכול לדבר על קורבן התמיד, הרי הוא הוקרב בבית המקדש מדי יום ביומו.
    מי שבוחר להזכיר דווקא את קורבן הפסח אין לו דבר וחצי דבר עם המצור על עזה, הקטל היומיומי בשטחים הכבושים (במסווה של "חיסולים"), גזל הקרקעות והריסות הבתים. הוא פשוט חובר לעלילה חסרת שחר שבה הואשמו דורות על דורות של יהודים, הם עצמם קורבנות של אפליה ורדיפות.

  19. יש סיבה שהאתר מותיר לפרסם גיבובים אנטישמיים? הגיב:

    אינני יודע אם "יוהן" כתב את דבריו המפלצתיים, המהווים המשך ישיר ומודע לעלילות הדם האנטישמיות העתיקות והבזויות מכולן, מתוך רצון להשחיר את דמות השמאל או משום שכך הוא באמת מאמין. בשני המקרים מדובר באמירות שאין להם שום מקום בשום מקום. בטח לא באתר שהוא סלקטיבי למדי בפרסום תגובות

  20. לדניאלה (וגם ליוהן) הגיב:

    בסדר. לא אנטישמיות.
    הבה נחזור למונח הישן – שנאת ישראל.
    זו שנאת ישראל ארסית ומהסוג הירוד ביותר.
    עכשיו טוב לכם?

  21. "שנאת ישראל" וניסוי בדימיון הגיב:

    אתה נוקט בביטויים קשים בעלמא, כאקט של הרשעה קשה, בלי לקחת בחשבון את הפרגמטיקה של אקט האמירה עצמו, הנסיבות האנושיות, תכופות שהביאוהו לידי הבעה. שכן אילולי היו נעשים פשעים נגד האנושות בשם "אהבת ישראל", אילולי כל טוקבקיסט פרוע מן השורה היה מגדף כל ביקורת על מעשים קשים באמירה "דבריך הם סימן שאתה דואג רק לערבים ואינך דואג ליהודים" ו"אתה אם כן שונא ישראל", אילולי היתה זאת המציאות, הרי אכן יכולת לראות כאן שנאת ישראל צרופה, שנאת ישראל לשמה. אבל כאן, במקום להתקפל ולהתנצל בפני הגזענים הפאשיסטים הללו, שגם מתרגמים גישתם למעשים בפועל ומהקשים מסוגם, וחשוב להדגיש זאת, במקום להתקפל נחזיר להם בלשונם שלהם.

    רגע אחד אדוני, אין כאן למעשה קורבן אדם? במובן מטפורי לפחות? זו אמירה קולעת, שהרי המעשים הללו אינם רציונליים ואינם משרתים כל מטרה. זו אמירה חזקה, שמעלה באוזני השומע הישראלי את זכרון האנטישמיות, וזאת למען ידע היטב איך מצטיירים או עשויים להצטייר מעשיו. יש לשים לב שלמעשה אין כל נזק ממשי באמירה זאת באוזני קהל ישראלי ובעיברית, שהרי אין חשש שקהל זה יתרגם את הגידוף האנטישמי למעשים ויתחיל לעשות פוגרומים בגבעת אולגה, ביבנה וברמת גן, לא כן?

    אמירה זאת נועדה לזעזע, לנסות לחדור במטרה לבלום, לעצור. וחשוב מכל, זו אמירה, וזאת בשעה שמנגד יש מעשים בפועל – טבח, עינויים, התעללות חסרת מעצורים באוכלוסיה חסרת מגן – שנעשתה כזאת, משום ש"החמאס שולט שם" ומשום שההסברה הישראלית והמדיניות הישראלית שקדו ליצור מצב, בו "לחמאס [קרי: אוכלוסיית עזה] ניתן לעשות כל דבר , אבל ממש כל דבר.

    ובכן זה המאזן – מילים מול מעשים. זה המאזן. והמילים הללו מתועבות, כן, מתועבות, אבל קולעות. זו פעולה ישירה, אם תרצה, באמצעי אפקטיבי, ובלי ניזקיות נוספת. מופר כאן טאבו מילולי – אך טאבואים מופרים כל הזמן, על ידי מחוללי מעשי הרשע והתעוב, ובעקר, ללא כל מעצורים.

    והניסוי בדימיון: אילו יוהן היה במדינה נעימה באירופה, או בקנדה, וישראל לא היתה עושה זאת, האם היה כך נותן פורקן משחרר לזעמו שניצבר בו זמן רב, לתסכול הנורא שבחוסר האונים מול התעוב הנימשך באין מפריע?

    שימו לב, חלק לפחות מהקוראים זאת חשים תחושת שחרור למקרא הדברים, בעוד דווקא מביעי הזעם החסוד בשם גישה מוכרת, צודקת לכשעצמה, אך מוכרת עד לזרא, שכה משמשת יפה בישראל את מטרתה של הקפצה לדום שתיקה כל פעם שמזכירים "שואה", "שנאת ישראל" ושאר דברים מקפיאי ומקפדי נשמה מסוג זה – וזאת בשרות בין היתר של ביצוע מעשי נבלה, עושק אוכלוסיות ובלימת גילויי מחאה, ולעיתים כבמקרה השר הירשזון ו"מצעד החיים" באושוויץ – גם לצורך גניבת כספי עתק – מביעי הזעם הצודק והחסוד בנסיבות הללו, תוך הטלת טאבו מילולי וטרור למעשה – דווקא הם מקפיאים אותך באימה ומצטיירים כמדכאים, לתחושותיך האינטימיות. ולמה?

    מ.ש.

  22. דניאלה הגיב:

    כן, שנאת-ישראל.

    מה יש לאהוב בישראל הזאת??

    כשתכה על חטא, תחזיר את עקורי-הנכבה, תפצה אותם על ששים שנות-סבלם הנורא (נו, נכון, אז הם שגו ב-47′, כשהלכו אחר המופתי ההוא; שילמו על כך כבר אינספור ריביות!!), תפצה את כל הנפגעים הפלשתינים והלבנונים ואת כל בני-משפחותיהם, על דיכוי-האינתיפאדה ועל מלחמות-לבנון השונות, תפריחד בין דת למדינה, תמחק את כל הסעיפים הגזעניים, בחוקי ההתאזרחות, הקרקעות ועוד שלה ותשוב לסוציאליזם – אז, אכן, יהיה מה לאהוב בה…

    כרגע? מדינה כה פושעת, טרנספריסטית, גזענית, חומייניסטו=טאליבאנית, מזהמת-סביבה, מנצלת-ע(ו)בדים (והרשימה עוד ארוכה) – כן, אני שונאת-ישראל!!

  23. לדניאלה – נפלא. נהדר. הגיב:

    לא עוד נתקפל מול המילים הכבדות, שנועדו להקפיץ לדום שתיקה ולגבות כל דבר בלתי-מתקבל-על-הדעת ולהנתץ את עולמנו שלנו, על היופי, החירות-מטרור והחיים משיבי-הנפש שבו. לא ניתן להחליא אותנו במילים כבדות שנועדו לדכא עד עפר, להרשיע, לקפד את חופש לחיים אמיתיים בהם המגף אינו האלוהים.

  24. לדניאלה – נפלא. נהדר. הגיב:

    לא עוד נתקפל מול המילים הכבדות, שנועדו להקפיץ לדום שתיקה ולגבות כל דבר בלתי-מתקבל-על-הדעת ולנתץ את עולמנו שלנו, על היופי, החירות-מטרור והחיים משיבי-הנפש שבו.

    לא ניתן להחליא אותנו במילים כבדות שנועדו לדכא עד עפר, להרשיע, לקפד את חופש לחיים אמיתיים בהם המגף אינו האלוהים.

  25. חיים ו. הגיב:

    עפר, מה שלומך?
    ובכן, מעמדה הבינלאומי של ישראל היום טוב יותר לאין ערוך ממעמדה בשנות השבעים, הימים היו ימי משבר האנרגיה והחרם הערבי, פפסי קולה וטויוטה לא העזו למכור כאן וישראל עד חיפשה דרכים לשוק האירופאי המשותף. אתה ורבים אחרים מערבבים מעמד בינלאומי ותדמית בינלאומית, דברים שונים בתכלית. כנראה שתדמיתית ביחוד באירופה, ישראל היום במצב פחות טוב משנות השבעים, שוין.

    ישראל היא מעצמה איזורית, גרעינית, המדינה החזקה והעשירה ביותר במזרח התיכון, זה לא הולך להשתנות בימינו. ראוי שפרשני המציאות ינתחו את המציאות מנקודת מוצא ריאלית ולא יבחרו מוצא קל בנסיונות הפחדה של אוטוטו המרחב נסגר עלינו, עניין עקבי למדי אצל ברעם, בכל נסיונותי אגב, מעולם לא הצלחתי להוציא מברעם תמונה מפורטת של אותו עתיד מבעית, אולי הוא לא ממש מביט לשם.

    אגב, יוהאן(שלא מצליח שלא לקשר למאמר של האלטר אגו שלו אפילו תחת פסבדונים) הוא תופעה מצערת ולו בשל חוסר המקוריות והשבלוניות של הכתיבה, אחרי שכשל בזיוף ימני, שמאלני, ליברטרן ואקדמאי הוא נכשל כעת בזיוף אנטישמי מעודכן – עלילות דם? כלכך המאה השבע עשרה. תושב ראינה לאלתר…

  26. חיים ברעם הגיב:

    לרמי ש,

    אני בז לחלוטין לסנוביזם שלך, שבהקשרים שעליהם כתבת הוא היה גם מטומטם.
    מוכן להתחרות בשפה האנגלית בכל דיפלומט ישראלי או אירופי, וגאה מאוד בתקופה שבה פירשנתי כדורגל בטלוויזיה. התגובה שלך הייתה חצופה ובזויה.

  27. רמי ש. לחיים ברעם הגיב:

    סליחה. ושוב סליחה. פעלתי באופן אימפולסיבי.אתה מצטייר בעיני כקשיש חכם, אוהב חיים, נעים הליכות, חריף, שחי בצניעות – עושר לא עשית, כל מה שיש לך זה מוחך והרקורד העיתונאי ואישיותך. לפחות יצרת מלייה נעים של חיים נעימים בירושלים, אותו קפה וכך הלאה. אתה מייצג דמות, סגנון, משהו שמעשיר את המציאות האנושית סביבינו והנישה הפובליציסטית, מאמריך טובים ומענגים לקריאה. לא התכוונתי.. אתה צדקת במידה רבה. ואתה לוחם לעניינים מרכזיים ועושה זאת בחן רב.

  28. לחיים ו’: המאה ה-17 האיומה הגיב:

    "נכשל כעת בזיוף אנטישמי מעודכן – עלילות דם? כלכך המאה השבע עשרה. תושב ראינה לאלתר"…

    המאה ה-17 היא אכן דבר איום ונורא עבורך: המהפכה המדעית, ניוטון, לייבניץ, פסקל, יוהן סבסטיאן באך ושיכלול המוזיקה הרב קולית על ידו למשהו מדהים העולה על כל דימיון, שנינותו הבהירה והרציונלית של מולייר ויסוד ה-Come’die Francaise , וויליאם הרווי וגילוי מחזור הדם ברפואה, גילוי המכניקה וקפיצת מדרגה ביצור מכונות, שיאה של ארכיטקטורת הבארוק, פרנסיס בייקון והצבת המתודולוגיה של מחקר מדעי אמפירי כתחליף לספקולציות מן השרוול. וגלילאו גליליי כבר אמרנו? האדם מגלה את היקום האין סופי ורוחו נוסקת, ואילו אותך זה מדכא. נו שוין

    מ.ש.

  29. חיים ו. הגיב:

    המממ… פספסת את זה. כוונתי הייתה אנטישמיות של המאה השבע עשרה, מיכאל. אני אנסה שוב ביתר פירוט,

    אם כבר לזייף אנטישמי(או ימני או שמאלני או אקדמאי) אז לפחות לעשות את זה טוב. אנטישמים בימינו לא ממחזרים עלילות דם אויליות מהמאה ה17, לפחות לא הטובים שבהם.

    אנטישמים בימינו משתמשים בכלים מודרנים ואפילו פוסט מודרנים, המתוחכמים יסוו את האג’נדה בתוך השיח הפוסט-קולוניאליסטי ועניין אינסופי בטרגדיה הפלסטינית* והשלכותיה המקיפות על שלום העולם. הפחות מתוחכמים יחוגו סביב הלובי היהודי, השליטה במדיה, הבנקים אתה יודע אנטישמיות מודרנית של המאה העשרים.

    אם אתה מעוניין באנטישמיות למתקדמים אז חקר השואה זה עניין טוב להתחיל אתו, יש סימפוזיונים בנושא בכל מני דמוקרטיות מתקדמות בעולם ויש מקום לחוקר עם נסיון, אולי תגלה משהו, מובטחני שאיש לא יגנוב לך הפעם את המאסטרפיס. בכל מקרה תזכה להד יותר גדול לדבריך וזו השורה התחתונה, לא?

    * אין חלילה משתמע מדברי שכל ביקורת פוסט-קולוניאליסטית על ישראל או כל דאגה לעניין הפלסטיני היא גילוי של אנטישמיות, אלא שאנטישמים וקוואסי-אנטישמים נמשכים לביקורת מהסוג הזה.

  30. רצח אופי ממומן. חיים ו. – עם יד על הלב, ספר לנו הגיב:

    כמה משלמים לך לעשות לי יחצון שלילי? פיתחתי פטנטים פרט לחומר במחקר ופיתוח. ב-37 השנה האחרונות.

    מערכת הביטחון וגורם נוסף חוששים מתביעת ענק של 100 מליון דולר או סדר גודל גבוה יותר מצד עבדך הנאמן. אי לכך ובהתאם לזאת נערך לי יחצון שלילי, שלשרותו נישכר קופירייטר שמבצע עוד פרוייקטים עבור המערכת. הדבר מסביר את ההיצמדות העיקשת של מכפישים אנונימיים לפירסומי באופן מואץ מאז 2002 . יש לא מעט כותבים קונטרוברסיאליים, אך שימו נא לב – אין כלפיהם סממנים של מיזעור, יחוס עליבות וכך הלאה. לספירו יקראו בוגד נניח – לי יצמידו את הכינוי עלוב , זייפן , בלון נפוח – זהו רצח אופי פשוט ולא גינוי .

    וכי אתה באמת מאמין שיש לי סיבה כלשהי להכנס בדיוק למשבצת כזאת, ולהישים עצמי למשל איזה גזען דרומי חשוך ופרימיטיבי? אבל זה בדיוק מה שמודבק לי, תוך הטיית משמעות דברים בכתבי הרבים שניתן לבצע להם ביתר קלות עיוות כזה. אם למשל אכתוב את המילה "גרמנייה" בהקשר כלשהו – מייד תעוף לעברי האסוסיאצייה "נאציזם – היטלר". זו עבודה של קופירייטר. בסביבתנו גם אחרים מצטרפים לעיתים לחגיגה, יש טרמפיסטים ישירים ויש גם מנצלי מצב, וכך כשמישהו נזרק לכלבים באורח כזה, הדבר מתפשט ואחרים גם לומדים לעשות אותו דבר בדיוק, מטעמיהם הם, ולעיתים סתם מתוך חדוות הרשע והמרמס.

    מיכאל שרון

  31. רצח אופי: הליבה, הטרמפיסטים ואלה שמנצלים את המצב הגיב:

    כמה משלמים לעשות לי יחצון שלילי? פיתחתי פטנטים פרט לחומר במחקר ופיתוח. ב-‏37 השנה האחרונות.

    מערכת הביטחון וגורם נוסף חוששים מתביעת ענק של 100 מליון דולר או סדר גודל גבוה יותר מצד עבדכם הנאמן. אי לכך ובהתאם לזאת נערך לי יחצון שלילי, שלשרותו נישכר קופירייטר שמבצע עוד פרוייקטים עבור המערכת. הדבר מסביר את ההיצמדות העיקשת של מכפישים אנונימיים לפירסומי באופן מואץ מאז מאי 2001 .

    יש לא מעט כותבים קונטרוברסיאליים, אך שימו נא לב – אין כלפיהם סממנים של מיזעור, יחוס עליבות וכך הלאה. לספירו יקראו בוגד נניח – לי יצמידו את הכינוי עלוב , זייפן , בלון נפוח – זהו רצח אופי פשוט ולא גינוי .

    וכי יש שבאמת מאמינים שיש לי סיבה כלשהי להכנס בדיוק למשבצת כזאת, ולהישים עצמי למשל איזה גזען דרומי חשוך ופרימיטיבי, או נאו-נאצי מתוחכם, או פציפיסט אנטישמי מהזן הצרפתי, או לחילופין "חולה נפש שנוטל תרופות" או כללית "איש מסוכן באפקטיביות שלו" מכל סוג שהוא שעל כן "יש לנטרלו" "יש לסגרו", "יש לחנוק אותו מבחינה כלכלית", ו"לא לאפשר ולהזרים לו כל אשראי למימוש פיתוחיו או פירסום ספריו".

    וכמובן מתחייב ברקע הדברים -יחצון שלילי.

    ואמנם זה בדיוק מה שמודבק לי, תוך הטיית משמעות דברים ספציפיים בכתבי הרבים שניתן לבצע להם ביתר קלות עיוות כזה.

    אם למשל אכתוב את המילה "גרמנייה" בהקשר כלשהו – מייד תעוף לעברי האסוסיאצייה "נאציזם – היטלר". זו עבודה של קופירייטר. בסביבתנו גם אחרים מצטרפים לעיתים לחגיגה, יש טרמפיסטים ישירים ויש גם מנצלי מצב, וכך כשמישהו נזרק לכלבים באורח כזה, הדבר מתפשט ואחרים גם לומדים לעשות אותו דבר בדיוק, מטעמיהם הם, ולעיתים סתם מתוך חדוות הרשע והמרמס.

    מיכאל שרון

  32. ראינה מונס הגיב:

    המערכת מחקה את התגובות המקוריות שלי, כך שנשארו רק התייחסות מבלי המקור. הדברים שציטטי מפי סלאח היו מדוייקים וגם הופיעו בעתון הארץ וראאד אישר אותם.

  33. ראינה מונס הגיב:

    הנה קישור ישיר לדברים של השייח סלאח:

    — קישור —

    מקוה שהמערכת לא תמנע את פרסום התגובה. תודה.

  34. חדוה הגיב:

    לטענת כתבי עיתון הארץ…
    "סלאח גם חזר בדרשה על טענות שהושמעו בעבר נגד יהודים: "אנחנו לא אומה שמבוססת על שנאה. לא אנחנו הרשינו לעצמנו פעם לאכול לחם טבול בדם ילדים. מי שלא מבין למה אני מתכוון, שישאל מה קרה לילדים באירופה". עוד אמר סלאח, כי בקרוב ישלוט האיסלם בכל המזרח התיכון, במסגרת מדינת חליפות ש"תשמור על כבוד בתי הכנסת היהודיים".
    מיד לאחר הדרשה הודיעו השר לביטחון פנים אבי דיכטר ומפכ"ל המשטרה, משה קראדי, כי יבקשו מהיועץ המשפטי לממשלה לבדוק אם סלאח עבר על החוק בדבריו. בהודעה שפירסמה התנועה האיסלאמית בעקבות הדברים, נאמר, כי סלאח אינו חוזר בו מהדברים שאמר בימים האחרונים, כי התגובות לדבריו הן הסתה פרועה וכי ממשלת ישראל תהיה אחראית לכל פגיעה בו."

    אין לי אלא להצטרף לטענותיו כי התגובות לדבריו הן הסתה פרועה. תנו לבנאדם להתבטא, להגיד את מה שיש לו בלב, לכל הרוחות!

  35. לחדווה וראינה: אני מקווה שאתן ציניות הגיב:

    כאילו, האיש מאשים את היהודים בעלילות הדם הבזויות ביותר ומאיים בהקמת מדינת הלכה איסלמית (שבה ליהודים כידוע מעמד של ד’ימי-בני חסות) והתגובות לכך הן "הסתה"?
    דומני שמי שמסית נגד עצמו ונגד הציבור הערבי-איסלמי בכללו הוא האדון סאלח בעצמו בדבריו הנלוזים ש"מוכיחים את דיעותיו האמיתיות וכוונותיהם האמיתיות של הערבים" בעיני ההמונים היהודיים שדומני שהשמאל שואף שיובילו שינויים/ מהפכה. סלאח אחד כזה מקלקל עבודה של שנים של גוף אחראי כמו חד"ש.
    נו, באמת!

  36. ראינה מונס הגיב:

    הלווייתו של עימד מורנייה, תהייה ביום ה’ 14.2 בביירות, וחסן נסראללה הודיע כבר כי הוא ישתתף בלוויה וישא בה את ההספד. רציתי לבקש ממערכת "מחסום" שתיתן טרנסקריפט של הנאום של נסראללה, כפי שעשתה בנאומים חשובים שלו בעבר.

  37. יובל הלפרין הגיב:

    במסורת של התנועה המרכסיסטית-לנינית יש שני סוגי חזית:
    חזית מלמטה וחזית מלמעלה.

    חזית מלמטה היא שיתוף פעולה המוני, בין קאדרים של תנועות וזרמים שונים.
    חזית מלמעה היא שיתוף פעולה קר, בעיקר בין הנהגות, הנובע ממטרה משותפת, אינטרס משותף או סכנה משותפת אד-הוק.

    במצב בארץ יש לנו שורה של סיבות לשיתוף פעולה נרחב עם תנועות אסלאמיות-פונדמנטליסיות. אני אפילו לא מוציא מכלל אפשרות הליכה משותפת לבחירות, מקומיות או ארציות.

    אבל מבחינתי תהא זו חזית מלמעלה.
    במצב הנוכחי השמאל צריך לעמוד לצדו של ראאד סאלח נגד ניסיונות המסד להשתיקו, כי את הממסד הבורגני-ציוני הסיבה לרדיפתו היא היותו ערבי ומתנגד לציונות, לא עובדת היותו פונדמנטליסט וגזען. אחרת היה צורך לטפל קודם כל בגזענים ובפונדמנטליסטים של קבוצת הרוב (כל המחנה הציוני).
    אבל אין פירוש הדבר שהוא לא פונדמנטליסט וגזען.
    בנסיבות אחרות, באירופה למשל, מי שחוזר על העלילה העתיקה בדבר "שימוש בדם ילדים לפסח" וכד’, אכן ראוי לעמוד לדין על הסתה גזענית.
    מי שדורש זאת הן מפלגות השמאל הרדיקאלי, בעוד מי שמגן על "חופש הביטוי" של אמירות כאלה הן מפלגות הימין.

    אני גם לא מבין מדוע ראאד סאלח ואחרים לא מבינים שטיפוח המיתוסים האנטישמיים, שמקורם במערב ובנצרות, בקרב ארצות וציבורים שהם כמעט לא היו קיימים בהם (אלא דרך ההשפעה הקולוניאלית) – אכן יפגע בכל השמיים:
    הוא נותן זריקת עידוד לגורמי הימין באירופה, מגביר את ביטחונם העצמי ואת פעילותם הגזענית, המופנית כעת דווקא נגד ערבים ומוסלמים (טענה דומה אני מעלה נגד ציונים המשתפים פעולה עם "ידידי ישראל" אנטישמיים כאוואנגליסטים, לה-פן ועוד).

    ובאשר לאתרנו הצנוע:
    שנים היה מקובל בארגוני שמאל רדיקליים לסמן פעילים כפרובוקטורים בפועל בשל התבטאויותיהם. היו שפרובוקטורים הם עובדה קיימת בשמאל הרדיקלי, אבל בדרך כלל אי אפשר להוכיח מיהו פרובוקטור – ישנן שורה של התבטאויות שמי שמביע אותן הוא בחזקת פרובוקטור ויש להרחיקו מהשורות.
    בהפגנת תעיוש מול בית לחם לפני כמה שנים הוסגר מפגין אחד לשוטרים (אולי לחבריו השוטרים), כי אמר לעיתונאי משהו "בעד הרג מנהיגים במסגרת המאבק" וכד’.
    בעידן האינטרנט זה שונה קצת. אין מדובר על אנשים, אלא על התבטאויות. יש התבטאויות שהן מכרה זהב לתעמולה נגדנו. מי שחושב שכאנטי ציוני הוא רשאי להקיא כאן משפטים שהם נחלת הימין הגזעני באירופה לדורותיו,
    הוא מבחינתי בחזקת פרובוקטור, בלא קשר לכוונותיו.
    למען מאבקנו, למען כבודנו ולמען כבודו של אותו מגיב יש למחוק אותן ביד לא רועדת.

הגיבו לרמי ש. לחיים ברעם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים